סיפור הלידה של תותיק

[פולה*]

צריך לאסור עליה לשוטט בדפים אחרים, עד שלא תסיים את מה שהתחילה.....
מי בעד ??

[טרה_רוסה*]

אני צריכה מצב רוח מתאים וקצת שקט כדי לכתוב את הסוף. והערבים האחרונים היו תפוסים ב-ילדה עם כאב אוזניים, פגישה וחרופ. אז, אולי היום?

[טרה_רוסה*]

כשהצירים הופכים כואבים יותר, הפו הופך מרוב כאב למין פפפפפ מצחיק. עדיין אני מדמיינת את צוואר הרחם נפתח מהפו עם השוליים המתבדרים. אחר כך, כשמגיעים לצירים העוד-יותר כואבים, אני פונה להישען על כדור שמונח על המיטה, ממשיכה עם ה-פפפ, ובכל ציר מכופפת את הברכיים, כדי לתת מקום לראש של התינוקת לרדת. ככל שהצירים כואבים יותר, אני מכופפת יותר את הברכיים, כדי שכל ציר יהיה כמה שיותר יעיל. הצירים כואבים מאוד, ואני מתחילה להגיד בלב בכל ציר את השמות של הבנות שלי. זה עוזר לי להיזכר בזה שכל ציר שעובר מקרב אותי לסוף הלידה, לחזור הביתה ולהיות איתן. כשהצירים כבר בלתי נסבלים, אני אומרת לעצמי בלב, יש לי רק עוד שלוש כאלה, ואני יכולה לעבור עוד שלוש, וסופרת אותם.
דנה מזכירה לי שאני יכולה ללכת לאמבטיה, אבל לא בא לי. המחשבה על לנסות להתכווץ לתוך חצי אמבטיה, והקרמיקה הקרה, לא עושה לי את זה. חשבתי שאי אפשר לעבור צירים מחוץ למים, אבל מסתבר שזה דיי דומה בסך הכל.
דנה שואלת אם אני עומדת ללדת. אני אומרת לה שאין לי כוונות לעבור עוד הרבה צירים כאלה. זה כואאאב.
היא מתחילה להתכונן. אני עם הפנים למיטה, ורוצה ללדת בעמידה/כריעה. היא אומרת "טוב, אף פעם לא קיבלתי ככה לידה, אבל את בטח כבר ילדת ככה, אז זה בסדר". אני: "לא..."
טוב, היא מסדרת משהו רך על הרצפה בין הרגליים שלי, וממשיכים. אחרי כמה זמן, אני כבר לא יכולה יותר. העמידה והחצאי כריעה כל ציר עייפו אותי ואת הרגליים שלי. אני כבר לא יכולה לעמוד. דנה מציעה שאשב על כיסא הולנדי. מלידות קודמות אני יודעת שזה לא יהיה לי נוח, כי אני לא מסוגלת לשבת בציר, אבל אני מנסה ציר אחד ככה. מבחינתי אפשר לקרוא לזה כיסא עינויים...
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. באיזו תנוחה להיות.
דנה מציעה עמידת שש על המיטה, תוך הישענות על הכדור. אני מסכימה, ועוברת לתנוחה הזאת. זה כבר ממש הסוף. פתאום יש ברק ורעם, ומתחיל לרדת מטר גשם סוחף. די מהר מתחילים צירי לחץ. בהתחלה אני לא לוחצת. כל עוד צירי הלחץ חלשים, אני מצליחה לא ללחוץ. אחר כך הם מתחזקים, ואני לוחצת חזק מאוד, צועקת וגועה. דנה ובעלי עומדים מאחורי. אני לוחצת ולוחצת, ומרגישה שהראש כבר ממש בחוץ. אני מחכה לשמוע את המשפט "עוד לחיצה אחת והגוף בחוץ", אבל כלום. לא מבינה למה. זה כואב בטירוף. בלידות קודמות לא כאב לי בכלל בשלב הזה. אני רוצה שזה יגמר כבר ויפסיק לכאוב. בציר הבא אני דוחפת בכל כוחי והראש יוצא. אני שומעת את בעלי מתחיל לבכות, ואז עוד לחיצה וכל הגוף יוצא! ברוך השם! הההאאא!!
דנה מחזיקה את התינוקת ואני רוצה להתהפך, איכשהו אנחנו עושות אקרובטיקה ובסוף אני שוכבת עם התינוקת המתוקה בזרועותי. השעה 2!!

