יחס של ילדים לפשטות מרצון
-
- הודעות: 5
- הצטרפות: 09 מרץ 2009, 21:33
- דף אישי: הדף האישי של ;-)*
יחס של ילדים לפשטות מרצון
יש איזו התיחסות מצד שאר הילדים/ילדות בבי"ס לכך שלא קנית קרוקס/פלפון?
בקשר לקרוקס - אני לא ממש זוכרת כי כבר מזמן זה לא באופנה, אבל אפילו אז רוב האנשים ידעו שזה מכוער ואמרו שהם הולכים עם קרוקס כי זה נוח להם, אז פשוט אמרתי שאני לא אוהבת קרוקס וזאת הייתה האמת.
די הרבה ילדים שואלים אותי למה אין לי פלאפון ועד הזמן האחרון אמרתי שאני לא צריכה. נראה לי שאולי אני כן הולכת לקנות (אבל זה לא אומר שאני חייבת להתעסק איתו כולזמן!)
מעודד אותי מאוד לדעת שבמשך השנים ה יחס של ילדים לפשטות מרצון יכול להשתנות ויכולה להיווצר הבנה לרצון של ההורים.
לא יודעת, נראה לי שמה שקרה לי זה שהתחלתי לשים לב אם אני באמת רוצה משהו רק כי הוא באופנה.
זה לא דווקא בדברים שקשורים להורים שלי או בדברים של לקנות או לא.
שוב חייבת ללכת...
בקשר לקרוקס - אני לא ממש זוכרת כי כבר מזמן זה לא באופנה, אבל אפילו אז רוב האנשים ידעו שזה מכוער ואמרו שהם הולכים עם קרוקס כי זה נוח להם, אז פשוט אמרתי שאני לא אוהבת קרוקס וזאת הייתה האמת.
די הרבה ילדים שואלים אותי למה אין לי פלאפון ועד הזמן האחרון אמרתי שאני לא צריכה. נראה לי שאולי אני כן הולכת לקנות (אבל זה לא אומר שאני חייבת להתעסק איתו כולזמן!)
מעודד אותי מאוד לדעת שבמשך השנים ה יחס של ילדים לפשטות מרצון יכול להשתנות ויכולה להיווצר הבנה לרצון של ההורים.
לא יודעת, נראה לי שמה שקרה לי זה שהתחלתי לשים לב אם אני באמת רוצה משהו רק כי הוא באופנה.
זה לא דווקא בדברים שקשורים להורים שלי או בדברים של לקנות או לא.
שוב חייבת ללכת...
יחס של ילדים לפשטות מרצון
איזה ילדה יצאה לנו, אה?
-
- הודעות: 899
- הצטרפות: 13 מאי 2004, 12:15
- דף אישי: הדף האישי של דגנית_ב*
יחס של ילדים לפשטות מרצון
מצויינת
-
- הודעות: 5
- הצטרפות: 09 מרץ 2009, 21:33
- דף אישי: הדף האישי של ;-)*
יחס של ילדים לפשטות מרצון
חוזרת שוב לדף הזה לאחר כמה שנים, בעקבות המלצות דפים...
נחמד להזכר, להתבונן במה שקרה בינתיים ולחשוב שוב על הנושאים האלה.
מהתבוננות בשני בני הנוער בבית - בת 16 ובן 13 - נראה לי שכיום היחס שלהם לאורח חיינו הוא, בגדול, נינוח.
אנחנו משתדלים לאפשר להם מה שהם רוצים. מה שהם רוצים משתנה בתקופות שונות- יש תקופות שחסרים להם הרבה דברים ותקופות שפחות.
נראה לי שהם מרגישים שהם יכולים לבקש, והרבה פעמים אנחנו מסרבים והם די מקבלים את זה.
יש תקופות (אחרי בת/בר מצוה...) שהם יותר עשירים מאיתנו (-: ועושים בכספם דברים שחשובים להם (מענין: לרוב זו לא רכישת חפצים אלא השתתפות בדברים - למשל, נסיעה למחנה קיץ מסובסד בחו"ל שמומנה ממתנות בת מצוה). הבת שלי גם עובדת קצת ומרוויחה בעצמה - עכשיו היא כבר בגיל שזה יותר אפשרי, ואנחנו מאד מעודדים את שניהם לעבוד.
