טיפול הומיאופתי וגירושין

אני זקוקה לעזרה ועצה.
אחרי 3 שנים שבהם ילדיי (ואני) מטופלים בטיפול הומיאופתי קלאסי בהצלחה מרובה, אבי ילדיי החליט לפתוח במתקפה על הטיפול ההומיאופתי. הטריגר לכך היה החלטתי לשים גבול למנהגו לעשות בביתי ביקורי פתע, בלי תיאום ולהתעקש על כך גם כשזה ממש מפריע. לדעתי, מתוך אינקובציה שלו בזעמו, החליט שיתנקם בי בדבר שהוא ציפור נפשי, הטיפול ההומיאופתי. עכשיו הוא דורש ממני להפסיק מייד לטפל בילדים שלו עם חומרים שלדעתו "מרעילים" אותם (נשבעת שזו המילה שהוא השתמש בה! שבעיניי ממחישה כמה הוא מטורף!). כדי למצוא תמיכה רציונאלית לאמירתו הוא נאחז בכך שאחיינית שלי הגיבה לרמדי שקיבלה בעצירות קשה, שהסתבכה בגלל שאמה (אחותי) לא טיפלה בעצירות בשום דרך שהיא וגם לא שמרה על קשר עם ההומיאופתית.
בקיצור, אני חוששת מכך שהסכסוך הזה יסתבך. הוא מאיים לפנות למשטרה ולטעון שאני מזיקה לילדים. לא יודעת איך יתייחסו לכך במשטרה. בעבר, בעקבות תלונותיו שאני מזניחה או מזיקה לילדים, כבר עברנו בירור אצל פקידת סעד לחוק נוער. כבר אז עלה עניין הטיפול ההומיאופתי ופקידת הסעד החליטה שמאחר והילדים נמצאים במעקב גם של רופאים קונבנציונאלים, הטיפול ההומיאופטי אינו נחשב הזנחה או סיכון של הילדים. בנוסף, אני רוצה לדעת מהו מצבי המשפטי. האם ידוע למישהו על תקדימים בעניין הזה של טיפול הומיאופתי או אלטרנטיבי וגירושין ?
בעיה נוספת היא שמאז ומתמיד הוא אומר לילדים את "דעתו" על תיפקודי כאימא, כולל להגיד לילדים שאני נותנת להם אוכל מקולקל (כי נתתי לסיר להתקרר על הכיריים בלילה ולא הכנסתי למקרר, או כי לא מנעתי מהילדים לאכול משהו שנפל על הריצפה). אני פוחדת שהוא עכשיו יסית את הילדים נגד ההומיאופתיה שהם גם כן מאוד אוהבים...
אגב, הילדים בגילאי 6 ו-3.
אשמח לכל עצה, מידע או הצעה.

[המרגיעון כותב לי - השיוויון האפשרי הוא שוויון הנפש. האם כדאי להתייחס לאיומיו בשוויון נפש ?]

קראתי אותך, פשוט נורא מאוחר והמוח אצלי לא מתפקד בשעות כאלו, אבל יש כמה שאלות -

האם הוא מממן את הטיפול ההומיאופטי?
האם מעורבת בגירושים שלכם פקידת סעד לסדרי דין?
מה הסדרי הראייה? כמה הוא מעורב?

אחרי התשובות, אחזור מחר קצת יותר רעננה, ואנסה לסייע

רויטל,

הוא לא מממן את הטיפול ההומיאופתי. אני מממנת אותו בעצמי ובעזרת ביטוח פרטי שעשיתי לילדים.
עדיין לא מעורבת בגירושים פקידת סעד לסדרי דין. חשבתי לערב אותה. כדאי?
הסדרי הראייה שהוא בחר כרגע הם שני אחר הצהריים בשבוע. בין השעות 16:30 עד 20:00. סה"כ 7 שעות בשבוע. לפי בחירתו, הוא לא לוקח אותם בסופי שבוע והם לא ישנים אצלו בלילה.

תודה על הירתמותך לסייע.

אוי כמה אטימות. ועל גבם של הילדים. איך בן אדם שוכח הכל (אם בכלל ידע לפני...)וככה מרשה לעצמו להתפרע.
למה אנשים פועלים כל כך מהאגו. מה עם הנפשות של הילדים שלו? זה לא מעניין אותו?
מה הוא חושב שהוא עושה? מתנקם? במי?
למה שלא תתפסי איתו שיחה הכי שפויה שאת יכולה להשיג ותדברו על נפשם של הילדים??
שיעזוב אותך במנוחה.
שיזכור שאת לא אשמה שאת לא אוהבת, גם הוא לא.
זה קורה ומפה שינסה לקוות שלך יהיה הכי טוב בתור אמא של הילדים שלו ואת תקווי להכי טוב בשבילו בתור אב ילדייך.
מה כל כך קשה להבין? שיתבגר!!!
סליחה על ההשתפכות גם אני כבר לא מפוקסת

כבר אז עלה עניין הטיפול ההומיאופתי ופקידת הסעד החליטה שמאחר והילדים נמצאים במעקב גם של רופאים קונבנציונאלים, הטיפול ההומיאופטי אינו נחשב הזנחה או סיכון של הילדים
נשמע שהמצב לטובתך ואין מה לדאוג

למה אנשים פועלים כל כך מהאגו. מה עם הנפשות של הילדים שלו? זה לא מעניין אותו?
מהדברים נשמע כאילו כדאי לשקול את האפשרות שאולי הוא באמת מאמין במה שהוא עושה (שהרמדי'ז האלה הם רעלים, למשל, אחרי המקרה של אחייניתו. או שלאכול מהריצפה ולהשאיר אוכל בסיר זה רע). לא שאני מנסה להציגו כמלאך, אבל אני מציע לשקול להתייחס אליו כאל אדם רציונלי עם אידיאולוגיה מאחורי המעשים.

נראה לי שכל הרציונל שלו כרגע (ואולי לא רק כרגע), מסתכם בלגרום לך עגמת נפש ולהצר את צעדייך.
הוא רוצה לשלוט ולהחזיר לעצמו את כבודו האבוד.
מהבחינה הזאת באמת יש להתייחס אליו כאל איום, לא ככ מהצד המשפטי, אלא מצד נפש הילדים.
לא נראה לי ששיחה שפויה איתו אפשרית ככ, הרי אחרת בטח היה אפשר מלכתחילה להציל את האהבה, אולי לנסות להרגיע אותו, שיחה שמשדרת משהו בסגנון "אתה צודק", זה לא אומר שצריך לשנות משהו באמת, סה"כ כמה שליטה יכולה להיות לו עם 7 שעות בשבוע, אלא לשדר משהו מרגיע ומכבד: אתה אבא של הילדים, יש לדיעה שלך מקום, ואשקול את טיעוניך. אחר כך היישום של זה יכול להישאר יותר מעורפל: התייעצתי עם רופא - הומיאופט(יש הרבה שהם גם וגם), ואני פועלת לפי עצתו המקצועית...
זה באמת אחד המצבים הקלאסיים של ההרס של גירושין, וצריך המון חכמה ואורך רוח בשביל לא לגרום לו להסלים את מעשיו והסתותיו. היה הכי טוב אם אפשר למצוא מישהו מקצועי שיש לו גישה אליו ולשכנע אותו שלא ללחום על גב הילדים. אם הוא ירגיש שמכבדים אותו, כי הרי הוא דחק את עצמו לפינה כאבא ועזב את המושכות, עכשיו אולי קשה לו עם זה, אבל אם ירגיש שמכבדים אותו ודיעותיו כאב לילדים, נראה לי שהוא ירפה. בסה"כ בטח לא סתם הוא בחר להיות כה מעט מעורב, ולא נראה לי שישמח שיותר אחריות תיפול עליו. זה יותר נראה כמובן שמשהו אישי נגדך.

המון

ובהצלחה במצב הקשה שאת מתמודדת איתו @}

הוא לא מממן את הטיפול ההומיאופתי. אני מממנת אותו בעצמי ובעזרת ביטוח פרטי שעשיתי לילדים.

אז מאין האיום שהוא "יפסיק" לך את הטיפול?.... מה? באמצעות זה שהוא ינסה להוכיח שאת פוגעת בהם?
אני רוצה להרגיע אותך (אני בצד של מקבלי ההחלטות) שכאשר אנחנו נתקלים באיומים כאלה, ועם האשמות כאלה כמו שציינת (לגבי האוכל המקולקל לדוגמא), אנחנו מבינים עם מי יש לנו עסק.

עדיין לא מעורבת בגירושים פקידת סעד לסדרי דין. חשבתי לערב אותה. כדאי?

כמה זמן אתם גרושים? למה חשבת לערב אותה? איך זה שהיא עד עכשיו לא מעורבת? איך התגרשתם? בית משפט לענייני משפחה היה מעורב? עברתם גישור?

סליחה על מפולת השאלות, פשוט אני באופן אישי מאמינה שלא כדאי להסלים סכסוך, ופנייה לפק"ס היא בהחלט הסלמה. זה צעד חד צדדי פרובוקטיבי, ויכול להתפס על ידיו כאיום גדול שעוד יותר יפר אותו משלוותו. נשמע גם שהגרוש שלך טיפוס, אההה..., איך לומר - קצת קשה, ואם את הצד המתון במשפחה, את יכולה לעזור.
היתרון בפניה שלך לפק"ס היא שאת מראה שאינך חוששת מזרועות החוק, ואת בעצמך יוזמת מפגש עם מי שהגרוש שלך לכאורה מאיים עלייך בהפעלתו. אני מובנת?

הסדרי הראייה שהוא בחר כרגע הם שני אחר הצהריים בשבוע. בין השעות 16:30 עד 20:00. סה"כ 7 שעות בשבוע. לפי בחירתו, הוא לא לוקח אותם בסופי שבוע והם לא ישנים אצלו בלילה.

לא מאד מאד אינטנסיבי. לפי תיאורך, לאבי ילדייך השפעה מאד גדולה שיכולה להפר את השלווה בביתך, וחשוב מאד שאת תמנעי ככל יכולתך מלהכנס גם לתפקיד הזה. אל תלכלכי עליו בפני הילדים, תציגי אותו כדמות אב חיובית. להם זה לא משנה שהוא חרא של גרוש. הוא אבא שלהם. תראי להם שאפשר גם אחרת. הם קטנים מדי להתמודד עם מה שקורה, ולך יש תפקיד מאד חשוב בלשמר את זה שיהיה להם אבא.
הוא עושה שטויות, ואם הוא אדם בריא בנפשו, הוא יתפוס את עצמו בשלב כזה או אחר.

תרגישי חופשי להעזר.

אולי לנסות להרגיע אותו, שיחה שמשדרת משהו בסגנון "אתה צודק", זה לא אומר שצריך לשנות משהו באמת, סה"כ כמה שליטה יכולה להיות לו עם 7 שעות בשבוע, אלא לשדר משהו מרגיע ומכבד: אתה אבא של הילדים, יש לדיעה שלך מקום, ואשקול את טיעוניך.
כוכב, ניסיתי את הצעתך היום, ישבתי ונשארתי קשובה ורגועה. נראה שזה קצת הרגיע אותו אבל הוא בא נעול על כך שהוא רוצה ממני התחייבות בכתב שאני מקפיאה את הטיפול ההומיאופטי עד לאישורו. לא הסכמתי. אני לא מוכנה לתת לו לנהל אותי.

_אז מאין האיום שהוא "יפסיק" לך את הטיפול?.... מה? באמצעות זה שהוא ינסה להוכיח שאת פוגעת בהם?
אני רוצה להרגיע אותך (אני בצד של מקבלי ההחלטות) שכאשר אנחנו נתקלים באיומים כאלה, ועם האשמות כאלה כמו שציינת (לגבי האוכל המקולקל לדוגמא), אנחנו מבינים עם מי יש לנו עסק._
רויטל, תודה לך על האמירה המרגיעה הזו. הדרמות והאיומים שלו מצליחים לערער אותי ואני פוחדת שיצליח לבלבל את המערכת כך שתשתף פעולה עם החבלות שלו.

חייבת להפסיק עכשיו. אמשיך להעזר מחר.

תודה. @}

כמה זמן אתם גרושים? למה חשבת לערב אותה? איך זה שהיא עד עכשיו לא מעורבת? איך התגרשתם? בית משפט לענייני משפחה היה מעורב? עברתם גישור?

הוא עזב את הבית לפני שנה וחצי. על ההסכם מזונות וכו' חתמנו בספטמבר האחרון. הגענו להסכם בתהליך גישור ארוך שעברנו ביחידת הסיוע של ביהמ"ש. שם גם הוצע לנו, בגלל עוצמת המתחים וחוסר התקשורת בינינו, לערב פק"ס. הוא לא הסכים לכך מרצונו ואני באמת נמנעתי מלעשות צעד חד צדדי.
מצד שני, ניסחת היטב משהו שאני חשה באינטואיציה:
היתרון בפניה שלך לפק"ס היא שאת מראה שאינך חוששת מזרועות החוק, ואת בעצמך יוזמת מפגש עם מי שהגרוש שלך לכאורה מאיים עלייך בהפעלתו.
מניסיוני, גבולות ברורים ותקיפים "מאפסים" אותו ואני חשה שאני לא מספיק תקיפה ועקבית כשאני מתמודדת איתו לבדי. לפעמים המתינות שלי נתפסת בעיניו כחולשה. לפעמים היא מרגיעה.
עוד סיבה שחשבתי לערב פקידת סעד היא כדי לעצור את ההסתה של הילדים נגדי. אני גם שוקלת אפשרות לקחת את הגדול שלי לטיפול פסיכולוגי. היום כשהעליתי זאת בפניו (של האבא), הוא נאחז בזה כקלף מיקוח ואמר שישתף פעולה אם אתן לו מסמך בנושא הטיפול ההומאופתי... הוא לא יפספס אף הזדמנות להפעלת כוח. השימוש הזה בילדים כדי לפגוע בי מרתיח אותי ועושה לי חשק להכניס לו בחזרה. אני מתאמצת להתאפק מתוך אותה מחשבה שלך שלא כדאי להסלים סכסוך. אגב, יש כאלו שדווקא הגישה הזו, הזהירה מולו, היא זו שמעודדת אותו להמשיך בכוחנות כלפיי. שאולי דווקא אם ה'תפקידים' בינינו היו קצת מתהפכים ואני הייתי מסלימה הוא היה הופך יותר מתון. לא יודעת מה נכון )-:

רויטל, בעקבות האמירה המרגיעה שלך על'מקבלי ההחלטות' נולדה בי מנטרה מרגיעה:
אני סומכת על כך שהרשויות ייראו שאני מטפלת בילדים היטב ודואגת לבריאותם הפיסית והנפשית.

תודה.@}

מניסיוני, גבולות ברורים ותקיפים "מאפסים" אותו ואני חשה שאני לא מספיק תקיפה ועקבית כשאני מתמודדת איתו לבדי. לפעמים המתינות שלי נתפסת בעיניו כחולשה. לפעמים היא מרגיעה.

תראי, כיוון שמדובר בנפשות, ואת מכירה את הדפוסים של בעלך היטב, את צריכה לשקול כיצד ובאילו כלים את מתמודדת עם המשבר הנוכחי. עומדים ברשותך מספר כלים, חלקם פאסיביים וחלקם אקטיביים. אם את מרגישה, כמו שאת מציינת פעמיים ש
אם ה'תפקידים' בינינו היו קצת מתהפכים ואני הייתי מסלימה הוא היה הופך יותר מתון
אז את כנראה צריכה לנקוט בגישה יותר אקטיבית. השאלה היא האם את גם חושבת ומאמינה שזה נכון. אלה מצבים שיודעים איך נכנסים אליהם, ולא תמיד יודעים איך יוצאים מהם. אני לא מכירה את בעלך, אבל אני לא הייתי נצמדת לאמונה שאם את תתקפי הוא יתקפל. לפעמים דווקא יוצא כל כך הרבה רעל, ואת עלולה למצוא את עצמך בסערה שלא כיוונת אליה. את בטח יודעת כמה קשה להוכיח ש"אין לך אחות".
העניין של פנייה לפק"ס בגלל ההסתה הוא ענייני ומוצדק מאין כמוהו, אבל דקה לפני -
האם יש לך אפשרות לדבר איתו? כלומר, יש עם מי לדבר?
האם את יכולה לשתף אותו במצב של הילדים ובמצוקה שהם נקלעים אליה? האם יש לו בטן רכה כשזה נוגע לילדים?
איך הוא העריך את ההורות שלך בעבר? מה נקודות החולשה שלו?

ומה העניין שלו עם הטיפול ההומאופטי?.... תנסי רגע לחשוב על מה זה יושב לו? מה כל כך מפריע לו?
הרי זה לא קשור לילדים - זה משהו בך.
בואי ננסה להבין את זה, ומשם (אני מאמינה) אפשר לפתור הרבה גם בדרכי נועם.

לסכסוכים יש דינמיקה משלהם, ואני דווקא מאמינה בשלבים ראשוניי לפחות, בגישה יותר מפשרת. יש לכם שני ילדים, והדבר המשותף לשניכם (נו... מה לעשות... עדיין יש ביניכם משהו משותף) - הוא אהבתכם לילדים. אפשר להוציא מזה משהו טוב.

_בעקבות האמירה המרגיעה שלך על'מקבלי ההחלטות' נולדה בי מנטרה מרגיעה:
אני סומכת על כך שהרשויות ייראו שאני מטפלת בילדים היטב ודואגת לבריאותם הפיסית והנפשית._

זה נכון! אמנם יש כל מיני "תופעות" בקרב אותם מקבלי החלטות, ופקידות סעד שאני באופן אישי הייתי שוללת להן את הרשיון, אבל רובם בעלי הגיון בריא, ראייה תקינה של המציאות, ואבחנה ברורה בין טפל לעיקר ובין אמת לשקר, בעיקר בסכסוכי גירושים (שמובילים לפעמים אנשים לשגעון מוחלט).
אם וכאשר תגיעי לפק"ס, אני אעזור לך.

תודה
בשמחה @}

רויטל, מעניין לקרוא מה שאת כותבת. תודה גם בשם קוראות אחרות.

