איך להתחיל עם בחורה ולהשאר בחיים

[אלמוני*]

פתאום חשבתי שזה מקום טוב לשאול.
זה קלישאה, וזה כוסה בהרבה מקומות, אבל כאן בקהילה הוירטואלית האנונימית, אפשר אולי יהיה לקבל כמה תשובות כנות.
איך להתחיל עם בחורה ולהשאר בחיים ? להרבה גברים (ובהם אני..) יש הקושי להתחיל עם בחורה ברמה כזו או אחרת. חוסר בטחון, ביישנות, אפילו כשיודעים שבסה"כ גם אם הבחורה תסרב, לא השתנה כלום. ובכל זאת אני מוצא את עצמי לא פעם מאד מתוסכל, כשאני רואה משהי שמוצאת חן בעיני, ואינני מסוגל להחליט מה היא הדרך הנכונה לגשת ? מה לומר ? איך היא תקבל את זה אם אני אהיה הססן ? ואני כובש את הרצון שלי, והולך איתו מתוסכל.

מאד קשה לבוא לבחורה שאני אפילו לא יודע את שמה, ואין לי שום מכר שדרכו אני יכול לדעת יותר, ולפתוח שיחה. תמיד גם קל למצוא סיבות כמו "אסור להתחיל עם מלצריות", להתחיל לחשוב אם אני נראה בסדר או לא..

עכשיו מצד אחד, אני מאמין שרובכן תתמכו בגישה הכנה. פשוט להיות אני. לא תמיד זה עובד.. ולהיות אני, עם הרגישות, הפחד, הפתיחות, זה לפעמים חסרון ולא יתרון. נוכחתי שהרבה פעמים בחורות למרות כל הדיבורים על רגישות, פתיחות, הקשבה אצל גבר, אוהבות את המאצ'ו, את המשחק, את זה שקשה להשגה, ודווקא לא את זה שמתעניין בהן (כי הרי אם הוא מתעניין, הוא נואש.. ומי רוצה גבר נואש... (בציניות)). האמנתי ואני עדיין רוצה להאמין, שזה עובר עם הגיל, אבל עדיין בסוף שנות ה-20 שלי, אני עדיין נתקל בזה הרבה, וגם זה מוסיף משוכה גבוה, לפחד הראשוני הזה. אז למה לעזאזל הכי קשה לדבר ולגשת דווקא לבחורה שכל כך מוצאת חן בעיני ? למה שם נעלמות המילים ?

אז, בנות, אני מאד מאד אשמח לשמוע, תגובות כנות. איך עושים את זה ? איך מתחילים עם בחורה ונשארים בחיים ? (-:

[ענ_בל*]

אתמול פנה אלי בחור במסגרת חברתית בה אני מסתובבת. עצרתי להסתכל בפליירים שהיו במקום. אז הוא עמד לידי, הציג את עצמו: שלום, קוראים לי... אמרתי את שמי ולחצנו ידיים.
הוא אמר שראה אותי עם הילדים שלי והיכן הם עכשיו?
אמרתי שעם אבא שלהם....
ואז המשכנו לשוחח.
לפני שהלכתי הוא אמר שכבר חודשיים רצה לפנות אלי, אולי נפגש מתי שהוא.
זה לא רלוונטי כרגע כי אני נפגשת עם מישהו, אבל אמרתי לו שאני שמחה שהוא דיבר איתי.....
כי אני באמת חושבת שבן אדם שיוצא החוצה עם האמת שלו והעוצמה הפנימית שלו, אין בזה שום דבר מביך.
בסך הכל הוא קיבל דחיה (אני לא נפגשת איתו) אבל לא חושבת שהרגיש רע עם זה. לפחות לא שידרתי לו דחיה או הרגשה רעה.

אני רוצה לומר לך עוד משהו. המובכות שלך, תחושת החוסר ביטחון שאתה חווה מפגישים אותך עם אותן נשים שמחזקות את התחושה הזאת . יש לך דרך עם עצמך למקום בו תחווה ביטחון עצמי ותחושת מלאות. אז, השאלה איך להתחיל עם בחורה לא תעלה בכלל כי פשוט תהיה שם.
הצלחה ואהבה @}

פרחי באך אותם מקבלים ממטפל/ת מאבחן/ת טוב/ה יכולים לקדם אותך למקום הזה. אני נעזרת בטיפול כזה בכל פעם שנתקלת במהמורה נפשית או ריגשית.

[ב_דחילו*]

אולי מתאים לך יותר 'להתחיל' עם נשים שאתה מכיר ונמצא איתן בקשר מתמשך כלשהו (שמוצאות חן בעיניך, כמובן וגם מכירות אותך) - מכרות מהעבודה, מהלימודים ואפילו מלצרית במקום 'קבוע' בו אתה יושב. היכרות יכולה להיות אפילו וירטואלית. בצורה כזו אתה לא צריך להציג את עצמך ולעבור את השלב ממנו אתה חושש - שמא הן 'תגלנה' את הבישנות או ה'נואשות'.

הרבה אנשים נמשכים למשהו שמקשיב להם. בהצלחה

[אלמוני*]

Pלונית אחרת, אני מאד מעריך את הכנות שלך, אבל בגלל שגם אני כתבתי חלק מהדברים בציניות, לא ממש הבנתי את כל התגובות שלך.

ענ בל,

המובכות שלך, תחושת החוסר ביטחון שאתה חווה מפגישים אותך עם אותן נשים שמחזקות את התחושה הזאת . יש לך דרך עם עצמך למקום בו תחווה ביטחון עצמי ותחושת מלאות. אז, השאלה איך להתחיל עם בחורה לא תעלה בכלל כי פשוט תהיה שם

במשפט אחד, עשית לי הרבה סדר בראש, ואני מודה לך על זה.

ב דחילו,
את מאד צודקת. אבל, המעגלים החברתיים מצטמצמים. וזה נהייה פחות ופחות פשוט להכיר. לדעת להקשיב, זה מאד מאד חשוב.

תודה לכן.

[ג'ינ_ג'ית*]

במשפט אחד, עשית לי הרבה סדר בראש, ואני מודה לך על זה.
איזה כיף!

<טובי גם רוצה משפט אחד שיעשה לה סדר בראש >

[אלמוני*]

Pלונית,

ה"גם" לא היה צריך להיות שם.. הציניות הייתה שלי.
מה שהתכוונתי

נשים (כמו גברים) אוהבות את מי שמתענין בהן ועושה להן הרגשה טובה עם עצמן.
זה בדיוק העניין. שכשמגלים עניין, ומחמיאים, זה הרבה פעמים גרם לתוצאה ההפוכה. כלומר, הכרתי לא מעט נשים, שדווקא בגלל שמתייחסים אליהן, אז הן מאבדות עניין, הן רוצות את גבר לא מושג. שיהיה קשה להשגה.. שלא יראה יותר מדי עניין, כי אז הוא מצטייר כ"נואש". הקו בין לגלות עניין, לבין להיות להצטייר כ"נואש" לא תמיד ברור לי.



הססנות אכן מרתיעה (א)נשים במפגש ראשון, לא נעים לי להשוות אבל כמו בשיווק - בעלי הביטחון העצמי מצליחים יותר.
למה היא אפשר לקבל את המבוכה וההססנות של בן אדם כחלק ממנו. הרי זה בכל זאת מביך. וקרה לי שבחורות התחילו איתי, והיו מאד נבוכות, והייתי מאד נחמד, גם כשסרבתי, והערכתי מאד את האומץ בלגשת.


כדאי במפגש הראשון להבליט את היתרונות (אתה כנראה חושב שלהיות "אתה" זה חסרון ולהיות אני, עם הרגישות, הפחד, הפתיחות, זה לפעמים חסרון ולא יתרון. ) אם אכן כך הדבר אתה משדר את זה. בכל מיני אופנים ואז לא נענות לך ומתחזקת אצלך ההנחה... ) וסליחה על הישירות - בוטות כוונתי טובה. הפתרון הוא בשינוי עמדתך ביחס לעצמך וביחס ל"מה נשים רוצות" (וכתוצאה מכך ביחס לנשים שאיתן אתה מתחיל).

את זה אני לא ממש מבין. להיות "אני" זה לא חסרון, אבל לפעמים אני חושב, שאולי אין לי ברירה, למרות שזה בניגוד לכל הגיון שלי, ולשחק את המשחק. לגבי הבחירות שלי בנשים, אני ביקורתי כלפי עצמי, ואני בודק, אני שם לב לבחירות שהיו לי. לגבי "מה נשים רוצות" ? זאת לא שאלת השאלות ?


אולי שווה להתאמן בלפתוח בשיחה עם (א)נשים בתור שלב ראשון?! "להתאמן" בסמול-טוק עם זרים, לא בהקשר הרומנטי דווקא, ואז אחרי שתראה שהשד אינו נורא כ"כ לעשות עוד צעד?

אני לא טיפוס מוגבל חברתית... (-: אני בן אדם בריא,מאד חברותי, מאד פתוח ויכול לפתח שיחה עם זרים לחלוטין, מאד בקלות. כשזה מגיע לבחורה שאני רוצה. זה אז אני מתחיל להיות ממש ביקורתי כלפי עצמי, וכלפי מה אני שווה, וכל השאלות האלה של הערכה עצמית, ואז אני מתקשה.

אני חושב שבזה סיכמתי בערך את הביהורים שהיו לי.
מבינה אותי יותר ?

[ב_דחילו*]

הכרתי לא מעט נשים, שדווקא בגלל שמתייחסים אליהן, אז הן מאבדות עניין, הן רוצות את גבר לא מושג. שיהיה קשה להשגה. אתה צודק באבחנה שלך, זו אחת מהמלכודות שנשים צעירות (וצעירות בנפשן) נופלות לתוכה. יכול להיות ש'סטטיסטית' קשה יותר למצוא אשה צעירה שמחוברת לעצמה ולא מחפשת לחיות דרך משהו אחר, אבל זו בעיה של המין שלנו, ולא מגבלה שלך. זה עובר לנו.

אתה יכול 'לכוון' גבוה יותר - בגיל ובבגרות של המועמדת. ודבר אחרון - הקסם הזה אמור להצליח פעם אחת בחיים, אולי כמה פעמים ספורות. אין לך ממש סיבה 'לפצח' אותו, אלא אם כן אתה מתכוון להיות בליין מקצועי. במקום למתן את עצמך ולנסות להשתנות, תשתדל להנות ולבטא את עצמך (תהיה 'אתה' קיצוני ), שלא תצוד אותך משהי שמחפשת משהו אחר..

[ב.ח.*]

בשאלה שלך אתה כבר מראה כמה אתה מיוחד.

