בלוג הריון חצוף

[אנונימי]

[spoiler=כל ההתחלה - סיפור ארוך ועצוב]
מכיוון שהתלבטתי רבות אם לחלוק את מצבינו המחורבן עם העולם אני אודה לכל מי שלעולם לא יהיה במצב הזה פשוט לדלג הלאה לדפים אחרים. אני יודעת שיש לך הרבה מה לומר אבל אני מזכירה שזה [b]דף בלוג[/b] ואם הנושא לא נוגע לך אישית, לא היית שם ולא תהיי/ה - יהיה לי בריא יותר בלי להתעצבן ממך. תודה.


[hr]



[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-09T06:04:53):
שלום וברכה,

המופלאה הראשונה שלי (המוזנחת) בת 8.
שמש וכוכבים בת שנתיים פלוס.
עכשיו אני בהיריון - שרצוי בעיקר רק על ידי.
עוד חודש אני בת 43.
אני באמצע הקמת עסק קטנטן של תכשיטי חרוזי זכוכית שאני מייצרת.
בעלי מרוויח בקושי אלף ש"ח בחודש.
אנחנו נתמכי הורים כבר שנים.
אמי אלמנה מאז שהייתי פעוטה והיא לא במצב כלכלי טוב. למרות זאת היא תמיד עזרה לי ולאחותי, שמסתדרת קצת יותר טוב ממני.

כמובן שכולם חושבים שזה ממש חצוף מצידינו - כלומר מצידי בעיקר - להביא עוד תינוק לעולם במצב כזה.
זה היה חצוף מבחינתי גם עם המופלאה המוזנחת, שאז היינו במצב כזה פחות אלף ש"ח.
זה היה חצוף מבחינתי גם עם שמש וכוכבים - ואנחנו לא מצטערים לשנייה.
אז אני ממשיכה בדרכי החצופה והאגואיסטית מסתבר - ואין לי תשובות למה, מלבד העובדה שאני מרגישה שאני עושה את הדבר הכי נכון בעולם, בשביל התא המשפחתי הקטן שלנו.

בהתחלה חשבתי שמפני שיש לי כאבים איומים זה היריון לא טוב, אבל, טפו=טפו=טפו, הכל בסדר. אז אני מקווה שהוא יצליח להחזיק עד הסוף ובשבילי הוא בגדר ניסים ונפלאות.

עדיין לא סיפרנו לאף אחד. אני ממש מפחדת מהתגובה המשפחתית בשני הצדדים. אני חושבת שאני אשתוק עד שכבר אי אפשר יהיה להסתיר את הבטן. אני די מפחדת מאנרגיות שליליות. העניין הוא שאצלי הבטן מתחילה לצאת ממש בהתחלה, אז יש לי עוד מעט שבועות עד שהעניין יתגלה.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-08-09T07:03:02):
למה מוזנחת? בת שלך. את מכנה אותה ככה - והיא הופכת לכזו.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-09T07:13:13):
המופלאה הראשונה לצערי מוזנחת, מוזנחת. לאמא אין זמן בשבילה. שמש וכוכבים השתלטה על אמא.

מאז ההיריון, שנקלט למרות ההנקה המלאה, שמש וכוכבים לא יורדת לי מהציצי לא ביום ולא בלילה.
אני מתחילה להרגיש כמו עז שבועטת בגדי שלה. כואב לי, מציק לי, דיייייי!!!!! והיא מודיעה 'רק ציצי של אמא!' 'הוא חמוד, אני חייבת לאכול אותו'. אני המוצץ שלה מול הטלויזיה. כשאני מתעצבנת מדי היא מבקשת לשבת עלי ומסתפקת בזה וחיבוקים.
גם הצעות לעיסוקים מעניינים מתקבלות בברכה, אבל לא תמיד יש לי כח או מח לזה.
הלילות ממש נוראים. רק היום היא סוף סוף ישנה מ-3:00 עד עכשיו. אולי מפני שאני לא במיטה?


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-08-09T20:13:35):
[u]אולי מפני שאני לא במיטה?[/u]
הגיוני...

קבלי (()) הזדהות. אני כבר בת 43, הגדולה שלי כמעט בת 8, והקטן כמעט בן 3.
האם ההריון מפריע לך לקדם את העסק שלך?

אגב, את יכולה לספר עם הקדמה. למשל: אני רוצה לספר לכם משהו, אבל אני מודיעה לכם מראש שרק תגובות אוהדות יתקבלו. אין לכם אופציה להגיד משהו נגד, אז תתכוננו.
עוד דבר: את יכולה להגיד שזה היה בטעות (מה, לא ככה?), אבל את נגד להרוג עוברים בריאים רק בגלל מחסור בכסף P-:
<אני אגב בעד זכות האם לבחור בהפלה, אבל גם בעד זכות האם להביע דיעות קיצוניות להגנה עצמית>


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-10T07:46:24):
[u]האם ההריון מפריע לך לקדם את העסק שלך?[/u]
בינתיים עוד לא ממש. אבל אני מאוד מאוד עייפה ואם עד עכשיו עבדתי בלילות רק, כששמש וכוכבים ישנה, הרי עכשיו אני ממש גמורה אחרי 21:00.
וגם יש לנו עוד פרוייקט שמצריך עבודה פיזית וקצת לחץ שזה ממש נראה לי שירד מהפרק. ודווקא זוגי בנה על זה שנוכל להתפרנס ממנו.

[u]את יכולה להגיד שזה היה בטעות[/u]
לא, זאת לא היתה טעות. זה היה מתוכנן על ידי לגמרי. זה היה מחושב ורצוי ואפילו הצליח בקלילות למרבה המזל והתדהמה.
אני באמת לא בעד להרוג עוברים בגלל מצב כלכלי, אם כי אני חטאתי בזה בגיל 18, כשהשכל שלי היה בן 12 בערך.

האמת, יכולים להגיד לי, מה, לא שמעתם על אמצעי מניעה??? איזו מין טעות זאת?????

זה לא שאין לי לפעמים מחשבות איומות ונוראיות על מה שעלול לקרות לנו - כלכלית, פיזית ונפשית - אבל אני מעיפה אותן ממני וחושבת רק על הצדדים החיוביים של המצב - שלשמש וכוכבים יהיה עוד מישהו לחבק ולנשק ולשחק, שהמופלאה הראשונה תהיה שמחה שיש תינוק כמו שרצתה, שאבא גם ירוויח מזה, אפילו שזה נראה לו כרגע כסוף העולם.
אני יודעת שתהיה תקופה של שנתיים-שלוש מאוד מאוד קשות - ואולי אפילו יותר קשות ממה שאני מעלה על דעתי (בררר.. זה בהחלט מדכא!) אבל אני חושבת שבעיקרו של דבר זאת תהיה שמחה גדולה - אפילו שאין לי מושג איך נעשה את זה.

אני מאוד חוששת שניסים ונפלאות ירגיש לא רצוי ואז, לא עלינו, הוא יוותר עלינו.
לפחות הרופא שלי מבסוט מהעניין. :-)


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-10T07:48:16):
נראה לי שאם אני אספר עכשיו לאמא שלי היא תיכנס לדיכאון סופי.


[b][po]עין הסערה[/po][/b] (2005-08-10T08:20:15):
>לא מסוגלת לקרוא את הכינוי "מוזנחת" לבת הגדולה שלך<
>הולכת מפה<


[b][po]אמא לביאה[/po][/b] (2005-08-10T08:56:42):
מזל טוב על ההריון
גם לי מאוד צורם הכינוי שבו בחרת לבת שלך.
תארי לעצמך אותה בעוד שנים קוראת את הדף הזה.
איך לדעתך היא תרגיש? איך היא מרגישה היום? האם היא באמת מוזנחת? את חושבת שזה עושה לה טוב?
יעשה לה טוב לדעת שאמא שלה ידעה את זה ולא עשתה דבר פרט מלהכיר בכך?
או שאולי את כן עושה?
[u]מוזנחת, מוזנחת. לאמא אין זמן בשבילה. שמש וכוכבים השתלטה על אמא.[/u]
מאוד צורם לי המרחק הרב בין שני השמות שבחרת לשתי בנותייך.
יש סיכוי שתסכימי להחליף את הכינוי שלה?
סליחה אם הגזמתי....


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-10T16:09:23):
נו, טוב. אני כנראה לא כ"כ רגישה לקטנות כמו כמה אנשים פה. אז אני מבקשת סליחה אם דרכתי למישהו על היבלות.
האמת, שמה שמדבר מגרוני זה כמובן המצפון הרע שיש לי על זה שאני לא מקדישה לה מספיק.
אולי ירגיע אתכן לדעת שאנחנו ביחד בבית כל היום והיא ישנה לידי ושהיא ואחותה אוהבות עד אין קץ?
אולי תרגיע אתכן העובדה ש-6 שנים היא היתה צמודה לאמא, מהן כמעט 5 שנים לציצי של אמא?

אז כמובן אני משתדלת לבלות איתה קצת יותר ממה שעשיתי בשנתיים האחרונות, למשל להתעניין יותר לעומק בדברים שהיא עושה ולצפות איך היא עושה. וכמובן שאני תמיד בהקשבה מלאה אליה מתי שהיא רק צריכה אותי, בשביל זה אני אף פעם לא הייתי עסוקה מדי.
אבל בכ"ז יש את ענייני האוכל המסובכים, וענייני ההיגיינה המסובכים עוד יותר, והחפיפה והסירוק והחדר המבולגן בצורה איומה שלה, שאין לי כח לסדר כל פעם.
אבל האמת שהדברים האלה היו גם קודם, לפני ששמש וכוכבים נולדה.

ואין מה לעשות, שמש וכוכבים היא שמש וכוכבים - אין על זה ויכוח. זה לא מוריד מערכה של [b]המופלאה הראשונה[/b] שלי - כינוי טוב יותר???? שהיא יודעת שאמא מעריצה אותה קשות.
טוב, אז אשאר עם הכינוי הזה ולכולנו ירווח. תודה.


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-08-10T20:40:25):
_אני באמצע הקמת עסק קטנטן של תכשיטי חרוזי זכוכית שאני מייצרת.
בעלי מרוויח בקושי אלף ש"ח בחודש.
אנחנו נתמכי הורים כבר שנים._

האם זה דף תמיכה במצב נתון, או שאת מנסה גם לחשוב על פתרונות?


[b][po]עין הסערה[/po][/b] (2005-08-10T20:41:12):
תודה {@
(במאמר מוסגר, חשבתי אחר כך שהמילה "מוזנחת" באמת דורכת לי על יבלות אישיות. נכתבים כאן באתר המון דברים שערורייתיים, שלא מקפיצים אותי ככה)
[u]וכמובן שאני תמיד בהקשבה מלאה אליה מתי שהיא רק צריכה אותי, בשביל זה אני אף פעם לא הייתי עסוקה מדי[/u]
בשבילי, זה הפרמטר הראשון והכי חשוב.

ולעניין ההריון, האם את קוראת לדרכך "חצופה ואגואיסטית" כי אתם נתמכים ע"י ההורים? אם בעלך היה מרוויח 5000 ש"ח במקום 1000 ש"ח, והייתם מסתדרים, איך היית אז קוראת לדרך שלך?
האם ההורים שלך נהנים מהנכדות להם?


[b][po]לא מבינה אותך[/po][/b] (2005-08-10T21:02:33):
גם אני התחלחלתי למשמע השם הקודם שבחרת ואני שמחה על השינוי, למרות שנראה לי שעשית את זה רק כי התלוננו וזהו הרי דף " תתמכו בי ותלטפו אותי למרות ההחלטה המטופשת שעשיתי"... שיוצאת מדברייך שלך! זה לפחות מה שאני קולטת!
גם עצם זה שאת קוראת לעצמך חוצפנית ולבלוג שלך- מראה על איזשהם יסורי מצפון.
בכלל לי נראה בהתחלה שאת אומרת אני שלוכית שלא שמה על הבת הראשונה המוזנחת שלי, ועכשיו אני יוצרת בקרוב עוד מוזנחת, כי הרי ניסים ונםלאות תשתלט שוב על אמא ותוריד עכשיו את שמש לדרגת מוזנחת... אבל מה אני יעשה, ככה יצא וזה מה שבא לי לעשות, ועכשיו תתמכו בי.
לידיעתכם הנקתי עד גיל 5.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-10T21:50:01):
_ולעניין ההריון, האם את קוראת לדרכך "חצופה ואגואיסטית" כי אתם נתמכים ע"י ההורים? אם בעלך היה מרוויח 5000 ש"ח במקום 1000 ש"ח, והייתם מסתדרים, איך היית אז קוראת לדרך שלך?
האם ההורים שלך נהנים מהנכדות להם?_

בדיוק. אם זה היה ככה הייתי קוראת לדרכי דרכי וזהו.
אמא שלי מטורפת על הילדות אבל כשסיפרתי לה היום על שכנות וחברות שילדו עכשיו היא אמרה 'מי צריך את זה בכלל' ושבכלל למה להביא ילדים לעולם הזה שהוא רק סבל.

גברת [po]לא מבינה אותך[/po] - אני שמחה שההחלטות שאת עושה בחיים שלך כולן חכמות. אני לא קוראת להחלטה שלי להביא ילדים לעולם מטופשות. אולי כדאי שתזמיני טכנאי אנטנות.
בוודאי שיש לי יסורי מצפון, כל הכבוד לך שהצלחת להבחין בכך.
הדף הזה הוא לא דף ליטופים. זה דף [b]בלוג[/b] - תיאור מצב מסויים שיכול לקרות בחיים ואם הוא קורה לי אני מניחה שהוא קורה לעוד אנשים - לך כמובן זה לא יקרה.
זה דף להירהורים בנושא - ואני לא מזמינה שפיטה מצד אף אחד.
אני גם בטוחה שלא הזנחת את ילדך הראשון כשהשני הגיע והיית מסורה לשניהם באותה המידה - מה טוב לך. כנראה השלמות ממני והלאה.
את צודקת שאכן ניסים ונפלאות י/תשתלט על אמא וי/תוריד את שמש וכוכבים לדרגת מוזנחות מסויימת. אני לא מצפה למחיאות כפיים. אם יש לך עיצות מועילות בנושא - בבקשה, זה המקום. אולי תחלקי עמי את נסיונך המוצלח בנושא?
הסיגנון שלך לא מקובל עלי, תחסכי אותו ממני. תודה.


[b][po]לא מבינה אותך[/po][/b] (2005-08-10T22:51:20):
טוב סליחה על הסגנון, ואני מתנצלת בכנות על המילים הבוטות קצת.
אני מודה שהתחממתי, דרכת גם לי אולי על יבלות ולא עשיתי עריכה לדברים. אבל עכשיו אני באמת כן רוצה להבין אותך בלי לפגוע.

[list=1]
[*] לא ברור לי כיצד את מרגישה יסורי מצפון כפי שציינת כשאת אומרת שזה לא קרה במקרה, אלא החלטה ברורה מראש. אז יש לך יסוריי מצפון על ההחלטה הזו? זה פשוט לא מסתדר לי עם תוכנם של הדברים.
[*] אני מבינה שזה דף בלוג, ולא דף ליטופים אבל מדברייך מרגיש לי שאת קצת רוצה לחפות על החלטה שגויה בעזרת הקוראים התומכים כאן, שתמיד יהיו בינהם אלה שאוהבים ונותנים לאחרים בלי גבול, ואני בטוחה שהם אנשים מקסימים ומעריצה אותם על כך. וגם חושבת שטבעי הדבר שתחפשי תמיכה, רק צרם לי נורא הטון בו את אומרת את הדברים... אני הרגשתי מין זלזול כזה של ככה אני וככה זה, ולא רוצה לרגע לחשוב על מה עשיתי, רוצה כאן במה...
[/list]
וכן, יש לי גם בת מוזנחת. נו, מה לעשות ..לעזאזל הכל, אני עושה עוד תינוקי, ואם גם השניה תהיה מוזנחת אז שוב ככה זה וזהו.

תקני אותי אם אני טועה. ואולי ספרי עוד קצת על ההחלטה שלך, אולי אפשר יהיה יותר להבין ממה היא נובעת..

באשר אליי- כן, אני מודה שלחצת לי כאן על כפתור כואב. אני לא אומרת שכל ההחלטות שעשיתי בחיי שלי מושלמות, ברור שלא, אך היו לי ויש לי חברות שמזכירות לי את הדיבור שלך, ואני רואה את ילדיהן המוזנחים וזה כואב.. וזה קשה לומר דברים לחברות, וכמובן שאני מנסה בכל מאודי לא לשפוט אותן ולהיכנס להן ללב, להבין את השק שהן סוחבות בחיים האלה ולתת להן את התמיכה.. אולי נועדתי להבין אותן דרכך..
אני מצטערת אם התנפלתי עלייך. אני מנסה בכנות עכשיו להבין ובלי להתנפל.


[b][po]יוחננ ית[/po][/b] (2005-08-10T23:51:09):
[u]ואולי ספרי עוד קצת על ההחלטה שלך[/u]
אולי תספרי עוד קצת בכלל. קראתי את הבלוג, ורציתי להגיב, אבל האמת היא שלא כל-כך הבנתי. צורת הכתיבה שבה בחרת לספר את הסיפור שלך היא קצת לקונית, הייתי צריכה לקרוא את דברייך כמה פעמים כדי להבין במה מדובר. אין לי שום כוונה להעליב אותך, אני פשוט לא מוצאת ניסוח מוצלח יותר.
אז אולי תתחילי שוב מההתחלה ותספרי מה קרה ומה קורה. אשמח מאוד אם תסכימי. {@


[b][po]יוחננ ית[/po][/b] (2005-08-10T23:52:41):
[u]כמובן שכולם חושבים שזה ממש חצוף מצידינו - כלומר מצידי בעיקר - להביא עוד תינוק לעולם במצב כזה.[/u]
[u]עדיין לא סיפרנו לאף אחד.[/u]

שוב אני :-) הנה דוגמה. את כותבת שכולם חושבים שזה חצוף שאת שוב בהריון. אבל את גם כותבת שעוד לא סיפרתם שאת בהריון. ??? הכוונה אולי למה שהיה עם ההריון הקודם?
ושוב סליחה שאני לא מבינה...


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-11T00:30:09):
אני אנסה לסדר קצת את חוסר ההבנה הזה. אולי פשוט כדאי שמי שלא נמצא במצב הזה לא יכניס את הראש שלו לכאן, כי אני רואה שזה גורר חוסר הבנה מעצבן.

אני למשל לא מבינה איך אפשר להמנע לפעמים מיסורי מצפון למרות ששלמים עם החלטות שעושים.
בחיים קורה שעושים החלטה שלמרות שהיא נכונה ומתאימה נובעים ממנה דברים שונים ממה שהבן אדם מתכנן או מבין או יודע איך להתמודד איתם.

ההזנחה שלי הבת שלי היא לא האישו כאן. זה שזה כתוב בשורה הראשונה זה חלק מתיאור המצב המחורבן כולו.
נראה לי שהקונוטציות שלי להזנחה הן לא הקונוטציות שלכם.
אולי אתם תסבירו מה לדעתכם זו ההזנחה שאתם מדברים עליה.
מבחינתי, ילד מוזנח ברגע שנולד לו אח שהוא יותר קטן ממנו ודורש את רוב תשומת הלב ההורית. זו ההזנחה שאני מדברת עליה.
אני אשמח אם תראו לי אמא שאצלה זה לא ככה - ממה שאני מכירה, הילדים כ"כ מוזנחים בדר"כ שזה באמת לא משנה אם הם ראשונים או אחרונים, האמהות בינכה לא נמצאות איתם.
אני לפחות נמצאת איתן 24 שעות. וגם אבא נמצא איתן 24 שעות. כך שתמיד דרישותיהן נענות.

תספרו לי איך אתן לא מזניחות את ילדיכן הראשונים, או השניים, או השלישיים זה מאוד יעניין אותי לשמוע ואולי אוכל ללמוד משהו.

אבל בעיקר אני קוראת לה מוזנחת משום שהיא לא מתרחצת, לא חופפת, לא מסתרקת ותמיד לא יודעת מה היא רוצה לאכול ולי אין כח לרדוף אחריה, לשכנע ולשחד כמו שחמותי עושה כשכלין כל הקיצין.

[u]את כותבת שכולם חושבים שזה חצוף שאת שוב בהריון. אבל את גם כותבת שעוד לא סיפרתם שאת בהריון. ???[/u]

נכון. אני פשוט חלקתי את רגשותי לפני הכניסה להיריון וסיפרתי פה ושם בדרך אגב שמאוד הייתי רוצה להביא עוד ילד לעולם והתגובות שקיבלתי מכל הצדדים היו שאני לא אעיז לעשות את זה, שזה יהיה לא מתחשב בהורינו התומכים (חמותי קוראת לי מטורפת ואחותי מזועזעת ואמא שלי לא יכולה להעלות בדעתה בכלל רעיון מדכא יותר מזה), שזה לא מתחשב בבעלי ובעולם כולו - ולמי שלא הבין - זה האישו של הבלוג שלי.



[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-11T07:55:58):
תודה לך. @}


[b][po]יוחננ ית[/po][/b] (2005-08-11T21:09:00):
קודם כל (())!
עכשיו הבנתי. טוב, נו, צריך להסביר לי לאט :-) (כשכתבת [u]זה היה חצוף מבחינתי גם עם שמש וכוכבים[/u] חשבתי שמדובר בתאומים :-]).

אז כפי שאני מבינה את הדברים, יש כמה עניינים בעייתיים. יש את העניין הכלכלי (אין לכם הכנסה משלכם ועם עוד ילד ההוצאות שלכם רק יגדלו) ויש את עניין חלוקת הזמן (שמש וכוכבים דורשת את רוב תשומת הלב שלכם ואין לך זמן וכוחות לבת הבכורה).
בנוסף, את שלמה עם ההריון החדש שהגיע, אבל (א) יש לך יסורי מצפון ו- (ב) את מוטרדת ממה שאנשים יגידו.

מה את אומרת?


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-08-11T21:27:37):
[u]את שלמה עם ההריון החדש שהגיע, אבל (א) יש לך יסורי מצפון ו- (ב) את מוטרדת ממה שאנשים יגידו.[/u]
זה נקרא "שלמה"? ...



[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-08-14T12:07:00):
[u]אבל אני מזכירה שזה [po]דף בלוג[/po] ואם הנושא לא נוגע לך אישית, לא היית שם ולא תהיי/ה - יהיה לי בריא יותר בלי להתעצבן ממך.[/u]
את יכולה גם לציין שזהו [po]דף תמיכה[/po] ואז ברור לכולם שאת מבקשת רק תמיכה.
מה שלומך? נעלמת קצת.

_את שלמה עם ההריון החדש שהגיע, אבל (א) יש לך יסורי מצפון ו- (ב) את מוטרדת ממה שאנשים יגידו.
זה נקרא "שלמה"? ..._
אני יכולה לתת 2 דוגמאות למצב כזה:
חברה שלי גמלה את בנה מהנקה. היא מאוד שלמה עם ההחלטה מבחינתה כי ההנקה מאוד הכבידה עליה. יחד עם זאת, יש לה יסורי מצפון שהיא כבר לא נותנת לילד את מה שהוא רוצה, והיא מוטרדת ממה שחבריה לאתר באופן טבעי יגידו.
ובן דוד שלי נפרד השבוע מחברה שלו. הוא מאוד שלם עם ההחלטה כי הוא יודע שהוא לא רוצה להתחתן עם אותה בחורה. אבל יש לו יסורי מצפון כי הוא פגע במי שהייתה חברה שלו. וכמובן שהוא מוטרד מתגובות הסביבה: אתה בן 30, אתה צריך להתחתן...

