חינוך ובריאות

[אנונימי]

עוד בנושא: ||התקף אסטמה ||כאבים ודלקות באוזניים ||פרחי באך || כניסה להריון

[אורנה_וצפריר_שפרון*]

אנו הורים לשבעה ילדים, חיים בבית ומתנסים באפשרויות המזדמנות לחיינו, ילדינו גדלים בבית, אתנו, והחיים מזמנים לנו כהגדרת בתנו את האפשרות לבחור לחיות מתוך הרפתקה על פני עיסוק בהשרדות.
דף זה נוצר מתוך תפישת עולמנו כפי שהתגבשה במהלך עשרים ואחת שנים בהן גדלנו והפכנו לתשעה. בבסיס תפישת העולם כפי שהוא מצטייר בעינינו מתקיים בהכרח חיבור ישיר ואוטומטי בין חינוך ובריאות: דוגמא אישית בחינוך והגשמה עצמית בבריאות. הגדרה ומודעות לכל חלקי החיים (שוב, כפי שמצטיירים בעינינו), מהווים אם כן איזשהו טעם להרפתקה הזו הנקראת חיים. בריאות היא איכות החיים.
בדף זה אנו מציעים לקשור בין היבטים חינוכיים לבריאותיים, לדון בנושאים ובשאלות חינוך חופשי מן הבית מתוך היבטים התנהגותיים-בריאותיים של כל בני הבית מבוגרים כילדים.

במסגרת הדף הזה ינתנו הדרכות/תשובות/עצות/הכוונות לגבי כל מה שקשור ב"פרחי באך", אופן השימוש, אבחון עצמי, ובכלל כל מה שרצית לשאול בנושא.
משפחתנו חיה את "פרחי באך" מזה כשבע שנים. למידת הנושא התרחשה לבד ללא כל הכשרה חיצונית ממסדית אלא הנחייה מהכתובים ובעיקר של המקור: ד"ר אדוארד באך עצמו.
כמובן שכל שיטה נוספת מוזמנת לבוא לכאן ולשתף ולהשתתף.}

{אורנה
{הסתכלות אחרת על "מחלות חום" אצל ילדים.
"מחלות חום" אני מכנה את כל אותם מחלות בהם עולה החום, לעיתים בתוספת של צינון או שיעול, לפעמים גם בתוספת הקאות ושלשולים. הרופאים על פי רוב מכנים אותן "מחלות ויראליות" כלומר מחלות אשר הוירוסים גרמו להן. כאשר התחילו לברר למה יש הנדבקים במחלות אלה ויש שלא, הגיעו למסקנה כי אותם אלה שגופם נחלש מסיבה כלשהי, גופנית או נפשית, הם אלה אשר בגופם מוצא הוירוס כר נרחב לפעולה.

ואני רוצה להציג הסתכלות שונה. אקדים ואומר כי אין לי "השכלה רפואית" אלא רק ידע שנרכש קצת מקריאה ומאנשים שונים, ומנסיון חיי שלי.

מחלה היא דבר טוב! מחלה היא מנגנון יעיל ביותר לניקוי הגוף והנפש. לעיתים, כאשר מצטברים אצלנו רעלים, מתחים, עומס יתר, בגוף או בנפש, הגוף בוחר לו בדרך היעילה הזו – מחלת חום - לניקוי כל מה שלא נחוץ לו יותר. לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מה מנקה הגוף. לא תמיד זה נחוץ. המנגנון הזה יעיל גם כאשר איננו יודעים את הסיבות להווצרותה של המחלה.

כאשר ילד נוטה לחלות שוב ושוב, יש טעם לנסות ולברר מה גורם למחלות. מהו הגורם לעומס שהגוף מגיב אליו בעליית חום.
כשאני מנסה לברר סוגיה כזו אני לא מחפשת ממי הילד "נדבק", אלא מחפשת באורח החיים של הילד את האירועים שבעיצומם או אחריהם מופיעות מחלות כאלה. למשל: תקופת מעבר קשה של המשפחה, או אירועים החורגים מהשגרה בצורה יוצאת דופן – בהתרגשות שהם גורמים לילד או למשפחה כולה, מצב מתוח בין ההורים יכול גם כן להיות סיבה למחלות חוזרות ונשנות. אלה הן רק דוגמאות, יכולות להיות כמובן סיבות שונות, ואנחנו ההורים, יכולים מהתבוננות בילד למצוא מה הסיבה למחלות שלו.

