שירים שיצאו מהמגירה

[אנונימי]

_{ראו גם שירי אהבה וזוגיות}

[שקט*]

בעבר הייתי כותבת הרבה.
בשנים האחרונות לא כתבתי בכלל ופתאום הכל שב אלי (ואולי הקול שב אלי)
אני רוצה לשתף אתכם בשירי ואשמח גם לתגובות.

נ.ב. אני מנקדת רק לצורך דיוק בקריאה. אם עשיתי טעות בניקוד אשמח אם תתקנו אותה.

---

מכתב לידיד

ממרחק השנים מתבוננת,
לא חוויתי שינוי הגוונים.
אך עודני רואה את יפעת השלהבת,
יופיה עוד בוער מבפנים.

הושט לי ידך ונלך,
זיכרונות עברנו יקסימו.
מעתיד צעדי אל תבך,
עת זיכרון נעורי בם יופיעו.

דרכך מפותלת, שונה היא,
לא חפצתי לילך בה עתה.
אך בצלוב דרכך בשבילי, הן,
תמתק לליבי יפעתך.

[שקט*]

אֵם

מצפה לך
שתצא מתוכי מְבַעֵט,
פורץ מתוכי.
בזעקתי,
מתוך כְּאֵבִי, אתעשר בך.

גופך מגופי הוא,
כל אשר הינך - הִנִּי.
אנו אחד - ונִפְרָד.
בְּעֵצְבִי.
כי אדע שלא עוד היננוּ.

זוּן חלבי
הִבָּנֵה מתוך אוֹנִי,
מְלֹא עוצמתך.
בגעגועי.
כי יצאת לדרך אחרת.

[טיפת_טל*]

מנפש עולה מתרכבת האש אלי אור.

הייתי דם
הייתי ידע מן הים
מגע טורף
ליהוק כושל של חיי

הפכתי לפנינה זוהרת

תלוי המקום בדעתי
כך הוא הופך ונהייה שלוות ימים או שדה קרבות.

[ענ_בל*]

כתבי עוד.
מעניין לקרוא.

[טיפת_טל*]

כולם מוזמנים לכתוב פה את היצירות שלהם לא רק אני

[טיפת_טל*]

מרעיבה אותי הקשר
ניכחת מול עצמה
תורות שלמות ניתנו מסיני
ואינה

גוף האהבה נצרב באור
שקוף, שקוף הוא האור
נחבאת בו היא.


סירה שטה חוזרת הלוך
סיבות, מקומות
מוטחים מן הפנים.

אין ספק
יש ספק
והדרך אוזלת.

[מישהו*]

חלקי נשמה, מתפזרים בחשכה
משהו נפרד, משהו אבד

שברי חלומות, מתפרקים לניצוצות
משהו נלקח, משהו נשכח

שובו אלי כל חלקי
אין לאן לברוח
אי אפשר לשכוח

קטעי זכרונות, מוחבאים בארונות
מישהו מפחד, מישהו בודד

אי שם קרוב אלי
בואי, בואי נשמת חיי
חזרי להיות שלמה כמו שאת.

שובו אלי, כל חלקי
יחד נשאר
ולעולם לא נגמר.

[איל_בר_איתן*]

דף בלוג

בית לשירים שמחַפּשים עיניים.

[איל_בר_איתן*]

פעם חשבתי שבִּשביל למדוד כְּאֵב
צריך לזרוק אבן אל תחתית בְּאֵר הלֵב
פעם אמרתי שהעולם הזה רק טוב
אחר-כך לָמדתי גם צַער לכתוב

[איל_בר_איתן*]

הלכתי פשוט
בלי יומרות, בלי תוכניות
אָרַזתי מעט
רָזֶה, בענווה
אפילו את עצמי לא ביקשתי להַרשים
כי די, מספיק
וגם הספרים יכולים הפעם להיזַנח
בלי כובד המילים
קליל, סתם כך.

נושם ריח לימונים
איזה מין ריח זה בעצם?
שואף אל תוכי הכול
שואל אל תוכי עמוק
עד לְשַׁד הָעֶצם.
בּוֹלֵע, גומֵע, דומֵע
בלי חשש
שיזרום, שיגלוש על הלֶחי
שיִתְערבֵּב בְּחִיוך בלתי-מנומק
שֶׁיֵּאוֹר, שֶׁיִּנְהַר
כמו נַהר
בנחת וּבְכַעס
בְּשֶׁצף וּבִסְעָרה
שֶׁיָבוא בחריצים
וישטוף

אֶנְחַת-רווחה תִּתְמַלֵּט
תיוולד
כמו חיכתה רק לָצאת
על פֶּתַח הַלֵּב

וְאַבִּיט מְשָׁעֳשַׁע
בעצמי, בחַיי
וְאומַר: יָא אלוהים
לא ידעתי כי אפשר
וּמוּתָר

ואין איש מִלְּבָדי בְּרַחש הַיַּער
קול גדול אז אָרִים בלי חשש
נְטוּל פחד
אָהָה! אֶקרא אל הרִיק
וְאֶספוג אל תוֹכי
תשובתם של עצים

סחרחורת של אושר תאחז בגופי
ואפול
שְׁבוּר שִׂמחה
אָכוּל אהבה

זה אני.
זה אני?

