מחינוך ביתי לאוניברסיטה

אנונימי

בטרם תעברו ל"אפיקים אחרים" (-; . . . ראו:

נכון, יונת כבר אמרה את זה מזמן.
אבל עכשיו זה רשמי: http://www.openu.ac.il/afik/: אפשר להתקבל בנקל ללימודים אקדמיים ללא תעודת סיום של כך-וכך כתות, תעודת-(חוסר-)בגרות, מבחני מיון וניבוי (כל מיני פסיכו...).

מודעה גדולה שהתפרסמה בעתונים תחת הכותרת הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה מפרטת מסלול של "האוניברסיטה הפתוחה" www.openu.ac.il הנקרא אפיקי מעבר, המאפשר קבלה לאוניברסיטאות באמצעות האוניברסיטה הפתוחה. כדי להתקבל לאוניברסיטה הפתוחה אין צורך בשום תעודה ובשום הצהרה על השכלה פורמאלית קודמת. מתחילים ללמוד במסגרת הגמישה של האוניברסיטה הפתוחה, ואחר-כך בוחרים אם עוברים לאוניברסיטה אחרת או ממשיכים לתואר באוניברסיטה הפתוחה. החוגים באוניברסיטאות שיש אליהם "אפיקי מעבר" מן האוניברסיטה הפתוחה – מתחייבים לקבל כל סטודנט שלמד באוניברסיטה הפתוחה מקבץ-קורסים מתאים שנקבע מראש, והשלים אותו ברמת הציונים הנדרשת.
המחלקות המקבלות "אפיקי מעבר" הן:

האוניברסיטה העברית בירושלים

החוג לכלכלה
החוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה

הפקולטה למדעי החקלאות, המזון ואיכות הסביבה ברחובות

7 חוגים

הטכניון

8 פקולטות להנדסה
5 פקולטות מדעיות

אוניברסיטת בר-אילן

המחלקה לכלכלה

אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע

הפקולטה למדעי ההנדסה
המחלקה לכלכלה
המחלקה למדעי ההתנהגות
8 מחלקות במדעי הרוח

אוניברסיטת חיפה

הפקולטה למדעי הרוח
החוג לכלכלה

אוניברסיטת תל-אביב

הפקולטה להנדסה
הפקולטה למדעי הרוח
ביה"ס לכלכלה

> לימודים לשמחה <

יש גם את התוכנית program]הבין תחומית למצטיינים background[/po].html באוניברסיטת תל אביב. הלימודים הם לימודים ישירים לתואר שני. הם מקבלים על סמך ראיון ובחינת קונקורס.

הקיבולת של התוכנית הבינתחומית למצטיינים היא 15 תלמידים בשנה הנבחרים מתוך מועמדים רבים מאד, והמיון הראשוני, לפני הראיון והקונקורס, הוא על סמך קורות חיים. קשה מאד להתקבל לשם, וזה לא פתרון לרוב חסרי תעודת בגרות.
הקיבולת של האוניברסיטה הפתוחה למעשה אינה מוגבלת, והיא בהחלט מהווה פתרון לחסרי תעודת בגרות, לבעלי תעודת בגרות בלי מספיק יחידות לימוד במקצועות הנדרשים ולבעלי ציוני-בגרות לא מספיק גבוהים.

ראוי לציין במיוחד את הטכניון: שמונה פקולטות להנדסה זה כמעט כל הפקולטות בו, וחמש פקולטות מדעיות, אם אינני טועה, הן כל הפקולטות המדעיות בטכניון.

לגבי הטכניון - גם אם אלה לא כל הפקולטות שלו, מופיעות ברשימה רבות מהפקולטות ה"יוקרתיות" (כלומר - הקשות לקבלה).
מצד שני, יש לשים לב להסתיגות המצוינת לגבי "במידה ודרישות הקבלה ישתנו", "אם הביקוש יעלה על מספר המקומות הקיים" וכדו'. מבטיחים, אבל מפחדים להתחייב...

איפה ההמצאה הכל-כך מתבקשת הזאת היתה כשאני עזבתי את התיכון בגלל עקרונות שניסו להילחם כאינדבידואל במערכת מ(ת)פגרת?! האוניברסיטה היתה החלום שלי בימים ההם, וטעיתי לחשוב ששם ניתן ללמוד בצורה באמת חופשית מה שמעניין (זה לא נכון...).

בכל מקרה, איזה יופי!

ואני רוצה לתרום משפט שאמר לי פעם אקס-חבר:

המבחנים הפסיכומטריים מנבאים דבר אחד... >> את יכולת הנבחן להצליח ב... מבחנים פסיכומטריים

והוא אחד שהיה יכול להיות מאוהב ברעיון שהמבחנים האלה אומרים עוד הרבה דברים טובים, כי הוא נורא מוצלח בהם (גם אני די מוצלחת בהם:-P)

יש עוד דרכים להגיע לאוניברסיטה, אנשים כתבו זאת באתר פעם; להתעניין בנושא ספציפי, לבדוק מי מרצה בנושא ופשוט ללכת לדבר עם הבנאדם וככה 'להתקבל' לקורסים. עם מקוריות השמים הם הגבול (רוב הזמן).*

ואפשר לעשות את מה שאני עשיתי- להפוך לשוליה לתקופה ומשם להמשיך.

אני סבלתי מאוד בתיכון, והייתי בטוחה שלא אתקרב לשום מוסד למודי שבו 'סופרים את הימים' ל ע ו ל ם. אחרי הצבא פתחתי עסק ומתוך ענין נרשמתי לקורסים באוניברסיטה הפתוחה. אחרי כמה שנים ודי הרבה קורסים, החלטתי שכדאי להשלים תואר וכשנולדו לי ילדים התאהבתי בלימודים וראיתי שהעסק (העבודה) לא מענין אותי יותר. מאז סיימתי תואר שני בחיפה ולימדתי כמה שנים באוניברסיטה הפתוחה - והיום התבשרתי שקיבלו את המאמר שכתבתי מהתזה לכתב-עת.

מכל הספור יש לי כל מיני תובנות, והן לא חד משמעיות (כרגיל אצלי). מומלץ מאוד 'לטעום' מהלימודים במוסד פתוח, אבל לא כדאי לוותר על מגע עם אנשים מענינים ומאתגרים - ואלו לפעמים נחבאים במסדרונות משמימים של מוסדות מאוד לא 'פתוחים'.

הקיבולת של האוניברסיטה הפתוחה למעשה אינה מוגבלת, והיא בהחלט מהווה פתרון לחסרי תעודת בגרות, לבעלי תעודת בגרות בלי מספיק יחידות לימוד במקצועות הנדרשים ולבעלי ציוני-בגרות לא מספיק גבוהים.

זה לא פיתרון טוב לכל אחד. הלימודים בפתוחה יותר קשים מלימודים באוניברסטיה רגילה. הם דורשים הרבה משמעת עצמית, בנוסף לכישרון בתחום הלימוד. נראה לי שעבור רוב האנשים בגרות אקסטרנית היא מסלול הרבה יותר קל להשכלה גבוהה מאשר לימודים בפתוחה.

אני מנחה בפתוחה, וכל סמסטר אני נתקל באנשים שמנסים 'לעקוף' את הבגרות, ונושרים מהלימודים לאחר חודש (ולאחר ששילמו את שכר הלימוד). למי שחושב שלימודים כאלו כן מתאימים לו, אני ממליץ בחום לנסות, אבל גם לשים לב להסתייגות של ב דחילו:
לא כדאי לוותר על מגע עם אנשים מענינים ומאתגרים - ואלו לפעמים נחבאים במסדרונות משמימים של מוסדות מאוד לא 'פתוחים'.

זה לא פיתרון טוב לכל אחד. הלימודים בפתוחה יותר קשים מלימודים באוניברסטיה רגילה. הם דורשים הרבה משמעת עצמית, בנוסף לכישרון בתחום הלימוד.

