בלוג גמד במרחקים

[הגמד_חיוכון*]

שלום לך קהילה, לא מזמן התחלתי להתודע אל האתר המרתק שמיד נתן לי השראה וכעת אני מתחילה לכתוב ב דף בלוג את הסיפור שלי ובעצם שלנו- משפחה חדשה וקטנה שחיה בברלין.
הגענו לכאן לפני כשנתיים. אבל באמתׁאם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שאעבור לגור בברלין וגם אלד שם את בתי הקטנטנה הייתי ממש צוחקת המון.. כי מי חלם שהחיים יסחפו אותי לכאן ולתקופה ארוכה שכזו.. למרות שברור שכשיש לך חבר גרמני את לא יכולה להתפלא שפתאום את מתעוררת בברלין המזרחית זורקת מדי פעם דנקה שון ומתגעגעת לאורז של אמא...עדיין זה מפתיע אותי לפעמים להתעורר פה בבוקר למציאות הזו המיוחדת-מענינת-הזרה הקרירה והמצחיקה הזאת, ולהתמודד עם כל מיני סיטואציות הזויות. וגם להיות אמא חדשה כשכל הסביבה הזאת עדיין חדשה לי עצמי... אני מרגישה כמעט כמו התינוקת שלי וזה לא לא נעים בעצם... -הפסקת הנקה-

[נסיכת_השום*]

שלום אהובתי!
ברוכה הבאה סוף סוף!

[הגמד_חיוכון*]

אזעקת שוא ...אני מרגישה שכל התקופה הזו היא שיעור גדול מאוד בשבילי ורציתי לחלוק אתכן את ההרגשה שיש לי מכל מה שעובר עלי כאן, גם מהכיוון של להיות זרה בעיר ארופאית גדולה שכזו וגם בלהיות אמא חדשה. ועם כל המערכת השונה הזאת כאן, כמו לדוגמא הלידה ובית החולים הקונבנציונלי שהייתי בו שלפי כל הסטנדרטים של הארץ הוא בעצם אלטרנטיבי לגמרי... (כל הזמן משוים איך בארץ לעומת כאן- הכל הכל, האחיות, האוכל, העזרה בהנקה, הנשים האחרות שילדו לידי, כל מיני השוואות רצות במח בלי שליטה) וזה אכן מאוד מעניין וקשה ואחר ובודד לפעמים אבל גם מיוחד.

[הגמד_חיוכון*]

תודה נסיכה

[הגמד_חיוכון*]

יש ללאה גולדברג שיר שאחינועם ניני הלחינה ותמיד כשאני שומעת אותו אני מרגישה כמוה במין משבר זהות קטן ומתון אך כרוני... הוא הולך ככה:
כאן לא אשמע את קול הקוקיה
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג
אבל בצל האורנים האלה
קול ילדותי שקמה לתחיה

צלצול המחטים היו היה
אקרא מולדת למרחב השלג
לקרח ירקרק כובל הפלג
ללשון השיר בארץ נוכריה

ואז הבית המרגש- אותי לפחות-
אולי רק ציפורי מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ לשמים
את זה הכאב של שתי המולדות

אתכם אני נשתלתי פעמיים
אתכם אני גדלתי אורנים
ושרשי בשני נופים שונים
האמת היא שאצלי זה לא בדיוק שאני קוראת למקום כאן מולדת, זה רחוק מזה, אך עדיין אני מרגישה"בין ארץ לשמים" לפעמים. מאז שראיתי את הארץ מעייניו של בנזוגי וחויתי את המרחקים האלה קצת..

[הערסית_מהשכונה*]

ברוכה הבאה לשכונה

[דקל_נור*]

ברוכה הבאה
אני קוראת לבן שלי הגמד חיוכון (-:

[עירית_לוי]

ברוכה הבאה

[שונמי_ת*]

שמחה למצוא אותך כאן @} , מה שאת מתארת מאוד מוכר, גם מנסיון עבר עם בנזוג מארץ אחרת וגם מחווית האימהות שבאה עלי לטובה, זה נשמע מצד אחד כמו התמודדות בהרבה חזיתות בו זמנית ומצד שני מתנה שיכולה להשתלב נפלא עם השקט הזה שכל כך מתאים לתקופת ההכרות עם הבת היפיפיה שלך, ובנוסף הכי כיף לך שיש לך את הנסיכה! אני מקנאה! תתחדשי, אני משתוקקת לעוד. וכמובן, את מוזמנת לבקר בדף בית שלי.

[הגמד_חיוכון*]

תודה על הברכות זה ממש כיף, חשבתי על הגמד סיפורון- אותם תסכיתים שהיו משמיעים פעם ברדיו ברשת ב. כי גם אני רוצה לספר כאן סיפור קטן כל פעם..
ערסית יקרה- התחלתי לקרוא אצלך ואת מטורפת בלי גבולות, התגלגלתי לי מצחוק עם איה שנורא נהנתה מזה..
דקל- נור- זה בטח בגלל שהוא מחייך לך- אני אוהבת במיוחד עכשיו, כשהיא מפסיקה לפעמים לינוק- מביטה עליי בעיניה העמוקות מכל הימים והאוקינוסים בעולם ומחייכת אלי בתודה- תודה על החלב אמא- היה טעים לי! במיוחד עם החלב-חלוה וחלב- קורן פלקס של הזמן האחרון..
וגם שונמית קראתי ונהנתי והזדהתי עם כל מה שכתבת, ככ יפה.

[הגמד_חיוכון*]

אני עדיין כולי נדהמת מהאתר הזה שהוא מלא רבדים כמו עוגת קצפת רב שכבתית שכל רגע מגלים עוד ועוד טעמים.באתי לכתוב קצת ומצאתי את עצמי משוטטת למחוזות אינסופיים... אבל כל רגע של אני עם עצמי יקר לי ורוצה למלא אותו בשניהם-גם במנוחה וגם בבידור ועינין וקצת עם הבנזוגי וקצת לנשנש והופס נגמר הזמן בעוד הנקה או בהרדמות גורפת. היום אפילו הספקתי לתפור משהו קטנציק במכונת התפירה ומיד הרגשתי וואו- איזה יום פרודוקטיבי..
נוני התחילה היום להרים את הגבות כשהיא צוחקת וזה נראה ככ מצחיק כאילו היא אומרת "קטעים רצים פה" או "שמחה שזה מצחיק אותך" בכל זאת יש בה משהו ישראלי קצת בגרמניה הקטנה.. כולה בלונדינית לבנבנה. במרפאה היום התפלאו לשמוע אותי מדברת איתה עברית ושאלו איזה שפה זאת ובקשו לשמוע עוד, וככה גיחכנו לנו איה ואני על העולם המצחיק הזה שלנו של בנות ישראל בנכר..
ואז כשעברנו בבית המרקחת (כי קנינו לה תכשיר לשיניים שמתחילות להציק לה) -דיברנו עם הרוקח שבטוח כל הזמן שאני מתחילה איתו כי אף אחד אחר לא מדבר איתו על משו אחר חוץ מהתרופות, ואף אחד לא מספר לו על התינוקת שלו או על איזה נחמד שירד לי עוד קילו... או שואל אותו לפחות מה שלומו היום... ואני כדרכי מדברת ומספרת לאיה הכל בתמימות, כולל מה דעתי על הרוקח המצחיקול- פתאום אני רואה עיניים מבוגרות צוחקות עלי וישר הבנתי שמבינים אותי וחייכתי לאיש שסיפר שהוא מתייר כאן והעיר מקסימה, אך איך אפשר לגור כאן?.. אבל לא נכנסתי לזה כי זו שאלה שאני בעצמי שואלת אותי כל יום ועונה לעצמי כל פעם תשובה שונה...!

[הגמד_חיוכון*]

נורא מאוחר ונשאבתי לעולם הממוחשב... מחר באה החמות, וכשהכנתי את הבצק לפאי בשבילה הבנתי פתאום שכואב לי כשאני לשה אותו, בדיוק איפה שכואב לי כשאני מחליפה חיתול לאיה.. או מרימה אותה, אי שם בשיפולי העורף.. מכאן שההתעסקות עם סוגי בצק ריחניים לא זרה לי.
אני קצת בחוסר שקט לקראת הביקור גם מפאת חששות של תקשורת- השפה לפעמים גורמת לקצרים ריגעיים.. וגם בעיקר ההתמודדות זמן ממושך רק אני וסבתא- האיש נורא עסוק.. יש כל מיני אמירות פולניות של החמות ושל אימי שכשאני איתן הרבה זמן הן מתחילות לחלחל אלי בלי שארצה.. כמו- מה היא לא התהפכה עדיין? בגיל 5 חודשים? אוללי כדאי להתחיל לתת לה אוכל? למה לא מקלחת כל יום? אני לא שומעת מוסיקה, את לא שמה לה מוזיקה? אני שמה לה אמא... בזמן הטוב שלי.. צריך להסביר הרבה כדי לא לפגוע ולעשות הכל באהבה. כל השאלות והתמיהות האלה שלהן נעשות בכלל מרחוק כי שתיהן. שתי החמות לא רואות אותנו בכלל.. זו במרחק טיסה מאיתנו וזו במרחק 3 שעות...

