חינוך ביתי אולי טעיתי

אנונימי

מדור חינוך ביתי

דף שנקרא בעבר חינוך ביתי ושמו שונה (מטעמים המפורטים בתחתית הדף).

אני מגדלת את בני בן השנתיים וזאת דרך החיים שבחרתי טוב לנו יחד והילד פשוט מאושר! וכמובן שגם אני! אבל בזמן האחרון הדיבורים של האנשים כבר לא עוברים לידי כמו פעם ואני חושבת שאולי טעיתי? אולי בגללי הילד לא מדבר מספיק, לא חברותי מספיק..הוא לא מתעניין כל כך בלשחק עם ילדים אלא רק מסתכל עליהם או משחק לבדו. הוא די ביישן וגם עם אנשים שמכיר עדיין מתבייש ולוקח לו זמן להיפתח אליהם.
שנתיים בילינו בלי הפסקה וכיף לנו ביחד מאוד! אומנם אין לו חברים שהוא רואה באופן קבוע וילדים הוא פוגש רק בפגישות משפחתיות או בג'ימבורי (פעם בשבוע בערך) אולי בגלל שהייתי כל כך עקשנית ולא הקשבתי לסביבה שאמרה שהוא חייב חברים וחייב ללכת לגן וכך ידבר יותר טוב יאכל יותר טוב וישחק עם כולם. השארתי אותו איתי בבית וחשבתי שזה הכי טוב בשבילו ובשבילי. לא מצטערת כי באמת שזאת חויה יוצאת מן הכלל ולא מוכנה לוותר עליה ומצידי להישאר איתו עד גיל 3 אבל אולי עדיף לו ללכת לגן בשביל לפגוש חברים וכו'??? כבר שבוע שאני עם מועקה מצטברת. אני גם בהריון והלחץ והדאגה מתעצמים.
האם להשאיר אותו איתי בבית ולהמשיך להיות מאושרים יחד אבל עם חשש ענק שאולי אני עוצרת לו את ההתפתחות ומזיקה במקום להועיל???
אשמח לכל תגובה כי אני באמת דואגת לעתיד שלו..ולא ישנה בלילות כמו שאתם שמים לב
תודה

שלום לך
אפשר ממש להרגיש ולהבין את החששות שלך דרך מה שכתבת ולראות כמה את דואגת לילד.
מהנסיון שלי כגננת, אני יכולה לספר לך שילדים באמת אוכלים יותר טוב בגן והרבה פעמים גם נראים יותר חברותיים אבל יש לזה מחיר גבוה מאוד בעיקר בגיל קטן כמו של הבן שלך.
הפעוטים בגן עוברים הרבה שעות ביום בלי אמא או אבא, בלי מישהו שאוהב אותם ללא תנאי, שהם הדבר החשוב ביותר בשבילו. יש הרבה גננות טובות ומסורות אבל לעולם אף אחת לא תעריץ את הילד שלך ותתפעל ממנו כמו שאת עושה.
הפעוטים בגן צריכים להתרגל ולהתאים את עצמם לסדר היום והשיגרה של הגן. בשעות מסויימות אוכלים ובשעות אחרות יוצאים לחצר, בדרך כלל לא ישנים בדיוק כשעייפים אלא בשעה שכולם הולכים לישון. היכולת שלהם להסתגל מעוררת הערצה והם אכן מתאימים את עצמם למסגרת וכבר בגיל קטן מאוד מצליחים לכאורה להסתדר בלי ההורה הצמוד, בלי מילוי הצרכים הכי בסיסיים של אוכל ושינה ופינוק בדיוק מתי שהפעוט צריך ולא קצת לפני או קצת אחרי.
הם קולטים (הרבה פעמים אחרי הרבה בכי ומחאות) שלא יעזור להם כלום, אין להם מה לצפות מההורים שיעזרו להם.
התגובות למצב הקשה הזה הם שונות ומגוונות מילד לילד. לפעמים יש תגובות שרואים כמו כעס, עצבים, פחדים וקשיים בשינה וכו' ולפעמים יש תגובות סמויות שרק ההורה מרגיש בהן ובדרך כלל משכנע את עצמו ש: "לא נורא הילד עוד מעט יסתגל ויקבל הרבה מהמסגרת".
כתבת כמה פעמים שטוב לכם ביחד ואתם מאושרים. מהנקודת ראות שלי, קשה לי להבין למה להפסיק משהו שטוב לשניכם רק כי כמה "נשמות טובות" החליטו לעשות לך רגשי אשמה. להרבה אנשים שהילדים שלהם הולכים למסגרות קשה לראות ילדים חופשיים. קשה להם כי זה מעורר אצלם מחשבות על הילדים שלהם ועל הנכונות של הבחירה שלהם להרחיק את הילדים מהם. מחשבות שהם רוצים להשתיק. אז הם מנסים לשכנע את כולם להיות כמוהם וככה לא יהיה אף אחד שיראה להם שאפשר גם אחרת.
אני במקומך הייתי מניחה לדאגות בצד. ילד בן שנתיים לא אמור להיות חברותי ולא אמור לשחק עם ילדים אחרים. כרגע הוא צריך בית חם ואנשים שאוהבים אותו וכשהוא ירצה חברים את תדעי כי הוא יתחיל לשחק עם ילדים אם תרצי בזה או לא.
ועצה מעשית: מומלץ להצטרף באופן קבוע למפגשים של קבוצת חינוך ביתי באזור שלך וכך הילד יכיר עוד ילדים ואת תכירי מבוגרים שלא מנסים להרחיק אותך מהבן שלך.

אולי בגללי הילד לא מדבר מספיק, לא חברותי מספיק..הוא לא מתעניין כל כך בלשחק עם ילדים אלא רק מסתכל עליהם או משחק לבדו. הוא די ביישן וגם עם אנשים שמכיר עדיין מתבייש ולוקח לו זמן להיפתח אליהם.
בגללך? להפך! תארי לעצמך כמה ילד כזה היה נסגר בסביבה עוינת... מזלו שאת שם לראות אותו ולתמוך בו.
ילד חברותי ותוסס מטבעו היה כבר בורח לך מתחת לאף כדי לשחק עם ילד זה או אחר בגינה... אם זה לא קורה, כנראה שהוא לא צריך את זה (כרגע או בכלל).

מומלץ להצטרף באופן קבוע למפגשים של קבוצת חינוך ביתי באזור שלך וכך הילד יכיר עוד ילדים ואת תכירי מבוגרים שלא מנסים להרחיק אותך מהבן שלך
מצטרפת בחום להמלצה הזו - לא רק כדי לספק חברה לילד (גם ילד ביישן רוצה חברה, רק שאין מה "לחייב" אותו לקחת חלק בה...), אלא גם כדי לקבל יותר תמיכה לדרכך.