<[po]יוחננ ית[/po]>


[b][po]דרך המלכה[/po][/b] (2005-08-14T21:35:28):
חוצפנית יקרה, אני אוהבת את הכתיבה שלך ומבינה את ההומור לגביי "המוזנחת".
גם אני מרגישה שמאז שיש לי יונקת חדשה הגורון לא רק קצת מוזנח אלא גם מקבל אימא יותר עייפה ולפעמים גם עצבנית.
וזה נכון, גם אם אנחנו שלמות לחלוטין עם ההחלטה יש לנו נקיפות מצפון פולניות, אצלי זה מתבטא בדברים קטנים כמו הויתורים שאני עושה לו עם תוכניות הטלוויזיה, כדי שאני אוכל לנוח קצת עם היונקת או לעשות דברים שאני אוהבת.
אני מאמינה שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו, כך שאני חושבת שאם ממש תרצי אולי תצליחי לארגן לך נס שיעזור גם עם ההריון וגם עם הפרנסה ואני חושבת שהבלוג הזה הוא ההתחלה של הנס.
אז שוב, שיהיה לך בהצלחה


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-14T21:40:43):
תודה לכם. אכן הבנתם ללבי. [po]יוחננ ית[/po] אכן היטבת לתאר את המצב.

נעלמתי קצת מפני שהמחשב שלנו גמר את ספק הכח שלו וגם מפני שהצלחתי לקלקל את הבטן שלי.

לא איכפת לי כ"כ מה אנשים אחרים יגידו, מה שמטריד אותי זה בעיקר ההורים משני הצדדים, אלו שתומכים בנו כלכלית. כאילו אני כפויית טובה כלפיהם - למרות שאני רואה בהחלטה שלי להרות דבר בפני עצמו שלא שייך לכל מיני חישובים כלכליים. אבל הם סוברים אחרת. כנראה כמו רוב האנשים.

אני מאוד שמחה ושלמה עם ההיריון הזה ומלאת ציפיה להפתעה החדשה שהזמנתי לבוא אלינו. אני יודעת שתהיה תקופה קשה, אבל שבסופו של דבר נסתדר.


[b][po]אמא ל 5[/po][/b] (2005-08-14T22:52:21):
[u]אני מאוד שמחה ושלמה עם ההיריון הזה ומלאת ציפיה להפתעה החדשה שהזמנתי לבוא אלינו.[/u]
איזה יופי לקרוא אותך עכשיו.
נראה לי שאת חוששת שאחרים יבקרו אותך, ולכן את עושה זאת בעצמך. מין ביטוח - אין לכם מה להגיד עלי, אני כבר אומרת את זה בעצמי. אף אחד לא יכול להגיד שאני מזניחה את ביתי הגדולה - אני הרי אמרתי זאת בגלוי. אף אחד לא יכול להגיד שזה חוצפה להכנס שוב להריון - אני הרי אמרתי זאת קודם.
נראה לי שזאת דרך להתגונן מהעולם.
לפחות כאן אין כל צורך בזה. אף אחד לא מבקר אותך. נשמע שאת אמא נפלאה ונותנת לבנותיך הרבה יותר מאמהות רבות שהילדים שלהן מסורקים לתפארת...

אני מאד מבינה את הרצון בילד נוסף. גם אני מאד רציתי ילד נוסף כשהייתי בגילך, אך למרבה הצער זה כבר לא הלך. ההחלטה היא שלכם בלבד, ואני מאחלת לכם המון אושר.

[u]תספרו לי איך אתן לא מזניחות את ילדיכן הראשונים, או השניים, או השלישיים זה מאוד יעניין אותי לשמוע ואולי אוכל ללמוד משהו.[/u]

מעולם לא הרגשתי שילדי הגדולים מוזנחים יותר בגלל הילדים הנוספים. אולי אני לא שמתי לב, אבל מעולם לא הרגשתי כך. הילדים הנוספים פשוט היו חלק מהמשפחה, חלק מהחיים. לא מדדתי כמה כל ילד קיבל לפני ואחרי הילד הבא. אני הרגשתי שעם כל ילד האהבה והיכולת לתת רק גדלו אצלי. אולי השרותים שיכולתי לתת, כמו הסעות, סידור החדר וכו' פחתו, אך לא האהבה והקשר. לא עלה בדעתי שהילדים מקופחים כי יש יחסית הרבה ילדים במשפחה. ולו רק יכולתי הייתי בשמחה מגדילה את המשפחה. ואני לא דתיה כלל, אלא פשוט אוהבת ילדים.

הרצון בילד נוסף הוא הדבר הטבעי ביותר בעולם - מאחלת לכם אושר רב עם בנותיך והתוספת החדשה.

[b][po]אמא בנשמה[/po][/b] (2005-08-15T13:06:31):
ילדים זה שמחה !! ואף אחד לא צריך להגיד לך מתי וכמה ילדים לעשות....
שיהיה לך בהצלחה
תשמרי על עצמך


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-22T08:36:50):
אמא שלי מאוד מודאגת ממה יהיה שנה הבאה מבחינה כלכלית. היא לא יודעת מאיפה יהיה לה כסף בשבילי - והיא עדיין לא יודעת שיש לי הפתעה. אני ממש חוששת מהתגובה שלה.

בינתיים קשה לי לחכות עד שאני אפגוש את זה שהזמנתי. זה נראה לי כ"כ הרבה זמן עוד חצי שנה.


[b][po]תמרול ה[/po][/b] (2005-08-22T10:06:35):
הסקרנות הזאת לפגוש באמת מרגשת כל כך.
כל הפנטזיות האלה של איך הם נראים.


[b]tאמא[/b] (2005-08-23T00:11:23):
לפני 24 שנים אמא שלי נכנסה להריון (לא מתוכנן) בזמנו גם היא התיסרה מאותם התלבטויות, המצב הכלכלי שלנו לא היה מזהיר, ( בלשון המעטה) . הינו שתי אחיות סטודנתיות , ילדה בת 6, בת 3, ובן שנה. אמא שלי חששה בעיקר מהתגובה שלנו הבנות הבוגרות. (20, ו21) ולא סיפרה לנו עד שיום אחד שאלתי אותה, אמרנו לה גם אני וגם אחותי שזאת החלטה שלה. אבל אם היא שואלת אותנו אנחנו נקבל בשמחה עוד אח/אחות. וגם שהמצב הכלכלי לא צריך להיות שיקול. אמא שלי המשיכה בהריון , והיום יש לנו אחות בת 24. האחות הכי מוצלחת מקסימה טובה וכ' במשפחה. והמצב הכלכלי- לקח מס' שנים קשות אפילו קשות מאוד אבל תודה לאל הכל הסתדר. בעניין תשומת הלב לילדים, את יכלה לעשות את הטוב ביותר שאת יכלה. אבל הילדים הקטנים שלנו דאז. גם היום מתלוננים על היחס של ההורים וטוענים לקיפוח, למרות שאני לא רואה את הדברים כך. בזמנו כיוון שהיתי בוגרת לקחתי הרבה אחריות ונתתי להם הרבה תשומת לב.

לאחר מס' שנים , חברתי הטובה אז בגיל 40, נכנסה להריון (היו לה שבעה ילדים), וגם לה היו יסורי מצפון. של מה יגידו ( הילדים הגדולים שלה אז 18, ו17.) השכנים. וכמובן איך יסתדרו כלכלית. אז כבר היתי יותר החלטית ולא אמרתי לה שזו החלטה שלה. אלא אמרתי לה תביאי את הילד וזהוא השאר הכל יסתדר. היום הילדה שלה מסיימת תיכון. שוב העיניין הכלכלי הסתדר . וגם הילדים יצאו בסדר.
מה שאני מנסה להגיד לך בכל כך הרבה מלים, זה אם הילד כבר כאן. תהני מההריון, עזבי את יסורי המצפון ומה יגידו. (נכון שזה קשה כשאת תלויה בהם כלכלית.) אבל החלטת, תהני מההחלטה. תשמרי על עצמך ועל הפיצפון. ותשתדלי (כמו שאת כבר עושה ) לעשות את המיטב למען שני ילדייך האחרים, המופלאה הראשונה (אהבתי יותר את השם הזה, בלי תוספות) ושמש וכוכבים. נ.ב. ותחפפי מידי פעם למופלאה את השיער, זה מה זה ישפר את הרגשתה, ואולי גם את יסורי המצפון. P-: ולך (())


[b]tאמא[/b] (2005-08-23T00:14:59):
גם את שמך תשני, הצעות "מעיזה" "נועזת" או "החלטית". וחוץ מזה , באיזה שבוע את? אני בשבוע 16, אז אוליי נוכל ביחד להנות מההריון?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-23T07:25:29):
תודה רבה לך על דברייך התומכים @} (())

אני בשבוע ה-12.

מחשבותי בנושא הן כמו שלך, רק שהחשש שלי הוא שאמא שלי תתאבד חו"ח מרוב ייאוש, גם ככה היא לא אדם שמח במיוחד והיא עכשיו נפרדה מאמא שלה ומהתמיכה שהייתה לה ממנה כל השנים, ומהצד של בעלי אני אחטוף ביקורת איומה שאני גורמת גם לבעלי להתאבד מרוב ייאוש (כולם מסביב 'מתאבדים' אצלי מרוב יאוש), כי גם המצב הנפשי שלו איום ונורא מאז ומעולם ואנחנו לא רואים תקווה לעתיד כלכלי משופר.

ולמרות זאת אני נוהגת כעצתך ומשתדלת להינות ולמצות כל רגע, אפילו נהינית מהבחילות :-) - כי זה ההריון האחרון שלי ואני שותפה לבריאה.

שוב, תודה לך ושיהיה לנו בכייף @}


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-08-23T13:24:36):
_זה נקרא "שלמה"? ...
אני יכולה לתת 2 דוגמאות למצב כזה:
חברה שלי גמלה את בנה מהנקה. היא מאוד שלמה עם ההחלטה מבחינתה כי ההנקה מאוד הכבידה עליה. יחד עם זאת, יש לה יסורי מצפון שהיא כבר לא נותנת לילד את מה שהוא רוצה, והיא מוטרדת ממה שחבריה לאתר באופן טבעי יגידו.
ובן דוד שלי נפרד השבוע מחברה שלו. הוא מאוד שלם עם ההחלטה כי הוא יודע שהוא לא רוצה להתחתן עם אותה בחורה. אבל יש לו יסורי מצפון כי הוא פגע במי שהייתה חברה שלו. וכמובן שהוא מוטרד מתגובות הסביבה: אתה בן 30, אתה צריך להתחתן..._

לטעמי גם הדוגמאות הללו הן דוגמאות של חוסר שלמות. או שלמילה "שלמות" אין כל משמעות.
נכון יותר היה לומר ששני האנשים בדוגמה זו יודעים שלא יכלו אחרת, אלא לבחור כפי שבחרו. אם הם עדיין מוטרדים מההשלכות, הם עדיין לא שלמים לגמרי עם הבחירה. עניין של זמן.

החוצפנית לשעבר (הנועזת היום) אומרת לנו במפורש שהיא מרגישה אשמה, שהיא חרדה שהאשמה הזו רק תלך ותתגבר:

[u]רק שהחשש שלי הוא שאמא שלי תתאבד חו"ח מרוב ייאוש[/u]
לכן, לתחושתי, אין כאן שלמות עם ההחלטה אלא ניסיון לגלגל את האשמה אל עצמה, להבדיל מאחריות (ומוכר הדף [po]אחריות מול אשמה[/po] ).

ועם זאת, צריך לזכור בסך הכל שגידול ילד שלישי הוא "זול" למדי מבחינה כלכלית (עלות שולית פוחתת), ואם הוא יהיה בחינוך ביתי אז בכלל יחסכו עליו תשלומים יקרים לגן/בי"ס :-)
העלות האמיתית של גידולו היא, אם כך, לא הכסף אלא הנצחת התלות המתמשכת במשפחה. וכאן נראה לי שהבעיה העיקרית אינה של המעיזה עצמה אלא של משפחתה, שממשיכה לפרנס אותה ועם זאת מציינת השכם והערב ש"זה לא בסדר". כל אחד בוחר לו את העול שלו.

המעיזה ההחלטית יכולה כמובן למחוק את דבריי אם היא מוצאת שהם בוטים מדי.

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-23T20:14:33):
[po]המעיזה ההחלטית[/po] מוצאת שיש בדברייך נושאים מעניינים למחשבה.

בואי נאמר, שאני מרגישה אולי אשמה כלפי המשפחה המורחבת ושלמה כלפי הגרעין המשפחתי שלנו. אולי אפשר גם ככה.

גם אני חושבת שההבדל לא כ"כ גדול לתוספת של עוד ילד ולכן אני אומרת שאם אנחנו תלויים עם שתיים אולי לא יהיה הבדל גדול כ"כ אם נהיה תלויים עם שלושה. כמובן, שהלוואי שלא נהיה תלויים בכלל, אבל לזה אני כבר לא מוצאת פתרון, ואני מחפשת כבר הרבה שנים.


[b]tאמא[/b] (2005-08-24T22:11:33):
הכי גרוע שיקרה זה שיבקרו אותך , ואולי יפסיקו את התמיכה , אבל זה לא בהכרח גרוע כי כך יאלץ אתכם למצוא פיתרון אחר. את לא חייבת לענות אבל מה קורה עם בעלך? האם אתם צריכים/מקבלים איזה שהוא טיפול?
[u]שהלוואי שלא נהיה תלויים בכלל, אבל לזה אני כבר לא מוצאת פתרון, ואני מחפשת כבר הרבה שנים.[/u]
למה? בעצמך אמרת שאת מקימה עסק קטן של תכשיטים שאת מיצרת? ואם זה כך נישמע שאת מוכשרת בתחום היצירתי. אז אולי תפתחי את זה וכך תוכלי לעבוד מהבית ביחד עם הקטנטנים? ואולי תחשבי על עוד אפקים אחרים? למרות שמנסיון שלי כשאני בהריון עבודה או עסק זה הדבר האחרון שאני חושבת עליו. אבל בעתיד כשהקטנציק שלי יהיה בבית אני חושבת על אפשרות לצרף לו עוד חבר ולטפל ביחד בשניים. ואולי אפילו לפתוח משפחתון. (טוב אני לא טובה ביצירה, אבל טובה מאוד בטיפול. זה התחום שלי) בהצלחה בעסק ואם תבואי למשפחה עם פתרונות אפילו חלקיים, ותכנון להרחיב את הפוטנציאל הכלכלי אז אולי גם לא יתאבדו מהרעיון
ושוב הריון קל ונעים, ומצדיעה לך על היכולת להנות מהבחילות כי אותי הם הורגות (())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-25T16:18:44):
הכוונה שלי באמת לעבוד מהבית וכמו שציינת ההריון הזה מאוד מעייף ורוב הזמן אני מרגישה כמו סמרטוט רצפה והתוצרת פוחתת. אני מקווה להצליח אבל אין ביטוח לזה כמובן. בכל אופן, זה בהחלט ממתיק קצת את העתיד.

בעלי היה בטיפול נפשי הרבה שנים וזה לא ממש עזר לו. עכשיו הוא גם גילה שהכדור שהוא קיבל - והיה לו האומץ להפסיק איתו ולחפש לו תחליפים טבעוניים - גורם להתאבדות. היום הוא לוקח את עצמו בידיים, שינה את התזונה שלו לשיטת קינגסטון ועושה תרגילי אלבאום ומצבו הוטב בהרבה אבל עדיין אין לו תמונה בראש לגבי התפרנסות ורוב הזמן הוא עייף מאוד.

תודה על מילותייך. הן מעודדות אותי.


[b]tאמא[/b] (2005-08-25T23:25:19):
את תצלחי!!!, אולי עכשיו זה איטי, אבל בהמשך תאמיני בעצמך ותצליחי.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-27T16:18:27):
אתמול היינו אצל חמותי. היא ציינה שרזיתי אבל שיש לי בטן. בזה זה נגמר.

היום אמא שלי הגיעה לביקור. התלבטתי אם לספר לה כבר.
אחרי שהתלהבה מהבנות והתנחלנו על הספה ובדקנו את החרוזים שלי היא ירתה לעברי: 'את בהיריון????' 'ששש....' אמרתי לה. אז היא חזרה על זה ואני חזרתי על הששש שלי. והייתי מאוד נבוכה. אישרתי את זה. אמרתי שזה עכשיו או לעולם לא.

אח"כ חזרנו לחרוזים ולבנות וכשהקטנה רצתה להירדם עם הציצי דיברנו בנושא. אמרתי לה שחשבתי שהיא תקבל את זה יותר קשה. היא אמרה שהיא מקבלת את זה מאוד קשה. 'את לא רואה שזה הכל על הראש שלי? אני לא יודעת איפה אתם חיים. מה עם הפרנסה?'
אמרתי לה שמבחינתי זה נס. היא שאלה אם אני במעקב ושהיא מקווה שרק לא יהיו בעיות.



[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-08-27T23:32:13):
אני שמחה שהיא יודעת מזה. זו באמת הרגשה הרבה יותר טובה בשבילי, אבל עדיין היא אומרת שלא עושים טובה לאף אחד שמביאים אותו לעולם ושהיא לא יודעת מה יהיה.
אמרתי לה שלדאוג זה לא עוזר, כי בין כה וכה לחיים יש את הדרך שלהם ודאגות לא משנות כלום.
נראה איך היא תעכל את זה במשך השבוע.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-02T15:52:53):
בינתיים אמא שלי הספיקה כבר לספר כמעט לכולם, לאחותי ולדודה שלי.

אחותי לא אמרה לי שהיא יודעת אבל הצליחה לעצבן אותי ברמיזה על לקיחת סיכונים בחיים.
אמי מסיימת את השיחות ב'העיקר שהכל יהיה בסדר'. האמת, זה גם מה שאני רוצה. בינתיים מלחיצים אותי עם שקיפות עורפית וכל מיני כאלה, שאני לא נוטה לסמוך עליהם בכלל.

למופלאה גם סיפרתי. היא מדגימה לי איך היא תזרוק כיסא על התינוקת אם זה לא יצא תינוק. (אני תוהה מי יהיה יותר מאוכזב מתינוקת, היא או אבא).
שמש וכוכבים נידבקת לציצי וממש ממש נימאס וכואב לאמא.

הלוואי הייתי יכולה להסתיר את ההיריון הזה עד לחודש התשיעי, עדיף אחרי הלידה.
מייד הבטן שלי בחוץ כרגיל וכבר כולם רואים ויש להם מה להגיד בין השורות ובמבטים - וזה לא נדמה לי!!!
אבל יש גם השמחים בשמחתנו - כן ירבו. @}
רק שיעבור בשלום.


[b][po]אמא לביאה[/po][/b] (2005-09-02T17:54:01):
[u]הלוואי הייתי יכולה להסתיר את ההיריון הזה עד לחודש התשיעי, עדיף אחרי הלידה.[/u]
לתפיסתי, עצם המחשבה הזאת, שלא לדבר על כתיבת המילים, יש בה כוח לפגוע בך ובהריון שלך.
למה להסתיר? אם החלטת ללכת על זה, לכי על זה עד הסוף.
תהיי שלמה עם עצמך, אל תתני לאף אחד להפריע לך בדרך שלך.
תני להריון שלך מקום, תני לעובר שלך מקום בטוח להתפתח בו.
אם את את שלך כבר החלטת, תני לאחרים שסביבך לחשוב מה שהם רוצים ולגדול ולהתפתח עם שלהם. זה לא קשור אלייך. זה שלהם.
תהיי חזקה.
תהיי גאה.
תאהבי את עצמך ואת ההריון שלך.
הילד שלך כבר התחיל להתפתח בתוכך והוא מושפע כבר עכשיו. תדאגי לו ולא לכל העולם שסביבך.
אולי תנסו למצוא את הדרך להגדיל הכנסה בינתיים למשל, ז"א למצוא פתרונות למצב במקום לפתח רגשי אשם....
(())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-04T14:29:08):
תודה. אבל מבאס אותי מה אנשים חושבים להם, זה יוצא בנימת קולם.

וגלבוע זה שם מקסים @} @} @}


[u]אולי תנסו למצוא את הדרך להגדיל הכנסה בינתיים למשל, ז"א למצוא פתרונות למצב במקום לפתח רגשי אשם....[/u]
נו, אנחנו מנסים כבר כמה שנים ולא יוצא מזה הרבה.

בינתיים אני משתגעת שהקטנה כל הזמן על הציצי, השמאלי כמובן, ומועכת את הימני שאני יוצאת מדעתי ונובחת עליה, מסכנה.
מלחיצים אותי עם השקיפות העורפית. שלחו אותנו ליעוץ גנטי. בכלל אין לי חשק ללכת לזה, הרי בינכה תשובה חד משמעית מקבלים רק ממי שפיר, אז בשביל מה כל זה?
פעם לא הייתי מהססת לגמור עם עובר פגום, אבל עכשיו - אולי בגלל שזה הריון כ"כ מיוחד כזה בגלל הגיל והסיכוי האחרון לפני שאין יותר ילדים - אני מוצאת את עצמי מזועזעת מלהרוג עוברים שונים רק בגלל שהם שונים, אפילו שאני מודעת לייאוש הכלכלי והנפשי שבמצב כזה. הלוואי שלא נגיע למצב כזה. חודש של מתח סמוי.


[b]tאמא[/b] (2005-09-05T14:02:02):
_תהיי חזקה.
תהיי גאה.
תאהבי את עצמך ואת ההריון שלך.
הילד שלך כבר התחיל להתפתח בתוכך והוא מושפע כבר עכשיו. תדאגי לו ולא לכל העולם שסביבך._
מסכימה עם אמא לביאה. היי גאה בעצמך, גם קחי את הבדיקות בקלות, בע"ה הכל יהיה תקין. בדרך כלל בגיל שלנו על מנת לכסות את עצמם אז הם מרבים להפחיד. כך היה לי בהריון עם הבת הגדולה. בהרין הזה אני לחוצה אבל מסיבות אחרות לא מהבדיקות. אז קחי הכל בקלות ובהצלחה .


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-06T04:12:54):
תודה, tאמא, זה קצת מרגיע אותי . אבל עכשיו המתח ממש לא סמוי. קראתי באינטרנט על שקיפות עורפית ונהיה לי רע. המספר שמצאו אצלי הוא 3.8 וזה מלחיץ אותי נורא. זה מחייב אותי לעשות בדיקות שאני לא חושבת שהן טובות לעובר. עם שמש וכוכבים הצלחתי להמנע מכל הבדיקות האלה, חוץ ממי שפיר, ואני לא מוצאת בעצמי עכשיו כח לוותר עליהן.

