הפלה בעזרת ציטוטק

[פלונית*]

אני בשבוע 8 ו5 ימים עובר ללא דופק , הביאו לי 4 כדורי ציטוטק ואין דימומים בכלל מלבד כתם קטן ... למשהי קרה משהן דומה?? תודה

[נוקי*]

אני עברתי הפלה בציטוטק בשבוע 25
לא שיחררו אותי הביתה וכל הצוות היו רגישים ומקסימים. כאב לי נורא: במיוחד צירי הלחץ בסוף. ולא הספיקו לתת לי אפידורל, אבל נתנו לי פטידין שזה סוג של מורפיום (בצירים זה עזר, והלכתי לישון אבל למחרת בצירי לחץ נתנו לי שוב וזה לא השפיע בכלל- לפחות להרגשתי) ילדתי את בתי המתה. זה כאב בנפש יותר מבגוף. הציטוטק הוא לא קל, אחרי המנה הראשונה לנרתיק ועוד אחת לפה, הקאתי והתחלתי לרעוד בלי שליטה. רוב הצירים היו מתמשכים וללא הפסקה- ונתנו לי משככי כאבים וחלק עזרו. היו איתי בן זוגי ומשפחה ועזרו ותמכו, והאחות כיסתה אותי באלף שמיכות ובסופו של דבר למרות שזה היה קשה אני מרגישה שזה היה על הצד הטוב ביותר שדבר נורא כזה יכול להיות. זו החוויה הכי קשה שהייתה לי בחיים ומקווה שזו החוויה הכי קשה שגם תהיה אי פעם ושלא אצטרך לעבור את זה שוב. זה הריון ראשון ומקווה מהר מאוד להיכנס שוב להריון.

[פלוני_אלמונית*]

ממי

[פלוני_אלמונית*]

רציתי לשתף שעברתי חוויה דווקא סבירה עם הציטוטק. אמרתי לעצמי שאחרי קריאה של חוויות כל כך קשות עם זה, אולי צריך לשמוע גם על לעבור את זה בשלום. אני יכולה לומר שאמנם זה תהליך ארוך ומורט עצבים והמון סימני שאלה האם אכן מתרחש מה שאמור להיות, אבל יש לו יתרון שאינו פולשני וכרוך בהרדמה. אחרי המפיגין חוויתי בחילות מאד קשות יום שלם, אבל אחרי הציטוטק היו כאבים רק לכמה שעות (לא מתקרב לצירים), ודימומים כמה ימים לא כבדים במיוחד. מה שמקשה הוא שיש מגוון שלם של חווית דימום וכאב כך שקשה לדעת לנבא, אבל הנה עוד סיפור של שימוש בתרופה זו שעבר בשלום.

[דתייה_שפוייה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קיבלתי היום מפיגין ועוד יומיים עלי לחזור ולקחת ציטוטק. לאחר שקראתי את סיפורי הזוועה לגבי התרופה הזאת אני פשוט בחרדה ומצטערת שבכלל התחלתי את התהליך בצורה זו ולא בחרתי בגרדה. ולגבי כל המתחסדות שטוענות נגד הפלות, אז תודה לאל, שאנו חיים במדינה עם ערכים מערביים שמבינים שלכל אישה יש את הזכות להחליט על גופה. אני כותבת את הדברים בתור אישה דתיה שנאלצה להגיע למצב של הפלה מלאכותית. היו לי הדילמות שלי אך שמחתי לדעת שיש אירגונים שמסייעים לנשים במצבי ושאנו לא חיים במדינה המונהגת על על פי שריעה כזאת או אחרת.

[ציטוטק_סבבה_הדסה_עין_כרם_מחלקת_נשים_מזעזע*]

שלום לכולן,
קודם כל אני רוצה להודות לכן.
עברתי חוויה לא קלה בימים האחרונים, ומשום מה, לחפור בפורומים (ובזה במיוחד) ולקרוא חוויות אחרות של נשים שעברו משהו דומה, היה מאוד מנחם. הרגשתי שכולכן יושבות לידי בתור למיון נשים ובתור לאולטראסאונד וכל אחת מספרת לי בתורה את הסיפור שלה, מעודדת, תומכת.
אז עכשיו תורי. אולי זה יעזור למישהי שיושבת בתור לרופא נשים ולא יודעת מה קורה ומה הולך לקרות.
אני בת 31, היריון ראשון, קצת מפתיע, אבל מבורך. שבוע 6, יש דופק ושמחה. שבוע 7, לאחר מגע מיני, מתחילה הפרשה חומה מועטה מאוד. ההפרשה נשארה מועטה וחומה ולא דם אדום וטרי, ואני ניסיתי לשכנע את עצמי שזה תוצאה של המגע המיני, וזה דם ישן והכל בסדר, ואם זו הייתה הפלה היו לי התכווצויות ודם טרי. זה עבד יומיים. ביום השלישי, התגבר הדימום. עדיין פחות מוסת, אבל יותר ממה שהיה. רופא נשים, הפנייה למיון, אולטראסאונד ועובר ללא דופק.
כאן מתחיל הסיפור.
הייתי בהדסה עין כרם, והיה נוראי בכל שלב ושלב. הטכנאית אולטראסאונד הייתה אנטיפטית (עד לרגע שהיא ראתה שאין דופק, ואז חזרה לה טיפת אנושיות), הרופא היה לא רגיש למצב, ואת הסטז'ר עניין רק לחטט בפנים וללמוד איך מרגיש שק היריון שלא מתפתח.
ידעתי שאני רוצה ציטוטק - לא מעוניינת להמתין ולא מעוניינת לעבור גרידה לפני לידה ראשונה.
הגענו למחלקה אחרי המון טרטור. ואין מיטות. אני עם עובר ללא דופק, רוצה רק לסיים עם זה, והם שולחים אותי הביתה כי אין להם מיטות. אמרתי להם שלא אכפת לי להיות במסדרון, או בחדר משפחות, רק לסיים עם זה כבר - לא היה עם מי לדבר. שוב אטימות וחוסר רגישות. תתקשרו בערב הם אמרו, אולי יתפנו מיטות. לא התפנו.
למחרת שוב טלפון, שוב סחבת, תבואו ב12:00 בצהריים. קיבלו אותנו ב14:00. ואז הוציאו אותנו. חיכינו עוד חצי שעה והחליפו חדר. שוב, הדסה עין כרם, מחלקת נשים, התנהלות מחפירה.
הגיע הציטוטק.
בעה של חברה טובה, לקחתי מיד עם הציטוטק 2 אקמול. שום כאבים. לא רק שלא היו כאבים, גם הדימום שהיה, נפסק.
4 שעות אח"כ שוחררנו הביתה. למחרת, התחזקות מועטה של הדימום, וקצת התכווצויות (כשבנוהל, לפני השינה 2 אקמול) וזהו. הייתי בטוחה שאני מה-15% שהציטוטק לא עובד עליהן ואני אצטרך גרידה.
חזרתי לאולטראסאונד אחרי יומיים, ורוב מה שהיה שם באמת יצא.
3 וחצי שעות אני מחכה לקבל מכתב שחרור מהרופא. והאחות החצופה עוד נוזפת בי, שלרופא יש מקרים יותר דחופים, ושהוא אפילו לא שתה קפה! הוי המסכן! לא שתה קפה!!!
תפסתי אחות אחרת ואמרתי לה שזה לא לעניין ושאני רוצה ללכת מפה כבר ולשים את כל זה מאחוריי. היא תפסה את הרופא והוא כתב לי מכתב שחרור. האחות מוסרת לי את הדפים ואומרת - זהו.
אני מסתכלת עליה פעורת פה, ושואלת, מה זאת אומרת זהו? הנחיות? המשך טיפול? מה קורה איתי? מה זה זהו?
והיא עונה - זה כתוב לך.
ואז התפוצצתי.
בכל אופן, לסיכום החוויה הזו - ציטוטק, סבבה, הדסה עין כרם - תתרחקו.
ואם יש דימום, אל תהיו גיבורות ושאננות והרוח תנצח את הגוף ואם אני אחשוב טוב יהיה טוב - לכו לרופא שיבדוק.
יאללה, נשתמע בשמחות,
נשיקות

