באופן טבעי

היי לכם אנשים..אולי תוכלו לעזור בסוגייה קטנה...?

אני מוצאת את עצמי מסתובבת בחברה שהיא מיינסטרים להפליא, רוב החברות שלי "רגילות לגמריי וחושבות כמו כולם" (בלי הכללות או משהו פשוט אני מרגישה שאני קצת שונה בגישתי ובאורח החיים שלי) ויוצאת עם אנשים כאלה, כי פשוט אלה האנשים שנתקלים בי ומתחילים איתי.....

אני שואלת את עצמי איך מכירים אנשים שהם "באופן טבעי" וחשוב מכל, בן זוג?
כל חבר או קשר שהיה לי לאחרונה בוטל וירד מן הפרק בגלל שאני קצת "באופן" והבן זוג בכלל לא ואפילו קצת מזלזל בסופו של דבר כשהוא מכיר לעומק את הגישות שלי ואורח חיי....שהם לא במיינסטרים..וזה נראה לו מוזר..
אני מרגישה בעייתית כי יש לי הרבה דברים שונים שאני עושה, לא שונים מכם סביר להניח אלא מרוב האוכלוסייה..וכבר יצא לי להתאהב ולהתאכזב כשגיליתי שהפערים ביני לבין הבנזוג באורח החיים פשוט שונים מידי.. ובכל קשר כזה הבנו שנינו או הבנתי אני, או הוא בנפרד, שסביר להניח שיהיו לנו המון מחלוקות אם נתחתן למשל ונביא ילדים...(חיסונים, תזונה, ברית מילה, טלוויזיה וכו...) ולכן על רקע זה נפרדים..למרות שחוץ מזה הכל טוב..

אני ממש רוצה להכיר מישהו שהוא כמוני, שאורח החיים שלנו יהיה דומה והשאיפות דומות, ונקיים בית משותף עם ערכים משותפים..לא רוצה להתחתן עם מישהו שחושב הפוך ממני ולהתווכח ולריב על דברים כל הזמן...איך מוצאים? על מה מתפשרים?

איך אתם היכרתם?

אני ממש רוצה להכיר מישהו שהוא כמוני, שאורח החיים שלנו יהיה דומה והשאיפות דומות, ונקיים בית משותף עם ערכים משותפים..לא רוצה להתחתן עם מישהו שחושב הפוך ממני ולהתווכח ולריב על דברים כל הזמן...איך מוצאים? על מה מתפשרים?

להיות חריג זה תמיד קשה מאוד בחברה.
עלייך להחליט מה חשוב לך יותר, החריגות שלך או החיים והזוגיות שלך.

למעשה האופציות שלך מאוד צרות ואם לא תשני את הגישה אז מאוד סביר שתמצאי את עצמך בעוד 10 שנים שואלת את עצמך, איפה טעיתי ?
אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.
מוטב שתחשבי על זה כעת.
כדי שלא "תשרפי" את החיים שלך.

נדמה לי שיש פה באתר דפים של היכרויות. תכף אני אחפש לך..
הנה אולי פה מדור רווקות ורווקים
וגם יש הכרויות של צמחונים אולי שם יהיה קל יותר למצוא מישהו שדומה לך..
ואני לא יודעת איך את מכירה אנשים אבל למשל באתרי ההכרויות אולי לפרסם את עצמך באופן שמציג את הצדדים האלה שלך ככה שיענו אנשים באוריינטציה דומה.
מה שעוד עולה לי לראש זה אולי לצאת לטיולי ליקוט ,או סתם טיולים של החברה להגנת הטבע..
בגדול תחיי את החיים שאת מאמינה בהם ואני מאמינה שתפגשי אנשים שמתאימים לך יותר.

אולי בכלמיני סדנאות או פסטיבלים בנושאים שמעניינים אותך?
אולי תכתבי כאן או בככר השוק קצת על עצמך ומישהו יחשוב על בחור מתאים? (דווקא יש לי מישהו בראש)

היי אלמונית..
באמת חשבתי על לוותר על כמה דברים.
וזה בעקבות הקשר האחרון שהיה לי עם בחור מדהים.
מה שקרה איתו זה שהיה לנו טוב, אבל כששמע שלא עשיתי חיסונים לביתי, ושאם יהיה לי בן אני לא אעשה לו ברית במאה אחוז...ועוד כל מיני דברים כאלה אבל יותר קטנים אז זה הפחיד אותו. כי הוא כן רוצה לעשות חיסונים. ולמשל זה שאני מניקה את הבת שלי עד גיל מאוחר מפריע לו..והוא ירצה מאוד לעשות ברית..ועוד דברים דומים...

מצד אחד אני מצטערת שבכלל העליתי את הנושאים האלו איתו, מצד שני אני באמת לא חושבת שצריך לעשות חיסונים, או ברית, או להפסיק להניק בגיל שנה.. אז מה? לשנות את דעתי?? איך אני אחייה ככה? לעשות לילדים שלי דברים שאני לא חושבת שהם טובים?

לא הבנתי כל כך למה התכוונת כשאמרת לי לשנות את הגישה...אנא פרטי בבקשה

שלום לך אמא צעירה,
ממרום שנותיי אני רוצה להגיד לך שהדברים האלה פשוט לא באמת חשובים.
אולי זה ישמע לך הזוי, אבל מומלץ מאוד לצאת רגע מהראש של עצמך, להתבונן מהצד, ולראות עד כמה העקרונות האלה הם כמו מחסומים שמצרים את עולמך ומגבילים אותו.
בואי נהיה ריאליות: הסיכוי שגם תמצאי אחד שמתנגד לברית, שתומך בהנקה ארוכה (של ילדה שאינו שלו ושתישן איתו במיטה קרוב לודאי) ושהאידיאלים ההוריים שלו חופפים לשלך, ושגם תימשכי אליו וגם הוא אלייך ותתאהבו ותתחתנו והכל יהיה סבבה, הוא קטן מאוד.
יותר מזה, סתם למצוא מישהו, להתאהב להתחתן ושהכל יהיה סבבה, זה כבר די לא קל, אז למה להקשות על תנאי הפתיחה עוד יותר??? (-:
זה לא שאני דוגלת בפסימיות. הרי החיים מופלאים והכל אפשרי. אבל היכרות עם אדם זר, שמובילה להתאהבות ולחיים משותפים ארוכים היא התרחשות של נס. ואני בעד להקל על הגורל הטוב ולהימנע ממיליון תנאי פתיחה מגבילים.

דעי: רוב הגברים מאוד נרתעים מלישון עם ילדים שאינם ילדיהם. אולי בין הגברים האלה ממתין אהוב לבך. אז מה, תניחי לו ללכת לאיבוד בגלל ההנקה?
דעי: רוב הגברים מאוד נרתעים מהחלטות בלתי שגרתיות על הבולבול של הבן שלהם. אולי בינהם נמצא הגבר שלך?
והלאה והלאה...