גם הציץ השמאלי כ"כ כואב שעכשיו נבחתי על שמש וכוכבים שנידבקת אליו שתלך כבר לישון - מושג שמתחבר אצלה עם ציצי - ותעזוב אותו כבר. בסוף כ"כ כעסתי שהיא עזבה אותו וחיבקה אותי ואני אותה וככה נירדמה סוףסוף. אבל אני כבר התעוררתי ועוד לילה חסר שינה. אוווףףףף אני כ"כ עייפה כבר!


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-06T04:22:54):
tאמא, למה את לחוצה?

שבוע שעבר הצלחתי סוף סוף לעשות טיפול כינים לגדולה, שזה סירוק עם מסרק צפוף על מרכך עם טיפות שמן עץ התה. כמובן עם הבטחה למתנה.
השבוע הצלחתי לשכנע את זוגי לצבוע לה את החדר בסגולים - איזה בלאגן!! כשאני חושבת שאני אצטרך לסדר את זה אח"כ. כבר הודעתי שזה ייקח המון זמן. היום היא גם היתה פעם ראשונה אצל רופא שיניים. מעניין שהוא לא מצא אצלה חורים למרות שהיא ניזונה רע מאוד וכמעט לא מצחצחת. אולי בגלל שינקה כמעט עד גיל 5?
שמש וכוכבים התעקשה גם לעלות על הכיסא לבדיקה, קיבלנו הוראה להקפיד בציחצוח.
ה ו צ א ו ת.


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-09-07T22:55:44):
[u]המספר שמצאו אצלי הוא 3.8 וזה מלחיץ אותי נורא. זה מחייב אותי לעשות בדיקות שאני לא חושבת שהן טובות לעובר. עם שמש וכוכבים הצלחתי להמנע מכל הבדיקות האלה, חוץ ממי שפיר, ואני לא מוצאת בעצמי עכשיו כח לוותר עליהן.[/u]

אולי זה ממש חסר טקט מצדי, אבל עם 3.8 בשקיפות עורפית הייתי עושה גם עשרה אולטרא סאונדים, ובלבד שאדע שהכל בסדר.


[b]tאמא[/b] (2005-09-08T00:12:49):
למעיזה , קבלי (()). כמו שכתבה קומה ג, אם אין ברירה אז יש לבצע את הבדיקות , אני באופן אישי רואה את הבדיקה הכי מאיימת בבדיקת מי שפיר או סיסי שיליה כי הם עשויות לפגוע בהריון. אני לא רואה בבדיקות אולטרסאנד בדיקות מאימות וגם עם הגדולה וגם בהריון הנוכחי היות ואני מוגדרת כהריון בסיכון גבוהה , אני מבצעת את הבדיקות.
קחי אורך נשימה ועשי את מה שאת צריכה לעשות (כולל בדיקות), ובילבד שתשמרי על עצמך ועל ההריון שבע"ה יהיה הריון תקין עם לידת עובר תקין. באשר לאפשרות של עובר עם בעיות אני מקווה שיתברר כלא נכון אך , אני באופן אישי הייתי עושה הכל לברר את העניינים. (זה מה שעשיתי בהריון הקודם, שבהרבה בדיקות שכן עשיתי "איימו" עליי בסכנה לעובר לא תקין. בסוף נולדה לי בת אומנם בלידה מוקדמת וגם במשקל קטן משבוע ההריון שנולדה,( 34- במשקל 1380. שזה פיצי לשבוע זה.) גם שם היו המון חששות אבל ברוך ה' היום ילדה בריאה תקינה ומקסימה. אני מקווה שגם אצלך יהיה כך בסופו של דבר אך אנא עשי כל מה שאת יכולה לברר את הסוגיה הזאת . בקשר למה שאני לחוצה ממנו , אני לא רוצה להקשות עליך כי ממלא את מתמודדת עם "תיק" לא קל. אבל אם את רוצה את יכולה לקרוא בדף [po]בשמירת הריון[/po].


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-08T07:36:48):
כמובן שאני אעשה את הבדיקות הדרושות. הרי אני חייבת לדעת מה קורה, לא? רק חבל לי. היום יש לנו יעוץ גנטי.
בשני ההריונות הקודמים עשיתי בדיקת מי שפיר וגם הפעם אעשה, אבל הפעם אני יותר חוששת משום מה.

עכשיו אני מרגישה שאני בכ"ז מתקשרת עם העובר. בהתחלה הרגשתי מסך ובלבול. אני מקפידה לקחת בי12 וחומצה פולית, מה שלא עשיתי בהתחלה. אני מקפידה על תזונה אורגנית ובריאה בסה"כ, מה שלא התאפשר לי כ"כ בהתחלה בגלל הבחילות. אני מקווה שהדברים יסתדרו. אם כי שלוש החודשים הראשונים הם קריטיים.
זה היריון עצוב, כי אני כל הזמן מתגעגעת לסבתי שנפטרה ובגלל שהסביבה לא שמחה איתו ועכשיו אני גם דואגת שאולי הוא לא תקין. טוב, לפחות המופלאה הראשונה שלי שמחה עםזה - בתנאי שזה יהיה בן :-) . אתמול כשאמרתי לאמא שלי שאני עייפה היא אמרה שהיא לא מבינה למה הייתי צריכה לעשות את זה לעצמ. נו, אז היא לא מבינה, מה חדש? אבל היא לפחות תומכת ומתעניינת ומקווה לטוב. וזוגי אמר שהוא נלחץ מההיריון הזה, אבל שיש דברים בחיים שלו שהם יותר מלחיצים.

בהיריון הקודם הייתי כ"כ שמחה, הרגשתי שהכל ממש מצויין, עשיתי המון הליכות ברגל ואכלתי יופי, המון סלטים שזוגי הכין לי ושהיום אני לא יכולה להתלהב מהם משום מה. יש לי פתאום העדפה לבישולים והכל כבד לי פיזית ונפשית. וגם הציצים כואבים נורא מהטיפול של שמש וכוכבים.

אבל נחמד לי להיות בהיריון ואני מרגישה שניסים ונפלאות גם שמח/ה ומקסים/ה ושכולם יקפצו.

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-09T04:39:28):
אתמול היינו ב [b]רמת מרפא[/b] ליעוץ גנטי וכולם היו ממש נחמדים לבנות, למרות שהן הרעישו והשתוללו וגם ציירו קצת. הרופאה גם הייתה חביבה אליהן, אפילו אמרה שנבוא כולנו שוב בפעם הבאה. שלחה אותי לעשות כמה בדיקות נחמדות:

מי שפיר כמובן
סקירת מערכות מורחבת
בדיקת וירוסים בדם (?)
אקו לב עובר
ולחזור לסיכום.

בסוף היא אמרה שזה בכלל מספר גבולי והוקל לי.
גם המזכירות היו נחמדות לבנות ואפילו נתנו להן פנקס קטן.

אמא שלי לעומת זאת די בדיכאון. המצב הבריאותי שלה לא טוב פתאום. לדעתי התזונה שלה מחורבנת וקשה לה מאוד להתמודד עם היתמות הפתאומית.
גם אחותי התקשרה היום מאוסטרליה. היא נעלבה מאוד שלא סיפרתי לה קודם אבל הודתה שלא היתה חוסכת ממני את מה שיש לה להגיד בנידון. היא דואגת מה נעשה אם התינוק לא יהיה בסדר. האמת, אם הייתי תמיד חושבת על הצדדים המסובכים של החיים לא הייתי עושה כלום ולא הייתי נהנית ממשפחה כזאת מקסימה!
מחר ניפגש עם המשפחה מצד זוגי, ואת הבטן שלי כבר רואים למרחוק (כולו חודש רביעי). נשמע מה יש להם לומר P-:

היום כבר ממש נבחתי על שמש וכוכבים שתעזוב לי את הציץ הימני שהיא לשה כל הזמן. אני כבר לא יכולה עם הכאבים האלה בציצי!!!! מסכנה, היא כ"כ ניבהלת שאני נובחת עליה פתאום באמצע הציצי, אבל אני מבקשת ומבקשת ומבקשת והיא ממשיכה בשלה. לפני השינה היא פשוט קמה והלכה לאבא להגיד לו שאמא כועסת עם הציצי. מוז'ילה כזאת!

בכלל, אני הרוגה מעייפות והן חוגגות להן בלקפוץ על המיטות מסביבי ואני חוששת שהן יפלו עלי ועל הבטן וזה ככה כל לילה לפני השינה ואולי הן נרדמות ב-23.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-09-09T09:00:34):
[u]אני הרוגה מעייפות והן חוגגות להן בלקפוץ על המיטות מסביבי[/u]
מעולה. יותר טוב משיצפו ממך לקפוץ אתן...


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-09-09T10:03:08):
(()) ממשיכה לקרוא ולעקוב.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-09-09T10:03:20):
<[po]יוחננ ית[/po] ממחשב אחר>


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-09-10T22:54:20):
[u]יש לי פתאום העדפה לבישולים[/u]
טבעי, ובריא מאוד בשלב זה של ההריון. תנסי שילובים של דגנים וקטניות מבושלים.
יש לזה גם הסברים מעניינים ברפואה הסינית (למשל, למה ירקות פתאום לא מושכים אותך).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-11T08:02:40):
תודה תודה רבה @}

היום יש לי יום הולדת |בלונים| - אני בת 43 @} @} @}


אתמול עשינו יום הולדת לחמותי (היה לה יום הולדת ביום שני). אמי טרחה לבוא מירושלים, כי חשבנו שנחגוג גם לי אבל בסוף הם החליטו לא לערב שמחה בשמחה. יעשו לי שבוע הבא.
ההפתעה היתה שגם הדוד של בעלי ואשתו הוזמנו, האח של אמו של בעלי. אשתו כבר יודעת שאני בהיריון, מפני שנפגשנו לפני שבוע והיא ישר ראתה. כנראה שהיא לא סיפרה לאף אחד עדיין או שכולם שומרים על שתיקה בעניין.
אני לא העליתי את זה אתמול. מדהים שהם עדיין לא רואים את הבטן שלי :-) אולי הם חושבים שיש לי בטן כמו לאמא שלי :-)

הוזמן אוכל סיני ואכלתי בתיאבון, למרות שאני יודעת שהוא מכיל חומרים איומים. אני מקווה שלא גרמתי נזק.

בלילה הבנות שוב קפצו להן על המיטות ושמעו סיפורים מאבא עד 23, כששמש וכוכבים באה כל פעם למצוץ ציצי שמאל וכשהמלחמה על החפירות בציץ הימני הסלימה חזרה לאבא ולמופלאה - 'הנה אני!' - עד שנבחתי על כולם שילכו לישון. אז היא והמופלאה רבו על עניין האור, שמש מדליקה והמופלאה מכבה, ככה בילינו לנו עד שהלכה לבקש מאבא שייקח אותה לקפוץ על הכדור. שוב חזרה לציצי ושוב הלכו לקפוץ על הכדור - שמייח.


[b][po]נעמי בן שיטרית[/po][/b] (2005-09-11T18:16:13):
מזל טוב!
אני עוקבת אחרי הבלוג שלך ומזהה את עצמי במקומות רבים (למרות שהשפה שלנו שונה מאוד.)
אני נהנית לקרוא את דברייך גם כשהם מלווים במסך של ביקורת עצמית והומור שחור. יש בך כנות מכאיבה.

שולחת לך ליום הולדתך אור ואהבה. ומאחלת לך שתבטחי בעצמך יותר.
יש לך כוחות מאוד חזקים, נתבי אותם למחשבה חיובית ולהסתכלות מוארת על החיים.

אני קוראת על הקושי שלך בהנקה ועל ההתמסרות הטוטאלית שלך שלא משאירה כמעט מקום לעצמך או לתינוק שבדרך.
לפי מה שאת מספרת הבנות שלך זכו באמא מסורה וקשובה, מותר לך לשים גבולות לנתינה שלך שיתאמו את כוחות הגוף והנפש שלך. מותר להפסיק להניק כשהנקה לוקחת יותר מאשר מעניקה.
הייתי במקום דומה לשלך ובעזרת תמיכה טיפולית מצאתי את הדרך לשחרר את עצמי ממה שאיני מסוגלת לתת.
כשעשיתי זאת פתאום התפנה לי מקום לעוד נתינה בדרכים אחרות וזה היה שחרור גדול גם לי וגם ליונקת.

תודה על השיתוף.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-11T20:29:05):
עזרה טיפולית - הלוואי שהייתי יכולה לממן את זה עכשיו. בהריון הקודם זה ממש עזר לי.

[b]שולחת לך ליום הולדתך אור ואהבה. ומאחלת לך שתבטחי בעצמך יותר.[/b]
@} תודה מקרב לב @}

לכבוד יום ההולדת שלי היה לי יום מעצבן במיוחד.
שמש וכוכבים החליטה למרוח את שארית הדניאלה על הספה ועל עצמה וגם עשתה שם פיפי ובכל מקום בבית רק לא בסיר. גם לא מסכימה שינגבו לה אחרי הקקי. פה אני לא מוותרת.
עם המופלאה היו ענייני מזון סוערים, להחליט מה לקחת לאכול לביה"ס לקח שעתיים והגענו בערך ב-10. וגם אז לא היתה מרוצה ועצבנית וכל היום היא לא מרוצה מהאוכל - טוב זה רגיל.
לבדיקת סריקת מערכות אמרו לי שאני צריכה לשלוח פקס וזוגי עשה פרצוף שהוא צריך ללכת לשלוח. וככה הוא הלך כל היום בבית עצבני למה הבית נראה ככה ומלא דברים שאני לא מרשה לזרוק.
אחותי התקשרה מחו"ל לאחל לי מזל"ט, וגם הזכירה לי שאנחנו תלויים בהורים משני הצדדים ושלא אעשה שטויות עם התינוק לא יהיה בסדר, שזה לא יהיה מתחשב בבנות ולמה בכלל הייתי צריכה להכנס לזה ומה יהיה עם העתיד הכלכלי שלנו וכו' - שזה כבר מעצבן שהיא לא חושבת בכיוון חיובי. למה היא צריכה להגיד כאלה דברים?
אמא שלי הזכירה לי שענייני הבירוקרטיה הולכים ומסתבכים עם השנים ושתוספת ילדים זה פחות רגעים שקטים בחיים ופחות זמן ושקט נפשי ומי צריך את זה בכלל.
לפחות מהצד של זוגי איחלו לי בשמחה רק דברים טובים, אבל כנראה זה מפני שהם עדיין לא יודעים איזו הפתעה יש לנו.
בערוץ 8 ראיתי את המצב של הפלסטינאים וגם נהיה לי רע והצצתי גם בתוכנית על תינוק עם מום שנפטר, שהחלטתי שלא מתאים לי עכשיו לצפות בה.

בכל אופן, מאחה"צ כבר הרגשתי די מזופת, כאילו יש אנרגיות לא טובות עם ההריון הזה. אני כ"כ רוצה לחשוב שניסים ונפלאות הוא ממש אוצר קטן ומקסים אבל כאילו המציאות צוחקת לי בפרצוף. )-:

טוב, ניזכרתי שבעצם היום 11/9. יש הרבה אנשים עצובים היום.
שנהיה בריאים ושמחים.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-26T08:30:55):

היום עברתי בדיקה אצל ד"ר מלינגר לגבי ניסים ונפלאות. רוב הזמן הוא דיבר בפלאפון. בינתיים שמש וכוכבים שנשארה בחוץ עם אבא והסכמתי איתה שלא תצווח בזמן שאני נכנסת הייתה עסוקה בלצווח כל הזמן עד שד"ר מליגנר ביקש ממני לצאת אליה ואכן יצאתי באמצע הבדיקה, חיבוק ונשיקה והמשיכה לצווח שבעלי פשוט לקח אותה משם. אח"כ נירגעה והיתה עסוקה במדבקות.
אח"כ הוא קרא למישהי שניכנסה בדיוק לבוא ולראות מה בצג, כשאני במצב די מביך על השולחן. הוא שאל אותה אם נכון שזה נראה לא טוב והם התיידנו להם בלי בכלל להתייחס אלי. בסוף, בזמן שהוא היה שוב בשיחה שאלתי את הבחורה אם באמת זה נראה לא טוב ואז הוא הואיל להתייחס אלי קצת ואמר שלניסים ונפלאות יש מום קשה בלב. אני בינתיים צפיתי בניסים ונפלאות סובל מהבדיקה כמוני, חמוד ומתוק.
הבחורה נשארה לצפות כיצד אני מתלבשת וזה בכלל עצבן אותי יותר.

המסקנה הסופית שלו היתה שצריך לסיים את ההריון.
דיברתי עם הרופא שלי, ד"ר סדן המקסים, שדיבר עם מלינגר וההחלטה היא אכן שצריך לסיים את ההריון.

אני מרגישה איום שאני צריכה להיפרד מניסים ונפלאות שקופץ לי בבטן כל הזמן ועוד לגרום לו למות.
אני מפחדת פחד מוות מההפלה, למרות שהיו לי שתיים לפני שמש וכוכבים, אחת טראומתית במיוחד. אני מפחדת למות מההרדמה, אני מפחדת מההרגשה האיומה שאחרי ואני דואגת מה יהיה עם שמש וכוכבים שמחוברת לציצי כל הזמן.
אמא שלי לוקחת את זה כמובן קשה מאוד, היא דואגת לי ומבחינתה כל העניין היה הרפתקאה מיותרת, שאני אהיה מרוצה עם מה שיש לי וזהו.
אני מרגישה ממש נורא.

[b][po]אם פי 3[/po][/b] (08:44 22/09 )

אולי ניסים ונפלאות יעשה ניסים ונפלאות ויתגבר?
אני לא מספיק מבינה (רק קצת), אבל הייתי בודקת מה בדיוק המום, אולי זה בר תיקון לאחר הלידה?
ולגבי הפלה- בבאופן האחרון, המגזין, יש כתבה נהדרת על מישהי שעברה הפלה טבעית. לא גרידה, לא התערבות קיצונית. באיזה שבוע את?
אולי כדאי , אם תחליטי להפיל, לדבר עם מומחים מהפן הטבעי, לדרך טבעית להפסיק את ההריון......

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (09:25 22/09 )
אני כבר בשבוע 16
ביררתי עם הרופא שלי לגבי המום והוא אומר שזה מום שאי-אפשר לתקן, הוא קורא לזה 'גס' ושאין מה לעשות.

אני לא יודעת לגבי הפלה אחרת. יש למישהו מידע למי לפנות? אני חושבת שאולי זה כבר מאוחר בגלל גיל ההריון.

[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] (09:30 22/09 )

האם תוכלי לברר את שם המום?
אם תדעי את שם המום אוכל לחפש לך קצת מידע בנושא.

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 11:08 22/09 )

חיפשתי כבר באינטרנט ולא מצאתי הרבה. אולי את תמצאי משהו חדש.
אבל התמונה הכללית לא טובה, הוא אומר שיש ציסטות צווריות, הקיבה קטנה, מהלב רואים שיוצא כלי דם גדול שנראה כמו האורטה ורוכב על שני החדרים, העורק השני יוצא מהחדר הימני ובנוסף VSD.
שילוב הממצאים מחשיד בקיום הפרעה התפתחותית בעובר ותתכן מאוד הפרעה כרומוזומלית.

הרופא שלי שדיבר איתו החליט שאין טעם לעשות מי שפיר ואני סומכת עליו.
כנראה שהממצאים ממש לא טובים.

בינתיים התגובות הן כמו שחשבתי, ביחוד מחמותי שסוף סוף סיפרתי לה, וקיבלתי ממנה הרצאה על חוסר האחריות שלי להביא עוד ילדים בגילי ובמצבינו הכלכלי. אחותי עצובה בשבילי אבל היא גם משוכנעת שבגיל כזה לא צריך להביא עוד ילדים ובטח לא במצבינו.

אני מרגישה שהיקום נושם לרווחה שזה עומד להיגמר. הבאסה היא כולה שלי כמו שההחלטה היתה כולה שלי.



[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] (12:28 22/09 ):

יקירה!

אני יודעת שמאוד- מאוד- מאוד קשה לך עכשיו!
תנסי לנשום עמוק, להתרכז ולחשוב מה את רוצה? מה הכי טוב לך?
את ההפלה בהחלט אפשר לעשות בשבועות מאוחרים יותר, עוגיה צודקת!
האם את מעונינת בסריקה נוספת (חוות דעת שניה)? האם את מעונינת לעשות מי שפיר? האם את מעונינת בהתיעצות עם מרפאה גנטית? עם קרדיולוג ילדים שמבין במומים מולדים?
האם להפרעה שאת מתארת קוראים Tetralogy of Fallot? אם כן, אפשר לנתח את המום הזה!
<השאלות באות לתת לך כווני מחשבה אפשריים. תאמצי את מה שמתאים לך>
אל תרגישי מחויבת לענות לי. שבי עם עצמך ותחשבי מה את רוצה לעשות הלאה!

פיצה


[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] (22/09 )

עוד כמה דברים שעולים לי בראש:

בדיקת סיסי שליה אפשר לעשות כבר עכשיו, לא צריך לחכות לשבוע 18. היא עדיפה על מי שפיר במקרה שלך כי מקבלים תשובה מהר יותר (תוך שבוע) בבדיקה לוקחים דם מהשליה וזה תאים חיים, להבדיל ממי שפיר, שם מקבלים תאי עור מתים של העובר שצריך להחיות ולכן מחכים לתשובה 3 שבועות.

וגם- כשאני עומדת בצומת של החלטות גורליות אני משתדלת לא לספר לסביבה שיכולה להיות מלחיצה ולא אוהדת. מספרת בדיעבד. זה חוסך ממני את התגובות מהסוג שקיבלת מחמותך. אולי גם לך עדיף לנהוג כך?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 13:05 22/09 )
הי פיצה, תודה לך

אני חוששת לדחות את ההפלה.
בהתחלה מאוד רציתי חוות דעת נוספת אבל אחרי שיחה עם הרופא שלי הבנתי שזה לא ישנה הרבה, ד"ר מלינגר נחשב לרופא הכי טוב אצלם ולכן הוא שלח אותי מלכתחילה אליו.
אני לא יודעת את השם של ההפרעה, רק מה שמלינגר כתב ושכתבתי למעלה.
כמובן שמה שהייתי רוצה זה שהכל יהיה בסדר, שזאת תהיה טעות איומה ושיהיה לי תינוק בריא ושמח אבל זה לא נראה לי שזה יקרה.
תודה לך מעומק הלב על העזרה המיידית.


[b][po]ה עוגיה[/po][/b] (11:56 22/09 ):

לא מאוחר.
יש הפלות גם אחרי שבוע 20.
זאת לידה מוקדמת, לידה שקטה של עובר מת.

אם את מתכוונת להפיל - ממליצה לך לקרוא את "הריון ולידה במתנה" מהגליון האחרון.