[פלוני_אלמונית*]

איזו אגוצנטריות, אלוהים. חיכית שלוש שעות למכתב שחרור. העוול! איך עשו לך את זה? למה לא דחפו מישהו אחר מהמיטה כדי לתת לך מקום?
כולם כלים שאמורים לשרת את הרצון שלך באופן מיידי (מותר לרופא לשתות קפה. הוא גם בן אדם).

[פלוני_אלמונית*]

ואם יש דימום, אל תהיו גיבורות ושאננות והרוח תנצח את הגוף ואם אני אחשוב טוב יהיה טוב - לכו לרופא שיבדוק.

בשבוע כל כך מוקדם, אין לרופא מה לעשות במקרה של דימום או הפלה מאיימת. לכן נראה לי שדווקא כן כדאי לשכב ולנוח, לשתות הרבה מים ולחשוב חיובי.

גם אני אתמול חיכיתי 6 שעות במיון עם תינוקת קטנה באמצע הלילה. אין מה לעשות. היו שם עוד הרבה ילדים שחיכו ביחד איתנו...
מצטערת על החוויה הקשה שלך, ומאחלת לך הריון בריא בקרוב!
<פלונית אחרת>

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולן, לפני כשבוע עברתי הפלה בעזרת ציטוטק. לפני שהלכתי לרופא להתחיל את הטיפול קראתי כאן בפורום כמה סיפורי אימים על הפלות נוראות שהיו לכמה מהנשים שליבי איתן... מאוד מאוד פחדתי אבל בכל זאת התחלתי בטיפול ורציתי לספר שההפלה עברה באופן הכי חלק שאפשר (בהתחשב בנסיבות הכאובות...). היו לי מעט התכווצויות בלילה (כמו כאבי מחזור) ודימום ושלשולים, כ-3 ימים אח"כ הרופא ראה ששק ההריון כולו יצא ובכל זאת נתן לי "עוד סיבוב" של כדורים על מנת לנקות את הרחם. שוב חזרו על עצמן ההתכווצויות והדימום לכמה ימים, וזהו. אני מבינה שהחוויה היא אינדיוידואלית וכל אחת חווה משהו אחר אבל חשתי צורך לשתף כאן כדי שמי שחלילה צריכה לעבור את התהליך הלא נעים הזה לא תהיה מבוהלת כמו שאני הייתי...

[יעל_בת_31*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חבל שלא מצאתי את הפורום הזה לםני שהסכמתי לקחת את התרופה המטורפת.
אתחיל מהתחלה. גילית שאני בהריון. שמחה ופחד התערבבו ביחד. במהלך השבוע הרגשתי טיפה כאבים, לא היה דם. זה היה אמור להיות ההריון הראשון.
ליתר ביטחון הלכתי לבצע אולטאסאונד. שבוע 6,עדיין לא רואים דופק קבע הרופא. המליצו לחזור בעוד שבוע. הרגשתי משהו לא תקין. קראתי באינטרנט והמתנתי שבוע בציפיה שהעובר מתפתח.
אחרי הביקור השני כבר הייתי בשבוע 7 ועדיין לא נצפה הדופק.
מאז האירועים התרחשו כמו בסרט רע.הפנו אותי לבית חולים ובה הציעו לי לקחת ציטוטק טבעצם להימנע מהתערבות כירורגית. ברור שהסכמתי מיד. מי רוצה ניתוח?! הבעיה שבבית חולים לא הסבירו בצורה מתאימה את הסיוט החיי שאעבור עוד מספר שעות! לקחתי את התרופה וחזרתי הביתה. 5 שעות אחרי שלקחתי לא הרגשתי כלום. אז פתאום התחילו לצאת ממני גושים והתחיל לזרום דם. הרגשתי התכווצויות שבחיים לא הרגשתי לפני זה אשכרה היה כמו לידה. כאבים עזים, כאבים מטורפים. רציתי למות. הכאב לא עבר 4 שעות עד שלקחו אותי למיון שוב (הודות לגיסי וגיסתי שהצילו אותי מהסבל הנוראי הזה, זוועה). במיון הרופאים היו אדישים בטירוף...כן כואב לך?יש כאלה שזה כואב להן, אמרו לי. את עוד לא יודעת מה זה לידה. רציתי להחזיר לרופאה אבל הייתי חלשה מדי. היא עוד נקראת עובדת ציבור. נתנו לי טישטוש ונרדמתי. למחרת חסרתי לבצע אולטראסאונד נוסף ומה פלא היה צורך לקחת את התרופה שוב. פחדתי מה פחדתי. אך כנראה המינון היה נמוך מפעם הקודמת ולכן היו התכווצויות אך פחות ואפשר לסבול בינתיים. עוד שבוע אולטראסאונד נוסף, נראה מה הזווע הזאת עשתה לי בפנים.