אלה המחשבות שעלו לי כשקראתי את הודעתך. אני מקווה שזה מועיל במשהו. אני התעקשתי ובשלב כלשהו למדתי לשחרר. אני יכולה להגיד לך שההתעקשות הביאה להרבה דיסהרמוניה בזוגיות שניסיתי לקיים.
זה לא חכם.
הרמוניה בזוגיות זה דבר חיוני מאוד לנשים.
אולי חשוב אף יותר מהתעקשות על צדדים מסויימים באימהותן.
אני לא אומרת חס וחלילה לוותר באופן גורף על כל הדברים החשובים לך באימהות (למשל הנקה עד גיל שנה (-: )
אבל אם את מבקשת עצה, רדי מרשימת הקניות. ואם כבר רשימת קניות בדרך לחיפוש בן זוג: מתינות וגמישות ואומץ לעגל פינות, הם המצרכים שכדאי לך לרכוש. בהצלחה

אני דווקא חושבת אחרת.
אני חושבת, שלחיות עם גבר צר אופקים בעל גישה מיינסטרימית שעיקר מעייניו "להיות כמו כולם" יכול להיות כזה סבל, שחבל להתחיל מערכת יחסים שתסתיים בגירושין.
אם את אמא ויש לך ילדה קטנה, זה עוד יותר חשוב לך לא לבזבז את האנרגיות שלך על מישהו שלא תהיה לך זוגיות טובה איתו.
מצד שני נכון, שלהפיל על גבר קונבנציונאלי משנה סדורה מוכנה מראש, זו בעיה. זו בעיה, כי את צמחת לתוך זה ואת כבר אמא. כבר יש ילדה שאת מגדלת לפי דרכך. לעומת זאת, סתם גבר שרק הכיר אותך ורק יוצא איתך, לא צמח לתוך כלום. זה נופל עליו כרעם ביום בהיר. בעוד שאילו היה קודם פוגש אותך, אחר כך מכיר בהדרגה, מכיר אותך ואת בתך, נכנס בשלבים לתוך מערכת יחסים - אולי היה מתגלה שהוא פתוח ומוכן לשמוע גם על רעיונות לא שיגרתיים.

אבל לשנות את עצמך כדי להתאים יותר להיות "כמו כולם" ולחפש הרמוניה עם גבר שבעצם אין לך כבוד לגישה שלו לחיים, ולו אין כבוד לגישה שלך, בשביל מה?

זה נשמע לי כמו התורה הישנה, "לתפוס גבר בכל מחיר".
לא צריך שום גבר אם בשביל זה צריכה האשה למחוק את האישיות שלה, את הדיעות שלה, את האמונות שלה ואת הרצונות שלה.

מה שנראה לי הכי בעייתי הוא דווקא החיפוש. לא יודעת להסביר למה, אבל מסע החיפושים הזה אחרי "הגבר" יש בו משהו נואש, משהו מלאכותי, משהו מאולץ.
אם את בכל זאת עושה את זה, אני מציעה להכיר קודם לפני שאת מתחילה להעלות נושאים שנויים במחלוקת. קודם כל תראי אם יש עם מי לדבר. אחר כך, תכירו קצת יותר כידידים. תתקדמי לאט. תבדקי איך הוא: ראש פתוח או מקובע? צר אופקים או רחב אופקים? אדם הגיוני ששוקל דברים בשכל שלו או אחד שחושב מה שכולם חושבים ועושה מה שכולם עושים כמו עדר?

היי שוב..(-:

אינדי אנית, תודה אני תכף אכנס לקישור ששמת(-:
אני לא באמת "מחפשת" פשוט נענית לחיזורי מי שמתחיל איתי, ותמיד זה אנשים רגילים שלא חושבים כמוני. ..אני גם סטודנטית ואני לומדת במקום שלא נמצאים שם אנשים מהסוג שלי.

נראה לי שאם הייתי לומדת סוג של רפואה הוליסטית או משהו כזה כבר הייתי נתקלת באנשים שרוח המחשבה דומה לשלי...
אבל אני לומדת משהו אחר שאני מאוד אוהבת והוא יצירתי אבל לא פגשתי שם אנשים בסגנון שלי.
אני גם לא מדברת עם חברות שלי מהלימודים על דברים "שונים" יותר מידי כי אני לא רוצה להיות חריגה..ולא באה לשכנע אף אחד. בטוחה באורח חיי וזהו.
ואני כן חייה את החיים שאני מאמינה בהם...ועדיין לא פוגש באנשים האלה.

הרגע שלפני אני אמא לפעוטה אז אין לי ממש זמן ללכת לסדנאות וכל מיני דברים כאלה..ואני גם דיי ביישנית..על מי את חושבת שיש לך בראש..? אני אשמח להכיר מישהו כמוני...(-:

ענת היי. אני חושבת שבאמת עשיתי את זה. בחנתי את הדברים ואמרתי לעצמי, היי, למה את צריכה לחשוב מחשבות חריגות למה? מה יש לך?
תעשי אז ברית מילה מקסימום, תתני חיסונים, תתני לו סימיאלק לילד שלך..הכל בשביל לכבד את דעתו של הבחור שאני איתו..
והבחור בכלל לא דיבר איתי על הבת שלי, רק טיפה בעניין ההנקה, אבל בעיקר הוא דאג מה יהיה אם נתחתן ויהיה לנו ילד..אז איך אז נתווכח על דברים כל הזמן..
ובאמת ניסיתי לחשוב ככה כמוהו. לראות את הדברים מנקודת מבט של "בוא נהיה כמו כולם למה לסבך? חשבי על זה קצת ביני לבין עצמי..

אבל אז לפני כמה ימים הגעתי במקרה לקרוא על מילת נשים בוויקיפדייה, וזה פשוט זעזע אותי.
ואז שוב קראתי על מילת גברים וחשבתי לעצמי שלמה?? למנֿה לעשות את זה?? זה בדיוק אותו הדבר, מילת נשים זה מזעזע אותי ומילת גברים זה אותו דבר. זה סתם מלווה בהסכמה תרבותית אבל זה לא הגיוני לי בשום צורה. ואני יודעת שזה טאבו עדיין במדינת ישראל לא לעשות ברית.
אבל אני לא מבינה למה אם אני בחורה חילונית אני צריכה לעשות דווקא את הטקס הדתי הכי הכי קיצוני..סתם כדי להיות כמו כולם?
לא יודעת....לא יודעת אם אני אהיה מסוגלת לעשות לבן העתידי שלי משהו כל כך פסיכי. למה ובשביל מה?? שלא יצחקו עליו בגן ובבית ספר?
אולי זה טיעון טוב אבל זה ממש עצוב אם אני יעשה לו ברית בגלל שטות כזאת. זה נראה לי משהו הזוי לעשות ואלים וכואב ולא מובן. וסליחה אם פגעתי במישהו שקורא..ככהאני מרגישה...לא באה לשפוט אף אחד. ממש לא. פשוט יהיה לי קשה למסור את בני למוהל בלי שום סיבה טובה...

סתם פירטתי לך את דעתי לגבי משהו אחד...יש לי עוד בעיות עם העולם..
יש לי גם התנגדות לחיסונים. לא רציתי לעשות לבת שלי. ממש לא. בקשר להנקה טוב לי להניק אותה עד איזה גיל שהיא רוצה כרגע ולא מבינה מה הבעייה בזה...
ובקשר לשינה משותפת לא התכוונתי שהבת שלי תישן איתנו במיטה כל יום...ממש לא וברור לי שזה לא טבעי לאף גבר.
אבל אם יהיו לנו ילדים ביחד אז למה שילד שמשותף לשנינו לא יישן איתנו לפחות כשהוא תינוק?...

זאת לא בדיוק רשימת קניות מה שאני עושה.. אני פשוט מחפשת מישהו שלא יפריעו לו הדיעות האלו שלי והרגשות ואורח החיים שלי...
וזה מתסכל שכל מי שמתחיל איתי ואני יוצאת איתו חושב הפוך ממני..

בשמת א תודה! אני באמת לא רוצה לוותר על עצמי, אני אוהבת את מי שאני וחושבת שהדיעות שלי נכונות וצודקות. ולא אהיה מסוגלת לחיות בשקר ולנהוג על פי אורח חיוו ומחשבותיו של מישהו אחר ולא על פי מחשבותי ודעותיי..

