באופן טבעי

לפעמים עניין פעוט כמו לידה בכריעה (ולא בשכיבה למען האל, זה מנוגד לטבע שלנו) יכולה לשנות את כל חווית הלידה.
העובר לא נכנס למצוקה, הדופק נשמר סדיר, אין צורך להתערב, כוח הכבידה תורם, המבנה האנטומי משוחרר ופתוח ועוד..
אני מאחלת לך שתרכשי הרבה ידע ותמיכה לקראת לידתך הבאה ושהחוויה לא רק תהיה מתקנת אלא גם מעצמה ומופלאה!
והעיקר - לא לפחד כלל!!!!

אני לחצתי קלות עם כל ציר -נגמר ציר- נשכבתי ועם כל ציר קמתי על הרגליים.ככה עד לצירי לחץ ואז השתוללתי ירדתי לארבעשאגתי הלכתי הכל רק לא לשכב.

אני בהריון חודש שביעי. בלידה הראשונה ילדתי במרכז לידה טבעי עם מיילדת מדהימה, וכשאמרתי לה שאני מרגישה שאני צריכה קקי היא אמרה לי שאני יכולה להתחיל ללחוץ. בסך הכל זה היה בסדר אבל חלק גדול מהלחיצות שבסופו של דבר לחצתי לא היו תוך כדי הרגשת לחץ, לפעמים הרגשתי שאני לוחצת בלי שהגוף יגיד לי ועד היום אני תוהה.
סך הכל שלב הלחיצות לא היה ארוך במיוחד מקסימום רבע שעה, אבל ממש קוסם לי לחכות שהגוף יעשה את שלו.
איפה אפשר לקבל מידע על בלי ללחוץ? מישהי יודעת לספר לי?

היי אנדיאנית
בלידה השניה שלי לא לחצתי
פשוט כי לא היה צורך
הכל קרה לבד
עשיתי הכנה ללידה בה למדתי להרפות את הגוף, לנשום
אפילו לא הזכרנו שאפשר בלי ללחוץ.
כשהתחיל השלב האחרון של הלידה אני חושבת שבעיקר הייתי מסוממת מהורמונים והראש שלי (למזלי) לא עבד,
אחרת עוד הייתי מקשיבה למיילדות שהתרוצצו ברקע ועודדו ללחוץ.
כמו ללכת לשירותים בלי מאמץ: אפשר ללחוץ - אבל בשביל מה?

בשתי לידות (השניה והשלישית) הרגשתי כאבים חדים ביותר בפי הטבעת כאילו סכינים חותכים בבשר החי. (מאז יש לי לפעמים התכווצות חזקה באותו איזור ועם תחושת כאב דומה שמשתקת אותי למשך כמה שניות).
הלידות שלי עברו מהר מאוד, לא התבקשתי ללחוץ רק כשהמיילדת אמרה "את כבר בסוף" הבנתי שאני אמורה ללחוץ.
בלידה הראשונה הרגשתי לחץ ושכל האיזור של הפות מתוח מאוד.
בלידה השניה התפתלתי מצד לצד וניסיתי להתמודד עם כאב שלא היה מוכר לי מהלידה הראשונה.
בלידה השלישית הרגשתי צורך חזק חזק לדחוף את כפות הרגליים.
בשלושת הלידות היה לי מאוד קשה להישאר עם רגליים פסוקות - בצירים החזקים הירכיים נדחפו/התכווצו אחת כלפי השניה.

אז מה פשוט לא ללחוץ?

אני באתי ללידה עם הכוונה היחידה של לעשות מה שהגוף שלי מנחה אותי.
לא הרגשתי צורך ללחוץ.
אם הייתי מרגישה צורך ללחוץ הייתי לוחצת

