הפחדים שלי והאמא של הבן שלו

[אנונימי]

וגם ילדים מנישואים קודמים

[שיר*]

זהו דף תמיכה
אנחנו משפחה: אבא, אמא, ילדה, וילד שבא פעמיים בשבוע (הבן של אבא). הכל היה ידוע מראש, הבן זוג שלי היה אבא עוד לפני שהיה בן זוג שלי. בבן זוגי התאהבתי רק אחרי כמה פגישות, אבל בבנו התאהבתי כבר בפגישה הראשונה... ואחר- כך התחתנו ונולדה לנו ילדה שאנחנו אוהבים כל- כך. בקיצור הכל היה יכול להיות מושלם... אבל יש לילד המקסים הזה אמא (גרושתו של בנזוגי)... והיא מ פ ח י ד ה אותי מ א ד מ א ד .
זו אישה חסרת ביטחון, שגונבת אנרגיה מאחרים ע"י צעקות ונסיונות השפלה. אני לא מכירה אנשים כאלה מקרוב, ומאד קשה לי להתמודד עם ההתנהגות הזאת. ההתנהגות הזו לא מופנת כלפי, אלא כלפי בנזוגי וכלפי הבן.
אחרי שאני שומעת אותה צועקת קשה לי לנשום ואני מרגישה עצבנות, סוג של תגובת 'סטרס'. לוקח לי לפעמים כמה שעות להירגע וכמובן שזה משפיע על התפקוד שלי- אני מתכנסת בעצמי וקשה לי להיות עם אחרים.
אם יש לכם תובנות, רעיונות או פתרונות אשמח לשמוע, תודה.

[תבשיל_קדרה*]

את יכולה להמנע מלהיות שם כשהיא נמצאת?

[ש_מים_וארץ*]

איך מגיב בן זוגך להתנהגות שלה? גם הוא מתכווץ? על מה למשל היא צועקת? כיצד היא משפילה?
את יכולה לתאר מצב ספציפי אחד לדוגמא?

<בכל מקרה זה לא פשוט להיות בקרבה עם "אשתו לשעבר">

[שיר*]

אני נמנעת עד כמה שניתן מכל אנטראקציה איתה.
בן הזוג שלי לוחץ על כפתור 'מחיקה' ולא מתרגש ממנה יותר מידי.
היא צועקת על כל מה שחורג מתכנוני השליטה האובססיביים שלה, והמילים שיוצאות מהפה שלה בד"כ לא קשורות למציאות, לאמת או לסיטואציה.
היא לא משפילה, כי בנזוגי לא מושפל, אבל היא שואפת להשפיל את האדם השני ע"י ההתנהגות הזאת, ובעיקר לגנוב אנרגיה.
מה שהכי עצוב זה שלילד המקסים הזה, למרות שהוא חכם ויודע להבדיל בין אהבה לדברים אחרים בעולם הזה- אין עור של פיל, אלא עור עדין של ילד...(וגרוני נחנק מדמעות)

ניסיתי לחשוב מה כל-כך מפחיד אותי באדם כזה, וזה מה שעולה כרגע:
אנשים מסוגה מייצגים בעיני את את העוול שאנשים יכולים לגרום זה לזה, את הסיבות לאומללות והאכזריות האנושית. היא מייצגת בעיני את האנשים שחיים בלי אהבה, נשמות אבודות ששכחו מהי אהבה.
היא פועלת מתוך כעס ופחד לאבד שליטה, ומתוך חוסר אהבה לעצמה (נראה לי שאפילו שנאת עצמה)- אני חושבת שזה מתכון להרס, ומפחיד אותי להיפגע מההדף. האינסטינקט אומר להתרחק הכי רחוק שאפשר מאדם כזה, אבל לצערי הרב היא חלק מחיינו. עד לא מזמן נהגתי לחשב כמה זמן יש לנו לסבול אותה... אבל הבן תמיד יהיה קשור באיזשהו קשר אליה, גם כאדם בוגר.

אני גם יודעת שהאהבה מנצחת תמיד, ואנחנו חיים באהבה, שמנצחת גם את הפחדים שלי...

[ש_מים_וארץ*]

אני גם יודעת שהאהבה מנצחת תמיד, ואנחנו חיים באהבה, שמנצחת גם את הפחדים שלי...
@}

גם אצלנו לא היו חיים קלים עם ה'אמא של הבן שלו' ואני מניחה שגם לה לא היה קל איתנו. עם הזמן למדנו לצמצם יותר ויותר את החיכוך.
במרחק הזמן (כשה'ילד' כבר בן 26) אני אמיצה לומר שחלק לא קטן מהרגשות העזים שהתרוצצו בי עליה, נבעו מהצורך הכמוס שלי להרגיש יותר טובה חכמה מוסרית ומוצלחת ממנה. היום הייתי יכולה (אולי...) לשקף לה צדדים מוארים ובטוחים יותר.