[פלוני_אלמונית*]

לאחר קריאת ההודעות אני חייבת להודות שפחדתי מאוד לקראת הציטוטק ולכן חשוב לי להוסיף את החוויה החיובית יחסית שעברה עליי עם הכדורים.
אני שבוע 6 וזוהי הפלה יזומה, בתחילה רציתי גרידה אך בשל התור הארוך העדפתי כדורים שיכולתי לקחת כבר ביום למחרת.
הגעתי לאסף הרופא, קיבלתי הסבר וזריקת אופטלגין ופארמין ורק כעבור חצי שעה את הכדורים.
לאחר נטילת הכדורים הראשונה התפתלתי מכאבים ובעיקר מהצורך להקיא אך לאחר שהקאתי ולקחתי מנה שנייה של ציטוטק הגוף שלי הרפה ופשוט נרדמתי למהלך השעתיים וחצי הבאות. מיד שקמתי הרגשתי את שק ההריון נפלט מתוכי ובמהלך השעות שלאחר מכן ההרגשה הייתה כמחזור טיפה יותר קשה אך כמעט וללא כאבים.
שוחררתי לאחר כ-3 שעות מנטילת הכדורים השנייה, הצוות באסף הרופא היה מקצועי וחם ושהיתי בחדר מבודד וריק מאנשים נוספים והסחות לא נעימות.
זהו - חשוב באמת להגיע מוכנה אבל להבין שכל גוף מקבל זאת אחרת.

[לור*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רק רוצה להזכיר לבנות העמוד שהפלה היא לא חוויה נעימה ונטולת כאב. בכל אופציה שהיא, גם הפלה טבעית לחלוטין כואבת ולעיתים משאירה שאריות. לכן אל תצפנה למשהו פשוט. לא רק זה, גם הדימום שמגיע אחרי שהכל נגמר עשוי להמשך חודש ואף יותר. זה לא קשור בכלל באיך קרתה ההפלה.
בנוגע לציטוטק, אני קיבלתי את התרופה ללא זריקת אופטלגין או משהו כזה, היו לי מספר התכוציות קצת כואבות ואחר כך התכווציות שלא כאבו, רק גרמו לי להיות מודעת שמשהו מתרחש.
לכן הכאב הפיזי הוא באמת אינדיווידואלי. ואם כואב זה חלק מזה, וצריך לקבל את זה.
תשארו חזקות

[שרה*]

שלום לכולן. בשבוע שעבר התגלה שהתינוק ברחמי הפסיק לגדול לפני שלשה שבועות בהיותו עובר בן תשעה שבועות. מיותר לציין כי הצער והכאב על האובדן היו גדולים וקשים אך זו לא סיבת הכתיבה שלי כאן. הרופא המליץ על ציטוטק או גרידה. כיון שהבנו שלא נצליח לקבל תור לגרידה לפני החג ולא רציתי להמשיך לשאת תינוק מת ברחמי שבוע נוסף, החלטתי לנסות את הציטוטק. לפני השינה החרדתי את הטבליות לנרתיק וכעבור שלוש שעות החלו דימומים מלווים בקרישי דם וכאבים חזקים. כיון שהוזהרתי על ידי הרופא שכך יהיה, לא התרגשתי והמתנתי שהדימום והכאב יעברו. ביום חמישי בבקר, לאחר פרץ דימום רביעי התחלתי להרגיש סחרחורת, חולשה ואבדן תחושה בידיים. הזמנתי אמבולנס אך כשהחובש הגיע הרגשתי טוב יותר ולא הייתי בטוחה אם לקבל עירוי כפי שהוצע לי או להתפנות. מה שהכריע את הכף היה צבע הפנים שלי שהיה לבן וחיוור מאוד. החלטתי להתפנות לבית החולים ולאחר אולטרה סאונד בו גילו שהרחם לא לגמרי ריק, נקבע שאצטרך גרידה. הרופא התרעם על כך שהתרופה ניתנה לי בבית ולא תחת השגחה בבית חולים. הגרידה נקבעה לשעה מאוחרת יותר כיון שאכלתי מעט בבקר לפני היציאה לבית החולים. הוחלט להעביר אותי למחלקה אך לאחר כחצי שעה מצבי התדרדר שוב, לחץ הדם והדופק ירדו, הרגשתי חולשה נוראית , הראיה התעמעמה והתחלתי לאבד את חוש השמיעה. צעקתי לעזרה והרופא החליט להכניס אותי מיידית לגרידה למרות הסיכונים בשל העובדה שאכלתי ושתיתי. הורצתי במסדרונות בית החולים כמו בסרטים והוכנסתי מיידית לניתוח. בדיעבד הבנתי שהייתי בסכנת חיים ושבנס הגעתי לבית החולים בזמן. יש לציין שאני גרה במרחק כארבעים דקות מבית החולים הקרוב ושזה יכול היה להגמר אחרת . אני כותבת כאן ומבקשת מכן נשים יקרות שנתקלו תרופה זו רק תחת השגחה בבית החולים ולא בבית.

[שרה*]

תיקון:שתקחנה תרופה זו

[יעל_בת_31*]