העיקר להיות קשובה לגוף, והגוף יודע

אינדיאנית יקרה - אם ייצא לך , תוכלי לקרוא בספר "לידה פעילה" על שלב הלחיצות באורינטציה של הקטקטית כלומר עם הרבה אמונה בגוף, וכל זאת בתמיכה של כותבת מנוסה ורקע רפואי.....בכלל, ספר מומלץ כל כך, מעניק הרבה ביטחון, אמון וסקרנות לקראת הלידה ...אבל נראה שאת כבר יודעת לבד את התשובות -- בייחוד לאור הלידה הראשונה שלך : להיות קשובה, לזרום עם הגוף, לסמוך על הגוף שלך. הוא יודע כבר מליוני שנים מה הוא עושה. לפני שילדתי המיילדת שלי הסבירה לי שהגוף ברגע הנכון ידע לפלוט את התינוק מעצמו, ושאין צורף ללחוץ באופן מ א ו מ ץ, אבל כן יש מקום ללחיצות.......בשלב האחרון של הלידה, היו צירים שבהם לחצתי כי זה מה שהגוף עשה מ ע צ מ ו, כלומר באופן לא רצוני, והיו צירים שבהם לחצתי רצונית כדי לקדם את הפשושה לכיוון העולם שבחוץ.....אבל עדיין, גם הלחיצות הרצוניות, באו עם צירים שדרשו את זה........אז מהי תשובתי בקיצור ? מה שהגוף יבקש...כך תעשי...........................שיהיה מקסים וקל (-:

רציתי לכתוב אבל אני צ'ה הקדימה-
אז, אינדי אנית, תקראי את הספר הוא מאוד מחזק ותומך, ומראה לנו שאנחנו חייבות לסמוך על הגוף שלנו, כי אף אחד חוץ ממך לא יודע מה הולך עם הלידה שלך באמת (אפילו לא הרופאים המדופלמים. בעצם הם האחרונים שיודעים!), והכל בא מתוך ניחושים מלומדים שלהם......
תנסי, בזמן שנשאר לך- לתרגל את תרגילי היוגה שבספר (אני בהריון עם פשושי לא קראתי, ואני כל-כך מצטערת על זה!) ובכלל, להתחזק מהידע, והידיעה שיהיה בסדר!
או כמו שאני צ'ה אמרה-
שיהיה מקסים וקל

תודה מקסימות, באמת אני אנסה להשיג את הספר. גם ככה רציתי לקרוא אותו.

קפיצה קטנה לחדרה, תקבלי גם עוגת חרובים וגם את הספר... נו, מתי את באה?

איך לא ללחוץ מוקדם?

אני בדרך ללידה שלישית. שתי לידות ראשונות טבעיות, ראשונה במרכז לידה והשניה בבית. שתי לידות פעילות.
בשתי הלידות בפתיחה 7 או מה שהוגדר על ידי המיילדות כפתיחה שבע, כי כמה שניות לפני כן הייתי ב6, כבר הרגשתי דחף עצום ללחוץ. כל נסיון (ובשתי הלידות היו נסיונות הן שלי והן של המיילדות) לעצור עלו בתוהו. בלידה השניה ממש הייתי מתוסכלת מחוסר היכולת שלי לעצור את הלחיצות המוקדמות האלו.
אני מאמינה לחלוטין שהגוף יודע והדחף הזה היה לחלוטין לא רצוני. הוא בא מלמעלה, מהסרעפת, מהנשמה. הקול שלי השתנה, בא ממעמקים.
שיניתי תנוחות, נכנסתי למים, עשיתי כל מה שהציעו לי כדי לנסות ולהפסיק את הדחף ללחוץ המוקדם הזה.

השאלה היא אם זה באמת היה מוקדם, כי אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה בסיסית שהגוף יודע אז למה בעצם המיילדות נלחצו כל כך וניסו לעצור את הדחף? אולי הגוף שלי יודע משהו שהן לא יודעות?
ואם זה אכן היה מוקדם מידי (פתיחה 7 נחשב מוקדם מידי לכל הדעות אבל היי, אולי זה כבר לא היה שבע, אף אחד לא ממש בדק את זה בפועל, זו היתה הנחת יסוד) אז איך עוצרים את זה באופן יעיל? אילו תנוחות מומלצות?
אחרי הלידה הראשונה ובהכנה ללידה השניה חרשתי את "לידה פעילה" ודליתי כל שביב מידע כהכנה לדחף המוקדם וכל עצה ותנוחה שהציעו שם לא צלחה. הלחץ היה חזק ממנה וממני יחד.

אגב, אחותי, שנחכה בלידתי הראשונה, כשהמיילדת בדקה ומדדה פתיחה 6 אמרה לי וגם למיילדת שהנה, עוד שניה זה הסוף שאצלנו משפחה פתיחה 7 זה כבר בחוץ (היא ילדה 3 פעמים לידות טבעיות וליוותה שתי אחיות נוספות שלי בלידותיהן הטבעיות).

