רוצה ילדים אבל חושש

שליחה על ידי פלוני* » 28 מאי 2005, 16:59

שלום.
אני מאוד רוצה ילדים. למעשה רציתי ילדים מגיל 15 אבל עכשיו, כשאני בן 27 זה מפחיד אותי קצת. אני נשוי כחמש שנים, מאושר עד השמיים. כשנה שאנחנו מדברים על ילדים ושנינו מאוד רוצים כבר תינוק בבית. הדבר היחיד כרגע שמעכב אותנו הוא ההיבט הכלכלי, אבל לאחרונה התחלתי לחשוב יותר ויותר על הצדדים האחרים.... מחסור השינה הכרוני, סוף הזמן האישי שלי, סוף הספונטניות.....
אני בטוח שאהיה אב טוב ומצפה לכך בקוצר רוח..... אך מה עם זה יהיה לי קשה מדי? אני חוזר ואומר לעצמי שאם כולם יכולים, גם אני יכול..... אבל הפחד עוד שם.
מה דעתכם?

שליחה על ידי ענ_בל* » 28 מאי 2005, 17:50

כשיש פחד,
פוחדים
עד שזה עובר.
הפחד לא מנהל אותנו,
אבל צריך לתת לו מקום.
@} @} @}

_רוצה ילדים אבל חושש
בצדק

אך מה עם זה יהיה לי קשה מדי?
אם תהיה מודע למחיר מראש , תדע להתמודד איתו בבוא העת

מוני , אף אחד לא יודע מה המחיר מראש, כמו שאף אחד לא יודע מהי אהבת ילד עד שאין לך ילד בעצמך.

שליחה על ידי פלוני* » 28 מאי 2005, 22:55

ואיך אתם הסתדרתם בפעם הראשונה? הגיע רגע שאמרתם "די! אני לא יכול ככה?" אין איזה טריק להתחיל אותם בגיל 4? אחרי שהם ישנים כל הלילה והולכים לשירותים? .........

פלוני, אם היה איזה טריק כזה, אז הייתי מתחילה אותם מגיל 18.

אחרי שהם יושנים כל הלילה והולכים לשירותים?

מאיפה קיבלת את הרעיון הזה?

התכוונתי לעשות סמיילי ויצא לי פרצוף עצוב.

שליחה על ידי פלוני* » 28 מאי 2005, 23:10

כרגע בין האחים והאחיות שלי ושל אשתי יש כ 12 ילדים בגילאי 2 חודשים עד 7
נראה לי שמגיל 3.5 אני אסתדר......

שליחה על ידי פלוני* » 28 מאי 2005, 23:11

אנחנו רוצים חמישה ילדים...... אז נקווה שזה לא יהיה קשה מדי

נראה לי שמגיל 3.5 אני אסתדר......:-} קטעים איתך.

שוב לא יצא לי סמיילי, אנסה שוב

גמני רציתי 5 ילדים, אבל אחרי שיש לי 3 שיהיו בריאים, אני שמתי לב שצריך כיסים מאוד עמוקים לגדל אותם. { מה לעשות, ילדים זה ארגון ללא מטרות רווח}.

שליחה על ידי tאמא* » 29 מאי 2005, 00:26

הדבר היחיד כרגע שמעכב אותנו הוא ההיבט הכלכלי, אבל לאחרונה התחלתי לחשוב יותר ויותר על הצדדים האחרים.... מחסור השינה הכרוני, סוף הזמן האישי שלי, סוף הספונטניות.....
תעשה תעשה ילדים, ונפגש בעוד שנה אחרי ש"תקלל אותי" על אובדן הספונטניות, אובדן לא רק הזמן האישי אלא גם חלק גדול מהזמן הזוגי. אובדן השינה וביכלל הילד יהפוך לך את החיים. ועוד לא סיפרתי לך כמה זה עולה.
אבל אחרי שתאבד את כל אלה תרוויח ובגדול. ורק חכה ליום שתשמע את המילה "אבא". אז ניפגש. ואקבל ממך ברכה על העצה הזאת.
אז יאלה מה אתה מחכה? לך לעבוד, בהצלחה !

שליחה על ידי פלוני* » 29 מאי 2005, 00:29

תודה......

שליחה על ידי ענ_בל* » 29 מאי 2005, 07:31

אולי פשוט להתחיל....בילד אחד, ואז לראות לאן זה מוביל?
להחליט מראש על חמישה ילדים. זה באמת מפחיד.

