באופן טבעי

_{ראו גם: העבודה והסוד}

העבודה היא שיטה מדהימה ופשוטה שמכוונת ל"לאהוב את מה שיש" - להפסיק להתווכח עם המציאות ומתוך כך לחיות בשלווה ואהבה שזהו טבענו האמיתיים (האם זאת האמת? )
העבודה "מבוססת" על ה"הנחה" (הבנה? הכרה?) שסבל נגרם כשהמחשבות שלנו מתווכחות עם המציאות (המציאות = "מה שיש", מה שקורה עכשיו) או פשוט כשאנחנו מאמינים למחשבות שלנו בלי לחקור אותן.

העבודה היא 4 שאלות והיפוך שבאמצעותם אנו יכולים לזהות ולחקור את המחשבות שלנו, ועל-ידי כך להשתחרר מהן. ביירון קייטי אומרת: "אני לא מרפה מהמחשבות שלי - אני פוגשת אותן באמצעות החקירה, ואז הן מרפות ממני" - אפשר לעשות חשיבה חיובית כנגד החשיבה ה"שלילית" שלנו, אבל המחשבות השליליות חוזרות, אך כשעושים את העבודה המחשבות שחוקרים פשוט עוזבות מעצמן. ""אני צריכה לאהוב את עצמי", אסור לשפוט אחרים" - כמה פעמים אנחנו אומרים את זה וכלום לא משתנה באמת? כמו שביירון קייטי אומרת, זה לא הטבע שלנו, אנחנו כן שופטים - את עצמנו ואת אחרים, אז במקום להילחם בזה בוא נחקור את זה, ואז אולי זה ייעלם...

טוב, השאלות הן:

האם זאת האמת?
האם אני יכול/ה לדעת בודאות שזו האמת? (מה קורה במציאות?)
איך אני מגיבה כשאני חושבת את המחשבה הזאת? (איך אני מרגישה/מתנהגת כשאני חושבת את המחשבה זאת? איפה זה בגוף?
מי אני אהיה בלי המחשבה הזאת? (ממש להיכנס פנימה ולדמיין את זה... אנחנו, באותה הסיטואציה, בלי היכולת לחשוב את המחשבה)

ואז מוצאים 3 היפוכים למשפט המקורי ונותנים כמה דוגמאות לכל היפוך. (על כל היפוך לשאול את עצמנו האם זה נכון באותה מידה או יותר מהמשפט המקורי... להרגיש שזה נכון ולא סתם להגיד את ההיפוך...)

דוגמא:

חקירה למחשבה אבא שלי לא אוהב אותי:

האם זאת האמת?
כן.

האם אני יכולה לדעת בודאות שזו האמת?
מממ... לא, אני לא באמת יכולה לדעת מה מישהו אחר מרגיש...

איך אני מגיבה כשאני חושבת את המחשבה הזאת?
אני מרגישה לבד, חסרת ביטחון, לא נאהבת... אני מתרחקת מאבא שלי ומענישה אותו... אני חושבת שמשהו בי לא בסדר...

מי אני אהיה בלי המחשבה הזאת?
אישה שאוהבת את אבא שלה ורואה שהוא עייף/עסוק/לא יודע להפגין רגשות בצורה שאני מצפה לה...

ההיפוכים:

אני לא אוהבת את אבא שלי (למשל כשאני חושבת את המחשבות שלי ומתרחקת ממנו ולא באמת רואה אותו...)
אבא שלי כן אוהב אותי (כן,,, למשל הוא מראה את זה כשהוא עושה ככה או ככה...)
אני לא אוהבת אותי (כמה נכון... ובעיקר כשאני חושבת את המחשבה שלי...)

סוף סוף הצלחתי לכתוב את הדף הזה

(התקשיתי...) אני מקווה שזה עובר מספיק ברור.
כדאי לקרוא את ההסבר המצויין ב "אתר של העבודה" www.thework.co.il

ויש גם את "האתר של ביירון קייטי" www.thework.com

יש גם שני ספרים שאני מאוד ממליצה עליהם של ביירון קייטי:

לאהוב את מה שיש - כל מה שצריך לדעת על השיטה כדי לעבוד איתה בבית, עם הרבה חקירות שביירון קייטי עשתה עם אנשים על כל מיני נושאים.

אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת? - גם הסברים על העבודה, אך הדוגמאות ממוקדות בתחום היחסים (גם עם עצמנו), ובנוסף יש עוד תרגילים והתבוננויות.

יש בארץ "מאפשרים" שעובדים עם השיטה שאפשר להיפגש איתם לעבודה אישית, ויש גם ערבי היכרות ותרגול של השיטה, קבוצות תרגול, סדנאות, ועוד. מידע מפורט אפשר למצוא באתר.

חוץ מזה אם יש שאלות אשמח לענות כאן בדף...

תודה מיכלונת שפתחת את הדף.
איך מיישמים את העבודה של ביירון קייטי עם הילדים שלנו?

אין לי נסיון אישי בכך אבל בכנס שהיה ביוני בשפיים מישהי שאלה וביירון קייטי דיברה על זה, אז אני אנסה לענות לפי התשובה שלה...
פשוט להכניס את זה ב"אגביות" תוך כדי השיחה עם הילד. היא נתנה דוגמא: הילד חוזר מבי"ס ואומר שאף אחד לא אוהב אותו - "מותק, אתה בטוח שזה נכון?", "איך זה יכול להיות?"... לא להגיד לו "זה לא נכון! זה לא יכול להיות!" אלא לכוון אותו לזה שיש אפשרות אחרת על-ידי שאילת שאלות ופשוט באמת להקשיב לעולם שלו, לאמונות שלו, ולהיות שם. "איך אתה מרגיש כשאתה חושב שאף אחד לא אוהב אותך?"... "בוא נשחק משחק... נגיד שלא היית חושב שאף אחד לא אוהב אותך... איך הייה מרגיש?"...

כמו שאמרתי, לא התנסיתי בזה באופן אישי, אני מקווה שזה עוזר... ואשמח לשמוע על ההתנסויות שלך...

תודה. אני אנסה.

אני ממליצה מאד על שני הספרים. לא תמיד קל ליישום אבל מאד עוזר לי בחיים.

לא תמיד קל ליישום.

באיזה אופן?

כי אני למשל הרבה פעמים לא מצליחה להביא את עצמי לשבת עם דף ועט ולעשות את העבודה, אך כשאני מתיישבת זה פשוט זורם ונורא עוזר. מה שאני אוהבת בעבודה (וגם מה שקשה לי) שזה לא משהו תיאורטי או אינטלקטואלי - כשאני רק אומרת לעצמי "אה, זאת לא האמת...", או רק עושה את ההיפוכים, זה לא עובד, כי צריך באמת לשבת עם זה, להיות עם זה, השאלות הן סוג של מדיטציה...

אחרי תקופה כבר לא צריך דף ועט זה הופך להיות אורח חיים .
ספר שקראתי במקביל וחידד לי את אותו הכיוון 'לסדר את המיטה הזוגית' . כתוב מעצבן אבל מדהים .

לגבי ילדים : אם את חיה ככה זה מחלחל אליהם , זו גישה לחיים , זה הופך להיות דרך חיים .

לא קל ליישום במובן של לשבת ולכתוב..לפעמים כשאני ברחמים עצמיים אין לי את הכוח לצאת משם..יותר קל ליישום כשכן מרגישה טוב עם עצמי..

מיכלונת, בדיוק התחלתי לקרוא את הספר הזה - וממש משמח אותי שפתחת דף במקביל - תודה !

הילד חוזר מבי"ס ואומר שאף אחד לא אוהב אותו - "מותק, אתה בטוח שזה נכון?", "איך זה יכול להיות?"... לא להגיד לו "זה לא נכון! זה לא יכול להיות!" אלא לכוון אותו לזה שיש אפשרות אחרת על-ידי שאילת שאלות ופשוט באמת להקשיב לעולם שלו, לאמונות שלו, ולהיות שם. "איך אתה מרגיש כשאתה חושב שאף אחד לא אוהב אותך?"... "בוא נשחק משחק... נגיד שלא היית חושב שאף אחד לא אוהב אותך... איך הייה מרגיש?"...

אני לא אוהבת את זה.
בעיניי, ההצעה הזו היא דוגמה ל-interpretation abuse (כתבתי על זה בדף על ג'ין ג'נסן).

אני חושבת שיש כאן מסר של דה לגיטימציה לכאב של הילד.
מה זאת אומרת "אתה בטוח שזה נכון"?
לדעתי זה אומר בדיוק "זה לא נכון! זה לא יכול להיות!" , גם אם זה לא נאמר במפורש.