לא הכל מדוייק.
אכן, הפתרון הזה לא טוב לכל אחד: הוא לא טוב למי שלא מתאים בכלל לרמת לימודים אקדמית, ולא טוב למי שאין לו משמעת.
הנגישות הנהדרת של האוניברסיטה הפתוחה אכן מביאה לשם את כל הלא מתאימים ללמוד בה, שנושרים.
לגבי החלק השני - הלימודים בפתוחה יותר קשים מאשר באונבירסטיה רגילה - תלוי באוניברסיטה, תלוי בחוג. אני למדתי מתמטיקה בפתוחה בגיל צעיר, ואחר כך בטכניון; בקורסים מסויימים בטכניון ניסיתי להעזר בספרים של הקורסים המקבילים בפתוחה. בשורה התחתונה, הרמה של החומר במתמטיקה בטכניון הרבה יותר גבוהה.
זה כמובן לא אומר כלום לגבי פער הרמה בין הפתוחה לאוניברסיטאות אחרות ולתחומי לימוד אחרים, אך כהכללה החומר של הלימודים בפתוחה אינו נחשב בדרך כלל לעומד בשורה הראשונה של האוניברסיטאות.

עודד, אתה זוכר את המרצה שאמר שניתן להעזר בספרים של האוניברסיטה הפתוחה - "הם טובים בעיקר לקריאה באוטובוס: אם מדלגים על שורה בגלל מהמורה בכביש, זה בכלל לא נורא."?

לא זוכר. מי זה היה? (מתאים ל- ד"ב, אבל לא למדנו אצלו יחד).

זהו, שאני לא זוכרת. אולי זה היה בחבורות וחוגים, אבל אני ממש לא זוכרת מי.

אם מדלגים על שורה בגלל מהמורה בכביש, זה בכלל לא נורא טוב, זו בדיוק המטרה שלהם - להסביר לאנשים (בקורסים בסיסיים לפחות) בלי ידע מוקדם בצורה הפשוטה והברורה ביותר. היום זה קצת השתנה אבל פעם הספרים יועדו ללמידה מרחוק. לא יודעת איך זה במתמטיקה, אבל בחלק ממדעי החברה הבעיה עם הספרים היא שקשה לחדש ולעדכן את המהדורות כמו שמרצה שמעודכן בתחומו יכול. אבל יוצאות מהדורות חדשות ולדעתי מוצלחות. ספרים של קורסים מאוניברסיטאות דומות מתורגמים וכותבים קורסים חדשים. בסופו של דבר התלמיד, כמו בכל אוניברסיטה, אמור לחפש חומר ולחקור באופן עצמאי.

היופי של הפתוחה הוא בדיוק בכך שהיא פונה לאנשים אחרים, ובהרבה מקרים כאלו שלא היו לומדים בצורות אחרות. אתם יודעים - אמהות לילדים קטנים, מבוגרים... תלמידי התיכון שאני לימדתי היו המבריקים (והלהוטים) מכולם.

לא יודעת איך זה במתמטיקה, אבל בחלק ממדעי החברה הבעיה עם הספרים היא שקשה לחדש ולעדכן את המהדורות כמו שמרצה שמעודכן בתחומו יכול.

כמעט כל המתמטיקה של התואר הראשון נוצרה בין ימיו של ניוטון למלחמת העולם השניה.

בכל אופן, במתמטיקה האפשרות לדלג שורה אינה מעידה תמיד על בהירות ההסבר; תכופות היא תעיד על פחות מדי העמקה.

בשורה התחתונה, הרמה של החומר במתמטיקה בטכניון הרבה יותר גבוהה.
אולי הדברים השתנו מאז, ואולי למדת בקורסים אחרים מאלו שאני מכיר.

החומר של הלימודים בפתוחה אינו נחשב בדרך כלל לעומד בשורה הראשונה של האוניברסיטאות.
אני למדתי בירושלים את התואר הראשון, ואין הבדל בין רמת ההישגים הנדרשים שם לרמה בפתוחה (כלומר, המבחנים באותה רמה, למרות שמסגרת הלימוד באוניברסיטה רגילה מאפשרת למרצה להעמיק בחומר מעבר לדרוש למבחן). למיטב ידיעתי הלימודים בחוג למתמטיקה בירושלים נחשבים ברמה גבוהה יחסית לת"א וטכניון (שמעתי השוואות מפי אנשים שלמדו גם שם). אני לא מאמין שאף מוסד רציני היה נותן פטור עבור קורסים בפתוחה אם הם לא היו לפחות שווים ברמה לקורסים אצלו.

לגבי הספרים בפתוחה - הם אכן יותר נוחים ללמידה עצמית מאשר ספרים אחרים, אבל החומר שם עדיין לא קל (ובטח אי-אפשר לדלג שם על שורות) . חלקם מיושנים ויש בעיה לעדכן אותם, אך הקורסים עצמם מתעדכנים ומשתפרים כל הזמן באמצעות הוספת "ניספחים" שלפעמים כוללים יחידות לימוד שלמות חדשות או משופצות.

היום זה קצת השתנה אבל פעם הספרים יועדו ללמידה מרחוק.
הספרים מחליפים את ההרצאות, והלימוד נעשה בעיקר בבית, אך לרוב אי-אפשר לעבור את הקורס רק בעזרת הספרים. בקורס שאני מלמד היום, לפחות, יש לסטודנטים סיכוי קטן מאד להבין את החומר ולהצליח אם לא יגיעו למפגשי ההנחיה.

למיטב ידיעתי הלימודים בחוג למתמטיקה בירושלים נחשבים ברמה גבוהה יחסית לת"א וטכניון

למיטב ידיעתי - לא בתואר הראשון. התואר הראשון בטכניון נחשב קשה יותר. בתואר השני תופסת האוניברסיטה העברית את המקום הראשון. (גם כן מפי אנשים שהיו בשני המקומות, אך אולי בשנים מוקדמות יותר).
עם זאת, האוניברסיטה העברית היא ללא ספק מספיק מכובדת.

אני לא מאמין שאף מוסד רציני היה נותן פטור עבור קורסים בפתוחה אם הם לא היו לפחות שווים ברמה לקורסים אצלו.

אני בדעה אחרת: הפטור מותנה בציון.
לכן, אם נותנים פטור למי שהשיג 85 באוניברסיטה הפתוחה, אז ההצהרה היא "85 בפתוחה שווה לפחות ל-65 אצלנו", ולא "הציון בפתוחה שקול לציון אצלנו".

בקורס שאני מלמד היום, לפחות, יש לסטודנטים סיכוי קטן מאד להבין את החומר ולהצליח אם לא יגיעו למפגשי ההנחיה.

בקורסים שאני למדתי לא היה צורך במפגשי הנחיה: הספרים נתנתו את כל מה שהיה צריך.
מדובר בקורסים אשנב למתמטיקה, אלגברה לינארית 1, חשבון אינפינטסימאלי 1 וחצי קורס בהסתברות.

אני חושש שמצטייר איכשהו שאני נגד הלימודים באוניברסיטה הפתוחה. נהפוך הוא: אני בדעה שהלימודים בפתוחה, במקרים רבים אינם נופלים מהלימודים המקבילים בחלק מהאוניברסיטאות הסגורות. יש דירוג בין האוניברסיטאות (לא דירוג מוסכם, כמובן), והאוניברסיטה הפתוחה משתלבת בו במקום מכובד, בקורסים שאני למדתי - במקום שונה מהטכניון.

עודד,
ה פלוני אלמוני מלמעלה הייתי אני (מהמחשב של הורי). הקורס שהתכוונתי אליו הוא אינפי 1. יש יחידי סגולה שיכולים ללמוד אותו ללא מפגשי ההנחיה (ואתה כנראה ביניהם) אך מדובר על מקרים לא נפוצים (הערכה על סמך הניסיון האישי שלי: בערך 1 מ-50 סטודנטים).

