המדריך המלא לנשיאת תינוקות

[תמרוש_רוש]

מדור מנשאים

ראו גם: נשיאת תינוקות, מנשאים ואורתופדיה

הדף הבא הוא מאמר על נשיאת תינוקות, שכתבתי בזמנו לאתר המנשאים הישראלי והורד ממנו בנסיבות בלתי-ברורות.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

תמרוש, מרתק. כרגיל. @}

[רק_מה*]

מעניין.
לגבי סעיף 1- מגע רציף, לדעתי מאפשר למידה של המדדים הספציפיים של התינוק הספציפי: למשל, מתי שינוי בחום/נשימות/ החזקת הגוף הוא שינוי חריג (מחלה). מתי הספיק לתינוק גירוי מסויים, מתי עיכול הוא מוצלח/ מתי לפשפש ועוד ועוד. מגע רציף הוא מתכון אבולוציוני, אם תרצי, לכיול התינוק והאם זה לזה. מתארת לעצמי שזה כמו הנקה, בה החלב מתעכל מהר ומייצר שינה קלה המהווה הגנה מSIDS , כך ההכרח בנשיאה וטיפול צמוד ככל האפשר, שהכי מדצה את השהייה הרחמית (כביכול קושי/אתגר) הוא למעשה הדרך למלאכת הורות בטוחה ומדויקת. (בקרת מדדים, טמפ, יצירת סביבה קבועה....)

בנימה אישית, אצלי גור א׳ גרה עליי באופן קיצוני (עד היום בגילה המופלג, ככל יכלתה) ושני תיאורים אפייניים הרלוונטיים:
1 כל פעם כשהייתי מתעוררת, דבר ראשון הייתי ממששת היכן היא ממוקמת עלי, היתה לי מודעות עמוקה לגוף שלה והימצאותו עלי (אגב בטיחות וביטחון)
2 נשיאה קבועה של תינוק במשקל 3 קילו, מאפשרת לשאת בקלות יחסית פעוט פי 5 במשקל.
יש את המשל על האישה שנשאה פרה על גבה והצליחה כיוון שנשאה אותה יום יום מאז היותה עגלה..

בכלל מעורר הרבה מחשבה

[תמרוש_רוש]

רק מה, נקודה מעניינת בקשר למגע הרציף.
למיטב ידיעתי, למגע רציף יש כל כך הרבה השלכות חיוביות, שאם הייתי רוצה לכסות את כולן היה יוצא מזה מאמר נפרד...

[בשמת_א*]

מקסים ונהדר ולא התעכבתי על כל מיני תיקוני הגהה (-:

[תמרוש_רוש]

תגידו, באמת מתאים למאמר הזה טקסט נפרש, או שעדיף בפוסטים רגילים? אני חלוקה בדעתי.
(זה איזה כמעט 14 עמודי וורד...)

[תמרוש_רוש]

זהו, הכל פה. צריך רק להוסיף קישור אחד, ו... בשמת, על איזה תיקוני הגהה דיברת?

[קור_את*]

אני מציעה לשנות את שם הדף ל: הרווח שבנשיאת תינוק
השם הנוכחי מוזר. חשבתי שהוא מדבר על איך לעבוד ולהרוויח כסף עם תינוק בבית או משהו כזה.

[בשמת_א*]

השם הנוכחי מוזר
גם אותי הוא בלבל.
לא בטוחה ש"הרווח בנשיאת תינוק" אבל המוח שלי לא פועל כרגע.
תמרוש רוש, פיצ'יפקעס בעברית. לא זוכרת כרגע. זו פעולה שדורשת מוח (-:

[אישה_במסע*]

שעדיף בפוסטים רגילים?
עדיף ברגילים. דפי החיוניות לקחו מאות אם לא אלפי עמודי וורד.

וגם אני בעד לשנות את השם. לי זה נקרא כאילו ידובר במאמר על איך לשלב עבודה עם נשיאת תינוק.

[אל_הלב*]

אפשר לטעון במידה רבה של סבירות, שנשיאת תינוקות היא חיונית לתחזוקת השלד הנשי.
תמרוש, אמנם מאמינה בחשיבות של נשיאת תינוקות במנשא בחודשים הראשונים ובכלל בהמון מגע ועל הידיים גם אחרי זה.
אבל המשפט הזה מהדהד לי... מרגיש לי לא נכון בהכרח.
התחושה שלי היתה שהשנתיים שהיא די גרה לי על הידיים והגוף די הזיקה לגב לצוואר וליד שלי.
אולי הכוונה רק לחודשים הראשונים, עד 5-6 ק"ג כשהמשקל פחות מזיק?

[בשמת_א*]

התחושה שלי היתה שהשנתיים שהיא די גרה לי על הידיים והגוף די הזיקה לגב לצוואר וליד שלי.
כי היציבה שלך לא נכונה וכי בתרבות שלנו נשכח הידע כיצד לשאת תינוקות נכון.
תמרוש רוש צודקת, והבעיה אצלנו היא בזה שאנחנו עומדים ונושאים בצורה ממש גרועה, לנו ולתינוקות.

