להחליט על חינוך ביתי

[שרית_אמיר*]

השלמת בגרויות בכל גיל ובכל שלב אפשרי- ענין של סכום כסף לא מועט.
להשלים בגרויות לוקח בערך כשנה, אם מתלבשים על זה ברצינות, וכל מקצוע עןלה סכום של כמה אלפיים תלוי במסגרת ובאזור המגורים בכל מקרה בכל מקום זה לא זול.
השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך - למה את רוצה לעזוב את בית הספר ולמה עכשיו?
לדעתי - אם את כבר בי"ב באמת שווה להתאמץ עוד קצת ולסיים. (אלא אם את סובלת או משהו ברמה שממש לא נעים לך שם)
אפ היית בכיתה אחרת תשובתי היתה אחרת.
(אני אמא בחינוך ביתי)
בהצלחה בכל דרך שתבחרי.
אגב את יכולה כבר עכשיו לעשות אקסטרני במקום בי"ס במתכונת הרגילה - שוב ענין של הרבה כסף.

[בובי_ואטסון*]

אני לא מדברת על הלמידה לבגרויות דרך מוסד כלשהו, ללמוד לבגרות אני יכולה לבד, זה גם לא יקח לי כל כך הרבה זמן. התכוונתי למחיר של הבחינה עצמה

[אשה_שמחה*]

לפי מה שידוע לי אם לומדים לבד זה לא עד כדי כך הרבה כסף. (משהו שאפשר בטח לברר בשיחת טלפון, אולי יונת שרון יודעת ).
ורציתי רק להוסיף שאני ממש מבינה אותך, ושכשאתה מבין כמה שנים בזבזת את זמנך, ועד כמה בזבוז הזמן הזה הוא לא הכרחי...בקיצור אני יכולה להבין את הרצון שלך. וכשהרצון בוער, ולא חשוב מה כולם אומרים, קשה מאוד לסחוב בכוח עוד כמה חודשים רק מתוך מחשבה על איזה עתיד מדומיין, על התסריט שבו תזדקקי לבגרות שהוא רק תסריט אחד אפשרי מתוך המון אחרים (וזה כל מה שהוא, לא משנה שבעיני רוב האנשים הוא התסריט היחיד).
בקיצור, אין לי איזו שורה תחתונה , רק רציתי להוסיף את נקודת המבט הזו, ומקווה שלא ייצא שבלבלתי אותך יותר @}
<הכותבת היא אמא בחינוך ביתי שעשתה בגרויות ונשארה עד סוף התואר הראשון רק כי "חבל להפסיק עכשיו" >

[משוטטת*]

התכוונתי למחיר של הבחינה עצמה

הבחינה עצמה עלתה לפני 10 שנים 17 שקל, אז זה בסדר גודל של עשרות שקלים ולא אלפים, ומשלמים אותה גם תלמידי אינטרני (כלומר תשלמי את זה במילא).

זווית אחרת: בגיל 17, החצי שנה הזאת שמעכשיו ועד סיום הלימודים נראית כמו זמן קריטי ונורא ארוך שחבל לבזבז על דברים שלא באמת רוצים. גם אני הרגשתי כמוך, אבל בסוף נשארתי. בדיעבד אני לא מתחרטת, ואחרי 10 שנים זה גם נראה ממש מעט זמן.

שאלה רלוונטית היא אם את מתכוונת להתגייס.
אם לא, אני במקומך הייתי נשארת בלי להסס.

[בובי_ואטסון*]

_שאלה רלוונטית היא אם את מתכוונת להתגייס.
אם לא, אני במקומך הייתי נשארת בלי להסס._

אני לא, אבל אני עושה שנת שירות ושירות לאומי כך שמבחינת זמן זה בערך אותו הדבר. בכל מקרה לא נראה לי שאחזור לבית הספר, כי באמת ראיתי שהמחיר של השלמת בגרויות נמוך יותר מאשר לחזור עכשיו (מבחינת כסף זה כמעט כלום וזה ידרוש פחות השקעת זמן).
תודה בכל מקרה על התגובות

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח להתייעץ עם מי שנמצא בחנוך ביתי ואם אפשר עם אלו שכבר שם מספר שנים
תכתבו שאדע שהדף עוד מתפקד?