למה להטיל ספק במה שהוא אומר? אם הוא היה בא ואומר לך "כולם אוהבים אותי, טוב לי" - האם היית אומרת "אתה בטוח שזה נכון" ? מן הסתם לא (למרות שראיתי גם דברים כאלה). כי רגשות נעימים הם לגיטימיים, ורגשות לא נעימים - נאמר שפחות.

מה את חושבת שהוא יחשוב כשייאמר לו דבר כזה? לדעתי, הוא יחשוב שאת לא באמת מאמינה לו ומקבלת את הרגש שלו, ותובעת ממנו להשתנות למישהו אחר. ובצדק. מתחת למחשבה הזו אולי יש (לדעתי) רגש מאוד מאוד כואב של חוסר אהבה למי שהוא באמת.

לדעתי, זה לא באמת להקשיב לעולם שלו, לאמונות שלו, ולהיות שם. זה לנסות להפוך את הרגש למשהו אחר, ולגרום לו להדחקה, ולתוצאותיה ההרסניות, כבר בגיל צעיר.

מעבר לכך - אני אישית חושבת, שרגשות מגיעים לפני המחשבות ולא להפך. גם התפתחותית, גם אבולוציונית.
נראה לי שלמחשבות המעוותות על המציאות יש מקור, והן עצמן סימפטום למשהו אחר. גופני או ריגשי או שניהם.
לכן, טיפול במחשבות הוא טיפול סימפטומטי. אין לי שום דבר נגד זה; אני בעד כל דבר שעוזר. אם מבוגר מחליט לעשות את זה לעצמו כאסטרטגיית התמודדות, בבקשה. הבעיה היא שאז גם עושים את זה לילדים.

אני אישית מציעה שכשילד (או אדם מבוגר) בא ואומר דבר כזה, בתור התחלה פשוט נקשיב.
האדם שמולנו יקבל את המסר שאנחנו מנסים באמת להקשיב לעולם שלו, לאמונות שלו, ולהיות שם . לעתים קרובות, אם לא תמיד, זה כל מה שהוא באמת צריך כשהוא בא ומתחלק במצוקה אישית.
בתור בונוס לנו ולאהובינו, ייתכן גם שאם רק נקשיב בלי לקפוץ עם פרשנויות ופתרונות (או אפילו אם נוותר עליהם לגמרי, גם "אחר כך") נגלה משהו על עצמנו.

אני אישית חושבת, שרגשות מגיעים לפני המחשבות ולא להפך

מההתבוננות שלי קודם באה המחשבה...

אני מסכימה איתך שלא נכון לעשות דהלגיטמציה לרגשות וזה גם מה שאני אוהבת ב"עבודה" - מהחוויה וההבנה שלי, הרעיון הוא לא להפוך את המחשבות ה"שליליות" לחיוביות או לא להרגיש מה שאנחנו מרגישים - להיפך - כן להיות שם באמת אבל לחקור. באופן טבעי המחשבות משתחררות אח"כ... וגם לא תמיד מייד. בגלל זה כתבתי שהשאלות הן מדיטציה ולא משהו רציונלי שעושים - כשאני עושה את זה בראש בצורה רציונלית בלי באמת להיות שם אני מגלה שבאמת אני עושה דהלגיטמציה לרגשות שלי (ואולי ההיפך הוא הנכון- קודם יש אצלי את הדהלגיטמציה), אבל אז אני מבינה שזה לא העניין ושדילגתי על שלב חשוב - שאלה 3 - איך את מגיבה/מרגישה כשאת חושבת את המחשבה הזו?

מההתבוננות שלי קודם באה המחשבה...

אבל מבחינה אבולוציונית של התפתחות המוח (וגם אצל עוברים וילדים), ההתפתחות היא כנראה של תחושות ורפלקסים - ואז רגשות - ואז קוגניציה (תאור סכמתי גס ולא מדוייק). תחשבי על התפתחות של תינוק. מה מגיע קודם?
תסתכלי על זה (מחיפוש זריז בגוגל): http://www.brainchannels.com/evolution/ ... rreptilian

בהתאם, גם התגובות שלנו לעולם כנראה מגיעות בסדר הזה (כשהן בריאות): קודם תופסים בחושים ומגיבים ברפלקסים (למשל, מרחיקים את היד ממשהו חם), אחר כך מגיבים ריגשית (נניח, פחד), ואז מגיעה המחשבה.

ג'ין ג'נסן טוענת שאצל אנשים מודחקים (קרי: כולנו) הרבה פעמים מופיעה מחשבה במקום רגש, ושהיא חלק ממנגנון ההדחקה וההגנה. לי אישית זה נראה פירוש הגיוני מאוד לשאלה למה אנחנו חושבים מחשבות שמעוותות את המציאות. הרי מחשבות כאלה לא משרתות שום מטרה אבולוציונית היום - נהפוך הוא.

אם את מסכימה שאנחנו לא חווים את המציאות כמו שהיא, כאשר אנחנו חושבים מחשבות כמו בדוגמה שהבאת - תסכימי איתי שיש אפשרות שאנחנו לא חווים גם את המציאות הפנימית שלנו כמו שהיא באמת, כשאנחנו סוברים שהמחשבה הגיעה קודם. יש אפשרות שהיה שם רגש שהזדרזנו להדחיק, ועברנו ממנו ישר למחשבה.

ושוב, אני לא טוענת שזה לא יכול להיות אפקטיבי ולעזור. ראי מה שכתבתי בדף תהליך אבל לשחרור מטראומות ילדות , בעיקר על תרפיות אחרות ועל NLP.

אבל הדוגמה של הילד, הלקוחה מפיה של יוצרת השיטה ואני מניחה שמשקפת את גישתה הכללית

הדוגמה הייתה במילים שלי, כמו שאני זכרתי, ייתכן שזה לא היה מדוייק ועבר מניפולטיבי כי אני לא במקום הנקי - יש לי נטייה כן להיות בשכל וברוח מהרגש... אבל כשביירון קייטי אמרה את זה זה ממש לא היה נשמע מניפולטיבי או עם אג'נדה. ששמעתי וראיתי אותה עושה את העבודה עם אנשים זה ממש היה נראה כאילו היא באמת מקשיבה ומתעניינת במה שקורה בתוכם, לא שהיא מצפה לתשובה מסויימת. אני ממליצה בחום לקרוא את אחד הספרים או לראות DVD שבו היא עושה את העבודה עם אנשים (אפשר לקנות DVD ולפעמים יש הקרנות ב"הודיה" או בפסטיבלים).

ייתכן שזו הכוונה, או ההצהרה. אין לי מידע על השיטה חוץ ממה שכתבת.
תמי, כדאי לקרוא את הספר המדובר לפני שמעבירים ביקורת.

אבל הדוגמה של הילד, הלקוחה מפיה של יוצרת השיטה ואני מניחה שמשקפת את גישתה הכללית, אינה דוגמה של חקירה "באמת".
מאיפה את יודעת? כשביירון קייטי אומרת חקירה היא מתכוונת למשהו מאוד מסויים ובשביל לדעת למה כוונתה כדאי לקרוא את מה שהיא כתבה...
ואם כבר - ביירון קייטי (לטענתה) לא יצרה או המציאה את השיטה הזאת, אלא גילתה אותה (או מצאה אותה, או שזה מצא אותה...). אני רואה בה שכלול מודרני של גישות רוחניות עתיקות (בעיקר בודהיזם). כמו שכתוב בהקדמה של הספר "רוחניות בעיניים פקוחות"

לדעתי האישית הדף הזה דל מדי ולא מעביר בכלל את העוצמה של ה"עבודה".

ייתכן שזה לא היה מדוייק ועבר מניפולטיבי כי אני לא במקום הנקי.
מיכלונת, את סתם משליכה על עצמך דברים שלא קשורים אלייך...
אני דווקא ממש יכולתי לשמוע את גב' ביירון מדברת כשכקראתי את מה שכתבת...

תמי, כדאי לקרוא את הספר המדובר לפני שמעבירים ביקורת.
אני מסכימה איתך. זאת ועוד, אני בהחלט מקבלת את האפשרות שאת ומיכלונת העליתן, שמה שהועבר כאן אינו משקף נכונה את הגישה.
אז הנה אני מבהירה ומסייגת: הביקורת שלי מופנית כלפי ההתנהלות בדוגמה לגבי הילד כפי שהובאה כאן, ובדוגמה הזו בלבד.
אני לא רוצה ולא מרגישה שאני יכולה להעביר ביקורת על הגישה כולה, כיוון שאיני מכירה אותה.
אני אלמד עליה יותר, ו אז אעביר ביקורת! (;-) סתאאאם ...).

לדעתי האישית הדף הזה דל מדי ולא מעביר בכלל את העוצמה של ה"עבודה".

אני מסכימה, זה רק מעין מבוא. לכן נתתי הפניות לעוד מקורות מידע... ואני חושבת שכדי באמת להבין פשוט צריך להתנסות, כי זה באמת לא משהו שצריך להבין אינטלקטואלת אלא לחוות.