הגוף שלנו גם בנוי לכריעה לכל מטרה, בגב זקוף ממש כמו הבדואים. אבל כמה מאיתנו מסוגלים לכרוע כריעה מלאה בגב ישר?

ראי דיון בדף איך מחזיקים תינוק וגם שם כדאי לחפש גוקלה/גוקהלה/GOKHALE (מבטאים "גו" כמו 5 ביפנית, "קלה" כמו פול קלה הצייר, כמו KLE)

[אישה_במסע*]

אבל כמה מאיתנו מסוגלים לכרוע כריעה מלאה בגב ישר?
כמה מאיתנו יכולים ללכת ולשבת בגב ישר? היום ישבתי בחוץ, ותפסתי את עצמי כמה וכמה פעמים בכך שאני יושבת עם גב עקום, בצורה שהיא בברור לא נכונה. וזה בלי שום תינוק עליי...
יציבה לא נכונה מזיקה גם בלי נשיאת תינוקות או חפצים כבדים, אם מוסיפים ליציבה הלא נכונה מלכתחילה עוד משקל, הנזק יגדל.

לעומת זאת, לא להצליח לשאת חמישה-שישה קילוגרמים לדעתי מראה על חולשה פיזית. לא שאני חפה ממנה, אבל אני בהחלט זוכרת איך הייתי סוחבת לבית הספר תיק מלא ספרים, מרחק שניים וחצי קילומטר, לשם וחזרה, כל יום. והתיק שקל 3-5 קילוגרם. יצא לי לשקול מידי פעם, מתוך סקרנות.
אז עכשיו אני לא יכולה, אבל אני אמורה להיות יכולה. ואני אפילו זוכרת איך זה...

[תמרוש_רוש]

השם המקורי של המאמר היה "ואם תיטיב שאת - לשאת תינוק ולהרוויח". בהקשר הזה, אני חושבת שזה היה מובן.
מסכימה שהשם הנוכחי לא מספיק טוב.
אפשר גם "המדריך המלא לנשיאת תינוקות" (יומרני, משהו, ה"מלא", אבל בלי יומרה אי אפשר לעשות שום דבר בחיים...)
עוד אופציות?


אל הלב, מה שבשמת אמרה.
וכל ההמשך מיועד לעזור לאנשים להבין, איך לעשות את זה טוב ולא גרוע.
אפשר להוסיף "נשיאת תינוקות (כשהיא נעשית באופן הנכון) חיונית לתחזוקת השלד..." וכו'

[תמרוש_רוש]

לא להצליח לשאת חמישה-שישה קילוגרמים לדעתי מראה על חולשה פיזית
או על עזרי-נשיאה מחורבנים, או על שימוש לא נכון בהם.
לי היה מנשא שנחשב טוב (יאמו) שגרם לי לכאבי גב מזעזעים.
כי רצועת המותן היתה בסנטימטר אחד ארוכה מדי.
כאלה הבדלים זעירים יוצרים הבדל ענק.

ואשה, תזכרי שחמישה-ששה זה רק ההתחלה... מהר מאוד הם (הרבה מהם... ) נוסקים לסביבות העשרה ק"ג.
אם אנחנו מדברות על נשיאה ארוכת טווח, שנה ומעלה, אז זה הרפרנס.

[תמרוש_רוש]

התחושה שלי היתה שהשנתיים שהיא די גרה לי על הידיים והגוף די הזיקה לגב לצוואר וליד שלי.
אה, ועוד משהו: יש לי הרושם שהיא דרשה ממך נשיאה ממושכת מהרגע הראשון. אז כן, נשיאה זקופה אינטנסיבית ב- 6 השבועות הראשונים עשויה למנוע החלמה של רצפת האגן, ליצור או להחריף פגיעה, וכתוצאה מזה הגב והידיים יהיו פגיעים יותר גם הם.

[תמרוש_רוש]

אה, כן, כשנגמור עם שינוי השם, הייתי רוצה לשלב הפניות לדפים רלוונטיים. למשל, מדור רצפת אגן, יציבה טבעית וכאלה. הצעות יתקבלו בברכה.

[שמנדובה*]

המדריך המלא לנשיאת תינוקות - הרבה יותר מושך ומסביר על הדף לדעתי.

אם קשה לך עם ״המלא״ אפשר אולי ״המקיף״, אבל בתכלס אפשר פשוט לשאוף לשלמות ולהוסיף כל פעם את מה שרלוונטי.

[אל_הלב*]

יש לי הרושם שהיא דרשה ממך נשיאה ממושכת מהרגע הראשון. אז כן, נשיאה זקופה אינטנסיבית ב- 6 השבועות הראשונים עשויה למנוע החלמה של רצפת האגן, ליצור או להחריף פגיעה, וכתוצאה מזה הגב והידיים יהיו פגיעים יותר גם הם.
תמרוש אז מה הפתרון בעצם?
אם ב6 שבועות הראשונים זה עלול להזיק לרצפת האגן עדיף להגביל את הנשיאה? לכמה זמן/שעות ביום?
ובכלל האם עם בעיות היציבה הרווחות בחברתנו שהשתרשו ברובנו, עדיף לשאת תינוק ולהזיק עוד יותר לגוף?
מודה שיש לי כאן דילמה רצינית.

