לא נמשכת ומאוהבת בבעלי יותר

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי פעם 1 פה. אנסה איכשהו לתת מידע בהתאם: אני נשואה 18 שנה בת 39 +4 ילדים מדהימים שגדלו לי,הקטן בן12 והגדולה 19. עליי לציין שבמהלך נשואיי מגדלת אותם לבד באהבה ומסירות . כי בעלי עסוק בעבודתו . אז תפקיד הבית והילדים עליי מכל הלב כי אני כזאת.כל הזמן שבקשתי שיהיה מעורב ולו במעט בטיולים נסיעות מסיבות תמיד קבלתי סרוב ווהורגלתי לבד לבד לבד עם ילדיי ובלעדיו.יש לציין שהילדים מחוברים אליי הכי הרבה. ורוצים שרק אהיה שמחה . השנתיים האחרונות מרגישה בעיקר את הבדידות וכשפניתי בדרישות שקצת רוצה להיות יחד איתו כי ילדים גדלו ענה לי בסרוב, דחייה ,אנטי.ואני רק בוכה בגללו..עצובה לא מרגישה נאהבת נחשקת מחוזרת כלום. משאזרתי אומץ וקבלתי חוזק שמתבשל כבר שנתיים אמרתי לו שרוצה להתגרש ממנו כי אני פשוט בודדה במערכת זוגית.מאז הבנאדם השתתק טוען שיילחם ויעשה הכל למעני רק לא לעזוב אותו.היום הוא מאוד משתדל ומחפה באמצעות הכנת אוכל לצהריים. כבר התחלתי לא לרצות להיות לידו שפעם רק רציתי וקבלתי בום אחרי בום.אני לא חושבת עליו לא מאוהבת לא נמשכת הכל כבה אצלי כלפיו. הגלגל ממש הסתובב רק שאצלי זה כואב שהגעתי למצב כזה להיות בהעדר אהבה.אנחנו נטו רגילים וזהו.ללא חיות ללא משיכה.. אני בבעיה מצד אחד מרחמת עליו ובכלל עכשיו שבוכה שלא אעזוב אותו. מצד שני מרחמת על עצמי להיות ללא אהבה ומשיכה ננעלתי לגמריי.

[פלונית_אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקירתי, את צודקת, לאף אחד לא מגיע לחיות בבדידות בזוגיות. יחד עם זאת, מבלי להכיר את הסיפור לעומק, ורק ממה שכתבת, נשמע ששתקת יותר מדי זמן ונאטמת לבעלך. עכשיו שהוא יודע שהוא עלול חאבד אותך הוא רוצה להילחם אבל את כבר הרמת ידיים.
אם תחליטי שזה הדבר הנכון עבורך, להיפרד כדי לחיות חיים מאושרים זה לגמרי לגיטימי אבל אני הייתי מציעה לך לתת הזדמנות לטיפול זוגי לפני שמרימים ידיים, זה עשוי לחולל פלאים.
בהצלחה בכל אשר תבחרי

[פלוני_אלמוני*]

תודה רבה לך.אני כרגע בשלב של לתת הזדמנות.אך הבעיה היום היא אצלי ממש ננעלתי ומקווה שזה ישתחרר..וה גדול

[פלונית_אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כתבתי את זה כי אני מבינה את המקום הזה מנסיון... נאטמים ומחליטים מראש שאין סיכוי אבל תופתעי, יש סיפורים מדהימים על זוגות שהתאהבו מחדש. אני מנסה לשכנע את עצמי וגם אותך, כי אנחנו גם התחלנו עכשיו (-:

[פלוני_אלמוני*]

תודה יקירה.משתדלים..אך הבעיה שאני לא נמשכת ונמנעת .. והיום נמצאת רק מתוך מחויבות לתא .לא מאוהבת בו יותר וכמה שיעשה היום זה כאילו דיירים בבית.

[פלונית_אחת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חושבת שמשיכה היא עניין של אינטימיות וסימפטום של היחסים. אם פעם נמשכת ואהבת, אין סיבה שזה לא יחזור. ואם לא-תמיד אפשר להיפרד יפה, זה לא עוזר לילדים לחיות בבית ללא אהבה

[משמיעה_את_קולי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מבינה ללבך.... גם אני חשה כך. בשונה ממך בעלי לא מודע לזה שהמצב כל כך חמור. כן מודע שאני משתנה ובהתאמה מבקשת ממנו להשתנות. נורא קשה לי כי אני לא נמשכת אליו ולא מסוגלת או רוצה לומר לו את זה וזה מביא אותי למצבים לא נעימים עבורי וגם עבורו שצריכה לתרץ למה לא מעונינת לשכב איתו. מקווה שאחרי שאצליח להגיע ליחסים שאני מסופקת מהם תחזור גם האהבה. אין ספק שזה דורש הרבה עבודה ומומלץ גם עזרה מקצועית. אני כרגע עוברת תהליך של אימון בעצמי. לי זה היה יותר נכון ומדויק מטיפול זוגי והמטרה שלי היא שלי יהיה טוב...

