באופן טבעי

זהו דף עם אג'נדה.
יש לי אג'נדה בפתיחת הדף הזה. אני רוצה שזה יהיה מוצהר כבר מההתחלה
האג'נדה היא, לעזור לאנשים שחיים בתוך מסכת התעללות, להציל את עצמם.
מכירים את killing me softly with his words?
אז פה זו וריאציה. לא softly אבל במסתרים. בצורה חתרנית. בצורה מתעתעת.

אני אתחיל בזה שאני ממליצה מאוד על הספר. מדובר בספר מילים הורגות מאדירת ניני גוטספלד-מנוח.
אפשר לראות עוד item]ביקורת id[/po]=115316 וגם כאן .

זהו ספר ישראלי ראשון בנושא, וזה ייתרון גדול לקוראות.
כמו כן, הוא מקיף מאוד, והצד הלשוני מנותח בו בצורה מרשימה, ברורה ומאלפת. הרקע הבלשני שלי מאוד התלהב.

כוונתי ביומן קריאה זה לא רק להביא ציטוטים נבחרים מהספר, תוך כדי קריאה שנייה שלו, אלא גם לכתוב הערות שלי ותובנות שלי תוך כדי קריאה. מכאן שם הדף.

והבהרה שדרושה כאן מן ההתחלה:
במהלך הציטוטים והדיון, אני אשתמש במונחים "מתעלל" או "מרעיל" (abuser, וראו סימני התעללות בזוגיות עם דיון ארוך לעניין התרגום המתאים של מונח זה) ו"'קורבן".

בעייה אחת היא, שהמונחים עלולים להיראות "חזקים מדי". חריפים מדי. אני רוצה להסב אפוא את תשומת הלב לעובדה, שמי שחי בתוך התעללות כזאת, לא יוצא ממנה בעיקר מפני שגם במערכת הזוגית שלו וגם בחברה בכללה יש מיזעור, מיסמוס והפחתה בערך הסבל ואובדן הערך שנגרמים מחיים כאלה. המונחים לא חריפים מדי - אנחנו מוסיפים חטא על פשע לדיכוי של כל מי שחי בתוך הסבל המתמיד הזה, בכך שאנחנו מנסים להציג את זה בהכחשה ובטישטוש.

בעייה שניה היא, שהמונחים עלולים להיראות כאילו "שמים תווית" על מישהו. לעניין זה חשוב לי לומר, שזו לא המטרה. אין מטרה "לסמן" מישהו. הכינוי "מתעלל" אינו משמש כאן כקללה. לא קוראים כאן לאנשים בשמות. זהו תיאור של מצבור התנהגויות שנועד לעזור למי שסובל מאדם כזה, לזהות איפה הוא חי כדי שאפשר יהיה לצאת מזה.
באותה מידה, לקבל שאתה "קורבן" - זו חוויה קשה מאוד. היא מעלה הרבה התנגדות. אבל מי שהיא קורבן, לא תוכל להיחלץ ממצבה עד שלא תבין ותקבל אותו.
בשני המקרים, המטרה אינה להצמיד תגית לאדם. המטרה היא "לקרוא לילד בשמו" כאמצעי להציל אנשים ממצבם הקשה. בלי לקרוא לילד בשמו - כמעט בלתי אפשרי להיחלץ מחיים כאלה.
כשאת אומרת "טוב, אף אחד לא מושלם. הוא בסך הכל בעל טוב, רק לפעמים הוא עצבני" - זו אשליה, הולכת שולל. אם בפועל הוא מתעלל בך, אז "לפעמים הוא עצבני" זה ממש שקר גס. נשים רבות (וגם גברים לא מעטים) חיים שנים ארוכות בתוך השקר הזה. מה שיותר גרוע הוא, שהקורבנות מגיעים למצב שהם כבר מאמינים בעצמם שהם אשמים בכל.

לגבי אלימות פיזית, חל שינוי גדול בעשרים השנים האחרונות. אבל כשאני הייתי ילדה, גם לא היו מקלטים לנשים מוכות, המדינה לא תבעה את רוצחי נשותיהם, ומכות של בעל לאשתו נחשבו עניין פרטי ש"בתוך המשפחה".
אז עכשיו הגיע הזמן להעלות למודעות את האלימות הרגשית, הנפשית, המילולית. המסוכנת יותר לקורבן, מפני שהיא לא מצטלמת.
את לא יכולה להראות פנס בעין. אין צלעות שבורות. הוא לא הרים עלייך יד. את לא יכולה להוכיח שום דבר. ובכל זאת, את מוכה ושבורה ואיבדת את בטחונך העצמי, את כבודך העצמי, את ערכך בעיני עצמך, לפעמים גם את הקריירה שלך, חברייך ומשפחתך.

אם את חושדת שאת נשואה לגבר כזה, כדאי לך לקנות לעצמך עותק של הספר.
ספר קודם על גברים כאלה, שתורגם לעברית: "גברים השונאים נשים והנשים האוהבות אותם: כאשר האהבה מכאיבה ואינכם יודעים את הסיבה" מאת ד"ר סוזן פורווארד וג'ואן טורס (הוצאת מטר).
אם את/ה חושד/ת שגדלתם בבית כזה, אני ממליצה מאוד על הספר: "הורים מרעילים: על הנזקים שהם גורמים וכיצד לתקן אותם", גם הוא מאת ד"ר סוזן פורווארד.

(הועבר לראש הדף:)
סימנים לאדם מתעלל לפני שיש קשר:

צריך להכיר את כל הסימנים להתעללות, כולם-כולם,
ואז אפשר לזהות אצל אדם מסוים כמה סימנים מחשידים.
אי אפשר לתת רשימת "סימנים לפני שיש קשר" כי אצל כל אחד זה יכול להיות שילוב אחר של דברים.
אחד מעיר כל מיני הערות ביקורתיות עם רמז להאשמה שלך בכל מיני דברים שלא קשורים אלייך.
אחד יש לו קטע של שתלטנות וקנאה.
אחר כל הזמן מתבדח על חשבונך, ויש לו כל הזמן הערות מקניטות, הערות מזלזלות, לגלוג, בוז והקטנה, הכל כאילו "בהומור", כאילו בצחוק - אבל בכל זאת, כל הזמן ה"הומור" הוא על חשבונה ועל חשבון כל מי שקרוב לה/קשור אליה/יקר ללבה, ואיכשהו אף פעם לא משהו שמצחיק אותה.
עוד אחר יגלה כל מיני גילויים קטנים של קמצנות, שנראים כאילו בסדר, אבל אם את יודעת מה מאפיין מתעללים את פתאום שמה לב.
אז סימני אזהרה:
אדם שנראה נפלא ומקסים, אבל חוטף קריזה על "שטויות" - פתאום משום מקום!
כשהוא כועס - זה איכשהו תמיד באשמתך!
הרמת קול
פזילה הצידה
פגיעה בבעלי חיים
גילויי קנאה קיצוניים
התערבות בעניינים אוטונומיים של האשה (היא אפילו לא אשתו, והוא מתערב בהחלטות הלבוש שלה, למשל, או בכל דבר אחר שאינו עניינו).
הגבלות, איסורים, דרישה לציות
יחס משפיל כלפי אדם אחר בנוכחות האשה (למשל, "יורד" על המלצר בגסות, מרמה נהג מונית, וכדומה)
מספר על יחס משפיל שלו כלפי אחר (מתגאה בזה שנקם במישהו, "ירד" על מישהו, "הראה לו", השפיט אותו וכדומה).
האשה מרגישה שהיא "הולכת על ביצים"
ואגב, בדף סימני התעללות בזוגיות יש רשימת סעיפים. אפשר למצוא בסעיפים בהחלט כאלה שהם סימני אזהרה כבר בהתחלת הקשר, לא כולם רלבנטיים אך ורק לזוג נשוי. (בשמת א).

משהו שכתבתי לגבי התווית "בעל מתעלל", בדף אחר: מי עשה יותר בבית לשלוף את הפנקס (2009-07-10T12:53:50):
_זה בכלל בעייתי לשים תווית "בעל מתעלל" -
(ולא רק מפני שאם תקראי, את עשויה לגלות שאת לא פחות מתעללת - שימי לב! ואני לא כותבת מהיכרות איתך, את נשמעת בן אדם נפלא, אני כותבת מהיכרות עם החומר: אין ספק בכלל שגם במצבים של קורבן ומתעלל, גם הקורבן מתנהג התנהגויות מתעללות! ככה זה).
למה בעייתי לשים תווית של "בעל מתעלל"?
כי זה לא "הגדרת אופי". זו הגדרת התנהגות.

אדם נכנס למצב מצוקה, והוא מתנהג התנהגויות-מצוקה.
אצל רוב הזוגות זה מתפלג כך: אחד מבני הזוג מתנהג בעיקר התנהגויות שהן תוקפניות כלפי הזולת (יכול להגיע לאלימות פיזית), והשני מתנהג בעיקר התנהגויות קורבניות כלפי עצמו (יכול להגיע עד הרס עצמי חמור).
ברוב המקרים, זה ריקוד כזה: כל אחד נסחף לקוטב המנוגד של הריקוד.

אפשר לשקם.
אבל אני בדעה, שלפני שמשקמים, כדאי לראות בעיניים מה קורה. מה עושים לך, מה את עושה. מה קורה לך. איפה זה משתבש._

מענין וחשוב מאוד. מחכה להמשך.
ושאלה: האם מדובר רק בזוגיות? מה לגבי יחסים אחרים של אלימות מילולית? בין הורים וילדים למשל או בין חברות? האם הספר מתייחס לכך? האם את תתייחסי לכך?

מענין וחשוב מאוד. מחכה להמשך.

כן ירבו דפים עם אג'נדה חשובה וטובה כזאת. קוראת ואחכה להמשך.
אגב, את הספר "הורים מרעילים" אי אפשר להשיג בהוצאה (מטר). ניסיתי לפני שנתיים או משהו.

האם מדובר רק בזוגיות?
בספר הזה, כן. אבל ראי לעיל המלצותי על "הורים מרעילים" לגבי יחסי הורים-ילדים.
בכל מקרה, הואיל והספר מתאר דפוסים וטקטיקות של התעללות, הן מתאימות לזיהוי של כל מתעלל.

אני לא מאמינה! ציטטתי והעתקתי, והכל נמחק! )-:

אז, מלים הורגות, עמ' 34:
"בדיון בתופעה החברתית המכונה אלימות נפשית נגד נשים, אנו מתכוונות לדרך התנהגותם של גברים כלפי בנות זוגם, המאופיינת במעשים ואמירות המתרחשים בתדירות גבוהה ופוגעים קשות ברגשותיה, בדימויה העצמי, בחופש שלה, באמונה שלה בעצמה ובכוחותיה. התנהגות זו גורמת לאישה סבל רצוף ומתמשך, ועם זאת אין בהתנהגות זו כל סימן או גילוי, ולו הקטן ביותר, של אלימות פיזית. [...] הוא מעולם לא הרים את ידו עליה וגם לא השליך לעברה חפץ מסוכן; אבל הוא המית אותה".

עמ' 41-42: "התעללות נפשית ממושכת עלולה אף להסתיים בערעור נפשי של האשה והתמוטטות כללית, שממנה כבר קשה יהיה לה לאסוף כוחות ולהתרומם".

הספר אומר: יש גם נשים מתעללות.
אבל סטאטיסטית, הן מיעוט קטן לעומת הגברים המתעללים.
כמו כן, לצערן של המחברות, ולמרות כל מאמציהן (ולא במקרה) הן לא הצליחו כמעט להוציא עדויות מגברים. רק מנשים.
כמו כן, הבעיה של הנשים מובנית בחברה, מסיבות שהן מסבירות (נחיתות הנשים בחברה, המיזוגניות המובנית בחברה ועוד).
הן מתייחסות שוב ושוב לנושא, ומדגישות שוב ושוב שיש מתעללים וקורבנות משני המינים, אבל משורה של סיבות שהן מסבירות בספר, הן מתמקדות בכל זאת בהתעללות בנשים.

בכל העולם חד משמעית מספר הגברים המתעללים גדול בהרבה. הסטאטיסטיקה מוצאת ביטוי גם בצדדים הקיצוניים: רצח בני זוג - כמה נשים נרצחות בשנה בידי בני זוגן האלימים, וכמה גברים נרצחו עד היום באלימות בידי נשותיהם, למשל בישראל מאז קום המדינה...
כמו כן, שליטה כלכלית. בגלל מבנה החברה, השליטה הכלכלית של הגבר באשה נפוצה ביותר (קחו לדוגמא אמהות בחינוך ביתי שהבעל הוא המפרנס. אם הוא מתעלל והיא רוצה להיפרד ממנו, מי מרוויח את הכסף ויכול להסתלק איתו?).
בכל העולם, מעמדה של אשה גרושה קשה ביותר (כמעט תמיד היא נשארת לבד עם הילדים ובמצב כלכלי מאוד קשה, אחוז נכבד מהגברים מתחמק מלשלם מזונות. בארץ יש לזה עכשיו מעין פיתרון דרך הביטוח הלאומי - מה שמראה, שהתופעה כל כך ותיקה, וכל כך ממוסדת, שאפילו הביטוח הלאומי כבר התגייס להגנת האמהות לילדים הגרושות).
בארץ גם סוגיית מסורבות הגט: בישראל 100,000 נשים מסורבות גט, שאצל חלקן הבעלים המסרבים כבר חיים עם בת זוג חדשה וגם מולידים ילדים חוקיים למהדרין - בעוד האשה מסורבת גט ואם תלד לגבר אחר הילד יירשם כממזר. אין גברים מסורבי גט, כי אין בכלל אפשרות חוקית לאשה להתעלל כך בגבר.

זה בכלל לא מפליא שהיה קשה להוציא עדויות מגברים. אפשר למצוא את הנתון הזה בכל ספר בתחום, לא משנה באיזו ארץ הוא יצא לאור. קראתי את זה גם בספרים אמריקאיים, בריטיים, ואפילו בחומר שבדי. במחשבה שניה גם בצרפתי. ואני קוראת ספרים ומחקרים בתחום יותר מ-23 שנים.

אני חושבת שזה ספר ששווה גם לגבר לקרוא.
זה לא משנה אם אתה גבר או אשה.
כל אדם שיקרא את הספר הזה, הוא יעזור לו לצאת מהתעתוע שהוא חי בו, ולזהות מה עוללו ומעוללים לו, ואיפה עובר הגבול בין התנהגות ידידותית או התנהגות אוהבת, להתנהגות מתעללת. זה ספר שעוזר להוריד את מסך התעתוע מעל העיניים. והתעתוע הוא מה שהורג אותך.
הורג באמת. לגמרי אפשר למות מזה.
הרוב לא מתים מזה שרוצחים אותם, אלא מזה שמוחקים את האישיות שלהם, לפעמים עד שהם לוקים במחלה סופנית ומתים.
אני אישית מכירה לפחות שלוש נשים שמתו מזה, באמצעות סרטן.
יש נתונים קשים מאוד על נשים נשואות. חד משמעית, בין גבר בודד, גבר נשוי, אשה בודדה ואשה נשואה - מצבן של הנשים הנשואות (מבחינת תחלואה ותמותה) קשה בהרבה מזה של גברים נשואים ונשים בודדות (רווקות/אלמנות), ודומה למצבם של הגברים הבודדים (גם הם במצב גרוע, אבל לא זוכרת מי יותר).
נתון מאלף הוא, שאלמנות הן במצב הטוב ביותר P-:

הספר הזה יעזור לכל אחד במצב כזה, גבר או אשה. הבעיה, שלגברים לעתים קרובות אין כוח נפשי לקרוא או להכיר באמת, עוד פחות מנשים (וגם לזה סיבות חברתיות שמצויות בספרות).

כשהמתעללת היא האשה, היחסים יותר שיוויוניים כי לגבר בחברתנו, באופן מובנה, יש יותר כוח. לכן, הוא לא יגיע למצבים הקשים שנשים מגיעות אליהם. קשה יותר להיות גבר מוכה, גם אם יש כאלה.
היא אולי תתעלל בצורות מסוימות, אבל הרבה יותר נדיר שהיא תוכל לשלוט בכל האספקטים של חייו כמו שקורה לנשים קורבנות.

עמ' 18:
"מדוע נשים, ומדוע לא רק נשים?
אלימות, על כל סוגיה, מופעלת תמיד בידי החזק כלפי החלש ממנו (לפחות בנקודת הזמן בה היא מתרחשת), ומכאן שבמערכות זוגיות היא נפוצה יותר כלפי נשים. יחד עם זאת, ידוע, ברור ומובן שגם גברים רבים סובלים מהתעללות המופעלת עליהם בידי נשים, גם אם המחקרים מוכיחים כי מספרם קטן בהרבה ממספר הנשים הסובלות מכך בנסיבות דומות".

ואם אני מרגישה הרבה פעמים שאני נוטה להיות אשה מתעללת. האם יעזור לי הספר?

אם אני מרגישה הרבה פעמים שאני נוטה להיות אשה מתעללת. האם יעזור לי הספר?
כן.

ואם אני מרגישה הרבה פעמים שאני נוטה להיות אשה מתעללת. האם יעזור לי הספר?
כן.
כל מי שחושב שהוא מתעלל במישהו אחר, כל אחד מהספרים האלה יעזור לו.
המודעות היא השלב הראשון.
אחרי זה תשומת הלב לפעמים שזה קורה, איך זה קורה, מה אנחנו עושים, איך אנחנו פוגעים באדם היקר לנו.
לאט לאט, מתוך ההתבוננות והמודעות מתחיל שינוי.
בהתחלה אולי נקלוט את זה כמה שעות אחרי מעשה. לפחות נוכל להתנצל.
אחרי שנתפוס את עצמנו מתוך מודעות כמה פעמים, אנחנו נהיה מסוגלים להפסיק או לעשות שינוי אפילו תוך כדי הסיטואציה, ובהדרגה אפילו רגע לפני.
הנכונות והמוטיבציה לשינוי הם 50% מהעבודה!

ברגע שיש תיאור מפורט ומדוייק, כל צד יכול לראות מה הוא עושה.

אני גם רוצה בהזדמנות זו להגיד משהו שלדעתי לא נאמר בספר (אבל ד"ר איירין מטיאטיס עוסקת בזה רבות):
מאוד חשוב להבין, שנדיר ביותר שמישהו הוא "רק קורבן".
רק "מתעלל" בוודאי שאי אפשר להיות - איך נעשית מתעלל? מזה שהיית קורבן של מישהו! אין אפשרות אחרת.
כל מתעלל הוא גם קורבן. אבל של מישהו אחר, בדרך כלל אחד מהוריו או שניהם היו המתעללים הראשונים בו. אבל אם תחפשו, תמצאו בקלות מי מתעלל בו ומתעמר בו גם היום.
גם הקורבן ימצא שהוא מתנהג לפעמים בהתנהגויות מתעללות.
פעמים לא מעטות, אפשר לראות שאשה שהיא הקורבן במערכת היחסים עם בעלה, היא מתעללת כלפי הילדים שלה, או אחד מהם. זו שרשרת המכות: כל אחד בשרשרת מוצא מישהו חלש להוציא עליו את המצוקות הפנימיות שלו )-:

זו עוד סיבה, שהתוויות "מתעלל" ו"קורבן" הן רק דרך לעשות מערכת יחסים מסויימת ברורה כדי לטפל בה. לראות את הדברים נכוחה, במטרה לשפר. אם אין לנו כוונה לשפר, אז לדעתי, אין שום תועלת במושגים האלה.

זו לא מגירה שמכניסים אליה בן אדם לנצח. או תגית ששמה סטיגמה על מישהו.

עוד דבר שחשוב לי להדגיש שוב:
(אני יודעת שכבר הדגשתי, ובכל זאת, הרבה אנשים מתקשים בזה)
כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו מתנהג בצורה שמוצגת כאן כ"מרעילה" או "מתעללת".

כל אחד מאיתנו!

אין אחד שנקי מההתנהגויות האלה, לא משנה כלפי מי.
לא כל אחד שתיעתע במישהו, או פגע במישהו, או קילל מישהו, הוא מתעלל. כשזה קורה לעתים, ברגע של כעס או משהו כזה, זו סתם התנהגות מכוערת שעדיף בלעדיה. ההתעללות היא מסכת שיטתית. זה קורה באופן מתמיד, כל הזמן. מי שחיה כך ומתחילה לנהל רישום, יכולה למצוא את עצמה נחרדת פשוט מהכמות של החיצים המורעלים שנורים עליה בכל יום ויום, על כל דבר. על כל צעד ושעל.
הכמות משמעותית כאן.
וגורמים נוספים, שאולי יעלו בהמשך הדיון.