גם התמונות האפריקאיות המצורפות בדף איך מחזיקים תינוק לא נראות לי נוחות ובריאות במיוחד.

אולי עדיף ללכת או לעמוד תוך כדי החזקת תינוק במנשא בצורה פחותה יותר ולהשתדל יותר לשבת כשהוא במנשא או לשכב יחד במיטה.

[תמרוש_רוש]

עונה ממש ממש בקצרנות, ארחיב אחר כך:
א. יאללה, נשנה ל- המדריך המלא לנשיאת תינוקות. אני בעד.
ב. אל הלב:

• בששת השבועות הראשונים: להקשיע את המקסימום במנוחה, החלמה וקבלת עזרה. עם התינוק/ת, לתת עדיפות להתכרבלות ביחד במיטה (או בכסא נדנדה או בערסל או על מישהו אחר, אם היא זקוקה לתנועה), על פני נשיאה + עמידה/הליכה.

אם נושאים זקוף, אז לשאת במגבלות שכתבתי איפשהו למעלה או בדף אחר, גג 10 דקות ברצף בשבוע הראשון ולהוסיף 10 דקות לכל שבוע (כגבול עליון). ולנוח היטב אחרי כל נשיאה.

• ובמקביל, לקנות מנשא טוב, ולוודא שהוא מתאים אישית, ולדעת להשתמש בו, ולחשוב בפרטנות על הגוף שלך, החולשות והגבלות שלו, ואיך לעבוד אתו. נשמע שדרוש לך ייעוץ פרטני בעניין

עדיף לשאת תינוק ולהזיק עוד יותר לגוף?
עדיף להשתמש בהזדמנות הזאת כדי ללמוד לשפר את היציבה - לתועלתך ולתועלת הצאצאים שלך כאחת
למה את מדברת כאילו כבר מאוחר מדי מכדי להשתנות?

[אישה_במסע*]

למה את מדברת כאילו כבר מאוחר מדי מכדי להשתנות?
כי יציבה זה סוג של הרגל. והרגל שמוטבע עמוק מאוד מאוד. כזה שאנשים מתקשים מאוד לשנות אותו...
אני לא ממש מאמינה ביכולתי לשנות את היציבה שלי, וזה למרות שעשיתי לא מעט צעדים בכיוון הנכון. זה עניין לשנים, והילד של אל הלב יוולד יחסית בקרוב. תוך פחות מתשעה חודשים P-:

[בשמת_א*]

בטח שאפשר לשנות את היציבה. אני שיניתי וכמוני כמה שלמדו אצל אסתר גוקלה. ואחרים שאני מכירה - דרך קפואירה, דרך צ'י קונג ועוד.

[תמרוש_רוש]

למה את מדברת כאילו כבר מאוחר מדי מכדי להשתנות?
אישה, כיוונתי ל אל הלב.

בטח שאפשר לשנות את היציבה. אני שיניתי, וכמוני כמה אחרים שאני מכירה
|Y||Y|
(וגם דרך שיטת אלכסנדר, טאי צ'י, או עצה פשוטה ממסג'יסט טוב)

אה, וכמובן: דרך שינוי סביבת העבודה. זו דרך מאוד יעילה לשנות יציבה מחורבנת.
למשל (דוגמה זעירה אחת מיני רבות): עכבר אנכי למחשב.

[תמרוש_רוש]

[אישה_במסע*]

אישה, כיוונתי ל אל הלב
הבנתי את זה. אבל אני אוחזת בעמדה שאני מנחשת שהיא של אל הלב (ואני יכולה לחשוב על עוד כמה סיבות בגללן היא רוצה לשאול מה הטרייד אוף. למשל, כי היא בהריון ויש לה המון דברים לעשות במקביל, והיא עלולה לא להספיק לשנות את היציבה שלה).
חוץ מזה, אותי אישית די מעצבן המצב בו מישהי שואלת שאלה ואילו אחרות מתעקשות לא לענות עליה, אלא לענות על שאלה אחרת. יש בזה משהו מטיפני, ואני מתקה לעבור ליד זה בלי להתקומם, במיוחד כשמדובר בנושא שקרוב לליבי.

[תמרוש_רוש]

תשמעי, אני בעד רב-שיח, ומה שכתבת הוא רלוונטי לדיון.
אבל, האופן שבו כתבת את זה, יצר אצלי תחושה של הפרעה בשיחה, כי ענית על שאלה די אישית שהופנתה למישהי אחרת, וזה צורם.
אילו היית כותבת, נניח:
_לא יודעת בקשר ל אל הלב, אבל בעיני יציבה זה סוג של הרגל. והרגל שמוטבע עמוק מאוד מאוד. כזה שאנשים מתקשים מאוד לשנות אותו...
באופן אישי, אני לא ממש מאמינה ביכולתי לשנות את היציבה שלי, וזה למרות שעשיתי לא מעט צעדים בכיוון הנכון. זה עניין לשנים, והילד של אל הלב ייוולד יחסית בקרוב. תוך פחות מתשעה חודשים._
היית מוסרת בדיוק את אותו התוכן, אבל ההשתלבות של הפוסט הזה בדיון היתה הרבה יותר מוצלחת ומדויקת. והתחושה אצל הקורא היתה לגמרי אחרת.