אחרי כמה דקות דנה שואלת אותי אם אני רוצה ללחוץ שהשליה תצא. להפתעתי היא יוצאת בלחיצה קלה, ונופלת על המיטה בצורת לב |לב|
מסתבר שתותיק לא נראית כמו תינוק פוסט-דייט, השליה נראית בסדר, הכל בסדר. היא אפילו לא כל כך גדולה - 3.300. גם רופאת הילדים שבאה לבדוק אותה מציינת שהיא בכלל לא נראית כמו תינוקת פוסט-דייט :-O תעלומה. אתם בטח אומרים לעצמכם שהחישוב של התאריך היה שגוי, אבל בגלל שכבר בשבוע השישי להריון עשיתי אולטרסאונד וראו דופק, אז אין כל כך מקום לטעות. היא כנראה הייתה צריכה את הזמן הזה...

דנה הולכת ואנחנו נשארים עוד קצת. בחוץ חורף ובחדרי הלידה שקט ודממה. חוץ מאיתנו אין אף אחד. המיילדות נחמדות אלינו, מביאות לי עוגה ותה, עוזרות לי לקום להתרחץ ואומרות לי שאני יכולה להישאר בחדר לידה כמה שארצה. הן יודעות שאנחנו משתחררים ישר הביתה, וכל הבדיקות לתינוקת נעשות בחדר הלידה ומכינים לנו את כל הניירת. בחמש אנחנו הולכים, אני רוצה להספיק להגיע הביתה לבנות לפני שהן הולכות לישון. דיי קשה לי באוטו, זה ממש לא פשוט להשתחרר הביתה כל כך מהר אחרי הלידה. אני מרגישה חלשה ורצוצה, על אף שהיתה לי לידה מהירה.
אנחנו שמחים. מרגישים שהיה לנו מזל גדול בעיתוי. שבסופו של דבר הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. איזה מזל שדנה הייתה! אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היתה לי מילדת שלא מבינה אותי. ורופא שאני סומכת עליו. ושקט בחדרי לידה שנתן לנו פרטיות ואפשרות להישאר עוד קצת.

מגיעים הביתה ואמא שלי מביאה את הבנות. הן כל כך מתרגשות לראות אותי ואני אותן. לא אשכח כשהקטנה, בת שנה ושמונה רואה את התינוקת הישנה ולא ממש מתייחסת, אבל ברגע שהתינוקת התעוררה ובכתה, פניה הלבינו ואפשר היה לראות איך בבת אחת הבינה את מה שניסיתי להסביר לה בשבועות שלפני הלידה. בימים הראשונים לא הסכימה שאבא שלה ירים את התינוקת, אבל היה לה ברור שהתינוקת חייבת להיות עם אמא, וזה דווקא לא הפריע לה. אחרי כמה ימים כבר שכחה שאיי פעם היה מצב שלא היתה תינוקת, וכשהתינוקת הייתה מתעוררת והייתה קוראת לי בשפה של קטנטנים שהתינוקת בוכה "אמא, תותיק בואה!" וככה תותיק קיבלה את הכינוי שלה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איזה סוף מדהים!

פתאום יש ברק ורעם, ומתחיל לרדת מטר גשם סוחף.
הממ. כאן לא ידעתי אם מדובר במטאפורה או שבאמת ירד גשם

[אליס_בארץ_המראה*]

סוף נהדר אחרי כל הציפיה! הרבה מזל טוב, גם אם מאוחר @}

[חוט_השני*]

תודה טרה רוסה.
סוף נהדר אחרי כל הציפיה! הרבה מזל טוב

[טרה_רוסה*]

כאן לא ידעתי אם מדובר במטאפורה או שבאמת ירד גשם
באמת ירד! זה היה כל כך פתאומי ומפתיע. ואז גם ידעתי איך קוראים לה, כמובן. לא שזה מנע מאיתנו להלבט, אבל הבנתי שזה השם. ואז גם אמרתי לה בלב, בואי, האחיות שלך מחכות לך!

דנה, יש משהו ששכחתי?

[טרה_רוסה*]

נזכרתי בעוד משהו,
ישר אחרי הלידה אמרתי לעצמי שאני לא עושה את זה יותר בחיים!

[במבי_ק*]

איזה סיפור, טרה. מה שעבר עלייך ועליכם, לא להאמין... ואיזו לידה נהדרת בסופו של דבר.

