השאריות בצלחת הילד מזון או אשפה

[יוליקו*]

אני מודה- קשה לי להשליך את מה שהילד שלי השאיר בצלחתו.

לכן אני-
א. אוכלת יותר ממה שתכננתי ,(אני ממילא רעבה כל הזמן בגלל ההנקה של תינוקת מספר 2), ולא משמינה.
ב. מרגישה קצת כמו פח או קומפוסטר.
ג. שמחה שאוכל טוב לא נזרק סתם.
ד. מייצרת המון חלב ליונקת.

יש לי חברים שטוענים שזה:
א. מצביע על ערך עצמי נמוך (יש לציין שאני לובשת בגדים משומשים בל בעיה ואף בשמחה).
ב. מתכון בדוק להשמנה בעתיד.

מה דעתכן ודעתכם?

[קט_קטית*]

דעתי הלא מלומדת
אוכלת שאריות אוכל של הבנות שלי - תמיד


מצביע על ערך עצמי נמוך

הערות מקטינות גורמות לתחושת ערך עצמי נמוך, ולא האוכל שאת אוכלת


מתכון בדוק להשמנה בעתיד

אבל עכשיו את לא משמינה נכון?
אולי בעתיד פחות יבוא לך לאכול, כי כבר לא תניקי.
בכל מקרה, האוכל לא משמין
ערך עצמי נמוך לעומת זאת מאוד משמין.

תאכלי מה שבא לך מתי שבא לך
שיחיו הקנאים ויסבלו

[יוליקו*]

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קוראים לזה "לאכול חבלים" (מה שחבל לזרוק).

אני הייתי שואלת את עצמי, האם אני אוכלת את השאריות כי נשאר עוד מהתבשיל הטעים והילד לא נגע בו ובא לי לקחת ממנו עוד ביס, איזה כייף שנשאר?
או שאני חושבת שאסור לי לזרוק 2 כפות תבשיל כי יש ילדים רעבים בהודו?
במילים אחרות, האם זה נעשה בכייף ומרצון או הרגל רע שנוצר בגלל שחינכו אותנו לגמור הכל מהצלחת (בלי לשים לב לכמה שאנחנו באמת רעבים).

[טרה_רוסה*]

אפשר גם לשים להם פחות אוכל בצלחת.

[דנה_ה*]

מזתומרת? בטח ובטח שמזון...
אצלנו יש נוהל קבוע -
נעמה אוכלת את מה שאוכלת, אח"כ מתחילה להאכיל אותנו, אח"כ יורדת לרצפה ואוכלת שאריות מן הרצפה, ואח"כ מאכילה אותנו שאריות מן הרצפה.
אם היא מפספסת חתיכה, אנחנו מוצאים (ואוכלים) אותה אח"כ...

לפני כמה ימים נפל המון אוכל לרצפה (המגש שלה התפרק), אז הכנסנו את הכלב לשמחתו הרבה ולסקרנותה הרבה של נעמה, והוא ניקה את הרצפה בשניה.

[א*]

מה דעתכן ודעתכם?
אם זה לא מרוח בקטשופ, בהחלט מזון!

[שקיעות_של_פטל*]

לפני שנתיים טיפלתי בקרובי משפחה שלי, הקטן סיים את ארוחת הצהריים, קם, לקח את הצלחת, רוקן בקלילות את כל מה שנשאר עליה לפח ושם אותה בכיור. אני הייתי מזועזעת במשך כמה שניות, ואחר כך אמרתי לעצמי "הלוואי שאני הייתי מסוגלת לזרוק אוכל שנשאר בצלחת ולא לאכול אותו רק כי הוא שם."

זו היתה סתם אנקדוטה.

[תמר_מתחילה*]

הערות מקטינות גורמות לתחושת ערך עצמי נמוך, ולא האוכל שאת אוכלת
איזו אמירה מעצבנת ושיפוטית מצד החברים.
אני אוכלת מהשאריות של תמר אם זה משהו שטעים לי, אם אם מתחשק לי לנשנש ואם זה לא לעוס מידי או איבד צורה לחלוטין מסיבות אחרות (שאז זה מגעיל אותי קצת, אבל את אבא שלה למשל- בכלל לא).


הכנסנו את הכלב לשמחתו הרבה ולסקרנותה הרבה של נעמה, והוא ניקה את הרצפה בשניה. יש לנו שתי כלבות- ואני חייבת להגיד שאני לא מבינה מה אנשים בלי כלבים עושים עם כל האוכל שנופל , כאילו, מנקים את הרצפה אחרי הארוחה?!
(ותמר אמרה לי השבוע: צריך להביא כלבים למסעדות, כי הם מנקים הרבה יותר טוב מאנשים...)