מדי פעם עולים זכרונות מגילים מוקדמים יותר - ומסתבר שכל מיני דברים גרמו להם לתחושת חוסר או קיפוח יחסית לאחרים. אני שמחה כשהם מרשים לעצמם להגיד לנו את הדברים האלה, למרות שאני לא נהנית לשמוע.
בסך הכל התחושה שלי היא שרוב חיינו כמשפחה לא סובבים סביב צריכה אלא יותר סביב עשיה, יחד ולחוד. לאחרונה היה בר מצוה לבן, ועשינו מסיבה ממש ממש גדולה - אבל עשינו הכל לבד, מהכנת האוכל, דרך ההזמנות, ההופעות והמוזיקה שהבן עצמו ערך את הפלייליסט.
עבדנו באמת קשה אבל החויה המרכזית שנשארה לי היא, כמה הרבה אנחנו יכולים לעשות!
נחמד להזכר, להתבונן במה שקרה בינתיים ולחשוב שוב על הנושאים האלה.
מהתבוננות בשני בני הנוער בבית - בת 16 ובן 13 - נראה לי שכיום היחס שלהם לאורח חיינו הוא, בגדול, נינוח.
אנחנו משתדלים לאפשר להם מה שהם רוצים. מה שהם רוצים משתנה בתקופות שונות- יש תקופות שחסרים להם הרבה דברים ותקופות שפחות.
נראה לי שהם מרגישים שהם יכולים לבקש, והרבה פעמים אנחנו מסרבים והם די מקבלים את זה.
יש תקופות (אחרי בת/בר מצוה...) שהם יותר עשירים מאיתנו (-: ועושים בכספם דברים שחשובים להם (מענין: לרוב זו לא רכישת חפצים אלא השתתפות בדברים - למשל, נסיעה למחנה קיץ מסובסד בחו"ל שמומנה ממתנות בת מצוה). הבת שלי גם עובדת קצת ומרוויחה בעצמה - עכשיו היא כבר בגיל שזה יותר אפשרי, ואנחנו מאד מעודדים את שניהם לעבוד.
מדי פעם עולים זכרונות מגילים מוקדמים יותר - ומסתבר שכל מיני דברים גרמו להם לתחושת חוסר או קיפוח יחסית לאחרים. אני שמחה כשהם מרשים לעצמם להגיד לנו את הדברים האלה, למרות שאני לא נהנית לשמוע.
בסך הכל התחושה שלי היא שרוב חיינו כמשפחה לא סובבים סביב צריכה אלא יותר סביב עשיה, יחד ולחוד. לאחרונה היה בר מצוה לבן, ועשינו מסיבה ממש ממש גדולה - אבל עשינו הכל לבד, מהכנת האוכל, דרך ההזמנות, ההופעות והמוזיקה שהבן עצמו ערך את הפלייליסט.
עבדנו באמת קשה אבל החויה המרכזית שנשארה לי היא, כמה הרבה אנחנו יכולים לעשות!
יחס של ילדים לפשטות מרצון
דף מעניין.
אני גדלתי בבית שהיה בו כסף וגם היתה בו פשטות ברצון. למשל, נסענו לחו"ל או לסיני אבל ישנו באוהלים על החוף כי זה יותר כיף מאשר מלון. או ששכרנו דירה ובישלנו לעצמנו. וגם לפעמים היינו במלון רגיל.
בישלנו אוכל ביתי (כולל חומוס ומיונז ופסטה ביתית) אבל גם הלכנו מדי פעם למסעדה טובה.
ישנו כל האחים באותו חדר עד גיל ההתבגרות למרות שהיה עוד חדר פנוי... כי היה חשוב להורים שנהיה כולנו יחד.
ימי הולדת אמא שלי היצירתית שאוהבת ילדים תמיד היתה מכינה משחקים והפעלות מדהימות לכל הכיתה.
לא היה וידיאו בבית ולא היו כבלים בטלוויזיה.
