גי לי

[אביטל_צ*]

בעניין התזונה
יש את אורי מאיר-צ'יזיק

[גיל_תזונה_טבית*]

היי גילי
אני שף שמתמחה באוכל טבעי
[טבעוני,צמחוני ואוכל חי}













אשמח לעזור לך אם בליווי תזונתי או בהכנת אוכל.
אני מעביר סדנאות של אוכל חי וטבעוני,ומלווה אנשים בעזרה וביעוץ תזונתי.
האתר שלי www.healthyfood.co.il
054663593

[גיל_תזונה_טבית*]

הטלפון שלי 0546635983

[אמא_של_שחר*]

אשמח לשוחח טלפונית,
052-8418416
(בד"כ אני הולכת לישון בשעות של אנשים נורמליים)

[ענבל_מזכרון_יעקב*]

מתכונים צמחוניים מגוונים באתר אנונימוס

[ענבל_נתן_בר*]

הי גי לי, אני תזונאית טבעית ומטפלת ברפואה טבעית. את מוזמנת ליצור עמי קשר- 054-7773640.

[זארו_סובה*]

אני רואה שקיבלת כבר שפע תשובות, אבל הנה טיפ קטן מנסיון אישי:

1. הנקה - עוזרת לחזור מהר לגזרה
2. פעילות גופנית עדינה שלא תבזבז לך אנרגיה יקרה
3. לקחת לעבודה: ירקות לסלט, תבשילי "הכל בסיר אחד" כגון פסטה/אטריות עם ירקות מוקפצים, אורז מלא/מעורב עם טופו, גרעינים וירקות, קוסקוס עם ירקות. חטיפים: פירות, פירות יבשים, שקדים ואגוזים, שתיה: תחליף קפה עם חלב סויה/אורז וללא סוכר (תנסי סטיביה - שעדיף אלפי מונים על סוכר, תחליפיו ונגזרותיו למיטב ידיעתי).

לא להתעכב בקפיטריה לשיחות - כדי לא להתפתות לשטויות שיש שם...

לקבל באהבה את הגוף - למרות הכל

[א_ל_א_ן*]

הי גילי,
אם את מחפשת נערה בת 15.5 מאוד אחראית (אחות בכרוה לאח ואחות שקטנים ממנה בהרבה) בתור ביביסיטר, אנא פני אלינו.
בנוסף היא גם סיימה השנה להדריך בצופים במשך שנה שלמה.
אני בדף הבית. א ל א ן

[שיר_ה*]

רוב תודות, נשמח להזמין אתכם ליורטנו לכשיוקם...שבת שלום

[שום_כתוש*]

שלום לך,
תודה על ההענות לגבי הגרביים, איפה את? אם את במרכז, אבוא לאסוף אם לא, אשלח לך מעטפה מבויילת למשדלוח הגרביים אלי.
אני צריכה גרביים במצב טוב, צבעוניות, בכל גודל, לא גרבי ספורט, והכי טוב- פסים.
תודה

[תמי_מה*]