אני לא בדיוק מחפשת...גם עד לא מזמן לא רציתי לצאת עם אף אחד כי מאוד נפגעתי מאבא של ביתי והרגשתי שזוגיות זה לא משהו מומלץ בשבילי..
אבל אז הגיע הבחור הזה שדיברתי עליו ושוב הרגשתי את הטוב, הכיף והמועיל שבזוגיות והבאסתי שלבסוף נפרדנו כידידם בגלל חוסר התאמה באורח החיים...
וזה לא שאמרתי לו: תקשיב אני חושבת שאני ככה, וככה וצריך לעשות ככה וככה בשיחה אחת...
פשוט פה ושם דיברנו על דברים, ופעם זרקתי שלא עשיתי חיסונים, ופעם על הברית ופעם הוא העיר על ההנקה... וככה המסקנה היתה לבסוף שאנחנו ממש שונים למרות שהכימייה ביננו היתה טובה מאוד....

בשמת, אפשר לשאול אותך שאלה? איך את הכרת בן זוג שאת יכולה ליישם איתו את הגישות שלך לחיים? שכנעת אותו לדברים או שביחד חשבתם על הכל? מראש שניכם חשבתם ככה כמו שאת כותבת פה באתר על גידול ילדים והנקה ועוד נושאים רבים, או שביחד גדלתם לתוך הדברים..?

בשמת, היטבת לנסח, אני אפילו לא מתחילה להתווכח, אפילו שיש על מה (-:

אה, אמא צעירה, עכשיו ראיתי את תגובתך.
כן, אני לא באה להתווכח איתך, אני לגמרי חוויתי דברים דומים.
אבל עם הברית למשל, זה לא קשה להזדעזע בעיקר נוכח ההשוואה עם מילת נשים. ואני אמא, וברור שלא התחשק לי, בלשון המעטה, למול את בני.
אבל, נוכח העובדה שלגבר שהוא אבא של הבן שלי יש צורך עמוק וחזק בכך שבנו יעבור ברית מילה, הוא ניצח בהליכה, בלי שבכלל היה ויכוח על העניין. אין לי הסבר רציונלי, אני רק חושפת בפנייך דוגמא להתגמשות, שאפשר להזדעזע ממנה אמנם, אבל היא הייתה אמיתית, ונבעה מתוך משהו עמוק בתוך הזוגיות.
לא מספרת לך את זה כי "אני צודקת" (ובשמת לא (-: ) , אלא כדי לאפשר זווית אפשרית בתוך הדילמה הזאת, שנובעת לא מתוך החלטות רציונליות אלא מתוך אהבה (ולאו דווקא מתוך חיפוש היסטרי של "גבר בכל מחיר", בשמת, שאם איננו דוגל בכל הבאופניות אז הוא בהכרח גבר צר אופקים בעל גישה מיינסטרימית שעיקר מעייניו "להיות כמו כולם" )

לפעמים ההתגמשות באה מתוך אהבה. מתוך הבנה שהזוגיות היא יותר מסך האמונות ההוריות שלי.
מה שבטוח, שעם הגישה אני אוהבת את מי שאני וחושבת שהדיעות שלי נכונות וצודקות. הדרך עלולה להיות לא פשוטה. ואני מאחלת לך דווקא דרך כן פשוטה, ושוב עולה בי התהייה האם שיתוף לקחים וניסיון יכול בכלל לעזור למישהו אחר כשהוא נמצא בתוך הלהט הצודק והנכון. אין לי מושג. מה שלא מפריע לי לאחל לך מכל לבי שתמצאי בן זוג , ושתכירו לאט לאט, ותכירו אחד את דרכי השני לאט לאט, בדיוק כמו שבשמת כתבה.

לדעתי פסטיבלים או סדנאות מודעות זה המקום להכיר אנשים דומים לך
(ויש כאלו המון בארץ..גם פסטיבלים וגם אנשים).

איך את הכרת בן זוג שאת יכולה ליישם איתו את הגישות שלך לחיים?
הממממ. קשה לי מאוד לענות על השאלה שלך, והיא חורגת לגמרי מהגבולות של האינטרנט. אני רק אגיד ככה: אני נעשיתי אמא רק אחרי שהכרתי אותו, מטבע הדברים (-: שהרי הוא אבי ילדי. ואחרי שנעשיתי אמא, הלכו והשתנו כל תפיסותי מהקצה אל הקצה. לדוגמא, לא חשבתי מעולם על חיסונים עד שנולדה בתי. לא ידעתי כלום על הנקה, ואמנם היה לי ככה במעורפל ברור שאני אניק, לא ממש ידעתי איך וכמה, והיה לי גם ברור שאחזור לעבודה בתום "חופשת הלידה". הייתי לגמרי בעד ברית מילה אף על פי שחשבתי שזה מנהג ברברי ופרימיטיבי כל חיי (ברברי ופרימיטיבי אבל של השבט שלנו ולכן היה לי ברור שאני אמול).

אבל, נוכח העובדה שלגבר שהוא אבא של הבן שלי יש צורך עמוק וחזק בכך שבנו יעבור ברית מילה, הוא ניצח בהליכה, בלי שבכלל היה ויכוח על העניין
ולעתים, מתרחש פה משהו כל כך חתרני מתחת לפני השטח, שמערכת היחסים הזאת מתפרקת.
יש בעיה מהותית ועקרונית, לדעתי, כשבני הזוג לא "באותו ראש" מבחינה זו.
אשה מאוד דעתנית שחושבת לעומק על הדברים - זו דעתי, כן? - צריכה לחפש בן זוג שמתאים לחיים הרמוניים איתה. יש פה יותר מאפשרות אחת. אבל יש הרבה אפשרויות שצריך לפסול על הסף בלי רחמים, כי זו הזמנה לאומללות.
יש אפשרות לבן זוג שדיעותיו מאוד דומות וגם הוא חושב לעומק על הדברים. זו זוגיות של אנשים שחושבים ומדברים יחד, וגם משתנים ביחד.
יש אפשרות לבן זוג שהוא אדם מאוד יציב, רחב ורגוע, שכל הדברים האלה "לא מדגדגים לו" בכלל. חשובים לו דברים אחרים. האשה רוצה להניק? אחלה. בלי חיסונים, עם חיסונים, את האמא, מה שתגידי, לא חשוב לי. פשוט טיפוס שמראש לא נכנס לפינות האלה וזה לא מה שחשוב לו בחיים.
ואלה רק שתי דוגמאות.

_לדעתי פסטיבלים או סדנאות מודעות זה המקום להכיר אנשים דומים לך
(ויש כאלו המון בארץ..גם פסטיבלים וגם אנשים)._
ולגמרי אפשר להגיע עם פעוטות.

גם אני צמחתי לתוך ההורות הזו בלי לדעת עליה כלום מראש, ובן זוגי די נסחב אחרי, והיו חילוקי דעות אבל הם לא פירקו את הזוגיות, ובכל זאת לפעמים אני מפנטזת על מישהו שמאמין בדיוק כמוני, אבל זה הבן זוג שלי ואיתו אני מנצחת. נכון שהדרך שלך קצת אחרת, כמו שאמרו כאן, את כבר בתוך אמהות ואורח חיים מסוים ולתוך זה צריך להיכנס בחור. אז כן, אם אפשר, נראה לי יותר פשוט מישהו שמראש מתחבר לזה. אבל כן גם לזכור איפשהו באחורי המוח שחיים משותפים עם בן זוג כרוכים בלא מעט גמישות ופשרות, בכל מיני תחומים ושלבים בחיים. כשחיים לבד אפשר לחיות בדיוק לפי האמונות אבל אז חיים לבד.