ראויה, גם אם לא רוצה להיות אסרטיבית, את צריכה גבולות ברורים מאוד ועקביות מוחלטת. למשל, אם את לפעמים מרשה לו לקפוץ אליך בלי הודעה ולפעמים לא, אז אל תרשי לו בכלל אף פעם, עד שזה ייקלט.

_ומה העניין שלו עם הטיפול ההומאופטי?.... תנסי רגע לחשוב על מה זה יושב לו? מה כל כך מפריע לו?
הרי זה לא קשור לילדים - זה משהו בך.
בואי ננסה להבין את זה, ומשם (אני מאמינה) אפשר לפתור הרבה גם בדרכי נועם._

גם אני חושבת שאם אבין על מה הדרמה הזו יושבת תיפתח לי דלת...
אז אנסה להעלות מחשבות והשערות:
בפגישה האחרונה הוא אמר, בין השאר, שאני כל הזמן תופסת אותו בנקודות החלשות שלו... אני חושבת שכך חש כאשר עצרתי, באחת, את 'מדיניות הבית הפתוח' שבה הוא מבקר באופן חופשי, יומיומי, את הילדים בבית שלי, בימים שבהם אינם הולכים אליו. אני חושבת שהוא מנסה לתפוס אותי במקום פגיע ורגיש עבורי והוא יודע כמה הטיפול ההומיאופטי חשוב לי.
מצד שני, מאז ומתמיד הוא לא התלהב מההומיאופטיה. סומך יותר על טיפול קונבנציונאלי וחושב שאני פאנטית מידי באמונתי בהומיאופטיה.
אחד הדברים שהוא חוזר ואומר זה שהוא דורש שאתחשב בדעתו ואשתף אותו בהחלטות איזה טיפול לתת לילדים. הייתי רוצה לעשות זאת, אבל זה בעייתי כי אנחנו רואים את הדברים באופן מאוד שונה וגם לא מצליחים לדבר במצב של אי הסכמה. למעשה, זו הסיבה שנפרדנו. כתוצאה מכך הוא מרגיש לא נחשב, לא חשוב ולא משפיע על ילדיו ועליי. אמר שמרגיש כמו כספומט. זה לא מה שקורה בין רוב הגרושים?

אני חושבת שהוא מנסה לתפוס אותי במקום פגיע ורגיש עבורי והוא יודע כמה הטיפול ההומיאופטי חשוב לי.

כן, ככה זה נראה. זה קשור אליך, ולאו דווקא לטיפול או להתנגדויות שלו לטיפול.

בפגישה האחרונה הוא אמר, בין השאר, שאני כל הזמן תופסת אותו בנקודות החלשות שלו

נשמע ממך שהוא דווקא חלש יחסית, ולא דמות אימתנית. (תקני אותי אם הרושם שלי מוטעה).
הוא פשוט כנראה מנסה ל"החזיר" לך, וכמו שאמרת, תופס אותך בנקודה החלשה שלך.

אני חושבת שכך חש כאשר עצרתי, באחת, את 'מדיניות הבית הפתוח' שבה הוא מבקר באופן חופשי, יומיומי, את הילדים בבית שלי, בימים שבהם אינם הולכים אליו

אולי הוא נעלב מאד מאד?
האם זה בית שגרתם בו במשותף לפני הגירושים? בית שהוא היה צריך לעזוב?
תהרהרי בזה רגע.
גברים מאבדים המון בגירושים, ואחד הדברים הראשונים - זה את הבית שלהם.
דבר נוסף שהם מאבדים - זה את מה שאת מציינת - השליטה על חיי הילדים ברמה היומיומית, ובכלל.
אם הוא מרגיש שהוא מנוטרל, ומרגיש מנוצל מבחינה כספית, זו ההזדמנות שלך לתקן את הרושם.
לך יש תפקיד מכריע בהתנהלות שלו מולך. תזכרי את זה תמיד.

חייבת ללכת. אחזור אח"כ

_אם הוא מרגיש שהוא מנוטרל, ומרגיש מנוצל מבחינה כספית, זו ההזדמנות שלך לתקן את הרושם.
לך יש תפקיד מכריע בהתנהלות שלו מולך. תזכרי את זה תמיד._

אני באמת לא מצליחה למצוא את שביל הזהב מולו.
מבחינתי הוא באמת לא יכול להיות שותף לקבלת ההחלטות לגבי הילדים. דווקא רציתי שיהיה. אבל, כל פעם כשניסיתי לשתף אותו "אכלתי אותה". מהיום הראשון של חיינו המשותפים הוא לא סומך עליי כאימא, לא מגבה אותי ומרגיש צורך לעקוב אחריי, לבקר אותי ולנסות לשלוט עליי ולגרום לי לפעול בדיוק איך שהוא רוצה או חושב. אנחנו לא יכולים "לטגן ביצה ביחד" (כפי שניסח זאת פעם ידיד משותף). ומי שנפגע מזה הם בראש ובראשונה הילדים. מאז שנפרדנו הילדים מטופלים הרבה יותר טוב כי סוף כל סוף אני יכולה לממש את היכולות שלי כאימא. סוף כל סוף יש להם אימא ולא שבר כלי.
הדבר היחידי שאני יכולה לקבל ממנו זה כסף. זה המצב כרגע ואני לא יודעת איך לשנות את זה.

למרות התמונה הקשה שציירתי כרגע אני רוצה לעדכן ששיחה שקטה שעשיתי איתו שלשום, בהשראת הדברים שנכתבו לי כאן, כן הצליחה להרגיע אותו. הצעתי לו גם "מנחה" שתרכך אותו: יום קבוע בשבוע שבו יוכל לבקר את הילדים בביתי לשעה. הוא כמובן התחיל לנסות לסחוט יותר ... אבל נראה שעצם ההצעה שלי הרגיעה אותו. הוא עדיין דורש ממני התחייבות בכתב להפסיק את הטיפול ההומאופטי ואני לא מוכנה לתת לו, למרות שאומר שלא ישתמש בכך נגדי. אין לי שום אמון בו. הוא כבר תקע לי סכין בגב מספיק פעמים.
בקיצור, אני הולכת על חבל דק ...

לדעתי אין לך מה לדאוג. טיפול הומאופטי הוא אולי לא רפואה קונבנציונלית, אבל בפרוש לא יכול להחשב כהזנחה. אין שום קשר הין הומאופתיה להזנחה במיוחד אם זה לא מחליף טיפול קונבנציונאלי. אם הוא ינסה להשתמש בזה באופן משפטי - זה יוציא אותו קטנוני, על אחת כמה וכמה לאור מה שבזמנו קבעה פקידת הסעד.
חוץ מזה, אני מצטרפת למי שאמרה שהוא פשוט מנצל את זה שזו נקודה רגישה אצלך. לכן את גם לא רואה את זה "ישר" ונראה לך שיש לו איזה קייס או שיש בזה בכלל משהו.
להכניס פקס"ית - עלול לשנות את התמונה מכל מיני בחינות, ולא בטוח שזה ה-פתרון. אני הייתי מציעה לך פשוט להמנע מהנושא הזה איתו. פשוט לנסות לשים את זה בצד. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל לפעמים כשמשהו הוא לא אישיו, הוא פשוט יורד מהפרק.

ראויה לאהבה יקרה לי מאוד (כאן מי מה כותבת לך) ,

עדיין לא מעורבת בגירושים פקידת סעד לסדרי דין. חשבתי לערב אותה. כדאי?
ממה שהצלחתי להבין, עד היום, על אבי ילדייך וגם מנסיוני האישי (המתעשר והולך), כדאי. כדאי כי אז הויכוח שלו הוא לא איתך , אלא עם פקידת הסעד שהיא לא לטובתך ולא לטובתו היא שם בשביל טובת הילדים. עם זה הרבה יותר קשה להיתווכח.
אני שוב מזהה אצלך קוים דומים לשלי ואחד השיעורים שאני לומדת, בעוצמה גדולה מאוד לאחרונה, הוא שהגבולות הפרוצים הם לא של ילדי ולא של אבא שלהם אלא שלי וכשאני משרטת גבול ברור ושומרת עליו הוא לפתע הופך מוחשי גם להם. אז כן, להקפיד על הסדרי ראיה, הוא לא יכול לבוא סתם כך, זה הגבול שלך! כן לשמור על מה שחשוב לך ועל הטיפול שנחוץ לך ולילדים. את זו שנמצאת שם כל הזמן שישה ימים ושבע עשרה שעות בשבוע ואת מקבלת החלטות לגביהם. אני יכולה להעיד מנסיוני שפקידת הסעד והעו"ס עזרו לי כמיטב יכולתן, אבל כל עוד הדברים נתונים בידיכם - ידיהן קשורות, ברגע שהכוח מועבר לידיהן הן הרבה יותר אפקטיביות ונראה לי שבמקרה שלך זה יכול לפוגג הרבה מהמתח ולהעביר חלק מהאחריות אליהן. נכון, לפעמים זה בעייתי, אבל כשצריך אז צריך.
מאחלת לכם כל טוב.

אני יכולה להעיד מנסיוני שפקידת הסעד והעו"ס עזרו לי כמיטב יכולתן, אבל כל עוד הדברים נתונים בידיכם - ידיהן קשורות, ברגע שהכוח מועבר לידיהן הן הרבה יותר אפקטיביות ונראה לי שבמקרה שלך זה יכול לפוגג הרבה מהמתח ולהעביר חלק מהאחריות אליהן. נכון, לפעמים זה בעייתי, אבל כשצריך אז צריך.
מי מה יקרה, אני צריכה יותר פירוט לגבי האמירה הזו. אפשר גם במייל או בטלפון...

עולם_ ומלואו יקרה, שמחה שנכנסת לעזור

.
בינתיים אני אכן משתמשת בשיטה שהצעת:
להמנע מהנושא הזה איתו. פשוט לנסות לשים את זה בצד.
מקווה שלאט לאט הנושא יתפוגג. במקביל, אני לומדת את הנושא ונערכת גם לאפשרויות אחרות...

שלום
קראתי את דף הבית שלך, קצת להבין במה מדובר. קיבלתי תמונה כללית, ומקווה שזה יעזור בהמשך.

מהיום הראשון של חיינו המשותפים הוא לא סומך עליי כאימא
האם הוא מאמין באמת ובתמים שאת אוהבת את הילדים שלכם? האם הוא מעביר ביקורת כדי לעצבן אותך, או כי הוא באמת חושב שאת מזיקה/מרעה להם?
מאז שנפרדנו הילדים מטופלים הרבה יותר טוב כי סוף כל סוף אני יכולה לממש את היכולות שלי כאימא. סוף כל סוף יש להם אימא ולא שבר כלי.
אבל הוא עדין בתמונה, והוא עדין מהווה עבורך איזשהו איום.

שאלתי אותך איפשהו בתחילת הדף - האם זה בן אדם שניתן לדבר איתו?
את יודעת - מבחינתי, העולם מתחלק לאנשים שאפשר לדבר איתם ולכאלה שלא.
דיכוטומי ככל שיישמע, מנסיוני, תהליכים טובים יכולים להתרחש רק כאשר יש פרטנר לשיחה.
פרטנר מבחינתי הוא אדם ששיפוט המציאות שלו תקין, שהוא פועל באיזשהו רצף הגיוני, שיודע להבחין בין עיקר לטפל, בין אמת לשקר. האם בעלך נמנה על אלה?

הדבר היחידי שאני יכולה לקבל ממנו זה כסף
זה אולי הדבר היחידי שאת רוצה לקבל ממנו. את בעצם עדין מקבלת את כל החבילה, רק מרחוק, ועם הרבה יותר רעל מבעבר.
זה גם מסר מאד בעייתי מבחינתו, ואני חושבת שעבור כל אדם. עזבי רגע את הרמה הפרסונלית, אף אחד לא אוהבת להרגיש מנוצל.
גברים גרושים מרגישים (כמו שבעלך מציין בפנייך) כמו כספומט לנשותיהם ולונה פארק לילדיהם. וזה עצוב.
תחשבי על זה כאדם, ולא כגרושתו.

הצעתי לו גם "מנחה" שתרכך אותו
לדעתי, זו הדרך. אנחנו בני אדם, וככאלה, אנחנו רוצים להרגיש שבאים לקראתנו, שאכפת לאחר ממה אני מרגיש. וזה מה שאת עשית, כמניפולציה או לא (זה לא משנה). ואני בטוחה שזה עשה לשניכם טוב.
מילת הקסם פה היא פשרות, פשרות ושוב, פשרות
רק ככה אתם תצליחו לנהל את הקשר שלכם ואת ההורות שלכם בלי התערבות של הממסד, ובאופן אחראי וגדול.

וזה מוביל אותי להתייחס למה שכתבה לך מי מה
כדאי. כדאי כי אז הויכוח שלו הוא לא איתך , אלא עם פקידת הסעד שהיא לא לטובתך ולא לטובתו היא שם בשביל טובת הילדים. עם זה הרבה יותר קשה להיתווכח.

אני הייתי מאד מסתייגת מהאמירה הזאת. אני רוצה לחדש כאן משהו - פקידות סעד הן גם בני אדם. הן לא פועלות בואקום רגשי, והן לא נקיות מערכים אישיים (סליחה על ניפוץ המיתוס). הן עושות עבודתן נאמנה (לרוב), ובאמת טובת הילדים בראש מעייניהן, אבל... כבר אמרתי. להכנס לתהליך עם פקידת סעד זה כמו להכין חמין. אתה יודע מה אתה מכניס, ואף פעם אתה לא יודע איך יצא.
מכיוון שזה כלי שעומד לרשותך תמיד, אני באופן אישי הייתי משתמשת בזה ככלי אחרון.
(גם ראיתי בדף שלך שניחנת באורך רוח, ושאת אינך נמהרת בנקיטת צעדים קיצוניים, אז קחי אויר, ונסי קודם את כל הכלים האחרים שעומדים לרשותך).

אבל כל עוד הדברים נתונים בידיכם - ידיהן קשורות, ברגע שהכוח מועבר לידיהן הן הרבה יותר אפקטיביות ונראה לי שבמקרה שלך זה יכול לפוגג הרבה מהמתח ולהעביר חלק מהאחריות אליהן.
מנסיוני, לא רק שזה לא מפוגג מתח, אלא זה מכניס קומפוננט נוסף למערכת הסבוכה ממילא, שרק מכביד יותר.
האחריות הבלעדית לילדים האלה הייתה תמיד שלכם, וכך גם תשאר.
אני אחדש עוד משהו - לאף אחד לא אכפת מהילדים האלה, כמו שלכם אכפת מהם. גם לא לפק"ס. ואיך שאת רואה את טובת ילדייך, הוא הוא המשמעותי, ולא איך שהיא רואה אותה.
אחד הדברים החשובים בעיני הוא להשאיר את השליטה על חייהם בידי שניכם. זה המעט שנותר לילדים להורים גרושים.
צריך להתחשב גם (ובעיקר) בהם. פק"ס בתמונה גם עבורם זו חוויה לא פשוטה בכלל.

תחשבי על זה.

הגבת נכון מאד ל עולם ומלואו שאת לוקחת פסק זמן מהתייחסות לנושא ההומיאופטי.
זה לא באמת מעניין גם אותו. העצבים שנגרמים לך מזה מעניינים אותו.
וכמו ילד, שאם מראים לו שלא מזיז לנו, כנראה כך גם בעלך.

רויטל,
אני קודם כל רוצה לומר לך שהיושר והכנות שלך מרגשים אותי מאוד, מאוד. לצערי, פגשתי בשנתיים האחרונות הרבה נשות מקצוע שהעמידו פני 'נקיות מערכים אישיים', שציקצקו בלשונן בצדקנות ושברגע האמת התברר לי שהן לא רואות את טובת הילדים, או עומדות חסרות אונים או עסוקות יותר בלכסות את הת... שלהן מאשר בכל דבר אחר. אז תודה לך שאת מעיזה להגיד את זה ועוזרת לי להרגיש שאני לא מדמיינת דברים.

השאלות ששאלת עוזרות לי מאוד להבחין בין עיקר וטפל ולכן אתייחס אליהן באופן מסודר:

האם הוא מעביר ביקורת כדי לעצבן אותך, או כי הוא באמת חושב שאת מזיקה/מרעה להם?
הוא באמת חושב שאני מזיקה ו/או מסכנת ו/או מזניחה את הילדים. אני בטוחה בעניין הזה. ההסבר למחשבה הזו שלו קשור לשאלה הבאה ששאלת:
_האם זה בן אדם שניתן לדבר איתו?
את יודעת - מבחינתי, העולם מתחלק לאנשים שאפשר לדבר איתם ולכאלה שלא.
דיכוטומי ככל שיישמע, מנסיוני, תהליכים טובים יכולים להתרחש רק כאשר יש פרטנר לשיחה.
פרטנר מבחינתי הוא אדם ששיפוט המציאות שלו תקין, שהוא פועל באיזשהו רצף הגיוני, שיודע להבחין בין עיקר לטפל, בין אמת לשקר. האם בעלך נמנה על אלה?_
ההסבר שנתת על השאלה עזר לי לענות עליה תשובה ברורה וחד משמעית:
הוא לא פרטנר לדיבור.
שיפוט המציאות שלו לא תקין, הוא לא מבחין בין עיקר וטפל, בין אמת לשקר. הוא חושב שאני עושה לילדים שלו מה שהוריו עשו לו - מזניחה אותם או מזיקה להם. הוא ממשיך לחיות את ילדותו הקשה, קשה, קשה ויוצא להגן על הילדים שלו כמו שמעולם לא הגנו עליו. פעם אמר לי: "יום אחד, כשהילדים שלי ישאלו אותי מה אתה עשית כשאימא נתנה לנו אוכל מקולקל או הרעילה אותנו עם רמדי'ז למיניהן, או ... אני אגיד להם שהתלוננתי בפני פק"ס, שדיווחתי, שעשיתי מה שיכולתי לעשות."
עצוב לי מאוד שזה האבא של הילדים שלי ומצד שני אני שמחה, שסוף, סוף אחרי שנים שסירבתי לראות זאת, אני רואה מי הוא באמת ואני לא מקווה ונאבקת על משהו שלעולם לא יקרה. הוא לעולם לא יהיה פרטנר שלי. שנים חיכיתי שזה יקרה, לחצתי שנלך לטיפולים ושיחות בתקווה שזה יקרה וזה לא קרה, בשום טיפול. הוא לא אחד כזה שמייד רואים עליו את זה. יש בו משהו מטעה: הוא אינטליגנטי, בעל יכולת מילולית מרשימה, יודע להיות נחמד ואפילו להקסים. רק כשאתה פוגש שוב ושוב את העובדה שדיבורים לא משפיעים עליו, או כשאת רואה שוב ושוב כמה הוא מאוים, רדוף ואלים (מילולית ופסיכולוגית), אז מתחילים להבין. היה לי מזל עם הפק"ס לחוק נוער שנדרשה לבדוק את התלונות שלו לפני כשנה. היא קלטה מי הוא וגם מי אני. העו"סית שעוזרת לנו בתחנה לטיפול במשפחה לא קלטה את זה.

