באופן טבעי

לא קראתי את כל הדף, אבל למקרה שזה לא עלה כאן :
האם ניסיתם אכילה בחברותא שונה מכרגיל?
להיפגש עם חברים עם ילדים, להכין יחדיו וגם לאכול כולם ביחד?
שינוי בדינמיקה שקשורה לאכילה - לא מהמקום של הסחת הדעת, אלא למקום של רגיעה ותחושה טובה שחוברת לסיטואציה
(חברותא,האזנה למוסיקה, סיפור-קלטת, אולי אפילו לתת לו להאזין עם אוזניות כשלפניו בחדר מס' אפשרויות נישנוש)

הי במבי. ניסיתי המון דברים: מרק כתום, לטקסים, קציצות מסוגים שונים, כולל קציצות קינואה לפי מתכון מפה מלמעלה שהלכו ישר לפח, ו...כלום. הוא לא מוכן לטעום אפילו. רוב האוכל שלו נע סביב פיתה. פיתה בלי כלום, פיצה על פיתה, פיתה עם ממרח חרובים...וכו'. עשיתי גם מספר פעמים גלידה לפי המתכונים של הדף "גלידה נאה מהצומח", והוא דווקא טעם, אבל לא אהב (את המרקם הגרגירי כמו של פרוזן יוגורט). אני מנסה ומנסה אבל הוא לא מוכן לטעום והתסכול שלי עצום ממש. מה שכן היום התחלתי לתת לו גם פלורידקס לפי ההמלצה שניתנה לי פה בין השאר, כך שאולי והתאבון ישתפר. תודה על ההתעניינות!

הי עדי ל, אכילות בחברותא, שאני מודעת שעושות שינוי אצל רבים, אצל בני הן לא משנות.
יש רגיעה אצלינו, ואין מתח סביב האכילה, האווירה רגועה.
תקופה ארוכה מאוד ילדיי נהגו לאכול מול טלוויזיה ומחשב, הרגל שהשתרש ואני דואגת לחסל בימים אלו עם שיתוף פעולה מלא מצידם., מוסיקה נעימה יש הרבה פעמים ברקע והרבה גם לא. בסה"כ אני מנסה לתקן הרגלי אכילה, לרענן עם מתכונים שלצערי הוא לא מוכן לטעום, לתת תוספי תזונה, ולהתפלל לאלוהים שיעזור...
אני גם לא רוצה להפוך את עניין האוכל למופע מולטימדיה, אם את יורדת לסוף דעתי. אני רוצה שהפעולה הטבעית הזאת תעשה בטבעיות בלי הפקות ענק. זה לא נראה לי בריא ונכון.
מקווה שיבוא מהר היום בו אוכל לבשר שיש התקדמות משמעותית.

חצילים בתנור - שאלה:

עד היום נהגתי לפרוס אותם,לפזר קצת שמן זית ,וזהו.יוצא נהדר. פשוט וטעים ועד היום האמנתי שגם בריא.
מישהי אמרה לי שבגלל שחצילים הם סולניים,יש בהם רעל שצריך להוציא ע"י השרייה במלח וניגוב ורק אז לאפות. האמנם? איך בדיוק?

אני רוצה שהפעולה הטבעית הזאת תעשה בטבעיות בלי הפקות ענק. זה לא נראה לי בריא ונכון.

את צודקת.

כל דבר בצורת אטריות (פסטה כמובן
יש בחנויות פסטה (לא מלאה...) מסוג הפטוצ'יני הדק, ב-4 צבעים, עם צבעים טמקורות טבעיים - גזר, סלק, תרד. להיט אצלנו.
את הרוטב אני טוחנת ולא נודע כי באו כל הירקות אל קרבו... (של הרוטב וגם של הילד).

רציתי לכתוב לך כל מיני דברים, ואז ראיתי שבעצם את רוצה כאן רק מתכונים, אז מחקתי. כבר הצקתי לך מספיק באימייל...

אמרת שהוא אוהב פסטה - ואז נזכרתי בשני דברים שאמא שלי היתה מכינה ואנחנו היינו טורפים:

1. מבשלים מקרוני (ארוך ושמן כזה), ואחרי שמסננים שמים בסיר עם חמאה, שופכים מלמעלה קצת חלב ומזרים גבינה צהובה מוגררת. מחממים על אש לא גבוהה ומערבבים תוך כדי עד שהחלב מסמיך ומתערבב עם הגבינה הנמסה. יוצא ספגטי עם גבינה צהובה שנמתחת למרחקים אדירים - כיף אמיתי! (שנים כבר לא אכלתי את זה, לא אוכלת מוצרי חלב...). הבנות שלי חולות על זה.
2. מבשלים אטריות רחבות וקצרות (הכי אהבתי את אלה בתורת ריבועים) ואח"כ מוסיפים ומחממים גבינה לבנה. כאן אני בבעיה כי אין לי מושג איך מכינים. יכול מאד להיות שצריך להוסיף חלב כדי שהגבינה תמרח טוב על הפסטה. בסוף יוצאים ריבועים שנדבקים אחד לשני עם ממרח גבינה. אמא שלי היתה שמה בקערה במרכז השולחן קקאו מעורבב עם סוכר (לא היתה לנו שוקולית בבית...) והיינו מפזרים על הפסטה כך שהיתה יוצאת פסטה עם מעדן שוקו בערך (ואמא שלי היתה יכולה לאכול את זה עם תוספות אחרות כי לא שמה את השוקו בכלי המרכזי). היא לא היתה מכינה את זה הרבה, אבל כשהיתה עושה את זה היינו מתמוגגים.

בשני המקרים הערך המוסף הוא של הגבינה - תוספת חלבון וסידן (בגבינה צהובה יותר סידן). אז אמנם בלי ירקות - אבל לפחות עם חלבון. לא פחמימות בלבד.
אם זה יעבוד - אפשר אולי לנסות לגוון, אבל הייתי מתייעצת איתם במה לגוון לפני שהייתי "מנחיתה" עליהם גיוון. לא רק איתו - עם שניהם. כדי לא לקבע אותו כילד הבעייתי שבו צריך להתחשב בעניני אוכל.

אולי את יכולה לתת רשימת מרכיבים שהוא מוכן לאכול וננסה להרכיב מהם מתכונים?

וגם - נדמה לי שקטשופ אורגני לא כ"כ רע מבחינת מרכיבים. אני חושבת שעגבניות מבושלות (כמו בקטשופ) עדיפות מבחינת הליקופן על הטריות, אבל אל תתפסי אותי במילה. כך שלהוסיף קטשופ לפסטה זה לא כ"כ נורא לדעתי. גם הבת האמצעית שלי וגם אחי (האמצעי) טובלים כל דבר בקטשופ. הבת לוקחת לבי"ס גזר גמדי וטובלת בקטשופ (לא למדה את זה ממני...). אולי קטשופ זה משהו כזה של ילדים אמצעיים ?

(הנה נזכרתי בעוד אחד - אמא שלי היתה לוקחת רסק עגבניות מקופסה, מטגנת במעט שמן זית, מוסיפה קצת מים, מפזרת מעט סוכר ומלח, שופכת מלמעלה את הספגטי המוכן מראש וזהו. זה היה הרוטב העדיף עלינו כילדים - בצירוף ספגטי דק)

<שרון נותנת מתכונים פושטים של אמא, ונזכרת בגעגועים במתכונים השווים שבישלה כשכבר ידענו לאכול אוכל שווה. בפסח הבא אני בארץ, אצל אמא!>

האמצעית שלי גם אוהבת מתוקים כל הזמן.

איטריות רחבות, או רגילות או כל צורה אחרת, לבשל. לסנן. לערבב עם שמן קנולה. להוסיף כפית גדושה מולסה וקינמון ולערבב - יאממייי!!!!!!

ועלי גפן זו מחלה קשה גם אני מילדות גומרת סירים של עלי גפן.

אה, ולאיטריות בקינמון ומולסה אפשר להוסיף גבינה לבנה.

האמצעית גם אוהבת גבינת עיזים של גד, כמדומני, שארוזה כמו נקניק.

עלי חסה שלמים שמגלגלים אותם עם אגוזי פקאן טחונים במולסה או סילאן.

שרון יקירתי, הדבר האחרון שאת עושה זה להציק לי. אני עדיין ממשיכה להיות מופתעת מרוחב הלב שלך ומן ההשקעה שלך בנסיונות לעזור לי.
שום דבר לא מובן מאליו מבחינתי.
הצעתי לך הצעת גומלין רצינית באימייל אבל לא התייחסת.
אני תמיד אשמח לשמוע ממך גם דברים שאינם קשורים למתכונים. אין צורך למחוק או לשקול מילים - אנא תכתבי. אפשר באימייל כמובן.
לגבי הצעות הפסטה - תודה.
הפסטה שהוא בד"כ אוכל זה כל מיני סוגים עם שמן זית. מהרוטב שלי (שיש ויגידו שהוא מדהים) הוא לא מתלהב.
הקטשופ וגם רסק העגבניות הוא אורגני של הרדוף, ואני שמה לו גם בפיצות על פיתות שאותן הוא אוהב.
לגבי מרכיבים שהוא מוכן לאכול: פיתות,בטטה ותפוח אדמה לעיתים רחוקות, פלפלים בצבע אדום, מלפפונים, שקדי מרק.
תפוחים אדומים בעיקר בלי קליפה. תפוזים לפעמים, וכך גם פומלה. מהגבינות: לאבאנה, קוטג', צהובה ללא כולסטרול (הוא פשוט אוהב את הטעם שלה), קוסקוס שהכינו פעם בגן שלו (את שלי הוא לא מוכן לטעום, כך שאם יש למישהו מתכון טוב ומדוייק לקוסקוס עם מרק שיבורך אם יספר לי), קצת אורז לעיתים רחוקות, חומוס חלק מהסופר אותו הוא מנגב עם פיתה, קורנפלקס עם חלב פה ושם, וכמובן אם יש עוגות שוקולד, משודרגות בריא שאותן הוא מכין איתי, או מלאות בחומרים גרועים של הסבתא, הוא מוכן לזלול בשימחה.
כמו שאמרתי, כל רעיון יתקבל בברכה.

חגית ל הי, מה זה מולסה? סוג של דבש? (סליחה מראש על הבורות), גם אני מטורפת על עלי גפן, בני לא נוגע.
הבעיה עם גבינת העיזים של גד (שמאוד טעימה) שיש בה כמה חומרים משמרים ממש מזיקים ולכן אינני קונה אותה.
את ההצעה שלך לגבי החסות אני אנסה ליישם, זה מזכיר לי את החרוסת של פסח שמגלגלים בחסה וזה בהחלט מעדן על...תודה!