ההורים שלי התלבשו פשוט, נסעו ברכב פרקטי למרות שהיה כסף ליותר. וגם אנחנו התלבשנו פשוט ואף פעם לא נמשכנו למותגים אפילו שיכולנו להרשות לעצמנו וגדלנו בסביבה שבה זה היה נורמלי, אני לא זוכרת אי פעם שזה עלה במחשבתי אפילו. היום אני אוהבת מאד בגדים אבל גם בד"כ קונה או מקבלת יד שניה או מוצאת ברחוב, ודברים מיוחדים קונה חדש.
נעליים קנו לנו כשהיינו צריכים בחנות פשוטה.
היה מחשב אחד לכל המשפחה והיינו עושים עליו תורות.
היינו הולכים לחוגים כמה שרצינו ולספרייה לשאול ספרים.
היינו הולכים הרבה לטייל בטבע בארץ וישנים בקמפינג בחוץ.
אני זוכרת שבתור ילדה רציתי טמגוצ'י כי לכולם היה ולא הסכימו לקנות לי אז הכנתי טמגוצ'י בעצמי מסול וכרטיסיות שציירתי עליהן, הבאתי אותו לבית ספר והשווצתי בו בפני החברים שהכנתי חיה מיוחדת ומצבים מיוחדים שאין בטמגוצ'י רגיל. הרבה יותר נהניתי ממנו.
זו היתה לגמרי רוח שבה ההורים שלי רצו לחיות. אני אפילו לא חושבת שחשבו על זה כאידיאולוגיה אלא זו היתה הדרך שבה הם גדלו וזה היה הכי טבעי עבורם. הם התחילו כזוג צעיר בלי הרבה נכסים וגם כשהרוויחו יותר שמרו על אותה רמת חיים בסיסית, כשהכסף הלך בעיקר לחסכונות או לדברים כמו חינוך, טיפולים רפואיים וכו'. עם סבתא הלכנו הרבה להצגות, מוזיאונים וכו'.
כשאני קוראת פה בדף, אני חושבת שהמרד הוא באמת בתחושה שאין אפשרות אחרת ורמת החיים הזו נכפית עליך, ומתוך זה אתה מוגדר עני ומסכן. כשבאמת יש תחושה של בחירה, ההרגשה היא של חיים טובים ונכונים יותר.
אני גדלתי בבית שהיה בו כסף וגם היתה בו פשטות ברצון. למשל, נסענו לחו"ל או לסיני אבל ישנו באוהלים על החוף כי זה יותר כיף מאשר מלון. או ששכרנו דירה ובישלנו לעצמנו. וגם לפעמים היינו במלון רגיל.
בישלנו אוכל ביתי (כולל חומוס ומיונז ופסטה ביתית) אבל גם הלכנו מדי פעם למסעדה טובה.
ישנו כל האחים באותו חדר עד גיל ההתבגרות למרות שהיה עוד חדר פנוי... כי היה חשוב להורים שנהיה כולנו יחד.
ימי הולדת אמא שלי היצירתית שאוהבת ילדים תמיד היתה מכינה משחקים והפעלות מדהימות לכל הכיתה.
לא היה וידיאו בבית ולא היו כבלים בטלוויזיה.
ההורים שלי התלבשו פשוט, נסעו ברכב פרקטי למרות שהיה כסף ליותר. וגם אנחנו התלבשנו פשוט ואף פעם לא נמשכנו למותגים אפילו שיכולנו להרשות לעצמנו וגדלנו בסביבה שבה זה היה נורמלי, אני לא זוכרת אי פעם שזה עלה במחשבתי אפילו. היום אני אוהבת מאד בגדים אבל גם בד"כ קונה או מקבלת יד שניה או מוצאת ברחוב, ודברים מיוחדים קונה חדש.
נעליים קנו לנו כשהיינו צריכים בחנות פשוטה.
היה מחשב אחד לכל המשפחה והיינו עושים עליו תורות.
היינו הולכים לחוגים כמה שרצינו ולספרייה לשאול ספרים.
היינו הולכים הרבה לטייל בטבע בארץ וישנים בקמפינג בחוץ.