[אמא_אדמה*]

בונה, את מדהימה!

[אורי_ה*]

תודה על הסיפור.
קראתי בנשימה אחת, שלושים חיוכים, ארבעים ושתיים דמעות ואינספור דפיקות לב.

[לוטם_מרווני*]

בונה, את מדהימה!
איזו מלכה!

[קרן*]

מדהים-מדהים-מדהים !!!

מדהים שברגע שהגיע צוות שסמכת עליו והרגשת איתו בטוחה - הלידה התפתחה במהירות.

מדהים לקרוא ולדעת איזה כוחות יש לך, התכנסת פנימה, יצרת לך "בועה" ומרחב לידה משלך, הצלחת להתעלם מכ---ל הדברים הלא נעימים.

@} תודה על הסיפור והשיתוף, הרבה מזל טוב! @}

[ה_עוגיה*]

@} תודה

[טליה_טקאוקה*]

_תודה טרה רוסה.
סוף נהדר אחרי כל הציפיה! הרבה מזל טוב_@{

[טליה_טקאוקה*]

@}

[דנה_ה*]

דנה, יש משהו ששכחתי?
לא חושבת ששכחת, אבל יש כמה דברים שאני הרגשתי וראיתי ושהייתי רוצה לספר. אבל אני מבררת איתך קודם כל אם את מסכימה שזה ייכתב כאן.

[תזמורת_הים*]

פשששששש
יותר מחודש אני לא מוצאת את הרגע הנכון להכנס לכאן לקרוא את הסיפור שלך בנחת ומה אני מגלה? שרק אתמול גמרת לספר אותו... איזה מזל שלא מצאתי את הזמן עד היום
אני עוד זוכרת את סיפור הלידה הראשון שלך ואת כבר אמא לשלוש? איך הזמן רץ.
אני חושבת שזה הסיפור הכי מדהים שקראתי אי פעם ולוקחת ממנו הרבה

[טרה_רוסה*]

אבל אני מבררת איתך קודם כל אם את מסכימה שזה ייכתב כאן.
משהו שאני צריכה לראות קודם ?

[דנה_ה*]

לא נראה לי. זה יותר דברים שאני הרגשתי. פשוט לא ידעתי את תהיי מעוניינת שאכתוב את זה כאן.

[תמרי*]

כל הכבוד, בנות,
תותיק, טרה ודנה.

[טרה_רוסה*]

אה, אז את יכולה לכתוב, כמובן זה מעניין אותי.

[תמרול_ה*]

אפשר לרדת מהקיר.
יו כמה שזה היה מרתק ומותח
ואיזה סוף דרמטי!

<מבינה את אלה שקיבלו התקף לב במלחמת המפרץ בין הרגע של האזעקה ושצריך לשתות מים ועד הרגע שהודיעו שהכל בסדר>

[טאו_להורות*]

היא כנראה הייתה צריכה את הזמן הזה...
תודה. הסיפור שלך לימד אותי סבלנות וכבוד
מזל טוב
נעמי

[דנה_ה*]

זו הפעם הראשונה שבה מישהי שאני הייתי המיילדת בלידתה כותבת את סיפור הלידה שלה. זה כל כך מענין, כי עד עכשיו יכולתי רק להכיר את נקודת המבט שלי ועכשיו יכולתי לראות את נקודת המבט של טרה, וזה כל כך מעשיר את תמונת העולם שלי!

כשפגשתי אותך בחדר קבלה ולא האמנתי שזו את (בכלל לא ידעתי שאת בהריון) וכשהבנתי שאני אהיה המיילדת, אז קודם כל נורא שמחתי ומיד אח"כ התמלאתי בחששות כבדים, כי ידעתי שאני לא המיילדת שלה ייחלת ושהתכוונת ללדת בבית, ופחדתי שלא תרצי בי אבל לא יהיה לך נעים להגיד וכל מיני כאלו. אבל התעשתתי ואז היה צריך לסדר שבאמת אוכל להיות בחדר לידה ולא בקבלה - וזה היה מדהים כי הקבלה ממש התרוקנה מאותו רגע ולא היתה בעיה שאחליף תפקידים עם מיילדת אחרת.