(נובמבר 2002)

[ירוק_עד*]

מרחב של חושך.
בשחיה לילית לא צריך להתאפק,
אפשר לשלוח חץ ללב של הירח,
לאסוף שברים ממנו בשק של פחמים,
בחיוך של ילד להשעין את הראש על הרוח,
החלום הוא כר נוח והאורות באופק משהו בטוח.

רגע הוא מתנה של דרך,דרך לא עוברים ברגע,
תראה קוים באבן,תביט בעיגולים במיים,
קח אויר בנחיריים,תעלים הזוועות מהעיינים,
ותצרף אל הצליחה כל יום זרע או שניים על פניי האדמה.

[סאן_שיין*]

מחול יפני

הגוף שבור, קשה לי
עייף ממחול
להניע משהו עמוק מבפנים
אני נכנעת
יופי פגום הוא אבן.

אלך ואחפש לי את הבודהא
הוא נמצא בכל מקום.

[סאן_שיין*]

בראשית

בראשית הייתי אומרת מלים
והן היו ראשוניות.
אחר כך הייתי רואה מלים
אחזתי בהן למצוא נחמה
אחר כך הייתי כותבת מלים ומספרת על
דומה.

זה לא מהדהד כמו שניים שהם אחד.

דומה זה לא כמו ללדת מבשרך.
דומה זו הבנה חמקמקה שמאפשרת לי
לא להיות בדידות,
קביים של ביחד.

אם אשמע את המלים
אני אהייה תנועה של אור

אחר ידע מהי אבן כשאומר.














<הערת המחברת: זה אמור לצאת אחד מתחת לשני ומשם מה זה מתפלק הצידה>

[משה_אלבאום*]

ניסיון ראשון לבדיקת התחושות


רק טוב

רק טוב לעשות לאחר
רק טוב לעשות לעצמי
רק גרימה למקום לחלל
אפשרות יצירה למילוי הרווחים.

היופי, החרות, הזרימה,
הביחד, הלחוד,
הלבד והמפלח
משתלבים ביפי היצירה
באינסופי השזור.

שינוי תמידי ורצוף
תחושת אין סוף מתפשטת
אווירת היחיד, הרבים
אטום בודד, יקום רציף

רק טוב לעשות לאחר
רק טוב לעשות לעצמי.

ניו יורק 12.03

[פשוט_אלון*]

אם יכולתי
הייתי גר בבית מעץ
וכל שבוע הייתי מקשט אותו בצבע אחר
לחגוג חגיגה חדשה

וליד הבית היה שדה
והייתי עם הפרפרים
וליד הבית היה נחל
והייתי עם הדגים
וליד הבית היה הר
והייתי עם הצבאים
וליד הבית היה כפר
והייתי עם האנשים

וכשזה לא היה מספק אותי
הייתי משתכלל
בתנאי
שהטבע היה מחדש את עצמו.

כי אני בדיוק כמו הסובב אותי:
אש
מים
אוויר
אדמה
אלוהות

[שמחה_שמצאתי*]

עוד מעט, אולי, אחשוף גם אני, את בטני הרכה..

[משה_אלבאום*]

ניסיון נוסף

התמלאות

זערור לחישה, משב קל, הבחנה
קרן אור דקה, זווית חדשה
האתמול המחר משתלבים ביקיצה

ידיעה שאינה עדיין בטוחה
הרגשה מפעמת במקצב שאינו מורגש
ריחוף קל עדין של הוויה שאינה
תקווה מבצבצת מריק הרוחש חיים

התחלות חדשות וטבען המחייה
סיומי רשימות המושכים ודורסים
חיוך קל מתפשט, ללא חוט מקשר
תחושת זרימה מציפה ווקום ממכר

שמחה הגדלה עם כל רגע עובר
אווירה משתלחת לחלל מתמלא
הפקרות החושים המייחלים לעוד
רגעי אור וחמלה מלאה בישות.

31/12/03

[שמחה_שמצאתי*]

למשה,
וואו, איזה יופי!

[שמחה_שמצאתי*]

...מה הוא זה
שמרטיב את תוכי
בדרך לאיבוד החושים
מיצי החיים
מבעבעים, רותחים
משחרים לטרף
מפתים, לופתים
לוכדים בעין
אורבים, מזנקים
מתענגים, מענגים
עד איבוד חושים
שבעים, נחלשים
נחים.

[משה_אלבאום*]

תחושה מגניבה @}

[משה_אלבאום*]

מילים שנשפחו בהתרגשות לאחר צפיה ראשונה

הארי פוטר

מה יפה היא השעה
בה הדמיון והיצירה
חוברים ביחד ויוצרים
עולם שלם של אגדה

איזו זכות קבלתי
בהצצה החטופה
בעולמה הדמיוני
של יוצרת מדהימה
עם להבה

אני שלא יכולתי
לדמיין עולם
לדמיין דבר,
מתרגש ומתפעם
כתינוק חווה לראשונה.

