אשמח אם תייעצו לי:
- אני בן 21
- סיימתי צבא וישר החלטתי להשכיר דירה בת"א עם חבר
- עכשיו אני עובד חי ומכלכל את עצמי לבדי (למעט כביסה שאמא עושה) חברי בחר לטוס לחו"ל.
פתיחת עסק, לימודים אקדמאיים, התבודדות, טיולים, חיי דת.. כל דבר שארצה אדע אם אוכל להגשים וגם אם לא אצליח זה לא יהיה כל כך נורא.
אני יודע ממה אהנה, ממה לא אהנה, ממה אלמד, ממה אתנוון, ממה אהיה בריא יותר, ממה אהיה חולה ומאיפה להשיג מידע על דברים שאינני יודע עדיין. אני רואה כל דבר כשטות זמנית - ואפילו אם אצליח לעשות דברים על טבעיים כמו לעוף אראה זאת כשטות זמנית. נראה כי כל שיהיה לי לא יספק אותי ובכל זאת אני מסופק מהכל (מוזר?).
המצב הוא שכל האפשרויות פתוחות כרגע בפני ואני רק בהתחלת החיים הבוגרים (בן 21) אני יודע שבידי הבחירה: לבחור דרך או להישאר במקום - אך אני לא יודע בשביל מה כדאי לחיות: אהבה?, משפחה?, אושר?, חוכמה? חיים בעושר? חיים בצניעות? עזרה לזולת? עזרה בכיוונון כדור הארץ לחזרה לטבע או להתקדמויות טכנולוגיות?... כל הדברים כולם????
אני פשוט לא מצליח להתרכז במה שאני באמת רוצה (כנראה שזהו דבר שלא ימצה את עצמו ויראה לי כשטות זמנית)
אם לא אמצא דבר זה אני מניח שפשוט אחיה, אך אם דבר כזה קיים נראה כי שווה לי לחיות למענו.
אני רוצה לחיות למען מטרה שהיא מעבר להישרדות, תשוקות, הנאות, מחשבות, רגשות.. משהו משמעותי שאינו בר חלוף.
אני מרגיש תקוע אך איפהשהו טוב לי במצבי הלכאורה בטוח.
אם אבחר להשקיע ולהפוך לאדם בעל כסף רב רכושני, אם אבחר להיות אדם שמחפש לעשות רק טוב ולשפר את העולם, אם אבחר לחיות בהתבודדות, אם אבחר לחיות על פי דת (לא משנה איזו דת), אפילו אם אצליח לעשות דברים על טבעיים כמו לעוף הכל אני רואה כשטויות.
אני יודע לתת לדברים לקרות מעצמם, ואם זאת אם אני לוקח החלטה אני לא מוותר ומשיג אותה. אם אני לא משיג מטרה אני בד"כ מבין את חוסר ההשגה כהישג בפני עצמו (כמו למידה מטעויות)
אני לא תוקפני, לא בעל אגו, רחמן, צנוע, נחמד לכולם, אך אבחר לעשות דברים לא טובים כמו לגנוב, לא להתחשב באחרים יהיו לי בעיות מצפון אך אני יכול גם להתעלם מהמצפון אם אני בוחר.
אסכם: אני מרגיש הכי חופשי שיש, בטח ביחוד אחרי השירות בצבא, ועכשיו כשכל האפשרויות פתוחות, צריך לבחור רק דרך, דרך זו תקבע את חיי, לכן חשוב לי שהיא תהיה נכונה ושלא אהיה באותו המצב שאני היום בעוד שנים.
שלא תבינו לא נכון, אני לא בדכאון, עוברים בי פשוט תחושות שהכל סתמי זמני אבל בכל זאת אחלה.
משהו גורם לי לחשוב שאני צריך ועלי לעשות דברים ומשהו אחר אומר לי שכל דבר סתמי זמני.
אולי בכלל הכל נובע מזה שחונכתי בידי המדינה להיות צרכן?
והמצב של הבנה שהכל סתמי זמני ולקחת הכל ברוח טובה הוא מצב הבנה נפלא?
מצטער אם בילבלתי אתכם כמובן שאשמח לקבל תגובות!