שלום פלוני,
אני חושבת שתהליך החשיבה שאתה מספר עליו כאן הוא מאוד חשוב. אני מודה שבאופן אישי, אני לא אוהבת את העובדה שאנשים מביאים ילדים לעולם ללא כל מחשבה מוקדמת באופן אוטומטי.
לגדל ילדים זו חוויה מדהימה. אבל לגדל ילדים זה גם אתגר ענק, מורכב וקשה. ואני מאמינה, שלא כל אחד בנוי לזה, למרות שהחברה מתעלת את כולנו להביא ילדים. אני חושבת שכל אחד צריך לשאול את עצמו באמת: האם אני רוצה להביא ילדים? ולשאול את השאלה ממקום שנותן לגיטימציה גם לתשובה: לא.
לא כל אחד חייב להביא ילדים - זה באמת לא מתאים לכולם.

גידול ילדים באופן תקין ושפוי מציב אתגרים רבים בפני ההורה. אני ממליצה לך להסתובב כאן באתר בדפים שיש ב- מדור אתגרים בהורות למשל ולראות מה מטריד הורים ואיך הם מתמודדים עם זה. (אגב, כאן באתר אנחנו משתדלים להתמודד עם האתגרים באופן טבעי יותר).

הרבה פעמים כשמדברים על להביא ילדים, קצת פחות מתרכזים בזווית של הילד. איזו חוויה תהיה לילד לגדול אצלנו? האם יש בנו כהורים את מה שאנחנו תופשים כהורות טובה וראויה?
בשמת א כתבה פעם משהו על כך שאנשים אומרים הרבה פעמים: אני רוצה ילד, כשבמשפט הזה אולי מגולמת איזו פנטזיה הוליוודית על משפחה מושלמת. מנגד אפשר לבדוק עם עצמנו את המשפט: האם אני רוצה להיות הורה? האם אני רוצה להיות אבא/אמא? נדמה שאיכשהו בשאלה הזו יש זכר לקשיים שניצבים בפני הורים.

ממליצה בחום לקרוא את לא רוצות ילדים וגם את אמא שאוהבת יותר שנראה לי מתאים.
בדפים אלה אמנם מדובר בדרך כלל על אמהות, אך נראה לי שרוב הזמן אפשר לעשות גם הקבלה לאבות.

שיהיה בהצלחה בתהליך שאתה עובר וברוך הבא לאתר @}

סיגל ב , אהבתי מאד ואפילו גריינתי אותך.
יש לך את זה

נו פלוני נתנו לך חומר למחשבה או שסתם הפחדנו אותך?:-)

שליחה על ידי פלוני* » 31 מאי 2005, 03:48

אני יודע שאני רוצה ילדים ושאהיה אב טוב..... אני פשוט מחפש "תראה שלא יהיה נורא..... מסתדרים וזה אפילו כיף" קראתי את כל הדפים שציינתם והאמת שאני פה כבר הרבה זמן, פשוט התחשק לי להיות אנונימי הפעם....
לגבי הקשיים..... מכל הבעיות והקשיים שיכולים לעלות, זה המחסור בשינה שהכי מדאיג אותי... כמו שאמר פה מישהו בדף אחר.... "זה כמו תקופה בצבא שלא ישנים יותר משלוש שעות רצוף רק שלא יוצאים שבת" ואם יותר לי להוסיף.... גם אין אפטר או רגילה.... ולמרות שהייתי בשקט סוגר 36 יום בלי לצאת הביתה, וגם הייתי הולך 24 ו48 שעות בלי לישון... אני זוכר כמה הייתי נשחק והאמת שאני כבר לא בן 20......
זה מלחיץ.....

המממ, בלי שינה זה לא קל. ואתה כבר יודע איזו זומבי אני נהיית בלי שינה... אבל מצד שני אני גם חוזרת לישון הרבה יותר בקלות ממך, אז כל עוד התינוק יישן במיטתנו, נראה לי שאני אשן מספיק. מה שלא עוזר לבעיה שלך.

