בעיות יניקה של פעוטות

בקשר לשיניים.
באמת לא מרגישים את השיניים בהנקה, אבל תמיד יש סימנים של השיניים עם הפיטמה.

תמר - לדעתי - לא אמורים להיות סימנים של השיניים על הפטמה! יש לכם כנראה בעיה (קטנה יחסית - זה לא כואב לך) באחיזה.

יכולים להיות סימנים של השיניים העליונות.

סימני שיניים מעידים על תפיסה לא אופטימלית. אם זה ממש כשיוצאות השיניים, חשוב, לדעתי, לתקן את התנוחה. בד"כ זו תופעה של פעוטות, ועם הילדים הפרטיים שלי הצלחתי לפתור את זה רק עם אחד, בהדרכה מקצועית, וגם זה באופן זמני (כמה חודשים).

אם כבר התחלנו לדבר -
יש למישהי עצות שלא כוללות נסיעה של שעה וחצי, לאודים? (זה המפלט האחרון, אם הסברים להדס לא יעזרו).
בינתיים - התחלתי להקפיד על התנוחה, כיוון נכון של הראש, אין משחקים תוך כדי יניקה. זה לא מספיק: משהו במה שהיא עושה עם הפה לא כל-כך נכון. הפה מעט סגור מדי, שטוח ולא עגול. כשאני מנסה להסביר לה "לפתוח את הפה", היא פשוט עוזבת את השד, ופותחת את הפה.

סימני שיניים, כואב, הפטמה בכלל לא נראית כמו פטמה שינקו ממנה, אחרי שהיא יונקת, תסכול הדדי, אפליה שלה /-:

סתם יריות באפלה:
לוודא שהראש שלה נתמך לחלוטין ושהיא לא צריכה לאמץ את העורף (להחזיק). זה משפיע על פתיחת הפה (תנסי לשכב על הרצפה, להרים את הראש ולפתוח את הפה. אח"כ, עדיין על הרצפה, תתמכי בראש מאחור עם הידיים שלך כך שהוא יהיה מונח עליהם ואז תפתחי את הפה ותראי איזה הבדל גדול זה).

בזמן ההנקה לעסות מאוד בעדינות, ומאוד מאוד לאט את מפרקי הלסת.
אני לא כל כך יודעת איך לתאר לך את המיקום שלהם. תחפשי אותם על עצמך כך: ברכות ומאוד לאט תניעי את הלסת התחתונה ימינה ושמאלה ועם האצבעות תחפשי בלחיים ליד האזניים.

ובכלל בזמן ההנקה תבדקי (עם ידיים רכות שלך) אם יש אזורים בגוף שלה שהם מאומצים ותנסי לעזור לה לשחרר אותם ע"י מגע או טפיחות מאוד רכות.
באופן כללי כשהגוף או חלק ממנו מכווץ גם פתיחת הפה תהיה קטנה יותר. כשהגוף משוחרר יותר הפה יפתח יותר.

(גם כאן לטובת הכלל)

עצה מס' 1- בשביל מה יש לה תאום עם קשר מעל ומעבר? שהוא יראה לה. יש להם את השפה שלהם.

עצה מס' 2- אני לא יודעת איך לינוק רק איך להניק. כשהיא יונקת לא נעים אני יודעת להגיד לה רק "זה לא נעים, בואי נעזוב וננסה שוב". לא יודעת להגיד לה פה גדול/קטן/פתוח/מכווץ וכו'. ניסוי וטעיה כשאני רק האינדיקטור שלה של "ככה לא טוב/ככה יותר טוב/קודם היה יותר טוב...".

ובשביל תחושת האפליה הייתי אומרת כל הזמן "אני רוצה להניק אותך, אני נהנית להניק אותך, רק לא ככה כשאת מכאיבה, בואי נמצא יחד פתרון"

נורית - ואו!
רק מלקרוא את ההודעה שלך השרירים שלי, כולם, נעשים רפויים. תענוג.
תודה! אנסה.

גילה- יש שיפור?

בעיקר - מבקשים פחות לינוק, אז לא היתה לי הזדמנות להנקה "נורמלית" של הדס.

את באה למפגש של יום שישי זה ליד אביב חדש ? זה אולי דרומי מדי בשבילכם? כי אוכל להראות לך פטנט שד"ר ליבוביץ לימדה אותי.

רחוק...
(בואי נזכור שהסיבה שאני דוחה את הנסיעה לאודים היא המרחק).

זכרתי, אבל קיוויתי...
בכל אופן דברי עם ד"ר ליבוביץ. לפעמים היא מגיעה להרצות במקום יותר צפוני ("העמק", חיפה?).
ואיך קדרים בשבילכם? אולי גבי יכולה לעזור?

קודם כל לגבי השיניים - אצלנו תמיד רואים את סימני השיניים העליונות. כך אני מוכיחה לבת שלי שכבר ינקנו "צד שני", כשהיא רוצה שוב צד שני. תמיד, אצל כל הילדים שלי ראו את סימני השיניים העליונות כשכבר היו שיניים. למטה יש לשון, אבל למעלה יש שיניים. אבל מיקום השיניים האלה הוא על ההילה - ואם תבדקו, תראו שההילה היא מקום מאד לא רגיש למגע - בקושי אפשר להרגיש כשנוגעים שם. הפטמה מאד רגישה, אבל ההילה בכלל לא.
ולגבי תנוחת הנקה לא כואבת גם לילד גדול - ממש קשה לי להסביר בלי להדגים.
הייתי בקשר עם מישהי עם ילד בן שנה פלוס. היא סבלה מכאבים מאז שהיה בן 11 חודש, וכל הייעוץ באינטרנט, בטלפון, ואפילו בפגישה אישית איתה, אבל בלי הבן שלה, שכבר היה בן שנה ורבע, לא פתרו את הבעיה. לבסוף הגיעה אלי עם התינוק. הראיתי והדגמתי. לאחר ארבעה ימים היא התקשרה שלראשונה מזה 4 חודשים לא כואב לה בהנקה. איזה כיף! כל כך שמחתי.
אני אנסה בכל זאת לסרוק לכאן איזה ציור שיש לי לגבי תפיסה נכונה. שה אמהם מתיחס לתינוק קטן, אבל זה אותו עקרון גם לתינוק גדול. אני מקווה שאספיק לעשות את זה מחר. (הציור במרפאה. הסורק כמובן בבית...)

תודה.
לגבי השיניים - כשדולב יונק, נדיר מאוד שיש סימני שיניים!

רק אני חושבת ששם הדף הזה משונה? כלומר, אם יש בעיות בהנקה פעוט, הוא מוזמן לאכול שניצל במקום. לא?

אני לא מכירה שניצל שמצליח להחליף חיבוק+בטחון+אמא+חפץ מעבר+הרגעה+הרדמה+בונוס-נוגדנים.

זה מפני שהשניצלים שלך לא מספיק טובים.

לא תקבלי מתכון P-:

גילה, האם מתשובתץ אמור להישמע שתינוק שמתיחס להנקה כאוכל ולא כנחמה וכו' לא יהיה פעוט יונק? אני באמת שואלת, עכשיו אצלנו בדיוק שלב המעבר בין תינוק לפעוט...

גם אצלנו היו תמיד שקעים של שיניים למעלה. בלי כאבים, בלי בעיות תפיסה. גם אסתר כתבה שאם הסימנים הם רק למעלה ורחוק מהפטמה זה לא מעיד על בעיה.

שליחה על ידי טלי* » 17 מרץ 2004, 14:15

שאלה מוזרה: בני בתהליכי גמילה. אני אומרת לו שעכשיו לא יונקים . הוא מבקש לראות את השד וללטף אותו. האם זה נורמלי?

חמוד! נראה לי נורמלי, אבל מה אני מבינה ?

אני גם עברתי את זה. נשמע לי נורמלי לחלוטין. לפי הגיל והתחושה האישית, אני שמה מגבלות.

הבן שלי נגמל לפני כמה חודשים (6?) ומדי פעם מביע את געגועיו לשד בכך שרוצה ללטפו. זה בסדר במצבים מסויימים, והוא מקבל את בקשתי להגבלה במקום. נשמע לי נורמאלי.

שליחה על ידי טלי* » 18 מרץ 2004, 19:53

עד איזה גיל נראה לכם שאפשר להמשיך כך בלי שיגרם נזק פסיכולוגי לילד?אני יודעת שזו שאלה איומה אבל היא מטרידה אותי, אז עמכן הסליחה....