ואני רק מעדכנת שכבר שלושה ימים מאז התחלתי לתת את הפלורידקס והנה חל שיפור איטי בתאבון. איטי אבל שיפור!
אתמול הוא הסכים לאכול גרגירי אפונה בתאבון, ואפילו לטעום כפית מהמחית (עוף-בטטה) של אחיו התינוק! בשבילי זאת התקדמות!
לא יודעת אם יש קשר לפלורידקס, העיקר שניתן להבחין במגמת התעוררות של התאבון שלו.

עלמה,
אני אחפש את המשפטים שלך שרציתי לצטט...
אני מזהירה אותך מראש שהפעם אני לא מצנזרת - אז אם זה מציק לך את יכולה למחוק את ההודעה הזאת.

• הוא הולך ומרזה מול עיניי
• שאני מרגישה שהילד לא גדל וממש הולך ומרזה מול עיניי.

ילדים בגיל הזה מרזים. ככה זה. בגיל 6 הם מגיעים לנקודת השפל במשקלם. צריך לשים אותו על עקומת גדילה, ואם הוא נמצא בגבולות הנורמה - לעזוב אותו בשקט.
מה שבלט לעיניי הוא הראיה שלך - את רואה את הילד בצורה סובייקטיבית כ"הולך ומרזה". זה מלחיץ אותך. זה קשה לך. את חוזרת ומציינת את זה.
כשהוא לא אוכל את מתאפקת ולא אומרת שומדבר, אבל אני די משוכנעת שהלחץ שלך מתבטא בדרכים אחרות. ילדים הם סייסמוגרף רגיש מאד שלנו. הם יודעים הכל.

• הבן שלי מוכן לפעמים לאכול רבע פיתה עם שקדייה, מה שעושה לי את היום כשזה קורה...
• היום הוא אכל שתיים כאלה וממש התמוגגתי.

והנה הקיצוניות השניה - כשהוא אוכל את ברקיע השביעי. הוא מצליח לשלוט בתחושות שלך דרך האוכל שלו. את יודעת איזה כוח אדיר זה בידיים של ילד קטן אחד? למה שהוא יוותר על זה?

אני מוצאת עצמי אוכלת יותר ממה שאני צריכה. ממש אוכלת את עצמי.
אוכלת את עצמך ואוכלת במקומו.

• כך שיוצא שאני אחראית בלעדית על הזנת הילדים .

את לא אחראית על הזנת הילדים. את אחראית על אספקת המזון. הם אחראים לאכול אותו.
הדרך לפתרון הוא להוציא את עצמך מהמשוואה. זה קשה נורא, וצריך תמיכה, אבל קודם כל צריך להכיר בכך שיש בעיה (ונראה לי שאת הצעד הזה כבר עשית. יישר כוח על כך!).

ולעניני מרק קוסקוס - לימדה אותי אמא מרוקאית מהגן של הקטנה (ששש...שלא תשמע שקראתי לה קטנה! היא כבר בכתה א' ). זה הולך עם עוף, אבל אולי יילך גם בלי (או שתבשלי עם כמה פולקעס שתתני לקטנצ'יק):
מים (עד לכיסוי המרכיבים האחרים), רסק עגבניות, רבע כרוב חתוך לחתיכות לא קטנות מדי (גודל של ביס). גזרים חתוכים לא קטן. קישואים כנ"ל, כרובית כנ"ל. בצל - אפשר לקצוץ ולטגן בשמן לפי הוספת המים- משפר את הטעם (הרבה בצל..). שום. דלעת, בטטה. אפשר שורש סלרי/פטרוזיליה.תבלינים - מלח פלפל קצת כורכום ובהרט. אני אוהבת להוסיף אורגנו אבל אם הוא לא אוהב כאלה "לכלוכים" במרק אז לא חובה. מה שהוא אוהב שימי בכמויות גדולות יותר.
מה שטוב בזה הוא שאם יש ירקות שהוא לא אוהב - אפשר למיין לו מה שהוא כן אוהב כי החתיכות גדולות.

ועוד משהו - לשונאי עלים במרק - אפשר לקחת צרור פטרוזיליה/שמיר/סלרי ולשים מעל המרק כשמסיימים לבשל. מכסים את הסיר במכסה ומשאיריםאת הצרור שם עד שקצת מתקרר. בשלב הזה מעיפים את הצרור החוצה (אני נותנת אותו לאיש שזולל בהנאה) והמרק נשאר צח ו"נקי" אבל עם שדרוג של הטעם.

כל כך מסכימה עם שרון. נראה לי שמה שחשוב עכשיו הוא פות לשים דגש על מהפך, ויותר לדאוג לעליית בברזל, להציע מעט דברים חדשים ולא מהפכניים מדי. מעט, לאט. לא לאכול את עצמך! מה פתאום. את נכנסת לתהליך עם הרבה פתיחות, עכשיו רק צריך לגייס גם מעט "ריחוק" מהמקום הזה שלנו, כאמהות, שלפעמים מעוות את הפרספקטיבה. מה שחשוב הוא לא שהוא יאכל הרבה, אלא שהוא יאכל כמה שהוא רעב. מה שחשוב הוא להעלות את הברזל. נכון - זה מעגל קסמים כי מחסור בברזל גורם לו להיות לא רעב. אבל הוא חי בסביבת שפע, הוא לא בסכנת חיים. תני לו פלורידקס, תני לעצמך חיבוק, וקחי את הזמן .

רציתי לספר לך גם שהבת שלי כמעט צמחונית לגמרי - פשוט לא אוהבת בשר. והבשר היחיד שהיא אוכלת הוא בגן, ביום שיש פסטה ברוטב בולונז. אתמול היא היתה חולה וממש התבאסה שהיא מפסידה את זה. בגלל שאבא שלה הכין את הרוטב של הבולונז בבית כדי לשלוח לגן, הפרשתי לה קצת שאוכל להכין לה בצהריים. מיותר לציין שזה "לא היה טעים כמו בגן" והיא כמעט לא אכלה מזה כלום?

נו טוב כבר כתבו אתזה אבל אני רוצה להוסיף את השני גרוש שלי פתאום שכתבת מה הוא אוכל אמרתי לעצמי רגע זה מה שכל ילד בן שש אוכל .
(אני יודעת אני עובדת עם שלושה כאלה )אני לא מכירה אף ילד (ואני מכירה כמה עשרות שאוכל שעועית או צלי או פנקייק מקמח מלא .
ובעצם גם כתבתי לך אתזה אוכל לבן משעמם פיתות ,קורנפלקס,קוסקוס, פיצה ופסטה ושלך גם נדיב מוכן לאכול גבינה ועוד כמה סוגים של גבינה, וכמובן עוגות שוקולד וממתקים
ונכון זה לא תפריט מעולה - אבל זה מה שילדים אוכלים .
כמה רזה מידי ביחס לילדים אחרים או ביחס לעצמו הוא ?
אולי בכלל זאת חרדה ולא פחד ? אולי הציפיות שלך ממנו לא מתאימות לו ?
אולי כדאי לך לנסות שיטה אחרת במקום להציע לו לגוון להכין לו כל יום את אותו מאכל או נגיד בסבב קצר יום אחד פסטה יום שני פיצה יום שלישי קוסקוס ושוב פסטה פיצה קוסקוס.

כדאי לקרוא ל עדי ל שתספר מה הילדים שהיא עובדת איתם מקבלים ולהעתיק את התפריט הזה פחות או יותר כי הוא ממש מותאם להעדפות של ילדים ומורכב על ידי תזונאית .

הי שרון, מסכימה עקרונית עם כל מה שכתבת, חוץ מ-
את לא אחראית על הזנת הילדים. את אחראית על אספקת המזון. הם אחראים לאכול אותו
זה לא שאינני מסכימה, פשוט יש לי התלבטות עם עצמי איפה האחריות שלי מתחילה ואיפה נגמרת. הגבולות לא ממש ברורים ופתורים לי.
אני זוכרת שקראתי באחד הדפים באתר את אותו הרעיון רק בעניין האושר.
מישהי כתבה שבעצם להורים אין אחריות על כך שהילדים יהו שמחים ומאושרים.
אני זוכרת שחשבתי אחרי כן המון על העניין הזה. כי שמחת החיים של ילדיי זה משהו שהייתי רוצה לשמר לנצח....
אני חושבת שהבעיה נובעת מזה שאני רואה עצמי אחראית טוטאלית לגורלם. וזה כנראה סוג של אשלייה.
אני אתן דוגמא עדכנית שאיננה קשורה כלל לאוכל, כדי שתביני עד כמה גבולות האחריות שלי אינם ברורים לי עד הסוף.
לפני שבועיים בערך נודע לי מהגננים בגן של הבן שלי (כן, אותו הבנדיט ) כי הוא נוהג לשרוט ב"קטנה" אבל קבוע, את הצוואר של חבר טוב (!) שלו מהגן. זה קרה רק בגן.
בגלל שהם חברים, הם נפגשו גם מחוץ לגן, אחר הצהריים בבית למשחקים ושום דבר אלים לא קרה בינהם .
אני הייתי נוכחת באזור, והכל היה נפלא.
כשהגננים סיפרו לי על זה, חוץ מהשוק הגדול שבגילוי משהו כל כך לא נעים על הבן שלי, הייתי חייבת לשוחח עם ההורים שלו והרמתי אליהם טלפון והתנצלתי בגדול ומכל הלב בפניהם.
לקחתי אחריות מלאה על המעשים שלו והבטחתי להם שאני ערבה לזה שזה לא יקרה שוב.
נודע לי מהם שבמשך שבוע הבן שלהם לא הסכים לספר מי עשה לו את זה. הוא נתן חיפוי מלא לבני, ממש קשר של שתיקה, והם כמובן לא העלו על דעתם שזה בני, חברו הטוב.
הם גם נשמעו הרבה פחות נסערים ממני ודווקא אמרו שאת כל האחריות לעניין הם מטילים על הגננים ולא עלי. הגננים מבחינתם אחראים להשגיח.
השבוע הסתבר שהיה יום שבו שוב בני שרט אותו בצוואר. הייתי המומה. חשבתי שה"שטיפה" הפולנית שעשיתי לו תעשה את שלה. אבל כנראה שתוקפנות הוא רגש חזק יותר מהבטחה לאמא...
עכשיו, למה אני מספרת את כל זה? מכיוון שזה בדיוק זורק אותי לעניין האחריות.
אני אמא. אני רואה עצמי אחראית על החינוך והרווחה והגדילה וההתנהגות וכו' וכו' של ילדי. איך אני יכולה להוציא עצמי מהמשוואה?
זאת שאלה פתוחה, ואשמח להערות/הארות בעניין.
המון תודה על מתכון הקוסקוס אנסה בקרוב.