בלת"ק
סתם, רציתי לספר שעכשיו אני גם שומעת את זה בשירים ברדיו וכאלה. זה כ"כ עמוק בתרבות שלנו. באסה.

אני חושבת שהמיזם של כותבת הספר, שבהשכלתה אין קשר למקצועות טיפוליים, פסיכולוגיה , מדעי החברה וכ' ,ניווטה את הדרך שלה למציאת כלי יעיל כזה.ותודה לבשמת שמשתפת אותנו בכך.

מצד שני,מילים , בעיני, הן הסימפטום.
שורש הבעיה נמצא בהלך רוח כנוע ומכניע.(אנשים שהיו קורבנות ועכשיו הם מדכאים, או שהתרבות שלנו חינכה אותם להיות כאלה )
באנשים שחושבים על אחרים כמובן מאליו.
לא טורחים ולו לרגע אחד להביט באישה הזאת שמתכופפת ומנקה את השירותים בקניון,או בבית הפרטי שלהם.

ככה זה , זה מה שנשים אמורות לעשות.
הן אמורות לבשל,
לנקות, לגהץ,
להיות יפות,
נקיות ומטופחות,בלי להוציא על זה יותר מדי כסף,
להיות עדינות ונעימות,
להסכים לסקס בדיוק מתי שצריך .

יש עוד מאות דוגמאות למה שאפשר לצפות מהבן זוג.

העינין הוא שהדמות האנושית משתטחת ומפסיקה להיות מורכבת ודינמית,אין לה מחזור, אין לה רצונות משל עצמה,היא מעין רובוט.רהיט.
ולפי כך אני מסכימה מאוד עם הדברים שנכתבו כאן, שהתעללות נפשית עלולה לגרום למוות .

אימרת זן ידועה:הדבר הכי קבוע הוא השינוי.

לקבל את עצמך בשינוי,לקבל את האחר בשינוי.שום דבר הוא לא מובן מאלו,מה שנראה קפוא ושבוי בדפוסים שלו הוא מסוכן,כי או שהוא יתפרק, או שיתפוצץ מרוב לחץ.(המשל על הקנה ועץ האלון)

לעשות שינוי כל יום -ואפילו אם זה רק לשנות את המקומות של בני הבית מסביב לשולחן,
ללכת קצת במוקסינים של מישהו אחר,

ובעיני יש משהו מדהים בפשוט לשאול ,עם כוונה מלאה להקשיב,'מה שלומך?'
(ולמי שהיא חושדת שמתיחסים אליה כמו אל רובוט, שתבדוק מתי בפעם האחרונה שאלו אותה והקשיבו)

"בן הזוג המתעלל תמיד מוכן ומזומן ללמד אותך איך מבצעים את העבודה נכון, אך הוא לא יעשה אותה בעצמו (אלא במקרים בודדים, וגם אז יתפרץ כעסו, והוא יגבה מחיר גבוה בדרכים אלימות: הוא ישבור כלי, יעורר רעש, ישמיע דפיקות חזקות ומצמררות, ישליך חפצים וכו'). וזאת מדוע? מאחר שמטרתו ב'מסכת ההדרכה' אינה להביא לכך שהכלים, למשל, יהיו נקיים, אין בכוונתו לסייע או לשנות את המצב לאשורו. מטרתו העיקרית היא ניגוח, החלשת בת הזוג ועל ידי כך חיזוק השליטה בה.
זאת פשוט שפה אחרת לומר לך בדרך נוספת שאת לא בסדר! [...] אין סוף לטענות, למענות, לביקורת ולהאשמה" (מלים הורגות, עמ' 77).

פיסקה זו מתקשרת מבחינתי, בין השאר, לדף תחזוקת בעל.
קריאת הספר "מלים הורגות" הבהירה לי משהו שהציק לי בדיון בספר "תחזוקת בעל".
הבנתי לפתע, שיש שני סוגים של wifework (שם הספר באנגלית): האחד, מה שקורה בזוגיות נורמלית, כאשר האשה גם לוקחת על עצמה וגם נדחפת על ידי הגבר (ושניהם נדחפים על ידי הנורמות החברתיות) לקחת על עצמה את התפקיד של מנהלת הבית, מנהלת המשפחה וכו' וכו'.
התפקיד הזה יכול להיות לא רע, אם הוא חלק ממערכת יחסים של אהבה אמיתית, שיתוף אמיתי, וחלוקת תפקידים שבה גם לגבר יש תפקידים יומיומיים במשפחה והוא אחראי עליהם מתוך רצון טוב ואהבה. התפקיד גם יכול להיות לא רע אם הוא "נראה" - לא "שקוף" אלא שהגבר רואה את מה שאשתו עושה, מעריך את זה ומודה לה על זה.
אבל הסוג השני הוא זה שמתקיים במערכת יחסים מתעללת.
לא בזוגיות נורמלית.
בה, הגבר רוצה לשלוט באשה. ולכן, הוא "מוכן ומזומן ללמד אותך" איך לרחוץ כלים נכון, אבל לעולם לא ירחץ בעצמו.
כי אין לו שום עניין בכלים.
יש לו עניין לשלוט בך.
יש לו עניין להשפיט אותך.
יש לו עניין לנצל אותך.

עם גבר כזה, אין אפשרות להגיע לאיזושהי חלוקת תפקידים הוגנת בבית, כי אין לו מטרה להגיע למשהו הוגן, אין לו מטרה לדון במשהו. כל דיון נועד אך ורק להחליש אותך. כל חילופי מלים מיועדים רק לשלוט ולהשפיט. בוודאי שלא ישתף פעולה עם שום שיחה שיש לה מטרה שאינה מכוונת כולה לנוחיותו ולגחמותיו.

בהקשר הזה ראיתי במקרה שני פרקים של "אמא מחליפה" עם גברים שחיים כמו הסולטאן התורכי לפחות, ומצפים שרעייתם תתפקד כשפחתם הנאמנה. ומה המדהים? שהיא אכן מתפקדת כשפחה חרופה, משרתת את הגבר, וגם אוהבת את זה ומאמינה בזה.
מעורר מחשבות.
שני הגברים התייחסו לאשה המחליפה שהגיעה לביתם בהרבה מאוד התנהגויות "מתעללות". אבל לא ראינו באמת תמונה שלמה. הגבר לגמרי שולט שם באשה. לגמרי. ולא נראה שיש לה קיום בעיניו - כלומר, הוא בכלל לא מתייחס אליה כאל בן אדם, שיש לו צרכים משלו, חלומות משלו, חיים משלו. אבל גם האשה שם נמצאת במצב כזה, שגם היא לא קיימת בעיני עצמה אלא אך ורק כמשרתת שלו (ברור שהיא לא רואה את עצמה כך).
בקיצור, מעורר מחשבה. אין מסקנות, רק סימני שאלה.

טוב, הפרק הכי מיוחד בספר: פרק 5. "אלימות מילולית סמויה: מילים מתחפשות".

זה הפרק שמסיר את המסווה מעל האלימות שבתוך המלים.
שוב חשוב להזכיר, שכל אחד ואחת מאיתנו ימצא את עצמו בתוך הדפוסים שאני תיכף אסכם. אבל אצל המתעלל הם שיטה לשלוט ולרמוס, והם משמשים לא רק לפעמים אלא כל הזמן. המחברות קוראות לדפוסים "משתיקי קול". יורים בך ואת לא שומעת את קול הירייה, את נופלת מתבוססת בדמך ולא מבינה איך כי לא ראית שירו בך.

אז:

קבוצה ראשונה: נזיפות, הטחת ביקורת והטלת אשמה

משתיק קול מספר 1: מסרים שליליים ותוקפניים בתחפושת של שאלות.
למשל, "את לא שומעת מה שמדברים אלייך?" או "למה לא שילמת את החשבון?"
למשל, אני אתן ניתוח שלא מופיע בספר. מאחורי מה שנראה כמו שאלה, למה לא שילמת את החשבון, יכולה להסתתר אכן שאלה תמימה. כאשר זו שאלה, יש עליה תשובה עניינית:

• כי לא ראיתי שהגיע.
• כי זה לא חשבון שלנו...
• כי אפשר לשלם אותו רק בבנק הדואר במזומן ואני צריכה קודם להוציא כסף מהכספומט.

כאשר זו לא שאלה, אלא נזיפה, הטחת ביקורת והטלת אשמה במסווה של שאלה, אז קודם כל השואל לא מצפה כלל לתשובה. המטרה שלו היא לרמוס אותך, לא באמת איכפת לו מהחשבון. ומאחורי המשפט מסתתרות כמה קביעות:

1. קביעה: את אמורה לשלם את החשבון (לא אני או מישהו אחר).
2. נזיפה: לא ביצעת משהו שהיית אמורה לבצע.
3. נזיפה: התרשלת בתשלום חשבון (מה שעלול לגרום נזק כלכלי או ניתוק או משהו).
4. האשמה: את לא עושה את הדברים כראוי.
5. האשמה: את לא עושה מה שאת אמורה לעשות.
6. פקודה: תשלמי את החשבון! (את ולא אני)

ועוד... (בטח אפשר להוציא מכאן עוד האשמות וקביעות אבל התעייפתי).

משתיק קול מספר 1.1: נזיפה בתחפושת של שאלה: המתפלא
למשל, "מי חותך ככה לחם?" או "מי נתן לך רישיון?"

משתיק קול מספר 1.2: נזיפה בתחפושת של שאלה: הסקרן והמתעניין
למשל, "למה את קונה דווקא את הגבינה היקרה?" שבו המחברות מצאו לא פחות משמונה קביעות והאשמות (2 קביעות ו-6 האשמות!)
מסרים שליליים וקביעות ביקורתיות ותוקפניות בתחפושת של שאלה תמימה.
ומה עושה הקורבן?
היא נוטה ליפול בפח, לענות על השאלה, לאבד את כוחה ולהיגרר לויכוח סרק. שכל מטרתו להוכיח, שהיא פשוט לא בסדר בכל דבר ודבר.
וגם אם היא תנסה לערער על אחת הקביעות, כגון: "מה פירוש לא שילמתי את החשבון? מי קבע שאני אמורה לשלם אותו?!" זה לא יילך לה. כי הדיון הוא לא על החשבון. המתעלל רוצה לרמוס אותה. אם היא תערער על חלק מההאשמות, הוא כבר ייתפס למלה אחרת שלה. נראה בהמשך איך.

עמ' 68: "ההבדל אפוא בין שאלה עניינית ותמימה לבין שאלה מזויפת הוא בטון הדובר, בשכיחות הדפוס 'השאלתי' בתקשורת עמו וכמובן, בהקשרים בהם נאמרים הדברים ובטיב היחסים ביניכם באופן כללי".

המחברות מספרות, שהן בחרו את כל הדוגמאות ממה שתיארה מרואיינת אחת בלבד - "וזאת כדי להמחיש כיצד הביקורת מופנית באופן רצוף לכל פעולה ובכל תחום. כך מומחשת המתקפה כפי שהיא מנוהלת בדרך כלל - היא מתבצעת בכל החזיתות, וכך גם מתערערת המציאות המעשית של האישה בכל החזיתות ובכל התחומים. כשאת חשופה לסוג של שאלות מסוג זה במינון גבוה את מתחילה להרגיש ולהאמין שאת באמת לא בסדר, שכולך לא שווה".

עמ' 69:

• משתיק קול מס' 2

השלילה שבך היא נתון שאין עליו עוררין (א')
שימוש רב במשפטי "אם היית..."*

למשל, "אם היית אשה טובה הייתי עוזר לך".
מה שמיוחד במבנה של משתיק הקול הזה, הוא שהוא בנוי במתכונת של משפטי תנאי בשפה העברית, ולכן נראה לנו תקין וחלק ב' שלו (הייתי עוזר לך) נדמה כאילו הוא תוצאה טבעית של חלק א' שלו (אם היית אשה טובה). למשל, "אם אזכה בלוטו, אתרום כסף למטבח של מאיר השמן". זה משפט תנאי אמיתי (שאני המצאתי, הוא לא מהספר): אם יתקיים חלק א' - יתקיים גם חלק ב'. לעומת זאת, במשפט התוקפני שציטטתי מהספר בהתחלה, אין תנאי אמיתי. יש כאן רק דרך חתרנית ומחופשת להעביר שוב ביקורת מרושעת וקטלנית:

• את לא אשה טובה
• יש סיבה לכך שאני לא עוזר לך
• הסיבה היא לא בגללי ("אני לא עוזר לא מפני שאני עצלן, נצלן, פרזיט או כל סיבה אמיתית אחרת")
• "את אשמה (!) בכך שאני לא עוזר לך.

כך האשה חוטפת שלילה, האשמה וביקורת כפולה.
בסוג הזה, הדיבור עוטף את השומעת במעטה של שלילה ושל ביקורת נוקבת בלי אף מלה גסה או גידוף. הכל מתבצע בלשון נקיה ותמימה לכאורה. השומעת תרגיש במסר המעליב, אך לא תמיד תהיה מודעת למלים הספציפיות ולמבנה הספציפי שגורמים לכך ולעצם העובדה שהדובר אליה אכן "מבקר אותה ופוגע בה במתכוון" (עמ' 70).

עמ' 71:

• משתיק קול מס' 3

השלילה שבך היא נתון שאין עליו עוררין (ב')
שימוש רב במשפטי "את הרי..."*

גם כאן: מנגנון דומה. "את הרי יודעת תמיד יותר טוב", "את הרי מבזבזת כספים בלי הכרה" - משפט שמשתמעות ממנו קביעות המוצגות כמובנות מאליהן, כאילו אין עליהן כלל ויכוח, בעוד שמדובר בסך הכל בלעג מכוון שמבוסס רק על רצון הדובר להדביק סטיגמה על השומעת.

עמ' 72:

• משתיק קול מס' 4

קיבוע והנצחה של השלילה באמצעות הכללות
שימוש רב במשפטי "את תמיד...", "כל...", "כרגיל את..." ודומיהם*

גם אלה, הכללות שאין להן בהכרח כל קשר למציאות, אבל מטרתן להאשים, לבקר, ללעוג ולרמוס, הכל בעת ובעונה אחת. למשל, אותו בן זוג יכול להגיד לאשתו "את תמיד באה הכי מוקדם" או "את תמיד צריכה לאחר", הכל לפי מה שמתאים לו באותה הזדמנות. ואם הוא מאחר, אז הוא כמובן יגיד "את תמיד מנדנדת! לא צריך להגיע ראשון!"

יש כמובן שילובים בין כמה משתיקי קול:
עמ' 75: "את הרי אף פעם לא מתעניינת בשום דבר, אז למה פתאום מעניין אותך מה כתוב במכתב מהבנק?" (שילוב של ארבעה משתיקי קול)
"את יכולה להסביר לי למה אצלך תמיד הכל עקום?" (שילוב של שלושה משתיקי קול)

בקיצור, אין גבול לכמות השילובים שאפשר להתקיף באמצעותם.

כמו שאמר יוסי בנאי זכרו לברכה
מי שלא מפחד מאשתו, הוא לא גבר!
למה מפחד? כי מילים של אשה הורגות אותו ברכות, ולכן לא נכנסות לסטטיסטיקה של מילים הורגות. (את זה לא אמר יוסי בנאי) אבל טוב שיש ספרים שיסבירו לנו שמתעלל זה תמיד גבר. טוב, לא תמיד. אבל כמעט תמיד. ואם יש אשה מתעללת זה משום שמתעללים בה, או התעללו בה.

עוד הוכחה: יש משתיק קול, ואין משתיקת קול. אפילו לא משתיק/ת קול

ועכשו מהר למחוק מה שלא מתאים לקונספציה.

ועוד משהו
גבר / בעל מוכה זה דבר מצחיק.
במשטרה צוחקים. בבית המשפט צוחקים. וגם החברות והחברים צוחקים.
מנסיון!!!

פלוני אלמונית, אתה מתפרץ לדלת פתוחה.
חבל להתנפל בלי לקרוא בעיון את כל הדף.
ראה למעלה, הודעות מקישור מלים הורגות יומן קריאה (2009-10-04T23:35:36)

ואתה צודק לגבי היחס של החברה. להתעללות פיזית כבר יש התייחסות, בחלק מהפעמים. להתעללות מילולית/נפשית אין התייחסות, ברוב המקרים, ובוודאי אם זו האשה שמתעללת בגבר.

לצערי הרב, המשטרה בישראל של היום, איך אני אגיד את זה, לעתים קרובות נתקלים בשוטרים/ות שהם "לא ברמה". עצוב. זה גם לגבי מקרי אלימות פיזית, בהחלט לגבי אלימות מילולית, וגם לגבי מקרי אונס.
לגבי חברים שצוחקים - חברים, הם לא!

בין האלימות המילולית שמתוארת כאן ובין "רכות" אין שום קשר. לא משנה מי אומר. שלא לדבר על זה שמיטב האמהות הפולניות ייתפסו יום יום באמירות כגון "את הרי תמיד יודעת יותר טוב מאמא שלך" לעגני, או "את יכולה להסביר לי למה את כל כך מסריחה?"
ולמיטב זכרוני, אמהות, לא חשוב מאיזו עדה, הן לא גברים. בדרך כלל.

בשמת,
קוידם כל, תודה על המובא, חומר למחשבה ולעבודה עצמית.
שנית, הרגשתי דיסוננס מסוים בין ההבהרות החוזרות ונשנות לגבי זה-לא-רק-גברים,
לבין המשמעות ששוקעת לאחר הקריאה.
אולי זו הבעיה שהזכרת, של חוסר שיתוף הפעולה מצד גברים.
ובכל זאת.

_אבל סטאטיסטית, הן מיעוט קטן לעומת הגברים המתעללים.
כמו כן, לצערן של המחברות, ולמרות כל מאמציהן (ולא במקרה) הן לא הצליחו כמעט להוציא עדויות מגברים. רק מנשים._

כך שלא נותר למחברות אלא להציג תמונה ברורה של התעללות (מוסווית!) חד-כיוונית, כיוון שאת הזן האחר של היצור הזה "קשה ללכוד", מקישים מהזן המוכר שמוצאים "במלכודות", במספרים עצומים.
מתחת לתמונה רשום, האמור מתייחס לגברים ולנשים כאחד כבמודעת הצעת עבודה בעיתון, אבל הרושם נוצר ע"י התמונה, לא ע"י ההערה.
ואולי המיקוד של הדיון פוחת בגלל קושי זה, ועל חשבון הנושא של ההתעללות הוא עובר לשאלה "מי מתעלל" ומכאן מחליק בגרוויטציה מרגיזה ל"מי אשם".
למרות שהן - וגם את, בפתח ההוספה בתחילת הדף - מתייחסות לנקודות אלו.
גם המטען הרגשי הקיים אצלנו למושג "מתעלל" הינו אבן נגף, מה אבן, בולדר...
אני?? מה, היא נורמלית??
הנה אסביר:
אני יודע שגם אני מתעלל. אני, צוויליך.
לא מכה, לא צורח, לא שובר, אבל מבקר, מעיר, מנג'ס, טון כזה וטון אחר, בטוח בזמן האקשן שאני צודק (כל כך) והיא, אלוהים! היא לא רואה?? וכו'.
אבל אחר כך ברור לי שבמומי פסלתי, שהקורה בעיני, שחיפשתי חצי ריק של הכוס, שאני על קוצים בגלל משהו אחר, כי אני במשבר גיל המשהו, כי הבנק...
והיא אכלה את החרא הזה ממני.
(ובנוסף לכל, המרגיעון הוא כבד את עצמך וברור לי כשמש בצהרים שזוגתי היא מדד ישיר לכבוד שאני רוחש אל עצמי, ועדיין זה קשה)

ובתורי אני גם אוכל ממנה חזרה.
בדרך שלה.
פחות אגרסיות מוחצנות, כן. אופייני לתקשורת נשית יחסית לגברית...
אבל לא פחות רעל מצטבר.
עכשיו, כמה? מי יותר? לכך זה מגיע? הנה"ח? כי זה לא ברור. תספור תגובות מרעילות... איך לספור, מה ההבדל בין הערה כזאת לאחרת, באיזה הקשר של זמן ומצברוח...