[נסיכת_השום*]

בגלל זה לפעמים אני חושבת שיש לנו מזל שהם רחוקות... למרות שאז המפגשים הם מאוד אינטנסיבים, וזה לא ממש טבעי, שאת מחוייבת להיות עם הבנאדם עשרים וארבע שעות רצוף, מבלי להיות מסוגלת ללכת הביתה שנמאס, ואז פתאום לא נפגשים להרבה חדשים.
ככה זה ב זוגות מעורבים ...

[הערסית_מהשכונה*]

אההה איזה רעיון גדול...אני לא מאיירת אבל מקנאה באילו שיכולים.... אני מאיירת בצילום את החלומות שלי...דווקא חשבתי לחפש מישהי שיודעת לאייר (באותו ראש..הוםםם זה קשה) בישביל להתחיל את פנטזית הספרים שאני רוצה לעשות..(אני אוהבת הכלאות בין ציור לצילום...)
הסיפורים שסיפרתי בדף יש בהם קצת מציאות וקצת בדיה בעירבוביה...
בוא נאמר שאם אבא שלי היה קורא את זה הוא לא היה מאמין שזה הוא(בוגר נסטלה..ח..ח..ח..

[הגמד_חיוכון*]

חדשות החמות: אכן נסיכה אולי זה מזל לפעמים שהן רחוקות למרות שלא היה יום רע אלא להפך היה יום מעניין..
פרוט: החמות ג הגיעה בצהריים ובאמתחתה מכל טוב הסופר מרקט- אין מה לעשות כאן אין סירי חמין או גחנונים מהבילים.. אך עדיין למה להתלונן? הביאה ככ הרבה גבינות סלטים ארוזים למינהם וכל מיני דברים שהדיוטות לא מקומיות לא ממש מבינות בהם ומאוד רוצות לגלות..
ואף הגדילה והביאה כל מיני שאריות בדים לתפירה- מאוד יפים ועם טעם. מצד שני- איה לא הסכימה בשום אופן לשבת בחיקה... היא פצחה מיד בבכי מסוג עלבון עמוק- כשהפה בצורת סמיילי הפוך כמעט ח! ולא נרגעה רק אחרי כמה דקות בידיי. אחכ ניסינו שוב כשהיה לה שוב מצברוח טוב והייתי ממש לידה ושוב קרה אותו סיפור אומלל... למזלי החמות ג לא נעלבה כמו שחמות ידועות ממנה יכולות ואף טורחות להעלב..
אחרי שדיברנו קצת בגרמנית עילגת שוטפת, פצחה החמות ג בווידוי קורע לב על עינייני מתח במקום העבודה ועל יחסיה האומללים עם הבוס, דבר שהביך אותי בהתחלה אחכ העציב ובסוף הבנתי כמה אני ממש חייבת קורס נוסף בגרמנית..! לא הבנתי ממש הכל אבל כרגיל לא ידעתי אם אני לא מבינה את הלכות העם הגרמני או את פראו ג עצמה שלא הסבירה כראוי מה הרגישה או שזה אני עצמי שזקוקה לעוד קצת אוצר מילים. יש לציין שהייתי שם איתה לבדי , ללא האיש הדובר גרמנית מבטן... למצער.
אך כן הבנתי שג הרגישה מצאה רגע אוזן קשבת ופשוט שמחה לשפוך ליבה הרחב ולא משנה בכלל אם הבנתי או לא.. חיבקתי אותה, הנהנתי במרץ והצעתי לה ניחומים שונים ומשונים..
דבר שהעמיק את החברות ביננו- כי מיד יצאנו לטיול קטן עם איה שבמהלכו היא קנתה לי שמלה ובגד ים. עוד אציין שהחמות בקושי בקשר- מדברים בטלפון פעם בחודש בערך. אבל שוב נפלאות דרכי הארים...
אצלינו כמובן לא נסגר יום בו אמא שלי לא מתקשרת ומקבלת דיווח שוטף עלי על איה והאיש ומה כל אחד אכל ומתי. (כולל פעולות מעיים).
חתמנו את הפגישה בארוחה קלה, קבענו למחר בבוקר (היא ישנה בפנסיון). המשך יבוא-

[נסיכת_השום*]

את מצחיקה...
הלוואי שגם לי היה נחמד עם החמות שלי...
ובקשר לשפה- אני מתייחסת לשיחות אתה בתור אימון...

[טטית*]

ממי נהניתי לקרוא מה שכתבת וגם סופסופ קיבלתי קצת אינפורמציה על הביקור הממלכתי של ג.
תאמיני לי לפעמים התגליות האלה איכשהו לבד, אי שם לא מזיקות בכלל ביחס לרמת הסופר-גלו הישראלית בין אם אמהית / חברתית או קהילתית פאן גלקטית."סינדרום בקו"ם" קראנו לזה אנחנו - אוטוטו עומדים ללדת וכל מי שרבע שעה לפנייך הורה עושה לך את נאום ה"חכי חכי, תראי מה זה עייפות", "חכי חכי, תראי מה זה דאגה" ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה.
יאללה - עם כל הקיטורים שלכם אתם לא מסוגלים להוריד את החיוך אז בואו נתמקד בו כי ממילא הכנה אמיתית כנראה שאי אפשר ואולי גם לא צריך - את כל ההכנה שכן צריך הטבע העניק במלואה (הכנה גופנית, הורמונלית) ובמשך תקופה לא מבוטלת של 9 חודשים אז הטבע יודע מה עושה וכנראה שכמו כולם גם אנחנו נזרום אל תוך מפל ההחוויות, התהליכים והרגשות המדהימים האלה...
אני הולכת לישון בחיוך בגלל הד"ש הוירטואלי ממך הגמד חיוכון ושולחת לך חיבוקים אינסוף עם ניחוח האורז של אמא...

[הגמד_חיוכון*]

טטית יקרה
אכן המצב המתואר מעניין. אך לא ברור מה מיטיב יותר- הסופר גלו כמו בארץ ןהעצות מסביב כמו שאת מתארת, או הקרירות המזהרת שבה רוקח תמים יאשים אותך בשידול אחרי ששאלת מה שלומו וסיפרת לו כמה אנקדוטות מחייך הקטנים... בעצם אני לא יודעת מה נטפלתי לענין הרוקח המסכן.. אבל בכז הייתי שמחה אולי לקצת התעלקויות נמרחות סטייל "תאמיני לי אל תאמיני לאף אחד" כמו בארץ. כדי שלא אתנפל לפחות על כל מיני רוקחים ממורמרים ופריגידים בסיפורי איה והגזר..

[אלה_מעיין*]

שלום לך!מתוק לקרוא את הדף שלך,אני מבינה איך זה לחיות בגרמניה,חייתי שם 5 שנים עם חבר גרמני,אבל עוד בלי ילדים,ועכשיו אני עם 2 בארץ הקודש ועם כל הדביקות וההערות(של אמא שלי במיוחד...)מה שכן,בטח יש בברלין מרכז כזה לאמהות עם ילדים(כמו דיאדה בארץ)שבו תוכלי אולי להכיר קצת אמהות צעירות באותו המצב,כי מנסיוני,כשהם נחמדים הם נחמדים מאוד!בהצלחה לך ואני שולחת גם קצת חול ים ושמש...

[הגמד_חיוכון*]

חזרנו משבוע ארוך ורב מעללים ואקשן- איה ואני- אצל החותנים, שבמהלכו עלו שאלות רבות אבל גם אמת אחת שוב ושוב עטפה אותנו.
האהבה שלנו זו לזו... פעם ראשונה שהיינו שבוע שלם לגמרי לבד בלי אישינו האיש, ביחד נסענו, פגשנו, השתתפנו, וביקרנו. והבנתי שוב בהפתעה כמה אפשר עוד ועוד לאהוב את הקטנה... כל יום שלא היה לי זמן שקט איתה ביחד רק אני והיא, היה קשה יותר. ניסיתי ליצור כמה שיותר זמן איכות לשתינו שבו שיחקנו ונהננו זו מזו.. איך להסביר את זה בדיוק?... הרגשתי את העובדה שאנחנו מאותה משפחה שאותו חומר זורם ביננו... איזושהיא הבנה סמויה ביננו..וגם כשיש יום ארוך ומלא תמיד הלכנו לישון יחד, פשוט להתחבק ולישון זה הכי נעים.
ואילו עכשיו כשיש בבית פתאום המון לעשות ולא יוצא ללכת לישון ביחד היא רוצה פתאום לינוק כל 40 דקות... שלוקים קטנים שמוודאים שאני שם, אולי?..
.. בכל מקרה אפשר להפליג בשבחי האהבה לילדתך שלך עד אינסופ.. ולא אני המצאתי אותה אך גיליתי כמה מקומות של רוך ואהבה בי ובחמות, חמים, חותנים, אחינים, דודים וקרובים שנעמו לנו מאודך והזכירו לנו שוב את הנס המדהים שקורה כשמביאים ילדים.. כולל ריב קשה וארוך שנפתר פתאום בזכות הצחוק המתוק.