אולי תוכלי להוסיף עוד/ להרחיב/ לשתף מחוויות שלך?

נראה לי לפעמים בעבודה שיש התעלמות מאינטואיציה, יש העדפה לבחירה במציאות מיטיבה ולא כואבת אבל לא ברור אם זו אכן המציאות.

ג'ין ג'נסן טוענת שאצל אנשים מודחקים (קרי: כולנו) הרבה פעמים מופיעה מחשבה במקום רגש.

תסכימי איתי שיש אפשרות שאנחנו לא חווים גם את המציאות הפנימית שלנו כמו שהיא באמת, כשאנחנו סוברים שהמחשבה הגיעה קודם.

אני דווקא עד לפני כמה חודשים חשבתי שקודם בא הרגש... ומאז שאני מתרגלת את העבודה אני שמה לב שהרבה פעמים יש מחשבה שעוברת כ"כ מהר בראש שלי שאני בקושי מספיקה לקלוט אותה וכבר יש רגשות (של סבל)... ועדיין הרבה פעמים אני מרגישה כל מיני דברים וחושבת אולי לשבת "ולחקור" ואני אפילו לא יודעת מה הייתה המחשבה שגרמה לסבל הזה! המחשבות האלו הן לפעמים כ"כ עמוקות ומושרשות שאנחנו לפעמים לא שמים לב שאנחנו חושבים אותן... הן כבר חלק מתפיסת המציאות שלנו בלי שאף פעם עצרנו לבדוק אותן... ("אם מישהו לא חייך אלי זה אומר שהוא לא אוהב אותי..." " חברות אמורות להתקשר..."). בגלל זה העבודה היא 4 שאלות והיפוך שבאמצעותם אנו יכולים לזהות ולחקור את המחשבות שלנו, גם לזהות.. תוך כדי תרגול נחשפות מחשבות עמוקות יותר.... זה משהו שמתבהר ומתחדד לי עכשעו שאני כותבת לך... תודה...

גם התגובות שלנו לעולם כנראה מגיעות בסדר הזה (כשהן בריאות): קודם תופסים בחושים ומגיבים ברפלקסים.

אני מסכימה... מחוויות בויפסנה באמת נוכחתי שקודם יש תחושות בגוף ואז באה חוויה בחוץ ואנחנו מקשרים את זה לזה: דוגמה: פעם אחרי ויפסנה (אז זה הכי בולט) הרגשתי תחושות של אי-נוחות בגוף, מן עצבנות, ואז פגשתי מישהו - אני לא זוכרת את הסיטואציה - אבל אני זוכרת שנהייתי עצבנית והבנתי שאם לא הייתי שמה לב קודם לגוף הייתי חושבת שהוא עצבן אותי... זה בעצם לא בדיוק מה שכתבת אבל נראה לי קשור לדיון...

נראה לי שכל הזמן יש לנו תחושות בגוף, אבל הסבל (רגשות לא נוחים) מגיע אחרי שאנחנו מפרשים אותן (מחשבות).

עלתה לי דוגמה:

תאונת דרכים - בזמן תאונה אנחנו מגיבים מהר, בלי מחשבה או פחד (רפלקס)
אחרי התאונה באה (מהר מהר, בחלקיק שניה) מחשבה - מה יכול היה לקרות...
ואז- פחד, דפיקות לב...

ככה לפחות זה היה אצלי.

יש העדפה לבחירה במציאות מיטיבה ולא כואבת אבל לא ברור אם זו אכן המציאות.

המחשבה "אני יפה" לא בהכרח יותר נכונה מהמחשבה "אני לא יפה" אבל היא (כרגע) לא גורמת לי סבל. כשהיא תגרום סבל יהיה כדאי לי לחקור אותה... למשל יש "אמיתות" כמו "אני צריכה לאהוב את עצמי" - לאנשים מסויימים זה גורם הקלה, והרבה פעמים ב"עבודה" זהו היפוך למשפט המקורי, אבל להרבה אנשים המחשבה הזו גורמת סבל - ואז שווה לחקור אותה? האם אני באמת צריכה לאהוב את עצמי...?

מה שאני מנסה להגיד זה שהעניין הוא לא שיש אמת אחת או מציאות אחת שהיא יותר נכונה (לכן גם שואלים על ההיפוכים אם הם נכונים באותה או מידה או יותר מהמחשבה הנחקרת...)... רק מה גורם לנו כאב ומה לא...

אני רוצה לצטט פה מה אתר http://www.thework.co.il/ :

_אם נשים לב לאופן שבו אנו חיים את חיינו נראה שאנו נשלטים לחלוטין ע"י המחשבות שלנו.
המחשבות שלנו מפרשות את המציאות באופן מסוים ואנו מאמינים להן ופועלים על פיהן.
כמה פעמים עלו במוחנו מחשבות כמו "הוא רוצה רק ברעתי", "זה לא היה צריך לקרות לי", "החיים קשים", "אני לא מסוגלת", "זה מפחיד", "אני לא בסדר", כאשר אנו מאמינים למחשבות אלו, אנו בונים חומות וירטואליות מסביבנו - ברוכים הבאים לכלא של עולם המחשבה.

"העבודה" של ביירון קייטי עוזרת לנו לזהות מחשבות חונקות ומגבילות אלו, לזהות את הסבל, הפחד, הכעס והתסכול שמחשבות אלו מכניסות לחיינו, לזהות את האופן שבו הן משפיעות ומערערות את כל מערכות היחסים שלנו.
כאשר אנו מזהים מחשבות אלו, איננו רוצים לסלק אותן מחיינו, להפך, אנו מעוניינים לפגוש אותן בהבנה, בסקרנות, אנו מעוניינים ללמוד מה יש להן לספר על חיינו, על מערכות היחסים שלנו ועל עצמנו.
אנו מעוניינים לנטרל את הכוח שלהן עלינו וזה אפשרי רק כאשר אנו מסתכלים עליהן פנים אל פנים, לא בורחים יותר, לא פוחדים יותר, לא מפנים את המבט, לא משקרים לעצמנו ואמרים - אני? אני לא חושב מחשבות בזויות או מגוחכות כאלה._

מתוך המעט שקראתי ה"עבודה" זה בעצם פסיכולוגיה קוגניטיבית לא?...

לא הייתי מגדירה את זה כפסיכולוגיה, גם לא קוגנטיבית... אולי ה"תיאוריה" מאחורי, אבל העבודה עצמה היא חוויתית, היא יותר כמו מדיטציה, משהו שצריך להתנסות בו כדי להפנים.

(יש הרבה דמיון לבודהיזם כמו שמישהי כתבה שם למעלה, וגם לקרישנמורטי, ולעוד גישות רוחניות אחרות... מה שאני אוהבת בעבודה זה הפשטות ועם זאת העומק שיש בכלי המאוד מעשי וברור הזה... לי זה מתאים )

כאן יש ראיון שראיין המורה הרוחני שי טובלי את ביירון קייטי:
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/439/997.html

שמתי לב ש'העבודה' מאוד משחררת אותי בכל מה שקשור למערכות יחסים ובכלל.

מזמן לא "תירגלתי" ואני מרגישה את זה...

מזמן לא "תירגלתי" ואני מרגישה את זה...

כן, גם לי הייתה תקופה ארוכה שלא תרגלתי. אבל כן קראתי את הספר - זה כבר משפיע.
בנוסף, גם אם קשה ללכת לסדנא ממש, כדאי ללכת מדי פעם ל'פושים' קטנים. כמו שיש מדי פעם במרכז 'הודיה' בת"א ערב הקרנה של DVD של ביירון קייטי עם הדגמה ותרגול קטן של המשתתפים. גם זה, בתקופה שלא עשיתי את העבודה בעצמי, מאוד קידם אותי. רק לשמוע אותה זה משחרר.

מלבד זאת, אמנם לא ישבתי לעשות את העבודה בכתב, אבל לקחתי אותה אתי בראש. וכאשר עלו לי מחשבות כמו: 'אם הוא שכח מה שביקשתי זה אומר שלא אכפת לו ממני' שאלתי את עצמי 'האם זו האמת?' ו'האם את יודעת בודאות שזו האמת?' והבנתי שלא, זה סתם סיפור שלי. וכאשר מישהו העביר עליי ביקורת, שאלתי עצמי 'עניין של מי זה מה הוא חושב עליי?' והתשובה כמובן: 'זה עניין שלו'.
כך מצאתי עצמי משפרת הקשרים עם ההורים שלי, ועם בני זוג וכד'.

השאלות החזקות שהולכות אתי גם כשאיני עושה את העבודה ממש בכתב הן:

האם זו האמת?
עניין של מי זה?
הפכי את המסר.

האמיני לי שגם אם אין לך זמן לשבת ולכתוב, גם זה יהיה חזק מספיק.