אין לי פאנץ' ליין ויצא לי קצת מעורבב, אבל למרות הניסוח הקורבני הלא-עניני של תגובת פלוני אלמונית , אני מבין מאיפה היא באה.

שוב תודה לך -


צוויל

מסכימה עם צוויליך וגם איתך בשמת.
אני חושבת שכולנו מעת לעת נופלים לאמירות שמקטינות את מי שמולנו מתוך הצורך שלנו להרגיש- עליונים, חזקים, שולטים.
זה קורה בכל מערכת יחסים ולא רק זוגית אם כי ברור שבזוגיות הדברים האלה "פורחים" בגלל האינטנסיביות של החיכוך היומיומי ובגלל שכל אחד בחר לו את בן הזוג שיתאים לו לצורך זה, גם אם זה בשביל שנוכל לגדול ולהתפתח משם.
אני חייבת לציין שאני מכירה הרבה יותר סיטואציות זוגיות שבהן הנשים מדברות כך אל הגבר, זו לא איזו סטטיסטיקה מייצגת אבל כל מה שהצגת כאן הזכיר לי לא מעט נשים שאני מכירה.
אגב, גם בין חברות זה קורה, אולי במינונים יותר קטנים ופחות הורגים אבל בהחלט קורה. למשל חברה שאומרת לי: "מה קרה שהתאפרת היום? את לא מתאפרת בדרך כלל" ובתוך האמירה הזאת אומרת לי בעצם: את מוזנחת בדרך כלל ואני שמה לב לזה כי אני תמיד מאופרת למשעי.

האמת, לדעתי זה אחד החסרונות של הספר.
בניגוד לאתר של ד"ר איירין (וראו סימני התעללות בזוגיות), שמתייחס שווה בשווה לנשים ולגברים, וגם אומר לנו שאין פה תמונה שחור-לבן של מתעלל וקורבן (הסברתי על זה בפירוט במקום אחר), הספר הזה בחר במודע לפנות לכיוון של העצמה נשית על חשבון הגברים.

עכשיו, באנגלית יש גם היתרון שאין מין למלים, ולכן כשד"ר איירין כותבת, המין נייטראלי לגמרי.
why do you always buy the expensive cheese?
אין מין לשאלה הזאת.
בעברית חייבים לבחור.

לדעתי, סיבה נוספת לבחירה להתמקד במקרה של גברים מתעללים ונשים קורבנות, מעבר לסיבות שהמחברות מונות, היא קהל הקוראים: בשוק הספרים זו עובדה ידועה. רק נשים קונות ספרים כאלה. רק נשים מתעניינות בקריאה של ספרים כאלה. את מספר הגברים שיקחו את הספר לידיים אפשר לספור על כף יד אחת, באופן מטאפורי, והייתי מתערבת איתכם שכולם עשו את זה מפני שאיזו אשה המליצה להם ו"דחפה אותם" (תקרא, תקרא, זה ממש בשבילך, לא חשוב שמדברים שם על גברים ונשים, אשתך היא בול המתעלל).

משתיקי הקול מהסוג הראשון, שכבר סיכמתי (יש עוד ארבע קבוצות ובכל אחת עוד כמה טקטיקות...), הם כל כך נפוצים שהמחברות טוענות שכל אחד ואחד בישראל משתמש בהם כלפי מישהו. כולל המחברות עצמן... אם כלפי הילדים, אם כלפי ההורים, אם כלפי חברות וחברים, קולגות, נהגים אחרים על הכביש, לא משנה - כל אחד מאיתנו השתמש במשפטים כאלה נגד מישהו בחיים שלו.
אין לי ספק שאני - השתמשתי בכולם.
לא זוכרת כלפי מי, אבל אין לי שמץ של ספק, שבארבעים ומשהו שנות חיי הספקתי להשתמש בכולם, ויותר מפעם אחת.

אבל אני מבקשת להזכיר, ש"התעללות" איננה רק שימוש בצורות מוסוות כאלה של ביקורת - או בכלל ביקורת. נכון שרובנו יותר מדי ביקורתיים, אנחנו חיים בתוך תרבות של התערבות בלתי פוסקת וביקורת בלתי פוסקת על ענייניו של הזולת כדרך חיים - אבל לא כל העברת ביקורת, גם אם בצורה מכוערת כמו במשתיקי הקול האלה, היא בגדר התעללות.

"התעללות" מתרחשת כשהביקורת המחופשת הזאת מופעלת כדי לשלוט בזולת, במטרה להשפיט אותו ולהחליש אותו ולהפוך אותו לתחת שליטה (המטרה לא מודעת, המניע הוא כמעט תמיד חרדות ומצוקות נפשיות של המתעלל, אבל זה לא משנה שזה לא מתוכנן בקור רוח - זה הבן אדם וככה הוא מתנהל בעולם נגד מי שאמור להיות הנפש הכי קרובה ויקרה לו!).
ההתעללות מתרחשת כשהטקטיקות האלה, ואחרות, מופעלות בתדירות גבוהה.
לא כשפעם ב- את מתפרצת על בעלך, או אתה מקפד את הראש לאשתך. כשזה כל הזמן, וכלפי הרבה תחומים.

זה לא שתמיד הוא מתעצבן עלייך איך את תולה את הכביסה בצורה רשלנית, כל הבגדים שלו יוצאים ככה מקומטים והוא לא יכול ללבוש אותם.
האם זו התלונה החוזרת היחידה שלו? האם הבגדים באמת מקומטים או שלדעתך הם יוצאים מגוהצים למשעי? האם דעתך אובייקטיבית או שאת מתעללת בו ע"י הסירוב לתלות את הבגדים כמו שהוא מנסה ללמד אותך? האם שניכם בלופ אידיוטי, וזו הסיבה שהוא לא לקח על עצמו כבר מזמן את התפקיד של תליית הכביסה כדי שהיא תהיה תלויה כמו שהוא רוצה, או שהוא חשוד כמתעלל מעצם העובדה שהוא תמיד נמצא בתפקיד המבקר שרוצה להפעיל אותך, ואף פעם לא לוקח אחריות על מה שחשוב לו ועושה את זה בעצמו?

כל אלה שאלות שצריך לברר.
ה"מתעלל" או ה"מתעללת" הם רב תחומיים.
הביקורת איננה רק בתחום אחד - היא על כל האישיות, ולא משנה באיזה נושא.
הנושא הוא אף פעם לא האישו. את המתעלל לא באמת מעניינת הכביסה. המטרה היא למחוק אותך. המטרה היא להציג אותך כאפס, כמטורפת, כלא בסדר.
ולא רק שהתחום לא משנה - הטענה לא משנה. כמו שהמחברות מראות בדוגמאות מבעל אחד, כשהמקרר היה לא מספיק מלא לטעמו, או הוא התנפל על אשתו "למה המקרר תמיד ריק", עם איזו תוספת לעגנית. למחרת היא ערכה קניות ומילאה את המקרר. אז הוא התנפל עליה בביקורת "למה המקרר מלא? את מתכוננת למלחמה?"
לעניין הזה ראו סימני התעללות בזוגיות, סעיף 38:
גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
you can never win
מה שלא תעשה, היא לא מרוצה.
מה שלא תעשה, אתה אשם.
תמיד, תמיד, תמיד - או שעשית יותר מדי, או פחות מדי, או עקום מדי, או ישר מדי, או סתם לא בסדר כי היא לא הצליחה למצוא שום דבר ספציפי שהיה רע במה שעשית, אז בשביל זה המציאו את "ככה לא עושים את זה". למה? "ככה!"
אה, ואם הוא לא הצליח למצוא שום פגם ברחיצת הרצפה (תמיד אפשר להגיד לך שאת "חולת ניקיון! את מטורפת שאת מנקה את הבית! כל שבועיים! זה טירוף, הבית נקי ואת פשוט חולת נפש!"), אז הוא יחפש פגם בזה שאת מסודרת מבחינת החשבונות ("אף אחד לא עושה חשבונות! מי זה רושם את כל הקבלות, את מטורפת! פשוט בודקים בכספומט ואם רואים שיש כסף בחשבון אז מוציאים, בשביל מה את עושה את כל הרישומים האלה? את חולת נפש!!!"), ואם הפסקת להיות מסודרת מבחינת החשבונות מרוב חרדות שאת אולי באמת אובססיבית ומטורפת (או פשוט נעשה לך רע על הנשמה מהביקורת ונאלמת דום ואת לא מסוגלת לעשות את זה יותר), אז את מקבלת "איך זה שאת לא יודעת כמה כסף יש לנו בחשבון? ולמה לא שמת לב שהורידו לנו בכבלים יותר מדי כסף? וכמה אנחנו משלמים לאינטרנט כל חודש, איך זה שאת לא יודעת???".

ואם לא מספיק להתקיף אותך על הניקיון והחשבונות, אז הוא יתקיף אותך על הכביסה והאוכל. ואם זה לא מספיק, אז את אפס בתור אמא. ואם זה לא מספיק, אז את לא יודעת לפנק גברים. ואם זה לא מספיק, אז את מדברת שטויות והוא עומד לידך ועושה פרצופים של שאט נפש כשאת מדברת עם החברים שלך, כי כל מה שאת אומרת מטומטם. ואם זה לא מספיק, אז אמנם את מהנדסת מכונות והוא מרצה להיסטוריה, אבל הוא מבין בהנדסת מכונות יותר טוב ממך ומבטל כל מה שאת אומרת בתחום שלך.

בטח שיש נשים כאלה.

אבל הספר הספציפי הזה, שהוא בעברית והוא ישראלי, מציג יותר את הצד של הנשים הקורבנות.
המחברות אמנם חוזרות בכל עמוד כמעט שגם נשים משתמשות בדיוק באותן טקטיקות, שכמו שיש גברים מתעללים יש גם נשים מתעללות, אבל בכל זאת הספר מופנה לנשים.

האמת, גברים: הכעס שלכם קצת מרגיז בעיניים הפמיניסטיות שלי.
יותר מארבעים שנה אני נאלצת לקרוא ספרים, במיוחד ספרי עיון, שמופנים לגברים. בעברית חייבים לבחור. כל ההוראות, ההסברים, הכל מנוסח כאילו האנשים היחידים על פני כדור הארץ הם גברים!!!!
ואתם עכשיו מתלוננים על ספר כזה שמופנה לנשים?
סטאטיסטית יש יותר גברים מתעללים. נקודה.
תנו לנו לפחות סוג אחד של ספרים שמכירים בזה שזה קודם כל בעייה נשית ורק במקום השני בעייה גברית!!!!
תקבלו באהבה ובהשלמה את העובדה שאחת למאה אלף ספרים, או יותר נכון שני מיליון ספרים, יש ספר אחד, אחד!!!!! שמופנה בלשון נקבה!
אם אשתך מתעללת - תעשה מה שאני עושה ארבעים שנה!
תקרא את זה כאילו זה מופנה אליך אפילו שכתוב "הוא עושה לך"! תקרא ותתרגם אצלך בראש "היא עושה לך".
זה מה שאנחנו הנשים עושות כל החיים! קוראות ספרים ומעמידות פנים שאף על פי שהכל מנוסח בלשון זכר, זה בכל זאת כולל אותנו.

אז אתם יודעים מה?
זה לא כולל אותנו.
ואיך אנחנו יודעים שזה לא כולל אותנו?
כי יש יותר מדי גברים שהפנימו את הלשון בצורה כזאת, שברור להם שבאמת רק הגברים פועלים. רק הגברים חכמים. רק הגברים הגיוניים. רק הגברים הם בני אנוש.
והנשים הן משהו נחות, אחר, שאפשר להשפיל אותו ולהשתמש בו.
כי הן בני אדם מסוג ב'.
זה מתועד, העניין הזה. אני לא רוצה לפצוח פה במניפסט פמיניסטי, אז נסתפק בזה לעת עתה. אבל אל תתבכיינו לי פה יותר "למה הספר פונה לנשים".
הוא לא פונה רק לנשים.
המידע שבו מופנה לשני המינים.
גבר שמתעללים בו יכול להפיק תועלת מהספר באותה מידה.
שיתרגם!
ואני רוצה שוב להזכיר לקוראים, שזה שמישהי מזדרזת לחשוב שהיא מתעללת בבעלה - זה כמעט סימן בדוק לעובדה שהיא ממש לא מתעללת.
ואני רוצה שוב להזכיר לקוראים, שזה שמישהו מזדרז לחשוב שהוא קורבן של אשתו - זה ממש לא אומר שהוא באמת קורבן. אולי כן. אבל כל המתעללים בטוחים שהם קורבנות. זו עמדתם כלפי העולם. "היא אשמה והכל בגללה". אולי זה נכון ואולי לא. כדי לדעת את האמת, צריך להיכנס בעובי הקורה.

ועוד תזכורת:
אני מאוד שמחה שיש אנשים שקוראים בדף הזה, והם לא מתעללים ולא קורבנות - היום.
הם במערכת זוגית אוהבת ונורמלית. הם הורים אוהבים ונורמלים. אבל מתפלקות להם התנהגויות שמתוארות בדפי ההתעללות. ואז הם קוראים פה ונחרדים, "אוי, ככה אני מתנהג? אני לא רוצה את זה. זה לא יפה".
והם מתחילים לשים לב והם מתקנים את עצמם.
זה משמח אותי.
כולנו יוצרים כך עולם אוהב יותר, מכבד יותר, ישר יותר. וזה טוב.
גם אני כבר שומעת את ה"למה...." המפגר הזה כשהוא יוצא לי מהפה, וכבר הפחתתי אותו באחוזים ניכרים. מה טוב. שיהיו לילדי פחות רפלקסים להגיד כל מיני יציאות לא הגונות... במקום זה אני שומעת אותם אומרים "אמא, זה לא היה נעים לי ש..." (-:
הדרך החוצה ממלים הורגות היא ל תקשורת מקרבת.

why do you always buy the expensive cheese?
לקחתי! נהדר. משתלב עם מי הזיז את הגבינה שלי. או לשלב: הנזיר שמכר את הגבינה היקרה שלו.

האמת, גברים: הכעס שלכם קצת מרגיז בעיניים הפמיניסטיות שלי.
פה אמרתי: " אהה! הנה המרצע, ידעתי שיש פה שק!" (-:

תנו לנו לפחות סוג אחד של ספרים שמכירים בזה שזה קודם כל בעייה נשית ורק במקום השני בעייה גברית!!!!
בעיה אנושית ?

זה מה שאנחנו הנשים עושות כל החיים! קוראות ספרים ומעמידות פנים שאף על פי שהכל מנוסח בלשון זכר, זה בכל זאת כולל אותנו.
סליחה - ספרי בישול? "טלי, מרחי, קפלי (בתנועות עדינות - נשיות), ערבבי, מיזגי, הגישי, השליכי עצמך מהחלון..."

תקבלו באהבה ובהשלמה את העובדה שאחת למאה אלף ספרים, או יותר נכון שני מיליון ספרים, יש ספר אחד, אחד!!!!! שמופנה בלשון נקבה!
זהו, שזאת עווית הרחם משלושה בסירה אחת! למה דווקא זה אין לי?!!
(-:

תודה בשמת.


צוויל

_אם אשתך מתעללת - תעשה מה שאני עושה ארבעים שנה!
תקרא את זה כאילו זה מופנה אליך אפילו שכתוב "הוא עושה לך"! תקרא ותתרגם אצלך בראש "היא עושה לך".
זה מה שאנחנו הנשים עושות כל החיים! קוראות ספרים ומעמידות פנים שאף על פי שהכל מנוסח בלשון זכר, זה בכל זאת כולל אותנו._

יש אייקון של מחיאות כפיים?

_אם אשתך מתעללת - תעשה מה שאני עושה ארבעים שנה!
תקרא את זה כאילו זה מופנה אליך אפילו שכתוב "הוא עושה לך"! תקרא ותתרגם אצלך בראש "היא עושה לך".
זה מה שאנחנו הנשים עושות כל החיים! קוראות ספרים ומעמידות פנים שאף על פי שהכל מנוסח בלשון זכר, זה בכל זאת כולל אותנו.
יש אייקון של מחיאות כפיים?_
עם זאת זאת בעיה אנושית, ומורכבת..

תודה בשמת על הדף החשוב והמעניין הזה.
מזהה את עצמי בשלב שלא מצליח תמיד לעצור את משתיקי הקול והמנמיכים למיניהם, אבל מייד אחרי שמתפלקים החוצה, מזהה אותם ככאלה, ומנסה למזער את הנזק
וגם לי כבר אומרים " זה לא היה לי נעים ש...." ובאופן פרדוקסלי לצד האכזבה מכך ששוב נכשלתי, יש קרן אור, מעט נחמה @}

זהו, שזאת עווית הרחם משלושה בסירה אחת! למה דווקא זה אין לי?!!
גדול, גדול צוויליך!!! העלית בי זכרונות!

סוף סוף יש תגובות. כבר חשבתי שאף אחד לא קורא...

בשמת - תודה!
בייחוד על המשפט הזה
ואני רוצה שוב להזכיר לקוראים, שזה שמישהי מזדרזת לחשוב שהיא מתעללת בבעלה - זה כמעט סימן בדוק לעובדה שהיא ממש לא מתעללת.
אני חושבת שכל המשפחה שלי מודה לך

_תנו לנו לפחות סוג אחד של ספרים שמכירים בזה שזה קודם כל בעיה נשית ורק במקום השני בעייה גברית!!!!
בעיה אנושית ?_
כן, היא אנושית, כי היא של בני אדם. אבל גברים ונשים אינם שווים. המיקום שלהם בחברה לא זהה, והשוני לא ניטרלי. גברים בחברה שלנו שווים יותר מנשים. בלי להתייפייף. כך שאין מקום לסימטריה (עולות לי השוואות פוליטיות אבל אולי זה לא המקום).
נכון שיש נשים שהן כלבתות לא נורמליות, מרושעות, נודניקיות, פולניות, ואחוזות צורך להוכיח שהן יותר טובות והכי בסדר. וכשזה מגיע עם טיפשות זה באמת סבל גדול למי שלידן, ולבי אליו (אני מזהה את משתיקי הקול האלה אצלי דווקא ביחס לאמי). אבל זה עדיין לא כמו אג'נדה של השפטת הזולת ושליטה בו.

נשים "מתעללות" כאלה ממררות את חיי בעליהן, אבל זה לא דומה לשלילת החופש שמתלווה להתעללות כזאת מצד גבר: הרבה פעמים היא מתלווה למניעת חופש תנועה, לאיסור על פעילויות מסוימיות ("ומי ידאג לבית / לילדים?") לחוסר עצמאות כלכלית, לתחושה שהנישואים הם כלא. לגברים אין את זה.

לפני הרבה שנים העברתי בבתי ספר סדנאות על תקיפה מינית. תמיד, תמיד עלתה השאלה הזאת, על נשים שאונסות גברים. וזה קיים, יש נשים שאונסות גברים, נגיד שתיים מתוך אלף או אפילו פחות. זה זניח, בוודאי יחסית לתכיפות השאלה. וזה לא מקרי: גם האונס הוא אקט של שליטה, ואדם עושה את זה למי שחלש ממנו בהיררכיה החברתית. כמו שאמהות מכות זה לא כל כך נדיר , כי החלש פה הם הילדים.
אז מה פשר החיפוש הנואש הזה אחרי הסימטריה? כנראה איזה פחד מן המציאות, איזה רצון להגן על הסדר הקיים בכל מחיר, לא לצאת מן הקונצנזוס. להגיד "אני פמיניסטית" זה קשה, זה מתלווה לכל מיני אמירות אחרות, זה אומר לערער על יחסי הכוח המכוננים של החברה שלנו. נכון. זו עדין לא סיבה לוותר על ההעצמה החשובה של נשים שהספר מתכוון אליה.
במילים אחרות, תעשה מה שאני עושה ארבעים שנה!

וחוץ מזה תודה על הדף המרתק.