מעניין איך כל אמא שמגדלת בבית חושבת שאם יש בעיות אז הן בגלל שהילד בבית.
הבת שלי חברותית מאוד...צמאה לחברה נון סטופ. היא בת שלוש וחודשיים וגם כשהיתה בת שבעה חודשים הדבר היחיד שהרגיע אותה זה להיות גן שעשועים ולראות ילדים (כמובן שהיום זה לא מספק).
אני רואה שכמה חברה שתהיה לה היא או לא מתאימה לה בדיוק או לא מספיקה לה מבחינת השעות...ודווקא תמיד היתה לי סטיגמה כזאת שילדים שהולכים לגן הם פחות חברותיים כי אחרי ארבע מה שמעניין אותם (ובצדק) זה ההורים שלהם...
אבל אני נוכחת לראות שזה לא נכון, שיש אופי בסיסי שברור שמושפע מנסיבות החיים אבל אם בנך הוא ביישן, נחבא אל הכלים ובעל עולם פנימי עשיר שמאפשר לו לשהות עם עצמו שעות רבות ולהיות מאושר - לא נראה לי שזו בעיה ובטח לא נראה לי שזה קשור לגדילה בבית.

חשש ענק שאולי אני עוצרת לו את ההתפתחות
התפתחות זה עניין אישי לגמרי. לכל ילד, וגם מבוגר, יש הקצב שלו בעולם.
אם אין עניין רפואי, חלילה, או מגבלה, אז מה המשמעות אם הוא ידבר בגיל 10 חודשים או שלוש? ילך בגיל 6 חודשים או שנה וחצי?
נדמה לי שבשורש הקונספציה התומכת בחינוך ביתי מונחת ההנחה שאני לא מעוניינת לשים את הבן שלי בחוד החנית של המירוץ להתאמה סביבתית.
אני מבקשת לגדל אותו באהבה וסבלנות ולתת מענה לכל צרכיו על פי המקצב והאופן להם הוא זקוק.
זה לא מסיר את האחריות מעל כתפנו להעניק לו את האפשרות לפגוש עוד ילדים ולפתח מיומנויות חברתיות, באותה מידה שבאחריותנו לאפשר לו חשיפה לכל דבר אחר שיש לו צורך בו.
אם יש לו צורך חברתי שלא מקבל מענה, העניקי לו את האפשרות.
יש אלף דרכים מלבד גן לתת את זה.
יש לי בן בגיל הזה בדיוק, שהתחיל לגלות צורך ורצון במפגש עם עוד ילדים, ואני מקפידה להעניק לו את זה.
זה חלק מסדר היום שלנו כמו אוכל ושינה.
אם אין לו ממש צורך מובהק, הניחי לזה.
כמו שלא היית מתעקשת להאכיל אותו במאכל שהוא לא אוהב, גם אם העולם כולו היה גורס שזה מאוד בריא, וכל הילדים של השכנים מלקקים את האצבעות.
אולי אם הוא היה בגן, הוא היה רץ יותר מהר, מדבר בשטף ויודע לשחק בשלישיה. אולי. אפילו סביר שכך.
יש לי יסוד להניח שהוא היה מתאים את עצמו לסביבה בעוד פרמטרים. השאלה אם זה מה שאת רוצה.
גם יש סיכוי שהוא יהיה בודד חלק מהזמן, צריך להתחרות על תשומת הלב של המבוגרים סביבו, וזקוק לאמא, ורק לאמא, כשהוא נופל מנדנדה, או חוטף איזו צ'אפחה.
ויש גם דברים נפלאים בגן, אני בטוחה.
ויש גננות אוהבות ויצירתיות, ויש ילדים חמודים להפליא וקבוצת השתייכות, ובטחון באנשים אחרים, וסקרנות לאפיקים חדשים.
ואני באמת באמת מאמינה שאין מישהו בעולם שיכול להעניק לו מה שאת מעניקה לו בהיותך אמא שלו, אם את בוחרת בלב שלם במקום הזה.
אם היית חולקת אתנו קושי מהותי, אומרת שאת זקוקה לזמן משל עצמך, שעייפת או מאסת במודל הקיים, הייתי חושבת איתך ברצינות על האפשרות של גן, או מסגרת מתאימה.
אתם נשמעים מאוד מאושרים יחד.
אני מאמינה שכל זמן שנראה שהחברים במשוואה המשפחתית מאושרים, והבחירה מתאימה לכל הצדדים, אין סיבה לשנות אותה.
ברגע שמי מהצדדים נראה לא מאושר או חסר באופן מהותי, הייתי בודקת מה השלב הבא.
האם מדובר בצורך קונקרטי פתיר, או שצריך לשנות קונספציה.
נראה לי שהילד שלך, המיוחד שלך, זכה באמא רגישה ומלאת אהבה, שנותנת לו את כל המרחב להפתח לאט, קשוב, קרוב ללב ולגדול להיות מי שהוא.
זו זכות גדולה.

תודה רבה רבה!! עודדת אותי מאוד!
אני ב-100% מאושרת מההחלטה להשאיר אותו איתי בבית. לא ישנתי כמה לילות רק מהמחשבה מה יהיה בכמה שעות (תכננתי להכניס אותו עד 12) שלא אראה אותו ולא הוא אותי. כל כך לא רוצה לעשות את זה. יש לי המון סיבות ותירוצים ותמיד התנגדתי. אבל כולם מסביבי אמרו שחייב ואפילו חברות אמרו שלטובתו הכי כדאי שילך לגן אפילו לכמה שעות...לא רציתי להיות אגואיסטית ולהשאיר אותו רק בגלל שאני מאושרת לידו וטוב לי שהוא איתי ושאני רואה ושם בשבילו כל הזמן. לא רציתי לפגוע לו באיזשהי תחום התפתחות ולהחסיר ממנו משהו שהוא זקוק לו מאוד ורק בגן יוכלו לתת לו..אומרים שגם יהיה לי מאוד קשה עוד מעט כשאלד (חודש שביעי) והוא ירגיש יותר רע ועדיף לו בגן. למרות שלדעתי אז הוא ירגיש יותר רע וגם אני שכאילו זורקת אותו לכמה שעות בשביל להיות לבד עם התינוקת. לא מוכנה לעשות לו את זה ורוצה להמשיך לתת לו את החום שלי תמיד. לא מוכנה כאילו להחליף אותו..עצוב לי להגיד את זה.
מקווה שלבסוף ההחלטה תהיה נכונה.
כרגע אין לנו חברים קבועים כי אני לא מכירה אף אמא שיש לה ילד בגיל של הבן שלי. איך אני מצטרפת למפגשים?? איך אפשר למצוא קבוצה שבאיזורי?

והאם זה שהוא איתי ויראה ילדים רק בערך פעם בשבוע זה עדיין בסדר? זה עדיין עדיף משלוח לגן ושם יראה ילדים באופן קבוע??

ולמה אני לא יוצא מזה?? עדיין מרגיש לי כל כך רע שהוא לא פוגש ילדים ולא מפותח חברתית.. עדיין האבן לא נגולה מליבי...

שוב תודה לכל העונות.
תודה לגננת שענתה כי בדיוק אתמול גננת אחרת ענתה לי ממש להפך ועודדה אותי "לזרוק אותו למים"

טוב לקרוא כמה שטוב לכם ביחד.
לקבוצת חינוך ביתי, תלחצי על המילים קבוצות חינוך ביתי ויש שם פירוט של הקבוצות לפי אזורים. תלחצי על הקבוצה שבאזור שלך ותיכנסי לדף שם כתובים המפגשים שיש או איך ליצור קשר עם אנשים מהקבוצה. אם את רוצה לכתוב כאן מאיזה אזור את, נוכל לעזור לך ליצור קשר עם משפחות קרובות אלייך.