[שיר*]

שמים,
אשמח לשמוע על דרכים לצמצם חיכוכים איתה, ובכלל אשמח מאד לשמוע מבעלת נסיון ופרספקטיבה של שנים.
אין ספק שאנחנו מאד שונים ממנה בדרך חיינו ובהשקפת עולמנו, וכל אחד אוהב לחשוב שהדרך שלו יותר צודקת ויותר נכונה. אני מתחברת במידה מסויימת לצורך כמוס להרגיש יותר טובה (אולי בגלל שהגישות לחיים כל-כך שונות, ואולי יש לך תובנות אחרות לגבי הצורך הזה), אבל לצערי זה חלק קטן מהעניין.
בתקופה האחרונה אנחנו מנסים לא לחשוב עליה בצורה שלילית (קשה מאד לחשוב עליה בצורה חיובית), וזו אחת הסיבות לפתיחת הדף הזה. זה מאד קשה ליישום כשהיא 'מכה' שוב ושוב בהתנהגות כזו ( אני לא מכירה אנשים שמתנהגים ככה).
היום הייתי יכולה (אולי...) לשקף לה צדדים מוארים ובטוחים יותר. הלוואי שהיה עם מי לדבר, או למי לשקף, הלוואי שהיא היתה מוכנה לשמוע משהו ממישהו, אפילו כשהיא מבינה שהיא לא בסדר (לדוג' ביחס לבן שלה) היא לא מצליחה לשנות את דרכיה.

[מחשבות*]

אולי עדיף דווקא לקרב אותה?
האם היית רוצה מערכת יחסים טובה איתה, או רק לראות אותה כמה שפחות?
אולי אם היא תהיה קרובה יותר תדבק בה מעט מהאהבה שאתם חיים בה ויהיה לה יותר קל לקבל אותך בתור האשה השנייה של האיש שהיא עשתה איתו ילד.
חוץ מזה בנזוגך היה נשוי לה פעם, נכון?
האם אינו מסוגל להאיר צדדים חיוביים יותר באישיותה (אלו שגרמו לו להיות איתה אז)?

[שיר*]

תודה לכם שאתם קוראים ומגיבים, תודה על האיכפתיות.

בנזוגי היקר לא מסוגל להאיר שום צד חיובי בה, הוא מסכם פרק זה בחייו בכך שהיה צעיר, תמים וטיפש- עד לרגע שהחליט לקום וללכת משם. הוא אומר שכיום הוא אדם אחר ממי שהיה אז.
אני לא חושבת שאפשר לקרב אותה, אני חושבת שהיא מאד אוהבת לשנוא את בנזוגי ולהאשים אותו בכל קושי שהיא חווה בחייה. יש איזו הגדרה של 'מיקוד שליטה חיצוני' ו'מיקוד שליטה פנימי'. אדם שמאשים את האחרים והסביבה לעומת אדם שלוקח אחריות על חייו. אז כניראה שבמקרה שלה 'האחרים והסביבה' הם בעיקר בנזוגי והשאר נשמר לעוד כמה אנשים בקירבתה.

[טרה_רוסה*]

מתי אתם פוגשים אותה?

[ש_מים_וארץ*]

דרכים לצמצם חיכוכים איתה
פשוט כמה שפחות להפגש איתה. הקשר הזה צורם ולא חייבים 'לממש' אותו. לכן רק את מה שהכרחי.
אם תהיי יותר ספציפית בדוגמאות מנקודות החיכוך שלכם נוכל לנסות 'לפרק' אותן.

אנחנו מנסים לא לחשוב עליה בצורה שלילית (קשה מאד לחשוב עליה בצורה חיובית
למה בכלל לחשוב עליה. הכי טוב זה לשחרר אותה.

הלוואי שהיה עם מי לדבר, או למי לשקף, הלוואי שהיא היתה מוכנה לשמוע משהו ממישהו,
לא התכוונתי דווקא לשיקוף במובן של 'ללמד אותה משהו אחר', אלא להיפך- 'להיות שם' מבלי להוות גורם מאיים מבחינתה.
אבל אני מדגישה שוב שאת זה אני חכמה לומר עכשיו כשאני כבר ילדה גדולה. אז הייתי צעירה (וטיפשה לפעמים) ותמיד היה לי מה להגיד ולחשוב עליה. הרבה 'רעל' יכולתי למנוע רק בשינוי 'קטן' שהייתי צריכה לעשות בתוכי.
אם את אמיצה וחזקה מספיק (חזקה= פנויה מבחינת משאבי האנרגיה שלך) את יכולה לחולל קסמים במארג הלא פשוט הזה.