עמ' 76,

קבוצה שנייה: הנחתת הוראות ופקודות

• משתיק קול מס' 5

המורה הנצחי: ביקורת, נזיפה, הפגנת עליונות, הנחתת הוראות ושליטה בתחפושת של מורה*

אני מכירה אחד שמתחיל הרבה משפטים שלו לרעייתו ב"בואי אני אסביר לך...". לא מדובר בשום הסבר, אלא בדיוק במה שמתואר בכותרת הזאת.
"בן הזוג המתעלל תמיד מוכן ומזומן ללמד אותך איך מבצעים את העבודה נכון, אך הוא לא יעשה אותה בעצמו (אלא במקרים בודדים, וגם אז יתפרץ כעסו, והוא יגבה מחיר גבוה בדרכים אלימות: הוא ישבור כלי, יעורר רעש, ישמיע דפיקות חזקות ומצמררות, ישליך חפצים וכו'). וזאת מדוע? מאחר שמטרתו ב'מסכת ההדרכה' אינה להביא לכך שהכלים, למשל, יהיו נקיים, אין בכוונתו לסייע או לשנות את המצב לאשורו. מטרתו העיקרית היא ניגוח, החלשת בת הזוג ועל ידי כך חיזוק השליטה בה.
זאת פשוט שפה אחרת לומר לך בדרך נוספת שאת לא בסדר! [...]
אין סוף לטענות, למענות, לביקורת ולהאשמה" (מלים הורגות, עמ' 77).


**משתיק קול מס' 6
שימוש בסמכות מקצועית ו/או בשפה מקצועית**

עמ' 77: "שפה מקצועית היא שפה שבדרך כלל אינה מובנת למי שאינו בסוד המקצוע. השימוש בה מקנה לדובר עליונות מוחלטת על בן שיחו, והיא גם מקנה למשתמש בה מעין אישור חיצוני לסמכותו, לידענותו שאין עליה עוררין ולתקפות דבריו. מטרתו של המתעלל היא, כאמור, למוטט את מערך טיעוניו של הזולת, מתוך כוונה לערער את המציאות בה הוא חי.
על ידי הכחשת המציאות של הזולת וביטולה מותיר, למעשה, המתעלל את המציאות שלו כמציאות היחידה התקפה וה'נכונה'".


עמ' 79

• משתיק קול מס' 7

מסרים שליליים והטלת מרות בתחפושת ניטרלית
שימוש במשפטים בנוסח: "יש כאן לכלוך"*

[אגב, אם יש לכם דוגמאות מהחיים שלכם למשתיקי הקול המסוכמים כאן, זה הדף להציג אותם ולדבר עליהם! בשמת]

המחברות מציגות דוגמאות בסעיף הזה. משפטים שנראים לגמרי רגילים, אבל "מתברר שמכולם משתמעת התכוונות הוראתית וביקורתית". "הענקת ההערכה השלילית במשפטי ההדגמה שלפנינו לא תתבצע בצורה גלויה אלא על ידי שימוש במשפטים הנושאים עמם השתמעות [...]. השתמעות היא כל מה שמשתמע ואפשר להבין מתוך האמירה".
לדוגמא, מהקביעה "יש כאן לכלוך" כשהיא נאמרת מפי המתעלל יש כמה משמעויות שליליות:
"מלוכלך כאן ואמור להיות נקי", הדובר לא אוהב את זה, זה מרגיז אותו, האשמה: את אחראית לכך, נזיפה: את אינך ממלאת את חובותייך, מסקנה: את צריכה לנקות, הוראה וציווי: תנקי!

דוגמאות נוספות הן: "הטלפון מצלצל" (ובכן, אם אתה בבית ואתה שומע, למה אתה לא פשוט עונה?), "החיתול של הילד מלא" (ובכן, אתה אבא של הילד, לא? למה לדווח לי במקום להחליף לו?).

בדוגמא זו, תמיד המשפטים קצרים, ונראים בסך הכל כמו דיווח. אבל בפועל הם מבטאים ביקורת, מאשימים מישהו אחר, ותובעים פעולה - שלך.

• משתיק קול מס' 8

משפטי "צריך..."
שימוש במשפטים בנוסח: צריך לנקות את השולחן. (מי צריך?)*

עמ' 81: "סוג זה של מבנה משפט מכונה בעברית משפט סתמי. הוא סתמי משום שהוא חסר נושא מפורש המקושר לפעולה ואמור לבצעה.
עמ' 82: "כמו ב'משתיק קול' מס' 7, גם כאן אנו מדגישות כי המשפטים הללו עשויים להיות תמימים ומובנים כפשוטם במערכת יחסים טובה, כשהמבצע ה'סמוי' איננו באופן קבוע השומע/ת, וכאשר משתמע מהם - על פי שגרת הבית והיחסים הזוגיים - שגם הדובר נוטל חלק באחריות על הפעולות שצריך לבצע".

אני קוראת אותך. תודה שהבאת לידיעתי את הספר הזה.

עמ' 83:

קבוצה שלישית: ההטעיה, הבלבול

"ההטעיה והבלבול הם אחד ממאפייניה המרכזיים של האלימות הנפשית. הם ממלאים תפקידים אחדים המשרתים את האדם המתעלל, כשכולם מאוגדים תחת מטרת העל - לחזק את השליטה בקורבן. הטעיה זו תורמת לערעור תפיסת המציאות כפי שנתפסת בעיני הקורבן, ועל ידי כך היא מחלישה אותו עוד יותר; היא מחזקת את התלות של הקורבן במי שתוקף אותו, היא משמרת את נוכחותו של הקורבן לצדו של התוקף, שכן נטישה דורשת כוח אותו נוטל התוקף מן הקורבן באמצעות הפעלת אלימות על כל סוגיה".

• משתיק קול מס' 9

אמירות סותרות בטווחי זמן קצרים*
"שימוש תדיר באמירה ובהיפוכה, בטענה ובטענה הסותרת אותה, הוא אלמנט מרכזי בכלי נשקו המילולי של האדם המתעלל".
"הטעיה אינה משתקפת, כאמור, רק במילים: כל התנהגותו עומדת בסימן ההטעיה - חיזור נלהב לצד מתקפה, מאהב נפלא במיטה לפני ואחרי סצינות של השפלה ודריסה".

עמ' 85:

• משתיק קול מס' 10

סגנון מעורפל - עמימות מותירה באפלה
דו-שיח בסגנון: "למה אתה מסתובב כל היום מעוצבן?"
"את יודעת יפה מאוד למה".*
בעמ' 87 המחברות כותבות: "כדאי לתת את הדעת כי קיימות אפשרויות אחרות להשיב על אותן השאלות, ותוכלי לשמוע אותן מאדם קרוב שאכפת לו ממך, והוא מוכן לעזור לך".
"כאשר אדם אמפתי לזולתו, מתחשב בו ומרגיש אכפתיות ורצון לעזור, מוחו מייצר הרבה מאוד תשובות חלופיות, ענייניות ותומכות גם יחד. כאשר הוא אינו תומך, שמח לאיד ושש על ההזדמנות לבקר או להכשיל, הוא משיב בצורה מעורפלת וביקורתית גם יחד".

אני רוצה להדגיש את המלים: כאשר הוא אינו תומך, שמח לאיד ושש על ההזדמנות לבקר או להכשיל, הוא משיב בצורה מעורפלת וביקורתית גם יחד.

עמ' 87:
**משתיק קול מס' 11
משפטי "כי..." - תירוץ קלוש וטיעון מופרך בתחפושת של סיבה
"אני עצבני כי את מעצבנת אותי..."**
"אנשים אלימים אינם פוגעים, לדעתם, ללא כל סיבה. תמיד יש צידוק למתקפותיהם, והוא לעולם פותח במילות הקסם 'כי', 'בגלל ש...', שכל מה שייאמר אחריהן ייתפס כסיבה הגיונית".

מתחיל בעמ' 87 ומסתיים בעמ' 88:
"גבר מכה טוען לעתים קרובות כי הוא הכה את אשתו משום שהיא לא הכינה לו ארוחת ערב [...]. ובכן, אף גבר איננו מכה אישה כי היא לא הכינה לו ארוחת ערב כשהגיע עייף מן העבודה. הוא אמנם אומר שזוהי הסיבה למכות או להתנפלות מכל סוג שהוא, אך זהו תירוץ. הוא מכה אותה כי הוא גבר אלים ו מפני ש שפתו היא אלימות ומכות, ואין זה רלוונטי אם הוא מודע לכך או לא. הוא מכה אותה מאחר שכאשר הוא אינו שבע רצון ממשהו, קשה לו להתמודד עם המתח והלחץ שהדבר מעורר בו, והוא אינו מסוגל לרסן את כעסו ואת תסכולו. ואז, כשהוא טעון בכעס רב, הוא זקוק לשק אגרוף זמין ומידי כדי לפרוק הזעם האצור בקרבו, למעשה, דרך קבע [...]. באותה 'נקודת רתיחה' הוא בוחר באובייקט חלש ממנו שעליו הוא מרשה לעצמו לפרוק את תסכולו וכעסיו. זוהי הסיבה האמיתית למכות, שהרי הכעס לעולם לא יופנה כלפי הבוס שלו ולא כלפי מישהו אחר החזק ממנו ולא כלפי כל אחד אחר שאלימות כלפיו עלולה לסכן את המכה. כך נבחרת האישה כקורבן, וארוחת הערב היא אפוא רק תירוץ למכות שהסיבה להן שונה לחלוטין".

הפיסקה הזאת כל כך חשובה, שקשה לי אפילו להסביר.
נשים שסובלות מאלימות פיזית או מילולית או רגשית בכל צורה שהיא - יודעות לעתים קרובות "למה". הן יודעות את התירוץ, ומאמינות שזו הסיבה. מה שקורה להן הוא, שהן אכן לוקחות על עצמם את האשמה: אני עשיתי משהו רע, הייתי לא בסדר, ולכן הוא פגע בי.
לכן הן גם כל כך משתדלות. לשרת אותו, לטפל בו, לעשות למענו, לעשות הכל - רק כדי שהוא יהיה רגוע ולא יתפרץ!
זה בונה את הפחד הגדול שהולך וגדל בקרבן, "שרק לא יתפרץ".
זה מבסס עוד יותר את ההרגשה שהוא גורם לה - שהיא לא בסדר, ושאם היא רק תהיה "ילדה טובה" אז הוא לא יכעס עליה והיא תקבל את הבעל האוהב, שרואים הבזקים שלו פה ושם.

_"ולכן השלב הראשון וההכרחי להחלמתה של אישה מוכה פיזית או נפשית הוא הפנמת עובדת המפתח: גבר מתנהג באלימות כלפי אישה משום שהוא גבר מכה, ואין לכך כל קשר למעשיה או להתנהגותה. המעשה או המחדל של האישה הוא התירוץ להכאה ולא הסיבה לה.

אין שום סיבה שבעולם שתצדיק כל סוג של אלימות נגדך. אם משהו ממעשייך איננו מוצא חן בעיני בן זוגך, הוא יכול לבטא זאת בדרכים רבות. אלימות אסורה עליו אם היא פיזית ואם היא נפשית" (עמ' 89)._


עמ' 89:

• משתיק קול מס' 12

שחור = לבן. האומנם?*
עמ' 90:
"השוואות מופרכות מסוג זה הן עוד דרך יעילה ביותר לבלבל אותך ולהטעות אותך, כך שתמיד ידו של בן שיחך תהיה על העליונה בוויכוח, שהרי הוא מביא טענות מוצקות ומובנות היטב. מן הראוי לציין שחלק מן האמירות הנשמעות כל כך מופרכות וכל כך גלויות בעיוותן באוזניים 'בריאות', אינן נשמעות כך באוזניים הרגילות לשמוע מסרים מתעתעים ומוצפות במסרים של ביקורת ושל השפלות".

עמ' 91:

• משתיק קול מס' 13

הטעיה על ידי שימוש בהכללה
שימוש מרובה בניסוחים מכלילים, בפתגמים ובאמרות*
המחברות כותבות, "אנו רוצות להסב את תשומת הלב לאפשרות של שימוש בפתגמים ובאמרות פסקניות שונות ככלי ניגוח בעת ויכוחי הסרק אותם מנהלים אנשים החפצים בוויכוח לשמו, ולא ביישוב אמיתי של הדברים".

תבורכי, בשמת.

[אגב, אם יש לכם דוגמאות מהחיים שלכם למשתיקי הקול המסוכמים כאן, זה הדף להציג אותם ולדבר עליהם!]
עד לפני כמה שנים, אמא שלי הייתה מומחית למשתיקי קול. אני חושבת שהיא ספגה את זה בבית הוריה. חלק מה"פולניות" הנודעת לשמצה של רבות מבנות הדור שלה. לפני כ-6 שנים, כשהיינו בחופשה משפחתית, קרה אירוע מאד מינורי. בני המשפחה התארגנו לתצלום משפחתי בזמן שאני הייתי טרודה בעניין אחר וביקשתי שיפטרו אותי מזה, ואז אמא שלי אמרה לי, לאוזני כולם: "אולי פעם אחת תתחשבי בכולם ותבואי!". האירוע הזה זכור לי, כי בלי לחשוב הרבה עניתי לה בקול רם: "אמא, זה מאד פוגע בי כשאת מדברת אלי ככה, כשאת אומרת לי 'אולי פעם אחת תתחשבי בכולם', כאילו שאף פעם אני לא מתחשבת". אמא שלי השתתקה, אבא שלי הנהן בהסכמה. אני חושבת שזו אחת הפעמים האחרונות שהיא דיברה כך.

אבל רציתי בכלל לכתוב על משהו אחר. לצערי הגדול אני מזהה הרבה מהמאפיינים שתוארו כאן בתקשורת של גיסי עם אחותי ועם בתו (אחייניתי). זה כואב לי כבר הרבה שנים ואני לא יודעת מה לעשות. אחותי בהכחשה מוחלטת של ההתעללות שהיא עוברת, ובהדרגה הפנימה את השפה המתעללת (שלא הכרתי אצלה קודם) וגם היא מפנה אותה כלפי הבת. הילדה הזו סופגת, אם כן, התעללות מילולית משני ההורים.

דוגמה אחת מיני רבות לתקשורת של גיסי עם אחותי: לפני שנים, אחותי סיפרה לי שכאשר העלתה את הרצון שלה בילד נוסף, גיסי הוריד את העניין מהפרק במילים: "עם ילדה אחת את לא מסתדרת, אז את רוצה שתיים?!". המשפט הזה הוא ממש מעט המחזיק את המרובה: (1) את לא הגיונית, מגוחכת, פאתטית; (2) הרצון שלך הוא חסר חשיבות [לראיה, סגרתי את הדיון כולו במחי משפט אחד]; (3) הטיפול בילדה הוא באחריותך הבלעדית; (4) את נכשלת בטיפול בילדה, והכישלון הוא גורף ולא ניתן לשינוי; (5) הכישלון בגידול הילדה משקף כשל פנימי אצלך, ליקוי בכושר האימהי, ולכן אם נכשלת בגידול ילדה אחת, קל וחומר שלא תצליחי עם שתיים.

מבחינתי השאלה הקריטית כאן היא: איך לתרגם את ההבנה שלי לעזרה, כשהסבל במשפחה הזו מוכחש באופן עמוק כל כך?

בשמת,
תודה על הדף.
@}

איך לתרגם את ההבנה שלי לעזרה, כשהסבל במשפחה הזו מוכחש באופן עמוק כל כך?
לקנות לה את הספר?
לא יזיק גם תחזוקת בעל בשביל הפרופורציות.

אני מסכימה עם ניצן. אי אפשר "להראות" באופן ישיר למי שנמצאת במצב כה קשה ועדין, שהיא מסרבת לראות. רק באופן עקיף. גם קניית הספרים לא בטוח שתעזור, אבל... את יכולה להגיד שלמדת מהספר הזה (מלים הורגות) הרבה לגבי הילדות שלכן, ואת רוצה לשתף גם אותה בדברים שהשפיעו עליכן כשהייתן ילדות. אולי לא תהיה לה התנגדות לקרוא מזוית "האמא" ואז היא תגלה את זוית "הבעל". אולי.

לקנות לה את הספר?
אני לא יכולה לדמיין איך זה עובד. איך אני מסבירה לה מדוע קניתי לה את הספר, איך אני מביאה אותה לקרוא אותו ולראות את הרלוונטיות של הדברים לחייה, איך אני לא יוצאת מהסיפור כמו אחות מתנשאת וסכסכנית, שמתערבת בעניינים לא לה.
גיליתי בהזדמנויות קודמות שכשאני מעבירה אליה חומר "פוקח עיניים" מבחינתי, היא מרפרפת עליו ועוברת הלאה. מנגנוני ההכחשה לא נכנעים בקלות. הרי לא לחינם הם שם.

בשמת, כתבנו יחד.

גיליתי בהזדמנויות קודמות שכשאני מעבירה אליה חומר "פוקח עיניים" מבחינתי, היא מרפרפת עליו ועוברת הלאה. מנגנוני ההכחשה לא נכנעים בקלות. הרי לא לחינם הם שם.
אני מסכימה איתך.

כל החומר שאני מביאה, נועד בשביל מי שקורא.
למעשה, זה (כמעט) אף פעם לא עובד, תובנות על צד שלישי. כל אחד מאיתנו יכול לחיות רק את החיים שלו.

איפה את יכולה לתרום?
כשאת בחברת האחיינית שלך, את יכולה להתנהג אליה בצורה אוהבת ומכבדת. את יכולה גם לאשר את המציאות הרגשית שלה כשהיא נפגעת ממלה רעה. למשל, לאשר את רגשותיה, שאת רואה בגלוי או שהיא מבטאת בגלוי (בבכי, למשל). זה לא פשוט, כדאי בשביל זה ללמוד תקשורת מקרבת. אפשר לעזור בעדינות, ואפשר להיכנס כמו פיל בחנות חרסינה ולגרום יותר נזק מתועלת... אם כי, כל פעם שאת עדה להתייחסות לא יפה אליה, חיבוק אף פעם לא יתפרש לא נכון.

זהו דף עם אג'נדה.


(סוף סוף התפניתי לקרוא אותו)

מה עם: "לא שמעתי ממך שבוע שלם!"
בעיני כולל בתוכו האשמה את לא התקשרת! אני מצפה ממך להתקשר ואת לא מתקשרת!
מצד שני נכון עובדתית ואולי זו צורת התבטאות שגורה, מטבע לשון.
לראשונה עניתי: "נכון, אני הייתי עסוקה וגם את לא התקשרת"

גיליתי שהחיים לצד אנשים קורבניים עם דפוס של פאסיב-אגרסיב מאוד מתעתעים. הפוגע הוא כול כך מסכן, תמיד, ובכול מקרה, עוד לפני שאני מספיקה לחשוב איך להגיב, לקלוט מה קרה כאן בעצם, הוא מקדים רפואה למכה, וממהר להעלב באגרסיביות.
בכלל, החיים לצד מתעלל מוסווה שכזה מערערים מאוד את העצמי שהרי כול משפט ניתן לפרש גם ברמת הפשט. לוקח זמן להבין שיש פה שיטתיות ועד אז (וגם אחרי) מנקר הספק. אני תמיד חושבת שאני רגישה מידי או מאשימה את עצמי בקורבניות גם כשבפועל ההתנהגות כלפי היא פוגעת וגם כשאני בוחרת לא להיפגע, ולקינוח, כמובן, במקום לכעוס או להעמיד דברים על דיוקם, מתחילה בלרחם על הפוגע, הוא באמת (בלי ציניות) מסכן אם כך הוא מתנהג.

תודה על הדף@}
מציעה להוסיף י' ל"מלים" בשם הדף ולתייג במדור אלימות על מנת להקל על האיתור.

חברה אומרת לי "את תמיד יכולה להתקשר ואם אני לא עונה תשאירי הודעה ואני אחזור אליך, לא מבטיחה שמיד אבל אשתדל..." נורא נעלבתי, מכל המשפט. נורא מתנשא בעיני.התנשאות שמוחבאת בתוך כאילו טוב לב... צריך לדעת את הרקע כדי להבין, מרגישה כמו המשפט "ויקום המלפפון על הגנן". סולחת, איזו ברירה יש לי

_מה עם: "לא שמעתי ממך שבוע שלם!"
בעיני כולל בתוכו האשמה את לא התקשרת! אני מצפה ממך להתקשר ואת לא מתקשרת!_
אוי, כל כך כל כך!
לקח לי ש-נ-י-ם (לא צוחקת), שנים, לקלוט שכמו שאני לא התקשרתי - גם הנ"ל לא התקשר/ה!!!! ומתי תמיד אומרים לי דבר כזה? כשאני מתקשרת/באה/נפגשת! זה לתקוף אותי קודם לפני שאספיק להפיל את אותה תלונה על הצד השני? 0-:
(זה פשוט לא משפט שאפשר לשמוע ממני, כך שלא יקרה מצב שאני אפיל תלונה כזאת על מישהו...).