חינוך ביתי לקראת הילד השני

אולי טעיתי, קראתי את ההודעה האחרונה שלך ונקרע לי הלב

תהיתי לעצמי איך ייתכן המצב הזה, שאת עושה משהו שנשמע כל כך שלם וטוב, ובכל זאת התערער לך כל כך הבטחון.
איך הגעת למצב שאת חושדת בעצמך באגואיסטיות (!), בכך שאת כביכול פועלת לטובת עצמך על חשבון טובת הילד... איזה אבסורד

טוב, מה אני כל כך מתפלאת, הרי אפילו בתוכניות טלוויזיה על הורות ראיתי את היועצת נוזפת בהורים שהם "טובים מדי", "לא שמים גבולות",
משתמשים בילדים לחיפוי על חולשותיהם שלהם וכן הלאה.
כמו שאני רואה את זה, הקשר בין הורים וילדיהם הוא כל כך רב מימדי. אי אפשר לשפוט אותו בצורה כל כך שטחית.
הילדים מושפעים מאיתנו באלף צורות ונימים, וכמובן גם משפיעים עלינו. זו מהות הקשר.
בכל דרך שנבחר לגדלם יהיו תמיד המקומות שבהם תהיה אולי הפרזה או עיוורון, ואם נהיה פתוחים ללמידה נוכל להתפתח דרכם עם הזמן.
בכל מקרה, לעולם לא נהיה הורים מושלמים וסטריליים, וטוב שכך.
את ובנך נהנים יחד, צוברים חוויות שמחזקות את שניכם, שמקרבות אתכם זה לזו, טוב לכם.
איך מצב כזה יכול להיות טעות?
ואפילו אם יש שם אופציה לטעות, הרי זו הטעות שלך, ואלו החיים שלך.
עדיף לטעות את הטעויות שלך וללמוד מהן, לא לחיות את הטעויות של האחרים ואת התובנות שלהם, חיים מיד שניה.
אילולא ההערות של הנשמות הטובות מסביב, לא היית מרגישה שמשהו לא בסדר.
אולי זה ההריון והחששות מהשינוי הגדול המתקרב שיוצרים אצלך את הרגישות היתרה, את הגבולות הפרוצים, את חוסר הבטחון בדרכך ובמניעייך.
אולי פשוט כל הפחדים מהעתיד מתנקזים לתוך הנושא הזה, ולכן זה פתאום מתנפח ככה ומדיר שינה מעינייך.
אולי האבן הזו על הלב, שמורכבת מרגשות אשמה וחרדה שאת אמא לא מספיק טובה, יושבת שם גם בגלל התוספת הצפויה למשפחה?
בכל אופן, שולחת לך

קחי נשימה עמוקה, בפנים יש בך מקום שיודע מה נכון @}

תודה לכל התומכות

כל אחת מקסימה ומחזקת אותי יותר ויותר.
ההולכת בדרכים- כנראה שאת צודקת. כי לפני ההריון בכלל לא חשבתי ולא התייחסתי לאותם נשמות טובות ועכשיו יש לי את החששות הרגילות שבאות עם ההריון והלידה ומתווסף לזה גם כל הלחץ שהאם אני נוהגת נכון? וכל סביבתי חושבת שלא..

קצת הסתבכתי באיתור קבוצה שנפגשים באזורי ואשמח אם תוכלו להפנות אותי למי שצריך.
אני גרה באזור השפלה (ליד רמלה). מקווה שאצליח ליצור קשר ולהגיע למפגשים כי אין לי רכב וזאת בעיה אם המפגש די רחוק ממקום מגורי. מקווה שאסתדר ואוכל לקבל תמיכה מכם.

שמחה שנכנסתי ומצאתי אתכם

עכשיו הנסיבות מכריחות אותי לשקול ברצינות חינוך ביתי. המנהל של הבית הספר הזדעזע כאשר גילה שהוא לא מחוסן. הוא נתן לנו אולטימטום של שבועים שבהם אנו אמורים לחסן אותו בהכל ואם לא, אז הוא יזרוק אותו מהבית הספר. וזה מה שקרה. המנהל אמר שאם יקבל מכתב מרופא שחיסונים מסוכנים לילד שלנו הוא יסכים לקבל אותו בחזרה. אז מצאנו רופא שראה שהסיכון באמת רלוונטי (אני פגועת חיסונים - חירשת ואחי אוטיסט חירש) אבל המנהל יתכן שהוא שינה את דעתו ולא רוצה. וזה חבל לי כי המורה של שלום היא מורה מקסימה, סבתא בת 75 שמספרת סיפורים.. ושלום מת עליה. יש לו חברים שהוא ממש אוהב אותם.
אז עכשיו אני ושלום בבית... אני מנסה בכוח לעצור את הדמעות כי הדחייה הזאת מהבית הספר פגעה בי מאד. יש לי נסיון רע עם בית ספר שכמעט זרק אותי ומחנה קיץ שזרק אותי באמצע הקיץ.. הממסד רוצה שרק אעשה מה שהם אומרים וזהו. ואם אני לא הולכת בתלם, הם זורקים החוצה לכל הרוחות. ועכשיו עושים את זה לילד שלי.
אבל אסור לי לבכות לפני הילד שלי, כי אני לא רוצה להפחיד או לצער אותו. אני צריכה להיות אמא שמחה וחזקה.
מעצבן שאני לא מוצאת אנשי חינוך ביתי בשכונה שלי, במרחק הליכה. בעלי לוקח את הרכב לעבודה שלו בשיפוצים.. כך שאין לנו רכב. אנו לא יכולים עדיין לצאת לתחבורה ציבורית בסביבה כי פשוט אין. יש רק תחבורה ציבורית למנהטן אבל קר מדי. משהו כמו 10 - 15 מעלות מתחת לאפס.
אז אני בתחילת הדרך ובלבטים. חשבתי במילא לשקול חינוך ביתי, אבל לא השנה עם המורה המקסימה הזאת!

אלא רק בשנה הבאה כאשר כיתה אלף מתחילים לשגע ת'ילדים ולהושיב אותם כמו בבית סוהר יום שלם עם טונות שיעורי בית מפה ועד להודעה החדשה ובלי שיעורים שיביעו את היצירתיות של הילדים.

שרה ק
ממש התעצבתי לקרוא את מה שאת מספרת

בלי קשר ל חינוך ביתי כן או לא, ההתייחסות האטומה הזו מעליבה ומכעיסה מאוד!

כמו שאמרת, לפעמים קשה ללכת מחוץ לתלם.
אסור לי לבכות לפני הילד שלי
אני משערת שהוא בעצמו מרגיש צורך לבכות, אבל אולי לא יכול להרשות לעצמו לצער אותך...
לדעתי עדיף לשתף אותו ברגשותייך ולאפשר לו לעכל את מה שקורה יחד איתך, מאשר לשמור בבטן וללמד אותו להעמיד פנים.
אני גם חושבת שאם תראי לו שאת פגועה מהתנהגות גועלית, זה לא יפגע בכלום בכך שאת אשה חזקה ובדרך כלל שמחה.