[הגמד_חיוכון*]

אלה חמודה. תודה על החול ים ושמש...
מעניין איך חיית כאן כמה שנים... לא התגעגעת קשות לארץ? להרגשה של בית? זה נכון שכשנחמדים אז מאוד, ואכן יש לי כמה חברות גרמניות אמהות צעירות- מאוד נחמדות ומסבירות פנים אך בכז... זה לא בדיוק זה...לי חסר לתת צפחה, להגיד בדיוק מה שבא לי ולפרוצ בצחוק רם ומתגלגל ולדבר שטויות... את זה אני עושה בשמחה עם חברתי הישראלית המתוקה מדבש. שמזל שמצאתי לי אותה... אבל ספרי איך פתאום השתנו חייך וחזרת לארץ? האם עזבת את הגרמני? אני אעקוב, אך בנתיים רציתי בנוסף לספר כמה מצחיקים הגרמנים שכשעושים להם טובה, או עוגה, או מורידים להם כביסה הם פשוט משתפכים ולא יודעים איך להגיד תודה בפשטות כזו.. בלי להיות מובכים.. בכל מקרה לא רוצה להכליל בטח יש כאן זן מיוחד ומעניין. אפשר לדבר פשוט המון על הנימוסים , השפה, ההתבטאויות, ריבים שאסור לצעוק...ועוד,, (וגם חלק נמצא בזוגות מעורבים) אבל בנתיים לילה טוב

[אורית_אוקו_ערוסי*]

נכנסתי לבקר, קראתי אותך, והאמת שמיד התגלגלו לי דמעות על הלחיים.
טוב, זה גם יום כזה, אבל התרגשתי מזה שאת אמא טריה (אמא נהדרת ואוהבת) בארץ זרה.
זה קשה. גם הסיפור על החמות היה מעניין. עמדת בזה בכבוד!
@}

[הגמד_חיוכון*]

אנחנו מנסות להתרגל שוב לשיגרה איה ואני- היא קצת בוכה מכל המראות וגירויים של השבוע אולי, ואני מבולבלת..
אני מרגישה קצת בשלב ביינים ארוך. אני רוצה לשוב ארצה והחלטנו על כך- אישי ואני- בהחלטה דמוקרטית, שכן הוא מסכים לשוב לכמה שנים אך אז שוב יגיע תורו להחליט להיכן הלאה... בהתחלה המחשבה על להיכן הלאה הפריעה לי- איך הוא מצפה לנדוד הלאה והלאה עם תינוקת שתהיה כבר ילדה ואולי יהיו עוד..? הנדודים בעייני לא יפים להרגשת היציבות בילדים. אך לבסוף נכנעתי ונפתחתי לזה, גם כי זה דמוקרטי כך למרות הקשיים ואנחנו רוצים לנסות שכולנו נהיה מרוצים, וגם כי מי יודע בעצם מה יהיה עוד כמה שנים וכדאי לפחות להתחיל ממשהו עכשיו, כשאני משוועת לתמיכה- עזרה- אהבה- משפחתית.
יש לציין שהאיש -אמן בעל קפריזות ידועות- משנה את דעתו אחת לשעתיים-שלוש..
ההחלטה הנל התהפכה בביתינו הקט בערך מיום שהתחלנו ליסוע בטראמים ברחבי ברלין המזרחית כלומר מרגע שהגענו הנה בערך..לפני 3 שנים..
אך עכשיו התקבלה יציבות מסויימת בהחלטה והיא אולי אכן תצא אל הפועל.
מרגע שזה נעשה לי ברור- אני חושבת וחולמת על כך יום ולילה, מנסה לתכנן פרטים למרות שהזמן- התהליך- המקום בו נגור - לא ברורים בכלל! מתי זה יקרה? לא יודעת. רק יודעת שמתגעגעת כבר , רוצה להרגיש בבית ורוצה כבר להפסיק לחרוק את שיניי המסכנות ולנסות כל הזמן לצחוק על הכל.. אני מרגישה כמו אמן סטנד אפ שנגמרו לו הבדיחות..
אני אולי אסבול מאספקטים אחרים עם המעבר הזה, כידוע לא תמיד קל לחיות בארץ ועוד לזוג אמנים כמונו, אך אני מניחה שהקשיים לפחות ילווו בתמיכה ואהבה והרבה צחוק והומור שאולי הפעם לא יפול על אזניים ערלות..כי אין מה לעשות צוחקים יותר בארץ..
אני שמחה לרעיון שאיה תגדל בארץ בחיקינו ובחיק המשפחה המורחבת תפתח לעצמה תיאבון בריא לקובות, בורקסים וקיש בצל של אמ אמא, תטייל בצל אורנים וברושים ותבלה חופשות בים התיכון.
טוב עכשיו בעצם אני נשמעת לעצמי כמו איזה פנטזיה גדולה מתפתחת כאן ואולי אל לי לצפות לארמונות ומגדלים, מקסימום מגדלי חול..
קשה לי עכשיו גם לחשוב על מהו הצעד הבא. ויש עוד חופן געגועים גם לחברה שנשארת. אך עוד על כך יסופר וידובר. לילה טוב

[אורית_אוקו_ערוסי*]

יודעת. רק יודעת שמתגעגעת כבר , רוצה להרגיש בבית ורוצה כבר להפסיק לחרוק את שיניי המסכנות ולנסות כל הזמן לצחוק על הכל..
מזדהה.
בהצלחה.

[אלה_מעיין*]

איזה יופי שהחלטתם לבוא לארץ!!!אחת הסיבות שאני ניפרדתי מבן זוגי הגרמני היה בגלל שהוא לא יכול היה לדמיין את עצמו כאן,ואני רק כאן.אבל אצלכם נישמע שיש גמישות וזה יופי,זה פותח אפשרות לביחד במקומות שונים ומקסימים עם דרכון זר ואפשרויות אין סופיות...אני הייתי ממליצה לך לחשוב על איפה בארץ תרגישו הכי עטופים(משפחה חברים)אני לא יודעת מאיפה את במקור אבל כדאי לחשוב על מקום עם אנשים בראש טוב,קצת יותר פתוח ונחמד,טבעון עולה לי לראש כי זה יותר גלילי ושקט ויש שם הרבה אנטרופוסופים דוברי גרמנית...אבל יש עוד כמה אפשרויות לאומנים כמו ראש-פינה וכ"ד,כדי שהוא ירגיש גם יותר עטוף.מה את אומרת?

[הגמד_חיוכון*]

תודה אלה על כל הרעיונות!
זה נכון מאוד עם הצורך העז להיות עטופים וביחד, אמי גרה בהרצליה וגם חלק מחברי ואחותי באיזור תא, ויש לי חברים באזור פרדס חנה וגם חיפה... הייתי שמחה לגור איפשהוא באמצע ליד הים אבל לא בתא, יש למישהו עוד רעיונות?...

טבעון באמת נשמע אחלה אבל קצת רחוק. בכל מקרה נשמע מעניין היחסים בינך לאהובך הגרמני, אני תמיד במריבות שהיו בעבר הרחוק ראיתי את עצמי נפרדת וחוזרת ארצה וחסל עם כל הקשיים... אבל אני לא רואה אותי הולכת יותר.. אני עם האיש שלי באש ובמים, טפו טפו טפו !
יחד עם הפער התרבותי, קשיי השפה ושאר חילוקי הדעות שבינינו... יש משהו חזק שלא הולך, האהבה לנו ולביתנו הקטנטנה שמוצצת כרגע אצבע באדישות....
כרגע זה מין מצב ביניים שכזה, רגל פה ורגל שם בלי ממש לחוות את הרגע... סהכ אני עדיין כאן בקיץ הנחמד הזה שמלווה בגשמים לפעמים ואני יכולה להפיק מכך יותר אך ראשי במקומות אחרים, למשל עם אחותי שבחודש תשיעי ובלי שאוכל לראות אותה, להרגיש לה את הבטן ולטפוח לה על הטוסיק כשבא לי!
שלא לדבר על הטוסיק שלי שגם רוצה טפיחת עידוד מפעם לפעם..!
אבל קשה לי להתרכז בחיים עכשיו במה להכין, לברר, לעשות עבור החזרה הזאת.. אני יודעת שזה יהיה כנראה בינואר כי אז נגמרים לאיש כמה פרויקטים.
עכשיו הוא עמוס ובקושי רואים אותו בזמן איכות.
וזה אני ואיה והמחשבות וההתלבטויות, והתקוות...

