באופן טבעי

ממליצה לך לקרוא את "מומו" מאת מיכאל אנדה. או את "הסיפור שאינו נגמר" שלו (אחד מהם את ודאי כבר מכירה). או אולי את "מר אל, כאן אנה".
(פשוט התחשק לי להמליץ עליהם למישו, בלי קשר לשומדבר, כי נזכרתי בהם בחיבה ומתכוונת לקרוא בהם שוב בקרוב. אם לא מתאים, יש פה למעלה כיתוב ירוק: "מחק". אני לא אעלב. זה בסדר |נר| )

אוי, ספרים מעולים!


במיוחד מר אל. אוי, איזה ספר...

גם אני כנראה לא קשורה פה לכלום, אבל האם קראת אולי ספר מוזר של מיכאל אנדה שנקרא "ראי בתוך ראי"? זה ספר למבוגרים, מאוד סוריאליסטי והאמת היא שלא כל כך אהבתי אותו. אבל הוא די הרשים אותי ואני לא מכירה אף אחד אחר שקרא אותו:)

_ממליצה לך לקרוא את "מומו" מאת מיכאל אנדה. או את "הסיפור שאינו נגמר" שלו (אחד מהם את ודאי כבר מכירה). או אולי את "מר אל, כאן אנה".
(פשוט התחשק לי להמליץ עליהם למישו, בלי קשר לשומדבר, כי נזכרתי בהם בחיבה ומתכוונת לקרוא בהם שוב בקרוב. אם לא מתאים, יש פה למעלה כיתוב ירוק: "מחק". אני לא אעלב. זה בסדר |נר| )_
למרות היותי תולעת ספרים בילדות לא שמעתי על "מומו" אבל אשמח. על מה הספר?
יש ספרים למבוגרים שהוא כתב? חשבתי שרק לילדים. אולי אחפש את "ראי בתוך ראי" בספריה

היי קיזי (סליחה הולכת, שאנחנו מתעלקות לך על הדף) - דווקא קראתי את ראי בתוך ראי, וממש לא הבנתי ולא אהבתי אותו.
הולכת (וגם קיזי) - הסיפור שאינו נגמר שונה מאוד מהסרט ומתדמיתו, והוא מתאים הרבה יותר למבוגרים מלילדים. זהו ספר שמפעיל את הדמיון ואת הראש בצורה יוצאת דופן. אגב, גם מומו מתאים למבוגרים, למרות שיצא לאור בהוצאת מרגנית לנוער. מעין משל על העולם המודרני. הדבקתי את תמונת העטיפה בדף על מסיבת מומולדת בטבעמסיבת מומולדת בטבע (מישהי שאלה את אופק מה מקור שמה של בתו מומו, והוא השיב שספרו של אנדה הוא המקור)

היי שוכנת (והולכת), מסכימה אתך לגבי הסיפור שאינו נגמר. באמת ספר מורכב מאוד ואולי טיפה עמוס לטעמי. אבל בהחלט שווה קריאה שניה ושלישית אפילו. ומומו כאמור נהדר. ראי בתוך ראי די הפחיד אותי האמת, במיוחד הסיפור הראשון על הבחור שחי לגמרי לבד באיזה מבוך ואוכל את הקירות. ברררר.

אבל ללא ספק הספר שהכי אהבתי בילדותי היה "האחים לב-ארי" של אסטריד לינדגרן. עד היום יש לי צמרמורת כל פעם שאני קוראת אותו... בכלל זו סופרת נפלאה שכל ספר שלה פנינה ממש. מצחיק, גם אני כשהייתי קטנה הרגשתי לבד עם אהבתי לאחים לב-ארי שלא היה לי עם מי לחלוק, כפי שתיארת שוכנת לגבי מומו. אולי גם את קראת את הספר הזה? אני עוד זוכרת איך קראתי אותו בנשימה עצורה כשהייתי בת 9 בערך, הייתי צריכה ללכת לישון ואמא שלי צרחה עלי מהסלון אבל פשוט לא יכולתי להפסיק... בסוף נשארו לי איזה עמוד וחצי שקראתי למחרת בבוקר תוך קשירת השרוכים והלכתי לבית הספר כולי מרחפת...

