פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך

[אלה_קרי*]

הלואי ויתחשק. ראיתי את שמך במה חדש ומייד התחילו אצלי המיות געגוע
גם אצלי. (קוראת בשקט).
<ניחשתי, אך טעיתי, בשם של הבלוג הקודם..?>

[ציפורי*]

אז זהו, שחשק יש.
חסר משהו אחר. לא יוןדעת מה

מימה- כנראה נדבר בקרוב כי גם לי היו התחשקויות טלפון לאחרונה

[ציפורי*]

אלה קרי (הילדה מלפלנד, זו באמת את?)- מה היה הניחוש?

[מתחדשת*]

חסר משהו אחר. לא יוןדעת מה

אולי צורך...

[עדינה_ניפו*]

אולי צריך
?
או
D-: ?
אבל בלי לחץ יקירתי... רק עם חשק ובכיף...
נחכה בסבלנות ובאהבה ובידיעה שלכל דבר טוב שווה לחכות והוא יגיע בזמנו הטוב

[ציפורי*]

אולי צורך

או, מתחדשת, עזרת לי לדייק ולהיזכר שבעצם, זה לא שיש לי חשק לכתוב. אלא שבשבועות האחרונים כל מיני בלוגים שלי התעוררו לחיים, וחשבתי שיש כאן קריאה. ושלמרות שאין לי כל כך חשק ו/או זמן אני צריכה לעשות השתדלות. אבל אחרי שלא כתבתי כל כך הרבה זמן זה מוזר, ומה פתאום, ומה אכתוב בכלל אחרי כל הזמן הזה שלא כתבתי, ואיך בכלל עושים את זה?

אבל כשאני רואה את שמותיכן האהובים כאן זה ממלא אותי בשימחה ובאהבה ונראה יותר פשוט

[אמא_ללי*]

לראות את הדף שלך מתעורר עושה לי חשק לכתוב כאן גם....

[אלה_קרי*]

מה היה הניחוש?
קורות הציפור המכנית.

<זו באמת את? @}>

[עדינה_ניפו*]

אולי צורך
אוקיי, רק עכשיו הבנתי שזה צורך_ ואני קראתי את זה _צריך וחשבתי שהכוונה- צריך נשיקה? או חיוך?
אז הוספתי חיבוק...
הקיצר, צורך - כן, זה יותר ברור (-:

[ציפורי*]

קורות הציפור המכנית
היה בלוג כזה בבאופן? לא זוכרת..בכל אופן - לא ( סיפורים מעכשיו , שיר חדש , בלוג אשה שמחה )

אז הנה אני מנסה.
שעת אחר צהריים יפה בחוץ, אני יושבת על הכורסא בסלון, בגוף עייף ודעה מוסחת (בחדר השני מרקו המסכן עדיין מנסה למצוא את אמא שלו).
ווסת. מתנתקת-מתחברת-מתנתקת.
בחלק גדול מהזמן מרגישה כאילו אני צפה בים על איזה קרש, נסחפת לי לאי-שם. לבד במרחבי הריק הגדול, רחוקה מהיבשה שהיא חיי על כל מרכיביהם.
אני בשלבים האחרונים של העבודה על הספר שלי, אבל ביום כמו היום לא יכולה להתקדם בעבודה, כי הכל נראה גרוע, ואין בי יכולת להשתמש בכלים שלי כדי להתגבר על התחושה. אז אני פשוט מניחה לזה.
קודם, כשבכיתי קצת לאלוהים, הוא אמר- "מה אכפת לך? זה רק משחק", ולרגע התעודדתי.
טוב שהוא יודע לנחם אותי.
אתמול, בעוד רגע של שפל, כתבתי במחברת שלי-
לילה. אני עייפה נורא נורא נורא. מ' שרה את השיר של אברהם טל ובא לי לצרוח, לא מסוגלת לשמוע אותה יותר.
אלוהים, אם אתה רוצה שאכתוב בבלוג אז תכתיב לי, ותזמן הזדמנות וכו'.
כרגע אני מרגישה רחוקה מאוד. ממך, מעצמי, מהחיים.
אלוהים, תעזור לש' (הבת הגדולה שלי שעומדת כנראה להיכנס לבית ספר). תן לה מה שהיא צריכה. וגם לי. הכל נראה עכשיו לא אפשרי ולא מושג וגם לא חשוב כל כך.
אלוהים. לפחות מרגיע אותי לכתוב את השם שלך, ולדעת שלמרות כל התחושות האלה- ניתוק ותלישות ובדידות- בכל זאת יש חוט של אור שמחבר בינינו. וכשאני כותבת אלוהים , הוא מזדהר קלות.


אה, נזכרתי איך עושים את זה . פשוט מתגברים על כל הקולות שצועקים "לא, מה פתאום שתכתבי כאן, לא כדאי לך, אסור לך", וכותבים בכל זאת.

[עדינה_ניפו*]

אלוהים
כמה שהמושג הזה רחוק ממני כבר הרבה זמן... רק לפני כמה ימים חשבתי על זה ועלייך גם כן באותו הקשר ולבלוג הקודם שלך.

פשוט מתגברים על כל הקולות שצועקים "לא, מה פתאום שתכתבי כאן, לא כדאי לך, אסור לך", וכותבים בכל זאת.
אני כל כך בעד.

העבודה המכוונת שלי עם עצמי בימים אילו היא "לאפשר לעצמי להנות מהחיים" בכל התחומים.
מה שנקרא - לשחרר קצת (-:

נעים שאת פה.

[הגבירה_בחום*]

נעים שאת פה
נעים זאת לא מילה... (-:
אני עוקבת אחרי ההתעוררויות, וההתחשקויות הטלפוניות שהצהרתי עליהן בפעם הקודמת לא מצאו את דרכן אל הטלפון.
אני עצמי לא מתחברת אל השם אלוהים, אבל מאוד מתחברת למהות שלו ולדיבור הישיר איתה.
זאת אומרת שלכתוב את השם אלוהים לאו דווקא מרגיע אותי אבל לחשוב על הקיום של האיכות הזאת גורם לחוט הזה של האור להזדהר גם עבורי.
גדול

[אלה_קרי*]

תודה גדולה!
על אז ועל עכשיו.. @}

[אמא_ללי*]

[ציפורי*]

לאפשר לעצמי להנות מהחיים

כוונה פשוטה ומצויינת. גם אני מצטרפת להתכוונות הזו. בקולאז' האחרון שהכנתי כתבתי בגדול, באותיות צבעוניות, את המילים- feel good , כמו שהאשה כותבת על החול בסוף הסרט "הסוד".
זה הדבר היחיד שנשאר אתי מהסרט הקצת מעצבן הזה


נעים שאת פה

נעים מאוד גם לי שאתן כאן

[לוטם_מרווני*]

נעים לקרוא אותך.