אני יודע שאני רוצה ילדים ושאהיה אב טוב
גם אני יודעת! אחרת לא הייתי מתחתנת איתך

מסתדרים וזה אפילו כיף
נכון, כך בדיוק. וחוץ מזה, לגבי אפטרים- בשביל זה יש סבתא, לא? רק תחשוב על היכולת המדהימה שיש ל"מלכה" להמיס אותך, ותשליך (כך אומרים בעברית?) את זה על תינוק! נראה לי שהכל יהיה שווה את זה, עם או בלי שינה. אתה פשוט תהיה מאוהב. כמו ב"מלכה" הקטנה. כך אני חושבת.
הורים מנוסים שכמותכם, האם אתם מסכימים?? כמה קשה/קל להתאהב בתינוק? מתי זה קורה? איזו השפעה יש לחוסר שינה וקשיים אחרים על התאהבות בילד?

שליחה על ידי תמרוש* » 31 מאי 2005, 07:11

לא יודעת אם זה קשור, אבל אבא שלי טוען שיש משהו בבחורים צעירים (ולא כל כך צעירים) שגורם לרבים מהם לפחד להחליט החלטות קרדינליות. אם זה להתחיל ללמוד מקצוע, או להתחתן, או להביא ילדים. הוא ראה את זה על עצמו, על חברים שלו, ועל הדור השני. יש שקוראים לזה "פחד ממחויבות" אבל אני לא אוהבת את השם.

כן, זה מפחיד. אנחנו נמצאים פחות או יותר באותו שלב כמוכם, ועם כל זה שאני נעולה על להביא ילד לעולם ולהיות אמא, אני לפעמים תופסת את עצמי ושואלת: מה השיגעון הזה? תגידי, את יצאת מדעתך? מה את צריכה את הצרה הזאת...

פעם כשדיברנו על זה, אז אישי היקר אמר פתאום בבעתה: "מה, יגדלו לך בבטן אנשים זרים שאני לא מכיר??!!"

הכל מפחיד. איכשהו נראה לי שהשעות-שינה הן מין קולב כזה שתפסת, למקד את הפחדים על איזו סיבה ספציפית שמובנת גם לך וגם לזולת, ויש לה אחיזה במציאות. (תקן אותי אם אני טועה

). אז עזוב, לא ממש צריך סיבה לפחד ולחשוש. לא תמיד חייבים להגדיר. זה מה שאני חושבת.

לדעתי מה שהכי מפחיד זה הנעלם הגדול - אתה יודע שהחיים שלך ישתנו לגמרי, ואתה יודע שאין לך שום כלים לדמיין איך הם יהיו אחר כך - ולכן גם אי אפשר ממש להתכונן לזה (אם כי אפשר להתכונן חלקית).
בהצלחה - ואני אשתדל להביא לפה גם את בעלי, שיתרום את חלקו הקט.

גם אני יודעת! אחרת לא הייתי מתחתנת איתך

לא אשקר לך ב"לילות הלבנים" שעברתי, הייתי חושבת למה אני צריכה את זה? מה היה חסר לי בחיים ? אבל עובדה שעשיתי את זה 3 פעמים, ואם הייתי יכולה הייתי עושה את זה אפילו עוד 3 פעמים, כי אין אין אין אין בעולם אהבה דומה אפילו כמו אהבה של הורה לילד, כמה שתנסה לתאר את זה לעצמך לא תצליח, רק כשיהיה לך ילד משלך תבין על מה אני מדברת ואז תגיד למה חיכיתי כל כך הרבה זמן? ההרגשה של להחזיק יצור קטנטן משגע שהוא פרי אהבתכם שלך ושל בת זוגתך זוהי הרגשה של התעלות.

כמה קשה/קל להתאהב בתינוק? מתי זה קורה? איזו השפעה יש לחוסר שינה וקשיים אחרים על התאהבות בילד?
לפעמים זה לוקח זמן. חשוב לדעת שלא תמיד זה כמו בסיפורים הרומנטיים. לפעמים לאבות לוקח יותר זמן מאשר לאמהות כי הם לא נשאו את התינוק בבטן וההתקשרות שלהם לרוב מאוחרת יותר. חוסר השינה עשוי להקשות: הוא ידוע כשובר נפשית (ככה שוברים שבויים למשל). זה לא בשביל להפחיד - רק בשביל לדעת.

היי פלוני, התגלגלתי לדף הזה במקרה , ואני תוהה האם השתנו דברים? האם הפסקתם לישון בלילות בשל בכי של ילדים, ועד כמה אובדן הזמן האישי, הספונטניות ועוד תהפוכות בחיים היו שווים?
או שפשוט החלטתם שילדים זה דבר גדו...ל אבל לא בבית סיפרכם?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בטח יש לו כבר עשרה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש עדכון?