באמת סליחה הולכת על ההתעלקות! מבחינתי את יכולה למחוק את הודעותי אחרי ששוכנת תראה:)

"האחים לב-ארי" - גם אני מאוד אהבתי. למעשה, את כל אסטריד לינדגרן אהבתי מאוד - בעיקר את "מיו, מיו שלי" ואת "רוניה בת השודד". לינדגרן, אגב, מאוד באופנית, בדרכה הנורדית.
זה די מדהים בעיניי, שבבגרותי אני מוצאת אנשים שחושבים כמו ההורים שלי וכך מובנים להם מאליהם דברים שהייתי צריכה להסביר, לתרץ ולהתנצל עליהם בילדותי. ואז עוד יותר מדהים אותי, אחרי שמצאתי אותם, שהם לא חושבים בדיוק כמוני, או שאני לא חושבת בדיוק כמותם.. (על זה העירה/האירה לי במבי ק אחרי שהתייאשתי מהדף מדעי הרוח בחינוך הביתי)

כן, גם "רוניה בת השודד" ו"מיו, מיו שלי" מדהימים. בעוונותי אפילו גנבתי את "רוניה" מהספריה הציבורית... אמרתי לעצמי שממילא אני היחידה שקוראת אותו. לא יפה, אני יודעת, אבל גם לא ממש מתחרטת...

אני חושבת שאת יכולה קודם כל לשמוח שאת וההורים שלך "משדרים על אותו גל"... זה נהדר. ובאמת לפעמים זה קשה בתור ילדים להיות מוגבלים לחברה המצומצמת בדרך כלל של ילדי השכונה והכיתה. גם לי היה קשה לראות מעבר לזה ולהבין שיש גם חברות אחרות ואנשים אחרים עם ערכים ורעיונות שונים. בתור ילדה החברה הקרובה נראית כאילו שזה כל מה שיש.

הולכת לקרוא את מדעי הרוח בחינוך הביתי

בתור ילדה החברה הקרובה נראית כאילו שזה כל מה שיש.
כן, זה מה שניסיתי לומר.

הולכת לקרוא את מדעי הרוח בחינוך הביתי אוי, את הולכת מה-זה לתעב אותי אחרי כן..

הולכת, סליחה שוב.. זה כבר מתחיל להיות פתטי.. טוב, אם כבר אורחים פורחים, אז @} @} @}

טוב אז לפני שאני באמת מתחפפת מהדף של ההולכת, רק שאלה קטנה: שוכנת ושוכנת הצוק זה אותו דבר?:) כלומר, אותה בחורה?

רצה לראות מה יש לתעב:)

אותה בחורה, כמעט. ל שוכנת הצוק היה הרבה יותר אומץ או פזיזות, עד שכל מיני אלמונים הציקו לה והיא הצהירה על פרישה. אחרי כמה ימים חזרה עם זנב בין הרגליים, מודעת להתמכרותה, ופחדנית מכדי לקיים דף בית שיכולים לכתוב לה בו דברי נאצה.. אבל משתתפת בכ"ז, בפרופיל נמוך יותר. אה, ואני גם הרבה יותר בוגרת עכשיו

אה, אוקיי:)

דרמה אנושית קורעת לב ממש:) טוב שחזרת!


(הלכתי-פרחתי)
(ביי)

קראתי בערך שליש ולא ברור לי מה אני אמורה לתעב...

מאוד מסכימה עם רבים מדברייך. אז או שקשה לך לעמוד מאחוריהם כי לא היו בדיון ההוא הרבה אנשים "בראש שלך" ואת מרגישה מבודדת (בהחלט יכולה להבין!) או שבהמשך הדיון הפכת לאיזו מפלצת פילוסופיה אימתנית ומתועבת ופשוט עוד לא הגעתי לקטע הזה... כך או כך אני מזדהה עם עמדתך ומוצאת את מה שכתבת חשוב ומעניין.

(שוב מתעלקת פה כי אין לך דף בית...)

אז או שקשה לך לעמוד מאחוריהם כי לא היו בדיון ההוא הרבה אנשים "בראש שלך" ואת מרגישה מבודדת

זה זה. לא ידעתי את זה אז, אבל באמת התאכזבתי שאנשים שמבינים דברים כ"כ עמוקים על אנשים, על ילדים, על החברה, על טבע, על בריאות וכו' לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלהם עם אפלטון, ואומרים דברים שכ"כ לא ציפיתי לשמוע, שלא מתאימים להשקפתי, עד כדי דיסוננס (buzz word באתר..).
צריך לחשוב אילו דמי שכירות נשלם להולכת..

