באופן טבעי

את מתוקה...
באמת נשיות לא מתבטאת במ'ס קילוגרמים,נשיות עבורי היא גם ללדת,להניק ולהעניק מעצמך.
למה אין לנו טענות לכבודו שפיתח "פרונט" (בלי ההצדקה שלנו -של הריון ולידה...) כמו שאנחנו יכולות להכיל את השינויים בצד הגברי,יש להניח שגם הם מבינים שאי אפשר לשמור אותנו בחומר משמר מהחופה והלאה !
זה בסדר להשתנות כל עוד אנחנו באמת מרגישות בסדר עם זה.אבל פה ק,,,האם באמת אנחנו שלמות עם עצמינו ?,,,

כולכן כותבות כל כך יפה,אבל עיזבו אתכן מיסימני מתיחה,מה עם הציצי אחרי הפסקת הנקה(3 שנים שני ילדים).מעולם לא היה ענק אבל עכשיו,נעלם ואיננו,שטוח מרוקן,אני כל כך המומה ועצובה לא תיארתי לי שכך יהיה.כבר יומיים מאז הגילוי אני מכונסת,בודקת מכל כיון איך זה ניראה,לא מכירה את גופי.

התחלתי לקרוא את הדף מדוכאת ממראה הגוף שלי 4 חודשים אחרי לידה , סימני מתיחה , כתמים על כל הגוף כתוצאה מפריחת הריון , עודף משקל שמשאיר אותי עם מכנס אחד בלבד וחליפת טרנינג , ואקנה על הפנים ... שיער שפתאום החליט להפוך למתולתל אני לא יודעת איך להמשיך... אני שונאת את עצמי כל פעם שאני מסתכלת במראה , ועכשיו ביטלתי את האירועים של השבוע כדי שאף אחד לא יראה אותי במצב כזה ... איזה דיכאון . מתי אני אקבל את הגוף שלי בחזרה ?

ולטיפ טיפ
מתי אני אקבל את הגוף שלי בחזרה ?
מתי שתתחילי לקבל את עצמך בחזרה

שמתן לב כמה פעמים חוזר פה הפועל ח.ז.ר ???
קודם ינחתו פה חייזרים לפני שכל מה שמבטיחים שיחזור לעצמו אכן יחזור!

טיפ טיפ , מזל טוב על הלידה. יקירה, את רק 4 חודשים אחרי לידה, זה כלום זמן. הלו, סבלנות קצת, קחי אוויר ותני צ'אנס להגיון לחזור לפני שאת לוחצת על עצמך שהגוף יחזור.
זו לידה ראשונה?


ביטלתי את האירועים של השבוע כדי שאף אחד לא יראה אותי במצב כזה ...
אני רואה שאת גם מענישה את עצמך.. חבל.
לא שזה לא מובן ההרגשה שלך ולא שאין לה מקום. אבל אני פשוט מנסה לנער אותך קצת.
אני מציעה, תעשי טקס של אֶבֶל על מה שהיה ותחליטי עם עצמך שאת פותחת דף חדש של מי שאת- גם חיצונית וגם פנימית. תשקיעי את הזמן הקרוב בלהתחזק פיסית ונפשית ובקשר שבינך ובין תינוקך. עם הזמן משהו ישתנה לטובה. עם הזמן, וההשקעה הבריאה בעצמך, תמצאי את הדברים היפים והמהנים ששינוי כה משמעותי של הריון ולידה עשו לך.
מנסיוני, הרבה דברים אינם חוזרים להיות מה שהיו, מצד שני יש דברים חדשים ומאוד משמחים. אנחנו עוברות שינויים כל החיים וצריכות כל הזמן להסתגל ל"אני" חיצוני חדש. לא שזה קל אבל אם אנחנו מחזקות את הנפש אז קל יותר להתמודד עם גלי הבאסה.
אז אני לא 'משביתת שמחות' אלא מציגה תפיסה מציאותית-יחסית-אופטימית. רוב הזמן זה עוזר לי, מקווה שתימצאי בדבריי נחמה ותקווה @}

מדוכאת ממראה הגוף שלי 4 חודשים אחרי לידה

1. כל מה שמונו וענת אמרו.
2. מזכירה לך את האמרה הישנה "מה שלוקח 9 חודשים להעלות לוקח גם 9 חודשים להוריד". אצלי היא התבררה כנכונה מאוד (זה לא מעודכן בדף, אבל אני כבר מזמן נכנסת למכנסיים "ההם" מלפני ההריון. ליתר דיוק, מאז 10 חודשים אחרי הלידה. וכפי הידוע לי, לפחות עוד משתתפת מסיבית אחת בדף הזה, שקיטרה המון, נכנסת היום לדעתי לכל ג'ינס שתרצה ).

1. אם להסתכל במראה זה מדכא, אז לא להסתכל במראה! מה, זה סוג חדש של עינוי ?

את רומזת שאני קוטרית?;-)

אני רומזת שנגמרו לך הסיבות לקטר

תודה על התגובות , התעודדתי לרגע ואז כשהסתכלתי במראה פתאום זה חזר , כל הרגשת היאוש מהגוף , העור המנוקד , מצולק בכל הגוף .. אני לא יכולה להסתכל על עצמי , בכיתי במשך שעות , האמת שרק עכשיו הפסקתי לבכות עם כמה כדורי הרגעה . אני יודעת שאני חייבת לעשות משהו אבל לא יודעת מאיפה להתחיל . אני לא מצליחה לקבל את העובדה ש "ככה זה" אחרי לידה ו"ככה זה וזהו" , אני חייבת לעשות משהו עם הגוף שלי ומהר.