[עין_הסערה*]

הכרתי לא מעט נשים, שדווקא בגלל שמתייחסים אליהן, אז הן מאבדות עניין, הן רוצות את גבר לא מושג. שיהיה קשה להשגה
נכון, ובדיוק בגלל זה אין לך מה לבזבז אנרגיה עליהן. הן מחפשות משהו דמיוני ולא מציאותי, ולא עליך מוטל לפקוח את עיניהן.
גם אם יתמזל מזלן (?) למצוא מישהו שהריקוד שלו מתאים לשלהן, צפוי במערכת היחסים הזו שבר מתי שהוא.
בקיצור - קח זאת כסימן מובהק שהנשים האלה לא מתאימות לך .
אגב, ניסית את הביישניות? הן יכולות להרגיש בנוח עם חוסר הביטחון שלך.

[אלמוני*]

קח זאת כסימן מובהק שהנשים האלה לא מתאימות לך
מסכים. ובאופן הזה אני למדתי גם על הבחירות שלי. אבל את יודעת, רחלי, נוכחתי שגם בחורות מאד "טובות" ומקסימות שאני מכיר, גם אמרו לי וגם הודו שאם לא היה להן את המתח הזה בהתחלה, הן היו מאבדות עניין. ולצערי, אני רואה את זה יותר ויותר. הרבה אנשים גם נשים וגם גברים, אומרים שהם רוצים דבר אחד, אבל כשזה מגיע להוויה הפנימית, ולהתניות, ולדפוסים אחד בפה ואחד בלב.. וזה עלול להיות מקור להרבה אכזבות..

אז נכון, יכול להיות שיום אחד, תהיה משהי שהקצב יהיה פחות או יותר אותו קצב, וההקשבה והפתיחות יהיו טובים. אבל אני כבר רוצה להכיר אותה, ומרגיש מאד מוכן לזה. וזה מאד מתסכל, כל הניסוי וטעייה הזה. אני מכיר את עצמי הרבה יותר טוב משהייתי פעם, אני מאד כנה כלפי עצמי, וגם כלפי מי שאני ניפגש איתן. אולי זה גם חלק מהבעיה, אולי צריך לשמור קלפים קצת קרוב לחזה. כלומר, שזה שאני מרשה לעצמי להיות כל כך פתוח, בחורה עלולה להרגיש מזה מאוימת מכל מיני סיבות. אולי ?

[ג'ינ_ג'ית*]

אולי זה גם חלק מהבעיה, אולי צריך לשמור קלפים קצת קרוב לחזה. כלומר, שזה שאני מרשה לעצמי להיות כל כך פתוח, בחורה עלולה להרגיש מזה מאוימת מכל מיני סיבות. אולי ?

מסכימה עם החלק של הלהחזיק קרוב לחזה (את הקלפים ועוד כמה דברים ) . פחות מסכימה עם החשיבה שנשים אוהבות קשים להשגה מהסיבות השונות שפורטו על ידך ועל ידי אחרות כמו: איום, או חוסר מתח, או פנטזיות לא מציאותיות או איבשלות נפשית או שבע מאות צרות אחרות. גם ממש ל א מסכימה עם הפרשנות שבחור שלא משחק משחקים נתפס כנואש ובגלל זה נדחה. אני אסביר בהמשך מה הסיבה כפי שאני רואה אותה מניסיוני.

אני יכולה להעיד שחוץ ממקרים קיצוניים כפי שציינה נדמה לי פלונית אלמונית של נשים/גברים שלא רוצים להשתייך למועדון המוכן לקבל אותם (וזו באמת בעיה והיא הרבה מעבר ליחסים בין המינים), יש את העניין הפשוט של חיזור!
בטבע, במסורת של כל תרבות, בכל חברה שהיא יש מסורות שונות של חיזור שמשתנות לעיתים. בעבר, למרות שגברים היו מחזרים , סרנדות וכו'. עדיין, הדברים היו ה ד ר ג ת י י ם. הקירבה היתה מאוד הדרגתית. הכוונות היו גלויות, אבל הנאיביות היתה מאוד גדולה. בעבר קשר עין הספיק בכדי לחוש התלהבות כלשהי (הורמונלית? פנטזיונרית?) ומכאן ועד הצהרות אהבה הדרך קצרה.
לעומת זאת היום, כשכבר הרבה זוגות מגיעים למיטה בערב הראשון - המחוספסות בשיאה, שמין מופרד מאהבה, שמבט עיניים יכול לרמז הרבה דברים מלבד אהבה. יש מעין מגמה כללית בעידן של היום בכללבכל תחום ובזוגיות בפרט לתת לנאיביות ולפשטות מקום פחות ערך. המתוחכמות, המשחק תופסים מקום של כבוד מאחר ושלא כבעבר, קשה מאוד להתאהב ממבט ראשון ויותר מכך הסקפטיות של התאהבות ממבט ראשון מרקיעה שחקים.
כלומר המשחקים, הם חלק טרוויאלי כמו בכל התקשרות. גם אם מחר תפגוש מישהו על הכיפאק בעבודה, אתה לא תגיד לו בפעם השנייה שאתה רואה אותו שנדמה לך שתהיו חברים טובים, שהוא בראש טוב, ושאתה מזמין אותו לחבר'ה... למרות שהרבה פעמים את החברים המאוד טובים שלנו ניתן לזהות כבר מהפעם הראשונה שפגשנו בהם. בדר"כ אתה תשוחח איתו מדי פעם, ותאכלו צהריים במשרד, ותקחו פרוייקטים משותפים ורק אחרי כמה זמן גם תפגשו מחוץ לשעות העבודה וכו'. כלומר, באהבה יש נטייה לרצות הכל ומיד. התאהבת, אתה רוצה להיות לידה הרבה, רוצה לבלות איתה, לומר לה את זה. ל א ט. בדיוק כמו בכל תחום אחר שקשור להיקשרויות.
המשחקים בעיני, הם פשוט כלי שנותן שהות לבדוק את התחושות ההדדיות.

אז מצד אחד מניסיוני וניסיון חברות טובות, יש רצון ביוזמה, בחיזור, כן שתראה עניין ונכונות ורצון. הגבר הקשוח והקולי לי ולרוב חברותיי לא עושה את זה. אולי בגיל 16 היתה לי הסבלנות לקלף אותו מהקשיחות. היום ממש ממש לא (וזה לא קשור לכך שבגיל 16 זה היה הארכיטיפ הגברי, פשוט היתה שם יותר נאיביות). מצד שני, גילוי לב של הבחור, זמינות גבוהה בהתחלה גם לא יעילים, בגלל הסיבה הפשוטה שהלב שלי צריך להיפתח לאט, לתרגל את שרירי החשק להיות ליד הבחור, הגעגוע, העניין, לבדוק כמה אני מעוניינת בו. גם אם יש לי פרפרים בבטן (וזה די נדיר...) וגם אם לא, ההתרגשות הזו צריכה לבעבע, לצמוח, לממש את עצמה. לאו דווקא לקבל מיד אישור מהצד השני. אם ברור מאליו שהבחור מאוד מעוניין בך ועוד בעוצמה גבוהה שמתבטאת בזמינות גבוהה, ביטויים וכו' עוד בטרם גילית שגם את באותו עניין, אין לך את המרחב לגלות את עצמך ביחס אליו. משהו בפנים מתכבה. הפרפרים אם היו לא עפים לשום מקום (חנוק להם, לא ניתנה להם האפשרות להתפרפר בינם לבין עצמם), ואם לא היו פרפרים, אז בכלל...

אגב, הסתייגות רצינית יש לי מכל מה שכתבתי. יש ועוד איך זוגות שיצאו בערב הראשון, בילו, ובערב השני כבר פרחו הצהרות אהבה, ועצד עצם היום הכל פורח ומלבלב בלי משחקים. אניאישית חושבת שמדובר בשילוב נדיר של התאמה בראדרים הפנימיים, סינכרון תואם של הפרפריאדה, ובקצב גבוה של התאהבות. אבל כמה זה כבר קורה? והאם כדאי לקחת סיכון? זו כבר שאלה אחרת.
יש כמובן את הסיפורים ההפוכים. זוגות שהחזיקו מעמד רק בתקופת המשחקים וברגע שזה נגמר, לא היה תוכן של ממש - כלומר לא היתה באמת אהבה. או זוגות שכמעט רוב מערכת היחסים שלהם הושתתה על משחקים, וברגע שהמשחקים נגמרו התברר שזה רק מה שהחזיק אותם (מי לא מכיר את הבחור/ה שמרוב שמשחקים להם בחרדת הנטישה הופכים לתלותיים בבן/בת הזוג). שזו גם צרה.

כלומר, איזון זה שם המשחק. לדעת לזהות האם אני מתרגשת כי הוא סתם דביל שלא מתקשר וזה מציק לי לאגו, או שאני מתרגשת כי הוא מקסים אמיתי, שלא מתקשר מהר מדי... ואני על קוצים?

אני אישית לא אוהבת משחקים. אבל יודעת שזה חלק מהעניין ואך ורק בתחילת מערכת היחסים וובלי זה, בלי ההתחלה האיטית, המסקרנת - משהו חסר.
<אני גם יכולה להפנות אותך לקטע שכתבתי ממש באותו עניין של המשחקים. בבלוג שלי הבלוג של טובי י>

[ענ_בל*]

טובי
אהבתי ממש את מה שכתבת כאן. זה קצת שונה עבורי (אצלי הפרפרים, המתח והרצון מתחילים בדרך כלל מיד) אבל שמת את האצבע על כמה נקודות שחשבתי עליהן בצורה מעורפלת, נתת להן צורה.

[אלמוני*]

טובי,

קראתי את מה שכתבת בעיון רב. ואני מסכים איתך בהרבה דברים. על זה שאיבדנו את הסבלנות ואורך הרוח להכיר, להתקרב, לתת למשיכה להבנות. אנחנו תרבות אינסטנט, שרוצה הכל מהר כאן ועכשיו. אבל אני מעולם לא דיברתי על זה שאני רוצה דברים כאן מייד ועכשיו כמו ואיך שאני רוצה. אצל כולנו יש רצון שדברים ייסתדרו כמו שאנחנו אוהבים, אנחנו יכולים להיות מודעים לזה או לא, לקבל את הדברים כמו שהם או לא, ולאט זה טוב.

מה שקצת הפריע לי בדברים שכתבת, ואני מקווה שתביני את כוונתי, הוא לווא דווקא התוכן. דווקא חיפשתי את הקצה חוט לדברים האמיתיים, ומה שהרגשתי זה שאת כותבת כמו קוסמת, את מתנסחת כל כך טוב, כל כך שוטף ורהוט, שקצת נדמה לי איפשהו בכישוף שלך את מילים איבדת קצת את התוכן, ואני מרגיש שאיפשהו בקריאה אני איבדתי אותך, למרות שבסוף נתת קצה חוט ושם נעצרת. זאת ההרגשה שקיבלתי, שחסרה לי איזשהי אותנטיות בדברים שכתבת.. אולי אני טועה.. ?