סולחת, איזו ברירה יש לי.
יש לך ברירה בין שתי אפשרויות:
א. להבין שהיא לא חברה ולהשאיר כ"חברים" שלך רק כאלה שמתייחסים אלייך בכבוד, באהבה וברגישות.
ב. להמשיך לתחזק אותה ולהמשיך לסבול חיצי רעל, או סתם חוסר עניין בך.

האם באמת אין לך ברירה אלא לבחור תמיד באפשרות ב'?

היא החברה הכי טובה שלי!! אולי אני מתבכיית לה יותר מדי. בכל קשר יש עבודה .. כל החיים זה עבודה... (אני עייפה)

היא החברה הכי טובה שלי.
ובמה זה מתבטא?
ואם כך הוא הדבר, מדוע כתבת
התנשאות שמוחבאת בתוך כאילו טוב לב... צריך לדעת את הרקע כדי להבין.
מזה אפשר להבין שכל התקשורת היא חד כיוונית. שהיא מתנשאת עלייך. שהיא לא עושה מאמץ להיות בקשר איתך ואפילו מצהירה שאין שום בטחון שיהיה לה זמן אלייך.

לפלונית ,
מצטערת , לא מצליחה לראות היכן המישפט של חברתך הוא מתנשא ועוד כל הדברים שאמרת .
נשמע לי שהיא איכפתית כלפיך , אבל עמוסה בחייה , ומבטיחה לך שהיא שם בשבילך , אבל לא תמיד יכולה להיענות לך במהירות שאת היית מצפה .
אולי חבוי פה משהו למתן את הציפיות העצומות שלך ממנה שהיא מרגישה שהיא אולי לא יכולה לספק , ושתמיד תיעלבי ממנה או שתמיד היא תצא לא בסדר בעיניך .
כך אני מבינה את זה ,
כך אני אומרת גם לחברותי הקרובות , והן מבינות ומרגישות את האיכפתיות שלי ואת מוכנותי להיענות להן במהירות הכי גדולה שאני יכולה , במסגרת העומס שלי עם חיי .

אולי יש לי ציפיות גבוהות מידי מחברות. בילדות היינו תמיד אחת בשביל השניה (לא ספציפית החברה הזאת אלא בכללי) היתה מן חברות כזאת באש ובמים ובכל שעה אפילו בלילה ,נאמנות כזאת, אבל מתבגרים נהיים לנו בעלים וילדים וחשבונות והלכו להם "ימי החברות הכי טובות"... טוב, צריך להתבגר.... היא באמת חברה טובה וההעלבות שלי היא מיותרת. וילדותית,

שהיחסים השתנו, ואת זקוקה לה יותר משהיא מעוניינת בקשר איתך.
כן זה מה שקרה, פעם זה היה הפוך, לי לא היה הרבה זמן אליה, ועכשיו היא קצת "מחזירה לי" בדרך עדינה, ככה זה יחסים לא? הגלגל מסתובב כל הזמן

לקח לי ש-נ-י-ם (לא צוחקת), שנים, לקלוט שכמו שאני לא התקשרתי - גם הנ"ל לא התקשר/ה!!!! גם לי! האוטומט המוכר הוא לקבל את האשמה ולנסות להתגונן...
הניסוח המוסווה מאוד מקשה על הזיהוי.
סבתא של בעלי נהגה לקבל את פניו בכול פעם שביקר אותה בטרוניה "למה אתה אף פעם לא בא לבקר אותי!" אמירה שקופה וברורה ולכן קל להבין את הגיחוך שבה ולהתייחס בהתאם כלומר לא להתייחס. עכשיו, דרך אגב, היא מקבלת את פנינו ב"תודה שחשבתם עלי ובאתם לבקר אותי" וממשיכה בהאדרת המעמד "לא האמנתי שכזה דבר יקרה לי" וכו', כאילו זה קורה פעם בעשור .
רוצה לומר יש תקווה, למרות שהיא "סתם פולנייה רגילה" נטולת שריטות מהותיות בכונן הקשיח שלה.

סטאטיסטית יש יותר גברים מתעללים. נקודה
סטטיסטיקה על גברים מתעללים הכוונה למתעללים גופנית
התעללות נפשית דווקא באופן בו את מתארת את משתיקי הקול נשמע לי מאד נשי.
ממה שאני שומעת בסביבה הקרובה שלי אלו סוג המשפטים שנשים מחלקות לגבר שלהן או לילד/ה או לכלה/חתן
כמו שאני מבינה את זה, נשים הן לרוב פחות חזקות פיסית או תרבותית או חברתית ולכן הדרך שלהן להראות כוח היא סמויה, ממש כמו שאת מתארת את משתיקי הקול.
תסתכלי על מרבית האמהות הטריות עם תינוק מול בניזוגן הנבוכים, היא יודעת כל והוא ה"לא-יוצלח" שלא מצליח אפילו להחזיק את התינוק נכון
כנ"ל נשים שמוצאות את הדומיננטיות שלהן במסגרת הבית, הן יודעות הכי טוב איך תולים כביסה ואיך עושים את הכלים "ולמה אתה מסוגל להכין אוכל בלי להשאיר אחריך כל-כך הרבה טינופת?"
אני לא אומרת שהן בהכרח מתעללות אבל משום מה כל המשפטים שהבאת כדוגמה למשתיקי קול היה לי יותר קל לשמוע נשים הוגות מפיהן מגבר.

אני לא אומרת שהן בהכרח מתעללות אבל משום מה כל המשפטים שהבאת כדוגמה למשתיקי קול היה לי יותר קל לשמוע נשים הוגות מפיהן מגבר
שזה יכול להיות מפני שאת באופן ספציפי מוקפת בנשים מתעללות בסביבתך המשפחתית והאחרת P-:

אבל אני אדגיש נקודה שהדגשתי ונוטה להישכח, לצערי:
ההתעללות קשורה ביחסי כוחות.
לכן, גברים מתעללים בנשים.
נשים מתעללות במי שחלש מהן. לרוב - ילדים, נשים אחרות.

עוד נקודה שהדגשתי ונוטה להישכח:
כולנו משתמשים בכל ההתנהגויות שתוארו לעיל. כולנו.
לא כל מי שאומר משפט ביקורתי לשני הוא מתעלל.
לא כל התנסחות גועלית, ביקורתית או מזלזלת היא כבר "התעללות".
התעללות היא מסכת שלמה של יחס לזולת.
זה שאת שומעת אשה מבקרת את בעלה בצורה מתלוננת ומאשימה, אומר שהיא אכן משתמשת באחת הדרכים שתוארו לעיל.
זה לא אומר שהיא מתעללת בו.

למעשה, לעתים קרובות הסיפור האמיתי שם הוא, שזו הדרך שלה להוציא את כעסה על ההתעללות שלו בה. ואחת הבעיות עם ההתעללות שלו בה היא, שהיא מוסווית מעינם של אחרים. ולא רק שאחרים לא רואים מה הוא עושה לה - גם היא לא רואה. לכן הספר הזה. היא מרגישה היטב, היא רמוסה ומושפלת ונטולת כוחות, מתקוממת מדי פעם מתוך חוסר אונים וכעס ללא מוצא, אבל לא מבינה שמתעללים בה באופן שיטתי ולא מבינה לאן נעלמו הכוחות שלה ואיך זה שהיא חיה במציאות הזויה שבה מי שאמור לאהוב אותה ולהיות הפרטנר שלה - הוא האויב הכי גדול שלה.

טוב, הגענו לעמ' 97,

קבוצה רביעית: הכחשה - "ואולי לא היו הדברים מעולם..."

ערעור תפיסת המציאות
"הכחשת האירועים - המעשים, ההתנהגויות והאמירות - היא אחד מסימניה הבולטים והמאפיינים של האלימות הנפשית והמילולית הסמויה. [...] תוצאותיה קשות ומזיקות לקורבן לא פחות מחבטות פיזיות עזות, משום שבסופו של דבר הן פוגעות גם ביכולת המנטאלית, ביכולת השיקול, בכושר השיפוט ובקשר של הקורבן עם עצמו, עם חוויותיו ועם זיכרונותיו".

• משתיק קול מס' 14

הכחשה באמצעות שאלות רטוריות ובאמצעות קביעות נחרצות
שימוש במשפטים בנוסח: "אני אמרתי?..."*
בוויכוחים וברגעי העימות עם האדם המתעלל הוא יכחיש את כל האירועים שתעלי בפניו".
בין הדוגמאות שהמחברות ליקטו מהמרואיינות שלהן:

• "אני אמרתי דבר כזה? את חולמת".
• "את פשוט לא נורמלית. אין לי מילים".
• "מאיפה את מביאה את כל הדברים המצוצים האלה?"

(עמ' 97)

"מובן שכל האמירות הללו מלוות באינטונציה 'משתוממת ומלאת פליאה' ובשפת גוף לועגת תואמת, המצביעה על השתוממות, כעס ודחייה המשמשים בערבוביה.
במקרים בהם האירוע גלוי, ברור וקרוב מדי לזמן התרחשותו, כך שאין לבן הזוג כל אפשרות להכחישו ולמוחקו מן המציאות, הוא יבחר בנתיב מילוט אחר. הוא לא יכחיש את הדברים אך גם לא ייקח אחריות על התנהגותו. במקום זאת הוא ימצא דרך מקורית להציג אותך כאשמה" (עמ' 97-98).

בין הדוגמאות:

• "את זוכרת רק את הדברים הרעים".
• "איזה זוג לא רב לפעמים?"
• "את תקועה בעבר כל הזמן. מה זה נותן לך?"

"את עומדת חסרת אונים מול הכחשותיו, כי לא רק שאינך מצליחה 'לשכנע' אותו בצדקתך (מטלה שלא תצלח לעולם), אלא - וזהו הנזק הנורא שנגרם לך - ההכחשה שלו מתחילה לחלחל בתוכך והופכת לספקנות שלך בנוגע לאמיתות ההתרחשות. במלים אחרות: את מתחילה לפקפק בזיכרונך, את חדלה להיות בטוחה שהדברים אכן קרו. [...] את גם מתחילה להמעיט במשקלה של המכה שהונחתה עלייך, זו שהתייחסת אליה בוויכוח ביניכם (ובאמת, "איזה זוג לא רב לפעמים?").
הרגע בו את מתחילה להטיל ספק באמיתות הדברים בהם את מאמינה, ומתחילה לפקפק בנכונותם של אירועים ואמירות שהיית בטוחה בהתרחשותם - זה הרגע שבן הזוג האלים נפשית הצליח במשימתו (המודעת או הבלתי מודעת) לערער את תפיסת המציאות שלך - המציאות הפנימית והחיצונית גם יחד" (עמ' 98).

"וריאציה נוספת לאסטרטגיית ההכחשה היא ביטולו המוחלט של הסובב אותך כערך השוואתי" (עמ' 99).
בן הזוג משווה בין נושאים שאין ביניהם שום קשר, כדי להוכיח לך שאסור לך להשוות את התנהגותו לשום אמת מידה. כך את מאבדת את המצפן שהיה לך לגבי יחס מתאים וראוי בין בני זוג.

"כל הנורמות בחיינו מתייצבות תוך כדי השוואה למצבים דומים [...] לכן את עושה נכון כשאת בודקת כיצד מתנהלים הדברים בקרב זוגות שנראה לך כי טוב להם ביחד ומנסה ללמוד מכך על חייך שלך. ההתעקשות של בן זוגך 'לא להסתכל על אחרים' מבוססת על רצונו להשאירך בעיוורונך ולטשטש את המציאות בה את חיה" (עמ' 100).


**משתיק קול מס' 15
השאלה המיתממת "מה כבר אמרתי?"**

"אם את מוחה נגד הערת ביקורת או שאלה הצופנת בחובה ביקורת [...] כדי להפוך את התפקידים ולשחק את הקורבן בעצמו, עשוי בן הזוג להאשים אותך כאילו את תוקפת אותו: 'מה כבר אמרתי הפעם?' (כביכול זו פעם אחת מני רבות בהן את מאשימה אותו, והוא, כרגיל, הקורבן הסופג את התקפותייך בהכנעה, ואפילו איננו יודע מהי הסיבה)".
(עמ' 100)

"השאלה המיתממת משמשת כמשתיק קול לאחד מגילויי התוקפנות ההרסניים ביותר והוא כאמור ההכחשה. בן הזוג המתעלל מתכחש לחוויה שלך - אם זה כאב, כעס, עלבון, או כל תחושה שלילית אחרת - ומכחיש את חלקו בגרימתה" (עמ' 101).

• משתיק קול מס' 16

הדואג והמבין ללבך - הכחשה באמצעות הפגנת אמפתיה
משפטים בסגנון: "תשמעי, אני ממש דואג לך".*

"הכחשה אינה חייבת להתבצע רק בטון דיבור עוין ובביטול תוקפני. היא יכולה להתחפש גם לבן הזוג המבין ללבך, הדואג, הקרוב אלייך כל כך.
כשאת כועסת על בן הזוג, והוא אינו מעוניין לדבר על הנושא וללבנו, הוא יטיל עלייך את האחריות לכעסך, ויבטל את עצם ההתרחשות שעוררה את כעסך עליו".

אני אצטט רק שתי דוגמאות:

• "יש לך מחזור? את נשמעת במצב רוח קשה".
• "היום, אני מבין, אי-אפשר להגיד לך כלום. קיבלת, מה?"

"כאן יש יותר מהטיית האשמה והאחריות אלייך. יש כאן ניסיון למחוק ולהכחיש את המציאות שלך באמצעות תעתוע, לבטל את העובדה שקרה משהו שהכעיס אותך בהתנהגותו של בן זוגך. כאן בוחר בן הזוג לתקוף על ידי העמדת פנים והתחזות לאיש הדואג לך דאגה אמיתית" (עמ' 101-102).

• משתיק קול מס' 17

וכחנות (countering) - ויכוח לשם ויכוח*

"ברגע שבת הזוג מביעה עמדה שונה מדעת בן הזוג האלים נפשית, הוא מרגיש ששלטונו מצוי בסכנה ונכנס למתקפה של ממש. [...] ויכוחים בכל נושא [...] גולשים אצלו מהר מאוד לפסים של מתקפה אישית ועלבונות אישיים" (עמ' 102).

אחת הדרכים לבדוק אם יש אצלכם ווכחנות, היא אם את או אתה מזדהים עם רגשות כמו אלה:

• "למה אני מעדיפה שלא להביע כלל את דעתי ובלבד שלא לעורר ויכוח?"
• "מדוע אני כבר לא יכולה לשאת את הוויכוחים והדיבורים שלו?"
• "מדוע אני מעדיפה לשתוק רק כדי לא לשמוע את תגובתו?"

(ציטוטים מעמ' 104)

"קודם כול, דפוס התנהגות זה - כמו כל דפוס התנהגותי של האדם המתעלל - מופעל בתוך הקשר של יחסים לא תומכים ותחושה פנימית שלך שאינכם חברים אמיתיים ושלא טוב לך במחיצתו. (להזכירך, חברות אמיתית - פירושה המעשי: אינטימיות רגשית, הדדיות, שיתוף, דאגה לצרכים, רצון כן לשמח את הזולת וכו')" (עמ' 104).

• משתיק קול מס' 18

הקול קובע הכול - אלמנטים מוזיקליים בשירות הדיבור
משפטים בסגנון: "אני כועס? בכלל לא!!!..."*

בסעיף זה מדברות המחברות על המאפיינים המוזיקליים של הקול, וכיצד הם קובעים את רגשות השומע. מרכיבים כגון עוצמת הקול, נימת הקול (האינטונציה), התכיפות בה מופיעים מילה או צירופי מילים בדיבור, עוצמת המסר, שפת הגוף המלווה את הדברים.

"מדוע חשוב לך לדעת זאת? שוב, משום שהמתעללים הם אשפי המניפולציות: כשתתלונני בפניו על פרץ של כעס הוא יאמר - 'אני כעסתי? מה פתאום? מה את מקשקשת... אני רק אומר ש..." אז חשוב שתדעי: הוא אמר לך בדיוק מה ששמעת. ואם הטון היה עוין, עוקצני, מבקר, תוקף - הוא תקף אותך, ובכלל לא משנה מה אמר. ה'איך' הוא אלמנט מכריע במשמעות המסר ובקליטתו.
הדרך להביא לבלבולך וכמעט עד לשיגעונך היא בדיוק זו: ל'הוכיח' לך ש'את טופלת עליו האשמות שווא', 'ממציאה דברים', 'הופכת כל מילה לעניין', 'עושה מכל דבר פיל', ובכלל מה הוא כבר אמר לך?" (עמ' 105).

"הקול גם יכול להטעות במכוון [...] כאשר מסרים לעגניים, תוקפניים וביקורתיים נאמרים בטון רך, תומך, רגוע וכן" (עמ' 106) (כמו במשתיק קול מס' 16).

קודם כל, תודה על הדף הזה, מעניין וחשוב
@}
רוצה להוסיף בהקשר של הפיסקה האחרונה שכתבת, שמחקרים מצביעים על כך שתקשורת לא- מילולית (היינו- שפת הגוף, ההבעה, הטון וכו') מהווה אחוז עצום מהתקשורת בין בני אדם.
למעשה, הרבה יותר גדול ממה שהיינו חושבים- ואם ממש לדייק, אז מחקרית נמצא שמדובר ב-93% . שזה די מדהים בהמון הקשרים. אני עוסקת בזה עכשיו מהמקום של התקשרות (attachment) בשלבים הפרה-מילוליים בין תינוקות לדמות שמטפלת בהם, הרבה דברים שאנחנו כבר יודעים- שהם מבינים הכל ומתקשרים הכל אם רק מקשיבים. אז יש לזה גם גיבוי מחקרי, שבחן את העניין הזה אצל מבוגרים, בטח אצל תינוקות זה אחוז יותר גבוה . רוב רובה של התקשורת שלנו מבוססת על המסרים שעוברים באופן לא מילולי.
בקיצור, אם אנחנו מרגישים שמישהו עושה לנו משהו פוגעני או מתעלל- אנחנו כנראה צודקים (בהנחה שבוחן המציאות שלנו תקין), גם אם לא לא מצליחים למצוא מה במילים שנאמרו עשה את זה
אני כותבת את זה כי זה נראה לי מחזק לזכור את זה, במקרים הללו שמי שמולנו מסובב את המילים וכמעט מצליח לבלבל אותנו.

מאוד חשובה התוספת שלך!
במיוחד שאני לא יכולה, מסיבות חוקיות, להעתיק את כל הספר ודילגתי על הפירוט בתחום הזה... P-:

סצינה שהייתי עדה לה, וגרמה לי לחשוב על הדף הזה:

חודש דצמבר. חנות קרוקס בנמל תל-אביב, יום שישי בצהריים.

איש, אשה ותינוק שכבר הולך.
האיש מעמיד את הילד על הספסל ואומר לו "תראה כמה אתה גבוה!" (עושה רושם שהוא אבא שלו, לפי שפת הגוף)
האישה, מודדת כפכף, לאיש: "אתה תסבול אותי עם אלה?"
האיש, בטון ובתנועת גוף מבטלת, אומר לה "זה כמו של בני דודינו" ועוד כמה מלים (הכוונה: זה בטעם ערבי, לא מתאים).
האישה: "אז תבחר לי אתה צבע!"
בינתיים התינוק נדד לפתח החנות, והמוכרת הצעירה מנסה לשמור שלא ייצא. האשה לא ראתה, מהמקום שהיא עומדת הפתח מוסתר ממנה. הגבר קרוב יותר לפתח ולתינוק, ונמצא בזווית שממנה הוא רואה את התינוק.
האיש, בטון נוזף: "כרגע יותר חשוב שתטפלי בילד שלך!"