קראתי את הספר - זה כבר משפיע.
אני כל הזמן עם "אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת?" בתיק ומדפדפת בו...

כדאי ללכת מדי פעם ל'פושים' קטנים. כמו שיש מדי פעם במרכז 'הודיה' בת"א ערב הקרנה של DVD של ביירון קייטי עם הדגמה ותרגול קטן של המשתתפים.
בתקופה שהייתי אצל ההורים במרכז הלכתי ובאמת זה עוזר... פה בטבעון אין כ"כ מפגשים כאלו... אבל אני מתכננת איזה ערב תרגול עם חברים (ויש קבוצה באלוני אבא אבל לא מסתדר לי עם היום הזה...)

לא ישבתי לעשות את העבודה בכתב, אבל לקחתי אותה אתי בראש.
זה כל הזמן איתי בראש, אבל בחוויה שלי זה לא אותו דבר בכלל!!! אצלי לפחות זה הופך את זה למשהו מאוד אינטלקטואלי וטכני (כן, אני יודעת שזה לא האמת וגם לא העסק שלי אבל הסיפור נשאר...).
מצד שני... היום ניסיתי לקום משנ"צ... הייתי בתפר בין ערות לשינה כשאני מאיצה בעצמי לקום... ואז נזכרתי בקטע של הספר שהיא כותבת משהו כמו "שכבו במיטה בלי לנסות לקום ושימו לב שאתם קמים מאליכם..."
אז ההיזכרות בזה כבר עשתה לי יותר שקט ובאמת הפסקתי להיאבק בעצמי לקום

לא כל כך מבינה את הדף השני יש כאן מישהו שיכול להסביר לי
יש טעם לשאול כאן שאלות על איך מעבר למילוי הדף הראשון מתקדמים הלאה?

אז יש כזה דף...יופי,
מעלה כדי לקרוא.

האם היא מבקרת בארץ בקרוב? זו השמועה ששמעתי היום.

והיום בפעם הראשונה גם שמעתי על הספר. קניתי בהמלצת מטפלת הוואטצו המלאכית שלי.
קראתי את ההקדמה והצלחתי להרדם בצוהוריים ברעש מחריש של שיפוצים מדירת השכנים. לא האמנתי.
הרעש הזה תמיד מכניס אותי ממש לקריזה ועצבים. אין לי מושג איך הבאתי את עצמי למצב של הרדמות רק בזכות ניסיון הפנמה של ההקדמה.
משמח מאוד.

איך מעבר למילוי הדף הראשון מתקדמים הלאה?
האם את מתכוונת לדף "שפוט את חברך"? אם כן - פשוט עושים את העבודה - ה-4 שאלות והיפוך, על כל משפט שרשמת בדף.
לאיזה דף שני את מתכוונת?

יש ספרים, גם בעברית.
"לאהוב את מה שיש" ו "אהבתך נחוצה לי - האם זאת האמת?"

האם היא מבקרת בארץ בקרוב?
ביירון קייטי בארץ

תודה רבה.

יש לי שאלות על העבודה של ביירון קייטי,ראיתי שהביקור שלה יהיה בשבת,כך שאין מצב עבורי להגיע.
האם מישהו התנסה מספיק ויוכל לענות כאן בדף על שאלות שלא ברורות לי לגבי העבודה?

אגב רישום של המחשבות שלנו, קיימות תוכנות מחשב, כדי למפות את המחשבות שלנו, וליצור אסוציאציות בינהם.
התוכנה המובילה היא "MindJet MindManager" www.mindjet.com תוכנה שעולה כסף, בשימוש אצל המוחות הכי מטורפים.
בנוסף קיימת התוכנה החינמית והמעולה FreeMind
שגם על אותו עיקרון, עוזרת לשרטט מחשבות, רעיונות.
מה שטוב שעם התוכנות האלה אפשר לתפוס מחשבות חמקמקות, לקשר בינהם, ולראות את התמונה הרחבה.
אני משתמש בMindManager והיא ממש ממש טובה לי לסדר את הראש. אפשר לראות Tutorial mindmanager]כאן pro6[/po]/quicktour.php

אלון,אני לא מבינה...איך זה קשור לדף הזה?

אופס זה נראה לגמרי כמו פרסומת במבט שני,
ביירון קייטי מלמדת אותנו לכתוב ולעקוב אחרי המחשבות והאמונות שלנו, אלו דרכים שמאפשרות מעקב.

ציפ ציף - הביקור יהיה גם ביום שישי (אפשר לבוא רק ליום אחד).

אני התנסיתי בעבודה, לא יודעת אם מספיק, אבל את מוזמנת לשאול ובשמחה אנסה לענות לך...

טוב ,שאלה ראשונה,מה קורא אם התשובה הראשונה "האם זאת אמת" היא בצורה אוביקטיבית-"כן!"
תמיד ראיתי שהיא מנסה להביא את ממלאי הטופס לכך שזאת לא אמת אבסלוטית,מה קורה שזאת אמת.

שאלה שניה ,איך יוצאים לשינוי באמת,במציאות.
היה לי קשה בתיאור של הנאנסת,שהיא לכאורה היתה שותפה לאונס בכך שלא סיפרה או התנגדה.ממש הרגשתי מועקה מהתיאור הזה,למרות שאני מבינה שהיא ניסתה ללמד אותה על הקורבניות שלה ועל האפשרות שלה למנוע מקרה כזה שוב.אבל להביא אותה למקום שיש בו אשמה לא נראה לי נכון.

והשאלה שלי (קצת סטיתי) אם האמת היא טובה כמו שהיא,איך נגיע לרצון להביא מציאות טובה יותר.

יש עוד אבל נתחיל עם זה.

יש ביוטיוב הרבה קטעי וידאו שבהם היא "עושה את העבודה" עם אנשים.

אני לא מומחית אבל עשיתי את העבודה שלה המון על עצמי ועם חברים והייתי בסדנא הקודמת (חוויה מאלפת!!! ממליצה כל כך)
אנסה לענות לך מהחוויה שלי את העבודה

טוב ,שאלה ראשונה,מה קורא אם התשובה הראשונה "האם זאת אמת" היא בצורה אוביקטיבית-"כן!"

פשוט ממשיכים לשאלה השלישית בלי לוותר על "האמת" שלך אבל ממשיכה לבדוק את "האמת" הזאת בעזרת השאלות.

.היה לי קשה בתיאור של הנאנסת,שהיא לכאורה היתה שותפה לאונס בכך שלא סיפרה או התנגדה.ממש הרגשתי מועקה מהתיאור הזה,למרות שאני מבינה שהיא ניסתה ללמד אותה על הקורבניות שלה ועל האפשרות שלה למנוע מקרה כזה שוב.אבל להביא אותה למקום שיש בו אשמה לא נראה לי נכון.

זה באמת לא פשוט להבין את העבודה במקרים קשים כמו אונס, מחלה, מוות...
אני חושבת במקרה של אונס למשל העבודה היא לחלוטין לא לעורר אצלה אשמה אלא לעורר אצלה מחדש תחושת אחראיות על החיים שלה לאפשר לה (לנאנסת במקרה הזה) לראות באיזה אפן האירוע שירת אותה באותו הזמן בכדי שלא תסתובב כל חייה עם תחושת הקורבנות.
כאשר אפשר לראות שיש בחירה שהיתה בחירה (גם עם לא בחירה מודעת) אפשר מחדש להתחיל לבחור , במקום להמשיך לחיות שוב ושוב את האונס בכל תחומי חייה.
אחראיות לא חייבת להביא איתה אשמה, אלא היא יכולה להביא לידי שיחרור וחופש והגילוי הזה הוא מרגש ומביא איתו המון אמונה ועוצמה לדעתי.
לא בכל זמן בחיים שלנו אנו מוכנים או יכולים לראות ככה את הדברים, יש רגע שבו האדם הוא בשל לכך.

שאלה שניה ,איך יוצאים לשינוי באמת,במציאות.

מהחוויה האישית שלי (ולדעתי כל אחד חווה את זה אחרת) ברגע שאני הופכת את האימרה/משפט שעליו אני עובדת זה קופץ לי לפנים באפן שמאיר/מעיר אותי
בתדהמה ופתאום נדמה לי כי אני רואה "אמת" חדשה ואחרת לגמרי ופני החיים נראים לי שונים לגמרי...
לפעמים זה עובד לי כמו קסם של ממש
לפעמים רק ההבנה החדשה מובילה אותי להתנהג או להגיב אחרת למצב ולפעמים אני נשארת תקועה באותו מקום (אף פעם לא לגמרי) ומחפשת נתיב אחר.

והשאלה שלי(קצת סטיתי)אם האמת היא טובה כמו שהיא,איך נגיע לרצון להביא מציאות טובה יותר.