יש בזה משהו.
עם זאת, נראה לי שהבעיה נמצאת בחמישה עשר העמודים הראשונים (אם אני זוכר נכון, במרחק עשרים שנים) של היחידה הראשונה, כאשר מגדירים את מושג הגבול.

מי שמתעקש להבין בעצמו עד הסוף מה זה גבול - יכול (כך אני מאמין) לצלוח את כל השאר בלי הנחייה.

אני למדתי בפתוחה ונאלצתי לוותר על מפגשי ההנחיה (בעקבות תינוק יונק שסרב לבקבוק) ולא ראיתי בזה בעיה גדולה. לגבי רמת הקורסים, זה תלוי לדעתי בעיקר בסטודנט, עד כמה הוא רוצה ללמוד ולהעמיק בחומר, ובהחלט אפשר ללמוד את החומר ברמה גבוהה אם רוצים. המבחנים היו קלים בהרבה מהמבחנים שהייתי רגילה אליהם באוניברסיטה "רגילה" ולכן גם הציונים שלי היו הרבה יותר גבוהים, למרות שהקצבתי לעצמי שעה מתוך שלוש השעות של המבחן (שוב, כדי למהר לחזור הביתה לתינוק שמחכה לארוחה שלו...)
האוניברסיטה הפתוחה באמת היתה פתרון נהדר בשבילי בתקופה בה לא יכולתי ללמוד בשום מסגרת אחרת בגלל המגבלות של תינוק יונק. ועכשיו אני עושה דוקטורט באותו נושא באוניברסיטה טובה. למרות שאני לא יודעת עד כמה הלימודים בפתוחה תרמו לכך, או לימודים קודמים בנושא אחר לגמרי באוניברסיטה "ממוסדת". בכל מקרה, גם אם הלימודים בפתוחה לא עזרו לי להתקבל, הם בודאי עוזרים לי היום בלימודים.

לי דווקא היה קל יותר ללמוד דברים מהספרים של האו"פ מאשר בהרצאות באוניברסיטה. חלק מזה בגלל שרובם כתובים כל כך טוב, וחלק מזה כנראה בגלל שאני אישית קולטת טוב יותר בקריאה.

ap]Homeschoolers find university doors open on re us[/po]/homeschoolers universities

כדאי לקרוא.

אני אימא לילד בן 4 ולתאומים בני שנה וחודשיים. בעלי ואני ניפלטנו שנינו בצורה זו או אחרת מהחינוך הרגיל (הוא חימם כיסא 12 שנים ואני רק 8 שנים וחודש - אפילו לא 10 שנות לימוד).
נאלצתי להשלים 10 שנות לימוד לפני שהורשתי לעשות בגרויות - שם פגשתי את בעלי ואז התגלו לשנינו קשיי למידה חמורים.
שנינו היום בעלי תואר ראשון במדעי המחשב - סיימנו בהטיינות יתרה. ובעלי תואר שני במנהל עסקים - סיימנו בהתטיינות יתרה, ניבחרי דיקן.
הסבירות היא שגם ילדינו יהיו בעלי קשיי למידה, כיוון שזה תורשתי. ואני יודעת שמערכת החינוך הממשלתית לא אוהבת את אלו שאינם מתאימים לגודל ה"קופסא" הסטנדרטי כדי "לשבת" יפה על המדף עםם הקופסאות האחרות - זה מפריע לאיזון.
אבל, למרות רצוני הרב לחנך את ילדי בבית, אני חוששת שללא תעודת 10 שנות לימוד, הם לא יוכלו להוציא תעודת בגרות וללא האחרונה נחסמת בפניהם הדרך ללימודים אקדמיים, מלבד האוניברסיטה פתחה.
בני הבכור נימצא בגן עם קבוצת גיל הגדולה ממנו בשנה, ומתאים לה מבחינה התפתחותית, אך משנה הבאה נאלץ "להשאיר" אותו שנה, כיוון שבהגדרת הגיל הוא לא מתאים למערכת.

אני רוצה ללמד אותו בבית, אך איני יודעת מהיכן להתחיל.
אני רוצה ללמד אותו אך איני רוצה שכאשר הוא ילמד את אותו חומר בגן או בבית ספר הוא ישתעמם ויתנהג לא לפי הדרישות - וכתוצאה מכך יסבול מעובדי המערכת או מתלמידים אחרים.

אשמח לתגובות.

שליחה על ידי אולגה* » 28 מרץ 2010, 17:27

אפשר לעשות מבחני בגרות אקסטרני, עד כמה שאני יודעת יש ילדים של חינוך ביתי שעשו את זה.
מה עם אופציה של בחינות?

אני חוששת שללא תעודת 10 שנות לימוד, הם לא יוכלו להוציא תעודת בגרות וללא האחרונה נחסמת בפניהם הדרך ללימודים אקדמיים, מלבד האוניברסיטה פתחה.

יש הרבה בני נוער שלומדים באוניברסיטאות בארץ גם בלי תעודת בגרות. לרוב הם נדרשים להשלים את מבחני הבגרות בשביל לקבל את התואר, אבל לא תמיד.
בכל מקרה, אין צורך ב-10 שנות לימוד בשביל להוציא תעודת בגרות -- אפשר פשוט להיבחן בבחינות האקסטרניות.

אני רוצה ללמד אותו בבית, אך איני יודעת מהיכן להתחיל.

מה הוא רוצה ללמוד? מה אתם אוהבים לעשות?

אני רוצה ללמד אותו אך איני רוצה שכאשר הוא ילמד את אותו חומר בגן או בבית ספר הוא ישתעמם

הוא יכול להשתעמם גם אם לא למד את החומר קודם.

ויתנהג לא לפי הדרישות

רוב הילדים שלא מתנהגים לפי הדרישות לא יודעים מראש את חומר הלימוד. לא נראה לי שיש קשר בין הדברים.

_אפשר לעשות מבחני בגרות אקסטרני, עד כמה שאני יודעת יש ילדים של חינוך ביתי שעשו את זה.
מה עם אופציה של בחינות?_

אין צורך ב-10 שנות לימוד בשביל להוציא תעודת בגרות – אפשר פשוט להיבחן בבחינות האקסטרניות.

אני אישית לא יכולתי להיבחן בבחינות האקסטרניות עד שלא הוצאתי תעודה של 10 שנות לימוד.
האם מישהו יודע שדרישה זו השתנתנה באופן וודאי, או שזו רק תחושה שלכן?

וודאי הנתונים הבאים:
א- מגיל 16 אפשר ללמד באונ הפתוחה בלי קשר למספר שנות לימוד.
ב- אקסטרני כל אחד יכול ללמוד בלי קשר כן/לא למד אקסטרני הכסף קובע (-:
ג- חבר קרוב לא סיים 12 שנות למוד, השלים בגרויות לבד מכינה אונ היום פוסט דוקטורט בנאסא
הכל אפשרי - הדלתות לא סגורות- ה מפתח נמצא רק צריך לקחת אותו (-:

חבר קרוב לא סיים 12 שנות למוד, השלים בגרויות לבד מכינה אונ היום פוסט דוקטורט בנאסא

שרית אמיר שלום

שוב, מה שאמרתי זה על 10 שנות לימוד, לא 12, אני היית צריכה תעודת 10 שנות לימוד כדי להיבחן באקסטרני.
האם היום כבר לא צריך 10 שנות לימוד כדי להוציא בגרות אקסטרנית כמו שנידרש לפני כ 15 שנים?

תודה לכולם על התגובות.

אני אישית לא יכולתי להיבחן בבחינות האקסטרניות עד שלא הוצאתי תעודה של 10 שנות לימוד.
את יכולה, אין צורך ב-10 שנות לימוד. פני למשרד החינוך כדי שיפתחו לך תיק אקסטרני, ותוכלי להיבחן.