טלי, זו לא שאלה איומה. אישית נראה לי שיש לך הרבה זמן עד שאפשר יהיה לדבר על "נזק פסיכולוגי", אבל האם עכשיו את מרגישה עם זה לא נוח? שימי את הגבול איפה שאת מרגישה נוח! את מרגישה שלא מתאים לך "להראות"? אל תראי. את יכולה להציע לו לשלוח נשיקה באוויר, לשים יד רק על החלק העליון, מה שבא לך. תשאלי את עצמך מה יהיה לך נוח, ולכי עם זה. כשלך זה יהיה ברור, גם לו זה יהיה ברור.

שליחה על ידי טלי* » 19 מרץ 2004, 08:50

זה לא מפריע לי כרגע, אבל אני פשוט תוהה . הרי ממתישהו זה לא סביר, נכון?

טלי, נראה לי שאם זה לא מפריע לך כרגע אז אין לכם (כרגע) בעיה.
בעתיד אם עדיין תשאר אותה התנהגות ( ודברים יכולים להשתנות) וזה יתחיל להפריע לך, תמצאי איך להתמודד.כשלך זה יהיה ברור, גם לו זה יהיה ברור.

>רק אציין שדברי אינם דברי מומחית בני בן 11 חודש ויונק <

מתישהו גם סביר שהם לא ימסיכו לדבר עם הסין הסורקת החמודה סלהם, מתישהו סביר שהם יסרבו ללבוש חיתול, מתישהו סביר שהם יצחצחו שיניים בעצמם, וכו'. עזבי, תני לו להיות תינוק ומצאי לעצמך סיבות אחרות לדאוג (-:

שליחה על ידי טלי* » 19 מרץ 2004, 11:28

כולם מדברים שם סין סורקת:-) ? צודקת, אני פשוט צריכה להנות מההתפנקות הזו בבוקר במקום ההנקה במקום לשאול שאלות:-) תודה!

לטלי - מצטערת ממש לא ראיתי את השאלה שלך אלי קודם. רק היום נכנסתי לדף שלי אחרי המון זמן.
אז בתשובה לשאלה - המסעדה צודקת לחלוטין. הזמן עושה את שלו, אל תדאגי. עשי מה שמתאים לך, אבל ממש אין מה לדאוג לתינוק/ילד. אם את לא רואה בזה משהו חריג - גם הוא לא. אבל ממש מותר לך להציב גבולות - לא עם אנשים, רק כשאנחנו במיטה וכו'. והאמת - אפילו זה מגיע מעצמו. בדיוק שמגיע יום שהילד סוגר את הדלת במקלחת, ולא רץ יותר ערום בכל הבית. תאמיני לי - זה מגיע.

הפלא שלי התרחש ביום ראשון השבוע, נולדה לי תינוקת מקסימה. אחרי שעות ארוכות של גלישה באתר ואיסוף מידע ידעתי הרבה מאוד על איך אני רוצה את הדברים. רציתי לידה טבעית לחלוטין (אם כי בבית חולים), הנקה, נשיאה בלתי מוגבלת על הידיים וכו. ברוב הדברים זה מצליח,ובחלק לא, קשה לי להגיד לא לכל זרימת האורחים וגם הרוצים לעזור (ואני זקוקה לעזרה) וזה יוצר חוסר שקט לי ולתינוקית. וחשבתי שאולי זה חלק ממקור הבעיה שיש לי איתה עכשיו. אני מרגישה שמשהו מפריע לה, לא טוב לה, וגם מפריע לה לינוק. היא עושה תנועות שמחפשת משהו למצוץ. אבל תנועות תיסכול כאלה כולל בכי, התפתלויות ויללות, מוצצת את האצבעות שלה, מחפשת, מוצצת קצת את היד שלי, מנסה את האצבע שלי ושום דבר לא מספק אותה והיא עושה סימני מצוקה. וכל זה מפריע לה להתלבש לי על הציצי כאילו ברור שהיא רוצה למצוץ ולא לאכול עד שאני מתחננת שתתפוש את הציצי שלי העיקר שתרגע, וככה כל הזמן מלחמה סביב תפיסת הציצי עד שזה מצליח, יונקת קצת ונרדמת. מה יש לה? מה היא רוצה? זה כזה מתסכל לא לדעת איך לעזור לה. אולי מישהו חווה דבר דומה. אולי יש לכם עצות?

כאילו ברור שהיא רוצה למצוץ ולא לאכול
למה זה ברור? לא הבנתי.

אגב, בהזדמנות צריך להעביר לדף אחר.

אני מרגישה שמשהו מפריע לה, לא טוב לה, וגם מפריע לה לינוק. היא עושה תנועות שמחפשת משהו למצוץ. אבל תנועות תיסכול כאלה כולל בכי, התפתלויות ויללות, מוצצת את האצבעות שלה, מחפשת, מוצצת קצת את היד שלי, מנסה את האצבע שלי ושום דבר לא מספק אותה והיא עושה סימני מצוקה. וכל זה מפריע לה להתלבש לי על הציצי כאילו ברור שהיא רוצה למצוץ ולא לאכול עד שאני מתחננת שתתפוש את הציצי שלי העיקר שתרגע, וככה כל הזמן מלחמה סביב תפיסת הציצי עד שזה מצליח, יונקת קצת ונרדמת

ככה, עם מעט מאוד הפרטים שנתת, אני הייתי מהמרת על יניקה לא יעילה של התינוקת. מהמרת - כי לא ניתן לאבחן באינטרנט.
לדעתי, עליך להפגש עם מומחית שתראה אתכן: איך את יושבת, איך היא יונקת, אילו תנועות היא עושה עם הפה איך היא מחזיקה את השד וכו' וכו'.
מה עם משקל? מה עם חיתולים רטובים וצואים? יש עוד המון שאלות לשאול.
בדקי art]פה id[/po]=79 האם הכל אצלך כשורה. אם לא - ולו סעיף אחד - פני ליועצת מהרשימה של יועצות הנקה.
כ"כ, אם תכתבי איפה את גרה, נוכל להפנות אותך ליועצת או מדריכת הנקה בשביבתך.

רגע, שכחתי עוד משהו.

קשה לי להגיד לא לכל זרימת האורחים וגם הרוצים לעזור (ואני זקוקה לעזרה) וזה יוצר חוסר שקט לי ולתינוקית
בעברית:
"קשה לי להיות נחמדה עכשיו. אם אתם רוצים לבוא, זה כדי לעשות לי כוס תה/להפעיל בשבילי מכונה". או "תבואו, אבל לא ליותר מחצי שעה. בדרך, אכפת לכם לקפוץ לסופר? אנחנו נחזיר לכם את הכסף".
תתאמני על משפטים כאלה. זה נורא עוזר לכולם.

גילה ממש תודה זה נראה לפי השאלות שממש לא בסדר אצלי, בנתיים פניתי לדיאדה ליעוץ. שוב תודה

שרונה, פני לאחת מיועצות ההנקה המוסמכות. יש רשימה בדף יועצות הנקה.
בהצלחה!

טרה, בדיאדה יש מועדון הנקה, וגם יועצת (אני לא זוכרת מי).

טרה, בדיאדה יש מועדון הנקה, וגם יועצת
אה! סליחה. לא ידעתי.