גם הלנחש את העמדה של מישהו אחר: לגיטימי בעיני, בתנאי שאת מסייגת, או אומרת שאת מנחשת את זה (וכן, אני יודעת שזה נשמע טריוויאלי, אבל זה לא). לכן אנשים כותבים פה לפעמים "אני מנחשת ש פלוני אלמונית התכוונה ל..." אם את לא אומרת עשויה להיווצר אצל הקורא תחושה שאת מנסה להכניס למישהו מילים לפה. ונראה לי שלא לזה התכוונת @}


אותי אישית די מעצבן המצב בו מישהי שואלת שאלה ואילו אחרות מתעקשות לא לענות עליה, אלא לענות על שאלה אחרת.
לא הבנתי: איך זה קרה פה?

[כינור_לשירייך*]

_אותי אישית די מעצבן המצב בו מישהי שואלת שאלה ואילו אחרות מתעקשות לא לענות עליה, אלא לענות על שאלה אחרת.
לא הבנתי: איך זה קרה פה?_

אני מנחשת ({{}}(-:{{}}) ואולי גם משליכה מהאופן שאני חווה את הדברים ({{}}(-:{{}}) שאישה התכוונה לכך שאל הלב שאלה בגדול "האם במצב נתון שהיציבה היא X כדאי או לא כדאי לשאת", ולא קיבלה תשובה ממוקדת לשאלה הזאת אלא עידוד לא לקבל את המצב כנתון.
יש לי תחושה שאם אני הייתי שואלת תשובה כזאת לא הייתה מספקת אותי.

לוקחת בחשבון את האפשרות שלא הבנתי נכון, את אל הלב או את אישה @}

[תמרוש_רוש]

טוב, ככה זה כשעונים בקצרנות. וציינתי את זה בראש התשובה שלי.
<כשיהיה לי זמן... ארחיב>

[טלי_ב*]

האם במצב נתון שהיציבה היא X כדאי או לא כדאי לשאת.

אני מנחשת ( (-: ) שפשוט אין לזה ממש תשובה. הרי האיזון בין היתרונות והחסרונות של הנשיאה בתנאים לא אופטימליים קשור למשתנים מאוד אישיים, כמו, עד כמה היציבה של האם לא טובה/השרירים לא חזקים, עד כמה היא רגישה למאמץ הזה, וגם עד כמה הצורך של התינוק הוא אינטנסיבי (כי אפילו שכל התינוקות זקוקים לנשיאה, יש כאלה שהצורך שלהם גדול יותר או דחוף יותר).
אם אני אישית הייתי במצב הזה (לא שהיציבה שלי מושלמת, אבל הרגישות שלי לזה כנראה לא גבוהה וגם הייתה לי יחסית הרבה עזרה בשבועות הראשונים. בסיכום הכולל אני מרגישה שהנשיאה חיזקה את הגוף שלי בטירוף, והיום אני נושאת משקלים ממש כבדים די בקלות) אני מניחה שהייתי פשוט מחליטה בכל סיטואציה לגופה מה לעשות (כמה כואב לי כרגע כמה התינוק זקוק לנשיאה כרגע ומנסה לעבוד על היציבה תוך כדי תנועה).

[טלי_ב*]

עכשיו שאני חושבת על זה, כמעט אף פעם לא נשאתי תוך כדי כאבים ממש. במאמץ כן, בהחלט. אבל לא בכאב. אולי זה מונע נזק וחולשה אח"כ?
במקביל גם לא סרבתי לנשיאה מתוך מחשבה שיהיה לי קשה, אז היו תקופות שממש נשאתי לכמה דקות כל פעם, עד שהרגשתי שיותר מדי לי, אבל באופן מצטבר אני מניחה שהכמה דקות האלה מחזקות.

[תמרוש_רוש]

_התחושה שלי היתה שהשנתיים שהיא די גרה לי על הידיים והגוף די הזיקה לגב לצוואר וליד אז מה הפתרון בעצם?
אם ב6 שבועות הראשונים זה עלול להזיק לרצפת האגן עדיף להגביל את הנשיאה? לכמה זמן/שעות ביום?
ובכלל האם עם בעיות היציבה הרווחות בחברתנו שהשתרשו ברובנו, עדיף לשאת תינוק ולהזיק עוד יותר לגוף?
מודה שיש לי כאן דילמה רצינית.
אולי עדיף ללכת או לעמוד תוך כדי החזקת תינוק במנשא בצורה פחותה יותר ולהשתדל יותר לשבת כשהוא במנשא או לשכב יחד במיטה._
או קיי, עונה בצורה מסודרת:

• בששת השבועות הראשונים: להשקיע את המקסימום במנוחה, החלמה וקבלת עזרה. עם התינוק/ת, לתת עדיפות להתכרבלות ביחד במיטה (או בכסא נדנדה או בערסל או על מישהו אחר, אם היא זקוקה לתנועה), על פני נשיאה + עמידה/הליכה. אם נושאים זקוף, אז לשאת במגבלות שכתבתי איפשהו למעלה או בדף על שיקום רצפת אגן, גג 10 דקות ברצף בשבוע הראשון ולהוסיף 10 דקות לכל שבוע (כגבול עליון). ולנוח היטב אחרי כל נשיאה.