[ג'ינ_ג'ית*]

זאת ההרגשה שקיבלתי, שחסרה לי איזשהי אותנטיות בדברים שכתבת.. אולי אני טועה.. ?
ראשית, אתה לא יכול לטעות בתחושה. זו התחושה שלך והיא אמיתית ונכונה לך.

ניסיתי להבין למה אתה מתכוון, כתבת משהו על קוסמת (תודה!), ושחיפשת בתוך כל זה קצה חוט.
אם התכוונת לכך שהכתיבה היא לא אותנטית במובן של פילוסופית, אז כמובן שיש בכתיבה הסברים תאורטים אבל הרבה דוגמאות מהחיים.

אבל אני חושבת שהתכוונת למשהו מעבר. אולי חיפשת נטו הכוונה, משהו פרקטי, בסגנון :" תאמרי לי מה עצתך, משהו יישומי" (בנים, בנים... ) גם הכותרת של הדף מבקשת בדיוק את זה. אני בכוונה נמנעת מעצות של עשה ואל תעשה, כי זה נראה לי... איך לומר, לא יעיל. הדבר היחידי שניסיתי לכתוב הוא את דעתי על כל עניין החיזור וההתאהבות. זהו. זה יכול לעניין אותך ותו לאו.
לא התיימרתי לתת עצות כי הבעיה העיקרית באיך להתחיל עם בנות אצל רוב הבנים שאני מכירה (רואה? שוב דוגמא מציאותית), היא פשוט חוסר ביטחון, חשש מדחייה, ביישנות, תסריטים שרצים בראש של כמה אני שווה בעיניה, ועוד... המשחקים רק מלבים את התחושות האלה. כלומר תחושות אישיות פסיכולוגיות שכל אחד יודע בדיוק איך להתמודד איתם, לזהות איפה הוא צריך לעשות כך או אחרת, לפעמים בהצלחה ולפעמים לא.
כך שלא ברור לי איזו עצה מעשית יכולה לעזור כאן, אם אני אומר: "תאזור אומץ ותשנן לעצמך ששווה לך לנסות ולהידחות מלא לנסות ולהצטער? " ( ) או, אולי לתת לך עצות של רבע אגורה בסגנון, תרשום לה פתק... תשלח חבר? זה יעזור למשו'?!

אני באמת לא מאמינה בזה וזה גם לי אישית לא עוזר (העצות אינסטנט הללו). מה שחבר שלך יכול לעשות עם בחורה ויראה חינני לא בהכרח יתאים לך וההיפך.
שנית, נשים, גברים הם לא מכונות הפעלה... גישה הססנית יכולה לכבוש אותי, ולהרחיק אחרת וכך ההיפך.


מה שכן עוזר לטעמי, זה שינוי בתפיסה של עצמך, של מערכות יחסים, של הדימוי העצמי והבטחון העצמי שלך וכו'. השינוי הזה מתבצע ל א ט (שוב, לא אינסטנט). והוא יכול לקרות למשל בהתנסויות רבות, או כמו שאתה עוה כאן לפעמים, זה פשוט שיתוף, אתה משתף בבעיה ומקבל כאן כל מיני תגובות. זה יכול לחזק, לעורר מחשבה (כמו המשפט ההוא של פלונית שעשה לך את זה), זה יכול סתם לעניין, ואולי אולי, אחרי תקופה , גם לשנות משהו, משהו קטן שבהדרגה יגדל ביחס שלך כלפי כל הסיפור הזה של חיזור, התחלות, בין המינים, ומפה גם בהתנהלות.

[אלמוני*]

טובי, (-:

תודה על ההתייחסות.

בתגובה שלי אלייך, לא ביקשתי ממך עצה מעשית. לא חיפשתי נטו הכוונה, חיפשתי את מה שאת מרגישה, לא את מה שאת "אומרת". ההדגשות שלך גרמו לי לחייך, אבל פירשת את מה שכתבתי לא נכון, אבל זה כן יותר מיקד. את יודעת, כולנו שמענו כבר את כל העצות האלה מליון פעם. אנחנו מכירים את כולן, מכירים כמעט את כל השיטות ובסה"כ את רובן לא עשינו, כי הן לא מתאימות לנו. אז למה שאלתי את מה ששאלתי, בדיוק בגלל זה. בגלל שכל הדברים וכל העצות האלה לא מדברים אלי, בגלל שאני מביא רק את מה שיש, ולא את מה שאין, ולפעמים במה שיש יש הססנות, יש חשש, יש המון דברים. נקודת המוצא היא לא שבחיים לא התחלתי עם בחורה, או שאני לא מכיר דרכים וכאלה.. כל התאוריות על מה מותר, מה אסור וכל מיני חוקי דייטינג כאלה לא שווים את הנייר שהם מודפסים עליו. השאלה היא איזה "מסר", איזה תחושה, אני צריך/רוצה להעביר לבחורה שאני רוצה להכיר, כדי שהיא תרצה להכיר אותי. את הדבר האותנטי הזה, אני מחפש. לא בטוח שיש לו תשובה..

שינוי עצמי, הוא מפתח כמעט לכל דבר, בטח ובטח ביחסים וכן הוא לוקח זמן, וכל מי שעובר שינויים משמעותיים והתבגרות כזו או אחרת יודע את זה. למדתי המון מהקריאה של מה שכתבו כאן, וגם ממך (-: אני לא מסכים עם האמירה שלך על תקופה. אני לא לפני תקופה.. אין דבר כזה, בעיני. זה לא שיגיע יום אחד, אני אקום ואגיד הסתיימה התקופה ועכשיו אני מוכן. אני בן אדם רגיש, שכמו כל אחד אחר עובר עם עצמו הרבה דברים, כל הזמן, מאד מודע לעצמי, והמודעות הזאת, כמו שהיא מתנה היא גם לפעמים מקל בגלגלים. צריך לדעת לשים אותה במקומה.

המשפט היה של ענ בל. ומגיע לה על זה את מלוא הקרדיט (-:

[ענ_בל*]

השאלה היא איזה "מסר", איזה תחושה, אני צריך/רוצה להעביר לבחורה שאני רוצה להכיר, כדי שהיא תרצה להכיר אותי. את הדבר האותנטי הזה, אני מחפש

המשפט הזה תפס אותי במיוחד.
אתה מחפש את האוטנטיות שבך. אני חושבת שזו נקודה חשובה ביותר שכשאתה שם אותה במילים, היא מקבלת צורה ואז מגיע גם שינוי של דרך.
יש לי תחושה שאתה בן אדם אינטיליגנטי מאוד, רגיש מאוד ויש בזה המון יופי.
כמו כולנו, גם אתה מחפש את הדרך שלך עם תהיה ומודעות.
לא בטוח שיש לו תשובה.. כתבת שלדבר האותנטי הזה אולי אין תשובה. לי ברור שאותנטיות היא תמיד במקומה, תמיד מושכת ויפה.@}

[הלה*]

טוב, קודם כל אני מעודדת אותך להתחיל עם בחורות, ולא משנה מה יקרה, כי אני מאלו שמתביישות בדרך כלל להתחיל בעצמן...
רציתי להפריד כאן בין שני מקרים: בראשון זמן המפגש הוא קצר ואולי חד פעמי - כאן צריל להתחיל איתי (או עם מישהי אחרת, אם אני לא נראית לך..), בצורה ישירה. אני מקבלת בשמחה פניות ישירות, אבל גם משהו שיצחיק אותי יתקבל בברכה (אם הוא לא "מתאמץ" מידי להתחכם).
ומה לעשות, ברוב המקרים תשובתי, העדינה, תהיה שלילית. כי אין לי מצב רוח/ סבלנות, כי אתה מעשן, כי אני עייפה מדייטים, כי סתם "לא עשית לי את זה" - וזה קורה לי ממבט ראשון, בלי שום מושג לגבי האותנטיות ואלפי המעלות של הבחור..

המקרה השני הוא של היכרות ארוכה יותר, ונראה לי שאז עדיף לברר את הדברים לאט, לפעול בכיוון, ולראות אם יש שיתוף פעולה, אם נוצר "מתח חיובי"..כן אני נהנית מהמשחק...אם אני מעוניינת במי שמזמין אותי לשחק.

השאלה היא איזה "מסר", איזה תחושה, אני צריך/רוצה להעביר לבחורה שאני רוצה להכיר, כדי שהיא תרצה להכיר אותי. את הדבר האותנטי הזה, אני מחפש

כשזה מגיע לבחורה שאני רוצה. זה אז אני מתחיל להיות ממש ביקורתי כלפי עצמי, וכלפי מה אני שווה, וכל השאלות האלה של הערכה עצמית, ואז אני מתקשה.

אבל, חמוד, אני חושבת שאתה לא צריך להעביר שום דבר, אתה לא צריך לנסות לשווק את עצמך, ובטח שלא לחשוב האם אתה שווה מספיק (את זה, בבקשה, תשאיר לי לקבוע... וזה כמובן יהיה נכון לגבי בלבד).
כשבחור מתחיל אתי אני ממש לא רוצה לשמוע את כל היתרונות שלו, ו"למה כדאי לי להכיר אותו" (מה, אני מראיינת אותך לעבודה?). יותר מעניין אותי לשמוע מה מעניין אותו, אם הוא מעדיף חתולים או כלבים (חתולים נותנים נקודת בונוס...)

לסיכום (היה לך כוח לקרוא עד עכשיו?) - נראה לי שהגישה הכי טובה היא לבוא ממקום של: הבחורה הזאת מוצאת חן בעיני (למה, בעצם?). אולי מתאים לה לברר אם זה הדדי. וכך, פחות או יותר לפנות גם אליה.
@}

[אלמוני*]

_כאן צריל להתחיל איתי (או עם מישהי אחרת, אם אני לא נראית לך..), בצורה ישירה. אני מקבלת בשמחה פניות ישירות, אבל גם משהו שיצחיק אותי יתקבל בברכה (אם הוא לא "מתאמץ" מידי להתחכם).
ומה לעשות, ברוב המקרים תשובתי, העדינה, תהיה שלילית. כי אין לי מצב רוח/ סבלנות, כי אתה מעשן, כי אני עייפה מדייטים, כי סתם "לא עשית לי את זה" - וזה קורה לי ממבט ראשון, בלי שום מושג לגבי האותנטיות ואלפי המעלות של הבחור.._

מה את רוצה להגיד בזה ? האם רצית בזה לספר על עצמך ?

[הלה*]

ממש לא. רק רציתי לספר איך זה בצד השני, אצלי ואצל הרבה בנות שאני מכירה. שאלת איך להתחיל עם בחורה - ועניתי לך (אבל אולי הניסוח שלי לא יצא מוצלח. סליחה).