הי במבי, כנראה שהברזל כן מתחיל לתת את אותותיו. התאבון שלו כן נפתח, ומכיוון שהתחלתי לארגן פה ושם כשבן זוגי זמין גם ארוחות משפחתיות, ביחד הוא בהחלט אוכל בתאבון גדול יותר.
אז הלוואי ואנו בדרך הנכונה.
לעומת זאת הנסיונות שלי, הצמחונית האדוקה, להכין קציצות עוף פשוט פתטיים.
לקחתי מגיסתי שהיא בשלנית ליגה א' מתכון לקציצות עוף שהילדים שלה טורפים. והכנתי היום במשך שעה וחצי בבוקר. לא טעמתי , ואולי זאת חלק מהבעיה, אבל מבחינתי אני לא מסוגלת. לכן לקחתי מתכון מדוייק ובטוח, ולהלן התוצאות: הבן שלי לא התקרב אליהן, הבת שלי נתנה לי צ'אנס, טעמה קצת על קצה הלשון, הסתכלה עלי ברחמים והודיעה שלא טעים לה, התינוק שלו מעכתי את פאר יצירתי עשה טובה טעם טיפונת והתבונן אלי במבט ששאל אם אני מנסה להרעיל אותו. לא היה מוכן לגעת בזה. שמתי הכל בקופסה ישר לפריזר, שזאת כמובן הדרך שלי להשלות את עצמי שאולי מישהו ירצה אי פעם שאני אחמם לו מהן... שלב אחד לפני הפח. והקטע שעשיתי הכל לפי מתכון!
אז אולי באמת כמו שאת אומרת
להציע מעט דברים חדשים ולא מהפכניים מדי
זה רעיון טוב...!

הי אילה א, הוא אמנם רזה, בן 4.7 ושוקל 16 ק"ג, אין לו כבר הרבה זמן עלייה במשקל. מצד שני היתה לו בעיה של תולעי מעיים לתקופה ארוכה והבנתי שזה גם משפיע.
אני אקרא לעדי ל ותודה על העצה!

לעומת זאת הנסיונות שלי, הצמחונית האדוקה, להכין קציצות עוף פשוט פתטיים
לא טעמתי , ואולי זאת חלק מהבעיה, אבל מבחינתי אני לא מסוגלת.
לדעתי העניין הוא, שאת לא באמת יכולה להגיש להם בלב שלם מזון שאת לא מסוגלת לגעת בו. (יש הורים צמחונים שכן מסוגלים, את מן הסתם לא מסוגלת).
הילדים קוראים אותנו כמו ספר פתוח. הם לא ייקחו מאמא משהו שהיא משדרת כל כך לגביו "איכס, רעל, נבלה, חיה מתה, בחיים לא נגעתי בזה".
זה טוב כמובן. זה לא אומר שאת צריכה לעבוד על עצמך ולהתחבר לקציצות...
זה אומר שבפעם הבאה שתגישי להם משהו חדש, כל מזון בעצם, תגישי להם אותו ממקום של "טעים, טוב, בריא, שמחה, חיוניות, אהבה". ולא "אוי, מגעיל, אבל חייבים, אין ברירה, תנסו, נורא התאמצתי".
ותגישי בעיקר דברים שעושים לך טוב.

<בחיי שהייתי במקום הזה, של לחץ על אוכל של הילד, אבל מזווית אחרת לגמרי, ולא אפרט כי זה הדף שלך>

הי קרוטונית,
אני דווקא אשמח אם תפרטי! וגם אודה לך.
יש משהו במה שאת אומרת. זה באמת בעייתי להגיש אוכל בלי לטעום אותו.
הבת שלי שאלה אותי:" אמא אולי תטעמי את?", כי שאלתי אותה איך זה, עניתי לה את האמת שאני לא מסוגלת. היא שאלה למה. עניתי לה שאני צמחונית מגיל 15 ולא יכולה להפסיק להיות.
אז היא אמרה לי:"אז מה, גם אני צמחונית ומוכנה לטעום??!" (מתה עליה!)

יש בי אמנם חוסר שלמות פנימי עם העניין, ואני עושה את זה במידה רבה בגלל לחץ מטורף של אמא שלי עלי. לחץ של שנים שעמדתי בו בגבורה. העניין של הבן שלי ומחסור הברזל שלו שבר אותי.
זה היה קלף הניצחון שלה. ופה החלטתי לשנות. העניין של :
אוי, מגעיל, אבל חייבים, אין ברירה, תנסו, נורא התאמצתי כמו שכתבת לא תופס.
אני בהחלט מגישה באהבה מתוך כוונה טהורה שלפחות לקטנצ'יק יהיה מבחר ובחירה, אבל דברים סמויים מן העין בהחלט עוברים גם פה. אין ספק.
זה תהליך מה שקורה. ויכול להיות שיהיו לי גם פניות פרסה אחורה.

סתם כדי לסבר את האוזן...

בן 4.7 ושוקל 16 ק"ג
באחוזון 25. לא ממש ביאפרה.
כל עוד אין פגיעה בצמיחה לגובה אין לך מה להלחץ.

אני דווקא אשמח אם תפרטי! וגם אודה לך.
ברשותך, אני לא חושבת שיעזור לך שאפרט - אצלי הסיבות ללחץ היו אחרות, דפוסי האוכל של הילד היו אחרים והתחושות שחשתי בעקבות זאת היו אחרות (למשל, אני מארגנת ארוחת שבת חגיגית והילד מבקש לחם עם חמאת בוטנים).
מה שכן משותף בעיניי - ההבנה שלי באיזשהו שלב, שרוב הבעיה היא הלחץ שלי. ושהלחץ נגרם לא מהתפריט של הילד, אלא נובע ישירות מעניינים אישיים שלי ו/או מדינמיקות משפחתיות (שאין להם שום קשר לתזונה, או לילדים, או למשקל).

ושכחתי לכתוב משהו מאוש חושב - ברזל נספג טוב עם ויטמין סי. יש בחנויות טבע אפילו מין סוכריות של ויטמין C, ובטח עוד כמה צורות לתת. וכמובן - מיץ תפוזים טרי. להרחיק מתן ברזל ממוצרי חלב. אני ידעתי את זה כל, שכחתי וחברה הזכירה לי לא מזמן (בזמן שאני מבצעת צניחה חופשית בברזל ההריוני שלי, אין מה לעשות - יש כאלה, כמוני, שפשוט קשה להם לספוג ברזל)...

הרסת אותי עם סיפור הקציצות, יאללה, תעברי לשניצל

בן 4.7 ושוקל 16 ק"ג

אצלי בת 5 וחצי, משהו כזה (ניחוש פרוע, לא נשקלנו מלא מלא זמן)

הרסת אותי עם סיפור הקציצות
יאלה תבקשי מהגיסה טובה שאת תקני את העוף והיא תכין לשתיכן לפחות רק את התערובת ולטגן אותה את יכולה לבד בבית .(זה מתוך הנחה שאצלה הם אוכלים את זה)
אי אפשר להכין אוכל שנגעלים או לא אוהבים כמו שאני לא מצליחה להכין חריימה (וזה לא סופלה כולה דג ברסק עגבניות ושופכים חריף מלמעלה )
נראה לי שהציפיות שלך מהילד הן יותר ממה שהוא יכול לספק .וגם מעצמך .
איך את יכולה להיות ערבה להתנהגות שלו כשאת לא שם ?(גם כשאת שם לא תמיד את יכולה)
אותו דבר לגבי האוכל את יכולה לתת לו אוכל (עדיף שיתאים לצרכים שלו כלומר לבן ומשעמם) אבל את לא יכולה לגרום לו לאכול ועוד פחות מזה להוסיף משקל (אם היינו יכולים לרזות או להשמין בשביל אחרים -הבן זוג שלי כבר היה הופך אותי לרזה כבובת ברבי:-))
נסי לשלוח אותו למקומות אחרים שהוא אוכל בהם חברים סבתות גיסות(ההיא עם הקציצות) אולי שם תשמעי שהוא אכל .
בכל מקרה נשמע לי שהוא קצת מחזיק אותך ב*&צים עם זה שלך זה חשוב והוא יכול לרצות או להלחם לפי מצב הרוח שלו .
הכי טוב יהיה להרפות , התוכלי ?

רגע זה מה שכל ילד בן שש אוכל
(-:
נכון מאוד!
<גם קלמנטינה משתגעת כשהילד אוכל רק פסטה עם מלח כשהיא אוכלת לבד את הרוטב המשובח שהכינה>

ועוד משהו בנוגע לברזל: אצלנו "סוכריות ויטמין סי" הם להיט אדיר, וזה באמת תומך בברזל.

שלום עלמה.
לא קראתי את כל הדף, אבל רציתי להציע עוגיות שהילדים שלי ממש אוהבים, ואולי יוכלו לסייע בתחום ה"מתוקים".
אני מרסקת אגוזים מסוגים שונים (לפעמים כל מיני סוגים יחד ולפעמים סוג אחד לטעם מסוים): מידת הריסוק תלויה בשאלה האם יש ילדים קטנים שגם אמורים לאכול את העוגיות.
אני מוסיפה קצת קמח חיטה מלא, סוכר חום, ביצים וטחינה גולמית מלאה. אפשר להוסיף גם קנמון או פירות יבשים אחרים: צימוקים, אננס מיובש ועוד.
ניתן לאפות את עוגיות בעיגולים-כדורים שטוחים או לשטוח את העיסה בתבנית ולחתוך לאחר האפיה לריבועים. יש להקפיד לא לאפות יותר מידי ולהוציא מהתנור כשהעוגיות עדיין רכות.

חשבתי עליך הלילה, ובבוקר באתי לכתוב לך אבל ראיתי שכתבו כבר לפניי:

_נראה לי שהציפיות שלך מהילד הן יותר ממה שהוא יכול לספק .וגם מעצמך .
איך את יכולה להיות ערבה להתנהגות שלו כשאת לא שם ?(גם כשאת שם לא תמיד את יכולה)
אותו דבר לגבי האוכל את יכולה לתת לו אוכל (עדיף שיתאים לצרכים שלו כלומר לבן ומשעמם) אבל את לא יכולה לגרום לו לאכול ועוד פחות מזה להוסיף משקל_
נשמע לי שהוא קצת מחזיק אותך ב*&צים עם זה שלך זה חשוב והוא יכול לרצות או להלחם לפי מצב הרוח שלו .

