בלוג כל סוף והתחלה בשמחה

עדינה, את מוזמנת לכתוב לרשימת התפוצה של רחובות גזר ולבקש שיפרסמו הלאה. חשבתי עוד שבטח יש איזה פורום מסז'יסטים או משהו כזה שאפשר לפרסם שם. ולברר כמה עולה מודעת מילים בחיים אחרים.

בימים האחרונים זה מה שהצליח להוציא אותי מהדיכדוך... (באנגלית וארוך אבל אם יש לכם את האפשרות והכח...מומלץ בחם)
http://www.youtube.com/watch?v=OhU99yaOcjw

קרוואן 60 מר
אישה עומדת מעל כיור מכינה קציצות
ברקע בפול ווליום - רייג' אגנסט דה משין
שני בנים (8,6) על הרצפה משחקים קלפי סופר גול,
בן 9 עומד מול התנור מביט בהשתקפות שלו שזזה בתנועות ראפר (rapper) קצובות... לבוש כולו בשחור (כמידי יום) מייחל ליום בו יסכימו לו הוריו עגיל בגבה, בלחי, בלשון... יקנו לו מגפיים שחורים גבוהים... יקבל חדר משלו עם מערכת תופים וגיטרה חשמלית...
לצידו פעוטה (2.5) מניעה את ראשה מעלה מטה
לפתע קולט הילד בזווית עינו את אימו מתנועעת גם היא מעל סיר הבשר
האם קולטת את מבטו
חיוך רחב מתפרש על פניו, הוא קופץ על אימו מנשק ומחבק אותה כמי שקורא "אוווו, אז את מבינה אותי, תודה אמא!!!!!!!"

"אוווו, אז את מבינה אותי, תודה אמא!!!!!!!"
כמה נפלאה ידיעת ההבנה, גם להבין מישהו וגם להרגיש שמבינים אותך.
תענוג! @}

איזו תמונה ביתית נהדרת

מה שאמרה הגבירה

מה שאמרה הגבירה
@}

זה מדהים לפעמים, כמה הם צריכים רק את ההקשבה , נטו, בלי הסחות, בלי שיפוטיות, בלי לימוד. רק להיות שם בחוויה.
כל כך פשוט, כל כך מסובך. @}

מקסים מקסים. מזדהה גם עם הילד וגם עם האמא

.
כיף לי שאני יכולה באמת לראות את התמונה שאת מתארת.
כיף לי ללכת לישון עם התיאור הזה.

עירית_לוי

מקסים מקסים.

אתמול בערב - דיאלוג פנימי

"נמאס לי לחיות בפחד שיש לי לי סרטן, בפחד מתמיד מהמחלה מהמוות...

כבר הייתי מעדיפה לדעת שיש לי מחלה איומה וזהו!
ככה לפחות הייתי יכולה להפסיק לדאוג והייתי מתחילה לפעול
הייתי מתחילה במסע פנימי עמוק ועשיר
הייתי מפסיקה לרוץ ולמהר
הייתי מקשיבה לעצמי
היה לי ברור מה הן סדר העדיפויות שלי
הייתי דואגת לעשות מה שטוב לי, מה שאני רוצה
הייתי מעריכה את מה שיש לי
נהנית מהחיים
פורצת גבולות
עושה דברים שאני לא מעיזה
מפסיקה לדפוק חשבון
הייתי מתחילה לחיות!!!"

אז הבקר אני קמה ליום חדש ומבלי לבזבזב עוד רגע אחד הנה המסע מתחיל...
בקר טוב

אמן על הכל חוץ מעל המקור לתובנות המקסימות.
כאן גרות בכיף עדינה ועצמה.
בהצלחה אחות לבי היפה.

יום חדש

גם אני מברכת אותך עדינה החכמה על התובנות שלך שמאירות את עיני במין "עוד יום" כזה (של ניקיונות P-: )
מוצאת את עצמי לעיתים קרובות מהרהרת במחשבות דומות כשקשה לי לזוז, לצאת מעצמי, להלחם, להנות, לפרוץ גבולות וחושבת שאם רק הכאב של החיים היה פחות חלש ועמום אז בטח הייתי נלחמת כמו לביאה ויוצאת לטור-דה-פראנס כמו איזה לאנס ארמסטרונג.
החכמה היא לגייס את הכוחות של הלביאה הלוחמנית ככה ביום יום כשצריך לעשות ספונג'ה ואין חשק
מוסרת לך הרבה אהבה (וטפו טפו טפו חמסה חמסה)

החכמה היא לגייס את הכוחות של הלביאה הלוחמנית ככה ביום יום כשצריך לעשות ספונג'ה ואין חשק
כן... אני כמובן מזדהה.
מוסרת לך הרבה אהבה (וטפו טפו טפו חמסה חמסה)
חמסה חמסה, ומאוד מזדהה עם הדיאלוג הזה.
וכמו שכתבתי אצל מימה, בזמן האחרון, המחשבות המערערות שלי באות בעצם כשאני בתקופה של שוונג קדימה, של דברים חדשים, של התפתחות בחיים.
מאחלת יום חדש ומוצלח במסע.

http://www.youtube.com/watch?v=SrtwSZbM ... po]youtube gdata player[/po]

בנות סילחו לי שאני לא מגיבה כרגע על הפוסטים האחרונים שלכם... מבטיחה להגיע לזה בקרוב.