[אינדי_אנית*]

לגמרי מנקים אחרי הארוחה- ומקנאים באנשים שיש להם כלבים..
כשהייתי בשומרי משקל המנחה העלתה את הנושא הזה ואמרה שזה אחד המנהגים שנורא משמינים אותנו....
אני אישית גם מרגישה שזה קצת מגעיל לאכול שאריות של הילדה (מגעיל אותי שאני עושה את זה כן? לא שאחרים עושים את זה) כי אני לא פח זבל. אבל בהחלט יכול להיות שזה קשור לזה שלי כן יש בעיות עם המשקל.(או לפחות היו בעבר)

[ילדת_טבע*]

אין מצב בעולם... לא כי אני לא רוצה אלא כי לחיפושית יש תכונה להקשר למה שיש לה בצלחת באופן מאוד אישי, גם אם היא לא ממש אהבה לאכול את זה. אוי למי שנוגע, בן אנוש או חתול. ההוראה הקבועה שלה היא "שימי את זה במיקרו" שם אנחנו שומרים דברים כדי שהחתולים לא יגנבו (מצויין כי החתולים לא יודעים ללחוץ על כפתור, זה השימוש העיקרי במכשיר, סוג של כספת מזון של זקוק לקרור). בזמן האחרון היא גם מציעה "להחזיר חזרה לחבילה שלא יהיה לבד" גם על פסטה מבושלת וכו'. כעבור כך וכך זמן אנחנו שולחים את הכבודה הדי מסריחה וכבר ממש לא אטרקטיבית כלאחר כבוד לאשפה או לקומפוסטר תלוי מה יש שם. כבר היו מקרים שאחרי איזה שבועיים היא דרשה משהו שהכנסנו לשם וכמובן כבר החליף מצב צבירה והתשובה שלנו מאוד איכזבה אותה... אה, כן, בזמן האחרון היא מוכנה לתת לי לאכול רק דברים שהוגדרו מבחינתה כ"מגעיל מאוד מאוד" וגם כל מני דברים שהיא טוענת שהם לכלוך ועוד צוהלת "אמא אוהבת לאכול איכסה!". נחמד ....

[מי_מה*]

מה דעתכן ודעתכם?
אצלי מתחלק לשני סוגים. אשפה ואוכל. אשפה היתה כזאת גם כבר ברגע שהכנסתי אותה הביתה (צ'יפס, חטיפים וממתקים) ואני נותנת לילדים לאכול אותה מדי פעם שיפתחו חסינות ולא יפתחו כמיהות מטורפות לאשפה. אבל אם נשארת אשפה בצלחת היא הולכת למקום המיועד לה מלכתחילה - הפח. אם זה אוכל והוא טעים לי וגם אם זה לא מרוח בקטשופ ואני עוד רעבה, אז אני אוכלת בכייף (ולא משמינה כי אין לנו כלב אז אני מנקה את הרצפה אחרי...).
הדבר היחידי שאני לא מסוגלת לזרוק ואוכלת את שלהם גם אני לא רעבה זה סלט. לא יכולה. ניסיתי.

[עולם_קטן*]

הקטן סיים את ארוחת הצהריים, קם, לקח את הצלחת, רוקן בקלילות את כל מה שנשאר עליה לפח ושם אותה בכיור
ואוו! שקיעות פטל, אולי אמא שלו מוכנה לעשות לנו איזו סדנת חינוך?! (לי ולגור).
אני תמיד משאירה על השולחן (אני יודעת- הרגל מגונה), אבל זה דווקא טוב לגור- שאוכל בהמשכים,
הוא יכול 4 שעות אחרי שקם (לאחר שנגס 2 ביסים), לחזור לשולחן ולתהות בכעס "היי, איפה האוכל שלי?!" (אפילו אם זה 12 בלילה).
הוא שואל את אותה השאלה בערב על שוקו שלא גמר בבוקר (ואת זה כמובן שאני מעיפה לכיור... מתישהו בשעות הצהריים...)
ואת האוכל שלו אני בדר"כ אוכלת בעצמי, רק אם זה נראה טוב, לאחר כמה שעות שלא ביקש להמשיך בארוחה (בשבילי זה נשנוש בין הארוחות).

[אמא_נמרה*]

לי אין בעיה לזרוק אוכל שאין מי שיאכל, בעיני בל-תשחית זה לאוכל אוכל שלא מזין או כשלא רעבים (משחית את הגוף).

ועם זאת, הרבה פעמים אני גומרת את האוכל של הילדים, אחרת אני אהיה רעבה...

אומרים שנשים משמינות כי הן אוכלות את השאריו של הילדים. אצלנו - אני מרזה כי אני אוכלת (רק) את השאריות של הילדים.

<הגזמתי קצת, כמובן, אבל יש ימים שאין זמן לאכול>

[תבשיל_קדרה*]

מאז שהשאריות שלנו הולכות לתרנגולות, אני מרגישה טוב יותר להעיף שאריות אוכל.
> טוב שכן קרוב <

[אישה_במסע*]

אני לא בטוחה ש{{}}מדור פסולת ומיחזור זה המדור המתאים לדף הזה, לי זה נראה מתאים יותר ל{{}}מדור תזונה טבעית{{}}, שם גם יש סיכוי שהדיון הזה ימשיך, שכן הנושא הזה עלה לא פעם ולא פעמיים בדפי תזונה רבים ושונים.