סתם חבל הויכוח שלך עם מיכל בדף על טיפת חלב. (את יודעת שהיא ילדה לפני יום - יומיים?) אני מאד מבינה אותך. יש דברים שבאתר הזה אסור לומר, ואם בכל זאת אמרת, תחטפי שטיפה...(וחטפת). מכירה את הדף אמא רגועה מדי? לזה התכוונת? אני לא יכולה לדבר בשם מיכל, אבל מרגישה שלחלק גדול מהממסד הרפואי קשה לקבל גישות מסויימות של גידול ילדים. הורים שבוחרים (תוך מחשבה מעמיקה) גישה שנויה במחלוקת, מואשמים לעיתים קרובות בהזנחה, או שהיחס שהם מקבלים הוא באמת מאד לא נעים.עד כמה לא נעים? מאד מאד מאד. יש כל מיני אפשרויות לבדיקת תינוקות, כדאי לך לקרוא את מה שרחל ברמן כתבה (לדעתי בהגיון) טיפה מעל מה שאת ענית היום. אני לא מכירה אותך או את מיכל, אבל יש לי הרגשה ששתיכן בטעות נגעתן בנקודות רגישות האחת אצל השניה.

כל טוב @}

את יודעת שהיא ילדה לפני יום - יומיים?
לא ידעתי, אולי מכאן רגישות היתר.
לא אמרתי שאין מחשבה מעמיקה מאחורי הבחירות אבל אני חושבת שכמו שלא אבנה בית לבד ואחליט שאני יודעת לערוך חישובים וכו' כך לא אתימר להבין הכל בבריאות האנושית כפי שרופא מבין. מה אני אעשה עם התובנות שלו זה כבר סיפור אחר. אני באה להתייעץ תמיד ואחר כך עושה מה שנראה לי. הלהתייעץ בלי להרגיש מאוימת זו החשיבה הפתוחה האמיתית אחרת אנשים שבוחרים בדרך אלטרנטיבית לא שונים מאלה שבמיין סטרים כיוון שגם הם מקובעים, רק שהם מקובעים לכיוון ההפוך. רק טענתי שאין שחור או לבן. בכל אופן אני בהריון ובהחלט מתכוונת לבקר בטיפת חלב. זאת אחריות שלי להחליט מה לעשות עם מה שהאחיות יגידו.

דרך אגב, שיהיה לה במזל טוב.

תודה, מתוקה.

גם אני חושבת שהבחורה מסרבת לשמוע את האמת. נו, שויין.
אם היא הייתה חברה שלי, הייתי עדיין אומרת את אותם דברים.... חבל.


ואני בשבוע 31.
איפה את הולכת ללדת?

אה, איזה יופי, עוד בחורה בהריון. האמת אני הולכת ללדת בבית חולים שלא מעודד במיוחד לידה טבעית. אם כי הם לא מתנגדים. אני חושבת שבקורס של ההכנה אני הייתי היחידה שהיתה מעונינת בלידה ללא אלחוש. הסתכלו עלי כמו על משוגעת. זה לא אומר שאני אלד בסוף בלי אלחוש אבל זאת כוונתי לפחות. נזרום ונראה עד היכן אני יכולה לסבול. בלי לחץ.
אם היא הייתה חברה שלי, הייתי עדיין אומרת את אותם דברים.... חבל.
בול. אני אומרת לפעמים לחברות דברים שלא נעים לשמוע אבל אני אומרת שאני חברה ולכן אני לא פוליטיקלי קורקט. אם לא הייתי חברה ולא היה אכפת לי אז הייתי פוליטיקלי קורקט. זה הכי קל.

אוי.
אל תקראי את סיפור הלידה הראשונה שלי "על הלידה ואחרי..." בעצם, אולי כן תקראי?
לא יודעת, אני עברתי טראומה באיכילוב שלא רבות עוברות בכלל....
אבל כרגע ממליצה לכל מי שבהריון והולכת ללידה ציבורית - לקחת איתה דולה או מיילדת בתשלום לצורכי מידע והגנה מפני מלתעות הצוותים הרפואיים.


אותי הכניסו אחרי ירידת מים ו-48 שעות להשראת לידה שלא צלחה... סוף שבוע 41.
זוועה.


בכל מקרה, תרגישי חופשייה גם להתעלם ממה שכתבתי או למחוק.

שתהיה לידה קלה וטבעית!!!!

מזל טוב!!!

שתהני מהתינוקת הקטנטנה, ומהפיכתך לאמא.
שתזכי להתענג רבות על המתיקות החדשה הזאת...