• במקביל, לקנות מנשא טוב, ולוודא שהוא מתאים אישית, ולדעת להשתמש בו.

• כשמתחילים לשאת אחרי ששת השבועות: להיות קשובים לגוף, להתייחס ברצינות לאיתותי אי נוחות וכאב, לעצור, לנסות לנתח את הבעיה ולפתור אותה, ובמקביל לצמצם נשיאה (לגיטימי להפסיק לגמרי, אבל אני מדברת על מצב שבו האם רוצה, בכיערון, לשאת, והתינוק רוצה להינשא), ולנוח יותר. לא לשאת תוך כדי כאבים! זה רק יגרום להחמרה. (אלא אם כן את יודעת בדיוק איך לעבוד אתם, והם נעלמים תוך הדקה הראשונה מתחילת הנשיאה - קצת כמו כאבי התחלת הנקה בפטמות...)

• לחשוב בפרטנות על הגוף שלך, החולשות והגבלות שלו, ואיך לעבוד אתו. יש לך כבר כאבים קיימים? שרירים חלשים? נקודות תורפה? אילו? איך אפשר לשאת באופן שמותאם לאברים האלה? אם יש חולשה אמיתית או נזק אמיתי במקום מסוים, יכול להיות שהנשיאה אכן תגרום נזקים נוספים, ועדיף לוותר. זה מאוד אינדיווידואלי ותלוי-מקרה.

• להסתכל על הקונטקסט שבו את נושאת. מה היו הרגלי התנועה והיציבה שלך בשנה-שנתיים לפני בוא התינוקת, ואחרי שהיא נולדה? כמה שעות את יושבת ביום? על מה ובאיזו סיטואציה? כמה שעות את זזה ביום? כשאת זזה - איפה התנועה הזאת נמצאת על הסקאלה של "טובה לגוף" <<===>> "רעה לגוף"? כמה שעות את משתמשת במחשב? איך בנויה עמדת המחשב שלך? האם היא ארגונומית דיה? האם היא מפעילה לחץ על אזורים מסוימים בגוף? איך אפשר לשפר אותה? וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'.....................

בהזדמנות הזאת, וללא כל רצון לגרום לקנאה חסרת תוחלת , אני רוצה להזכיר לטובה את המסז'יסט שלי, שלא רק שיכול להחזיר לך כל מיני שרירים מתפרעים למקומם, אלא גם שם לב תוך כדי מסז' אם יש לך אי-סימטריה או חוסר איזון במערכת השרירים בגוף, אילו שרירים מתאמצים יותר מדי (=המכווצים והכואבים) ואילו עובדים פחות מדי (הלא-מפותחים, שחסר בהם נפח שריר), ואחרי שאת קמה מבקש ממך לעמוד וללכת כמה צעדים, ותיכף נותן לך כמה תרגילים פשוטים שיעלו אותך על המסלול.
כשאת מוצאת איש מקצוע כזה, לא משנה בכלל מה ההכשרה המקורית שלו - זה יכול להיות מורה לשיטת אלכסנדר, או ליוגה או לטאי צ'י, או מסז'יסט, או פיזיותרפיסט, או אפילו רקדן. כל דבר - העיקר שהבנאדם מקצוען למערכת שריר-שלד ולאיך שהיא פועלת - ולאופן שבו אפשר לעבוד אתה ולשנות אותה באופן מודע.

[אל_הלב*]

בוקר טוב

אין לי דעה מגובשת אם ניתן או לא ניתן לשנות את היציבה מהשורש.
בטוחה שתרגילים ואימון עקבי ישפרו, השאלה אם מספיק.
כשהייתי בעבר אצל מטפל מדקר אוסתיאופט (שהוא גם רופא בהכשרתו מרוסיה, פה לא הכירו לו בזה) הוא עזר לי להבין שיש לי בעיה ביציבה.
באופן טבעי צד ימין של הגוף גבוה יותר מצד שמאל שלי, בצורה כזו שתמיד כתף ימין גבוה יותר מכתף שמאל.
בנוסף יש לי פלטפוס ו4 בלטי דיסק צוואריים, ואני עובדת כ-8-9 שעות ביום על מחשב, ולא עושה ספורט בצורה קבועה, מה שכנראה עושה את שלו לגוף שלי כמכלול.
בזכות המטפל הזה אני מקפידה לעבוד נכון על מחשב, לקום ולעשות מתיחות כל שעה, ולהזדקף כשמזהה שגולשת.

גם המטפלת בפלדנקרייז עזרה לי להחדיר מודעות לתנועה יומיומית. אני לא עושה המון אבל הולכת כל יום 2*10 דקות ברגל לרכבת ומקשיבה לגוף שלי כשהוא זקוק למתיחות.
בזכות זה גם בשירותים דואגת להזדקף עם זוקפי הגב התחתון, להתכופף נכון (עם הברכים ולא הגב) וגם החלפתי את תיק הצד שלי לתיק גב.
למרות כל המודעות והדברים הקטנים שעושה לשיפור היציבה, אני בטוחה שעדיין היציבה שלי לא מיטבית וקשה לי לסחוב משקלים.
מניחה שזה לא יהיה קל עם תינוק.