רגשותיי הפועמים
חיוך מתוק מרגיע,
צניעות לנוכח הגדולה
קנאה סמויה ומבוישת
אהבה, הערכה והוקרה.

[משה_אלבאום*]

כענן מתפוגג

מהלך בתוך עצמי
משתדל לא להקשיב
לים קולות המאיים
לרסק כל תא כל עצם
בישותי.

החלום נראה ענן המתפוגג
בתוך יפי שמיים מדהימים
של שקיעה נוצצת

ציפור תועה בדד ריחפה
בינות לענני נוצה
מחפשת בנות מינה
תוהה מדוע אין קולות
המוכרים לה משחר בריאתה.

הדהוד רחוק המתמשך
לאורך שנות אור וצליל
ריחות מעדנים המפתים
את הנשמה הבודדה

רומזים על אפשרות
לענן המתפוגג
באשליית המציאות.

[שמחה_שמצאתי*]

לא אזחל עוד אל צור סלעי
לא שפופה עוד, לא כאובה
לא עוד בחדרי חדרים אבכה
כי הדמעות פרצו ואין סכר
וארשה לי, ואתאבל בקול רם
ללא חמלה, עלייך
איך קרעת את חבל טבורי
איך שילחת אותי....אותי
אל חשכת היקום
ואני כחיה פצועה
סובבת ותרה אחר מזון ואור
שבה וזורה מלח על פצעיי שלי
לא יודעת מנוח
חוסי עלי עוד הפעם
כסי אותי ברוך וברחמים
עוד הפעם הזאת
ואחוס עלייך גם אני
ואשקוט..

(תהליך סליחה בלתי נגמר....98')

[שמחה_שמצאתי*]

בכן...גיל 15...16...הרבה שירי אהבה טוטאליים...וגם:

אפשר לבהות בו שעות
ולחשוב ולהרהר
או פשוט להתרוקן,
כחול מימיו
גונב אותי אליו,
אל תוכו
ומצולותיו - עולם ומלואו.

והשמש צובעת אותו בכיסופים
מדגישה עומקים,
והגשם, בשחור
ואז גועש וסוחף
כבסופה וכפור.

אך עדיין מרגיע
עצום ורחב
למרחק משתרע
קיץ, חורף, אביב וסתיו.

[שמחה_שמצאתי*]

וגם:
לא טוב היות האדם לבדו
אעשה לו עזר כנגדו
כה אמר וברא את האשה
מצלע האדם הוציאה
היתה זו טעות ביסודה
הרי כאן מקור הרע -
פתיה ומפתה היא
ונוחה על הבריות
והאדם - כה נוטה להתפתות
והרי לכם עזר כנגדו:
כי אם בעל אשה הוא
וידע אותה - הרי היא לעזרו
ואם בעל אשה הוא
ולא ידעה - הרי היא כנגדו.

[שמחה_שמצאתי*]

וגם:
סבלנות ילדה,
ואורך רוח
אל תהי עצובה
שהעצבות מרחיקה את האדם
מן העולם

אינני עצובה ילד,
רק כל-כך מבולבלת
נכון, רחוקה מן העולם
אך מהו?

נפשי תועה
גופי כמו ריק מתוכן
מרחפת בין בריות
כואבת, כי הן בהמות

רוצה לחיות ולתת ולתת
ואין מי שיקח,
רוצה לחיות בעולם
בלי מקום, תנועה או זמן
בעולם, שכולו אמת.

[שמחה_שמצאתי*]

ועוד אחד אחרון להיום:

חווייה ראשונית במבט מסביב
צבע -
לבן, אדום, ירוק,
ותכלת ארגמן
חסדים ודינים
ורוח ואדם -
ודומם וצומח
וחי ומדבר -
לתת ולקבל
וטוב פחות וטוב יותר
משל ונמשל
סיבה ומסובב -
מדברים רובוטים לרצונם
מאמינים מתכנתים לרצונם,
חטא ועונש
ותיקון נשמות
טומאה וטהרה -
חכמה בינה ודעת
ואור -

[משה_אלבאום*]

פגישה ראשונה לאחר הגירושין (איזה פחד)

אהבה חדשה

אהבה חדשה
כמו חלום כמו חלום
ציפייה שבלב
געגוע רחוק

איך אפשר לקבל
איך אפשר גם לתת
איך אפשר לא לפחוד
איך אפשר לא לסגור

הבסיס הרעוע
מקמט את הלב
הבסיס הקטוע
לא סומך לא סובל

החלל הפעור
לא נסגר
הכאב הבלוי
עוד צועק

החבל מתהדק
הקרבה מרחיקה
הפנים הפוכות
לכיוון הישועה

ברור שיגע
וברור שיהיה
כי אני עוד רוצה
מצפה ועושה

הכאב לא ירתיע
והפחד לא יסגור
הסנוור שמכה בי
יהפוך לאור

[משה_אלבאום*]

הכישוף שבך

יופייך פושט בתוך עורי
פסע אחר פסע
כובש נשמתי
גופי רגשותיי

מגעך המכשף
רך וענוג
כשקיעה בפארה

נשמתי החשדנית
שאינה יודעת רוך
אהבה או נחמה

מתחדדת לכל רמז
או תקווה שאזכה בך
כבת לוויה לחיי הבודדים.

