באופן טבעי

טיפולי פוריות למיניהם, מתחילים עוד לפני שהאשה ממש בוחרת בהם במודע, ומודעת לכל השלכותיהם (למשל - ריבוי עוברים).

לדעתי אף אחת לא באמת מודעת להשלכות של הריון מרובה-, פגיה או שניהם כאחד עד שלא התנסתה בהם אישית. לפני הרבה שנים כשרופא הנשים רשם לי איקקלומין, הוא הזהיר אותי בפנים חמורות ש"אחת מתופעות הלוואי היא הריון מרובה עוברים". צחקתי ואמרתי שמבחינתי זו תופעת לוואי מבורכת ביותר - להגנתי ייאמר שהייתי צעירה ותמימה ולא ידעתי שעובר יחיד בקושי שורד אצלי, ואילו היו לי תאומים רוב הסיכויים שלא הייתי היום אם.

אם הפג מסוגל למצוץ, תמיד עדיף שזה יהיה שד אנושי
יש גם שיטות בהן מדביקים עם סלוטייפ צינורית לשד של האם ומחברים אותה למזרק עם חלב אם, כך התינוק יונק ומקבל חלב מהמזרק, מלמדים את זה בסיפרי רפואה!

את השיטה הזו ניסו גם עליי וזה היה מאוד מאוד לא מוצלח. הסבירו לי שככה יוצרים איזו התנייה שהתינוק "חושב" שהוא יונק מהשד. לי זה הרגיש מאוד לא נכון להתחיל לעשות עליה מניפולציות כבר בשלב הזה...

מלמדים את זה בסיפרי רפואה!
איזה ספרי רפואה? דווקא מעודד שיש התיחסות לנושא בספרי רפואה.
באופן מעשי זה כמובן מאד לא פשוט, ומתאים רק במצבים מאד מסוימים, אך בכל זאת - מרשים אותי שזה הגיע לספרי הרפואה. בספרים שאני מכירה זה לא מופיע...

אמאינקובטור - לפחות אצלך הרופא הזהיר. מכירה (את יודעת איך זה, כשאת אמא לתאומים, כל מי שיש תאומים לסבתא של הבן דוד שלו, מרגיש צורך לספר לך...) יותר ממשפחה אחת, שהרופא בכלל לא ציין את האפשרות. שלא לומר את המשמעות.

אמא ל 5, תפתחי אטלס זיטלי מהדורה חדשה...

יש גם שיטות בהן מדביקים עם סלוטייפ צינורית לשד
יש לזה שם, אני לא מצליחה להזכר כרגע...
בכל אופן אצלנו זה לא עבד ובאמת שהייתי מוכנה לנסות הכל! הבן הפצפון שלי מהר מאוד הבין מאיפה באמת מגיע החלב ואת הציצי ירק במיאוס (טוב כבר אז הוא היה גאון...)

_יש גם שיטות בהן מדביקים עם סלוטייפ צינורית לשד
יש לזה שם, אני לא מצליחה להזכר כרגע..._
SNS

רק
_אבל פגים - ההורים שמים והולכים הביתה! (בשמת)
אנחנו לא שמות והולכות הביתה._ (שמיכת)
לפעמים אין ברירה ואנחנו שמות והולכות הביתה ובמקום לישון רק בוכות בוכות בוכות...
אני חייבת לציין שגם הפגיה בכרמל (כבר לפני 7.5 שנים) עודדה שאיבה מהרגע הראשון (שכנוע מאסיבי כזה מהסוג שבשמת תומכת בו), עודדה נוכחות מאסיבית של ההורים , נכון לא היו מיטות רק כורסאות לא נוחות, ואפשר היה לנוח בחדר ההנקה בתינוקיה, אי אפשר היה לישון שם וזה באמת היה מאוד קשה, גם לא היה מקום מסודר לאכול והיינו חייבים לרדת לקפטריה. מה שגרם לי לנסוע 4 פעמים באוטובוס הלוך ושוב (כדי לנוח בצהריים ולחזור אחה"צ) ועוד פעם אחת ברכב עם האבא ואחרי חצות לחזור הביתה. לנו גם לא היתה הזכות לעשות קנגרו, כי האחיות ראו בזה מטרד למרות שהרופאים המליצו, וזה היה מאוד מתסכל לשבת ליד מיטה של פג (וורמר, בכרמל אין אינקובטורים) שאי אפשר להחזיק על הידיים, אז לפעמים מעדיפים לברוח קצת בשביל לתת מנוחה לנפש. זו התמודדות נפשית מאוד קשה, להתמודד עם עובר שנמצא מחוץ לרחם שמי שלא היה שם באמת לא יכול להבין אותה.
למרות זאת אני חושבת שאפשר וכדאי להלחם על שיפור התנאים לפגים ולהוריהם.