אם אני משווה את הלידה (ההפלה) המתוארת בו לעומת לידה אחרת של הפסקת הריון שיצא לי לפגוש לאחרונה -
הרי שהשניה היא לידה בא האישה הגיעה לבית החולים, קיבלה זריקה (להריגת העובר) ואח"כ זרוזים למיניהם ואפידורל. הכל לקח בסביבות יממה.
בראשונה מדובר בעובר שמת ברחם בגיל מתקדם למדי (חודש שביעי), הנסיונות להתחיל לידה היו עדינים (יחסית) וניתנה לגוף אפשרות לפתח לידה בעצמו. זה לקח כמה שבועות.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (12:26 22/09 ):

אני יודעת שיש הפלות אחרי שבוע 20.
זה נראה לי יותר נורא ללדת עם זרוזים ואפידורל מאשר בגרידה.
לצערי אין לי את הבאופן האחרון וגם אין לי אפשרות להכנס לאתר לבדוק מה נכתב שם, אני זוכרת שנכתב על הפלה בצורה אחרת אבל אין לי אפשרות לבדוק את זה עכשיו כשאני צריכה.


[b][po]ה עוגיה[/po][/b] (12:36 22/09 )
בקשי מרונית לשלוח לך את הסיפור

[email protected]

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (12:57 22/09 )
תודה רבה רבה עוגיה.

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (12:40 22/09 )
איך אפשר להכנס לבאופן?

אני רוצה לקרוא על הפלות ולא מצליחה להכנס. האם שינו את הכתובת?

[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] (12:52 22/09 )
אי אפשר
באופן נפל.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 13:06 22/09 )
אוי ואבוי, זה נשמע רע. מה זה אומר?

[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] ( 13:32 22/09 )
זה בסדר!

הם מעבירים את האתר לשרת אחר, לכן לא תהיה גישה עד ה- 26.
הם מראש אמרו שזה יהיה ככה.
אם תוכלי לכתוב לי איפה את נמצאת אוכל להעביר לך את הגליון האחרון של באופן. החל ממחר אני לא אהיה זמינה, אז אם את מעונינת תכתבי לי היום, פה או במסרים אישיים, ונוכל לתאם.
צר לי מאוד על מה שאת עוברת ואני מקוה בשבילך שמה שלא תחליטי לעשות יהיה כרוך במינימום סבל!
שולחת לך חיבוק גדול!
פיצה

[b][po]אם פי 3[/po][/b] ( 22/09 )
דווקא אפשר
לקריאה בלבד, ללא כתיבה עד 26.9

מצרפת לך קישור ל"מה חדש", ומשם, הקישי בתיבת החיפוש (למעלה) "הפלה" או "הפלות" ותמצאי הרבה דפים בנושא.


[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] (14:14 22/09 )
וואלה

ואני ניסיתי להכנס דרך הדף הראשי ומשם אי אפשר!
מעולה!


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (14:41 22/09 )
תודה רבה לכן מקרב לב

[b](ayelet j[/b] )16:31 22/09
איך עושים חיבוק בתפוז הזה


[b][po]כוכבים בחוץ[/po][/b] (17:22 22/09 )
מחבקת אותך

צר לי. מבינה ומזדהה וכואבת

[b][po]מנג בין[/po][/b] (09:22 23/09 ):

מה שלומך?
עקבתי אחרי הבלוג שלך בבאופן ואני ממש מצטערת.
איך את מרגישה?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 20:05 22/09 ):

אני עומדת לעבור הפלה והקטנה יונקת
הרופא שלי אומר שבשבוע 17 האפשרות היא גרידה או לידה ולא שאיבה ולא עושים את זה באופן פרטי אלא רק בבי"ח ואני צריכה להתאשפז שם בלילה עד למחרת בצהריים.
שמש וכוכבים יונקת כמעט כל היום ו3-4 פעמים בלילה ואני לא יכולה לתאר לי מה יהיה. היא מסרבת לתחליפים ואחרי כל הצעה היא צריכה גם ציצי.
ממה שקראתי בבאופן - תודה על הקישור - לא מצאתי אפשרות אחרת להפלה בשבוע מאוחר כזה.
למישהי יש רעיון מה לעשות?
תודה

[b][po]ה עוגיה[/po][/b] (21:45 22/09):

יש אפשרות לעזרה מהמשפחה?
מישהו שיבוא להיות שם איתה, עד הלילה ומהבוקר (יכול להיות שירשו לה לישון איתך במחלקה?)
שיסתובב איתה ויבוא מדי פעם להנקות?
כמה זמן מתוך כל השעות האלה את "בטיפול"?
האם את יכולה להסתובב בין לבין?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (22:08 22/09 ):

הבנתי מהרופא שלי שהיא יכולה להכנס למחלקה ואפשר להניק אותה בערב ובבוקר. הוא אומר שלבעלי לא יהיה שם מקום לישון. יכול להיות שאמא שלי תבוא להיות עם המופלאה הראשונה ובעלי יהיה איתי בביה"ח עם שמש וכוכבים, אבל איך הוא ישן שם?
אפשר אולי שהקטנה תשאר גם עם הסבתא ועם המופלאה הראשונה, אבל אז היא לא תתן לי לצאת מהבית בערב.
אני לא רואה איך היא נוסעת עם אבא בחזרה הבית מביה"ח בלעדי בערב.
איך שאני לא מסתכלת על זה זה נראה לי פשוט בלתי אפשרי.

ד"ר סדן הסביר לי שבערב מכינים אותי בשביל מחרת, שמים חומרים שמרחיבים את צוואר הרחם וצריכים לעבוד 15 שעות ולמחר ההפלה זה עניין קצר למדי ובצהריים אני משוחררת.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] ( 18:13 23/09 ):

אני זוכרת שפעם מישהי שאלה על הפלה [b]יזומה[/b] טבעית, וצפריר הציע לה לדבר עם העובר, להפרד ממנו, ולשחרר אותו לדרכו.
הנה, מצאתי את זה (ומסתבר שגם לא זכרתי טוב, אז באמת הכי טוב שתקראי בעצמך):
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]הפלה באופן טבעי[/po]

שרשרתי (=הצמדתי) לכאן

יש אפשרות טכנית כזאת, רק צריך לבקש.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 02:42 24/09 )

הי קדרה, יש אפשרות טכנית למה?

לא הבנתי. קראתי כבר בבאופן כל מה שאפשר בנושא. תודה.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (18:16 23/09 )

איך אפשר לעזור לך?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 02:45 24/09)

תודה על הרצון הטוב. הלוואי שידעתי.
אין לי מושג איך הלילה יעבור עם הקטנה יונקת כל הזמן. אני לא יודעת מה לעשות איתה.

[po]אום נטע[/po] (00:15 24/09 )
((-))

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b]
[b]תודה לקסם שלי[/b]
ניסים ונפלאות יקר שלי. אני חושבת כמה שאתה מתוק וכמה קשה לי להיפרד ממך. כמה אני אוהבת להרגיש אותך זז ולהיות בהריון. אני מתנצלת שהזמנתי אותך לבוא, למרות שידעתי שאין לך מקום כרגע ואולי אף פעם לא, אצלינו. אני הרגשתי כמה אתה רוצה לבוא ולהיות איתנו וגם אני רציתי שתהיה איתנו אבל כנראה שבתת מודע שלי יש פחד ולחץ גדול שלא נעמוד בזה ואולי רימיתי את עצמי וקרה שבמצבך לא תוכל אפילו לנשום נשימה אחת מחוץ לבטן שלי. הלב שלך פועם כל הזמן אבל הוא פגום איך שהוא. אני מודה לך שנתת לי להרגיש שוב הריון ותקווה. אולי בגיל 43 נשים בהחלט יכולות ללדת, אבל זה מצריך ראש שקט, ואולי אצלי הראש כבר עסוק יותר מדי עם המוות ופחות עם החיים. הכל נראה כבר קשה ומיותר והאנשים לא מפרגנים.
אולי אם היינו במצב כלכלי אחר היה לי יותר כח להתמודד עם זה, אבל הביקורת פשוט חונקת אותי וזה עובר אליך. יכול להיות שתוכל לבוא בהריון נוסף, אבל אני לא מוצאת בי כוחות להתמודד עם ההתנגדות מכל צדדי המשפחה והחברה לקיומך. בעצב עצום אני נאלצת לוותר עליך ועל התקווה לעוד תינוק שאולי יהיה הפעם בריא ושמח. על משפחה של 3, על שמחה גדולה וגם על מאמצים גדולים.
אומרים שהכל לטובה. מי יודע מה צופן לנו העתיד? אם הטבע מחליט אני סומכת עליו שהוא יודע מה טוב. אני רק תוהה אם זה בגלל המצב הנפשי-פיזי שלי או הכלכלי או הפחד שלי מההתנגדות המשפחתית.
עכשיו נצטרך שנינו לעבור תהליך קשה שישפיע על כל המשפחה. כרגיל, לכל דבר יש מחיר. התהליך אולי יפגע באחותך היונקת, הוא קשה לאחותך הגדולה ולסבתא ונקווה שאעבור אותו בשלום, מפני שאני צריכה להשאר פה עם הבנות שלי. אתה תחפש לך גוף אחר, בריא ושמח. הלוואי שיכולתי להבטיח לך לחכות ולבוא אלינו שוב, אבל אני לא רואה איך זה אפשרי כרגע ואח"כ הרי אין סיכוי כבר בגלל הגיל.
אולי אין כפרה למעשה הזה. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בך ולגרום לך סבל, לסיים את חייך שמתפתחים להם למרות המום הקשה. אולי אני צריכה לשאת אותך עד הסוף ולתת לטבע לעשות את שלו, אבל הכאב יהיה עצום. אולי זה שיעור שאנחנו אמורים לעבור, אבל אין לנו כוחות לזה. תסלח לי ולנו בבקשה. אולי אני גם אוכל לסלוח לעצמי פעם. תדע שאני אוהבת אותך. אני יודעת שאתה מקסים.
הלוואי ויקרה נס.
23/9
בינתיים אנחנו ביחד עוד כמה ימים. אני מרגישה אותך זז. אני כבר פחות חושבת עליך ועל ההריון, פחות נזהרת. עוד מעט וכבר לא תהיה. אני מקווה שלא הזמנתי אותך לקחת אותי איתך. זה אי-אפשר עכשיו.
אני יותר ויותר חושבת על הלילה הזה שאני צריכה לעבור בביה"ח. הרי כ"כ נמנעתי מלהגיע לשם. רציתי ללדת אותך בבית כמו את שמש וכוכבים. חשבתי שיהיה לנו לילה קשה ביחד, אבל לא ככה, לא בשביל להיפרד אלא בשביל להיפגש. כרגיל, החיים מראים לנו שהשליטה לא אצלינו. עכשיו אני דואגת כ"כ מה יהיה עם שמש וכוכבים, איך נעבור את הלילה הזה.
אני מקווה שאני אחזור בשלום אל המתוקות שלי.
אני אפילו לא אוכל להתנחם בהריון נוסף. מצד אחד אני כ"כ בטוחה שאני אנסה שוב ומצד שני אני כ"כ בטוחה שלא. כ"כ קשה לי לראות את כל התינוקות מסביב, יש כאלה חמודים.
שלשום סיפרתי סוף סוף לחמותי. היא שאלה לאן נעלמנו בימים האחרונים ופתאום לא היה לי נעים שלא סיפרתי להם. אחרי ההרצאה שקיבלתי על חוסר האחריות שלי ועל זה שבמצבינו אני צריכה לחשוב על פרנסה ולא על ילדים נזכרתי למה לא סיפרתי להם.
היא אמרה שעכשיו לא נדבר על זה, רק שנעבור את זה בשלום, אבל אח"כ..... היא כבר מכינה לי שיחה. אני לא מבינה למה בן אדם בגיל מבוגר עדיין חושב שהיקום צריך להתנהל כמו שהוא חושב שהוא צריך. הרי יש לה מספיק הוכחות שזה לא כך. לפחות איתנו.


[b][po]עדי יותם[/po][/b] (2005-09-26T08:38:36):
((-))


[b][po]שרה ק[/po][/b] (2005-09-26T09:08:57):
היי אני חושבת שלא תמיד האבחנה נכונה. לדעתי עדיף לתת לתינוק לחיות ואם יש לו מום כזה רציני, הוא במילא ימות אחרי הלידה, אבל לפחות מוות טבעי ולא בהפלה. הפלה היא סופית, אבל כאשר נותנים לדברים להתפתח כמו שהם, תמיד יש את האפשרות שהכל יתברר כבסדר!


[b][po]אש''י ר[/po][/b] (2005-09-26T09:46:09):
עקבתי אחרי הבלוג, כאן וב'זמני',לא מצאתי מילים חמות או חכמות, אבל עכשיו כשאת כבר שם, אני שולחת הרבה (()) ואנרגיות חיוביות.
אני מאמינה שכל מה שקורה קורה לטובה ושלכל דבר יש סיבה.


[b]נהר[/b] (2005-09-26T10:15:13):
((-)) כמה את אמיצה וחזקה.


[b][po]אם פי 3[/po][/b] (2005-09-26T10:21:22):
שוב (())
מסכימה שאערוך לך החוצה "רעשים" מתפוז?


[b][po]רסיסים של אור[/po][/b] (2005-09-26T10:57:43):
(())



[b]אלמונימית2[/b] ( 09:29 24/09 )

יש פתרון

למעיזה,
אני עברתי הפלה (גרידה) לפני כמה חודשים בשבוע 16 באסף הרופא.
יש אפשרות לבוא בערב להחדיר את הלמינריות, ללכת לישון בבית ולחזור למחרת בבוקר. תתעקשי לעשות את זה ולא להישאר לאישפוז לילה.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (15:00 24/09 ):

אלמונימית2 תודה מקרב לב
אני מקווה שזה תופס גם בשבוע 17. מחר יש לי ועדה ואני אברר ואם הם לא יסכימו אז אני אברר באסף הרופא.
המון המון תודות

[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (15:16 24/09 )

בכל מקרה את יכולה לחכות קצת כדי לקבל החלטה שקולה שאת שלמה איתה.
למשל - אולי את כן רוצה לחכות שהאתר יפעל, והאנשים יחזרו מהפארק, ויהיו להם עוד רעיונות בשבילך.

בכלל - איך את מרגישה? את שלמה לגמרי עם ההליך הקונבנציונלי? סומכת על הרופא שלך? המחלקה בבית החולים? בן הזוג תומך? (אני מבינה שהוא כן עוזר עם הילדות)

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (22:07 24/09 ):

אני מרגישה עם הגב לקיר.
אני לא סומכת על רופאים בכלל ומתרחקת מבי"ח כמו מאש. דווקא הרופא שלי נחמד מאוד, אבל הוא לא זה שיעשה לי את הגרידה.
בן זוגי הוא האדם היחידי שאני סומכת עליו חוץ מאמא שלי, אנחנו תמיד ביחד כל הזמן.
אני מאוד מבולבלת מכל הסיטואציה הזאת, כל התוכניות שלי שונו ואני לא טובה בכל הבירורים האלה למצוא מה הכי טוב לעשות. מזל שיש לי אתכם לעזרה כי לא הייתי יודעת לאן לפנות כדי למצוא אלטרנטיבות.
העניין הוא שכרגע אין לי כ"כ אלטרנטיבה לפתרון הקונבנציונאלי, למרות שהתכתבתי עם רונית ולחכות רק יחמיר את המצב, כי ניסים ונפלאות זז הרבה ומתפתח וזה מדכא אותי יותר.

[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (18:10 24/09 ):

בשמת הציעה שתתקשרי אליה.
יש לך את מספר הטלפון? את יכולה לשלוח לי מסר בתפוז או אימייל ל tavshil בGמייל.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (21:58 24/09 ):
תודה קדירה, שלחתי לך הודעה עם המייל שלי, אם תוכלי לשלוח לי בבקשה את מספר הטלפון של בשמת.

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (22:57 24/09 ):
תודה למחבקות

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] ( 10:33_ 25/09 ):

פרוצדורות
דיברתי עם הרופא שלי מוולפסון ואמרתי לו שיש אפשרות באסף הרופא ללכת הביתה בערב ולחזור למחרת. הוא אמר שאולי אפשר אבל הוא לא מבטיח לי ושאני אתכונן לאפשרות שזה לא יקרה.
אז ביררתי באסף הרופא, טל' 9778368-08 של הועדה הסוציאלית, ורחל הסבירה לי שם שזאת פרוצדורה רגילה שמשחררים בערב ובאים שוב למחרת והם גם עושים עוד US לפני כן ורק צריך להגיד למזכירה כשנרשמים שזה בגלל מום בעובר.
מייד החלטתי ללכת לאסף הרופא ובן זוגי דיבר עם הרופא שלי, אבל הוא כמובן עמד על זה שאני אעשה בוולפסון משום שהוא רוצה להשגיח עלי. האמת, אני לא יודעת עד כמה הוא יהיה מעורב בתהליך. הוא אמר לזוגי שהוא מאוד מאוד ישתדל שאני אשתחרר בערב, ומבחינתו זה 99%. לא נעים לי ממנו, הוא רופא שלי כבר המון שנים ורופא מצויין, אבל ההעדפה שלי היא לאסף הרופא ובכ"ז אני אעשה בוולפסון בגלל זה.

21:06 25/09
הייתי היום בוועדה בוולפסון.
הרופא שלי היה הועדה. העובדות הסוציאליות היו מאוד נחמדות. הרופא שלי אמר שזה סגור שאני אבוא אחה"צ ואלך בערב ואחזור למחרת בבוקר מוקדם. כבר אני קצת יותר שקטה עם שמש וכוכבים. הוא לא המליץ על עוד כניסה להריון בגילי.
התאריך נקבע ליום חמישי בעוד שבוע, די מאוחר, במקום יום שלישי הזה, מפני שיש להם כנס וגם חג באמצע ועוד הזיזו ניתוחים לכבודי, כך נאמר לזוגי שניסה להזיז את התאריך. אני רוצה להאמין שכל עכבה לטובה. בינתיים יש לי עוד זמן להיות עם ניסים ונפלאות ולהרגיש אולי בפעם האחרונה בהריון. אולי הוא לא יחזיק מעמד עוד שבוע מעצמו. רק שלא יסבול.


[b][po]אמא לביאה[/po][/b] (2005-09-26T12:29:29):
אין לי מילים, רק שולחת לך חיבוק.


[b][po]מיצי החתולה[/po][/b] (2005-09-26T13:47:36):
[u]אין לי מילים, רק שולחת לך חיבוק[/u] ((-))


[b][po]מתהלכת חרש[/po][/b] (2005-09-26T16:01:32):
אני מניחה שאת עוברת ימים נוראיים. זוועתיים. כל-כך הרבה בלבול ועוד כל-כך הרבה בלבול וכאב לפנייך (ומאחורייך).
אני רוצה לכתוב לך משהו שאולי יעזור, אם לא מחקי אותו כהרף עין:

העובר הנהדר שלך, על אף המום הקשה שלו, ועל אף הדרך הקשה שאת צריכה לעבור בעקבות הגילוי, הצליח לעזור לי ולעובר שלי באופן אישי.

אני לא יכולה להרחיב כאן ואשמח לנסות לכתוב לך במייל, אבל אתם שניכם ליוויתם אותי דרך החלטות שונות שהייתי ושאני צריכה לקבל בימים הקרובים.

נכון, הוא אולי יחיה בתוכך זמן קצר מאד ביחס למה שחשבת, אבל אולי יעזור לדעת, שגם בזמן הקצר מאד הזה, הוא ואת עזרתם למישהו אחר (())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-26T16:19:48):
תודה למחבקות @}

[po]מתהלכת חרש[/po] - ניסתרות דרכי האל. אני מאחלת לכם שיסתדר לכם הכל לטובה ותזכו רק לשמחות.(())
שמך חסוי ואין ממה לחשוש להרחיב כאן אם תרצי. @}


[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2005-09-27T00:12:55):
((-))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-27T04:32:44):
ביום שישי היתה לי שיחה טלפונית עם אמא שלי והיא אמרה שאני סופר אנוכית וחושבת רק על עצמי וזה לא רק מה שאני רוצה ואיך זה שאני לא רואה שזה הכל על חשבונה ועל גבה ושזה הורג אותה והיא תמות מכל העניין הזה. ניסיתי להסביר לה טיפה איך אני רואה את הדברים אבל זה לא התקבל.


[b]tאמא[/b] (2005-09-28T10:24:10):
למעיזה ההחלטית, ניכנסתי לאתר בתקווה למצוא שהתוצאות של הבדיקות שלך טובות וזה היה איום סרק, אך לצערי התבדתי.
שולחת לך חיבוק (()) ענק. ומחזקת אותך.
מקווה שתתגברו על הכאב והבילבול ותמשיכו עם המשפחה שלכם בהרבה אהבה.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-09-28T12:44:56):
_בעצב עצום אני נאלצת לוותר עליך ועל התקווה לעוד תינוק שאולי יהיה הפעם בריא ושמח. על משפחה של 3, על שמחה גדולה וגם על מאמצים גדולים.
אומרים שהכל לטובה. מי יודע מה צופן לנו העתיד? אם הטבע מחליט אני סומכת עליו שהוא יודע מה טוב._
כל כך מזדהה עם כל מלה שלך, ואת יודעת את זה ((-))


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-09-28T19:11:17):
[u]אין לי מילים, רק שולחת לך חיבוק.[/u] ((-))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-29T06:04:32):
תודות @}

אני מוצאת שקשה לי מאוד לשחרר עכשיו את הרצון לעוד תינוק. אני חושבת כבר על ההפלה הבאה. אולי אחרי שאעבור את ההפלה הזאת אני כבר לא ארצה. אני מאלה שלומדים בדרך הקשה :-) וכן, כנראה שאני סופר אנוכית.


[b]פלונית[/b] (2005-09-29T09:20:47):
הפעם מסכימה עם [po]שרה ק[/po]...
ניסים נראים רק לאחר שלא נראית שום תקווה.
אנא התייעצי עם עוד רופא.
אני יכולה להמליץ לך על רופא מדהים מדהים וגם אדם מדהים
את יכולה לכתוב לו מייל
[email protected]
או
[email protected]
נראה לי שהראשון הוא נכון אבל נסי שניהם
בעיה רק שלא תמיד הוא זמין...
אבל אולי יהיו ניסים?
אם את כותבת אליו כתבי באנגלית או באותיות לטיניות ותקראי למייל שלך "מחר יש לי תור להפלה" או משהו כזה בשביל שיקרא דחוף כי יש לו טונות של מכתבים...


[b]tאמא[/b] (2005-09-29T09:32:20):
לפלונית.
אולי תוכלי לרשום את שם הרופא, והתמחותו? תודה.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-29T17:21:33):
כתבתי לו, אבל באמת לא נעים לי בלי השם שלו.
תודה רבה.

[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-30T07:10:30):
בינתיים לא קיבלתי ממנו שום תשובה.
חברה שלי התייעצה עם מתקשר שראה מה המצב שלי ואמר שזה בגלל אנרגיות התנגדות של אמא שלי וגם אמר שהוא יכול לרפא את המצב.
זה מגיע בדיוק אחרי שראיתי בטלויזיה תוכנית על אלה שמתקשרים עם רוחות ואומרים דברים שלא יאמנו שאי-אפשר לא להאמין בזה.


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-09-30T12:04:10):
צר לי על המצב שאת נמצאת בו. :-(

[u]ואמר שזה בגלל אנרגיות התנגדות של אמא שלי[/u]
אבל בנוסף לכל הצרות בסיפור העצוב הזה, זו אמא שלך שאשמה? המזינה והמפרנסת שלך ושל כל המשפחה, היא-היא הכוח המכלה?!
הכל בגללה?
הכל חייב להיות בגלל מישהו? (מישהו אחר, שהוא לא את).