מה קרה כאן?
האשה מנסה לקנות שם נעליים. היא מודדת. היא כנראה מניחה שהאיש שומר על התינוק, כי היא עסוקה. הוא באמת שם לב לתינוק, לזמן קצר, אבל עזב אותו בלי שהאשה קלטה שהוא עזב אותו.
האשה מבקשת מהגבר אישור לנעליים שבחרה - שימו לב לניסוח המלים: "אתה תסבול אותי עם אלה?"
זה ניסוח שמראה על יחסים הירארכיים. אין פה הרגשת שיוויון. מבחינתה ומבחינתו, הוא אמור לאשר לה מה לקנות, הוא אמור לקבוע. בזוגיות שיוויונית האשה היתה אולי מנסחת משהו כמו: "מה דעתך? זה מתאים לי?" או לחילופין "אני מתלבטת לגבי הצבע, לא יודעת אם הוא מוצא חן בעיני. מה אתה חושב?"

הגבר באמת לא נותן אישור, בניסוח שגם מבטא זלזול, וגם ברור שהוא מקבל לגמרי את התפקיד של זה שאחראי לאשר או לא.

התגובה של האשה - מקבלת את מעמדו כקובע, ומבקשת ממנו לבחור את מה שהוא מרשה לה לקנות...

ואז, מה קורה?
שימו לב: האשה היא זאת שבאה לקנות נעליים. הגבר היה בעצם אמור לשמור על התינוק. הגבר לא שם לב לתינוק. הגבר הוא הקרוב לתינוק. הגבר רואה שהתינוק כמעט יוצא מהחנות -
האם הוא מתנהג כאבא ופשוט ניגש לקחת את התינוק?
לא!
הוא מנצל את ההזדמנות, אחרי שהבהיר לאשה מי השולט כאן, לנזוף בה ולפקוד עליה. במקום לטפל בתינוק בעצמו, הוא אומר לה לטפל בתינוק. לא מפני שהוא כרגע עסוק - זו היא שכרגע עסוקה. אין זו אלא הפגנת שליטה ושתלטנות של גבר מרעיל, שמנצל כל הזדמנות להשפיט את האשה.

קבוצה חמישית: זלזול ובוז בתחפושות שונות

**משתיק קול מס' 19
הקומיקאי בפעולה - ההומור בשירות האדם המתעלל**

"אמצעי רטורי שכיח המצוי באמתחתו של האדם המתעלל הוא חוש הומור המגויס לתקיפות ול'ירידות' על בת הזוג" (עמ' 107).

בין התגובות השכיחות של האדם המתעלל למחאות על ה"הומור" שלו:

• "אוף, גם להתבדח את לא יודעת".
• "אין לך חוש הומור במיל".
• אל תקחי את עצמך כל כך ברצינות".

ועוד ועוד (עמ' 107).

"אם הבדיחות שלו על חשבונך אינן מצחיקות אותך, אז זה לא הומור בלתי מוצלח. זוהי התאכזרות ופגיעה בכוונה תחילה, המתבצעת בתחפושת קלילה וצחקנית. הומור איננו לעג ואיננו רשעות או סרקזם במעטה מבדח ומבדר. [...] מה שלא מצחיק אותך, הוא לא הומור ולא צחוק, אלה הן 'מכות יבשות' תחת כותרת שקרית ומטעה של 'סתם התבדחות'" (עמ' 108).

הערה של בשמת:
את הפיסקה הזאת ציטטתי במיוחד, מפני שזו אחת הטקטיקות המטעות והמתעתעות ביותר. רבים רבים נופלים פה בפח, ומרגישים רגשי אשמה מפני שאין להם כביכול חוש הומור.
אני נתקלת בכמויות אדירות של לעג, זלזול ו"מכות יבשות" בתחפושת של התבדחות בקרב ילדים שהולכים לבתי ספר. כשאני חושבת על ימי בית הספר שלי אני נזכרת, שזה היה חלק מרכזי ובלתי נפרד מהחיים החברתיים שם. זה אומר, שאחוז נכבד מהילדים גדל לתוך זה.
בתהליך הסוציאליזציה הישראלי לומד כל ילד את הכלי של לעג, לגלוג, בוז, קינטור, "ירידות", אכזריים ומרושעים במסווה של הומור. זה חלק כל כך בולט בתרבות הישראלית העכשווית, שאי אפשר לברוח ממנו.
לא מפליא שזה מופיע גם בזוגיות.

• משתיק קול מס' 20

העצמה של המסר
שימוש במילים: 'באמת', 'ממש', 'בטח'*

"כפי שאפשר להעצים מסרים חיוביים ולחזק את משמעותם בעזרת שילובן של מילים מתאימות (לדוגמא: "את ממש נפלאה", "אתה באמת חבר טוב"), כך אפשר בעזרת אותן המלים להעצים מסרים שליליים, או להעניק להם משמעות אירונית, לועגת ומבזה" (עמ' 109).

• משתיק קול מס' 21

העצמת המסר השלילי באמצעות שימוש בכינויים רומזים
שימוש במשפטים בנוסח: 'הבית הזה משגע אותי'*

(שימו לב שזו הדוגמא שהבאתי למעלה, על האיש והאשה: "כרגע יותר חשוב שתטפלי בילד שלך!"
הילד הוא שלה פתאום, כדי להעביר את המסר השלילי, שהיא אחראית, אשמה, ושזה לא קשור אליו:)

"כשאדם תוקף ואומר: 'אני לא מבין מדוע הבית הזה תמיד מלוכלך?' הוא מעלים - באופן מודע או לא מודע - את חלקו בעסק. הרי הבית 'הזה' הוא גם הבית שלו (בשמת: ובדוגמא שלי, התינוק הוא גם התינוק שלו!), ולפיכך הוא היה יכול לומר: 'אני לא מבין מדוע הבית שלנו תמיד מלוכלך'. לא במקרה הוא נמנע מהשימוש במילה 'שלנו', שכן היא קושרת גם אותו לבעיה שהוא חושף. אם זה 'שלו', מדוע הוא לא דואג לניקיון? הוא בוחר אפוא להשתמש בכינויים הרומזים [...] ובכך הוא מביע ריחוק, ניכור ובמידת מה אפילו סלידה מהתופעה. ומאחר שההימנעות מהשימוש במילה 'שלנו' מבטלת את הקשר שלו לבעיה, נשארת רק כתובת אחת 'האחראית' לה והנדרשת לטפל בה - את" (עמ' 109).


לסיכום כותבות המחברות, שהאלימות הנפשית עוטה על עצמה "תחפושות שונות בדמות הצהרות תמימות, כלליות, מקריות, ניטרליות, מדריכות ומורות, ידעניות, נקיות וצחות לכאורה, והן תוקפות אותה בעודה עומדת חסרת הגנה, חשופה ופגיעה, דווקא משום שהיא אינה מזהה אותן ואת כוונותיהן האמיתיות".

"וכך עוטפות אותה המילים המחופשות בביקורת נוקבת ומתמשכת, בנזיפות, בגערות, בעלבונות, בהאשמות, בבלבול עד ערפול חושים וטשטוש הזיכרון. הן מציפות אותה בניסיונות טיוח ובשכתוב המציאות, בהכחשות ובמניפולציות, וכל זאת כשהיא חשה אמנם מותקפת, אבל אינה יודעת שלמעשה הן אלה המבצעות בהתמדה ובזדוניות את התקיפה".

"אנו שבות ומזכירות כי משתיקי הקול הללו משמשים גם נשים ביחסיהן עם גברים ועם נשים; הם נפוצים בקרב הורים ביחסיהם עם ילדיהם (בדרך כלל לא מתוך כוונה רעה, אלא בגלל חוסר מודעות); ובכל מערכת יחסים הייררכית" (עמ' 111).

בשמת יקרה, על אף הערכתי הרבה לדף הזה והמידע שלו אני חושבת שצריך להיזהר באופן שבו מיישמים אותו.
קראתי בעיון את הסצינה שתיארת מחנות הקרוקס. על אף שאני נוטה להסכים עם הניתוח אני רוצה להעיר משהו.
כתבת בסוף אין זו אלא הפגנת שליטה ושתלטנות של גבר מרעיל, שמנצל כל הזדמנות להשפיט את האשה.
הוא לא בהכרח גבר מרעיל ולא בהכרח מנצל כל הזדמנות להשפיט. יכול להיות שיש לו יום רע. יכול להיות שיש להם תקופה רעה. יכול להיות שיש להם שנה רעה.
אני חושבת על עצמי. לפעמים אני מתנהגת כלפי הילדים שלי או כלפי בן הזוג שלי בצורה לא יפה בפני אנשים. זה קורה לעתים נדירות מאוד ולרוב כאשר אני במצב מעורער לגמרי.
זה לרוב אוכל אותי אחר כך ואני אתנצל עמוקות. אם הייתי חושבת שמישהו צפה בי וחשב לעצמו שאני תמיד כזו הייתי לוקחת את זה ללב. דווקא מערכת היחסים שלי עם בן הזוג היא מופלאה וכך גם עם הילדים.
אני גם עובדת עם נפגעות תקיפה מינית ורואה איך למרות מה שאנחנו נוטים לחשוב, פעמים רבות סיטואציה גרועה אינה מאפיינת את הגבר או האשה או מערכת היחסים.
אני חושבת שברבים מאיתנו יש רמות שונות של אלימות שלפעמים מתפרצות בצורה של דיבור לא יפה, בצורה של שתלטנות, וזה לא אומר שאנחנו תמיד כאלה או שזה המאפיין המרכזי של מערכות היחסים שלנו.

יכול להיות שיש לו יום רע.
יכול להיות שיש להם שנה רעה.
אבל האמת, שום דבר בסצינה שנכחתי בה לא היה בתוקפנות. לא היה טון גס, לא היה כעס, לא היתה הרמת קול, אפשר היה לראות ולהרגיש שאף אחד משניהם בכלל לא היה מודע, או חרג ממצב רוח לגמרי נייטראלי.
האיש לא דיבר לא יפה!
לא היתה מריבה ולא היה וויכוח!
ואף על פי כן, מה שראיתי הוא תמונה, צילום של רגע שחושף מערכת יחסים.
ומה שחשוב לי בצילום הזה הוא בכלל לא לשפוט את הזוג הזה. אני לא מכירה אותם, אין לי מושג קלוש לגביהם ואם אראה אותם שוב לא אזהה אותם, כי לא שמתי לב למראה שלהם אלא רק למערכת היחסים.
לא היתה פה אלימות.
לא ראיתי "התנהגות לא יפה" כמו לצעוק על האשה במקום ציבורי.
היה רק ניצול כל הזדמנות להשפיט את האשה ולהבהיר לה את מעמדה הנחות. להראות לה "מאיפה משתין הדג".

כמו שכתוב בספר מלים הורגות, כל הטקטיקות המרעילות יכולות לשמש, ואכן משמשות, את כולנו בכל מיני מצבים. הנה ציטטתי לעיל:
"אנו שבות ומזכירות כי משתיקי הקול הללו משמשים גם נשים ביחסיהן עם גברים ועם נשים; הם נפוצים בקרב הורים ביחסיהם עם ילדיהם (בדרך כלל לא מתוך כוונה רעה, אלא בגלל חוסר מודעות); ובכל מערכת יחסים הייררכית" (עמ' 111).

יכול להיות שאצל הזוג הזה יש התנהגויות כאלה של השפטה מרעילה, ולצידן גם התנהגויות אחרות.
אגב, לא יכול להיות - בטוח. אם הוא גבר מתעלל, אז הוא לא רק עסוק בהתעללות כל היום. חלק מהאישיות המתעללת כולל גם רגעים רבים של קסם, הרעפת טוב ואהבה, וכולי. זה חלק ממה שקושר את האשה. הוא לא רק מפלצת, יש לו גם צדדים אחרים וזה בדיוק מה שיוצר את הבלבול ואת התעתוע. חשוב לדעת את זה.

המטרה שלי בהבאת הסצינה הזאת איננה לאבחן את חייו של הזוג הזה.
הם לא מעניינים אותי.
אתם מעניינים אותי!
אתם = כל מי שקורא את הדף הזה, ובמיוחד מי שקורא אותו כדי לשים לב להתנהגויות לא סימפטיות של עצמו ולשנות אותם (די, הלך עלי, כמה דברים שאני הייתי אומרת נשרפו, עכשיו גם אם מתפלק לי אני אומרת, אוי לא, זה בספר, דאאאאאיי...).
ובמיוחד, מי שקורא את הדף הזה כדי לבדוק בינו לבין עצמו, אם הוא באמת חי במערכת יחסים שיש בה התעללות סמויה.

לכן המטרה שלי היא לחשוף את הסצינות האלה שיש אצלנו.

זה לא חשוב מה הן אומרות על הזוג הזה. חשוב להראות איך זה נראה בצילום מהחיים האמיתיים. איך זה נשמע. מה המשמעות של המעשים והמלים, אם את אשה שעד עכשיו הרגשת איכס כשדיברו אלייך ככה אבל אף פעם לא קלטת למה.
אני מסבירה למה.
אני מסבירה מה לא בסדר כאן.
והפוקוס איננו על הזוג האלמוני הזה. הם רק סיפקו לי דוגמא מהחיים להראות השפטה ואיך היא מתרחשת. זה לא משנה אם אצלם זה חד פעמי או לא - מה שמשנה הוא מה אצלכם. ואם אצלכם זה חד פעמי או לא.

הבנתי אותך. תודה.

הצגתי בהרחבה את פרק 5, הפרק הכי חדשני של הספר, והכי מאלף ומאיר עיניים.

אחרי זה הספר עובר לדון גם בהתנהגויות מעשיות. על חלק מהן דיברתי גם בדפים שתורגמו מד"ר איירין: שתיקות מתמשכות, שפת גוף פוגעת ועוד.
שפת גוף פוגעת, אגב, היא אחד הדברים שהכי קשה להוכיח. לך תסביר למישהו "הוא אומר לי 'אוף' על כל דבר". אז אומרים לך, "מה איכפת לך מה'אוף' שלו?"
כי אין הבנה, שזה לא "אוף" פעם ב-, שמהווה ביטוי לגיטימי אנושי של תיסכול פה ושם.
כשמדובר בגבר מתעלל, יש שפע אלמנטים של שפת גוף פוגעת, ואם ה"אוף" הוא אחד מהם, אז הוא מופיע בתדירות גבוהה, בטון כועס ונוזף, והוא חלק ממערך שלם שנועד להסביר לך שאת מעצבנת, שכל מלה שלך מעצבנת, שהוא כועס ומתנגד ושתביני ותלמדי לא לעשות שום דבר שיגרור "אוף" אחריו.

בין האמצעים המעשיים מפרטות המחברות את הטרור הכלכלי. "הטרור הכלכלי הוא גילוי של אלימות סמויה משום שהוא מוצג במסווה של שמות שונים ומטעים בעליל: חיסכון, כלכלה שקולה, דאגה להפחתת הוצאות, אחריות כלכלית ועוד כינויים וכותרות המסווים למעשה התנהגות אלימה, שעיקרה הטלה של טרור כלכלי על יושבי הבית. [...] טרורט כלכלי יכול להתבטא בדרכים שונות שכולן מוכתבות על ידיד כוונה מודעת למנוע שימוש חופשי במשאבים הכלכליים המשפחתיים ולהטיל על האישה ביקורת עוקבת, צמודה ומהלכת אימים על הוצאותיה".

וואו בשמת, תודה על הדף הזה
הדוגמא שהבאת היא ממש קלאסית ולצערי אני נתקלת בדברים כאלה כל הזמן
דוגמא מסוף השבוע האחרון
בחניון שבתחילת מסלול למשפחות בגן לאומי:
זוג עם ילדה מתארגנים ליציאה למסלול, כאשר מתברר שיצאו מהבית בלי נעליים לילדה.
הגבר אומר לאישה: "איך יכלת להשאיר את הנעליים בבית? אני לא מבין אותך!!" - והוא חזר על המסר הזה שוב ושוב
מסרים סמויים:

• זאת אחריות בלעדית שלך להביא לילדה נעליים, זה לא קשור אליי
• את לא ביצעת את תפקידך כהלכה - את לא בסדר!
• לשכוח נעליים בבית זה דבר בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין, רק אנשים הזויים כמוך עושים דבר כזה (וכמובן, שוב, זה לא קשור אליי, אני לא הזוי כי זה תפקידך ולא תפקידי לזכור להביא נעליים).

בשמת, דף נפלא, רק עכשיו התפניתי לקרוא אותו. עלי לציין שכל משתיקי הקול שציינת אכן פעלו אצלי באופן מושלם. פשוט מדהים.
ואגב, אולי עוד טיפ קטן שאותי מאוד תפס. אני נמצאת בטיפול אצל עו"סית וכמובן שעברנו על כל משתיקי הקול האלו, אבל מאחר, שכמו שכתבת, יש לכולנו התנהגויות מתעללות פה ושם, תהיתי ביני לבין עצמי מתי אפשר באמת לדעת שמדובר במתעלל סדרתי.
דיברנו על כך ונראה לי שהתשובה יכולה להיות שכאשר את חשה שלא בנוח עם משהו שהוא אמר לך, מרגישה צורך להתגונן, מבוכה מסויימת, אולי אפילו את מרגישה את עצמך מטופשת, כנראה שמשהו פה לא בסדר. במקרה כזה, כדאי להפנות את תשומת ליבו של המתעלל הפוטנציאלי לכך שלא חשת נוח ונעים עם מה שאמר או עם איך שהתנהג כלפייך. אם תגובתו היא בנוסח - סליחה, לא התכוונתי וכו', ואת רואה שהוא כנה, אז כנראה התפלק לו, כמו לכולנו. אבל אם הוא אומר לך משהו כמו - את מדמיינת וכו', שימי לב, אולי מדובר במתעלל סדרתי.
סליחה, אני כותבת עם ילד שמקשקש לי לתשומת לב, וקיצרתי, אכתוב אחר כך.
תודה על הדף.

יש לכולנו התנהגויות מתעללות פה ושם, תהיתי ביני לבין עצמי מתי אפשר באמת לדעת שמדובר במתעלל סדרתי.
זה בדיוק מה שחשבתי.
אשמח לפרוט בנושא. האם להסתמך רק על תחושה/הרגשה שלנו או שיש סימנים גם לזה?

מחברות הספר נותנות שני סימנים עיקריים להבחין בין "סתם התנהגות שמתפלקת לכל אחד" לבין מתעלל סדרתי.

זה כמובן מורכב, אבל שני הסימנים ניתנו לעיל:

1. הכמות. פשוט הכמות. אם זה קורה הרבה (כמה פעמים בשבוע), על הרבה נושאים (לא שיש נושא אחד שבו הוא מציק לך, אלא יש לו טענות על מיליון דברים).

1. ההרגשה שלך.

יש גם התנהגויות מתעללות, שאפילו אם עושים אותן פעם אחת בלבד (חד פעמי), מעידות על מתעלל. יש להן גם פרק על סימני אזהרה, איך לזהות את הסימנים המוקדמים אצל מישהו שרק התחלת לצאת איתו.

עכשיו, הבעיה מספר אחת היא, שנשים שנמצאות בסכנה ליפול בפח של המתעלל הן נשים שלא נותנות אמון ברגשות שלהן. הן מגיעות מהבית כשהן רגילות להיפגע. רגילות להאשמות שווא. רגילות לפגיעה בערכן ובכבודן. לכן הן לא נזעקות בדרך כלל כשהוא פוגע בהן. ואם כן, אם נדלקת אצלן נורה אדומה - נורא קל להרגיע אותן ולטשטש אותן למצב שבו זה נראה "בסדר".
עוד בעיה היא שבמערכת יחסים, ההתעללות מסלימה עם הזמן. הוא מתחיל בקטן. וכל מה ש"עובר" אצלך, הוא מגביר לאט ובהדרגה. כמו הצפרדע שהמים היו קצת חמים לה. בסוף את מבושלת ולא שמת לב. כי ברגע מסוים, עצם החום של המים והאדים גורמים לך לטשטוש שלא מאפשר לך להרגיש, להבחין או לפעול.

מתחילה, מחכה לשמוע ממך עוד! תוכלי לתרום פה תרומות חשובות!