יש לי תחושה קלה שהגבול בינך לבינו מטושטש. הוא אישיות בפני עצמו ואת אישיות בפני עצמך, ואין לערבב בין השניים. את יכולה להיות אחראית למעשיו, אבל את לא יכולה לשלוט בהם לחלוטין. את יכולה להציג לו מזון, אבל לא ללעוס במקומו (ובטח שלא לבלוע ).
ואולי זו הדרך שלו להראות לך את זה? אולי באמצעות האוכל (והשריטות של החבר) הוא מורד בך ומראה לך את יכולתו לשלוט בגופו על אפך ועל חמתך? מאבקי שליטה...אווףףףף!

ועוד משהו שחשבתי (עכשיו פתאום נזכרתי. מחסור בשינה כרוני לא עושה טוב ליכולת הקוגניטיבית שלי): אל תתלהבי יותר מדי משיפור, ואז תתאכזבי יותר מדי מהרעה. מטיבם של תהליכים כאלה שיש תקופות טובות יותר ורעות יותר. יש ירידות בעליה, ומה שחשוב זו המגמה הכללית, ולא השיפוע הנקודתי (נו, רק שלא נכנס עכשיו לנגזרות ואסימפטוטות לנקודה;-))



(אילה א, מאין את יודעת מה עבר לי בראש בלילה?)
(זה שאני פרנואידית זה לא אומר שלא רודפים אחריי...)

הי בנות, תודה על תשומת הלב...

קרוטונית יקרה, כתבת
ההבנה שלי באיזשהו שלב, שרוב הבעיה היא הלחץ שלי. ושהלחץ נגרם לא מהתפריט של הילד, אלא נובע ישירות מעניינים אישיים שלי
אני מנסה לברר עם עצמי אם זה נכון. חוסר ברזל וההשפעות שלו הוא מצב אובייקטיבי, ולכן אין קשר ללחץ שלי.
אבל בהחלט הלחצים שלי משפיעים לא רק על האכילה אלא על כל ההתנהלות של הבית שלנו. והם בטח לא עושים טוב. אני מסלקת את הלחץ מחיי ומביתי. עובדת על זה חזק.

הי במבי, אני אנסה את עניין הסוכריות ויטמין C שהצעת, מכיוון שהוא בד"כ שולל מיצי הדרים, למרות שאני סוחטת אותם טרי.
מקווה רק שהסוכריות האלו לא יהרסו את השיניים...(אני הרי צריכה תמיד לדאוג בגלל משהו...)

הי אילה א, גיסתי אומנם נחמדה, אך יחסיי איתה מורכבים והיא גם 6 ימים אחרי לידה, כך שלא נעים לי לבקש ממנה כלום.
אצל אמא שלי הוא אוכל נפלא ובתאבון רב דברים שבבית הוא לא מעז, אך אנו פוגשים אותה פעם בשבועיים כך שגם העניין הזה לא אפקטיבי לצערי.
את כותבת
איך את יכולה להיות ערבה להתנהגות שלו כשאת לא שם ?(
ואת כמובן צודקת.
מצד שני לחינוך שלי אמורה להיות גם השפעה כשאני לא איתו, לא?
כשהוא איתי אני מנסה לווסת את התוקפנות (אם באה לידי ביטוי)לאפיקים מועילים,
אבל כשאני לא איתו אני יכולה רק לקוות שהוא עושה זאת בלעדי, וכשזה לא קורה - מבצבצים אצלי רגשות אשם שכנראה לא ביצעתי את מלאכתי..!
נראה לי שאני כנראה גם איזה סוג של קונטרול- פריקית שמרגישה צורך לשלוט בכל. גם במה שלא הגיוני.
אני דווקא לא מרגישה שהוא מחזיק אותי בביצים, אבל בהחלט מאמצת את המלצתך : להרפות.

קלמנטינה, אני אנסה את הסוכריות. יש לך אולי שם מדוייק של המוצר/חברה?

הי אודם, תודה על המתכון, זה מאוד דומה לעוגיות שאני עושה להם.
בגלל שהם לא חובבי טחינה אני מוסיפה שקדייה, ואז הם אוכלים, אבל גם מאוד מעט.

הי שרון,
אין לנו מאבקי שליטה. לגמרי לא. אנחנו לשימחתי לא במקום הזה.
הוא בהחלט שולט על גופו, והוא לא חווה שום מניפולצייה על גופו בניגוד לרצונו. חס וחלילה.
אני בסה"כ משתדלת להזין אותו. וזה אף פעם לא בניגוד לרצונו.
אם הוא לא רוצה הוא לא אוכל ואני למדתי לסתום את הפה ולא להעיר הערות מפגרות כמו:"אם לא תאכל לא תגדל..."
לגבי מגמות שיפור והאכזבה מהן. את ממש צודקת. מיהרתי לשמוח והנה היום, המעיט לאכול, אם כי קם עם תיאבון בבוקר.
אני צריכה לקחת בחשבון את עניין הירידות בעלייה...

הוא בהחלט שולט על גופו, והוא לא חווה שום מניפולצייה על גופו בניגוד לרצונו. חס וחלילה.
את ואני לא מדברות על אותם דברים.

אין לי ספק שהוא לא חווה מניפולציות גופניות בניגוד לרצונו! את לא נשמעת לי מהסוג הזה...
אלא ששליטה מתבטאת גם בדברים הקטנים האלה - אוכל, אלימות מינורית...(שריטות בגן, ודווקא של החבר הכי טוב שלו!)
ואין לי ספק שהוא משתמש באוכל כאמצעי שליטה. עובדה שהוא אוכל אצל אמא שלך, ובגן.
ותראי איך משפיעה עליך העובדה שהוא לא אוכל

תחזיקי מעמד!

אה, ועוד משהו - מה אומר האבא שלו על כל ענין האוכל?

(ומעבירה מהאימייל - הוא גם באחוזון 25 בגובה, כך שהוא לא מאד רזה. אבל צריך להסתכל על המגמה לאורך זמן).

יש סוכריות ויטמין C של יומי וגם של עוד חברות.
בטח שזה הורס את השיניים, אבל את לא תתני לו לכרסם כל היום סוכריות כאלה...

_חוסר ברזל וההשפעות שלו הוא מצב אובייקטיבי, ולכן אין קשר ללחץ שלי.
אבל בהחלט הלחצים שלי משפיעים לא רק על האכילה אלא על כל ההתנהלות של הבית שלנו. והם בטח לא עושים טוב. אני מסלקת את הלחץ מחיי ומביתי. עובדת על זה חזק._

שלום עלמה
היתה במעלה הדף מרפאה בעיסוק
יש ילדים , כמו הבן שלי שמביעים התנהגות דומה בנושא של בררנות במזון (כחלק מ.....)ורגישות תחושתית. לחלק מהם יש בעיה פזיולוגית שניתנת לטיפול בקלות רבה ומשתפרת מקצה לקצה בעזרת ריפוי בעיסוק.
ההפניה לריפוי בעיסוק פשוטה- דרך רופא ילדים הוא נותן הפניה, אולי שווה לבחון את האופציה, אפילו לשוחח פעם אחת עם מרפאה בעיסוק.
וקצת דברים שעובדים אצלינו:
להפריד את דאגת האוכל מנושא בישול של האמא->
לקחת לפעמים אוכל מסבתא
למצוא מישהי שמבשלת אוכל אורגני בריא ולקנות ממנה
לפעמים לאכול בצהריים כריך וירקות, לעשות פיקניק מחוץ לבית
לאכול כשבאמת רעבים
להזמין את השכנים לארוחה
לאכול אצל השכנים:-D. אצל השכנים אוכלים גם כרוב מבושל חמוץ- תאמינו או לא.
לא לעשות עניין מארוחה- מי שרעב->אוכל.
לשים מגבון ליד הצלחת כדי לשמור ידיים נקיות(זה עוזר לילדים שלא אוהבים שהיד שלהם מלוכלכת ולפעמים בגלל זה הם נמנעים לאכול תפוז למשל, לא שאני פדנטית....)
ילדים אוהבים לאכול אוכל שהם מכינים:לקצוץ סלט, עם תפוחן לחתוך תפוח, פרחים מפלפל.
להכין לעצמי משהו לאכול- משהו שאני אוהבת לעצמי, מסתבר שמהצלחת שלי זה הכי טעים.

תפריטים

---

אורז בלי כלום, פסטה עם גבינה קשה. פסטה בצורת חיות של הרדוף.
שעועית עדינה קפואה,
מקלות ירקות.
פלאפל
תמרים(ברזל!)
מטחנה של זרעי פשתן שהילדים יודעים להשתמש בה לבד ומפזרים על יוגורט יש בו גם פירות יבשים
"מרק" שאני מכינה שהולך כך: משתמשת בציר עוף , מחממת אותו ושמה קוביות גזר ואפונה קפואה. לא צריך לבשל הרבה זמן , יוצא צלול מאד ובריא.
חזה עוף מוקפץ עם אננס ברוטב דבש וסויה
"סלט יווני" - מירקות חתוכים גס וגבינה מלוחה(בלי בצל....)