אני נכנסת לכאן עכשיו כי מחר יש לי יום טיפולים בתל אביב ואחת המטופלות ביטלה כרגע עקב מחלה.
אם אתן מכירות מישהו/י שעשוי להתעניין במסג' רציני (שעה וחצי, עלות 250 ש"ח) אשמח אם תעבירו את הידיעה הלאה...
אשמח לסגור את המקום שלה.
אם לא אמצא אצטרך לסדר לי מפגש עם איזו חברה במקום!!! (לא פחות מפתה אותי כמובן)
או שאתפתה לשופינג בעיר הגדולה...
בקיצור, כדאי לפני שאצא לשופינג למלא את החור הזה (-:
נשיקות

(המס' שלי לתיאום - 0548122925)

עירית_לוי

המחשבות המערערות שלי באות בעצם כשאני בתקופה של שוונג קדימה, של דברים חדשים, של התפתחות בחיים..
גם לי זה קורה.
וזה גם יכול לבוא בעיתות של דאון, משהו אחד גדול תקוע שמפעיל שרשרת של חששות שכל העולם יעצר וימות.

בעיני זה מקסים, כל מה שכתבת.
לדעתי את כבר בדרך להגשים את כל מה שתיארת שתעשי במקרה ו... ללא כל קשר לפחד מהסרטן.
הפחד הוא טבעי ואנושי, לדעתי רובנו שם... השאלה היא איך את מדברת אליו.
המחשבה שאת מעדיפה כבר שיהיה כאן אומרת שאת רוצה להתבונן בו בגובה העיניים, מבלי לפגוש את הפחד.
לדלג על שלב הפחד זה כמובן פיספוס אדיר ומיותר

לתת לפחד מקום ולקיים איתו דיאלוג. מה יכול להיות? להפוך אותו לדחף שיוביל אותך לממש את כל הכוח העצום שבאת להגשים כאן, בחיים אלו.

עדינה יקרה,
״יא מדוייקת אחת!״.
זה מה שהרבה פעמים מתחשק לי לכתוב לך, אחרי שאני קוראת תובנות שאת משתפת בהם כאן ובדפים אחרים.
לי, מהצד, זה נקרא כ״כ ברור שאת:
במסע פנימי עמוק ועשיר
ושכבר עברת כברת דרך!
לגמרי יצרת אצלי את הרושם שעל מרבית הרשימה שלך את יכולה לסמן ״וי״ ענק.
עם נפילות ברור,
את בנאדם, ובלמידה מתמדת.
ועדיין, וי, כעת, כשאת בבריאות טובה, ולמרות הפחד!

מצטרפת פה למקהלת היריקות
ולחמסה-חמסה-חמסה. @}

_המחשבה שאת מעדיפה כבר שיהיה כאן אומרת שאת רוצה להתבונן בו בגובה העיניים, מבלי לפגוש את הפחד.
לדלג על שלב הפחד זה כמובן פיספוס אדיר ומיותר_
כל כך מסכיה איתך נועה. פיספוס אדיר ומיותר! תולה לי את זה בתוך הראש כתזכורת (-:
להפוך אותו לדחף שיוביל אותך לממש את כל הכוח העצום שבאת להגשים כאן, בחיים אלו.
וגם את זה.
תודה

_ושכבר עברת כברת דרך!
לגמרי יצרת אצלי את הרושם שעל מרבית הרשימה שלך את יכולה לסמן ״וי״ ענק._
באמת עברתי וואחד כברת דרך בשנה האחרונה. אפשר להגיד שהייתי בגיהנום הקטן שלי ויצאתי מהעבר השני.
העניין הוא שאני עדיין חווה את הפחד כדבר משתק רב הזמן. וכמו שנועה אמרה (ובעלי אומר לי יום יום) לפחד יש מקום בחיי, עובדה שהוא נוכח וקיים אז במקום לדחוק אותו ולרצות להעלים אותו העבודה היא להסתכל לו בעיניים, לחוות את ההזדמנות שהוא פותח בפני.

הערב בדרך חזרה מתל אביב אחרי יום באמת מושלם של טיפולים והנאה (וכן, עשיתי שופינג ואת רב מה שהרווחתי הוצאתי על בגדים חדשים) אחרתי את הרכבת חזרה. נהג המונית האדיב היה כל כך אדיב וכל כך רצה שאגיע מוקדם והכי מהר שאפשר לרכבת (אפילו יצאתי 35 דקות לפני הזמן מה שלא אופייני לי. אני בדרך כלל יוצאת ברגע האחרון. כך שהיה לי מלא זמן להגיע) שהוא לקח אותי בדרך קיצור אעלק והגענו לכביש שעובדים עליו והוא חסום ופוקק כולו...
הייתי אמורה לפגוש את בן זוגי ברכבת הזאת ולהגיע לילדים לפני שהם נרדמים.
בנתיים הבייביסיטר התקשרה אלי כל רבע שעה כדי שאחינעם תוכל לבכות לי בהיטריה בטלפון "אאאאייייימממממאאאאא, אנייייייי רוצההההה אותךךךךךך!!!"
ואני יושבת לי שם ברכבת מחכה לרכבת הבאה עם כזה פלונטר נוראי בבטן.
הפוכה לגמרי.
כועסת על הנהג מונית המעצבן שאמר לי אלף פעם סליחה ו-
הייתה לי כוונה טובה ו-
מגיע לי מכות ו-
אל תכעסי ו-
הכל לטובה....