[שיר*]

דרכים לצמצם חיכוכים איתה
אני לא פוגשת אותה. אם אין ברירה אז אני רואה אותה לרגע, אני לא משוחחת איתה ולא אומרת לה דברים.
בנזוגי פוגש אותה פעמים בשבוע כשהוא לוקח ומחזיר את הבן, ומשתדל עד כמה שניתן להימנע משיחות איתה.
יש לה כל מיני דברים להגיד, וכל מיני דברים שמפריעים לה (כמו שכתבתי כבר, כל דבר שנוגד את הרצונות הפרטיים שלה מפריע לה).
רוב הדברים שיש לה להגיד לא נעימים ומטרידים, והם מבחינתי נק' חיכוך. בד"כ בנזוגי מספר לי מה היא אמרה. אפשר להציע : "אז עדיף שהוא לא יספר לך", הוא אפילו הציע את זה. אבל אני מעדיפה שהוא יספר לי, אנחנו תמיד מדברים על הכל וזה חלק מה'הכל'. אני חושבת שאני צריכה למצוא דרך טובה להתמודד עם האישיות שלה ולא לברוח (אני בכלל לא טיפוס שיכול לברוח מדברים כאלה- מדברים אחרים כן...).

למה בכלל לחשוב עליה. הכי טוב זה לשחרר אותה.
תסבירי לי עוד, איך לא חושבים כשמדובר בדברים שמשפיעים על חיינו, ואיך איך משחררים??????

הרבה 'רעל' יכולתי למנוע רק בשינוי 'קטן' שהייתי צריכה לעשות בתוכי.
אם את מסכימה אשמח מאד לשמוע על השינוי הזה וללמוד ממנו.

אם את אמיצה וחזקה מספיק (חזקה= פנויה מבחינת משאבי האנרגיה שלך) את יכולה לחולל קסמים במארג הלא פשוט הזה.
אני חושבת שניווט מחדש של משאבי האנרגיה שלי בהקשר זה, רצוי מאד. כרגע לא ברור לי איך עושים אותו ולכן אני כותבת בדף זה. אשמח לרעיונות.

שמים ,
אני מרגישה שחוכמת וניסיון החיים שלך יכולים להועיל לי מאד, ואשמח מאד אם תכתבי ממנה עוד. תודה.

[שיר*]

ועוד משהו,
לעיתים רחוקות אני שומעת אותה צועקת (דוג' נסענו באוטו, היא התקשרה וקולה נשמע בדיבורית- בנזוגי לא יכל לעצור בצד ולהוציא את הטלפון מהדיבורית, פעולה מועדפת כשהיא מתקשרת- הוא חוסך ממני את קולה אם הדבר מתאפשר), וכשאני שומעת אותה צועקת, אני מזדעזעת הרבה יותר. כלומר, כשהוא מספר לי הוא מעדן את הדברים, בניגוד לאנשים שבסיפורים שלהם הופכים מישהו למפלצתי יותר.

[ש_מים_וארץ*]

אני אנסה...
תראי, את אומרת שחשוב לך שהוא יספר לך את הדברים שהיא אומרת , ואת גם שואלת איך לא חושבים כשמדובר בדברים שמשפיעים על חיינו,
תנסי לראות למה מה שהיא אומרת כל כך משפיע עלייך.
אני זוכרת שפתאום קלטתי שאני כל הזמן 'מתנצחת' איתה בתוך המחשבות שלי, מה מתנצחת? מלחמת חורמה זאת היתה. ומחשבות, כמו שאת יודעת יש בכוחן לברוא מציאות. בעצם היה שלב מסויים שהבנתי שאני ממש 'מחפשת' אותה. לזה אני קוראת לייצר רעל. לקח לי זמן מהרגע שהבנתי את זה ועד הרגע שהצלחתי להתחיל לפרק את פס הייצור הזה.
ואיך מתחילים לפרק? קודם מפסיקים להתעניין כל-כך.
את יודעת, עכשיו כשאני כותבת את זה אני נזכרת שבאותה שיטה הצלחתי להיגמל מאהבת נעורים הורסת שהיתה לי. כמעט שלוש שנים הייתי מאוהבת בו והוא רק אהב אותי כמו אחות. היינו באותה תנועה, נפגשנו כל יום, מסכת יסורים....בסוף הבנתי שבשביל להגמל ממנו אני צריכה מרחק- זה הצליח.
מרחק זה לא בהכרח הכחשה/בריחה. מרחק מאפשר התבוננות נקיה יותר. כשהמרחק הפיסי חובר למרחק הזמן מתרחש הריפוי.