כאשר אנו מוצאים את הסיבה נוכל לפעמים לשנות משהו באורח החיים כדי למנוע את השנות המחלה, אך לעיתים לא נוכל לעשות זו ואז נצטרך לשמוח על המנגנון היעיל הזה ולקבל את המחלה בהבנה כי יש לה תפקיד חשוב ביותר, היא מאפשרת לילד להתנקות מפעם לפעם ולהמשיך בחייו. אצל תינוקות, רואים הרבה פעמים קפיצה בהתפתחות אחרי מחלות – ילד מתחיל לזחול, ללכת, לדבר וכו'...

כמובן שהסתכלות כזאת על מחלות מזמינה דרכי טיפול המתאימים לתפישה הזו, אך איני רוצה להכנס כאן לאופן הטיפול (נשמור את זה להזדמנות אחרת). ברגע שמאמצים דרך הסתכלות שונה על המחלה מוצאים גם את הדרך הנכונה לטפל בה, ובילד.}


{אורנה וצפריר שפרון
{טיפול ברובד הפיזי והנפשי
יש להדגיש כי גם כאשר כתבתי שחרדה ופחד הם הגורם הנפשי לאסתמה, אין הדבר אומר שהטיפול ראוי לו להיות רק בצד הנפשי.
לפיכך, למרות שאנו יכולים לזהות (כולנו, גם את...) את ההיבטים הנפשיים של המחלות הפיזיות, יהיה זה בבחינת מקום לבחון ולטפל במקביל לטיפול פיזי.
בחינת הדברים אמורה להיות לאו דווקא אצל הילד, עדיף לבחון אצלנו כהוריו ולעיתים ללכת דור אחד נוסף אחורה או אפילו יותר מכך (זה קורה), זאת משום השפעתנו המוחלטת על הילד אשר בלית ברירה "מקבל" מאתנו "הוראות" מה להעלות לפני השטח. כהתנהגות או כחולי גופני.
כאשר אנו מתעלמים מכך ומטפלים רק בצד הפיזי, זרעים אלה, זרעי פורענות אלה, מכים שורשים ש"יניבו" מחלות או בעיות לאורך כל החיים.
כך קרה אתנו, עם הורינו וכן הלאה...

צפריר

{צפריר
{משהו על הקשר בין חינוך ובריאות.
כאשר אורנה חולה, צליל לא מרגיש טוב, גוני נסעה אבל כואבת לה הבטן, רונן מצונן וכואב לו הגרון, נגה עוד לא גמרה עם השעול הנבחני, נטע מנוזלת, ינאי סובל מחום, ואורין הקטן נוטף נזלת ודלקת עיניים כולל חום קל.
לא נשאר לי בכלל זמן לחינוך.
לא לחינוך ביתי או חופשי או מודרני, פוסט או פרה אנרכיסטי.
לא נשאר לי זמן בכלל.
לכלום.

לא לדאוג, זה אכן היה (בתוספת קלקול קיבה קטן שלי) בדיוק כפי שתואר. נא לשים לב, היה, בלשון עבר.}

{אורנה וצפריר שפרון
{ילדים משקפים את ההורים
(מועתק מ- התקף אסטמה)
פחדים, חרדות ושאר היבטים רגשיים או נפשיים שניתן לומר כי הם "שליליים", שמופיעים אצל ילדינו, מצביעים בבירור על אותם רגשות ומצבים אצלנו, ההורים.
כך פחדים וחרדות של הילדים מביעים את הפחדים שלנו, את החרדות שלנו.
כאשר ילד "לא יכול בלי אמא" – אפשר להניח במידה סבירה של דיוק כי האמא עצמה "לא יכולה בלי הילד, או בלי להיות אמו של הילד". כאן, חרדת הנטישה משרתת את שני הצדדים היטב.
הפחד מבעלי חיים (כלבים וכד') נובע מהסביבה ועולה באמצעות הילד אל הגלוי.
ההתפרצויות האלימות של ילד אשר "לא מסוגל להחזיק את עצמו", מייצרות בדרך ההשפעה ההדדית התפרצויות אצל ההורים. כאן נסגר מעגל בו "התאפקות" מוסווית של הורה ש"מתפוצץ" אבל מדבר בנועם (תוך חירוק שיניים) נכשלה כשלון חרוץ: מעבר לתחושת המתח וחוסר האונים של ההורה שעברה בדרך בלתי אמצעית לילד, עבר גם מסר לפיו "אסור" להתרגז או להתפוצץ, או אם תרצו להביע רגשות.
צפריר