שליחה על ידי רונה* » 31 מרץ 2010, 14:29

שרית, כיום אפשר ללמוד בפתוחה מגיל 15 (ואפילו טיפה לפני)

בעצם הכל אפשרי - יש נהלים ויש חריגים, ברגע שיש אישור לחינוך ביתי נכנסים לקטגורית חריגים שאין אישור לפי המידע שלקטתי יותר מורכב.
אגב אפשרי גם ללמוד באונ' הרגילה כחריג ולהתייחב להשלמות (לפי דרישת המקצוע)
אפשר ללמוד כסטודנט חופשי - קונים ידע לא תעודה במקום עבודה עתידי אפשר להבחן ולהראות ידע (אומנם במקום ממוסד תעודה = עוד כסף)

היות וענו לך פה על עינין האוניברסיטה ,אני רוצה להדגיש את עיניני גיל 4 ועינין התינוקות.היות והאופציה של ח"ב מתחילה להיות משהו ריאלי למשפחות רבות בימנו-הלוויה,תוכלי להצטרף למפגשי קבוצת ח"ב ,או לבקר משפחה שגרה באזור שלך.
כל משפחה בח"ב וכל קבוצה הן בעלות אופי מיוחד ובכל אופן טוב להתודע למה שיש באזורך.

אני ממליצה שלגבי למידה תוכלי למצוא השראה במדור ח"ב באתר ,עלוני באופן הישנים והספר "בלמידה מתמדת" מאת גון הולט . ולראות איך זה קורה בפועל בפשוט לבוא ולראות את הילדים.

(את יכולה לצור קשר ולהעזר ב'רשימה הלבנה' )

ומה לגבי ילדים שעוברים את כל תקופת בית הספר בבית, בלי אישור לחינוך ביתי? האם תהיה להם בעיה להירשם לאקסטרני?

שאלה טובה. האם משהוא יכול לענות אליה בוודאות? האם זה באמת כל כך נחוץ לקבל אישור לחינוך ביתי או שזה רק חשוב מבהינת החוק?

האישור נחוץ מבחינה חוקית, משום שיש בישראל חוק חינוך חובה שעל פיו ילדים צריכים להיות רשומים במסגרת חינוכית כלשהיא. האישור נותן לך פטור מהחוק, כביכול. ברור שמבחינת מה שאתם עושים בבית עם הילדים זה לא ממש משנה... עבורי, מלבד העניין החוקי וההרגשה שאנחנו לא מסתתרים או בורחים מאף אחד, אין שום נחיצות או תועלת באישור הזה.

האם תהיה להם בעיה להירשם לאקסטרני?
אני לא מאמינה שיכול להיות מצב שילד ירצה להבחן בבחינות בגרות, ומישהו במשרד החינוך לא ירשה לו.

סיפרתי לחברה על הרעיון של חינוך ביתי והיא שאלה שאלה מעניינת: מה לגבי מיומנויות למידה ומיומנויות אקדמיות בחינוך ביתי כגון סיכום, כתיבת עבודות, ארגון ועוד (כמו באתר הזה שכרגע גיליתי). איך רוכשים את כל המיומנויות הללו בחינוך ביתי?
וגם, באילו דפים מופיעים דברים לגבי חינוך ביתי בגילאי תיכון?

אני לא מכירה בוגרי תיכון שרוכשים מיומנויות אלה בבית הספר.
את מוזמנת לשאול אנשים שמלמדים באוניברסיטה על __מיומנויות אקדמיות כגון סיכום, כתיבת עבודות, ארגון ועוד של הסטודנטים שמגיעים היום לאוניברסיטאות.

חינוך ביתי בגילאי תיכון?
באמת בעיה, לא היו די ילדים ודי הורים שיכתבו על זה בשנים בהם נבנה בסיס הנתונים שהוא האתר הזה.
צאו מהמחבוא!

את מוזמנת לשאול אנשים שמלמדים באוניברסיטה על מיומנויות אקדמיות כגון סיכום, כתיבת עבודות, ארגון ועוד של הסטודנטים שמגיעים היום לאוניברסיטאות.
בתור אחת שמלמדת באוניברסיטה: כבר עשרים שנה אין לרוב המכריע של הסטודנטים מיומנויות בסיסיות של כתיבה, כולל היכולת לכתוב בלי שגיאות ובפיסקאות ולא בכתיבה טלגרפית.
לדעתי בת ה-14 שלי כותבת הרבה יותר טוב.
שתי הדרכים העיקריות שבהן היא רוכשת מיומנויות כתיבה הן: קריאה מרובה; וכתיבה מרובה, של טקסטים מסוגים שונים.
מעבר לזה היא רוכשת מיומנויות חשיבה, ניתוח, היגיון, הסקת מסקנות וכיוצא באלה, לא רק מקריאה אלא גם משיחות.

וזה מביא אותי לשאלה השניה:
חינוך ביתי בגילאי תיכון?
כן, מה את רוצה לשאול?

ולשאלה שלא נשאלה:
בת ה-14 שלי, שאמורה להיות בכיתה ט' (כל שנה אני ממלאת בקונסרבטוריון את הטופס: כיתה - הכיתה שהיתה אמורה להיות בה, בית ספר - חינוך ביתי), התקבלה ללימודים כסטודנטית מן המניין באוניברסיטה הפתוחה. אז היא גם בחינוך ביתי בגיל תיכון וגם סטודנטית באוניברסיטה וגם תלמידה בקונסרבטוריון. לא יודעת עד כמה היא מייצגת אבל היועצת בתחום המוסיקה באוניברסיטה הפתוחה, שהיא גם קולגה שלי, סיפרה לי שיש עוד לפחות שני בני נוער בחינוך ביתי שלומדים בפתוחה קורסים בתחום המוסיקה.

קטע קטע:
ישבתי וחשבתי והגעתי למסקנה (בעקבות מחשבות על בני כמובן) שילד שחווה ילדות עד שובע, בשלב כלשהו מתחיל לדרוש מעבר למשחקים בארגז החול. עם הזמן הצורך הזה מתגבר ומשתכלל ועימו התחומים הנוספים אליהם הוא נחשף וזוכה(כן, זוכה) ללמוד ולהעמיק. בגיל 12-14, רוב הילדים שלא מגדלים אותם כאילו היו נכים, הם למעשה לא ממש ילדים אלא בוגרים צעירים(איזה יופי באנגלית יש לזה מילה אולי הם עלו על משהו שאנחנו עוד לא), ויכולים להרשם לקורסים בפתוחה, לעבוד מעט ולחוות את החיים כגילוי, עצמאות ושימחה ולא כעול או מטלה נוראית.
ההלם הגיע, שכשחלקתי את כוונותי(שאולי כן ואולי לא יתגשמו) לגבי חינוכם של ילדי והשכלתם בפני קבוצה של חינוך ביתי שבימים אלו טורחת על הקמת בית חינוך אלטרנטיבי קיבלתי מבטים המומים/מתחלחלים/שיפוטיים/נבזיים, כאילו באו לומר- אנחנו מקימים פה בית חינוך שלא מודד ולא דוחף ומה את מתכננת?! תואר?!!?!?!?
ובכן, שאלה:
מי אמר שבגלל שאני לא מסכימה עם מערכת החינוך אני אמורה לגדל בור?
ולמה למידה והתמחות הם ערכים פסולים פתאום?
אחר כך, גיליתי לשמחתי הרבה שאני לא לבד וישנם הרבה ילדים בחינוך הביתי שלומדים באוניברסיטה(אני ממש גאה בעצמי שחשבתי על כך לבד לבד, אז מה אם גילו את אמריקה לפני?