[אלה_מעיין*]

אה וגם ניזכרתי לכתוב לך שאיזה יופי שאת מתחברת אל ביתך ככה,נצלי את הזמן הזה כשיש לך רק אחת בנתיים כי אני מוצאת שאחרי שנולדה ביתי זה מה זה קשה למצוא את ריגעי האיכות האלה של החיבור נטו וצריך להיתחלק בין המון דברים(בית בעל שניים עצמך וכו...)אז תהני לך מכל רגע|L|

[שמש*]

היי , אני הבת זוג של שמש , ראינו אתכם בפעם האחרונה לפני שנסעתם נדמה לי, אצל שלמה במשמרת
אני איכשהו בטוחה שזו את מחיבורי כל הדברים הקטנים , אבל אם לא אז תגידי
ובכל מקרה רציתי להגיד לך שאת כותבת מקסים ואני מאוד נהנית לקרוא אותך . אנחנו נמצאים בארה"ב
עם הקטןהמקסים שלנו שחגג לא מזמן שנה וחצי , ואני מאוד מזדהה עם הגעגועים והרגשת הבדידות .
השוטטות הוירטואלית פה בין הדפים האינסופיים מפיגה את זה קצת , וגם פתאום יש הפתעות קטנות כאלה
של פרצופים אפילו מוכרים. אז זו את נכון ? (הייתם בברית של מאור באפריל - כך סיפרו לנו .....) @}

[הגמד_חיוכון*]

היי ד!
כן זאת אני..הפתעה נעימה! איזה כיף לפגוש אותך פה!
לא ידעתי שאתם בחו"ל. וזה גם לא יאמן שהעוללון בן שנה וחצי! אני זוכרת שראיתי אתכם וחשבתי.. יואו מענין מתי לנו זה יקרה..
מדהים כמה נשים כאן מוצאות עצמן כמוני בחו"ל ומתגעגעות לארץ..
אני חושבת שזה קיים בחוזקה אצל ישראלים כי לבנ הזוג לא מפריע לגור בכל מקום שהוא פרט למולדתו
נראה שיותר משוחררים כאן הארופאים איכשהוא וגם הוא מרגיש בבית בכל מקום..להפך נעים לו להיות רחוק, זר.
ספרי עליכם, מה אתם עושים, איך לכם? מתי תשובו? אם בכלל. איפה אתם גרים? ואיך אתם עם הגעגועים..
את יכולה לכתוב גם להוטמייל אם בא לך ואם את זוכרת את השם המלא..
בכל אופן נעים להיזכר בכם, בשלמה, בברית של מאור.. בארץ...
בקרוב אוכל שוב לקרוא את מוסף הגלריה של יום שישי בעודי אוכלת בורקס גבינה עתיר שומן!
אני זוכרת שדיברתי פעם עם אחותי בטלפון והיא אכלה משהו וכששאלתי אותה מה- היא אמרה "סתם פיתה מהמקפיא"..
וממש בלעתי את רוקי...דימיינתי את הפיתה עם סלט חצילים!.. טוב זה היה כשהייתי בהריון..

[אמא_של_יונת*]

אני חושבת שזה קיים בחוזקה אצל ישראלים כי לבנ הזוג לא מפריע לגור בכל מקום שהוא פרט למולדתו
יש לי מכר ישראלי שנשוי לדרום-אפריקאית. הם חיים בארץ ובדרום-אפריקה לסרוגין, ועוברים אחת לכמה שנים, בכל פעם שבן/בת-הזוג נשבר מגעגועים לארצו ואינו יכול יותר להישאר בארץ הזרה.
אינני מכירה אותם מקרוב ואינני יודעת איך הם מרגישים עם הסידור הזה. אני מניחה שזה אפשרי רק כאשר בני הזוג באמת קשורים מאד זה לזו, קשורים מספיק כדי להתגבר על כל הקשיים של ניתוק חוזר מארץ המולדת ומכל מה שקרוב ללבך.
המצב כנראה פשוט יותר כאשר אחד מבני הזוג מצליח להתערות היטב בארץ החדשה לו ולהרגיש בה בבית.

[שמש*]

היי גמדית,
אנחנו פה בניו יורק , עיר קשה בכלל ולאימהות וקטנטנים בפרט. הגענו בעקבות העבודה של האיש , ועוד מעט סוגרים פה שנה.
אנחנו מתכוונים "להתקפל" לקראת האביב , לקנות קראוון ולעשות טיול ארוך (עד שנמצה) ואחר כך לחזור לארץ.
אחד הדברים שהתקופה הזו הדגישה לנו יותר מכל , היא את המשמעות הכל כך עוטפת, מפנקת, תומכת שיש במעגל חברים
שהשארנו מאחור. שאת מכירה את חלקם ויודעת עד כמה לכידות יש בין האנשים האלה . משהו שממש כמעט בלתי אפשרי
ליצר בנסיבות האלה של תרבות זרה , ארעיות ובורקס שאפ פעם לא יהיה אותו דבר
אני שמחה בשבילך על החזרה הצפויה לארץ, אני כל כך מזדהה עם הקושי של החיים כאם בלי נשות השבט האחרות שמסייעות
לפעמים רק בעצם קיומן.
אנחנו נבקר באוקטובר וניסע לחופשה בסיני , עוד אחד מהדברים שגורמים לנו התרגשות גדולה , לא ירדנו לסיני מאז הלידה ועכשיו
מחכים לזה בקוצר רוח.
אני אמשיך לקרוא אותך, את כותבת מקסים. סופ"ש נעים

[דקל_נור*]

תודה חיוכית (-: ובתור חובבת סיפורי לידה, אני מחכה לקרוא את שלך.

נעים לקרוא את הדף שלך, ואף גוריינת כרגע!

כאן בלבנט המהביל סיימתי לטבול חלה בצהוב של הביצה-עין, לצד טחינה "הברבור" משכם וסלט ירקות חתוך דקדק, הבנזוג סיים לסגור קניית רכב במילים שבטח לא שומעים בגרמניה "טוב זה המחירון אבל מי קונה במחיר מחירון, תוריד לי אלפיים שקל על הרצועת מנוע וזה שנגמר הטסט עוד חודש" P-: ומתקשר אלי להתגאות על הקומבינה...

<דקל מכניסה לאווירה>

[הגמד_חיוכון*]

תודה על הגיריון. אני מרגישה כבוד גדול.

ואגב להיכנס לאוירה כל פעם שאין לי כח יותר לגרמנית או אנגלית אני קצת מדברת עם בנזוגי עיברית של השוק, כך שאפאחד לא יכול להאשים אותו שהוא לא יודע ביטויים משכילים מתקדמים.. ויום אחד יעשה גם דף על כל הביטויים המצחיקים שהאיש אומר בעיברית ואפאחד לא מתקן אותו כי זה מצחיק מידי..

[נסיכת_השום*]

וואו! אני ממש מורשמת! איזה מקובלת את!...
קצת עושה לי עצוב לקרוא אותך, כי אני לא יכולה בכלל לדמיין את החיים שלי פה בלעדייך... אבל את כבר יודעת את זה

[אליס_בארץ_המראה*]

הי, באתי להגיד שלום. אני גרה בלונדון, ומזדהה עם הגעגועים שלך לארץ, ובעיקר עם בקיץ הנחמד הזה שמלווה בגשמים כמובן

אני מזדהה גם עם מה שכתבו לך - גם עבורי הקושי הכי גדול זה חסרונם של החברים הקרובים, ה"שבט". לוקח זמן עד שמוצאים כאן חברים.

בכל מקרה, ברוכה הבאה @} ווילקומן

צ'וס,
אליס.

[נסיכת_השום*]

וסליחה שאני פורטת על מיתר עצב בדף הבית שלך
אני התחלתי...

[הגמד_חיוכון*]

תודה אליס,
אני מאחלת לך למצוא את החברה הנכספים ואגב יש לי חברה חמודה בלונדון עם בעלה ותינוקת קטנטנה בת שבועיים. תרצי להכיר?
כן גם אני מזדהה עם מה ששמש כתבה. וגם מוסיפה שכשיש חברים שגם הם עברו לחו"ל הסיכוי לפגוש אותם בכלל נמוך ביותר!
כך שנראה לי שמש שיקח לנו זמן עד שנראה אותנו עם הטיול הנהדר הזה שמחכה לכם..

[נסיכת_השום*]

שנראה אותנו
גם בעברית את כבר מדברת גרמנית?...

[הגמד_חיוכון*]

סליחה, שאני לא לדעת יכולה, זה להיות כבר בראש...

[שונמי_ת*]

שתיכן מצחיקות כאלה! כיף לקרוא את הדיאלוגים בינכן מפה, זה מרגיש ממש קסם! יאללה גמדית, בואי נאחד כוחות לשכנע את הזוג הצעיר+צאצא לחזור לארץ הקודש!
<סתם, לא באמת, רק הצהרת געגועים שכזו>

[עירית_לוי]

עניתי לך שם, אבל הנה עוד משהו קטן לקינוח -

אבל מדהים העולם השלם הזה של הנחות ותכשירים שקונים כדי לחמם ולהגן..
באמת לא יאמן כמה כסף מתגלגל על כל הדברים שמרחיקים אותנו מעצמנו ומהחושים הטבעיים שלנו (בייבי סנס, מדחום לאמבטיה וכו' וכו').
לא תאמיני מה המציאו עכשיו (ראיתי את זה בדף של בשמת א), את יושבת? מכשיר שמגלה מדוע התינוק בוכה

[עירית_לוי]

דאאאאי! אני לא מאמינה שזה נכון!

את מצחיקה אותי, שתדעי לך. גם פה וגם בדף בו התחלנו...

ואת צודקת לגמרי.