<למרות הזמן שעבר הפצעים עדיין לא באמת הגלידו, רגשי האשמה עדיין מלבלבים והדמעות מאיימות...>

מיכל, עדכון לגבי כרמל -
יש אינקובטורים וכבר מאוד מעודדים קנגרו (הרופאים, האחיות לא תמיד מאפשרות), ועדיין מעודדים מאוד הנקה ושאיבה. רוב האחיות שם הן גם מדריכות הנקה. סך הכל התנאים שם הפתיעו אותי לטובה, אבל יש עוד המון מקום לשיפור, במיוחד ברגישות הצוות כלפי ההורים.

מעניין העניין הזה של האינקובטורים, בזמנו זה נחשב לציוד מיושן ומבחינתי היתרון של הוורמר (warmer) שהוא מעין מיטה שמעליה חימום היה העובדה שהתינוקת לא היתה כלואה באינקובטור ויכולתי ללטף ולהחזיק לה את היד גם אם לא להחזיק על הידיים (היתה מחומצנת תקופה ארוכה).
מה היתרון של אינקובטור? למה חזרו אחורה? יש לך מושג?
ולגבי הקנגרו, לא נראה לי שהמצב השתנה הרבה, גם אז הרופאים המליצו ועודדו ואפילו התלהבו, שאלו אם אני רוצה, אמרתי שכן, אמרו תפני לאחות הראשית ובמשך שלושה שבועות כמעט תמיד קיבלתי תשובות בסגנון "עכשיו זה לא מתאים"....
מאוד עצוב שעדיין העניין לא הופנם שם ע"י האחיות... (למרות שהן בטח כבר התחלפו)

אני לא מבינה את הקטע הזה של האחיות. מה, הן מחליטות?!? איזה מעצבן.
ואם היית מוציאה את התינוק (נאמר, ליד הרופא), מה היו עושות ?

בשלב ראשון הפגים בוורמר, שלב שני באינקובטור ושלישי בעריסה (עריסת חימום ואח"כ רגילה). ככה לפחות אני הבנתי.
הסיבה - בוורמר יש להם חימום, האינקובטור עוזר להם לשמור על חום גוף, ובעריסה זה שלב שהם כבר שומרים על חום הגוף בעצמם.
אני זוכרת את המעבר לעריסה כיום מרגש מאוד... מהעריסה כבר לקחתי אותה כל הזמן בלי רשות, כי לפני כן היה התירוץ הקבוע של האחיות שהיא צריכה לשמור על חום גוף (כאילו שהגוף שלי לא יכול לחמם אותה...).
טרה, לצערינו כן, האחיות מחליטות. הן מופקדות על הטיפול ומאוד לא כדאי להסתכסך איתן. הרופאים מסתובבים ולא נמצאים כל הזמן.

היתרון של הוורמר (warmer) שהוא מעין מיטה שמעליה חימום היה העובדה שהתינוקת לא היתה כלואה באינקובטור ויכולתי ללטף ולהחזיק לה את היד גם אם לא להחזיק על הידיים (היתה מחומצנת תקופה ארוכה).
החסרון שלו הוא שהילד מאבד המון נוזלים ככה, והעור הופך מאד יבש.
שמים תינוק ככה רק כשחוששים לחייו (או בהתחלה כשרוצים לראות לאיזה כיוון הוא הולך) ורוצים שיהיה קל לטפל בו טיפול חרום כשצריך.