[ש_מים_וארץ*]

עכשיו אני רואה את התוספת...

יום יבוא ואת תוכלי(!) בכוח המחשבה והחמלה שלך לגרום לכך שהצעקות האלה לא ישמעו בחריפות הזאת.

[שיר*]

ומחשבות, כמו שאת יודעת יש בכוחן לברוא מציאות
אני מאד מסכימה, ולכן כפי שכתבתי אנחנו מנסים לא לחשוב עליה בצורה שלילית, ואולי יום יבוא ונצליח לחשוב עליה בצורה חיובית ועם הרבה חמלה ודברים באמת יראו אחרת.
אבל כשאני שומעת אותה, כל הניסיונות למחשבות חיוביות יותר בהקשר שלה מתמוססות עם הדי הצעקות. זה החלק הכי קשה לי לגרום לכך שהצעקות האלה לא ישמעו בחריפות הזאת
אני יודעת שבאהבה, חמלה ומחשבה חיובית טמון הפתרון ונמצאות התשובות (לגביה ולגבי החיים בכלל), מה שאני מחפשת זה 'נקודות אחיזה', שכשהרוח נושבת בחוזקה היא לא תעיף אותי רחוק מהמקום שבו אני רוצה להיות, או מהשביל המוביל למקום שאליו אני רוצה להגיע.
אני יודעת שכבר כתבתי את זה הרבה בדף הזה... תודה שמים.

[שיר*]

ועוד...
תנסי לראות למה מה שהיא אומרת כל כך משפיע עלייך.
אני חושבת שזה לא מה שהיא אומרת, אלא איך שהיא אומרת, האנרגיות שהיא מייצרת, הן מאד שליליות בעיניי, ואני פוחדת שהן ישפיעו עלינו בשליליותם. האבסורד הוא שבגלל שאני פוחדת מהן הן אכן משפיעות עלינו... ההתכווצות שלי היא מהפחד.
אני חוששת שאני רק פוחדת שהרוח תעיף אותי רחוק, וזה לא שיש לרוח הזאת יכולת להעיף אותי...
אז למישהו יש רעיונות איך מפסיקים לפחד מהדברים שמפחידים אותנו , ואולי אפילו יש דף כזה...

[ש_מים_וארץ*]

מה שאני מחפשת זה 'נקודות אחיזה', שכשהרוח נושבת בחוזקה היא לא תעיף אותי רחוק מהמקום שבו אני רוצה להיות, או מהשביל המוביל למקום שאליו אני רוצה להגיע.
אולי כתבת את זה הרבה בדף הזה אבל הפעם ניסחת את זה באופן שיכול להתאים לכולנו. @}

איך מפסיקים לפחד מהדברים שמפחידים אותנו?
זו גם שאלה שמאוד רלוונטית בחיים שלי כרגע.
אני עוסקת בה בעקבות פריצה בריונית שנעשתה במעוננו.
מנסה להחזיר לעצמי ולבני ביתי את הבטחון הבסיסי והמובן מאליו שהיה לנו בביתינו ומבצרנו.
אני שואלת את עצמי ממה בדיוק אני פוחדת ואני מרגישה שלא מדובר בפחד מוות (אותו שמעתי שמייחסים לכל הפחדים האחרים העולים בנו).
ביתי החכמה ניסחה השבוע בבהירות את פחדיה: "אני לא פוחדת שאני אמות, מזה כל וכלל איני פוחדת, הכאב הוא שמפחיד אותי, אני פוחדת מהפחד"
הזדהתי איתה לגמרי.
כבר נוכחתי לדעת שכאשר אני מיישירה את מבטי אל הפחד, הוא בסופו של דבר משפיל את עיניו ומתפוגג.
אך לדאבוני אני מבינה ששוב ושוב הוא יחזור... כל פעם בתלבושת אחרת, משודרגת משהו, על מנת 'לנסות' אותי שוב.