[מיואשת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני באותה סירה (טובעת?).
אנחנו חברים טובים מאד, עד כדי כך שאמרתי לו (את מה שהבין ממילא) שאינני נמשכת אליו. ולהיפך - אף נדחית מפניו. ואם פעם נמשכתי אליו והיום כבר לא, האין המשמעות היא שאינני אוהבת יותר? אני חוששת שאילו פני הדברים, והלוואי שהיתה לי סיבה לזה.
למה הכוונה באימון אישי? במה זה שונה מטיפול פסיכולוגי למשל?
בהצלחה לכולנו, לא קל לפרק זוגיות ארוכת שנים, בטח ובטח לא קל כשיש ילדים בתמונה (וכשאין סיבה ממשית לשים עליה את האצבע) .

[פלוני_אלמוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולנו .....הסיפור שלי קשה יותר , נשואה 25 שנה בת 40+ אמא לשני ילדים גדולים אחרי צבא ואחד באמצע .....היו לי חיים לא פשוטים לצד בעלי , היום אני מבינה שלא כיבד אותי לא ליד משפחתו , לא ליד הילדים שלנו, ואף שהגיעו הצקות ממשפחתו הוא עמד לצידם במקום להגן עלי ועל ילדיו. התנהג בצורה אלימה מילולית כן כן גם ליד הילדים ...שלא תבינו לא נכון הוא האבא הכי טוב שיכולתי למצוא לילדי הם אוהבים אותו מאוד , והוא אותם , וזאת הבעיה הוא לא היה בעל מסוג חבר או איש שיחה לא סומכת עליו כי הכל היה מספר לאימו. לא מפרגן ,תומך,( אולי קצת שלמדתי באוניברסיטה ) בקיצור שלי טוב, הוא עושה לי רע....לפני שנתיים היה שינוי בעלילה כמובן שמשפחתו הייתה מעורבת בדבר מה....שהביא למריבות אין סופיות . אמרתי לו שאנחנו הולכים לטיפול זוגי . איזה כייף שהסכים? כולם היו בשוק ...כן עזב שני טיפולים וגם את טיפול גישור מהרבנות....פתחתי תיק ברבנות יש לנו הסכם ממון חתום ...והדיון ביום רביעי ...והאמת לא יודעת מה לעשות? אני נעולה מפניו לא נמשכת אליו , לא רוצה שיגע בי, מעדיפה לשון בחדר אחר , ונראה לי שבחוץ יהיה מאושרת יותר. חייה ללא אהבה , כמו לגור בכלוב מזהב....מצד אחד רוצה להתגרש מצד שני כואב לי על הילדים .מצד שלישי מקווה להסתדר בחוץ כלכלית ...ומצד רבעי רוצה לחוות אהבה ....מי יכול לייעץ לי מה עלי לעשות ??????

[פלוני_אלמוני*]

ממי, הילדים כבר בצבא ואחרי צבא... יוצאים לחיים משלהם. צריכה שיכאב לך על עצמך ולא עליהם.

באופן ברור ומוחלט וודאי לסיים את הזוגיות הזו ולהתחיל לפתח חיים.

[פלוני_אלמוני*]

אין סיבה ממשית אבל זו הסיבה הכי בסיסית.
אז בסדר, שנינו אנשים טובים והגונים אבל אין שום כיף וחשק לעשות סקס ביחד והרי זה בסיס הקשר.
תמיד אומרים שזוגות שלא מפסיקים לריב ויש בניהם ויכוחים אינסופיים וכו' אבל הסקס בעננים ויש בינהם תשוקה - לא ייפרדו לעולם.
אצלי יש סקס דלוח פעם בשבוע, בוודאי שאין תשוקה, אין חיבוקים, אין נשיקות אין כלום. איך אפשר להמשיך ככה ולסבול, אבל כל הזמן הקול הקטן והדבילי הזה בראש שצריך להמשיך למרות הקושי, ואולי זה יבוא בהמשך - חרא בלבן צריך פשוט לצאת מהקשר הזה מה שאני ממילא כבר עושה בראש במשך הרבה שנים ולהמשיך הלאה ולמצוא את האחד שנצליח לעוף ביחד

[פלוני_א*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כתבת מדויק כנה ופשוט