הן מופקדות על הטיפול ומאוד לא כדאי להסתכסך איתן
זה נכון גם לגבי הרופאים - שמאוד לא כדאי להם להסתכסך עם האחיות...(ובמיוחד המתמחים הצעירים)

החסרון שלו הוא שהילד מאבד המון נוזלים ככה, והעור הופך מאד יבש
חסרון נוסף - חשיפה לזיהומים. אינקובטור מבודד יותר מזיהומים.

אני לא מבינה את הקטע הזה של האחיות. מה, הן מחליטות?!? איזה מעצבן.
אוהו - תאמיני לי שלא כדאי להסתבך איתן, בטח שלא כשאת נמצאת שם שבועות וחודשים. רובן נחמדות ואמפתיות (לפחות איפה שאנחנו היינו), אבל מספיק @$&^%$@ אחת למרר את החיים.

שמים תינוק ככה רק כשחוששים לחייו (או בהתחלה כשרוצים לראות לאיזה כיוון הוא הולך) ורוצים שיהיה קל לטפל בו טיפול חרום כשצריך.
בכרמל לא מכירים את האינפורמציה הזאת. התינוקת שלי היתה בוורמר 11 יום בתינוקיה ולא היתה סכנה לחייה, סתם צהבת עקשנית. זה אכן מייבש את העור, רק מהליטופים שהייתי מלטפת אותה היד שלי ניראה כמו בצורת. מזל שלה יש "עור של תינוקת".

גם אני אמא לאקס פג - שבוע 28, 6 שבועות בפגיית ליס, שנת 2002

ההנחה מראש היא לסלק את ההורים, ולהשאיר פג קטן וחסר אונים בבית החולים לבד .
זו לא היתה הגישה בליס. גם בשיחות בע"פ עם הצוות, וגם בחוברת ההסבר שקיבלנו הדגישו שחשוב שנהיה ליד האינקובטור.
בנוסף, המליצו לנו להקליט את עצמנו, ולהשמיע לתינוק בטייפ קטן, כאשר אנחנו לא ליד האינקובטור.
הכניסה היתה מותרת לנו, ההורים ול- 4 סבים וסבתות, 24 שעות ביממה (למעט בזמן ביקורי רופאים והחלפת משמרות). אנחנו עשינו משמרות סביב התינוק משעה 9 בבוקר ועד 1 בלילה. אף פעם לא התלוננו על נוכחותנו, אלא להיפך, החמיאו לנו על מסירותינו.
במקרה שאין סבא וסבתא פעילים - נתנו אישור כניסה לקרוב משפחה אחר.

_את חושבת שבגלל שניצלתי מלשבת בפגיה אני לא יודעת מה הולך שם?
הרי מחלקות הפגים לא בנויות ככה שתוכלי לשבת שם! חדר שדחוס אינקובטורים ואורות (ברוב בתי החולים שאני ביקרתי הם אפילו לא מעמעמים את האורות המזעזעים בפגיה!), ואין בכלל מקום לכסא ליד האינקובטור!_
בליס יש די והותר מקום לשבת ליד האינקובטור. זה לא לובי של מלון 5 כוכבים, אבל אפשר להסתדר.
נכון שאם כל ההורים היו מנצלים את זכויות הביקור במלואן - היה הרבה יותר צפוף וקשה להסתדר - אבל הנוכחות היתה חלקית ביותר, ולמיטב התרשמותי, לא בגלל חוסר עידוד או תמיכה של הצוות.
בנוסף יש חדר שאיבה מסודר ונוח עם משאבות טובות, חדר מנוחה, מתקן למים קרים + רותחים.