תנועתך גלי ים
רכים ובטוחים
כרוח מלטפת
צמרות וגנים

כישוף נשמתך
כהה ומאיים
חייך המוזרים
מפחידים הם.

פחדי מתעוררים לידיעה
שישותי שולל הולכת
אחר כישוף אחר כאב
אחר יפי תנועתך

שאינה אלה אשליה
של ניסיון נואש כנה,
למצוא מקום למצוא פינה
לכאבך המתמשך.

[שמחה_שמצאתי*]

איייי משה,
איזה יופי....איך סוף סוף אתה מתמסר גם לעצמך.....

[שיר_קטן_ישן*]

בראש שלי
הומונקולוס כושי קטן
עם שפתיים, עם ידיים, עם זין (אוֹ מָיי)
אומר יֵס מָאם, נוׁמָאם
גִיב מִי דֵ'ה בֵּייבִּי נָאווּ אוֹר
אַיְ'ל שוּט

[משה_אלבאום*]

תמיד ראיתי את הנתינה שלי כחלק מרכזי ועיקרי בהתמסרות לעצמי

[משה_אלבאום*]

מילות כאב באמצע טיפול מסובך מאוד


לבי לבי אליך יוצא
בראותי את קשייך
סבלך בדידותך

מצוקתך הגואה
ממעמקי שאול ישותך
מציצה לעולם
ביגון רב כאב

ואת כי רכה היית
כשספגת ייאוש עולם
מתקשה לוותר
על סבלך ושדייך

ביחד ננסה
ביחד נתקשה
ביחד עוד נראה
עם רק תאפשרי

ממרחק מחשכיך
ממעמקי ישותך
מביט זוג עיניים
מלא אור
מלא חן

חיות נהדרת
הפורצת כל גבול
יכולה עוד לכבוש
את פחדיך עתידך

נהנה לעזור לך
בשלבייך הקשים
אהנה עוד יותר
בסוף מחשכים

[משה_אלבאום*]

לאימא אדמה

תודה לך אימא קדושה, גדולה ונהדרת
ברוכה את המאפשרת חיים וקיום על פנייך
ברוכה את בנותנך מעצמך מזון לרעב, שתייה לצמא ואויר לנשימה
ברוכה את בחולקך לנו הקטנים, מתודעתך הנצחית והצלולה

אבקש סליחתך בפוגעינו
חסרי רחמים ואטומים
בך ובאיזונך העדין

תקוותי שמחזורך הפלאי התמידי
ישמשנו הקטנים
להבנה ויצירת הרמוניה
בין כל החוסה בטובך

עלה נושר מתערה בך
עולל נושם נשימתו הראשונה
מבט מהפנט הקושר לנצח
צליל קסום המשנה הוויה

נביעה קטנה הופכת לנהר
ענן מרחף ונמוג במרחב
עוצמה זורמת המכילה כל שעל
דומיה המולה, דומיה המולה

כל אלו ועוד
רבה תפארתך
כל אלו ועוד
רבה תשוקתך
כל אלו ועוד.
האם אנו (האדם) סגולתך???

תודה לך אימא
תודה לך אדמה

1. 02

[משה_אלבאום*]

שיר שנכתב באחד מרגעי האנטיפדה הקשים.

פוליטיקאי שלי

כשבא לי לשבור הכל
לנתץ להרוס לא להשאיר דבר על דבר
לקחת גרזן לכסח הכל
ואני לא יכול,

כשאני לבד לגמרה
ללא עם, מדינה, חבורה
כשהכל חונק את גרוני
הכאוב הסובל השותק.

כשבלבול צועק לעזרה
שאינה קיימת ואינה מגיעה,
הכאב הבלתי נסבל
החודר כל חלקיק ופרור נשמה.

כשאני נהפך
לבעל מקצוע משובח
הנפתח לפלאי העולם
המרגיש את נימי היצירה

איך אוכל כך לחיות
בעולמך החרב המפוייח
איך ניתן לגדל
את הדור הנפלא בידיעה

כי אטום הוא נועד להיות
כי סגור לעומקי הרגישה
כי מפחד מעצמו ובכלל
כי אתה הסיבה לכאב
ואני לא יכול לשנות

[משה_אלבאום*]

נראה שקשה לי במקצת עם מה שקורה בארץ.

גם כן חוכמה !!!!