[אלמוני*]

ממה שאני מבין ממה שכתבת, זה שאם בחור מתחיל איתך, את בדרך כלל מסרבת, ותמיד תמצאי לזה איזה סיבה מאד "הגיונית" בעינייך לסירוב שלך, למרות שיכול להיות שהוא בן אדם טוב, ורגיש ונחמד ואפילו את נמשכת אליו, ואם ההתנייה שלך לא הייתה לסרב אולי היית יכולה לתת צ'אנס לראות את האותנטיות הזאת.
ובחורה שמתחילים איתה הרבה, ואני מתאר לעצמי שבישראל יש הרבה גברים שמתחילים בצורה בוטה ולא נעימה, אני בהחלט יכול להבין את זה שהנטייה שלה תהיה לסרב.

אבל מה קורה במעט המקרים שתשובתך היא כן חיובית ? למה שם זה כן ?

[ג'ינ_ג'ית*]

אה,
חיפשתי את מה שאת מרגישה, לא את מה שאת "אומרת"
אני עוד חושבת על המשפט הזה. לפעמים הכל מסתנכרן לי ביחד, המרגישה, וחושבת, ומאמינה ודוגלת. ולפעמים לא, לפעמים יוצא לי הבפנוכו ככה על השולחן.
אולי במקרה הזה באמת לא ואולי כן, וזה רק בעיני המתבונן.

בכל אופן, רציתי לומר דבר שחשבתי עליו במהלך השנים (וגם הרגשתי , סתם, סתם, אני יודעת שלא לזה התכוונת אלמוני... לא נפתח עוד דיון על כוונות).
הכוונה למשהו שנכתב כאן לגבי כריזמה. אני ממש לא מסכימה עם זה שאותנטיות= כריזמה= שלמות עצמית.
התבוננתי שנים באנשים סביב, הכריזמטים. ניסיתי להבין מה משותף לכולם, מה הופך את הכריזמה לכזו ממגנטת, נרכשת או לא, תלויית זמן מקום ואנשים או לא ועוד (כן, נו אוהבת להתבונן באנשים), בעיקר גיליתי שאין קשר בין ביטחון עצמי לכריזמה.
מה שכן מצאתי, זה שכל הכריזמטים ללא יוצא מן הכלל משדרים הרגשה מאוד נוחה חברתית שהיא בדרך כלל מאוד אמיתית. כלומר נובעת מגרעים מאוד מוצק של תחושה של אדם סוציאלי. אם יש סקאלה של 1-10 ברמת הסוציאליות של אנשים, אז הם נמצאים ברמת השמונה ואילך. זה לא אומר שיש בהם שלמות עצמית, ביטחון עצמי או חיבור מיוחד לאותנטיות שלהם. אני יכולה לומר שיש לי חברה מאוד טובה, עם חוסר ביטחון תהומי, חרדות, תחושת חוסר שייכות בסיסית לכל דב רומקום. אבל, מבחינה חברתית, כל מה ששלה - של כולם, והכוונה לא רק לחומר. יש משהו מאוד זורם בתפיסה הבסיסית שלה את האנשוים, החברה. ולאו דווקא בתפיסתה את עצמה בעיני עצמה או בעיניהם. ודוגמאות דומות יש המון.

מה שכן מדבר אליי זה הדיון על האותנטיות. אכן אותנטיות היא כובשת, זה שהיא בעיניי לא תנאי הכרחי לכרזימטיות לא מעיד על חיסרון. להיפך, אדם אותנטי ולא כריזמטי יפיל אותי לרגליו הרבה יותר מכריזמטי (טובי נזהרת מהרבה רוח וצילצולים גם כשהרוח מלטפת והצילצולים הם שיר ערש).

נ.ב. כן משתלם להיות נודניק, אני בדרך לדייט עם נודניק אמיתי.

[אלמוני*]

שיהיה כיףבדייט (-:

[ג'ינ_ג'ית*]

תודה, אבל לא היה כיף. היה ברררר . הבחור אגב היה גם אותנטי, גם כריזמטי, גם ממולח ואיך לומר... מרוב חיספוס נהיה לי מאוס, פשוט ככה. הכל מתוזמן, האור, המילים, כל דבר במקום הנכון בזמן הנכון, אפילו המבט... מעניין אם גם השיעול או הגרעפס הגיעו על פי הזמנה זה כל כך עצוב, הצורך הבסיסי הזה של אנשים מסויימים להיות בשליטה מתמדת, אחרי חצי שעה, כבר הייתי בבית, וזה נדיר, בדר"כ נהנית גם אם זה לא בדיוק בכיוון הנכון. אני בעניין של פשטות... כמה כיף זה כשהוא לא ממש יודע להביט ישר וחצוף לעיניים, אלא קצת מובך, מהסס, לפעמים כן לפעמים לא... עד שהאינטימיות נוצרת ואז המבטים שוקעים להם לא רק בעינים, אלא הרבה יותר עמוק... כמה מעניין זה שהוא לא אומר את הדבר המתבקש במקום ובזמן הנכון, שיגיד ליד, בערך, לפעמים, שלא יגיד. שייתן לדברים אחרים לדבר במקומו... כמה טוב זה שהוא לא מביא מתח גבוה אבל גם לא משאיר את האדרנלין באוטו, כמה יפה שפגישה היא פגישה היא פגישה. לא יותר...

<אגב, לפעמים מבלבלים בין פשטות לאותנטיות. יש אנשים שנולדו ממולחים בילט אין לאו דווקא כמשחק, ככה שזו האותנטיות שלהם. למשל קובי אוז ידוע כאחד שבשביל לומר אני אוהב אותך, צריך תפאורה מסויימת, שיר מיוחד, עמדה מסויימת, חייב ליצור את כל המסביב בכדי להגיע לענין, אחרת זה פשוט לו מדי, וככה בכל דבר בחיים. פשטות היא לא האותנטיות שלו בדיוק להיפך < >

[אלמוני*]

עכשיו הבנתי מה את מרגישה (-:

לא נורא. יש דייטים כאלה, ויש כל כך הרבה טיפוסים. הייתי בפגישה עם בחורה לפני כמה שבועות. את מכירה את ההרגשה שאת מדברת עם מישהו, והוא לא ממש מקשיב, בוהה, חולם בהקיץ. ואז כשאת מחכה לתגובה על משהו שאמרת הוא פולט משהו נורא כללי שמבהיר לך בהוא בכלל לא נמצא כאן איתך. אז ככה הייתה לי פגישה שלמה של שעה וחצי שעתיים. לא ידעתי אם הבחורה מתרגשת (כי היא הייתה קצת חסרת שקט) וקצת מתקשה להתרכז, או שלחלוטין היא רק סופרת את הדקות עד שהיא תלך הביתה. זה נגמר בפגישה הזאת..
זה הדייטינג... ניסוי ותהייה.. וזה מעייף.. וכמו שאפשר לראות בשעה, אני גם לא ממש מצליח לישון.. (-:

[פשוט_אלון*]

עצה לבנות ואפילו לבנים - כשמתעניינים בכם, הניחו לעבר ותראו מה עומד מולכם.
לא כולם מתנהגים אותו הדבר. ההפך הוא הנכון.

שבת כוכבית ומימדית לכולם

[אלמוני*]

מי זה מוחק ועושה שינויי בטקסטים של אנשים ?

[אלמוני*]

טובי,

אם את רוצה להבין אותי, מה אני מחפש, איך אני מבין זוגיות, תראי את הסרט "לפני הזריחה", ואחריו "לפני השקיעה", שניהם לא ארוכים. עם אית'ן הוק וג'ולי דלפי. אני חושב שתאהבי.

[ג'ינ_ג'ית*]

מי זה מוחק ועושה שינויי בטקסטים של אנשים ?
למה, שינו לך משהו?

אם את רוצה להבין אותי, מה אני מחפש, איך אני מבין זוגיות, תראי את הסרט "לפני הזריחה", ואחריו "לפני השקיעה", שניהם לא ארוכים. עם אית'ן הוק וג'ולי דלפי. אני חושב שתאהבי.
השבוע אמרה לי חברה שהאקס שלה ראה את הסרט לפני הזריחה ואמר לה שכך הוא ראה את האהבה שלהם... או משהו כזה. עוד יתברר שאתה האקס של חברה שלי:-D
אני איישם את ההמלצה בהזדמנות.

[אלמוני*]

לא נראה לי...
כי החברה האחרונה שלי לא דיברה עברית.. ואני לא ממש בקשר עם אף אקסית כרגע (-:

[פלונית*]

לא ידעתי אם הבחורה מתרגשת (כי היא הייתה קצת חסרת שקט) וקצת מתקשה להתרכז, או שלחלוטין היא רק סופרת את הדקות עד שהיא תלך הביתה
זה מה שעצוב בצורת המפגש הזו, המלאכותית, הסינטטית. אתה לא יודע. וגם היא לא יודעת. בגלל זה לדעתי צריך לתת זמן, לחזר. בגדול אני מעדיפה שאם מצאתי חן בעיני מישהו הוא פשוט ימצא דרכים לפגוש אותי שוב. וככה, אחרי שקצת מחליפים מבטים, וקצת מחליפים משפטים, אפשר לעבור למפגש יזום ולראות אם הדברים זורמים או לא. עדיף לא להגדיר את זה כדייט בכלל. לא תמיד זה אפשרי, אבל כמה מאיתנו באמת מוצאים את אהבת חייהם ברכבת באירופה?
בעיניי דייטים זה סיוט, בין היתר כי ככל שהבחור מוצא חן בעיניי יותר אז סביר שאני אתנהג כמו זו שיצאה איתך.
אם אתה רציני פשוט תמשיך להופיע ואם אתה מוצא חן בעיני הבחורה, סביר להניח שהיא תמצא דרכים לרמוז לך את זה.
בכל מקרה, לשחק אותה מאצ'ו אדיש כשאתה לא, זה הכי פתטי. כי אם היא טיפה אינטילגנטית היא תעלה על זה מייד ואם היא לא אז למה לך?

[ג'ינ_ג'ית*]

בכל מקרה, לשחק אותה מאצ'ו אדיש כשאתה לא, זה הכי פתטי. כי אם היא טיפה אינטילגנטית היא תעלה על זה מייד ואם היא לא אז למה לך?
נכון

וגם ההיפך נכון, לשחק אותה ביצ'ית קולית כשאת לא, זה %

[אלמוני*]

. עדיף לא להגדיר את זה כדייט בכלל

הלוואי ואפשר היה להוריד את המשקל שההגדרה הזאת שמה על המפגש, אבל זה דורש שני צדדים שמוכנים. לא תמיד זה ככה..

אבל כמה מאיתנו באמת מוצאים את אהבת חייהם ברכבת באירופה?
אז ראית את הסרט... (-: אני לא חושב שבהכרח ככה צריך למצוא. אני מפוקח. אני כן אהבתי מאד את הדיאלוגים שהם לא עקרים, שאין מסכות, שהכל אמיתי ובחוץ. שהקשר שלהם הוא עמוק, בהבנה, בחיבור.