שאיבה/ הנקה
גם בחוברת ההסבר וגם בע"פ הסבירו לי את החשיבות שבחלב האם לבריאותם והחלמתם של הפגים.
פעם נרדמתי בחדר המנוחה. האחות שראתה שלא הגעתי בזמן להנקה, חיכתה וחיכתה, ולבסוף, אחרי 1/2 שעה, יצאה לחפש אותי במסדרונות, כדי שלא אפסיד את ההנקה.

אורות
בליס הקפידו לעמעם אורות משעות הערב ועד הבוקר.

קנגרו
בזמנו, מנהל המחלקה הסביר אסר עלי לעשות קנגרו כי התינוק עלול לאבד חום...
היום, כך שמעתי מכלי ראשון, הם כבר מעודדים בהתלהבות לעשות קנגרו.

לא הכול היה מושלם בליס. היו פשלות, היו אנשי צוות אטומים, היו נהלים נוקשים. ראו הנקת פגים. אך בהחלט לא נתקלתי בגישה של לסלק את ההורים, ולהשאיר פג קטן וחסר אונים בבית החולים לבד . , כמו שבשמת כתבה.

לגבי ביה"ח האוטופי בוושינגטון
שימו לב, מדובר שם על
ward-style Level III neonatal intensive care unit
במחלקת פגים 3 דרגות אשפוז, כל דרגה בחלל נפרד: רמה 1 - טיפול נמרץ, רמה 2 - מעקב, רמה 3 - מחלימים (בדרך הביתה).
הביות המלא הוא רק לגבי רמה 3.

מירב, הדרוג שם הוא הפוך, דווקא level III הוא הוא רמת הטיפול הנמרצת ביותר:
"....Many of these babies require the life-saving care of a Level III Intensive Care Nursery – the highest level of care available for newborns...."

בדרגות טיפול פחות אינטנסיביות ברור שיש ביות מלא:
"Some babies need just a bit of extra care before they can go home. They’ll spend their first few days grow stronger in Evergreen’s Level II Special Care Nursery. Like the Intensive Care Nursery, families stay together in private, single room suites where parents can be involved in their baby’s care 24 hours a day"

ונניח שזה היה נכון... גם להתחיל מזה זה לא כל כך רע. (יודעת מה, להתחיל מתנאים כאלה לתינוקות "רגילים" בבתי חולים אחרים בארץ ובארה"ב, כבר שיפור אדיר יחסית למצב היום).

נזכרתי בעוד מאפיין של בית החולים שעוזר לחסוך הרבה מקום: אין חדרי קבלה, חדרי לידה, חדרי התאוששות וחדרי אישפוז אחרי הלידה. הכל נעשה באותו חדר. מגיעים, נבדקים, יולדים, ונשארים עם התינוק באותו מקום. מעבר לחסכון במקום זה חוסך טרטור אדיר ליולדת ולתינוק שצריכים לעבור ממקום למקום.

מה זה בדיוק קנגרו בהקשר של טיפול בפגים?

קנגורו זו שיטת טיפול שהחלה בבית-חולים בבוגוטה - בשל מחסור באינקובטורים הניחו לאימהות לשאת את הפגים על החזה, עור-לעור, במנשא. הסתבר שאחוזי ההישרדות אצל פגים שקיבלו טיפול כזה עלו בהרבה על שיעורי ההישרדות הרגילים בפגים. היום זהו טיפול מומלץ לפגים, גם זעירים - הפג לובש רק טיטול, מושם במאונך (כמו צפרדעון קטנטן) על חזה אימו (או אביו ) בין השדיים, ואחוז במנשא. חום גופה של האם שומר על חומו, והוא מוקף כולו בריחה ובקולה. מי שמקדם היום מאוד את הטיפול הזה הוא דר' נילס ברגמן שהתמחה בכך בבית החולים שלו בדרום-אפריקה. באתר המצורף יש צילומים מדהימים של פגים בקנגורו.

תודה על ההסבר, שמיכת טלאים.