אולי טעיתי
מה שלומך?
האם מצאת מפגשים באיזורך?
אם לא, אולי כדאי לפרסם שאלה ב ככר השוק, מישהו בטח יידע לענות. @}

ההתייחסות האטומה הזו מעליבה ומכעיסה מאוד! אפשר לקרוא בבלוג שלי באנגלית את המכתבים המעליבים של המנהל. מה שהכי פגע בי מה שהוא אמר: I don't negotiate with parents about such serious matters. My decision is final

מה זה "אני לא מתפשר עם ההורים בנושאים כאלו חשובים. ההחלטה שלי סופית"? הבית הספר אמור להחליט הכל גם בניגוד לרצון ההורים?

הי אמא בבית
רציתי לשאול אותך - את כתבת על החסרונות לגבי גן לילד בן שנתיים. הבן שלי בן שלוש ואני חושבת על גן אבל רק עד 13. מה דעתך?

אמא לאחד
אם את שואלת את דעתי, אני חושבת שלא כדאי לשלוח ילדים לגן.
מצד שני, ברור לי גם שכל משפחה והסיפור שלה. אני יכולה לחשוב על כל מיני סיבות שיניעו אנשים לשלוח את הילדים שלהם לגן.
חשוב לי פה להבהיר שיש הרבה חסרונות בגן אותם לא רואים עד שלא נמצאים בפנים.
כתבתי פעם בדף אחר שהורים לילדים שלא הולכים לגן, רואים את הלמידה של הילדים שבגן, רואים את החברים שלהם אבל לא רואים את המערכת שהרבה פעמים משפילה ואלימה כלפי הילד, את הפרידות בבקרים, את החששות והפחדים בלילות ואת המצברוח הכללי שמשתנה כשהילד מתחיל ללכת לגן.
הרבה הורים מרגישים צורך לנסות את המערכת לפני שפוסלים אותה. הלוואי שההורים היו יכולים לנסות בלי הילד.
אם שואלים אותי, אני הייתי רוצה שילדים ילכו לגן רק אם באמת ההורים ניסו ולא מצאו אף אפשרות טובה יותר להיות עם הילד.
אם יש בעיות חברה או פרנסה או כל דבר אחר, ראיתי שאפשר להתייעץ כאן ולקבל מגוון עצות ורעיונות רחב מאוד שיכול להתאים כמעט לכל אחד.

אולי טעיתי
אנחנו ממש לא רחוקים ויש הרבה משפחות חינוך ביתי באזור רמלה. את מוזמנת לכתוב אלי ל ta li5@walla.com

הי אמא בבית,
תודה על התשובה הארוכה.
הרבה הורים מרגישים צורך לנסות את המערכת לפני שפוסלים אותה
אנחנו ניסנו כשהיה בן שנה ושמונה חודשים והוצאנו אותו, לא כי הרגשתי בעיה אלה כי התגעגתי אליו מדי והיה לי קשה להיפרד. כמו כן הרגשתי שלא טוב לי שמישהו אחר מחנך את הילד במקומי.

אם יש בעיות חברה או פרנסה או כל דבר אחר
אין לי בעיות פרנסה. פשוט נשבר לי להיות בבית עם ילד, שאני מטפלת בו במשך 24 שעות. אני צריכה זמן לעצמי, לנשום אויר. אין לי חשק כל כך גם ללכת למפגשים. נמאס לי שכל עולמי סביב הילד והעניינים שלו. אני משתמשת בעזרה של ביביסטר אבל עדיין, רוב הזמן בחינוך ביתי זו האמא שצריכה לתת מענה.

שרה ק, מה שבאמת מעצבן זה שהוא מנהל איתך מאבק כוח על חשבון טובת הילד.
אולי גם הוא חושב את זה עלייך, אבל לדעתי כאיש חינוך הוא מחויב להתאמץ קצת יותר להבין מה קורה פה ולמצוא פשרה.
מרגיעון- כולנו זקוקים לחיבוק

לשרה ק,
זה נשמע לי לא חוקי לזרוק ילד מבית ספר בגלל שהוא לא מחוסן!
האם בדקת אם מותר למנהל למנוע משלום השתתפות בבית הספר בגלל חוסר חיסונים?
בטוח יש חוק ברור בעניין. תבררי.
מצטערת שאת צריכה לעבור את זה!

שלום לכל משפחות חינוך ביתי! סוף-סוף האתר פועל ויש תקווה לקבל קצת עזרה. (-:
בננו בן 4 מתחנך בבית ביחד עם אחותו הקטנה. קבלנו מכתב מהעירייה לפיו חייבים לרשום אותו לגן חובה.
האם אוכל לקבל כאן עצה - מה עושים? נרשמים ולא מגיעים? לא נרשמים בכלל? מה הסיכויים לקבל אישור רשמי מהועדה?
בתודה מראש לכל העונים.

_אישור לחינוך ביתי
_משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך
_מדוע כדאי לבקש אישור לחינוך ביתי

לקאת, מכתב מהעיריה זה לא מכתב ממשרד החינוך ולא כל כך ברור לי אם זה מכתב סטנדרטי ששולחים לכל ההורים לילדים בגיל מסויים או מכתב אליכם בגלל שעדיין לא רשמתם אותו לגן. אם זה מכתב סטנדרטי אני מציעה להתעלם ממנו. כן, פשוט לזרוק אותו לפח. רוב הסיכויים שאם תעשו את זה, יחליטו שעברתם דירה או משהו וירדו ממכם.

זה נשמע לי לא חוקי לזרוק ילד מבית ספר בגלל שהוא לא מחוסן!
זה חוקי בארה"ב, שם שרה גרה.

קאת, זו סתם הזמנה מהעיריה. מסכימה עם "לדעתי".

אולי בגללי הילד לא מדבר מספיק, לא חברותי מספיק..הוא לא מתעניין כל כך בלשחק עם ילדים אלא רק מסתכל עליהם או משחק לבדו. הוא די ביישן וגם עם אנשים שמכיר עדיין מתבייש ולוקח לו זמן להיפתח אליהם.
חוזרת לשאלה בתחילת הדף -
מנסיוני המועט -
1 - יש כל מיני ילדים. יש אצלי בבית כל מיני ילדים בול באותו גיל

2 - אני חושבת שבאמת ילדים בחינוך ביתי חסרים כמה כישורים שיש לילדי גן. למשל - להסתדר בלי אמא (בגיל שנתיים) בחברה הומוגנית של הרבה ילדים. אבל אני גם חושבת שהפערים האלה נסגרים עם הזמן, ובוודאי מתאיינים בבגרות, אז יש הרבה פחות סיטואציות כאלה, וגם בוגרי חינוך בתי רגילים להיות בלי אמא.