_מצד שני- אם מדובר בהורים חרשים או עיוורים או שניהם, אז אולי זה עשוי לעזור להם אבל חבלז אם הם מצייתים למכשיר באופן בלעדי!
בתור ילדה למשפחה שבה הרבה חרשים, הם גידלו את הילדים טוב אני מניחה אבל נדמה לי שזה יכול היה מאוד לעזור,
אם אכן זה משקף בקצת את המצב האמיתי... מה שלא נראה לי כ"כ.._

לגבי חרשות ועיוורון - מאוד מעניין לחשוב על המכשיר ה"מופלא" בהקשר הזה.
אני לא מבינה גדולה בזה, אבל נראה לי שיש עוד סימנים שאמא חרשת (ולא עיוורת) יכולה לחוש בהם - שפת הגוף של התינוק, הבעות הפנים שלו ועוד הרבה ניואנסים קטנים, לא?

ונניח שהיא גם עיוורת - אני משוכנעת שהיא מפעילה חושים נוספים שאצלה אפילו יותר מחודדים מאשר אצלינו, שהיא מרגישה את התינוק בגוף שלה. הרי כל אמא יכולה להרגיש את התינוק שלה. הקשבה לתינוק לא כוללת רק אזניים ועיניים. היא כוללת את כל הגוף והנשמה!

[עירית_לוי]

אפרופו זה, נפתח פעם דף לקויי שמיעה באופן טבעי.

[חמוטל_בת_חוה*]

אהלן. ראיתי שאת בברלין, וזה פתאום נראה לי קרוב. קטע, החיים הבינלאומיים האלה
ואז ראיתי שיש לך איזו חברה עם תינוקת בלונדון
אולי תפני אותה לדף שלי? יש לנו קבוצת תמיכה אחלה
בקשר לחרשות אני לא יודעת מה להגיד... אבל בקשר לעיוורון יש לי ניסיון, כי אני מאד כבדת ראייה
)הם קוראים לזה שרידי ראייה בבית החולים. אני אף פעם לא קוראת לזה ככה, אבל עכשיו אמרתי, אשתמש בביטוי לצורך ההסבר) ואני יכולה להעיד שבאמת הקשר עם התינוקות שלי עשוי מהמון חלקי חושים והמון אינטואיציה. מן שפה פרטית לגמרי לתקשורת
ונגיד בשלב שהם זוחלים ומכניסים זבלים לפה וככה
אני יכולה מהחדר השני לדעת בדיוק איפה התינוק ובמה הוא נוגע, כי אני שומעת את זה

[גלעד*]

היי חיוכון! נורא מעניין לקרוא את כל החוויות ונורא מרגש לראות את כל האהבה שיש בך
גם אני יוצא עוד שבועיים לנכר, דנמרק ליתר דיוק. יכול להיות שרק לקיץ אבל אולי לשנה. יש לי שם חברה מקסימה שקוראים לה לינה (Line) ואני הולך לגור אצלה יחד עם ה"חמות" א'. יהיה מעניין... בקשר לעתיד, אנחנו לא רוצים לעשות פינג-פונג מדינות... חשבנו על מקום ניטרלי ומקסייייייים - אירלנד! שנינו היינו שם והתאהבנו במדינה הזו. שם גם שנינו נדע את שפת המקום - האנגלית של שנינו מצויינת. אני אספר איך שם ואצפה לעוד סיפורים על גרמניה וכמובן על איה

[הגמד_חיוכון*]

חמוטל, מיד קפצתי לדף שלך לקרוא ומאוד נהיתי והתרשמתי מהידע שלך, בעיקר צחקתי ממך ומהערסית..
ואני אשמח אם תכירי את חברתי למרות שהיא לא ככ באופן טבעי... אני אפנה אותה.
זה נשמע שאת מסתדרת טוב עם הכבדות ראיה והחושים מפותחים למקסימום. אני בתור מרכיבת עדשות מגע במספר גבוה,
גם נאלצתי כמה פעמים להסתדר בלי וזה מעניין ומפחיד כאחד.
זה נשמע שבאופן כללי את אדם "חושי" מאוד, מתיאורים חומריים ציוריים שנתת שם... אני צודקת?

ולגלעד: תודה על התגובה הנעימה, זה נורא עוזר בעיניי לקרוא על יחסים בינלאומיים שכאלה, איך אנשים אחרים מתמודדים עם הפער שקיים,
ותמיד יש פער. מרגע שנהייתי זוג מעורב התחלתי לראות מסביבי ככ הרבה זוגות שכאלה ולמדתי מהם המון על עצמי ועלינו.
אני מאחלת לך המון אושר ושמחה עם אהובתך. איך יהיה עם החמות... זה עדיין לא ברור לי המפעל הזה, אבל מאחלת שהכל יהיה באהבה.
האמת שנשמע לי שאירלנד באמת מקום מקסים ומעניין. הלוואי שהכל יסתדר טוב ויהיה כיף

[הגמד_חיוכון*]

אני כותבת ואיה עלי במנשא... כי לקטנה יש כנראה קצת עצירות ולא יוצא לה...אבל היא מאוד נהנית למשמע הקולות המצחיקים במחשב..
היא מוצצת במרץ את שולי המנשא כאילו אין מחר!
אני אמורה לברר סוגיות ולבדוק עינינים לקראת החזרה שתהיה כנראה בינואר, אך למי יש כח לסדר עינינים ביורוקרטים עם ביטוח לאומי ושות??
או לדאוג ולחשוב איפה לגור ואיפה לעבוד...
כל מה שבא לי זה רק להגיע לרגע שבו אני עולה על המטוס מסתכלת לאחור במבט מלא מיצוי ואושר ועצב... ואומרת להכל שלום שלום שלום..
הקיץ כאן בשיאו הרחובות הומים ומלאים האגמים נטבלים, הגשמים מבקרים מדי פעם ומקררים בנעימות את האויר, ואני בשלי- במחשבות על ארץ
זבת חלב ולימונענע.

[תמר*]

הי גמדונת @}
אנחנו מכירות ואפילו קרובות משפחה <רמז:בעלי אח של גיסך>
שמחה לקרוא אותך כאן.
השיר של אחינועם ניני מראש הדף אהוב עלי ביותר!
תמסרי ד"ש לאישך ממני ומזוגי.

[הגמד_חיוכון*]

תמר חמודה, איך זיהית אותי...?
איך כולפ מזהים אותי ואני לא את אפאחד... הפתעה נעימה.
למרות שבהרבה שיחות פה כולם נשמעים לי כמו מרבית חברי הטובים בארץ.
אולי בגלל זה אני מרגישה בבית וחושפת פרטים.. אבל אני נהנית מזה בינתיים מאוד מאוד.
מה שלומך? מה שלום אח של גיסי...?
שמעתי בשורות טובות ואני מאחלת לך המון אושר וכוח וכיף עם הבשורות שלך...
אני מקווה שכשנחזור סופסוף ארצה נוכל להיות בקשר. מאז החתונה לאדיברנו וזה עשה רק חשק לעוד..
אז תהנו ותפרחו

[תמר*]

איך זיהיתי?ראיתי דף מעניין ב"מה חדש" (אני קוראת עכשיו הרבה סיפורי לידה )
והנה בסיפור אני מזהה כלמיני רמזים...אז נכנסתי לדף שלך וראיתי כי אכן כך הוא!
איך הגעת לאתר?
שלומנו טוב,מצפים ומתכוננים ללידה המתקרבת <בתחרות צמודה עם אחותך >
ומקווים שבאמת תחזרו לארץ בקרוב,ונוכל לראות את איה-לא רק בתמונות!
מאוד נהנתי לקרוא את סיפור הלידה שלך.שמחה מאוד לשמוע שהיתה לידה טובה @}

[אלה_מעיין*]

הי גמדית,ראיתי שאת על הקו עכשיו,חבל שאין פה גם צ'ט...סתם קפצתי להגיד שלום ואיך את?אני מתה מעייפות,העיניים כבר כמעט נעצמות,החום הזה והימים הארוכים...והלילות...מזל שאני מקפידה לישון בצהריים כי אחרת הייתי מתמוטטת ב9 ואז איפה הזמן לעצמי?טוב נשיקות ולילה טובZZZ

[אלה_מעיין*]

ביתי בת אוטוטו חצי שנה...איך הזמן רץ!ועכשיו היא כבר(מהיום)זוחלת בכל הבית עם השערות של הכלב והחתולה ושלנו ומה לא...לבעלי בא למות מזה אבל מה אפשר לעשות,ככה זה שהבית הוא גם גן חיות...כן,אני חולמת לפעמים,בתקופות,יש לי מזל(טפו טפו טפו)שהשינה שלי היא מצוינת ואין לי בעיה להיתעורר(גם לבן וגם לבת)בלילה ולחזור ולצנוח אל תוך שינה עמוקה לאללה.היום ישנתי כ"כ טוב בצהריים שכשהיתעוררתי הבת שלי שישנה לידי היתה על הריצפה(זה מזרונים אבל די גבוהים)שוכבת ומחייכת,אמאלה איך ניבהלתי...טוב עד כאן,ערב נחמד לכם L|und bis bald,tchuss|

[אלה_מעיין*]

[הגמד_חיוכון*]

אלה תודה על הלב... הגיע בזמן.