לא כ"כ ידעתי לאיזה דף להכניס, בסוף החלטתי שיכול להתאים כאן. סליחה מראש על ההודעה הארוכה.
הילדה שלי בת שנה וחודשיים, יונקת הנקה כמעט מלאה, המוצקים הולכים די בקושי ובסה"כ בפירוש עיקר התזונה שלה הוא מהנקה. היא יונקת אחת לשעה-שעתיים (הנקות קצרות).
הבעיה היא שמגיל מאד מאד צעיר היא התרגלה לינוק רק עם מינימום גירויים מסביב. זה התחיל מתקופות ממושכות של מחלה (סיפור בפני עצמו) בהן היא ממש סרבה לינוק וניסיתי לצמצם גירויים למינימום כי כך היא בכ"ז אכלה, ונשאר ככה מאז.
היא יונקת בסביבה שקטה, בחדר קבוע בבית, ללא גירויים מסביב.
אם יש לה תנאים דומים בחוץ והיא מאד רעבה, היא תינק גם מחוץ לבית. בשאר המיקרים (דהיינו: מקומות זרים רועשים / מוארים מאד / אנשים מסביב וכו' וכו') היא פשוט לא מסכימה לינוק. מסובבת את הראש לצד השני.
עד עכשיו לא סיפקתי לה התמודדות עם הבעיה. כשראיתי שהיא לא יונקת מיד התפניתי להגיע למקום בו ידעתי שהיא תינק (כאמור - בד"כ בבית). זה בהחלט די מגביל אותי אב מכיוון שהיא ניזונה רק מהנקה, לא ראיתי אופציה אחרת.
היום החלטתי בכ"ז לחרוג מהרגלי והלכנו בהרכב מלא (בעלי ואני, בני הגדול והיונקת) ללונה פארק. ידעתי מראש שאנחנו הולכים לכמה שעות טובות. היתה שם המולה והיא היתה די בשוק, נצמדה אלי/לבעלי ודי הסתגרה בתוך עצמה. כשחשבתי שהיא כבר רעבה ניסיתי להניק שם על ספסל. היא סרבה לחלוטין למרות שעברו כבר כשלוש שעות מאז ההנקה האחרונה בבית, זמן מאד ממושך יחסית אליה. אחרי סירוב ראשון, נכנסתי לאחד מביתני העובדים וביקשתי חדר שקט להניק. קיבלתי, אבל גם שם היא לא הסכימה לינוק. הסתכלה מסביב די בבהלה.
קיצורו של דבר, היא הרעיבה את עצמה למשך כחמש-שש שעות, ה-מ-ו-ן זמן יחסית אליה. במהלכן שתתה טיפונת מים מכוס, ואכלה כמה ביסים מפרוסת לחם. אחרי למעלה מחמש שעות התחלתי לדאוג ופשוט לקחתי אותה הביתה. בעלי נשאר שם עם הגדול, מה שסיבך אותנו למדי מבחינת השינוע אבל לא רצינו לאכזב אותו.
בבית היא ינקה סו"ס.
מה עושים איתה? חבל לי נורא שההנקה היא כזה "פרוייקט" איתה. במקום שיהיה נוח, שולפים ציץ בכל מקום וזהו, זה נהיה ממש מסובך ובהמון מקרים פשוט גורם לי לשנות תוכניות / להגביל אותנו / פוגע בגדול שלי וכו'.
אשמח לשמוע מכן רעיונות איך לשנות את הסיטואציה הזאת.

כמה אפשרויות, תלוי למה את מתחברת:

טיפול אייפק.
דיקור סיני יכול לעזור.
שיטות התנהגותיות. למשל, להתחיל לקחת אותה בהדרגה למקומות עם גירויים. להתחיל בפעם בשבוע כמה שעות, ולהגדיל בהדרגה.

לא לפחד כשהיא לא יונקת או לא אוכלת. מבחינת אוכל, לא יקרה כלום (כמובן חשוב שאם חם אז היא שותה מים, להיזהר מהתייבשות). במקרה הכי גרוע היא לא תאכל כמה שעות, ותשלים אחר כך.
אבל בינתיים היא תתרגל בהדרגה למינונים הולכים וגדלים של גירויים.
ויש סיכוי שעם ההתרגלות, היא גם תסכים לינוק.

עוד כמה רעיונות:
א. להשתמש במנשא כמה שיותר. זה נותן תחושה מוגנת. אולי היא תסכים לינוק במנשא.
ב. להביא מזון מוצק בעל ערך תזונתי. אולי היא תסכים לאכול.
ג. לקחת אותה למפגשים של ליגת לה לצ'ה ולמפגשים של באופן טבעי, שם היא תראה ילדים יונקים רבים. זה יכול להשפיע עליה.
ד. להרגיע את עצמך: תגידי לעצמך שעכשיו הכל בסדר, היא כבר בריאה, העולם הוא מקום בטוח בשבילה, וכל מיני דברים כאלה. יעזור לך לנסות להקשיב לעצמך, איפה הפחדים שלך, ולהגיד לעצמך דברי הרגעה. כי מה שמדאיג אותך עובר אליה, והיא מרגישה חוסר ביטחון וחשש ורתיעה.
מקווה שמשהו מכל זה מדבר אלייך, ושיבואו עוד הצעות!

אני חושבת שבגיל כזה אם אינה מתעניינת כדאי ללכת לאיבחון, היה כאן סיפור באתר על פעוט שסבל מתחושתיות יתר בלשון(או משהו דומה...) והיה זקוק למעט עזרה מאשת מקצוע(אפשר לשאול את מרב א ) מצטערת שאיני זוכרת את הפרטים המדוייקים.
במקביל להציע לה לאכול בארוחות משפחתיות, או עם חברים בגילה, זה לרב מעורר תאבון. אולי אוכל שונה ממה שהצעת לה... יש ילדים שלא אוהבים אוכל מרוסק ומתלהבים מאוכל אצבעות למשל.

תוך כדי מחשבה על ההודעה הזו מתגבשות אצלי הדרכים לפתרון. אשמח לשמוע סיפורים אישיים מנסיונכן.

קטניה בת שנתיים ושלושה חודשים יונקת כמה שבא לה ומתי שבא לה. בדרך כלל בא לה כל רבע שעה. בלילה, במיטה המשפחתית יש הנקות ממושכות, שלפעמים נמשכות שעות. הקטניה נמצאת בגן כבר חצי שנה, אוהבת את הגן, מסתדרת שם נהדר, נרדמת ללא כל אמצעי. ההנקות התכופות והממושכות לא התחילו מאז הכניסה לגן, אלא היו שם מאז ומתמיד. היא פשוט מאוהבת בציצי. היא אכלה מבקבוק חלב שאוב אולי 3 פעמים בחייה ופרט לכך היא מכירה רק את הציצי. היום כמובן אוכלת הכל. אני מכורה להנקה כמוהה ועד לאחרונה חשבתי שנמשיך באידיליה הזו עד הצבא לפחות. הבעיה שזה התחיל להפריע לי בשני מישורים. האחד הוא שאני רוצה להכנס להריון ועד עכשיו לא קיבלתי וסת. אני נמצאת בטיפול ע"י דיקור שלא עוזר. המישור השני הוא שבניגוד לעבר בו היא שכבה בתנוחה קבועה וינקה עכשיו היא "חוגגת" עלי גם ביום וגם בלילה. נשכבת על הצוואר שלי, מתהפכת, עושה תרגילי אקרובטיקה למתקדמים, עוברת משד לשד במהירות בזק תוך צווחות "שיני, שיני" ומושכת בפטמות. זה לא נח, מעיר משינה וכואב. הייתי שמחה להניק אותה פחות, בעיקר בלילה, ששם גם נמצא המפתח לביוץ המיוחל.
למרות שההנקות הפכו לפחות מהנות מבחינתי, אני עדיין לא מסוגלת לסרב לה. אני מושכת אותה ומקטרת, היא בוכה ובסוף מקבלת את שלה. מאחר והעסק הפך למאבק כוחות ההנקות הפכו לעוד יותר תכופות, ממושכות ורוויות פעילות גופנית בלתי נעימה.
הייתי רוצה להניק אותה אחרי הגן, עוד פעם בערב, לפני השינה ובבוקר. וזהו. אני מאוד חוששת שאני אפגע במקור התמיכה של אמא- ציצי שחשוב לה מאוד.
חברתי הטובה אומרת שזה ענין של גבולות. אני מסכימה איתה. אבל גם חוששת שמרקם החיים שבנינו, שבין השאר נשען על הזמינות של אמא וציצי מנחם ומרגיע בתוך הפה יפגע.

מאחר והעסק הפך למאבק כוחות ההנקות הפכו לעוד יותר תכופות, ממושכות ורוויות פעילות גופנית בלתי נעימה
שמרקם החיים שבנינו, שבין השאר נשען על הזמינות של אמא וציצי מנחם ומרגיע בתוך הפה
שימי לב שיש סתירה חריפה בין שני התיאורים האלה (איך שהיית רוצה שדברים יתנהלו, ואיך הם מתנהלים באמת) .

האם יש ערך להנקה "קורבנית" בגיל הזה? גם אני שואלת את עצמי (הרבה פעמים לא נוח לי או נמאס לי, ובכ"ז רואה שהוא מאוד צריך את זה).

אישית, אני חושבת שבגיל שנתיים פלוס, אם זה לא נעים לאמא, צריך או להפסיק, או לחשוב איך זה יכול להיות נעים לאמא - ולזה יש מגוון דרכים. למשוך זמן בין הנקות ("בואי נכין מיץ תפוזים ורק אחרי זה תוכלי לינוק"). לקצר זמנים (היא יונקת עד שהשיר נגמר וזהו), להגביל במקומות הנקה (יונקים רק בחדר או רק על הכורסא), להגביל מערכת שעות (יונקים רק אחרי האמבטיה או רק בבוקר עד שנת הצהריים). למנוע מצבים של יניקה מתוך שעמום (לספק תעסוקה כל הזמן או לשהות אצל חברים) וכולי וכולי.