טיפ טיפ, מה עם לדאוג שיהיו לך בגדים שאת אוהבת ללבוש ומחמיאים לך? זה יכול לעשות כזה הבדל.
רובנו נראות לא במיטבינו בטרנינג (רק שלחלקינו לא איכפת ).

לגוף שלך יקח זמן לחזור. בינתיים כדאי לך להתעמל כדי לגרום לגוף ולנפש לחזור למקומם. אולי תבקשי מבת ההרים המלצה לגבי העור . אל תקבלי ש "ככה זה" אחרי לידה, יש הרבה שאת יכולה לעשות: דיאטה עם תפריט מאוזן ובריא, התעמלות שתחזק את השרירים שהשתנו בהריון....... בכל זמן שאת מרגישה שאת נכנסת לדכדוך , תחשבי על צעד שאת יכולה לעשות למען הגוף שלך ולמענך.

אני לא מצליחה לקבל את העובדה ש "ככה זה" אחרי לידה ו"ככה זה וזהו"
אני חושבת שאף אחת פה לא חושבת שזה ככה זה וזהו זה. ממש לא.
זה ככה עכשיו, או יותר נכון שלפי הרגשתך 'ככה-ככה-לא משהו' אבל זה בהחלט יכול להשתנות לטובה.
אני התכוונתי שאת פשוט זמן ממש קצר מאז הלידה אז צריך לתת לגוף הזדמנות וזמן לראות מה קורה פה בכלל. חלק מהשינויים ייעלמו וחלק לא ייעלמו אבל יתכן שיהיו גם דברים מבורכים.
ובטח שיש מה לעשות לשיפור המראה והגוף אבל ההרגשה שלי שצעד קטן קודם כדאי להרגיע ת'כוונות. ז"א שעם הזמן, עם ההסתגלות למצב ההורי החדש, לאחר שתצברי קצת יותר שקט נפשי, שעות שינה, אכילה מאוזנת וכו' וכו' חלק מהדברים שאת לא אוהבת כרגע בעצמך כבר ממילא לא יהיו שם יותר ובנוסף- יהיה לך יותר כוח לעשות שינוי במראה החיצוני.
מה את אומרת?
@}

יש אנשים,לא משנה מי, שקשה להם לקבל מחמאות. אז תודה.

תודה בנות! השבוע החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים. דבר ראשון קבעתי לי תור למספרה והחלקתי לי את השיער שהחליט שמאז הלידה איבד שליטה והתקרזל מעצמו. דבר שני , אני מנדנדת לרופא עור ומחליפה מישחות ותרופות עד שהאקנה יעלם לא משנה כמה זה יעלה (ובינתיים זה עולה די הרבה) ,שלישית אני מתחילה דיאטה, רביעית אני יוצאת מהבית כמה שיותר במקום לבהות במראה בין חיתול לחיתול. למישהי יש רעיון ל"חמישית" ?
. so far so good
טיפ טיפ

אגב,
רציתי לשאול אם מישהי עברה או מכירה מישהי שעברה תופעה שנקראת הרפס של ההריון PG או HG שהוא מקור העור המנוקד שלי, זה לא הרפס רגיל כמו שכולנו מכירים באברי מין או בשפתיים כלל . מדובר במעין פריחה /שלפוחיות בכל הגוף במהלך הסמסטר השני או השלישי של ההריון שנובע בכשילה במערכת החיסונית. איבחנו שיתכן וזה מה שעברתי בהריון אבל כיוון שדיווחתי מאוחר מדי לא יכלו לעשות ביופסיה ונותרתי בספק אם זה מה שעברתי. זה כל כך נדיר 1 ל50.000 הריונות שספק אם מישהי נתקלה בזה. אם מישהי מכן יודעת משהו בנושא בבקשה צרי קשר.
טיפ טיפ

חמישית-לקנות כמה בגדים מחמיאים למידה העכשווית שלך כולל בגדים שווים שגם נוחים לשימוש ביתי @}

אולי פשוט לקלוט שהשתננו נפשית ופיזית.

נכנסתי לדף הזה אחרי שהרגשתי די מחורבן על הבטן שיוצאת לה קצת החוצה, כמו בחודש שלישי פלוס, בתנוחות מסויימות, ובמיוחד כשאני מחזיקה את הקטנה בת השנה על צידי. ניסיתי להבין מאיפה באו רגשי הנחיתות האלו. האשמתי את החברה, את הגברים, את אמא, אותי. בדקתי בחרדה איך אפשר להוריד אותה, יוגה, פילאטיס, איסופי אגן וכו' וכו', והיום בבוקר זה קרה וסופסוף הבנתי למה פתאום אני ממש מתוסכלת מהעניין! עברנו בית! בבית הקודם, שנה שלמה, לא היתה מראת גוף, ועכשיו, רק שבוע בבית החדש, יש מראה לאורך כל הגוף, בסלון-מטבח-מרכז הבית, והבנתי שכל שניה וחצי הסתכלתי במראה בכל מיני זוויות ופוזות. זה לגמרי ערער לי את כל הביטחון העצמי! בצ'יקי צ'ק העפתי את המראה משם וממש פיזית נשמתי לרווחה לכל אורך היום. ושוב אני מרגישה טוב עם עצמי ועם הגוף הנאמן והיפה שלי, ויודעת שהכל בזמנו ושהכל בסדר.