הי גי לי, פרסמתי גם בדפבית שלי וכעת שולחת לך ישירות. מקוה לשמוע ממך ותודה שאת מתעניינת
תמי
~~~~
לכל הפונים והפונות היקרות: תשובות לשאלותיכם:
אשמח לעזור לכם בארגון ויצירת אוירה חמה ונעימה בבית. בד"כ אני מציעה ביקור מקדים לא מחייב וללא תשלום( מלבד עלות הנסיעה) בו אנחנו יכולים להתבונן בכל מה שמפריע לכם והייתם רוצים לפתור או לשפר.בגדול, אני גובה מחיר של 500 ש"ח עבור יום עבודה( כ-8-9 שעות) פלוס נסיעות. אני יעילה מאד ויכולה לעשות לא מעט ביום עבודה אבל יש פרוייקטים שנמשכים כמה ימים( ואז אחרי מספר ימים- בד"כ שלושה ניתנת גם הנחה נוספת). כשמדובר בעיצוב ויצירת אוירה פעמים רבות יתכן שנכנסים לתמונה צבעים ואפשרות לקניות של כמה דברים נוספים לבית( תלוי מה יש לכם וכמובן רק אם תרצו). אפשר לעשות גם פשוט איזו עבודת תשתית טובה- הכל תלוי בתקציב וכמה רחוק תרצו לקחת את זה( או לא). כולנו נקבל מושג טוב יותר אם ניפגש ונסתכל על ביתכם ביחד. חוצמזה- אתם מוזמנים להתקשר או לכתוב אם יש לכם עוד שאלות. בשמחה! 077-4360764 ו-054-6635984
וגם הנה מה שכתבה עלי בככר-השוק "בתנועה מתמדת", לה עזרתי (04.07.2009 22:22):
רוצה להמליץ בחום רב, מנסיון אישי , על שתי נשים מוכשרות במיוחד, כל אחת בתחומה, שמפרסמות עצמן בככר השוק-

• תמי מה - שעזרה לי מאד מאד בשחרור/אוורור/סידור של חפצים שהצטברו וחנקו אותנו כאן שנים(!) - והכל בחיוך, בהקשבה אמיתית, בסבלנות אין קץ, ובכשרון רב.
• פרח הלימון - בעלת ידיים ולב של זהב, שעשתה לי תספורת מעולה ונתנה לי לדבר את עצמי לדעת תוך כדי כך....happy

תודה רבה לכל אחת מכן, נשים יקרות. אשמח לתת עוד המלצות בע"פ למי שיחפוץ בכך. תודהflower

[שירי_בן_דב*]

גילי תודה, אצור קשר בעוד מספר ימים. בינתיים כל טוב לכם.

[שירי_בן_דב*]

גילי היקרה, תודה רבה מקרב לב על הזמנתך. כמו שנראה לי עכשיו, לצערי לא נראה לי שחיפה תיכנס לרשימת התחנות שלנו... כפי שאת מבינה, חיפה זאת העיר הקרובה והלב שלי יוצא לדברים קצת שונים. מה שכן, אחרי שנחזור, אשמח להיפגש. אתם מוזמנים אלינו לעין הוד, ונשמח לקפוץ גם אליכם. שיהיה לכולנו קיץ נעים.
>שירי רוצה להאמין שהיא יכולה לשמור לעצמה את הזכות לשנות את דעתה במשך הקיץ ולבוא אליכם בכל זאת...<

[שיבולת_שועל*]

באתי לעזור... במה?

[ג'וי_יה*]

גם אני הגעתי לעזרתך...

[פלוני_אלמוני*]

קראתך נגעה לליבי - מאחלת לך שהמקום הלא פשוט יוביל לצמיחה ויפתר במהירות לשביעות רצונך.
ליהיא

[אמל_ית*]

גם אני באתי- (-:

[בו_לילי*]

גם אני באתי....

[גי_לי*]

החלטתי החלטה לא פשוטה לי. יש לי 2 ילדים נעה בת 3.5 ואיתן 1.9 נעה בגן מגיל 1.9 ואיתן סיים שנה בגן. החלטתי לעזוב את מקום העבודה שלי .גדול עלי אורך החיים של 08:00-16:00 בעבודה וסה"כ להיות איתם 4 שעות אחה"צ. נשברת לא מסוגלת יותר ככה. אבל מפחדת פחד מוות מלהוציא אותם. קשה לי כרגע בין שניהם להמשיך לכתוב אחזור מאוחר יותר רק צריכה שתחזקו אותי.

[חיוך_ביתי*]

כן כן כן אני מחזקת - זו לדעתי ה-החלטה הנכונה עבור הילדים. מקוה שאת יכולה לעמוד בזה (כלכלית ורגשית, יש הורים שלא יכולים להיות עם הילדים בבית מכל מיני סיבות)

[ריש_גלית*]

גי לי - למה את מפחדת פחד מוות מלהוציא אותם?
