באופן טבעי

דיון צדדי שהחל ב דחיינות כרונית והועבר לנוחות הקוראים (הדחיינים והשורקים)

השריקה המשפחתית שלנו דומה באופן מדהים לשריקה שיונת ורועי משתמשים בה (שלכם?)

כרמית,
כן, שלנו. היכרתי שריקה זו בילדותי אצל משפחת דודתי, אח"כ במשפחה של מייק, אימצנו אותה ומאתנו היא עברה ליונת ורועי. אבא שלי אמר פעם שזו היתה השריקה בתנועת נוער מסויימת (או ב"החלוץ", כי אבא שלי לא היה בתנועת נוער). ומכיוון שמוצאנו מאותה גולה, אני מניחה שכל משפחותינו שאבו מאותו המעיין...

אמ'של (מה דעתך על כינוי קצר יותר?) - השריקה דווקא הגיעה מבן זוגי, שאימץ אותה מהמשפחה שאירחה אותו בנח"ל, והמשמעות שלה זה הצליל של אמירת "עוגת תפוחים" בגרמנית (אין סיכוי שאני אצליח לזכור או לכתוב את המקור. והמעניין הוא שזה דווקא לא היה קיבוץ יקי).
להורים שלי יש שריקה אחרת.

כרמית,
Apfelkuche (אַפְּפֶלְקוּכֶה)

אז כנראה שזה לא היה תפוחים. משהו שמזכיר קווטץ'.

כרמית,
שם השריקה במקור הוא צְוֶטְשֶקוּכְן, נסי לתרגל לבטא זאת בלי נוכחות זרים, אולי בשעת התבודדות בבית-השימוש.

מייק - כן, זה כבר יותר דומה למה שנאמר לי (למרות שבאזניים שלי, או אולי של מי שאמר לי, כי זו אוזן שניה, זה נשמע קצת אחרת). מה המשמעות?

המילון טוען כי מדובר בעוגת שזיפים, וכי ZWETSCHE תרגומו PLUM.
עתה אנסה לחקור אצל שרידי הדור ההוא מי הנהיג את השריקה הזאת, ומדוע קראו לה בשם עוגת שזיפים.

למה קראו לה ככה אני דווקא יודעת: זה הצליל כשאומרים את המילה (אני עוד בשלב השירותים, לא בשלה לומר אותה בפורום (-; ).
למה שרקו דווקא את המילה הזאת, זה מעניין.

עוד יש שריקות משפחתיות? חחח מעניין מאיפה זה הגיע?

גם למשפחה של בעלי יש שריקה משפחתית. הם משתמשים בה עד היום. אשאל אותו על זה.
נראה לי שזה קטע של קיבוצניקים.

(תגידו, על מה אין דף באתר הזה ?!? )

לנו היתה שריקה משפחתית. ההורים שלי משתמשים בה עד היום.
לא זוכרת מי, אני או אחד מאחיי, שטען כי השריקה נשמעת כמו מישהו שאומר: " אֵיפֹה, אֵיפֹה?"

את יכולה לפתוח דף על זה: על מה אין דף באופן טבעי

בבית הוריי יש שריקה משפחתית, שבנויה משני חלקים (אחד מתחיל, האחר משלים, כאומר "אני פה"), זה מאיזשהו שיר שהם אהבו.
ואני בכלל לא יודעת לשרוק )-: איך הייתי רוצה לשרוק גם עם בעלי...

תמר, גם בבית הורי היה ככה! מעין "שאלה ותשובה". אני חושבת שאצלם זו היתה מנגינה שאבא שלי חיבר. עד היום זוהי השריקה שלי ושל אחי ואחותי.