כל אלה, מה לעשות, מחייבים כללים שאת מציבה - אפשר לקרוא לזה גבולות, אבל אלה הגבולות שלך יותר מאשר גבולות "חינוכיים" שאת מציבה לה.
את היא שחייבת להציב את הכללים הללו, כי ילדתך, כאדם נפרד, לא יודעת לקבוע בעצמה מתי יהיה לך יותר או פחות נוח, ועם מה כן תוכלי לחיות בשלום. ואם את לא תגידי לה מה כן , איך היא תדע? אם את "מתקרבנת" כל רבע שעה, מה זה מלמד אותה על מרקם החיים שבנינו ?

היא "חוגגת" עלי גם ביום וגם בלילה. נשכבת על הצוואר שלי, מתהפכת, עושה תרגילי אקרובטיקה למתקדמים, עוברת משד לשד במהירות בזק תוך צווחות "שיני, שיני" ומושכת בפטמות. זה לא נח, מעיר משינה וכואב
איך את מגיבה כשזה קורה? (אומנם קשה להגיב בצורה "נכונה" כשעייפים או מנומנמים מאוד, אבל אפשר ליזום על זה שיחה בבוקר ואז בלילה רק ליישם את הכללים).

הי פיצה,
רצית סיפורים אישיים אז הנה

אצלנו הילדון אוטוטו בן שנתיים. לפני כחודש הפסקתי להניק אותו בלילה. כבר כמה זמן שההנקה בלילה קצת הפריעה לי ומאוד רציתי שהוסת תחזור, אבל כל עוד עבדתי ונעדרתי מהבית הרבה שעות ביום היה לי מאוד קשה לוותר על ההנקה הלילית. רק כשסיימתי את הסטאז' הרגשתי שאני מסוגלת להתמודד עם השינויי הזה.

יום אחד החלטתי שזהו. סיפרתי לו שבלילה אמא ישנה וגם הציצי ישן וכשמגיע הבוקר ויש אור בחלון אמא מתעוררת ואז אפשר לינוק. הלילה הראשון היה קצת קשה. הוא התעורר בלילה ובכה. החזקנו אותו על הידיים. חזרתי על ההסבר. שרנו שירים מרדימים. בסוף הוא שתה קצת מבקבוק ביקש מוצץ (כנראה בהשפעת חבר עם מוצץ, מזל שהיה לנו בבית) ונרדם. זה לא נמשך יותר מחצי שעה. בלילה הבא הוא התעורר כמה פעמים, אבל רק לדקה, בכה קצת חיבקתי אותו והוא נרדם. מאז ברוב הלילות הוא מתעורר רק פעם אחת ועובר למזרון שלנו להתכרבל איתנו בלי לבכות. לפעמים הוא עדיין מבקש לינוק ואני שוב אומרת שעכשיו לילה אמא ישנה וציצי ישן ולרוב אנחנו נרדמים תוך כדי הרשימה של מי ישן בלילה (אבא, סבתא, סבא, טרקטור, מערבל בטון...). בימים הראשונים הוא דיבר הרבה על זה שהציצי ישן בלילה וגם במשך היום שאל אותי כמה פעמים אם עכשיו הציצי ישן.

אז לסיכום - זה היה הרבה פחות קשה ממה שחששתי. ודווקא עשה לנו טוב - לי מאוד כיף ונעים לישון מכורבלים בלי שהוא מחובר לי לציצי וגם משהו בדיאלוג בינינו השתכלל (אבל מצד שני אני עכשיו בחופש אז הכל יותר נעים...). לדעתי, חשוב שאת תרגישי שאת שלמה עם הצעד הזה ומסוגלת להתמודד עם הרגשות שלה ושלך.

כמעט שכחתי לספר את הפואנטה - יומיים אחרי שהפסקתי את ההנקה הלילית (ושלושה ימים אחרי שיצאתי לחופש) הגיעה הוסת המיוחלת - אולי זה במקרה, אולי ההנקה בלילה הפריעה לי יותר בגלל ה-PMS או שאולי הגוף שלי פשוט אמר לי שהוא אינו מסוגל גם לעבוד קשה ולטפל באנשים, גם להיות אמא מניקה לפעוט וגם להתכונן להריון נוסף (אבל זו אני, וגם ככה לפי הרפואה הסינית דם זה לא הצד החזק שלי).
שתהיה שנה אזרחית טובה ופוריה @}

מסכימה עם קרוטונית.
אני יודעת שבאתר הזה המילה "גבולות" הפכה לסוג של קללה, אבל את הופכת לקורבן בשם העניין הזה. אולי צריך למצוא דרך להציב גבולות, אבל יש צורך להציב אותם אם לא נעים לך. שוב, אלה לא גבולות חינוכיים של "מותר" ו"אסור" מוחלטים, אבל גם אני הבנתי בשב מסויים שאם אני סובלת מההנקה כנראה שאגמול הרבה יותר מהר מאשר אם אני מציבה גבול במקום שלא נעים לי. הלא נעים הוא לא ממקום של: זה לא בסדר שפעוטה בגיל הזה תינק בלילה" (למשל) אלא "אמא מתקשה לתפקד עם שעות שינה כה מעטות ולכן יש צורך בשינוי". לדעתי זה ממש לא במקום להיות קורבן של ההנקה ואני אומרת את זה בתור אחת שלא מאד מזמן נפל לה האסימון בעניין הזה. היום אם לא נעים לי אני פשוט עוצרת אותה, נקודה. אם אני רואה שקשה לה או שהיא בוכה, יכול להיות שננסה שוב מחדש, לינוק בתנוחה שיותר נעימה גם לי, כן לינוק בלילה אבל בתנאים שמתאימים גם לי וכו'.
אני כן יכולה לשתף שגם אצלנו היו כמה חודשים שהיתה הנקה כל רבע שעה ופשוט שמתי לזה סוף. לא בבת אחת ולא ביום אחד, הגדלתי מרווחים בין הנקות, בהתחלה לרווח לכל שעה וחצי היה ממש קשה ומבצע, ועם הזמן זה השתנה ועכשיו היא כבר בדרך כלל מבקשת פחות, יותר כל שעתיים-שלוש ואם מעניין לה מאד זה יכול להיות אפילו חמש.
את צריכה להגדיר לעצמך מה מפריע לך, מה הדברים שקשים לך ולהתחיל לשנות אותם. הנקת פעוט לא דומה ולא אמורה להיות דומה להנקת תינוק. לדעתי היא כבר זקוקה לגבולות האלה, לפידבק הזה ממך, זה חלק מההתפתחות העצמאית שלה.

ממממ... קרוטונית, תזהירי בפעם הבאה שאת מחליפה ניק, טוב?

לא מתחברת לענין הקורבנותיות בהנקה, לא מרגישה קורבן בהנקה, של הנקה וכו'. נהנתי מאוד להניק לאורך כל הדרך. גם כשהיה קשה (בהתחלה היה מאוד קשה) לא הייתי ולא הרגשתי קורבן. בכלל, מרגישה אי נעימות עם הגישה השיפוטית. המצב מעט יותר מורכב ממה שאפשר לבטא במספר שורות. לכן גם ההמסקנות הגורפות שמבוססות על מה שנכתב לוקות בחסר.
חלמתי על הנקה לפי דרישה, פינטזתי על טנדם. עדיין מפנטזת

. לאט- לאט מחלחלת בי ההבנה שכבר אין צורך "בלפי דרישה", שזה לפעמים מתסכל אותי ומעיק. שהיא כבר לא תינוקת, היא ילדה! שזה לא תמיד כיף כמו פעם. עדיין יש את הרגעים שבהם ההנקה זה כייף של ביחד, ויש הנקות שמעיקות. זה תהליך. אני מכירה את השיטות וההסברים של הגמילה, צריכה לחשוב מה נכון לי ומתי.
חלון, תודה על השיתוף, זה מאוד עזר. ברכות לסיום הסטאז'. איך הזמן טס!