אם תפרטי מה מפחיד אותך כל כך בזה ייתכן שעצם הפירוט יעזור לך לראות את הדברים באור יותר מחזק, וחוץ מזה פירוט הפחד לפרטים ייתן לעונים לך אפשרות להתייחס לקשיים הספציפיים.
אני עזבתי את העבודה (חצי משרה בבית, לא משהו תובעני, ובכל זאת קצתי בה) והוצאתי את הילדה שלי מהגן כחצי שנה אחר כך. היא פשוט לא חזרה לגן בספטמבר. לא שזה היה פשוט כל כך, אבל גם לא מאוד מסובך. עשיתי את זה בשבילי, כי רציתי להיות עם הילדים שלי, ואם לא אני אז בנזוגי, ולא בגלל שהילדה סבלה בגן.
חשוב לזכור שכל החלטה היא הפיכה. אפשר לעזוב את העבודה ולהוציא את הילדים מהגן ולהתחיל להסתגל לחיים בבית וללכת למפגשי חינוך ביתי באזורכם, אפשר לעשות את זה חודשיים ואפשר שנה ואפשר להתחרט בכל רגע. כדאי רק לתת לכולם זמן לא קצר להסתגל כי כמו שכבר אמרו פה באתר - יותר קל להוציא את הילדים מהגן מאשר להציא את הגן מהילדים, ומההורים.
אני אישית מרגישה שרק עכשיו, אחרי שנה עם שני ילדים בבית, כשהגדולה תהיה בת שש בספטמבר, אני מתחילה להתנסות בחינוך ביתי באמת. ועוד משוכת ה"רוצה ללכת לכיתה א'" לפנינו. ואולי היא באמת תלך, מתישהו.

[גי_לי*]

ממה אני מפחדת בדיוק - מפחדת מהשינוי, מזה שיימאס לי להיות בבית עם שניהם, מזה שלא יהיה לי רגע לעצמי, מזה שכלכלית יהיה קשה (למרות שעכשיו מרוויחה בדיוק 2 גנים ועוד קצת לעוזרת), מפחדת מהבדידות בבקרים, האמת קשה לי לפרט מה עוד בדיוק מפחיד אותי אבל ככה מרגישה. פחד בעיקר.איך צולחים את הפחד עכשיו שההחלטה כבר התקבלה - התפטרתי!!!!

[גי_לי*]

חוזרת בבוקר שאחרי. שניהם בגן עכשיו. מפרטת את תחושותי. עם נעה יהיה פשוט יותר. בעיקר כי היא כבר יותר גדולה וכיף מאוד לעשות איתה דברים וגם את הדברים הבנאליים ביותר כמו לסדר, קניות, בישולים, קצת טיולים. גם לגבי הגן שלה אני לא כ"כ סגורה. וממילא עוד שנה היא הולכת למיתר (או עוד שנתיים נראה מה יוליד יום). הבעיה שלי היא יותר עם איתן. הוא בן 1.9 ונכון שזה דווקא הגיל שהכי נכון שיישאר איתי אבל הוא בגן מקסים בקבוצה של הקטנים ושנה הבאה עובר לקבוצה של הגדולים ורציתי שהוא יעבור לשם. הוא סה"כ עד 13:00. אבל אין לי את הכסף לא לעבוד ולשלוח רק אותו.
הכל יוצא לי פה מבולבל. לא מצליחה להיות מאופסת. לא יודעת בדיוק מה אני רוצה ובעיקר מפחדת.

[שלומ_צ*]

אשמח מאוד לעזור לך לארגן את המחשבות, החששות והרצונות לידי אורח חיים נעים מועיל ואיכותי. אם את מעוניינת, פני אלי בדףבית...

[אמא_של_א_א_א*]

הי, כבר הרבה זמן שלא כותבת כאן, אבל קראתי את בקשתך ואנסה לעזור בתגובה,
קודם כל, נראה לי שאת צריכה קצת זמן לעצמך. ולכן קשה לך כבר ומיד להוציא אותם. אני חושבת שמה שאת אומרת שאת רוצה,
תקף ונכון אבל רק אחרי שתהיי שם. ובשביל להיות, את צריכה קודם להיפגש טיפונת עם עצמך לבד.
ואח"כ ...זה כבר יגיע לבד. בהתחלה אפשר להוציא מהגן רק 3 פעמים בשבוע. ולכייף, לא לעשות משהו שצריכים. ואח"כ לאט ובהדרגתיות לראות מה את רוצה לעשות ומה הם ואיך ולראות עם מי את יכולה להיפגש ולבנות סדר יום וסדר שבועי ולהנות מהמתוקים שלך.
כמו כל דבר חדש (כמעט), בהתחלה זה נראה מפחיד ולא ברור , ואח"כ - קלי קלות.
הכי חשוב - לא לפחד כלל מהפחד.

[דנוש_ל*]

מהמקום של השינוי הכל נראה לא ידוע. בתוך "השיגרה" החדשה דברים יתבהרו.