כשהמוות הזקן
יצא לנוע בדרכים
שאל עצמו איך אפרנס
את תשוקתי חלומותיי

פגש את שר החמדנות
שאל אותו למעשיו
ענה הוא בלי להתבלבל
אני רוצה להתעשר

עברה הטיפשות
נתקלה בהם כך סתם
רצו לדעת מעשיה,
חפשה היא עוד קורבן

שאלו שלשתם
אם יתכן
כי ימצאו
מענה לצורכיהם

הלכו חזרו
חפשו חקרו
אזי מצאו
פוליטיקאי בשר ודם

[שמחה_שמצאתי*]

ארץ עקובת דם
המוני חיי אדם
הוקרבו כתשלום
מים ועד ים
כאילו לחינם
עבור חרדים שיתפללו
עבור מושחתים שישחיתו
עבור עוד דור שירקיב
כה תם ונאיב
תחת חיצי לשונותיו
של השילטון מעליו
שאינו יודע גבול
בין תשרי לאלול
שאינו שם דעתו
לתולעים בצלחתו
והן מכרסמות
אחת את רעותה
ובעיקר אותו
וסובב כמו גלגל
עוד חייל ועוד חלל
ועוד אחד בן זנונים
שבלי טקס וגינונים
מרשה לעצמו
ליגנוב את עמו
ובמקום אחדות לאומית
תאווה רכושנית
ורק פה ושם
אחד העם.
(1987)

[שמחה_שמצאתי*]

ה"שיר" למעלה נכתב ב-1987. (ה-19 בשורה האחרונה..."צץ" בלי קשר..)

[שמחה_שמצאתי*]

ועוד אחד:

אף לא אחד רואה
אף לא אחד שומע
את הדברים היפים שמסביב
כולם כה עסוקים
כה שקועים עד צוואר
בצואת עצמם
שטופים מוחית
מחוברים לזונדות של עשן -
רצים בטירוף
מחפשים בקדחתנות
משהו
שבטוחים שהוא ניסתר מהעין -
אבל הוא פה מסביב
המשהו הזה היפה
גלוי כל כך
הפרח הזה, העץ
המעיין, השמיים
אפשר לחוש בו, לנשום אותו
אבל אף לא אחד רואה
ואף לא אחד שומע
כולם רצים בטירוף
לידו...

[אבי_שור_בירח_מלא*]

היתה נגיעה רופפת,
כזו שרועדת כל גוף,
והיתה עוד מילה נרדפת
כזו שגורמת טירוף.

ואז הדמעה השוטפת
מילים שנוטפות כצוף
קוצפת חיים ושורפת
בוכה את עדנת הליטוף

היתה נגיעה

[מישהי_שאוהבת_לקרוא_כאן*]

אני ואחותי באנו מאותו מקום
רחם חמים ואפלולי
שקק חיים
כשהייתי בתוך החיים של הורתי

את זוכרת אחותי
את השקט ופעימות רכות
רכות שתמיד היו שם

ליטוף עירסול[
אני פורשת ידיים
ליטוף עירסול רכות
ידיים

ואת היית שם לפני
לא קיבלתי רחם חדש
הוא היה משומש
את היית שם לפני

ובכל זאת
המשטחים הרכים שעטפו אותי
היו חדשים
ועשויים לכבודי

רק בפתח היציאה עברת לפני
וכשעברתי בו כמה שנים
אחריך
זכרתי שהיית שם
וחיפשתי אותך
זכרתי שהיית
שם חיפשתי אותך

[אמא_של_לילה*]

הגרון שלי נסתם. הולכת לראי פותחת את הפה שלי הכי גדול שאפשר מסתכלת פנימה חושבת שמצליחה לראות את כל
הצבעים שיש בפנים. בשר של פרה


ככה הוא אומר. מי זה הוא. מי זו אני. הפה נסגר. הילדה שלי. שלי. ילדה. אני חוזרת לחדר. רואה את הילדה שלי.
הילדה. ילדה. גוף. ארוך . דק. לבן. עמוד שדרה . גבשושיות של עמוד שדרה. עצמות הבריח. דקות כל כך. שולחת יד
בעדינות לגעת , נגיעה קלה בעצם הבריח, רק לבדוק אם היא יכולה להחזיק מעמד.

מה?! שום דבר. סתם.
סתם. סתם. בואי אלי קצת.

[פלוני_אלמונית*]

אם מרורים ושפע
לקרב אליך
ולהחרך
כוויה כואבת בליבי
לרחק ממך
ולהתפוגג
חלקים מגופי נעלמים

הסכין ,
סכין ננעצת
בידי האם הנערצות.
לא אמלט ממקום עומדי
מצפה לאהבתך

וכשהסכין סבה בתוכי
חותכת בבשרי
לא קריאת כאב
אלא
חיוך ושחוק

למען לא תלכי ממני
למען תשארי עימי
אמא שלי

[פלונית_אלמונית*]

זה לא ממש שיר, אבל הגיג שחשוב לי.