לא סטית בכלל כולם שואלים את השאלה הזאת.
קודם כל כבני אדם רק טבעי שנראה את מה שאנו לא רוצים או שחסר לנו ונרצה עוד או אחרת...
אבל משהו קסום קורה כאשר לפני שאנו פונים להתמקד במה לא טוב או חסר ואנו מצליחים באותו הרגע לראות ולקבל את המציאות כפי שהיא, מעצם זה שזאת הציאות הנתונה, שזה אומר שאנו לא נמצאים במאבק באותו הרגע משמע אנו נמצאים בסוג של שלווה, כל המציאות נראית אחרת ואופן קבלת ההחלטות שלנו משתנה לחלוטין, לפעמים אנו מגלים שאין לנו כלל צורך לשנות את אותו הדבר/מצב... ואם כן רוצים לשנות, זה נובע ממקום הרבה יותר שקול ורגוע...

טוב, הבן שלי בוכה לי בין הרגליים נראה שהגיע הזמן לעצור לעת עתה.

תודה

עדינה,תודה על התשובה המפורטת,
גם אני עכשיו עם גוזל שמנג'ס לי אקרא אח"כ שוב,לאט(בשאיפה...) אבל חידדת לי כמה דברים.

סקרנית,תודה גם על האנפורמציה,אולי משהו יודע לעשות קישור לסרטונים האלו?
<אלון,איפה אתה מותק?>

ציפ ציף
שיניתי קצת בכדי לדייק אז אולי תרצי באמת לקרוא שוב

OJ]Byron Katie - The work 2 nWPdrRTc[/po]
Byron Katie - The work 3
O]Byron Katie - The work 4 Tu1xr0[/po]-Lo
Byron Katie - The work 5
Byron Katie - The work 6
QAdmoRb]Byron Katie - The work 7 qEM[/po]
Byron Katie - The work 8
Byron Katie - The work 9

Byron Katie - All Kinds Of

תודה רבה !
וואו,איזה דבר זה לראות אותה עושה את זה.
הילד שלי עמד לידי ושאל,מה היא עושה? היא חוקרת אותה? עניתי,"כן",הוא שואל ,"מה ,היא מכשפה או משהו?"
ובאמת ששמים לנו פרוז'קטור על האמונות השיקריות שטיפחנו במשך שנים,זאת נראית ממש התעללות...אבל כמה רפואה יש בה!

וואו, איזה כיף.
ממש פותח את הלב ברגע!
תודה רבה

בהמשך לדיון שהתחיל בדף ה סוד.
אני שוב רוצה לחדד את העבודה של בירון קייטי מול ה סוד,
אם יש לי מטאטא שנשבר,זה בסדר,אני יכולה להסתדר ככה,לפעמים אני מלווה את המקל מהמגב,לפעמים אני מתכופפת ומסתדרת עם החלק שנשאר.
זה הכי טוב,כי זה מה שיש עכשיו.
מה יביא אותי לרצות בשיפור,ללכת לקנות מקל חדש למטאטא?
המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
האם אין כאן סוג של התקרבנות?

מחכה לתשובות מחכימות,

ציף ציף
לא מתימרת להבין ב-סוד או בעבודה של ביירון קייטי אבל
בעיני זה לא עומד אחד מול השני כאילו יש אמת אחת וזהו.
ביירון קייטי קיבלה הארה - כך לפחות היא ניראת בסרטים שיש אליהם קישורים (כאן איפשהו - דרכך הגעתי.....)- היא מוארת. ובהארה שלה היא ראתה שיש לקבל את הכאן ועכשיו. להיות נוכח בהווה.
ומתוך כך יוצא- לופ - קפיצה של השלם את עצמו והוא לא נמצא במצב של ל-ר-צ-ו-ת כל הזמן משהו ,ולהרגיש בכך חסר, ומתוך החסר להגיע אל השלם - ששוב אפשרי גם כנכון - אין צורך להיות ב- או או אפשר להיות בגם וגם.
כלומר אם אני שלם בכל מצב ,אז אני במצב שמקל המטאטא לא מראה לי שהוא שבור" ואוי אני צריך עכשיו לרצות חדש." אלא אני בשמחה משיג חדש
כחלק מאותה שלמות.
מורה יקר שלי - איבו עמר ז"ל נהג לומר שהקול הפנימי הוא תנועה.
כלומר אין דיסקוס על נושא החסר. יש השגה של מלאות בפעולה ממש ברגע שנוצר חסר. זהו תהליך טבעי של השלם. כמו שאיפה ונשיפה.
הרי לא נהיה כל הזמן רק במצב של לנשוף או לשאוף. התנועה הזו הזרימה הזו היא לדעתי חלק מאותו השלם וקבלתו אצל ביירין קייטי בעבודה.
עובדה - היא הפכה לרזה, עובדת ,אמא, מורה וכו' בלי ל"רצות" כאילו את אותם הדברים. הרצון לא הפך לנטל אלא נהיה חלק של הפעולה עצמה. חלק מתוך הקבלה האמון וההשלמה - מן המילה שלם.
לסיכום :

אפשר גם וגם -יש אנשים שנכון להם לעבוד בטכניקה של הסוד
העובדה שאתה מקבל את מצבך אינה אומרת שנידונת לקיבעון - להפך אתה מתחבר לתנועה השלמה הראשונית של חייך. אתה נותן אמון בבריאה.

כאילו שגישה אחת היא יותר אקטיבית והשניה יותר פסיבית.

מה את אומרת?

וואו,אמא של א א א, תשובה נפלאה.
באמת החזרת לי את מה שאני כבר יודעת,אחרי הדיון בדף ה סוד הצלחתי להתבלבל.
אין דיסקוס על נושא החסר. יש השגה של מלאות בפעולה ממש ברגע שנוצר חסר. זהו תהליך טבעי של השלם. כמו שאיפה ונשיפה.
יפה כתבת.
תודה @}

ראיתי כמה קטעי וידאו עם ביירון קייטי, ומה שבלט לי הוא לא קבלה "עיוורת" של המציאות, אלא ההתבוננות עליה. זאת אומרת שאת לא סתם מקבלת את חייך עם המטאטא השבור, אלא מתבוננת עליו ועל המשמעות שלו עבורך: אולי המטאטא השבור נותן לך סיבה/תירוץ לא לנקות? אם ככה, ברגע שתכירי בזה תוכלי למצוא דרכים אחרות לאפשר לעצמך לא לנקות או לנקות פחות. או אולי זה בכלל משהו אחר, אבל הרעיון הוא ללמוד משהו על עצמך, ככה שזה לא "לא לעשות כלום" אלא יותר להבין מהו הדבר לעשות.

יש הבדל בין:

המטאטא נשבר
אוף למה זה תמיד קורה לי? לאחרים אף פעם לא נשברים מטאטים.
זה בגלל שיוסי עצבן אותי וטיטאתי בעצבנות. אם הוא לא היה מתווכח איתי זה לא היה קורה.
היום כבר לא מייצרים מטאטים טובים. הכל מביאים בזול מסין.
איך אני אטאטא עכשיו? בטח גם החדש ישבר בדיוק כשאני אצטרך אותו.
וכן הלאה וכן הלאה.

לבין:

המטאטא נשבר
הולכת לקנות חדש

וואלה,אם המטאטא שלי היה יודע איזה דיונים נוצרו בזכותו,הוא בטח היה מתיישר קמעה...

המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
רוצה לחדד את הנקודה הזאת.
תמשיכו...

מחפשת את העבודה של ביירון קייטי עם מישהי שעברה אונס. מישהו יכול לעזור ולמצוא את הקישור לסרט שמתעד את זה?

אמא של א א א וסקרנית - כתבתן יפה...
מיכלונת פה

בתהליך טיפול - הייתי שמחה לעזור לך אבל אני לא יודעת... הגמד ששם את הסרטונים הקודמים לא פה עד סוף החודש... אולי יבוא אחר?

נזכרתי בקטע שנראה לי רלוונטי להבנת הקשר בין ה סוד לביירון קייטי. זה קטע מהטאו טה צ'ינג, שאפשר לתרגם/להבין אותו ככה:

בלי רצון
רואים סיבות
עם רצון
רואים תוצאות

(וגם ככה:

ללא תשוקה
רואים את המהות
עם תשוקה
רואים את הצורה)

נראה לי שביירון קייטי מדברת על שתי השורות הראשונות, ואילו הסוד על השתיים האחרונות.

_המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
האם אין כאן סוג של התקרבנות?_

במקרה הזה זאת בהחלט התקרבנות, אם את סובלת מכך.

הצהרות שעשויות להתאים למקרה המטאטא:

"אני סובלת מפני שהמטאטא שבור. קשה לי לנקות בגלל המטאטא."

היפוך:
"אני סובלת מפני שהחשיבה שלי שבורה. קשה לי לנקות בגלל החשיבה שלי."
החשיבה שלך מנעה ממך ללכת לקנות מטאטא חדש. המחשבה "אני צריכה לאהוב את המציאות כפי שהיא" גרמה לך סבל.