והכי חשוב לזכור שכל עוד טוב לך ואת שמחה עם הבחירות שלך, יהיה טוב גם לילדים.
ועוד דבר - שום דבר הוא לא על-חזור.
בהצלחה!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הוא בן 1.9 ונכון שזה דווקא הגיל שהכי נכון שיישאר איתי אבל הוא בגן מקסים בקבוצה של הקטנים ושנה הבאה עובר לקבוצה של הגדולים ורציתי שהוא יעבור לשם.
לא הבנתי את השיקול. את חושבת שבקבוצה של הגדולים יהיה לו טוב יותר מאשר אתך ועם אחותו? (לי נראה ההפך).
דמייני לעצמך שגרת יום טיפוסית כשהגדולה בבית ואתם קמים במיוחד לקחת אותו לגן.
עכשיו דמייני לעצמך יום טיפוסי שבו כולכם בבית.
מה צורם? מה נראה יותר טוב? מה צריך לשנות באיזו תמונה?

הכי חשוב - לא לפחד כלל מהפחד
ולזכור שהכל הפיך בתחום הזה.

[גי_לי*]

אני חושבת על זה כל הזמן. ונכון לא נראה הגיוני לקחת אותו במיוחד לגן כששתינו נשאר בבית. יודעת את זה למה לא מצליחה להרגיש את זה?
למה כל כך חוששת מלהוציא אותו? אני אנסה להגיד בקול דברים שמאוד לא פשוטים לי. איתן דבוק לי לציצי. בכל הזדמנות שיושבת הוא קופץ עלי ומוריד לי חולצה. בנוסף הוא לא מפסיק לבקש על הידיים כל הזמן. הכמה שעות שהוא בגן מאוד מקילות עלי. מוצאת שאפילו לכתוב מאוד קשה לי. האם עושה את הדבר הנכון????
למי????

[שיבולת_שועל*]

השאלה היא לא למה את כל כך חוששת מלהוציא אותו, אלא למה את רוצה להוציא אותו. זה מקל עלייך , לדברייך, ואת כותבת גם שהוא נמצא בגן מקסים.
אז איפה הבעיה?
את כותבת שהכי נכון שהוא יהיה איתך - ו פה לדעתי הבעיה. מה שנכון נכון לכל אחת בפני עצמה, ולא באופן כללי לכולם. אל תפלי בפח של לעשות מה ש"נכון" אם את לא מוכנה לזה ולא באמת רוצה את זה. יכול להיות שזה יהיה לך נכון כשאת תהיי נכונה לזה. וכדי שאת תהיי נכונה לזה, אז בזמנך החופשי ובהדרגה תעבדי בינך לבינך - או עם חברה או כל מי שיהיה מוכן לזה - על הסיבות לכך שקשה לך עם התובענות של ילד בגיל הזה.
ולא רק לך קשה, לכולם ולכולן. רק שכל אחת מתמודדת אחרת ויש לה סוגים אחרים של עזרה מבפנים ומבחוץ.
יש לך תמיכה? יש לך משפחה קרובה פיזית שיכולה להקל בחלק מהמטלות? חברות שאפשר לחלוק איתן חלק מהזמן ולהקל אפילו נפשית?
בעיקר אני רוצה לומר לך: אל תכי את עצמך. תהיי עדינה איתך.

[צוויליך*]

גי לי

קודם כל ב ה צ ל ח ה וכל הכבוד על המעשה האמיץ.
למרות שזה מפחיד עשית את זה
והשאר יתברר וגם יסתדר
ןכמן שנכתב פה
דבר אינו בלתי הפיך

למעשים שבאים מהבטן יש כח חזק בעולם

ויש פה הרבה מכל טווחי הסקאלה, מגן-בי"ס ועד חינוך ביתי למופת... הרבה גלגלים כבר המציאו.
וכל הכבוד שהודעת שאת צריכה תמיכה.

ואת ההבנות עם איתן בקשר לציצי את תוכלי לפתור איתו, הוא מבין את הרוב, אני מניח, ואת מה שאת מתקשרת לו בצורה ברורה לעצמך , ללא ספק.

[ה_פולניה*]

קודם כל
למרות שאני לא בחינוך ביתי, ואין לי אומץ לעשות את זה, אני חושבת, שאולי איתן צמוד לך לציצי כי קשה לו בגן.
תחשבי,
כל היום הוא בגן המקסים אני בטוחה. אבל הוא רוצה וצריך אמא. אז ברגע שהוא איתך, הוא נדבק כמו עלוקה, כדי שלא תעזבי אותו שוב.
מצד שני, תחשבי על עצמך. אם אין לך סביבה תומכת שתתן לך גם את החופש שלך מדי פעם, כשתצטרכי...
סה'כ כולנו בני אדם (למרות שאנחנו אמהות... )

[גי_לי*]