ואני חושבת לעצמי
"יאללה, מה כבר קרה? אז תגיעי 40 דקות יותר מאוחר הביתה? זה לא נעים נכון אבל זה ממש לא כל כך נוראי"
אבל בין הראש לגוף היה פער גדול מידי.
הייתי באי שקט איום.

לפני שהנהג מונית הוריד אותי הוא אמר "את עוד לא יודעת את זה כי את צעירה אבל באמת שהכל לטובה. פעם תביני את זה"
ואני אמרתי לו , "האמת היא שקרו לי מספיק דברים כבר כדי שאני אדע את זה"
אז למה לעזאזל אני לא באמת יודעת את זה לעומק עדיין?
ישבתי שם ואמרתי אילחמדולילה
חשבתי על הסיפור המקסים של גבי ניצן.
על המתנה שטמונה בכל דבר במיוחד תחת העטיפות הלא יפות.
אבל שום דבר לא עזר.
הדבר היחיד שהקל עלי מעט היה כשהפסקתי להתנגד לתחושות של הגוף שלי.
בשלב מסויים ישבתי ונשמתי והסכמתי להרגיש את הקושי.

אבל כעת, כמה שעות אחרי אני שואלת את עצמי ,למה אני עדיין חווה קושי עצום כל כך במצבים יחסית פעוטים?
מתסכל אותי.
אבל שוב, יודעת שיותר גרוע להתנגד לזה.

_אבל כעת, כמה שעות אחרי אני שואלת את עצמי ,למה אני עדיין חווה קושי עצום כל כך במצבים יחסית פעוטים?
מתסכל אותי._
אני גם שואלת את עצמי את השאלה הזו, ומה שעולה לי (לפעמים) זה שהדברים האלו, הספציפיים מעוררים בגוף את הזכרונות הראשוניים שיצרו את הקושי מלכתחילה.
אז אם זה לא לאכזב (את הילדים), לבגוד (?בילדים), שאולי פעם אלינו לא הגיעו בזמן ואנחנו זוכרות את התגובה בגוף.
הגוף תמיד זוכר.
ולא להתנגד לזה נשמע חכם. איך? זו שאלה.
אני מתבוננת, מתוסכלת לפעמים שזה חוזר, אבל נכנעת.
מה עוד נותר לעשות?

_ואני חושבת לעצמי
"יאללה, מה כבר קרה? אז תגיעי 40 דקות יותר מאוחר הביתה? זה לא נעים נכון אבל זה ממש לא כל כך נוראי"
אבל בין הראש לגוף היה פער גדול מידי.
הייתי באי שקט איום._

שרשרת התגובות שמפעילות אותנו היא כ"כ מהירה שלא ניתן לזהות את כל ההקשרים שדבוקים וצמודים אחד לשני.
היה לך יום מדהים! ואני מתארת לעצמי שהרבה מעבר לזה... יש שם חיבור נשמתי מאוד עמוק וגבוה למי שאת במקור.
הפער הזה בין החיבור למקור לבין "החיים" הוא אדיר.
לצאת החוצה מגן העדן זה דורש הכנה והבנה

בפעם הבאה אולי תצליחי יותר אבל חשובה המודעות כאן.

כל העולם "זקוק" לך, יושבות עלייך מחוייבויות. טבעי אנושי ומוכר.
את מבקשת להבדיל בין קודש לחול.
הארועים הללו באים להדגיש זאת בפנייך ולאפשר לך ללמוד איך לגלוש יותר ברכות בין שני העולמות.
את תוכלי לזה, רק חשוב שתכירי בזאת ותראי.
הראיה את המציאות היא הפתח לשינוי והשינוי הינו פנימי לגמרי, בהתייחסות, בהבנה, בקבלה שלך.

אין לי שום עצה ותבונה, רק

_היה לך יום מדהים! ואני מתארת לעצמי שהרבה מעבר לזה... יש שם חיבור נשמתי מאוד עמוק וגבוה למי שאת במקור.
הפער הזה בין החיבור למקור לבין "החיים" הוא אדיר._
זה כל כך נכון. המקום שאני נמצאת בו בעת הטיפולים הוא מרפא עבורי לא פחות מלמטופל. אני עוברת מסעות מדהימים תוך כדי ולפעמים בסוף טיפול אני חושבת שאולי נהניתי אף יותר מהמטופל! אני בהיי מסוג שקשה לתאר (-:
ואז הנפילה הזאת אל תוך מציאות אחרת של החיים... ממש הפיל אותי והתאכזבתי גם.
התאכזבתי מעצמי מחוסר היכולת שלי לקחת את הדברים בקלות, לזרום...

את מבקשת להבדיל בין קודש לחול.
מושג שפעם הייתי עסוקה בו רבות.
איך אני לומדת לגלוש ביתר רכות בין שני העולמות?
שואלת בעיקר את עצמי וגם יודעת שאין תשובה לזה.
זה עניין של זמן ונסיון ויכולת שלי להיות רכה עם עצמי.
הגמישות הזאת שאני מבקשת מעצמי ביחס לשינויים בנסיבות חיי כדאי שתתחיל ביחס שלי לעצמי.