כרגע, טפו טפו טפו, חצי שנה מהלידה ועד היום, כנראה בעקבות כדור רסיטל (ובזמנו פראפנן) שלקחתי לטיפול בחרדות ודיכאון, הכאבים הקשים שהיו לי בצוואר וביד שמאל נעלמו לחלוטין.
היום נמצאת על מינון אפסי של רבע רסיטל (5 מ"ג) והכול מצוין מבחינה פיזית (וגם נפשית רוב הזמן).
בפעמים שניסיתי להפסיק בכלל את הרבע כדור - תוך חודש חודש וחצי גג, כאבי התופת ביד ובצוואר חזרו.
אחרי הלידה סבלתי מאוד בחצי שנה הראשונה מהכאבים הללו, וזה היה סיוט כי התינוקת שלי היתה מאוד צרחנית, עם גזים וריפלוקס וכל הזמן היתה במנשא או על הידיים שלי.
כמובן שזה החריף את הכאבים.
מקוה שהפעם, אשאר בלי הכאבים האלו, ויהיה לי קל בהרבה לשאת אותה במנשא או על הידיים.

תמרוש - מה שאני לוקחת מהעצות שכתבת זה בחודש וחצי הראשונים לעמוד וללכת עם תינוקת על הידיים/מנשא כמה שפחות ולא יותר מעשר דקות כל פעם, יותר לשבת או לשכב איתה על המיטה או במנשא.
אחרי חודש וחצי להגדיל את טווח הדקות שהיא עלי במנשא כל פעם.
יש לי מנשא צמד שהיה לי נוח בסך הכול, אבל כמובן שאוודא שהוא נוח גם הפעם.
ובעיקר נראה לי הכי חשוב בשבילי לא לבוא עם אג'נדה אלא לזרום עם איך שמרגיש לי באותו רגע.
אם כאבים קשים, עדיף לא להרים באותו רגע אלא לחבק אותה בשכיבה.
בדיעבד כשחושבת על זה, הדבר היחידי שעזר במאה אחוז להרגעת הבכי זה לצעוד איתה במנשא למרחקים בחוץ.
וזה לא תמיד אפשרי, בטח שלא בחודש וחצי הראשונים שזה מזיק לי לרצפת האגן.
כל שאר הדברים שעשיתי עזרו חלקית בלבד להרגעת הבכי, היא היתה מאוד מאוד רגישה.
אולי אגייס את האחים שלי ובעלי לעניין, לעשות איתה סיבוב הליכה בחוץ במנשא.
נראה לי שאצטרך להבין שהיכולת הפיזית שלי ללכת איתה שעות במנשא מוגבלת ואצטרך ללמוד להתמודד אחרת עם הבכי שלה.

[תמרוש_רוש]

מה שאני לוקחת מהעצות שכתבת זה בחודש וחצי הראשונים לעמוד וללכת עם תינוקת על הידיים/מנשא כמה שפחות ולא יותר מעשר דקות כל פעם, יותר לשבת או לשכב איתה על המיטה או במנשא.
כמעט נכון
אפשר להוסיף עשר דקות כל שבוע. אז לא לעמוד/ללכת (בלי שום משקל) יותר מעשר דקות ברצף בשבוע הראשון, עשרים דקות ברצף בשבוע השני, שלושים ברצף בשלישי, ארבעים ברצף ברביעי, חמישים דקות ברצף בחמישי, ועד שעה ברצף בשבוע השישי.
עמידה/הליכה עם משקל התינוקת - תורידי עשר דקות מההקצבה. כלומר - כלום בשבוע הראשון, עשר בשני וכן הלאה.
כמובן, זה הגבול העליון, זה שאין לעבור אותו, וכמה שפחות מזה - יותר טוב.
הפיזיו גם אמרה לי שאחרי כל סשן עמידה/הלידה כזה, הגוף חייב מנוחה טובה של לפחות חצי שעה בשכיבה במיטה.

הכי חשוב בשבילי לא לבוא עם אג'נדה אלא לזרום עם איך שמרגיש לי באותו רגע.
אגייס את האחים שלי ובעלי לעניין, לעשות איתה סיבוב הליכה בחוץ במנשא.
אצטרך להבין שהיכולת הפיזית שלי ללכת איתה שעות במנשא מוגבלת ואצטרך ללמוד להתמודד אחרת עם הבכי שלה.
לגמרי |Y||Y||Y|
וגם: אם העזרה מהמשפחה לא מספיקה, או לא מתאימה - לארגן עזרה בתשלום.
(איזה סוג של עזרה - תחליטי לבד)
כי כל שקל שאת מוציאה על עצמך בשבועות האלה, חוזר אלייך בריבית דריבית של בריאות טובה יותר בשנתיים הבאות.

באופן טבעי צד ימין של הגוף גבוה יותר מצד שמאל שלי, בצורה כזו שתמיד כתף ימין גבוה יותר מכתף שמאל.
מעניין. וגם מאתגר מאוד. מאיפה הפער הזה מגיע? איפה אי הסימטריה מתחילה?