אני זוכרת שבתור ילדה רציתי טמגוצ'י כי לכולם היה ולא הסכימו לקנות לי אז הכנתי טמגוצ'י בעצמי מסול וכרטיסיות שציירתי עליהן, הבאתי אותו לבית ספר והשווצתי בו בפני החברים שהכנתי חיה מיוחדת ומצבים מיוחדים שאין בטמגוצ'י רגיל. הרבה יותר נהניתי ממנו.
זו היתה לגמרי רוח שבה ההורים שלי רצו לחיות. אני אפילו לא חושבת שחשבו על זה כאידיאולוגיה אלא זו היתה הדרך שבה הם גדלו וזה היה הכי טבעי עבורם. הם התחילו כזוג צעיר בלי הרבה נכסים וגם כשהרוויחו יותר שמרו על אותה רמת חיים בסיסית, כשהכסף הלך בעיקר לחסכונות או לדברים כמו חינוך, טיפולים רפואיים וכו'. עם סבתא הלכנו הרבה להצגות, מוזיאונים וכו'.
כשאני קוראת פה בדף, אני חושבת שהמרד הוא באמת בתחושה שאין אפשרות אחרת ורמת החיים הזו נכפית עליך, ומתוך זה אתה מוגדר עני ומסכן. כשבאמת יש תחושה של בחירה, ההרגשה היא של חיים טובים ונכונים יותר.
יחס של ילדים לפשטות מרצון
הכנתי טמגוצ'י בעצמי מסול וכרטיסיות שציירתי עליהן.
זה מקסים!
זה מקסים!
יחס של ילדים לפשטות מרצון
הכל מאוד מאוד יקר היום.
המציאות היום היא כזו שגם חיים פשוטים, שזה גם מונח מאוד סובייקטיבי, אבל נדייק ונאמר, גם חיים של צריכה בסיסית פחוס מינוס הפכו מאוד יקרים.
יש הבדלים גם בין המרכז הרותח לפריפריה הרחוקה. משפחה יכולה לחיות בבית קרקע מרווח עם גינה, בגבול של הצפון בסוריה, בחצי מהסכום של אותה משפחה בדירת 3 חדרים רקובה ברמת גן.
גם מה זו פשטות? הריהוט, הדירה, איכות המזון, מחזיק רכב או לא... זה לא כזה פשוט לאבחנה. מי שגר בפריפריה חייב רכב אחרת הוא לא יכול לעשות קניות במכולת בחלק מהמקרים. הפוך גם.
אני גם מופתעת מזה שיולי אוגוסט, מדינה פוסט קורונה, מלחמות קטנות גדולות, משבר כלכלי גדול, ולמרות זאת מיליונים בנתבג בעונה הרותחת, כשהכל יקר. זה גורם לי לחשוב שרב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לפשטות מרצון.
המציאות היום היא כזו שגם חיים פשוטים, שזה גם מונח מאוד סובייקטיבי, אבל נדייק ונאמר, גם חיים של צריכה בסיסית פחוס מינוס הפכו מאוד יקרים.
יש הבדלים גם בין המרכז הרותח לפריפריה הרחוקה. משפחה יכולה לחיות בבית קרקע מרווח עם גינה, בגבול של הצפון בסוריה, בחצי מהסכום של אותה משפחה בדירת 3 חדרים רקובה ברמת גן.
גם מה זו פשטות? הריהוט, הדירה, איכות המזון, מחזיק רכב או לא... זה לא כזה פשוט לאבחנה. מי שגר בפריפריה חייב רכב אחרת הוא לא יכול לעשות קניות במכולת בחלק מהמקרים. הפוך גם.
אני גם מופתעת מזה שיולי אוגוסט, מדינה פוסט קורונה, מלחמות קטנות גדולות, משבר כלכלי גדול, ולמרות זאת מיליונים בנתבג בעונה הרותחת, כשהכל יקר. זה גורם לי לחשוב שרב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לפשטות מרצון.
יחס של ילדים לפשטות מרצון
לא מפתיע בכלל... מתים לעוף מפה
פשטות מרצון זה סטייט אוף מיינד כנראה. בעיני זה אומר שאפשר לקנות יותר אבל בוחרים שלא, לא בגלל המחיר אלא בגלל שככה רוצים לחיות.