אני בהחלט נמצאת שוב בזמן מעבר.
עולים דברים סביבי ובתוכי שהיו רדומים זמן מה... לא קל אבל גם טוב לראות כמה אני כבר במקום אחר.
לא מפיל אותי, לא שולח אותי לתהומות החשיכה. בכלל לא.
זה בסדר, כנראה הגיע הזמן לעוד קפיצת גדילה. עוזר לי לחשוב במונחים האילו בזמן שעולים דברים לא קלים.

נעים לדעת שכולכן כאן כרגיל.

מזדהה מאוד עם הכל.

גם אני מזדהה מאוד ומחבקת.

_את מבקשת להבדיל בין קודש לחול.
מושג שפעם הייתי עסוקה בו רבות.
איך אני לומדת לגלוש ביתר רכות בין שני העולמות?_

הרכות לעצמך היא כמובן בראש.
מעבר לכך, את יכולה להתחיל לבדוק באיזה מקומות נוספים בחייך את יכולה להכניס קודש, ומתוך חיבור לתחושה הנפלאה שאת חווה בזמן שאת בקודש להבין שאין זו מטלה אלא מתנה.
ידיעת הקודש אינה אומרת שכל השאר בדרגת נחיתות אלא שאת רוצה להיות בקודש ולכן מחפשת לקדש מעשייך.
מה שאינו נראה לך מקודש אינו תפקידך כאן בעולם זה - זה בהגזמה, כדי שתביני שאת יכולה לנקות מעלייך מספר מחוייבויות שמעיקות ואינן משרתות אותך עוד.
זהו תהליך הצמיחה והגדילה.
הבחירה בקודש, ההבנה שלא בכל מקום תוכלי להתחבר למהות הגבוהה שלך ושם תחושי פער, הבחירה לנקות מעלייך מחוייבות/רגשות שאינה משרתת את האני הגבוה שרוצה להתפתח ולהתקדם.
לי זה מאוד מתחבר לכאן:
_הייתי מפסיקה לרוץ ולמהר
הייתי מקשיבה לעצמי
היה לי ברור מה הן סדר העדיפויות שלי
הייתי דואגת לעשות מה שטוב לי, מה שאני רוצה
הייתי מעריכה את מה שיש לי
נהנית מהחיים_
@}

_הייתי מפסיקה לרוץ ולמהר
הייתי מקשיבה לעצמי
היה לי ברור מה הן סדר העדיפויות שלי
הייתי דואגת לעשות מה שטוב לי, מה שאני רוצה
הייתי מעריכה את מה שיש לי
נהנית מהחיים_
אני יודעת שאני עושה הרבה מאד מזה כבר אבל חשה שאני מוכנה כעת לעוד.
זה קרה לי בעבר עכשיו שאני חושבת על זה.
היתה הרי תקופה אינטנסיבית לפני נגיד שנה (אין לי מושג של זמן) בו הייתי מוכנה לשינויים רציניים בחיי אבל לא היתה עדיין האפשות לעשות את השינויים פיזית במציאות ולקח זמן עד שהבנתי שהשינוי הנצרך באותו זמן הוא שינוי פנימי קודם כל.
אני כנראה בתקופה דומה. משהו בתוכי חסר שקט כמו ילד שכבר רוצה ללכת אבל הגוף עדיין לא לגמרי מוכן וזה יוצר תיסכול לפעמים.
זאת תקופה עם נפילות וכאבים וחוסר שיווי משקל...עד שלומדים לעמוד על הרגליים, להתייצב וללכת.
נו טוב, חשבתי שאני כבר יודעת ללכת (-:
יאללה, עכשיו אני רוצה ללמוד לעוף!

הבחירה בקודש, ההבנה שלא בכל מקום תוכלי להתחבר למהות הגבוהה שלך ושם תחושי פער, הבחירה לנקות מעלייך מחוייבות/רגשות שאינה משרתת את האני הגבוה שרוצה להתפתח ולהתקדם.
איזה משפט מקסים

ובכלל תודה על הדברים שלך נועה. הם מדוייקים לי.

את שם ואני פה ושתינו כאן וזה מחמם את לבי.
אני חושבת שאנחנו מוכנות לעוף.

בדיוק ערכתי את דבריי...

כשהייתי ילדה תמיד פינטזתי על האפשרות לעוף (בטח כמו כולם)
אבל ידעתי שאם היינו עפים יום יום זה כבר לא היה מיוחד או מרגש אותי אז הייתי מדמיינת שלכל אדם יש את האפשרות לעוף רק יום אחד בחודש ואז היינו מתאמים מראש עם מי שרצינו ובוחרים יחד את היום תעופה שלנו לאותו חודש (-:
אז הולכת למיטה עכשיו ואני אדמיין יום תעופה שלנו יחד, כמו שהייתי עושה כשהייתי ילדה (הרבה יותר שווה מסקס,תאמיני לי!)

פעם הייתי גם חולמת אינסוף חלומות תעופה, לאן הם נעלמו??? מתגעגעת אליהם )-:

וגם חלומות של מים... גם הם כבר מבקרים לעיתים רחוקות.

אז גם אני אלך לישון
ואנחנו נחלום שאנחנו במים מלטפים
ונחלום שאנחנו עפות
ונתעורר ליום חדש ונעים כמו חלומות טובים

אוהבת אותך שותפתי למעוף.
לילה מבורך.