<נכונות לך, מן הסתם, עוד הרבה פשרות... אם בכל זאת תרצי אוזן קשבת/מייעצת, אני לשרותך. במגבונים, לדוגמא, השתמשתי עם הילד הראשון. השני והשלישי, לעומת זאת, לא זכו לדעת מה זה. חתיכת צמר גפן רטוב וסחוט, או עם שמן שקדים, עושה את העבודה מצוין).

וגם מזל טוב כאן!

כתבתי לך בדף : "פתאום אני אמא".

מאחלת לך המון אושר וחום ורכות ואהבה עם הקטנטנה!

מזל טוב @}

תודה לכל המברכים.

הולכת יקרה, אני לא מחזיקה קערית עם מים; אני מכינה את הצמר-גפן בחדר אמבטיה, לפני שאני ניגשת להחליף חיתול. אני מכינה כמה פיסות (אין לדעת מראש כמה אצטרך...). מרטיבה (במי ברז) וסוחטת.
כשהתינוק היה קטנטן, העדפתי להשתמש בפיסות הצמר גפן העגולות; בהמשך יותר נוח הצמר גפן הרגיל, אבל זה שנתלש (מלבנים כאלה).
בשמן שקדים אני משתמשת לניקיון, כשלא מתאים לי סתם צמר גפן רטוב (למשל כי הוא קר יותר מאשר הצ"ג בשמן, או כי הקקי התייבש ונדבק...). לפעמים אני מרטיבה לפני כן את הצ"ג. בכל אופן, אני מצמידה את הצ"מ לפתח הבקבוק, והופכת, ככה שהצ"ג ירטב אבל לא יוטבע בשמן. ככה כמה פעמים לאורך הפיסה, בהתאם לגודלה.
אם יש איזה גירוי בעור (באיזור החיתול, או בקפלי הצוואר למשל), אני מוסיפה טיפה של שמן לבנדר.
אגב, לפעמים יותר נוח לי לנקות קקי עם נייר טואלט, ורק אח"כ עם צ"ג.
וכמובן, אם יש קקי, בעת הורדת החיתול עושים פינוי ראשוני של הקקי עם החלק ה"פנוי" של החיתול שמורידים <אם זה חיתול ח"פ>.

שלום לך ההולכת באתרים, אם את עוד פה לפעמים. רציתי לשאול אותך - ראיתי קטע שכתבת בדף פתאום אני אמא על הלידה שלך וקצת תגובות לזה, וחשבתי שאולי תרצי להעביר אותו לכאן כי לשם הוא לא נראה לי שייך. אני יכולה להעביר בשבילך אם תרצי. @}

היי ההולכת,

שאלת אותי על גיל כניסה לגן...
ובכן:
זה דבר אישי בדרך כלל, ויש לתת את הדעת לפרמטרים שונים כמו - אופי הילד: מצב הבשלות החברתית שלו, מה הצרכים הרגשיים שלו וכו'
צרכי הבית/משפחה: האם יש כורח מציאותי להכניס ילד למסגרת או שזה גמיש.
איזה גן: יש הבדל בין גן מועצה או גן פרטי גדול שמכיל 25-30 ילד לבין משפחתון עם 6-7 ילדים.
בגיל הצעיר אין לי ספק כי מסגרת קטנה ואינטימית עדיפה בהרבה על גן עם הרבה ילדים.

ויחד עם זה, כן יש לי אמירה די גורפת לגבי הגיל ה"מומלץ" לגן, והוא לא לפני שנתיים וחצי-שלוש. שוב, תלוי בילד וכו'.

צריך לדעת לעמוד בגבורה מול הלחץ החברתי (המרגיז כלכך!) שהמסר שלו הוא שילדים שלא הולכים לגן "מתבזבזים" או לא מתפתחים או מנותקים חברתית וכו'.
זה ממש מקומם אותי שאנשים מתחילים לרדת על אמהות שמשאירות בבית.
הגן אמנם מזמן לילדים אינטרקציות חברתיות וגירויים קוגניטיביים אבל במינונים מוגזמים לגמרי. כמות האתגרים איתם מתמודדים הקטנטנים האלה היא לא נורמלית.
עבור פעוטות בני שנתיים להיות בגן זה לא פעם ממש מלחמת השרדות. עצוב. ויש כאלה שקשה להם להודות בזה אבל זה ככה.
לצערי ראיתי את זה מקרוב מאד ולא פעם אחת.