כאן טמונה ההתקרבנות, לא באהבת המצב כפי שהוא. אם את אוהבת את המצב כפי שהוא, איך את יכולה לסבול? אם את לא סובלת, איך את יכולה להיות קורבן?

"אם תחשוב שמה שיש הוא הכי טוב, לא יהיה יותר טוב." משהו כאן לא הגיוני. אם מה שיש הוא כבר הכי טוב, איך יכול להיות יותר טוב מזה?
"אם תרצה את מה שיש לך לא תרצה שום דבר אחר." איפה כאן הבעיה? הרי כבר יש לי מה שאני רוצה!

קלא אילן
אהבתי את מה שכתבת, נראה לי שבאמת הצלחת לתמצאת את הבילבול שעולה הרבה פעמים.
לפעמים יותר קל לנו לסבך כל כך את החיים כי אנחנו שוכחים להיות פשוטים, אמיתיים...
אמיתיים, אני מתכוונת- רצון עולה, הרגשה עולה, הם מקבלים ביטוי, פעולה...
המציאות יכולה להיות פשוטה להפליא.

המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.

להבנתי את העבודה של ביירון קייטי לא אמורים לקבל כמובן מאליו את המצב הקיים כהכי טוב שיש.
היא מעודדת אותנו לעבור תהליך מסוים. תהליך של העמדת המחשבות שגורמות לנו סבל בסימן שאלה ובחינת אמיתותן.
אם אנחנו מניחים מראש שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש, אנחנו מוותרים על התהליך והרי התהליך הוא זה שיש לו פוטנציאל לעזור לנו.

אני לא מכיר את הספר, רק מקצת קריאה הקפית, אבל להבנתי העניין הוא לא לקבל תמיד את המצב הקיים אלא להבין שאפשר לקבל אתהמצב הקיים. כשהיכולת הזו קיימת ההחלטה האם לקבל או לשנות את המצב היא בידינו ואז אין תחושת קורבניות.
רציתי להרחיב אז פתחתי דף נפרד על אושר דינמי

רק רציתי לספר שקניתי מקל למטאטא...
למרות שהיה בסדר גמור גם עם מקל שבור

_היא מעודדת אותנו לעבור תהליך מסוים. תהליך של העמדת המחשבות שגורמות לנו סבל בסימן שאלה ובחינת אמיתותן.
אם אנחנו מניחים מראש שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש, אנחנו מוותרים על התהליך והרי התהליך הוא זה שיש לו פוטנציאל לעזור לנו._

נכון. העבודה, להבנתי, היא מעין "דרך החוצה" מהתבנית של היאחזות במחשבות שנוגדות את המציאות. כמו בדוגמה עם המטאטא, גם הסיפור שמספרת לנו קייטי ("הכל כפי שהוא צריך להיות") יכול להיות מחשבה שגורמת סבל, ואז אפשר לחקור אותה באמצעות השאלות וההיפוך.

חידדתי את הסיפור "הכל כפי שהוא צריך להיות" לחלק המכאיב שבו: "אני צריך לקבל את המציאות כפי שהיא."

האם זאת אמת שאני צריך לקבל את המציאות כפי שהיא?

"כן. זה יעשה אותי מאושר."

האם אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?

"לא. אני לא באמת יכול לדעת אם המחשבה הזאת שקרית או לא."

איך אני מרגיש כשאני חושב את המחשבה הזאת? מה קורה לי?

"אני מרגיש שאני לא בסדר שאני לא רואה שהכל כפי שצריך להיות. אני מרגיש לחץ בחזה. אני כועס על עצמי."

מי הייתי בלי המחשבה הזאת, "אני צריך לקבל את המציאות כפי שהיא"? איך הייתי מתנהג? מה הייתי מרגיש?

"הייתי שמח. הייתי חופשי לחשוב מה שאני חושב בלאו הכי בלי להלחם בעצמי. הייתי חי בשלום. הייתי מקבל את עצמי כפי שאני."

היפוכים:

אני לא צריך לקבל את המציאות כפי שהיא.

אני צריך לקבל את עצמי כפי שאני.

אפשר לחדד את זה בהיפוך נוסף שקייטי מציעה:
אני צריך לקבל את החשיבה שלי כפי שהיא. עם כל התנגדויותיה למציאות.

מעניין להתבונן בויכוח הגדול בין ה סוד לעבודה של ביירון קייטי. אני בעצמי חש התנגדות אל ה סוד, מפני שהוא אומר דברים הפוכים לחלוטין מ"העבודה" (שעזרה לי מאוד), אולם ברור לי לחלוטין שההתנגדות הזאת היא חוסר-שפיות ככל התנגדות אחרת למציאות. אני נאחז במחשבות כמו "אנשים אחרים צריכים להפסיק להאמין בסוד. אנשים אחרים צריכים לעשות את העבודה של ביירון קייטי. כ-ו-ל-ם צריכים לעשות את העבודה של ביירון קייטי," ואני סובל מכך.

טירוף-הדעת.

האם באמת אתה סובל מכך?

בתהליך טיפול ביקשת כמה פעמים ובטח אם מישהו היה מכיר כבר היה שם קישור.
אם יעזור לך,קראתי תקציר של העבודה הזאת בראשית הספר שלה "לאהוב את מה שיש"
מקווה שזה יעזור.

מאד אודה למי שיוכל לעזור לי לאתר את הקישור לעבודה של ביירון קייטי עם מישהי שעברה אונס

תוכלי למצוא הקלטה בנושא דרך חיפוש באימיול

_המטאטא הוא דוגמא,יכולה להיות מציאות הרבה יותר משמעותית שאני אשאר בתוכה בלי לנסות לשפר,כי מה שיש הוא הכי טוב.
להבנתי את העבודה של ביירון קייטי לא אמורים לקבל כמובן מאליו את המצב הקיים כהכי טוב שיש.
היא מעודדת אותנו לעבור תהליך מסוים. תהליך של העמדת המחשבות שגורמות לנו סבל בסימן שאלה ובחינת אמיתותן.
אם אנחנו מניחים מראש שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש, אנחנו מוותרים על התהליך והרי התהליך הוא זה שיש לו פוטנציאל לעזור לנו._

הפחד מאהבה של מה שיש הוא שזה יביא לחדלון ואז לא רק שלא נחליף את המקל של המטאטא אלא אפילו לא נטאטא את הריצפה. קייטי לא אומרת שצריך לקבל את מה שיש אלא שזו 'הברירה' השפויה היחידה. הפחד מחדלון הוא הפחד לאבד שליטה, ושניהם - הפחד ממוות העצמי (לא הפיזי). נאמר שמקל המטאטא של קייטי נשבר לחצי, קייטי הולכת לחנות וקונה מקל חדש בכסף שיש לה. ואם אין לה כסף? היא מטאטא במטאטא עם חצי מקל ובלי להתרגז ולסבול מכך והיא עושה זאת עד שיש לה כסף לקנות חדש. העבודה לא מביאה לחידלון, אתה עושה על פי מה שיש לך, עד שיש לך אחרת. אתה רואה לכלוך על הריצפה, לוקח את חצי המטאטא שיש לך ומטאטא אותו.

התהיות הללו נולדות מהרצון שלנו לשלוט במתרחש. השאלות נועדו לקבלת תשובות שישאירו לנו את הביטחון שאנו שולטים. העבודה היא בסה"כ סדרה של שאלות שמטרתן גילוי של אמת יותר גדולה, זאת אומרת - של מה שיש. אין כאן איום מסתורי שעלול להתפתח מכך אלא גילוי של אמת. ואם בעקבות האמת תתגלה האהבה שלנו למה שיש, מה פסול בזה? הרי זו האמת ולא שהמצאנו משהו. זה לא להאמין בתורה מסויימת, זו ידיעה.

מצב אחד - כשאתה אומר לעצמך "אני צריך לאהב את מה שיש" מתחילים התהיות : "למה? ומה אם...? ואיך אגיב אם...? ומה יקרה אם...?" וזה מקשה אותך.
מצב שני - אתה עושה את העבודה ומגלה שאתה אוהב את מה שיש. אין תהיות, יש גילוי של אמת.

כשהמטאטא נשבר :
מצב אחד - אם אתה חש סבל מסוים, אתה שואל מה אתה צריך לעשות, איך אתה צריך להגיב ומה נכון? ואז אתה מכפיל את סיפורי הסבל.
מצב שני - אם אתה חש סבל מסוים, אתה עושה את העבודה לגילוי אמת והסבל נעלם. ואז אתה הולך לחנות וקונה מטאטא חדש, או שלא.