בעיניי דייטים זה סיוט, בין היתר כי ככל שהבחור מוצא חן בעיניי יותר אז סביר שאני אתנהג כמו זו שיצאה איתך
וזה חלק מהעניין. השאלה היא האם היית ממשיכה את הקשר עם הבחור הזה (אם הוא מתקשר), אם הוא מוצא חן בעינייך, או שהיית משחקת את המשחק.
אם הבחורה הייתה מוצאת חן בעיני ממש, למרות הפגישה הלא מוצלחת, הייתי מתקשר, הייתי מרגיש שיש עוד מה לבדוק.


בכל מקרה, לשחק אותה מאצ'ו אדיש כשאתה לא, זה הכי פתטי. כי אם היא טיפה אינטילגנטית היא תעלה על זה מייד ואם היא לא אז למה לך?
מסכים. מעולם לא עשיתי את זה. גם כשמאד רציתי. זה פשוט לא אני...

וגם ההיפך נכון, לשחק אותה ביצ'ית קולית כשאת לא, זה %
צודקת. זה תופס לשני הצדדים.

[ענ_בל*]

אני לא מבינה את כל הדיבור בינכם על "משחקים". פשוט סתום עבורי.
אם אני מעוניינת ומישהו מעוניין בי אז לשחק משחקים?
איך משחקים אותם בכלל?
לפעמים נראה לי שהישירות שלי וחוסר היכולת "לשחק משחק" הם בעוכרי.

מצד שני יש לזה המון יתרונות. האנשים שפגשתי וביליתי זמן בחברתם היו ישרים איתי. שווה.

[מיק_רוני*]

בגלל שאני מביא רק את מה שיש
גם אני תמיד אומרת את זה לחברות שלי והן לא תמיד מבינות...

מה שיש זה מה שאתה. ואם אתה מביא את מה שיש, אז אתה מביא את מה שאתה.
ואז מתוך מה שיש אפשר לנסות לייצר את מה שאין.

אם מה שיש לי כרגע זו הססנות או חוסר ביטחון אז זה מה שאני מביאה כי זה מה שיש לי.
רק אחרי שהרשתי ללעצמי להביא את מה שיש אני יכולה לנסות להביא גם משהו אחר, אבל בסופו של דבר אני מרגישה שלמה עם עצמי כי הייתי אני.

סיפור.
פעם (לפני הרבה שנים), נסעתי באוטובוס והנה אהבת חיי יושב מולי וקורא ספר ולא שם לב שאני שם !
בעודי מתרשמת ממנו הבחור צלצל בפעמון ולא היה לי הרבה זמן להחליט אם להתבייש או לא, כי הנה אהבת חיי עומדת לחלוף על פני והרגע הזה לא ישוב יותר לעולם! אז אזרתי אומץ ופניתי אליו ומלמלתי משהו כמו: אתה מוצא חן בעניי ואשמח לתת לך את הטלפון שלי..(כמובן שהלב שלי ממש עמד לצאת ממקומו אבל שרדתי למרות הגגגגייימגוממממים) הבחור חייך חיוך ממיס ואמר בקול ממיס שאני נראית לו חמודה אבל שהוא תפוס...(מה שהכי המיס אותי) וירד מהאוטובוס.
נשארתי עם החוויה ועם מחשבות שרצות מכאן לשם במוחי הקודח.

מאז החלטתי שאני לא מפספסת אף הזדמנות להתחיל עם בחור (אפילו שאני מגמגמת מרוב לחץ) כי בסופו של דבר זה מצטמצם לשתי אופציות בעיניי:
א. מתחילה, מגמגמת, רועדת ואולי יש סיכוי
ב. לא מנסה, לא חווה, לא לומדת ובטוח אין סיכוי
ומשפט דבילי שאח שלי אמר כל הזמן שפשוט לא יצא לי מהראש: מי שמתבייש - מתייבש.

פשוט לא ויתרתי לעצמי אפילו פעם אחת. אז למרות שקיבלתי דיי הרבה דחיות ואני לא חושבת שאני נראית רע (אני נראית נורא...(-; !)
הרווחתי 2 קשרים שלא הייתי מוותרת עליהם בעד שום הון!
הרווחתי המון חוויות למידה ורכשתי המון ביטחון והכי חשוב - הבנתי שאין לי מה להפסיד אני יכולה רק להרוויח.

[מיק_רוני*]

מתנצלת יצא קצת ארוך...

[ג'ינ_ג'ית*]

מיקרוני כל הכבוד!
גמני מתחילה פה ושם. אבל עדיין המשפט
פשוט לא ויתרתי לעצמי אפילו פעם אחת רחוק ממני.
ויתרתי גם ויתרתי (הרגע ויתרתי, לפני שלוש דקות! )
זה נורא קשה ל'פמים...
ועוד באוטובוס!

הפעם הראשונה שהתחלתי עם מישהו היתה מפחידה...

הייתי בבית מלון, התארחתי, והוא הגיש את הבשרים (מרוקאית, אנוכי, דבר אליי בבשרים אהובי... ). במשך שני ערבים התבוננתי בו ורציתי אבל לא חשבתי על זה.

בערב האחרון, חברה טובה שהיתה איתי אמרה לי בשיא הפשטות: "דברי איתו" והיא מתחילנית סדרתית שהחזיקה אז עד היום זוגיות שהיא התחילה אותה ורדפה אחריו בטרוף! הפשטות הזו דרך העיניים שלה הבהירה לי שאני צריכה לקום וללכת.
כתבתי במפית את מס' הנייד שלי.
קמתי מהשולחן. הלכתי אליו, סמוקה, נתקעת בעמוד בדרך (הכל אמת לאמיתה) עד שהגעתי לאדום אדום הזה (הבשר, לא הוא ) , אמרתי לו:
"היי, אני טובי, אני אשמח להכיר מעבר, אם בא לך, הנה המס' שלי... "
ומה הבחור עונה?
"I DON'T SPEAK HEBREW "
אמאל'ה! בקושי הצלחתי לדבר עברית ועכשיו באנגלית, ומסתבר שהוא בכלל תייר, ואוי ג'יזס.
קיצור, הסברתי שוב באנגלית. הוא הסמיק עד עמקי נשמתו.
סיים את המשמרת כעבור שעתיים, וקיבלתי טלפון אליי. הכרנו ובילינו ביתרת הזמן שנשארה, והיינו בקשר חצי שנה מקסימה במיוחד! (אין על האירופאים האלה... ).
עכשיו הוא באנגליה... אבל איזו חוויה!

[מיק_רוני*]

טובי איזו מצחיקה את ! D-:
אני חושבת שגם לך מגיעה כל הכבוד...
עכשיו הוא באנגליה... אבל איזו חוויה!
רק בשביל זה שווה להתגבר על כל קושי

[פלונית*]

השאלה היא האם היית ממשיכה את הקשר עם הבחור הזה (אם הוא מתקשר), אם הוא מוצא חן בעינייך, או שהיית משחקת את המשחק
אם זה מישהו שנראה לי מעניין להיות בקשר איתו (לאו דווקא קשר זוגי) אז הייתי נפגשת איתו שוב (אם הוא היה מתקשר:-)). אם זה מישהו שממש לא מתחשק לי לדבר איתו יותר אף פעם אז לא . אני לא טיפוס של רושם ראשוני, אני אוהבת אנשים יותר ויותר עם הזמן (גם חברים וחברות) ועם הכרות מעמיקה. לדעתי, מפגש ראשוני מקסימום מגרד משהו מההצגות וההגנות האוטומטיות (שיש לדעתי לכולם). יש כמובן את העניין של איך היא/הוא נראה, אבל גם בתחום הזה לדעתי לפחות אנשים משתפרים עם ההכרות, למשל כל החברות שלי הן יפיפיות והאקסים שלי מקסימים.

אם הבחורה הייתה מוצאת חן בעיני ממש, למרות הפגישה הלא מוצלחת, הייתי מתקשר
הערת אגב- דעתי האישית- תמיד תתקשר. לא יפה בעיני לא להתקשר. סתם להגיד לא נראה לי שילך ובכל זאת בהצלחה, זה יותר נעים מלהשאיר באוויר (אם היא רוצה ואתה לא). באותה מידה אני בחיים לא אסנן, פשוט אענה ואגיד שאני לא מעוניינת אבל שיהיה בהצלחה. בעיני זה יותר נעים ככה, תאר לך שתפגוש אותה בתור העובדת החדשה בחברה שלך... אבל אני יודעת מחברות שהדעות חלוקות בנושא.

מאז החלטתי שאני לא מפספסת אף הזדמנות להתחיל עם בחור
גם לי הייתה תקופה כזו . והאמת שזה עבד, גם אם הם לא יכלו באותו רגע, כמעט תמיד חזרו אלי כשהתפנו אבל היום אני כבר לא. אולי אני מפחדת יותר.
יש לחווה אלברשטיין שיר פשוט מצויין על זה "כל יום, כל יום, אני מאבדת בחור יפה ברחוב..."

אה, ואם בסרטים עסקינן, מעניין לראות את הסרט "50 דייטים ראשונים". לא כי הסרט מעניין חלילה אבל יש שם קטע שהבחור מנסה להתחיל עם הבחורה כמה פעמים (יש לה איזו בעיית זכרון הזוייה ולכן מבחינתה זו פעם ראשונה בכל פעם) והוא מקבל תגובות שונות על אותם דברים בכל פעם. וזה גרם לי לחשוב שבאמת, יש הרבה עניין של מצב רוח. ובמילים אחרות אם היא נתנה לך טלפון זה בגלל שאתה מקסים ואם היא סרבה זה בגלל שיש לה מצב רוח לא משהו היום

[אלמוני*]

הערת אגב- דעתי האישית- תמיד תתקשר. לא יפה בעיני לא להתקשר. סתם להגיד לא נראה לי שילך ובכל זאת בהצלחה, זה יותר נעים מלהשאיר באוויר
מסכים לגמרי.

מעניין לראות את הסרט "50 דייטים ראשונים".

ראיתי את הסרט (-:

אמריקאי.. אבל בהחלט סרט נחמד.

[ג'ינ_ג'ית*]

פלונית מסכימה עם כל מילה (בערך ) .

[הצל*]

היי בנות ובנים,
גם אני הייתי ועודני לפעמים ביישן וגם אני מכיר את המשפט מי שמתבייש מתייבש.
אך היות ונשים בקושי מתחילות עם גברים (אני מאוד בעד) אין ברירה וצריך לאזור אומץ.
הבעיה היא שנשים רבות רוצות אותי ואיתן אין לי בעיה לפתח שיחה ולהיות קליל, ספונטני ומשעשע,
אך את אלו שאני רוצה משום מה הרבה יותר קשה לי להתחיל עימן ואני בסוף אומר משהו סתמי ולא מוצלח.
אני נראה בהחלט טוב לדברי בחורות רבות ומקבל הרבה טלפונים בברים וכו... ועדיין קשה לי לפעמים להתחיל עם הבחורה שאני מעוניין בה.
למה אתן לא נותנות לנו רמז או משהו כזה, שנדע לגשת - חיוך קטן, קשר עין וכו... ? זה בהחלט היה מקל עלינו ומעודד אותנו להתחיל איתכן מצד אחד ומצד שני לא להטריד אותכן היות ואתן כנראה לא מעוניינות אם לא רמזתן.