וגם אני רוצה לעוף איתכן בנות (שערות בשעות לא הגיוניות בכלל...)
אוהבת, לימונדה

פרופסור גור זאב נפרד מהסטודנטים
http://www.mako.co.il/news-channel2/Cha ... o]facebook share[/po]

(אמנם אין לי קול במחשב אז אני לא יכולה לשמוע את דבריו אבל התמונה ברורה ומרגישים כל רגע גם בשקט)
אחד הדברים הכי קשים וכואבים בשבילי וגם מפחידים היו איך שאמא שלי פשוט נעלמה ונסגרה, כמעט ברגע שהיא גילתה שנותר לה רק זמן קצר לחיות.
הקטע הזה כל כך נוגע לליבי וממלא אותי בהשראה, לראות אדם כל כך נוכח ופתוח.
הלוואי עלי ככה להיות כל יום.

רק יום אחד לאחר מכן הוא הלך לעולמו.

שליחה על ידי פז* » 11 ינואר 2012, 15:17

פרופסור גור זאב נפרד מהסטודנטים
מדהים

בבית אני עשויה להיות שבר כלי, עצובה, טרודה, מבולבלת
ולצאת מהבית לעשות טיפולים במוצ"ש קפוא עשוי להרגיש כבד וקשה
אבל המגע בגוף של האישה ששוכבת על מיטת הטיפולים שלי מביא איתו מרפא מיידי לגופי ולנשמתי
בסיום המחצית הראשונה של הטיפול אני מבקשת ממנה להסתובב וכבר כל כולי בתוך המסע המופלא של גילוי הגוף החדש הזה
אין פחד, אין דאגה, אין עצב
הכל נשאר רחוק מאחורי, בעולם הולך ונעלם
ואני בעולם החדש הזה
סקרנית עד אין קץ, לגעת, לחוות, לגלות
היא נפתחת, מתמסרת
ואני נשאבת פנימה... אין זמן, אין מקום
שם, ברגע המיוחד הזה אני מבינה את משמעות המילה - אנרגיה
איך עוד אפשר לקרוא לזה?
זה מעבר למילים או להבנה
האישה הערב קראה לזה "את מדברת עם הגוף שלי"
זה נכון, זה גוף מדבר עם גוף
הראש שלי, אין לו מושג מה הידיים עושות
הן לא זקוקות לו
הן גם לא זקוקות לעיניים שלי
זאת אנרגיה
זה גם לא הידיים עושות
זאת חוויה כולית
היא שלמה
בין שתינו
זה לא אני המטפלת או היא המטופלת
זה ריקוד משותף
ללא ההתמסרות שלה אין כלום
ללא ההתמסרות שלי אין כלום
אבל כשהשתיים מתמסרות
זה משחק שלם
זה ריקוד טנגו או סלסה
זה עולם ומלואו
זה סיפוק שאין שני לו
וכשהיא מחבקת אותי ואומרת תודה לך אני רוצה לצעוק "תודה לך !" (אבל אני לא צועקת אבל כן אומרת)

תודה תודה תודה בורא עולם על שנתת בידיי את האפשרות.
שבוע טוב לכולכן חברות יקרות ואהובות

שבוע טוב אהובה! זכית. זו יכולת מופלאה להעביר כך את אלוהים דרכך מגוף לגוף

כמו שיר ערש
לקרוא אותך עכשיו לפני שינה.
תודה לבורא עולם על כל הקסמים, ולך ולמעשי ידייך.
כשירצה השם והזמן והשאר, יש פה גוף שמה זה צריך התמסרות כזו איתך.
שבוע נקי אחות לבי.

זכית. זו יכולת מופלאה להעביר כך את אלוהים דרכך מגוף לגוף

ובמקום הזה כמובן מתקיים ריפוי אותו תוכלי לשכלל בבוא העת ולהעניק מימד נוסף למפגש @}

מדהים מה שכתבת עדינה ובעיקר עושה חשק לבוא לטיפול אצלך!
גם אותי העבודה מצליחה לשלוף מעצמי ולהוציא ממני יכולות נשכחות, איכויות שלא מצליחות להתקיים בבית, להרים את האנרגיות שלי ולמרכז אותן
כשמרגישים כך זה כנראה אומר שעושים את היעוד שלנו, מפני שכשעבדתי בעבודות אחרות בעשור השני לחיי רק בשביל להתפרנס ממש סבלתי

מקסים
מזדהה מאוד @}

עירית_לוי

זו יכולת מופלאה להעביר כך את אלוהים דרכך מגוף לגוף

מרגש.
גם לי זה עשה חשק לבוא

.

כל כך מוכר... תארת נורא יפה את הקשר המיוחד הזה בטיפול. @}

מדהים מה שכתבת עדינה ובעיקר עושה חשק לבוא לטיפול אצלך! לגמרי לגמרי

גם לי זה עשה חשק לבוא
כמה מקורי

איזה יופי את מתארת את מה שאת עושה
איזו מתנה
מקנאה (גם בך עם המתנה וגם רוצה להיות האשה הזאת שרוקדת איתך ומקבלת מסאז')
מקוה שבקרוב יצטלבו דרכינו- הביקור היה קצר מדי וקשה לי מדי לתמרן בין כל החזיתות
חוץ מזה, מקוה שיש תקופה רגועה יותר אצלך בבית

יְבָרכֶךְ יהוה, ויִשְמְרֶךְ.
יָאֵר יהוה פָנָיו אֵלַיךְ, וְיחנֶךְ.
יִשָא יהוה פָנָיו אֵלַיךְ, ויָשֵם לָךְ שָלום.