בהצלחה לכן. }

שלום לך,

מצאתי את הדף הזה תחושות בהיריון שפתחת ב 2007. אני מקווה שהכל הסתיים בטוב.
האם את עוד רוצה לשמור עליו או שאפשר להעביר אותו למחיקה?
תודה וכל טוב!
@}

היי הולכת, כתבת לי איך יכול להיות שבפרדס חנה יש מצבור של אנשי באופן.
שאלה טובה.
אני הגעתי לפרדס חנה במקרה.
גדלתי ברעננה , ואחר כך גרתי במושבים בשרון ולמדתי רפואה סינית ושיאצו בכלל ברמת גן.
יום אחד, במהלך תקופה ארוכה מאוד שאני וחבר שלי ( לימים בעלי) חיפשנו דירה בשרון ולא מצאנו- חבר שלנו שגר בכפר איזון, מקום קסום ליד שדות ים, צלצל ואמר שהתפנתה יחידת דיור. וזה מקום שיש אליו רשימת המתנה של 4 שנים! מייד עברנו, למרות המרחק מהמשפחה, חברים, לימודים ואיך שהוא מצאתי את עצמי באיזור חיוג 04.
התחתנו ונכנסתי להיריון ואת שיעורי היוגה להריוניות עשיתי בפרדס חנה ( איך לא?) ואז נפתח בפניי עולם שלם.
אז באופנית הייתי פחות או יותר גם קודם והרוח הביאה אותי לאזור ותאמיני לי בחיים , בחיים לא הייתי חושבת על פרדס חנה כמקום בו אני אגור או אשתקע- כבר 5 שנים כאן וזה הרבה מאוד בשבילי.
נראה לי שפשוט הסכמתי לנסות מקום חדש, ולא נשארתי בקבעון של המקום שבו גדלתי, למרות כל מה שהסביבה אמרה והיא אמרה, תאמיני לי....
וקורים פה דברים מגניבים, לא יודעת להסביר.
אם תיכנסי לפרדס חנה את לא תראי שיש פה משהו קסום- המושבה נראית דיי על הפנים, למען האמת, היא לא נראית כמו מקום מדהים, קסום, רוחני, יפהפה....אולי זה מה שכן יפה כאן, דווקא הניגוד הזה, אנחנו כאן חצי עיירת פיתוח, אבל האנשים, רק האנשים והיוזמות המתוקות האלה עושים את פרדס חנה למה שהיא.
לאלוהים התשובות והפתרונים.
בנתיים כייף כאן.
מוזמנת.

זה באמת עוזר התמיכה הזאת גם אם אנונימית ואינטרנטית
וטוב שאני הבנתי את עצמי גם אם מאוחר מדי בשביל העבודה שרציתי (וזאת היתה באמת הזדמנות אטרקטיבית שספק אם תחזור), לא מאוחר בשביל דברים להמשיך אלאה בחיי.

הי הולכת, כייף שאת מתעניינת.
אז לשאלותייך:
פרנסה- אנחנו עצמאיים, יש לנו עסק "www.bigarsal.com"
את מוזמנת להתרשם....מאז ומתמיד היינו עצמאיים. ורוב תוושבי פרדס חנה מתפרנסים מעסקים עצמאיים קטנים כגון: אומנות, טיפולים, יוגה, שיפוצים וכל מה שקשור לבנייה ובתים, גינון וכו.
אבל, מי ששכיר, יש רכבת בפרדס חנה והרבה עובדים במרכז ונוסעים בה יומיום ועוד מספיקים לעבוד תוך כדיי נסיעה בלפטופ....ויש אפשרויות תעסוקה גם כאן, הכל כבר כל כך קרוב , זה כבר לא כל כך פריפריה....
לגבי חינוך קונבנציונלי- אנחנו בחינוך ביתי, אבל יש את הדמוקרטי בחדרה, באולגה ובפרדס חנה ששמעתי שהם טובים- אם זה לא קונבנציונלי, אז יש בתי ספר רגילים שאני באופן אישי , זה לא כוס התה שלי, כי אנחנו בחינוך ביתי, הם בתי ספר כמו כל אלה שיש בארץ. מה שכן יש שני בתי ספר מעולים! וקונבנציונלים ( זאת מילה שמזכירה לי את מלחמת המפרץ, מצטערת..), שהם- בית ספר "רעות" בעין שמר-( מושב ליד כרכור) שזה הבית ספר של המושבים באיזור והוא אחד הטובים בארץ. ובית ספר של תל"י שנמצא בעמיקם ( 15 דקות מפרדס חנה) ואני יודעת שהוא מעולה!
סך הכל זה אזור מפותח מבחינה חברתית- קהילתית, נראה לי אחד האיזורים היותר קהילתיים בארץ וזה עונה לשאלה הבאה שלך, איך אנחנו מסתדרים רחוק מההורים- יש קהילה, יש שכנים כמו "פעם",יש חברים ואנשים באמת נפלאים שעוזרים, כולם עוזרים לכולם. יש גם בייביסיטר ויש גם את אח של בעלי שגר ביחידת דיור בחצר....אבל גם בלעדיו היינו מסתדרים כי את רוב העזרה נותנים החברים והשכנים.
דוגמה- אצלינו בשכונה , כל יולדת, מקבלת עזרה במשך חודש של בישולים וכביסות וטיפול בילדים הגדולים וכל מה שהיא זקוקה לו. וזאת רק דוגמה אחת, כי באמת יש כאן יוזמות יפות.
אשמח לענות על עוד שאלות אם יש לך.