[לילה_טוב*]

@}

[מתחדשת*]

[מי_מה*]

והקהל מריע- עוד! עוד! עוד!

[ציפורי*]

לקראת יום הולדתי הארבעים קיבלתי החלטה לקחת על עצמי כל מיני משימות. קצת כמו בשנת בת מצווה
אחת המשימות הייתה להתמודד סוף סוף עם הערבים בהם אני לבד. בדרך כלל מה שקורה הוא שאני מתכננת כל מיני דברים לעשות, ואפילו מצפה לזה, אבל אז כשמגיע הלילה ואני נשארת לבד אני נוקטת באמצעי כזה או אחר של בריחה.
בינתיים היו כבר פעמיים (אחת מהן הערב) בהן הדלקתי נר, כתבתי קצת ועשיתי התמקדות.
זה אולי נשמע טריוויאלי אבל בשבילי זה ממש לא. במצב הזה, שמאיים עלי (אני לא יודעת למה, זה כנראה משהו עמוק ועתיק), מאוד לא פשוט לי לבחור במשהו שמאלץ אותי להיות נוכחת.

בסוף ההתמקדות, בדרך המופלאה שבה התמקדות עובדת, עלתה בי מחשבה על יום ההולדת שלי, ונזכרתי שאני עומדת להיות בת ארבעים. ובפעם הראשונה זה נראה לי כמו משהו טוב.
לא בשכל, בקטע של- "הו, איזה יופי זה להתבגר, להפוך חכמה ובעלת ניסיון". באמת. בתחושה. המספר הזה, 40, קיבל פתאום משמעות נעימה.
לא יודעת אם זה מובן, אבל בשבילי זה משהו מאוד משמח.
פתאום חשבתי על המספר הזה, 40. נזכרתי שכשמלאו לי שלושים, והייתי בהריון שני, חשבתי שהמספר הזה כל כך מתאים, 3, ממש כמו גוף של אשה בהריון. אז עכשיו אני חושבת על הספרה ארבע, לא 4 כזה, אלא ארבע כמו שכותבים בדרך כלל.
זה מזכיר כלי, וגם דמות שידיה נשואות למעלה. נראה לי יפה, ומתאים.

לוטם, לילה ומתחדשת- טוב לראותכן כאן

[ציפורי*]

הי, מימוש- כתבנו ביחד.

[ריש_גלית*]

איזה יופי. @}

[ציפורי*]

מגיע היום שבו את מוצאת שערה לבנה על הסוודר שלך.
את מרימה אותה ומסתכלת עליה- היא די קצרה ומסולסלת.
"היא בטח לא שלי", את חושבת. את מנסה להבין של מי היא.
אולי של אחת הבנות מחוג תנועה? ליאת, איילת או אמירה? בטח כשרקדתן יחד השערה הזו איכשהו...
אבל תוך כדי שאת חושבת את זה את מבינה פתאום שהשערה הזו, הלבנה, הקצרה והמסולסלת, היא שלך. שלך.
את מסתכלת עליה עוד קצת. במבט ראשון יש בה משהו דוחה קצת, מזעזע.
כשהן על הראש, השערות הלבנות לא כל כך מפריעות לך. כבר התרגלת אליהן קצת.
איכשהו, למצוא שערה לבנה על הסוודר זה אחרת.

אבל אחרי כמה זמן, השערה הלבנה המסולסלת שעל כף ידך נראית לך יפה. עדינה.
יש בה משהו בוהק. חדש. קצת זר לך עדיין, מסתורי.
היא מעוררת בלבך מין יראה, אפילו.
את נותנת לה להישמט מכף ידך אל השטיח.

[מצ'רה*]

איך הולך השיר הזה של לאה גולדברג - "...ויפיתי מאד"
שיש בו חוטי כסף קלים?
(בטח מישהי שקוראת כאן יודעת בע"פ)

[עדינה_ניפו*]

לא יודעת איך פספסתי את הפוסט הקודם שלך על יום ההולדת
40 - אוהבת את מה שכתבת על זה.
הכלה
[@

_בינתיים היו כבר פעמיים (אחת מהן הערב) בהן הדלקתי נר, כתבתי קצת ועשיתי התמקדות.
זה אולי נשמע טריוויאלי_
נשמע כל כך מוכר וכל כך לא טריוויאלי... אני מברכת על כל פעם כזאת.


מגיע היום שבו את מוצאת שערה לבנה על הסוודר שלך.
התרחב לי חיוך מאוזן לאוזן
אמנם לא נראה לי שנפלה לי עדיין שערה לבנה אבל השערות הלבנות שלי הן מבין הדברים היחידים בנתיים בתהליך ההתבגרות/הזדקנות שלי שמעוררות בי התרגשות ושמחה.
אני שומרת עליהן באדיקות ואוהבת אותן ממש (לפני כמה זמן אחד הבנים שלי תלש אחת ונעצבתי מאד).
(על השאר אני עובדת... לאט לאט, זה יבוא אני בטוחה).

היא מעוררת בלבך מין יראה
בדיוק.

כיף שאת פה ציפורי יקרה
עושה טוב ומחמם את ליבי בבקר הזה (מרגישה זקוקה לאחרונה לאחווה הנשית הזאת שחסרה לי כרגע)
תודה

[מתחדשת*]

השערה הלבנה היחידה שהיתה לי נשרה בלי שהרגשתי, כלומר פשוט נעלמה לי מהראש. אני כל כך מחכה לעוד אחת...


_כיף שאת פה ציפורי יקרה
עושה טוב ומחמם את ליבי בבקר הזה_

[נועה*]

מצ'רה, במיוחד בשבילך, השיר הנפלא עד מאוד של לאה גולדברג-
אלי

השנים פירכסו את פני
פירכסו את פני בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי יפיתי מאוד

בעיני נשקפים הנופים
ודרכים שעברתי יישרו צעדי
צעדי עייפים ויפים-ויפים

אם תראיני תראיני עכשיו
לא תזכור את תמולייך
אני הולכת אלי אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשווא שהלכתי אלייך

וציפורי, מזל טוב

[עדינה_ניפו*]

אני הולכת אלי אני הולכת אלי
איזה משפט נפלא, לא שמתי לב אליו בעבר
בכלל זה שיר נפלא.