אני מאחלת לך שתעמדי מול החיים ותוכלי להם. בכוחות עצמך.

זה כמובן הדף שלך ואת יכולה למחוק.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-30T12:42:03):
אני לא מחפשת אשמים. כולנו אשמים בהכל. אני כן מאמינה בסוגי אנרגיות, גם שליליות. זכותך לא להאמין.
ברור לי שלאמא שלי יש התנגדות עזה, וברור לי שלא רק לה, אני מוקפת בהתנגדות מכל הכיוונים, והגיוני לי שההשפעה שלה עלי היא יותר חזקה מהשפעה של אחרים. היא לא אשמה בהתנגדות שלה ואני יכולה להבין אותה ואת דרך החשיבה שלה ולכן אני לא מאשימה אותה בזה. מה גם שהיא לא ממש מודעת להשפעה שלה ושל ההתנגדות שלה על האנרגיות שלי. אבל זה לא אומר שזה לא משפיע על חיי, שאני חושבת שזכותי לחיות אותם כמו שאני מבינה אותם גם אם היא חושבת אחרת.
זכותה שלה לא לתמוך בי כלכלית.
אני יודעת שזה בלתי אפשרי בשבילה לעשות את זה כי היא חושבת על טובתי והיא פוחדת שחיינו יהיו קשים ללא נשוא. אני מעריכה את תמיכתה אבל אני גם מודעת למגבלות שיש בזה, לחוסר האמונה שלה בי להתפרנס לבד ולכבד אותי בתור אדם בוגר שיכול להסתדר במצבים קשים.
אני לא חושבת שזו זכותה למנוע ממני להחליט החלטות גורליות בחיי מתוך החרדות שלה והמצב הנפשי הקשה שלה. אני כאמא בעצמי מנסה לתמוך בהחלטות של הבנות שלי - שכרגע הן לא כאלה גורליות - מתוך קבלה והבנה שעליהן לחיות את חייהן לפי החלטותיהן ושגם אם יהיה להן קשה, זו בחירה שלהן. אני מקווה שיהיה לי הכח וההשלמה לתמוך בהן בהחלטות גורליות. אני אביע את דעתי אבל אני חושבת שאני אנסה לא למנוע מהן תמיכה. אני אשתדל להיות שם בשבילן ואני מקווה שיהיה לי כח. אני מודעת לזה שכרגע לאמי אין כח ואני לא מצפה ממנה לכלום, רק שתניח לי לחיות את חיי כמו שאני מבינה אותם.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-30T14:34:49):
בכל אופן, אני אוותר על ההריון הזה ואני אתפלל לזמנים טובים יותר.


[b]פלונית[/b] (2005-09-30T14:40:39):
שם הרופא:
ד''ר בואנו דה מסקיטה. הוא מאוד מפורסם בירושלים וזה חסרונו היחיד, לעתים נורא קשה להשיג אתו
אפשר לנסות גם להשאיר לו הודאה בטלפון 026761716
מה ההתמחות שלו?
לדעתי [po]באופן טבעי[/po] הרופא הוא רופא, ונראה לי שכך גם לדעתו
זאת אומרת שפניתי אליו במקרים שאדם נורמלי היה פונה לפסיכולוג, קרדיולוג, רופא נשים או אפילו רופא שיניים והוא לא הפנה אותי לכל אילה וכן עזר.
אם בכל זאת אתן רוצות הגדרות - לפי ההתמחות הקונבנציונלית הוא רופא משפחה. אבל הוא גם הומיאופת, רופא סיני ועוד כל מיני שיטות. לפני הרבה שנים הוא עבד כרופא משפחה בקופת חולים אבל כבר יותר מ10 שנים הוא מקבל רק באופן פרטי.
אני מכירה די הרבה מקרים כשהוא עזר, ביניהם מקרים שכל שאר הרופאים הרימו ידיים.

אגב אמאt
אשלח לך קטע ממאמרו בדף שלך


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-30T16:46:47):
תודה. בכל אופן הוא לא חזר אלי בינתיים.

ולמען הסר ספק, אני [b]מעולם לא ביקשתי מאמא שלי לתמוך בי כלכלית,[/b] זו החלטה שלה. אפילו היו פעמים שביקשתי ממנה להפסיק זאת משום שהרגשתי שזה לא מעצים אותי, אבל היא נעלבה עד מעמקי נפשה וניפגעה איך אני מעזה לומר לה זאת במקום להכיר לה תודה, בדומה לגישה שלך קומה ג'.
זה לא סותר את העובדה שאני חושבת שהיא מיוחדת במינה, טובת לב בצורה יוצאת דופן ומדהימה בכשרונותיה ואישיותה. אבל יש לה התנגדות [b]שאני אוליד עוד ילד[/b] - ושוב, לא רק לה - מתוך דאגה וחרדה ובשבילי זו דרישה קשה שהיא ביטול השקפת העולם שלי וההרגשה הפנימית שלי לעצם קיומי בעולם הזה.


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-09-30T20:04:03):
[u]איך אני מעזה לומר לה זאת במקום להכיר לה תודה, בדומה לגישה שלך קומה ג'[/u]
אני מעולם לא אמרתי שאת צריכה להכיר לה תודה. אני כן חושבת, שאם את לא מכירה לה תודה, ואם לדעתך העזרה שלה מחלישה, ובכל זאת את ממשיכה להיתמך בה ולא משנה את המצב, אז את נמצאת בדיסוננס חריף בין מילותייך, תחושותייך ומעשייך.

אני נמצאת בדינמיקה די דומה עם אמא שלי, רק שזה לא סביב תמיכה כלכלית אלא סביב אוכל שהיא מבשלת. כתבתי על זה ב [po]הריון ואמא שלי[/po] . בעיני כפיית הבישולים שלה על המקרר שלי היא [u]ביטול השקפת העולם שלי_ . דומה מאוד _לחוסר האמונה שלה בי להתפרנס לבד ולכבד אותי בתור אדם בוגר שיכול להסתדר במצבים קשים[/u] . אבל גיליתי שלהגיד "תפסיקי להביא אוכל" גורם לתגובה נעלבת, לפעמים מביא לריב, ולא עוזר בכלום. ככה זה שנים, ואחרי הלידה זה רק הקצין.

הפתרון שגיבשתי הוא, כשאני מרגישה חזקה מספיק (כמו בחודש האחרון), אני פשוט דואגת לבשל לעצמי לכמה ימים, אוכל של ממש, תבשילים ותוספות ורטבים וכל זה, ואז היא לא מביאה אוכל. בלי שום דיבורים או ויכוחים. המעשה נעשה, הסירים ממלאים את המקרר, עשיתי מעשה ולא השארתי מקום להשתלטות שלה.

הבחירה שלך ב"חוצפה" (כשם הדף הזה) כדי להתריס על הנתינה של אמא שלך (במקום לנקוט דרך פעולה קונסטרוקטיבית שתחלץ את שתיכן מהמצב הזה) היא לא אפקטיבית.


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-09-30T20:38:37):
[u]במקום לנקוט דרך פעולה קונסטרוקטיבית שתחלץ את שתיכן מהמצב הזה[/u]
בידייך לשנות את המצב אם תחליטי ותעמדי על כך.

[u]ואני אתפלל לזמנים טובים יותר[/u]
אמן ! (()) . קחי לך את הזמן להתחבר לעצמך, להחלים ולהתחזק.
יש לי תחושה שההתעסקות באמא שלך (החוצה) נותנת לך תירוץ/אפשרות לא להתעסק בהריון שלך ובתחושות שמלוות אותך עקב המצב הרגיש שלו - וההחלטה לסיימו. (פנימה).
התחברת לעצמך כל כך יפה. תרשי לעצמך להמשיך להיות מודעת. (()).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-09-30T22:20:05):
[u]הבחירה שלך ב"חוצפה" (כשם הדף הזה) כדי להתריס על הנתינה של אמא שלך (במקום לנקוט דרך פעולה קונסטרוקטיבית שתחלץ את שתיכן מהמצב הזה) היא לא אפקטיבית.[/u]

ממש חוסר הבנה לבחירת השם ולדף.
אם לא שמתן לב, כתבתי למעלה שאני באמצע הקמת עסק קטן. אולי זה לא מספיק קונסטרוקטיבי אבל זה מה שאני יכולה להרשות לעצמי כרגע עם שמש וכוכבים בבית.

[u]יש לי תחושה שההתעסקות באמא שלך (החוצה) נותנת לך תירוץ/אפשרות לא להתעסק בהריון שלך ובתחושות שמלוות אותך עקב המצב הרגיש שלו - וההחלטה לסיימו. (פנימה).[/u]
אני לא מתעסקת באמא שלי. אני ממשיכה את הקו של הדף הזה שמדבר על ההתנגדות המשפחתית מסביבי להבאת ילד נוסף בגלל סיבות כלכליות ועל ההשפעה שיש לה על ההריון שלי, ולאמא שלי יש מקום נכבד.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-02T15:31:18):
אמרתי היום לאחותי שהמופלאה הראשונה רוצה שננסה שוב. אמרה לי שאני לא אעיז, שאני קטנה וחלשה ושהגוף שלי לא יעמוד בזה. אני תוהה לעצמי מאיפה היא ממציאה לעצמה דברים כאלה. נכון אבל שאולי הגוף שלי לא לגמרי התאושש מהלידה הקודמת מלפני שנתיים ושלושה חודשים ובגלל ההנקות הוא גם נחלש יותר.
חשבתי שבכל אופן אלך לחיזוק הגוף בדיקור סיני, אולי זה יעזור.


[b][po]רסיסים של אור[/po][/b] (2005-10-02T15:56:35):
שתהיה לך ולכם שנה טובה, מלאה כח ובריאות ואור ואהבה {@


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-10-02T21:17:26):
[u]שתהיה לך ולכם שנה טובה, מלאה כח ובריאות ואור ואהבה[/u] שנה של זמנים טובים יותר. @}


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-02T21:29:46):
[u]שאני קטנה וחלשה ושהגוף שלי לא יעמוד בזה[/u]
הא?? מה זאת אומרת לא יעמוד בזה? וזה אומר מה? שבאמצע ההריון הוא ייפול? מה זה השטויות האלה?
זאת הנפש שצריכה לעמוד בזה.
גם עכשיו, זה לא הגוף שלא עמד בהריון.
זאת הביצית שלא הצליחה.
זה המצב המבאס שבגילנו יש כבר סיכוי נמוך ביותר שהתוצאה תהיה בריאה.
פגיעות בדנ"א ועוד כל מיני דברים כאלה, שמובילים לשכיחות גבוהה מאוד מאוד של עוברים לא בריאים (אני מנסה לברור את מילותי בזהירות רבה, אז תסלחי לי על ניסוחי בית המרקחת, טוב?).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-02T21:43:07):
תודה, אמן ואמן ואמן @}

שתהיה לכולנו שנה טובה, בריאה ושמחה ורק דברים טובים @}


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-03T03:07:13):
הי בשמת, אני חושבת שהיא מתכוונת שאני לא אעמוד בלידה עצמה או שהיא באמת מתכוונת למצב של הביציות ואז זה בטוח רק הפלות וגם זה לא יהיה טוב לגוף שלי.
גם הרופא שלי המליץ לא להכנס להריון יותר בגילי. אבל ממתי אני מאמינה לרופאים :-) טוב, לפעמים הם צודקים בכ"ז, אבל מי שלא מנסה לא יודע, מה?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-03T04:55:57):
קיוויתי שאתה כבר לא איתנו, אבל דווקא היום אתה זז לך.
איזו הרגשה נפלאה. אני מחבקת אותך והורגת אותך. עוד יומיים.
זה מצב בלתי אפשרי.


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-10-03T14:34:01):
((-))


[b]אמאt[/b] (2005-10-03T18:17:09):
אני איתך ((-)).
צעדי צעד צעד. הרשי לעצמך להיות עם ניסים וניפלאות ולהפרד ממנו. הרשי לעצמך להתמודד עם הרגשות שיעלו והכירי בהם. תני לעצמך להתאבל על ההריון הזה שצריך היה להסתיים כפי שהסתיים. אם אפשר עשו זאת ביחד את ובן זוגך. ובמה שהמופלאה יכלה להתמודד לפי גילה גם איתה.
רק אחר כך תמשיכי להתמודד עם הדברים הנוספים. משפחה פרנסה וכו...
את חזקה ויודעת את מה שאת רוצה מעצמך ומהחיים. אחרי הכל את המעיזה ההחלטית לא? השתמשי בכוחות אלו.! תזדקקי להם בעוד יומיים ובימים שאחרי.
ולסיום אאחל לך ולמשפחתך , הגרעינית והמורחבת. שנה טובה. שנת אושר בריאות ופרנסה. שתיכלה שנה וקילילותיהה ותחל שנה ובירכותיה. ושוב חיבוק . ולקראת השנה החדשה הפעם חיבוק שמח. (())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-04T01:00:14):
תודה, תודה, תודה לכן @} (())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-04T02:25:09):
אני לא יכולה לסבול את המחשבה שאני הולכת להרוג את התינוק שלי.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-04T11:37:38):
אני תוהה מה בדיוק אמרו לך. מה בדיוק המומחיות של הרופאים. איך אפשר לדעת שהם לא טועים. מה הם אומרים על המום.
הלוואי שהיית יכולה ללכת לד"ר ישראל שפירא מחיפה, שהוא מהטובים בארץ.
אם את לא עושה את ההפלה, מה קורה, לטענתם?
הוא ימות בבטן בעצמו, רק בשבוע יותר מתקדם?
את תצטרכי ללדת אותו - ואז הוא ימות כמה שעות או ימים אחרי הלידה?
(את יודעת, אני פשוט לא האמנתי כשהרופא אמר לי שהלב שלו לגמרי לא במקום. אף על פי שבעצם, אני קולטת עכשיו, ראיתי בעצמי שהוא פועם במקום לא סביר. אבל במקרה הזה, הוא אמר שאם הוא צודק אז העובר יפסיק להתפתח תוך שבועיים, שזה מאוד מהר וברור. אז אמרתי לעצמי, טוב, אם הוא צודק אני כבר אדע בקרוב. לא הייתי צריכה לרוץ לעשות משהו אקטיבי. והוא צדק. אני לא האמנתי, אבל הוא צדק).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-04T12:22:51):
_הוא ימות בבטן בעצמו, רק בשבוע יותר מתקדם?
את תצטרכי ללדת אותו - ואז הוא ימות כמה שעות או ימים אחרי הלידה?_
תודה, בשמת, שאת פה. זה בדיוק מה שאני מבינה מתיאור המצב ולא ממה שהם אמרו לי, כי הם לא ממש אמרו לי מה צפוי באם לא אפיל, משום שהם לא מעלים בדעתם אפילו אפשרות כזאת במצב כזה.
הרגשות קשים יותר בלילה כמובן, כשהוא זז.
חברה אמרה לי שזה הרגש האימהי ההגנתי שלי שפועל עכשיו, בעיקר בלילות, ואני מסכימה איתה.

אני בטוחה שאם אני אתן למצב להמשך - הוא הרי לא ימשך יותר מדי זמן, או שבועות או חודשים. אבל הרי אני בצד השני ופה באה המחשבה האגואיסטית שלי, המחשבה על הקושי שאני אצטרך לעבור ככל שהזמן ימשיך. אני אצטרך לעבור לידה של תינוק מת ובלשון המעטה המחשבה לא קוסמת לי.

אני מרגישה שיש פה החלטה מוסרית לעומת החלטה מעשית ואני תקועה באמצע, בימים אני מרגישה ככה ובלילות ככה ומחר אני כבר אמורה לפעול.


[b][po]אמא ל 5[/po][/b] (2005-10-04T12:41:43):
אני אעיז ואכתוב, אבל אם לא מתאים - תמחקי מיד.
יש גישה אחרת מלבד לעשות הפסקת הריון.
גם אם ברור לחלוטין שהעובר לא יוכל לשרוד. ובעיקר במצב כזה.
מדוע לא לתת לדברים לקרות מעצמם? לתת לנפש הזאת שבאה אלייך להיות איתך ככל שתוכל. לספוג את אהבתך כל עוד אפשר.
יש הרבה חומר על זה ברשת. סיפורים של אמהות שבחרו לא להתערב. על האהבה לתינוק שעוד לא נולד. על חיים שלמים שיכולים לעבור לפני שנולד ולפני שמת. על האפשרות לחבק אותו לאחר הלידה, להיות איתו את מעט השעות שיוכל להיות בעולמנו הגשמי. ולהפרד.
יש בזה משהו שנשמע לי אולי טוב יותר מאשר
[u]המחשבה שאני הולכת להרוג את התינוק שלי[/u]
אני לא מעיזה להביע דעה, כי לעולם לא ניתן להבין אם לא נמצאים שם. ולמזלי לא הייתי שם.
להרגשתי לעיתים המצב הקשה באמת הוא מצב בו יש ידיעה על תינוק מאד פגוע העומד להוולד, אך עם סיכויים טובים לחיות. אבל חיים קשים וחסרים. אז ההחלטה קשה בהרבה. דווקא אם ברור מראש שאין כל סיכוי - מדוע להתערב?
קראתי על אמהות שבחרו להמשיך את ההריון, ככל שנמשך, גם עד הלידה, גם תוך ידיעה שלאחר הלידה תבוא פרידה. על האהבה העצומה לעובר בכל יום שהוא עדיין ברחם, תוך ידיעה שאלו הימים היחידים שיוכלו לבלות יחדיו.
אני מאד מקווה שאני לא מקשה או פוגעת. אבל כאשר בעבר קראתי את הדברים שאני מתארת כאן חשבתי על זה, ונראה היה לי שיש מצבים ואמהות שזה מתאים להן. ואולי אני הייתי בוחרת בזה אם הייתי מגיעה למצב כזה.
האמהות גם כתבו על הקושי עם הממסד הרפואי, כי [u]הם לא מעלים בדעתם אפילו אפשרות כזאת במצב כזה.[/u]
אם תירצי, אנסה למצוא לך את החומר שקראתי בזמנו. זה באנגלית.
(())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-04T13:08:34):
תודה, [po]אמא ל 5[/po] - על זה בדיוק אני מדברת. וזו בדיוק הדילמה שאני נמצאת בה, אם לנהוג ככה או בצורה "המעשית" יותר. אני מרגישה כמו הגישה שכתבת עליה אבל הדגשתי גם שיש פה את הצד שלי האגואיסטי שיהיה לי מאוד מאוד קשה לעמוד בלידה של תינוק מת. זה קרה לשתי שכנות שלי ואני לא מאחלת את זה לעצמי.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-04T13:12:19):
אולי בעצם אני מחפשת עידוד כן להפיל למרות שהרגש שלי אומר לי לא לעשות את זה.


[b][po]מיצי החתולה[/po][/b] (2005-10-04T14:22:06):
מעיזה יקרה, אין לי מילות חכמה או עצות נבונות להעתיר עלייך, אולם סיפורך נגע מאד לליבי, ואני מקווה מאד שתגיעי להחלטה שאת שלמה איתה, ובסופו של דבר תצאי מחוזקת מהכל.

((-))


[b][po]פיצה והתוספות[/po][/b] (2005-10-04T15:14:01):
[u]ואני מקווה מאד שתגיעי להחלטה שאת שלמה איתה, ובסופו של דבר תצאי מחוזקת מהכל[/u]
גם אני. מקשיבה ושולחת לך ברכה לשנה טובה וחיבוק!


[b][po]אמא ל 5[/po][/b] (2005-10-04T16:51:58):
[u]שיהיה לי מאוד מאוד קשה לעמוד בלידה של תינוק מת[/u]
זה באמת מאד מאד קשה. אבל השאלה היא מה יותר קשה, זה, או לעשות הפלה לתינוק חי.
כל המצב מאד מאד קשה, וכמובן אין תשובות לשאלות, רק התשובות שלך.
אני מקווה שיש לך תמיכה בעולם האמיתי, לא רק הוירטואלי, מישהו שאיתך.
מאחלת לך כוחות לעבור את התקופה הכל כך קשה הזאת.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-04T20:45:46):
תודה לכן.
אין לי כבר כח לחשוב על הדברים האלה. אולי לארניקה שאני לוקחת יש השפעה כזאת. אני רוצה רק לגמור עם הכל ולא לחשוב על כלום. המודעות הזאת לדברים לא עוזרת לי כרגע, היא מסבכת לי את החיים. אני לא מספיק אמיצה ואפילו לא דתיה להמשיך ולא רוצה להחליט החלטות של אלוהים. פשוט לא רוצה לחשוב על זה יותר. אני לא מגיעה לשום מסקנה שאני שלמה איתה ואני יודעת שאני אעשה מה שמצפים ממני וזהו. כמו שאמא שלי אומרת שנגמור עם זה ואני אחזור לעצמי וזהו - ואני תהיתי לעצמי אם היא באמת חושבת שאני אחזור ל"עצמי" אחרי זה וזהו.
גם חתולות נוטשות גורים פגועים למוות. די, אני לא רוצה יותר כלום. אני לא יכולה לעזור לו ואני אצטרך לחיות עם כל החלטה שאני אעשה למשך החיים שלי ודי לי עד עכשיו עם הסיפור הזה. זה היה לי כ"כ לא צפוי וזה בא ללמד אותי שוב שלחיים יש את המהלכים שלהם שלא תלויים ברצונות שלי ובמחשבות שלי.


[b][po]אמא ל 5[/po][/b] (2005-10-04T21:00:22):
((-))


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-04T21:44:38):
((_))
החלטה שלך. עשי מה שטוב לך ובעיניך.
אולי כדאי שתקראי בפורום [url=http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=98]אובדן הריון-תמיכה[/url] בתפוז, כדי לראות איך ניתן להתכונן לפרידה מהעובר.


[b][po]עדי יותם[/po][/b] (2005-10-05T11:32:31):
((_))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-05T12:23:38):
מה שגם מבאס זה שההריון הזה מרגיש כ"כ טוב, חוץ מהבחילות בהתחלה אני מרגישה ממש טוב והעור שלי חלק והכל נעים שאיך אפשר להעלות על הדעת שמשהו לא בסדר בפנים?