_גברים גרושים מרגישים (כמו שבעלך מציין בפנייך) כמו כספומט לנשותיהם ולונה פארק לילדיהם. וזה עצוב.
תחשבי על זה כאדם, ולא כגרושתו._
אני מסכימה איתך שזה עצוב וגם בעייתי. הייתי רוצה להרגיש אחרת. השאלה היא מה עוד אני יכולה לקבל ממנו חוץ מכסף. וגם איך אפשר לקבל ממנו בלי לקבל את כל הרעל. זה אפשרי בכלל ? אני באמת אשמח לקבל רעיונות לראות את זה אחרת.

כתבתי המון. אלך לי לנוח קצת.

תודה. @}

רויטל, מילות הערכה גם ממני. מה שכתבת - כל מילה בסלע.

ביקשת , אז אני ארחיב (למרות שהרוסה מעייפות, אז אולי לא יצא הכי רהוט).
בגדול אני מסכימה עם רויטל. לי, אישית, לקח הרבה זמן לתת מקום לאנשי הרווחה להתערב.אבל מהנסיון שלי, ובגלל שאני רואה הרבה קווי דמיון בין הפרטנרים שלנו אני בכל זאת מעזה להציע כן לערב.
כדי להמחיש למה, אני פשוט אספר כאן קצת על חלק מהמקרה האחרון אצלנו. גם אנחנו עשינו הסכם גירושים שלא כלל גורמים חיצוניים, מה שאומר שהסדרי הראיה סוכמו בינינו. כשהגיע אבי ילדי לביקור האחרון, היה ברור שהוא במצב לא טוב. שיפוט המציאות שלו לא תקין, הוא לא מבחין בין עיקר וטפל, בין אמת לשקר
גם העובדת הסוציאלית שראתה אותו הבחינה בזה. אני רציתי שיפגש עם הילדים בנוכחות ליווי כלשהו, העו"ס חשבה שזה חיוני וגם הפק"ס, אבל הן נאלצו להותיר אותי לבדי בחזית כי לא היתה להן שום סמכות חוקית לכפות עליו ליווי. הן תמכו בי ועודדו אותי אבל לא יכלו לעשות יותר מזה וכך יצא שבהתחלה ויתרתי וכשהתעקשתי הגיעו הדברים לידי איומים ונסיונות לאלימות שנסתימו במעצר ובלאגנים ובתי משפט.
אז כשיש פרטנר לשיחה , ברור שעדיף לא לערב גורם חיצוני, אבל כשאין זה נראה לי חיוני. כובד האחריות במקרה כזה הוא גדול. עבורי- גדול מדי. אני יכולה לדווח שעורך הדין שלי פועל היום להשגת הסדרי ראיה שהם רק דרך מרכז קשר וזה כבר הולך הרבה יותר רחוק מאשר רק לערב פק"ס. כמו בכל פעם שאנחנו מכניסות גורם מקצועי לטיפול בבעיות שלנו, יש גם כאן ענין של מזל וגיאוגרפיה ואת תמיד יכולה רק לקוות שאשת המקצוע שתמצאי תהיה נטולת פניות וטובת הילדים תהיה באמת ובתמים בראש מעיניה וגם תואמת את השקפת עולמך.
מאחלת לכולנו שלא ניזדקק....

תודה על המחמאות שלכן.. אני מובכת.
לדעתי, אין מקצוע אשר חף מהמקומות העמוקים והפרטיים שלנו כבני אנוש. אפילו לא שופטים, מטפלים, עיתונאים או מרצים באוניברסיטה. ולדעתי זו גם לא אמירה גסה. זו עובדה שחייבים להיות מודעים לה. ככל שמודעים לה יותר, כך, אני מקווה,
טועים פחות. אבוי לו לאיש המקצוע (בעיקר במקצועות הטיפוליים) שבטוח במאת האחוזים בצדקת דרכו ולא שואל את עצמו
לאורך כל הדרך מה מנחה אותו באופן אישי, מיהו האדם העומד מולו ואיפה אלה מתנגשים.
לא רוצה להשתמש בססמאות, אבל דווקא אז, אני מאמינה שאנחנו הכי פחות שיפוטיים.

סתם אנקדוטה שמתאימה לרוח האתר - הזדמן לי לשוחח עם אישיות בכירה ביותר בתחום. היא לגלגה באוזניי על "אותן נשים שמניקות עד גיל 5 רק כדי למנוע מהבעל את הילדים" (אפרופו הדף של עולם ומלואו)
את מבינה? גם פה יש עניין של מזל. תלוי על מי נופלים. לא יעזור.

הוא לא פרטנר לדיבור

אהה... אז כאן יש בעיה.
אולי הוא אדם של מעשים? אולי את לא צריכה לדבר איתו אלא לעשות, כמו שעשית עם המחווה האחרונה?
כמה כוח ונכונות יש לך להתמודד איתו?
מה הגבול העליון של ההקרבה מבחינתך?
תשתפי אותנו כרגע, לא אותו.
תבררי את זה עם עצמך, ואל תתביישי ללכת גבוה. הילדים שלך כאן על כף המאזניים, לא הכבוד שלך.
ואני מתכוונת טכנית. ברמה היומיומית של מה שכל כך מפריע לו.

השאלה היא מה עוד אני יכולה לקבל ממנו חוץ מכסף

שקט.
את יכולה (ורשאית) לקבל ממנו שקט ושלווה, אמון והערכה להורות שלך. הורות משותפת והדדית נקייה מעלבונות אישיים.
את יכולה לקבל תמיכה וכבוד לזמנים שלך ולפרטיות שלך, את יכולה לקבל ממנו עזרה. את יכולה לקבל ממנו המון.

איך אפשר לקבל ממנו בלי לקבל את כל הרעל
צריך תקשורת טובה, צריך להיות ענק. צריך לומר לעצמנו "אני כרגע רואה רק את הילדים המקסימים האלה שלי, שהבאתי אותם לעולם ביחד איתו, ואני רוצה לעזור להם לגדול בשקט ובבריאות. אני רוצה שיהיה להם אידאלי ואני מוכנה לעשות המון למען זה,
בלי לצפות ממנו לעשות את אותו הדבר".

ואמרתי לך כבר - הכלים בידייך. נשמע שקשה אצלכם, אבל אני רוצה קצת להכניס אותך לפרופורציות. אתם במצב טוב.
יישמע לך מגוחך ככל שיישמע - אתם עדיין במצב שניתן להציל אותו. נצלי את המשבר הזה, ואת האנשים הטובים באתר הזה
כדי להציל את חיי הגירושים שלך.

זה אפשרי בכלל ?

הרגע עניתי לך....
עכשיו תחזרי לשאלות של ההקרבה, ותנסי לענות עליהן.

שיהיה השבוע טוב הלוואי
@}

_כמה כוח ונכונות יש לך להתמודד איתו?
מה הגבול העליון של ההקרבה מבחינתך?_

המשבר הנוכחי מחדד עבורי את השאלות הכ"כ רלוונטיות האלו. היום אני יכולה לענות ממקום מאוד אמיתי ומדויק. לא ממקום תיאורטי, הצהרתי.
כל השישי שבת לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו והיה לי ממש כיף. אני והילדים בילינו בנעימים ונדמה לי שגם להם היה טוב. ואז היום בצהריים הוא התקשר לשאול אותי מה החלטתי. האם אני מסכימה לתת לו הצהרה בכתב על כך שאנו מקפיאים את הטיפול ההומיאופטי לילדים. אמרתי לו מה שהחלטתי: "אני אשמח לשתף איתך פעולה בבדיקת הנושא, בלי כל הצהרות ומסמכים משפטיים. אם אתה הולך על ערוץ משפטי פורמלי אתה מאבד את השיתוף פעולה שלי. אתה צריך להחליט." הוא שתק ואח"כ שאל אם השגתי את רשימת הרמדי'ז שהילדים קיבלו. אמרתי לו שאשיג וכך עשיתי. הרשימה בידי ואני בדילמה אם כדאי לי לתת לו או לא. יש לי תחושה מאוד חזקה שהוא הולך לנפנף ברשימה הזו כדי להפחיד את הרשויות (פק"ס, משטרה וכו'), אז למה אני צריכה לספק לו אותה ? חוץ מזה שהתקשורת הזו איתו מכניסה אותי למתח וגוזלת ממני המון כוחות נפש שבאים על חשבון הטיפול בילדים ובדברים חשובים אחרים כמו פרנסה...
בקיצור, ברגעים אלו ממש מה שמתחשק לי הוא לפנות לעו"ד ולהשיג מבית המשפט אישור לטפל בילדים בטיפול הומיאופטי, תוך כדי מעקב רפואי קונבנציונאלי. הקטן שלי סובל מבעיית עודף משקל רצינית (בן 3 שלובש מידה 8 )-:) ובין כה וכה לרפואה הקונבנציונאלית אין מה להציע חוץ מאשר מעקב דיאטני. לא איכפת לי לעשות את זה במקביל לטיפול ההומאופטי. יש לי הרגשה מאוד חזקה שלא תהיה לביהמ"ש סיבה להתנגד לכך. אז למה אני צריכה להמשיך ולבזבז את כוחותיי על התמודדות עם מופרע ? אני רוצה להשקיע את הכוחות שלי בדברים אחרים!

בקיצור, ברגעים אלו ממש מה שמתחשק לי הוא לפנות לעו"ד ולהשיג מבית המשפט אישור לטפל בילדים בטיפול הומיאופטי, תוך כדי מעקב רפואי קונבנציונאלי
האם אתם חברים באותה קופת חולים?
האם את יכולה לקבוע עם הרופא המסדר לרפואה משלימה בקופת החולים של הילדים?
בכל קופת חולים יש היום הומיאופתיה, ויש רופא קונבנציונאלי בעל הכשרה בסוגי הרפואה המשלימה שמכוון כל פציינט לרפואה המשלימה המתאימה לו. מטבע הדברים, זהו רופא שעשוי להיות מקובל על האקס שלך, שיכול להסביר לו בסמכות רפואית ולא משפטית, שזו רפואה ממוסדת ומקובלת בעולם הרפואי היום.
האם הוא עשוי להסכים לפגישה עם רופא, שאף אחד משניכם אינו מכיר, לצורך התייעצות האם יש סיבה לא לטפל בבעיה של הילד בהומיאופתיה?

הוא ביקש לקבל את הרשימה. אמרתי לו שאני רוצה לטפל בקטן בהומיאופטיה במקביל לייעוץ דיאטני מסודר. הוא החזיר לי בכעס: למה לא הלכת לייעוץ דיאטני עד עכשיו?! אמרתי שעכשיו קיבלתי הפנייה למרכז מיוחד המטפל בילדים עם עודף משקל. אבל למה לא ביקשת קודם הפנייה?! הוא 'יורה' בחזרה. זה הרגע שבו אני נשברת. הרגעים האלו שבהם שוב מאשים אותי, מתלונן ולא לוקח על עצמו כל אחריות להיות שותף להתמודדות מוציאים אותי מדעתי. אני לא מסוגלת להמשיך את השיחה איתו. זה גדול ממני. גדול עליי.

בשמת, אני חושבת שזו גם התשובה לשאלה שלך. הוא עסוק בעבר, בלחפש אותי על מה שעשיתי ולא עשיתי. אני לא מצליחה להגיע איתו לדיבור על העתיד. )-: )-:
אני פוחדת. המצב נראה לא טוב.

נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם הקטן בשבת. הוא רצה כדור שוקולד ואני הצעתי לו משהו אחר והזכרתי לו שלא טוב לאכול הרבה מתוקים. ואז הוא אמר לי: אבא כל הזמן נותן לנו מתוקים ... וצ'יפס (כך הוא קורא לתפוצ'יפס). ואני נזכרת איך יום אחד חזרו ממנו כשביד כל אחד מהם שני 'נחשים' מסוכרים...
הוא טוב בהאשמות.

שלום לך ראויה לאהבה, קראתי את כל הדף. היו לי סיפורים דומים סביב הגירושים שלי, והיום זה מתנהל בסדר.
כשאבא של הילדים שלי שואל אותי "למה עד היום לא עשית" משהו, או "למה את לא עושה" משהו, אני שואלת "ואתה?". כי בכל נקודה בזמן שבה תחליטי לנקוט בפעולה, יהיה אפשר לשאול: למה לא קודם? והכי קל זה לעמוד מהצד ולהעביר ביקורת. אצלנו זה קרה, למשל, בקשר לאבחון של הילדה שסובלת מרגישות למגע. הבעיה מתגלה באופן הדרגתי, לוקח זמן עד שמכירים שיש בעיה ושזה לא מסתדר מעצמו (כי הרבה פעמים זה כן!) ועד שמגיעים לפעולה. ולשבת בצד ולהגיד: למה לא פעלת קודם, זה חסר משמעות וזה מעצבן!
וכשאת מוסרת לו את רשימת הרמדיז, אולי תבקשי ממנו בתמורה את רשימת הממתקים והחטיפים שהילדים קיבלו אצלו...
אני יודעת שאני לא נותנת פה הצעות מעשיות לפעולה, רק מביעה תמיכה.

בשמת, אני חושבת שזו גם התשובה לשאלה שלך. הוא עסוק בעבר, בלחפש אותי על מה שעשיתי ולא עשיתי. אני לא מצליחה להגיע איתו לדיבור על העתיד
התשובה היא ללמוד דרכים לדבר איתו.
בדיוק מה שכתבה לך דרך עפר שם זמני:
אני שואלת "ואתה?".

אני יודעת. זה מאוד מאוד מתסכל. ברמות של לצאת מהכלים. התגרשת איתו כי את לא יכולה לדבר איתו, ועכשיו את מגלה שגם בשביל חיי גירושין צריך לדבר איתו!
אם הוא עסוק בהאשמות - אז זה אומר שאת צריכה לעבוד על רגשי האשמה שלך ולהעיף אותם.
אילולא היו לך רגשי אשמה, היית מייד אומרת: "למה אתה לא לקחת אותו?"
או: "למה אתה נותן לו ממתקים וחטיפים?"
או: "אני עושה את כל מה שאני מאמינה בו, שיעזור לילד. איך אתה מטפל בבעיה של הילד?" (הוא לא מטפל בכלל, נכון? הוא מצפה שאת תעשי הכל, אבל רוצה להיות זה שקובע, שולט ומחליט מה את תעשי. הוא רוצה זכות החלטה בלי אחריות ובלי לפעול. נחמד).
ואת יכולה גם להגיד לו, אם הוא יגיד עוד מלה בנושא:
"האמת היא, שאני מבחינתי יודעת מה צריך לעשות. שיניתי את התזונה בבית, ואני לוקחת את הילד לטיפול הומיאופתי. אבל בגלל הרתיעה שלך מהטיפול ההומיאופתי, רציתי ללכת לקראתך ובמיוחד בשבילך החלטתי להוסיף גם טיפול דיאטני עם מעקב מסודר. מבחינתי זה כאב ראש נוסף, אבל אני מאמינה שזה לא יזיק ויכול גם להועיל, אז אני עושה את זה בשבילך".
את מוזמנת לערוך את זה לפי צרכייך, אבל אולי תסכימי איתי שיש בזה משהו... שאת הולכת לטיפול הקונבנציונאלי כדי לרצות אותו, יותר מכל...

כולכן צודקות מאד במה שאתן אומרות, אבל ראויה לאהבה כתבה שזה אדם שאי אפשר לדבר איתו.
ככזה, הצעות מעשיות של שיחה שפויה ונורמלית, לא יועילו.
אני חושבת שנכון יהיה להפעיל עליו מניפולציות של שיתוף פעולה, רק כדי להשתיק אותו, ולאו דווקא לנהל איתו
משא ומתן שרק יתסכל אותך יותר ויותר.

אז למה אני צריכה לספק לו אותה ?

כי הוא האבא של הילדים ואפשר להתווכח עם הרבה ממה שהוא עושה, אבל אי אפשר (כרגע לפחות) לערער על זכותו להיות חלק ממערך ההחלטות בנוגע לילדים (גם בהיבטים האלו). נניח שהוא היה מחליט שהילד זקוק עכשיו לטיפול אנטיביוטי מונע, עד סוף החורף, בטח שערותייך היו סומרות, והיה לך חשוב להתעדכן עד הפרט האחרון.

בקיצור, ברגעים אלו ממש מה שמתחשק לי הוא לפנות לעו"ד ולהשיג מבית המשפט אישור לטפל בילדים בטיפול הומיאופטי, תוך כדי מעקב רפואי קונבנציונאלי.
זה באמת באמת מה שמתחשק לך?
(שואלת ברצינות)
כי אני חושבת שמה שבאמת מתחשק לך זה שבעלך יעזוב אותך כבר בשקט ספציפית עם העניין הזה, ובטח עם עוד כמה אחרים. מתחשק לך בטח שהילד שלך יטופל כראות עינייך, וללא מסיחים.
לפחות זה מה שלי מתחשק כרגע.