אני חייבת להגיד שאני נוטה להנחה הראשונה שלי שהגוף שלי יודע ואם אני מרגישה צירי לחץ והגוף שלי לוחץ מעצמו אני לא אמורה לעצור את זה וחושבת שאפילו נסיון לעצור את התהליך בלי שהגוף ישתף פעולה עם זה אולי יכול להיות גרוע בדיוק כמו ללחוץ כשאין צירים.

מה דעת המומחים?

אני לא מומחית, אבל שאלה שנראית לי מאוד רלבנטית בעניינך:
האם היו נזקים בעקבות הלחיצות? (קרעים, בצקות, צניחות...) וכמה זמן נמשך השלב הזה (בשתי הלידות)?

האם היו נזקים בעקבות הלחיצות? (קרעים, בצקות, צניחות...) וכמה זמן נמשך השלב הזה (בשתי הלידות)?
היו קרעים, בלידה הראשונה היה קרע, נראה אבל, לדברי המילדת שהוא נוצר בגלל ירידה מהירה מאוד של התינוקת. אז תפרו אותי כחלק מהפרוטוקול של בית החולים, הקרע לא הצריך תפירה באמת. בלידה השניה נפתחה הצלקת זה לא הצריך תפירה והחלים תוך שלושה ימים.
בלידה הראשונה שלב צירי הלחץ לקח 40 דק' ואילו בלידה השניה יותר אבל היה עניין של מצג בעייתי שעיקב את היציאה אבל גם אז זה לא היה הרבה יותר.
לא היו בצקות, לא היו חס וחלילה צניחות או טחורים או משהו. הכל תקין והחלמה מהירה למדי מהלידה.

אני אישית לא מתייחסת לפתיחה כערך בלעדי . יש צוואר שפעור ל6 ס"מ ריגידי או בצקתי ויש גמיש ורך , מיקום הראש והמצאות שלפוחית מישפיר גם משנים את כל התמונה.
יולדת שחשה בלחץ כאשר התנאים עדיין לא מתאימים ( מבחינת מיקום הראש והמצג , שלפוחית מי שפיר ,מחיקה , קצב הצירים ומידת הכאב ) יכולה לנסות ולהשתמש בנשימה קולית על מנת לשלוט בדחף.
כדאי לתרגל נשימת יוג'יי או נשימה מודעת ולנסות לחפש את הקולות המתאימים לך. ששששש........ אוייייייייייייי סססססס............. פו. פו. פו .
אני מעדיפה להדריך שא . שא . שא. או הא . הא. אז נוצר חיוך והשפתיים רפויות אך כמובן זה לא מתאים לכל אחת.

מיטה - המיילדות ממליצות להימנע ממללחוץ מוקדם על מנת למנוע בצקת או קרעים בצוואר הרחם . לא מדובר בשלב זה על קרעים בנרתיק.

_ששששש........ אוייייייייייייי סססססס............. פו. פו. פו .
אני מעדיפה להדריך שא . שא . שא. או הא . הא. אז נוצר חיוך והשפתיים רפויות אך כמובן זה לא מתאים לכל אחת._
ניסיתי אותם, אם זיכרוני אינו מטעני, המיילדת הדריכה אותי לששששש.... אבל יצא לי שששששאאאא... ששששאאאאהההה.....אאאהההה.... שממש לא הצליח להועיל אלא רק הביא לתיסכול.

טאו, אז מה שאת אומרת בעצם זה לדעתך כן להתאמץ ולהלחם בדחף הטבעי של הגוף ללחוץ כדי שלא יווצרו בצקת או קרעים פנימיים? איך אני יכולה לדעת בעצמי (בשלב הזה באף לידה כבר לא עשו לי בדיקות פתיחה לא בבית החולים ועל אחת וכמה וכמה בזו שבבית לעומת זאת בבית אני בדקתי את עצמי והרגשתי את הראש) שהשטח נקי ואני יכולה לשחרר ולתת לגוף שלי לעשות את מה שהוא רוצה ולא להלחם בו?

לי עזר בשלב הזה מה שהמילדת שהייתה איתי אמרה: "תנפחי בלונים, בלונים גדולים, עוד ועוד בלונים!!" ככה נשפתי ונשפתי בלי להפעיל לחץ על רצפת האגן, רק שחררתי עוד אויר ועוד אויר. ודימיינתי את עצמי מנפחת עוד ועוד בלונים דימיוניים ודמיינתי את התינוק שלי יורד עוד ועוד החוצה עם כל נשיפה... התינוקי יצא אחרי 15 דקות בערך (לידה שנייה)...