רציתי לעדכן אותכם כי עשיתי אולטרסאונד ויצא תקין. אמרו לי להמתין עד המחזור הבא והתהליך יסתיים. סך הכל החודש נכנסתי כבר להריון שוב, כעבור שלושה חודשים. במקרה שאצטרך לקחת שוב את הכדור, אדרוש שישאירו אותי להשגחה ולא אעשה את זה לבד בבית. מסוכן. אבל עדיף מניתוח.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הפלה עם ציטוטק- האתר הזה עזר לי רבות בהתמודדות שלי ולכן אני כותבת על מנת לעזור למי שנקלעה למצבי .
הריון ראשון לאחר הזרעה שנייה-אושר שקשה לתאר -הרגשתי בטחון מלא בגוף שלא איכזב למרות המלצות להתחיל ישר בטיפולי פוריות עקב גיל ושחלות פוליצסטיות . בשבוע ה7 התחילו הפרשות מעטות (רק בניגוב ) -ריריות בעיקר בצבע חום, הדבר הטריד אותי מאד אך חששתי שאני דואגת לחינם וקראתי באינטרנט שזה ייתכן והכל תקין .בשבוע זה עשיתי אולטראסאונד והיה דופק לעובר , שבועיים לאחר מכן כאשר ראיתי שההפרשות ממשיכות החלטתי לא להדחיק וללכת להיבדק- בנות רוצו להיבדק ! מסתבר שלעובר אין דופק והוא בגיל 7.5 שבועות - נוסעים למיון על מנת לוודא גם שם , במיון - אישרו את ההבחנה , קיבלתי 4 כדורי ציטוטק דרך הנרתיק- זו הייתה חוויה קשה ביותר נפשית ופיזית- זה לא דומה כלל לכאבי מחזור אלא צירים לעניות דעתי !! במשך כ3 שעות צמרמורות, כאבים שמפלחים את האגן . לאחר מכן כאבים נסבלים יותר במהלך 4 ימים.. ודימום .
שבוע לאחר ההפלה -התחילו הפרשות חומות בעלות ריח רע, הפעם למודת ניסיון , רצתי לרופא נשים -אטום הייתי מכנה אותו קצב .. שהודיע לי חגיגית שהסיבה לריח היא שק הריון שלא נפלט מהרחם אלא תקוע בצוואר הרחם .
ההמלצה שלי היא גורפת- להקשיב לגוף ולאינטואיציה -יש ספק אין ספק -הולכים להיבדק !
הרופא הפנה אותי למיון -שם עברתי חוויה מתקנת לכל התהליך - הרופא המטפל פשוט שלף את השק , וטען שיש עוד תוכן מועט ולכן המליץ על מתן 2 כדורי ציטוטק דרך הפה.
כרגע אני שעתיים אחריי החוויה , עוד לא יכולה לסכם אך חשה הקלה עצומה שהשק יצא במלואו ... אני משערת שלעובדה הזו יש השפעה גם על הכאבים וכרגע יש לי מיחושי מחזור קלים.
הרופא המליץ על בדיקת אולטראסאונד חוזרת - ואני מתפללת שבזה תם ונשלם פרק ההפלה .
עצתי היא -בשום אופן לא להזניח וכל חשד ללכת להיבדק בייחוד בהריון !
בהצלחה ובריאות איתנה לכולנו.
אשמח לקרוא על סיפורים אופטימיים

[zivi*]

שלום לכל הבנות היקרות! נעזרתי ונתמכתי ועכשיו הזמן להחזיר. לכל מי שחוששת ונבהלת ממה שכתוב בדף (כמוני) אני רוצה להציג גם את הצד החיובי. לפני ארבעה חודשים עברתי את ההפלה הראשונה בחיי, אחרי לידות רגילות (שעכשיו למדתי להעריך)! הייתי בשבוע 9 כשהתחיל דימום. רצתי לא"ס ואמרו שאין דופק. התייעצתי מסביב במשפחה ואמרו לי שאפשר לחכות להפלה טבעית בבית, חיכיתי שבוע עם דימום של מחזור. בסוף השבוע, בעלי יצא עם הגדולים ואני והקטנים חגגנו בבית. אחרי צהריים התחילו כאבי בטן, הרצתי את הקטנים למיטות ואז התחילו צירים של ממש. התקשרתי לאמא שלי בלחץ (אין דרך להשיג את בעלי) והיא אמרה: זה מתחיל. ישבתי על השירותים והדם התחיל לזרום עם כל מיני חתיכות... ארבע שעות עברו! אני מחזקת את עצמי שהכל לטובה והכל בסדר, כך זה יצא מהגוף... אמא שלי על הקו תומכת בי, ובזכות העצה שלה (פושט לשים טיטול) אני מדי פעם מחלצת עצמות ועוברת לספה עד השטף הבא שמריץ אותי לשירותים. סוף כל סוף בעלי חוזר, בהלם מההפתעה (לא יודעת מה חשבנו אבל לא על זה), מריץ את הגדולים למיטות בלי מקלחת, ואנחנו יושבים ומחכים, אחרי עוד שעה של דימום בלתי פוסק אני נשברת, מתחילה לבכות בהיסטריה, מרגישה שאני חלשה ועומדת