יש את ההורים של בעלי שנראה לי שפעם בשבוע לא תהיה להם בעיה לקחת אותם כך שיהיה לי את הזמן לעצמי (אני מקווה).

[צבי_צב*]

גי_ לי
נידמה שכרגע עומדת במרכז הקושי תחושת ותפיסת עצמך כ"אימא". את בוחנת את עצמך ומבקרת בחומרה רבה. ייתכן שהתשובות שאת מספקת לעצמך והחוויה הרגשית שבה את נמצאת, שאינה פשוטה, מונעות ממך למקד את הסיבה שהובילה אותך לרצות ולעשות שינוי.
כלומר- על פי מה שהבנתי מהקריאה, וייתכן שלא הבנתי נכון, מוקד ההתלבטות שלך אינו סביב שאלה של אידאולוגיית החינוך שאת ובן- זוגך מתלבטים בה. ולמעשה המוקד עדיין מעורפל ולא ברור, ייתכן שגם לך.
אולי יש מקום לשבת יחד עם בן הזוג ובעזרת איש מקצוע, לבחון את המניעים ולמקד את המטרה שביצירת שינוי במערכת המשפחתית ולך כאדם פרטי, תוך כדי התייחסות למערכת שיקולים כלכלית ורגשית, פריסת נטיבים שונים להשגת המטרה וניטוב של ההשקעה הרגשית נפשית להשגת המטרה.

[פלוני_אלמונית*]

2 מחשבות שעולות לי למקרא דבריך:
ראשית, את מציגה בחירה בין הקצוות כשלמעשה יש גוונים באמצע, כלומר אל מול עבודה עד 4 אחה"צ כל יום כשהילדים בגן את מציבה את החינוך הביתי. מה עם עבודה עד 1 ולא עד 4/ חצי משרה/ עבודה מהבית/2-3 ימי גן בשבוע??? ושנית, את מעלה את שאלתך באתר שנושא את דגל החינוך הביתי, אולי כבר קיבלת את ההחלטה ורק מבקשת חיזוקים?
והמרגיעון: בין השורות כתובות המילים...
כך או כך שיהיה בהצלחה

[גי_לי*]

לא רוצה חצי משרה וגם לא משרה חלקית. רוצה לא לעבוד יותר. רוצה להיות פנוייה לחלוטין אליהם.האידאל שלי היה לא לעבוד וכן לשלוח אותם לגן לחצי יום כך שיהיה לי כמה שעות גם לעצמי ולבית אך זה בלתי אפשרי. לא יכולה כלכלית גם לא לעבוד וגם לשלוח 2 לגן. 2 אפשרויות נשארו (או שאולי יותר)- לא לעבוד ושהם יישארו איתו, לעבוד עד 16:00 (עד 13:00 לא יספיק לי כלכלית לשלוח את שניהם לגן). זה לא אידאל בשבילי שיישארו בבית. זה גם לא אידאל בשבילי לעבוד עד 16:00 ושהם בגן ונשאר לי רק 4 שעות איתם. אך איך אשיג את הכל??? גם לא לעבוד וגם שיהיו חצי יום בגן????. כך שבין 2 האפשרויות נותר רק לבחור.

[יש_לי_אוצר*]

הי גי לי, בימי שלישי יש מפגש גדול בגן שמשון בחיפה. את מוזמת לבוא ולהכיר. גן שמשון נמצא במקביל לרחוב שמשון בין רח' יותם לרח' יוכבד (ברח' שמשון יש מעבר בין הבתים לגן).

[פלוני_אלמונית*]

הילדים שלי בגן. הגדולה (.34) היתה מגיל שנה עד 3.5 חצי יום בגן והקטן 2.3 נכנס לגן עד 1600 בגיל שנה וחצי.
אני עובדת במשרה חלקית וגמישה.

אולי אני משליכה עליל משלי וזה לא קשור בכ"ז אכתוב כי אולי יועיל לך.
אני הייתי זקוקה לזמן לעצמי.
לא הצלחתי למצוא אותו - במשך שלוש שנים וחצי הייתי כל הזמן עם ילד (או עם שניהם)
יש פה את כל האמהות חנ"ב שמצליחות למצוא את הזמן או שזקוקות לפחות זמן ממני.
אני מאמינה שילדים צעירים צריכים להיות עםהילדים שלהםם יותר מאשר עם מטפלים אחרים ולא יכלתי להציע את זה לילדים שלי כי לי זה לא התאים יותר. זה חנק אותי.
מצאתי שנאי איתם בגופי אבל לא בנפשי, לא מתפנה לשחק איתם להנות מחברתם.

בשנה האחרונה היה לי יותר זמן לעצמי ונהייתי אמא קצת יותר טובה למרות שהם בגןעד 1600

מבין השורות אני קוראת שאת צריכה זמן לעצמך ועם עצמך אבל זה מתנגד עם הנחות שלך לגבי "צריך" (להיות בבית עם הילדים) ולגבי ההבט הכלכלי .