חוזרת על ההמלצה לפסטיבלים/סדנאות שהם פעמים רבות מאוד ידידותיים לילדים/תינוקות.
חוץ מזה, ברור שהבדלים קיצוניים בהשקפת עולם עשויים לתקוע זוגיות בהתחלתה, אבל גם בחוויה האישית שלי, אחרי הרבה שנים של זוגיות, יש הרבה נושאים שבני הזוג "מגיעים אליהם" כל אחד בקצב שלו. למשל איך יולדים, מניקים, ישנים, מחנכים... גם אני וגם בן הזוג שלי שינינו את תפיסותנו ברגע שהיה מדובר בילד שלנו ולא בתיאוריה. אם את פוגשת אדם שחושב אחרת ממך או שיש משהו שמרתיע אותו רגשית, אבל מצד שני בבסיסו הוא אדם גמיש אין סיבה שתפיסותיו לא ישתנו. כמובן שאפשרי שתפיסותיך ישתנו. ככה זה אנשים...

בבסיסו הוא אדם גמיש
זו נקודה משמעותית: מה שחשוב איננו דווקא במה האדם מאמין ברגע זה, אלא אופיו. את לא מחפשת אדם מקובע, אלא אדם פתוח וגמיש. שמגיב לרעיונות חדשים ומוזרים בעניין ובסקרנות ולא בהתנגדות ובדחייה.

בהמשך להמלצות על פסטיבלים (ידידותיים גם לילדים):
יש פסטיבל דיג׳רידו באשראם במדבר בסופש הקרוב. יש אפילו הסעות לשם מהמרכז. גגלי. (הלוואי ויכולתי בעצמי לסוע).

שלום נשים טובות, אני מכורה לבאופן כבר מעל לחודשיים, והנה אני כותבת את תגובתי הראשונה!
וזאת משום שהאיש שאיתו אני חיה הוא פשוט ההפך הגמור ממני, ולהיפך.
אנחנו כל כך כל כך כל כך שונים שלא אתחיל כאן אפילו בהסברים מפרכים. הדבר היחיד המשותף זה אכן הבסיס המאוד בסיסי (כמובן שהוא לא איזה ערס עם גורמטים...), אנחנו שנינו אנשים טובים ופתוחים, ומשום מה אוהבים אחד את השניה מאוד.
מסכימה מאוד עם מה שנכתב פה מעלי - אנשים משתנים, תפיסות משתנות,דיעות משתנות, יחסים משתנים - כל הזמן.
הכרנו אחד את השניה עוד לפני שנהיינו זוג, ואכן היה חשש גדול מסוגיית השוני. אך ב 4 שנים האחרונות צמחה לה מערכת יחסים חזקה, הרמונית, משלימה ומלמדת.
כל זוג חווה חילוקי דיעות, חלק יותר וחלק פחות. לומדים מזה.
אני לא מכירה אותך, אבל קשה לי להאמין שאת תמצאי את עצמך ביחד עם איזה רוצח רסיסטי... כן מאמינה שכשבאמת תתאהבי במישהו (והוא יתאהב בך) אתם תצליחו לגשר על פערים שכאלו.
אין לי עיצות איך לעשות את זה פיזית, כנראה פסטיבלים וסדנאות... בהצלחה!

גם זוגות שמסכימים על הדברים האלה מראש לא תמיד מסכימים על הדרך, על הניואנסים, לא תמיד מסכימים על האופן שבהם הדברים ייושמו.
וגם זוגותש הסכימוע לה רבה בהתחלה מפצלים בהמשך. לא רק על הנושאים האל האלא בכלל.\
אני באופן אישי למדתי להפסיק עם הצהרות ועקרונות והבהרות בתחילת קשר. בלי קשר לבאופן, אלא לחיים.
פשוט שימי את עצמך במקומו ותחשבי שעלייך היו מפילים כל מיני הצהרות שאת לא אממינה בהם כרגע. למשל אם את אוהבת אתה ארץ ו/או את החברים בה וקשורה לכאן בוודאי לא תשמחי לשמוע שבן זוגך הנוכחי רואה את מחצית חייוה שנייה באירופה הקרה. גם לא תרצי לשמוע שהפנטזיה הכי גדולה שלו זה לשכב עם שתי נשים (גם הכי חנונים מחזיקים בפנטזיה, ורובן לא כאלה מיינסטרימיות), לא תשמחי לדעת שהוא שוכב עם האקסית שלו כבר חצי שנה לאחר הפרידה, לא תשמחי לדעת שהוא שונא בעלי חיים, או מאוהב עד כלות בכל חתוליה רחוב.
מה אני אומרת? שאנשים מחזיקים בדעות ש ונות ומשונות על הרבה תחומים. גם כאלה שנדמה שהם בול בראש שלך מחזקיים באי אלו שונויות שבתחילת ההיכרות יכולות להכביד.שיש עם מי לדבר. וגם בנוסף לאלה מתפתחת אהבה שזה מצרך נדיר במחוזותנו, אז תגלי שחלק מהשונויות שלו לא כאלה הזויות, שהמקור שלהן מסביר הרבה מהן, תגלי שהוא גם עושה דרך אלייך ואת עושה אליו. להמחשה - אני חובבת בעלי חיים מושבעת, מגדלת כמה מהם ואוהבת מאוד. לגדל בעל חיים זה לא דבר של מה בכך, בטח לא כמה מהם. הבית מאל בשערות, יש הצקות, עלויות כספיות, ויש אנשים אלרגים.

בעבר הייתי מצהירה מיד שיש לי כך וכך בעלי חיים, הייתי מעמידה זאת כמבחן, והייתי מתמוגגת מהם בפני הבנזוג הטרי, נשבעת שהם אהבה גדולה בחיי, מדברת אליהם בחיבה גדולה, מספרת בהתלהבות על אודותם ומבהירה שמיש לא יקבל אותי איתם אין לו מקום בחיי. זה צרם מאוד בדיעבד. ואל משנה אם הם הגיעו עם אג'נדה מובחנת כלפי בעלי חיים, עצם העובדה שהפגנתי דעתנות ועיקשות גדולים כל כך בנושא שהם לא בטוח מזדהים איתו יוצר אנטיגונזים.

האם זה אומר שחסכתי לי אומללות כי העפתי מעליי את אלו שלא מתחברים לכך? ממש לא. רוב חבריי הקרובים אוהבי בעלי החיים חולקים חיים משותפים עם אנשים שלפני ז ה מעולם לא גידלו בעל חיים, היו אלרגים וסירבו לעשות מאמץ להתמודד ועוד. אבל ככל שהקשר התהדק המחויבות גדלה, ההיקשרות הרגשית התעצמה - הגיעו הויתורים
ברור שהכי טוב היה להתחבר עם חובב בעלי חיים מושבע, כזה שאפשר לדסקס בכיף על מה שמיצי עשתה בארבע בבוקר, אבל מה הסיכוי שדווקא הוא יהיה זה שאהבה נפשי?
ומה הסיכוי שאחרי זה משהו בו לא ישתנה, שיימאס לו (וזה קורה הרבה), שהוא ירגיש שזה לא נכון, שאחד מילדינו יפתח אלרגיה ותהיה דילמה מה עושים, שהוא יאהב בעלי חיים אבל ספציפית אחרי מגורים של שלוש שנים לא את מיצי התוקפנית?

מה, בחינוך ביתי\ הנקות לינה משותפת ועוד אין חשיבה שניה? יש כל הזמן.