פשטות מרצון זה סטייט אוף מיינד כנראה. בעיני זה אומר שאפשר לקנות יותר אבל בוחרים שלא, לא בגלל המחיר אלא בגלל שככה רוצים לחיות.
יחס של ילדים לפשטות מרצון
מזכיר לי שתמיד כשהיינו יוצאים לכמה שעות היינו מביאים סנדוויצ'ים ופירות מהבית. לא היה קטע כזה של ללכת לקיוסק לקנות חטיפים וארטיקים או לעצור בדרך לאכול שווארמה או משהו. ואם היינו רעבים אז תכף חוזרים הביתה ונאכל כבר שם. גם מאיזה אידיאולוגיה של למה לקנות סתם אוכל אם כבר יש בבית.
והיום לקנות ארטיק בתחנת דלק בזמן שאני ממלאת דלק מרגיש לי כמו הפריבילגיה הכי מפנקת בעולם.
והיום לקנות ארטיק בתחנת דלק בזמן שאני ממלאת דלק מרגיש לי כמו הפריבילגיה הכי מפנקת בעולם.
יחס של ילדים לפשטות מרצון
אני גם כן גדלתי בבעת שלוקחים מעם מהבית, רוב הבילויים היו פיקניקים או ארוח אצל משפחה או אערועים משפחתיים. אני לא זוכרת בכלל מסעדות, או קניית שטויות. אבל כן קנינו דברים טעימים כמו מיצי פירות או מלבי או כאלה.
אני לא חושבת שפשטות מרצון זה רק מה שהגדרת. לפעמים יש גלים כלכליים וגם אם אתה רוצה או לא, אתה תקןע בפשטות.
אני אמשיך לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה של שמחה. לא בוערת בי חדוות הנופשים, הייתי שמחה ללחץ כלכלי מופחת.
אני לא חושבת שפשטות מרצון זה רק מה שהגדרת. לפעמים יש גלים כלכליים וגם אם אתה רוצה או לא, אתה תקןע בפשטות.
אני אמשיך לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה של שמחה. לא בוערת בי חדוות הנופשים, הייתי שמחה ללחץ כלכלי מופחת.
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
לאורה,
מאוד התחברתי להערות שלך לגבי אורח החיים שלך כילדה.
כותבת בגוש
גם אנחנו חיינו באופן פשוט יחסית לסובבים אותנו (טיולים, בגדים זולים אם כי חדשים שעברו ביננו, בישול,…). אנחנו חיים ככה עם הילדים שלנו, כולל טיולים, אוהלים, ספריה, ורכב ישן (מטיילים הרבה ברגל, אבל צריך להגיע לתחילת המסלול ולחזור…), ומשתמשים באופניים, תחבורה ציבורית, ונסיעות משותפות.
ימי הולדת שאנחנו מארגנים בעצמנו- הפעלות, מסיבת פיג׳מות, ועוד (אם הילדים בכלל מעוניינים- יש אחת שלא בעניין בכלל). זה יוצא מעולה.
לא אירגנו מסיבת חתונה, אז לכל ילד חגגנו בר/ בת מצווה במסיבת סופשבוע ארוכה, שבה כל ילד קרא בתורה, הטכס נוהל על ידי הדוד, בשביל הבנות השגנו ספר תורה עם הסטוריה מדהימה, ובני המשפחה הכינו את הקריאה בפרשה, כולל ילדי בר/ בת המצוה. אנחנו בישלנו את הכל, כולל מעט עזרה והשתתפות מהסבתא, ופה ושם עוגה מהמוזמנים. הכנו הפעלות, וגם המשפחה המורחבת הכינה. זה היה כל פעם מרגש ברמות.
או כמו שתיארה את זה אחת המוזמנות: האירוח ברמת מחנה צופים (שכרנו צימר בסיסי ביותר, ברמה של אכסניית נוער ישנה, לאירוח של בני משפחה שהגיעו ממרחק מאות ואלפי ק״מ לשמוח ולחגוג איתנו). ציירנו שלטים ותלינו שרשראות מנייר קרפ ובלונים. לא היו מפות על השולחנות, אבל היו משחקים, וכולם שיחקו עם כולם במשחקי חברה, כולל זקנים וטף ונוער.