אם זה אפשרי אולי שווה למצוא דרךשיהיו בגן חלק מהיום עד שתמלאי מצברים ואז לעשות את השינוי?
נשמע שאת מרוקנת כי את אמא עובשת לשני קטנים, תובעניים (אגב אני לא קונה את הטענה שנכתבה שהוא כל זמן יונק כי חסרה לו אמא - שלי ינקה כל הזמן כשהיתה איתי בבית ודווקא כשהלכה לכמה שעות בגן היתה הרבה פחות תובענית ביניקה ).
לילדים יש תקופותשל היצמדות גם כשהם בחנ"ב וגם כשהם בגן.

אני עושה "יום אמא" בתדירות משתנה שבו היא / הוא לא הולכים לגן (איתה הרבה יותר הוא פורח בגן ואוהב להיות שם )

אני מצטרפת לאלו שאומרים -הכל הפיך, ובמיוחד לאלו שמציעים לבחון קודם עם עצמך מה את צריכה (לשים לרגע בצד את מה שצריכים הילדים)

לא מזמן אמר לי אבי החכם : לא טוב להקריב יותר מידי בסוף זה פוגע בזה שאתה מקריב עבורו [בהקשר שלנו "להקריב" את הצורך שלך בזמן לעצמך כדי לקיים את החנ"ב = הכי טוב לילדים עלול להוביל אותך למקוםשבו את תהיי איתם פיזית אבל רק תרצי שילכו כדי שיהיה לך זמן לעצמך ואז תהדפי אותם וזה יהיה לא טוב להם, הצלחתי להסביר עצמי?]

ושוב - אםאחרי שתנשמי עדייןתרצי חנב /חינוך חלקי / עבודה (אחרת?) וכו' - תמיד תוכלי לבחור בזה
באופן לייט

[גי_לי*]

טוב אז ככה. כרגע מה שנראה לי שייקרה זה שאוציא את נעה מהגן (דרך אגב גם היום שניהם עד 13:00 בגן) ואמשיך עם הגן של איתן. כמו שרבים אמרו פה הכל הפיך ותמיד בהמשך יכולה להחליט להוציא אותו אבל כרגע כמו שנראה לי איתן יישאר בגן.

[ש_חף*]

היי, גם אני אשמח להכיר. רוצה להיפגש לקפה ומאפה?

[ג'וי_יה*]

היי גילי,
רק רציתי להבהיר- באתי בהתחלה לעזרה.
אבל
לצערי
אין ביכולתי לעזור בנושא הזה....
בהצלחה!

[יש_לי_אוצר*]

אני לא רואה סיבה לשינוי המפגשים בשלישי (שאר המפגשים משתנים לפעמים). אני מאמינה שאם יהיה שינוי הוא גם יופיע בדף מפגשים בחיפה

[עודד_המחפש*]

תכתבי לי מייל בבקשה (המייל שלי מופיע בדף הבית).
תודה.

[ש_חף*]

מה שלום הילד? אני מקווה שירד החום..
בכל מקרה, אשמח להיפגש איתך, בלי מחלות ושאר דברים מאיימים. שבוע טוב, ולהתראות!

[ש_חף*]

שישי נשמע מעולה, אם לא יצוצו דברים חדשים
כמובן שאתקשר בבוקר, אבל קבענו לבית שלך.

[פלוני_אלמונית*]

בהחלט יש מצב

[נ_ע_מ_ה*]

בקשר לביקור- אנחנו תמיד שמחים לאורחים. אוגוסט-ספטמבר קצת עמוס האמת.צרי עמי קשר במייל
weiss.naama שטרודל ג'ימייל נקודה קום

תודה

[שירי_ג*]

גי לי , תצטרפו בכיף. אנחנו בברק (בתענך, צומת הסרגל ועוד 5 דקות נסיעה). נפגשים ביום ה' לסירוגין אצלנו ואצל לילך במרחביה (אפשר להתעדכן איפה בדף מפגשים בעמק יזרעאל ). כרגע בקיץ זה אחה"צ כדי להנות מהבחוץ כשכבר לא מאוד חם. אם את מעוניינת אתם מוזמנים להגיע אלינו גם מחוץ ליום המפגש. לי יש 4 ילדים בגילאים 6-1. את מוזמנת להתקשר 052-3597199.

[לי_אה*]

תודה...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גי לי הי

אני עוד לא יודעת איך ומה ומי נגד מי. בינתיים ילדיי בבית והמחשבה היא שבעוד פחות מחודש הם מתחילים גן (בעל כורחי), במידה וזה מה שיהיה אז, אין לי מושג כמה כוחות יהיו לי אחר הצהריים למפגשים מסודרים.
כל זה לא שולל את האפשרות שניפגש (-:
אם בא לך את מוזמנת מאוד. מס' טלפון : 6558479

[שלולית_י*]