יש לי הרגשה מאוד חזקה שלא תהיה לביהמ"ש סיבה להתנגד לכך.
בעניינים האלו אינטואיציות לא מספיקות. את יכולה להכניס את עצמך למערבולת של שנים, כשבסיומה תשכחי לשם מה נכנסת.

אז למה אני צריכה להמשיך ולבזבז את כוחותיי על התמודדות עם מופרע ?
גם לבלות איתו בבית משפט זה להשקיע את כוחותייך על אותו מופרע. כרגע, את שולטת בתהליך. אל תשכחי שכאשר את מוציאה את זה מהידיים שלך - אבוד לך! את כפופה להחלטות של אחר.

איך שבשמת כתבה -
התגרשת איתו כי את לא יכולה לדבר איתו, ועכשיו את מגלה שגם בשביל חיי גירושין צריך לדבר איתו!

אין לך ברירה. את צריכה לתקשר איתו.
תשאלי אותו מה הוא בדיוק רוצה ולאן הוא לוקח את כל הסיפור. באלה המילים: "תגיד לי, מה אתה רוצה?" (לא בציניות, עם כוונה אמיתית להבין אותו)
תחזרי אלינו עם התשובות שלו.

ראשית

לך ראויה לאהבה. רויטל - שמחה לשמוע את קולך ואת דברייך. אני מצטרפת להמלצה לפנות לפקידת סעד רק כאשר כלים כל הקיצים - כשהתחושה שמוצו שאר הדרכים לנסות. יש פקידות סעד טובות, מוכשרות ומדהימות. יש כאלו שלו. ואין לדעת לעולם על מי תיפלי וגרוע מזה - את עשויה "ליפול" על פקידת סעד עם ראייה נפלאה ונכונה ועם מנהלת שגישתה שונה - ושם ליפול. יש גם הרבה פוליטיקה בעניין ולא רק ראייה אישית פרטנית. (עצוב, עצוב, עצוב).
לגבי ההומאופטיה - את לא צריכה להיות מודאגת, כיוון שכבר סיפרת שפקידת סעד כבר נתנה תשובה לעניין במסמך שהיה בעבר - ואותו את יכולה להציג - אם זה יגיע לידי כך. לטעמי עוד ארוכה הדרך - ואפשר לבחור בשביל אחר טוב יותר.
_יישמע לך מגוחך ככל שיישמע - אתם עדיין במצב שניתן להציל אותו. נצלי את המשבר הזה, ואת האנשים הטובים באתר הזה
כדי להציל את חיי הגירושים שלך._

מסכימה שהדרך הטובה ביותר היא להצליח ליצור עימו שיתוף פעולה.
האם את חושבת שאת יכולה להציע לו להיות שותף בליווי של הילד למעקב הקונבנציונאלי אצל דיאטטנית? (האם את חושבת שהוא יכבד את הילד ואת המרחב שלו - ולא ירד עליו אם הילד לא יצליח לענות על הציפיות?). יכול להיות שהצעה כזו לשותפות תגרום לו להצטרף בשמחה ולהרגיש שותף או להרחיק אותו מהנושא בשל הטרחה. (נראה לי שכאן את יכולה לדעת).
חסר לי קצת לשמוע על איך הוא כאבא - לא רק במובן של ההתייחסות אלייך (דרך הילדים) ובמזון - אלא בשאר התחומים - האם הוא כן נכון לדאוג להם באופן יציב ומכיל?

קוראות וכותבות יקרות. תודה על התמיכה שלכן! אני מרגישה הרבה פחות לבד מולו. דרך עפר, השתמשתי בהצעה שלך וכשהזכיר שוב את רשימת הרמדי'ז ביקשתי שיכין את רשימת הממתקים. זה השתיק אותו לדקה ואני חושבת שזה חשוב שירגיש קצת איך זה להיות תחת ביקורת... בהמשך השיחה הצעתי לו שניפגש שוב כדי ללבן את העניינים. הוא הסכים אך דרש שאעשה זאת בשעות הערב, כשאני צריכה לקחת בייביסיטר לילדים ובלי שהוא ישתתף בעלות של זה. לא קבענו כלום. שאלתי אותו מה הוא רוצה והוא רק אמר שהוא רוצה שנעשה סיכום בכתב לכל מה שאנחנו מדברים. הסכמתי כמובן אך עדיין הרגשתי שהוא עסוק בלהתחשבן איתי על העבר ולא לפתור בעיות בהווה.
כמה שעות אחר-כך הוא שוב הגיע לביקור-פתע, מתעלם לחלוטין מבקשתי החוזרת ונשנית לא לעשות זאת. הרגשתי שאם אאפשר זאת אני מעבירה לו מסר ברור שאני רק מדברת ושאינני עומדת מאחורי הגבולות שאני מציבה. אז לא פתחתי לו את הדלת וביקשתי ממנו ללכת. הוא סירב והתחיל לצלצל בפעמון שוב ושוב ולצעוק בחדר המדרגות. מזל שהילדים היו עסוקים בחדר פנימי ומזל שבדיוק הייתה אצלי בייביסיטר כי עמדתי לצאת. היא קלטה את הסיטואציה ונכנסה איתם לחדר וסגרה את הדלת. שוב ביקשתי ממנו לעזוב והוא לא הסכים. "תזמיני משטרה!" צעק לי. קרא לי בשמות גנאי. בסוף הזמנתי משטרה. )-: . זה היה קשה. הרגשתי נקרעת בין איזו רחמנות כלפיו ופחד ממנו לבין נחישותי לשמור על הפרטיות שלי וכעס עליו על כך שהוא לא מכבד אותה. רק כשהמשטרה הגיע הוא הלך.
מייאש אותי לראות איך במקום להרגיע את המשבר בינינו אנחנו מסלימים אותו...
אני זקוקה לחיבוק )':
מקווה שאתן לא תתייאשו ממני...

עכשיו, אחרי שפרקתי מעלי קצת מהאיכס שהיה לי בבטן, אנסה לחזור ולהתייחס לדברים שכתבתן לי קודם. אולי זה יצמיח איזו דרך חדשה. הלוואי.

אם הוא עסוק בהאשמות - אז זה אומר שאת צריכה לעבוד על רגשי האשמה שלך ולהעיף אותם.
בשמת, את כ"כ צודקת! ולראיה, אחרי שקראתי את מה שכתבה דרך עפר על הילדה שלה הרגשתי פחות אשמה והצלחתי טוב יותר לענות לו ולהעמידו במקומו. מצד שני, התנצחויות ומלחמות זה המיומנות הכי מפותחת שלו והכי פחות מפותחת שלי. זה לא השטח שלי ולכן הוא תמיד מצליח להפיל אותי באיזה שלב. זה לא יקדם אותנו לשום מקום.

כי אני חושבת שמה שבאמת מתחשק לך זה שבעלך יעזוב אותך כבר בשקט ספציפית עם העניין הזה, ובטח עם עוד כמה אחרים. מתחשק לך בטח שהילד שלך יטופל כראות עינייך, וללא מסיחים.
את צודקת רויטל. מתחשק לי שמישהו אחר יתעסק איתו. חשבתי שזה אולי מה שעו"ד יעשה עבורי. יהיה מעין מתווך ו'שומר ראש'. ישמור עלי מה'שואב אבק האנרגטי' הזה (כל הזכויות שמורות ל מי מה). זה באמת בלתי-אפשרי שמישהו יחצוץ בינינו ? האמת שקיבלתי את הרעיון הזה מההומיאופטית שלי. לפני שבוע הוא ביקש לדבר איתה כדי להכיר מי מטפל בילדים שלו. היא אמרה שתיפגוש אותו בשמחה. מיום שהתחילה לטפל בילדים, לפני כ- 3 שנים, אנחנו מזמינות אותו להיפגש איתה והוא תמיד סרב. אז נתתי לו את המספר טלפון שלה. ומה הוא עשה ? התקשר וצעק עליה שתפסיק לטפל בילדים ואיים שייתבע אותה. השיחה איתו הייתה חוויה כ"כ קשה עבורה שבעלה התקשר אליו והזהיר אותו שאם יתקשר אליה שוב זו תיחשב בעיניהם הטרדה והם יאלצו לפנות למשטרה. הוא כמובן לא התקשר אליה שוב. מוסר השכל אפשרי מהסיפור הזה הוא שאולי היה עוזר לי אם היה לי מישהו שהיה שומר עליי כמו שבעלה שמר עליה. אין לי מישהו כזה. אולי אני צריכה לקנות לי מישהו כזה ? מצד שני אני והיא לא נמצאות באותה פוזיציה מולו. לי ולו יש ילדים משותפים ואנחנו חייבים להיות באינטראקציה. או לא ?

חסר לי קצת לשמוע על איך הוא כאבא - לא רק במובן של ההתייחסות אלייך (דרך הילדים) ובמזון - אלא בשאר התחומים - האם הוא כן נכון לדאוג להם באופן יציב ומכיל?
הוא אבא שקשור מאוד לילדים שלו, מושקע בהם רגשית. הוא גם יודע להיכנס לעולם שלהם ולשחק איתם והם מאוד נהנים מכך. הוא אוהב אותם והם אוהבים אותו. יחד עם זאת, בגלל אישיותו הילדותית והפצועה הוא לעיתים חושף אותם לעולם שלו באופן לא תואם. הוא משתף אותם בכעסים שיש לו עליי, מבקש מהם שיסתירו ממני דברים וגם לפעמים נפגע מהם ומתחשבן איתם כמו ילד. המחויייבות שלו כלפיהם מאוד מושפעת ממה שקורה בקשר בינינו. הוא עלול לבטל ביקור שלהם אצלו בגלל שאני הרגזתי אותו. או להתקשר אליי בזמן שלו ולהגיד לי שהקטן שלנו (בן 3!) לא רוצה ללכת אליו ושאבוא לקחת אותו. כשהוא כועס הוא עלול להגיב בצורה לא פרופורציונאלית ובעבר הגדול שלי פחד ממנו. היום פחות. למעשה, לפי ההסכם שיש בינינו הוא היה אמור לקחת אותם ללילה אחד באמצע השבוע. הגדול מאוד רוצה בכך. אך הוא טוען שהוא לא יכול כי עדיין לא גמר להכין להם חדר ילדים. לגדול אמר לא לגלות לי שהוא התחיל כבר להכין חדר ילדים. לי יש הרגשה שהוא מאוד מפחד מהצעד הזה וגם כואב לו לצ'פר אותי בערב חופשי.

זהו. לילה טוב. תודה שאתן איתי.

לי ולו יש ילדים משותפים ואנחנו חייבים להיות באינטראקציה. או לא ?
כן )-:

משהו אחד אני לא מבינה:
אמרת, שלפי הסדרי הראייה, הוא ביקש לראות אותם מעט מאוד.
עם זאת, בלי קשר להסדרים, הוא כל הזמן קופץ לביקורי פתע.
למה? כלומר, אם הוא רוצה לראות אותם יותר - למה הוא לא מבקש לשנות את הסדרי הראייה ולהוסיף לו יום בשבוע איתם? או עוד אחה"צ אחד? הבנתי ממך שאת תהיי מוכנה לכך.
מה יקרה אם תפני אליו ותגידי שאת מוטרדת מההתעקשות שלו לבוא מחוץ לשעות שקבעתם בהסדרי הראייה, אבל את רוצה לברר אם הוא אולי רוצה להוסיף עוד יום קבוע בשבוע? אין לך בעיה שהוא יראה את הילדים יותר, רק יש לך בעיה כשהוא עושה את זה ללא תיאום איתך.

_משהו אחד אני לא מבינה:
אמרת, שלפי הסדרי הראייה, הוא ביקש לראות אותם מעט מאוד.
עם זאת, בלי קשר להסדרים, הוא כל הזמן קופץ לביקורי פתע.
למה? כלומר, אם הוא רוצה לראות אותם יותר - למה הוא לא מבקש לשנות את הסדרי הראייה ולהוסיף לו יום בשבוע איתם? או עוד אחה"צ אחד?_

בשמת, כך בדיוק הוא רוצה את זה: הסדרי ראיה מינימליסטים וביקור של שעה ביום אצלי.

המממ. למה הוא רוצה לבקר אצלך?
הוא לא שלם עם הגירושין? הוא מחפש את המקום שלו אצלך עדיין?
למה לא לקבוע מראש לקחת את הילדים לשעה בלבד - לא אצלך?
מה כל כך מפריע לו בלקבוע מראש, בלתאם?

אני שואלת, כי אני מרגישה שיש פה משהו לגלות.
יש פה רגשות וצרכים שלו, שאם תזהי אותם, אולי תמצאי דרך אחרת להתייחס אליהם - דרך שגם שומרת על הגבולות שלך וגם מספקת לו את הצורך שלו.
דרך שתגיד לו, שאת הולכת לקראתו, גם אם את לא מוכנה שהוא ידרוך עלייך.
אולי זה משהו שהוא כבר אמר:
שקשה לו שבגלל הגירושין ובגלל שהילדים אצלך, שאין לו גישה ישירה לילדים שלו, כשהם במקום "שלהם". זה כאילו או - אפס גישה לילדים, או - מאה אחוז אבא. שני הדברים קשים לו מאוד.
לרוב הבעלים, המציאות בחיי הנישואין היא, שהם מוצאים כמה דקות ביום ליהנות מהילדים שלהם בביתם, כאשר כל הזמן ברקע יש "אמא", שהיא בעצם המטפלת בילדים מבחינתם.
כשהם מתגרשים, השקר נחשף. מתברר שהם לא יכולים "להיות עם הילדים לבד כל הלילה" כי הם מעולם לא היו אחראים לבד לילדים שלהם כשהיו נשואים. תמיד היתה שם גם אמא, אפילו אם היא נעדרה לכמה שעות.
לרוב הרעיות והאמהות, המציאות בחיי הנישואין היא, שהן מתפקדות כחד הוריות גם אם הבעל/האב בבית. 24/7.
הרבה אבות מדווחים, שרק אחרי הגירושין הם התחילו באמת לטפל בילדים שלהם.
)-:

ראויה, את מתארת הרבה דברים שמזכירים לי מאד את הירושים שלי. גם אצלנו היה עניין מסביב לרצון שלו לבקר את הילדים אצלי, לקחות אותם בלי תאום מראש, ועוד דבר - לקחת אותם מאוחר, כלומר שאני אאסוף אותם מהגן והוא יקח אותם אחר-כך מהבית, דבר שלא היה מקובל עלי כיוון שאני עובדת, וצריכה את ימי הביקורים האלה כדי להשלים שעות בעבודה. אם אני צריכה לאסוף אותם מהגן, אין לי יום ארוך שבו אני משלימה שעות, ובסופו של דבר היכולת שלי לעבוד תפגע (מה שאכן קרה, הייתי מובטלת במשך שנה וחצי). כמעט הגענו גם אנחנו למצב שבו הוא דופק בדלת ואני מסרבת להכניס אותו. אני חושבת שצדקת בזה. חבל שזה היה צריך להגיע למשטרה, אבל אני משערת שלא היתה ברירה.
בשמת, את כל כך צודקת לדעתי. החוויה שלי היא בדיוק כמו שאת מתארת: השקר נחשף, כל הרצון להיות אבא ולטפל בילדים מתגלה כמילים ריקות. ואז אין ברירה והתינוק המגודל נאלץ להפוך לאבא. זה בטח מפחיד מאד בהתחלה.

לא קראתי הכל עדיין, אבל כתגובה לשאלה שפתחה את הדיון - טיפולים אלטרנטיביים למיניהם, כולל הומיאופתיים, ניתנים היום כחלק מסל הטיפולים בכל קופות החולים (!!!), עם איזושהו ביטוח משלים או משהו כזה. זה אומר שהממסד מכיר בזה כאופציה טיפולית לכל הפחות לא-מזיקה. לא מראה לי שיש לך מה לדאוג. חוץ מזה - אם הוא טוען שהומאופתיה מזיקה, הוא טועם למעשה שהומאופתיה עובדת - זאת טענה מאוד מאוד חתרנית (:-)) שיכולה בקלות להסתובב נגדו (על כל מקרה שהוא יביא כהוכחה על נזק, את יכולה להביא לפחות שניים של תועלת. אם הוא מאמין שההומאופתיה עובדת, ובטענתו הוא מוכיח שהוא מאמין, אין לו דרך לסתור את האישושים שאת מביאה).

חוץ מזה

. ממה שכן קראתי נשמע קשה ואיכסה.

למה הוא רוצה לבקר אצלך?

בשמת, כמו שכתבה דרך עפר, אני חושבת שתיארת באופן מדויק את הקושי של להיות אבא גרוש:
או - אפס גישה לילדים, או - מאה אחוז אבא. שני הדברים קשים לו מאוד.
הוא גם אמר לי את זה במילים שלו: "כשאני בא לבקר את הילדים בבית שלהם אני משתלב בחיים שלהם, ולא מוציא אותם ממה שהם עסוקים בו". הוא מדגיש שהוא בא אליהם ולא אליי והוא רואה בבית שלי בית שלהם ואפילו מציין שהוא "משלם על הבית הזה".