[b][po]תמר ס[/po][/b] (2005-10-05T23:39:26):
((-))


[b]tאמא[/b] (2005-10-06T11:05:33):
((-))


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-06T21:56:06):
[u]מה שגם מבאס זה שההריון הזה מרגיש כ"כ טוב[/u]
אני ממש לא יודעת מה להגיד. זה כל כך קשה.
אני מאוד מתחברת למה שכתבה אמא ל-5 אבל אני רואה שאת נמצאת במקום אחר.
מה שלא יהיה, אני מקווה בשבילך שהכל יעבור כמה שיותר מהר וקל - יחסית למצב שהוא מלכתחילה קשה, טעון, כבד ונורא.
אני חשבתי שאם אני בהריון סימן שאלוהים שלח אותו וזה יצליח. אבל אולי אלוהים שלח אותו כדי שלא יצליח? כי יש משהו גדול אחר בחיים שלנו שצריך להבין אותו או להשלים איתו או משהו? בגלל שצריך ללמוד להיות אקטיביים אם אנחנו פאסיביות מדי, או ללמוד להיות פאסיביות אם אנחנו אקטיביות מדי?
גדול עלי לתת תשובות.
יש לי המון שאלות.
אבל הכי חשוב השקט. חשוב להיות בשקט. חשוב למצוא את הדרך לשקט שלנו.
((-))


[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2005-10-06T23:40:42):
אני מאוד מבינה את הדילמה שבה את נמצאת,מצב שבו כל בחירה היא קשה וכואבת :-(
אין לי הרבה דברי חכמה לומר,חוץ אולי מזה שאת לא חייבת למהר להחליט ולבצע,מותר לך להתמהמה אם יש לך צורך בכך.אל תתני לאיש להלחיץ אותך!
מאחלת לך שתמצאי את הדרך לעבור את התקופה הקשה הזו. ((-))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-07T09:10:23):
טוב, עכשיו אני אחרי.
באנו במוצאי החג, כמו שהרופא שלי אמר, ב-20:00, עם 2 הבנות. עלינו, ירדנו, הלכנו מסדרונות ארוכים, עלינו שוב עד שהגענו למקום הנכון, מח' נשים. שם היה ויכוח עם הרופאה בתורנות שאצלם אין דבר כזה לשחרר הביתה אחרי הלמינריה.
אז התקשרתי לרופא שלי והוא אמר שהוא ידבר עם מנהל המחלקה. בינתיים הרופאה גם דיברה עם סגן המנהל שהודיע שבשום פנים ואופן. אז חיכינו למטה בקניון והבנות אכלו אוכל "מזין ובריא".
אחרי עוד שיחה עם הרופא שלי סוכם משהו אחר, שאני אבוא ב-6:00 בבוקר למחרת ואת הטיפול אעבור ב-12:00. עשו לי את בדיקות הדם ומה שצריך כדי לחסוך זמן למחר ונסענו הביתה. כולם היו מאוד מאוד נחמדים. הבנות היו נסערות ונירדמנו רק ב-23:00.
סיכמתי עם אמא שלי ועם המופלאה הראשונה שהיא תישאר בבית לבד - כי היא בינכה ישנה עד מאוחר בבוקר - ואז סבתא תבוא להיות איתה, ואנחנו ניסע לביה"ח.
קמנו ב-4:30. לקחתי 3 פרוטק. שתיתי תה ירוק עם מולסה - צום מה צום. השארתי למופלאה פתק עם המיטה, שמייד היא התגלגלה לישון עליו. אח"כ היא כבר התעוררה ולא חזרה לישון וכבר הסתבכו התוכניות, כי מה היא תעשה מ-5:30 לבד בחושך עד שסבתא תבוא? טוב, היא כמובן תשב במחשב אבל זה לא יהיה קל בחושך. הדלקנו את כל האורות בבית.
את שמש וכוכבים עטפתי בשמיכה והיא ישנה עד שהאורות נדלקו. באוטו היא כבר היתה מאוד עירנית ושאלה לאן אנחנו נוסעים ומתי היא תראה את סבתא. הסברתי לה את התוכניות להיום ושהיום אמא תהיה הרבה אצל הרופא ושלא יהיה היום הרבה ציצי אבל היא תהיה עם אבא וסבתא.

בדרך המופלאה הראשונה התקשרה כל 5 דק' שהיא מפחדת והרגענו אותה שתקשיב לשכנים שיוצאים ועושים הרבה רעש. אח"כ היא כבר התקשרה לאמא שלי שכבר כמעט הגיעה אליה. אמא שלי לא ישנה כמעט כל הלילה מדאגה.

הגענו בזמן. כבר חיכו לי. לשמש וכוכבים היה קשה להיפרד אבל אחרי חיבוק היא נשארה עם אבא ואני ניכנסתי לעשות טיפול למינריה. הרופאה היתה עדינה ונחמדה. היא לא הרשתה לי להסתכל בצג ה-US. החלפנו מבט קשה. הבנתי אותה והיא אותי. זה לא טיפול נעים אבל שרדתי עם נשיפות לידה.
בינתיים שמש וכוכבים התחילה לצווח בחוץ לאמא. אבל זה כבר היה בסוף הטיפול. נשארנו לשבת שם. אני מנסה לעכל את מה שקורה ומתחילה לפחד מאוד מכל הכאבים הצפויים ומההרגשה הלא נעימה שצפויה לי ב-6 השעות הבאות. שמש וכוכבים בינתיים ישבה בסיר שהבאנו איתנו ושמנו על הכיסא.

היא וזוגי טיילו להם במקום, קנו צבעים ותעסוקה וארחו לי לחברה. לא ביקשה ציצי כל הזמן. ב-10:00 זוגי נשלח לקנות לי את הספר גופה של אשה תבונתה של אשה ותשבצים. הגיע ספר ענק!
ב-11:00 שמש וכוכבים הסכימה לנסוע לסבתא - עדיין בלי ציצי. הם נסעו ואני טיילתי לי. לשכב בחדר היה נורא קר אז יצאתי החוצה כל הזמן. בחדר היתה אמנם חברה נחמדה של בנות. אבל הרגשתי איך הפחד עולה בי ולא ידעתי עם זה הפחד שלי או של ניסים ונפלאות.

ב-12:00, כשחשבתי שעוד רגע אני כבר משתגעת, באו לקחת אותי. התקשרתי לזוגי לספר וכולם איחלו לי בהצלחה. גם הצוות איחל לי בהצלחה וכל מי שהיה בדרך וכולם היו מאוד מאוד עדינים ומתחשבים. נורא פחדתי מההתאוששות שאחרי.
ניפרדתי מניסים ונפלאות בפעם האחרונה. אמרתי לו שיגיד שם שאמא אהבה, אוהבת ותאהב אותו תמיד ושיתנו לו גוף בריא כי מגיע לו. אמרתי לו שעכשיו אני אקבל את הגוף שלי בחזרה והוא יקבל את הרוח שלו בחזרה מהגוף הזה שלו. בזמן שהרדימו אותי חזרתי על זה שאני משחררת אותו. בדיוק אחד מהצוות נכנס ואמר שאמא שלו נפטרה.

התעוררתי וסביבי היתה המולה של עבודה. אמרו את השם שלי וניסו לדבר איתי. כולם נחמדים מאוד. הסיעו אותי לחדר למעלה. הצלחתי לדבר קצת ושוב שקעתי בטשטוש.
הייתי מטושטשת עד כמעט 19:00 בערב. הרגשתי שבאים לבדוק אותי בעדינות, שמדברים אלי, הרופא שלי בא לראות אותי אחה"צ, אולי היה 16:00, בדיוק כשאמי, זוגי ושמש וכוכבים הגיעו גם. תהיתי איפה המופלאה הראשונה אבל לא יכולתי לדבר. חייכתי אליהם והמשכתי לחשוב על סבתא שלי ועל זה שאני לא מצליחה להתאושש כבר כ"כ הרבה זמן. הרופא שלי אמר להם שנתעקש שישחררו אותי בערב, ושהוא יעזור. תהיתי איך אני בכלל אוכל לקום בערב. שמש וכוכבים צווחה שרוצה לאמא והם הלכו.
מה שהיה מופלא זה שהיה איתי דולפין מקסים, שיחקנו בין זהרורי השמש וצללתי איתו, אבל מייד עליתי שוב למעלה כי פחדתי לצלול. הרגשתי שהוא שומר עלי. גם פחדתי להרדם וכל פעם שהרגשתי שאני שוקעת בשינה מייד נלחצתי כי פחדתי שלא אתעורר שוב, אז ככה ביליתי את ההתאוששות בפחד, קסם ודאגה.
ב-18:00באו להגיד לי שתיכף יורידו אותי להשתין. נלחצתי נורא כי לא יכולתי בכלל לזוז, אז הן הניחו לי עוד. אז ניסיתי באמת לזוז והצלחתי להזיז יד, רגל, לקפל רגליים. התאוששתי לאט לאט. הרגשתי כאב איום בגרון וצרידות. הגוף הנקי שלי היה מלא תרופות.
הצלחתי להגיע לתיק שלי ולקחתי ארניקה. הרמתי את המיטה לישיבה והרגשתי שזהו, אני מאוששת. אפילו ביקשתי שתיה חמה והביאו לי תה מתוק. אח"כ באו לעזור לי לשרותים. נורא פחדתי שיכאב, אבל לא כאב והכל היה ממש בסדר. דיברתי עם הרחם שלי. אמרתי לו שהוא נתן לתינוק את הכי טוב שלו ועכשיו התינוק לא שם, שזו היתה פעולה אלימה ואני יודעת שקשה לו מאוד עם זה, שהוא היה שייך עד עכשיו לתינוק אבל עכשיו הוא שוב שייך לי ושאני אשמור עליו עכשיו שיהיה לו טוב.
הסבירו לי שהכאב בגרון זה מפני שהכניסו לי צינור הרדמה.
אחרי עוד 10 ד"ק כבר ביקשתי להודיע לזוגי שאני בסדר. נתנו לי להתקשר אליו. הם בינתיים בילו עם שמש וכוכבים בגן שעשועים שמצאו. אמא שלי סיפרה שקודם שמש וכוכבים צווחה שרוצה ציצי ואמא ובכתה וככה נירדמה עליה בסוף כשאמא שלי מנדנדת אותה, כשהם ישבו בקניון.
כשהם הגיעו כבר הייתי מאוששת. שמש וכוכבים כ"כ שמחה והיתה מאוד היפר, חשבתי שאולי זה בגלל שהיא בכתה קודם והוציאה הכל. קפצה לי על המיטה ואנחנו הרגענו אותה כל הזמן. מסתבר שהמופלאה הראשונה מבלה אצל גיסתי. זוגי הלך לחפש רופאה שתשחרר אותי. בסוף היא הגיעה והוא נשלח להביא פרחים ובונבוניירה לצוות המקסים.
ממש לא עשו לי בעיות, חתמתי על טופס ושיחררו אותי בשניה. קודם מדדו לי ל.ד. וחום והוראות בקשר לתרופות - שאני כמובן לא לוקחת. אני כן צמודה לארניקה.
אני והקטנה אכלנו משהו ובינתיים גיסי הביא את המופלאה אלינו. היא בכתה לראות אותי, כ"כ דאגה לי. שאלה אם הוציאו אותו. אמרתי שכן. ישבנו שגם היא תאכל משהו. אמא שלי כבר היתה לחוצה מהזמן, כבר היה 21:00 והיא עוד רוצה לנסוע הביתה. בסוף נסענו הביתה. בדרך לאוטו אמא שלי אמרה שזה היה לה נורא נורא קשה ושאני לא אעשה לה את זה שוב ושזה היה מיותר. אמרתי שלמה שזה התפתח היה מיותר אבל העניין עצמו לא היה מיותר.
באוטו מלחמה מי תשב ליד אמא. שמש וכוכבים ויתרה בסוף ואכלה ציצי על אמא ונירדמה והמופלאה ישבה לידי.
אמא שלי גם עלתה איתנו הביתה, שתתה משהו ונסעה לדרכה. אני הייתי הרוגה מעייפות והמופלאה כרגיל התיישבה למחשב עד 22:00. לקחתי 4 פרוטק. סוף סוף הלכנו לישון. שמש וכוכבים קיצרה בציצים - כנראה לא טעים לה עם התרופות.


[b][po]אמא לביאה[/po][/b] (2005-10-07T09:22:51):
(()) שבת שלום
תרגישי טוב


[b][po]נעמי בן שיטרית[/po][/b] (2005-10-07T09:56:44):
[u]אמרתי שלמה שזה התפתח היה מיותר אבל העניין עצמו לא היה מיותר.[/u]

בהחלט לא מיותר.
את אמיצה וחכמה, ואני מודה לך על ההשראה שאת מהווה בהתמודדות עם שחרור הנשמה של ניסים לגוף חדש.
החלמה מהירה, באהבה.


[b][po]ההולכת בדרכים[/po][/b] (2005-10-07T10:54:12):
"אמרתי לו שיגיד שם שאמא אהבה אוהבת ותאהב אותו תמיד ושיתנו לו גוף בריא כי מגיע לו"
בדיוק.תרגישי טוב @}


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-10-07T13:15:20):
((-))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-07T18:26:49):
תודה @}

בינתיים העדות היחידה לפעולה אלימה בגוף שלי היא הגרון שלי שכואב מהחדרת הצינור, הצוואר והלסת התפוסים והשפתיים שנפצעו. כשהייתי מטושטשת היו לי פלשים של תמונות לא נעימות שהגוף שלי חווה. אני כ"כ שמחה שאני בריאה וחיה ושהצלחתי להתאושש שכרגע אני עוד לא יכולה להתאבל בכלל.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-07T18:52:32):
[u]הגרון שלי שכואב מהחדרת הצינור[/u]
הסיפור שלך נורא הזכיר לי את שלי בשורה ש"כולם היו מאוד נחמדים". גם אצלי זה מוטיב חוזר.
הגרון כאב לי משהו כמו שלושה ימים.
גם הלסתות, בערך אותו הזמן. אולי טיפה יותר. היה קשה לי לאכול, במיוחד מ-24 שעות אחרי, כי כל נשיכה בשיניים כאבה נורא.

[u]שכרגע אני עוד לא יכולה להתאבל בכלל[/u]
ראשית, קודם הגוף צריך להתאושש. הכוחות הולכים לשם. אחר כך הוא ירשה לעצמו להתאבל.
שנית, זה עוד שלב ההלם. לוקח זמן לקלוט.
היה לי עוד משהו לומר בעניין הזה אבל שכחתי. אני די בורחת משלב האבל. אני מקווה בשבילך שאת יותר מתקדמת.
((-)) גדול גדול, את יודעת.


[b][po]אמא ל 5[/po][/b] (2005-10-07T19:45:28):
(())
חשבתי שחיבוק עם חיוך אולי מעודד קצת יותר.


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-10-07T20:49:35):
((-))


[b][po]רורי ב[/po][/b] (2005-10-07T22:56:37):
[u]אמרתי לו שיגיד שם שאמא אהבה אוהבת ותאהב אותו תמיד[/u]
((-))


[b][po]אמא נמרה[/po][/b] (2005-10-08T03:26:33):
((-))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-08T05:14:05):
תודה למחבקות (())

בשמת, תודה רבה על המידע המרגיע. אף אחד לא אומר לך שם 'הי, יכאבו לך הצוואר והלסת 3 ימים ויעבור'.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-08T15:01:33):
[u]אף אחד לא אומר לך שם 'הי, יכאבו לך הצוואר והלסת 3 ימים ויעבור'.[/u]
הם לא יודעים, או יותר נכון, לא ממש מודעים לזה.
אצלי, כשהרדימו אותי אז האחות אמרה לי "אני לוחצת לך על הצוואר", אלה המלים האחרונות שאני זוכרת. אבל גם אחר כך לא הסבירו לי (מישהי אחרת הסבירה לי) שכשמכניסים את הטובוס לגרון צריך לתת קונטרה באמצעות לחיצה על הצוואר. אחר כך גם הגרון היה שרוט מהטובוס, וגם הצוואר הרגיש כמו סימנים כחולים מחניקה רצינית...
אף אחד לא ידע להגיד לי למה קשה לי עם השיניים. הם פשוט לא ידעו שזה כתוצאה מההרדמה.
היו לי רעידות קשות בשלב ההתאוששות, והיה מאוד מרגיע אותי אילו הם היו אומרים לי שזה בעיקר מההרדמה. במקום זה חשבתי שזה בגלל שאיבדתי יותר מדי דם ואני על סף מוות עכשיו P-: (מלבב, נכון?)
מקווה בשבילך שתזכי להתאבל. {@


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-08T16:09:45):
[u]הם לא יודעים, או יותר נכון, לא ממש מודעים לזה.[/u]
אולי שתיכן יכולות להגיד להם שזה מידע חשוב עבורכן.


[b][po]אם פי 3[/po][/b] (2005-10-08T17:45:36):
(())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-08T19:54:44):
גם אני זוכרת שאמרו לי שלוחצים לי על הצוואר כשנירדמתי, אצלי זה היה בחור וכולם דיברו רוסית בביה"ח. לא ידעתי שמכניסים לי משהו בהזדמנות זו.

דווקא זכרתי את החלק של הרעידות מאחת ההפלות שהיתה לי לפני שמש וכוכבים והיה לי פחד נוראי שזה יהיה שוב. אני זוכרת שחיממו אותי עם זורק חום כזה כדי שאני אפסיק לרעוד אבל זה היה נורא מפחיד, חשבתי שאני הולכת למות. למזלי זה לא קרה הפעם.

היום באו אלינו אמא שלי, שקבעתי איתה אתמול שתבוא ויהיה נחמד, וההורים של בעלי, שהודיעו פתאום שהם מגיעים, והיה פיצוץ נוראי עם אמא שלי לפני שחמותי הגיעה, בעקבות ההתנהגות של המופלאה הראשונה שהתנהגה 'פויה' וגם לא יכולתי לשאת את נוכחות הורי בעלי שאני ממש לא מבינה למה הם הופיעו פתאום להעיק עלי במין חוסר רגישות ובלבולי מוח במין מהירות כזאת להרגיש שהכל חזר לקדמותו והכל בסדר והעניינים ממשיכים כרגיל - הם כבר מתכננים את סוכות אצלינו ושוב היא מסבירה לי איך לנקות את הכיור בשרותים. הרגשתי כאילו הם בודקים אם הבטן כבר לא שם ולא צריך יותר לדאוג. טוב, אלו תחושות פרטיות שלי אבל באמת לא הייתי צריכה שהם יבואו היום.
אמא שלי נסעה חזרה הביתה נעלבת ואני חטפתי קריזה איומה ואני לא רוצה לראות אף אחד יותר ושלא יתקרבו אלי.
הרגשתי שהרחם שלי משתולל/ת ונובח/ת על כולם.
גם כל הטלפונים המתעניינים בשלומי ורווחתי הפיזית והנפשית - אמא שלי טרחה לספר לכל העולם - עולים לי על העצבים. אני רק רוצה שיניחו לי.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-08T20:23:07):
[u]אולי שתיכן יכולות להגיד להם שזה מידע חשוב עבורכן.[/u]
כשאהיה יותר בכושר, אני אכן מתכננת לחזור לבית החולים, וזה חלק מהתוכנית שלי.

[u]הם כבר מתכננים את סוכות אצלינו ושוב היא מסבירה לי איך לנקות את הכיור בשרותים[/u]
הלו!
את צריכה לשכב במיטה, ולהגיד להם "איזה יופי שבאתם, תודה רבה. בואו תקחו את הילדות, תעשו להן כיף, אני לא מסוגלת לתפקד היום והן באמת צריכות הרבה פינוק, גם עליהן עברה חוויה קשה".

[u]אני רק רוצה שיניחו לי.[/u]
קורס באסרטיביות: לא עונים. פשוט לא עונים.
את יודעת, הטלפון הוא בסך הכל מכשיר. לא קיסר יפן. אין עונש אם הוא מצלצל בלי תשובה. השמיים לא יפלו עלייך.
הגיע הזמן שתדאגי לעצמך. בכל המובנים.
אמא שלך סיפרה? שהיא תענה לטלפון ותסביר שאת מרגישה לא טוב ולא יכולה לדבר.
אל תלכי בדרך של אמא שלך, להפוך את עצמך לקורבן ולהתלונן על האחרים שהם כביכול הגורמים לזה.
תדאגי לעצמך.
קשה לך עכשיו. אז תקחי את עצמך ותלכי.
אין לך כוח לטלפונים - אל תעני.
אם מישהו אחר עונה ואומר שזה בשבילך, תעשי תנועה עם היד "לא". שהם יטרחו להסביר שאת לא יכולה לדבר כרגע.
ואיפה הבעל בסיפור הזה? הוא, לפחות, לא מבין ולא תופס מה עובר עלייך ואיך את מרגישה? בעצם, לפי התיאורים הקודמים אני צריכה להבין שהוא בעצמו ילד ולא מבין בכלל (למשל, הילדה שלך צרחה מחוץ לחדר, בבית החולים, ואת צריכה לשמוע את זה במצבך שם! גבר שמתפקד היה דואג מלכתחילה שהם לא יהיו בדיוק ליד החדר, או שלפחות היה מצליח להשתלט על העניין במהירות וביעילות, למשל - להסתלק משם תוך שנייה למקום אחר!) טוב, נו, שאני לא אתחיל גם להתרגז בשבילך... (-;


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-08T20:33:04):
((_))
אויש, כמה דברים מיותרים נופלים עליך...
נתקי את הטלפון. יכולה?


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-08T20:35:30):
[u]הם כבר מתכננים את סוכות אצלינו[/u]
אה, ברור, את לא מזמינה אורחים, אלא אם הם מבשלים ומנקים לפני ואחרי.
בדיוק כמו יולדת במשכב לידה.


[b][po]מיכל בר[/po][/b] (2005-10-08T23:38:03):
ברוכה השבה.

<גם אני עקבתי במתח>


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T01:55:15):
בדיוק, אתן צודקות. כך אעשה. @}
למה אני לא במיטה? אפילו הרמתי פעם אחת את שמש וכוכבים בטעות. נראה לי שאני בהכחשה איפה שהוא.

בעניין להגיד בביה"ח, לא נראה לי שזה יזיז משהו. האם הם יכולים לנהוג אחרת? להכאיב פחות? אולי הם כן יודעים למה זה גורם ולא יכולים להמנע מזה. בסה"כ הם היו מאוד עדינים איתי כל הזמן.

בעניין זוגי, נכון שהוא ילדון מתוק, אבל הוא לקח את שמש וכוכבים למרפסת ונתן לה לצווח שם ליד הדלת הסגורה - שגם זה הרתיח אותי ונבחתי עליו שמן הראוי שהוא יעסיק אותה במשהו ולא יתן לה לצווח ככה - אבל הוא היה בטוח שאני לא שומעת אותה ככה. אח"כ הוא באמת הרחיק אותה יותר וגם דאג לה לתעסוקה.
נראה לי שכל העניין הזה הגיע כדי לשים את המצב הכלכלי שלנו על השולחן ולצווח עד כאן, מפני שזה פשוט מצב שלא יכול להמשך, לכל הצדדים.
אמא שלי הודיעה לי שהיא רוצה הפוגה, שלא הבנתי בדיוק מה זה אבל גם לי קשה עכשיו עם הרגישות שלה. אח"כ בערב היא הודיעה שהיא מצוננת מאוד ואולי מפתחת משהו. אני מרגישה מוקפת ילדים שצריך לדאוג להם. אולי באמת לא צריך עוד ילד בתמונה.