להתעלף. יצאנו במונית לבי"ח. במיון קיבלו די באדישות, עליתי לא"ס ובדיקה של רופאה, היא מכניסה יד ושולפת מה שנתקע.. מכניסה מכשיר ושולפת עוד.. א"ס נוסף והרוב נקי, היא רוצה להמשיך עם המכשיר אבל אני כבר לא מסוגלת, כולם מנסים לשכנע אבל אני נחרצת: השאר יצא לבד. בשלב הזה אני מבקשת להקיא ומתחילה להתערפל מחולשה. מריצים אותי חזרה למיון ומכניסים עירוי ונוזלים, כעבור שעתיים ושני ליטר נוזלים אני מתאוששת וחוזרת הביתה. הדימום ממשיך כמו מחזור, ובשבת גל נוסף של דימום וחתיכות, אבל קצר ונגמר. כמה שבועות עוברים, א"ס וביקור אצל רופאה (כדי לקחת כדורים) הכל אומר שהרחם נקי ושהמחזור מיד מגיע. אני סומכת על מה שאומרים, אבל מגלה להפתעתי (ממש רשלנות רפואית) שהמחזור דוקא לא מגיע ואני שוב בהריון! כשאומרים שהכל נקי, אי אפשר לסמוך על זה!! צריך לחכות מחזור או שניים ולתת לרחם לנקות את עצמו! על כל פנים מצאתי את עצמי בהריון שלא יושב כמו שצריך כנראה, עם דימומים קטנים ומעצבנים. שלושה חודשים ניסינו לשמור כמיטב יכלתינו, אני במנוחה ובעלי בתחזוקת הבית... לפני שבוע, שוב דימום קטן ומעצבן, הלכנו לא"ס ואין דופק. זה כבר היה שבוע 15, ומפנים אותי למיון, הפעם עשיתי בירורים מסיביים (כולל לקרוא את הדף הזה ולהיבהל) קיבלנו המלצות חמות על בי"ח "שערי צדק" וכולם אמרו שלא צריך פרטי והרופאים מצוינים. בבי"ח אמרו שמתחילים עם ציטוטק ועוברים לגרידה, מאוד חששתי מהכדור ורציתי לעבור את הכל בקלות בלי כאבים אבל אמרו שאי אפשר להתחיל ישר בגרידה כשהרחם לגמרי סגור (לא היה לי דימום ולא כאבים). אבל הופתעתי לטובה: הגעתי בבוקר למחלקה, (חדר פרטי צוות נהדר), לקחתי מראש משכך כאבים ושני כדורים ציטוטק. כעבור כמה דקות מתחילים כאבים וצמרמורת, לקחתי משכך נוסף והכאבים פסקו. בילינו כמה שעות שבמהלכן התחיל דימום קל, כעבור ארבע שעות מהפעם הראשונה קיבלתי שני ציטוטק נוספים, כעת כבר התחילו ממש התכווצויות, לא לקחתי משכך כי רציתי שימשיך ולא ייעצר, כעבור דקה אני מרגישה משהו מתנתק מבפנים, אני אומרת "איה" ומודיעה לבעלי שזהו זה, הלכתי לשירותים והנה זה יוצא, האחות באה לקחת (לבדיקה פתלוגית) ומכריחה אותי להיכנס למיטה בטענה: את יכולה לדמם (ומה אני עושה עכשיו?...) כשהיא הלכה חזרתי לשירותים, הדימום ממשיך השק והשליה יוצאים, וכעבור חצי שעה מורידים אותי לחדר ניתוח. אני מיללת מפחד אבל נרדמת בשניה מההרדמה וכשאני פותחת עיניים אחרי 20 דקות אני עם בעלי בחדר התאוששות. בכיתי ובכיתי בלי לחשוב על אף אחד, ידעתי שזה הזמן להוציא את החששות הקושי והפחד... כך בכיתי עד שנרגע לי. עוד יום של אשפוז, ברזל דרך הוריד ואני בחוץ. עם כמה תובנות:
אם מחכים להפלה בבית: ערנות מוחלטת לדימום, אם הוא חזק לטוס לבית חולים!
ציטוטק יכול להיות בסדר גמור. כל אחד מגיב אחרת!
אני אישית- שמחה מאוד שהתחלתי עם כדור וחוויתי את הדימום והיציאה (אפילו הצצתי על הקטן...) אני מרגישה שאם הכל היה בגרידה בהרדמה בלי שאראה שזה יוצא, הייתי מרגישה כאילו זה עוד בפנים... החוויה של היציאה היא פרידה עצובה אבל בריאה! אני שמחה שלא הפסדתי את ההזדמנות להיפרד.
ועוד תובנה אחת- בהתחלה לפעמים עסוקים סביב ההפלה ופחות מרגישים את האובדן, רק כשעובר קצת זמן- מרגישים את החלל והעצב מציף. זה נורמלי, תתחברו לזה אבל אל תשקעו, תבינו את עצמכם תדברו תשתפו (במקומות כמו פה, כי אנשים סתם די מתקשים לשמוע כאלה חוויות)
ומודה לכל מי ששיתפה באתר הזה, קראתי בכיתי והתחזקתי!
מאחלת לעצמי ולכולן הריונות בריאים וטובים, שיסתיימו בלב שמח ובידיים מלאות! חזק חזק ונתחזק!