נעמה, תודה. קראתי את הדפים האלה וגם את האחרים והאמת שנלחצתי מהם.
לדעתי ובשמת א, תודה גם לכן - זה אכן מכתב רגיל. אנחנו גרים בעיר קטנה ונראה לי יהיה קל ממש לגלות שלא עברנו לשום מקום.
ומה אז? כמו שאמרתי - זה נורא מלחיץ אותי.

הי קאת, המכתבים הסטנדרטים האלה לא ממוענים עבור אף אחד אישית אלא זה נוהל של המועצה או העיריה להזכיר את הרישום לגנים. אף אחד לא בודק אם מישהו עשה משהו בקשר למכתב הזה. באזור שלנו, יש הרבה ששולחים ילדים לגנים בקיבוצים וגם ההורים שלהם מבחינת העיריה לא רשמו את הילד לגן. כנ"ל לגבי כל גן פרטי. אם יש דרישה לאישור לחינוך ביתי, היא באה ממשרד החינוך ולא מהעיריה.

אמא בבית, אף אחד לא בודק גם אם מדובר בגן חובה?

תודה לעונים ולתומכים.
עדיין לא מצאתי בחיפושים פה מפגשים באזורי.
אמא בבית שלחתי לך מייל.

ושאלה אחרת- מתי הילדים שלכם הולכים לישון??
הקטן שלי ישן רק מתי שעייף ואני לא עושה לו טקס השכבה. כשהשכבתי אותו לישון בשעה מסוימת אז גם אני וגם הוא לא אהבנו את הרעיון והרגשתי שאני מכריחה אותו לישון כשהוא עוד רוצה להיות איתנו. אז כרגע הוא איתנו עד שמתעייף בסביבות השעה 23:00 ואז אני נשכבת איתו במיטה עד שנרדם.
האם זה לא טוב שהוא לא ישן מוקדם כמו רוב הילדים בגילו?
קראתי שילד בגילו זקוק לישון בשעה מוקדמת (8:00) ול-12 שעות שינה. שזה בחיים לא קרה אצלנו מקסימום ישן 9 שעות.

מה דעתכם?

קראתי שילד בגילו זקוק לישון בשעה מוקדמת (8:00) ול-12 שעות שינה
נכון.
וזה נכון גם לגבינו )-:
כתוצאה מהבנה זו אני עושה מאמצי על להוריד את שעת השינה שלי ושל הילדים לסביבות 9 (או ככה: ארוחת ערב בשבע, אחרי זה להתרחץ, אחד אחרי השני, ולמיטה. זאת התוכנית).

אז כרגע הוא איתנו עד שמתעייף בסביבות השעה 23:00
גם אצלנו זה כך למרות שיש טקס השכבה - הולכים לישון בין 22:00 - 23:00. הילדה בת שנתיים והיא ישנה עד 9 בבוקר.
בצהריים היא ישנה עוד שעה-שעתיים. סה"כ 12 שעות ביממה בממוצע. היא נמרצת ושמחה כך שנראה לי שזה מספיק לה.

אולי טעיתי, לא הגיע המייל שלך. תנסי שוב. הכתובת: ta li5 שטרודל וואלה נקודה קום.

קראתי שילד בגילו זקוק לישון בשעה מוקדמת (8:00) ול-12 שעות שינה. שזה בחיים לא קרה אצלנו מקסימום ישן 9 שעות
9 שעות כולל שנת צהריים? בגילו אני מניחה שהוא עדיין ישן בצהריים?
אצלנו הוא הולך לישון מוקדם (20:00 פלוס מינוס) וישן לא יותר מ-9.5 או 10 שעות. אבל בצהריים הוא משלים את זה, עם 2-2.5 שעות שינה.

אולי טעיתי,
איפה אתם גרים ובן כמה הילד?

בן שנתיים
גרה ליד העיר רמלה

שנתיים, אצלינו - עוד ישנו צהריים, ומשהו כמו 10 שעות בלילה, עם התעוררויות..
את איזור רמלה אני באמת לא מכירה.
מה את מחפשת - מפגשים של אמהות-תינוקות/פעוטות, או מפגשי חינוך ביתי עם ילדים גדולים יותר?

אזור רמלה זה מטר מקבוצת גזר. תצרי קשר עם טלי.

באזור רמלה יש הרבה משפחות עם ילדים בכל הגילאים מלידה ועד כמעט נוער.

איך אני יוצרת קשר עם טלי או משפחה עם תינוק שבגיל הבן שלי?

אני לא מתמצאת פה באתר

הי חמודה, אני טלי. פשוט תנסי שוב לשלוח אלי מייל או שתכתבי כאן את המייל שלך ואני אשלח אלייך.
באמת גם לי היה מסובך להתמצא פה בהתחלה.

אופס

הנה המייל שלי- [email protected]

תודה

אולי טעיתי,
אני רוצה לחזק אותך בהחלטה האמיצה להשאר בבית. מניסיון, זה מאוד קשה ללכת נגד החברה והנשמות הטובות ואני כל כך מזדהה איתך ומכירה מניסיון אישי את הלבטים והפחדים והצורך הנואש להחליט האם להקשיב לאינטואיציה הפנימית הברורה או לקולות החיצוניים...
כשבתי הבכורה היתה בת 3 היא הוזמנה לחברה ובבית היו המון ילדים אחרים. למחרת הביקור הזה, האמא של החברה הזו אמרה לי: "נראה לי שזה לא טוב לבת שלך שהיא לא הולכת לגן, אין לה מרפקים והיא לא יודעת לעמוד על שלה מול ילדים אחרים, היה נראה לי שהיה לה מאוד קשה אתמול בתוך הקבוצה". אני כמובן נלחצתי ,אבל מצד שני היה לי ברור שזה מה שטוב לה ולי.
היום היא בת ארבע וחצי ובניגוד להרבה ילדים אחרים היא יודעת טוב מאוד מה היא צריכה ואיך להשיג את זה, גם בחברה גדולה של ילדים. אני לא רואה אצלה ביישנות או פחד מחברה. רק להיפך...
בקיצור אל תדאגי, לילדים הכי טוב עם אמא שלהם בגיל הזה והבסיס האיתן שאת נותנת לו עכשיו יעזור לו להתגבר על כל המכשולים שהוא ייתקל בהם בהמשך הדרך.
ודרך אגב, לגבי שעת השינה- קראתי פעם ואני חושבת שאפילו באתר הזה, שאור החשמל המלאכותי משבש את היכולת הטבעית של הגוף לזהות מקצבי שינה ועירות. הפתרון לזה הוא להשתמש בנרות, ובעששיות (ובכל אמצעי מיושן אחר...)כשיורד החושך, ואז באופן טבעי הילד חש את הצורך ללכת לישון

שליחה על ידי שרה_ק* » 02 מרץ 2007, 01:07

עכשיו הילד שלי עובר משהו שנקרא deschooling עכשיו מה שמעניין אותו זה מחשב, משחקי מחשב, וסרטים על טינטין, טום וג'רי, החתול גארפילד וכו'.. הוא למד להגיע לזה במחשב לבד, מה שדורש הקלדה, ויכולת לקרוא!