{צפריר שפרון
{עצירות בהריון
(הועתק מ פטנטים לעצירות)
הסבות לעצירות בהריון למרות שלכאורה הן נתפשות כאילו הן קשורות בהריון הפיזי, קשורות יותר ברבדים נפשיים של תפישת האמהות וההריון כמצב המחייב קורבן.
כביכול אֵם או אשה הרה לא תהיה מספיק אמהית אם היא לא תסבול, תקריב קורבן. לפיכך, על מנת להשתחרר ממצוקות אלו (הדבר נכון גם לגבי הקאות) מתחייב שינוי יסודי בגישה למצב זה ובתפישת הקיום העצמי.

שינוי זה אינו יכול להיעשות מבלי מודעות עצמית, וארשה לעצמי להעיר כי כאן יכול הגבר, האיש, הזכר, הבעל, בן הזוג, להועיל רבות בהיותו תומך ומקבל את הצורך בשינוי הגישה.
שכן תפישת ההריון והאמהות כמחייבים הקרבת קורבן, בדרך זו או אחרת על ידי האשה, ברוב המקרים מונחת בתודעת בן הזוג באופן עמוק וקבוע. מכך, כאשר האשה מבקשת שינוי בהגדרת אמהותה והריונה למצב המביא אושר, עונג ושמחה, ובן זוגה אינו משתף פעולה יקשה עליה להתקדם בכוון זה.

הנושא רחב והוא כולל בתוכו את תפישת האמהות והנשיות הקולקטיבית במובנים רבים. תפישה שאיננה מחויבת המציאות וניתן להאשים בה את שני המינים גם יחד.

[אורנה_וצפריר_שפרון*]

אלונה,
ראשית איני רופא, חשוב להדגיש.
שנית, דלקות עיניים חוזרות ונשנות נובעות מתזונה עתירת שומן אשר ההיבט הנפשי שלה הוא הצורך לאגור רזרבות מעבר לנדרש. הטיפול שאת נותנת מעולה, בצד הנפשי כדאי לבדוק האם הצורך לאגור או האמונה במחסור באה ממך, מבן הזוג, אולי מדור ההורים. בכל אופן כדאי לשים לב מתי יש דלקת עיניים, האם זה קשור למצוקה של המשפחה, אפילו מצוקה זמנית.
לגבי הקאות, אין צורך להתרגש, זוהי דרך מצוינת של הגוף להוציא מתוכו מה שלא טוב.
ההיבט הנפשי של הקאות בדרך כלל הוא חוסר היכולת לקבל. מצב שבו מגיעים לרוויה, מה שנראה כל כך טעים, מה שכל כך מפתה הופך להיות לא רצוי, לעתים "מגעיל".

פתרונות:
במסגרת פרחי באך ניתן להשתמש בתמציות לשם איזון אנרגטי של כל נושא המזון והאוכל במשפחתך.
השימוש הראוי הוא על ידי כל בני המשפחה.
התמציות המתאימות כפי שאני "רואה" הן:

ערמון אדום red chesnut מס' 25, להסרת דאגנות וראיית שחורות.
אגוז walnut מס' 33, להגברת העמידות בפני השפעות חיצוניות.
תפוח הבר crab apple מס' 10, לקבלה עצמית ו"נקיון" הדלקות.

בין צמחי ישראל,
קיים מיצוי של המרווה אשר מטפל ביכולת לעכל מזון ברמה הפיזית, ולקבל ולעכל רעיונות ברמה הנפשית.
ותמצית השרשה של עץ בשם מכנף נאה אשר מאזנת את דחיסות או דלילות תהליך העיכול ברובד הפיזי, וברובד הנפשי
מאפשרת קבלת תהליכים בזמן, והבנה שהזמן מהווה חלק חשוב מהתהליך.
תמציות צמחי ישראל ותמציות "פרחי באך", ניתן להשיג אצלנו.

בכל מקרה כדאי לבחון האם ההנחות שהעליתי כאן מתאימות למקרה הספציפי.
צפריר

אני תקווה שעניתי לשאלותייך,
ושוב, איני רופא.