העבודה, המקצוע של האדם
הוא הפנים שהוא מפנה אל החברה
אל העולם
זו הבחירה באיזו אנרגיה מן האנרגיות שלו
הוא עושה שימוש בסחר חליפין של אנרגיות
בהפרייה הדדית


העבודה של האדם היא הדבר שהוא עושה
בכל אופן , באופן שיגרתי ולכן
חשוב שתהיה פעילות שבה האדם מחובר לעצמו.
וככל שחשוב לו להיות מחובר לעצמו
פעילות שבה ירגיש שהוא עוד יותר מחובר לעצמו.
והאושר של החיבור יקרין על כל פעולותיו
האחרות

[מישהי_שאוהבת_לקרוא_כאן*]

תודה. מאוד נעים לי לדעת שהשיר שלי נגע בך.

[רינ_צ'י*]

אמא של לילה - איזה יופי.

[אבי_שור_בירח_מלא*]

תודה כנף ולילה נפלא

[משה_אלבאום*]

שיר שנכתב באחד מרגעי המשבר הרבים שעברתי

ברווזון מכוער

החלום שחלמתי נראה בהיר ונהיר
הימים שחלפו נהפכו אפורים

הלילות שחשבתי ללא שינה ורגיעה
נהפכו לשנים ארוכות וקשות

לא פעם וויתרתי אך קמתי מחדש
לא פעם שנאתי את כולם את הכל

החוכמה שקיבלתי לא הייתה מעולם
קלה להשגה או פשוטה להבנה

ובכל זאת המשכתי ללא דאגה
כי משהו בכל זאת מקבלים במתנה

היכולת להתמיד לקבל את הקושי
לדלג לחייך אל היום החדש

וכך גם יכול ברווזון מכוער
לאהוב את עצמו ולהמתין למחר

[משה_אלבאום*]

מה שחוויתי באמצע אחד מתהליכי הסליחה הרבים.

חיוך מלטף

אני שרק בדידות ידעתי
כל ימי כל חיי,
לא מצליח למצוא
השלמות, השלם.

לא מבין מה צריך
לא יודע היכן.
הדמעות שחונקות
זולגות לאיתן,
מסבירות דוחפות
וחיות מעצמן.

ואולי לו היתה לי
כעולל מבולבל
היכולת לבכות
היכולת לסמוך

לא הייתי בודד
לא הייתי גלמוד

את חיי העברתי
בחיפוש משמעות
בתוכי הבדידות
שרצתה רק חיבוק

אהבה קטנטנה
חיוך מלטף
הסכמה שבלב
מגע רך ואוהב
וכרבול שעוטף.

[משה_אלבאום*]

לכותבים ולמפרגנים איזה כיף , אוהב ונהנה מהכל מכולם.

[משה_אלבאום*]

מישהי שאוהבת לקרוא כאן

השיר שלך לאחותך נהדר. עד היום החיבור כל כך חזק? יש לך חוויות רבות מהסוג הזה?

[שמחה_שמצאתי*]

אמא
אני שם כעת,
נעים לי, חמים לי.
הים האדום הזה, דרך עיניים עצומות לרווחה.
כמו להביט בשמש.
להתמכר, להתערסל,
בטילטול הנעים הזה,
עד עולם.
והנה,
התענוג נהיה כואב.
התודעה מחלחלת,
הביטחון כבר איננו.
והקשר מעיק.
אני רוצה לצאת!!

[שמחה_שמצאתי*]

ובהמשך:
אני חזקה,
ואני רוצה לצאת.
לבקוע מהביצה,
להשיל את הקרום מימנו ניזונתי
עד עתה,
ולנשום
את כל האור של העולם
ולינוק
את כל המים של העולם
ולגדול
בין הארץ לשמים
ולדעת
את כל האש של העולם
ולאהוב.

[שמחה_שמצאתי*]

ואחרון לכבוד שבת..

תנו לרגש לעלות
הציפו את הגוף
הרגשות ישאו אתכם
אל נוף ילדות אבוד.
עיצמו עיניים ונישמו
סילחו לאוהבים
פנו מקום לרגשות
הרבה יותר טובים.
מותר לצחוק
מותר לבכות
ולאבד שליטה
יש מי שיאחז בכם
בזרוע חזקה.
שילחו אל אמא אדמה
אחזו כדור של אש
השורשים יכו בכם
כוחות להתחדש.

[פלוני_אלמונית*]

התמכרות

כשהלב כואב כאב בלתי נסבל,
כשהמבוכה פושטת בישותי,
כשהבדידות צועקת ממרומי הגיהינום
וההבנה אינה מספקת
אף לא לסלסול קטן של תובנה מרגיעה.

כשהכול נראה שחור משחור
והאור מסרב לחדור מבעד לחרך הצר,
מחשבות מתפתלות ברחבי התודעה.

כשילדי האהוב מתפתל בכאבי גמילה
כשהאובדן של מעמד האב היכול
משתלת על פירורי ישותי המחורצת

כשהבושה על מעשי שלא יכלתי להם
מחרבת שמחת חיי
כשכבר איני יכול יותר לשאת
את צעקת השנים והמעברים שעברתי.