שליחה על ידי שרה_ק* » 21 מרץ 2007, 09:44

עידכון... המשפחה ממש לוחצת עלינו להחזיר את שלום לבית הספר. הם אומרים שאם הילד יהיה בחינוך ביתי הוא יפגע נפשית מזה וישתגע. המנהל של הבית הספר שהילד למד מקודם דאג להפיץ עלינו דיבה שאנו מחוללי צרות, כך שהבתי ספר ממש לא מעוניינים בנו. אנו לא עושים כלום בנושא הבתי ספר, כך שהמשפחה (האבא והאחים של בעלי) מטלפנים בהיסטריה לכל הבתי ספר באזור ומתחננים שיקבלו אותנו שוב. אנו משאירים את עצמינו מחוץ לתמונה מה שממש מעצבן אותם. אני ממש לא בכיוון להתחנן שמישהו יואיל בטובו לקבל אותנו. שלום מבקש לחזור לבית הספר. אם יהיה בית ספר שיהיה מעוניין, יהיה בסדר בבחינתי אם ילך לבית הספר, אבל במידה ואם הילד ישנה את דעתו וירצה להיות בבית, אשמח לתת לו, ולא מעניין אותי כמה המשפחה יצעקו!
אז השבוע האחרון היה זוועה. היינו צריכים ללכת לברוקלין לכמה סידורים וקפצנו אצל ההורים שלי. שלום רצה להשאר אצל ההורים שלי. החלטתי לתת לילד להיות אצלם שיתפנק אצל סבא וסבתא. לא ידעתי מה יקרה מזה בסוף. חזרנו הביתה בלי שלום. אחרי כמה ימים אבא שלי מספר לבעלי שהוא לקח את הילד להירשם בבית הספר בברוקלין ושילם דמי הרשמה. ככה ללא רשותינו. זה כל כך לא רלוונטי בגלל שברוקלין רחוקה מאיתנו איזה 45 דקות. אז ההורים ניסו לשכנע אותנו לתת לשלום לגור אצלם העיקר שיוכל ללכת לבית הספר. לא הסכמנו בשום אופן. הילד צריך לגדול אצל ההורים שלו ולא אצל הסבא וסבתא! גם כן הילד עצוב שגירשו אותו מבית הספר, לא הוגן בשבילו כל הבלגן וההלחצות האלו... אז הורי ניסו לשכנע אותנו שנסכים שהילד יסע כל יום לברוקלין לבית הספר. אבל זה שוב לא רלוונטי כי אז הוא יצטרך לקום נורא מוקדם בבוקר, ואז לחזור הביתה נורא מאוחר בסביבות 8 - 10 בערב. לא הוגן בשביל ילד כל כך קטן!
היינו צריכים ללכת לשבת להורים כדי בסוף להחזיר את הילד הביתה. הילד כבר התגעגע אלינו. כל השבת ההורים לחצו עלינו שנרשום את הילד לבית ספר. ואז דרשו שנדבר עם הרב של הבית הכנסת שממול הבית של ההורים. הרבנית לחצה עלינו. כאשר היא הציעה שהילד ילך לאיזה בית ספר אחר שיש לנו בשכונה, אמרנו לה שאנו לא אוהבים את הבית הספר הזה שכן, כאשר ביררנו על בתי ספר בעבר חקרנו תלמידים משם, והרבה תלמידים לא היו מרוצים מהבית הספר הזה. זה בית ספר מלחיץ, שנותן מדי הרבה שיעורי בית ולא נותן לילדים להתפתח בדמיון שלהם. הרבנית הניפה את ידה בביטול ואמרה: הילד צריך מסגרת! אסור לילד להשאר בבית! כאשר היא הציעה שהילד ילך לבית ספר בברוקלין היא העירה שעלי לחבוש פיאה או כיסוי ראש חרדי יותר (חבשתי כובע מבד כמו שאני נוהגת אצל הורי ואצל חרדים אחרים כדי לכבד את רגשותם, אבל בעקרון, אני לא מכסה את הראש כל הזמן) אמרתי לה שאם הילדים בבית הספר הזה בסגנון חרדי יותר מאיפה שאנחנו גרים, זה לא מתאים לנו שהילד יצטרך להתאים את עצמו לבית הספר כך שיראה יוצא דופן בשכונה שלנו. ואז היא התחילה ללחוץ עלינו שנעבור לברוקלין. אמרתי לה, כן, ואת תקני לנו בית או תשלמי לנו שכר דירה שיהיה יקר פי כמה מהאזור שאנו גרים? בקיצור התבאסתי.
גם שמתי לב שהילד השתנה לרעה. כוסס בציפורניים, והיה נראה מפוחד ועצבני עם התקפות זעם על כל דבר קטן (מריבות על צעצוע עם אחותו וכו') הילד ממש לחוץ!
בסוף כאשר היינו צריכים ללכת הביתה, הילד שלי התחיל לצרוח ולבכות שהוא לא רוצה הביתה. כאשר הצלחתי להוציא ממנו למה הוא לא רוצה הביתה הוא אמר שאין לו בית ספר בבית שלנו ויהיה לו בית ספר בבית של סבא וסבתא, והוא התייפח ואמר שהוא צריך בית ספר. (נו, לא פלא שהילד 'משתגע' כמו שהמשפחה הזהירו.עם כל ההלחצות שהוא עובר מהמשפחה!) ממש רתחתי מזעם ידעתי שזה ידם של ההורים ששטפו את מוחו שהוא חייב בית ספר ושזה איום ונורא שהוא לא בבית ספר. נאלצנו לקחת אותו בועט וצורח ברכב הביתה.

אני בטוחה שהורי עכשיו חושבים שזה מראה שאנו הורים לא טובים, שהרי הילד לא בבית הספר!
ואז כאשר הגענו הביתה בעלי קיבל SMS מאחיו שאיים עליו שהוא יספר עלינו לרשות הרווחה שאנו מזניחים את הילד שלא מכניסים אותו לבית הספר.
אנו מרגישים פגועים, הם לא מכבדים את הפרטיות שלנו, הם ממש משגעים אותנו, ומשתמשים עם הילד באמצעות שטיפת מוח לעשות מניפולציות להכריח אותנו להכניס אותו לבית הספר. אולי הם מרשים לעצמם להתנהג כך כי אנו חרשים ובעבר עזרו לנו בעזרה כלכלית? (לקנות בית ולקנות רכב במקום זה שגסס ומת)

אנחנו רוצים לחיות בשקט בלי להתנצל או לתת דין וחשבון לאף אחד. במידה והילד יראה לנו שהוא רוצה חינוך ביתי, אנו נלך על זה. אנו שוקלים ממש ברצינות לעבור לארץ. היינו רוצים לעבור לאזור כפרי עם בתים (אולי עתיקים בני קומה אחת) עם חצר גדולה במחירים זולים, (כדי שנוכל לגדל אוכל, ולאמץ חתול.. זה יספק הרבה תעסוקה לילדים!)
ובמקום שיש הרבה משפחות חינוך ביתי וגם שיהיו דתיים, ושלא יהיה בשטחים. האם יש מקומות כאלו בארץ? הבעיה שהמצב הכלכלי תקוע, ואילו נוכל לקנות בית במחיר שנוכל לשלם אותו הכל ללא משכנתא, אז אנו נהייה מסודרים, וכך עם המרחק הפיזי המשפחה יאלצו להניח לנפשינו.
ייתכן שניאלץ לשמור על נתק זמני מהמשפחה בארץ כי הם עלולים להצטרף להלחצות בבואינו לארץ. רק כאשר המשפחה תשלים עם הבחירה שלנו נוכל לחזור לקשר!
הסיבה שאנו רוצים להכיר משפחות חינוך ביתי דתיות כי אנו מאמינים שהבנים צריכים ללמוד תורה ואני רוצה לראות איך הם עושים את זה במסגרת חינוך ביתי!