אני עדיין בהתרגשות, כי בת המצווה האחרונה נחגגה לפני כשבועיים.
אנחנו כן משקיעים בחוגים לילדים, ולפעמים גם בחוגים יקרים, ובעזרה בלימודים ואחרת.
בחרנו שאשאר בבית 7 שנים עם הילדים (הנקה, פשפוש מנשא), ואני עובדת בר׳ אלטרנטיבית כעצמאית ומרוויחה יחסית מעט, אבל מאושרת. האיש עובד במחשבים, ועבר לפני כמה שנים לעבוד בחמישים אחוז משרה, כי ככה הוא יכול להשקיע במה שהוא אוהב (טיפוס, יציאה לטבע, ומשפחה).
לכן עד עכשיו אנחנו חיים בשכירות, ורק ממש עכשיו אנחנו מתכוונים לקנות בית (גם בעזרת ההורים, שהציעו- לא היינו מבקשים), ומה שמצאנו הרוס מאוד ויש צורך בשיפוץ ענק (כולל חפירות, צנרת, חשמל). אנחנו נעשה הרבה מהתכנון והאירגון בעצמנו, ובסוף נרכיב את המטבח ונסייד. בבניה אנחנו מתכננים קירור מהאדמה (באר קנדית) ומשאבת חום, בשביל להמנע מצורך במזגן.
שוטפים כלים בעצמנו, ותולים כביסה ליבוש.
מנקים בעצמנו את הדירה בסבב (אנחנו מחלקים את הבית ל-5, וכל שבוע מתחלפים, כל שכולם יודעים לנקות הכל), וזה מתוך כוונה להתחלק בנטל.
הילדים יודעים לבשל מדהים, לנקות די טוב.
אני מתפננת על חנויות יד שניה לביגוד בשבילנו. אנחנו קונים ציוד ספורט משומש במצב טוב, וזה מוזיל המון את העלות. חדש אנחנו קונים מעט יחסית.
לא מחליפים ציוד עד שהוא קורס (הכי ישן- יש לי חולצה שקיבלתי מאבא שלי לפני עשרות שנים ואני עדיין לובשת, כי היא מחזיקה מעמד ואני אוהבת לחשוב על אבא כשאני לובשת אותה).
מאוד התחברתי להערות שלך לגבי אורח החיים שלך כילדה.
כותבת בגוש
גם אנחנו חיינו באופן פשוט יחסית לסובבים אותנו (טיולים, בגדים זולים אם כי חדשים שעברו ביננו, בישול,…). אנחנו חיים ככה עם הילדים שלנו, כולל טיולים, אוהלים, ספריה, ורכב ישן (מטיילים הרבה ברגל, אבל צריך להגיע לתחילת המסלול ולחזור…), ומשתמשים באופניים, תחבורה ציבורית, ונסיעות משותפות.
ימי הולדת שאנחנו מארגנים בעצמנו- הפעלות, מסיבת פיג׳מות, ועוד (אם הילדים בכלל מעוניינים- יש אחת שלא בעניין בכלל). זה יוצא מעולה.
לא אירגנו מסיבת חתונה, אז לכל ילד חגגנו בר/ בת מצווה במסיבת סופשבוע ארוכה, שבה כל ילד קרא בתורה, הטכס נוהל על ידי הדוד, בשביל הבנות השגנו ספר תורה עם הסטוריה מדהימה, ובני המשפחה הכינו את הקריאה בפרשה, כולל ילדי בר/ בת המצוה. אנחנו בישלנו את הכל, כולל מעט עזרה והשתתפות מהסבתא, ופה ושם עוגה מהמוזמנים. הכנו הפעלות, וגם המשפחה המורחבת הכינה. זה היה כל פעם מרגש ברמות.