ולגבי ברית וכדומה - אולי בסוף יוולדו רק בנות? זה מה שקרה לחברתי שמרגע החתונה ועד לסיום הילודה - בכל הריון התהפכה לה הבטן. בן זוגה מגיע מבית מסורתי התעקש על ברית והיא אמרה שאין סיכוי. נולדו להם, רק בנות. הכל בסדר

וחינוך ביתי? גם בלי לתת לזה שם כזה מפוצץ הרבה נשים מגדלות את ילדיהן מספר שנים בבית בכל מטעמים כלכלליים. אז מה? הן חזו זאת? הן מחזיקותב עקרון הזה? הרי אם לפני הנישואין מישהו היה בא ואומר לרבות מהן - אתן תפסיקו לעבוד אחרי לידת הילדים הן היו מעדיפות ניתוח רא שפתוח על פני הורות בתנאים כאלה.

גם שינוים אחרים - תזונה, פתאום כשיש ילדים חושבים אחרת על תזונה, ועל טלויזיה, על מקום מגורים ועל תהתערבות של ההורים. היום הוא יכול להעריץ את אמו ואחרי תקופת נישואין ארוכה להמשיך להעריץ אבל הרב היורת מרחוק. כי הוא איש משפחה וכך גם הדעות והגישות שהביא מהבית נמסות ומתעדנות. \

ומה יקרה אם עכשיו הוא בכלל א מבין איך בחור היכול הלישון איתו ואת כבר מדברת על לינה משותפת עם ילדים שעדיין אין לו.. הרי סביר שהילד יגיע ואפילו בלי עקרונות והצהרות, מטעמי נוחות או התמוגגות המיטה תהפוך למשותפת.


אני חושבת שהרבה מהצורך להצהיר ולהודיע מראש לא קשור בכלל למה שיקרה אחרי זה, אלא לרצון לדעת בודאות וזה בערך הדברה אחרון שצריך לדרוש בתחילתו של קשר, בכל נושא.
במקרה שלךל אני קוראת אותך כותבת לא מעט "אנשים כמוני" אנשים כמוכם" אנשים כמוהם. ההגדרות האלה עושות לך נזק. אני לא חושבת שאני כמוך כלל, למרותש אני נחשבת באופן רצינית. למעשה אני שונה ממך מאוד. גם בתפיסות וביישום. ברגע שחשוב לךנורא להגדיר, ולעשות את האני בקבוצה שלי ואתם כל מי של אחושב כמוני באיקס נושאים - שייך לקבוצה אחרת, נדמה שאת אל מעוניינת מראש לעשות דרך "כלפיהם" או שהם יעשו דרך "כלפייך" מה שמסביר גם את הרצון שלך להצהיר מראש מי את על מנת לבדוק מהר "מי הם". לא יודעת אם אני מובנת כראוי אבל נשמע שההצהרות האלה מעידות יורת על חוסר רצון שלך להתמודד בכלל עם שונות מאשר חשש אמיתי מבעיה עתידית שסביר שלא תהיה קיימת כל כך.

לכן, אני בדיעה שהכי חשוב בתחילה זה לזרום, להנות, להכיר, לפחות חודשיים ראשונים להנות האחד מהשני. בלי הצהרות, בלי דיסקוסים על מחר, בלי לבדוק ולבחון מעבר למה שבמילא אנחנו בודקים ובוחנים ברמת האנרגיה וחיבור הרגשי.

אם תהיה אהבה, ויהיה חיבור אפשר להעלות דברים בצורה נקייה ומעודנת. כשתגיעי לשם כבר תדעי גם איך להעלות (וכן לדעת איך חשוב לא פחות מלדעת מה, זה שאנחנו אוהבים ומכירים לא אומר שאין לנו רגישויות וחולשות וחשוב לכבד את זה).

וזה לא סותר שבאמת כדאי להגדיל אפשרות להכרות עם אנשים שיותר דומים לך בגדול. גם אני נפגשת עם הרבה אנשים פעילים בתחום בעלי החיים ואין ספק שזה מגדיל אפשרויות. אבל לא רק וחבל להתמקד בזה.

אתר 'נמסטה דייטינג', מכירה?
זה נמצא בתוך אתר נמסטה שהוא אתר עם תוכן רוחני, וחלק ממנו זה 'נמסטה דייטינג' שהוא אתר הכרויות לאנשים שחושבים 'רוחני'.
כמובן שלא מדובר במיקשה אחת, ואצל כל אחד ה'רוחניות' אולי מתבטאת אחרת, בתחומים ובמינון.
אבל לדעתי יש שם סיכוי גדול יותר לפגוש אנשים בראש שלך מאשר ההזדמנויות שתיארת או באתרי היכרויות אחרים.
אני אמנם לא מצאתי שם את הגבר שחיפשתי, אבל פגשתי שם אחלה אנשים. באמת.
תחפשי 'נמסטה' או 'נמסטה דייטינג' בגוגל.

היי בנות (-:
תודה על התגובות..(-:
אני חושבת שאני עדיין קצת עצובה על הבחור הזה שהתרחק ממני לאחר שגילה על המחשבות השונות שלי לגביי גידול ילדים..
אבל באופן כללי אני חושבת שאתן צודקות.
כי היה לי ממש כיף עם הבחור הזה. וחבל שממש בהתחלה זה נהייה אישיו..אני חושבת שאני הייתי מעדיפה שנהיה ביחד ושאם נתחתן אז פשוט נתמודד עם דבר דבר..ונתפשר ונתגמש אחד לקראת השני.
בעיקרון אני חושבת שבקשר הבא אני לא אגיד שום דבר על הגישות שלי ולא אציב עובדות כאלה משונות על איך אני מגדלת את ביתי..(כמו שסיפרתי שלא עשיתי חיסונים למשל..) אני אשאיר את הקלפים בידיים שלי ולא אתבלט בשונות שלי..

אמא צעירה יקירה,
מאחלת לך בכול ליבי שתמצאי את הדרך שמתאימה לך. רק על עצמי לספר ידעתי. משתפת שכיום אני מודעת ומשתדלת להמנע משימוש באמונות שלי על מנת להרחיק, לסנן להתבדל או להגדיר את זהותי או מי שאני. מעדיפה את הגמישות והיכולת לשנות ולהשתנות, כי במציאות הדברים אכן משתנים. מסכימה עם קודמותי שההצהרה הפומבית הזו, מרתיעה בעיקר בגלל העיקשות וחוסר הגמישות שהיא מסמלת. הרי מה זה אומר, שמה שאני מאמינה בו ודעותי חשובים לי יותר ממי שעומד מולי ומהקשר שלנו. הקבוצה הזו שאת חושבת שקיימת, מנסיוני ראיתי שהיא פיקטיבית, היא מקבץ של שונים ומגוונים. בן זוגי לדוג', מורעל נגד הרעלים המקובלים, כמו חומר ניקוי וקוסמטיקה אבל תומך בחיסונים. אז מצאנו פשרה, של התחלה בגיל מאוחר, אחרי שנפגשנו עם רופאת ילדים במרפאה של חיים רוזנטל. הוא גם זה שלקח להתחסן. עד כה, בנקודות המחלוקת, תמיד היה אחד שהדבר היה יותר משמעותי לו ואז השני וויתר. בלב שלם ובלי עניינים והעלבוית. שנינו דעתנים אבל מאפשרים חופש בחירה איש לרעהו. מנסים לשכנע, להסביר ובדרך כלל זה עובד. הצלחתי גם לדרג את הדברים שחשובים לי, לא על כול אמונה אני אצא לקרב. לא הכול מאוד מאוד מאוד חשוב באותה מידה.