[אלונה_רוטר*]

צפריר נתת לי תשובה נהדרת. לא חיפשתי רופא אלא בן אדם שיתן לי הבנה ברמה נפשית
אין לי ידע בפרחי באך, אז אני אצטרך קצת הסברים. מתי לוקחים פרחי באך (ז"א כאשר חולים או כתרופה מונעת)?
עם אני מגלה מי ממשפחה משפיע לזה שיש לילדה מחלה ,אז כדי שגם הוא יקח פרחי באך?
כמה זמן לוקחים פרחי באך ובאיזה כמויות?
איך אני יכולה להזמין ממכם פרחי באך?
האם אנשים שמשפיעים הם אנשים שנפגשים איתם יום יום?
סליחה על הבורות

[אורנה_וצפריר_שפרון*]

אלונה,
"פרחי באך" היא שיטה פשוטה אשר מחייבת רק קצת שכל ישר ורצון.
ראוי שתרכשי ספר בנושא, יש כמה וכמה ספרים ביניהם גם ספר שאני כתבתי בהוצאת פרולוג בסדרה "בריא לדעת", אפשר להזמין באינטרנט, (תשאלי את איילת, כמדומני כך היא עשתה), לאחר מכן כדאי מאוד לרכוש ערכה של "פרחי באך " (שוב תשאלי את איילת).

לגבי זהוי מי שמשפיע על הילד.
לא יהיה זה נכון "להפיל" עלייך, על בן זוגך או מישהו אחר את האחריות לתגובות הילד, לכן במידה ואת אכן מתחברת לצורך הבסיסי לעבור טיפול למניעה, יהיה זה נכון שכל אחד מבני הבית יעיין בספר, יבחר לעצמו את התמציות המתאימות כפי שהאדם עצמו בוחר ולא על פי שמישהו אחר אומר (גם כאשר המישהו האחר מבין בזה, נאמר אדם כמוני), אלא על פי ההבנה שלו עצמו.
כך, כאשר אנחנו משתמשים בשיטה זו באופן קבוע, או לסירוגין, נלמד להגיע לאיזון אנרגטי נפשי ומכאן לאט, התהליך יוביל גם לאיזון גופני.
ובקשר להזמנת תמציות מאתנו,
פשוט, תיצרי קשר בדו"אל. [email protected]

[לילך_רם_שצופק*]

לילד שלי התנפחה עין שמאל לאחר שהוא בכה כי הפופיק שלו נכנס פנימה, והוא כבר לא כמו של תינוק...האם זה סימן לדלקת עיניים או שעורה?
האם יש למישהו מושג מה ניתן לעשות כדי לעזור לו?
תודה לילך.

[צפריר_שפרון*]

איני רואה קשר בין הדברים, במקרה זה עדיף ללכת למישהו שיכול לאבחן את הסימפטום.

[חאן-יא*]

צפריר, כמדומני תמיד יש קשר בין "הדברים". אבחון הסימפטום על פניו היה אחד הדברים שד"ר באך טען שלא פותרים את הבעיה ואף לא מקדמים את פתרונה. (אלא אם כן רק כדי לוודא שאין בעיה פתולוגית)
כמו שאני מבינה את המצב, לילך, אני מוצאת קשר ברמה הבאה:
תיארת מצב בו ילדך בכה על מצב שהשתנה בגופו, מצב שבהכרח מחייב אותו לאמץ את השינויים החלים בו שלא על פי רצונו. הגדילה שמעמידה אותו למול היותו גדול בשונה מהתינוק.
בכי רב תמיד משפיע על עיניים. בעיות בעיניים אומרות (בד"כ אצל מבוגרים) שיש לנו בעיה עם הקיים בחיינו, הלך הדברים, אי רצון לראות משהו שנעשה וכו". הצד השמאלי הוא הצד של הקבלה, ההשלמה וכו". (השמאל נחשב לצד היותר נקבי, שוב- הרגישות) היה עוזר לדעת איך התחיל הבכי. האם בגלל אח תינוק? האם (סתם) בשיחה?
מעבר להרגעה המקומית של העין יש נתינת תשומת לב מיוחדת לילד (כמו קומפרסים של לוונדר, תה ועוד). הייתי גם מתייחסת לרגשות של הילד. על כך שדברים משתנים. על השמח והעצוב שבזה. הרבה חיבוקים ומגע שילוו את ההסבר על כך שאפילו שהילד גדל, הוא תמיד תינוק בזכרונות. אפשר לראות תמונות מהינקות. לעמוד על הכיף שבגדילה ועל הדברים שמשיגים כשגדלים. (אפשר להזכיר שעזרנו לפופיק להירפא עם אלכוהול, והעובדה שהפופיק "נכנס" חזרה אומרת שלילד יש גוף בריא וחזק. וכמובן, לתת לילד את האפשרות (לציין באופן מילולי)
לבחור להיות תינוק ברגע נתון.
אני מקווה שעזרתי לך עם הדברים. כיום בתי נמצאת בשלב בו אני מדגישה ביחד איתה שהיא בוחרת להיות ילדה גדולה ו-או תינוקת.
אני מאמינה שזה עוזר משהו עם הבלבול שיכול להיווצר מהשלב בו עוד קצת תינוקות וכבר כמעט וגדולים. (למשל כשרצי רוצה עגלה בדיוק כמו לאחיינה התינוק)