דוגמה- אצלינו בשכונה , כל יולדת, מקבלת עזרה במשך חודש של בישולים וכביסות וטיפול בילדים הגדולים וכל מה שהיא זקוקה לו.
וואו, אני חושבת שההורות שלי היתה נראית אחרת. זו עזרה ענקית ויפה מאוד .

תודה על התשובה המפורטת בדף על המגוון הביולוגי
למדתי ממנה הרבה, אבל גם יש לי המון מה לומר (כמו תמיד )
מקווה להגיע לזה בימים הקרובים

הגן האנטרפוסופי הוא צמחוני, ועד כמה שידוע לי הם מאד סטריקטים בקשר להרשמה רק בגיל הנכון. יש עוד כמה דברים שאני יודעת עליהם ואשמח לספר לך באופן אישי וטלפוני.

הי,
עניתי לך בדף הבית שלי.

במקרה נכנסתי וראיתי שענת כותבת לך על הגן האנטרופוסופי.
בוציק נמצא בגן האנטרופוסופי ברחובות, יש מקום פנוי כרגע.
אם מעניין אותך את יכולה לכתוב לי בדף הבית שלי, ואשאיר לך פרטי התקשרות.
הגן מקסים. אני בענייני חינוך ביתי, אבל בוציק ביקש ללכת, ולמען האמת לא יכולתי למצוא מסגרת נפלאה מזו.
לא רואה את עצמי שולחת לשום גן אחר (אם כבר שולחים).

הי,
מספר הטלפון שלי הוא 050-6707494 (לצערי אני יותר זמינה בסלולארי).
אני אישית נותנת לבוציק בשר אחרי שעות הגן, אני לא ממש יכולה להגיד שהוא אוכל אותו בדרך כלל...
הגן צימחוני אבל כן אוכלים שם ביצים ואפילו קציצות טונה שהם מכינים עם הילדים (אחת לשבוע אם אינני טועה).

בעקרון אנחנו מאד שמחים להצעת חברות של ילדות חמודות,
הלכה למעשה די קשה לתפוס אותנו זמינים...
הבוציק משופע בסבתות ונמצא עמן בין יומיים לארבעה בשבוע (איתי או בלעדי).
אבל תמיד כדאי לנסות.

השארתי מס' טלפון ולכן לא השארתי מייל...
אפשר לתפוס אותי בtadlik כרוכית hotmail נקודה com

אני אישית נותנת לבוציק בשר אחרי שעות הגן, אני לא ממש יכולה להגיד שהוא אוכל אותו בדרך כלל



הבוציק משופע בסבתות ונמצא עמן בין יומיים לארבעה בשבוע (איתי או בלעדי).

מה זה בוציק ?
מקוה שזה לא שם שהפילו על ילד.אבל זה נראה ככה. מקוה שאני טועה.

סנדי יקרה, אל דאגה.
בוציק הוא כינוי בלבד. שמו המקורי הוא יהושפט.
ולאחיו המתעתד להגיע בימים הקרובים אנו קוראים מלכיצדק.
שילוב שהולך יחד מצויין.
יהושפט ומלכיצדק. שני לוחמי צדק ומשפט ובעמנו.

בשמחה
המייל והטלפון שלי מופיעים בדף הבית, מוזמנת להתקשר.