יש הבדל בין להאמין במשהו מסוים עבור עצמך לבין לרצות שאנשים אחרים יבחרו בדרך שלך. אפשר להאמין ועדיין לשחרר איש איש לאמונתו. אצלי זה שחרר הרבה שיפוטים ותבניות. גיליתי שהטבעי שלי הוא לא להיות באמת פתוחה לשונות אז אני עומלת בשביל להשיג את זה.

אני חושבת שמעצם היותך מי שאת, ימשכו אליך אנשים מסויימים. מנוגדים או דומים. כשגם הדומים הם לא זהים את יכולה לבחור את המסע שאת מעוניינת בו. אני יודעת שזה מקום שמאתגר לדייק אותו. מצד אחד, את מאמינה בדברים מסויימים אז למה להסתיר, יש מן ההוגנות בשיתוף, מצד שני יש מגוון דרכים לשתף במה שאת מאמינה בו. אני גיליתי שיש מרווח תנועה, במקום של האמונות שלי, ואני יכולה לנוע ועדיין להישאר נאמנה לעצמי. מזכיר לי קצת את זה שיש הרבה דרכים להגיד את האמת. הגמישות הזו, שהצלחתי להכניס לחיי שיפרה אותם ללא היכר.

בהצלחה גדולה

כי היה לי ממש כיף עם הבחור הזה. וחבל שממש בהתחלה זה נהייה אישיו..אני חושבת שאני הייתי מעדיפה שנהיה ביחד ושאם נתחתן אז פשוט נתמודד עם דבר דבר..ונתפשר ונתגמש אחד לקראת השני.

את יכולה לנסות איתו שוב. לבוא מהמקום הרך הזה ולראות מה קורה.

בעיקרון אני חושבת שבקשר הבא אני לא אגיד שום דבר על הגישות שלי ולא אציב עובדות כאלה משונות על איך אני מגדלת את ביתי..(כמו שסיפרתי שלא עשיתי חיסונים למשל..) אני אשאיר את הקלפים בידיים שלי ולא אתבלט בשונות שלי.._


בהחלט כן.
תמיד זה טוב מאוד לרמות.

אממה....לדעתי הבחור לא רצה בך כנראה גם מסיבות אחרות
ודעותייך החריגות רק עזרו לו "להימלט" מהר מהקשר.

אמא צעירה יקרה, אני מבקשת ממך ממש בחיבוק אמיץ להיות חזקה מול התגובה של אלמונית החביבה כאו מעלינו.
ההתלבטות שלך בקול רם היא אמיצה, וברור שאת מחפשת את הדרך שתשאיר אותך אמיתית עם עצמך, ושגם לא תבריח אף אחד. אני מקווה שתמשיכי להתלבט באומץ בלי להיבהל מתגובות לא נחמדות.
מאוד מסכימה עם מישהי :
את יכולה לנסות איתו שוב. לבוא מהמקום הרך הזה ולראות מה קורה.
ואני חושבת שאת צודקת, אין צורך "להציב עובדות" בתחילת קשר. (יהיה די קשה להסתיר את העובדה שאת אמא בעלת סגנון מסויים (-: גם אם לא תפצי פה. מי שיש לו עיניים ולב ומעוניין בך ודאי יראה מה את עושה עם בתך. רק להראות, בעדינות, בלי להצהיר הצהרות, בלי להתריע נחרצות על העתיד, יכול לשרת אותך ואת הזוגיות החדשה, מאוד.
אנשים (כולנו) לא רוצים להיכנס לבתים שמרוהטים ומנוהלים כבר ע"י מי שחי שם. כנ"ל לגבי עקרונות בתוך משפחה שטרם נבנתה. זה טוב להיות רכים וסבלניים, ופשוט לחיות. לא לבוא עם כל המשאית של שלטי המחאה אל תוך הדייט הראשון (וגם לא העשירי)
את נשמעת לי חכמה וכנה, והדרך הטובה שלך ממתינה לך.

לדעתי ,אם לא נרמה את הגברים אז אנחנו נפגעות מזה.
ואמא צעירה מאוד צודקת שמעכשיו היא תרמה את הגברים ולא תגלה להם על עצמה כמה שהיא חריגה.

אבל בעצם,כולנו משקרות ומרמות את הגברים
והגברים בעצמם רמאים ולמדו את השיטה וגם הם רמאים לא קטנים.
ואני חושבת שזה בסדר גמור לנהוג ברמאות כלפי הגברים
זה ממש מגיע להם
ואם בסוף הם יגלו שרומו אז בלאו הכי הם יעזבו
ואם לא יגלו ,אז הם ימצאו סיבה ותירוץ אחר לברוח.

ניחוח יערות עולה באפי

אמא _צעירה, אני התחתנתי עם גבר בעל השקפת עולם זהה לשלי. הוא היה בעד אוכל בריא ואורגני, נגד חיסונים, בעד פשטות מרצון, חינוך ביתי, הנקה לטווח ארוך, שינה עם הילדים, קומפוסט, חיים קרובים לטבע וכן הלאה. אבל היה לנו רע ביחד. היה נורא. זוגיות מחורבנת שגרמה סבל עז לשנינו.

היי תודה לכן בנות (-: אני מאוד שמחה לקבל תגובות כאלה. זה מחזק אותי ומכוון אותי למחשבה נכונה יותר וטובה..

חלוקית נחל.
את ממש צודקת..אני צריכה לזכור לעצמי את מה שכתבת ולהתנהל ככה...פתאום קלטתי שזה ממש מה שעשיתי איתו... שימוש באמונות שלי על מנת להרחיק, לסנן להתבדל או להגדיר את זהותי או מי שאני...
כמו בעצם בחנתי אותו אם הוא יישאר למרות כל ה"מכשולים" שהצבתי בפניו.. - כנראה שהתשובה היא לא..נו טוב..(-:
אני חושבת שהמשפט הזה שאמרת שההצהרה הפומבית הזו, מרתיעה בעיקר בגלל העיקשות וחוסר הגמישות שהיא מסמלת. הרי מה זה אומר, שמה שאני מאמינה בו ודעותי חשובים לי יותר ממי שעומד מולי ומהקשר שלנו
ממש ממש נכון וזה תמצית הדברים.. בעצם לתת לבן אדם שמולי להבין שיש עם מי לדבר וזה כנראה משהו שלא עשיתי... הייתי דיי נחרצת לצערי ובטוחה בעצמי..למרות שאני באמת באמת מאמינה בדברים האלה אבל כנראה שזה באמת מרתיע מאוד בן אדם מבחוץ שממש לא חושב כמוני...לראות בן אדם אחר מולו שלא מתכוון לשנות את דעתו..

אפילו לא טרחתי לומר לו שאני עשוייה לשנות את דעתי בעזרת דיאלוג..אני חושבת שקצת מאגו שנפגע לאחר שהוא אמר לי שאנחנו ממש לא מתאימים...כשהוא אמר את זה כבר הייתי מאוהבת בו..וזה אחרי תקופה שבה הוא זה שחיזר ורדף אחריי..וכשסוף סוף התאהבתי בו הוא הנחית עליי את זה..אז דיי נפגעתי....