לא כתבתי בשבוע האחרון כאן. לא מצאתי את השלווה לכתוב. אני קצת שוקעת לי: בירורים וקצת מתחים עם האהוב..
הוא עסוק נורא. ובזמן הקצר שהוא נמצא בבית הקטן שלנו, כדאי שהכל יהיה מושלם.. ובלי לסדר או לנקות! כי זה הורס לו את השלוה. מצדשני למרות הזמן הקצר שהוא בבית אני רוצה להמשיך בסדר היום שלי וזה אומר- ארגון האיזור של איה ושלנו כי ככה יותר נעים לי בבית.. וזה לא שביקשתי ממנו עזרה בכך.
אני מסדרת לי בשלוה והוא טוען שאני מפרפרת הלוך ושוב... טוב נו אולי הוא צודק אבל הכל לוקח רק 10 דקות ואז הכל נעים..
לא יודעת- נשמע כמו הקלישאות של ההבדל בין גברים לנשים..
מרגע שהקטנה הגיעה כל אחד מאיתנו סובב על ציר מחשבותיו וחייו והדברים שהוא רוצה להספיק והעזרה שהוא מתכנן לקבל.. ולא התפנינו כל כך אחד לשני..
אנחנו שוכחים קצת את עצמינו בכל זה עם כל מבול העבודה והסידורים שיש לעשות... לא מוצאת את השלוה להירגע.. רק כשהוא לא נמצא פה.
אך אני למרות זאת שמחה כשהוא פה. נעים להיות כולנו ביחד, אך כל אחד מאיתנו רואה את הביחד אחרת.
ושוכחים שבכל העולם הזה כאן יש זוג מאוד מאוהב...
אני מלאת תודה על הרגעים היקרים שלנו ביחד עם נוני ומקוה לעוד זמן פרטי שלנו.. לא ברור איך זה יקרה אבל כדאי לנסות.

[הגמד_חיוכון*]

אני מוצאת את עצמי לא שקטה ולא רגועה בכלל. רוצה להחזיר את השלוה לחיי...
אני חושבת שזה הכל בגלל השינוי המתקרב- החזרה לארץ והשינויים בכל האספקטים האפשריים: גם דירה חדשה למצוא, גם עבודה, גם לחשוב על סידור חדש לאיה ואיך זה יתכן שאשאיר אותה בלעדיי למשך יום עבודה שלם.. גם ההתמודדות עם המון משפחה בצורה פתאומית, ועוד קשיים שונים ומשונים שאני רואה מכאן... כל אלה מלחיצים אותי כך שאני לא יכולה לחיות כאן ועכשיו. המוח עסוק בתיכנונים ולחץ ועצב עוד לפני שנתקלתי בקשיים! זה הרי מגוחך לגמרי!!!
והבנתי את זה עכשיו בזכות אישי הטוב... שהתלוננתי עליו בפסקה הקודמת...
הייתי צריכה ניעור חזק ושמישהו יצעק לי באוזן (בדרכו המיוחדת... הוא כמעט אפפעם לא צועק), הכל יהיה בסדר!
אם פשוט תהיי אופטימית ותתני לזה לקרות, להיות!
ראיתי את זה כ"כ בבירור פתאום: הלאה הפחד! קדימה ההתחדשות, ההתנסות, החיים!
אני מחליטה מעתה ללכת צעד צעד עד המעבר המיוחל הזה- אני סומכת על החיים שיביאו לי את המעברים בזמן הנכון. כל מה שאני זקוקה לו בא אליי בעיתוי שצריך לבוא, ואני רק ארויח אם אחכה בסבלנות ועם חיוך... מה שיביא יום- אני מקבלת.
ובנימה אופטימית זו אני צועדת בעוז לשטוף כלים ולהכין לנו לזניה!!!

[אלה_מעיין*]

אשרי המאמין!וזה נכון שהדברים באים והם באים הכי נכון כשנותנים להם...חוץ מזה הרשי לי להזכיר לך שאת בכלל לא הרבה זמן אחרי לידה והפיכה לאמא וגם הוא לאבא,הדבר משנה את החיים לחלוטין לכל אחד מכם ובמיוחד את הזוגיות שמי זוכר בכלל לפעמים מה זה...הקטע עם ילד ראשון הוא גם שכל שלב ניראה טוטלי לחלוטין וניראה שכך זה יהיה לעד...אז ככה שלא!עוד מעט היא קצת תיגדל ותגיעו לארץ-מלא משפחה וחברים שבכיף יעשו לכם בייביסיטר אפילו למעט שעות כדי ללכת לשתות בירה ביחד בשקיעה או ל...
לנו היו ריבים היסטרים אחרי הולדת בני הגדול,זה לקח כמה חודשים של היתרגשות והיתרגלות ואז יצא הכל החוצה בצורת פצצות שחבל על הזמן...אז רק תיזכרי שזה טיבעי וזה עובר כמעט על כל אחד,להיתכופף עם הרוח ולהישתדל להיות אמפטים גם לצד השני כי זה הכי קשה בעולם...שולחת לך עוד אופטימיות ואמונה ושבת שלום (אין נרות אז שלחתי בלונים,לשימחה...)

[הגמד_חיוכון*]

אלה חמודה תודה על העידוד הרב.|L|
אכן אין לי כאן הרגשה של שבת כל כך והשבת שלום שלך איפסה אותי קצת וזה נעים.

רציתי לומר שבתהליך הזה עכשיו של ללמוד לקבל הכל באהבה, בסבלנות וללא פחד אין שום אלמנט של פסיביות.. זה נשמע כך כי אני אומרת "אני מחכה לבאות".. אך אני מחכה הכונה היא אני עושה פעולה פעולה צעד צעד ורואה מה יביא יום בניגוד ל עושה הכל מהר ובבת אחת ודואגת מה יביא יום...
למדתי את זה גם מאיה שלי. היא מתעוררת בבוקר בחיוך על שפתיה, באושר. היא מברכת אותנו- בדרכה, בוקר טוב. וחווה את העולם הזה באופן מושלם- מאזינה לכל ציוץ או רחש מהחצר, צלילי מוזיקה, הזזת כרית,... הכל נחוה באותו אופן. והכל מעניין וגורם לאושר- לגעת, לחוש, לנשום, להתפעל...
הרגע הבא לא ידוע והיא שמחה על כך, היא תמיד מופתעת..
זה מזכיר לי שיר של לאה גולדברג..
עוד מעט אמצא אותו ואכתוב.
לילה טוב

[הגמד_חיוכון*]

למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל על נגה פרי בשל
על החרות הזאת לראות, לחוש, לנשום,
לדעת, לייחל, להיכשל

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל.

פתאום אני ממש מרגישה כך כשאני קוראת כאן.. ובא לי לבכות מרוב הבנה ומעיכות..

<אזהרה: הגמדית מאוד רגשנית לפעמים>

[אלה_מעיין*]

כן גם אני והשיר הזה בא לי טוב עכשיו,מאוד מרגש...

[תמר*]

חיוכון את כזו מקסימה.איזה כיף לקרוא על הנאה כזו מהתינוקת
בדיוק פגשתי את אחותך עכשיו בארוחת שישי ושמחתי לשמוע שאתם באמת רציניים עם החזרה לארץ
אני בטוחה שהכל יסתדר לכם ושאין מה להיות בלחץ...רק בהתרגשות ופרפרים בבטן וכאלה,אבל זה כבר משהו אחר!
שיהיה לכם בכיף ובהצלחה @}

[עטרה*]

הי! סוף סוף הצלחתי למצוא אותך באתר וקראתי כל מילה שכתבת וגם את התגובות. ולמרות שעל פניו אני לא ממש באופן טבעי אני מוצאת את עצמי כותבת לך - גם לומר כמה נהדר לקרוא את מה שכתבת שזה כמו לקבל עוד קצת ממך, ברובד חדש, ולגלות עוד דברים שלא צצים בטלפון, וגם להודות לך על ניסיונות השידוך...