שליחה על ידי תמר_ס* » 21 מרץ 2007, 19:40

במידה והילד יראה לנו שהוא רוצה חינוך ביתי, אנו נלך על זה

שרה, אני לא חושבת שילד בגיל של שלום יכול להחליט שהוא רוצה חינוך ביתי בלי לדעת איך זה יכול להיות. כי כרגע זה אומר לו בעיקר בדידות ולא לפגוש את החברים שלו מבצפר. בדמיון שלך את רואה קהילה עם עוד משפחות כמוכם, אבל שלום לא יודע את זה. ואין לו מושג איך זה יהיה.
בעיני, זאת צריכה להיות החלטה שלכם (בהתחשב בכל הנסיבות שנראות לכם רלוונטיות-כסף, משפחה, סביבה, חו"'ל/ישראל, וכו') ואז לנסות ולראות אם טוב לשלום.

אנחנו גרים במקום דתי. מאוד פתוח. לא בשטחים. כרגע אין פה עוד משפחות של חינוך ביתי. אנחנו מקווים שיהיו.
יש את אשחר. שהוא יישוב מעורב בגליל. כמדומני שיש שם 4 משפחות ח"ב (חלק דתיות). אבל לדעתי המחייה שם יקרה.
באזור ירושלים יש הרבה משפחות דתיות בחינוך ביתי. ולאו דווקא בשטחים. הרבה דוברי אנגליתורובם לא כותבים באתר, אבל לא בעיה לחבר בינכם. (אולי דברי עם יונת שרון ?)

שליחה על ידי שרה_ק* » 21 מרץ 2007, 20:22

כן, כן, אשמח מאד להכיר אותם! בעלי דובר רק אנגלית והוא רוצה להכיר מקומות שיש דוברי אנגלית.

שוב זקוקה לדעתכן.
כרגע עדיין בני (שנתיים וקצת) איתי בבית והצטרפה אלנו אחותו הקטנה (בת שבועיים) בימים האחרונים אני מרגישה שהילד צועק לצאת מהבית ונראה לי שמאוד מאוד משעמם לו איתי ועם התינוקת ואני לא מספיק מעסיקה ומעשירה אותו.
רע לי מאוד! פשוט כואב לי שאולי באמת אני מחסירה ממנו דברים שעלולים להשפיע עליו בעתיד ועלולים לפגוע בהתפתחות שלו. לא הצלחתי להכיר משפחות שגרות לידי עם ילדים והגינה שלנו תמיד ריקה (כל ילדי השכונה בגן) עכשיו עוד יותר לוחצים עליו שחשוב שיכיר ילדים בגילו אבל מה אני אמורה לעשות שאני לא מכירה כאלה? לא מצליחה לקחת אותו לעיתים קרובות לגימבורי וכאלה.
לא רוצה לרשום אותו לגן! רק המחשבה לשים אותו בגן וללכת עושה לי רע בלב. אבל אולי זה יותר טוב ממה שהוא מקבל אצלי? אין לו חברים הוא לא יוצא המון לגימבורי וטיולים וכאלה. מקסימום לגינה או לסבתא ואז משתולל עם הדודות שלו. אולי בשביל שיהיה לו יותר טוב אני צריכה להתגבר על הפחד והחשש מהגנים ולנסות??
קצת קשה לי יום שלם עם שניהם אבל הקושי יעבור והכי חשוב שהם איתי.
צריכה את דעתכן הכנה. נכון שהכי חשוב זה שהילד עם אמא שלו אבל האם בכל מחיר? האם ללא חברה גם עדיף להיות עם אמא?

את אחרי לידה. את צריכה לנוח, וצריכה עזרה. לפחות חודש שבו מישהו יבוא לעזור לך בבית וגם מישהו שיוכל לשחק עם הילד הגדול (שהוא עוד קטן!) ולהוציא אותו לשחק עם חברים. תני לעצמך זמן, קחי עזרה.

אחרי שתתאוששי מהלידה ותתחזקי,
את יכולה למצוא משפחות חינוך ביתי בסביבתך.
איפה את גרה?
את יכולה לכתוב פה, או לשלוח דואל ל-הרשימה הלבנה, ומשפחות מסביבתך יקבלו הודעה שאת בסביבה.

אה, אני רואה שכתבת למעלה שאת גרה ליד רמלה.

אולי בשביל שיהיה לו יותר טוב אני צריכה להתגבר על הפחד והחשש מהגנים ולנסות??

אולי טעיתי יקרה
תני לדברים זמן.
זה לא הזמן המתאים לעשות שינוי אחרי השינוי הגדול הזה (עוד תינוק בבית!) .

גם לילדים שנמצאים בגן יש תקופה קשה אחרי שנולד להם אח/ות ואמא פתאום עסוקה ומותשת.

הדבר שאולי הוא צריך (וגם את) זה חברה. ובשביל לספק חברה יש עוד דרכים מלבד גן. בגן יש עוד כמה דברים מלבד חברה. ומה שלכם חסר זה רק חברה. כמה מנות בשבוע. לא יותר.
אז זה דורש ממך מאמץ ויצירתיות למצוא לכם חברה.
למיטב ידיעתי באזור רחובות-מודיעין יש קבוצה גדולה של חינוך ביתי. אולי את יכולה לנסות ליצור קשר עם מי מהם.

צריכה את דעתכן הכנה. נכון שהכי חשוב זה שהילד עם אמא שלו אבל האם בכל מחיר? האם ללא חברה גם עדיף להיות עם אמא?

לדעתי הכנה חשוב מאד שילד בן שנתיים יהיה עם אמא שלו. כן.
לפעמים יפגשו עם חברים. לפעמים יישארו בבית.
אל תצפי מעצמך להיות סופרוומן - רק ילדת!
תתחזקי ותנסי להשיג עזרה לעצמך (מישהי שתנקה, תבשל - בתשלום - אם אין בעל, סבתות וחברות לצורך העניין).

וגם תזכרי - הכל יהיה בסדר. פשוט בסדר.

אין לי ממי לקבל עזרה
תשלמי לילד של השכנים שיקח את בנך לשחק בחוץ. ילדים בני 10 הם כבר מספיק גדולים לקחת בן שנתיים לשחק.