)
בכל מקרה, זה נתן לי תחושה מאוד לא נעימה של קיצוניות וקידוש ה...לא יודעת אפילו מה. נראה לי קידוש הלא. לא משנה מה, העיקר לא. הפוך מכולם וזהו. למה?

יש לי הרבה מה לומר על זה (ועל דעותי שהשתנו), לא מסוגלת עכשיו.
מקווה שאזכור.

אני לא מכירה בוגרי תיכון שרוכשים מיומנויות אלה בבית הספר. וגם התוספת של בשמת - אתן אכן צודקות, מהניסיון שלי עם סטודנטים שפגשתי. אולי התיכון שלי היה ייחודי מהבחינה הזו.
בשמת אהבתי את מה שכתבת לגבי היא רוכשת מיומנויות חשיבה, ניתוח, היגיון, הסקת מסקנות וכיוצא באלה, לא רק מקריאה אלא גם משיחות - כי לא חשבתי על האפשרות הזו, בתור אדם עם יותר יכולת ביטוי בכתב מאשר בעל פה

אני שמחה לשמוע שהאוניברסיטה הפתוחה היא פתרון גם לילדי חנ"ב! בתור בוגרת אני ממש ממליצה על האו"פ... גם בשביל למידה והנאה וממש לא רק למטרת תואר. אני נהניתי מרוב רובם של הקורסים שלמדתי.

אין לי שאלה ספציפית על חנ"ב בגילאי תיכון אלא הייתי רוצה לקרוא קצת על החוויות. ובתקווה שאכן מישהו יכתוב!

תבשיל קדרה{{}}, אשמח לקרוא.

תודה, יער ה

כבוגרים, אנחנו מקבלים הביתה עלונים של הטכניון.
אחד הדברים שמפורטים בו בהרחבה זה שלל פרויקטים של מצוינות - לסטודנטים, לתלמידי תיכון, ליווי ע"י בוגרי טכניון וכו' וכו'
תמונה של המון תרומה לקהילה באמצעות דחיפה של תלמידים למצוינות, עם המון גאווה עצמית - הן על התרומה, הן על המצוינות.
אני גדלתי על ערכי מצוינות כאלה. זה לא רק מצוינות. זה גם מי שחכם יותר שווה יותר, מי שלקח תחרות שווה יותר, מי שהציונים שלו גבוהים יותר שווה יותר (ועשייתו טובה יותר) וכו' וכו'
_{בהתאם, אני עושה המון עבודה עצמית על ניקוי הציפיות ממני שליוו אותי משך כל שנות לימודי}
לאחרונה התחלתי להסתכל על זה בעיניים קצת אחרות.
כלומר, אני מבינה את הטעם לעודד תלמידים מצטיינים, אני גם מבינה כמה זה טוב לנהל מחקר באופן מדוקדק, וללמד טוב וכו' וכו'
עם זאת, אני חושבת שמצוינות אינה חזות הכל.
אני מרגישה שמרוב שמתיחסים למצוינים, לא שמים לב שההכשרה שמקבל מהנדס היא אולי לא רעה, ובטוח מאוד נחשבת, אבל נותנת לו מאוד מעט כלים יחסית לאלא אותם הוא רואש בשנות עבודתו הראשונות (ואל כי לא ניתן ללמד זאת מראש, זה פשוט לא בקוריקולום).
מרוב שמתיחסים למצוינים, מפספסים את המוני התלמידים הבינוניים עד חלשים, שגם הם יהיו מהנדסים (וא מדענים, לצורך הענין), וככל הנראה יעשו עבודתם באופן די משביע רצון. אלה, מקבלים חוויה מאוד עלובה של לימודים, וכפועל יוצא, לדעתי, הכשרה עוד פחות טובה מזו שמקבלים המצטיינים.

אני לא מציעה איזה שינוי רדיקלי, מכירה את המערכות האלה רק כסטודנטית, אבל כשאני מסתכלת על חלון הראווה שהם בוחרים להציג, עולה בי איזה סימן שאלה קטן...

אני התחלתי ללמוד בפתוחה חודשיים לפני גיל 14 (הייתי בכיתה ט' כשהתחלתי. לא הייתי בחינוך ביתי אלא למדתי לאורך השנים, במקביל לתיכון, לצבא..). זה התאים לי מאד, והיום אני דוקטורנטית באוניברסיטה אחרת בהמשך לתואר שסיימתי בפתוחה.
זה היה כיף, ואני בהחלט אשקול עם ילדיי מסלול כזה.

תבשילה, מאוד מעניין מה שאת אומרת.
אני חושבת שזו אחת הסיבות שאני שמחה עם הבחירה של בתי באוניברסיטה הפתוחה. הגמישות והבחירה והלימוד האינדיבידואלי ממשיכים במידה רבה את מה שקורה בחינוך הביתי אצלנו.

גם הבחירה שלה, בתואר שעיקרו במוסיקה, מתאימה לתחומי העניין שלה ומשתלבת עם הקונסרבטוריון. אני מרגישה שהדגש הוא יותר על מה שמעניין אותה ומשמח אותה, כולל תחושה שלה שהיא עושה משהו מעשי שרלבנטי להתקדמות שלה בחיים - ופחות על "מצויינות".

אם כי איך שהיא גדלה (מה לעשות, הבת שלי, לא?), הסטנדרט שלה הוא מצויינות...

(אילולא היתה המנצחת שלה מסבה את תשומת לבי לעניין, אני חושבת שלא הייתי שמה לב לזה. למשל, טבעי לי ולבתי שאם נותנים חומר ללמוד עד החזרה הבאה, אז ברור שבתי יודעת אותו בעל פה כמו שצריך בחזרה הבאה. ובאה עם כל הציוד הדרוש - מעולם לא שכחה את התוים, הקלסר, העפרונות [גם משאילה לחברות ששכחו], המחק, המים. וכמובן זוכרת ומיישמת מייד כל הערת תיקון של המנצחת. וכן הלאה. ברור לי ולה שזה מה שעושים, מה, לא? אבל כשאני פתאום משווה לבנות האחרות, אני מבינה שזה בכלל לא מובן מאליו. עובדה שאחרות שוכחות, מאחרות, לא למדו, לא זכרו, לא הפנימו...
אבל זה לא קשור לחינוך ביתי, לדעתי.)
במחשבה שניה, זה כן קשור לסיבה שבחרתי לגדל את בתי בחינוך ביתי. היה לי ברור, שילדה כזאת, אם תגדל בבית הספר - תהיה כל כך מצויינת בלהתאים את עצמה לדרישות המערכת, שהיא תמחק את עצמה ואת רצונותיה. וזה לוקח הרבה פחות מ-12 שנים, לשכוח מי אתה.

כיוון שלתוך כל מערכת כזאת היא באה מבחוץ, כבאה ליהנות ולהפיק תועלת ממה שאפשר לקבל וללמוד - הפוקוס נשאר על מי שהיא, ועל מה שמעניין אותה.

אמנון ותמר,אני חושבת שהרעיון שאני מנסה לממשו הוא לתת לילדים להתנסות בלמידה בכל מני נושאים ותחומים,באותו האופן שבו יכלו לשחק בארגז החול.
בקצב שלהם, בסביבה תומכת .
האם אמא לפעוט בן שנתיים לא תעודד אותו השכם והערב לטול את מגרפת החול ולזנוח דווקא את הדלי?
ככה , אפשר להקשיב וללוות את הקריאה של ילד ,והרבה דברים אחרים.

הילדים שלנו יודעים יפה מאוד שבאיזה שלב שהם רוצים להצטרף לעולם שבו אנחנו חיים.אולי הם לא צריכים להוכיח לאף אחד שום דבר באמצעות תחרותיות מטורפת, כי הם קיבלו אהבה ללא תנאי.אבל הם רוצים לעשות משהו . יש להם חלומות ושאיפות ראויים ויפים.