בנוסף יש לי פלטפוס
ואיך המדרסים שלך? מתאימים לך?

_לעבוד נכון על מחשב, לקום ולעשות מתיחות כל שעה, ולהזדקף כשמזהה שגולשת.
אני הולכת כל יום 2*10 דקות ברגל לרכבת ומקשיבה לגוף שלי כשהוא זקוק למתיחות.
גם בשירותים דואגת להזדקף עם זוקפי הגב התחתון, להתכופף נכון, וגם החלפתי את תיק הצד שלי לתיק גב._
יקירתי, זה לא מעט. זה יופי. לא לזלזל!
אם את רוצה לקחת את זה צעד אחד הלאה, את יכולה למצוא תרגיל אחד שמתאים לך, ולהוסיף אותו להפסקות המחשב, פעם-פעמיים ביום. שתי דקות כל פעם.
או להתחיל לכרוע בשירותים. גם לפיפי. מאוד בריא, גם לרצפתאגן וגם לגב וגם לאיברים הפנימיים. וקל להדהים, כשמתרגלים לזה

[תמרוש_רוש]

קראתי שוב.
אוי, היתה לך תינוקת מאתגרת במיוחד.
לא קל, ריפלוקס. מאוד קשה, מאוד סוחט. גם פיזית וגם נפשית. את כולם

יש לי מנשא צמד שהיה לי נוח בסך הכול, אבל כמובן שאוודא שהוא נוח גם הפעם.
תשמעי, הבעיה שלי עם הצמד - הדגם שהיה לי בזמנו - זה חגורת האגן שאיננה מתכווננת. אם ל"צמד" שלך יש אבנט שאפשר לקשור ולהדק אותו לגופים בהיקפים שונים - אחלה. מצוין. עכשיו רק צריך להקפיד להדק אותו. אבל אם, כמו בסרטון באתר שלהם, האבנט הזה הוא רק לולאת בד רחב בגודל X שמקיפה את הגוף - תשכחי מזה. גם אם את קונה "במידה שלך", זה יותר מדי סטנדרטי. רוב הסיכויים שזה לא יהיה הדוק מספיק, וכך האבנט לא שואב אליו מספיק משקל ולא מזרים אותו ישירות אל הרגליים, כמו שחגורת אגן טובה צריכה לעשות. ואז הגב נושא בעול.

ובכל אופן, בכל מנשא שהוא, אחלה על נשיאת בטן, אבל לכל אמא, ולך במיוחד עם התמונה שלך - ממליצה על נשיאת גב. להתחיל לחשוב על מנשא שיתאים לגב, לתרגל אפילו לפני הלידה עם בובה ולראות סרטוני יוטיוב, ולהתחיל אתה כשהיא עדיין פיצית ופתוחה להצעות, ולהגדיל זמנים וטווחים.
מניסיון אישי: עם הראשון שלי היה לי תינוקיס וחשבתי שזה היה הצלה משמיים.
אממה, הייתי חרדתית מכדי להרגיש נוח עם נשיאה גבית, פיציק הרגיש את זה וכמובן העדיף ציצי זמין בכל זמן, וגם היאמו שהיה לא התאים לי, אז זה לא ממש קרה.
עם השני, הייתי נחושה להעביר אותו לגב. הפעם היה לי ארגו (השאלה מחברה), התחלתי מוקדם (כשהוא עוד היה צריך את המשולש המרופד הזה בין הרגליים), ניסיתי גם עם בדארוך (זה עבד לא רע, אבל הארגו לקח בגדול), ותוך שבועיים ידעתי שזו היתה מתנה משמיים.
אין להשוות בכלל.
בכלל בכלל בכלל בכלל בכלל.
העומס על הגוף הוא חצי, או שליש העומס.
בחיי. שמונה ק"ג על הבטן מרגישים כמו שלושה כשהם על הגב.

[אל_הלב*]

תמרוש תודה על מה שכתבת.
בהחלט אקח בחשבון לקנות מנשא חדש מתאים יותר, אולי אחרי החודשיים הראשונים שהמשקל של התינוקת יתחיל לעלות יהיה לי פחות נוח ובריא עם צמד.
לגבי חוסר הסימטריה, באמת לא ברור לי מאיפה נובע, צד שמאל אצלי מאתגר יותר. אני גם שמאלית ושמאלנית (-: לא יודעת אם זה קשור.
בקבלה מלמדים שצד שמאל קשור לצד המקבל וצד ימין לצד הנותן, אפשר לצלול חופשי לפילוסופיות בנושא,
איזה שיעור אדיר למדתי בלקבל עזרה לאחר הלידה, כאחת שלעולם לא מבקשת עזרה וטובות מאחרים, שונאת להיות במצב של "חייבת" לצד השני.
גם זה שהכאבים הקשים הופיעו רק בצד שמאל מעניין.
אין לי מדרסים, הולכת שנים עם טבע נאות ונעלי נוחות, לא נועלת עקבים בכלל.
יש לי יותר מדויק לומר חצי פלטפוס ועצם בולטת מלידה בשתי כפות הרגליים, זה בטוח גם משפיע על היציבה.
בזמנו עברתי תהליך של ליווי אצל צפריר שפרון עם החרדות שנבעו מהכאבים הקשים שהופיעו שוב בעקבות הירידה מהכדור לדיכאון,
והוא אמר דבר שמאוד התחברתי אליו.
שהשורש של החרדות והכאבים היא היציבה הלא טובה שלי, והוא אפילו לא ראה אותי בזמנו וכל כך צדק.
שהיציבה גורמת לשרירים להיתפס ומהווה טריגר לגוף להיכנס למצב כוננות ואז החרדה מגיעה.