אם השלמת את העבודה ואמרת את המשפט האחרון בכנות מלאה, בפעם הבאה שהמטאטא ישבר לא תחוש בסבל הזה. אחרי שאתה מגלה אמת חדשה גדולה יותר מקודמתה, הרגליים שלך יעמדו עליה, והאמונה הקודמת מתפרקת. הרגליים מחפשות קרקע מוצקה, כשהאמונה מתפרקת היא כבר לא קרקע מוצקה.

מחפשת פרטנרית להתנסות בעבודה דרך מיילים או טלפונית (קצת חוששת אבל רוצה לנסות)

רק עכשיו ראיתי שכתבת, משומה, לא הופיע לי הדף ב מה חדש... בכל אופן, אני אשמח לעשות איתך את העבודה בטלפון...

ובכלל אני אשמח לתרגל עם אנשים, בטלפון, או פנים מול פנים...

מישהו קרא את ספרה החדש של ביירון קייטי? Athousand names for Joy ?
הוא מדהים בעיניי.
בספר הזה היא מספרת את חווייות החיים שלה כשאוהבים את המציאות. על כל האספקטים שלה.
היא קוראת למציאות אלוהים. מדברת על עקרון האחדות. שהמציאות היא השלכה שלנו.
כל כך הייתי רוצה לחיות במצב כזה של אהבת המציאות. לפעמים אני מצליחה. לעיתים קרובות לא. עבודה רבה לפני.

ספר מ-ד-ה-י-ם ו-מ-ק-ס-י-ם !
בהחלט ממליצה עליו בחם.
(יש לו גם תרגום לעברית כבר)

הוא מתורגם לעברית?

או,הנה כבר קיבלתי תשובה!
מה שמו בעברית?

ציפ ציף

אלף שמות לאושר
תהני!!!!!!!

אולי מישהו יודע על סדנה לזוגות (במשבר...), משהו שיותר דומה לפסטיבל מודעות שכזה, כשיש הרבה עבודה עם "העבודה" של ביירון קייטי, אבל גם סדנאות כייפיות כמו עיסוי וכאלו? סופ"ש או יומיים-שלושה, מתישהוא בעוד כשלושה שבועות-חודש?

לי נראה שהעבודה של ביירון קייטי, אמנם מסוגלת לחולל פלאות (גם קצת מהתנסות), אבל היא לא מחליפה את האידיאל. היא אמצעי לשלוט בדבר המטורף שניתן לנו במתנה, שנקרא "תודעה" או "מחשבות" וגם "עולם רגש", אבל היא כלי.

אם להגות בהלל הזקן, כל הסיפורים על איך הוא מעולם לא התעצבן, איך הוא הצליח להיות בענווה ולא בכעס מול מצבים קיצוניים, בעוד שתלמידים גדולים אחרים לא עמדו בנסיון הזה (כעס פשוט אסור בהלכה היהודית. ממש ככה, להבנתי). עכשיו אני חושב שהוא כנראה עשה את העבודה.
אין צורך לומר שה"עבודה" שהוא עשה, אפקטיבית ככל שתהיה, לא החליפה אצלו (ולא צריכה להחליף אצלנו) את החיפוש אחר האמת, ולא טשטשה אצלו את ראיית הרע כרע והטוב כטוב.

איך מיישמים את העבודה של ביירון קייטי עם הילדים שלנו?

עדיף קודם כל ליישם אותה עם עצמנו. לפני שאנחנו מיישמים אותה עם אחרים.

שמתי לב שכשאנשים נתקלים בעבודה של ביירון קייטי, הם חושבים שזה כלי לתקן את האחר. ישר מתחילים לשאול את כולם "האם זאת האמת? האם זאת האמת?" זה כל כך מעצבן ולא עוזר.

אם קשה לכם עם הילדים, עשו עבודה עם עצמכם לגבי הילדים. עשו חקירות על משפטים כמו "היא לא צריכה להתעקש" או "הוא צריך לשמוע בקולי" או "הם צריכים להסתדר ביניהם"...

"העבודה" היא לא כלי בעזרתו "מתקנים" אנשים אחרים או את המציאות. העבודה היא כלי בעזרתה חיים בשלום עם המציאות כפי שהיא.
אם אינכם רוצים לחיות עם המציאות כפי שהיא, אל תשתמשו בעבודה.

אני לא מיישמת את העבודה עם הילדים.
אני פשוט מעלה למודעות שלי את העובדה שכל מיני תקלים עם הילדים אפשר לנתח באמצעות הכלי הזה.
לרוב מה שקורה זה שהילדים מחרפנים אותי .
ולמה הם עושים את זה?
כי אני ,במו ידי , איפשרתי את זה.

אם אני אשים לב למה בדיוק אני רוצה מעצמי ומהם,די סביר להניח שגם הם יתקתקו את העינינים,בלי שום התעכביות ,צרחות ושאר ירקות.

עוד דבר שאפשר לעשות ,זה לחשוף את הילדים לתהליך .
להבין שכשמשהו קורה זה בסדר להרגיש עצבניים,להרגיש את הכעס,עצב, אכזבה וכ'
מותר וצריך לבכות.
ואחרי שמרגישים,או תוך כדי, יושבים ורואים איך הכל יכול להיות אחרת ואיך צומחים מזה ועולים ,איך פתאום ממועקה גדולה יש נחמה קטנה,איך אפשר לצמוח מתוך עלבון .
ללמוד לשנות את זוית הראיה ולא להתקע איפה שלא מתאים.

אקטיביזם בלידה
רוצה להזמין אתכם להצטרף לפרוייקט אקטיביזם שאני מובילה לשינוי התפישה הציבורית לגבי הריון לידה והורות
הפרויקט נקרא "העבודה של ביירון קייטי בעולם הלידה" ומטרתו ליצור קבוצות של נשים שבוחנות את האמונות שלהן לגבי
לידה בכל רחבי הארץ. (הפרוייקט לא למטרות רווח)
יום העיון שפותח את הפרוייקט יתקיים בתאריך 26/3/09 במכללת לוינסקי

אתם מוזמנים לתמוך בפרוייקט בכמה אופנים טבעיים –

להפיץ את הפלייר על יום העיון לרשימת התפוצה שלכם

http://www.activebirth.co.il/107222/יום-עיון

לבוא ליום העיון, להכיר את העבודה, ולהכנס לתוכנית יצירת הקבוצות כמשתתפים / יזמים או מנחים (כל מה שנדרש הוא לב פתוח ורצון לפעול)

לשלוח את הקישור של הפרוייקט לכל מי שאקטיביזם בלידה יכול לעניין אותו

http://www.activebirth.co.il/107222/העב ... עולם-הלידה
פרטים על הפרוייקט ועל פרויקטים נוספים של אקטיביזם ללידה אפשר למצוא בדף פרוייקטים ללדת אם

וכן באתר לידה פעילה בגוף נפש רוח

לשאלות אשמח אם תפנו אלי בטלפון 050-8276659

העבר | מחק | קישוראמא גמדים (11.03.2009 08:11):

איפה אפשר לעשות סדנאות שלה? דרך האתר מגיעים למישהו בתל אביב, יש קבוצות שלה גם בחיפה?

רציתי רק להגיד שכשתרגלתי מעט את העבודה (ככה רק מקריאה בספר לא משהו מעמיק), הרגשתי ממש כאילו שגלגלי המוח שלי נעמדו לשניה ואחר כך התחילו להסתובב לצד השני.... וזה היה מעולה! באמת אנחנו שבויים הרבה בהנחות שלנו על העולם.

הי חברים לעבודה
אז זה אכן קורה - "היית מאמינה?!" - העבודה של ביירון קייטי בעולם הלידה
מזמינה אנשים מתרגלים של העבודה לקחת חלק. קורס ליצירת קבוצות חקירה מתחיל בבנימינה ממש בקרוב ואתם מוזמנים להצטרף
פרטים בדף פרוייקטי ללדת אם וגם בטלפון 050-8276659

שלום,

לאלו שהעמיקו בעבודה של ביירון קייטי, יש לי שאלה: ברצוני לקנות ספר שיהיה לעזר להורים שכולים (הוריו של חבר שנהרג לפני כשנתיים). האם אחד הספרים של ביירון קייטי מתאים? אם כן, איזה מהם? ואם לא ביירון קייטי, האם יש ספר מומלץ?

תודה רבה,

ד.ק.

(אני מפרסמת גם בככר השוק).

מחייה את הדף הזה, ומבקשת לשאול שאלה.
התחלתי לקרוא את העבודה ולעשות אותה, אבל בשום פנים ואופן לא הצלחתי להתחבר לחלק שבו צריך לעשות היפוך לשאלה 6 (נדמה לי) ולהגיד (נניח) אני מצפה בשמחה לקבל צעקות מהבוס שלי....
זה לא גרם לי לתובנות או פתח לי הבנות כלשהן.