אני חושבת שיש אנשים שחווים את המצב בחברה כרע כל כך , שמתוך ניסיון לגונן על הילדים מפני כל הרעות החולות הללו -מנסים להתרחק מכל זה.
אני באופן אישי, חושבת שמה שאני חושבת על העולם לא רלוונטי.מה שחשוב זה הכלים שאני מספקת לילדים שלי.ובראש ובראשונה את ההערכה שלי כלפיהם, האמונה שלי בכישרונות המיוחדים שלהם.
מה שחשוב זה לאפשר לכל ילד את החממה שבה הוא גדל מבשיל ומגלה לאן פניו.עוד תמיכה בדרך (כסף להשכלה , הסעות וכ')עוד אמונה-והופ, הילד כבר גדול ,וזה קורה די מהר.

מרוב שמתיחסים למצוינים, מפספסים את המוני התלמידים הבינוניים עד חלשים, שגם הם יהיו מהנדסים (וא מדענים, לצורך הענין), וככל הנראה יעשו עבודתם באופן די משביע רצון. אלה, מקבלים חוויה מאוד עלובה של לימודים, וכפועל יוצא, לדעתי, הכשרה עוד פחות טובה מזו שמקבלים המצטיינים.

נכון. נכון מאוד.
ומה שמצער עוד יותר הוא שמצוינות שמישהו מתיחס אליה היא רק במספר מוגבל של נושאים- מתמטיקה למשל.

אם הייתי יכולה לציין מהם הדברים שמיחדים ילד למצויין בעיני זה היה :סקרנות והתענינות ,התמדה ,והתנהגות חברתית טובה.
ולפי הלוגיקה שלי - אם הילד הוא כזה - הוא יהיה כזה . כלומר , צריך להמשיך ולתת לו את האנרגיות להיות מה שהוא מיועד להיות.עם קמצוץ קל ,מדבר שנקרא ענווה.
ואת רוב האנרגיה החברה שלנו צריכה להשקיע דווקא במציאת הגורמים שהכחידו אצל ילדים את הסקרנות וכ'.לראות איך אפשר למצוא את הדברים האלה מחדש בתוך עצמם.

מצויינות=מקצועיות?
לאו דווקא.
מצטרפת לאילה.

לא חושבת שמי שהצטיין בלימודי הפיסיקה דרך אל התואר, יהיה בהכרח מהנדס טוב יותר;
לא בטוחה שמי ששינן יותר שמות לטיניים של אברי גוף יהיה רופא מבריק יותר;
לא בטוחה שמי שמכיר יותר מלחינים ויצירות, יהיה מוסיקאי טוב יותר.

עם זאת, המערכת בהחלט בנויה כך שלמצטיינים יהיו יותר אפשרויות התפתחות.
מהנדסים שהצטיינו בלימודיהם ימצאו בקלות הזדמנויות טובות ומעניינות יותר בשוק, וכנ"ל לגבי בוגרי בית הספר לרפואה.
אלו שלא הצטיינו בלימודיהם, אבל מוכשרים יותר (במקוריות מחשבה, בתעוזה, בחוסר פחד להיכשל, בפתיחות, בראיה מרחבית), יתקשו למצוא הזדמנויות להראות את הברק שלהם, נוכח המוסכמה החברתית הרעיונית ש"מצוינות=מקצועיות".

(גילוי נאות לצורך הדיון: הגדול שלי רק לא בכיתה ד', ונראה לי רחוק שנות אור מהתיכון, וממילא מהאוניברסיטה

)

הייתי שמחה לשמוע מה אתן חושבות על הפוסט הקודם שלי כי זה משהו שבסביבה הנוכחית המיידית שלי די חזק בשטח ומאוד מוזר לי ולא נעים לי בכלל לחוות אותו.

רוב בוגרי החינוך הביתי שאני מכירה (זה לא הרבה, אבל בטח יותר ממה שרוב האנשים מכירים) בחרו ללכת ללמוד לימודים גבוהים, אבל לא כולם. אני לא רואה קשר בין אידאולוגיה של חינוך חופשי לבין התנגדות לאוניברסיטה.

הייתי שמחה לשמוע מה אתן חושבות על הפוסט הקודם שלי כי זה משהו שבסביבה הנוכחית המיידית שלי די חזק בשטח ומאוד מוזר לי ולא נעים לי בכלל לחוות אותו.
בני כמה הילדים המדוברים?
יש לי מחשבות על הנושא, אבל הן עוד לא מגובשות. בואי נגיד שפעם ראשונה כשראיתי ילדי חנ"ב עושים חוברות עבודה להנאתם, היה לי מוזר, כי חשבתי שזה ממש ממש לא מקובל. כנראה בגלל איזה וייב שקיבלתי מהסביבה היותר קרובה, שהיתה עם ילדים קטנים יותר.

אורלי נ, לא בדיוק ידעתי למה את רוצה תגובה.

לזה: ?
ההלם הגיע, שכשחלקתי את כוונותי (שאולי כן ואולי לא יתגשמו) לגבי חינוכם של ילדי והשכלתם בפני קבוצה של חינוך ביתי שבימים אלו טורחת על הקמת בית חינוך אלטרנטיבי קיבלתי מבטים המומים/מתחלחלים/שיפוטיים/נבזיים, כאילו באו לומר - אנחנו מקימים פה בית חינוך שלא מודד ולא דוחף ומה את מתכננת?! תואר?!!?!?!?

אם התכוונת שנגיב לזה, אז אני לא יודעת מה לומר.
אני אמא בחינוך ביתי.
אני מכירה המון אמהות בחינוך ביתי.
אני לא זוכרת אם אני מכירה באופן אישי כאלה שמקימים "בית חינוך אלטרנטיבי" (אם הם מקימים בית ספר - אז איפה החינוך הביתי פה? זה לא נשמע לי כמו משפחות חינוך ביתי), אבל אני לא זוכרת שנתקלתי אי פעם במה שאת מתארת.
את גם תיארת מבטים - האם את בטוחה שהם היו מזועזעים? אולי הם אמרו בכלל משהו אחר? מישהו השתמש גם במלים, לא רק במבטים?
בכל אופן, זכותם של כל מיני אנשים, לא משנה באיזה חינוך הם בוחרים, לחשוב כל מיני מחשבות. מה זה קשור אלייך ולדיעות שלך ולמה שאת רוצה למען ילדייך?
אני לא יודעת מה לומר על דיעות לא מובעות של אנשים שאני לא מכירה ושלא קשורים אלי.
לי יש דיעות לגמרי אחרות.
ואני משתמשת בכל חוברת או ספר לימוד שנראה לי מתאים, מתי שנראה לי מתאים, איך שנראה לי מתאים וכמובן איך שמתאים לילדים שלי. זה אומר שאני לא חושבת שצריך לעשות הכל באופן בלתי ביקורתי...
או לא. תלוי בנושא. לא בכל נושא אנצל ספרי לימוד קיימים.
זו לא דת ואני חושבת שיש לי הפריבילגיה להחליט עם ילדי על מה שמתאים לנו. זה כל העניין בחינוך ביתי, לא?

בשמת, את צודקת בכך שבית חינוך הוא לא חינוך ביתי. מצחיק לראות איך כל אחד מתייחס לכך אחרת: חינוך ביתי שמרני רואה בכך מסגרת לכל דבר, החינוך הפורמלי לא מכיר בכך בכלל וכל משפחה מוציאה אישורים לחינוך ביתי עבור ילדיה. זו איזושהי נק' אמצע אני חושבת, עבור ילדים שפורחים בחברת הרבה ילדים אחרים וזקוקים לכך באופן קבוע ורצוף. אני יודעת שלא כולם כאלו, שלי כן. בגלל שאין אישורים להפעלת מקום כזה ואין תוכנית ליבה או כל מבחן כזה או אחר זה לא "לימודים" כמו שאדם מן השורה תופס לימודים. אולי בגלל זה, כשאמרתי שאני שואפת עבור ילדי ללימודים אוניברסיטאים ותואר אקדמי קיבלתי תגובה קרירה. ותאמיני לי, אני יודעת מתי דברי אהודים ומתי פחות, אבל את צודקת, זה לא משנה. שמחתי לראות שאת השביל הזה כבשו כבר לפני, ושבסופו של יום אני אחראית לאיך יגדלו ילדי. לא יודעת למה מפתיע אותי כל פעם מחדש שגם בקרב קהילה של אנשים שאמורים להיות פחות דוגמאטים יש קושי גדול כל כך לקבל את השונה.