בקשר לכריעה בשירותים, לא בטוחה למה את מתכוונת, אבל אני כורעת בשירותים תמיד בכל מקום חוץ מבבית שיושבת.
אבל הכריעה לא בהכרח זקופה, לא יודעת כמה זה בריא.
בכל מקרה קבעתי תור לרופאת משפחה שתיתן לי הפניה לפיזיותרפיסטית רצפת אגן ואקבע איתה עוד לפני הלידה.

[כינור_לשירייך*]

השורש של החרדות והכאבים היא היציבה הלא טובה שלי.
שהיציבה גורמת לשרירים להיתפס ומהווה טריגר לגוף להיכנס למצב כוננות ואז החרדה מגיעה.
וואו!!
פתאום מפיל לי המון אסימונים לגבי עצמי.
תודה אל הלב. תודה צפריר.

[אל_הלב*]

תודה אל הלב
באהבה

[תמרוש_רוש]

בהחלט אקח בחשבון לקנות מנשא חדש מתאים יותר, אולי אחרי החודשיים הראשונים שהמשקל של התינוקת יתחיל לעלות יהיה לי פחות נוח ובריא עם צמד.
תקשיבי,
אני לא אומרת שצמד לא מתאים לך, כי לא ראיתי אותך לובשת אותו.
אם הוא מתאים לך, אז הוא יתאים לך גם אחרי החודשים הראשונים (לכל הפחות על הגב).
אבל,
אם הוא לא מתאים, אם חגורת המתניים לא ניתנת להידוק, והיא טיפה-טיפונת רופפת, אז כל יום שאת לובשת אותו עם 3-4 ק"ג בתוכו, עלול להזיק.
להסתובב עם משקל של שלושה-ארבעה קילוגרם על הבטן, שרובם נישאים על ידי שרירי הגב העליון, כי אין חגורת אגן שמזרימה אותם לשרירי הרגליים, זה לקחת סיכון לפגיעה חוזרת.
אז בשביל בנאדם חזק וכשיר שמיומן בנשיאת משקלים ויש לו מסת שרירים גדולה - נו, שוין, זה יכול לעבור.
אבל לאשה אחרי לידה, עם היסטוריה של בעיות וכאבים?
אני לא הייתי לוקחת את הסיכון.

ושוב: אם ורק אם המנשא רופף. אם אפשר להדק את החגורה, להוריד כמה סנטימטרים מהיקף האגן שלך (נו, לדמיין שהורדת...) ולהדק אותה עוד יותר - אז זה בסדר. אבל מניסיוני עם הצמד, קשה עד בלתי אפשרי לעשות את זה.
(תקראי את הקטע ב מאמר שלי על בחירת מנשאים וחגורת האגן)

באופן טבעי צד ימין של הגוף גבוה יותר מצד שמאל שלי, בצורה כזו שתמיד כתף ימין גבוה יותר מכתף שמאל.
כששאלתי אותך מאיפה זה בא, התכוונתי לגמרי מבחינה פיזית.
אם זה נובע מתנוחה לא נכונה, אז שווה לראות מאיפה התנוחה הזאת נובעת, ואיך אפשר לתקן אותה.
אם זה נובע מהבדל אנטומי, כלומר שרגל אחת יותר קצרה מהשניה (די נדיר, אבל קורה), אז על אחת כמה וכמה לבדוק אם אפשר לפצות על כך בעזרת נעליים מתאימות.

חצי פלטפוס ועצם בולטת מלידה בשתי כפות הרגליים, זה בטוח גם משפיע על היציבה.
נכון מאוד.
כפות הרגליים הן המסד של כל הגוף, ובעיה בהן משפיעה על כל הגוף. לכן שאלתי אותך על מדרסים.
טבע נאות זה מצוין באופן כללי, אבל אולי לא נותן מענה מספיק מדויק לצרכי היציבה והתנועה שלך.
אני הייתי מתחילה כל שינוי מכפות הרגליים, ומשם מטפסת למעלה.

_אני כורעת בשירותים תמיד בכל מקום חוץ מבבית שיושבת.
אבל הכריעה לא בהכרח זקופה, לא יודעת כמה זה בריא._
אני מתכוונת לכריעה כזאת:


על השירותים:


ראי גם החראה בכריעה
בכל מקרה קבעתי תור לרופאת משפחה שתיתן לי הפניה לפיזיותרפיסטית רצפת אגן ואקבע איתה עוד לפני הלידה.
|Y||Y|

[אישה_במסע*]

הדיון בנושא עשיית צרכים בכריעה עבר לדף יציאה בכריעה