באהבה.

[לילך_רם_שצופק*]

תודה רבה חאן -יא, אני חושבת שמה שאמרת מאד מתאים למצב כי טאי התחיל לאחרונה לדבר פתאום כמו תינוק , וגם יש לו אחות קטנה ואני בהריון מתקדם .הבעיה עם העין כבר עברה , אבל המקור עוד נשאר , אז שוב תודה על ההארה.

[צפריר_שפרון*]

חנית,
אבחון הסימפטום על פניו היה אחד הדברים שד"ר באך טען שלא פותרים את הבעיה ואף לא מקדמים את פתרונה. (אלא אם כן רק כדי לוודא שאין בעיה פתולוגית), ד"ר באך מעולם לא זלזל או טען שאין לאבחן ולטפל בסימפטום או בגוף הפיזי. טענתו העיקרית (לה הוא מספק כלי יוצא מהכלל - תמציותיו המופלאות) היא שאסור לשכוח את הצד הרוחני/נפשי/רגשי. שימוש קבוע, מושכל בתמציות באך אף יקטין את כמות ועוצמת הסימפטומים הפיזיים. לפיכך אסור להתעלם מהפן הפיזי - התעלמות תצביע על הזנחה עצמית ברבדים רגשיים, והזנחה עצמית היא גורם רב כוח למחלות פיזיות קיצוניות למדי.

לילך,
כשאני קראתי את שאלתך היה לי ברור משום מה שההתחבטות שלך היא האם יש לילד דלקת או שעורה.
פחות מצאתי שם בקשה להבין מה המקור הרגשי לעניין.
לא ראיתי קשר בין הפופיק שנכנס ולדלקת בעין, ואף לא בין בכי ודלקת בעין. עדיין איני רואה איזה שהוא גורם לדלקת או לשעורה בעין בתוך עובדות מסוימות אלה על השינויים בהתנהגותו ובחייו של הילד. אלה אינם נדרשים. שכן הגורם בא מלמעלה, לאו דווקא באופן מודע - בדרך כלל באופן לא מודע - מגיע היישר לעין שלו באמצעות הוריו.
מכאן הפתרון הקל ביותר טמון אף הוא בהוריו. לפיכך, ומתוך כך שאני לוקח בחשבון שאת יכולה לאבחן את עצמך ממש בקלות, דרך הגדרות פרחי באך, נראה לי שזה יהיה עדיף אלף מונים על פני קביעות אנרגטיות פחות או יותר מהם הגורמים הספציפיים למקרה הפרטי הזה.
לכן, הייתי מציע לך לעשות נסיון ולאבחן את עצמך ואת חוסר האיזון האנרגטי שלך בעצמך, לאחר מכן, תוכלי להחליט האם את רוצה גם לממש החלטה זו.
בכל מקרה זה יהיה הפתרון הרחב ביותר בעבור דלקות, שעורות ושאר מריעין בישין שיחסכו לעתיד לבוא.
זו כמובן המלצה, זה עובד וזה מופלא.

[חאן_יא*]

התעלמות תצביע על הזנחה עצמית ברבדים רגשיים
אנא, פרט.