בהתחלה היה נדמה שהכל הולך לאט לאט, וגם אני הייתי צריכה ללמוד לעבור שינויי קצב מהירים בין העולם החיצוני ובין חדר הלידה שלכם, שהיה נראה שחי בזמן משלו. הרבה פעמים אני פוגשת את העניין הזה - כל חדר לידה הוא עולם בפני עצמו ולפעמים מבקרים בשלושה עולמות תוך 5 דקות ויש ממש ג'טלג בין חדר לחדר. אז גם כאן זה היה, וממש הרגשתי שאצלכם בחדר זה מקום אחר.
ניסיתי לשמור את העולם החיצוני בחוץ - מצד אחד שאלו אותי כל הזמן איך את מתקדמת, ומצד שני לא בדקתי אותך בדיקה פנימית אפילו פעם אחת, ומצד שלישי הפסקנו את הפיטוצין מיד כשירדו המים ומצד רביעי המיילדות נזפו בי שככה לא עושים וחוץ מזה איך נדע אם את מתקדמת?....
אז ניסיתי שהכל יקרה על אש קטנה, והרופא המקסים המדובר נתן לי גיבוי ותמיכה ואפילו רשם הוראה להפסיק את הפיטוצין אחרי שירדו המים.

עוד דבר שהיה לי לא פשוט, זאת העובדה שלא ידעתי מה את מצפה ממני כמיילדת - שאעשה לך מסאז'ים? שלא אעשה לך מסאז'ים? שאשב ואהיה בשקט? שאגיד לך כמה את מדהימה?. אני זוכרת שפעם אחת ניסיתי לשאול אותך משהו, אבל את היית בעולם שלך לגמרי ואפילו לא שמעת, או שאולי שמעת אבל לא ענית, והחלטתי פשוט לעזוב את זה ולעשות מה שאני מרגישה. ואז למדתי עוד שיעור מעניין, וזה, שכאשר האשה יולדת לידה טבעית ונשמעת לאינסטינקטים שלה, אז גם המיילדת יכולה להתחבר לאינסטינקטים שלה ביתר קלות. למשל, אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל רוב הזמן בעצם לא הייתי שם, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שזהו, שאני צריכה להישאר. בד"כ ההחלטה אם להישאר או לא עם האשה תלויה בין השאר גם בפתיחה שיש לה (ובעוד המון דברים אחרים כמובן) אבל כאן לא ידעתי אם יש לך פתיחה של 3 ס"מ או אולי מלאה, אז הייתי צריכה לשים לב יותר לדברים אחרים, כמו הקולות שאת משמיעה, התנועות שאת עושה ולהרגשה הפנימית שלי, ומשהו אמר לי - עכשיו תישארי.
אז ישבתי על השרפרף בצד והייתי בשקט, ורק הצטערתי שאין לי את הסריגה שלי כדי שאוכל ממש להיות ה"מיילדת הסורגת".וזה באמת כבר היה ממש בסוף, וגם את ידעת את זה.

ממש שמחתי שביקשת במפורש שלא אשים את המוניטור בסוף. זו חוויה כל כך שונה להיות בלידה עם ובלי מוניטור. זה מפחית את רמת הסטרס מייד, יוצר אווירה אחרת לגמרי , שקטה ומרוכזת, ומאפשר לאשה להיות איך שהיא רוצה ומאפשר למיילדת להיות עם האשה ולא עם המוניטור. כל כך הרבה פעמים אני מצטערת שהדבר הזה קיים, וזה היה כל כך כיף בלי.

כל המרכיבים הללו שחברו יחדיו יצר משהו אחר לגמרי ממה שבד"כ קורה בחדר לידה. ממש אחר לגמרי. אחרי שתותיק נולדה היה לי כל כך ברור שהכל בסדר ושאין לאן למהר, אפשר פשוט להיות. אני זוכרת שישבת לך שם אחרי הלידה, ולא רצית שאנקה ואסדר מתחתיך, וגם לי זה נראה הכי טבעי ומחמם לשבת כך (בניגוד לדחפים ה"תרבותיים" הסטריליים שלנו - כל הזמן לסדר ולארגן, שיהיה נקי, שלא יראו דם וכו').

אני ממש שמחה שזאת היית את ושאני הייתי שם. אח"כ הסתובבתי איזה שבוע עם חיוך על הפרצוף, וגם עכשיו אני מרגישה חמימות פנימית שכזו.

נ.ב. אם יש כאן דברים שלא היית רוצה שיהיו, אז יכולה כמובן להוריד.