החלטתי שבינתיים אצמצם את ההנקות של אחה"צ. היא איתי, אני ערה ויש לי יותר שליטה על המתרחש מאשר במצב המנומנם. אני גם יכולה להעסיק אותה ולהסיח את תשומת ליבה מהציצי שלי לדברים אחרים. אלו גם ההנקות הכי פחות רגשיות מכולן, ולכן אני רוצה להתחיל דווקא משם. נראה לי הכי קל לביצוע. אני מניקה אותה ישר אחרי הגן (לפעמים היא מתעקשת שזה יהיה כבר באוטו, מייד לאחר הגן) ואח"כ רק פעם אחת לפני השינה ולא יותר. התחלתי לפני יומיים, בינתיים זה עובד לא רע.
כשנחזור מהחופשה בעוד שבועיים אתחיל גמילה מהנקות הלילה. צריכה להבשיל נפשית לתהליך הזה. אשמח לקרוא עוד חוויות.
תודה!

נגה בת שנה ותשעה חדשים, יונקת מאד לא מלא, אבל בהתמדה

היא מספרת לי מתי החלב טוב, ומתי הוא "לוטוף" (אני כעת בתחילת הריון אז יש שינויים), מתי "יש!" ומתי אין,
לאחרונה התחלתי לומר לה - לא עכשיו, אחרי ארוחת הצהריים או - לא עכשיו, בבוקר
להפתעתי היא קיבלה את זה בסדר גמור
היא מבקשת "לינוק" ואם זה לא נוח לי אז אני אומרת לה מתי כן,
לפעמים כשהיא ממש רוצה היא מבקשת "לינוק אשב" , שזה אומר לינוק עכשיו ולא לעשות לה בעיות...

נראה לי שלב העניין זה המוכנות שלי להתיחס לדחיית ההנקה לא כאיזו בעיה או טראומה שאני גורמת לה אלא כאל כל עניין אחר בהורות, לפעמים מתאים עכשיו ולפעמים לא.

נראה לי שלב העניין זה המוכנות שלי להתיחס לדחיית ההנקה לא כאיזו בעיה או טראומה שאני גורמת לה אלא כאל כל עניין אחר בהורות, לפעמים מתאים עכשיו ולפעמים לא.
לא ילך אצלנו. אני מהרגע הראשון שהיא נולדה התאהבתי בהנקה. יש בה המון משמעות עבורי, מעבר למשמעות בהנקת קטניה. קטניה כנראה ספגה את הענין עם חלב אם

. ציצי מקבל מקום של אהבה והערצה.
היום דחיתי אותה במהלך הערב, עם הצעות למשחקים, ריוקד משותף וכו'. כל פעם חזרה לענין הציצי, עד שהבינה שלא תקבל. בכתה וביקשתה להתנחם בחיבוק. החיבוק עזר. כל התהליך לוקח לא מעט זמן של קיטורים ובכי. ומחשבות שלי האם אני לא מונעת ממנה צורך חיוני? אין לי מושג.

כבר כמה ימים אני עוקבת אחרי השיח כאן ותוהה אם להצטרף אליו.
רציתי לספר כמה נפלא היה לראות שבני הקט (שנה ו-10) מבין לגמרי לרחשי ליבי.
רק גמלה בי ההחלטה לצמצם את הנקות הלילה, והנה הוא ישן שלושה לילות רצוף בלי להתעורר.
רציתי לספר שבחרתי בחירה ערה לא להיניק כשזה מעורר בי אי נוחות, ושבעקבות כך, בקלות מפתיעה הצטמצמו ההנקות לאלה הנוחות והנעימות לי בלבד, בלי תלונות כהוא זה מצידו של הנמען..
רציתי לספר שהוא הצליח להרדם בלי ציצי איזה פעמיים לאחרונה..
רציתי..
והנה בא היום. קמתי חולה ואומללה עם חום גבוה. סמרטוט מדדה.
הלכתי להתקלח, ובעודי במקלחת אני שומעת קריאות: 'אמא, ציצי..'
התנגבתי ושבתי למיטה. 'קצת ציצי, ואז מתלבשים, טוב?'
'טוב, אמא. עוד קצת ציצי..'
אחרי עשר דקות: 'אני קמה, טוב, קטן?'
'עוד קצת ציצי, אמא..'
'טוב, עוד קצת..'
כעבור דקות לא מעטות, נחושה קמתי מהמיטה להתלבש.
והוא בעיניים גדולות וכמהות: 'אמא, עוד קצת ציצי חמוד כזה, טוב? עוד קצת קצת חלביק בבקשה..'
נשברתי מיד, נושקת לראשו הטוב..וחוזר חלילה, ככה איזה שעה ורבע.
רק התור המתאחר לרופא שבר את מעגל הציצי המחולל..
באוטו הוא שוב ביקש ציצי, והסברתי שאי אפשר, כי אני נוהגת. הוא קיבל את זה בהבנה יחסית.
שאלתי אם הוא רוצה משהו במקום ציצי, אז הוא אמר: 'כן, נשיקה'. עצרתי בצד וחיבקתי אותו חזק ונתתי נשיקה על קצה האף.
הוא היה מבסוט ומסופק. לאורך כל המשך הנסיעה הוא שלח לי נשיקות באויר..
וכל היום הזה כולו, היה שבוי ציצי לחלוטין. אם העז מי מציצי להציץ מבעד לחולצה מיד התנפל עליו השודד כמוצא שלל רב.
נדמה לי שעד שעה זו אפשר למנות 6 שעות מצטברות לערך של ציצי לגווניו.
אני לא עסוקה בלהסביר לעצמי את פשר התנהגותו היום. ברור לי לגמרי שזה מה שהוא היה זקוק לו.
הענקתי כל כמה שיכולתי ודחיתי היכן שלא היה ביכולתי לאפשר.

אז מה שבעצם רציתי לומר, זה שזה ריקוד עדין, שנועד להירקד.
אני מוצאת את השלב הזה מרתק. יש מעבר בין תינוקות לילדות.
האפשרות לשוחח, להסביר, לנהל משא ומתן, מרגשת ומרתקת אותי וגם נוסכת מורכבות.
הם לא רק מבינים מה שאנחנו אומרים, הם גם מאוד ברורים בהבעת רגשותיהם וצרכיהם. אין דרך להסתתר.
אין אפשרות לעצום עינים או לפרש תגובות שלא כפשוטן. במקרה של הבן הפרטי שלי, גם אי אפשר לתמרן בקלות.
קל להגיע איתו להסכמות, הוא מבין עניין, יודע שיש דברים מסוכנים, דברים שאי אפשר כרגע, שיש דברים שאין, אבל אם משהו לא מקובל עליו או לא מובן לו עד הסוף, אפשר לזנוח כל רצון או ציפיה מיד.
הוא מלמד אותי שיעורים אינסוף. אני מתבוננת שוב ושוב בסדרי עדיפויות, בהשלכות לכל צעד, בבחירות.

עוד קצת קצת חלביק בבקשה..'
שלי עדיין לא עד כדי כך ורבלית, אבל הלב נמס רק מלקרוא את השורה הזאת.... מתוק!

אני מנסה להבין היכן עובר הגבול של הצורך (הפיזיו או הפסיכולוגי) שלה. ואני מודה שאני לא תמיד מבינה. אתמול היה מאוד קשה בערב. היא רצתה ציצי ובכתה. ובסוף, לאחר שפיתוי תעסוקה משותפת, חיבוקים ונישוקים לא הועילו נתתי לה. כי הרגשתי שזה אולי הצורךשלה. אני לא מנסה לנהל גמילה מסודרת של הורדת הנקות בשעות מסוימות. אני מנסה לפתוח פערים. שמחה אם הולך לי.

אני מנסה להבין היכן עובר הגבול של הצורך (הפיזיו או הפסיכולוגי) שלה

ניסית לשאול אותה?
לפעמים כשלא נוח לי להיניק מכל סיבה שתעלה על הדעת, אני שואלת אותו אם הוא ממש מוכרח ציצי עכשיו, או שאפשר משהו אחר במקום.
אומרת לו שאני מאוד אוהבת להיניק אותו, אבל כרגע זה לא נוח לי.
לא מנסה להסיח את דעתו באמצעים אחרים, או לנחש את מקומו, אלא ממש שואלת אותו, פשוט.
כמובן, במרבית מהמקרים הוא אומר: 'מאוד חייב ציצי. מאוד'.. 'קצת זה וקצת השני..'
אבל יש ולעיתים, יותר מפעם, שהוא מוכן לקבל משהו במקום (כמו באוטו למשל) לפעמים זה פיזי ולפעמים רגשי, מה שלגמרי משקף את התפלגות הצרכים השונים.