גם לנו יש שריקה משפחתית!
(אפשר להתפרץ לדף?)
זה התחיל לדעתי מסבא שלי, ועד היום כל בני הדודים משתמשים בה וגם עונים לה... פעם זה היה מביא את כל 9 הנכדים בריצה אל סבא
היום זה עוזר לי ולבן זוגי בזמן קניות בסופר- "אני הולכת להביא יוגורט, תשרוק לי..."
רק הכלב שלנו לא מכיר את השריקה! (מצחיק אותי שאנשים שורקים לו כל מיני שריקות והוא לא מגיב ורק מסתכל עליהם מוזר...כאילו "מה זאת השפה הזאת???")

וגם לנו יש!!! להורים שלי הכוונה. מענין מה המקור לה (אשאל עוד היום). והילדים כבר מזהים את אמא שלי ששורקת להם מבחוץ.

ביררתי מה מקור השריקה:
לאמא של ארז קוראים יעל, ואבא שלו היה שורק לה את תחילת השיר "יעל, יעל" (כנראה שהיה כזה שיר פעם ) וככה נוצרה השריקה המשפחתית (כל הילדים משתמשים בה).

השיר "יעל, יעל" (כנראה שהיה כזה שיר פעם )
היה. בטח שהיה. את יודעת, זאת "מן השק"ם בסיבוב עפולה"..

אה, בעצם, אני לא חושבת שהוא שורק את ההתחלה של השיר הזה, שמספר על יעל אשת חבר הקיני. זו ממש לא מנגינה...
כנראה הוא שורק את ההתחלה של שיר אחר בשם "יעל": "ילדה היתה אי שם בכפר".

סוף סוף השורקים יצאו מן הארון והפסיקו להעמיד פנים שסתם התחשק להם לשרוק.
<אצלנו שורקים את השריקה המשפחתית כלאחר יד כאילו סתם התחשק פתאום לשרוק>

פעם, בטעות, השריקה המשפחתית של אבא שלי התחילה לשמש אותי כדי לקרוא לכלבה... איך שהוא נעלב.

שריקה משפחתית...מה לעשות, בני משפחה כבר לא כל כך מחפשים זה את זה בשכונה...
אולי אפשר "רינגטון" של שריקה משפחתית

אולי אפשר "רינגטון" של שריקה משפחתית
זה רעיון! רינגטון מזהה לבני המשפחה.

גם לנו יש שריקה משפחתית וזה נורא כיף
וזה גם יעיל. למשל, כשאני ובתי נמצאות בגינת השעשועים והיא מעט מתרחקת ואני רוצה לקרוא לה לא נעים להתחיל לצרוח, אז אני פשוט שורקת לה שריקה לא ממש חזקה אבל נשמעת למרחקים - והיא שומעת ובאה. הרבה יותר נעים מלצרוח את שמה.

(אפשר להתפרץ לדלת פתוחה - זה דיון ממש כייפי...)
גם אצל ההורים שלי היתה שריקה - כזו שנשמעת כמו קטיושה שנופלת על נהריה - מזכרת מהתקופה שגרנו שם...
אבל אבא כבר לא כל כך שומע אז זה קצת דעך....
ובעלי אומר -
גם לנו היתה שריקה - זה נשמע כמו צפצוף ציפורים...אבל צריך לברר יותר מאוחר את המקור שלה כי ההורים ישנים צהריים ...

מעניין אולי גם אנחנו נאמץ איזו שריקה...
ואישי מוסיף - בשביל זה צריך לדעת לשרוק (מאז שעשו לי שיניים ישרות זה לא כל כך הולך... D-: )

השריקה שלנו נמצאת כבר ארבעה דורות במשפחה של סבא שלי. היום הוא בן 89 ובקושי שומע, אבל כששורקים לו, אפילו מאד מרחוק, ממש רואים את האוזניים שלו נעמדות...

יה, איזה כיף שנתקלתי בדף הזה. לא חשבתי שיש עוד כמונו D-:
אצלנו השריקה הגיעה מהמשפחה של בן זוגי. בהתחלה כשהכרתי אותו המנהג הזה היה מצחיק אותי כל פעם מחדש, כי זה נורא הזכיר לי את הקפטן מצלילי המוזיקה...