למנצח מזמור לדוד, השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע... (מזמור יט)

בקר טוב

איזו נשימה טובה על הבוקר אהובה
אמן
שבוע מלא חסד

שבוע מקסים יהלום
מלוא האהבה וחסד,
נדבר יותר מאוחר...

היי עדינה, התעדכנתי קצת, מרחיב את הלב כאן

עירית_לוי

תרגיל שקיבלתי השבוע - לכתוב את היום האידיאלי שלי.
לכתוב אותו לפרטי פרטים מהרגע שאני פוקחת עיניים עד שאני עוצמת אותן בלילה.
ללכת הכי גבוה, רחוק, רחב... שאני יכולה לדמיין!
אז התחלתי, בנתיים רק עשיתי את שעות הבוקר אבל מה שמצאתי להפתעתי הוא שחלק ניכר ממה שהייתי רוצה הוא לגמרי בר השגה.
כלומר אני יכולה לחיות את זה כבר עכשיו.
איזה גילוי!
אז התחלתי (-:
בימים האחרונים אני חיה את בוקר החלום שלי

הולכת לכתוב את המשך היום שלי, מי יודע אולי כל היום יהיה יום חלומי!

אנסה לתרגל גם...רק שביום האידיאלי שלי מככבת השמש

וחם ואולי ברקע יש את רחש הגלים...
כרגע מסוגלת להפיק איזה מרק ולחלום בהקיץ על הקיץ

מגיעה לכאן אחרי נסיון לכתוב לעצמי.
כאן יולדעת שאתן מקשיבות לי בחמלה ובאהבה ויש בזה משהו שפותח את הלב ומאפשר נשימה.

עולם ומלואו בתוכי
חי
נאבק על זכותו לקיום
מחפש
עולם גדול ורחב
כמיהה לאהבה
שלי לעצמי
לגמרי שלי לעצמי
בכל מצב
בכל יום
וכשקשה, כשטועה
כשנכשלת
יודעת שאני נוגעת, בי
יודעת שהנגיעה הזאת היא הסתיו שנוגע בקיץ
הקיץ שלעולם יחלוף ויפנה מקומו לסתיו שיקבל בברכה את פני החורף שימסור את עצמו לאביב בידיעה שהקיץ שוב יגיע והכל יתחיל מהתחלה
אבל כמו עונות השנה שעם השנים הולכים ומשתבשים ומתקצנים
כך גם העונות המתחלפות בתוכי
לפעמים נדמה לי כי השגתי שלווה מסויימת, אמונה בטבע המתחלף
בספירלת החיים האינסופיים
אבל כשהסערה מגיעה (משום מקום כך נדמה לפעמים) והרוחות נושבות בחוזקה וענפים נשברים והגשם סוחף ומאיים להטביע אני לא יודעת אם להתמסר לזרימה או למצוא לעצמי קרקע יציבה, לאחוז באיזה גזע חזק חזק ולחכות שהכל יעבור.
מה פחות כואב?
מה פחות קשה?
מה מייסר אותי פחות?
או שהחיפוש הזה הוא בכלל חסר טעם.
למה לכאוב פחות?
למה לחפש את הדרך הקלה, הפחות מטלטלת?
אולי כאן טמונה התשובה.
אולי אני מחפשת במקום הלא נכון?

נזכרת במשהו שכתב צפריר על המרה השחורה.
שאחנו לא בוחרים את המרה השחורה אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך להגיב אליה.
אפשר לתחום אותה, "לכתר" אותה הוא כותב, באדמה כדי שלא תתרחב להיות ים גדול
ואז לפזז סביבה בריקוד ובמחול!

מדמיינת את המערבולת הזאת בתוך שלולית קטנה, מסתכלת פנימה, רואה איך הכל נבלע בתוכה
הכל
הטוב והרע
היפה והמכוער
ומפנה מקום לחדש.

תודה לכן כאן על ההקשבה שכבר העניקה לי מזור ותודה לצפריר שמילותיו תמיד עושות בי סדר.

תודה עדינה. המילים שלך מעוררות השראה.

עדינה. חשוב, חשוב וכל כך נכון. לא פשוט לעשות סדר במערבולות וסופות. כי כל הרעיון שלהם הוא להוציא אותנו מהשיווי משקל. ...
הייתי רוצה להעתיק אותך לרגעי מצוקה..
תודה ! @}

מקסים @}

_מדמיינת את המערבולת הזאת בתוך שלולית קטנה, מסתכלת פנימה, רואה איך הכל נבלע בתוכה
הכל
הטוב והרע
היפה והמכוער
ומפנה מקום לחדש._
מקסים

עירית_לוי

הניסוח בו תיארת את עונות השנה שלנו ושל העולם, כל כך מקבל וכל כך יפה. וכל כך מה שאמרתי שלשום לשותף, רעיונית.
כמה מחזק לזכור שיש דברים איתנים בכל העונות, כמו האהבה שלי אליך ואמן אהבתינו לעצמינו.