דרך אגב, צפריר, אם תרשה לי, מותר לנו לפעמים, ממש לעיתים מאד רחוקות, לא לשים לב למשהו שהוא מאד חשוב, לטעות בהבנה או פשוט לפספס.
אני בטוחה גם שאתה מרשה לעצמך ללמוד משהו אפילו קטן מכל אדם בכל מצב.
בדיוק חשבתי איזה מזל יש לאתר הזה ולחברים בו, שיש אותך להתייעצויות והארות בעומק ופתיחות שאתה מגלה.
תודה.

לילך, בלילות האחרונים אני מרדימה את בתי עם סיפורים על היותה תינוקת, התבוננות בתמונות ממש כששתינו שוכבות ביחד, אני מספרת לה על דברים שהיא אמרה, עשתה וכו".
שמתי לב שזה מאד חשוב לה וממלא צורך מאד חזק בימים אלה.
לאחר מכן היא ישנה שנת לילה עמוקה ומחוייכת. טפו טפו טפו...

[צפריר_שפרון*]

חנית,
תודה על מחמאותייך.
מי בדיוק מרשה לנו לטעות או לפספס?, מי הוא זה שמאפשר לנו לטעות? בפני מי אנחנו צריכים ליתן את הדין? לא, כי אם יש מי שמתיר לנו לטעות, הוא או היא ודאי גם יכולים לאסור עלינו לטעות, למנוע מאתנו כל אפשרות לטעות.
יכול להיות שיש מישהו כזה. אולי "היא" קיימת.
עד שיופיעו השופט, המחוקק והתליין, יש להבין שטעויות הן תוצר לוואי של החיים.
"אני טועה משמע אני קיים", יש להניח שאני גם מטעה, אני מברך על הטעויות, אני מברך על החיים האלו עם הטעויות, הטעויות הנפלאות האלה (ואינני ציני) יכולות להיות, כל אחת מהן בנפרד וכולן ביחד, אחלה הזדמנויות.
לכן חנית, טעות היא לחם חוקנו.
לעניין התעלמות תצביע על הזנחה עצמית ברבדים רגשיים, ובכן התעלמות מהפן הפיזי, מהטיפול בגוף עצמו, תצביע ברבדים הנפשיים רגשיים על כך שהאדם אינו מטפל בעצמו, מזניח את גופו. במילים אחרות, ניתן יהיה להתבונן על אדם זה המזניח כל טיפול או התייחסות לגופו עצמו, ולהציע לו נאמר איזון ברבדים של התייחסות לגופו.
כאן באה לידי ביטוי חוסר האפשרות באמת להפריד בין גוף נפש. שכן היבטים גופניים נובטים מהנפש, כפי שהצמח עולה מהאדמה. כאשר הנפש מאוזנת הגוף בריא וחזק, כאשר הנפש יוצאת מאיזון עולות מחלות אל הגוף. טיפול במחלות, נתינת תשומת לב גם לגוף חיוניים אם כן מאוד, דווקא מהפן הרגשי/נפשי.

[נועה_בר*]

לצפריר ואורנה שלום
כבר ימים מספר מאז שגיליתי את הדף הזה ואני מחכה להזדמנות להחיות אותו.
לפני מספר שנים כתבתי בין השאר (למגירתי בלבד) את השורות הבאות:

"אני הומאופתית, אך לפני כן תחום העיסוק העיקרי שלי היה חינוך.
בריאות וחינוך לפי הבנתי חייבים ללכת יחד מכיוון שהם אחד! צריך פשוט לנקות את הדעה שיש לנו על "השם" או "הכותרת", ולנסות לרדת לעומק ההבנה של החיים!
חינוך ובריאות שניהם עוסקים ברכישת ידע, ניסיון וחוויות בחיים.
חינוך = להתמודד, לסמוך, לגלות איך להתייחס או להגיב נכון למצבים שונים הנקרים בדרך!
בריאות גם היא מורכבת מהתמודדות גילוי והתייחסות נכונה למצוקות ומצבים שונים !
הבריאות - כלימוד של האדם את הגוף, דרך הגוף - את הנפש.
החינוך - לימוד של המחשבה, הרגש, הנפש דרך חוויה וניסיון, יצירה והתפתחות.
בעצם שילוב חינוך ובריאות הוא כמו שילוב גוף - נפש!
אי אפשר להפריד ביניהם.
שניהם רוצים ללמד את האדם איך להצליח להתמודד טוב יותר עם מצבים שונים, להתפתח ולגדול
כאשר יש רגישות או מצוקה מסויימת - בכל תחום בחיים, פיזית או נפשית תהיה לכך תגובה שיש להכיר בה."