'מאוד חייב ציצי. מאוד'

לפעמים כשלא נוח לי להיניק מכל סיבה שתעלה על הדעת, אני שואלת אותו אם הוא ממש מוכרח ציצי עכשיו, או שאפשר משהו אחר במקום.
תודה על העצה היעילה. התחלתי שאול וזה בהחלט מקל. לא תמיד, אבל לפעמים היא בעצמה מציעה פעילות חילופית.
בינתיים מספר היניקות בערב ירד בצורה משמעותית. בין השעה 4 ועד השינה היא יונקת פעם אחת, מקסימום פעמיים. אני מתכוונת להתחיל גמילת לילה בשבוע הבא, לאחר שנחזור מחופשה משותפת. לא בטוחה עדיין עד כמה כוונותי רציניות. כרגיל חוששת לפגוע בה. חוששת גם שאני בעצמי לא אשן. בינתיים היא יונקת מרבית הלילה. לפעמים זה לא מפריע לי ולפעמים, בלילות שבהם היא "מטיילת" במיטה זה ממש לא נח. עוד לא הגעתי למסקנה בענין הזה. ברור לי שיש בחיבור הזה בלילה משהו מאוד חשוב בקשר שלנו ובבטחון שלה. אני בכל מקרה לא אתחיל, עד שהענין של ההנקות בצהריים וערב לא יתייצב.

ברוך רופא חולים ומחיה הבאופן. עברה עינו תקופת יובש קשה.
רציתי לעדכן. קודם כל והכי משמח- יש וסת! כבר פעמיים בהפרש של 6 שבועות. הראשונה היתה דלילה, השניה מכובדת למדי. יש!
הורדתי את מספר ההנקות בערב, כך שאני מניקה כפי שרציתי פעם- פעמיים לפני השינה. עבר ללא התנגדות נמרצת מצידה ומאוד בהדרגה, אבל היא עדיין מנסה לבקש יותר, כשלא מקבלת מוחה קצת ומאפשרת לי להציע עיסוק אחר. אם הציצי מאוד חיוני, כמו ש אורי ה כתבה פה אני מוותרת לה. בלילה אנחנו עדיין ישנים במתכונת של גישה פתוחה לציצי. אני לא מתעוררת, מה שאומר שאין כל כך גישה מצידה. לדברי פיץ היא יונקת פעם- פעמיים בלילה יניקות קצרה.
אני שמחה שהגוף שלי חזר לפוריות, זה מה שהכי הפריע לי. אני שמחה שהצלחנו להגיע לאיזון שבו טוב לשתינו. כרגע טוב לי עם מה שיש.
תודה לכן על העזרה והעצה. תודה לאוריה על הציטוטים המקסימים.
נדבר,

_יש וסת! כבר פעמיים בהפרש של 6 שבועות. הראשונה היתה דלילה, השניה מכובדת למדי. יש!
הורדתי את מספר ההנקות בערב, כך שאני מניקה כפי שרציתי פעם- פעמיים לפני השינה_
מעולה

אני שמחה שהצלחנו להגיע לאיזון שבו טוב לשתינו
@}

איזה בשורות משמחות ומרגשות.

אני שמחה שהגוף שלי חזר לפוריות, זה מה שהכי הפריע לי
אני מזדהה מעומק החצוצרה.
אצלי הדברים טרם שבו לסדרם, וזה מעורר בי הרבה אי נוחות.
כאילו מרחק מונח ביני ובין הגוף שלי, ביני ובין היכולת שלי לתת בו אמון ובטחון.
שמחה איתך מאוד. ממתינה לזמני.

הקטנה (שבקרוב תהיה ידועה כ"הגדולה") חזרה לינוק, אחרי הפסקה של 4 חודשים כשהייתי בתחילת חמישי וההנקות פשוט הרגו אותי מכאבים. איכשהו יצא שהיא מצאה את דרכה בחזרה לציצי בחודש האחרון, והאמת שאני די שמחה, כי נראה לי שזה יוריד את מפלס הקנאה העתידי. אבל מה? היא לא יונקת כמו שצריך. זה אמנם השתפר מהפעמים הראשונות שאז היא רק מצצה, אבל עדיין לא חזר להיות יניקה אמיתית(מה גם שיוצאות טיפות מועטות בלבד). זה מאד "מעצבן" את הציצי, וגורם לי לתחושת חוסר נוחות בכל הגוף תוך שתי דקות. אני מסבירה לה לפתוח פה גדול ולא ללחוץ עם השיניים, אבל היא לא ממש מיישמת. איך מלמדים אותה לינוק כמו שצריך? אולי זה בכלל ישתנה כשיהיה חלב?

אחרי הפסקה של 4 חודשים כשהייתי בתחילת חמישי
זה אומר שאת בתחילת תשיעי??? איך שהזמן טס...

אם אני כבר כאן, יש לי שתי שאלות...

שאלתי את זה כבר פעם ולא קיבלתי תשובה שסיפקה אותי. מה קורה אם פלונית בהריון (לא אני, מממממש לא) ומניקה פעוט ואז יולדת. הלא כל הרכב החלב משתנה לטובת הפיצקול, נכון? מאידך, הכמויות הן כמויות של פעוט ולא של קטינא.

אני מסבירה לה לפתוח פה גדול ולא ללחוץ עם השיניים, אבל היא לא ממש מיישמת
אם זה מנחם אותך - קורה גם אצלנו. בלי הריון נוסף ובלי הפסקה...
<צריך יועצת הנקה לפעוטות דחוף!>

אופס. נלחץ לי "הוסף לדף"
ממשיכה...
אז הקטינא מקבלת בומבה-חלב? הפעוטה מקבלת גלונים של קולוסטרום? מה בעצם קורה שם?

מה קורה אם לבתה של פלונית (הפעם זו כן אני ) יש תפיסה איומה בתכלית, מההתחלה. כל נסיון להעזר ביועצת העלה חרס. היא עולה יפה במשקל (10.5 בגיל 10 חודשים, למרות שחלה האטה משמעותית מגיל 6 חודשים) יש לה 10 שיניים, ואמה סובלת... בייחוד מהשד השמאלי המקופח. התקווה שלי היתה תמיד להגיע לגיל שבו אפשר אולי לדבר על זה, ואז קראתי את הדף הזה... האין לנו שום תקווה?

מה קורה אם פלונית בהריון (לא אני, מממממש לא) ומניקה פעוט ואז יולדת
עד כמה שאני הבנתי החלב מתאים לקטן.
אבל הכמויות לשניהם.
אצלי בהריון הייתה ירידה בכמות [וגם מחברות שהמשיכו להניק שניים אחרי הלידה שמעתי שהיה ככה] וגם שינוי בטעם. אצלנו זה הוביל לגמילה עצמית שלה [בשלב מוקדם מאד - כבר בחודש שני שלי]
אבל בעיקרון- -עד כמה שהבנתי אכן החלב מותאם לקטן. לי גם הסברו שאם אני אניק שניים תמיד קודם הקטן יונק ורק אח"כ הגדול..
למרות שחשבתי שאם הגדול ינק קודם אז הקטן יקבל את החלב האחורי השומני יותר - אבל הסבירו לי שלא. לא זוכרת את ההסבר המלא.

ולגבי 2 - גם אצלנו הייתה תפיסה איומה עד שהיא גמלה את עצמה.
אבל שיניים היו מגיל מוקדם [5 חוד' ומהר מאד היא למדה לא לנשוך...
אני השתמשתי בשיטה הידועה - כל פעם שנשכו אותי ניתקתי וחיברתי שוב וזה היה יכול להיות גם 20.000 פעם באותה הנקה אבל לא ויתרתי ואחרי תקופה די קצרה הם למדו לא לנשוך.. [גם הקטן שהתחיל לנשוך בגיל חודש וחצי בערך..]

ותקווה תמיד יש, לא?

תודה POOH. היא לא נושכת. רק תופסת בפה קטן קטן.
אי אפשר להחזיק אותה קרוב, היא מיד מתרחקת, מותחת עם הפטמה עדיין בתוך הפה. לא נעים לה כשהפטמה עמוקה, לא משנה מה וכמה ניסינו.
שוין, שרדנו 10 חודשים, מה זה כבר עוד 15 שנה? (היא תגמל עד אז, לא?)

שוין, שרדנו 10 חודשים, מה זה כבר עוד 15 שנה? (היא תגמל עד אז, לא?)
אמרתי לך - תמיד יש תקווה..