גילי תודה.
אחותי לומדת בחיפה ביו-יום, אני אברר אם היא עדיין שם או שנסעה כבר הביתה.
איפה את בחיפה?
תודה, ואני בכל אופן אחשוב אם אני מגיעים לצפון בקרוב. (אנחנו מעמק האלה, ליד בית שמש)
תודה, שלי.

[שלולית_י*]

הי גילי, השגתי מסחטה בהשאלה, מספיק טוב לבינתיים.
תודה.

[ש_חף*]

היי, לא שכחתי אותך.. שישי הבא נוח לך?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

רק עכשיו ראיתי שענית בעניין המנשא. אנסה להתקשר מחר.

[חלוקית_נחל*]

[פלוני_אלמונית*]

תנחומיי לדמותך הנעלמת

[שרון*]

את יכולה להתקשר ננשום יחד
052-8778317
שרון

[פלונית_כרגע*]

[מיכל*]

ואו...הותרת אותי ללא מילים...כמה עצוב- מחבקת אותך חזק, תנשמי חזק אל העתיד...

[עולם_חדש_מופלא*]

מאחלת שתמצאי את הכוחות להתמודד עם האובדן

[הילהלה_לנד*]

מה שכתבת נגע בי במקום כ"כ עמוק וכואב ואני אפילו לא מבינה מדוע.
מקווה שאת מצליחה לנשום בתוך העצב הזה...
חיבוק גדול

[שאשי_מהלב*]

וואו. שולחת לך חיבוק גדול ואהבה.

[פלומית*]

וואו. שולחת לך חיבוק גדול ואהבה.

[אמא_בבית*]

מאחלת לך לנשום ולאט לאט לראות שוב את השמיים והשמש.
כדאי לך לכתוב ל רסיסים של אור שחוותה אובדן דומה ולהכנס לבלוג המדהים שהיא כתבה בעקבות האובדן לדמותך הנעלמת .

[תזמורת_הים*]

[עדי_סימון_בר*]

שולחת חיזוקים והרבה אהבה. שיגיעו ימים טובים יותר.

[מתחדשת*]

כדאי לך לכתוב ל רסיסים של אור שחוותה אובדן דומה ולהכנס לבלוג המדהים שהיא כתבה בעקבות האובדן לדמותך הנעלמת .
וגם לשיבולת ב{{}}לידה שקטה סוערת
אולי תרצי להיכנס גם לכאן
גם אני עברתי אובדן דומה ושונה בשבוע 32.
הייתי רוצה לבוא אלייך ולתת לך חיבוק וכתף לבכות עליה...

מה עכשיו. איך נושמים. איך עוצמים את העיניים. איך אני ממשיכה
תקיפי את עצמך בתמיכה, נפשית ופיזית. כל פעולות היומיום קשות מדי עכשיו, וזה בסדר, זה מותר. זה זמן אבל.

[יעל*]

עברתי בכיכר השוק וקראתי את ההודעה שלך.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

שולחת חיבוק. נשמע קשה מנשוא. ומצטרפת למילים החכמות של מתחדשת.

[ענת_ג*]

[ירח_לבן*]

[ענת_ג*]

כתבת שתכתבי יותר כשתצליחי אז דעי שאנחנו כאן לקרוא אותך ולחבק, ואם את מרגישה צורך לנסוע, להיעלם, יש לנו מקום נפרד בבית לאורחים, לא נפריע לכם, קחו במתנה זמן כמה שתרצו.

[יעל_צ*]

[סאלי_תדמור*]

זה זמן אבל.

יקח זמן.

[אמת_וצדק*]

עצוב וקשה כל כך. איזו התמודדות!!!

[אילה_א*]

כל מה שכתבו מעלי
המון חיבוקים וכוח
לטעמי הכי טוב לשבת שיבעה כי זה עושה סדר בבלאגן
שמישהו מסביבך יודיע לכל מי שחיכה ביחד איתך ,מעגל יותר מורחב, ואנשים יבואו לבקר ולנחם
ממש כמו שבעה אמיתית ,שבוע .

[ההולכת_בדרכים*]

[ניקי_ניים*]

אני איתך



כל כך מצטערת לשמוע.
בוכה איתך.

[חוט_השני*]

[אולי_לה*]

((-))

[מיה_גל*]

תקיפי את עצמך בתמיכה, נפשית ופיזית. כל פעולות היומיום קשות מדי עכשיו, וזה בסדר, זה מותר. זה זמן אבל.

[אנונה*]

שולחת חיבוק. נשמע קשה מנשוא. ומצטרפת למילים החכמות של מתחדשת.
גם אני.

[גי_לי*]