אני שולחת לך חיבוק גדול,אני מסכימה עם חן נושי שזה לא הזמן לעשות עוד שינוי גדול,הגיוני שכרגע יותר קשה לו או משעמם לו...הגיוני גם שאת מרגישה שאת לא עונה לצרכים שלו...
זו תקופה קשה נורא אבל היא עוברת!!!!ואפילו מהר משחושבים,ותחשבי על זה שעוד פחות משנה תיהיה לו חברה זחלנית קטנה שהוא יוכל לשחק איתה בתופסת זחילות ושתיקרע לו את כל הציורים והם יוכלו לשחק ב"אני בונה מיגדל גדול ואת מפילה" ומשעמם,לפחות,בטוח לא יהיה!!!(-:
אני היתי עם ילד בן 2.4 ותינוקת חדשה בבית במקום בודד...
הבדידות קשה ונוראית,אמנם לא הרגשתי שלבני חסרה חברה(כימעט ולא היתה לו,למעט מיפגשים בודדים,אבל גם לא ראיתי אצלו צורך...)
אבל אני,אני כימעט הישתגעתי...
עזר לי ליהיות הרבה בחוץ,להוציא איתו מרץ,אני לא יודעת אם יש בסביבתך מקום ירוק,שקט ונעים שאפשר לטייל בו...(אני גם לא יודעת אם זה "עושה לכם את זה"...)
לקח לי קצת זמן לימצוא בי את הכח ליפעול בישביל לימצוא לעצמי ולו חברה,מתישהו הבנתי שאין ברירה ואני חייבת "להיתאמץ" וכיום(הוא כימעט בן 5 והיא בת 2.5)אנחנו לוקחים חלק במיפגשים קבועים ושניהם ילדים חברותיים מאד(ושונים אחד מהשני בצורך בחברה...)
אני לא יודעת אם זה עוזר...
חיבוק!בהצלחה בדרכך!!

מאוד מאוד עוזר מה שרשמת. תודה רבה לך.

ואשמח לרעיונות איך להעסיק את הבכור בזמן ההנקה של הקטנה.
והקנאה מתישהו עוברת נכון?

אני כנראה פחות מעודדת במקרה של קנאה. אבל גם להיות באשליה שזה יעבור מחר מחרתיים זה לא רצוי. יכול להיות שזה יפחת ויכול להיות שזה יתעצם ולא משנה מה תעשי בשביל הגדול. היחסים בין אחים הם לא פשוטים, אפילו בתנ"ך. יש קנאת אחים ויש אחוות אחים.הייתי רוצה להאמין שבחינוך ביתי יש פחות קנאה...את זה אני לצערי לא יודעת.לדעתי חשוב לזכור שקנאה היא רגש חזק ומאוד טבעי. תארי לעצמך... הגדול היה כמה שנים בן יחיד ומרכז עולמך, וכל כך הרבה זמן ביליתם יחד והייתם מאושרים ופתאום כאילו משהו פלש לטריטוריה שלו..ועכשיו צריך להתחלק אתו בכל...בזמן של אמא. בתשומת הלב שלה, באנרגיות שלה..בכל הדברים שהוא אוהב..אפשר להבין את קנאתו. אני בזמנו הכנתי את ילדתי ללידת האח הצעיר. דברנו הרבה, היא הכינה ורחצה את מיטת התינוק שעומד להולד. כיפלה את בגדי התינוק. לא זוכרת מה עשיתי עוד..השקעתי בה המון זמן גם אחרי שהתינוק נולד..הקנאה היתה שם והיא קיימת עד היום. אך יחד עם זאת, אני שומעת ומתרשמת ממשפחות אחרות, במיוחד דתיות או צד"לניקים, שיש להם יותר משני ילדים, ויש להם פחות קנאה כך, בכל זאת ,זה כנראה שונה ממשפחה למשפחה.

שלום
אני אמא בבית, ביתי בת שנה ושלושה חודשים ובמשך כל הזמן הזה הצלחתי לשלב את גידולה עם הלימודים שלי. בחצי שנה הראשונה לחייה נשאתי אותה במנשא ללימודים .אחר כך גם אבא וסבים וסבתות נכנסו לתמונה למרות שאת רוב שעות היום היא בילתה איתי. מעולם לא הלכתי ליותר משיעור אחד בכל פעם- 3 שעות . השנה אני לומדת יום בשבוע ובשני אחרהצהרימים . היום לימודים הוא ארוך, כ-8 שעות ואני משתפת פעולה עם חברה ב"גן חברים" -יום בשבוע .בשאר הזמן שאני לא נמצאת אבא סבא או סבתא נמצאים. אני עדיין מרגישה מוזר כשאני לא נמצאת, קשה לי להתנתק , אני חייבת לדעת מה קורה איתה. אם היא ישנה ואוכלת. בן הזוג שלי חושב שאני קצת היסטרית אבל לי זה מרגיש מאוד טיבעי. אני מאוד רוצה להמשיך בלימודי ולהתקדם. אני גם מאוד מתעניינת לגבי חינוך ביתי בהמשך הדרך אבל מפחדת מסירובו הנחרץ של בן זוגי. אשמח לעצות בנושאים שהעלתי. תודה

הדאגה שלך מאוד מובנת ולאבות בדרך כלל לוקח הרבה זמן עד שהם נקשרים לילדים שלהם (יש פער גדול בתחושות) ובכלל אופן ההתמודדות של אבות לרוב שונה מהדרך של האמהות (לא מעבירה ביקורת אלא מתארת מצב שלרוב קיים).
בקשר להתנגדות של בן זוגך לחינוך ביתי - האם היא מתייחסת לגיל 5 - 6 או גם מתחת לגיל זה?

יש דפים בנושא - מומלץ לקרוא במדור חינוך ביתי.
בהצלחה.

אני מתיחסת לגיל 3-4 ומעלה

אולי טעיתי היקרה,

כתבתי הודעה ב-מדור חינוך ביתי, המתייחסת לשם הדף שלך.

אני מקווה שאיני טועה בשיקול דעתי, אבל הנושא נראה לי חשוב.

מקווה שתקבלי את פנייתי בהבנה.

אני מקווה לא לפגוע, אבל הייתי מצפה שדף שנושא את השם הזה, שהוא הכותרת של כל תחום החינוך הביתי -
יכלול בתוכו מידע כללי על חינוך ביתי לתועלת כל מי שאך נתקל בנושא.

אבל לא שיהיה דף אישי.
וזאת, מבלי לזלזל בתוכן הדף של אולי טעיתי, שאולי הוא מאוד מחכים ומעמיק.

אלא שדף שנקרא חינוך ביתי, לדעתי, אמור לייצג את כל נושא החינוך הביתי, ולא פן אישי של הנושא.
זה מאוד מבלבל שהדף ההוא מכיל תוכן אישי.

לא נראה לי הגיוני שדף שאמור לייצג את נושא החינוך הביתי ושמופיע בין הקישורים הראשונים כאן יהיה דף אישי.
ושמי שנכנס למדור יגיע ישר לדף זה, מבלי שהתוודע קודם לנושא.

(אולי טעיתי, אני מקווה מאוד שלא תיפגעי מדבריי. אין בזה משהו אישי כלפייך, אלא מן השיקולים שתיארתי לעיל.

)