מצד שני לחינוך שלי אמורה להיות גם השפעה כשאני לא איתו, לא?
כן אבל בטווח ארוך
את יכולה להיות ערבה לזה שהוא לא יגיע לכלא , את לא יכולה להיות ערבה לזה שכל מילה שתצא לו מהפה תיהיה נקיה וללא רבב
(אמא שלי עדיין מזדעזעת זאני אומרת להשתין ואני עוד רגע חווה משבר גיל ארבעים )
את לא יכולה להיות ערבה להתנהגות היומיומית של ילד בן ארבע חמש או שש ואחר כך עוד פעם ארבע עשרה חמש עשרה ושש עשרה .
בקיצור הערבות שלך מאוד מעורפלת(זה מזכיר לי שפעם שיחררתי את אחי בערבות מהמשטרה כי הוא עישן ג'ויינט והוא כבר היה בן 21)
את יכולה להסביר מה טוב ומה רע, בחלק מהמקרים תצליחי (כמו עם הבשר הופתעת כמה ההשפעה שלך פה הייתה חלשה ) ובחלק תסמני קו שמתקרבים אליו ,מדגדגים אותו אבל מפחדים לחצות.
ובחלק הילדים ידעו באופן מוחלט שזה קו שלא חוצים (יש סיפור על ידיד שלי שברח למטפלת כי היא חצתה לא במעבר חציה)
אני חוזרת ומציע הלך לא לצפות ממנו יותר מידי בתחום האוכל להיפך לצפות ממנו לאכול רק שלושה או ארבעה מאכלים שברור שהוא אוכל .
ובאיזה שהוא אופן דווקא בגלל שאת אשת עקרונות בתחום האוכל - בעצמך את אמורה להיות יכולה להבין אתזה יותר ממני נגיד.
לקבל אתזה שפה יש לו קושי, הוא רוצה אוכל מוכר וברור עוד חמש שנים תוכלי לנסות להציע לו שרימפס . כרגע הוא רוצה וכנראה צריך בטחון .
ובטחון זה פסטה בלי רוטב , קוסקוס עם מעט מרק, צ'יפס, פיתה עם כלום או עם גבינה צהובה. ואולי יש ירק אחד שהוא מוכן לאכול -אז גם אותו.
לגבי הברזל - לבדוק תוסף בצורת סוכריה או כדור קטן- או לא להבדק אל תצחקי כי אצלי הכל הסתדר כשהפסקתי להבדק.
שבוע טוב ובתאבון לכולם .

הי שרון,
מה אומר האבא שלו על כל ענין האוכל?
אבא שלו, בן זוגי מגבה אותי בהכל. הוא עובד המון כדי לפרנס את כולנו ולא נמצא הרבה בבית, לכן הוא נותן חיזוק מלא להחלטות שלי בעיקר.
הוא פחות לחוץ ממני בעניין האוכל, גם הוא לא היה אכלן גדול בתור ילד וכיום הוא 1.86 מ'. מצד שני גם הוא וגם אני גודלנו על כבדים של עוף ובשר בין השאר, כך שלא היו לנו חוסרים מיוחדים.
אין לו גם זמן מנטלי להתעסק עם הסוגיות שטורדות אותי 24 שעות. הוא באמת עמוס בעוד מלא דברים, ואני מבינה לגמרי. הוא גם אופי אחר. לא לחוץ כמוני, לא קונטרול פריק, לא נושא על עצמו חצי טון של רגשות אשם פולניים.

הי מונו נוקי, תודה על העצות ,
בעניין השכנים אין מצב, כי הם אוכלים רק ג'אנק, ג'אנק ולקינוח ג'אנק...
מסתבר שמהצלחת שלי זה הכי טעים
גם משלי... זה כנראה משהו אוניברסלי.

הי אילה א,
אני אוהבת את הגישה הרגועה שלך, הייתי מאמצת את הגישה בחום, אבל זה לא קל לי.
מצד שני אני כן מרגיעה כך שאולי אני בדרך הנכונה.
אני בטוחה שהבן שלי חווה כיום הרבה פחות לחץ ממני.
שבוע טוב גם לך

אין לו גם זמן מנטלי להתעסק עם הסוגיות שטורדות אותי 24 שעות. הוא באמת עמוס בעוד מלא דברים, ואני מבינה לגמרי. הוא גם אופי אחר. לא לחוץ כמוני, לא קונטרול פריק, לא נושא על עצמו חצי טון של רגשות אשם פולניים.

ואת עושה את זה בשביל שניים גם במקומו.
אם היה לך עם מי להתחלק בזה, אני מניחה שהיה לך יותר קל.

מה שכן, ממה שאת כותבת כאן נשמע שאת בדרך הנכונה!
אם זה עוזר לך - את יכולה להשתמש בדף הזה, או בדף אחר שתפתחי, לצורך יומן התקדמות. שם נוכל לעודד אותך כשהימים נראים רע, ולשמוח איתך בהתקדמות, עקב בצד אגודל.

אני במקומך הייתי משנה את שם הדף הזה, כי נראה לי שעניין המלצת המתכונים מיצה את עצמו. זה לא שאת לא מבשלת טוב. זה עניין אחר לגמרי.
מה דעתך? תהפכי את זה לדף תמיכה...

הסוכריות שלנו הן של "עדן" - קונים בחנויות טבע באריזת פלסטיק לבנה עם מדבקה ורודה, בתור תוסף תזונה.
הן טעימות, ולא מזיקות כל כך (אין בהן סוכר לבן בכלל, רק פירות). אני מסכימה לאחד ביום לכל אחד מאתנו, כדי לא להגזים.

הן נחמדות, אבל העיקר - לא לפחד כלל! (כלומר, אולי העצה הטובה ביותר היא עדיין לא להתאמץ, ולאכול בנחת פיתה עם צ'יפס עד יעבור זעם).

עקומת משקל
עקומת גובה
עקומת BMI

הבטחתי והנה אני מקיימת

BMI שלו (משקל לחלק לגובה בריבוע) הוא 15.08 שזה מעל אחוזון 25.

הי שרון,

ואת עושה את זה בשביל שניים גם במקומו.
אין מה לעשות, בן זוגי עובד בשלוש עבודות "במקומי", כך שאנו בהחלטה ובבחירה משותפת באורח החיים הנוכחי.
מקבלים באהבה את המציאות שבחרנו בה על אף הקשיים שכל אחד חווה. ההחלטות משותפות בכל מקרה.
רציתי לשאול אותך בעניין הגובה.
כתבת לי (נדמה לי שבאימייל) שההתייחסות צריכה להיות יחסית לגובה ההורים ולא לילדים בני אותו הגיל. אשמח מאוד אם תרחיבי.
הגובה שלי 1.68 ושל בן זוגי 1.86, איך אם כן הגובה של בננו ביחס אלינו?

לעניין המתכונים, אינני חושבת שהעניין מוצה. להפך, כמה מהמתכונים כאן באמת עזרו, וגם תמיד אשמח ללמוד מתכונים חדשים ובריאים שעשויים להרחיב את הרפרטואר הדל שלי....
בכל מקרה אלפי תודות

קלמנטינה,
העיקר - לא לפחד כלל!
זה תמיד נכון! איכשהוא הדף הזה באמת חיזק אצלי משהו.
ועל כך תודה לכולכן.

_אני במקומך הייתי משנה את שם הדף הזה, כי נראה לי שעניין המלצת המתכונים מיצה את עצמו. זה לא שאת לא מבשלת טוב. זה עניין אחר לגמרי.
מה דעתך? תהפכי את זה לדף תמיכה?..._
הייתי משנה ל מתכונים בריאים לילדים
או רוצה שהילד יאכל
או רוצה שהילד יאכל בריא

איך אם כן הגובה של בננו ביחס אלינו?
אתם מעל אחוזון 50. הוא נמוך ביחס אליכם.
השאלה היא גם איך אתם הייתם כילדים - נמוכים וצמחתם מאוחר?
כשעשית לו בדיקות דם בדקתם גם תפקודי תריס?
בכל מקרה זה לא נשמע קשור לתזונה בגלל שאמרת שהוא כל הזמן על אותה עקומה.

הי שרון,
בן זוגי ואני לא היינו נמוכים כילדים, צמחנו קבוע.
לא בדקנו תפקודי תריס, אעשה זאת בבדיקה הבאה.
הוא על עקומת הגובה עולה לאט אבל קבוע. על עקומת המשקל הוא נעצר. אם לא תזונה אז למה זה קשור?

המשקל קשור לתזונה. הגובה - עדיין לא
ואם הגובה לא נפגע - אין מה להלחץ. לזה התכוונתי.

לא בדקנו תפקודי תריס
אולי כדאי גם צילום כף יד לגיל עצמות. אולי כדאי פשוט ללכת לאנדוקרינולוג, בגלל שיש פער גדול בין גובה הילד לגובה ההורים.

עלמה, התיאור של בנך נשמע בערך כמו שבני היה עד לא מזמן, מבחינת הבררנות באוכל. בשנה וחצי האחרונות (הוא בן 5) הוא הולך ונפתח בענייני אוכל, למרות שעדיין אוכל מגוון יחסית מצומצם.
בכל מקרה, מה שרציתי לספר לך, הוא ההבדל בגישות שלנו: ראיתי שהוא גדל ומתפתח, שהוא במצב רוח טוב, ביקורים אצל הרופא ובטיפת חלב חיזקו את המחשבה שהוא מתפתח כהלכה והכל בסדר איתו - וזהו. פשוט לא הזיז לי. התסכול היחידי שלי בעניין נבע מזה שצריך לבשל לו בנפרד, כי הוא לא יעלה בדעתו לאכול נניח איזה דגן עם ירקות בתוכו, אבל את כל ההתנהלות סביב האכילה לא ראיתי כבעיה.

התפריט שלו התמקד בדברים האלה: אורז בלי כלום, פתיתים בלי כלום, פסטה עם קטשופ, מרק (רק הנוזל, ושחלילה לא תצוף בו פיסת עלה פטרוזיליה) עם שקדים או עם קוסקוס, לחם בלי כלום (רק לבן), טוסט מלחם/פיתה עם גבינה צהובה (ובלי כלום חוץ מזה, כמובן), עוף - רק אם הוא לא נראה חשוד. וזהו (כמובן שאם הייתי מציעה, הוא היה שמח לאכול ג'אנק - חטיפים ומתוקים. אבל אין אצלנו). אה, ובתום הירקות - פה ושם עגבניות שרי.

בקיצור, נשמע לי לא מאוד שונה ממה שיש לך בבית . לפעמים הייתי מקבלת קריזה מזה שאני צריכה להכין סיר אורז "לכולם" וסיר אורז עבורו - בלי כלום - עד היום כשאנחנו הולכים למפגשים של חינוך ביתי, אני דואגת שיהיה משהו "בלי כלום" בנוסף למה שאני מכינה. אבל אני לא הרביתי להתעסק בזה ולא חשבתי שזה בעייתי. הרבה ילדים בגיל הזה קשים באוכל, אז גם הוא, וזה יעבור - זו היתה נקודת המוצא שלי. ואולי אם תצליחי לעשות את הסוויצ' הזה בראש, יהיה לך יותר נעים וקל (כמובן בהנחה שאין כל בעיה בריאותית).

ואולי גם יעודד אותך לשמוע, שהיום הוא התקדם לפסטה עם רוטב, אוהב קטניות ובשר ופתוח יותר לטעום דברים חדשים. עדיין לא כאחד האדם, אבל הרבה יותר פתוח משהיה.

