טוב, אז לפני שאענה כאן לכותבים, אספר שאתמול הייתה הטבילה הראשונה שלי
.
איזה כיף !
לשמחתי זה היה משהו שהיה לי קל יותר להתחיל איתו - הצילומים היו בלבוש, והם אמנם היו לסטודיו ולא אחד על אחד - אבל רק מול מורה ושני תלמידים. בנוסף, התלמידים הם פנסיונרים שלומדים את זה לתחביב - אז זה היה גם פחות מאיים.
התחלה מרוככת, שהייתה גם כייפית בטירוף.
לפני כן היו לי המו-ן חששות:
מה אם יהיה נורא חם ואני אזיע, ומה אם השיער לא יסתדר לי, ומה אם לא ימצאו חן בעיניהם הבגדים שהבאתי, ומה אם הם יתבאסו שלא הגיעה אליהם דוגמנית דקיקה, ומה אני אעשה עם החצ'קונים שדווקא עכשיו החליטו להופיע, ומה אם אני אעמוד מולם ולא יהיה לי מושג מה לעשות...
ממש לחץ.
ואני עוד אומרת לעצמי: 'הי מה קורה? את רוצה לעשות את זה כדי להתחבר לגוף, לא כדי לנסות להתאים את עצמך לסטנדרטים המקובלים. ואיך את בלחץ מכך שלא תעמדי בסטנדרטים...'
בכל אופן, עבדתי על זה עם המאמנת שלי.
היא הרגיעה אותי, ועזרה לי בכך שאמרה שאני פשוט אבוא כמו שאני - אני לא צריכה להיות כמו דוגמנית אחרת. כמו שאני - זה מה שהם רוצים.
ובגלל שהיא יודעת שאני מאוד אוהבת להיות שמחה - אז הציעה שאבוא עם השימחה שלי.
והיא צודקת - אם אני באה בלי השוואה לאחרים - יש לי הרבה מה להציע.
ובאמת יש בי המון שמחה ושובבות - אני יכולה להביא את זה.
**********
אז זהו, בחרתי בגדים.
הם ביקשו שאביא שתי מערכות בגדים. ורק לבחור בבית לקח לי כמה שעות. (חיפשתי משהו שלא איראה בו שמנה
)
בסוף בחרתי חולצה שחורה עם עליונית + חצאית שחורה, ושמלה מנומרת עם מגפיים שחורים על עקבים שאין לי מושג איך הולכים עליהם אבל היה נראה לי יכול להיות מגניב.
וגם תכשיטים מתאימים.
(איזה מזל שבשנה האחרונה נהייתי פריקית של בגדים ותכשיטים, אז היה לי ממה לבחור
).
כשהגעתי לשם גיליתי שהחצאית התקמטה לי לגמרי. וקצת נלחצתי.
איכשהו בסוף הצלחתי להסתדר איתה.
המורה היה ממש נעים ולא מלחיץ.
התלמידים גם היו בסדר.
בהתחלה כשהגעתי הייתי ממש על קוצים.
והכי נבהלתי כשהמורה אמר להם שהם יצטרכו לביים אותי, והם אמרו 'אבל אנחנו לא יודעים איך, שהיא תזוז כמו שהיא יודעת'.
וחשבתי לעצמי 'אוי לא, אבל אני לא יודעת. בבקשה שהוא יגיד להם שיביימו אותי בכל זאת'.
לא רציתי להגיד להם שאין לי ניסיון.
למורה אני אמרתי לפני כן שאין לי ניסיון בצילום רק בציור, אבל לא ידעתי אם התלמידים יודעים.
ולמרות החששות - איכשהו היה בסדר.
לאט לאט גיליתי שאני יודעת וכיף לי לזוז.
ובאיזה שלב המורה שם מוזיקה - ומצאתי את עצמי פשוט רוקדת.
והם מצלמים.
חשבתי לעצמי איזה כיף - אני מגשימה עכשיו שני חלומות - גם שיצלמו אותי, וגם לרקוד מול אנשים !
**********
כל החלק הראשון היה בחצאית והחולצה השחורה. על כיסא, בעמידה, על ספה... כל מיני פוזות נחמדות ויצירתיות.
השיעור שלהם בעצם היה על תאורה.
אני לאט לאט השתחררתי יותר, ונהניתי להיות מצולמת.
אח"כ לבשתי את השמלה המנומרת, שחששתי שהיא קצת פְרֵחית, במיוחד עם המגפיים הגבוהים (אולי אפילו סגנון 'תל ברוך'?),
אבל הם אמרו שזה לא משנה, לצילום זה טוב.
הרגשתי יפה, נהניתי מההצגה, ופלירטטתי עם המצלמה.
לא ידעתי שאני יכולה ככה להרגיש נוח כשמצלמים אותי, לעשות כל מיני הבעות, להיות שובבה, להיות מינית, להיות שטותניקית.
אח"כ היה משחק עם וילון - וילון לבן שקוף, כאילו להתחבא מאחוריו. מצאתי את עצמי ממש משחקת איתו.
ואז פתאום המורה מצא שם איזה צעיף שבדיוק התאים לשמלה, וזה נתן לי עוד השראה.
ופתאום צץ גם כובע.
ואז גם שמשיה לבנה.
זה היה ממש יפה.
כמה פוזות מעניינות אפשר לעשות עם הגוף, אינסוף ! (גם בריקוד אני נפעמת מזה כל פעם מחדש). ואם יש כמה פריטים - אז בכלל... אינסוף בריבוע
.
************
זה היה כבר לקראת הסוף (כל העסק היה בערך שעתיים), ודווקא אז הרגשתי שכל הקטע 'התחמם', ויותר ויותר היה בא לי להמשיך,
וגם הצלמים נראו באקסטזה, לא ממש מתחשק להם להפסיק...
והמורה כמה פעמים ניסה להגיד 'טוב, סיימנו', והם עוד המשיכו והמשיכו - אז הוא גם שיתף פעולה, ונתן לי עוד פריט ועוד משהו, ושוב אמר סיימנו, ושוב הם המשיכו.
ככה כמה פעמים. עד שבסוף באמת סיימנו.
אחר כך אחד אמר לי 'מקווה שלא העבדנו אותך קשה מדי'.
ואני 'אתה צוחק? אני לא עבדתי, אני רקדתי'.
************
לסיכום החוויה -
רוב החששות שלי לא התגשמו.
ממש נהניתי.
וגם הרווחתי כסף טוב.
<עכשיו אני מחכה לראות את התמונות...
>
).
)