[חוויה_של_גרידה_וציטוטק*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, גם אני אחרי הכל ויכולה כבר לרשום את החוויה שלי עם לב שלם יותר
ראשית אני מודה מאוד למי שפתח את האתר הזה הוא היה לי לתמיכה גדולה בחודש האחרון וגם לפני שנה בדיוק, כי במצב של הפלה אין לך עם מי לדבר את מרגישה פסולה ו"מקולקלת" וזו לא תחושה שכיף לדבר עליה גם הבעל הטוב ביותר שיהיה (כמו שלי,נשמה) לא יכול להבין את תחושת האובדן,הכאב,התסכול,הבלבול,החוסר ודאות והקושי להחליט איך לגמור את הסיפור..
אני אמא ל2 ילדים מתוקים לפני שנה נכנסתי להריון בשבוע 8 בערך היו לי דמומים קטנים שהחלו בצבע חום והמשיכו כדם ממש, הלכתי למיון שם נבדקתי לא ראו דופק נאמר לי כי מאחר וזו פעם ראשונה שאני באולטרסאונד אין להם שום אינדיקציה לגבי גודל העובר ולחזור לבדיקה עוד שבוע במהלך השבוע די נשמרתי והייתי בחששות אך הדימום נהיה מסיבי מאוד ואפילו יצאו לי גושים(כמו כבד .. סליחה..) ורצנו למיון (3 ימים מהבדיקה הראשונה) שם נסדקתי שוב כבר לא ראו עובר אלא רק שק הריון רציתי ללכת לבית להמתין ללא יודעת מה... לא קראתי אז מספיק באינטרנט ולא שאלתי אפ אחד.. אך הרופאה אמרה שעם דימום כזה לא משחררים אותי. והודיעו לי שמחר אעשה גרידה.
אימי היקרה ישנה איתי (ישנה .. ) ואני לא ישנתי כל הלילה, בבוקר כולי רעדתי ממש שיקשתי מפחד מההרדמה.. ממה שקורה לי...ממה שיהיה .. מהסיכונים... לקראת הצהרים נכנסתי להגרידה, תוך 20 דק הייתי בחוץ בהתאוששות של כ4 שעות ושחוררתי הביתה..
בבית התאבלתי ממש, חויתי את האובדן , הבכי המתמשך... אך הכחל משמים וכך ה' היקר רצה אז אני מקבלת באהבה
3 חודשים שמרנו, ב25/12/16 נכנסתי שוב להריון . שבוע 8 שוב דימום קטן מאוד... שוב מיון -בדיקת רופא, עובר מתאים לשבוע 6 אין דופק וביקשו שאגיע עוד שבוע...
במהלך השבוע הייתי במנוחה ממש וב"ה הדימום הפסיק..
חזזרתי לבדיקה אחרי השבוע שוב בדיקה, אין דופק עובר מתאים לשבוע 6... במיון הוצע לי גרידה/ציטוטק/טבעי.. הפעם הייתי מלומדת נסיון ואמרתי לעצמי שטבעי זה הכי בריא...
חזרתי הבית זה היה יום שישי בבוקר, התפללתי שיתחיל דימום... שתיתי תה פטל ומרווה ... אך כלום לא מתחיל... קראתי וקראתי וחפרתי באינטרנט על מידע שעשוי לעזור לי .. קראתי על נשים שרשמו שבוע כזה יצא להם גוש עם ממש אברים (?!) פחדתי נורא אך יותר פחדתי מהרפואה הקונבציונלית...
יום א יום ב יום ג...
כלום. לאט לאט התגבשה בי ההחלטה לקחת ציטוטק מאחר והוא שונה מגרידה ואין לו לרוב סיבוכים או הסתבכויות... במקרה הכי גרוע גרידת חרום... ואני כבר יודעת מה זה...
יום ד הגעתי למיון וביקשתי לקבל ציטוטק.
הרופאה הסבירה לי שוב הכל.. אך אני כבר הייתי חזקה, וחתמתי על טופס. אגב באינטרנט קראתי שיש השגחה של 6 שעות, שם בבית החולים ההשגחה רק שעה.. אבל למי אכפת..
קיבלתי ציטוטק התכוננתי נפשית לכאבים אלימים סחרחורות כאבי בטן חולשה ועוד...
לא התחיל דימום.
אחרי שעה הלכתי לביתי, כעבור כ3 שעות החל דימום.. קטן
אחרי 5 שעות הרגשתי דחף של משהו שרוצה לצאת... רצתי לשירותי וכמו שראתי כאן לא הסתכלתי מה יוצא(אהל אני סקרנית רק הצציתי וראיתי גוש)
זהו. אין כאבים אין לי כלום רק דימום כמו של וסת.
יום שישי הלכתי לבדיקה... הופתעו שלא הרגשתי כלום ושצואר הרחם סגור.. אך עשו א"ס ו... יש!! זה יצא נשארו רק קצת שאיריות קטנות שיצאו ב"ה במחזור או במהלך הדימום..
הדימום המשיך עד יום שני לשלאחר מכן (6 ימים סה"כ)
זהו.
אני לא מבינה למה בהפלה הקודמת עשו לי גרידה... כי בלניאדו לא נותנים את הציטוטק!! אומרים שאין לזה הצלחה...
אני שמחה על האופציה של הציטוטק לי זה עזר מאוד זה כמו הפלה טבעית רק שמזרזים אותה....
אחרי שהשלמתי נפשית על לקיחת ציטוטק הכל עבר לי מהר וטוב הרגשתי שהכל יצא ממני ואני נקיה... (לא כמו בגרידה)
מתפפלת על הריון בריא מיד אחרי הוסת ב"ה.. לכולנו!!
על ההרגשה הנפשית לא ארחיב כי כל אישה שעוברת תהליך זהה מרגישה זהה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב אז אחרי שקראתי את כל התגובות שלכן שוב ושוב ושוב אני רוצה לרשום כאן את החוויה האישית שלי עם הציטוטק, רק כדי להרגיע את אחו שבאמת רוצות לנסות בכל זאת .
שבוע 8 הגעתי לבדיקה והעובר היה ללא דופק בגודל של שבוע 6+3 , הרופא המליץ לי לעבור גרידה אך בגלל שכבר עברתי הפסקת הריון אחת עם גרידה החלטתי שאין לי כוח לפרוצדורה של הרדמה וכל הענין הזה והחלטתי לנסות לבד בבית לפני שאני עושה זאת שוב.
נסענו לסופש אז החלטתי לחכות שנחזור, וכשחזרנו בשבת בערב לקחתי את 2 הכדורים (מתחת ללשון) , לא קרה כלום מלבד כאבי בטן קלים אז הרופא אמר לי לקחת כעבור שעתיים עוד 2 . לא קרה כלום אז הלכתי לישון... באמצע הלילה התעוררתי עם דימום וכאבים (לא חזקים מדי כמו שתיארו פה הבנות) , הלכתי לשירותים והרגשתי שנפל שם משהו שכנראה היה שק ההריון... הכאבים התגברו קצת אז לקחתי אופטלגין והמשכתי לישון. למחרת הכאבים נחלשו והדימום היה של מחזור רגיל. לאחר יומיים הייתי בבדיקת אולטראסאונד שהראתה שאכן שק ההריון יצא אך נשאר עוד חומר הריוני (כמות יפה...), באותו רגע ממש התבאסתי כי כבר לא ידעתי אם אצטרך בכל זאת גרידה, הרופא החליט לתת עוד סיבוב של צייטוטק ונראה אם זה מתקדם... באותו יום (שלושה ימים לאחר הסיבוב הראשון) לקחתי שוב 2 כדורים ולאחר שעתיים עוד שניים והלכתי לישון.. ושוב באמצע הלילה התעוררתי עם דימום ודחף ללכת לשרותים. בשירותים הרגשתי ששוב יותר משהו שהוא לא סתם דימום והמשכתי לישון.... בבוקר כבר כמעט לא היה דימום ולאחר מכן הדימום רק הלך ונחלש. יומיים לאחר מכן בבדיקה הרופא ראה שסיימתי את התהליך ושהחומר ההריוני יצא ...... רק רוצה לנסות להרגיע נשים שרוצות לנסות אך מפחדות. השד לא נורא כל כך, זה אכן תהליך יותר ארוך מללכת לגרידה שעה ונגמר , אך למי שרוצה לנסות לוותר על תהליך כירורגי זה בהחלט נסבל ואפשרי. עשיתי את כל התהליך תוך כדי טיפול בשני ילדי בבית והם אפילו לא שמו לב שמשהו עובר עלי.... כמובן שתקחו בחשבון שמבוגר אחראי נוסף יהיה בסביבה...

