באופן טבעי

כינור,
תובנה מעניינת!
גם אני זנחתי את כמה לדעתך? , אבל לא ניסחתי בצורה יפה כל כך (היינו בחינוך ביתי רק שנה )-: ) .

_המתמטיקה כידוע, מתקדמת בצורה ליניארית (קווית), היא נבנית כבניין קלפים נדבך על נדבך.
קלף חסר ימוטט את מגדל הקלפים, וכך גם יתקשה לעיתים ילד לרכוש ידע חדש מבלי להבין את התהליך שקדם לו_

לדעתי מה שנכון : לימודי המתמיטיקה בבית ספר, כידוע, מתקדמים בצורה ליניארית (קווית), הם נבנים כבניין קלפים נדבך על נדבך. קלף חסר ימוטט את מגדל הקלפים, וכך גם יתקשה לעיתים ילד לרכוש ידע חדש מבלי להבין את התהליך שקדם לו

זה נכון לבית ספר, אבל כנראה יותר קשור לשיטת הלימוד בבית ספר, ולא למתמטיקה בפני עצמה...

יכול להיות גם שזה קשור לנטייה מתמטית כללית.
אני חושבת: לילדים (ואנשים) עם "ראייה" מתמטית יותר מעניין (ולכן גם יותר אפקטיבי!) ללמוד עם קפיצות ולפי הקשר, ולהשלים אחר כך את הבסיס.
לילדים בלי ראייה מתמטית אולי יותר קל ללמוד בצורה שיטתית.

זה גם נסיוני. וראו גם תשובה ישירה לשאלה.

_תשובה ישירה לשאלה וואללה D-: אין טעם לחשוב על שום רעיון חדש, על הכול כבר חשבו לפניי...

היינו בחינוך ביתי רק שנה אנחנו עדיין פחות משנה בחינוך הביתי, ולא ברור עד מתי נמשיך. בינתיים מתענגים על מה שיש (-: לתובנה הזאת הגעתי כשעוד היינו בבצפר.

קשור לשיטת הלימוד בבית ספר, ולא למתמטיקה בפני עצמה
מסכימה.

מהדף שיונת הפנתה התגלגלתי גם לדף מתי לענות לילד{{}}, ושוב נוכחתי לדעת ש{{}}אין טעם לחשוב על שום רעיון חדש
מילא העניין של להסביר לילד משהו שלכאורה אמור להיות מעל לרמה שלו. אבל אפילו על לחלק לשלושה תרחישים כבר חשבו שם לפניי!

ברור שיש טעם לחשוב על רעיונות חדשים, אפילו אם מישהו אחר כבר חשב עליהם. זה המהות של חשבון בחינוך ביתי, הרי מליארדים כבר חשבו על כמה זה שמונה ועוד חמש ומליונים על כמה זה 100 בבינארי (דוגמאות מהחיים כמובן).

"דיתה הכינה שתי עוגות לפי מתכון לעוגה אחת. במתכון כתוב שיש לטרוף שלוש ביצים. בכמה ביצים דיתה צריכה להשתמש?"
בשביל ילד בבצפר זו שאלה בחוברת. אבל בשביל דיתה עצמה אלו היו החיים האמיתיים. היא לא עשתה שיעורי בית באותו זמן. היא חיה. היא הכינה עוגות.
מסכן הילד שלא חי את החיים שלו אלא של דיתה מהחוברת.

לטובת מי שמשתעמם מהמתמטיקה השגרתית, אני מתעדת מערכת חוקים חדשה שלמדתי היום מבן השש שלי.
נושא השיעור: חיבור שלמים ושברים.
לעת עתה השבר הוא תמיד חצי.

כללים:
סדר האיברים בתרגיל מוכתב מראש, ואין לשנותו.
אם האיבר האחרון הוא חצי, התוצאה חייבת להסתיים ב"וחצי".
אם האיבר האחרון שלם, התוצאה חייבת להיות מספר שלם.
הכללים חלים בכל שלב ושלב של פעולת החיבור, לא רק בתוצאה הסופית.

דוגמאות:
(לצורך העניין יחידה שלמה תסומן כך: <> וחצי יסומן כך: < . הקוראים מתבקשים לדמיין שהיחידות והחצאים הם עצמים מוחשיים - פעם דפים, פעם קשיות וכו' וכו')
<> <> < --- "אחת... שתיים... שתיים וחצי".
<> < <> --- "אחת... אחת וחצי... שתיים".
< <> <> --- "חצי... אחת... שתיים".
<> < <> < <> < <> <> --- "אחת... אחת וחצי... שתיים... שתיים וחצי... שלוש... שלוש וחצי... ארבע... חמש".