עכשיו הבטן מתחילה לכאוב. אולי היניקות של שמש וכוכבים מעיקות עלי. מעניין שעכשיו היא יונקת הרבה פחות מאשר בהריון, אבל מתנהלת מלחמה ממש על משמוש הציצי הימני שהיא מסרבת לוותר על זה. אולי הרחם מתאבל/ת ורוצה לבכות דם. אולי פשוט לא לקחתי מספיק ארניקה. אולי עבר עלינו יום קשה במקום לנוח.
ממש נמאס לי מהכל. ועכשיו גם כואב P-:


[b]tאמא[/b] (2005-10-09T01:55:16):
שימרי על עצמך. זה מה שחשוב.
הפעילי ה"אגואיסטיות" שאת אומרת שיש לך.
גם במחיר של סוכות. אני איתך לאורך כל הדרך. ומקווה בשבילך לזמנים טובים יותר.
((-)).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T01:55:18):
תודה. למה את עירה בלילות? שתהיו בריאות ובריאים @}

על פרגון אני לא מדברת. ההרגשה היא של שוב את עושה לנו צרות מיותרות. יאללה, די, תהיי כמו כולם. מספיק קשה לנו בחיים בלי השגעונות שלך. מתי תראי שאת צריכה לעזור במקום להעיק? מתי תחשבי גם עלי?
חברה ראתה בספר הצ'י, נדמה לי שכך זה נקרא, שאני בתקופה של עימותים עם הסביבה שהיא לא הבית שלי.
אני מרגישה שטיפול פסיכולוגי היה מאוד עוזר לי עכשיו.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T09:57:06):
בלילה חשבתי כמה אמא שלי לבד עכשיו, כמה אני הייתי לבד כל הילדות שלי, כמה המופלאה הראשונה שלי מרגישה לבד בזמן האחרון. כ"כ הרבה בדידות בתוך משפחה.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T10:13:26):
אתמול בערב עמדתי על כך שהן יהיו במיטה ב-22:00 ולא כמו שלשום ב-1:00 בלילה (כ-----ןןןן!!!) והן אכן היו במיטה והיה להן אמנם קצת קשה להרדם אבל אבא סיפר סיפורים וקפץ עם שמש וכוכבים על הכדור ובסוף הן נירדמו.
ב-4:00 שמש וכוכבים, שקמה כל הזמן לשתות מים וציצי, הקיאה קצת את המים ואבא החליף סדין והלכנו לשבת בסיר - התעקשה כמובן שאמא תרים אותה ובסוף הסכימה ששנינו ביחד נרים אותה - וכבר החליטה לעשות חגיגה של תה עם ביסקוויטים (קמומיל עם מולסה) ושיחקה ואני נימנמתי לידה עד שהחליטה כן ללכת לישון.
כמובן שקמנו מאוחר.
אמרתי למופלאה הראשונה שנראה לי שהיא מרגישה לבד בזמן האחרון והיא אישרה.
בשיחת הבוקר עם אמא שלי התברר שהיא קצת חולה, חום ונזלת, אבל היא מטפלת בעצמה עם חיזוקית ודבש עם כורכום ותה מיוחד. מספרת לי שוב על כל מיני צאצאים של חברים שעושים חייל בחייהם - מסכנה, כמה היא מרגישה כישלון עם הילדות שלה שכ"כ לא עושות חייל בחייהן, לא מרוויחות פרוטה וחייהן כ"כ מסובכים לעומת כל הנורמלים האלה מסביב.


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-10-09T12:42:00):
[u]מסכנה, כמה היא מרגישה כישלון עם הילדות שלה שכ"כ לא עושות חייל בחייהן, לא מרוויחות פרוטה וחייהן כ"כ מסובכים לעומת כל הנורמלים האלה מסביב.[/u]

תפסיקי לתת לרמוס אותך. תפסיקי לתת לעצמך להירמס.
אולי באמת את צריכה להתחיל ממעשיים (כמו לא לארח בסוכות, למרות שמצופה ממך). אבל אני חושבת שאת צריכה להתחיל גם במילים - להסביר לאמא שלך איך את מרגישה ממנה רק אכזבה, וכמה זה מונע ממך את המרחב להיבנות פנימה, להמשיך הלאה. אולי אם היא תבין שבזה שהיא שופטת אותך ונותנת להרגיש לא מוצלחת, היא מקשה עלייך להתפתח ולהיות מוצלחת (במושגים שלה) היא תוריד ממך קצת לחץ. אולי אפילו אמירה של - אני עכשיו צריכה אותך כאמא שלי - עם הרבה חיזוקים ואהבה.
אחותי הקטנה בתקופה קשה בחייה כשאבא נעלב ממנה, כדרכו עד עמקי נשמתו, אמרה לו - אני לא יכולה להכיל עכשיו אותך. אני עוברת תקופה קשה. אתה אבא שלי ואני מצפה ממך שתתנהג כמו אבא. שתספוג כשאני עצבנית ותתמוך בי. כולנו הופתענו כמה זה עבד. (את אבא שלי אסור להעליב). הוא התגבר על עלבונו, או שלא, אבל פשוט לא הוציא את זה אליה. יכול להיות שאמא שלך קצת צריכה שתחזירי אותה למקום של האמא שתומכת נפשית - קצת להוציא אותה מתפקיד המפרנסת והמכוונת שהיא מרגישה שהיא צריכה לתפוס בחייך.

אני כותבת את הדברים, בעיקר כי לאחר כל מה שכבר כתבת כאן אני רואה שיש לך יכולת להתמודד עם הרגשות שלך ולהיות כנה עם עצמך.
יש שיר ששמעתי במעגל נשים שאני רוצה להעביר אלייך -

יש בי את הכח לשנות
כל מה שרע לי - לשחרר
כל מה שטוב לי - לשפר.

יש בך את הכח. לכל מה שתבחרי.
השתמשי בכח שלך להוביל אותך.
השתמשי בכח שלך כדי לאגור כוחות ולהתחזק.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T15:47:01):
תודה, [po]מיכל צמות[/po], על הדברים שלך.

האמת שאני לא מרגישה מאמא שלי רק אכזבה, כי מצד שני היא המעריצה הכי גדולה שלי בחיים של כל הדברים האמנותיים שאני עושה והיא באמת חושבת שזה טוב להיות עם הילדות - אולי היא מאשימה את עצמה שיצאנו ככה מפני שהיא לא היתה איתנו כשהיינו קטנות ולא נתנה לנו את הדברים שהנכדים שלה מקבלים, הנקה ואמא צמודה ותזונה בריאה.

אבל כאילו בתת מודע שלה היא מתחשבנת איתי, על זה שבמקום להקדיש לה את הזמן עכשיו שאמא שלה נפטרה והיא לבד ולהקל ממנה את הנטל הכלכלי אני מעיזה להביא עוד יצור תלותי וזה כאילו לא איכפת לי ממנה ושהיא יכולה למות וזהו.

אולי יש בתלות הכלכלית הזאת מין "בטחון" נגד המוות - את תידאגי לי ולכן אסור לך למות עכשיו, או מהצד שלה - אני כל הזמן חייבת לדאוג לך ולכן אסור לי למות.
זה היה ברור לי למדי בינה ובין סבתי שהגיעה לגיל מופלג מתוך חרדה שהיא חייבת לדאוג לבתה כל הזמן ואסור לה לנטוש אותה.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-09T19:13:20):
[u]התעקשה כמובן שאמא תרים אותה ובסוף הסכימה ששנינו ביחד נרים אותה - וכבר החליטה לעשות חגיגה של תה עם ביסקוויטים (קמומיל עם מולסה)[/u]
הרגת אותי.
תיזהרי מאוד מאוד.
אסור לך להרים שום דבר עכשיו, ושמש וכוכבים צריכה ללמוד כמה עובדות חיים.
האמת, זה לטובתה. ואני ארחיב על זה בהמשך.

יש הבדל בין צורך של תינוק שאנחנו עושות מאמץ לספק (וגם אז, לא אמא אחרי הפלה מהסוג שאת עברת - את רוצה שאני אפחיד אותך? [איפה אייקון של מפלצת עם שיניים?] את יודעת איזה נזקים את יכולה לגרום עכשיו לרחם שלך? תנוחי! אל תתאמצי! את כמו אחרי לידה! אסור לך לאמץ את הבטן, ותשיגי את ההוראות של יהודית שריג "איך לשמור על רצפת האגן" אחרי לידה. אם את יודעת פאולה, אז מדובר ב"איסוף" של כל הפתחים למטה כשאת קמה, מתיישבת, או עושה כל מאמץ הכי קטן) -
לבין קפריזות של ילדה.
גם שלי מתעקש "לא! רק אמא!" (בן שלוש)
אז אני מצטערת, כשאמא במצב כזה, אין אפשרות ל"רק אמא" ושום סצינה (או-הו, הוא עושה סצינה!) לא עוזרת.
לפעמים צריך להזכיר לאבא שהוא אבא (יעני, שהוא המבוגר כאן, ומולו ילדה קטנה שעוד לא בת שלוש).

[u]ששנינו ביחד נרים אותה[/u]
את חייבת להבין. אין דבר כזה! את צריכה להגיד בכל האהבה והתקיפות: אני חולה עכשיו, אסור לי לקום, רק אבא ייקח אותך לסיר.
נקודה.
ואבא חייב להבין את זה באותה בהירות ותקיפות, ולהגיד לילדה: אמא חולה עכשיו, אסור לה לקום, רק לי מותר להרים אותך עד שאמא תבריא.
נקודה!

[u]וכבר החליטה לעשות חגיגה של תה עם ביסקוויטים[/u]
מה פירוש "החליטה"?
זכור לי במעומעם שאמרת משהו על השיניים של הגדולה. אז ככה (אני בתפקיד המרשעת): אני מקווה שאת מתכוונת ב"תה" לחליטת צמחים. לרוב זה משהו מלאכותי שלא רצוי לאף אחד, בטח לא לילדים קטנים. כל סוכר, וזה כולל מולסה, עושה נזק לשיניים, ובמיוחד באמצע הלילה. והביסקוויטים עוד יותר גרוע, כי זה פחמימות ריקות ונדבק לשיניים. בלילה יש פחות רוק בפה והזדמנות פז לחיידקים לחגוג, וזאת הסיבה שארוחות לילה גורמות יותר נזק לשיניים מאשר אותה ארוחה כשהיא ניתנת באמצע היום.

בקיצור, הטענה שלי היא שמי שצריך להחליט פה הם המבוגרים. לא הילדה.
למשל, בלילה רק מים וזהו.

[u]ושיחקה ואני נימנמתי לידה עד שהחליטה כן ללכת לישון[/u]
נגיד שאף אחד בשום אופן לא היה יכול להרדים אותה (בטח לא אם היא קיבלה אוכל! בטח לא עם משהו סוכרי! הרי זה מעורר!),
אז נגיד שלא היתה ברירה אלא פשוט לקבל את זה ולהשלים עם זה שהיא משחקת בשעה כזאת במקום לישון או לפחות לנסות לישון,
אבל למה את "נמנמת לידה"?
את היית צריכה לישון, נקודה.
זה האבא שהיה צריך לנמנם לידה ולדאוג ששום דבר לא יפריע לך (למשל, שלא תשחק לידך. את צריכה לישון).

דבר אחד הוא להיות בהכחשה לגבי העצב והאבל.
דבר אחר הוא להיות בהכחשה לגבי מצב פיזי.

יכול להיות שבעלך לא מבין מה מצבך הפיזי כרגע כי את לא הבהרת לו? כי זה לא ברור לך בעצמך?
יכול להיות שהוא לא לוקח אחריות על תפקיד של גבר, בעל ואבא כי את לוקחת על עצמך יותר מדי? כי הוא רגיל שהכל עלייך? כי את לא אמרת בצורה מפורשת: תוריד את הילדות ואת כל העולם ממני עכשיו, אני חייבת להחלים ואסור לי להתאמץ?

ויש עוד דבר, אם אני כבר בשוונג (אגב, לי לקח בערך ארבעה-חמישה ימים להסביר לבעל ולאב את תפקידו ואת מצבי הפיזי. אז אחרי שעברתי על בשרי קורס מזורז, אני כבר במצב להטיף (-; ).
אני [b]יודעת[/b] כמה חשוב לך הכבוד לבנותייך, ולגדל אותן באהבה ומתוך קשב לצרכים שלהן.
אבל אם את רוצה לחנך את הילדות שלך [b]בכבוד[/b] ומתוך כבוד אליהן - את חייבת קודם כל כבוד [b]לעצמך[/b] .
ואין לך. וזו דוגמא לא טובה. ואת יודעת שהן ילמדו מהדוגמא שלך יותר מכל דבר אחר.
הנה, תראי אותך, תראי מה למדת מאמא שלך. מה שלמדת זה לא מה שהיא רצתה שתלמדי. זה מה שהיא היתה.
כשאת מקריבה את הבריאות שלך החשובה, את הצרכים הכי בסיסיים שלך, בשביל כל מיני גחמות - זה חוסר כבוד שלך כלפייך, זה מלמד את הבנות שלך חוסר כבוד כלפייך, ואולי עוד יותר גרוע מבחינתך, זה מלמד את הבנות שלך חוסר כבוד כלפי עצמן.
שום דבר לא חשוב חוץ ממה שמתחשק פתאום?
זה עולם מבהיל ורעוע, שבו ילדה קטנה מקבלת יותר מדי כוח לידיים, וזה מפחיד. ילדים קטנים צריכים אהבה וביטחון, לא הגשמת קפריזות ללא גבולות. הם רוצים לדעת בדיוק מה כן ומה לא, אחרת לעולם אין משמעות ולא ברור מה החוקים שלו, וזה מפחיד.
המבוגר צריך לתפקד כמבוגר, ולהגדיר לילד את העולם ואת חוקי המשחק.
(מה זה קפריזות? למשל: מתחשק לה תה וביסקוויטים באמצע הלילה? זה ממש לא צורך בסיסי שחשוב לספק. מתחשק לה לשחק באמצע הלילה על חשבון הכוחות והבריאות שלך, במצבך? זה ממש לא צורך בסיסי שחשוב לספק. מתחשק לה לעשות סצינות של צרחות והתעקשויות כשאת במצב קשה? זה ממש לא צורך בסיסי שחשוב לספק.)
מקווה שלא העמסתי עלייך יותר מדי, אבל היה לי ממש חשוב להקפיץ אותך.
תפסיקי את מעגל ההקרבה והבדידות.
תפתחי מעגל חדש של כבוד עצמי וכבוד והתחשבות לזולת. אל אמא שלך, אל עצמך, אל הבעל והבנות.
אף אחד לא נותן שידרכו עליו.
אף אחד לא דורך על אחרים.
יאללה, אני שולחת מהר לפני שאתחרט, ואם זה יותר מדי בשבילך את חופשייה למחוק הכל {@


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T19:29:06):
הי בשמת, קודם כל תודה על המידע. לא ידעתי שהמצב שלי כ"כ עדין כרגע.

בעניין הקפריזות, אני מבינה מה את אומרת ואני די מסכימה. עוד חברה הסבירה לי שלשום במילים דומות בקשר לגבולות שעות השינה למשל.
השאלה, אם לפעמים לא צריך להתגמש, שתאכל משהו ותשתה אפילו בלילה, תשחק כמה דקות ותחזור לישון במקום סצינה של צרחות שמעירה את כל יושבי הבית ודיירי הבניין וניחומי ציצי מתישים?

בכל אופן תודה, אני אוריד עוד מהלך ואולי אני אצליח לנוח, כי זה די קשה לי לשבת/לשכב כל הזמן אפילו עם ספר טוב כמו 'גופה של אשה תבונתה של אשה'.
אני צריכה כניראה למצוא את התבונה שלי.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-09T20:01:36):
וואלה, באמת ניבהלתי. עכשיו אני ממש מפחדת לזוז! בכל אופן, זוגי לוקח את דברייך בשיא הרצינות ומאוד מאוד משתדל.
תודה @}


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-09T21:03:21):
[u]אם לפעמים לא צריך להתגמש, שתאכל משהו ותשתה אפילו בלילה[/u]
יש הבדל בין "להתגמש", שנשמע ממש בסדר כשאת כותבת את זה ככה, לבין כל מיני שגעונות כשאת במצב כזה.

זה כמובן גם תלוי מאוד בנורמות של הבית. אני פשוט לקחתי על עצמי את תפקיד המרשעת ושומרת-הבריאות, אבל בעיקרון את יכולה שלא יהיה איכפת לך.
בתפקיד המרשעת, אני טוענת, שיש לזה משמעות אם היא אוכלת בלילה. יש לזה מחיר. וממש ממש נראה לי שלא יתאים לך לגלות בעוד שנה שיש לה חורים חבל"ז בגלל ארוחות הלילה האלה.
האם יש לך כוחות וכסף לזה? או שאת מסכימה איתי שעדיף למנוע את הצרות האלה מאשר להיזכר אחר כך שאין לך כסף לטיפולי שיניים יקרים, שמאוד קשה להביא ילדים קטנים לטיפולי שיניים לא נעימים, ובעוד כל מיני תובנות דומות?
אין שום דבר רע בגמישות.
הכל שאלה של מחיר.

אז ככה:
יש במצב נורמלי. כשאת בריאה. האם את חושבת שזה בריא ותקין לתת אוכל באמצע הלילה? אני לא מדברת על הנקה, זה נראה לי קל ונוח כמובן. אבל תה? סוכר? למה? והאם בטוח שהילדה תצרח שעות? בוודאי יש דרך להכין ילד ולהבהיר חוקים חדשים. אבל יש שני עקרונות חשובים פה:
[list=1]
[*] שאת חייבת להאמין בחוקים שלך. מה שאת מחליטה יש לו סיבה טובה, וככה זה, אלה חוקי הבית. אם בפנים את מהססת או שיש לך רגשי אשמה או כל דבר כזה - לא יילך לך, ואת תקבלי סצינת צרחות בסבירות גבוהה. הכל קם ונופל על התחושה הפנימית שלך, כי מה שאת מאמינה בו את משדרת, והילדים קולטים בדיוק מה שאת משדרת, לא מה שאת אומרת.
[*] שאת חייבת להכין את הילדה בצורה אוהבת וברורה לחוק החדש. לא להנחית באמצע הלילה או מתוך רוגז. אפשר להיות יצירתיים ולהמציא סיפור, אבל לא משנה מה, צריך להכין מראש, נגיד, שגילית שאם אוכלים בלילה אז באים חיידקים קטנים ורשעים ואוכלים את השיניים. לכן, מעכשיו בלילה אפשר רק מים או לינוק. (לדוגמא הנוכחית). יש הסבר, הוא הגיוני, ויש חוק בית. נקודה. ומרגע שיש חוק, הילדה חייבת להבין שלא מבטלים אותו אם היא עושה סצינה, כי אז, שוב, איזה מין עולם יש לה? עולם מעורער שבו המלה של המבוגרים היא לא מלה? זה מפחיד!
[/list]
אז סיכום קצר: תקבעי רק חוקים שאת יכולה לעמוד בהם, כי את מאמינה בהם לגמרי, ואז תעמדי בהם, כי את מאמינה בהם לגמרי.

(תחשבי ככה: אם היית דתית, לא היה מצב שהיית נותנת לילדה שלך לאכול חזיר רק בגלל שהיא "ראתה בטלביזיה ורוצה לנסות", ולא משנה כמה היא תצרח. אם הבת שלך רוצה לרוץ לכביש אין מצב שאת מאפשרת דבר כזה, ולא משנה כמה היא תצרח. אלה חוקים שמאמינים בהם לגמרי).

ואני רוצה להגיד עוד משהו על "גמישות".
מעבר לזה שכרגע מרווח הגמישות שלך קטן עד מאוד פשוט בגלל מצבך (אז עכשיו את צריכה ללמוד לשמור על עצמך ולא לקפוץ מעל לפופיק).
מה שיש לי לומר על "גמישות" הוא די דראסטי, אז אני מזהירה מראש (-:
לדעתי, הרוב המכריע של ההורים מדברים על "גמישות" ובעצם מה שהם עושים באמת הוא [b]פחד[/b] . הם מפחדים מהילדים, ולכן נכנעים לדברים שלא נראים להם סבירים, רק בשביל להשיג "שקט".
המחשבה היא לא באמת "טוב, זה מאוד חשוב לה, ואין בזה שום דבר רע, פוגע, מזיק, בלתי מתחשב וכדומה. יש לה צורך לגיטימי ואין סיבה שאני אדבוק בסירוב שלי. אז השתכנעתי, אני אהיה גמישה ואשנה את דעתי".
לא.
ובטח לא במצבים שיש בזה דבר רע, פוגע מזיק ובלתי מתחשב, שזה לא צורך לגיטימי, ויש סיבה לסרב.
המחשבה האמיתית - והלא מודעת - היא כזאת:
"אוי! היא רוצה X! אני מוכרחה לתת לה! אני אמא שלה, אני צריכה תמיד להיות טובה ולתת! אם אני לא אתן היא לא תאהב אותי יותר! אם אני אגיד לא היא תצרח/יקרה משהו רע ויהיה לא נעים נורא!"
זאת לא גמישות. זה פחד.
את הפחד הזה אפשר לראות אצל אמא שלך בפעולה.
ואפשר לראות אותו אצלך בפעולה.
והוא לא עוזר ולא טוב לילדות שלך, כמו שהוא לא טוב לך.
אמא שלך עוזרת לך ומנסה לרצות אותך ולתת לך מה שאת צריכה. זה טוב לך? זה עושה לך טוב? זה טוב לה? זה עושה לה טוב? (את רואה שהיא "מתגמשת" ועושה - אבל המחיר כל כך יקר לה, שהיא כבר דולפת תיסכול, בושה, חוסר אונים ומרירות מכל החורים) איך הגעת למצב כזה שאת לא מסוגלת לדאוג לעצמך? איך היחסים שלך עם אמא שלך הביאו לזה? איך הגישה הבסיסית של אמא שלך לחיים, מאז ילדותך, גרמה לך לזה?
הי, אלה לא שאלות שאת אמורה לענות עליהן פה, ושוב אני מזכירה לך שיש כפתור קטן "מחק" ממש ליד ההודעה שלי (את יכולה גם לקרוא ואז מייד למחוק).
זה פשוט בלט לי כל כך בדף הזה, ובעיקר עכשיו, כשאני קוראת עד כמה את נסחפת בעצמך להקריב את עצמך במובן הכי בסיסי.
אני גם עונה פה לשאלות שלא ניסחתי עד הסוף, אז אני אנסח עכשיו:
רוב ההורים שמקריבים את עצמם, עושים את זה א. אוטומטית, כי זה מוטבע בהם, וב. מתוך תחושה שזה "למען הילד".
אז מה שלא ניסחתי במפורש עד כה הוא שאני שוללת בתוקף את ההנחה שזה "למען הילד" או טוב לילד. אני טוענת שלהיפך, זה רע מאוד לילד, וזה נובע מהפחדים והמצוקות שלנו, ולא מבחירה מושכלת.
ואני מרשה לעצמי להגיד את זה לך, כי אני רואה בך אחות, בטח אחות למחשבה ולאידיאולוגיה ולשאיפות עבור ילדינו, ואני רואה בך אמא שנאבקת למצוא את הדרך הטובה, במיוחד בגידול ילדייך. מכאן החוצפה שלי.
(())


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-09T21:10:02):
_אני יודעת כמה חשוב לך הכבוד לבנותייך, ולגדל אותן באהבה ומתוך קשב לצרכים שלהן.
אבל אם את רוצה לחנך את הילדות שלך בכבוד ומתוך כבוד אליהן - את חייבת קודם כל כבוד לעצמך .
ואין לך. וזו דוגמא לא טובה. ואת יודעת שהן ילמדו מהדוגמא שלך יותר מכל דבר אחר._
ואם מותר להכניס פה מילה (לפני שאני קוראת את ההמשך של בשמת) -
נראה לי שזה בדיוק מה שקורה בינך ובין אמא שלך.
אמא שלך שוכחת איפה היא נגמרת ואיפה את מתחילה. אמא שלך ביקורתית כלפי עצמה וכלפיך, חשה רגשות אשם, ומאשימה גם אותך, חולה כשאת חולה וזקוקה לה וכו' וכו'

סליחה על ההטפה, אני בעיקר רוצה לומר - הקשיבי לבשמת: בררי את מערכת היחסים שלך עם עצמך, אמך ובנותייך. לדעתי זו אותה מערכת יחסים משוכפלת 4-5 פעמים...