אני בהריון שני עם ילדה בת שנתיים שעדיין יונקת. לאחרונה זה הפך להיות מאוד כואב. זה מזכיר את רפלקס ירידת החלב של הימים הראשונים- הכאב בלתי נסבל בחצי דקה ראשונה ואח"כ נרגע. כואב מאוד בציצי שמאל, ימני משום מה פחות. אין פצע על הציצי, ויש לה אחיזה טובה, לא זאת הסיבה. האם יש מה לעשות? אני לא רוצה לגמול אותה, האם יש משהו שמפחית את הכאב? ולמה כואב כל כך?

סיגל,
לגבי הכאב- זה שכיח מאוד בהריון. נדמה לי שזה בגלל שהפטמות נהיות רגישות מאוד.
מה שיכול לעזור הוא להרפות את הגוף ולנשום. (כמו שמישהי כאן כתבה פעם (מצטטת בערך)- מה שהופך הנקה ממעיקה למעניקה הוא נ' אחת- נשימה

).
זה יכול אפילו להיות אימון טוב ללידה- מבחינת ההתמודדות עם הכאב.

תודה אישה שמחה. כמה זמן זה ימשך? אני רק בתחילת ההריון, זה יהיה ככה עד הסוף? ולמה ציצי אחד כואב תופת והשני כמעט לא כואב? אם זה רגישות של פטמות זה לא אמור לעבור במהלך ההנקה, נכון? זה דומה יותר לרפלקס שיחרור החלב, מתחיל מייד כשהיא מתחברת ונמשך רבע- חצי דקה ואז נרגע.

סיגל- לגבי משך הזמן- אין לי מושג. גם לא יודעת למה ציצי אחד כואב והשני לא.
רק יודעת שמה שאת מתארת שכיח מאוד, גם מנסיוני ומנסיון של אחרות, וגם קראתי ספר של לה לצ'ה על הנקת צמד (שכולל גם מידע על הנקה בהריון), ושם היא התייחסה לזה כאל בעיה נפוצה מאוד.

זה אומר שאת בתחילת תשיעי??? איך שהזמן טס... זה אומר שאני בסוף תשיעי, והיא יונקת כבר איזה חודש...
בכל מקרה אני רואה שהשאלה שלי נדחקה, אז אם בכל זאת יש מישהי שיכולה לתת איזשהו מענה , אשמח.
בקיצור: בת שנתיים, חזרה לינוק אחרי הפסקה של 4 חד', לא יונקת כמו שצריך ומעצבנת לי ת'ציצי. האם יש סיכוי לשיפור?

בת שנתיים וחצי, חולה.
כל היניקות שלה היום היו מלוות בתקתוקים תכופים (כאלה שמעידים על תפיסה לא טובה).
היא טוענת שיוצא חלב אבל היא מסטולה, לכי תאמיני לה.
אני מבקשת ממנה בכל פעם לפתוח פה גדול, היא פותחת, ומתקתקת.
יכול להיות שהכל בסדר? יכול להיות שהיא שכחה איך יונקים? יש משהו שאני יכולה לעשות בשביל להפסיק את התקתוקים?

אולי האף שלה סתום והיא נושמת דרך הפה תוך כדי היניקה?
אם היא נותנת מספיק פיפי לא הייתי דואגת.
תרגישו טוף

יש לנו מקרה שלא נתקלתי בשכמותו (אנחנו הולכים על מקוריות).
הבן הקטן שלי יונק מלא, בן 7.5, גדול מתפתח יפה והכל, אבל מה-
מוכן לינוק רק כשאנחנו שוכבים במיטה, ולא רק זה, אלא שכשאנו מתמקמים
הוא יונק כמה יניקות ואז עוזב את הציצי ומתחיל לזחול באטרף ולפעמים בבכי
ואני צריכה להחזיר אותו שוב לציצי, וחוזר חלילה עד שהוא נרגע ונרדם
או עד שהוא שבע.
הייתי אומרת- נו טוב, ככה טוב לו, אלמלא היה נהיה לי כבר כבד למשוך אותו אל הציצי בשכיבה
וגם ההנקה בשכיבה מסרבלת את החיים עם עוד ילד קטן בן כמעט שלוש בבית.
גם מחוץ לבית אי אפשר להאכילו!:-P
רעיון, מישהי?|רעיון|
תודה

שלום לכולם
שאלה לי, התינוק שלי בן שבועיים וסובל מרפלוקס כשהוא מעלה גרה הוא משתנק כאילו זהנכנס לו לקנה הנשימה (האם זה אפשרי?) ובכלל כל הזמן נראה שהוא סובל ומוציא קולות של עצירות. יש למישהו ניסיון עם מצב כזה?
אשמח לכל הצעה או הכוונה
בברכה מאיה

החלטתי סופסוף לשתף בבעיה שנמשכת כבר איזה שנה ורק הולכת ומחמירה ואני לא יודעת מה לעשות.
הבת שלי עכשו בת שנתיים וחודשיים. אחרי שנרדמת בצהריים בנהקה משחררת את הפיטמה וממשיכה לישון עוד כחצי שעה - שעה ואז מתעוררת ואני חוזרת להניק אותה. ואז, זהו, אין יותר שחרור פיטמה ואני תקועה. לני שנה הייתי מעבירה למנשא גב וממשיכה בענייני אבל מאז ההריון חדלתי עם זה זה. הייתי מחפשת את המומנטום הנכון לשחרר ומצליחה. אבל לאחרונה זה פשוט לא הולך. היא לא משחררת. וזה מעצבן ברמות שלא יאמנו. אם אני נרדמת איתה, ניחא, אבל אם אני לא רוצה לישון אני נשארת מרותקת למיטה. אז התחלתי להניק אותה מול המחשב, אבל זה כל כך מעצבן, המחזוריות של יניקה כל כמה שניות, במיוחד עם הרגישות של הפטמות בהריון שכרגע נכנס לשלביו האחרונים (בהריון הקודם גם, רגישות בפטמות רק לקראת סוף ההריון).
אם נותר על הנקת הצהריים שתינו נפסיד מנוחת צהריים ששתינו מאוד זקוקות לה.
אנא הושיעו!

שנ"צ של חצי שעה שעה נשמע לי מספיק בהחלט לגילה, לא הייתי יוצאת מגדרי כדי שתישן עוד.
בימים שמתאים לך לישון איתה פשוט תרדמי איתה, בימים אחרים מציעה פשוט לשחרר, ולאפשר לה לבחור אם לקום או להמשיך לישון בלי פטמה בפה.

כשנשבר לי ואני משחררת היא עוד ישנה לגמרי, רוצה להמשיך לישון, רק שיתנו לה את הציצי לעזאזל... ואז היא מתעוררת בוכה ומתחננת לציצי ולא חייכנית ורעננה כמו אחרי שעתיים שנ"צ.

יש פה עניין של החלטה שלך, מה יותר חשוב לך- שנת הצהריים, או הפסקת היניקה בשלב הזה?
אני בהחלט מכירה את המצב בו כשמפסיקים להניק בצהריים, הולכת השינה הזו.
אגב, בגיל כזה אפשר לדבר איתה, לשים לה גבול כשזה כבר לא מתאים לך. גם במחיר של מחאה שלה לזמן מה, עד שתבין שגם אמא שלה אדם נפרד וזכותה להחלטות משל עצמה.
אני מדברת לגמרי מנסיון- בני בן שנתיים ו-8 וגמני בהריון ולא הכי נעים לי להניק כל הזמן. אז הוא מתרגל לכך שאני לא מסכימה בסיטואציות מסויימות, ומפסיקה אותו כשזה כבר לא מתאים לי. ואם אני רוצה/ צריכה לקום מהמיטה והוא עוד רוצה לינוק, זה באמת לא פשוט לו...ועדיין, זה עובר.