תודה שיר

[שיר*]

הלכתי לחפש דפים על פחדים באתר וכבר בתחילת החיפוש נתקלתי במילים שכתב צפריר שפרון:
על מנת לאזן את החרדה יהיה עלייך להתאמן על אמונה
תרגום חופשי שלי : הפחד והאמונה ממלאים חלל בתוכנו, כשאחוז האמונה יורד הפחד עולה וכשאחוז האמונה עולה אחוז הפחד יורד. אני מכירה את האימונים באמונה כבר כמה שנים, יש תקופות שזה מצליח לי יותר ויש תקופות שפחות. אני מרגישה שיש לי את התשובות והיישום הוא שקשה לי.

גם אני לא פוחדת למות, יותר מפחיד לחיות... החיים הם הבחירה שלנו, המוות הוא רק ברירת מחדל.
ואני בהחלט מזדהה עם לפחד מהפחד.

שמים תודה על הפתיחות, עזרת לי מאד.

[פלוני_אלמונית*]

אני מוצאת מניסיוני האישי, שה"רעש" שאשתו לשעבר מצליחה לטעת בך מקורו בחוסר ביטחון, חוסר ביטחון במערכת היחסים שלכם, חוסר ביטחון בעצמך, במקומך. ואכן כפי שצפריר כתב אם קיימת אמונה בבן זוגך, במערכת היחסים - לא צריך להיווצר "רעש" ואם הוא נוצר שווה לבדוק למה?
ובמקום של השקט - והאמונה קיימת שלווה. הרשי לעצמך פשוט להיות את - זה מספיק, כנראה בזכות זה הוא איתך ולא איתה.
אני מניחה שגם לאותה אישה לשעבר לא פשוט, לגדל את ילדה לבד בעוד אבי הילד הקים משפחה חדשה...

[שיר*]

לפלוני,
אני מסכימה שהמקור בי, ובפחדים שלי - חוסר בטחון עצמי זה סוג של פחד.
אני לא מתחברת למלה "רעש".
דווקא במקומי ובמערכת היחסים שלנו יש לי הרבה בטחון עצמי.
יכולה להיות לאדם אמונה בבן הזוג ובמערכת היחסים, ובכל זאת יהיו דברים מבחוץ שגורמים לאדם, בתוך עצמו תחושות שליליות ופחדים. אם היה בי חוסר בטחון במערכת היחסים, דברים מבחוץ היו יכולים לערער את המערכת - ולשמחתי הם לא. ברור שהפחדים שלי יוצרים קשיים במערכת, אבל לא מערערים אותה.

אין שום קשר בין העובדה שהוא לא איתה לעובדה שהוא כן איתי, ואני ממש לא מתחברת לכיוון הזה.
אני לא פוחדת ממנה בגלל שהיא אישתו לשעבר , אלא בגלל סוג האדם שהיא ובגלל שעקב תפקידה (האמא של הבן שלו) הנוכחות שלה קבועה בסביבתינו.

[ג''ימס_בונד*]

אני מגדלת שני ילדים לבד...אני לא רואה איך הנוכחות שלי היתה באה לידי ביטוי אם האבא של ילדי היה מקים משפחה אחרת. אני לא חושבת שהייתי מחפשת קשר עם אשתו החדשה...אבל יחד עם זאת גם לא עצות שלה איך לגדל את ילדי. למה הנוכחות שלה קבועה בסביבתכם??? כאשה גרושה, כאשר החלטתי להתגרש שחררתי את האבא של ילדי ואני לא מתערבת בעינינים האישיים שלו. דבר אחד שחשוב לי הוא שיהיה אבא לילדי. כמובן שיותר נוח לנו שלא יהיו לו ו לי ילדים נוספים לא משותפים...זה עלול להשפיע על מינון תשומת הלב לילדי וגם על עניני הירושה.
האם היא נכנסת אליכם הביתה.??? בדרך כלל האבא מחוייב בהסדרי ראיה לראות את ילדיו ולא את גרושתו, כך שניתן למנוע זאת. הוא חייב גם להיות שוטף לחינוך בנו...אבל לקבל החלטות ולסכם דברים אפשר בטלפון וגם במקום אחר ולא בבית המשפחה החדשה. מומלץ שהסדרי ראיה יהיו מוגדרים וקבועים מראש, כמו לדוגמא : האב יראה את בנו פעם בשבוע וכל שבת שניה הבן יבלה אצל האב. ניתן להגדיר יום מסוים בשבוע וגם שעות.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

היי ג'יימס,
הדף כבר די ישן (מלפני ארבע שנים) ולא נראה לי ששיר עוד כאן.

[ג''ימס_בונד*]

נכון...שמתי לב אחרי שכתבתי.

[אישה_במסע*]

אולי לאחד עם ילדים מנישואים קודמים ?