[רונית_סלע*]

דנה וטרה, כל כך התרגשתי לקרוא, את שתיכן. @}

[טרה_רוסה*]

דנה, תודה על דברייך.
אח"כ התמלאתי בחששות כבדים, כי ידעתי שאני לא המיילדת שלה ייחלת ושהתכוונת ללדת בבית, ופחדתי שלא תרצי בי אבל לא יהיה לך נעים להגיד וכל מיני כאלו.
איך יכולת לחשוב דבר כזה! כל כך שמחתי לראות אותך. אמנם לא ייחלתי ללדת בבית החולים, אבל את בהחלת המיילדת שייחלתי לה! אני מרגישה שממש היה לי מזל גדול.

[דנה_ה*]

[ריש_גלית*]

וואו!
קראתי את כל הפרקים - כמו הסיפור בהמשכים שהיו מספרים לנו בילדות, כל ערב פרק - וכשהגעתי לסוף רציתי לחזור להתחלה ולהיזכר ולקרוא כל שלב בעיניים חדשות כשהסוף כבר ידוע. ולספור כמה ימים בעצם נמשכה הלידה הזאת...
ואז באה פתאום דנה ה והוסיפה את נקודת המבט שלה!
לידה מדהימה. וסיפור לידה מקסים. את כותבת כמו שאת יולדת...
מזל טוב.

[חלוקית_נחל*]

גם אני במתפעמות

[ליאת_טאוב*]

את נפלאה.
מזל שהתפניתי לקרוא רק כשכל הסיפור היה כבר כתוב. לא הייתי עומדת במתח.

[איבי_כ*]

איזה כוח יש לך טרה, ואיזה הפי אנד! ודנה, איזה כיף לקרוא את הפרספקטיבה שלך גם.

[יסכו_נט*]

מרתק

[סיגל_ב*]

וואו טרה,
קראתי עכשיו הכל במכה אחת. איזה סיפור!
את גיבורה אמיתית, כמה כוחות!
סיפור מעלף ומרגש מאוד מאוד.

מזל טוב!

[לירי*]

גם אני קראתי בבת אחת הכל עכשיו,
ואני מתרגשת ובוכה.
כמה את מחוברת לעצמך טרה.
איזו השראה את.
תודה ומזל טוב .
ברוך בואך תותיק.

[סלט_פירות*]

תודה על הסיפור טרה. זה נותן המון כוחות והשראה
ומזל טוב!

[טרה_רוסה*]

תודה

[מיצי_החתולה*]

דנה וטרה, כל כך התרגשתי לקרוא, את שתיכן.
טרה, איזה סיפור!

[טרה_רוסה*]

תודה...
לפעמים אני פתאום נזכרת בלידה הזאת, ולא מבינה איך זה התגלגל ככה. אני גם מוצאת את עצמי מרגישה מין צביטה של קנאה כשאני שומעת על מישהי שילדה בבית. בסהכ היתה לי לידה טובה, ואין לי מה להתלונן יותר מדי, אבל עדיין...

[פלוני_אלמונית*]

רגע, אז בסוף קראת לה רקפת?
סיפור מדהים, משעשע ומרגש.
תגובה בדיליי

[ב_שאיפה*]

קראתי עכשיו. מרגש

[ממתינה_לנסיכה_שלנו*]

תודה (: ..
אני כרגע ב'מיטה שלי' במיון טרום לידה בשבוע 41 פלוס 5.

חלמתי על לידה טבעית, יפה ופשוטה..
לאחר לחצים, פחדים וכניעה- התאשפזתי פה, עברתי כבר חמישה זרוזים אבל הגוף לא מוכן..

נתנת לי כוח. אמונה. כלים חדשים.
בלידה הבאה אתעקש על הדרך שלי ועל יותר פרטיות מצד המשפחה והקרובים..

אני הולכת לישון עכשיו, עוד 3 שעות מוניטור נוסף, ארבע שעות לאחר מכן זרוז נוסף.. אני פוחדת פחות מהפיטוצין עכשיו. בוטחת יותר בדרך שנתווטה עבורנו. מודה לך על הכנות שלך.

ויאללה, אמן שמחר- יום לאחר יום הולדתי- אלד בקלות, אור ואהבה את בתי הבכורה.


נסיך שלי אני אוהבת אותך.


נ.ב- דנה, את פשוט מקסימה, אמן שאזכה המיילדת כמוך.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ד"ר מיקי שטטמן פגע בי מינית. מבטיחה לכם. אנא עזרו לי !