[אמא_ללי*]

איכשהו, למצוא שערה לבנה על הסוודר זה אחרת.

אני מוצאת אותן על התינוק אבל אני זוכרת את ההפתעה הזאת בפעמים הראשונות (זה היה מזמן...). יש להן גם איכות אחרת לשערות האלה, יותר עבות וקשות, כאילו מגיעות ממקום אחר.

יום הולדת שמח גם כאן

[ציפורי*]

תודה יקרות. חיממתן את לבי.
מצ'רה ונועה, תודה שהבאתן לכאן את השיר היפה הזה, מיד הוא מתחיל להתנגן לי בראש.

חוטי כסף קלים... נשמע כל כך הרבה יותר טוב משערות שיבה

[רסיסים_של_אור*]

מצטרפת למתענגות על המילים שלך...
אני עם שערות לבנות כבר הרבה שנים, בערך בגיל עשרים וקצת התחילו הראשונות ובהתחלה הייתי עושה שטיפה ואחר כך אפילו צובעת חזרה לשחור הטבעי עד שלפני איזה שנתיים החלטתי שדי לי. זו התורשה שלי וזכיתי בכל שערה לבנה ביושר גמור. בלי שום תיאום מראש, פגשתי את אחותי שאליה אני הכי קשורה ושהרבה אנשים מתבלבלים ביננו ופתאם גילינו ששתינו הפסקנו לצבוע באותו זמן. האחייניות שלי צחקו וקראו לנו "סבתות". ועכשיו, אני מנסה להתאושש מתספרות הקצוץ ושואפת להצליח לחזור לצמה הארוכה שהיתה לי רק שהפעם היא תהיה מרובבת מאות שערות לבנות (לא מזמן מישהי שאלה אותי אם אני צובעת ללבן הזה )

ולגבי השיר של לאה גולדברג, מתחברת אליו כל-כך, והשנה אפילו הקראתי אותו באזכרה של חבר ילדות יקר

[מי_מה*]

יומולדת שמח יקירה אהובה.
פעם פעם בהיותי נערה, גרתי איזו תקופה עם בת דודה מבוגרת ממני בהרבה בסן פרנציסקו ונהייתי חלק ממעגל חבריה שכולם היו בערך בגילאים שאנחנו עכשיו , אחת מהם שנתחבבה עלי יותר מכולם, והיתה חדת לשון עד מאוד אמרה לי פעם "שיערות לבנות על הראש זה שטויות, כשהן מופיעות במפשעה אז את יודעת שזה זה!"
וגם אני מחבבת את ששת השיערות הלבנות של ראשי ואת האחת ש'שמה'
אגב הספר האחרון שהסתפרתי אצלו טוען שכשהן מופיעות בבודדות זה סימפטום לאיזשהו מתח נקודתי ויתכן ולאחר תספורת תצמחנה מחדש בצבע המקורי (אצלי זה נכון אגב) ורק כשהן מופיעות בקבוצות זה כבר תהליך של 'הלבנה'.
העיקר שנהיה בריאות ושמחות וחכמות יותר עם כל שערה לבנה וחוט כסף.

[הגבירה_בחום*]

ציפורי מותק,
איזה פוסט יפה על השערה הלבנה.
אני כ"כ כ"כ אוהבת אנשים עם שיער שיבה. במיוחד כשהוא מופיע מוקדם יחסית.
היה לי בן זוג שעד גיל 30 היה כולו כסוף מה שהוסיף עוד יותר למראה ההורס שהיה לו (ההורס הרשמי היחיד שאי פעם חייתי איתו (-:)
אמא שלי שבמשך שנים צבעה, אחרי טיפולי הכימו הראשונים והקרחת, החליטה לשחרר את עצמה מהשיעבוד לצבע, וזה פשוט לא יאמן עד כמה הרבה יותר יפה לה ראש הכסף - כולה קורנת ומוארת.
ואני... אחת יש לי למעלה (ואף אחת למטה), והיא בבת עיני. לרוב אני שוכחת שהיא קיימת, ואז פתאום עם איזו קרן שמש בזווית הנכונה פתאום היא קופצת לעין ואני נזכרת בה וליבי מתחמם ומייחל לעוד. (-:
מזל טוב @}

[ציפורי*]

תודה יקירותיי, על האיחולים ועל הסיפורים!!

איזה קובץ נהדר של סיפורי שערות לבנות נאסף לו כאן...
כולם נעימים ומנחמים ומחזקים.

מרגשים במיוחד הסיפורים על השחרור מהשיעבוד לצבע

הספר האחרון שהסתפרתי אצלו טוען שכשהן מופיעות בבודדות זה סימפטום לאיזשהו מתח נקודתי ויתכן ולאחר תספורת תצמחנה מחדש בצבע המקורי (אצלי זה נכון אגב)
מעניין... בדף שנת החיוניות שלי עלתה טענה שזה קשור גם לתזונה.

[מצ'רה*]

אני חושבת שלאה גולדברג הקדימה את זמנה מאד ביחס לתפיסת הנשיות ותפיסת העצמיות.
לפחות בשיר הזה מתבטאים דברים שאנחנו עובדות בשבילם קשה ולא נראה לי שבאו לבד לנשים (ואנשים) בשני הדורות הקודמים.

[לילה_טוב*]

נהנית לקרוא כאן.
יש לי קווצת שהן כבר הדבר האמיתי (אם כי את הדבר האמיתי עוד לא.. ), ממש ככה בצדעיים, באופן מאוד מכובד, והן גורמות לי להרגיש קצת פחות כמו אמא של שלגיה (נו, זאת שרוצה להישאר צעירה לנצח ולמצוא חן בעיני החברים המגניבים של הבת שלה).

[לוטם_מרווני*]

_אני הולכת אלי אני הולכת אלי
איזה משפט נפלא, לא שמתי לב אליו בעבר
בכלל זה שיר נפלא._
תודה גם ממני.

[לוטם_מרווני*]

ציפורי ברכות לארבעים, תענוג לקרוא את הכמעט שירים שלך פה.

[ציפורי*]

אני חושבת שלאה גולדברג הקדימה את זמנה מאד ביחס לתפיסת הנשיות ותפיסת העצמיות.

נכון, לגמרי. לא שמתי לב לזה עד היום.