או כמו שתיארה את זה אחת המוזמנות: האירוח ברמת מחנה צופים (שכרנו צימר בסיסי ביותר, ברמה של אכסניית נוער ישנה, לאירוח של בני משפחה שהגיעו ממרחק מאות ואלפי ק״מ לשמוח ולחגוג איתנו). ציירנו שלטים ותלינו שרשראות מנייר קרפ ובלונים. לא היו מפות על השולחנות, אבל היו משחקים, וכולם שיחקו עם כולם במשחקי חברה, כולל זקנים וטף ונוער.
אני עדיין בהתרגשות, כי בת המצווה האחרונה נחגגה לפני כשבועיים.
אנחנו כן משקיעים בחוגים לילדים, ולפעמים גם בחוגים יקרים, ובעזרה בלימודים ואחרת.
בחרנו שאשאר בבית 7 שנים עם הילדים (הנקה, פשפוש מנשא), ואני עובדת בר׳ אלטרנטיבית כעצמאית ומרוויחה יחסית מעט, אבל מאושרת. האיש עובד במחשבים, ועבר לפני כמה שנים לעבוד בחמישים אחוז משרה, כי ככה הוא יכול להשקיע במה שהוא אוהב (טיפוס, יציאה לטבע, ומשפחה).
לכן עד עכשיו אנחנו חיים בשכירות, ורק ממש עכשיו אנחנו מתכוונים לקנות בית (גם בעזרת ההורים, שהציעו- לא היינו מבקשים), ומה שמצאנו הרוס מאוד ויש צורך בשיפוץ ענק (כולל חפירות, צנרת, חשמל). אנחנו נעשה הרבה מהתכנון והאירגון בעצמנו, ובסוף נרכיב את המטבח ונסייד. בבניה אנחנו מתכננים קירור מהאדמה (באר קנדית) ומשאבת חום, בשביל להמנע מצורך במזגן.
שוטפים כלים בעצמנו, ותולים כביסה ליבוש.
מנקים בעצמנו את הדירה בסבב (אנחנו מחלקים את הבית ל-5, וכל שבוע מתחלפים, כל שכולם יודעים לנקות הכל), וזה מתוך כוונה להתחלק בנטל.
הילדים יודעים לבשל מדהים, לנקות די טוב.
אני מתפננת על חנויות יד שניה לביגוד בשבילנו. אנחנו קונים ציוד ספורט משומש במצב טוב, וזה מוזיל המון את העלות. חדש אנחנו קונים מעט יחסית.
לא מחליפים ציוד עד שהוא קורס (הכי ישן- יש לי חולצה שקיבלתי מאבא שלי לפני עשרות שנים ואני עדיין לובשת, כי היא מחזיקה מעמד ואני אוהבת לחשוב על אבא כשאני לובשת אותה).
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
אה, אנחנו גם אופים קבוע: אני- חלות, האיש- לחם מחמצת. ואני מכינה יוגורט מחלב (מלא, אבל עמיד…, כי זה מה שזמין לי בשוטף).
אבל אנחנו עושים את זה כי זה כיף.
ואני מתחברת גם לזה שהניקיון והסדר הם לא פסגת הבילוי שלנו. עושים כי מתלכלך ומתבלגן.
אבל אנחנו עושים את זה כי זה כיף.
ואני מתחברת גם לזה שהניקיון והסדר הם לא פסגת הבילוי שלנו. עושים כי מתלכלך ומתבלגן.
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
יש לציין שיחסית לרוב הכמעט מוחלט מיודעינו- הרף שלנו לסדר וניקיון נמוך יותר מים המלח.
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
רהיטים אנחנו מוצאים ברחוב או קונים בגרושים או בונים.
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
שבת שלום!
-
- הודעות: 3248
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
- דף אישי: הדף האישי של יולי_קו
יחס של ילדים לפשטות מרצון
אני רוצה להוסיף שאנחנו לרוב חוגגים ימי הולדת לחמישתנו ביננו עם תשומת לב ואהבה. לרוב התפריט חגיגי. לרוב הוא תוצרת בית. לרוב אין מתנות, כי למה לחכות ליום ההולדת? אנחנו מעניקים זה לזה מתנות (לרוב אנחנו יוצרים אותן) כל השנה.