[פלוני_אלמונית*]

לאחר שקראתי את כל סיפורי האימה על הפלה בעזרת ציטוטק.. הגעתי לבית החולים בחששות נוראיים ובפחד גדול מהלא נודע...מה שהתברר כחוויה יחסית טובה.
בשבוע 9 הגעתי לאולטראסאונד שגרתי שם נאמר לי כי לעובר אין דופק והוא הפסיק להתפתח בשבוע 6. הגעתי לבית החולים ב-10:00 בבוקר, פתחתי תיק ועליתי למחלקת נשים. לאחר המתנה של כשעתיים נכנסתי לרופאה אשר החדירה לי לנרתיק 4 כדורי ציטוטק.
ההחדרה היתה סבירה בהחלט וללא כאבים.
הביאו לי חדר אישפוז והודיעו לי שעלי להמתין 6 שעות להשגחה.
לאחר 5 שעות בהן לא היה זכר לדימום או כאבים ביקשתי ללכת הביתה ויצאתי לחופשה למשך יומיים עם התראה כי אם אחוש סחרחורות או שיתחיל דימום מסיבי עלי לחזור למחלקה.
הגעתי הביתה ושכבתי לנוח. רק לקראת 9 בלילה התחיל דימום לא נורא בכלל , שנמשך גם בלילה. ללא כאבים וללא כל סבל.
למחרת ב-10 בבוקר ראיתי על הפד גוש של דם.
לאחר מכן נסעתי רגיל לעבודה.
לאחר כ-48 שעות מקבלת הכדורים וכמעט ללא דימום הגעתי לאולטראסאונד בבית החולים בו נאמר לי כי הרחם נקי והכל יצא. תוך שעה השתחררתי מבית החולים.
אני ממליצה מאד על הפלה בציטוטק. שווה לנסות לקחת קודם ציטוטק לפני שהולכים על גרידה ועל כל פעולה כירורגית.
נשארה לי חוויה טובה מכל הסיפור ואני יכולה לסכם שההפלה עברה ללא כל כאבים וכמעט ללא דימום.
ממליצה בחום.

[אמא_ל2_אוצרות*]

כולן פה כותבות על הפלה של עובר קטן יותר ממה שיש לי ואני ממש בפחדים, אני בשבוע 17 עם עובר שמתאים לשבוע 13+4 ולא מוצאת כמעט באינטרנט על זה... הרופאה במיון קראה לזה לידה שקטה... ככ רוצה לדעת על ניסיון של אחרות עם כזה דבר, היא אמרה שאקח ציטוטק וגם גרידה

[מירב*]

אני קוראת את הדף הזה ובא לי לבכות על כל הסבל המיותר. מי יודע כמה מההודעות הללו שאין דופק הן שגויות. אני מכירה אישית שתי נשים {שאינן מכירות זו את זו} אשר נאמר להן כי אין דופק לעובר ונולד ילד בריא לחלוטין. באופן טבעי גוף שיש בו עובר מת יפיל את הולד המת ללא כל התערבות רפואית. בהיות העובר לא גדל, לא חי הגוף יפלוט אותו בלידת צירים רגילה. ראו כמה נשים דתיות ואימהות רשמו כאן חווית הפלה כזו. אני תוהה כמה מהן יוכלו שוב להיכנס להריון... אני לומדת על החומר הזה בהקשר אחר - ובאמת הזדעדעתי לראות את השימוש ה"קל על ההדק" של הציטוטק במערך הרפואי היום. לידיעתכן - יש תרופה עתיקה אשר שימשה לזירוז לידה והיא מתאימה גם למקרים הללו - שורש קאוליפאלום - אין צורך בגרידה. הבורות הזו עולה לא רק בכאב וסבל של הנשים המטופלות אלא גם בהפרעות הורמונליות ורגשיות לשנים לאחר מכן. אני תוהה אם אנו משמשות כקבוצת ניסוי - אני לצערי עברתי לאחר לידת בני הרביעי גריתת רחם - דהיינו עיקור - כאשר רופא רשלן גרם לקריעת הרחם בעת פרוצדורה פשוטה של משיכת שלייה אשר נקרשה בשל לקיחת דם טבורי - חיבוק לנשים וחיזוק לאימהות... ותפילה שישובו המיילדות הנאמנות לילד את נשות עם ישראל

[פלוני_אלמונית*]

אני באמצע תהליך של הפלה עם ציטוטק (שבוע 6 לאחר שנמצא עובר עם דופק חלש ואחרי יום לא נמצא כבר עובר:() הלכתי אתמול לבי"ח תל השומר רופא מדהימה שבדקה בעדינות ובנעימות, הציעה ציטוטק, אמרה את כ-ל מה שצריך לדעת, שאמור להיות דימום חזק וכאבים חזקים כמו צירים אבל אמרה לי גם שאם יש דימום כמו ברז או כאבים מטורפים לטוס למיון! וזה מה שלא ברור לי! נשים פה מספרות סיפורי אימה על הציטוטק ואני שואלת למה לא אמרו להן את המידע הכ"כ חיוני שאני קיבלתי??? כרגע יש לי כאבים קלים וגם דימום די קל, מתפללת שהכל יצא לבד ולא אצטרך גרידה....
אבל הדבר הקשה בכל התהליך העצוב הזה שאני לא מוצאת פנאי לבכות ולהתאבל כי מיד טסנו לבי"ח וכל הכאבים שהיו לי ועדיין מטריפים אותי! אני רוצה לבכות ומרגישה אובדן אבל בינתיים דואגת שקודם ההפלה תעבור בשלום במהירות ובלי סיבוכים!
מאחלת לכולן חיים בריאים ושלווים תמיד ושנשתתף רק בפורומים שמחים:)

[קרן_שמש_צהובה*]

אני אחרי כשבועיים אחרי ההפלה ממש הקדשתי יום שלם כדי לבכות
נסעתי למקום קרוב שמקובל לבכות בו, כדי שלא יפריעו לי
ופשוט ישבתי ובכיתי
שעות
נרגעתי, ובכיתי שוב
ושוב
ושוב
ועדיין...

שולחת

שההפלה תעבור בשלום במהירות ובלי סיבוכים
אמן!