לילה ולוטם- כיף שאתן כאן @}

ממש ככה בצדעיים, באופן מאוד מכובד

[ציפורי*]

ברגע האחרון הם נזכרו שצריך טבעת. ושאין להם אחת. הם לא ידעו מה לעשות, ובועז התקשר לאמא שלו, לשאול אם יש לה אולי איזו טבעת שהיא לא צריכה שנראית כמו טבעת נישואין.
הם הרי לא התייחסו לזה ברצינות, זה לא שנועה התכוונה לענוד את הטבעת הזו. אמא של בועז אמרה שיש לה טבעת ישנה ושהיא תביא אותה לטקס ברבנות.
כשהרב שאל את בועז אם הוא קנה את הטבעת הוא אמר שכן, כמובן, ולמרות שהטקס הזה לא היה חשוב להם, זה קצת הפריע לה, שהוא היה צריך לשקר.

עברו כבר חמש שנים מאז, ופתאום היא מבינה שהיא רוצה תיקון. שהיא צריכה תיקון.
היא רוצה שהוא יקדש אותה בטבעת, שהפעם זה יהיה אמיתי.
היא אומרת לו את זה, לילה אחד כשהם שוכבים במיטה, לפני השינה, גופותיהם עדיין כרוכים זה בזה, שמיכת הצמר מושלכת על הרצפה. זו תחילת הקיץ, הלילות נהיו חמים אבל לפנות בוקר עדיין קר מאוד.
בועז לא כל כך מבין מה היא רוצה, למה זה חשוב לה פתאום, אבל מסכים. "בסדר", הוא אומר, "את רוצה טבעת, תקבלי".
והם קובעים תאריך. ט"ו באב. אם כבר אפשר לבחור, היא אומרת, אז בוא נבחר תאריך יפה, את חג האהבה. וזה לא שאנחנו צריכים לשריין מקום בגן אירועים, הקידושין ייערכו במרפסת שלהם. הם הזמינו את אחותה ואת שרון עם בני זוגן, שיהיו עדים.
כולם עומדים במרפסת באור הזהוב, הילדים מתרוצצים ביניהם, ובועז עונד את הטבעת על האצבע שלה ואומר-
"הריני מקדש אותך בטבעת זו כדת משה וישראל".
כשהוא אומר את המילים האלו נדמה לה שהיא שומעת משהו, כמו פעמונים עדינים או אולי משק כנפיים, וחשה שמשהו הונח על מקומו הנכון, המדוייק.
זו טבעת כסף יפה, עדינה, שהזמין מצורף במיוחד בשבילה.
היא אוהבת מאוד את הטבעת, וגם את זה שיש לה טבעת נישואין. היא לא מורידה אותה אף פעם.

יום אחד, כשבועז לא בבית, אליה בגן, ויותם ישן, היא לוקחת מטפחת מהמגירה- בעצם זו לא ממש מטפחת אלא איזה לונגי שהביאו מהודו, מהטיול שלהם. הם קנו אותו על איזה חוף בדרום. היא עוטפת בה את שערה, מכסה את ראשה. זו תחושה טובה. תחושה נקייה, ומשהו שקורן מפניה. היא מוארת. ואסופה, היא נזכרת במילה שהגננת האנתרופוסופית של אליה אוהבת להשתמש בה. אסופה. כן, בדיוק כך היא מרגישה. כאילו אלוהים אסף אותה אליו, וכמו אבא הסיט את שערותיה מפניה, הסיר ממנה משקל אדיר שכלל לא חשה בו קודם, רק עכשיו, כשהוא איננו, יכלה להרגיש כמה הכביד עליה.
היא סוגרת את הדלת של הבית שהייתה פתוחה ומסתובבת ככה בבית. רוחצת כלים, אוספת בגדים וצעצועים מהרצפה.
מתישהו זה מתחיל להציק לה, והיא מורידה את הכיסוי בתחושת הקלה, שמחה שמותר לה, שהיא לא באמת צריכה לשים אותו על הראש.
היא לא מספרת על זה לאף אחד. כאילו מתביישת. מרגישה קצת כאילו התחפשה.
אחרי הרבה זמן היא שואלת את אחותה על זה. תגידי, זה לא מציק לך?
בהתחלה זה היה מציק, היא אומרת, אבל כבר לא. התרגלתי. עכשיו כשאני בלי אני מרגישה ממש מוזר. כאילו אני עירומה.

[אמא_ללי*]

חיוך גדול מאד עולה בי כשאני קוראת את המלים האלה שלך. תודה

[ציפורי*]

(קטעים מהספר החדש שאני כותבת.
את הקודם שלחתי להוצאות, מחכה לתשובה חיובית מאחת מהן. בינתיים קיבלתי 3 מכתבי דחייה. אני עוברת עם זה דרך- מאתגרת, מצמיחה, מחזקת).

[ציפורי*]

תודה לך, אהובה

[עדינה_ניפו*]

אני עוברת עם זה דרך וואו איזו דרך זאת, מחזקת את ידייך, להימצא במקום החושף החשוף הזה.

מרגישה כאילו מכירה כבר את הדמויות, משיחות, מכל המילים שלך בעבר...
כל כך מרגש.
אילו הייתי הוצאה לאור...!
מרגישה אותך בתוך זה, אי אפשר להפריד.
ממש זכות לקבל טעימה קטנה וטעימה שכזו.

[לילה_טוב*]

מחזקת את ידייך גם אני, בעניין ההוצאות לאור.
אוהבת את הכתיבה שלך ומאמינה בה ובך.
עדינה, נוגעת. פשוטה במובן הטוב כמו שאומרים במאסטר שף.

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

אוף רוצה לדבר אתך בטלפון. הלוואי שאמצא זמן @}

[מי_מה*]

אילו הייתי הוצאה לאור...!
ותודה עלהטעימה הזאת. מאוד טעימה :-6
(מה כבר אפשר להוסיף אחרי עדינה...)

[ציפורי*]

תודה יקירותיי
איזה מתוקות אתן
חיזקתן את ידיי וחיממתן את לבי...

אוף רוצה לדבר אתך בטלפון. הלוואי שאמצא זמן
הלוואי שתמצאי!! יאללה, פשוט תתקשרי

[רסיסים_של_אור*]

את כל-כך מרגשת במילים ובכתיבה שלך

[סגו_לה*]

אכן אילו הייתי הוצאת ספרים... הכתיבה שלך כל כך נשית ונוגעת בנימים הכי עמוקים של ההויה הנשית שלי,בהצלחה.המילים שלך כבר כאן בעולם,הוצאת ספרים היא רק אפשרות אחת לגלות אותן.

[אמא_ללי*]

המילים שלך כבר כאן בעולם, הוצאת ספרים היא רק אפשרות אחת לגלות אותן.
כמה מדויק.