הי שרון,
הראו פה לא מזמן בערוץ 2 את הסרט "נמוך" של עידן אלתרמן (מומלץ מאוד).
בין הפרופסורים שהוא ראיין היה שם מישהו שטען שנמיכות קומה בהחלט קשורה לתזונה לקוייה בשנים הראשונות של הילד.
ושהמשפט "אם לא תאכל לא תגדל" יש בו הרבה מן האמת (לא שזה מועיל להגיד אותו לילד...). מכיוון שהאכילה הבריאה עשוייה גם להשפיע על הצמיחה בגובה.
ראיינו שם גם הרבה נמוכים "מפורסמים" כמו ערן צור עפר שכטר ועוד, שסיפרו איך בתור ילדים עשו להם צילום עצמות של היד, ועד כמה זה בולשיט ועד כמה זאת אשליה.
הם סיפרו איך כילדים ההסבר לגיל עצמות נטע בהם תקוות שווא והם לא גדלו בכלל לפי השיערוך שניבא להם הצילום.
אני יכולה לקחת אותו לאנדוקרינולוג, השאלה מה יהיה הטיפול. יש לך מושג?

הי מיצי, בהחלט נשמע מצב מוכר... אם כי העניינים מתחילים להשתפר פה (טפו, טפו, טפו בלי עין הרע....מים, מלח, מים , מלח...)
נשמע בהחלט שהגישה שלך הרבה יותר נכונה ו"קולית" משלי. אני עכשיו מתקנת ומשתפרת.

השאלה מה יהיה הטיפול. יש לך מושג?
זאת לא השאלה. השאלה היא האם יש בעיה ואם כן מהי. הטיפול נגזר מכך.

נמיכות קומה שקשורה לתזונה לקויה זה לא ילד שצומח על אחוזון 25 בהתמדה, אלא ילד שמתחיל מאחוזונים גבוהים ויורד בהתמדה בהמשך לירידה בעקומת משקל.

אחי אכל כמו הבן שלך ואף יותר גרוע והגיע לגובה 186 ס"מ. אני אכלתי טוב ואני רק 164. מה זה אומר? שומדבר. אנחנו לא מדגם מייצג.
(זוכרת איך אמא שלי היתה בלחץ מזה שהוא לא אוכל וסוחבת אותו לרופאים. עד היום יש דברים שהוא לא נוגע בהם)

אז איך תכלס יודעים שיש בעיה? לפי בדיקת הבלוטה?
מה אני צריכה לבדוק כדי לדעת אם יש בעיה ומה היא?

את צריכה ללכת לרופא ושהוא יבדוק! לא את!

ברור, התכוונתי לבדיקות דם.

עלמה, יש כל מיני. החל בתפקודי בלוטת התריס, וכלה בטסטים להורמון גדילה. חלק מהבדיקות הן מעבר ליכולתו של רופא ילדים רגיל.
את יכולה לבקש הפניה לאנדוקרינולוג טוב.
יש: פרופ' פיליפ משניידר, פרופ' צדיק מקפלן (לא נחמד), דר' וינטראוב מאיכילוב. בטח יש גם ירושלמים אבל אני לא מכירה.
יש לצדיק פורום שאפשר לשאול שאלות כאלה, אבל הוא עונה לאקונית. לפחות תדעי אם יש צורך ללכת לאנדוקרינולוג או לא.

את גם יכולה לחכות כמה חודשים (חצי שנה נניח) לבדוק אם אין שיפור (אחרי הברזל ושינוי בהרגלי אכילה). זה גיל צעיר. יש הרבה זמן, אין מה להלחץ.

בין הפרופסורים שהוא ראיין היה שם מישהו שטען שנמיכות קומה בהחלט קשורה לתזונה לקוייה בשנים הראשונות של הילד.
מוזר שזה מה שקלטת מהסרט אני בכלל לא זוכרת את החלק הזה בסרט.

שרון - תודה.

אילה א - מה את זוכרת מהסרט?
כל אחד, כמו כל דבר בעצם, מקבל וזוכר את מה שמתלבש על מה שמעסיק אותו לא ככה?

שרון בעצם יש עוד משהו, כתבת
זה גיל צעיר. יש הרבה זמן, אין מה להלחץ.
שזה תמיד נעים ולא מלחיץ לשמוע. מצד שני בסרט הזה דיברו המומחים לגבי הורמון גדילה.
הם אמרו שזה קריטי לקחת בגיל צעיר אם רוצים השפעה לטווח ארוך.
הם גם ציינו את הזוועות שיכולות לקרות מההורמון הזה...במיוחד אם נוטלים אותו בגילאים האלה, אבל מבחינת האפקטיביות זה הכי אפקטיבי אם מתחילים כמה שיותר קטנים.
אני זוכרת, את ערן צור למשל שסיפר על הבן שלו בן השלוש שהוא ממש בדילמה אם לתת לו את זה בגיל הזה או לרדת מהעניין לנוכח השפעות הגנטיקה "הנמוכה" שצפויה לו.
לא יודעת, אולי אני סתם נוברת ומעסיקה את עצמי בעניינים שבכלל לא רלוונטיים לי ולחיים שלי ולבן שלי. אבל את יודעת, האובר-אינפורמצייה הזאת תמיד מתיישבת על איזו חרדה קיימת.
בכל מקרה, אני שבוע הבא נפגשת עם אנדוקרינולוגית לעניינים שלי, אני אשאל אותה.
ושוב תודה לך

קריטי לקחת בגיל צעיר אם רוצים השפעה לטווח ארוך
כן, אבל אל תשכחי שהם מדברים על אנשים קטנטנים כמו עידן אלתרמן ועופר שו-איסמו, שיותר נמוכים ממני (והם גברים).
אני לא מאמינה שחסר לבן שלך הורמון גדילה, ואף אחד לא יתן לו הורמון כזה אם הוא באחוזון 25, כי זה יוצא גובה מבוגר של בערך 174 ס"מ שזה בתחום הנורמה. (מסייגת - אין אינדיקציה לתת. אולי יש מטורפים שנותנים? לא יודעת).
אם מדברים על בעיות אחרות - בלוטת התריס וכו', סיכוי טוב שייעשה catch-up גם אם תופסים את זה בעוד חצי שנה או שנה.

לא יודעת כמה גבוה ערן צור, לא ראיתי אותו בחיים האמיתיים. רק יודעת שיש לו קול נוראי (יש אנשים שאוהבים את זה. אני לא יכולה לשמוע)...
את עופר שכטר ראיתי בים בת"א כשהלכתי עם המשפחה שלי ושל אחי. חשבתי שזה ילד. בחיי. לא זיהיתי אותו. בטלויזיה הוא נראה יותר גבוה...

אני שבוע הבא נפגשת עם אנדוקרינולוגית לעניינים שלי
כן, אבל צריך אנדו' ילדים. מבוגרים עלולים לפספס.

ועוד משהו:
גובה נמוך ואנמיה הולכים טוב עם צליאק. שווה לבדוק.

האובר-אינפורמצייה הזאת תמיד מתיישבת על איזו חרדה קיימת.
אחרי כל כתבה בווינט או בטלויזיה, רופאי הילדים מוצפים באמהות חרדות. את לא לבד.
<צריך שקופית לפני הכתבות - על האמהות הצופות בתכנית לקחת איזה סרוקסט קטן, שעור יוגה או מדיטציה עמוקה. יש לקחת את תוכן הכתבה בשאנטי..>

ועוד משהו (אחרון ודי?) - על איזה אחוזונים אחותו?

הבת שלי בת 6.6 , גובהה 1.23. הכי גבוהה בגן. תמיד היתה הכי גבוהה.
את המשקל שלה אני לא יודעת (אשקול אותה השבוע כשאהיה אצל אמא שלי) אבל אין לה אפילו גרם של עודף משקל.
היא לא רזה ולא שמנה. נולדה במשקל 4.03 ותמיד היתה מעל לאחוזון 100 לפי טיפת חלב. היתה תינוקת צ'אבית.


אחרי כל כתבה בווינט או בטלויזיה, רופאי הילדים מוצפים באמהות חרדות
אני לא בטוחה ששקופית היתה עוזרת...
חרדות ואמהות מהסוג שלי (יש לי סוג? שאלה לעצמי...) זה תמהיל מובנה שמאוד קשה להפרדה (לצערי, על אף הנסיונות).
לא יודעת כלום על צליאק, אלך לקרוא (ולמלא את עצמי בחרדות חדשות...).
בכל מקרה מה שכתבת על עליות וירידות תופס פה חזק. וצדקת. אתמול אכל יפה היום הרבה פחות, אבל בסה"כ יש שיפור יש מגמה טובה.
האכילות המשותפות של כולנו, מאוד עוזרות.
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב לך, אבל אני מתלבטת אם זה הפורמט המתאים.

יש גם אימייל....

הבת שלך בין אחוזון 75 ל- 90.
לא חשוב המשקל. רק עניין אותי איך אחיה ביחס אליה.

לפני יומיים מלאו לקטנצ'יק 9 חודשים, אז החלטתי שמותר לו להחשף לביצים (נוגד את המלצות האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, אבל אל תגלו לאף אחד).
סוף סוף יכולתי להכין כדורי בשר ברוטב עגבניות כמו שאני אוהבת.

המרכיבים -

חצי ק"ג הודו טחון (אפשר עוף. אפשר חצי עוף וחצי הודו, אולי אפשר תחליף סויה כזה אין לי מושג מה שמו)
לערבב עם הבשר רסק ירקות - 1 תפו"א, 1 גזר, 2-3 שיני שום, פטרוזיליה, 1 בצל.
להוסיף ביצה טרופה
להוסיף מלח (אני מפזרת עם היד מלמעלה, נניח כפית מלאה)
קצת כמון
פפריקה מתוקה
אפשר גם פלפל אם רוצים.
להוסיף בערך שתי כפות קמח מצה. לא להתרגש אם זה דליל - זה מתעבה קצת אחרי כמה דקות. זה לא צריך להיות ממש סמיך.