[פלונית*]

מגניב,

אז כולנו מסכימים וכולנו ביישנים.
והאהבה? מה בנוגע לאהבה?

<פלונית ביום לא משהו>

[אלמוני*]

אין כמו אהבה (-:

"הביטי סביב בצוללת צהובה. אמרו לי, כל מה שאתה צריך זה אהבה". (אהוד בנאי, "בגלגול אחר")

[פלונית*]

טוב, אהבה ואהוד בנאי.
ואם אפשר שיהיה בערב נעים בחוץ ליד מדורה.
ואם יש ערב נעים בחוץ ליד מדורה ואהוד בנאי, אז זה בכלל לא חשוב איך אתה מתחיל
לפעמים אפילו לא חשוב מי מתחיל

[אלמוני*]

ואם כבר מדורה, אז שתהיה על הים.. (-: ואם כבר מדורה אהוד בנאי אהבה וים, אז בכלל לא צריך להתחיל... זה פשוט קורה לבד.. (-:

[שקיעות_של_פטל*]

האמת שלא מזמן הגעתי גם אני למסקנה שאין כמו הישירות, גם כשהיא לא מביאה לתוצאה המיוחלת היא גורמת לכל כך הרבה גאווה...

לפני כמה זמן הגיע אלי מישהו לתקן את המחשב, העבודה היתה רבה וכללה הרבה התקנות והמתנות, כך שבילינו בוקר נעים ביותר ביחד, חלק מהזמן הוא היה טרוד בקרביים של המחשב שלי ואני בענייני, ומדי פעם, כשהריץ כל מיני סריקות וכד', ישבנו לנו עם קפה במרפסת וקישקשנו... כשהוא הלך היתה מן תחושת 'עוד' באוויר, וכהרגלי בקודש - השארתי אותה בגדר תחושה ולא עשיתי כלום, חוץ מאשר להגיד לעצמי כל הזמן שאני צריכה להתקשר אליו [ע"ע דחיינות כרונית].
אחרי כמה זמן המחשב שלי הבין שהוא צריך לקחת את העניינים לידיים והתקלקל שוב. התקשרתי אל הבחור והסברתי לו את מצב העניינים: שהמחשב מקולקל, ושבלי שום קשר אני אשמח לראות אותו. אחרי שיחת הטלפון הזו הייתי בשמיים - כל כך גאה בעצמי!
הוא הגיע לתקן את המחשב וסיכמנו שנדבר בתחילת השבוע ונקבע פגישה אמיתית. בתחילת השבוע התקשרתי אליו, השארתי לו הודעה, אחרי כמה ימים הוא חזר אלי, אמר שהוא חולה ושיתקשר כשירגיש יותר טוב. מאז לא שמעתי ממנו.... [אחרי שבועיים-שלושה פגשתי מכרה משותפת שאמרה שבאמת הוא היה חולה מאוד (דלקת ריאות)]

אז מה היה לנו כאן:
א. חתונה, ילדים, משכנתא ו'הם חיו באושר עד עצם היום הזה' לא יצא מזה.
ב. אני יצאתי מלכה! לפחות לדעתי ולדעת כל החברים והמשפוחה.
ג. תחושת הגאווה מחזקת את תחושת ה"מגיע-לי-מישהו-שידע-להעריך-כמה-אני-נהדרת-ולא-מישהו-שלא-מצליח-להרים-את-הכפפה-שאני-מניחה-לו-בתוך-היד"...
ד. מי מכיר טכנאי מחשבים טוב בירושלים? [לא נראה לי שאני ארגיש בנוח להתקשר אליו בפעם הבאה שהמחשב שלי יגמגם...D-:]



נראה לי שצריך לעשות איזה מחקר על החומרים הכימיים המופרשים בגוף כאשר אומרים את המשפט מצאת חן בעיני ודומיו... וגורמים להרגשה נהדרת:-)

[ענ_בל*]

שקיעות של פטל, אני מחזיקה ממך.

[ג'ינ_ג'ית*]

ואם כבר מדורה, אז שתהיה על הים.. ואם כבר מדורה אהוד בנאי אהבה וים, אז בכלל לא צריך להתחיל... זה פשוט קורה לבד..

וזה הזכיר לי את "אגדת הדשא" שאני הכי אוהבת בביצוע של אריק איינשטיין, וגם חנן יובל, בעצם גם של אושיק לוי (בקיצור... אוהבת ! ).
וזה גם הזכיר לי כמה הרבה זמן שלא הייתי חלק מחבורה שכזו, כמו פעם... טבע, ובנים בנות, ואהבה באויר... בעצם בטח רובינו עם הגיל, הביחד מתמצא לבתי קפה, פגישות ביתיות, או טיולים אחת ל ...

אחח'

[אלמוני*]

זה הכל סטייט אוף מיינד..

אנחנו עדיין עושים מדורות בקיץ על הים. עדיין שומעים אהוד בנאי, ומטיילים גם בארץ כל הזמן.. הכל בבחירות שאנחנו עושים...
רק עניין של החלטה (-:

[ג'ינ_ג'ית*]

אלמוני אם אתה קיבוצניק הכל ברור, אם לא, אתה שובר לי פה מיתוס!

<טובי בעד שבירת מיתוסים>

[אלמוני*]

אני כן, במקור, החברים שלי לא. החברים שלי ירושלמים במקור.

[ג'ינ_ג'ית*]

ידעתי! (בטון פולני, בבקשה).

ולגבי החברים, תמיד יש חבורה כזו סביב קיבוצניק אחד או שניים...

[פלונית*]

בתור מי שמסיבות יום ההולדת שלה הם טיול או קומזיץ על הים
מסיבת הרווקות היחידה שאירגנה הייתה טיול
נסיעות לחו"ל הן לצרכי טיול בטבע
אני חייבת לעשות נסיון בשבירת המיתוס
<פלונית בעצם לא מכירה אף קיבוצניק בעבר או בהווה>

[אלמוני*]

ולגבי החברים, תמיד יש חבורה כזו סביב קיבוצניק אחד או שניים...

אני מסכים עם פלונית.
אני דווקא לא הכח המניע, בהכרח. והם בטח שלא סובבים סביבי. הרבה פעמים זה הם יוזמים. הכל מתחיל ונגמר בבית ובן האדם (-:

[לוונדר_סגול*]

את מכירה את ההרגשה שאת מדברת עם מישהו, והוא לא ממש מקשיב, בוהה, חולם בהקיץ. ואז כשאת מחכה לתגובה על משהו שאמרת הוא פולט משהו נורא כללי שמבהיר לך בהוא בכלל לא נמצא כאן איתך. אז ככה הייתה לי פגישה שלמה של שעה וחצי שעתיים.
אתה מכיר את התחושה הזאת של לשבת מול מישהו שרק עסוק בלדבר על עצמו?
ולפעמים כשנגמרים לו הנושאים הוא שואל אותך שאלה רק כדי שהמשפט הבא שתוציא מהפה שלך
ייתן לו קצה חוט לחצי שעה הבאה שהוא הולך לנאום לך?
כנראה שלא, כי זו תכונה דומייננטית של גברים
בעיקר בדייטים ראשונים
סיוט!!!
למה בכלל הגעת למצב כזה?
אתה אמור לנהל שיחה, דיאלוג. לשמור על קשב עם האשה שמולך. לדובב אותה גם להשתתף בשיחה
להיות קשוב, מתעניין.
ובכלל לא להשאיר מקום למבט מזוגג כזה שיווצר.
זה לא דורש כשרון גדול, רק התעניינות פשוטה, ורצון כן להכיר אותה.
אני מבינה שלפעמים זו המבוכה שיוצרת מן שלשול מילולי כזה
אז זה הזמן לנשום עמוק, לקחת אויר ולהתבונן על זו שמולך.

מבטיחה לך שאם תגלה התעניינות בה רמת העניין שלה בך תעלה פלאים.

[אלמוני*]

יש לי שאלה לוונדר..

_אתה מכיר את התחושה הזאת של לשבת מול מישהו שרק עסוק בלדבר על עצמו?
ולפעמים כשנגמרים לו הנושאים הוא שואל אותך שאלה רק כדי שהמשפט הבא שתוציא מהפה שלך
ייתן לו קצה חוט לחצי שעה הבאה שהוא הולך לנאום לך?_

מה את יודעת עלי, שאת שופטת וחותכת אותי ככה בסכין המנתחים הפסיכולוגי שלך ?
ומדוע את מכלילה עלי את המחשבות שלך לגבי גברים ותכונות דומיננטיות ?
מה את יודעת על הפגישה, ועל איך אני מקשיב ומביע עניין, על איך ניסיתי שיהיה נעים והתעניינתי והקשבתי, אבל נתקלתי בעיקר בבלבול וחוסר ריכוז.

אני קצת לא מבין את התעוזה שלך לשפוט ככה, ועוד בכזו ביקורתיות..
אם זה משהו שאת עברת בעצמך, אל תשליחי אותו עלי..

[פלונית*]

בתור מי שיצא לה לקבל "black out" חלקי בבליינד דייט, רציתי להגיד שזה לא היה בגלל שהבחור היה נודניק קשקשן, אלא להפך, כי הוא מצא חן בעיני אם הוא היה נודניק הייתי פשוט חותכת את הפגישה מוקדם.
מה שכן, לוונדר, נשמע שהיו לך בליינד דייטים די מסויטים
הביטוי "שלשול מילולי" (פעם ראשונה ששמעתי אותו) די מוציא את החשק לצאת לבליינד דייט (גם קצת מוציא את החשק לחיות אבל מילא...)
אני הייתי בשלושה בליינד דייטים בחצי שנה האחרונה והספיק לי לשני גלגולים לפחות, למרות ששלושת הבחורים היו בסדר (אחד אפילו ממש חמוד).
מה דעתכם להוציא את הבליינד דייטים מחוץ לחוק? אז גם אולי נגיב יותר בנעימות כשאלמוני יתחיל איתנו ברכבת

[לוונדר_סגול*]

מה את יודעת על הפגישה,
רק מה שסיפרת עליה.
כתבת שבמשך שעה וחצי שעתיים היא נראתה לא מרוכזת ולא הגיבה לעניין במקומות הנכונים.
זה לא נשמע כמו דיאלוג. סורי.
התאור שנתת פשוט התאים בול למצבים שנתקלתי בהם לא פעם,
אבל בהחלט יכול להיות שלבחורה שבהתה בך ונתנה לך להרגיש שהיא רוצה להיות במקום אחר (לדבריך)
היו סיבות אחרות. כמו מה שפלונית מתארת למשל...