ענת, תודה רבה... על העידוד (-: ואל תדאגי אלמונית לא מפריעה לי..זה מצחיק אותי..ותכלס, יש מצב שהיא צודקת מי יודע..אולי הוא לא רצה אותי ותירץ. אח...קשה קשה להתאהב...(-: לא חשוב..גם זה יעבור.
יהיה די קשה להסתיר את העובדה שאת אמא בעלת סגנון מסויים גם אם לא תפצי פה
הוא באמת גם העיר לי על דברים כאלה שלא דיברנו עליהם...למשל הוא לא אהב את זה שאני מניקה את הבת שלי עד עכשיו..היא בת שנה ושמונה חודשים, ובאמת זה שהיא מתעוררת בלילה כל איזה שעה לינוק זה מפריע. וכשהוא היה אצלי זה הפריע..
פשוט גם קשה לי להתמודד עם זה. אני לא כל כך יודעת מה לעשות..ואני חסרת אונים קצת מול הקושי הזה..ואז הוא בא ושופט את החולשה שיש לי איתה מבחינת ההנקה..והוא צודק שזה בעייתי. אבל מצד שני אם היה לי בעל שהוא אבא שלה כבר הייתי נותנת לו להרדים אותה בלילה והייתי מבקשת ממנו שיעזור לי להתמודד עם ההתעורריות האלה. לי אישית קשה להילחם עם הבת שלי על זה אז אני מחכה שהיא תגדל..וכבר קראתי את כל הדף על הפסקת הנקה לילית כמה פעמים ועדיין אני מרגישה שאני לא יכולה ליישם את השיטה שהוצעה שם לגמילה..
את כל זה לא ממש אמרתי לו..לא ממש תיקשרתי את כל הדברים האלה שבאים לקראתו, ובאים להסביר לו שאני רוצה אותו ומעוניינת ומוכנה להתפשר...ולהיעזר בו..ועכשיו אני שואלת את עצמי למה..

והתשובה היא שכשכן נעזרתי בו והתייעצתי איתו אז הוא גרם לי לקנות סימילאק, ולתת לה..במקום להניק אותה במשך היום..וניסיתי את זה יום אחד..ולא אהבתי את זה. אני אוהבת להניק, ולא רוצה לשים לה גבול של פעמיים ביום כמו שהוא הציע בוקר וערב..
אני מתה עלייה ולא רוצה לעשות את זה...אז כנראה שפשוט לא שיתפתי אותו כי לא חשבתי שהוא יבין או יתמוך...אלא יגיד לי לגמול אותה לגמריי.

ולא יודעת לגביי אם לחזור אליו כמו שהצעתן לי כולן..
ניסיתי קצת להתקרב בחזרה בכמה הזדמנויות שדיברנו ואפילו הוא היה פה אצלי לפני כמה ימים בשביל משהו ונישקתי אותו והוא נישק בחזרה וממש התרגשתי כי לא ראיתו קודם איזה שבועיים שלושה והרגשתי טוב פתאום שהוא בא אליי..והיה כיף לנשק אותו ולהריח אותו. אבל אני מרגישה שהוא כבר לא מעוניין כמו קודם ואני לא רוצה להתעלק או משהו דומה....


תודה לכן כולן על התגובות ממש שימחתן אותי עם הלבבות והסמיילים האלה..(-:

אמא יקרה, יש לך תינוקת נורא קטנה. למה רק עכשיו זה נקלט לי, לא יודעת.
נראה לי לא טוב, לתת לבן זוג טרי להתערב בשיקולי ההנקה. (האמת שקניית הסימילאק הקפיצה אותי.)
כשאני התגרשתי, הייתי במצב דומה. ואני מודה, שיכולתי להתקרב רק אל מי שקיבל את ההנקה באהדה מלאה. ולא קיטר על זה. זאת לא החלטה רציונלית. זה פשוט כאילו הוא דוחה חלק מגופך, כשהוא דוחה את התינוק היונק ממך.
זה באמת לא נוח בלילות, הוא צודק.
בלי קשר לגבר הזה, התינוקת תגדל, תינק פחות בלילות, ולבסוף לא תינק כלל. (עד כמה היא תינק? גיל שלוש? ארבע? אולי חמש? בטוח לא לנצח.)ואז לפחות מהאספקט הזה, יהיה לך פחות קשה.
דווקא מכל הסממנים של ההורות הטבעית, מנסיוני, גברים הכי פחות נרתעים מעניין ההנקה.
הם למשל יותר נרתעים מכך שהילד 24 שעות סביבך, ולא ברור להם מתי הזמן שהוא בטוח רק שלהם.
אמנם יש אנשים שנדחים מהנקה. אבל זה לא בהכרח מאפיין בני זוג של נשים מיניקות, אלא משהו חברתי תרבותי כזה.

זה כמובן קשה מאוד, להיות אם מיניקה, מאהבת ובת זוג של גבר שאינו אבי בתך. זה כל כך מורכב, שזה די מדהים שזה אפשרי.

והתשובה היא שכשכן נעזרתי בו והתייעצתי איתו אז הוא גרם לי לקנות סימילאק,
פה יש עולם ומלואו. אני לא יודעת מה בדיוק התרחש שם אבל בתחושה, את היית בחולשה, במצב של "שמישהו כבר יקח את המושכות לידיים ויחליט דברים, ואני אוכל לנוח קצת".
ויתכן שהוא עשה בדיוק מה ששידרת.
מצד שני יתכן שהוא עבר את הגבול שלך, ולא שם לב. ואת לא עצרת אותו. כי נורא רצית שקט.

אבל אל תדאגי. הבלבול שאת מרגישה בקשר להנקה ירגע, לכאן או לכאן. ורק תדעי היטב בבקשה, שבגילאים האלה הוא מתקיים אצל המון אימהות, ללא קשר למצבן הזוגי.

כבר זמן מה שאני מתכננת לכתוב לך כאן, אמא יקרה.
בגדול- אנחנו באותה סיטואציה: אמהות יחידניות, מגדלות ילד לבד בדרך שכנראה שונה מהרוב ומנסות גם למצוא זוגיות. לא קל, אבל עבורי, ולמרות כאב רב שהיה מנת חלקי לאחרונה, אין לי דרך אחרת...
אז אכתוב כמה דברים, לא לגמרי מאורגנים, ותקחי לך מה שתרצי.

כקראתי אותך כשפתחת את הדף נזכרתי בשכנים שלי. המיינסטרים של המיינסטרים. שני ילדים, מגיל חצי שנה בגני ויצ"ו, נעמת, עירייה עד 17:00, טלויזיה דולקת כל הזמן, אנטיביוטיקה בלי לחשוב, במבה כמזון ועוד. יצא לי קצת גועלי, אז מאזנת: אנשים סופר נחמדים וטובי לב. והנה אני מגיעה לנקודה:
לפני זמן מה סיפר לי הבעל כך: זה לא שלפני הילדים לא רבנו, בטח. אבל כאלה פיצוצים, זה רק מאז הילדים. עכשיו, הוא אומר, אתה בבעיה: כי להמשיך לריב ככה זה נורא, אבל לוותר- זה כאילו וויתרת על עצמך. והאשה אמרה לי פעם: לא חשבתי שנשרוד את השנה הזו.
תני לי לספר לך: הויכוחים לא היו על אף אחד מ חיסונים, תזונה, ברית מילה, טלוויזיה וכו... זה רק כדי להדגים שבין בני זוג יכולים להיות ויכוחים רבים, וכנראה שילדים מעוררים את זה עוד יותר. אז דבר ראשון שרציתי לומר שהוא שחשוב, כנראה, אם מי מתווכחים ואיך, וזה נוגע למי הבן אדם שמולך, ולא עמדתו בעניין זה או אחר. וגם, כמובן, לאיך אני בויכוח, כמה אני קשוב, פתוחה לדעה אחרת ואיך אני עונה לה. זה משהו ללמוד. לפחות עבורי.