שנה טובה

סנדי היא הטרול המסתובב כאן.
אני מניחה שהוא נכנס אליך לדף בעקבותיי. מתנצלת...
חשפתי את טרוליותו בכמה וכמה מקומות אז הוא עוקב ומנסה להעליב אותי אימים, כל פעם בכינוי שונה.

הי הולכת. בת כמה הבת שלך?
כתבת שהיא אצל מטפלת... הילדים שלי בני 8 ו- 10.
(-:

שנה טובה,
בלה

הבת שלי בת שנה ותשעה חודשים קטנה עדיין.

הי,
כבר כמה זמן אני רוצה לשאול אותך ושוכחת: מה כל כך נורא בורמוקס?
(הזכרת אותו בדף על המגוון הביולוגי. ותמיד אופפת אותו הילה מאד שלילית באתרים אלטרנטיביים. אבל לא הצלחתי להבין מה כה חמור בתרופה הזו?)

מצ'רה, אני לא רופאה ולא רוקחת. מותר לקחת וורמוקס אפילו בהריון. אתרים אלטרנטיביים לפעמים מצהירים הצהרות בלי ביסוס מדעי. כדאי לשאול פרמקולוג.

בסדר גמור, תודה.

עניתי לך בדף מה אספתי מליד פח הזבל
מוזמנת איתי לסיבוב!! (-:

היי הולכת,
אפשר לדבר איתך במייל או בטלפון על משהו? יש לי כמה שאלות קטנות שנראה לי שלך יש את התשובות אליהן די בקלות
המייל שלי בראש דף הבית

אוף...
למה את היחידה שמתייחסת למה שכתבתי?
אין אחרות כאן?.

היי הולכת,
אנחנו נמצאים ברחוב דרך יבנה. את שואלת לגבי המפגשים בימי שלישי?
אם את רוצה כתובת מדויקת, תכתבי לי לאימייל: schlezi בג'ימייל.
דנה.

מצטרפת לדף ויוצאת בקריאה למפגשי אחר הצהריים ברחובות. הבת שלי כמעט בת שנתיים.

אני מוחקת את הדף איפה יש מפגשי אחרה''צ לקטנים
ומפנה אותך לדפים מפגשים ברחובות, מפגשים באזור רחובות

@}

מצטרפת לדף ויוצאת בקריאה למפגשי אחר הצהריים ברחובות. הבת שלי כמעט בת שנתיים
תיזמי יום שעה ומקום,
כרגע הדף הוא למפגשי ילדי חינוך ביתי ולכן נפגשים בבוקר, מוזמנת להצטרף

תודה על המלצת השטיח,
לא הצלחתי למצוא באתר שלהם שטיח העונה לתיאור שלך
זה משהו details]כזה type[/po]=1&itemid={199290F2-4235-4BF6-80D0-24ACF519BABD} ?

תודה,
לפי התמונה נראה שיש לשטיח שוליים כהים, האמנם?
(או לחילופין שמדובר בשטיח צר וארוך שצולם על רקע כהה, מה שלא בדיוק תואם את המידות הכתובות)
וגם, קשה מאוד לראות את הדוגמא שלו בתמונה. האם היא כמעט בלתי נראת ?
@} תודה @}

תיכנסי לדף דף זמני אמרתי לאמא שלי משהו נורא

תודה על העצה, בינתיים קבלנו מיטה...

הצטערתי מאוד לשמוע על מות אביך.

שתזכי לנחמה, לטוב, לפריחה....
לך ולכל בני משפחתך.

שולחת לך חיבוקים חמים.

התעצבתי לשמוע על מות אביך, וגם על ייבוש החלב.

מקווה שהדברים יסתדרו. מקווה שיש לך כוחות ללכת ליעוץ הנקה.
אם זה עוזר- יש לי משאבה חשמלית נוחה שאשמח להשאיל לך (אין לי מושג אם זה עוזר, אבל לצערי זה כל מה שאני יכולה להציע).

הצטערתי לשמוע על אביך. תנחומיי.
אני גם ברחובות - אשמח לעזור אם את זקוקה לתמיכה בהנקה / חלב אם / משאבה.
אני ב- schlezi בג'ימייל.

דרך אגב, חוויתי משהו דומה בעבר - עקב מעבר בין מדינות נעלם לי החלב, אבל חזר. אז אני מאמינה שיש תקווה.

מה שלומך? איך את מתמודדת?
ואיך עם התינוק/ת? (זה בן או בת?)

חושבת עלייך....