לא התכוונתי לפגוע בך, באמת. אתה נשמע בחור נחמד מאוד
רק רציתי להסב את תשומת ליבך לאפשרות הזאת.
גם הבחורים ש"עינו" אותי ככה לא היו רעים ולא עשו את זה בכוונה
אני עדיין חושבת שאם היית יותר קשוב לבחורה שמולך לא היית מגיע למצב שאתה מתאר.
בטח לא שעה וחצי שעתיים. זה המון זמן.

[ג'ינ_ג'ית*]

_בתור מי שמסיבות יום ההולדת שלה הם טיול או קומזיץ על הים
מסיבת הרווקות היחידה שאירגנה הייתה טיול
נסיעות לחו"ל הן לצרכי טיול בטבע
אני חייבת לעשות נסיון בשבירת המיתוס
<פלונית בעצם לא מכירה אף קיבוצניק בעבר או בהווה>_

פלונית, גמני כזו, אבל לא לזה התכוונתי.
בואי נחשוב, יומולדת כמה... פעם בשנה?
טיול... אחת ל...?

כשהייתי נערה, כל מפגש שני עם החבר'ה היה על שפת הים, במדשאה בתיכון, בפארק הסמוך... כמה פעמים בשבוע, ביום...
בכלל גרתי רחוב מקביל לים, כל הזמן ים וחברים.
כל דייט היה ליפו העתיקה, לשטחים המדהימים בתמימות שלהם מול הים...
כל בילוי של יותר משניים וחצי אנשים מחוץ לעיר - היה למדבריות, מקומות בתוליים, קיבוצים מרוחקים...
בצבא בכלל... שירתתי בדרום הרחוק, המדבר הקיף את הבסיס מכל עבר, והטיולים שליוויתי, כל הזמן מול מרחבים עצומים.

עכשיו מה?
מה שאנחנו עושים אולי נחשב פחות אורבני מהללו שבכלל לא יוצאים מהעיר (אה, ויש לי גם תקופות א ר ו כ ו ת כאלה), אבל עדיין...
אגדת הדשא הפכה לנדירה. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ישבתי עם חברים ככה בדשא פתוח בלי לארגן את מיטב המוחות הלוגיסטים לתאם בין כולם זמן מתאים, אמצעי הגעה לכולם, אה וגם אוכל ומה לא...

התמימות של פעם קיימת אבל נדירה.
<טובי צריכה כנראה חוקר זחלים, או בחור מאוד באופן _טבעי ויפה שעה אחת קודם>

[ענ_בל*]

ג'ינ ג'ית , את מקסימה.

[מישהו*]

אולי תסבירו לי סוף סוף, מה הקטע של לכתוב בגוף שלישי

[שקיעות_של_פטל*]

אתה מתכוון להערות שממוסגרות בסוגריים משולשים בסופי ההודעות לעיתים?


<שקיעות תוהה האם הצליחה להבין את השאלה>

(-:

[שקיעות_של_פטל*]

ולפרטים נוספים: סוגריים משולשים

[ג'ינ_ג'ית*]

יא, ענבל תודה.

[ג'ינ_ג'ית*]

ולגבי
אולי תסבירו לי סוף סוף, מה הקטע של לכתוב בגוף שלישי

אתה אמור להבין את זה יותר מכולם,
הכינוי שלך הוא בגוף שלישי...

[פלונית*]

אולי תסבירו לי סוף סוף, מה הקטע של לכתוב בגוף שלישי

זה כמו חוויה חוץ גופית אי אפשר להסביר את זה, צריך לחוות

<פלונית מזמינה את מישהו לנסות פעם אחת לכתוב סוגריים משולשים....ולהתמכר>

[אילה*]

אלמוני יקר ,
מה שהיתי ממש מציעה לך : 1. להפסיק לנסות בכלל להתחיל עם בחורות . יש דרכים להגיע למאגרים של בחורות שיש להן חשק לדיטים ,הן מחפשות ואתה מחפש וזה מה שאתה צריך .

גם בדיון פה אמרו כמה שאין להן כוח לדיטים בגלל כל מני סיבות , התוצאה של הדחיות האלה לא איומה (,כי אף אחת לא אמרה לך שאתה נראה כמו דרקולה או טיפש או משהו מהסוג הזה) , אבל זה ביזבוז אנרגיה !!

אל תבזבז את עצמך , פנה לחברים שמכירים משהי נחמדה ,פנה לאתרי אינטרנט ,וכ'

והנה הגענו לשלב המיוחל שבו אתה מקבל מספר טלפון של משהי . תתקשר .
ואז עצה 2.לברר אם יש תחושה נעימה מהשיחה . זהו רק נעימות .
מה שאני טוענת הוא ,שלא צריכים שום זיקוקי דינור , צריך רק פתיחות ,הרגשה שהיא טובה .
אנשים כל כך שיפוטיים , ממהרים לפסול , רוצים הכל, בלי להבין שאין חיה כזו .

לומדים להכיר לאט , לאהוב לאט , נותנים להרגשה שיש זמן להיות הדומיננטית .
לצאת מההתרגשות של הדייט -ואז יוצאת האישיות האמיתית,לא זאת שמגמגמת , אלא זו שפוגשים בארוחת ערב פשוטה אחרי יום עבודה .

אתה רוצה לבלות איתה את שארית חייך?,

בהצלחה .

[אלמוני*]

תודה, אילה

[אלמוני*]

ובענייני מדורות, ים וכאלה. הייתי עכשיו יומיים בחוף אחד היפים בארץ. עם מדורה, ועם חבר'ה ועם אהוד בנאי, ועם הרבה הרבה אהבה לטבע, לשקט, למנוחה.

[פלוני_אלמוני_בריבוע*]

אצלי זאת אותה בעיה רק עם תוספת חביבה: במצבי לחץ אני גמגמן כרוני ( גם כשאני לא בלחץ אני מגמגם קצת אבל במצבי מתח/לחץ זה פשוט נורא...) כלומר אני יכול להכירבחורה באיזו מסגרת משותפת (ככה זה קורה בדרך כלל כי אני טיפוס ביישןשצריך זמן לצאת מהקליפההארורה שלו) ואני יכול להיות מצחיק להחריד ולהרגישבנוח עד שפתאום אני מתחיל לחשוב עליה כאופציה ואזהכל מתקלקל לי...המילים לא מצליחות לצאת מהפה וגם מה שיוצא בדרך כלל לא אומר הרבה...
אוי אלוהינו הטוב...באילו מתנות מפוקפקות חננת את ברואייך. למרות המגבלה המעצבנת הזאת, אני מנסה לדמיין את עצמי לפעמים בלעדיה ומגלה שאני מעדיף להישאר איתה ( לא יכול להסביר את זה פשוט משהו שאני מרגיש)....

[ענ_בל*]

ובענייני מדורות, ים וכאלה. הייתי עכשיו יומיים בחוף אחד היפים בארץ. עם מדורה, ועם חבר'ה ועם אהוד בנאי, ועם הרבה הרבה אהבה לטבע, לשקט, למנוחה.

כייף לך. @}

[פלונית*]

ובענייני מדורות, ים וכאלה. הייתי עכשיו יומיים בחוף אחד היפים בארץ. עם מדורה, ועם חבר'ה ועם אהוד בנאי, ועם הרבה הרבה אהבה לטבע, לשקט, למנוחה.
גמני- לפחות טיול עם נוף לים ודווקא חווה יותר מאהוד רק שכולם היו בזוגות חוץ ממני

המילים לא מצליחות לצאת מהפה וגם מה שיוצא בדרך כלל לא אומר הרבה...
גם אני קצת ככה, אבל אם זו מישהי שאתה פוגש במסגרת אז סבבה. תעשה לה הרבה עיניים, תתיישב הרבה דווקא לידה. תגיש דווקא לה שתייה. תביע עניין דוקא כשהיא מצטרפת לשיחה. והיא תבין. ואם היא מעוניינת היא תתחיל לשמור לך מקום לידה
ואז תוכלו
לומדים להכיר לאט , לאהוב לאט
אילה- הוצאת לי את המילים מהפה תודה!

[לוונדר_סגול*]

רק שכולם היו בזוגות חוץ ממני
גם לי היו יומיים יומעצמאות כאלה...
איפה הם מסתתרים?...
עם החברים הפנויים שלהם כנראה.

[אלמוני*]

לא מסתתרים... אנחנו פה בחוץ בשמש.. (-:

[לוונדר_סגול*]

בשמש? תחת מטריית ה אלמוני

[אלמוני*]

גיליתי איך נשארים בחיים. תודה על הכל.

[ענ_בל*]

איזה כייף, זה קורה על אמת.

[אלמוני*]

יש לה חבר.. איזה באסה..

[פלונית*]

כתבת את זה - משמע - נשארת בחיים

היה לי שותף שהיה מתחילן סדרתי (משהו כמו ג'ואי מחברים), והלך לו בסיטונאות, חוץ מהבנות שפשוט לא היו פנויות. אז יש לי טיפ ממנו
מעתה במקום לומר :
יש לה חבר.. איזה באסה..
אמור:
היא מתה עלי, אבל יש לה חבר

[אלמוני*]

קשה יהיה להגיד עלי שאני מתחילן סדרתי.. (-: אבל תודה על הטיפ.. אני אנסה לאמץ אותו..
ואכן.. נשארתי בחיים, ואפילו מחייך.. (-:

ואת פלונית ? מה איתך ?

[שקיעות_של_פטל*]

נשארתי בחיים, ואפילו מחייך.._ נו איך לא. הרי היא מתה עליך.... _אבל יש לה חבר

[פלונית*]

אצלי הכל מצויין, תודה. במיוחד מאז ששמעתי לעצתי ופרשתי מסצינת הבליינד דייטס (אחרי 3 בסה"כ- איזו נמושה).
מה שכן, אני עובדת על שינויים משמחים בחיים. שיכללו בין היתר מכירת הרכב. ואז זה רק עניין של זמן עד שאני אמצא את אהבת חיי ברכבת, לא?

<פלונית בתקופת הזיות, נא לשתף פעולה>

[אלמוני*]

מכירת הרכב ? למה מכירה ?

תראי... בתור אחד שנסע איזה 10 חודשים ברכבת לעבודה וחזרה, אני יכול להגיד לך שהפלוס העיקרי הוא שקראתי הרבה ספרים, אבל לא הכרתי אף אחת.. ברכבת..

ניידות זה דבר נהדר.. חבל לוותר אליו, בכל התקופה הזאת, הרגשתי כמו במצור כל סופשבוע בלי רכב.