המילים שלך מאד מאד מרגשות ובייחוד מרגש אותי ומדהים אותי כל הזמן לגלות שכל-כך הרבה מאתנו עוברות דברים דומים ואני חושבת שאולי זה מצביע על כך שבאמת הכל מתרחש עמוק בתוכנו ולא בהכרח קשור למציאות המשתנה, משהו במסע הנשמתי שלנו, בעבודה הנשמתית, מחייב עליות וירידות, זריחות ושקיעות, מערבולות ואיים של שקט וכל הזמן יש את התנועה הזו שאולי היא היא בעצם החיים ?

אוהבת אותך ומחבקת חזק

עדינה יקרה גם אני שולחת לך חיבוק ווירטואלי חמים מתוק ונימוח ישר מהתנור (:

_נזכרת במשהו שכתב צפריר על המרה השחורה.
שאחנו לא בוחרים את המרה השחורה אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך להגיב אליה._
_אפשר לתחום אותה, "לכתר" אותה הוא כותב, באדמה כדי שלא תתרחב להיות ים גדול
ואז לפזז סביבה בריקוד ובמחול!_
נכון! חלק מהאומנות המעולה ביותר נוצרה מתוך פצעים ושריטות, חלק מאהבה הכי חזקה נבראה מהנזקקות ומהצורך בנחמה
אני גם מאד אוהבת את הרעיון של לאהוב את המרה השחורה
במיוחד בעולם שמטיף כל כך הרבה לחשיבה חיובית והשגיות
ולתחום אותה, בטח. שהרי כל דבר שבא בזמנו בא בטוב- אוכל, עבודה, לימודים שינה...
כשבאה אלי מפלצת המרה השחורה אני אוהבת לרקוד איתה ריקוד פראי
ואז כשהיא מגלה שאני בעצם די מבוסוטה ממנה נהיה לה משעמם איתי והיא הולכת לחפש מישהו אחר מדוכדך

ואז כשהיא מגלה שאני בעצם די מבוסוטה ממנה נהיה לה משעמם איתי והיא הולכת לחפש מישהו אחר מדוכדך
ממש ככה.
ולפעמים, אני מוצאת על עצמי, שאפילו לא חייבים לפזז באקסטזה סביבה, לפעמים מספיק לא להתרגש ממנה יותר מידי בשביל שהיא תשתעמם... סה"כ זאתי צ'תעממת די מהר, רק לפעמים זה לוקח זמן להבין את זה. (-:

ולפעמים, אני מוצאת על עצמי, שאפילו לא חייבים לפזז באקסטזה סביבה, לפעמים מספיק לא להתרגש ממנה יותר מידי בשביל שהיא תשתעמם...
נכון, אבל הרבה פעמים זה כיף (לי) לשמוע מוזיקה בלוז/רוקנרול לכתוב שירים מורבידים, או בבאופן על כמה אני מסכנה, ממש ממש ולבכות מכל הלב

״אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותייך.
וודא שמחשבותייך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות״

בקשר למה שכתבת על לחשוב יותר מדי.
בקשר לזה שרוב חיי אמרו לי שאני חושבת יותר מדי.
בקשר למחשבות בוראות מציאות בוראת מחשבות.

רבי נחמן, אלא מה.

חיבוק גדול אחתי
שבת שלום לכולן.

סרט חובה -
This Way Of Life
כדאי כדאי כדאי לראות!
(אנחנו ראינו בצפייה ישירה)

אגב, זה סרט דוקומנטרי והוא רלוונטי באותה מידה לגברים ולנשים.

תודה על ההמלצה על סרט @} זה נפל ממש טוב הערב. הצחיק אותי על ההקבלה בין מה שכתבנו על בשר, שחיטה וילדים. ואז לראות את סצינת הפתיחה.
חייבת להודות שלקח לי מלא זמן לקלוט שזה דוקו. גם בגלל איך שזה מצולם, וגם בגלל שהדמויות פשוט נראות הוליווד. מצטטת את הבחור "זה בראד פיט האמיתי" (-: והבחורה היא ממש פוקהונטס. הילדים כמובן הורסים... ראיתי סרט שממש מזכיר לי את המשפחה הזאת- קוראים לו surfwise תסתכלי אם יוצא לך על הטריילר

_This Way Of Life
כדאי כדאי כדאי לראות!
(אנחנו ראינו בצפייה ישירה)_
יש אותו גם בעברית? איך קוראים לו?
(קשה לי קצת עם המבטא הזה שלהם...)

יש אותו גם בעברית? איך קוראים לו?
אני לא מוצאת אותו בעברית. בעלי אמר שהוא יחפש תרגום לזה בעברית, אבל בנתיים נאדה.

אני יודעת, קשה להבין את האנגלית וזה חבל כי הם אומרים דברים מקסימים ומעוררי השראה באותה מידה שהתמונות, והנוף מעוררים השראה.

האמת היא שהסרט הזה הפך אותי, טילטל אותי...
התעוררתי למחרת בבוקר עם עצבות כבדה, ברגע הראשון לא הבנתי ממה ואז עלה הסרט.
חשתי תחושת החמצה
כאילו החמצתי את החיים שהייתי רוצה שיהיו לי
ברור לי שעם הזמן זה ילך וידעך וישכח
אבל אני לא רוצה לשכוח את זה
לא רוצה לשכוח את מה שזה עורר בי
בנתיים נותנת מקום לרגשות שעולים
ומחכה לגלות מה ילד יום

עוד קטע בקשר לסרט הזה הוא
שלילה קודם לכן היה לי חלום
התעוררתי בבוקר וסיפרתי אותו לדוד
חלום על סוסים
אני עומדת מעל canyon ענק שבתחתיתו נהר גדול
ובתוך הנהר אני רואה סוסים ענקיים יפייפיים שוחים במים
אני מוקסמת ומהופנטת מהסוסים
בהמשך החלום אני בתוך המים עם הסוסים אבל מתחת למים איתם...
בקיצור באותו ערב ראינו את הסרט ובקטע מסוים אני אומרת לדוד "זה החלום שהיה לי!"