בינתיים עושים רוטב עגבניות הכי פושטי שהילדים אוהבים
אני טיגנתי בצל, הוספתי עגבניות מרוסקות (אפשר רסק עגבניות) ומים. מלח פלפל. אפשר קורט סוכר חום. אפשר אורגנו בזיליקום. מה שאוהבים.
הפושט זה בצל רסק עגבניות מלח פלפל וקצת סוכר.
כשהרוטב רותח צרים כדורים מהתערובת ושמים בפנים. היא לא צריכה להיות סמיכה מאד אחרת הכדורים שנוצרים קשים מדי.
אני שמה לידי קערית עם מים וטובלת את הידיים מדי פעם כדי להקל על הכדרור.
הרוטב צריך להגיע כמעט עד גובה הכדורים. 45 דקות על אש נמוכה עם מכסה (שיהיה בעבוע קל).
אחרי כיבוי האש אפשר לשים ברוטב שום חתוך דק. זה מקפיץ רטבים ידוע. לא חריף בכלל, רק משפר את הטעם.
יוצאים כדורים אווריריים נימוחים כאלה. נתתי לקטנצ'יק והוא נהנה מאד. חלק מעכתי במזלג עם קצת רוטב ונתתי לו בכפית. עד כדי כך רכים הם.
לגדולות הגשתי על פסטה מקמח מלא (זה מה שיש אצלנו בבית) עם הרוטב.
הקטנה נהנתה. הגדולה עיקמה פרצוף. היא בתחילת גיל ההתבגרות והיא בעניין של אוכל גורמה בלבד. (סטיק מדיום-רר, או פטוצי'ני אלפרדו...).

אה, והצ'ופר של אמא ואבא - היו יותר מדי כדורים בשביל הסיר שלי. לא רציתי לדחוס.
לכן משארית התערובת צרתי קציצות פחוסות וטיגנתי במחבת עד שקיבלו צבע שחמחם-שחרחר משני הצדדים. הן לא החזיקו מעמד יותר מחמש דקות אחרי שהצטננו קצת. התאפקתי והשארתי קצת לאיש. למרות שחבל - זה הכי טעים חם.

הי שרון,
סחתיין על ההשקעה במתכון, אף על פי שקציצות ואני זה לא בהכרח רומן מבטיח...מצד שני אני עקשנית, והעקשנות שלי מנצחת לפעמים.
אני אגלה גם לך בסוד, שגם אני בניגוד לכל ההמלצות נתתי לגוזלון שלי (עשרה וחצי חודשים כאמור) מזון שמכיל גם חלבון ביצה, קוטג' (שהוא מאוד אוהב ושבטיפת חלב אמרו לי לא לתת עד גיל שנה), וגם ...הנה בא השוס...דג סול! היום לראשונה בחיי הכנתי דג סול מטוגן (מצופה בקמח, ביצה ופרורי לחם) והגוזל ממש התלהב(האחות שלו כמעט הקיאה רק מלחשוב על לטעום את זה, בני הגדול סירב, והתינוק עשה נחת לפולנייה... . אגב, גם דגים אמרו לי לא לתת עד גיל שנה בטיפת חלב.
אני מבטיחה לנסות את המתכון שלך ולספר. תודה!
עם בני הגדול אין כל חדש.

אני מכינה קציצות כאלה מהירות ובלי שמן כמעט (בתנור כמובן!) זה ממש קל להכין, לא צריך לדאוג שמא יתפרק וכמובן לא לטגן שעות.
היום שמתי במיקסר בטטה גדולה, 2 תפו"א קטנים, 3 שיני שום, הרבה פטרוזיליה, מלח ופלפל, ביצה, טיפונת שמן זית וקצת גבינה בולגרית. (אפשר גם בלי).
שמים נייר אפיה על תבנית ומשמנים מעט בשמן זית. עושים כדורים קטנים מהתערובת ומשטחים.
אופים בחום גבוה בחלק העליון של התנור ואחרי כן בתחתון (או להיפך) שיקבל צבע יפה משני הצדדים.
על אותו עיקרון אפשר להכין כל ירק/ בשר טחון וככה אני מכינה אפילו שניצלים (בתנור)
ואף אחד לא ינחש שזה לא מטוגן...

עם מאכלי ים הייתי נהרת.
מוצרי חלב כגון יוגורט וקוטג' מותרים מגיל 9 חודשים.
חלבון ביצה מותר מגיל 9 חודשים, חלמון מגיל שנה. ההיפך בעצם. לא חשוב כ"כ לענינינו. גם אני שמתי ביצה בכדורים, ואם בארזים נפלה שלהבת...

דג סול מטוגן זה לא אוכל של ילדים.
תשמרי את המתכון ותכיני כשאבוא לבקר

ענבל - מתכון לכדורים בתנור עם בשר שלא יוצאים אבנים, פז'לסטה!
(מיקסר או בלנדר?)

מיקסר (של ירקות) אבל אם את עושה בשר אז לערבב רק ביד! (עם כפפה אם את איסטניסטית)
העניין עם קציצות בשר זה לשים טיפונת שמן זית בתוך התערובת. אז בעצם יש לנו:

בשר/עוף טחון (נניח 500 גר')
ביצה
קצת שמן זית (נראה לי משהו כמו 2-3 כפות אבל אני שמה לפי העין ולא בטוח שאני מעריכה נכון כרגע)
אפשר ורצוי:
פטרוזיליה
בצל קצוץ דק (ילדודס קטנטנים נראה לי יעדיפו מטוגן/מאודה, אני מאדה כמות ענקית מראש ומקפיאה)
מלח, פלפל (אפשר גם קינמון או כמון/וכו' כיד הדימיון הטובה)

וזהו זה. את נייר האפיה משמנים טיפונת גם כן. ותקפידי לא לאפות יותר מדי, זה גם מקשה את הקציצה. תוציאי כשזה ורדרד מבפנים אך לא חי.
יש גם מי שמוסיף קמח/ פירורי לחם לתערובת- מקשה !!
אותם העקרונות של קציצה רכה תקפים לכל סוגי הקציצות..

בהצלחה, מצפה לשמוע איך יצא (נו, אם אי אפשר לטעום לפחות נשמע D-:)

איזה טמפ' וכמה זמן בערך? סדר גודל, לא על השניה.
(סליחה עלמה שאני מנצל"שת לך ככה)

חופשי, אני רק יוצאת ניתרמת מהעניין...
עד היום כל הקציצות שניסיתי בתנור, כולל קציצות הקינואה שמוצעות למעלה יצאו קצת יבשות מדי. ברור שמשהו שגוי בהכנה אצלי, אם אצלכן זה כזה דליקטס, אני כניראה צריכה הוראות מדוייקות כי אחרת זה נוטה להיות יצירתי אך בלתי אכיל.

שרון, לגבי דג סול, אני הבנתי שהוא בריא מאוד לילדים וקל לעיכול, ללא עצמות , האם לא כך?
טיגון זה בטח לא מומלץ אבל לגבי הדג עצמו, לידיעתי הוא לא כמו הטונה ששוחה בקרקעית ואוכל את כל העופרת וה"זבל" של האוניות, לא?
אשמח אם תעשירו את הידע שלי בנושא דגים ובישולם, מה עדיף לילדים. תודה, תודה, תודה...

טוב, לא יודעת בדיוק חום וזמן. אני מהסבתות האלה (ואני רק בת 24) שמשתאות נוכח שאלות כאלה. מה ז'תומרת כמה זמן? עד שמוכן D-:
חום גבוה, נניח 200 מעלות, גורם לכך שהקציצה תיסגר מבחוץ (מה שנותן קריספיות ומונע ממנה להתייבש) ותיוותר עסיסית מבפנים. אני פשוט בודקת אחרי 10 דקות נניח, תלוי בגודל של הקציצות (פותחת קציצה אחת, רואה שוורדרד מבפנים אבל לא אדום חי, וטועמת לראות שמוכן. אם זה קציצת עוף אז כשהיא נעשית מבפנים בצבע לבן אטום- זה מוכן. בעיקר בקציצות עוף חייבים להוציא מהתנור ברגע שמוכן אחרת מתייבש, כי התנור עדיין מפיץ חום ועוף מתייבש מהר.)
העניין הזה של חום גבוה נכון גם לגבי סתם עוף רגיל בתנור, אגב. אחרי שקיבל קריספיות אפשר קצת להנמיך את החום...

הכל עניין של ניסוי וטעיה, מה לעשות...

ואני לא הייתי נותנת לקטנים לא סויה ולא דגים (משום סוג.. יש כאן דפים על דגי ים ובריכה, לא זוכרת איך קוראים להם).

בגלל שאתן כאלה חמודות אני אשקיע במתכון-

כדורי בשר/ עוף ברוטב
זה מתכון מנצח, לא ייאמן כמה טעים!

1/2 קילו בקר/ עוך טחון ,
בצל מגורד וסחוט מהנוזלים
פטרוזיליה קצוצה (חופן נניח )
שום כתוש (2 שיניים )
ביצה
1/2 כוס פירורי לחם (בגלל שזה ברוטב זה לא מייבש )
פפריקה מתוקה (כפית)
פלפל שחור, כורכום (חצי כפית מכל אחד )
כפית מלח שטוחה

לשים ביד את כל העניינים.

מכינים רוטב :
1 בצל חתוך לקוביות או טבעות- מה שבא ,
2 כפות רסק עגבניות
תבלינים כמו ששמתן בעיסה של הקציצות ,
2 כוסות מים

מטגנים את הבצל, מוסיפים את יתר המצרכים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש וכניסים כדורים שיצרנו מהתערובת.
שעה בערך על אש בינונית- נמוכה.

אפשר לגוון ולהוסיף קוביות של תפו"א, פטריות וכו'.

ואם אתן רוצות עוד מתכונים רק תבקשו, בשמחה (אין יותר כיף מילדים קטנים שאוכלים ומבקשים עוד!)

אוף למה יצא ככה? המתכון ברור או שאנסה לסדר?

אוף למה יצא ככה? המתכון ברור או שאנסה לסדר?
סודר.

אכילת דגים
אני צריכה ללמוד יותר על זה. אין לי תשובה בשבילך בשלב זה.
אין לי גם יותר מדי זמן היום (היום יומולדת לגדולה שלי)

תודה עורכת! איך עשית הקסם?

שרון- מזל טוב.. הדף הוא הרעלת כספית

הי ענבל,
קראתי את כל מה שכתוב על דגים מהקישורים, ולא מצאתי למה לא לתת לתינוקות.
זאת אומרת שהנטייה הטבעית שלי היא לא לתת בשר/עוף/דגים, אבל הייתי בכל זאת רוצה לדעת את הסיבות של אחרים.
תודה על המתכון.

עלמה, כנראה שלא קראת את הרעלת כספית
כי רק מלקרוא את הקטע הראשון בדף את לא תאכלי דגים בעצמך, כל שכן שלא תתני לילדייך. אנא קראי..

ענבל יקרה, אני בכל מקרה לא אוכלת דגים. אני צמחונית, כפי שכתבתי למעלה, ומתכוונת להשאר כזאת.