היום מצאתי את הסיבה הטובה להחיות את הדף אחרי שקראתי את הדף מה שרופאים לא רואים . ובעיקר את דבריו של צפריר.
ילדים החולים במחלות קשות בהחלט מהווים חלק ממשפחה שלמה החולה באותה מחלה.

_כאשר נקודת המבט מורחבת הרי שניתן להניח בצד את השיפוט ופשוט לקבל את העובדות כפי שהן.
שהרי לא יעלה על הדעת שבמכוון ההורים מייצרים ילד חולה על מנת שלא יאלצו להתמודד עם הברורים האישיים שלהם בחיים. דברים אלה מתרחשים בתואם מושלם ובדרך כלל ובמובנים רבים שלא מדעת ההורים. עם זאת, מחלת הילד או מי מבני המשפחה מובילה בהכרח לאותם ברורים אישיים וכך משרתת את כולם._
ומדבריה של בשמת אני חושבת - איך אפשר פה להבדיל בין "גנטיקה" לבין "חינוך" או "דפוס התנהגותי משפחתי"?

ואני רוצה להביא דוגמא אישית "הפוכה" ולשאול אתכם:
אני וזוגי וודאי וודאי לא שלמים "ובריאים" בתחום הנפש, כך אני רואה את רוב האוכלוסיה. יש תיקונים ויש לימודים - בלי סוף, (תודה רבה )
וילדתי שהיא בת שנה ושלושה חודשים היא ילדה מאוד בריאה, שמחה ומתפתחת אפילו קצת מהר לגילה ( טפו, טפו ).
אם היתה "חולה" זה היה קל יחסית ועבר מהר מאוד, וזה היה אולי שלוש פעמים מאז נולדה.
אז מה בעצם קורה פה? לדעתי, איך שאני הייתי רגילה לחשוב, שהילדה תגיב הרבה יותר לקשיים הרגשיים שבבית!
איפה והאם אני טועה?

[צפריר_שפרון*]

אני וזוגי וודאי וודאי לא שלמים "ובריאים" בתחום הנפש, כך אני רואה את רוב האוכלוסיה. יש תיקונים ויש לימודים - בלי סוף,

ומכאן, מתוך תפישתך הבהירה את החיים הנכם שפויים לחלוטין, ונמצאים בריאים לחלוטין. שהאיזון עצמו ניזון מתהליכי יציאה מאיזון וחזרה לאיזון.

לכן, היות ונורמליים לחלוטין, עם כל מגבלותיכם, ע כל הטעויות שעוד תעשו - ילדתך - נורמלית ומאושרת.

[שואלת*]

מחלה היא דבר טוב! מחלה היא מנגנון יעיל ביותר לניקוי הגוף והנפש. לעיתים, כאשר מצטברים אצלנו רעלים, מתחים, עומס יתר, בגוף או בנפש, הגוף בוחר לו בדרך היעילה הזו – מחלת חום - לניקוי כל מה שלא נחוץ לו יותר. לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מה מנקה הגוף. לא תמיד זה נחוץ. המנגנון הזה יעיל גם כאשר איננו יודעים את הסיבות להווצרותה של המחלה.

מסכימה מאד שמחלה (מהסוג הסוער, לא הכרוני..) היא סימן לבריאות.

מחפשת עזרה בחידוד ההבנה של התהליך שאני נמצאת בעיצומו.
מבחינות רבות אני עוברת תהליך טוב ועוצמתי. הבנה יותר עמוקה של תהליכים, רגשות, צרכים, אני מתקרבת יותר למימוש רצונותי, התחלנו חינוך ביתי (שאני מאד מאמינה בו)...כאילו תחום המודעות והרוח מתרחב, והולך לכיוון טוב ורצוי..
ומצד שני, אני חולה המון! ב4 החודשים האחרונים חליתי 4 פעמים. פעמיים בדלקת גרון ממש קשה ועוד פעם בצננת קשה ועכשיו עוד פעם כואב לי הגרון והראש....המחלות מופיעות תמיד אחרי כעס או מין עליית מדרגה רגשית או יותר נכון, ירידה לעומק הדברים. מחלות עם חום גבוה ותשישות..
ואני קצת מאבדת כיוון. אם טוב אז למה חולה כלכך הרבה? האם זו רק אשלייה של טוב ובעצם עומס קשה מידי למערכת? אולי אני לא באמת מסוגלת לעמוד בחינוך ביתי למשל? הגופנפש מנקה את עצמו ממשקעים של העבר? הרבה אנרגיה של כעס, תחושה של גרון מכווץ.... מחמיר לפני קבלת וסת.