קהילה של אנשים שאמורים להיות פחות דוגמאטים
אני חושבת שזו הנחת יסוד שגויה לחלוטין...
ואני לא מכירה כזה דבר "חינוך ביתי שמרני" (-;

גם מערכת החינוך לא מכירה בבית חינוך כחינוך ביתי, והנושא כבר נדון לא פעם.
זה שהמשפחות מציגות את עצמן כך ומבקשות אישורים - זו סתם רמאות וזה עובד כל עוד זה עובד להן וכל עוד אף אחד לא יגלה שבעצם הקימו בית ספר. וזה חבל, אגב, כי מרגע שיגלו את הרמאות, יתחילו להתייחס לכל המשפחות שבאמת מגדלות את ילדיהן בחינוך ביתי כאל רמאיות בפוטנציה גם מהצד השני (של הקמת בית ספר מחתרתי).

בגלל שאין אישורים להפעלת מקום כזה ואין תוכנית ליבה או כל מבחן כזה או אחר זה לא "לימודים" כמו שאדם מן השורה תופס לימודים
אין יותר "אדם מן השורה".
יש בתי ספר דמוקרטיים ובתי ספר חופשיים ובתי ספר ייחודיים מכאן ועד להודעה חדשה.
אז התחברת עם קבוצה של אנשים שמקימים מתחת לשולחן בית ספר ייחודי באופן בלתי חוקי, אבל מעמידים פנים שהם עושים "חינוך ביתי", והם כבר יודעים מראש שכשהילדים שלהם יגדלו הם לא רוצים שהילדים ילמדו באוניברסיטה?
ואם הילדים שלהם ירצו ללמוד באוניברסיטה או לעשות תואר אני מבינה שהם לא יאפשרו להם?
ובינתיים הם מאמינים בבית ספר, לא בחינוך ביתי?
קבוצה מעניינת מאוד.

לא קראתי את כל הדף, אז אולי כתבו על זה כבר:
אני מכירה שתי תוכניות לימוד שיכולות להתאים לילדי חינוך ביתי:
אחת באונ' תל אביב -לימודי לתואר במטמטיקה: ילדים יחסית קטנים (ילד שאני מכירה בן 12) יכולים להתקבל על סמך מבחן, ואז יש יש עוד שני מבחנים וביניהם לימודים באונ' במשך כשנה ומי שעובר את המבחן מתקבל ללימודי תואר: בלי בגרות ובלי פסיכומטרי ובלי הגבלת גיל. המבחן קבלה ממש השבוע הקרוב, נדמה לי, יכולה מבדוק מתי בדיוק ועוד פרטים..
תוכנית שניה היא בבר אילן והיא תוכנית בה לומדים מטמתיקה של בה"ס בקצב יותר מהר מבית הספר ואפשר להתקדם לפי כישורים וידע של הילד בין הקבוצות ללא קשר לגיל הילד...גם היא מתאימה לילדים יחסית קטנים (ילד שאני מכירה לומד לפחות מגיל 10-11) אינני יודעת אם בהמשך מתקבלים ללימודי תואר ללא תעודת בגרות...שוב אם זה רלוונטי אני יכולה לברר יותר.

אני מבינה מתוך דבריך שהקמתם איזו התארגנות חברתית , מעין אירגון אלטרנטיבי לילדים.
משרד החינוך מאוד מתנגד לדברים הללו. הנה , עכשיו קיבלתי הודעה ש'שיח' בכליל נסגר.'מיתרים' באשחר-גם כן .

אני מבינה שהילדים שלך אוהבים את החברה והמפגשים הללו מספקים להם .
אבל לדון איתם בעינינים שמעבר להדלקת מדורה ולשחק במקלות...-לא בא בחשבון מצד האמהות.

הבנתי נכון?

אני מנסה לארגן פעיליות לקבוצת הח"ב באזור מגוריי-ותראי- למפגש על חוף הים- רבים עשו מאמץ ובאו.לגלריה והרצאה - בקושי.
ודווקא להרצאות יש צורך ביותר נוכחים -כדי להתחלק בתשלום.לא בטוח שיבואו, הילדים לא יתענינו , אז בשביל מה לטרוח.אם הילדים נפגשים בעיקר כדי לרוץ ולשחק משחקי חוץ, אז הם לא ירצו שישנו להם את זה.
אני משום מה חושבת שילדים יכולים לחוות גיוון ואפילו להנות מזה,העיקר שמסבירים להם ושכן מקפידים לתת להם זמן לדברים שחשוב להם.
יש לאנשים מסויימים בעיה עם ביקור בגני חיות , כי החיות בשבי.
יש אמהות שעובדות ואילוצים תעסוקתיים משפיעים פה.יש משפחות שמתקשות לצאת כי אין רכב זמין, או כי יש תינוק .
לבריאותנים ולמתנגדי הקפיטליזם - במפעלי יצור מזון או כל יצור המוני שהוא.מצד שני הם מאוד ספורטיביים בכל הקשור לטיולים בחיק הטבע.
ובאופן כללי- השבוע מלא בחוגים של כל ילד והאמהות לא מוכנות בכלל לחשוב על להגיע לאן שהוא לפני 1000.

בסופו של דבר הבנתי שלמרות שבת"א העינין של ההרצאות והסיורים הלימודיים מבוסס ומשגשג,אצלנו 'יתנו לזה אולי איזה צאנס' .

לכן, ללמוד ולחקור ולהתענין - בעצמנו .עדיף להשאיר את הקבוצה למשחקי החברה .כשזה מתאים לי לבלות/למרוח את היום במפגשים בפארק- יופי. אני מאוד נהנית והילדים מוצאים להם עם מי לשחק ויופי.אחר כך חוזרים הביתה ואוספים את עצמנו מחדש.
אני הפחתתי את הציפיות שלי מהקבוצה-לפחות לגבי הקטע העיוני ואת המשאבים מפנה לבית ולמשפחה שלנו.אני מאמינה שעם תשומת לב ופתיחות , נוכל לגלות מהי הדרך הנכונה לכל אחד מהילדים.

_קהילה של אנשים שאמורים להיות פחות דוגמאטים
אני חושבת שזו הנחת יסוד שגויה לחלוטין..._
לגמרי D-:
לדעתי צריך לשים איזו אזהרה בנוגע לכך בדף פתיחה!!!

אני מנסה לארגן פעיליות לקבוצת הח"ב באזור מגוריי-ותראי- למפגש על חוף הים- רבים עשו מאמץ ובאו.לגלריה והרצאה - בקושי.