[זהרית*]

תודה לכל הנשים האמיצות שכתבו כאן ושיתפו בנסיונן. אני 3 ימים לאחר נטילת ציטוטק, משתפת גם - כדי לפרוק ובעיקר כי החוויה שלי עם הכדור הייתה די שונה ממה שקראתי בפורומים השונים.
נכנסתי להריון אחרי יותר משנה של נסיונות. אחרי השמחה הגדולה באנו ל-US בשבוע 7 ולא היה דופק. היינו בהלם, כמה שידעתי שהפלה בטרימסטר הראשון זה נפוץ, שום דבר לא מכין אותך שזה יקרה גם לך.. מיד לאחר הבדיקה הרופאה כבר הסבירה בחוסר רגישות על האופציות שלי "לרוקן את הרחם", אני ביקשתי לחזור עוד כמה ימים לבדיקה נוספת לפני שמתערבים וכך היה. גם בבדיקה הבאה לא היה דופק ובמעקב אחרון, סה"כ כשבועיים אחרי הבדיקה הראשונה, כבר לא נצפה גם עובר. במהלך השבועיים האלה חוויתי עליות ומורדות, אבל ככל שהזמן עבר התקווה פינתה את מקומה לתחושות האובדן והשלמתי תהליך של פרידה. בסוף בעיקר רציתי כבר להיות אחרי. בשלב הזה ביקשתי לתת לגוף כמה ימים על מנת לאפשר הפלה טבעית והרופא זרם עם זה, אבל שום דבר לא קרה. לאחר שבוע חזרתי לביה"ח ולאחר התלבטות בחרתי בציטוטק. חששתי מהכאבים העזים ובעיקר מהדימום החזק שקראתי שציטוטק מביא איתו - אני אנמית ודמיינתי את עצמי באמבטיה של דם שלא מפסיק.. אבל ידעתי גם שאני לא רוצה התערבות כירורגית ולכן בחרתי בכדור. התובנה העיקרית שלי מהתהליך היא שההשפעות של הכדור הזה כנראה מאד, מאד אינדיבידואליות. במקרה שלי, הכדור גרם לרעידות, בחילה, וצמרמורות (שהחלו ממש אחרי ששמתי את הכדורים מתחת ללשון) ולחום גבוה מאד שלקח לו זמן לרדת גם לאחר שנטלתי אופטלגין (בדיעבד למדתי שעדיף אקמול..). הייתי בקשר עם מיון הנשים שבו טופלתי והנחו אותי להגיע למיון אם החום לא יורד אך בסופו של דבר הוא ירד ונשארתי בבית. זה עשה אותי סמרטוטית וחלשה בשעות הראשונות. עם זאת, לא סבלתי מכאבים, רק מין תחושות אי נוחות קלות באזור הבטן התחתונה שבאו והלכו, והדימום הגיע בגלים והיה נסבל ביותר. הדימום החל תוך כשעתיים וחצי מנטילת הכדורים וזה מאד עודד וחיזק אותי, יצא קריש דם גדול ולאחר מכן רק קרישים קטנים ודם, שהלכו ונחלשו לקראת הערב. רוב הזמן הייתי במיטה. יום אחרי נטילת הכדור קמתי במצב הרבה יותר טוב והלכתי לדיקור ולמעשה מאז הלילה הראשון יש דימום חלש מאד שבא והולך. כעת אני 3 ימים אחרי וב-US שעברתי הבוקר נאמר לי שאין צורך בהתערבות נוספת - ברוך השם.
בשורה התחתונה, אני שלמה עם הבחירה בציטוטק והתהליך כולו היה הרבה פחות נורא ממה שציפיתי. ברור לי שהוא יכול להביא גם לחוויות קשות מאד וזה בטח גם תלוי בגיל ההריון (שלי היה מאד צעיר), אבל היה לי חשוב לשתף בחוויה שלי כדי שנשים תדענה שזה לא בהכרח יהיה כך.. מאחלת לכולנו הרבה כוחות בתוך הקושי הזה והריונות מבורכים ותקינים במהרה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוצה לשתף את החוויה שלי עם ציטוטק, וגם- מה קרה בעקבות הציטוטק, ואיך הדרך הטבעית סייעה מאוד להצלחת התהליך:
גילתי מהר מאוד שאני בהריון לא רצוי. מכל מיני נסיבות, לא יכולתי להמשיך את ההריון לצערי.
התלבטתי הרבה האם לקחת כדורים או לעשות גרידה, והרופאים שכנעו לקחת כדורים (בשבוע 6). להפתעתי הציטוטק לא הורגש אצלי כמעט, היו לי מעט מעט התכווצויות לא מאוד כואבות. היה דימום מאסיבי מאוד במשך 6 ימים ואחריו דימום חלש עוד 8 ימים. הגעתי לביקורת אחרי שבועיים בבית חולים, הם אמרו שההפלה הצליחה, שק ההריון יצא, נשארה שארית של 14 מילימטר והיא ככל הנראה תצא במחזור הבא. יצאתי שמחה, הרגשתי שזה מאחורי...
אבל הדימום לא נפסק. כל הזמן דימום חלש, שמידי פעם מתגבר ואז שוב נחלש וכך הלאה. חיכיתי וחיכתי ובסוף אחרי חודש וחצי הלכתי לרופאת נשים שאמרה שהשארית עדיין שם ושאני יכולה לבחור בין מנה נוספת של ציטוטק, גרידה, היסטרוסקופיה או להמשיך לחכות.
הרגשתי שהרופא לא מספיק מקצועית, פניתי לעוד רופאה, בכירה יותר, שאמרה שבשלב זה אין טעם בציטוטק נוסף. עדייף לקבוע תור להיסטרוסקופיה, ועד שהתור יגיע אולי השארית תצא, אבל היא הייתה די סקפטית לגבי זה. בכל מקרה אמרה לי לא להילחץ, שהמצב לא מסוכן.
התבאסתי נורא. ממש חשבתי שזה מאחורי, ופתאום להבין שאני צריכה לעבור היסטרוסקופיה איכזב אותי ממש.
האמנתי בגוף שלי שיצליח להוציא את השארית, קראתי קצת פה באתר והחלטתי לפנות למדקרת שעוסקת בעניינים אלו. נפגשנו שלוש פעמים במשך שלושה שבועות. פעמיים כשהדימום היה עוד חלש, ועוד פעם כשהדימום התגבר (בזמן וסת, כשהרחם מנסה לפלוט את השארית החוצה). שעתיים אחרי שיצאתי ממנה הרגשתי התכווצויות חזקות ברחם, בערב כשרוקנתי את הגביעונית גיליתי את השארית בתוכה (גוש של רקמה, בגודל של 14 מילימטר, לא היה ספק שזה זה). ניגשתי לבדיקת אולטרסאונד שאישרה שהרחם נקי ואין צורך בהיסטרוסקופיה.
מעודדת אותכן לא להתייאש! למרות שזה היה תהליך ארוך שלא היה ברור איך יגמר, אני שמחה שלא הייתי צריכה לעבור הליך פולשני ושהגוף עשה את מה שהיה צריך (בעזרה קלה של דיקור סיני).