[אמא_גמדים*]

הי גמד
כיף לקרוא את מילותיך
כיף יותר לשמוע על מכונת הכתיבה והשקופיות
אני רוצה..בבקשה.. אם אפשר...
יש את הטלפון שלי בדפבית שלי
תודה תודה

[טטית*]

מנמי מה ענינים ?
עכשיו פה ממש לילה, שלוש בלילה בעיר וכל מי שער - זה או מתוסבך, או ינשוף או משורר...
או... אולי...איזו אמא בדרך שלא יודעת אם זה זה או לא הכאבים האלה, בגב בבטן, זה מתחיל ? זה רגיל ? עוד לילה של בריקסטון ואני או שמא תחילתה של ידידות נפלאה עם הצוות המיילד...? זה כמו שבדרך כלל או אחר...? אני כבר לא יודעת אם אני מתעוררת מלאת אדרנלין כי זה הסימן ללידה קרבה או שמא אני מתעוררת בעצלתיים ומחליטה להיות מלאת אדרנלין כדי לקדם את הלידה...? טוב מה שלא יהיה לא נשארו עוד הרבה לילות כאלה, של ישיבה מול המסך, קריאה, כתיבה ובהייה ומידי פעם מלמול של "מה ענינים איתך הכל בסדר?" מתוך ערימת כריות...עוד מעט יהיו לילות לבנים אחרים, הרבה יותר פרקטיים...
כנראה שכדאי גם להנות מהציפה הזאת כי גם בה יש משהו שלא יחזור יותר אף פעם.
בשעות האלה ממש במקביל נולדת גם אמא חדשה וזה לא פחות חשוב ומרגש...קיבלתי אגב את הספר: "לידתה של אם" וזה מקסים ונכון...טוב אני לא אכנס לתיאור רגשני - פילצופי כרגע, זה אף פעם לא היה חסר מידי במשפחת חיוכון / מלכנכולון ובכלל שקהל קןראי הגמד חיוכון לא יכין את שקיות ההקאה לאיזה ואן גוך קטן מרב סכריניות...
לילה טוב, אולי האחרון מהליין הזה ואולי רק אחד מהם...
נשיקות

[הגמד_חיוכון*]

תודה לכותבים אנו נפטרים לאט לאט מהכל ומס הטלםון שלכם שמור עימנו זה רק יקח קצת זמן

[הגמד_חיוכון*]

ערב ארוך וקצת בודד.
אח, אין כמו ההרגשה של אחרי הרדמה ואחרי מקלחת של עצמי עם כוס קפה בחושך ליד המחשב..
אבל קצת לבד לי..אחותי היקרה שכותבת לה כאן לפעמים, צריכה ללדת מחר (לפי התאריך..) ואני כאן. במקום לעשות לה מסג כי כואב לה הגב או ללטף קצת את הבטן או להרגיע את הפקעת עצבים המסכנה.. שלא יכולה לישון. (ממי אל תכעסי עליי אבל ככה את נשמעת לי..האם אני טועה.?)
יש המון רעשים מהחצר בחוץ.. זו מין חצר גדולה של שלושה בינינים צמודים ונראה שהכל מאוכלס בדירות שותפים פוחזות..
אני מרגישה קצת כמו הילדים משכונת חיים.. כשאני מספרת על זה אבל, עד מתי נרדם לקול צלילי מעשי אהבה אינסופיים ומתחדשים?? גניחות ואנחות..
במיוחד שזה תקוע לנו כמו מראה ענקית מול האוזניים.. או לחילופין ליין מסיבות שנות ה80 או שנות ה 70...זועה חיה! אם עוד פעם אשמע את "דדי קול" היום, אזרוק עליהם את שקית החיתולים האורגנית של איה! כדי להכניס אותם לאוירה שלי ולרמוז להם קצת בעדינות מה הולך אצלינו כשהם מפזזים בגולמניות נעורים!
אבל אני לא מתעצבנת!.. כלום לא יעצבן אותי היום.. אני שמחה נורא כי כתבתי סופסוף קורות חיים ושלחתי לכמה אנשים בארץ. הייתי צריכה לאבק אותן קצת ולהיזכר מה אני יודעת לעשות ולהבין אולי שבעצם די הרבה...ולהפעיל את התאים האפורים ולחשוב! כן לחשוב! לא על מה צריך לתחזק פה-(חיתולים? או שמא ניקיון או קניות? כביסה! ידעתי..) אלא על דברים שאני רוצה, חולמת, מקוה... ולפעול לזכותם. זה מרגיש נעים. שלחתי לאחותי היקרה והיא שיפצרה לי אותן כך שאני יכולה להתקבל בקרוב מינימום לנאסה ולטוס במעבורת הבאה לירח להביא קצת גבינת צ"דר...(בתודה לוואלאס וגורמיט).
אהובי היקר מבלה שעות בסטודיו בטענה ששעות הלילה השקטות מביאות עליו את האינספירציה המיוחלת... אמנים!.. אי אפשר בלעדיהם ואי אפשר בלעדיהם.
בתור חובבת תפירה וסריגה גם הרגשתי היום פרקטית כשתפרתי לאיה כרית קטנטונת למשחק. היא הסתכלה עליה צחקה צחוק קצר ומתוק ו"היריקה עליה" שאריות עסיסיות מחלב הארוחת -בוקר העשיר בויטמינים. מיד נורא הוחמאתי שהיא מרגישה ככ מהר עם הכרית נוח ונעים ואוהבת אותה.
וגם האיש התלהב ואמר שהיריקה ממש מחמיאה לצבע המשעמם של הכרית. מיד שוב שמחתי שכולם תורמים לי ולדברים שאני עושה!
וכעת אני הולכת לנוח בפינת המנוחה שלנו, (יש לנו בית קטן ולכן אנו מפצים עצמינו ומדברים כאילו יש יותר: שים את זה בחדר העבודה(שידה שליד הטלפון) או אני אקבל את השיחה בחדר ארונות וכו").אבל לרוב נעים לנו בבית הזה מאוד)
שיהיה לכולם אם בכלל מישו קורא, לילה טוב ונעים נעים..

[תמר*]

אוי,גמדית,את כל כך מצחיקה אותי !
ולטטית-כולנו פה <שלושתנו?! > מחזיקים לך אצבעות ללידה טובה בשעה מוצלחת
לילה טוב

[פלוני_אלמונית*]

דקל נור

[הגמד_חיוכון*]

תמר, מתי את אמורה ללדת?
אני מקוה שהזמן עובר עלייך בנעימים ואת נהנית לך מהחויה.

[Pלונית_אחרת*]

איזה יופי של דפ בית, ברוכה הבאה

[Pלונית_אחרת*]

וכשתבואי (להרצליה) כבר יש לך מכירה אחת פה (-:
<Pלונית מעודדת עליה D-: >
תודה על המחמאות (-:

[תמר*]

בעוד שבוע התאריך.הזמן עובר עלי בנעימים...בעיקר כשאני ליד מזגן

[הגמד_חיוכון*]

כותבת באמצע הלילה אחרי ערב ארוך ונעים אצל חבריי היקרים נסיכת השום ובעלה נסיך הבית..
השניים דאגו לי לארוחת ערב וקינוח ואף ראינו סרט (אני שקעתי באמצע בשינה מלכותית...) + החזרה הביתה באוטו.
מידי פעם השקינו את הפעוטות בחלב העשיר שנוצר בזכות ארוחת הערב...
איזה כיף זה לעשות הכל ביחד. חשבתי על חיי קהילה שוב.. וזה מחזיר אותי למחשבה איפה לגור בארץ? ועם מי?... ובעיקבות השאלה הזו גם באים: איפה לעבוד? איך אפשר לעבוד ולהשאיר פעוטה בת שנה במשפחתון..? אולי זה טריויאלי לכמה מהאימהות פה אך אצלי בראש זה עדיין לא נתפס..
אם יש כאן אמהות \ אבות כלשהם שעשו זאת, אולי שתפו אותי קצת שאוכל ללמוד קצת מנסיונכם...?
בנוסף אם יש למישהו שוב רעיונות איפה יש קהילה נחמדה לאורך מישור החוף..קיבוץ יכול להתאים לנו אולי..
הכל פתוח. ואולי זה גורם לי קצת לבלבול. אני חסידה של הנודע והידוע מראש אבל עובדת על עצמי לקבל יותר בברכה את הלא נודע..
ולראיה- אני מחפשת מעכשיו מקום לגור בינואר..! אם וכאשר נעבור זה יהיה כשכדור הארץ כבר יעשה ככ הרבה סיבובים!
והעונה תשתנה ואיתה הכל יכול... אני עוצמת עיניים, מקשיבה לגשם ומחכה...
(כן יורד עכשיו גשם דקיק..), ליל טוב...

[אורית_אוקו_ערוסי*]

נכנסתי עכשיו והתדכנתי בקורותייך הרבים.
איזה כיף לקרוא אותך. כותבת מקסים.
אני בדרך כלל ישנה בלילה, אבל היתושים העירו אותי ומצאתי את עצמי מול המחשב מרותקת לדף שלך ולמילותייך.