תקווה שישתנה במהרה
מסתננת מאין מקום, מלא ידוע
החרך שאינו קיים עדיין
מרמז על מקומו העתידי.

[שמחה_שמצאתי*]

וואווו, מילים קשות.
כשהאובדן של מעמד האב היכול...
קשה - גם בעיני הבן וגם בעיני האב.
איזו התפכחות כואבת..

[משה_אלבאום*]

שיר שיצא לי בעקבות הדיון ב נשים גברים ותקשורת האם אפשרי

אולי זוגיות

הלב המתרונן, המתמכר
מסרב להניח את תקוות החלום.
הלב הסוער, הפכפך משתטה
שמחה, עצב, גדלות וקטנות.

חיוך מבויש, מבט חולמני
מגע מרחף של עיני החולם
תקווה נדלקה, עוצמה שכבשה
מציאות שחלפה התעוררה לה

ואת שאותך אחדור
בישותי, תחושותיי, זרמתי
מדוע זה נסגרת
אל מול טבע פראי

[שמחה_שמצאתי*]

אוי, העוצמות...

[משה_אלבאום*]

איזה כך יכול להיות הההההההההההה

[מטפלת_בתחילת_דרכה*]

כל-כך נרגשת לקרוא את כולכם... ובפרט את משה אלבאום ואת ... שאני קצת מכירה...

אשתף גם משיריי שלי - הנועזים, הפשוטים, האמיצים. באהבה חגית

[מטפלת_בתחילת_דרכה*]

שלום... , אין לי בעיה שתקראי לי בשמי הפרטי... אני שמחה שגיליתי בזכותך את האתר הנפלא הזה, ושכך אני זוכה להכיר אותך וגם את משה אלבאום, דרך השירה והשיתוף. תודה!

דרך אגב, אני מתלבטת אם לפתוח לי דף בית אישי ואם להעביר את השיר "כמו אפרודיטה" לשירי אהבה וזוגיות.

אני מניחה שעוד השבוע אקבל החלטה... אוח, החיים קשים...

[משה_אלבאום*]

מטפלת בתחילת דרכה
אהבתי מאוד את כתיבתך, אנא כתבי עוד.

[חגית*]

תודה לך משה. מתרגשת ...

[משה_אלבאום*]

נכתב בעקבות השיחות האחרונות באינטרנט בנושאים של האינטליגנציה האנרגטית ותהליכי ההתחברות ליקום.

יום של לילה המשכי


בבוקר, לאחר לילה ארוך אחד
כשהלב צריך להתרחב
לנוכח התכווצותו לאחר תובנה,
הרגשתי כי הדם בוער

בצהרים, לאחר יום ניסיונות התרחבות
כשפועלי, ייסוריי, תחושותיי
מלבים את מאור עיני
המהלך סומא במחשכי ההארה

בערב, כשגמול מגיע
כשהרגש התרחב לו אל תוך ההוויה,
מגיעה חשק מחודש
להקנות לחיי המשמעות
של נתינה ללא גבולות ומעצור

בלילה, כשהיום כולו עורג למנוחה
הדם הבוער, מאור העיניים
התרחבות הרגש
מתכוננים לליל ציד מחודש
ברחבי תודעת היקום
הקוראת לי לשפוך את מעיי תובנותיי.

[חגית*]

אני מתנצלת על שמחקתי כאן את מרבית שיריי. זה לא בגלל האתר, אלא בשל סיבות אישיות שלי. תודה.

[חגית*]

תודה לך, תודה על ההערכה לכתיבתי, ועל הנדיבות להביע זאת בפני. זה מאוד מחזק ומעודד אותי.
אמן ואמן שאצליח להפוך את השירים לגרעין פשוט וטהור של הגיגי לבי על דפי ספר מודפס ומוחשי, לא וירטואלי!
זהו החלום שלי, וכעת אני מתרכזת בהגשמתו.

[משה_אלבאום*]

הצלחה רבה בכתיבת סיפרך

[חגית*]

תודה משה! @}

[נור_ית*]

ירדה לי דמעה
צבע של כסף.
אורות של מטוסבשמים
מכחיל
את הים
את כל מה שסביב.
הטבע עושה את שלו.
עוד נזוז.
עוד נטוס לארץ אחרת.
אך לשבת.
לשבת עכשו.
כי רעש סביב.
לשבת פה עד האביב.