מילה טובה על אסף הרופא
הבת שלי נולדה פגית לפני 10 שנים, נכון שהיא היתה מהפגים הגדולים ולא היתה צריכה אינקובטור ובכ"ז, נתנו לי להיות איתה אז הרבה יותר שעות משהאמהות האחרות היו עם ילדיהם שבתינוקיה, אז עוד לא היה ביות בכלל והיו שעות הנקה קבועות ומועטות אבל לפגיה היתה גישה חופשית כל היום.
וגם מעבר לקיר אצל הפגים הקטנים יותר היתה נוכחות מסיבית של הורים.
וגם יש לציין לטובה שהסכימו לדחות את השחרור שלי מבי"ח ביומיים בגלל הילדה.

ראיתם את זה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2939661,00.html

נדמה לי שהפגים המתים שאני ראיתי, מתו לא בגלל טעויות אלא בגלל שהיו חולים קשה מאד. לילדים יש כוח חיות אדיר, והם מחזיקים מעמד גם כשנעשות טעויות לגביהם. דווקא הקשים בד"כ מקבלים יחס מיוחד (האחות "שלהם" מקבלת פחות ילדים תחת טיפולה), והם הם אלה שמתים.

מהעריסה כבר לקחתי אותה כל הזמן בלי רשות

והשחיתות האולטימטיבית - לנתק את המוניטור וללכת איתה, סוליקו, לחדרוני השאיבה. בפעם הראשונה שהלכתי להתבודד עם קטנתי, התרגשתי כמו בדרך לפגישת אוהבים גנובה. רק אני, הכרית, והראש הפעוט פוער פה ותופס, אוי כמה שהפה הזעיר הזה תפס חזק - אבל לא במקום הנכון, ושוב ושוב ושוב - עד שבפעם השמינית היא התבייתה על המקום הנכון, ולא יודעת מה מנע ממני לארוז אותה מתחת לחולצה שלי, לצאת משם ולברוח ישר הביתה.

לי לא היתה אפשרות להוציא אותה ולנתק מהמוניטור, ולא הצלחתי להניק אותה עד שכבר היינו בבית, אבל הרצון הזה
לארוז אותה מתחת לחולצה שלי, לצאת משם ולברוח ישר הביתה מוכר לי מאוד.

זה קרה שוב:-(

חלב הוחדר לדמו של פג בבי"ח מעייני הישועה

חוק הסֵרְיוֹת. פשלות באות בשלשות.
עכשיו צריך לחכות לפעם השלישית, לצערי...

אני לא מאמינה שעד עכשיו הם לא טרחו לדווח, זה כשלעצמו פשע. למה זה לא מפתיע שדוקא בבני ברק הדברים מהסוג הזה מטואטאים אל מתחת לשטיח... נורא.

לא יכולה להתאפק מלשאול:
יש הבדל אם חלב מתערבב בדם מאשר חומר אחר?

יש כמה הבדלים.
קודם כל - זה לא סטרילי ויש חשש מזיהום.
ושנית - אם איבר בגוף מקבל אספקה של חלב במקום דם (חמצן) זה שווה לתסחיף ועלול לגרום לאוטם באותו איבר.
החלב מוזרק לוריד שמגיע בסוף ללב, והלב שולח את החלב לאיבר כלשהו. גם אם כבר יש ערבוב עם דם, יכולים להווצר תסחיפים קטנים (שלא לדבר על חלב אם שומני)

כמובן שאין הבדל משמעותי אם המדובר היה במי ברז. אני מדברת על ההבדל בין חלב אם לחומר המיועד מראש להזרקה כמו אנטיביוטיקה וכו.

התכוונתי הבדל בין חלב אם למזון אחר, אבל תודה על ההסבר
<מונו נוקי תודה אם יש משמעות לכך שהחלב יוצ ר מדם האם שהתינוק מכיר לעומת מזון אחר>

אם יש משמעות לכך שהחלב יוצ ר מדם האם שהתינוק מכיר לעומת מזון אחר
אני מניחה שיש פחות סיכוי לתגובה נוגדנית חזקה אם היה המדובר בגיל מאוחר יותר.
אבל בשלב הזה של החיים שלהם המערכת החיסונית כ"כ חלשה...
<האמת היא שאין לי מושג >