[לי_אורה*]

ממש נפלא. תודה!
ומאחלת הצלחה גדולה בהוצאת הספר הראשון והצלחה גדולה בכתיבת השני והשלישי והרביעי וכן הלאה

[ציפורי*]

וואו, איזה כיף תודה לכן!

_המילים שלך כבר כאן בעולם, הוצאת ספרים היא רק אפשרות אחת לגלות אותן.
כמה מדויק._
נכון. וכמה קל לשכוח את זה שוב ושוב
תודה על התזכורת החשובה הזו @}

[מי_מה*]

הפייסבוק השחית אותי, שוב ושוב אני מחפשת פה לשוא את הכפתור של ה

[רותם*]

הסיפור ממש דומה לשלי!!
התחתנו עם הטבעת של אמא שלי מנשואיה הראשונים P-:
ואח"כ שוב, רק שנינו

[ציפורי*]

_הסיפור ממש דומה לשלי!!
התחתנו עם הטבעת של אמא שלי מנשואיה הראשונים
ואח"כ שוב, רק שנינו_
איזה יופי

[ציפורי*]

הלילה ההוא עדיין חי בה, גם ממרחק שנים רבות כל כך.
וגם ממרחק שנים רבות כל כך, הוא מעיר בה כאב של החמצה, וכמיהה, אל הנער ההוא שאהבה, אל מגע אצבעותיו המרפרף על זרועה, מעגלים מעגלים מעירים בה גלים גלים של רטט עדין, מחשמל.
אביחי.
הוא היה בשכבה מעליה, חבר של אריאל, אחיה הגדול של גליה שהייתה אז החברה הכי טובה שלה.
היא הייתה מאוהבת בו בתחילת כתה ט'. במשך תקופה מסויימת הייתה מתקשרת אליו ולא מזדהה. האנונימיות אפשרה לה להיות חופשיה כמו שלא הייתה אף פעם, ובטח לא עם בנים. כמו גיבורי העל שמסווים עצמם בתלבושת והופכים אחרים- כך הייתה גם היא חופשיה ואמיתית כשדיברה אתו, וזה מצא חן בעיניו. יום אחד אמר לה שהוא מתחיל לחכות לשיחות ממנה, ובמשך כל השיחה ניסה לשכנע אותה לחשוף את זהותה. היא רצתה בכך מאוד אבל פחדה, ומאז לא התקשרה יותר.

אחר כך זה עבר, היו בנים אחרים שמשכו את תשומת לבה. בתקופה ההיא הייתה מתאהבת כל יומיים במישהו אחר, למרות שעם אביחי זה החזיק הרבה יותר מכמה ימים.

בחופש הגדול בסוף כתה ט' פתאום פגשה בו שוב, אצל גליה, אחרי שלא ראתה אותו המון זמן. ומיד התאהבה בו שוב-
היא ישבה בסלון עם גליה ופתאום הם הגיעו- הוא ואריאל. הוא היה לבוש בשרוואל כחול ובחולצה כחולה דהויה. הוא ניגן בגיטרה והם שרו, ודיברו, וצחקו, היא הסתכלה עליו הרבה וחייכה והייתה נחמדה אליו כי גליה אמרה שהוא אמר שהיא נורא אנטיפתית, אז היא השתדלה לשפר את הרושם ובעצם פלירטטה בחופשיות, כמיטב יכולתה.
היא הרגישה שהם ממשיכים שיחה שהתחילה מזמן, וגופה ביקש להתקרב אליו ולגעת אבל כמובן שזה לא היה אפשרי, הם היו שם כולם ביחד, כל הלילה, שמעו מוזיקה ודיברו וצחקו, וככל שהלילה התעבה והסמיך סביבם הגבולות הטשטשו ומשהו נמס ביניהם עם המוזיקה והצחוק ומגע מדומיין, מנוחש, שלרגעים נהיה אמיתי וכמעט אפשרי.

בחמש לפנות בוקר הם נרדמו על מזרונים בחדר של גליה.
היא הייתה מנומנמת כשהרגישה שידו מתקרבת לאט לאט לידה, ואז את אצבעותיו נוגעות בה, מלטפות אותה בעדינות.

היא נתנה לו, כי זה היה נעים, וכי הייתה מנומנמת, וכי הביטלס שרו והכל היה כמו חלום, ולרגע אפשר היה לחשוב שזה באמת חלום ושמותר להרגיש את העונג הזה ולתת לו להיות.
ואז הקסטה נגמרה, והוא קם להחליף צד, וחזר והמשיך ללטף אותה, אבל הקסם פג והיא הייתה ערה ומבוהלת, היא לקחה את ידו והזיזה אותה ממנו.

ועכשיו ממרחק השנים היא רוצה לספר לעצמה את הסיפור הזה מחדש, אחרת.
היא רוצה לשלוח לעצמה את כל העוצמה, את הנסיון והאהבה, את הבשלות.
או שאולי לא לשלוח, אולי רק להעזר בהם כדי לטוות את הסיפור מחדש, בלי פחד ממה יחשבו, בלי רעיונות זרים על ניצול ובגידה, בלי מחשבות על העתיד.

אותו סיפור עם סוף אחר-

אביחי ממשיך ללטף אותה, וידו עולה וממשיכה ומלטפת, ובשקט הוא קם ועובר לשכב לידה. הוא מחבק אותה, ומלטף את פניה, הירח מאיר מבעד לתריסים והיא רואה את הפנים שלו- האף הגדול והשפתיים העבות, השיער המקורזל שקצותיו בהירים, והעיניים החומות והמחייכות.
זאת את, שהתקשרת אלי אז, הוא לוחש לה באוזן, והיא מהנהנת, ביישנית ונועזת באותו זמן, מחייכת וגם הוא מחייך, איך אהבתי לדבר אתך, הוא אומר, ושואל- למה הפסקת להתקשר. היא לא עונה.
היא מרימה את היד ומלטפת באצבע אחת את עצמות לחייו, את שערו, ואז- את שפתיו, כמעט לא מאמינה שהיא באמת עושה את זה, והוא מחייך, ולא שואל עוד שאלות, רק מקרב את ראשו אל ראשה והיא עוצמת עיניים והוא מנשק אותה.
נשיקה רכה, ואז עוד אחת- בלי לשון, אבל גם לא ממש על הפה כמו בפעם ההיא היחידה שהתנשקה, בחמש דקות בגן עדן, בערב כתה בכתה ו' עם מורן גרסון שבכלל לא אהבה.
הוא טועם אותה, בעדינות, והיא טועמת אותו בחזרה, והטעם שלו לא דומה לשום דבר שהיא מכירה, זה טעם של קיץ ושל שמי לילה פתוחים מלאי כוכבים. טעם החולצה הכחולה הדהויה שלו, חלק ושזוף כמו עורו שמתחת לחולצה.