אני רוצה להסביר יותר למה הביקורים האלה מפריעים לי. בעיקר בשביל עצמי.
בהתחלה איפשרתי לו גישה חופשית לבית שלי. רציתי שנמשיך להיות "משפחה". ואז ראיתי מה זה עושה: אני מארחת אצלי אנשים ואיך שהוא נכנס אליי הבייתה אני באופן אוטומטי נכנסת למתח: "על מה יעיר לי הפעם?". אחי פעם אמר לי: איך שהוא מתקרב אלייך את משתנה, הפרצוף שלך משתנה, האנרגיה שלך משתנה, את כבר לא שומעת מה שמדברים אלייך, את עוברת למקום אחר." ואז גם לאנשים שנמצאים אצלי לא נוח. כשגרנו ביחד אנשים פשוט לא באו אלינו. יתרה מכך, הוא חצוף וחסר גבולות. לפני כחודשיים הייתה אצלי אחותי. הוא מגיע לביקור פתע, מתיישב לידינו ומתעניין באחייניות שלי. ואז "יצא" הסיפור של בת אחותי עם הטיפול ההומיאופטי (הגיבה לרמדי בעצירות). הוא "נדלק" ומתחיל לתחקר אותה, מציין שאפשר לתבוע את ההומיאופטית ובקיצור "חוגג".
באיזשהו שלב, "בעזרת" תלונה אחרת שהגיש כלפיי, הבנתי שאני מכניסה לבית שלי מישהו שמחפש אותי כל הזמן. מחפש איפה אני נכשלת, טועה, מפספסת, מזניחה וכו'. אני חושבת שאצל כל אימא אפשר למצוא את המקומות האלו. גם אצל כל אבא. הוא ממש מ-ח-פ-ש אותן!!! ואז הוא חוגג עליהן. ופתאום ירד לי האסימון

, תפסתי לעצמי את הראש בתדהמה: אני נותנת למישהו ש"מחפש אותי" להיכנס למרחב הפרטי שלי, לבית שלי! שבו אני אמורה להיות הכי נינוחה ומוגנת בעולם?! למה?! אני משתפת פעולה עם האויב!!!
אז הודעתי לו שזה נגמר!
אני יודעת שבכך "לקחתי" ממנו משהו. אבל, אני חייבת לשמור על עצמי.

אבל, אני חייבת לשמור על עצמי.
את צודקת לגמרי.

אני רוצה להסביר יותר למה הביקורים האלה מפריעים לי. בעיקר בשביל עצמי.
ההסבר לעצמך חשוב. אבל אני רוצה להדגיש, שאנחנו לא צריכות את ההסבר. לנו זה מובן לחלוטין ולא דורש הסבר או הצדקה.

אני רוצה להדגיש, שאנחנו לא צריכות את ההסבר. לנו זה מובן לחלוטין ולא דורש הסבר או הצדקה.
תודה, בשמת. טוב לשמוע את זה. הוא מציג את ההחלטה שלי כממש לא לגיטימית וזה לצערי

מערער לי את הביטחון בעצמי.

גם אני רוצה לחזק את דברי בשמת: אני לגמרי מבינה למה הביקורים מפריעים לך, גם אצלי הוא רצה את זה, גם לי זה הפריע מאותה סיבה. גם אצלי זה ערער את הבטחון, רגע אחד הייתי בטוחה שאני צודקת, מה זאת אומרת שמישהו שפגע בי כל כך ושנוכחותו כל כך לא נעימה לי יכנס אלי הביתה? ורגע אחר כך הרגשתי שאני מתעקשת על משהו לא לגיטימי. הפריע לי שהוא מרגיש בבית שלי "כמו בבית", מתיישב בנוחות על הספה, ופעם כשהוא בא עייף - אפילו נרדם! וכשבקשתי ממנו ללכת - לא, אני עייף, אני רק אשן פה קצת. וכשאמרתי שאני צריכה ללכת - תלכי, יש לי מפתח. ועדיין היו לי ספקות אם אני לא מגזימה! כי לדעתו זה היה טבעי לגמרי! אני מספרת לך את זה כדי להראות כמה זה באמת יכול לערער את הבטחון כשאת נמצאת בתוך זה, גם אם למאזין מהצד ברור לגמרי שאת מובנת וצודקת.
קל מאד למצוא כל אחד כשמחפשים. תמיד יהיה משהו שאפשר להוציא מפרופורציה. אם מישהו היה מכניס מצלמה נסתרת אלי הביתה בערב כשאני עייפה ואין לי סבלנות, הוא היה מקבל מושג מאד רע עלי כאמא.

אני רוצה, ברשותך, לחדד פה משהו, את לא לקחת לו שום דבר. כשנפרדתם הדבר שכביכול לקחת, חדל להתקיים. אין יותר את והוא. אני כותבת את זה בנחרצות שכזו כי אצלי זה היה מעומעם, מתוך חמלה עליו המשכתי, כמוך, לאפשר לו לחצות את הגבולות שלי, ולהיות נוכחת במפגשים שלו עם הילדים ("בגלל שאת כזאת אמא טוטאלית, הם מסוגלים להיות רק איתך ..." נשמע מוכר?) והבנתי בדרך הקשה שזה מזיק. הבית שלך הוא הבית שלך ושל הילדים, אפשר להגיד מה שרוצים אבל שום דבר לא ישנה את זה. הבית שלו יכול להיות, אם ירצה ויעשה צעדים בכיוון, הבית שלו ושל הילדים. אבל ההפרדה חייבת להיות ברורה.

עידכון:
הוא הגיש נגדי תלונה במשטרה על הטיפול ההומיאופטי. אני מתלבטת אם לחכות שיזמנו אותי לחקירה (אולי לא יזמנו ?) או לגשת אליהם בעצמי.
מרגישה חרא מהסיטואציה. לא מצליחה להיות רגועה. זה ייגמר מתישהוא ? )-:

אני מתלבטת אם לחכות שיזמנו אותי לחקירה (אולי לא יזמנו ?)
לשאול עורך דין טוב.

הוא הגיש נגדי תלונה במשטרה על הטיפול ההומיאופטי

נו באמת....
על מה הוא הגיש את התלונה? על טיפול יתר בילד?
זה נשמע מגוחך, ואני באופן אישי לא הייתי מתייחסת לזה בכלל.
הייתי ממתינה להזמנה של המשטרה לחקירה (אם בכלל), ונותנת למשטרה לעשות את עבודתה.
אגב, אם ניסית להמנע עד כה מפנייה לפק"ס, יכול להיות שעכשיו יעשו את העבודה בשבילך.
הרבה פעמים הפניות לפק"ס מגיעות בעקבות תלונות (שוא) במשטרה, שלא יודעת מה בדיוק לעשות.

זה ייגמר מתישהוא ?

אהה.... מה? מה ייגמר?

<סליחה שנעלמתי. קראתי תמיד הכל, ולא הספקתי להגיב. עדין לגמרי פה>

לשאול עורך דין טוב.
אתמול, כשהודיע לי שמחר ייגש למשטרה (ניסה ללחוץ עליי להיפגש איתו בשעות הערב, למרות שאמרתי לו שאין לי כסף למימון בייביסיטר), התייעצתי עם עו"ד טוב שאמר שאין לי מה לדאוג בקשר לתלונה הזו, שבמקרה הכי גרוע, יזמנו אותי לחקירה ואח"כ יסגרו את התיק או יעבירו לטיפול פק"ס.

סליחה שנעלמתי.
רויטל, טוב שחזרת. חששתי שנעלמת כי התייאשת מהמצב או ממני. אוטומטית אני מרגישה שזה סימן שאני לא בסדר באיזו צורה )-: ...

שלשום, אחרי שיחת הרגעה עם עולם ומלואו דווקא ישנתי טוב. עכשיו אני שוב מתוחה. אגב, התלונה במשטרה זה רק חלק מה"עונש" שקיבלתי ממנו. הוא גם ביטל את שעות הראייה לילדים היום וגם כל שבוע הבא. זה אומר שאני צריכה להתכונן לפחות זמן לעצמי ואולי גם לתגובות רגשיות של הילדים. לפני שינה הקטן אמר שהוא רוצה את אבא ואני אמרתי שאבא לא יכול היה לקחת אותם היום. הגדול שאל למה ואמרתי, בצער, שאבא כועס עליי ובגלל זה החליט שלא יכול לקחת אותם. )-: אני לא יודעת אם זו תשובה טובה. מרגישה שזה בטח כ"כ מבלבל ומעציב אותם. וגם אותי. למרות כל ההשקעה הרבה שלי בטיפול בהם, בסוף הם נשארים עם חסר אדיר. של אבא.

חששתי שנעלמת כי התייאשת מהמצב או ממני. אוטומטית אני מרגישה שזה סימן שאני לא בסדר באיזו צורה

חלילה!!
אין בסדר לא בסדר בסיפור הזה, אני לא שופטת אותך לרגע. אני פה כדי לנסות קצת לעזור. את בסדר גמור.
בכלל, יש לי תחושה שקשה לך למצוא את ההנחייה הפנימית שלך, זו שיודעת בדיוק מה נכון עבורך ועבור ילדייך.
כנראה השנים במחיצתו ערערו לך את הבטחון בעצמך ובאמהותך. זו הזדמנות להתחיל לסמוך על עצמך כאם.
תנסי היום, כשהוא לא גר איתך תחת אותה קורת גג, למזער את ההשפעה הביקורתית השלילית שלו.

הוא גם ביטל את שעות הראייה לילדים היום וגם כל שבוע הבא

הוא הסביר למה? הוא בחו"ל? הוא דיבר על זה עם הילדים והכין אותם לזה?

ואמרתי, בצער, שאבא כועס עליי ובגלל זה החליט שלא יכול לקחת אותם

כדאי להמנע (לפחות בצד שלך) מלהכניס אותם למשבר ולסכסוך ביניכם. הם לא יכולים להכיל את זה שאבא מעניש אותם
בגלל שהוא כועס עליך. ילדים מפרשים דברים אחרת - זה נשמע משפט שלוקח אחריות על זה שאבא לא בא. זה "כאילו" בגללך.
אפשר בהחלט להשתמש באמתלה מציאותית אחרת.

חשוב לי שתדעי - הוא עושה הרבה שטויות, ואת מאד מאד משתדלת לשמור על הגינות, וזה ניכר.
לדעתי, את פועלת נכון, למרות המתח שמצטבר אצלך, ועל השיבוש של השגרה שלך.
את צריכה לקחת אויר, כי כנראה שהוא יוצא למערכה, והוא חדור מוטיבציה (השד יודע למה).
סתם תהייה - הוא היה גבר קנאי?

למרות כל ההשקעה הרבה שלי בטיפול בהם, בסוף הם נשארים עם חסר אדיר. של אבא.

זה החלק הכי כואב של הסיפור. הם חוו גם ככה כל כך הרבה אובדנים, אבל להתמודד עם חסר של אחד משני ההורים, זה קשה מאד להם, וקשה לא פחות לך.

אה, שכחתי

זו הזדמנות להתחיל לסמוך על עצמך כאם.
רויטל, את כל-כך צודקת. זה ממש האתגר שלי עם עצמי: לסמוך על עצמי כאימא ובכלל. להכיר בכך שאני אם מסורה ואוהבת לילדיי. אגב, אתמול מישהי אמרה לי שאולי זה גם מקור המתח ביני ובין ע'. הוא רואה את האהבה של לילדים ומקנא. מהמקום הילדי שלו שכ"כ חסר את האהבה הזו. פעם, כשהגדול נולד הוא גם אמר לי את זה. אגב, היא הציעה לי להתייחס אליו בתור עוד ילד שלי ("ילד מופרע", אמרתי לה). בתחילה זה מאוד קומם אותי. אבל, במחשבה שנייה, אני חושבת שזו אולי הדרך היחידה להרגיע אותו.

_הוא גם ביטל את שעות הראייה לילדים היום וגם כל שבוע הבא
הוא הסביר למה? הוא בחו"ל? הוא דיבר על זה עם הילדים והכין אותם לזה?_
השאלות שלך העלו בי חיוך ופליאה. כנראה שעוד לא קלטת את הבחור ...
הוא ביטל את שעות הראייה בניסיון להפעיל עליי לחץ להסכים לדרישותיו. הוא יודע שכשהילדים יכאבו זה יחליש אותי. הוא יודע שיהיה לי חסר שני אחה"צ לעצמי. הוא יודע. יש לו אינסטינקטים של חיה רדופה.
הוא כמובן לא דיבר על זה עם הילדים ולא הכין אותם לזה.

_ואמרתי, בצער, שאבא כועס עליי ובגלל זה החליט שלא יכול לקחת אותם
כדאי להמנע (לפחות בצד שלך) מלהכניס אותם למשבר ולסכסוך ביניכם. הם לא יכולים להכיל את זה שאבא מעניש אותםבגלל שהוא כועס עליך. ילדים מפרשים דברים אחרת - זה נשמע משפט שלוקח אחריות על זה שאבא לא בא. זה "כאילו" בגללך. אפשר בהחלט להשתמש באמתלה מציאותית אחרת._
ניסיתי באמת להגיד להם שזה לא קשור אליהם ולא בגללם. לא יודעת באמת איך הם מבינים את זה. אולי באמת יכולתי להגיד משפט כללי כמו: הוא עסוק מאוד (זה גם נכון. הוא מאוד עסוק עכשיו במערכה מולי. אתמול אחה"צ, במקום להיות עם הילדים, בילה כמב שעות במשטרה. אגב, זה קצת הרגיע את רוח הקרב שלו. היום התקשר והציע לי בטון הרבה יותר רגוע להיפגש ולדבר /-: ...).

סתם תהייה - הוא היה גבר קנאי?
כן. מאוד. לא רק בגברים. גם בחברות, במשפחה ובילדים.
למה שאלת? מה זה אומר ?

הוא יודע שכשהילדים יכאבו זה יחליש אותי

זה לא קשור. כשהילדים יכאבו זה יכאב לך. המניפולציה הזו הרסנית ופוגעת, והוא טיפש שהוא משתמש בה.

הוא יודע שיהיה לי חסר שני אחה"צ לעצמי. הוא יודע

אז במי הוא מעוניין לפגוע? בך או בילדים? האם הוא מסוגל להבין מי הנפגע האמיתי בכל הסיפור הזה?
אם הילדים באמת בראש מעייניו, ואת לא תשתפי פעולה עם השגעונות והמניפולציות שלו, זה יעבור לו. אל תדאגי.
זה לא יחזיק מעמד יותר מדי זמן. מדברייך נשמע שהוא אוהב את הילדים מאד מאד.
חשוב שאת בעניין הזה תהיי מאד חזקה מולו, ולא תראי לו שזה שובר אותך.
הילדים יראו לו שזה שובר אותם, ואת יכולה לספר לו שהם דורשים אותו ומתגעגעים אליו.

היא הציעה לי להתייחס אליו בתור עוד ילד שלי ("ילד מופרע", אמרתי לה). בתחילה זה מאוד קומם אותי. אבל, במחשבה שנייה, אני חושבת שזו אולי הדרך היחידה להרגיע אותו.

נו... אז אולי עלינו על דרך המלך?
אני חושבת שחשוב מאד למצוא את הדרך הספציפית אליו, אל אותו אדם, שהיה פעם אישך ומושא תשוקתך, אותו אחד שנבחר להיות אבי ילדייך. יש דרך להגיע אליו, רק צריך למצוא אותה.
השאלה היא איך מיישמים את ההבנה הזו אופרטיבית.

היום התקשר והציע לי בטון הרבה יותר רגוע להיפגש ולדבר
אחד מהשניים -
יכול להיות שבמשטרה עשו ממנו צחוק והבינו שיש להם עסק עם "מטורף גירושים"
וייתכן כי הוא קיבל שם גיבוי (גברים מבינים בגברים), וזה חיזק אותו.
על כל פנים - עבורך הנושא הזה של התלונה במשטרה כאילו לא קיים. לא הייתי בכלל מתייחסת לנושא.
מגוחך ופרדוקסלי לרמות של התעלמות.

_כן. מאוד. לא רק בגברים. גם בחברות, במשפחה ובילדים.
למה שאלת? מה זה אומר ?_

את יכולה להרחיב קצת בנושא הזה של הקנאה.
רציתי לברר איתך את זה מההתחלה, וחיפשתי סימנים גם בבלוג שלך, ולא מצאתי.
לכן שאלתי ישירות.
ההתמודדות עם גבר קנאי היא קשה מאד. ההתמודדות עם גרוש קנאי קשה שבעתיים.
מההתחלה הבנתי שהוא צריך שליטה בחיים שלך, שהוא מקטין ומערער אותך (זה יוצר תלות רבה).
תפרטי על הביטויים של הקנאה שלו.
משם נמשיך

<אני אחזור אליך רק מחר בצהרים. שבת שלום!>

רויטל, איזו חדות ובהירות. ממש נכס.
ראויה לאהבה

כרגיל, כל כך מזדהה איתך עד שמתקשה לפעמים להפריד בין הסיפור שלך לשלי....
מסכימה מאוד עם רויטל שהדרך שלו, לבטל פגישות כדי לנקום בך או ללחוץ עלייך פוגעת קודם כל בילדיםואחר כך בו ורק אחר כך בך. בכל מקרה כולם נפגעים )-: . מקוה שיבין או שתמצאי דרך להסביר לו את זה...
שבת שלום יקירה.

שהוא מקטין ומערער אותך (זה יוצר תלות רבה).
את יכולה קצת לפרט ולהסביר על זה?

_נו באמת....
על מה הוא הגיש את התלונה? על טיפול יתר בילד?
זה נשמע מגוחך, ואני באופן אישי לא הייתי מתייחסת לזה בכלל.
הייתי ממתינה להזמנה של המשטרה לחקירה (אם בכלל), ונותנת למשטרה לעשות את עבודתה._

כל מילה.
זה דבילי עד כדי גיחוך. אין לך מה להתרגש. המשטרה עושה הרבה פחות על דברים שמצדיקים פעילות שלה, אז בטח על זה אין לך מה לדאוג. הוא מוציא את עצמו אדיוט.

את לא תשתפי פעולה עם השגעונות והמניפולציות שלו, זה יעבור לו. אל תדאגי

ממש ככה.
פשוט אל תשתפי פעולה.

את מוזמנת להתקשר אם בא לך. תרגישי חופשי תמיד.

דרך אגב, איך את יודעת שהוא הגיש תלונה במשטרה? הרי הם לא פנו אלייך. הוא סיפר לך? לא הייתי מקבלת את זה כאמת מוחלטת. יש סיכוי לאור הטיפוס שהוא, שזו סתם מניפולציה ודרך להלחיץ אותך. עוד סיבה לחכות ולא לעשות כלום. בכל מקרה, אל תפני מיוזמתך. שהוא יצא דביל, לא את.