אני קוראת ונעצבת שוב
ואז: מהעריסה כבר לקחתי אותה כל הזמן בלי רשות והשחיתות האולטימטיבית - לנתק את המוניטור וללכת איתה, סוליקו, לחדרוני השאיבה. בפעם הראשונה שהלכתי להתבודד עם קטנתי, התרגשתי כמו בדרך לפגישת אוהבים גנובה. רק אני, הכרית, והראש הפעוט פוער פה ותופס, אוי כמה שהפה הזעיר הזה תפס חזק - אבל לא במקום הנכון, ושוב ושוב ושוב - עד שבפעם השמינית היא התבייתה על המקום הנכון, ולא יודעת מה מנע ממני לארוז אותה מתחת לחולצה שלי, לצאת משם ולברוח ישר הביתה.
לגמרי שכחתי את החוויה הזו, את ההתבודדות הראשונה ואת המחשבה על לברוח - תודה @}

אני כתבתי את המילים האלה?
בחיי, ממש ריגשתי את עצמי (-:

אילו הייתי יולדת פג (וכמה מכם יודעים שזו סכנה שאיימה עלי) - בולדוזר לא היה מזיז אותי משם.
מגיבה ממרחק הזמן (המשפט הזה גרם לי לבכות)
למרות שזה כבר נאמר פה כמה וכמה פעמים... יש כל-כך הרבה כאב סביב לידה של פג, גם כשהוא יחסית בסדר...
הפחדים הם עצומים, והטראומה גם היא לרוב. ולמרות שרוצים כל-כך קשה! גם להיות שם וגם לא להיות שם.
באופן חריג אני מסכימה אם אלה שאמרו "אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו"
הסיוט של טיפול בפג הוא "מגה-סיוט" בעיקר כשמדובר בקטנטנים. לא לכל ההורים יש את כוחות הנפש להתמודד עם זה, ולפעמים הדרך היא להדחיק (יש אנשים שזה מנגנון ההגנה העיקרי שלהם) והדחקה לפעמים פרושה "לשים וללכת"...
אני היום אכולת רגשות אשמה על השעות המעטות שיכולתי להיות שם ולא הייתי (מכל מיני סיבות מפגרות שנראו אז רלוונטיות כמו מבקרים שבאו אלי). והיו כל-כך הרבה שעות שפשוט לא נתנו לי להכנס, למרות שצעקתי ובכיתי, שום דבר לא עזר!
באמת איך אפשר להבין את הסיטואציה הזאת?
יחד עם זאת באמת יש לי לא מעט ביקורת על ההתנהלות של הצוות, על חוסר ההבנה שלהם וחוסר ההתחשבות שלהם בצרכים הנפשיים של הפג.

והנה, איך שגלגל מסתובב לו, היום אני מאמינה שמי שכתבה את המשפט הזה, אחרי שליוותה אותי בשמונת הימים שבני היה מאושפז בפגיה, אולי מבינה קצת יותר... (את יודעת שאני אוהבת אותך, כן?)

<שולחת בלב מהסס>

והיו כל-כך הרבה שעות שפשוט לא נתנו לי להכנס, למרות שצעקתי ובכיתי

בתור אמא לתאומות שנולדו פגיות אני נקרעתי .כל אחת מהן הייתה בבית חולים אחר מסיבות רפואיות. וכל בוקר וערב הייתי נקרעת בין למי ללכת לבקר קודם ועם מי לסיים את הלילה. זה הייה טירוף ומדכא במיוחד לאחר ההריון עצמו שעוד הייתי כולי בהלם מוחלט אז לפעמים אנחנו ממהרים לשפוט הורים שלא נמצאים ליד התינוק 24/7 מבלי לדעת את הרקע של אותה אמא או אבא וחבל.

תודה שבאת לשתף ולהזכיר ש
לפעמים אנחנו ממהרים לשפוט הורים שלא נמצאים ליד התינוק 24/7 מבלי לדעת את הרקע של אותה אמא או אבא וחבל.