נראה לי שהתשובה יכולה להיות שכאשר את חשה שלא בנוח עם משהו שהוא אמר לך, מרגישה צורך להתגונן, מבוכה מסויימת, אולי אפילו את מרגישה את עצמך מטופשת, כנראה שמשהו פה לא בסדר.
אבל מה עם אלה שגדלו ככה (ויותר סבחר שיבחרו אחד כזה) והתחושות האלה הן חלק מהרפרטואר הרגיל שלהן? איך הן ידעו שמשהו לא בסדר?
"ההרגשה שלך" זה נכון כשהאשה ממוקדת ונוכחת. אבל מה כשהיא לא? וזה לא בלתי סביר שהיא מעורפלת אם מתייחסים אליה ככה מאז שהיא ילדה. לדעתי נדירות הנשים שיגיעו אל זה בעצמן. ולכן אני חשה אחריות אישית לחשוף את החומר הזה לכמה שיותר נשים.
כלומר, עצם קיום הספר הזה, הדף הזה והשיח הזה, אלה הדברים היחידים (בעיניי) שבאמת יכולים להוציא (א)נשים לחופשי.

<אוי, מה שבשמת כתבה >

אוי, מה שבשמת כתבה.
למה "אוי"? להיפך! ככל שנכתוב את זה יותר, ככה זה יהדהד יותר.

אני כותבת את הדף הזה, והדפים הדומים לו, בדיוק מפני שאני נתקלת כל הזמן (גם באתר הזה אבל גם בחיים) באנשים (לא רק נשים!) שחיים בעירפול הזה, ורק באופן מאוד כללי מרגישים איכשהו, שמשהו לא ממש בסדר פה. אבל לא יודעים מה.
אני מביאה את התיאורים ואת הדוגמאות, כדי שהמודעות תתעורר.

מי שחושבת שזה קיים במערכת יחסים כלשהי שלה, זו בהחלט העבודה שלה להתחיל לבדוק את התחושות שלה, ולהתבונן לעומק. לנהל מחברת שמתעדת מה קורה. לא תמיד אפשר לדעת תיכף ומייד. הרבה פעמים, אולי ברוב הפעמים, המצב מאוד חמקמק. לוקח זמן ומעקב עד שמגלים שאתה חי בתוך התעללות נפשית.

דף מרתק וחשוב. תודה בשמת. אני מוצאת שהדברים רלוונטים גם ליחסים מישניים, כשלעיתים נתקלים (במקרה או שלא) בדמות מרעילה כזו. , לא רק בקשר עם בן הזוג או עם הורה מתעלל, אלא גם עם בוס בעבודה, ידיד ביקורתי במיוחד, או גיסה חביבה שבמתק שפתיים מחריבה את יומו של כל מי שבסביבתה. זה עוזר לשים את האצבע על הגישה, להדוף, להתרחק, למנוע פגיעה. בשמת - האם אפשר להיות בקשר כזה ולשנות אותו? האם לטענת הכותבות יכול להיות שינוי חוץ מאשר ניתוק גמור של הקשר עם הדמות המתעללת?

יש שני סוגי שינוי:
יש שינוי, שבו אפשר לחשוף בפני המתעלל את הבעייה, ואם יש בו נכונות, הוא יעשה שינוי. זה קורה לפעמים עם בני זוג, כשהקורבן ממש עוזב את הבית או מבקש להתגרש. זה לפעמים מנער אותם ומביא לשינוי.
ולפעמים גם זה לא.

יש שינוי אחר, שבו, האדם עושה שינוי בתוך עצמו, ואז יש שינוי מבחוץ.

אם זה בוס - אלה יחסי סמכות. קשה לך לעשות "שינוי". בעצם, בלתי אפשרי. אלא אם כן זה בסך הכל אדם הגון, רק שמתפלק לו כי הוא חם מזג או משהו כזה. אם זה מתעלל לפי הספר, אז מטרתו לשלוט, ואם הוא הבוס, ואת סובלת - אין אלא לעזוב.

אבל בואי ניקח ידיד ביקורתי במיוחד:

1. או שהביקורת מפסיקה ללחוץ לך על הכפתורים (כי עשית שינוי בעצמך) ואת צוחקת כל פעם שהוא משמיע את ה-lines שלו (אה, עוד פעם הוא עם ההערות הבלתי נשלטות שלו! איזה פולנייה הוא!),
2. או ש- למה להחזיק אדם כזה שלא נעים לך איתו?
3. אפשר גם לנסות פשוט, כל פעם שהוא משמיע את ההערה הביקורתית התורנית, להציב תמרור "עצור":

"סליחה, אני לא זוכרת שהזמנתי ביקורת. אם אין לך משהו נחמד להגיד, אל תגיד כלום". או משפט עוצר אחר. ולראות איך הוא מגיב. יכול להיות שתופתעי לגלות, שכאשר מציבים בפניו פתאום גבול ברור, הוא מתיישר לפי הרגישות שלך ומתנהג יפה (-:

בואי ניקח את הגיסה:
גם איתה אפשר להתנהג כמו עם הידיד, אבל שימי לב:

שבמתק שפתיים מחריבה את יומו של כל מי שבסביבתה
למה בעצם היא מחריבה? למה כולם לוקחים אישית את הרעל שלה, במקום להשאיר אותו אצלה?
שימי לב שאפשר לשמוע את דבריה מנקודת מבט לגמרי שונה: "וואללה זאתי, כמה רעל היא מנסה להשפריץ". לא חייבים להתייחס. מסכנה, בטח משהו כואב לה.

זה מאוד "מחריב" כשמדובר בבן זוג, שאת חייבת להיות איתו באותו בית, שהוא חלק בלתי נפרד מחייך, ואם יש לכם ילדים - הוא ימשיך להיות קשור אלייך.
בוס בעבודה, גם הוא יכול למרר את החיים ממש.
אבל ידיד וגיסה אינם אנשים שחייבים דווקא להיות במגע קרוב איתם, בדרך כלל.
לכן כל מערכת יחסים והאתגרים שלה.

לגבי הידיד והגיסה, הכי קל ללמוד לעשות שינוי בעצמך. קודם כל שינוי כזה, שמזהה את הנקודות הרגישות שלך, והופך אותן לנקודות ניטראליות (ראי כל מה ש עירית לוי כותבת בימים אלה בהמון דפים).

זה עוזר לשים את האצבע על הגישה, להדוף, להתרחק, למנוע פגיעה
זה הדבר הראשון שעוזר, לדעתי.
ולכן כל כך חשוב לי להציג את הגישות האלה, את הטקטיקות של ההרעלה.
פתאום, כשהטקטיקה שקופה (את אומרת לעצמך: הי, הגיסה החביבה פשוט השתמשה הרגע ממש, לנגד עיני, בטריק של זלזול באמצעות שאלה מיתממת!), ההתנהגות שקופה! זה כבר לא כל כך משפיע!
איך זה ישפיע? הרי זה כמו קוסם - אם את יודעת בדיוק איך הוא מעמיד פנים שהוא חותך לעוזרת היפה שלו את הראש, את פשוט לא מתרגשת ולא מושפעת כמו כל הקהל שמשמיע קול בהלה.
ברגע שזה כבר שקוף לך וגלוי לך - גמרנו.
כמעט אין לזה כוח יותר.
אז זה כבר עושה יותר מחצי עבודה!
את גם לא תיכנסי לוויכוח עם הטקטיקות האלה. כי כבר תראי איך מנסים לעבוד עלייך ולתעתע בך. מה יש להתווכח פה. פשוט עלית עליה וזה כל מה שצריך.

מאוד קולע ומבהיר ומסייע. תודה. עבורי זה משלים את הדברים שכתבת בדף אחר על הגישה הווכחנית בין בני זוג. וכאמור לא רק בין בני זוג. את עוזרת לי לשים את האצבע על מה שמסתתר מתחת לווכחנות הזו. אלימות, חוסר כבוד, זלזול. ומתחת לעוד מסיכות - התנהגויות שנחשבות תמימות או מקובלות ולמעשההן משפילות.
וכן - הזיהוי עוזר מאוד. וגם עצם ההבנה שזה לא אמור להיות ככה. שיכול להיות אחרת. שיחס של כבוד הוא יחס שנעים לחוות אותו, וכשמרגישים לא נעים - כנראה יש שם התנהגות שצריך לבלום אותה.

_אבל מה עם אלה שגדלו ככה (ויותר סביר שיבחרו אחד כזה) והתחושות האלה הן חלק מהרפרטואר הרגיל שלהן? איך הן ידעו שמשהו לא בסדר?
"ההרגשה שלך" זה נכון כשהאשה ממוקדת ונוכחת. אבל מה כשהיא לא? וזה לא בלתי סביר שהיא מעורפלת אם מתייחסים אליה ככה מאז שהיא ילדה. לדעתי נדירות הנשים שיגיעו אל זה בעצמן._
אוי כמה שאת צודקת!
אבל קחי בחשבון שיש המון נשים שחיות עם בן זוג מתעלל והן דווקא לא חוו ילדות עשוקה ומתעללת! לפחות עבורן זה טיפ טוב.
לגבי השאר, אכן בעייתי, ולכן צריך לחשוף את הנושא לכמה שיותר נשים.
אגב, יש המון סטריאוטיפים לגבי אלימות במשפחה ואחד מהם הוא מה שאת כותבת ניצן: אבל מה עם אלה שגדלו ככה (ויותר סביר שיבחרו אחד כזה)
לא כל אשה שגדלה בבית מתעלל נישאת לאדם מתעלל. ועד כמה שידוע לי, ואנסה לברר זאת עם העו"סית שלי - אין כאן עניין של סבירות. כלומר, אשה שגדלה בבית מתעלל נניח, יותר סביר שלא תשים לב שגם בן זוגה הוא מתעלל, כי היא התרגלה למשתיקי קול וחושבת שככה זה בסדר. אבל זה לא שהיא דווקא תימשך לאחד כזה, אלא ברגע שיפול בחלקה כזה, יותר סביר שהיא תתקשה לזהות אותו.

רציתי לשאול, את בשמת א ואת כולן. האם כתוב באיזשהו מקום על סימנים מקדימים של פוטנציאל התעללות לפני שמתחייבים על מערכת יחסים? כיצד ניתן לראות על אדם שהוא מתעלל? האם יש נורות אדומות?
ובכן, אני יודעת שכן, ואני גם זוכרת שקראתי את זה איפשהו אצל דר. איריין, אבל לא מצליחה למצוא את זה.
הייתי רוצה לסכם כזה דף עבור מישהי שיוצאת עם אדם שיש עליו רינונים שהוא אלים, אבל היא כל כך מאוהבת בו שהיא בכלל לא מוכנה לשמוע כלום. חבל לי עליה ורציתי לסכם לה דף מסויים עם סימנים מקדימים להתעללות כדי שאולי זה יפקח לה את העיניים. יש רעיונות?

פוטנציאל התעללות לפני שמתחייבים על מערכת יחסים.

בדרך כלל התעללות מתחילה בשלב החברות ו"הדייטים" ולא אחרי החתונה, אלא שבדרך כלל ההתאהבות והתרגשות הראשונית באמת יכולה לסנוור מאד. כמו כן סטריאוטיפים מעווותים שגדלנו עליהם וגם ההתאהבות עלולים לשבש את כושר השיפוט. לדוגמא: בחורה יכולה לחשוב שזה מאד רומנטי (ואכפתי ומחבק ועוטף ולא-בודד) כשהמחזר שלה רוצה לדעת מה היא בדיוק עשתה במשך היום, איפה היתה, עם מי דיברה ועל מה ולמה, ולא שמה לב שאם היא לא מספקת את המידע (מה שבשלב זה היא עושה ברצון, אבל לא בטוח שזה יתאים לה לחיות ככה כל הזמן) אז הבחור נעשה קנאי נוראי, אלים מילולית ואף מנסה להצר את צעדיה (להתקשר אליה כל פרק זמן קצר כדי לוודא איפה היא ומה היא עושה, וגם מבקש הוכחות/ /ללכת אתה למקומות מסוימים, כולל קניות אישיות, לאסור עליה לדבר עם אנשים מסוימים, כמו השכן חבר הילדות שלה).

הנה רשימה כללית :

#
אם הוא כל פעם מצטער אחרי שהוא פוגע
#
אם הוא לא מעריך את דעותייך
#
אם הוא מאשים אותך בכל דבר
#
אם הוא מגביל אותך ואוסר עלייך לעשות דברים שאת אוהבת
#
אם הוא מנסה לשנות אותך או לחנך אותך
#
אם ההתנהגות שלו כפייתית ושתלטנית
#
אם ההתנהגות שלו מאופיינת במעברים קיצוניים וסוערים בין מצבי רוח
#
אם הוא מתפרץ וזועם בלי כל סיבה
#
אם הוא אלים פיזית או מילולית
#
אם את מצייתת כל הזמן בלי יכולת לעצור ולחשוב רגע

(החומר מהקישור הזה http://www.alimut.gov.il/template/defau ... &maincat=1 )
אני מחפשת רשימה יותר פרקטית שהיתה לי פעם, שפירטה דוגמאות לכל ההנהגויות הללו (למשל - עוקב אחרייך, מתקשר כל הזמן לוודא איפה את, עומד על כך שתדווחי לו מה עשית, נעלב באופו קיצוני בכל פעם שאינך עושה מה שביקש ולעומת זה מפריז בחיבה כשאת עושה משהו שביקש גם אם זה בניגוד מפורש לרצונך, רוצה לדעת מה בדיוק אמרת לזה ולהוא, אוסר עליך לספר לאחרים על מערכת היחסים ביניכם או על מה שקורה ביניכם)

פוטנציאל התעללות לפני שמתחייבים על מערכת יחסים.

מניסיוני,
כדאי להתייחס ברצינות לתמונה שעולה מתוך הדברים הקטנים שנאמרים - הבדיחות, העקיצות, סוג ההומור.
למשל, אדם שמה שמצחיק אותו הוא בעיות של אחרים,
שצוחק הרבה על חשבון נשים (בדיחות שוביניסטיות) וכד'.
לא לחשוב "זה רק בצחוק", "הוא לא מאמין בזה באמת". זה משקף את האמונות שמובילות אותו בחיים.

תודה לך אמא נמרה. אכן שכחתי את עניין המעקבים...
אבל מה שאני ממש צריכה זה סימנים לאדם מתעלל לפני שיש קשר. כלומר, לאשה דתיה - בשלב הפגישות. ואחר כך - בשלב האירוסין. אחרי החתונה זה כבר מאוחר מדי....

יש פרק על זה בספר "מילים הורגות", ייקח לי קצת זמן להגיע אליו.

אבל אני מזכירה, שלפעמים הסימנים מאוד עדינים בשלב הפגישות. הרבה מתעללים מחכים עד שהאשה "שלהם" לפני שהם ממש מתעללים. רק מי שמבינה תזהה את הסימנים הראשונים.

אבל נגיד, עמ' 177:
הן מדברות על יכולת התעתוע של המתעלל, לעבור בבת אחת מעמדת אוהב לעמדת אוייב, יכולת שמתבטאת "במעברים חדים ובלתי צפויים מהתנהגות עדינה, אוהבת ומפרגנת לפרצי זעם פוגעים ומעליבים וחוזר חלילה. זוהי אסטרטגיה יעילה, מודעת או שלא מודעת, ותוצאותיה הרסניות וחמורות ביותר בעבור האישה.

בדרך כלל הגבר המתעלל לא יביע חרטה על מעשיו והתפרצויותיו אלא יעבור ישירות למסלול ה'אוהב', כשהוא שוכח - עם או בלי מרכאות - את סצינת ההשפלה וההכאה הנפשית שעולל לבת זוגו. שלא כמו הגבר המכה פיזית, אשר חלק מן הדפוס הקבוע שלו הוא המכות, ואחר כך מגיע תור בקשת המחילה והפיוס, הגבר המכה נפשית הרי לא עשה לדעתו כל דבר רע - הוא לא הכה, הוא רק 'דיבר', וגם זאת עשה כמובן עם צידוק מלא לביקורתו - ולכן ברוב המקרים הוא איננו אמור, למיטב הבנתו, לבקש סליחה. רק לעתים רחוקות הוא יתנצל על מעשיו, והוא יעשה זאת יותר מפחד נטישה או משאיפה לשמור על 'שקט תעשייתי' בבית וחזרה לשגרה מאשר מתוך הכרה אמיתית בחומרת מעשיו ואמירותיו.
המעברים החדים הללו מבלבלים את האישה ומתעתעים בה. כך הוא מוחזק בעיניה לא רק כבן זוג רע ובלתי נסבל, אלא גם כחבר טוב ומאהב נפלא, שהרי 'כל אחד עושה לפעמים שגיאות', ו'אין אנשים מושלמים', ו'גם היא אינה מושלמת', והיא ממשיכה אפוא בשגרה ונשארת לחיות עמו".

עמ' 178:
"לתחושת הבלבול והעיוורון בה חיה האישה המוכה נפשית תורם גם הפער הבלתי נתפס והבלתי מובן לה בין הדימוי החיצוני החיובי של בן הזוג כפי שמצטייר בעיני הסביבה - במקרים הרבים בהם הוא אכן קיים - לבין התנהגותו של האיש עמו היא חולקת את חייה".

ובמה מתאפיינת התנהגותו?
בשממה רגשית, אטימות לצרכים האמיתיים של הזולת, אכזריות רגשית, העדר יכולת אמיתית לתקשורת תוך אישית ובין-אישית, רמות מודעות עצמית נמוכה וחוסר שליטה עצמית במצבי כעס ומצוקה רגשית.

עמ' 179:
"כדי להכיל את הפער הבלתי מוסבר והבלתי הגיוני בעליל שבהתנהגותו, מוצאת עצמה האישה בונה היגיון משלה, הסברים משלה לתופעה ולהתנהגות שלמעשה אין בכוחה ובהבנתה להסביר, משום שבאמת אין להן כל הסבר הקשור לה ולהתנהגותה".

אבל מה שאני ממש צריכה זה סימנים לאדם מתעלל לפני שיש קשר
אוקיי, התשובה האמיתית שיש לי לתת לך?

• צריך להכיר את כל הסימנים להתעללות, כולם-כולם,
• ואז אפשר לזהות אצל אדם מסוים כמה סימנים מחשידים.

אי אפשר לתת רשימת "סימנים לפני שיש קשר" כי אצל כל אחד זה יכול להיות שילוב אחר של דברים.
אחד מעיר כל מיני הערות ביקורתיות עם רמז להאשמה שלך בכל מיני דברים שלא קשורים אלייך.
אחד יש לו קטע של שתלטנות וקנאה.
אחר כל הזמן מתבדח על חשבונך, ויש לו כל הזמן הערות מקניטות, הערות מזלזלות, לגלוג, בוז והקטנה, הכל כאילו "בהומור", כאילו בצחוק - אבל בכל זאת, כל הזמן ה"הומור" הוא על חשבונה ועל חשבון כל מי שקרוב לה/קשור אליה/יקר ללבה, ואיכשהו אף פעם לא משהו שמצחיק אותה.
עוד אחר יגלה כל מיני גילויים קטנים של קמצנות, שנראים כאילו בסדר, אבל אם את יודעת מה מאפיין מתעללים את פתאום שמה לב.

אז סימני אזהרה:

• אדם שנראה נפלא ומקסים, אבל חוטף קריזה על "שטויות" - פתאום משום מקום!
• כשהוא כועס - זה איכשהו תמיד באשמתך!
• הרמת קול
• פזילה הצידה
• פגיעה בבעלי חיים
• גילויי קנאה קיצוניים
• התערבות בעניינים אוטונומיים של האשה (היא אפילו לא אשתו, והוא מתערב בהחלטות הלבוש שלה, למשל, או בכל דבר אחר שאינו עניינו).
• הגבלות, איסורים, דרישה לציות
• יחס משפיל כלפי אדם אחר בנוכחות האשה (למשל, "יורד" על המלצר בגסות, מרמה נהג מונית, וכדומה)
• מספר על יחס משפיל שלו כלפי אחר (מתגאה בזה שנקם במישהו, "ירד" על מישהו, "הראה לו", השפיט אותו וכדומה).
• האשה מרגישה שהיא "הולכת על ביצים"

ואגב, בדף סימני התעללות בזוגיות יש רשימת סעיפים. אפשר למצוא בסעיפים בהחלט כאלה שהם סימני אזהרה כבר בהתחלת הקשר, לא כולם רלבנטיים אך ורק לזוג נשוי.

תודה בשמת, האמת שכתבתי משהו בעצמי. פשוט יש איזו אלמנה מבוגרת שיוצאת עם מישהו שעונה על כל הקריטריונים של אדם מתעלל ואפילו יש על זה הוכחות מאנשים שמכירים אותו, אבל היא ממש עוצמת את עיניה ומסרבת לשמוע. מבחינתה כולם משקרים ולא רוצים שתתחתן והוא כזה נפלא ומקסים...
אביא כאן בקצרה את הרשימה שהכנתי עבורה, על מנת שתקרא ואולי תפנים.