מצחיק. אני הייתי במצב הפוך, הבן שלי היה בן פחות מחמש בשנה שעברה, ולכן לא יכל להשתתף כמעט בשום פעילות לימודית, וכל הזמן קיבלתי תשובות בסגנון: תבואי בכל זאת, הקטנים רצים במפגש בחול. והבן שלי ממש לא מתעניין בחבורת ילדים שרצה בחול (לצערי), הוא מעדיף ללמוד, גם אם הוא לא מבין הכל, הוא צמא לכל פיסת מידע ותוכן, אבל הוא לא היה בקבוצת הגיל המוזמנת.
לי צ'י

פלונית, אני לא יודעת מי את וחבל. אולי היית בפגישות שהיו ואולי לא כי אין לי מושג מי את, אבל אני מרגישה שטילטלתי היטב את הסירה בקרב אלו שנכחו, ואין לי כוונה כזו בכלל.
אני כן יכולה להגיד שכפי הנראה אני ממשיכה עם קבוצה אחרת באיזור.
בניגוד לרושם שהתקבל, אין לי רצון לפעול נגד המערכת, בטח שלא מראש.
אני יודעת שישנם קשיים בכליל, ואני מקווה שימצאו דרך להתגבר עליהם. לי, אישית, יותר מתאים משהו ברוח מיתר, שכן קיבלו מוכר שאינו רישמי,ויש גם חטיבה בוגרת כמו הרבה מסגרות אחרות. לא הכל שחור ולבן. אני לא מחפשת קיצוניות בשום מקום, לא מוצאת בזה טוב, אבל זו אני, ומקובל עלי שיש שונים ממני. אני הרבה זמן מתחננת לדעת לאן פני הקבוצה הזו ולא מקבלת מענה

את יודעת למה העלתי את נושא הלימודים באוניברסיטה? בגלל שאני לא רואה טעם להקים בכל כוחותי משהו כל כך מורכב וחשוב ולסגור כשהילדים בני 9. הגדולים בינהם. אני מחפשת קביעות, עתיד, המשך. זו הסיבה הפשוטה. לצערי, לא כולם חשים כמוני, מוכנים להמר על ילדים וזה גם בסדר. מאחלת לכולם שיצליחו לממש את אמונתם ולחיות בדרכם, בסופו של יום אנחנו הולכים לישון עם עצמנו בלילה.

בשמת, את משעשעת...

כן, הבנת נכון.
את יודעת מה? עכשיו גם לי יותר קל להבין נכון

תודה.

אז עכשיו בואו אני אשאל את מה שמתפוצץ לי בלב:
בליבי פנימה עמוק עמוק אני מאמינה שבבית הכי נכון וטוב לילד.
הילד עצמו, מעדיף להיות עם חברים קבועים לפחות 4 פעמים בשבוע.
אין לי אפשרות להגיע למפגשים לעיתים כל כך קרובות.
אין לי כרגע אפשרות לא לעבוד כלל ויש לי עוד קטנה בת שנה ועשר ועוד מתהווה אחד בבטן

איך אתן מנצחות את זה? אני מרגישה שזכותו של הילד להביע דעה ואני צריכה לתמוך בו, ולענות על הצרכים שהוא מציג.

אהבתי את הדיון שהתחיל על מצוינות ובין השאר את מה ש{{}}אילה בשדה הדגן כתבה. לדעתי חינוך למצוינות הוא לחנך לביטחון ואמונה בעצמך, להשקעה ולדרוש יותר כשאפשר, לדעת מתי אתה מוותר לעצמך ובו בזמן גם מתי לטפוח לעצמך על השכם.
אני עוד לא אמא, מקווה שאכן אצליח לחנך כך..

אני מרגישה שזכותו של הילד להביע דעה ואני צריכה לתמוך בו, ולענות על הצרכים שהוא מציג.
ומצד שני, גם לך יש צרכים, רצונות ודעות ולכן יש תקשורת.
מדברים, מקשיבים, מסבירים ומגיעים לפתרון שכולם מרוצים ממנו.
אולי יש מפגשים שמישהו יכול לאסוף אותו ואת בענינייך (כמה יודים אמורים להיות כאן?), אולי הוא יוכל להסתפק בפחות מפגשים, אולי אפשר יותר להזמין אליכם.....
רק אתם יודעים

הי אמנון ותמר, אני הפלונית מלמעלה.
אני חושבת שטעית בזיהוי, אני ממש לא קשורה לשום בית חינוך (אולי זה חבל, מי יודע).
הדרך שלנו להתגבר על הנושא החברתי היא שכנים. אני חושבת שהרבה משפחות חנ"ב שמצליחות לשרוד בחנ"ב לאורך שנים מסתמכות על שכנים כחברים לילדים, בין אם במקומות כמו נוה-איתן ובין אם במקומות שבהם השכנים הולכים לבית ספר ומשחקים איתם אחרי הצהרים. אנחנו חושבים אולי בכל זאת לשלוח לבית ספר פתוח, אבל מהסיבה החברתית, ולא כל כך בשביל הלימוד. יחד עם זה, אני אשמח שיהיו מורים שכן יענו על שאלות וירחיבו את הידע של הילדים, ולו רק בגלל שהילד שלי מאד אוהב ללמוד. אני למשל לא מתחברת לגישה האנתרופוסופית של "השמש זורחת כי אני אוהבת אותך", אבל מצד שני פחות חשובים לי התכנים שנלמדים אלא אהבת הלימוד, פיתוח הסקרנות והיכולת לחקור.
אני חושבת שהדוגמטיות מהסוג שאת מתארת זכתה כבר לשם - משטרת הבאופן. אני גם יכולה להגיד לך שבהתאם לכל אופנה, החוקים משתנים מפעם לפעם, בהתאם לטעמם של הילדים של קובעי האופנה ושוטרי הבאופן, וגם שהשוטרים הכי נוקשים הם אלו שהכי לא עומדים בציפיות של עצמם, יהיו אשר יהיו. קצת דומה לזרמים קיצוניים בחברה החרדית.

עוד דבר לגבי חינוך למצוינות - כמעט כל האנשים ה"מצטיינים" שאני מכירה, כאלו שהצליחו מאד בתחומם, קיבלו את הדרייב להצלחה מהבית. במקרים מסויימים בית הספר נתן להם אפשרות להתקדם, בכך שחשף אותם לידע שלא היה בבית, אבל הנחישות, ההתמדה והרצון להצליח באו מהבית. גם האמונה בעצמם. יצא לי לדבר עם אנשים שגדלו בשכונות קשות ושהצליחו על אף שבית הספר היה גרוע, כי היה להם דימוי עצמי טוב מהבית, ותחושה של שייכות. לכן אני חושבת שבית הספר פחות משמעותי (אפילו שאני בוחרת כרגע לפחות בחינוך ביתי עבור ילדי), ושגם אם שולחים לבית ספר, אם הבית מעודד סקרנות ולימוד אז הילדים ילמדו ויצליחו בכל דבר שבו יבחרו, בין אם זה ספורט אומנות, אקדמיה או כל דבר אחר.

הי פלונית
היו כאן שתי פלוניות, אחת ביקשה שאמחוק אותה אחרי שאקרא.
גם לי חשוב בעיקר המפגש, התקשורת של הילדים עם צעירים ו/או מבוגרים מהם ולכן נראה לי מאוד חשוב לוודא שמקום שמאפשר מפגש כזה יהיה יציב וקבוע לאורך זמן. אם זה אומר להסתפק ב55 אחוז תוכנית ליבה בתנאי לימוד חוויתיים אני חושבת שכולם ירוויחו מהעניין. שוב פעם, זו אני בלבד. לא רוצה לפגוע באף אחד ואולי כדאי שאעביר את הדיון למקום מתאים יותר, הוא פשוט התפתח מהשמחה שעלתה בי כשגיליתי(כמה מפתיע

) שיש דף על לימודים אוניברסיטאים בבאופן. כן, כן....האתר הזה לעולם יפתיע אותי לטובה

נראה לי שאם הוא מסוגל להקשיב בשקט בפעילות של ילדים יותר גדולים ושאת יכולה להתלוות אליו ולודא שאכן הוא מסתדר -לבקש שיתנו לו להשתתף.

שיש דף על לימודים אוניברסיטאים בבאופן. כן, כן....האתר הזה לעולם יפתיע אותי לטובה
אני חושבת שרוב באי האתר בעד לימודים ונגד לימודים כמו בבי"ס על כל "תופעות הלוואי" של ביה"ס.