הרעיון הוא למצוא היפוך שאת יכולה למצוא סיבה/סיבות להאמין גם להיפוך באותה מידה שאת מאמינה למשפט המקורי או יותר מזה.

לדוגמא -
אני מצפה בשמחה לקבל צעקות מהבוס שלי....
אני סתם זורקת רעיונות, לא מכירה אותך כמובן אבל לוקחת נגיד מהעבר שלי עם בוסים.
א. אני מצפה בשמחה לקבל צעקות מהבוס שלי כי זה מה שהוא עושה, כי זאת המציאות של מה שקורה בינינו ואני לא אוהבת להתווכח עם המציאות כי אז רק קשה לי עוד יותר.
ב. כי זה גורם לי להצטרך לבסס את העמדה שלי מולו, להתחזק מולו ואני תמיד רציתי להרגיש יותר עוצמה וביטחון מול גברים בעמדה שולטת בחיי וזאת הזדמנות בשבילי לתרגל את הדבר הזה.
ג. כי אז אני סוף סוף יכולה לבטא כלפיו את כל מה ש אני מחזיקה נגדו אבל לא מעזה לומר לו עד שהוא לא מתחיל לצעוק עלי ואני מתלהטת...

עכשיו חוץ מזה את יכולה גם למצוא היפוכים אחרים. כדאי למצוא את כל ההיפוכים האפשריים ואם את לא מתחברת בכלל להיפוך מסויים עיזבי אותו וחפשי אחרים.
אני לא יודעת מה היה המפשט המקורי שלך אבל אם נניח הוא היה
הבוס שלי לא צריך לצעוק עלי,
אז עוד היפוכים אפשריים הם
אני לא צריכה לצעוק על הבוס שלי. (יכול להיות שאת צועקת עליו רק בלב אפילו)
אני לא צריכה לצעוק על עצמי. (אותו דבר כאן, יכול להיות שאת צועקת על עצמך אבל לא בקול רם)

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות לך מהניסיון שלי.
עבודה נעימה!!

עוד בבר אם אני כבר כאן,
אני מקבלת דוא"ל קבוע מהמרכז לעבודה של ביירון קייטי כאן בארץ ולפני כמה ימים קיבלתי מהם מייל שבו ורד פלד (אישתו של אריק פלד הם מנהלים את המרכז גם הביאו את ביירון קייטי לארץ...) התחילה לכתוב בלוג שבו היא מתחייבת לחקור במשך 365 ימים כל יום מחשבה אחת לגבי אריק בעלה, לגבי הזוגיות שלהם.
אני קוראת את זה בימים האחרונים וזה מאד מהנה ומעורר השראה.
אני ממליצה.
אפשר להיכנס לאתר שלהם ולהירשם לזה (זה חינם מיותר לומר).

עדינה ניפו, תודה על תגובתך...
האמת שזו סתם היתה דוגמא לא קשורה לשום דבר. ..
אם נניח כתבתי שאני לעולם לא רוצה שוב לריב עם X
אז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X, וזה לא נכון אני ממש לא רוצה לריב יותר עם אף אחד.
המחשבה יכולה להיות אני לא רוצה לריב אף פעם עם אף אחד... (נראה לי שרבתי בימי חיי מספיק עם יותר מדי אנשים).
אין שום היפוך בעולם שארגיש טוב איתו.
או לדוגמא
המחשבה : אני לא רוצה להיות יותר חולה.
ההיפוך אני מחכה בשמחה להיות חולה (?!)
לא יושב טוב בכלל בכלל וכל שאר העבודה כן מסתדרת לי...

דרך אגב אשמח ללינק לבלוג.

ז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X, וזה לא נכון אני ממש לא רוצה לריב יותר עם אף אחד.
אם תצפי בתהליך העבודה (למשל ביו-טיוב, יש המון דוגמאות), תוכלי לראות שקייטי בדרך כלל משתמשת ב"אני מצפה בשמחה ל" כדרך לחיזוק -- אני יכולה להתמודד עם זה בעזרת העבודה, זה יחזק אותי וימקד אותי.
למשל, אני מצפה בשמחה לריב עם X כי הפעם אוכל להתמודד עם זה ולא לקחת ללב ואוכל להרגיש חזקה יותר ולהתפתח. זה בדרך כלל כ"אני לא מפחדת שזה יקרה יותר".

אשמח לדעת איפה ניתן לרכוש את הספר בעברית

אשמח לדעת איפה ניתן לרכוש את הספר בעברית.
בכל חנות ספרים.

אז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X, וזה לא נכון אני ממש לא רוצה לריב יותר עם אף אחד.
אז שוב, אני מזכירה שיש כל מיני היפוכים וצריך לנסות למצוא אחד שמתאים.
חוץ מזה כדאי קודם לכן לעבור על שאלות 2 ו 3. שם השאלות הן " איך אני מגיבה כשאני חושבת את המחשבה הזאת" ואחר כך " מי אני ללא המחשבה הזאת".
זאת חקירה. העניין הוא לא לקפוץ לסוף ולבכות שאת לא מאמינה לזה.
הרעיון הוא לחקור את זה.
לבדוק את האפשרויות השונות. בדרך כלל בדרך מגלים נקודת מבט שונה לגמרי על החיים.
הרי מה שביירון קייטי אומרת הוא שכל הסבל שלנו נגרם לנו מויכוח שלנו עם המציאות והויכוח נוצר בגלל שאנחנו מאמינים למחשבות שלנו.
אז העבודה היא לחקור את המחשבות האילו ולגלות למה המציאות הקיימת היא הדבר הטוב ביותר עבורינו.
זה לא קורה באופן אוטומטי.
את אומרת
אין שום היפוך בעולם שארגיש טוב איתו.
אז יכול להיות שכרגע במקום שאת נמצאת בו היום הכי טוב לך להאמין בדיוק בזה.
אני הייתי חוקרת איך המחשבה הזאת משרתת אותך.
אין טעם להתחיל לחקור את המחשבה אני לעולם לא רוצה שוב לריב עם X אם את מראש אומרת שאין שום היפוך אפשרי לזה.

בכל מקרה, צריך להיות פתוח מספיק בשביל לחקור את העניין. ולרצות.

אני יכולה להעיד על עצמי שלפני 5 שנים קראתי לראשונה את אחד הספרים שלה וזה הפך אצלי את כל נקודת המבט על העולם.
זה התחיל במערכת היחסים שלי עם בעלי.
עד אותו יום הייתי לחלוטין קורבן של החיים שלי, היחסים שלי... וכשהתחלתי לעשות את העבודה הבנתי איפה האחריות המלאה שלי בכל סיטואציה וזה ממש שלח אותי לחופשי.
אם עד אז חשבתי שבעלי אחראי לרב הקשיים הקיומיים שלי התחלתי להבין איך המחשבה הזאת משרתת אותי בזה שאני בוחרת ככה לא לקחת אחריות, להמשיך להרגיש קטנה ולא מסוגלת ועוד ועוד... זה אינסופי.
חקרתי את כל החיים שלי ואני ממשיכה.

המחשבה : אני לא רוצה להיות יותר חולה.
ההיפוך אני מחכה בשמחה להיות חולה (?!)
אני אספר לך איך זה נכון לי למשל.

אנ מחכה להיות חולה כי אז סוף סוף יש לי מנוחה מהחיים שלי ומישהו אחר מטפל בי.
כי זה מזכיר לי מה הדברים החשובים באמת. מכניס קצת פורפורציה לריצה המטורפת של היומיום שלי.
זה מחבר אותי חזרה לגוף שלי הפיזי שאני מאבדת איתו קשר לפעמים בתוך האטרף של החיים.

טוב, צריכה ללכת... בהצלחה.
מחר אשים לך את הקישור בע"ה.

_אם נניח כתבתי שאני לעולם לא רוצה שוב לריב עם X
אז ההיפוך יהיה אני מצפה בשמחה לריב עם X_

יש ערך לעבודה על דף העבודה השלם. כלומר, את לא עובדת על מחשבה יחידה אלא את שופטת את X בדף העבודה, חוקרת את כל הדף (משפט אחד לפחות מכל סעיף 1-5), ואז את מגיעה לשאלה 6 אחרי שכבר התבוננת על הנושא מכמה וכמה זויות, מצאת המון היפוכים, והמחשבה שלך אולי קצת יותר פתוחה לאפשרויות חדשות מאשר היתה לפני זה - ואז יותר קל להגיע לשאלה 6.
מה שאפשר לראות, ותשאלי את עצמך אם את מצליחה לראות זה - איך אותה המציאות שאת מאמינה שאת לא מוכנה לחוות אותה יותר, גורמת לך לבדוק ולחקור וללמוד על עצמך ולהתפתח.

ובסוף אחרי כל זה, אם עשית הכל והגעת לשאלה 6 ואת לא יכולה לראות איך ההיפוך נכון - אז זה מה שיש וזה יופי.