איזה עוד שינויים משמחים את עושה ? ולמה הזיות ? (-:

[פלונית*]

אבל לא הכרתי אף אחת.. ברכבת
זה בגלל שאז עוד לא ידעת איך להתחיל עם בחורה ולהשאר בחיים
וברצינות, ניידות זה נהדר, אבל רכב זה דבר יקר מאוד, במיוחד לבן אדם שחי לבד. ובאופן כללי זה משתלב עם שינויי כללי בחיים, לפחות לתקופת נסיון, אני פורשת מרכבת ה9:00-17:00. וזה דורש לוותר על דברים מסויימים. אתה נמצא באתר של באופן טבעי, שכחת? אוטו נותן חופש מסוג מסויים. העדר אוטו נותן חופש מסוג שונה. כרגע החופש השני קורץ לי יותר.
לגבי שינויים אחרים, אין דבר שמשמח אותי כרגע יותר מאשר לדבר עליהם. אבל לא ככה, לא כאן. לא יודעת אם שמת לב, אבל פלונית זה לא שמי האמיתי

[אלמוני*]

אוקי, כמו שאת יודעת גם שמי הוא לא אלמוני..
רכבת ה תשע עד חמש... זאת הרכבת המהירה לא ? החכמה, אני חושב, היא פשוט להשאר ברציף, גם בזמן נסיעה... (-:
(-:

[פשוט_אלון*]

מה שאני למדתי

בחורות נמשכות ל Bad Boys
ורוצות להתחתן עם Nice Guys

אל תהיו Wussy
(שזה שווה ל Wimp + Pussy(
אם תהיו כאלה אז בחורות יחשבו עליכם רק לטווח הארוך (ובחורות שרוצות להתחתן ירצו אתכם)

אתה צריך להיות גבר "לטווח קצר" ולהסעיר אותן
אתה צריך לסובב להן את הראש, כל הזמן להפתיע אותן, לא להיות צפוי בכלל, אתה צריך להיות זה שיגיד להם "אין סיכוי שזה ילך ביננו", לצחוק בציניות.
בתור בן זוג להשתולל איתו הן רוצות - גבר חזק שיגונן עליהן - מנהיג - לא חנון שהוא הפסיכולוג שלהן - זה מה שאני הבנתי.

למרות כל הגישה החדשה של מערכת יחסים שיוויונית אני שם לב שיותר בחורים נחמדים ישנים לבד, בזמן שבחורים "רעים" ישנים עם בחורה פצצה

[דליתוש_ב*]

פשוט אלון, פשוט התחשק לי למחוק את ההודעה שלך.
מזמן לא ראיתי כזה עומס של סטריאוטיפים שובינסטיים וחוסר מודעות כל-כך בסיסי.
אני אשמח לפרט, אם תרצה.

[פשוט_אלון*]

אחלה תפרטי (שיניתי קצת את מה שכתבתי באמת זה יכול להקרא קצת מוגזם)

[אילת_מ*]

נשמע לי שזה אתה שלא ממש רוצה נשים, אחרת היתה לך דעה קצת יותר טובה עליהן.
אתה צריך להיות זה שיגיד להם "אין סיכוי שזה ילך ביננו", לצחוק בציניות.

ומה בדיוק תשיג בזה? שיתוף, אינטימיות ?
זה לא שאני לא מבינה, ושלא אמרתי הצהרות דומות לגבי גברים אבל חליק,
בעצם, אם כל מבוקשך זה לישון עם פצצה, אולי אתה צודק.
מאחלת לך שתקום בחתיכה אחת.
בעצם מאחלת לך לעקוף את משחק הכוחות, ולאהוב

[דליתוש_ב*]

יאללה בפירוט-
קודם כל, אתה צודק. יש נשים שזה מה שעושה להן את זה וזה בסדר גמור. יש בעולם מגוון נשים, ברוכה השם.

אבל

להגיד
מה שאני למדתי
ואז לתת את משנתך כאילו זה נוגע לכל הנשים בעולם, זו שובינסטיות.
שובניסטיות במקרה הזה מתבטאת בראיה פלקטית של נשים.
נשים, להזכירך, הן בני אדם. האם יש משהו שאתה יכול להגיד על כל הגברים?
לדעתי לא..
אני מעולם לא פגשתי שני גברים שהיו זהים או בעלי דפוסי משיכה ותקשורת זהים.
כמו-כן מעולם לא פגשתי שתי נשים עם דפוסי משיכה ותקשורת זהים.
ולכן כל משפט שאומר משהו על נשים ככלל, הוא (להגדרתי) שובינסטי. ובעצם כל הקבצה של פרטים בתוך תכונות אופי, רצונות, אמונות, מכלול חיים שלם זהה היא מהות השוביניזם.
אילו תמיד התכונות שמצדיקות את העובדה שגברים לבנים מתעללים באלימות במגזרים אחרים.
בחורות נמשכות ל Bad Boys
לא להיות צפוי בכלל, אתה צריך להיות זה שיגיד להם "אין סיכוי שזה ילך ביננו", לצחוק בציניות.
בתור בן זוג להשתולל איתו הן רוצות - גבר חזק שיגונן עליהן - מנהיג - לא חנון שהוא הפסיכולוג שלהן

יש עוד תחומים שאתה חושב שלהיות אלים בהם זה מושך?

עכשיו בו נדבר על הנשים שאתה מכיר (שמהן למדת).
באופן כללי, תכונות האופי הניבטות מתוך התיאור שלך הן נשים שמאוד אוהבות לסבול. השפלה, חוסר יחס, חוסר הקשבה, אי-ודאות וחוסר אמינות, הן הן התכונות המדליקות אותן בגבר וגורמות להן לעוררות מינית.
תחשוב על זה רגע. תחשוב על הבחורות שאתה מכיר, על בנות המשפחה שלך, הבחורות פה בפורום.
תחשוב עוד קצת.
ועוד קצת.
ועוד הרבה.

מה אתה חושב עכשיו?

האם הן באמת נהנות מהיחס הזה? האם אתה יכול לתאר לעצמך שאתה או מכריך הגברים תהנו אי פעם מיחס כזה?
האם יש בן אנוש אחד שאתה מכיר שאתה שיחס כזה יעורר בו אהבה ?
יש לי חדשות בשבילך.
רובן (אסור להכליל, זוכר?) פשוט לא יודעות שאפשר גם אחרת. לא יודעות שהן ראויות לאהבה, כבוד, הקשבה, תמיכה, רוך, קבלה.
הן מעולם לא זכו ליחס כזה. מאוחר יותר, בגילאי עשרה והלאה, יחס כזה מגבר נמצא בד"כ ביחס ישיר לכמות יחסי מין ולכן לא אמין, גם אם הוא כנה. כי נוצרת הקבלה בין מין ואהבה-
כלומר, "אני אוהב אותך מאוד, כל עוד את שוכבת איתי. אח"כ שוב תזכי ליחס מדכא, כמו שאת רגילה".
הרבה פעמים גם הגברים לא יודעים שהם מתעללים ומכחישים כל קשר לסיטואציה. בצדק. מבחינתם, (כמו מבחינתך) נשים נהנות לסבול, אז למה בדיוק הן מתלוננות?



איך זה קורה?
איך הגענו למצב בו אתה יכול לדמיין לעצמך שנשים ככלל, כמהות, כטבע ,(ואני יודעת שלא אמרת את זה מפורשות, זה השתמע בבירור, תשאל את הנשים האחרות פה בפורום) נהנות ממין שיש בו אלימות? (אני לא מגזימה, אלימות נפשית היא לא פחות אלימות, רוצה הסבר מפורט למה, או שאין צורך?)
איך אתה הגעת למצב הזה?

בוא נבדוק. הגישה הזו (נשים גומרות כשמשפילים אותן) מופיעה ב-
כל מקום.
נתחיל במובן מאליו.

1. סרטים פורנוגרפיים. לו אני הייתי חייזר והייתי לומדת על מיניות של נשים מסרטים כחולים, הייתי מגיעה למסקנות דומות לשלך. אם כי הרבה יותר מחמירות- "נשים אוהבות מין חזק, אוהבות להשלט, והן בכלל בכלל לא דומות לנשים שהולכות בכל רחוב ממוצע על כדור הארץ.

1. עיתונים פורנוגרפיים. אותו כנ"ל.

1. פרסומות. בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות, בשלטי חוצות, באינטרנט, בכרזות של מופעים.

כבר פחות מובן מאליו, אבל באמת כל מה שצריך זה להסתכל טוב על דמויות הנשים ועל המסרים המוצמדים עליהן.

1. עיתוני נשים. מפתיע? כן ולא. היום הבעיה היא כבר פחות התכנים עצמם. היום הבעיה היא המפרסמים שמצנזרים כל רמז שעלול לפגוע במכירת המוצרים שלהם.

1. בעיתונות ה"רצינית".

אל תאמין לי. תבדוק.
תעבור השבוע על העיתון כל יום. כמה תמונות של נשים מופיעות שם (לעומת גברים)? אילו נשים, באיזה הקשר? איך התמונה? טובה? אם לא, בת כמה המצולמת? מה הנושא בגללו כתבו עליה?

נשים, ככלל (עם יוצא מן הכלל כמובן) לא נהנות מאלימות. לא פיסית לא נפשית. (אני באמת מחדשת לך כשאני אומרת את זה? אתה צריך הוכחות?)
האם האשה שאתה מחפש היא זו שתהנה כאשר אתה מתעלל בה? למה?


אסור לספר לנשים שקמטים הם לא מכוערים. שהזקנה לא מכוערת. שומן הוא לא מכוער וכו'. אסור, עדיין, לגלות לנשים שהן לא מכוערות.
זה יפגע במכירות.
אסור, עדיין, לספר לנשים שתעשיית היופי היא לא לטובתן. היא לטובת הכסף שלהן. הדרך הכי טובה לודא שאישה תמשיך לקנות מוצרי יופי, טיפוח, אופנה (איפור, בשמים, קרמים, מוצרים לשיער, בגדים, נעליים, תיקים, תספורת, מניקור, פדיקור, ניתוחים פלסטיים), היא להשאיר אותה באופן קבוע במצב של נחיתות, בושה ואשמה.
איך עושים את זה? מראים רק תמונות של נשים "מושלמות". רק נשים צעירות. רק נשים "סקסיות", בפרסומות ובעמודי תוכן.

גורמים לגברים כמוך להאמין שרק נשים כאלו הן סקסיות או "פצצות" להגדרתך.

אתה חי בסרט פורנוגרפי סוג ז'. זה עצוב. גם בשבילך וגם בשביל הנשים שאתה פוגש.

תתחיל להסתכל טוב טוב מה מראים לך. ואל תאמין לאף תמונה. לאף מילה. לאף צליל.
לך לנשים שאתה מכיר באופן אישי, תסתכל עליהן נקי. אפשר ללמוד רק מנשים אמיתיות בשר ודם. כל השאר מעוות.

והמלצה אחרונה, לך ולכולן ולכולם. רכוש מהר את הספר "מיתוס היופי" של נעמי וולף. קרא אותו לפני הפעם הבאה שאתה יוצא עם בחורה.
אתה יכול לחשוב על זה כסגירת קארמה

ואני בכל זאת אשמח אם פשוט תמחוק את ההודעה שלך. היא איומה באמת. כאב לי לקרוא אותה כל פעם מחדש.