חשבתי להתחיל עם פרחי באך. אבל אני אשמח להבין טוב יותר את הכיוון.
(מקוה שזה המקום המתאים לשאלה..)
תודה רבה רבה.

[צפריר_שפרון*]

שואלת,
את מוזמנת לדף פרחי באך.
בההחלט כוון טוב בעבורך.

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם !היתי רוצה לשאול האם מישהו יוכל לתת עצה בקשר לבני בן העשרה חודשים שהיספיק החורף ליהיות המון חולה כל צינון הופך לברונכיט או קשיי נשימה וכמו כן עולה לו החום. כיון שאנחנו לא בעד טיפולים אגרסיבים לפעוט אולי מי מכם שיכול להמליץ על שיטת טיפול טיבעי שמועילה במקרים שכאלה?וגם מה עושים כאשר בתינו בת השנתיים ועשרה חודשים חולהבדלקת גרון עם חום כשבוע ומסרבת ליטול טיפול ?בתודה מראש רזי

[ענת_קדם*]

דף מיוחד שעוד רק ריפרפתי עליו ואקרא בהמשך לעומק, אני המומה מכך שמצאתי אותו דרך איזה גריין שראיתי ובדיוק עלית ,צפריר שפרון, בשיחה שלי לפני פחות משבוע. מיום כניסתי לאתר מנסה אני להבין מי אתה כי ראיתי תשובות שלך פה עוד בתקופת ההריון אך מעולם לא בחרתי לבדוק מי אתה ובמה אתה עוסק רק אי שם עלתה השאלה והינה- מיקריות החיים...
אני רוצה להעלות שאלה מקווה שתוכלו לענות לי.
יש לי ילד מיוחד עד מאוד, קריסטלי ורגיש כבן שנה ושלוש.
עוברת על הבית שנה לא פשוטה. אני מיום הלידה התחלתי תהליך חיבור לעצמי תוך גילויים לא פשוטים על חיי. הלידה עוררה זאת למעשה אני מגלה את עצמי מחדש כמו לידה.
הילד אינו ישן מיום היוולדו ולו לילה אחד רצוף.
אין מדובר בהתעוררויות תכופות בלבד כי זה קיים בתקופות אלא יותר קימה ואי רצון לחזור לישון. כלומר לא משנה מה קורה במשך היום ומה רמת העייפות הוא יתעורר ב2:30 בלילה ויהייה ער עד 5:00 שם תדרש עזרה ממני להרדימו. למען האמת תמיד תדרש עזרה ממני.בצהריים זה יכול להגיע לשעות 3,4 שעות להשכיב לישון תוך תנועה ניענוע ועוד.
יש תקופות שזה רק שעה וחצי של עירות בלילה ויש שיותר.
אני ראיתי שיש תקופות בהן הוא מבצע קפיצה התפתחותית-ונראה כי יש לו קושי לעכל את התובנות שלו ואז זה קורה.
אני יודעת כי יש קשר עם התהליך שלי. אנחנו מחוברים חיבור חזק ועוצמתי. היו תקופות בהן הוא היה קורא לי כדי להניח יד מחזקת תחילה על מרכז החזה אחר כך על הבטן ורק כשהיה בטוח שאני בסדר היה משחרר. לא עזרו השיחות שלחשתי לו "אמא בסדר- אין מה לדאוג".
היום אני כבר חזקה בהרבה ואכן אינני נקראת כבר לקבל אנרגיות ממנו אך השינה נותרה בעינה. ניראה כי הוא כמו שומר הסף- בודק כל רחש.
להעיר אותו אגב ביום זה סיפור אחר- הוא ישן עמוק כל כך.
האם זה יחלוף כאשר התהליך שלי יגיע לנקודת שיחרור מסויימת?
האם זה בכלל בהכרח קשור אלי?
איפה החלק שלו בעניין?
איך ניתן לשנות?
האם פרחי בך הם כיוון שיכול לעזור?