לימונדה עכשיו ראיתי את הטריילר, נראה מרתק
אני אראה בהזדמנות הראשונה, תודה

הסרט נישאר איתי גם...אבל משום מה לא הרגשתי את תחושת העצבות. יותר מזה הרגשתי השראה. מתחברת לכל כך הרבה דברים שם...הסצינה של האבא והילד רוכבים ערומים במים.
מצד שני היה גם משהו חסר...הרגשתי כאילו לעיתים אני צריכה לשפשף את העיניים כי זה פשוט היה מסנוור מדי- כמעט כמו פרסומת.
מענין לראות את הסרט על משפחת הגולשים כי זה נותן פרספקטיבה של מה עבר על הילדים מזוית ראיה שלהם כמבוגרים.
מיד חשבתי גם על הסרט הזה
עוד סרט דוקומנטרי, עם עוד דמות של אבא יפה ואצילי. מעורר השראה...וכמובן סוסים ונופים עוצרי נשימה.
מסע של משפחה עם ילד אוטיסט שנוסעים מטקסס לחפש שאמנים במונגוליה- כשרב הטיול המשפחה רוכבת על סוסים...

שליחה על ידי פז* » 12 מאי 2012, 09:48

יש אותו גם בעברית? איך קוראים לו?
החיים שלנו

תודה פז!

4:00 לפנות בוקר -
"אתה זוכר את היום הזה כשרק נפגשנו אולי בשבוע הראשון, כשישבנו בבית הקפה הזה בפלורנטין ונפגשנו שם עם דנה? או שזה היה עם אורית? לא זוכרת... בכל אופן ישבנו והמלצר הביא לך פתק מאיזו בחורה שישבה בשולחן אחר ושאלה אם אתה פנוי וכתבה את מספר הטלפון שלה על הפתק?"
"כן"
"זה היה כשהיינו צעירים"
"כן, אבל אני כל כך הרבה יותר אוהב את החיים שיש לי עכשיו."

_ "זה היה כשהיינו צעירים"
"כן, אבל אני כל כך הרבה יותר אוהב את החיים שיש לי עכשיו."_
נפלא!!

4:00 לפנות בוקר?
לפעמים ההבדל בין צעירים לזקנים נמדד לפי האם 4, הוא בסופו של לילה או בבוקרו של יום.
ואולי הייתם ערים באשמת התרנגולים?

איזו שמחה לראות אותך במה חדש!

מצטרפת לאמא של טוסיק דבש ל:איזו שמחה לראות אותך במה חדש!

מצחיק...אני ערה מחמש (בגלל הקריאות הרמות של התרנגולים ובמיוחד זה שישן מחוץ לחדר השינה שלנו ואיכשהו האקוסטיקה מכוונת את הצרחה שלו לתוך החדר והוא מעיר אותי באלימות).
ימיו ספורים...
לנו כבר יש דור שלישי של אפרוחים..רק לרוע המזל יוצא שרובם זכרים (בכלל אני מרגישה פה במיעוט- הבחור, הילדים, הכלב, התרנגולים). מתוך שבעה אפרוחים בוגרים יש רק תרנגולת אחת.
מקוה שהאפרוחים שלכם יבקעו היום!!! לא ניראה לי שהן היו ממשיכות לשבת על ביצות עקרות. אנחנו מרמים ודוחפים לתרנגולות שלנו ביצים של תרנגולות אחרות עם זנים מעניינים יותר משלנו (משכנים וחברים). יוצא שהתרנגולות שלנו הן למעשה אמהות פונדקאיות ויוצאים לנו אפרוחים שאין כל קשר גנטי בינהם- לעיתים יש אפרוח שנולד כפול בגודל מאחיו.
התגעגעתי

לפעמים ההבדל בין צעירים לזקנים נמדד לפי האם 4, הוא בסופו של לילה או בבוקרו של יום.
לגמרי! וכבר ברור לי לאיזה צד אני משתייכת

(בכלל אני מרגישה פה במיעוט- הבחור, הילדים, הכלב, התרנגולים)
גם אני, בגלל זה שמחתי שהנחב של הבן שלי התברר כנחשה! אה, ולא לשכוח כמובן שהקטנה נולדה!! (בדקתי איזה שבע פעמים שאין לה בולבול לפני שהאמנתי)

בנות נותנת לכן כאן קישור לבלוג חדש שפתחתי (בעיקר בעניין העבודה שלי אבל ברור שזולג לכל תחום בחיים שלי. ממש בחיתוליו ובספקות אבל התחלתי)
http://adinamassage.wordpress.com/

נכנסתי לקרוא את הבלוג שבקישור.. כתבת מאוד יפה ומאוד מעניין- עושה חשק לבוא לטיפול..יש דרך להתעדכן כשתוסיפי רשומות?