יום רביעי, שבועות. הילדים (נעה בת 5.5 ואיתן בן 4) נוסעים יחד עם סבתא וסבא לטקס שבועות בקיבוץ. בעלי בעבודה. שקט בבית. פתאום אני קולטת בבת אחת שכבר כמה זמן לא מרגישה את התינוקת שלי בתוכי. היא הייתה פעילה כל כך כל פעם ששמעתי מוזיקה היא הייתה זזה כולה בתוכי ולפתע שקט. חשבתי שהיא פשוט גדולה מידי כבר ואין לה הרבה מקום לזוז. מידי פעם הרגשתי תנועה של ראש או טוסיק אבל לא כמו שרגילה. מתוך השקט הזה נבהלתי. התקשרתי לבעלי והזעקתי אותו לבוא לקחת אותי להיבדק בביח. לא דמיינתי שמשהו רע יכול לקרות. היה לי ברור שהכל בסדר וזה אזעקת שווא. יראו לי אותה, יחייכו ויגידו לי שנתראה שבוע הבא בלידה. אבל לא. קודם המוניטור. האחות מחפשת ומחפשת. בחורה במיטה לידי מחוברת למוניטור ודופק העובר נשמע חזק. חשבתי שזו התינוקת שלי. ממשיכה לחפש ובסוף אומרת לי שתמיד יש בעיות במכשירים אלקטרוניים ונעבור לאולטרסאונד. מגיעה הרופאה. ואז הבשורה "אין דופק" מגיעה עוד רופאה בכירה לוודא. עדיין אין דופק. אחרי 2 קייסריים נאלצת לעבור קייסרי שלישי בהרדמה מלאה. מכניסים אותי לחדר הניתוח הכל מוכן, רגע לפני מגיע רופא שאומר לי "אנחנו נאלצים להוציא אותך להמתין בחוץ כי נכנס מקרה חירום" מעבירים להתאוששות. מחכה שעתיים עד שינתחו אותי. בוכה. כואבת. בטוחה שזה חלום, סיוט, עוד רגע אתעורר ממנו עם ביתי על הידיים. הרי הכל מחכה לה בבית. הילדים מחכים לה, הבגדים, הצעצועים, העריסה, הכל שם מחכה לה. אני מחכה לה. הילדה שלי. התינוקת היפה והמושלמת שלי. איננה.

[גי_לי*]

הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך
הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק

כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע
הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט

כל מטוס שטס בשמיים...

מעתיקה את זה מלידה שקטה סוערת
כואב לי.
קשה לי לנשום.

[מתחדשת*]

קשה לי לנשום
ברגעים כאלה מה שעזר לי זה לתפוס כרית, לתקוע בה את הפרצוף ולצעוק לתוכה חזק. זה מחזיר את הנשימה, לפחות לזמן-מה...
כואבת איתך.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

כואב-כואב-כואב-כואב-כואב
אין לי מילים


קשה לי לנשום
אולי תוכלי לקחת לגימות של אויר, כשאת מחבקת את הילדים...?

[סגו_לה*]

דומעת איתך...

[טליה_אלמתן*]

מצטערת כל כך

[גי_לי*]

תודה לכולכם. אני לא לבד.

[גי_לי*]

עוברת את יום רביעי. הבטן ריקה. עוד מרגישה תנועות. זה רק בראש שלי. אני בהלם. לא קולטת מה ומי סביבי. החברים מסביב. לא עוזבים לרגע, עושים משמרות שלא אהיה לבדי. מגיע יום שבת, מתחילה לצרוח מכאבים. הרחם מלאה בדם ולא מתנקז החוצה. מטיסים אותי לעוד ניתוח חירום בהרדמה מלאה. בטוחה שלא אצא מזה בחיים. מתחננת לראות שוב את הילדים שלי. חושבת רק עליהם. ים, אבטיח קר, החיוך שלהם. החיבוק שלהם. כל מה שרוצה זה לקום מהניתוח ולראות אותם. פוחדת פחד מוות שזה לא יקרה. מתחננת לרופאים שיוציאו אותי בחיים. עוברת עוד ניתוח. קמה. הילדים לידי. מצליחה לנשום. אני פה. יום ראשון מגיע. הרופא משחרר אותי כי עקב מצבי הנפשי עדיף שאשכב בבית ולא בבית חולים. זה מפתיע אותי הייתי בטוחה שאהיה מאושפזת עוד מספר ימים הרי רק אתמול עברתי שוב ניתוח בהרדמה מלאה אבל לא אני הולכת הביתה.

[גילי_חן*]

יקירתי, נשיקות וחיבוקים.
יכולה אני רק לתאר לעצמי כמה זה קשה !
זכרי רק שהבית מלא בצחוק וחיוכים של הילדים ובעצם את תנצחי את הכל.