תודה למגיבות,
אני אכן בתהליכי צמצום הנקה רק לזמן השינות (כבר כמה חודשים...). לפעמים מקבלת ולפעמים קשה לה מאוד והיא מתחננת "אמא אמא" בלי אפילו להגיד מה היא רוצה כי היא יודעת שאני לא מעוניינת. במקרים כאלה אני ממש מרחמת עליה ומאפשרת לה לינוק כי מה היא אשמה. להרגשתי יש לה עוד צורך יניקה אדיר (ומוצץ היא לא לוקחת בחיים), הרבה מעבר למה שאני בכלל מסוגלת לספק ולפעמים אני חושבת, למה זה טוב כל ההנקה ההמושכת הזאת אם הצרכים שלה עדיין לא נענים.
אבל בקשר לשנ"צ דיבורים לא עוזרים ולא יכולים לעזור. לאחרונה ניסיתי להגיד לה "אחרי שאת נרדמת תשחררי" והיא מסכימה (ואכן בסיבוב הראשון משחררת) אבל כשהיא שרויה בשינה עמוקה היא זקוקה למציצה הזאת ומי בכלל זוכר את השיחה עם אמא.
אני תוהה גם, הרבה פעמים אומרים פה באתר "כשהילד נצמד להיצמד חזרה עד שיעבור לו". זה יעבור או שאני בעצם מקבעת הרגל? כלומר, ברור שמתישהו בשנים הקרובות זה יעבור, לא זו השאלה. אם היא מתרגלת לאפשרות של לישון ככה אז היא כבר לא תוכל אחרת. והיא צריכה את השנ"צ. חצי שעה ממש לא מספיק לה. ועוד חודשיים נכנסת עוד יונקת לתמונה...

כשהיא שרויה בשינה עמוקה היא זקוקה למציצה הזאת
ממש לא! כשילד ישן שינה עמוקה הוא לא יבצע תנועות מציצה. אם היא מוצצת מתוך שינה סימן שהיא כבר לא מצליחה להכנס לשינה עמוקה. לדעתי היא בשלב של ויתור על שנ"צ- הגוף שלה כבר לא מספיק עייף כדי לישון יותר משעה, אבל גם לא רגיל להסתדר עם פחות משעתיים; היא רוצה להמשיך לישון אבל מתעוררת ולמעשה לא מצליחה לחזור ליותר משינה שטחית, ולכן היא צריכה את המציצה.
מנסיוני השלב הזה די בלתי נמנע, לא משנה מה תעשי. השלב הבא יהיה שגם עם הציצי היא לא ממש תצליח לישון, ואחר כך שבכלל לא תצליח להרדם אפילו שתהיה עייפה נורא. במקביל זה יקדים את שעת השינה בערב, שזה משהו שכדאי לעודד כדי שתישן יותר בלילה ויהיה לה כוח להסתדר עם שנ"צ קצר יותר ביום.

לגבי הגבלת הנקות- אם ההנקה מתוך שינה כל כך מציקה לך, או דווקא זו ההנקה שצריך להוריד, ולא ההנקות בזמן ערות?

מממ... מעניין, אני אחשוב על זה.
אם אני ישנה זה לא מפריע לי להניק. אם היא ישנה ואני לא אז מאוד מפריע.

מה שהתזמורת אמרה.
והיא צריכה את השנ"צ. חצי שעה ממש לא מספיק לה. ועוד חודשיים נכנסת עוד יונקת לתמונה...
עוד חודשיים היא תסתדר נהדר עם חצי שעה...

או לחלופין יהיה לה כ"כ מעניין/משעמם שההרגלים שלה ישתנו שוב.

אם אני ישנה זה לא מפריע לי להניק. אם היא ישנה ואני לא אז מאוד מפריע.
אולי תבחיני בין ההנקות לא לפי שינה או ערות (שלה) אלא לפי מפריע/לא מפריע לך. אין טעם בעיני להשאיר דווקא את ההנקות שמוציאות אותך מדעתך, כי אז את רק מנסה להתחמק מהן. כלומר לקבוע מתי את מניקה ומתי את מסרבת יותר לפי מה שמתאים לך באותו רגע ולא לפי כלל קבוע.

עוד חודשיים היא תסתדר נהדר עם חצי שעה...
אוי, זה יהיה חבל מאוד. המשמעות היא שהחצי שעה הזו תהיה כל ההפוגה שלי במהלך יום עם שתי ילדות....

כלומר לקבוע מתי את מניקה ומתי את מסרבת יותר לפי מה שמתאים לך באותו רגע ולא לפי כלל קבוע.
קראתי פעם משהו שקרוטונית כתבה ונשמע לי מאוד הגיוני: שחשוב שההנקות שיורדות לא יהיו שרירותיות לפי מה שמתאים באותו הרגע, כי אז הפעוט לא יכול להבין למה הוא נדחה. חשוב שיהיה הגיון שאפשר להסביר אותו לפעוט בעקביות בקשר להנקות שיורדות. מלבד זה אני באמת מעדיפה להניק רק סביב השינות ולא ככה פתאום באמצע היום

שחשוב שההנקות שיורדות לא יהיו שרירותיות לפי מה שמתאים באותו הרגע, כי אז הפעוט לא יכול להבין למה הוא נדחה.
אני לא יודעת...
לדעתי מנקודת המבט של פעוט בן שנתיים רוב ההחלטות שלנו הן שרירותיות.
יותר מבלבל בעיני להגיד לפעוט שבמועד איקס הוא יכול לינוק, ואז לנסות להתחמק ולסרב...
העקביות קיימת בכל מקרה; את יכולה להסביר שעכשיו לא יונקים כי כואב לאמא, או הציצי נח, או כל הסבר שמתאים לדעתך.

דוקא יש דברים שהיא מבינה טוב מאוד. למשל היא יודעת שלא יונקים מחוץ לבית כי אמא לא רוצה שיראו לה את הציצי. כבר בטח יותר משנה שזה ברור.

שלום!
אני מקווה שכאן אמצא תשובה מהירה (ומרגיעה?)

ביתי בת שנה וחצי
יונקת לפי דרישה , לפחות 4 פעמים ביום, רזה , לא מתה על מוצקים

בימים האחרונים ממש נראה שהחלב שלי נגמר. אין לי הסבר אחר

-
היא יונקת ויונקת ומתחילה להתעצבן ולאמר "עוד! עוד!" והשד ריק , פשוט ריק
היא עוברת משד לשד ומנסה לינוק ואין כלום או שיש מעט מאוד
במהלך היום זה טיפה פחות "בעייתי" כי אני יכולה להציע לה דברים אחרים לאכול או להסיח את דעתה אבל לפני השינה (נרדמת מיד אחרי הנקה בלבד) ובמהלך הלילה אי אפשר להציע משהו אחר או להסיח דעת ואז היא פשוט מתעצבנת , מתחילה לצבוט את השד ודורשת "עוד!!"

יכול להיות שהחלב ככה פתאום נגמר\מתמעט בצורה קיצונית ??
מה עושים?
אני עוד לא מוכנה לגמילה , ונראה שגם היא לא...

לא, אני לא בהריון
קיבלתי מחזור ראשון (מאז הלידה) לפני חודשיים , ואחריו עוד אחד כעבור 3 שבועות, אז חשבתי שזה התמעטות זמנית ותכף יחזור למצב הרגיל אבל זה רק הולך ומתמעט

מוזר.
אפשר לבדוק תיפקוד של בלוטת התריס. מקבלים הפניה לבדיקת דם מרופא המשפחה.
אפשר לנסות להיכנס למיטה ל-24 שעות, לאכול, לשתות, לנוח ולהניק כמה שיותר. זה ריאלי במצבך? את יכולה לגייס בני משפחה/חברים שיעזרו לך לנהל "יום שפעת" שכזה? אם גם טיפול שכזה לא עוזר, חוזרת להצעה הקודמת.
בהצלחה

קודם כל אקבע תור לבדיקות דם באמת.
24 שעות מנוחה לא ממש אפשרי כי אנחנו די ברוטינה שקשה לשנות אבל אנסה ליישם לפחות חלקית , כשההורים שלי יהיו פנויים יותר...

זה לא משהו שקורה סתם ככה?
אין מקרים בהם פשוט פתאום "נגמר החלב"?

ותודה רבה על התשובה המהירה

החלב נוצר כתוצאה מפעילות של הורמון הפרולקטין, ולפי הכלל שככל שיש יותר ביקוש, והשד יותר "מרוקן", הגוף מייצר יותר.

לא נשמע שיש בעיה בביקוש - התינוקת יונקת, ואם ינקה עד עכשיו סימן שהטכניקה תקינה.

הפרולקטין לא מפסיק להיות מיוצר סתם ככה. צריך שתהיה סיבה הורמונלית: הריון, מחזור, ביוץ, תת-פעילות של בלוטת התריס. אלה הסיבות העיקריות. ומחזור/ביוץ/הריון לא "מעלימים" אותו בצורה דרסטית - הריון כן, לפעמים, אבל רק בשליש שני.

ליישם חלקית - גם טוב... אבל ליותר מ-24 שעות

נסי להוריד מעלייך כל מה שלא הכרחי.