אהלן לך, לא רוצה להתערבב שם בדף אבל חייבת לשתף אותך בגלל משהו שכתבת.
דווקא בגלל שגם אנחנו חושבים שאוכל זה כיף והנאה, אחת ההנאות הכי גדולות שלנו, הזמן איכות הכי איכותי, זה להכין אוכל עם הילדים.
הם מתים על זה. ומאחר ובשונה ממך אני לא קונה מזון מחוץ לבית אני רואה איך זה עשוי להפוך לאחלה זיכרון ילדות.
אני מנסה לומר, מתוך הבנה למגבלות החיים המודרניים שציינת, שאפשר גם וגם. זה לא סותר וזה מלמד את הילדים מסר חשוב מעין כמותו גם ביחס להרכב הרצוי של אוכל וגם ביחס לעובדה שאת כל השפע הזה שאנחנו נותנים להם מישהו צריך להכין.
לטעמי זה לא פחות מוצלח מלהקריא סיפור או לשחק או משהו.

הי מתוקה,
אני חייבת לך תשובות כבר על כמה הודעות.

קודם כל תודה על דברי התמיכה שכתבת לי. זה מאוד חשוב לי !

שנית, בקשר לדברים שסיפרת - נשמע באמת מצב קשה מאוד. גם טכנית, גם רגשית.
ובטח היה מאוד עצוב סביב אבא שלך. העציב אותי לחשוב על זה.
יש לך איזושהי תמיכה?
(בהתחלה לא זכרתי של מי הכינוי, ואז שייכתי. אבל לא ידעתי אם זה בכוונה או שהתבלבלת. אם מפריע לך, תמחקי פה).

ובקשר לשאלותייך:
אני גרה במרכז. גבול בני ברק רמת גן.
מטפלת בתינוקות/פעוטות, עם שאיפה לכיוונים נוספים.
וילדונת בת 39.

ואת בת כמה?
ראיתי שגם את במרכז. איפה במרכז, אם מתאים לך לענות?

רציתי לענות לך, אך אני מעדיפה במייל.
רוצה לתת לי מייל? ואולי כתובת פייסבוק?

להולכת באתרים,
בגלל שכתבו המון בדף של הריון ולידה בגיל מבוגר
חשבתי שאולי תפספסי את תגובתי לדברייך:

בגלל שיש בינינו קצר בתקשורת, אני בוחרת להמנע מלהגיב לכל הנקודות שהעלית.

בכל זאת, דבר אחד, חשוב לי להבהיר:
חמלה זו לא התנשאות.
כשכתבתי חמלה, התכוונתי לחמלה.
חבל, שהדברים התקבלו אצלך אחרת.

מתחילה בשנה הקרובה.
מ-ה-ה-ת-ח-ל-ה!
אמאל'ה! ממש שלום כיתה א'...
למה שואלת?

תודה הולכת. כמה כיף שאת מתעניינת .

אני כותבת כאן לאחרונה בעיקר דברים ענייניים. איכשהו לא מרגישה נוח כרגע לכתוב דברים יותר אישיים.
אשמח לפרט יותר במייל אם בא לך, או סתם להתכתב. (המייל מופיע בראש דף הבית שלי)
אבל בסך הכל שלומי טוב, וקורים הרבה דברים טובים.

ומה שלומך את? גם אותך לא ראיתי הרבה לאחרונה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי על הסיפור שלך.
אני במצב דומה, אחרי לידה, היו הדבקויות ועברתי היסטרוסקופיה ניתוחית להפרדתן.
הזמינו אולתי לביקורת (היסטרוסקופיה אבחנתית).
עשית משהו בין ההריונות שעזר לכך שההדבקויות לא יחזרו? התקן? ואצל מי ביצעת את ההיסטרוסקופיות?
תודה

שלום ההולכת באתרים, חוזרת על בקשתה של גלית מלפני שנתיים: ראיתי קטע שכתבת בדף פתאום אני אמא על הלידה שלך וקצת תגובות לזה, וחשבתי שאולי תרצי להעביר אותו לכאן כי לשם הוא לא נראה לי שייך. אני יכולה להעביר בשבילך אם תרצי.
פשוט הדף פתאום אני אמא הוא סיפור אימוץ ספציפי של מיה גל, ולא דף תמיכה כללי לאמהות חדשות... ברור לי שקל להתבלבל בשעת מצוקה אחרי לידה, וטוב שאפשר בקלות להעביר אח"כ!