וזהו. אחר כך הוא קם בשקט וחוזר לשכב על המזרון שלו, ליד אריאל. זה סוף הסיפור וזה מספיק לה. מספיק כדי שתרגיש שהנה, גם ממרחק של שנים רבות אפשר לתקן, לכתוב סוף חדש לסיפור ישן שקרה מזמן.

[ריש_גלית*]

[לילה_טוב*]

אני מרגישה משהו שאני לא מצליחה להביע במילים. תודה.

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

איזה כיף שכתבת.
התגעגעתי לקרוא אותך.

מספיק כדי שתרגיש שהנה, גם ממרחק של שנים רבות אפשר לתקן, לכתוב סוף חדש לסיפור ישן שקרה מזמן.
תודה על זה.

[ציפורי*]

תודה חברות יקרות

כיף מאוד שאתן כאן.

[ציפורי*]

בשבוע הבא אני די ג'יי בחתונה. זו החתונה הראשונה שלי

כבר שלוש שנים שאני מתפתחת עם העניין הזה, שהתחיל מבקשה של חברה.
היא חוזרת בתשובה ולכן לא יכלה לבוא אתנו לערבי הריקוד החופשי בקיבוץ עמיעד, אבל נורא התחשק לה לרקוד, והצעתי לה שנארגן מסיבה לנשים בקיבוץ שלנו. היא כמובן נורא שמחה.
התחלתי לחפש מוזיקה, לאסוף שמות של שירים מתאימים.
די לא היה לי מושג. בדיוק חזרתי אז לרקוד, אחרי שנים שלא רקדתי, ולא הייתי במסיבות, אפילו בחתונות לא יצא לי להיות.
המסיבה הראשונה הייתה די מצחיקה- היו בה שירים מרקידים מכל התקופות בחיי- אייטיז וניינטיז, שירים מהפסקול של החברים של אלכס (מוטאון מגניב כזה), אני הולך לבית שאן ועוד כל מיני אחרים. התוצאה הייתה מאוד מעניינת

אחר כך זה המשיך. מסיבות פורים של הקיבוץ, גוויעה של מסיבות הנשים ותחייה מחודשת שלהן (שוב בזכות אותה חברה) בדמות ה-"מסיבת"- שעה של ריקודים אחר הצהריים, עם הילדים, שהתפתחה והפכה לשעת ריקוד חופשי בערב.
אוסף המוזיקה שלי גדל, נפתחתי להמון סגנונות וגיליתי עולמות. הכנתי אוספים ורקדתי ורקדתי ורקדתי- במסיבות ובבית, וזכיתי לחוות את העונג הזה שבלהרקיד ולשמח אנשים.

במסיבה בסתיו שעבר רכזת התרבות של הקיבוץ דידתה אלי שיכורה ואמרה- זהו, לא צריך יותר להביא די ג'יי מבחוץ למסיבה הגדולה של הקיץ! את תהיי הדי ג'יי שלנו! אנחנו אוהבים את המוזיקה שלך!
זמן קצר אחרי כן קנינו את תכנת הטרקטור- תוכנה וכרטיס קול שמתפקדים כמיקסר. במהלך השנה האחרונה התאמנתי- בבית ובמסיבות אחת לחודש שיזמנו לצורך העניין- בלעשות את זה בלייב, תוך כדי המסיבה.
בהתחלה הייתי נורא לחוצה מזה. עד אז הייתי מכינה אוספים מראש, ופתאום נדרשה ממני יכולת תגובה הרבה יותר מהירה, יכולת הקשבה לאינטואציה שאומרת מה יהיה השיר הבא (שלמדתי לפתח כשהכנתי את האוספים)- גם בזמן אמת. ואני עדיין מתוחה לפני המסיבות...אבל כמו כל אתגר זה מקרב אותי לאלוהים, מזמן לי הזדמנות להרבה הרבה תפילה, כניעה ואמונה. ואני כל כך נהנית!

בסוף הקיץ אמורה להיות המסיבה הגדולה- זו שתמיד הבאנו אליה די ג'יי מקצועית (ומעולה). הפעם זו תהיה אני. הגדרתי את זה לעצמי כמבחן הגמר שלי, בתכנית הלימודים המפתיעה שאלוהים סידר לי.
אבל פתאום הגיעה ההצעה הזו, להיות די ג'יי בחתונה קטנה. לראשונה מזה כשמונה שנים אני הולכת להרוויח כסף, מלעשות משהו שאני ממש ממש אוהבת ונהנית לעשות.

רבו נפלאותיך, בהחלט...


והן מתבטאות גם בזה שסוף סוף סיפרתי על זה. כבר המון פעמים רציתי לספר על זה בבלוג אבל מכיוון שהיה צריך להשלים המון מידע זה ריפה את ידיי.
ברור שגם עכשיו הייתי צריכה להתגבר על החלק בי שרוטן-"אבל לא סיפרת על זה ועל זה ועל איך שזה..".
נכון. זה היה תהליך ארוך ומלא חוויות וניסים. אני לא יכולה לספר הכל וגם לא צריכה.

[דגנית_ב*]

נפלא @}

[עדינה_ניפו*]

בנתיים רק הספקתי לקרוא את הקטע הראשון אבל הוא נורא טילטל אותי, נגעת בנקודה כואבת
ולא שהנקודה הזאת לא ננגעת מידי פעם ולא שאני לא מפליגה במחשבותיי למקומות ההם בעבר, מפליגה רבות
ובכל זאת עדיין נשאר שם כאב
וזה מפתיע עד כמה אני עדיין בת 15,16,17... עדיין!
כתבת כל כך יפה שבא לי לקפוץ פנימה ולצלול לתוך הסיפור שלך, רוצה עוד בבקשה.
איזה כיף שיש עוד קטע (-:

[עדינה_ניפו*]

זה סוף הסיפור וזה מספיק לה. מספיק כדי שתרגיש שהנה, גם ממרחק של שנים רבות אפשר לתקן, לכתוב סוף חדש לסיפור ישן שקרה מזמן.
נראה לי שאני הולכת לעשות תרגיל כזה עם סיפור שלי ברשותך. סיפור שרודף אותי עד היום הזה!