ממה שנראה לי עד כה הילדים מבינים את הבחירות שלנו ואת הגישה שלנו, וחיים איתם טוב. אנחנו מדברים על מה עומד בבסיס אורח חיינו ביננו ואיתם.
ממה שנראה לי עד כה הילדים מבינים את הבחירות שלנו ואת הגישה שלנו, וחיים איתם טוב. אנחנו מדברים על מה עומד בבסיס אורח חיינו ביננו ואיתם.
יחס של ילדים לפשטות מרצון
בלבוסטה, אם אתה תקוע בפשטות, אז זה לא מרצון...
יוליקו, נחמד שהצטרפת לדיון
יוליקו, נחמד שהצטרפת לדיון
יחס של ילדים לפשטות מרצון
יוליקו אתם ממש בית קטן בערבה
מה שלומך יקרה?
מה שלומך יקרה?
יחס של ילדים לפשטות מרצון
לאורה זה לא נכון. אפשר לשמוח בפשטות גם כשנדמה שאין כל כך ברירה. זה כמו להינשא לבחור לא הכי יפה, או הכי חכם, או הכי מוצלח, ולא שלא רצינו יותר. לא הצלחנו למצוא את היותר ואם מצאנו זה לא היה ממש שלנו, אבל הוא זה שעושה לך טוב. בסוף הבחירה בטוב גם אם היא בחירה במה שיש היא לא תמיד לא מרצון.
אני למשל, מאוד נהנית לקבל/למצוא בגדים יד שנייה עבורי. מאוד נהנית מריהוט יד שנייה כל השנים ובדרכ הוא גם יותר בריא (כימיקלים שהתנדפו כבר מאז היצור) וגם קיבל אופי. אני סופר שמחה שאני טיפוס שנהנה מדברים פשוטים, אוכל פשוט, אנשים פשוטים. כמה היה עצוב אם הייתי חייבת מסעדות, טיולים, אתגרים קבועים כדי להרגיש שמח...
ואגב מעט מאוד אנשים לא יכולים להרשות לעצמם מותרות. רוב האנשים, גם עניים מאוד יכולים לחיות חיים עשירים בכל מיני ורסיות. למשל, דיילות ומאבטחי חברות תעופה יכולים לטייל בעשרות מדינות בשנה, גם אם הם דלפונים. עוזר שף יכול להנות ממאכלי גורמה על בסיס יומי וכו, זה לא שהעולם מתחלק לעשירים וענים. יש הרבה ניואנסים ויש הרבה מאוד עניים שהבתים שלהם נוצצים משיפוצים, ריהוט חדשני וטלויזיות פלאזמות.
הבחירה לחיות בפשטות לא תמיד קשורה ליכולת גבוהה או נמוכה והיא כן בחירה גם כשאין.
היא מורכבת יותר.
אני למשל, מאוד נהנית לקבל/למצוא בגדים יד שנייה עבורי. מאוד נהנית מריהוט יד שנייה כל השנים ובדרכ הוא גם יותר בריא (כימיקלים שהתנדפו כבר מאז היצור) וגם קיבל אופי. אני סופר שמחה שאני טיפוס שנהנה מדברים פשוטים, אוכל פשוט, אנשים פשוטים. כמה היה עצוב אם הייתי חייבת מסעדות, טיולים, אתגרים קבועים כדי להרגיש שמח...
ואגב מעט מאוד אנשים לא יכולים להרשות לעצמם מותרות. רוב האנשים, גם עניים מאוד יכולים לחיות חיים עשירים בכל מיני ורסיות. למשל, דיילות ומאבטחי חברות תעופה יכולים לטייל בעשרות מדינות בשנה, גם אם הם דלפונים. עוזר שף יכול להנות ממאכלי גורמה על בסיס יומי וכו, זה לא שהעולם מתחלק לעשירים וענים. יש הרבה ניואנסים ויש הרבה מאוד עניים שהבתים שלהם נוצצים משיפוצים, ריהוט חדשני וטלויזיות פלאזמות.
הבחירה לחיות בפשטות לא תמיד קשורה ליכולת גבוהה או נמוכה והיא כן בחירה גם כשאין.
היא מורכבת יותר.