מה עוד? אה, כן. מניסיוני, גברים ללא ילדים הרבה יותר "יודעים מה נכון" מגברים עם ילדים. בעצם זה נכון גם לנשים, לא? הרי תמיד אומרים לאשה בהריון שתיתן את כל העצות עכשיו, כי זו הפעם האחרונה שבה היא תדע כ"כ טוב מה נכון ...
זו לא הזמנה לצאת רק עם גברים שהם כבר הורים (למרות שבעיני יש בזה יתרון מסויים), אלא לומר שיש אפשרות שברגע שיהיה לגבר ילד משלו, נגיד איתך, אז עמדותיו המוצקות לא תהיינה כבר מוצקות כ"כ.
וגם: ככל שתכירו יותר והוא יגלה שזה לא רק הפריקים המוזרים האלה שלא מלים את בניהם, ו-מי יודע מה עוד - אלא האשה שהוא אוהב, הוא יוכל להיות פתוח לזה.

_והתשובה היא שכשכן נעזרתי בו והתייעצתי איתו אז הוא גרם לי לקנות סימילאק, ולתת לה..במקום להניק אותה במשך היום..וניסיתי את זה יום אחד..ולא אהבתי את זה. אני אוהבת להניק, ולא רוצה לשים לה גבול של פעמיים ביום כמו שהוא הציע בוקר וערב..
אני מתה עלייה ולא רוצה לעשות את זה...אז כנראה שפשוט לא שיתפתי אותו כי לא חשבתי שהוא יבין או יתמוך...אלא יגיד לי לגמול אותה לגמריי._
אמא צעירה יקרה, ציטטתי רק את זה כי מוגזם לצטט את כל מה שכתבת.
ממה שכתבת בפוסט הזה, הבחור הזה לא מתאים לך לא בגלל הבדלים בדיעות, אלא מפני שהוא לא מכבד את הקשר הכי עדין וראשוני - הקשר בינך לבין התינוקת שלך.
מפני שהוא מתייחס אל תינוקת קטנה, ממש קטנה, בת שנה ומשהו - כאילו היא אדם מבוגר שכבר עומד ברשות עצמו ובכל זאת "מפריע לו" לקיים קשר עם אשה שהוא מעוניין בה.
מי שאין לו כבוד אל האמהות שלך, אלייך כאמא, שמתייחס אל הקטנה כאל משהו שבגדול - לוחצים עלייך להיפטר ממנו, ושאת כל כך מאבדת את עצמך לידו שאת כבר חושבת "להתפשר" כדי לשמור על גבר - כשלהתפשר אין פירושו פשרה על מיקום הטלביזיה בסלון אלא על הטיפול הכי בסיסי בתינוקת הקטנה שלך, שעם כל הכבוד חשובה הרבה יותר מהצרכים המיניים שלו -
זה לא גבר שכדאי בכלל לשמור על קשר איתו.
אין לו כבוד לבתך ואין לו כבוד אלייך.
הוא דורך בקודש הקודשים של אמהות צעירה ברגל גסה ורומסת.
האמת, מזכיר את אלה מסיפורי הילדים, שאחרי שהם מתחתנים הם גורמים לשלוח את הילדים לפנימייה או לבית יתומים כדי להיפטר מהם...

גם אותי זה הקפיץ.
יש הבדל בין לא לצאת בהצהרות שזה דבר חשוב וחיובי בעיני, לבין לנהל לך את ההנקה של ילדה כל כך קטנה.

אמא קשישה, את מקסימה.

אורנית הביישנית, חכי בסבלנות לתשובה! למה למהר למחוק את תקבלי תשובה לשאלתך, יש לה מקום. בבקשה החזירי אותה, היא חשובה גם לאחרים. (והיא מתאימה לדף הזה)

לאורנית הביישנית שחיפשה מידע על פסטיבלים..
גוגל, זה מקום אחד שאפשר להתחיל בו... (יש כל מיני אתרים ״רוחניקים״ עם מידע״ . אחרי ש״תדוגי״ אותם, תוכלי גם להצטרף לתפוצת העדכונים..)
ב״אשרם במדבר״ למשל, מתקיימים לא מעט פסטיבלים בהיקפים שונים..אפשר תמיד להסתכל באתר שלהם.
ב״ככר השוק״ שלנו פה, גם יש מדי פעם פרסומים על פסטיבלים.
בד״כ כשמשתתפים בפסטיבל אחד- כבר מקבלים פליירים על פסטיבלים אחרים.
אולי גם פייסבוק? (לא יודעת..).

ולעניין הביישנית- האם את עם ילדים?
אם כן, אל תפחדי ללכת לבד, רק אתם.
ברור שעדיף להגיע עם חברים- אבל בפסטיבלים יש גם כל מיני ״פעילויות״ כך שזה לא נורא, להגיע לבד. הילדים ואת- תוכלו להכיר כבר שם, אנשים חדשים.
בהצלחה

לא כל כך מסכימה עם בשמת לגבי זה שהגבר לא מתאים לך באופן מוחלט.
זה קצת קיצוני בעיניי להגיד שהוא רומס ברגל גסה את האמהות, כשנשמע שהוא ניסה לעזור במקום שבו את ביקשת את עזרתו. תקני אותי,כי אני לא ממש יודעת איך ביקשת את עזרתו.
אני חושבת שאם אין לו ילדים בעצמו (וגם אם יש לו) הוא בכלל לא מבין מה המשמעות של לתת סימילאק במקום הנקה. רבים וטובים (ולא רק גברים) לא מבינים, ומתייחסים לזה כאל פתרון טוב ותחליף שווה ערך. ומאוד מקובל לומר ש'ילד מגיל שנה כבר צריך לישון לילה שלם במיטה שלו' (גם אם בהרבה בתים זה לא ממש קורה).
אני לא יודעת מה היה ביניכם, ובאיזו צורה הוא הציע את העזרה ואת הרעיונות שלו, אבל רק תחשבי רגע על המקום שהוא נמצא בו,כאחד שלא מבין בכלל מה זה הנקה,לא מהפן של הקשר האימהי ולא מהפן התזונתי. (בעלי לא מבין עדיין והילדים שלנו משותפים. והוא ממש לא מבין למה לא לתת סימילאק ומה הבעיה בזה, וגם לו יש כל מיני רעיונות שהוא מביא מחברים או מהאחים שלו על איך לגרום לילדים לישון בלילה, ואני צריכה לעצור את זה אם אני רוצה ואם לא מתאים לי. והאמת שבהקשר של מה שדובר בדף בעלי הוא ממש ולחלוטין מיינסטרים, ויש לנו מלא חילוקי דעות. ועדיין לא הייתי מוותרת עליו. ואני עוד לומדת את העניין. את ההתגמשות שלי ושלו ואיך זה ביחד. וחושבת שיש הרבה מאוד נשים כאלה לפי מה שרואות עיניי. אצל נשים 'באופן' קצת יותר נפוץ גם אם הן לא לגמרי באופן ולא ממש פה באתר. וגברים הם יותר מיינסטרים, אבל זה רק מנקודת מבטי את החברה שאני חיה בה).

ואם היה לך טוב איתו, ואם הוא בן אדם טוב בסך הכל ופרטנר טוב לזוגיות מתגמשת, אז אולי לא כדאי לוותר כל כך מהר. ולנסות שוב,גם אם נראה לך שהוא לא בעניין (כי לא באמת יש לך מושג). אם התאהבת בו כבר,אולי שוה כן לנסות שוב.

בהצלחה בכל מה שתבחרי לעשות