[תפוח_אדמה*]

מתפקד, מוזמנת לשאול.

[רסיסים_של_אור*]

גם אני אשמח לנסות לעזור.

[טליה_אלמתן*]

כנל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה(:
טוב אז יש לי ילה בת 7 בכיתה א וקטנה בת שנה ותשע. לא בטוחה אם יהיה לילדה יותר טוב בבית בלי חברים מצד שני היא מחוננת עם hdad (למי שצריך הגדרות. לי אישית יש הסגות לגבי ה״הפרעה״). איך מחליטים שזה הדבר הנכון בשביל הילדים פשוט כי אני מאמינה שזו הדרך?
מעוניינת לשמוע מכם על איך הילדים חווים את זה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הא, שכחתי לציין שבגלל ״בעיית הקשב וריכוז וההיפראקטיביות, המליצו שתיקח ריטלין כי זה יקל עליה. הדבר הזה ממש דחף אותי בחזרה לרעיון החינוך הביתי עליו אני חושבת מאז שהגדולה נולדה

[שמנדובה*]

פלוני אלמונית , גם אני אשמח לעזור. האם תוכלי למקד מעט את שאלתך? אני מתקשה להבין מה בדיוק את שואלת.

[תמרוש_רוש]

שמנדובה, הנה השאלה:
איך מחליטים שזה הדבר הנכון בשביל הילדים? (פשוט כי אני מאמינה שזו הדרך?)

[רסיסים_של_אור*]

האם מישהו יודע באמת באמת מה הדבר הנכון עבור מישהו אחר? ו עבור עצמו?

אני אישית מאמינה ש הבחירה הזו פחות קשורה בילדים ליותר בנו המבוגרים. האם את מרגישה צורך להיות עם ילדייך יותר? האם את מעוניינת לצאת מהמסלול השבלוני המוכר של החיים ו לאפשר לילדיך ו לחיים להוביל אותך למסע שנתיבו עלום? האם את נהנית מלהיות איתם? האם את רוצה וחשה שיש כאן הזדמנות לשינוי, לגילוי, להניח סימני שאלה על המוסכם ו המוכר?

[יונת_שרון*]

אני לא חושבת שאפשר באמת לדעת. אבל אפשר לנסות ולראות. יהיה טוב -- תמשיכו. לא יהיה טוב -- תמיד אפשר לחזור למערכת.

[שמנדובה*]

טוב, זו בדיוק השאלה שאני לא מצליחה לתהות על קנקנה. כפי שענו יונת ורסיסים מעלי - אי אפשר לדעת מה הדבר הנכון אבסולוטית עבור האחר, וגם לא עבור עצמך. הבחירה בחינוך הביתי היא משהו שלפחות אצלי, הגיע מהקישקע. מאיזושהי ידיעה פנימית שכרגע, כך על חיינו להיראות. בד בבד עם ההבנה שבחיים אין תעודת ביטוח ואין תשובה או בחירה אחת בלבד שהיא נכונה. לכן צריך לחיות לפי האמונות שלנו ולשמוח בהן.

[שמנדובה*]

וגם, הבקשה למיקוד נובעת מנסיוני בשאלותלגבי הבחירה בחינוך הביתי, שאצל כל אחד החששות והתהיות שונות. יש המודאגים לגבי ההתאמה החברתית, אחרים תוהים על הפן האקדמי, ועוד כהנה וכהנה. יהיה קל יותר לספר מנסיוננו כשהשאלה תהיה ממוקדת יותר. גם הבקשה לבפר מחוויות ילדינו - קשה לי לענות על זה, זה מה שהם מכירים, הם לא מוכנים לחשוב על אופציה אחרת בכלל (למשל אם שואלים, האם הילדים לא רוצים ללכת לבית הספר... אני מכירה משפחות שכן. אצלנו בפירוש לא, מעניין שבמיוחד אצל הנוער המשפחתי, יש רתיעה עזה מהמסגרת, ולא מדובר בילדים בעלי קושי חברתי שהוא)