[ציפורי*]

דגנית! כיף למצוא אותך כאן @}


עדינה- לכי על זה!! (ואם יבוא לך לשתף בתוצאה כמובן שאשמח מאוד)...

ותודה על התגובה המעודדת. את כזו תומכת יצירה, זה משהו!

[עדינה_ניפו*]

אבל כמו כל אתגר זה מקרב אותי לאלוהים, מזמן לי הזדמנות להרבה הרבה תפילה, כניעה ואמונה. ואני כל כך נהנית!
איזה שירות את עושה, באמת.
אני כל כך מעריכה ואוהבת את התיזכורת התמידית שלך לאלוהים.

זה היה תהליך ארוך ומלא חוויות וניסים. אני לא יכולה לספר הכל וגם לא צריכה.
נכון, את באמת לא צריכה לספר הכל, זה עובר.

[אמא_ללי*]

כיף לקרוא את זה ככה כסיפור שלם (את התפתחותך כדי ג'יי).

שבת שלום!

[לילה_טוב*]

איזה יופי עם החתונה. בהצלחה!

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

איזה כיף! תספרי אח"כ איך היה.

[לי_אורה*]

גמני מאוד אהבתי את סיפור התיקון (והמון משפטים בתוכו), ואת הסיפור על איך הפכת לדי ג'יי (בהצלחה!!!) ואת התזכורת לה'.
מאוד שמחה שחזרת ומצפה לקרוא עוד ועוד

[ציפורי*]

תודה על האיחולים והחיזוקים

יש חלק שנורא פוחד מזה, ואני מקדישה לו מעט תשומת לב בכל יום (בעזרת התמקדות). זה ממש עוזר. מדהים לראות איך מזה שאני קצת מקשיבה לו ומרגישה אותו הוא נרגע ומפנה מקום לדברים אחרים- אופטימיות, אמונה, התרגשות. ובעיקר- רגש לקיומי. תחושה שמותר לי להיות מי שאני, איך שאני. כמו בשיר ההוא- בדיוק בדיוק כמו שאני- ככה זה טוב.
בהבנה שכלית המילים האלו מלוות אותי כבר זמן רב, אבל אחרי התמקדות הן מקבלות ממשות, אני ממש מרגישה את זה בגוף.

[עדינה_ניפו*]

מבינה ומזדהה ומעריכה

[ריש_גלית*]

מצחיק שרק עכשיו שקראתי את הסיפור "איך הייתי לד'י-ג'יי" הבנתי כמה מעט שיתפת בזה.
איזה פַּן נפלא שלך הסיפור הזה מאיר! (קשה לי להסביר בדיוק, אני מקווה שאת מבינה).

[ציפורי*]

תודה
(לא ממש הבנתי, תידרשי להסביר כמובן (אפשר גם בע"פ. אני לא מתכוונת לפספס הסבר שקשור לפן נפלא שלי ).

[ציפורי*]

מעדכנת-

החתונה הייתה בסך הכל חוויה כיפית וחיובית. השלב של מוזיקת הרקע היה נחמד, ובסך הכל מאוד מאוד רגוע.
היו דברים נורא נחמדים- כמו שיר הכניסה לחופה שהיה המלצה שלי והיה נורא יפה ומרגש, או כמו להיות בארוע כחלק מהצוות (משהו שעשיתי הרבה לפני שנים, כמלצרית, והיה נחמד לעשות אותו שוב אבל בתפקיד אחר, הרבה יותר שווה ).

בשלב הריקודים לא היה כל כך מוצלח P-: .
זה התחיל בפתאומיות, אחרי כמה שעות רגועות של מוזיקת רקע, וכנראה כבר לא הייתי מוכנה וערנית. ואז, לפני שהספקתי להבין מה קורה, איזה חבר של החתן בא ונורא לחץ עלי שאשים שירים מסוג מסויים (שאין לי), ובגלל שנלחצתי המעברים לא היו מוצלחים כל כך, והיו גם בעיות של סאונד (חלק מהשירים לא נשמעו טוב).

אבל התמודדתי עם כל זה ממש יפה! קודם כל- אחרי הילחצות קטנה ונסיון לריצוי שלא עלה יפה- נזכרתי שאמרתי מראש לחתן שלא אשים סוג מוזיקה כזה (מהסוג שאותו בחור ביקש) והרגשתי שלמה עם עצמי, ושמתי את המוזיקה שאני רוצה והיה קטע קצר אמנם אבל נחמד שבו אנשים רקדו ונהנו.
והצלחתי להתגבר גם על זה שהיו כמה מעברים ממש גרועים, לסלוח לעצמי, לזכור שזה לא תמיד כך ושהסיטואציה הייתה מלחיצה- ובנוסף החלטנו לרכוש מיקסר ידני שיאפשר לי לעשות מעברים יותר חלקים וטובים.

זה מבחינתי הדבר הכי חשוב- לראות שאני יכולה לעבור מין "כישלון צורב" כזה ולצאת בשלום, לא להתמוטט מזה. זה מאוד משמעותי. וגם זה שיכולתי לא לקחת על עצמי את כל האחריות ולדעת שעשיתי כמיטב יכולתי, לסלוח לעצמי.

[לילה_טוב*]

זה מאוד משמעותי
נכון. מסכימה ומזדהה. מחזקת את ידייך, נשמע שאת בדרך הנכונה.

[לי_אורה*]

אמרתי מראש לחתן שלא אשים סוג מוזיקה כזה (מהסוג שאותו בחור ביקש) והרגשתי שלמה עם עצמי, ושמתי את המוזיקה שאני רוצה
די ג'י לא אמורה לתת לקהל את המוזיקה שהם מבקשים? הרי המטרה היא העונג והכיף של המוזמנים, ולא של הדי ג'י...

[ציפורי*]

מחזקת את ידייך, נשמע שאת בדרך הנכונה
תודה!

די ג'י לא אמורה לתת לקהל את המוזיקה שהם מבקשים?
כן, ועדיין יש די ג'יים שמתמחים בסוגי מוזיקה שונים- יש די ג'יים ששמים בעיקר רגאיי, במועדונים מסויימים הדיג'יי ישים רק מוזיקת טכנו ואין מצב לבקש פתאום את אייל גולן.
נכון שבחתונות באמת מקובל לפנות למכנה המשותף הרחב ולשים כל מה שמבקשים, בגלל זה כנראה שחתונות מהסוג הזה הן לא הכיוון שלי.
ידעתי את זה, ובהחלט הייתי מוכנה לשים את השירים היותר פופולריים ומיינסטרימיים שיש לי, אבל סיכמתי מראש עם החתן שיש דברים מסויימים שאין לי ואני לא רוצה לשים.
הרי המטרה היא העונג והכיף של המוזמנים, ולא של הדי ג'י...