עלמה, תגידי, איזה מוצקים צמחוניים את נותנת לתינוק?
ז"א, אם את רוצה לתת מנת חלבון/ברזל משהו שווה ערך למנת מרק עוף טחון, מה את נותנת?
לא תמיד בא לי לעשות בשר, ואני לא יודעת מה לתת לקטנצ'יק במצבים כאלה.
(הכי מוצק שהוא אוכל זה ביצה מקושקשת לארוחת ערב בשלושת הימים האחרונים. לעיתים קצת אפונה)

הי שרון, קודם כל אני מניקה. (כך שגם חלבון גם ברזל כלולים בחבילה )
אני מכינה כמעט על בסיס יומי דייסה שהבסיס שלה הוא קוואקר ועל הבסיס הזה אני מגוונת: כף שקדייה , תפוח מגורד, אגס מגורד, ותמרים, טוחנת בבלנדר ידני. מכיל גם חלבון וגם ברזל. תאנים מיובשות אורגניות אני מרתיחה במים וכשמתקררות קצת נותנת לו להחזיק אחת ולאכול. הוא מאוד אוהב כי זה מתוק ורך וכמובן מלא ברזל. על אותו פרנציפ של הדייסה אני מגוונת באגוזים מכל הסוגים, משתנים בכל ארוחה: ברזיל, לוז, קשיו, צנובר, מלך, פקאן, כולם עשירים בחלבון ואני בד"כ טוחנת חופן. מוסיפה גם זרעי פישתן טחונים וגרעיני דלעת טחונים.
לצערי, אינני יודעת להגיד לך כמויות ואחוז הברזל/חלבון שלהן ביחס לעוף או בשר, אם תדעי אשמח אם תשתפי גם אותי.
בעניין חלבון מן הצומח אני גם עושה מחית חומוס: מבשלת גרגירי חומוס, מוסיפה טחינה אורגנית, לימון, מלח, שמן זית הכל בבלנדר ידני, יוצאת מישחה בריאה ומזינה והינוקא אוכל כמה ביסים משביעים.
מהחי גם אני משתמשת בביצה, וגם אצלי ביומיים האחרונים הוא אוכל מקושקשת. מאוד אוהב אבוקדו, מסוגל לאכול אחד שלם מעוך, וגם קוטג'.
נראה לי שלמרקי הירקות שאני עושה ושאותם הוא אוהב מאוד אני אוסיף אולי חתיכות עוף, מה שיעשיר את עניין הברזל. ואני גם נותנת את תוסף הברזל. אבל זה כמובן תוסף ולא ארוחה.
בעניין מוצקים נותנת לו פרות וירקות, מנדרינות הוא אוהב להחזיק את הפלחים ולאכול, חתיכות פיתה, לחם מקמח מלא, ברוקולי (עשיר בברזל) וגם חתיכות קטנות של עגבניה.
אפונים אני דווקא נותנת לו קטנים ולא מעוכים, ואותם הוא בעיקר מעיף לכל עבר...

ענבל יקרה, אני בכל מקרה לא אוכלת דגים
(-:

עוד רעיון מצויין (אם כי לא מושלם.. ) ש'הגיתי' כשבעלי התלונן שאצלינו בבית אין כאלה דברים שאפשר לחמם ולאכול-'חטיפים' או מנות עיקריות שאפשר להכין ברוח הקפואים מהסופר , אם כי הרבה יותר בריא וללא חמרים זוועתיים.

אז ככה, העיקרון הוא לקנות עלי בצק פילו, למלא אותם בכל מיני סוגים של מליות, לשים בקופסאות ולהקפיא.
כך למשל עשיתי מליות של: גבינת יוגורט וחמוציות מיובשות
גבינה בולגרית עם בצל ירוק
בשר טחון עם בצל וכו' (כמו התערובת של הקציצות, רק בלי ביצה)
תפוחי עץ מגורדים עם קינמון
ירקות מגורדים/ קצוצים(גזר, נבטים, קישוא, כרוב)

בקיצור מה שבא.
ומה שכיף זה שבימים שאין זמן/חשק לבשל, פשוט מוציאים ושמים עשר דקות בתנור.
אופן העבודה עם עלי הפילו הוא- לאחר הפשרה מלאה מניחים עם מגבת לחה (שלא יתייבש), משמנים עלה במעט חמאה מומסת (למתוקים) או שמן זית (אני שמה מעט על היד ומורחת בעדינות, כך יוצאת כמות שמן מזערית. אפשר גם עם מברשת לאפיה), ממלאים, מקפלים- והופ לתנור/ מקפיא..

הי ענבל - אחלה רעיון!
אני בטוח אנסה. גיסתי המציאה מתכון של פיצה על בצק עלים, וזה להיט אצלינו. זה קצת מזכיר את הרעיון שלך. תודה!

אבל בצק עלים זה בצק מלא במרגרינה!! )-:
יש לי רעיון אבל אין לי זמן ליישם כרגע. להכין מראש בצק לפיצה מקמח מלא (יש לי מתכון אם תרצי), לעשות חצי אפיה ולהקפיא. כך אפשר להוציא ולשים בתנור עשר דקות..

ענבל, אני קונה בצק עלים של זוגלובק. הם כותבים שזה ללא שומן טראנס. יכול להיות שהם משקרים?
מה ההבדל בין בצק פילו לבצק עלים?

בצק בריא שמתאים גם לפיצה - כוס קמח (חצי מלא חצי לבן), רבע כוס יוגורט, רבע כוס שמן זית. מערבבים ולשים ממש מעט. משטחים עם היד על התבנית (להכפיל כמויות אם זו תבנית גדולה). אני שמה על זה פרוסות עגבניות, גבינת פטה/ בולגרית, עלי זעתר/ ריחן ומזליפה שמן זית. חצי שעה בתנור על 180 מעלות. או, עוד רעיון - רצועות בטטה דקטת (שמכינים עם קולפן), מעל זה מזליפה טחינה גולמית, מעל קצח ושמן זית, חצי שעה בתנור כנ"ל.

הם כותבים שזה ללא שומן טראנס
'שומן טראנס' הוא למעשה שומן שמתקבל מחימום שמן צמחי, שפחות בעייתי לגוף (הגוף יודע להתמודד ולפרק אותו) וקיים גם במזונות צמחיים. הבעיה הרצינית מתחילה כאשר מעבירים את שומן הטראנס תהליך שנקרא הרוויית מימנים. זה גורם לשמן להפוך למוצק (מרגרינה) והגוף לא מכיר ולא יודע לפרק את החומר החדש שנוצר. החומר הבעייתי הזה נקרא שומן מוקשה.
למעשה כל ה'ללא שומן טראנס' זה גימיק שיווקי. אני בטוחה במיליון אחוז שזוגלובק לא השתמשו בחמאה להכין את בצק העלים. ולא ידוע לי שאפשר להכין בצק עלים משמן נוזלי. את מוזמנת להעתיק לי לפה את רשימת הרכיבים ואת הרשימה של הערך התזונתי ואני אגיב עליה.

מה ההבדל בין בצק פילו לבצק עלים
בצק פילו זה בצק ללא שומן כלל. עשוי מקמח ומים. זה כמו הבצק של הפסטלים והסיגרים (כמובן ששם הוא מטוגן, אז הפכו אותו לספוג בשמן, אבל לכתחילה הוא ללא שמן)

איך בא לי.. במבי עשית לי תיאבון, אנסה, תודה!

במבי עשית לי תיאבון

גם לי, זה נשמע ממש מעולה.

זה באמת מאוד טעים. גם הילדים אוהבים. אם הילדים לא אוהבים גבינת פטה או בולגרית, אפשר גם מוצרלה. אבל שווה לנסות, כי השילוב עם העגבניה יוצא מאוד טעים עם פטה/ בולגרית (יש עיזים וכבשים).

המצאתי עוד משהו בימים האחרונים (את הבצק שרשמתי כאן המצאתי פעם). מבשלים עדשים. על צלחת שטוחה שמים טחינה גולמית. עליה את העדשים המבושלים (הכי מתאים ירוקים). מעל סוחטים לימון, מציפים בשמן זית, מפזרים כמון. מנגבים עם לחם טרי מהתנור (או כל לחם/פיתה אחר)

על צלחת שטוחה שמים טחינה גולמית

את חושבת שאפשר להחליף את הטחינה בלבנה?

את חושבת שאפשר להחליף את הטחינה בלבנה?

הייתי מחליפה דווקא ביוגורט סמיך... בכל מקרה, תמיד כדאי לנסות. זו השיטה שלי. רוב הפעמים מרוויחים משהו טעים ומקורי, לעיתים רחוקות משהו הולך לפח (כלומר, לקומפוסט).

ורסיה על הבטטות של במבי בלי ממש להפוך אותך לרצועות
זה לשים אותן בתנור עטופות בנייר כסף או בשקית קוקי וכשהן יוצאות לפתוח אותן ולשפוך עליהן טחינה גולמית ממתק אמיתי

צריך לכתוב אזהרה בראש העמוד- אין להיכנס אחרי שבע בערב...
עשית לי תיאבון עם כל הפיתות מהתנור והכמון הזה, במביק D-:

הבעיה היחידה היא הפער הגדול בין מה שעושה לי תיאבון (כל מה שבמבי כתבה למשל) לבין מה שמעורר אצל הילדים..!

שרון, תודה.

רציתי לספר לך שהיום סוף סוף קניתי משהו שאני מתכוונת לקנות ולהתנסות ולהמציא כבר הרבה זמן - 6]מחבת לוופל בלגי wa[/po].jpg. כבר הרבה זמן היה לי נדמה שיהיה אפשר לעשות בלילות בריאות, ואכן היום עשיתי לארוחת ערב בלילה מאורז מלא+עדשים שהשריתי במים לכמה שעות ואז ריסקתי במג'ימיקס, יוגורט, כמון, אגוז מוסקט, קצת שמרים, קמח קוסמין וביצה (כמעט הכל אורגני). יצא ממש ממש מפתיע לטובה, וזה בלי מתכון, סתם אלתור. הבן שלי טרף שלושה כאלה (לשם רפרנס אני ואבא שלו הצלחנו לאכול רק שניים). אכלנו את זה עם יוגורט. אבל הבן העדיף פשוט נקי (הבת היתה אצל חברה אז אין לי מושג אם היא גם תתלהב, נראה מחר בבוקר, נשארו לי כמה).

אנא מתכון טעים ל- מה עושים עם מנגולד לעז$#$^*

מקפיצים באוכל סיני? מוסיפים למרק?