.
ניסיתי באמת להגיד להם שזה לא קשור אליהם ולא בגללם. לא יודעת באמת איך הם מבינים את זה. אולי באמת יכולתי להגיד משפט כללי כמו: הוא עסוק מאוד בדיוק. בלי להכניס אותך בסיפור. את באמת לא קשורה לזה. זה שהוא בחר לכעוס עלייך - זו בחירה שלו. וזה שהוא בחר לא לבוא - גם זו בחירה שלו. לומר לילדים שהוא לא יכול לבוא ולא שהוא לא בא כסוג של עונש כלשהו משמעו - להגן עליהם. אינשללה, יעבור זמן (אולי שנים) והוא ירגע ואז יוכל ליצור קשר ממקום אחר עם הילדים. ואם את תוכלי לאפשר לו את זה - גם את תצאי מורווחת.
אני חובשת רגע את הכובע של בת להורים גרושים - שבדרך כלל ממש הסתדרו - בתקופה הראשונה אחרי הגירושין היה ביניהם הרבה מתח. אבא שלי אמר "אמא שלך" ואמא שלי אמרה "אבא שלך". כל אחד מהם ברמה אחרת. אני זוכרת את אבא שלי עושה את זה הרבה יותר והרבה יותר בחריפות - ואת אמא שלי לפעמים נושכת את השפתיים. בגיל מאוחר יותר - אמא שלי הסבירה לי שילדים צריכים קשר עם אבא. ובגיל טיפש עשרה גם התעקשה שאני צריכה לנסוע אליו בשבת ולא להישאר עם החבר'ה. אני יכולה להגיד שעל שני הדברים אני מאד מודה לה היום. אני יודעת וזוכרת שהיה חשוב לה הקשר שלי עם אבא ולמרות הקושי שלה היה איתו - דאגה שהקשר ביננו ימשך. בסופו של דבר זה גם חיזק את הקשר בינה וביני.

היה לי קודם מרגיעון - "הצדק מכבד את שתי כפות המאזניים". מרגיעון קולע. והניגודי שלו כרגע - "הכבוד מכביד".

_שהוא מקטין ומערער אותך (זה יוצר תלות רבה).
את יכולה קצת לפרט ולהסביר על זה?_

כן, בהחלט.
(כל מה שאכתוב תקף כמובן גם לנשים הקנאיות)
גבר קנאי למעשה קורבן לתחושותיו ולצורך הבלתי נשלט שלו בבלעדיות על בת זוגו. כמובן שיש רצף די גדול, אך לעתים הבלעדיות הנדרשת מהאישה כוללת את כל מערך החיים שלה. החל בחייה החברתיים, דרך מראה חיצוני וכלה במחשבותיה וברגשותיה. בשלב מסויים, הקורבנות שלו לקנאותו מקרבנת את בת זוגו, והוא הופך מנשלט לשולט.
הגבר, המאבד את שליטתו בעצמו, דורש שליטה מלאה בחייה. שליטה זו יכולה להיות מושגת באמצעות יצירת תלות, רבה ככל האפשר, של זוגתו בו.
השליטה מושגת באמצעות הפחתת הערך העצמי שלה בעיני עצמה, פגיעה בדימוי העצמי שלה, הקטנתה וערעור בטחונה העצמי (וזה לא סיפור מסובך כל כך לגרום לאדם, חזק ככל שיהיה, לאבד את ערכו בעיני עצמו).
ברגע שהשליטה מושגת - התלות מתבקשת, ואז היא כחומר ביד היוצר.
שוב, יש רצף, ולא כולם מגיעים לקצה הבעייתי ביותר, אבל, מנסיוני, מגבר כזה, מאד, אבל מאד קשה להפרד.
מה שקורה הוא שהם לא נפרדים. אם הם כבר נאותים, בדרך נס, לתת גט, הם עדין נושפים בעורפה תקופה ארוכה, לפעמים לנצח.
הובנתי כראוי?

מה שחשוב כרגע בסיפור שלך - ראויה לאהבה - הוא להבין איפה הוא ממוקם ברצף של הקנאה.
אני אשאל את זה יותר פשוט - האם הקנאה שלו תפסה נתח רציני בחייכם?

השליטה מושגת באמצעות הפחתת הערך העצמי שלה בעיני עצמה, פגיעה בדימוי העצמי שלה, הקטנתה וערעור בטחונה העצמי (וזה לא סיפור מסובך כל כך לגרום לאדם, חזק ככל שיהיה, לאבד את ערכו בעיני עצמו).
זה המקום שהייתי רוצה עוד הרחבה בו.

האם מישהי שיש לה ערך עצמי חזק, דימוי עצמי בריא ובטחון עצמי - בכלל תתקשר לגבר כזה?
או שמי שבוחרת בגבר כזה יש לה מלכתחילה בעיה עם הערך העצמי שלה, הדימוי העצמי שלה והבטחון העצמי שלה?
ולמה זה לא סיפור מסובך לגרום לאדם לאבד את ערכו בעיני עצמו? האם זה לא אפשרי רק אם יש שם כבר סדקים מראש? איך זה שזה כל כך קל?
איך הם מקטינים את האשה? איך הם מצליחים לדרוש "בלעדיות" ולקבל? זה משהו חתרני? האשה לא מרגישה מה הוא עושה עד שכבר מאוחר מדי? זה מתחיל בצורה בלתי מורגשת כי היא היתה אשה "נחמדה" מסוג ה"ילדה הטובה" שרוצה "לרצות" את בעלה, ולכן הסכימה לכל מיני בקשות שהיו גבוליות - עד שבשיטת הסלאמי הגיעו כבר בקשות לא גבוליות? יש טקטיקות מוכרות שבהן הם עושים את זה?
כל מה שתוכלי להגיד בנדון.

התקופה הקשה תעבור.

בשמת,
אני אתן מענה כולל לכל השאלות שלך.

מיהי האישה החזקה?
את בטח יודעת שלכל אחד מאיתנו יש "דמות" שונה או "תפקיד" שונה שהוא נושא בכל סוכנות שהוא חלק ממנה.
המשפחה היא אחת מהסוכנויות הללו. אותו אדם יכול להיות דמות חלשה מאד בחברה, אבל חזקה מאד בבית, וההיפך.
אני מבינה שאת מדברת על איזשהו קו אישיות חזק, או מבנה יציב ואיתן, אבל גם בארזים יכולה ליפול שלהבת.

כמו בכל העניינים של "מדעי הנפש", יש דעות לכאן ולכאן. אני נמנית על אלו שמניחים שאין אדם שחסין מפני התקשרות רומנטית
או אחרת עם דמות אלימה, תוקפנית, קנאית, מדכאת.
לטעמי, אין קריטריונים מקדימים. יש נסיבות שמובילות להתקשרויות כאלו. אבל זו דעתי האישיתוהיא נסמכת בחלקה גם על הנסיון הצנוע שלי. נתקלתי בנשים שלכל הדעות הן נשים חזקות מאד מאד, נבונות, עם חוש ביקורת מפותח, אינטואיציה חזקה, חוסן רגשי, דימוי עצמי חיובי וערך עצמי גבוה, שנכנסו למערכות יחסים הרסניות.
אני תמיד הרגשתי שזה מאד שיפוטי ומחליש לטפל באישה שעברה תהליך כזה, כאילו והיא הייתה מועדת לפורענות מלכתחילה, כאילו ומשהו דפוק בה. זה לא ככה. זה יכול היה לקרות גם לי, וגם לאחיותיי, וגם לחברותיי, וגם לך.
משתנה נוסף - האינטראקציה.
לפעמים האינטראקציה בין שני אנשים מוציאה משניהם, או מאחד מהם, את המקומות החלשים, העלובים והאומללים שיש בכל אחד מאיתנו. אין מה לעשות - בכל אחד מאיתנו יש את הקטבים של הכל.

ולמה זה לא סיפור מסובך לגרום לאדם לאבד את ערכו בעיני עצמו? האם זה לא אפשרי רק אם יש שם כבר סדקים מראש? איך זה שזה כל כך קל?

א. לכולנו יש סדקים.
ב. לרוב, אנחנו לא מודעים לזה שזה מה שקורה לנו.

נסי להזכר בסיטואציה שמישהו העביר עליך ביקורת לא נעימה, באופן לא נעים, בתחום שאת הרגשת די חזקה בו.
גם אם את יודעת שזה שטויות, וגם אם הסברת לצד השני שהוא טועה, את הולכת עם זה, דקה או שתיים, שעה או שעתיים.
ביקורת שלילית נצרבת בתודעתנו, הרבה יותר מביקורת חיובית.

עכשיו, תארי לך שמישהו קרוב, שאת סומכת עליו ומאמינה בו, מעביר עליך ביקורת במקומות שאת פחות שולטת בהם.
נגיד - הורות חדשה. נגיד את אמא טרייה, ואת מבולבלת, ופתאום את שומעת כל הזמן ביקורת כמו:"את לא מראה מספיק אהבה לילד", "לא יודע, את לא חמה מספיק איתו"
נגיד אחרי הלידה את שומעת:"מה קרה לבטן שלך? אני מקווה שהיא תחזור לעצמה עוד מעט, אה?..."
ואת אומרת לו:"לך תז...ן, טוב" ומעיפה אותו מהחדר.
אבל כשהוא הולך, את בוכה, כי את עכשיו חלשה.
כי גם לנשים חזקות מאד מאד, יש נקודות חולשה ושבירה.
וקל לו, לגבר הקנאי, להכות בך ביבלות שלך, כי למי מאיתנו אין יבלת?
היבלות אגב איכשהו נקשרות לרוב למראה החיצוני ולמנת המשכל של האישה.
ואז מתחיל תהליך של ריצוי: אני אעשה דיאטה, אני אלך לסטודיו סי, אני אנסה להיות קצת יותר חמה עם הילד...
ולא מצליחים לרצות אף פעם - לא כי האישה לא בסדר. כי הרף של הדרישות עולה תדיר.
לאט לאט אנשים מאבדים את האמון בעצמם, סומכים על ההחלטות שלהם פחות ופחות, מתערער להם איזשהו בסיס קיומי
שפעם היה יציב ואיתן. לצערי, הרבה מחקרים הוכיחו שאנחנו מכונות קלות מאד לתפעול.

איך הם מצליחים לדרוש "בלעדיות" ולקבל?
נוצרת דינמיקה בעייתית מאד שקשה להחלץ ממנה. יש תהליך של בידוד. מנתקים מערכות יחסים ונשארים עם תחושה של בדידות, שהיא לפעמים אמיתית. ואז האדם היחיד בחייך הוא השליט שלך. וזו התלות. לא תמיד מודעים לתהליך הזה. לפעמים לוקח שנים. ולפעמים, כמו שכתבת - נהיה מאוחר מדי.

זה מתחיל בצורה בלתי מורגשת כי היא היתה אשה "נחמדה" מסוג ה"ילדה הטובה" שרוצה "לרצות" את בעלה, ולכן הסכימה לכל מיני בקשות שהיו גבוליות - עד שבשיטת הסלאמי הגיעו כבר בקשות לא גבוליות? יש טקטיקות מוכרות שבהן הם עושים את זה?

זה תהליך איטי והדרגתי ביותר. לרוב, זה קורם עור וגידים במשך שנים. לפחות בקרב אותן "נשים חזקות".
יש מצבים פתולוגיים (נראה לי שאת מחפשת את הקצוות) בהם השליטה והתלות מתרחשות מייד. אבל אלו באמת הקצוות.

אגב, למה זה כל כך מעניין אותך?

רויטל - אין לך דף בית - אז אני רושמת לך כאן - מאד נהנית לקרוא אותך. תודה על השתתפותך. @}

נראה לי שאת מחפשת את הקצוות
להיפך.
אני רוצה לדעת איך זה קורה, במציאות, בלי שהאשה (לצורך העניין) מרגישה, עד שזה כבר מאוחר מדי והיא מגלה שנחתכו ממנה חלקים והיא לא ראתה מתי חתכו אותה.
אני מתעניינת במיוחד במקרי הביניים. לא בקנאי הקיצוני שצורח עלייך "עם מי את נפגשת מאחורי גבי" או בשתלטן הקיצוני שמכתיב לאשתו איך להתלבש.

זה יכול היה לקרות גם לי, וגם לאחיותיי, וגם לחברותיי, וגם לך
אני מבינה שקיבלת את הרושם שאני אשה חזקה (-:
אני אקבל את זה כמחמאה, אבל אני במקרה באתי עם סדקים מהבית P-:

למה זה כל כך מעניין אותך?
מהמון סיבות.
אחת מהן, לדוגמא: אני מכירה כמה זוגות כאלה, וכבר שנים אני שואלת את עצמי: איך הם הגיעו לזה? מה הגבר שלהן עשה שהנשים האלה איבדו את הערך העצמי שלהן בתוך היחסים איתו? איבדו את תחושת המציאות הבריאה, שמבחינה בין שפוי ללא שפוי, בין הגיוני ללא הגיוני?
למשל, אני מכירה גבר שהצליח "להקטין" ו"לערער" את הערך העצמי, הביטחון העצמי והדימוי העצמי של שלוש הנשים האהובות בחייו (הכוונה לשלוש נשים שאהב, לשלישית מהן הוא עדיין נשוי). כל השלוש, כפי שתיארת, נשים חכמות, משכילות, חזקות וכו' וכו'. אין לו מושג שהוא עושה את זה, זה לא בכוונה. אחת הטקטיקות שהצלחתי להבחין בהן: כל השלוש בולטות ביכולת השכלית ובהשכלה שלהן לעומתו. הוא מחמיא להן הרבה על היופי/הגוף שלהן, אבל זה התחום היחיד שבו הוא מחמיא להן. בפניהן, הוא אומר דברים מזלזלים על התחומים האינטלקטואליים שמעניינים אותן - הוא לא מזלזל בשכל שלהן, הוא מזלזל בתחום, הוא מזלזל במקצוע. זאת נראית לי טקטיקה חתרנית במיוחד: זאת כאילו לא ביקורת עליהן, אבל היא הופכת בהכרח כל מה שהן מתעניינות בו או טובות בו, לחסר ערך במסגרת היחסים איתו. בפני אחרים הוא עשוי דווקא להתגאות בתארים שלהן ובהישגים שלהן בלימודים (בלי שהאשה יודעת).(מעניין שבמקרה שלו, השתיים הראשונות מילטו את עצמן. לא הוא יזם את הפרידה. ואם אני קוראת נכון את הכעס של השלישית, אם תהיה שם פרידה, היא תיזום אותה. אבל היא גם הכי תלויה בו מכל השלוש).
אני מכירה גבר אחר, שאשתו מצאה את עצמה, לאחר כמה שנות נישואין, מבודדת ומנותקת מכל חבריה. איכשהו, הוא מצא שלל סיבות להמנע ממפגשים משותפים איתם, וכיוון שכרעיה טריה היא רצתה שהם יהיו "יחד" ולא חשבה שמתאים להמשיך להיפגש עם חבריה בלעדיו בערבים ובסופי השבוע, כמו קודם - פתאום גילתה שנשאר לה רק הוא. האם זה מקרי? האם זה הדפוס שאת מתארת? במקרה הזה, אני תוהה מה היה קורה אילו היתה ממשיכה להיפגש איתם בלעדיו. מצד שני, זו בחירה לא שיגרתית, כי היא כאילו אומרת באופן אקטיבי: "לא איכפת לי שאני איתך, אני מעדיפה לבלות עם חברי מאשר להיות איתך". זאת לא ממש בחירה הגיונית לנשואה טרייה.

זה מזכיר לי את "טכניקת אור הנר" - כאשר גבר מנסה, בעזרת טכניקות מכוונות, לערער את תפיסת המציאות של אשתו ולגרום לה לחשוב שהיא לא שפויה בדעתה, או לאחרים לחשוב שהיא לא שפויה בדעתה (על שם הסרט, שכחתי את פרטיו המדוייקים. נגיד, כשהם היו לבד בבית הוא השמיע הקלטה של צעדים במדרגות, וכשהיא פנתה אליו לעזרה, הוא טען שאינו שומע כל צעדים, כדי לשכנע אותה שהיא "שומעת קולות" הזויים, וכדומה).

אני מרגישה צורך לראות בדיוק איך הגברים האלה עושים את זה.
מה בדיוק הם אומרים.
איך זה קורה במציאות, ככה שאשה תוכל לקרוא תיאור כזה ולהגיד: עושים לי את זה! עכשיו! פתאום אני מבינה שיש לי תחושת בטן רעה אבל לא האמנתי לה!

וגם מעניין אותי לדעת, איך אשה יכולה לעצור את זה כאשר היא מגלה טקטיקות כאלה בשלבים המוקדמים של התהליך. בוודאי יש משהו שאפשר לעשות, שיעצור את תהליך ההיחלשות וההתערערות.
או שלא?
לאחת הנשים שהזכרתי לקח הרבה מאוד שנים להבחין בעובדה, שהוא מגלה הרבה אהבה כלפיה, מביע אהבה במלים ומחמיא - אבל אך ורק בתחום הפיזי. היא לא חשבה מעולם לסווג את המחמאות שלו לפי תחומים. מי היה חושב על כזה דבר?

זה כאילו: "תמלאי שאלון" כמו השאלונים האלה של "מה אכלת ב-24 השעות האחרונות": תרשמי על מה הוא החמיא לך, על מה הוא העיר לך. תסווגי לפי תחומים. האם יש הערות חוזרות. האם הוא מבקר אותך. כמה מתוך כלל המשפטים שהוא אמר לך ב-24 השעות האחרונות היו משפטי ביקורת/שיפוט/הערכה (יש גם הערכה שהיא ביקורת - כלומר, שיפוט חיובי שבונה את המציאות שיש לו בכלל זכות לשפוט, וכך הוא מכין את הקרקע בעתיד להתערב באותו נושא עם שיפוט שלילי, כשבשני המקרים זה בכלל לא לגיטימי. אני מובנת?).

בקיצור:
החוקרת שבי רוצה לדעת "איך הדברים מתרחשים במציאות בסלואו מושן". רוצה לראות במיקרוסקופ.
המעשית שבי רוצה כלים לעזור לאנשים לזהות ולעצור את תהליך העירעור שלהם. או את התהליך שבו הם מערערים אחרים.
עניתי לך?