[אנונימי]

ראו גם: באופן:שירים שיצאו מהמגירה

[אין_שם*]

למי ניתן היום ליבנו?
ועם מי ימצא אושרנו?
זאת לא אדע לענות, ואולי גם לא אתם,

אך גיליתי דבר מפליא,
כשאתן את ליבי לעצמי, כשאוהב את עצמי וארצה להיות עימדי, ימלא האושר את חיי, ויוסיף לאושרם של מי שלידי,
לפעמים אני חושב שאנחנו מחפשים את האושר בכל קצוות עולם,
מבלי לעשות את הצעד הראשון והמשמעותי, אל תוך עצמנו,
וכל כך קל וכיף לחקור את נפלאות העולם לאחר שנעשה את אותו צעד,
נאהב את עצמינו, ונקבל את עצמינו בשלמות,
ברור לי שאין חדש בדבריי, ועדיין נראה לי חשוב לחזור עליהם,
להגות בהם יומם ולילה,
קיבלנו דעת, מודעות, רגש, תחושה, נשימה, חיים,
ולכשנדע מי אנחנו, בידינו יהיה אושרנו,
נערבב את כל שקיבלנו ונקבל דמות שמחה ויוצרת, חיה
אז ניקח נשימה ראשונה, נריח את ריח האשפתות,
את ריח האמת של חיינו שהסתרנו בהררי בשמים,
וינעם לנו ריח חיינו יותר מכל בושם
אז נפקח את עינינו ונראה את השואה, מעשה ידינו,
את הבדידות ששמנו את עצמנו בה,
אך נראה גם את התקווה,
בדמותה של קרן האור שתנשק את אגל הטל,
וגם לאזנינו יגיעו קולות חדשים,
בתחילה נשמע בעיקר את השקט,
את הכלום שנותר מאחורי רעש המכונה,
אט אט, מבעד לענני הפחד, יחזרו קולות העולם לבקרנו,
ואולי הציפור הגדולה תבשר בקריאתה,
כי תם עידן הקרח, וכי נמס הקרחון הגדול מכולם,
זה שיעטוף את לב ההולך על שניים

שבת שלום

[אין_שם*]

פגשתי אותה,
את הנפש התאומה שלי,
הנשמה שאיתה אחלוק את חיי,
זאת שמשלימה את מהותי,
ובלעדיה, אין אני,
כי אם משהו אחר,
ביגון ובסבל, באושר ובשלווה,
אחד נהיה, ולא יפרדו דרכינו,
מחוזות דמיון נחצה יחדיו,
ותלאות היום יום לא יפרידו בינינו,
לנצח ולעד, אחד.

כששלחתי לעברה עוד מבט הבנתי שאני צריך להתגלח...

[משה_אלבאום*]

ל אין שם תודה על הכתיבה הנהדרת של בן האדם בר המזל הזה. זוהי האוטופיה שמחפשים כל בעליי הצרכים הרגשיים הפגועים מילדות, ואשר ללא תהליך די ארוך וקשה, לא יצליחו להתקרב למצב הזה גם לא מרחוק.
הרי קשר אמור להיות קיים בין הקוגניציה המבינה זאת, לרגש שחיי את תייו ברשמים אחרים לגמרה. חבל באמת שלא מספיקה ההבנה, או ההתבוננות, על מנת לעשות את המטמורפוזה הנהדרת הזו.

[אין_שם*]

תודה רבה על הפרגון משה אכן, בר מזל.

[משה_אלבאום*]

ווווואאאאאווווווווו שכחתי עד כמה אנחנו יצירתיים וכותבים נהדר. עברתי על כל השירים ונהנתי ביותר.

תודה ענקית לכולם

[עדיין_לא*]

עמוק עמוק ילדה ישנה
שיבינו אותה רוצה
לא מילה
לא סימן

עמוק בפנים ישנה ילדה
רוצה שיבינו רוצה
אין תחושה
אין סימן

רק דימעה
חמה יורדה
אבודה לבדה
כואבה

[קיסי*]

הכי קרוב לחלום
5 כדורים ואני בשמיים והשמיים בי
כמו ענן של סוכר שעוטף ומחלחל,
הטשטוש המבורך

[פלונית_שיר*]

כמה שירים:
ליבי הוא ירח ענוג, עגול, מלא, שלם
עשוי מחומר כל כך מושך,
רך ולחלוחי
ועם זאת מגובש
והוא מסתובב בתוך חזי

שיר שני:
ממעמקים
תבלינים
גןף נפש
עץ שזיפים
מים חיים
כד
הדסים
לימונים
חתולים שותים


שיר שלישי:
להספיק מספיק
מספיק להפסיק
לשבת. להתבונן
להריח, להרגיש
אהבה זורמת בדמי
בוערת. פרי אדום
פטל קדוש. קדושה

שיר רביעי:
אויר עוטף סביבי
מורגש. לא מורגש
מפחיד. מחבר
מבלבל איפה אני
איפה גבולותיי
אני בכל מקום?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שירים שיצאו מהמגירה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

העולם מלא באהבה ובשיברי כלים מאיסטנבול

כמו רעש בחלון אנחנו לא מבדילים / בין החיים לחיקויים.
אצים רצים ולא מוצאים / לא ממצים.
רעש סטטי לבן לא מובן / מלווה אותנו כל הזמן, בכל מובן.
מתעוררים כל לילה באורות / כשהעיניים נעצמות.
מחפשים שוב כל היום / את טעם החלום.
הנה הוא שוב, אך לא איתך / מתנת השיכחה.

[רינה_ק*]

פלוני אלמונית ממש שיר מרגש, טוב שהוצאת אותו מהמגירה