"דוגמאות לנורות אדומות בפגישה עם גבר:

1. אמירות כמו: "אצלי את תהיי מלכה! אם נתחתן תהיי מאושרת!"
2. מסכים לכתחילה לכל תנאי שהיא מציבה, אבל אחר כך מושך אותה לוותר על זה.
3. את לא מצליחה לברר עליו (בחברה החרדית זה קריטי, גבר מתעלל לא יתן לך בקלות שתבררי עליו ויעשה הכל כדי למנוע זאת ממך באמצעים מניפולטיבים אותם פרטתי במכתב, אך לא אפרט כאן כרגע).
4. הוא מרעיף עלייך כסף. (יש כאן סימן לקמצנות - הוא רוצה להוכיח לה שהוא לארג' ואוהב, אבל אחר כך יעשה לה חשבון על כל שקל).
5. מקנא לך. (מה שכתבה אמא נמרה)
6. רוצה להתחתן כמה שיותר מהר.
7. הוא בודק אותך אם את נאמנה לו.
8. חוקר אותך כמה כסף יש לך, או מוציא את זה ממך בלי לשאול ישירות.
9. משקר לך ואחר כך ממציא הסבר שאמנם לא מניח את הדעת, אבל את כל כך מסונוורת שאת דנה אותו לכף זכות.
10. אומר דבר אחד ועושה הפוך.
11. מנסה להגביל אותך, מנסה למנוע ממך קשר עם חברות שעשויות לפקוח את עינייך.
12. היו לך עקרונות חשובים - ואינם עוד... נניח היה לך חשוב לגור בתל אביב וממש קריטי, אבל הוא רוצה לגור בנהריה. פתאום את כבר מוותרת על זה. או דברים עקרוניים אחרים שחשובים לך מכל מיני סיבות (לאיזה בית ספר לשלוח את ילדייך למשל).
13. תגובות שלך לדברים שליליים שמספרים עליו. את מוצאת את עצמך מתרצת אותו, מגנה עליו ואפילו מסוגלת להאשים את חברותייך הטובות או בני משפחתך בכך שהם מעוניינים למנוע ממך את אושרך.

בגדול זהו. מחר אני מתכוונת להעביר את המכתב ואני מאוד מקווה שהיא תקרא ותפנים.
בכל אופן אשמח בשמת, אם תבדקי לגבי עוד סימנים מקדימים. אני חושבת שזה חשוב מאוד לכולנו.

אי אפשר לתת רשימת "סימנים לפני שיש קשר" כי אצל כל אחד זה יכול להיות שילוב אחר של דברים.
כן ולא.
חלק מהסימנים שכתבתי למעלה זכורים לי עוד מקריאה באתר של דר. איריין, אלא שזה נכתב במסגרת תשובה שלה למישהי שכתבה לה על אדם שהכירה, כך שעלי לחפש בכל הפורומים ואין הרבה סיכויים שאמצא. אבל בהחלט ישנן נורות אדומות. נכון שאין פה תמיד אינדיקציה בטוחה שזה אדם מתעלל, אבל ברגע שיש כאלה סימנים צריך לחפש ולבדוק טוב.
הנה למשל הוספת לי על ההתערבויות בנושא פרטי הלבוש של האשה. יכול להיות שגם גבר נורמטיבי יתעניין בצורת הלבוש שלה, אבל אם זה יהיה הדבר היחיד, אז אולי לא מדובר באדם מתעלל, אלא סתם באחד שאוהב לדחוף את האף לעניינים שלא קשורים אליו, ואז האשה תחליט אם מתאים לה כזה גבר או לא.
אני חושבת שברגע שיש כמה סימנים מחשידים או אפילו שניים שהם מובהקים, פה צריך להיזהר.
למשל - אם הוא רוצה להתחתן מהר, או להביא מהר ילד לעולם, אף על פי שהאשה לא ממש רוצה כרגע, או שלא מתאפשר להם טכנית לעשות כזה צעד, אבל הוא ממש לוחץ - זה לא סימן טוב.
או שתפסת אותו בשקר והוא מסביר זאת באופן דחוק.
או שאת מוצאת את עצמך מרצה אותו ומגנה עליו.
לא צריך הרבה יותר כדי להבין שיש כאן אדם שרוצה לשלוט. גם אם נניח הוא עוד לא פיתח את כל תכונות האלימות של גבר מתעלל, זה יכול עוד להגיע במשך הזמן, ולכן כדאי להתרחק ממנו.
גם אם הוא מנסה להרחיק אותך מאנשים קרובים לך. אומר עליהם דברים לא טובים, כאילו הוא מנסה להגן עלייך מפניהם - גם זה סימן שמספיק בהחלט להבין שמדובר באדם שתלטן ורכושני.
כך שלא צריך להכיר את כל התכונות של אדם מתעלל.
מספיק שיהיו כמה סימנים כדי שלפחות תביני שיש כאן משהו בעייתי, כדי שלפחות תבדקי קצת יותר. זו בעצם הכוונה שלי.

נכון. מסכימה איתך.
מה שהתכוונתי להגיד בעצם הוא מה שאת עשית: בזכות הידע הנרחב שלך והרגישות שלך לזהות, את יכולה לעשות רשימה של הבעיות.
אבל אם אני אשה מסונוורת, שנפלתי בקסמו של אחד כזה, אני בבור. מהמקום הזה, כבר תיכף אי אפשר יהיה לחלץ אותי!

מוצאת את עצמך מרצה אותו ומגנה עליו
איך תשכנעי אשה במצב שהיא מרצה אותו ומגינה עליו, שהוא מסוכן לה?
את מבינה מה אני אומרת?
הדרך היחידה להגיע אליה תהיה להגיד לה: תשמעי! הרגע נחלצתי בעור שיני מאחד כזה ואני עוד כבולה אליו לשארית חיי! את חייבת להאמין לי שיש פה משהו לא בסדר! אני מתחננת בפנייך קודם כל להאמין לי ולהקשיב לי, כי אני אוהבת אותך ורוצה בטובתך לפני הכל.

היא חייבת לקחת פסק זמן ממערכת היחסים איתו, כי בהתרחקות קצרה ממנו יהיה לה מרחב נפשי להקשיב.

האמת, ממש נעשה לי עצוב בלב לקרוא על החברה שלך (לא ייאמן, נכון? כמה אני כותבת על זה ופתאום כמה מלים על אשה שנמצאת במצב שאפשר עוד להציל - ואני מוצאת את עצמי קוראת וחושבת "אבל איך היא לא רואה?", "אבל למה???!", נגיד על:

משקר לך ואחר כך ממציא הסבר שאמנם לא מניח את הדעת, אבל את כל כך מסונוורת שאת דנה אותו לכף זכות

היו לך עקרונות חשובים - ואינם עוד... נניח היה לך חשוב לגור בתל אביב וממש קריטי, אבל הוא רוצה לגור בנהריה. פתאום את כבר מוותרת על זה. או דברים עקרוניים אחרים שחשובים לך מכל מיני סיבות (לאיזה בית ספר לשלוח את ילדייך למשל).

לא ייאמן, נכון? לא ייאמן שאני עדיין מסוגלת לתמוה איך מישהי נכנסת למלכודת...

אגב, הלחץ להתחתן מהר - זה אור אדום מספר 1!!!
היא אלמנה מבוגרת?
היא לא רוצה יותר ילדים?
אז מה בוער?
יש "החיפזון מן השטן" בחרדית? שכחתי...

_מוצאת את עצמך מרצה אותו ומגנה עליו
איך תשכנעי אשה במצב שהיא מרצה אותו ומגינה עליו, שהוא מסוכן לה?
את מבינה מה אני אומרת?_
בוודאי. לכן כתבתי מכתב כללי שפונה אל כל אשה ולאו דווקא אליה. זה לא שאני באה אליה ואומרת לה ישירות שהיא יוצאת עם גבר מתעלל, אלא שאני באה אליה באופן כללי ואומרת לה שכתבתי מכתב להרבה נשים שהן רווקות או גרושות או אלמנות מתוך הנסיון שלי כדי לעזור להן לסנן טוב יותר את הגברים שמציעים להן.
באופן כזה היא לא תיקח את זה אישית וגם תוכל לחשוב בשקט על כל הנקודות שכתבתי שם בלי שיהיה לה מול מי להצטדק ועל מי להגן, כי סך הכל המכתב יועבר אליה סגור במעטפה ואני לא אעמוד מולה כשתקרא אותו. היא תקרא אותו לבד בהנחה שאף אחד לא יודע מה כתוב שם חוץ ממני (ואין לי ממש קשר ישיר איתה).
כמובן שלא בטוח שזה יעזור, אבל יותר מזה קשה לעשות.

_אגב, הלחץ להתחתן מהר - זה אור אדום מספר 1!!!
היא אלמנה מבוגרת?
היא לא רוצה יותר ילדים?
אז מה בוער?
יש "החיפזון מן השטן" בחרדית? שכחתי..._
היא אלמנה מבוגרת, עם ילדים בוגרים שכולם נשואים עם ילדים (כלתה חברה שלי), כבר עברה את הגיל בו מביאים ילדים לעולם. מה בוער? בוער שהיא אלמנה ולבד כבר 4 שנים והיא רוצה כבר זוגיות. וכמובן שבחברה החרדית אין מושג של "חברות". יוצאים ונפגשים על מנת להתחתן ולא סתם כך.
עדיין, את צודקת, באמת לא בוער להתחתן, ובמיוחד לא להתחתן עם מישהו שלא בררת עליו כלום. כלומר, היא בוודאי יכולה לחכות עוד חודש חודשיים עם זה.
האמת שגם בזה הוא סובב אותה. בעצם הוא כאילו לא ממהר להתחתן ואפילו ביקש ממנה פסק זמן של שבוע כדי לחשוב על זה, והיא זאת שממש להוטה כבר להינשא לו. אבל לדעתי זה נובע מכך שהוא הביא אותה למצב שממש תרצה להינשא לו (הבטחות שהוא מפזר בכמויות, כספים שהוא מוציא עליה - מסעדות, מוניות ספישל מעיר לעיר, קנה לה בגדים, תכשיטים).
אוף, מצב מסובך.

אוי, ממש קשה )-:
אלוף המניפולציות והמשחק ברגשות )-:

אז היא קראה את המכתב, וממש התעצבנה. "מה זה קשור אלי???" ואמרה שאף נקודה שהעליתי לא קשורה אליה.
אבל בכל זאת לקחה איתה את המכתב.
אני מקווה שתתבשל בזה קצת ותסיק מסקנות נכונות.
כי ממש חבל.
אבל אני את שלי עשיתי.

היי בשמת,

אני חושבת שאני מכירה בעל מתעלל, אבל זה לא נראה בדיוק כמו מה שאת כותבת...
הוא (אם הוא אכן מתעלל, וככל הנראה הוא כן) בקטגוריה של "מתעלל מתוך הזדקקות"
(אם יש בכלל קטגוריה כזאת)
כזה שכשאשתו עזבה אותו, כשהוא עבר לה את הגבול, הוא פשוט התפרק לחלוטין.
לא היה יכול להכיל את עצמו לבד.
זקוק לה נואשות.

אם הוא מתעלל, אז הוא גם נופל בקטגוריה של "מתעלל מטעמי אפס כישורים חברתיים".
לחלוטין לא קשוב לזולת.
לא מסוגל להיות "עם" הזולת, לקלוט את מצב הרוח של האדם השני.
לא קולט ומזהה רגשות (של הזולת) כהלכה.
לחלוטין לא מודע לאיך שהוא נראה בעיניים של השני.

הוא אינטיליגנטי, אבל אינטיליגנציה רגשית-חברתית מאוד מאוד מצומצמת.
מדבר בקצב רצחני, זז בקצב רצחני, מתיש את כל מי שבא אתו במגע.

רוצה להשתנות

התחיל להשתנות: ישב עם אשתו ואשכרה הקשיב לה.
ועכשיו היא במצב יותר קשה ממקודם, מבחינה מסוימת, כי קודם הוא היה גס וגועלי אליה באופן פחות-או-יותר עקבי, אבל אז הוא התחיל לנוע בין התקפי הקשבה והכלה ואהדה, לבין חזרה להתנהגות מהסוג הקודם.
היא אמרה לי: קודם הייתי פשוט קהה, כדי להגן על עצמי. כשהוא התחיל להקשיב הורדתי הגנות - ונפגעתי.

האם הספר הזה יכול לעזור לו? יכול לעזור לי לתמוך בו?

מתעלל מתוך הזדקקות

מתעלל מטעמי אפס כישורים חברתיים

לחלוטין מתאר את כל המתעללים...


האם הספר הזה יכול לעזור לו? יכול לעזור לי לתמוך בו?
א. כן
ב. קודם כל, כל הכבוד שהסכים לעשות שינוי!!! זה מדהים. זה מעיד על סיכוי גבוה להחלים. אבל זה תהליך - הוא לא יכול להפוך לאדם אחר בן לילה!
ג. אני מאוד ממליצה שהוא ישלב טיפולים גופניים כלשהם (עוצמת הרכות, למשל).
ד. אשתו!
קודם הייתי פשוט קהה, כדי להגן על עצמי. כשהוא התחיל להקשיב הורדתי הגנות - ונפגעתי.
ראשית זה אומר שהיא מגלה התנגדות לשינויים לטובה. שימי לב שבמקום להגיד "וואו, כמה השגת בזמן קצר, הוא הפסיק להיות כל הזמן גס וכו'" היא מתלוננת, ורואה את חצי הכוס הריקה.
שנית זה אומר שהיא בעצמה מלאה הזדקקות, ושהיא בעצמה חיה בתוך עיוורון. היא מחקה חלקים גדולים מעצמה בדיוק כמוהו. היא זקוקה לטיפול אישי תומך ומרפא בדיוק כמוהו. אם היא לא תעבור טיפול כזה, היא לא תעמוד בשינוי שהוא יעבור. אין לה בתוכה גבולות, אין לה ערך עצמי. ממש כמוהו.

ואם היא לא מגיבה מספיק בזמן או מספיק בהתלהבות הוא ישר נזרק לכיוון של "סימן שלא אכפת לך ממני
בור עמוק של חוסר אהבה.
רק להראות לו את זה.
להפוך את זה לגלוי ולמודע, שהוא נזרק למקומות קשים שהם שלו - לא קשורים אליה. זה טריגר שלו, שאפשר בוודאי לאתר את מקורו איפשהו בעבר הרחוק אם בילוש היסטורי מעניין אותו (לא נחוץ בכלל), אבל זה רק מאיר את הבור הענק שיש לו באהבה ובתשומת לב. מותר לו להיזרק לשם. רק שישים לב כל פעם ויתבונן, ואת תעזרי לו להיזכר שזה שלו. בקרוב הוא יזכור בעצמו.

אני כמעט ולא ראיתי את רוב ההתנהגויות שאת מתארת
אני זה לא הספר.
זה יומן קריאה, תיארתי על רגל אחת חלק קטן ממנו.
יש המון התנהגויות. גס, מגעיל, קללות, גידופים, האשמות ("לא איכפת לך ממני" זו האשמה, שצריך לבדוק אותה בהקשר הרחב: איך הוא משתמש בה? זו מניפולציה להשיג מה?) - כל אלה הן בגדר אלימות מילולית ונפשית לגמרי גלויה, לא מוסווית בכלל. אני הקדשתי שטח גדול לתיאור האלימות המוסווית, זו שעושה לנו רע ואנחנו לא יודעים למה.
פה - הוא מתנהג רע אליה והיא לגמרי יודעת מה הוא עשה.

גם אם הוא בעצם לא רוצה לשלוט
בכל מקרה של אלימות נפשית, מילולית וכדומה (בכל מקרה של אלימות בכלל), השאלה היא אף פעם לא "מה הוא רוצה".
להיפך.
מה שמחזיק את הקורבנות בעיוורון ובערפל כל כך הרבה שנים, הוא בדיוק העובדה שהם מצליחים להיתפס לתירוץ הזה הוא לא מתכוון.
זה תירוץ,
וזה פשוט לא רלבנטי.
השאלה הרלבנטית היחידה היא: מה מתרחש בפועל.
אם מה שמתרחש בפועל הוא שליטה מוחלטת שלו, אז מעניין לנתח איך הוא משיג את זה ואז לנסות ללמד אותה ואותו לעשות שינוי פה - אבל אין טעם בכלל לשאול אם זו הכוונה שלו. אין לו מושג מה הכוונה! הוא לא עושה את זה כטקטיקה מכוונת! הוא עושה את זה תמיד מתוך מצוקה!
מה את חושבת, שמי שזורק על אשתו מגהץ רותח כי היא גיהצה לו את החולצה הלא נכונה, זו טקטיקה?!
הוא עושה את זה כי כל יישותו מרגישה שעוללו לו עוול נורא ושהוא מתפוצץ מרוב פגיעה וחוסר צדק!!! וזו בדיוק הבעיה.

אז למשל:

הקצב שלו פשוט מהיר מדי, רצחני מדי, וגם ההסברים שלו ניתנים בקצב של מאה קמ"ש
זו טכניקה של שתלטנות.
אם יש לו כוונה אמיתי להשתנות, זה הדבר הראשון ששניהם יצטרכו לשנות.
הוא יצטרך לשים לב לקצב, ולהאט אותו במודעות ובכוונה כדי להיות פחות תוקפני ויותר מודע לזולת! זה א-ב. המטרה של הקצב היא לירות ברובה ולשלוט. נקודה. אם הוא מוכן להפסיק לשלוט על ידי הפחדה - עליו ללמוד להרגיש מתי הקצב שלו מטורף ולהאט אותו.
היא תצטרך לשים לב לקצב, ולהרגיש את הגוף שלה ואת הרגשות שלה (שלא תחשבי שיהיה לה קל). היא תצטרך להתחבר לפחד שלה כשהוא עושה את זה, להקשיב לו, לכבד אותו, ואז ללמוד טכניקה חדשה מצדה:
לעצור אותו באופן ברור (להרים יד עוצרת, למשל)
ולהגיד לו במלים מפורשות: "עצור, סליחה, זה מהר מדי בשבילי. תרד ל-10 קמ"ש".
ולהגיד את זה שוב ושוב. כל פעם שהוא ממהר - "סליחה, רגע, תחזור על זה יותר לאט בבקשה?"

שניהם צריכים ללמוד.
הוא צריך להפסיק להפחיד.
היא צריכה להפסיק לפחד.
ללמוד ללמד אחד את השני לדבר ולהקשיב כמו אנשים בוגרים ולא כמו מקלען ולוח מטרה.

_הקצב שלו פשוט מהיר מדי, רצחני מדי, וגם ההסברים שלו ניתנים בקצב של מאה קמ"ש
זו טכניקה של שתלטנות._
נראה שזה דפוס של התנהלות+ סוג של "היפר"
כאילו שהוא לא מסוגל לעצור רגע ולהיות בשקט.
יכול להיות שאם הוא ילמד על עצמו יקל עליו לעשות את התהליך...הוא יראה מה הוא מרוויח.
ותודה על התשובה בשמת
למדתי. (כרגיל)

("לא איכפת לך ממני" זו האשמה, שצריך לבדוק אותה בהקשר הרחב: איך הוא משתמש בה? זו מניפולציה להשיג מה?)
בדוגמת הדואל שלו: שימי לב שהוא רצה תגובה מהירה, וברגע שלא הגיעה תגובה מהירה - איך הוא הגיב?
א. נפל ברוחו, נפל לבור.
ב. פנה אליה בהאשמות שמהוות מניפולציה רגשית - כדי להשיג בכוח את התגובה המהירה שהוא רוצה.

חני, זו את (-:

כאילו שהוא לא מסוגל לעצור רגע ולהיות בשקט.
אני חושבת שזו אותה הקהות שאשתו מדברת עליה. שניהם התנתקו, ושניהם צריכים ללמוד להתחבר. וזה יהיה קשה, כי הכאב מציף. אבל איתך, איזה יופי.

אבל איתך, איזה יופי.
לקח לי זמן להבין למה את מתכוונת.
לא זו לא אני
בכל מקרה תודה לך.