עוד סיבה:
כאשר אפשר לראות בעיניים איך הגבר עשה את זה,
האשה לפעמים יכולה להשתחרר מהכוחות של זה.
היא תזהה את הטקטיקה, אפילו אחרי הגירושין כשהוא צועק עליה בטלפון נגיד, וזה ירופף את עוצמת האחיזה שלה.
במקום שהיא תרגיש "אולי אני לא בסדר",
אולי היא תרגיש: "הוא עושה את זה שוב. הנה ככה הוא עושה את זה. הוא גורם לי לפקפק בצרכים וברגשות שלי. אני כן בסדר! הוא פשוט מנסה לערער אותי כדי לספק את צרכיו על חשבוני".

וואו! הייתה פה פעילות רבה בזמן שהייתי "בחופש" (-:. אחרי שבוע שבו הרגשתי שהעניין הזה משתלט לי על החיים, החלטתי לעזוב את זה קצת. גם זה שאצל אחותי השתבש החיבור לאינטרנט עזר...

אני יודעת וזוכרת שהיה חשוב לה הקשר שלי עם אבא ולמרות הקושי שלה היה איתו - דאגה שהקשר ביננו ימשך. בסופו של דבר זה גם חיזק את הקשר בינה וביני.
מיכל, אני מאמצת את גישתה של אמך. עם זאת, מודה שלפעמים זה ממש קשה ליישום. למשל עכשיו, מה אם הילדים יבקשו לראות את אבא והוא יהיה מוכן לעשות זאת רק אם זה ביקור אצלי בבית ? אני מרגישה שהקשר של ילדיי עם אביהם חשוב לי, אבל יש מחירים שאני לא רוצה/מוכנה לשלם עבורו.

_מה שחשוב כרגע בסיפור שלך - ראויה לאהבה - הוא להבין איפה הוא ממוקם ברצף של הקנאה.
אני אשאל את זה יותר פשוט - האם הקנאה שלו תפסה נתח רציני בחייכם?_
לפני שקראתי את ההסבר והתיאור שלך הייתי אומרת שהוא יותר רודן וטרוריסט מאשר קנאי. אני מבינה שאת מדברת על קנאות לשליטה, על בלעדיות. זה תפס נתח מאוד רציני בחיינו. במיוחד הייתי חשופה למניפולציות קשות של הפחתת ערך. בעיקר סביב האמהות שלי וגם סביב הקשרים החברתיים שלי. בתחום היחסים החברתיים שלי הייתה לו הצלחה מוחצת. מצד אחד הוא הרחיק ממני חברות, בכל מיני צורות. אחד האירועים הראשונים שאני לא אשכח לעולם:
בני בכורי בן כ-5 חודשים, מגיע סוף-שבוע ואני מותשת וזקוקה לעזרה. חברה שאני מדברת איתה אומרת לי אנחנו נבוא, נביא לך ארוחת ערב, נחזיק את הילד ותוכלי לטפל בדברים אחרים או לנוח. אני מקבלת את הצעתה בשמחה. כשהוא מתעורר משנת צהריים אני מעדכנת אותו שהם בדרך. הוא מגיב בזעם: איך את מזמינה בלי לתאם איתי?! זה לא מתאים לי עכשיו לארח אנשים! יש לי הרבה עבודה! אני בהלם. מרגישה חסרת אונים מעלה כל מיני הצעות, הוא דוחה את כולן. אני מתחננת. הוא מאיים: אם הם מגיעים לכאן אני מסלק אותם. אני מפחדת שהם ייפגעו ומתקשרת אליהם להגיד להם שלא יבואו. אח"כ בוכה כל הערב. מאותו יום הם לא הגיעו אליי הבייתה, רק אני אליהם.
כשכבר הגעתי למצב שההקשרים עם חברות התנתקו הוא אומר לי: יש לך בעיה. את לא יודעת לשמור על קשר עם אנשים. איך זה שהם מוותרים עלייך כ"כ בקלות?!
אני כותבת את זה עכשיו והזעם גואה בי מחדש. נדהמת מכך שלא הבנתי אז מה הוא עושה לי.
כשנולד בני השני הייתי במצב של "סמרטוט". הלכתי לטיפול שהציל את החיים שלי. אגב, עוד לפני שגרנו ביחד הייתי בקבוצה טיפולית שהייתה נפגשת בשעות הערב. לאחר שעברנו לגור ביחד הוא 'עינה' אותי כל פעם שיצאתי אליה, עד שהחלטתי לעזוב אותה ונשארתי גם בלי טיפול.
הגבר, המאבד את שליטתו בעצמו, דורש שליטה מלאה בחייה. השליטה מושגת באמצעות הפחתת הערך העצמי שלה בעיני עצמה, פגיעה בדימוי העצמי שלה, הקטנתה וערעור בטחונה העצמי (וזה לא סיפור מסובך כל כך לגרום לאדם, חזק ככל שיהיה, לאבד את ערכו בעיני עצמו).

אני במקרה באתי עם סדקים מהבית
בשמת, התרגשתי מהשיתוף שלך. גם אני באתי עם סדקים רציניים מהבית. היום אני מבינה שהמפגש בין השתלטנות החולנית שלו ובין הנטייה שלי לריצוי (שמאפיינת אותי בעיקר במשפחה. אנשים שמכירים אותי בעבודה היו אומרים עליי ההיפך. שזה אולי גם סימן לחוסר איזון שלי עם העניין )-:), יצר את היחסים המאוד קשים בינינו. היום אני מנסה ככל יכולתי לעבוד על הימנעות מריצוי, ואיתו זה השיעור הכי קשה שלי...

למשל עכשיו, מה אם הילדים יבקשו לראות את אבא והוא יהיה מוכן לעשות זאת רק אם זה ביקור אצלי בבית ? אז תסרבי. נקודתית תסרבי ותעמידי גבול. את לא צריכה לאפשר את המפגש בכל תנאי. אני בטוחה שהיו זמנים שגם אמא שלי שמה גבול (אמנם מהיכרות מעמיקה איתה, ולא מידיעה - אך אין לי ספק בכך). הרעיון הוא שהקו מנחה מול הילדים הוא שאבא רוצה לראות אתכם אבל עסוק וכו'. ולעודד את הביקורים אצלו. ואם הילדים יחזרו ויגידו - אבא אמר שאת לא מרשה לו לבוא לפה. אז תעני - נכון, הוא אבא שלכם, אבל הוא כבר לא בעל שלי - וכאן הבית שלי. הקשר שלכם איתו חשוב - ולכן חשוב לי שתבקרו אותו בבית שלו. ואם את לא מגיעה לשם (בודאי את לא מגיעה לשם באופן קבוע) תגידי - גם אני לא הולכת לבקר את אבא בבית שלו (אם כן - פעם אחת באתי לראות את החדר/ דברים שלכם או לקחת - להחזיר וכדומה) באופן קבוע - וגם הוא לפה. שנינו מאד אוהבים אתכם והפגישות ביננו הם רק כדי לדאוג שיהיה לכם קשר טוב, כמו שצריך עם אבא.
ואם ילד יבקש שאבא יבוא לפה - תנסי להתייחס אל זה כמו ממתק - הילד רוצה ויש דברים שאנחנו לפעמים מסרבים. וזה הכי בסדר שבעולם. במקביל הילד גם לומד את הגבולות. אין לי ספק שהילדים שלך עם הזמן ילמדו ויעריכו את הגבול - הם גם ילמדו דרכך לדעת לשים את הגבולות שלהם במערכות יחסים (מההורים הם לומדים את זה הכי טוב - ולא מדיבורים אלא ממעשים).

.

איזו חדות ובהירות. ממש נכס.
מאד נהנית לקרוא אותך. תודה על השתתפותך

תודה רבה על המחמאות...
ההבדל הפשוט ביני לבין אלו שעוברות את התהליך הוא שאני נחשפת לכמות גדולה של זוגות בהליכים, ואילו עבורכן, כל אחת זה הסיפור שלה. זה הכל. אין שום דבר מעבר, חוץ מהאפשרות וההזדמנות לראות תמונה רחבה יותר.

ראויה לאהבה - נקלענו לדיון שאולי לא רלוונטי לך לדף. אם אכן כך, תני סימן.

אני מבינה שקיבלת את הרושם שאני אשה חזקה
בהחלט!
ולגבי הסדקים - כמו שאמרתי - לכולנו יש.
ההבדל הוא שיש בני זוג שמאחים אותם ויש כאלה שמרחיבים אותם.

זאת נראית לי טקטיקה חתרנית במיוחד

יש את המופרעים, שנוקטים בטקטיקה חתרנית, במודע, תוך הפעלת מניפולציות רגשיות. אלה גם לרוב בלתי ניתנים לטיפול. אבל רובם אנשים פשוטים, כמוני - כמוך, שבנסיבות מסויימות, ועם אדם מסויים, מתנהלים באופן לא רציונלי בעליל. כאשר הם מפתחים מודעות לזה שיש כאן משהו שלא עובד כמו שצריך, שמפריע גם להם לנהל אורח חיים תקין, הם עשויים לפנות לעזרה.

בפני אחרים הוא עשוי דווקא להתגאות בתארים שלהן ובהישגים שלהן בלימודים

נכון. כי לרוב יש שם באמת מערכת יחסים שמציפה המון רגשי נחיתות, שמנווטים למקום של השפלת האחר במקום התמודדות עם העצמי.

וכיוון שכרעיה טריה היא רצתה שהם יהיו "יחד" ולא חשבה שמתאים להמשיך להיפגש עם חבריה בלעדיו בערבים ובסופי השבוע, כמו קודם - פתאום גילתה שנשאר לה רק הוא. האם זה מקרי? האם זה הדפוס שאת מתארת?

בדיוק הדפוס. יכול להיות שהיא הגיעה עם איזושהי מערכת אמונות ש"זוגיות זה דבר קדוש", "הבעל במקום הראשון", "אנחנו אף פעם לא יוצאים לבד לאירועים" ועוד כאלה, ואז יש קרקע פורייה לקליטת הדפוסים שלו.
יש תופעה של רחמים. ראויה לאהבה מציינת פעמים רבות את נסיבות חייו הקשות של בעלה. יש לנו, הנשים, נטייה להיות גם המקום המנחם והאימהי של בני זוגנו. ולאט לאט, בלי שהוא יהיה מניפולטור / חתרן גדול, תהליך הבידוד מתרחש. חשוב לי לציין שהגברים האלו (או גם נשים עם דפוסים דומים) הם קורבנות של עצמם. הם משתגעים מזה שמשגע אותם שמישהו העיף מבט בבת זוג.

מה היה קורה אילו היתה ממשיכה להיפגש איתם בלעדיו. מצד שני, זו בחירה לא שיגרתית, כי היא כאילו אומרת באופן אקטיבי: "לא איכפת לי שאני איתך, אני מעדיפה לבלות עם חברי מאשר להיות איתך". זאת לא ממש בחירה הגיונית לנשואה טרייה.

התהליך בדרך כלל מתחיל לפני הנישואים. מערכת יחסים נרקמת עם איזה חוזה לא כתוב. אם הדברים האלו ברורים לה מההתחלה, ומערכת האמונות שלה היא כזו שלא תאפשר את הדפוסים שלו - זה פשוט לא יקרה. יהיו קונפליקטים אחרים. אם היא מספיק מודעת - היא תשקף לו שהבעיה היא לא שהיא יוצאת עם החברים, אלא זה שקשה לו עם זה. צריך המון רגישות, נכונות ומחויבות כדי שקשר כזה יצליח.

_אני מרגישה צורך לראות בדיוק איך הגברים האלה עושים את זה.
מה בדיוק הם אומרים._

לפעמים זה מתבטא רק בשפת גוף. הבעה של חוסר שביעות רצון, עצבים לא ברורים, כעס גדול, התנהגויות שיושבות על המצפון. לפעמים זה נאמר בפשטות ומפורשות- "הקשר עם זאת וזאת מפריע לי", "אני לא אוהב את זה שאת עובדת עם גבר באותו חדר"

איך זה קורה במציאות, ככה שאשה תוכל לקרוא תיאור כזה ולהגיד: עושים לי את זה! עכשיו! פתאום אני מבינה שיש לי תחושת בטן רעה אבל לא האמנתי לה!

הרבה פעמים היא שומעת את זה ממישהו אחר, ואז היא מבינה שמדובר בתופעה. מתחיל לחלחל שאולי לא אני הדפוקה פה. יש נסיונות היום להחדיר לנערות את המונח stalking על ביטוייו באמצעות השתלמויות בתיכונים ובצבא, וזה מבורך. הרבה נערות מבינות שהן נקלעו לזוגיות פוגעת. אבל מכאן ועד השחרור או הטיפול - הדרך עדין ארוכה.

_וגם מעניין אותי לדעת, איך אשה יכולה לעצור את זה כאשר היא מגלה טקטיקות כאלה בשלבים המוקדמים של התהליך. בוודאי יש משהו שאפשר לעשות, שיעצור את תהליך ההיחלשות וההתערערות.
או שלא?_

טיפול זוגי, אפילו (ואולי דווקא) לפני החתונה. אבל כמו שכתבתי - הקשר שם צריך להיות מאד חשוב לשני הצדדים.

לאחת הנשים שהזכרתי לקח הרבה מאוד שנים להבחין בעובדה, שהוא מגלה הרבה אהבה כלפיה, מביע אהבה במלים ומחמיא - אבל אך ורק בתחום הפיזי. היא לא חשבה מעולם לסווג את המחמאות שלו לפי תחומים. מי היה חושב על כזה דבר?

חשוב לי להבהיר שהמרחק בין ביטויי אהבה "נורמליים", לבין התופעות הללו הוא לא כל כך רחוק, וגם עין מזויינת לא תמיד תבחין מתי הגבול נחצה. אנחנו גם אוהבות שהם "מתים" עלינו, אנחנו זקוקות לביטויי קנאה מפעם לפעם, אנחנו רוצות להרגיש שהוא דורש בלעדיות עלינו. זה גורם לנו להרגיש נאהבות ונחשקות.

_החוקרת שבי רוצה לדעת "איך הדברים מתרחשים במציאות בסלואו מושן". רוצה לראות במיקרוסקופ.
המעשית שבי רוצה כלים לעזור לאנשים לזהות ולעצור את תהליך העירעור שלהם. או את התהליך שבו הם מערערים אחרים.
עניתי לך?_

כן. הבנתי אותך.
העניין הוא שאני הייתי מאד נזהרת לפני שהייתי מתערבת במערכת יחסים אחרת מזו שלי, או מזו שקיבלתי מנדט להתערב בה. אם פונה אלייך חברה/מכרה/קולגה בבקשה לעזרה - תחשבי טוב טוב לפני שאת מתערבת. זה עשוי ליצור מתחים רבים. אני תמיד אומרת לחברותיי שישאירו את זה לאנשי המקצוע שאינם מעורבים רגשית.
אם מעניין אותך, אני יכולה להפנות אותך לחומרים תיאורטיים ומחקריים בנושא.

אולי היא תרגיש: "הוא עושה את זה שוב. הנה ככה הוא עושה את זה. הוא גורם לי לפקפק בצרכים וברגשות שלי. אני כן בסדר! הוא פשוט מנסה לערער אותי כדי לספק את צרכיו על חשבוני".

תלוי מי הפרטנר שעומד מולי. אם הוא מה"מופרעים" או לא...

נדהמת מכך שלא הבנתי אז מה הוא עושה לי.

ראויה לאהבה עונה לך, בשמת, טוב יותר ממני...

היום אני מבינה שהמפגש בין השתלטנות החולנית שלו ובין הנטייה שלי לריצוי (שמאפיינת אותי בעיקר במשפחה. אנשים שמכירים אותי בעבודה היו אומרים עליי ההיפך. שזה אולי גם סימן לחוסר איזון שלי עם העניין ), יצר את היחסים המאוד קשים בינינו.

לזה התכוונתי באינטראקציה.

על כל פנים - כתבתי יותר מדי (חצי יום אני עובדת על התגובה הזו...)
מקווה שהייתי מובנת

_כתבתי יותר מדי (חצי יום אני עובדת על התגובה הזו...)
מקווה שהייתי מובנת_
ממש לא יותר מדי. תודה רבה, שפכת הרבה אור על העניין, וגם ראויה לאהבה שפכה עליו אור.
היית מאוד מובנת.

עדכון: התקשרה אלי הבוקר חוקרת מהמשטרה וסיפרה לי שהוא התלונן וביקשה ממני שאעביר לו את רשימת הרמדי'ז ובכך העניין ייסגר מבחינת המשטרה. השיחה איתה מאוד הרגיעה אותי כי הבנתי שעצם הטיפול ההומיאופטי הוא ממש לא אישו. כמו שאמרתן... (-:
לילה טוב.

לעצמי.

אוה...
זו הסיבה שהרבה פעמים אני מסנגרת על ה"ממסד", ובכללם גם על המשטרה.
יופי, חדשות טובות.

גם ממני.
לילה טוב,
ומחכה לעדכונים נוספים (וחיוביים)

עברו כמה ימים שקטים והערב הוא שוב החליט לבדוק אותי. שוב הגיע בהפתעה. שוב התחיל לצעוק בחדר מדרגות. הפעם הייתי לבד עם הילדים ולא יכולתי לחסוך את הסצינה הזו מהם )-: . הלב שלי כואב, כואב, כואב. מתקשה לתאר במילים את ההרגשה הקשה. ייאוש. חוסר אונים. צער גדול.

אוףףף.
אני יושבת כאן וחושבת מה לכתוב על זה, אבל עולות לי רק מילים שלא ראוי להדפיס....
קחי אוויר, שולחת לך חיבוק מכל הלב.