איך אפשר לעבוד ולהשאיר פעוטה בת שנה במשפחתון..?
לא יודעת. אולי תגיעי לארץ ותווכחי שלא מתאים? ואולי יהיה נפלא?
תדעי רק בזמן אמת, כשתבואי, תדעי איפה את גרה, ותראי את המשפחתון המיועד.
וכמובן, תראי איך מגיבה הקטנה לכל העיניין, שפתאום אמא נעלמת לה...
הרבה בהצלחה לכם במעבר.
עד ינואר זה לא כל כך הרבה זמן

[נסיכת_השום*]

נסיכת השום ובעלה נסיך הבית
אף אחד הוא לא הבעלים שלי

[תמר*]

כתבת-"איך אפשר לעבוד ולהשאיר פעוטה בת שנה במשפחתון?אולי זה טריוויאלי לכמה מהאמהות פה..."
ממש לא טריוויאלי!הרי כל האתר פה עוסק בחינוך ביתי
ברור שלא כולם מיישמים ובוודאי ימצאו מי שיוכלו לתת לך עצות טובות גם אם תרצי לעבוד מחוץ לבית.
אבל מן הסתם גם המון כאלה שיוכלו לתת עצות טובות בכיוון הבית.
אני אישית מתכוונת לעבוד מהבית.המקצוע שלי מאפשר את זה,אך בכל זאת אזדקק למישהו שישמור על
התינוק כמה שעות בשבוע.
אולי את יכולה לחשוב על עיסוק ביתי כלשהו או להעזר במטפלת מבנות המשפחה.
טוב,אני עדיין לא נחשבת בעלת נסיון...מדור חינוך ביתי -יש שם המון דפים מעניינים.
}וגם תעשי חיפוש למילה משפחתון ואולי יימצאו עוד דפים רלוונטיים עבורך.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אם זו עבודה חלקית, אז אפשר גם מטפלת\בייביסיטר.
אנחנו אמנם בבית, אבל כשהירגשתי צורך, מצאתי בייביסיטר מקסימה שלקחה את הגדולות פעמיים בשבוע.
מסכימה עם תמר, שרוב הנשים כאן לא עוזבות פעוט בן שנה ויוצאות לעבודה...
אבל יש כאלה שכן.
את תצטרכי לראות איך את מסתדרת.מה לך מרגיש נכון. וייתכן שתביני את הנ"ל רק בזמן אמת, או לאחר בחינה רצינית שלך עם עצמך.
יש לך עוד קצת זמן לזה.
בהצלחה @}

[ויויאן_מיוחס*]

אני מעונינת בחיתולים החד פעמיים האקולוגיים!

[הגמד_חיוכון*]

תודה אוריתי ותמר, דבריכן מנחמים וגם מראים לי איזהשהוא כיוון ודרך,
אל חשש, לרגע לא נסתר מעיניי הדיון על חינוך ביתי.. אך הוא חייב להיפגש עם הצרכים שלנו. אחת הסיבות שאנו עוברים חזרה ארצה היא גם כדי שאני אוכל לעבוד. שנוכל לפרנס ביחד כי אנו לא במצב מזהיר... וגם כי אני הייתי שמחה מאוד לעבוד אחרי בערך שנתיים של מדבר תעסוקתי.
אני חושבת שאשקול את החינוך הביתי בגיל בית ספר או לחילופין כשיתאפשר.. וכמובן אנסה אולי למצוא משהו מהבית.
למרות זאת אני מרגישה צורך וחשק לעבוד בחוץ, בצוות, לחזור למקצועי הקודם, לתפעל שוב את מוחי המנוון והרדום... ולישם את הידע שבי שנמצא כעת מאופסן קצת בין מדפי החיתולים והבדים הרכים...
מצד שני נכון אוריתי שצריך לחכות ולהחליט מה מרגיש לנו נכון בהתאם לנסיבות..
אני מקוה רק שלא אהיה קשה מידי עם הענין... בתור בייבי סיטר בעבר בעצמי, אני יודעת שהשקעתי וכמה זה היה לי אחרת לטפל בילד שלא שלי!
זה שחק קצת לפעמים, אולי אני ארצה מישהי שהיו לה ילדים... כלומר לא ילדונת ואולי זה יהיה קשה למצוא או קל... או פתאומי... או אחלה...
את זה אדע בבוא הזמן..

<גמד מנסה לעבוד על לא לראות קשיים, בכלל לפני שמתחילים את הדרך!...>

[הגמד_חיוכון*]

רוצה לשתפכם בכך שהיה לי פשוט יום מקסים היום!!
אני והנסיכה מכרנו בגדים בשוק הפשפשים! הרעיון נרקם במוחינו מזמן אך היינו פשוט צריכות לקום ולעשות...
אני נכנסתי לזה ובעידוד משותף פשוט הזמנו סטנד, התיצבנו היום בשוק על חבילותינו, טפינו ובגדינו ובגדי ילדינו הצבעוניים, הישנים
(ובחלקם אף הכעורים למדי...) (לא שזה הפריע למישהו לקנות אותם...). ולדעתי היינו סיפור הצלחה!
בערך כל מי שהכרנו בעיר הגיע לשם להפתעתינו וכך גם נוצרו כמה מפגשים מצחיקים.. וגם היה לי בוקר נחמד בזמן שהלכתי מוקדם מוקדם לקבל את הסטנד בשוק, דיברתי עם עצמי בראש ואמרתי לי שיהיה לי יום טוב היום. שאני אהנה ואקח הכל בשלוה וחיוך, שהכי הרבה יהיה לי קצת אקשן גם אם לא אצליח למכור כלום או לא ילך לי לקבל דוכן או מה שלא יהיה, לי יהיה כיף! אני ראיתי אותנו שם בעיניי רוחי... (עצמי ענתה לי שהיא יודעת וככה זה ממילא תמיד, אז מה אני מתלהבת). הקטנים שלנו גם נורא נהנו וזכו להמון מבטים חיוכים והתלהבות מהקונים ומהאנשים בכלל.
הכי מצחיק היה שכל בנאדם שני שאל אם התינוק\תינוקת למכירה... וחשב שהוא המציא את הבדיחה!! וכך זכינו לשמוע את השאלה: איסט דס בייב צו פרקאופן? רק 100 פעם, להנאתינו ולסבלנותינו המפתיעה... ישבנו שם (גם עמדנו או הסתובבנו) מלכות-הדוכן... הנקנו והרדמנו ושיחקנו כמו תמיד, ובין השאר גם מכרנו קצת בגדים... וחשבתי לעצמי שאם הייתי במצברוח של לפני שבועיים של לחץ ודאגה-בהלה כזאת מהשינוי המתקרב ללא יכולת להנות מכאן והעכשיו או לחוות את העובדה שאני כאן ולפעול כאן.. לא הייתי יכולה להנות מיום כזה...
אמן שלא יגמר לי ההיי הזה...
ושיהיה לילה טוב

[תמר*]

וואו,אתן גדולות!!! @} @} @}

[אורית_אוקו_ערוסי*]

איזו חוויה ...
אמן שלא יגמר לי ההיי הזה

[הגמד_חיוכון*]

אחותי היקרה נמצאת ברגעים אלה בלידה כבר 32 שעות!!
אני מסתובבת כאן חסרת מנוחה ומנסה להעסיק את עצמי במטלות מגוחכות כמו חידוד צבעי עיפרון או ציור הכובעים של איה ביומן איה שלי...
קשה לי המרחק בזמן שכזה. השעות עוברות והפתיחה עדיין קטנה... הצירים חזקים וכואבים. אבל בנתיים אין התערבות והקטנה(אחותי) מותשת קצת.
אני נזכרת שחלמתי בלילה שיש לי עוד בת! זה מצחיק אותי- מודיעים לי שיש לי עוד בת ובכלל לא הייתי בהריון... הבת של אחותי קוראת לי ומודיעה...
נו תצאי כבר קטנטנה, כולם רוצים לחבק אותך כבר!
אני מתפללת ושולחת למשפחונת בהתהוות את כל החום והאהבה בעולמינו, סבלנות, שלוה וחוזק.
אחותי הקטנה יולדת!!!!!!!

[אורית_אוקו_ערוסי*]

מרגש עד דמעות.
וגם מתסכל, המרחק הפיזי.
למרות שנפשית נראה שאתן קרובות מאוד.
בהצלחה לאחותך, והרבה כוחות. שתהיה לידה טיבעית וטובה.
המשיכי לעדכן.

[הגמד_חיוכון*]

אחותי הקטנה עוד לא ילדה... כבר חושך שוב...
איה ישנה ואני לא יכולה לטפס על הקיר ברעש, אז אני נאלצת לטפס עליו בשקט.
אני במערב וליבי במזרח.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

בוקר טוב.
מה שלום אחותך?

[תמר*]

מזל טוב!!! אחיינית חדשה במשפחה!
@} @} @} @} @}
גם אנחנו טיפסנו על הקירות
אבל זהו,סופסוף יצאה המתוקה.איזה ששון איזו שמחה!

[הגמד_חיוכון*]

בוקר טוב!!!
אני דודה!!! יש לי אחיינית מתוקה ומקסימה ואמא שלה מאושרת ועייפה, ואבא שלה מאושר ומותש..
אבל היא בחוץ סופסוף!!! אשאיר לאחותי לספר משהו אם היא רוצה, אבל רק חייבת להגיד שזה ממש כיף להיות דודה...
זה מוציא בי איזה רגש נוסף וחדש מין אהבה חצי אימהית חצי משפחתית שגורמת לי לראות בדימיוני את כל החגים, ימי ההולדת,
ימי הכיף והעל האש העתידיים שלנו... כבר יודעת מה אתן לה, ומה אתפור לה ולאיה ביחד... ואיך נתמודד ביחד עם כל מיני דברים.
שוב ליבי במזרח... אבל השמחה גדולה!

[שמש*]

מזל טוב , מכולנו פה בעיר הגדולה

[אורית_אוקו_ערוסי*]

מזל טוב
תתחדשי על התואר החדש ועל כל המתלווה אליו.
הרבה כוחות ושמחה לאחותך. @}

[אורית_אוקו_ערוסי*]

תודה שאת כזאת חמה ומקסימה.