אני מאמינה שזה הולך ביחד. זה ריקוד משותף (תרתי משמע..) אם אני נהנית- הקהל נהנה. אם אני מנסה לרצות, ונלחצת, אני נהיית לא קשובה. לא קשובה לקהל ולא קשובה לאינטואציה שלי שאומרת מה השיר הבא. (כי הרי צריך לזכור שבכלל god is the dj ......).

@}

[לי_אורה*]

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

מחזקת את ידייך, נשמע שאת בדרך הנכונה

[עדינה_ניפו*]

זה מבחינתי הדבר הכי חשוב- לראות שאני יכולה לעבור מין "כישלון צורב" כזה ולצאת בשלום, לא להתמוטט מזה. זה מאוד משמעותי. וגם זה שיכולתי לא לקחת על עצמי את כל האחריות ולדעת שעשיתי כמיטב יכולתי, לסלוח לעצמי.
כל הכבוד, לא מובן מאליו כלל וכלל.

(כי הרי צריך לזכור שבכלל god is the dj ......).
D-:

[הגבירה_בחום*]

זה מבחינתי הדבר הכי חשוב- לראות שאני יכולה לעבור מין "כישלון צורב" כזה ולצאת בשלום, לא להתמוטט מזה. זה מאוד משמעותי. וגם זה שיכולתי לא לקחת על עצמי את כל האחריות ולדעת שעשיתי כמיטב יכולתי, לסלוח לעצמי.
איזה יופי לקרוא אותך פה!
ממש מרגש התפתחותך כדי ג'יי, מי היה מאמין... (-:
ואיזה כיף שזה משהו שאת כ"כ אוהבת שלאט לאט הופך להיות מקור פרנסה.
וסיפור החתונה ובמיוחד המשפט הזה שציטטתי, ממלאים אותי בהזדהות גדולה, ומייצגים גם בשבילי את מה שהכי חשוב.
חיבוקים מותק.
@}

[אינטו_איציה*]

זה מבחינתי הדבר הכי חשוב- לראות שאני יכולה לעבור מין "כישלון צורב" כזה ולצאת בשלום, לא להתמוטט מזה. זה מאוד משמעותי. וגם זה שיכולתי לא לקחת על עצמי את כל האחריות ולדעת שעשיתי כמיטב יכולתי, לסלוח לעצמי.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני באמת קוראת פה, התחלתי מהסוף ואחורה...
וכבר רוצה לכתוב בהתרגשות שהחוויה הזו שעברת -כשלון צורב ולא מתמוטטים מזה,
אני מורידה בפנייך את הכובע ועוד כמה וכמה כובעים.
וואו.
זו משאת נפשי.
עברתי כמה כאלה בחיים הרבה פעמים התמוטטתי אחריהם...
ולא, ממש אין צורך.
וגם הפרנסה המתפתחת מהתשוקה לרקוד ולשמח ולהרקיד אחרים - מדהים!!
בא לי לבוא למסיבה!!

[לילה_טוב*]

יאללה מסיבה!
(אני באה)

[עדינה_ניפו*]

גם מסקרן אותי מה היה שיר הכניסה, אם בא לך לספר.

[מי_מה*]

וואוו מהממת! לא הייתי פה כמה זמן (חלק ממנו באמת לא הייתי בבית כי פירגנתי לעצמי כמעט שבוע בהאנגר 'אדמה' בקורס השווה והמומלץ של ליאת דרור וניר בן גל) וכל כך מרגש למצוא פה את הסיפור עם הסוף החדש ואת הסיפור עם ההתחלה החדשה . דוקא בגלל שכן דיברנו על צעדייך הראשונים בתיקלוט, ההתפתחויות האלה מרגשות עד לרמת הלחלוחית בעיין. אני בטוחה שאת די ג'י נפלאה ומסכימה איתך שדי ג'י לא צריכה לנסות לקלוע לטעם אלא רק להגיב לתחושת הבטן ולעבוד עם החומרים שמרגשים אותך ועוזרים לך להיות צינור טוב למתנה שלך. התרגשתי נורא גם מהעובדה שאת הולכת לתקלט את מסיבת הקייץ שלכם. אלו נעליים גדולות וסופר שוות שביקשו ממך לנעול ואני משוכנעת שתרקדי בהן בחן.
אוהבת אותך. תודה שיתפת!

[ציפורי*]

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני באמת קוראת פה

נעים להכיר

יאללה מסיבה!

זו אחת הפנטזיות שלי, לעשות עם כולכן מסיבה!

לגבי השיר- זה היה בהשראת מישהי מכאן, שהתלבטה איזה שיר לבחור לחופה (אני לא כותבת את שמה כי לא זוכרת באיזה ניק שלה זה היה ) ובסוף בחרה את זה, ונורא התלהבתי ממנו (לא הכרתי את הביצוע הזה לפני כן


אני בטוחה שאת די ג'י נפלאה ומסכימה איתך שדי ג'י לא צריכה לנסות לקלוע לטעם אלא רק להגיב לתחושת הבטן ולעבוד עם החומרים שמרגשים אותך ועוזרים לך להיות צינור טוב למתנה שלך.
תודה! מאוד מחזק, במיוחד כשזה בא מחיית מסיבות מנוסה כמוך

ותודה גם על זה
התרגשתי נורא גם מהעובדה שאת הולכת לתקלט את מסיבת הקייץ שלכם. אלו נעליים גדולות וסופר שוות שביקשו ממך לנעול ואני משוכנעת שתרקדי בהן בחן.


ובכלל, על כל האהבה והפירגון

לכולכן

[עדינה_ניפו*]

איזו בחירה נפלאה של שיר!!! (זוכרת מי זאת היתה (-:)

(בסתר ליבי חולמת כבר שנים על חתונה אמיתית יום אחד עם אישי היקר והאהוב וכמו נערה בת 16 מפנטזת גם על השיר... מי יודע, בנתיים אני נוכחת לגלות שחלומות מתגשמים)

[מי_מה*]

גם אני זוכרת... ואפילו פגשתי אותה לא מזמן בפסטיבל סן ביט
יאללה מסיבה! אולי לכבוד השנה החדשה? נגיד ב 8/9
<מתרגמת פנטזיות ללוח השנה>