אני שוב תוהה אם להמשיך להיות פאסיבית או לעשות משהו.
אחרי כל הסצינה הזו, לפני שינה, הגדול שלי שואל אותי: למה את לא דואגת לנו ? במה? אני שואלת. שנוכל לראות את אבא. הוא מסביר לי בטון בוגר שצובט לי את הלב. אני רוצה לראות אותו בראשון כן (הוא מראה לי עם האצבעות), שני לא, שלישי כן, רביעי לא, חמישי כן, שישי לא, שבת כן.
אני נדהמת מאיך שהוא מתייחס בדיוק ללב המאבק העכשווי ביני לבין אביו. ע' (האבא), ביקש שאצטרף לשיחה שקבע עם העו"סית בתחנה לטיפול במשפחה. הצטרפתי (שם מסרתי לו את רשימת הרמדי'ז) ושם שמעתי איך הוא דורש שבנוסף לשעות הראייה שלו עם הילדים, הוא יוכל לבוא כל יום לביקור של שעה אצלי, בין השעות 18:00 ל-20:00. הוא "מסכים" שאם בערב מסוים לא נוח לי שיבקר אוכל להתקשר אליו ולהגיד לו שלא יבוא (דבר שבעבר לא "הסכים" ועכשיו מודה שטעה). אבל, ברירת המחדל, אם אני לא מתקשרת, היא שהוא בא. הוא אפילו מתחייב להיות איתם רק בחדר שלהם. בניסיון להגיע איתו להסכמה הצעתי לו שוב שבנוסף לשעות הראייה שלו בשלישי וחמישי יוכל לבוא לשעה גם בראשון בערב. הוא לא מסכים. או שהוא בא כל יום או שהוא לא לוקח את הילדים בכלל. אז עכשיו, כבר יותר משבוע שהילדים לא ראו אותו וזה כואב להם. במיוחד לגדול. בעזרת הביקור פתע שלו הערב הוא מציג את העניינים כאילו שאני זו שלא מאפשרת לו לראות אותם וכמובן מטשטש את העובדה שהוא בוחר לא לקחת אותם. המצוקה הנפשית של הגדול מטרידה אותי וע' גם לא נותן הסכמתו לטיפול פסיכולוגי לילד.
אני שוקלת את אפשרויות הפעולה הבאות:

לערב פקידת סעד
לפעול לאישור טיפול פסיכולוגי לילד וכך להכניס את הפסיכולוג/ית כגורם שלישי שמייצג את טובת הילדים.
להסכים לביקור יומי תמורת הסכמתו לטיפול הומיאופטי.

בעניין האפשרות השלישית, יש לי הרגשה שעצם הצעתי לאפשר לו ערב בשבוע שהוא כן מבקר אצלי מתפרשת אצלו כסימן לכך שתחת מספיק לחץ אני איכנע לדרישותיו. הוא גם אמר את זה לגדול בשיחת טלפון ("בסוף אני אראה אותך כל יום!). ביני לבין עצמי, אני מרגישה שהכאב של הילדים כן מחליש את עמידתי מולו.
מה עושים ? HELP!

דף מוצנע

אה, נזכרתי. האם להגיש בקשה לצו הגנה/הרחקה וכך לחסוך ממני ומהילדים את הסצינות האלו כמו זו שהייתה הערב ? אגב, זוהי המלצתו החד משמעית של העו"ד. אומר שהימנעותי מאקט זה משדרת לו גבול לא ברור.

לא יודעת להציע עצה. רק רוצה להגיד לך שוב שעברתי דברים דומים, מדהים כמה דומים. שומעת את כאבך. זה נורא, זה קשה, זה מסתדר בסוף.

אוי, זה באמת מזעזע

הוא פשוט, אין לי מלים. נלחם מלוכלך על הגב של הילדים.
לגבי עצות עו"ד וכדומה - לי אין מספיק ידע ורקע אז אני לא אתייחס. מחכה למומחיות.
אבל למה את לא מקבלת את עצתו של העו"ד לצו הגנה/הרחקה? הרי הוא ממש פועל נגד הסדרי הראייה, וגורם נזק קשה לילדים וסבל ופחד לך!
כמו כן, אני בדעה שאסור לך בשום אופן לאפשר ביקורים אצלך בבית.
העקשנות שלו מטורפת, ואין שום סיבה לאף אחד לקבל אותה. לא מבינה: הוא אמר את זה בנוכחות העו"סית והיא לא התערבה ולא אמרה שאין מקום להיכנס לך לבית שלך כאשר אתם גרושים וזה מפריע לך?

להסכים לביקור יומי תמורת הסכמתו לטיפול הומיאופטי
לדעתי: בשום אופן לא, וההרגשה שלך צודקת.
להסכים לפלישה תוקפנית שלו לביתך, שמחלישה אותך ושמהווה כניעה לסחטנות אכזרית ושפלה - בתמורה להסכמתו למשהו שאין שום בסיס להתנגדות אליו???? כלומר, בגלל אונס אחד את מסכימה גם לאונס שני?
את לא צריכה את הסכמתו לטיפול הומיאופתי, את יודעת את זה. תמליצי לו להגיש עוד תלונה במשטרה על הנושא הזה. הרי זה מופרך ומטורף. זה טיפול מוכר בקופת חולים, והוא לא נדרש לממן אותו, כך שאין פה שום עילה.
ואת לא צריכה להכניס אותו הביתה. זה יהיה הסוף שלך. עדיין לא התחזקת.

שימי לב: זה מה שהוא עושה. הוא מפעיל עלייך לחץ וסחטנות קיצוניים, אכזריים (נגד הילדים ונגדך) ושפלים (להמנע מלראות את ילדיו בהתאם להסכם כדי ללחוץ עלייך להסכים לדרישות בלתי סבירות ותוקפניות, כל זה באמצעים אלימים! ועוד להפוך אותך למי שהילדים כועסים עליה, כי יוצא שזה כאילו את שמונעת מהם לראות אותו!!!! מנוול זו לא מלה!) כדי שתיכנעי לכל דרישה שלו.
זאת הראשונה.
בקרוב יבקש להיכנס אלייך הביתה עם הבחורה שאיתה הוא ייצא או יתחתן, ותאמיני לי שיהיו לו שלל הסברים "הגיוניים" גם לזה. אולי הוא גם ידרוש להשתמש במיטתך. כי הרי יש לו זכות על הבית הזה.

ותאמיני לי שיהיו לו שלל הסברים "הגיוניים" גם לזה.
את כל כך צודקת.
אני חושבת שבשמת צודקת, אבל לא רציתי להגיד את זה בצורה כל כך נחרצת כי אולי בשבילך זה לא נורא שהוא ביקר את הילדים אצלך, פעם בשבוע, ביום קבוע ובשעה קבועה. אבל, לדוגמה: מה תעשי אם הוא יסרב ללכת? הביקור יתמשך ויתמשך, מן הסתם בתירוץ ש"הילד רוצה" שהוא ישאר (מה שבטח יהיה נכון). הערב שלך יהרס, וכשהוא ילך סוף סוף את תשארי עם ילד עצוב (ועייף שלא הלך לישון בזמן). תראי כמה כוח זה נותן לו עליך. וכל המאבק הזה - כל שבוע מחדש.

העקשנות שלו מטורפת, ואין שום סיבה לאף אחד לקבל אותה. לא מבינה: הוא אמר את זה בנוכחות העו"סית והיא לא התערבה ולא אמרה שאין מקום להיכנס לך לבית שלך כאשר אתם גרושים וזה מפריע לך?
היא אמרה את זה בקול ענות חלושה. היא ממש לא מתאימה לעבודה איתו. היא מחזיקה בגישת "בדרכי נועם". היא לא סמכותית ולכן זו הייתה הפגישה האחרונה שלנו איתה.

עדיין לא התחזקת.
התחזקתי באופן יחסי למה שהייתי קודם. עצם זה שלא נכנעתי לתחינותיו ודרישותיו אמש היא הישג מבחינתי. עם זאת את צודקת שבתוכי אני עדיין מהססת ואכולת ספקות שהוא קולט אותן. לכן אני צריכה אותכן

, שתזכירו לי את הסכנות, שתתמכו בי ותחזקו אותי ואתן עושות את זה נהדר. תודה. @}

אולי בשבילך זה לא נורא שהוא ביקר את הילדים אצלך, פעם בשבוע, ביום קבוע ובשעה קבועה.
זה באמת הדבר המבלבל והקשה. זה לא נורא לי שהוא יבקר אצלי פעם בשבוע לשעה, ביום קבוע ובשעה קבועה. מצד שני, היום אני רואה שהוא מסוג האנשים שאם פותחים להם פתח קטן הם פורצים את הגבול וכל התסריט שבשמת ציירה באמת עלול לקרות איתו. אם הוא היה שפוי וחכם הוא היה מקבל את הגבולות שלי מלכתחילה. בלי משטרה. נכון ? הבוקר הבנתי פתאום את המניפולציות שלו עלייי: הוא רוצה לתת לי הרגשה שהשליטה אצלי ולכן הוא אומר שאם אתקשר אליו ואגיד לו שלא מתאים לי שיבוא הוא יקבל את זה. ובו זמנית, בלי למצמץ, הוא אמש מגיע ומסרב להסתלק ועושה סצינה בחדר מדרגות. וזה בכלל לא נראה לו סתירה. מדהים! נכון ?

את יודעת, אני לא אוהבת להגיד לאנשים מה לעשות (אני גם לא אוהבת שאחרים אומרים לאחרים וגם לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות), אבל שאלת אז אני עונה :
צו הגנה עכשיו!!! מספיק עם המניפולציות הדוחות האלה ויקירה, עמדי על שלך. הבית שלך ושל הילדים הוא לא הבית שלו והוא לא יכול להפגש עם הילדים אצלך בבית. לא לא ולא. אני רוקעת פה ברגליים, נשבעת לך.
זהו. שיחררתי את זה ועכשיו חיבוק גדול.

היום אני רואה שהוא מסוג האנשים שאם פותחים להם פתח קטן הם פורצים את הגבול
בדיוק.

התחזקתי באופן יחסי למה שהייתי קודם. עצם זה שלא נכנעתי לתחינותיו ודרישותיו אמש היא הישג מבחינתי
אכן, אכן, כל הכבוד

אנחנו מחזקות את ידייך! כמו יהושע בן נון ואהרון שהחזיקו את ידי משה למעלה!

אהלן,

בדיוק נכנסתי לאתר כדי לברר מה שלומך, ואני רואה שיש חדש.

גם לדעתי, כמו לדעת כולן - צו הגנה מייד.
הדרישה שלו להגיע לביתך מדי יום משאירה אותך נשואה לו בעל כורחך.
הוא כופה את עצמו ונוכחותו עליך בדרך עקיפה, ואני מניחה שלא זו הייתה מטרתך כשהחלטת להפרד.

אני גם חושבת שיפה שעה אחת קודם לצו ההגנה, כדי לחסוך ממך את ההתמודדויות המגוחכות האלה מולו.

כאשר תעמדי בפני שופט כדי להצדיק את בקשתך, תאלצי להסביר גם את הפגיעה הבלתי נמנעת בילדים
בעקבות הפנייה שלך.
ייתכן מאד שבשלב זה השופט יערב פקידת סעד, ואז, המרוץ שלך לנקיון כפייך והורותך המיטיבה, יוצא לדרך.
תני סימן לפני שאת נפגשת עם פקידת סעד. אני אנסה לעזור לך.
תעדכני מה קורה

תאלצי להסביר גם את הפגיעה הבלתי נמנעת בילדים בעקבות הפנייה שלך.
רויטל, למה את מתכוונת ? לאיזו פגיעה בילדים ?

האם כדאי לי להפעיל עו"ד לצורך צו הגנה או לגשת לבד בעצמי ?

ועוד שאלה - האם לצורך הוצאת צו הגנה עליי להגיש קודם תלונה במשטרה או שזה לא הכרחי ?

תודה. @}

המרגיעון כותב לי: שבעים פנים לתורה. מעניין. גם לתורה הזו ?

האם לצורך הוצאת צו הגנה עליי להגיש קודם תלונה במשטרה או שזה לא הכרחי

זאת ממש שאלה לעורך דין. עד כמה שאני יודעת, אם יש אלימות, הטרדה או משהו דומה (גם הסצנות בחדר המדרגות נחשבות משהו דומה), אפשר להגיש תלונה במשטרה, זה נותן גיבוי לבקשה לצו הגנה.
בקשה לצו הגנה מגישים לבית משפט - רצוי על ידי עורך דין - ובדרך כלל קובעים דיון דחוף בעניין תוך גג שבוע מיום שהגשת את הקשה, ואז מזמנים את שני הצדדים והשופט נותן החלטה.

אני חושבת שהכי חשוב זה שאת רואה נכוחה וחושבת נכון: את רואה את הסתירה :

הוא אומר שאם אתקשר אליו ואגיד לו שלא מתאים לי שיבוא הוא יקבל את זה. ובו זמנית, בלי למצמץ, הוא אמש מגיע ומסרב להסתלק ועושה סצינה בחדר מדרגות. וזה בכלל לא נראה לו סתירה

את מבינה את הסחטנות:
בעניין האפשרות השלישית, יש לי הרגשה שעצם הצעתי לאפשר לו ערב בשבוע שהוא כן מבקר אצלי מתפרשת אצלו כסימן לכך שתחת מספיק לחץ אני איכנע לדרישותיו. הוא גם אמר את זה לגדול

ואת זה שהוא צריך גבולות ברורים - העו"ס ית לא מתאימה, הוא לא מקבל את הגבולות שלך וכו'.

את רואה ומבינה. צריך גבולות ברורים. עכשיו נותר רק ליישם.
היישום לא חייב להיות צו הגנה או פק"סית או משטרה. היישום צריך להיות פשוט הצבת גבולות ברורים ועקביים בכל דרך שנראית לך. אין פה תשובת קסם. זה צריך להיות משהו שאת יכולה לבצע בלי שישב על מצפונך, ושיענה על המטרה של הצבת הגבולות.

אני איתך. מחזקת. זה זמני, תזכרי שזה זמני.

פה אני יכולה להועיל לך מנסיוני הטרי.
את צריכה פשוט לגשת לבית דין לעניני משפחה ולשאול שם איפה המזכירות. שם יתנו לך כמה טפסים למלא. את הטפסים שמילאת תתבקשי לצלם ולמסור את שני העותקים לאחת המזכירות. משם יעבירו את הטפסים לאחת מלשכות השופטים ויראו לך איפה לחכות . אחרי שהשופט יעיין במיסמכים יקראו לך פנימה כדי לשמוע את ההחלטה. על פי רוב הצו מוענק מייד וכמעט ולא נשאלות שאלות. יקבע מועד לדיון במעמד שני הצדדים (בדרך כלל תוך שבוע). אין סיבה לבוא עם עורך דין לבקשת הצו, את יכולה להביא איתך חברה או קרובת משפחה.
לדיון במעמד שני הצדדים יבוא גם ע', זו הזדמנות בשבילו להעלות טענות סותרות וממה שסיפרת עליו עד כה, סביר להניח שהוא גם יעשה את זה. והיה ויקרה נס והוא לא יתנגד לצו, את לא תצטרכי לטעון כלל, אבל, כאמור, הוא בודאי יטען נגד ואז השופטת תבקש ממך נימוקים לבקשה.
אחרי שישמעו שני הצדדים יוחלט אם לאשר את הצו או לבטל אותו. לדיון הזה את יכולה, אבל לא חייבת, לבוא עם עורך דין, את גם יכולה, למרות שבאופן רשמי יגידו לך שלא, לבוא עם ליוי אחר ולהגיד שאת זקוקה לתמיכה. יאפשרו לך את זה.
בסך הכל זה הליך פשוט הרבה יותר ממה שנדמה.
בהצלחה!

זה זמני, תזכרי שזה זמני.
תודה, מתוקה. חיממת לי את הלב.

מי מה, תודה על התיאור המפורט. זה חשוב לי.

היישום צריך להיות פשוט הצבת גבולות ברורים ועקביים בכל דרך שנראית לך. אין פה תשובת קסם. זה צריך להיות משהו שאת יכולה לבצע בלי שישב על מצפונך, ושיענה על המטרה של הצבת הגבולות.

!

הפגיעה הבלתי נמנעת בילדים - הוא לא מקיים את הסדרי הראייה (לא מוכן לראות אותם) ובמקביל בא ועושה "סצנות" כאשר הילדים נוכחים - זו פגיעה בילדים. פגיעה נפשית שיכולה לגרום להם נזק לזמן ארוך.
במקביל שאת חייבת לשים גבולות כדי להגן על שלומך ועל שלומם של ילדייך וכי הוא אינו יכול לבוא לבקר אותך כל יום בביתך. חשוב שתסבירי שאת מבקשת את הצו כיוון שהוא מפחיד אותך ומאיים עלייך - ושאת חשה איום קיומי ממשי.
חשוב בבקשתך שתדגישי את זה שאת רואה חשיבות גדולה למפגשים שלו כאב עם ילדיו - ואת הכאב הרב שנגרם לילדייך כאשר הוא אינו מוכן לעמוד בהסדרי הראייה.

את רואה את הפגיעה בילדים - תיארת אותה בצורה מאד ברורה
_הוא מסביר לי בטון בוגר שצובט לי את הלב. אני רוצה לראות אותו בראשון כן (הוא מראה לי עם האצבעות), שני לא, שלישי כן, רביעי לא, חמישי כן, שישי לא, שבת כן.
אני נדהמת מאיך שהוא מתייחס בדיוק ללב המאבק העכשווי ביני לבין אביו._
הוא גם אמר את זה לגדול בשיחת טלפון ("בסוף אני אראה אותך כל יום!).
הוא שם את הילדים בתווך ופוגע בהם על ידי כך.

האם לצורך הוצאת צו הגנה עליי להגיש קודם תלונה במשטרה או שזה לא הכרחי ? לא הכרחי. את יכולה לגשת ישר לבית המשפט.

האם כדאי לי להפעיל עו"ד לצורך צו הגנה או לגשת לבד בעצמי ? את יכולה גם לבד. אבל הבנתי שיש לך עו"ד, אז אני הייתי מתייעצת איתו. (יכולה גם להתייעץ איתו מה להגיד / לכתוב בבקשה - ואז לגשת).
אם אני לא טועה צריך ללכת לבית משפט לענייני משפחה. אולי רויטל יודעת יותר טוב ממני. (אני יותר מבינה בחוק הנוער מאשר בסדרי דין).

בכל מקרה - מרגיש לי שאת לגמרי עם הרגליים על הקרקע - וכל הכבוד לך - כי זה ממש לא פשוט!