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-09T21:14:03):
לא צריך לפחד לזוז, רק לנוח הרבה מאוד ולא להתאמץ, במיוחד לא להרים.
אם ההנקה כואבת זה מעיד על התכווצות הרחם, וזה טוב, זה עוזר לו לחזור לגודל שלו.
חשוב לזכור שהגוף שלך עבר טראומה, ולתת לו זמן וכוחות להתאושש. גם מההרדמה לוקח זמן להתאושש.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T07:58:31):
שוב, תודה רבה. יש פה הרבה על מה לחשוב ונראה לי שעליתן על הנקודה.

כמובן שאני מסכימה עם מה שאת אומרת לגבי ארוחות לילה וכאלה, זו הפעם היחידה שהיא עשתה ארוחת לילה אז לא עשיתי מזה עניין. בדר"כ היא שותה מים וחוזרת לישון. כנראה היא היתה נסערת ממה שעבר עליה בימים האחרונים.
גם לא הייתי כרגיל ברורה לגבי המרימים ביחד, שזה לא בדיוק ביחד אלא שזוגי מרים אותה ואני עושה כאילו.
אין ספק שמערכת היחסים שלי עם אמא שלי מורכבת ומסובכת והארתן לי נקודות חשובות, שהיא לא מרגישה איפה היא ניגמרת ואיפה אני מתחילה. זה בלט לי נורא בלידה של הראשונה, שפתאום היא הופיעה למשגב לדך והשתתפה בליילד אותי עם זוגי למרות שלא הזמנתי אותה וזה צרם לי נורא ואולי בגלל זה הלידה התעכבה. אבל מה שנכון, היא גם עזרה מאוד עם מסאג'ים. עכשיו אני מבינה שזה נבע מתוך כך שהיא באמת לא מרגישה איפה היא נגמרת ואיפה אני מתחילה.
אני גם הבנתי עם השנים שהיא פועלת מתוך פחד מאיתנו, כי כך היא מציינת. אני משתדלת מאוד לא לפחד מהבנות שלי. גם היחסים בינינו הם אחרים מפני שהן ינקו ואני לא, מפני שהן עם אמא ואני הייתי בלי אמא הרבה, מפני שיש מערכת יחסים נבנית מתוך הביחד הזה ולכן אני מכירה אותן והן אותי ואני יודעת איפה אני ואיפה הן ואני לא צריכה לפחד מהן.
זה נכון שעם המופלאה הראשונה היתה לי מערכת יחסים מטורפת - אפילו הלכתי איתה לטייל בחוץ ב-3 לפנות בוקר מפני שהיא רצתה - אבל מאז ששמש וכוכבים הצטרפה כל הגישה שלי השתנתה ואני באמת מתפלאה איך הייתי כזאת קודם. ואני לא יכולה להגיד שזו הדוגמא שהיתה לי מאמא שלי אז אולי זה היה אנטיתיזה.
מה שכן, הדברים אחרים היום עם הבנות. יש חוקים. לא מפחדים מהן. ויש גם עבודת צוות עם זוגי והסכמה על דברים, מה שלא היה עם המופלאה הראשונה.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T08:02:01):
ואולי אתן יודעות כמה זמן צריך לשמור ככה? אני לא אוהבת לנוח כ"כ.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T08:07:31):
בשמת, התשובה לשאלות שהעלית מורכבת נורא. לא סתם אני מרגישה שאני זקוקה דחוף לטיפול פסיכולוגי. זה מערכת היחסים של אמא שלי עם אמא שלה, זה היתמות שלה בגיל צעיר והיתמות שלנו בגיל צעיר, זה אולי רגש האשמה שיש לה שהיא באמת לא היתה איתנו כשהיינו קטנות, כי היא היתה צריכה לפרנס, או שהיא לא שמרה על חוקים ברורים בבית. זה באמת מה שנקרא סיפור חיים שמשתרע על כמה דורות ואולי גם הפחד הזה מהמוות.
בכל אופן, המון תודות על ההארות.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-10T08:53:30):
{@


[po]המעיזה ההחלטית[/po] (2005-10-10T11:29:27):
הגיע הרגע הצפוי - אני אוכלת בלי הפסקה, מכל הבא ליד, כל ג'אנק אפשרי.
נראה לי עוד יומיים וזהו, התאפסות.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T11:53:54):
אולי התלות הכלכלית שלנו בהורים היא התרסה וקונטרה לתלות הרגשית שלהם בנו?
אני די מרגישה שאמא שלי תלוייה לי על הצוואר, למרות שאני זו שתלויה בה כלכלית. אולי זה מין עונש כזה? או שאני לא רוצה לקלקל לה את האמונות שלה? נורא מסובך. פסיכולוג דחוף!!!!!!


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T15:26:29):
אמא שלי מתקשרת עכשיו 'תשמעי סיפור!', היתה עם חברה שלה בקניון ופתאום החברה נתקפה כאבים ביד ימין והופ, התקפת לב, אמבולנס, בי"ח, צינטור והצלה של הרגע האחרון.
ויש לה מסקנות 'ולמה אני מספרת לך?' - כי החיים תלויים על חוט השערה (ובין השורות - אני עלולה למות בכל רגע ואז מה יהיה איתך?), וצריך לחשוב בהיגיון ולפעול בהתאם (ובין השורות - תפסיקי עם השטויות שלך ותעשי מה שנכון לעשות ותשכחי מהרצונות שלך שלא מתאימים עכשיו לחיים של אף אחד).
אמרתי לה שהחיים שלי הם אחרים, לא לפי היגיון ושמתאים לי דברים אחרים - כלומר, התנגדות למסקנות שלה. כלומר, אני מחזיקה בדיעות שלי להמשיך לעשות שטויות. כלומר, לא איכפת לי ממה שאת אומרת כי לי יש את הדיעות שלי שלא תואמות לשלך. כלומר, אני ממשיכה לאכזב אותך בחוסר נכונותי להתיישר לפי מה שאת חושבת שצריך להיות.
די, אני ממש לא יכולה להכיל את זה יותר.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-10T15:43:41):
יו, אמא שלך מדהימה! (אגב מה שהקדירה כתבה) אני המומה ממנה!
(אם את במצב לא טוב, היא חייבת לעבור משהו עוד יותר קשה...)
עוד תגובות - אחר כך.

(כמה זמן? בואי נגיד שלפחות שבוע. ואני אשאל. כמה זמן לוקח לרחם לחזור לגודל שלו? הוא היה יותר מפי שלוש מהגודל הרגיל שלו בשבוע שאת היית).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T15:48:19):
טוב, אז אחרי שהתקשרתי לבדוק עד כמה היא ניבהלה היא סיפרה לי שוב כמה הנכדים של החברה שלה מרוצים מחייהם המאורגנים להפליא, וכמה הם לא מפונקים 'כמוכם'. אמרתי לה שהיא בטח מרגישה כישלון עם הילדות שלה שלא יצאו בשטנץ, לא קמות בבוקר והולכות לעבודה. אמרה שנכון, שהיא מרגישה מאוד אשמה ומאוד כישלון והיא לא יודעת איפה היא טעתה.
האמת, את הדברים האלה אני שומעת כבר הרבה שנים, שום דבר חדש.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-10T17:53:37):
[u]אם את במצב לא טוב, היא חייבת לעבור משהו עוד יותר קשה...[/u]
חחח את כותבת את מה שאני שתקתי. יופי.

לגבי מה שאמא שלך סיפרה והמסקנות שלה - את קוראת את הבלוג של [po]מפחדת מאוד[/po], [po]קו פרשת המים[/po]? אצלה, ההבנה שהחיים כחוט השערה גרמו לה בדיוק להחלטות מהסוג שאת עושה: לחיות, להנות, למצות. את יכולה לספר על זה לאמא שלך. סיפור אופטימי זה תמיד טוב.

[u]את הדברים האלה אני שומעת כבר הרבה שנים, שום דבר חדש.[/u]
מה שיכול להיות חדש זה ההתיחסות שלך לדברים האלה. אני לא בטוחה איך לשנות, אבל ברור לגמרי שהאמירות האלה הן ביטוי של אותה אבן ריחיים שאת מדברת עליה.
יכול להיות שקל יותר לשנות את הצד שלך. את אומרת שיש מין סימטריה: את תלויה בה כלכלית, והיא תלויה בך נפשית, אם תבטלי את התלות הכלכלית הסימטריה תישבר נוסח "שברו את הכלים ולא משחקים".
זו רק אפשרות אחת, בוודאי יש עוד דרכים לשנות את המשחק שלכן.

אפשר עוד אבחנה?
תסתכלי מה את כותבת:
[u]שהחיים שלי הם אחרים, [b]לא לפי היגיון[/b] ושמתאים לי דברים אחרים - כלומר, התנגדות למסקנות שלה. כלומר, אני מחזיקה בדיעות שלי [b]להמשיך לעשות שטויות[/b]. כלומר, לא איכפת לי ממה שאת אומרת כי לי יש את הדיעות שלי שלא תואמות לשלך. כלומר, [b]אני ממשיכה לאכזב אותך בחוסר נכונותי להתיישר[/b] לפי מה שאת חושבת שצריך להיות.[/u]

את מתארת את עצמך [b]במילים שלה[/b]. את יכולה לומר אותו דבר באופן חיובי:
[u]שהחיים שלי הם אחרים, [b]לפי ההיגיון שלי[/b] ושמתאים לי דברים אחרים - כלומר, התנגדות למסקנות שלה. כלומר, אני מחזיקה בדיעות שלי [b]להמשיך לעשות מה שאני בוחרת[/b]. כלומר, לא איכפת לי ממה שאת אומרת כי לי יש את הדיעות שלי שלא תואמות לשלך. כלומר, [b]אני ממשיכה לאכזב אותך עם בחירות שונות משלך[/b].[/u]


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-10T19:26:28):
תודה קדירה. לא קראתי את הבלוג שהזכרת אבל אני אעשה כן.
אני מקווה שהעסק הקטן שלי יצליח וחלק מהדברים ישתנו.

ברור שתיארתי את הדברים במילים שלה, מנקודת מבטה, כי אני מספרת איך היא רואה את הדברים. ברור שהראיה שלי את הדברים היא אחרת ותואמת את מה שכתבת למטה.

מעניין שבכל הריון כמעט באים בחשבון עם האמא, והנה, הריון שלישי, אפילו שלא הניב תינוק עדיין יש חשבונות עם האמא. מעניין מה קורה אצל נשים שיש להן 7 הריונות?


[b][po]אמא נמרה[/po][/b] (2005-10-10T19:44:17):
המעיזה,

כבר בכינוי שבחרת יש לך את הפתח להתקדם, לשנות, לשפר ולשחרר.

אני קוראת כאן, והמומה, מודה [po]לבשמת א[/po] ששמה את הדברים על השולחן ואומרת לך בגלוי את מה שהיא רואה.
את מה שאני חושבת אני לא מעיזה לומר, רק לספר לך מהניסיון שלי אחרי לידה שקטה, כדי לתת לך פרופורציות:

במשך שבועיים לא נשארתי לבד עם הילד לרגע אחד. לא בישלתי, ולא כיבסתי, [b]לא עשיתי כלום[/b] מלבד לנוח.
בעלי, הורי, חמי וחמותי, אחי ואחיותיי עשו משמרות
אפילו לא הורדתי את הצלחת שלי מהשולחן בסיום הארוחה. ולא משום שהייתי חלשה. בכלל לא. הייתי יותר חזקה מבכל זמן ההריון.
הרגשתי פיזית מצוין.
כמעט בכל ערב באה חברה וישבנו ביחד, רק אנחנו. היה לי זמן לספר, לדבר, לאכול טוב, לשתוק, לנוח.

לא עניתי לטלפון ולא דיברתי עם אף אחד במשך חודש, אלא אם כן אני התקשרתי! לא כי הייתי בדיכאון או משהו. פשוט הרגשתי שאני לא רוצה להילחץ שאולי תתקשר מישהי שתעמיס עלי דברים מיותרים או מעצבנים.

מצד שני, בכל פעם שכן יצא לי לדבר עם מישהו טרחתי לומר בתחילת השיחה שאני לידה שקטה ונתתי להבין שאני זקוקה ליחס בהתאם.
כולל אנשים שאני לא מכירה.

מה את יכולה לעשות עם מה שאני מספרת לך?
א. לראות את הפרופורציות לגבי מנוחה, וציפיות [b]שלך[/b] מהסביבה.
ב. לספר לאמא שלך / חמך וחמותך (שבאו לביקור!! חשבתי שיבואו לעזור..), כדי להכניס אותם לפרופוציות, ואולי להעמיס עליהם בחזרה קצת ;-) .
ג. לנער את כל מה שנראה לך אגואיסטי במה שנוגע למנוחה וחתאוששות שלך עכשיו.


[po]המעיזה ההחלטית[/po] (2005-10-10T20:40:07):
נמרה - אני מקנאה. @} אבל אני מאלה שלא נותנים לעזור להם, אז האשמה עלי.

אבל נתת לי מושג לגבי עניין המנוחה. הכל נופל על זוגי בינתיים והוא עומד בזה.
שמש וכוכבים מפליאה שוב ומקבלת את עניין מוגבלותי בהבנה ומתלווית לאבא בשמחה לכל פעילות ולכל מקום שהוא הולך. אפילו כמות הציצי פחתה משמעותית, וזה כשיש לה אפילו נזלת.

אמא שלי באמת באה לעזור ולהיות עם הנכדות אבל היא כ"כ נעלבה מהמופלאה הראשונה שברחה הביתה חזרה. [b]זה מה ששיגע אותי, אשה בת קרוב ל-70 נעלבת מילדה בת 8 ורצה דומעת הביתה במקום לתמוך בבת שלה שצריכה אותה עכשיו. זה מראה שאו שהיא במצב כ"כ רגיש ופגיע בתקופה הזו - והי, אני לא במצב הרבה יותר טוב אפשר לומר - או שהיא פשוט לא יכולה לראות אף אחד חוץ מאשר את עצמה, וזה פשוט הכה בי פתאום כרעם ביום בהיר.[/b]

חמי וחמותי באו בתירוץ של למדוד נעליים לזוגי - ממש-ממש חשוב עכשיו, אין מילים! - והבנות התעקשו שהם יעלו, כאילו מה, שישארו למטה? והעזרה של חמותי התבטאה בניקוי הכיור בשרותים, שאף אחד לא ביקש ממנה ואני מוצאת שזה מעליב שהיא מחליטה לנקות אצלי.
הלוואי שהייתי יכולה לנער את כ-ו-ל-ם.

היום חמותי התקשרה פעמיים ופעמיים יצא לי לענות כי זוגי יצא וחשבתי שאולי הוא או המופלאה מתקשרים. מה שהיא רצתה לדעת זה אם הפקדנו את הכסף שהיא נתנה. זה עשה לי ממש רע, אני פשוט לא יכולה כבר לסבול את ענייני הכספים האלה איתם ועוד עכשיו כשאני בקריזה מכל העניין התלותי הזה. אח"כ כשזוגי דיבר איתה התברר שמה שמטריד אותה זה מערכת היחסים של המופלאה עם אמא שלי ומה בדיוק קרה שם.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-10T21:49:49):
[u]אמרתי לה שהיא בטח מרגישה כישלון עם הילדות שלה שלא יצאו בשטנץ[/u]
אני לגמרי מסכימה פה עם הקדירה, שכתבה לך בהקשר זה:
[u]מה שיכול להיות חדש זה ההתיחסות שלך לדברים האלה[/u]
אני לא יודעת אם עשית את זה בעבר, אבל התשובה שלך הזאת לאמא שלך היתה מעולה. למה? כי כל מה שעשית היה רק לשקף אותה. את תיארת לה את הרגשות שלה - לא הגבת, התעצבנת, הצטדקת, התקפת או שום דבר כזה. פשוט אמרת לה את מה שהיא מבטאת. מצויין.
זאת נשמעת תגובה טובה, כי היא נשמעת כמו מעמדת כוח ולא מעמדת חולשה. יש בה קבלה של אמא שלך, עם הרגשות שלה והאכזבות שלה, בלי לקחת את זה פנימה עלייך. זה שלה. לא שלך. ואת לא התקפלת. רק ראית אותה כמו שהיא, תיארת לה אותה כמו שהיא, ובעצם גם הבהרת: את זו את, אני זו אני, אנחנו שני אנשים שונים.

[u]אבל אני מאלה שלא נותנים לעזור להם, אז האשמה עלי.[/u]
לא אשמה. קראת את הדף [po]אחריות מול אשמה[/po] ?
אבל הנה עוד שיעור שהתינוק הזה מביא לך. אולי הגיע הזמן להפסיק להיות מאלה שלא נותנים לעזור להם? אפילו אני (וריאציה על הנושא שלך) כבר הרבה יותר מרשה לאנשים לעזור לי (אני לא התחייבתי שאני מושלמת, רגע, רק אמרתי שאני "הרבה יותר מרשה" וזה ממש נכון. ממינוס חמש מאות עברתי לפלוס משהו... P-: ).

[u]שמש וכוכבים מפליאה שוב ומקבלת את עניין מוגבלותי בהבנה[/u]
הוי, מתוקה שלי! הכל בגלל שאת שינית את השידור שלך. פתאום נעשה לך ברור שאת חייבת לנוח - והנה זה הגיע תיכף ומייד לילדה דרך האוויר, היא קלטה בדיוק מה ששידרת והיא מקבלת את זה. ראית מה זה ילדה אוהבת שמחוברת לאמא? ראית מה זה הציפיות האלה שאנחנו משדרים וג'ין לידלוף כותבת עליהן? מדהים, לא?

[u]והעזרה של חמותי התבטאה בניקוי הכיור בשרותים, שאף אחד לא ביקש ממנה ואני מוצאת שזה מעליב שהיא מחליטה לנקות אצלי.[/u]
מה רע? זה מה שנוח לה לעשות (היא מאלה שקל לה הכי לנקות, מה? מכירה אחת כזאת...), לך אסור לנקות כיורים כרגע, ואת יכולה להודות לה מכל הלב על שהיא ניסתה לעזור במשהו שהיא מרגישה על קרקע בטוחה איתו, ובכלל את יכולה להגיד שבאמת נורא חשוב לך הנקיון בשירותים... P-: (רמז, רמז: חמות יקרה, את יכולה לנקות גם את בית השימוש בפעם הבאה (-; ).

באופן כללי מאוד מועיל בחיים ללמוד לקבל באהבה כל מתנה שהזולת בוחר לתת לנו, כי זה תמיד יותר בריא ויותר חכם מאשר לצפות למשהו אחר, שבכלל לא ביקשנו ולא ידעו שהוא חשוב לנו, ולהתאכזב, ולכעוס.

את יודעת, זה מה שאמא שלך עושה: לא מסוגלת להשלים באהבה עם מה שיש, מצפה למשהו אחר, ומתאכזבת, וכועסת, ואז גם מוציאה את הכעס שלה על מי שבסך הכל כל אשמתו היא שהוא אחר ממנה ומהציפיות שלה.

[u]הלוואי שהייתי יכולה לנער את כ-ו-ל-ם[/u]
את יכולה לפרט מה זה "לנער" ומי זה "כולם"? ולמה את כל כך כועסת עליהם? מה באופן ספציפי מרגיז אותך?
בניסוח אחר, הייתי אומרת: מה שמכעיס אותך - חפשי איפה את כועסת על עצמך. איפה את מרגישה אשמה. איפה לא טוב לך עם עצמך.

[u]זה עשה לי ממש רע, אני פשוט לא יכולה כבר לסבול את ענייני הכספים האלה איתם[/u]
תראי את מה שכתבתי בדיוק בפיסקה שלמעלה.
ואגב, שוב: חמותך ביטאה בשיחה איתך דאגה למשהו טכני. היא כאילו רוצה "לעזור" אבל היא אולי קצת מפחדת ממך, אולי קצת לא יודעת מה לעשות, ולכן היא הולכת "על בטוח" מבחינתה: מנקה לך כיור, מזכירה את הכסף.
למה זה עושה לך רע? כי בן זוגך לא הפקיד את הכסף עדיין ואת מרגישה רגשי אשמה? אבל את לא יכולה להפקיד, כי את צריכה לנוח, את לא יכולה להתרוצץ לבנקים, אז מה זה עסקך בכלל? למה קשה לך להגיד לה "אין לי מושג, כי אסור לי לצאת, אני חייבת לנוח עכשיו"?
העמדה שלך מולה היא כמו ילדה מול מבוגרים ששופטים אותה.

ולכן את כועסת.
תפסיקי לכעוס על עצמך. תתבונני בזה, תתהי על זה. תהרהרי בזה. תשאלי את עצמך אם היית רוצה לשנות את זה. תחשבי על זה. תתחילי לחפש עוד מצבים שבהם את מרגישה כמו ילדה מול מבוגרים ששופטים אותה. אל תעשי כלום חוץ מלראות את זה ולהתבונן בזה מכל מיני זוויות, כמו קליידוסקופ.

[u]אח"כ כשזוגי דיבר איתה התברר שמה שמטריד אותה זה מערכת היחסים של המופלאה עם אמא שלי ומה בדיוק קרה שם.[/u]
אז איתו היא מרגישה פחות מפוחדת ומרשה לעצמה לחשוף את העניין הרגשי שהטריד אותה?
אגב, גם לו אפשר "למכור" את הפטנט לענות להורים: "אין לי מושג, לא בדיוק ראיתי". לא מוכרחים להיות "ילדים טובים" ולכלות את הכוחות במתן דין וחשבון על כל דבר.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-11T08:19:04):
הי בשמת, את צודקת בדברים שאת כותבת. הפעם באמת אני שיקפתי לאמא שלי את עצמה וזה באמת היה מעמדה אחרת.

לעניין העזרה של חמותי, זה בא אצלה ממקום של ביקורת על איך אנחנו כאלה בלגניסטיים ומלוכלכים ולא כ"כ ממקום של עזרה אמיתית. שזה מעצבן. או שהיא פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמה במצבים מסויימים והולכת לנקות.
מה שמרגיז אותי בעניין הכסף זה כמובן וכמובן התלות הכלכלית שלנו בהם, שקשורה אצלי באובדן ההריון הזה ובאנרגיות השליליות סביבו.
לא הטריד אותי אם זוגי הפקיד או לא הפקיד את הכסף אלא העובדה שאנחנו מקבלים מהם כל הזמן כסף ומערכת היחסים בהתאם. אנחנו צריכים להיות כל הזמן מכירי תודה ולא כפויי טובה וזה נמאס. ויש כאן גם קצת כעס על זוגי והרבה כעס על ההורים שלו שגרמו לו להיות כזה.
ונכון, כיום חמותי מפחדת ממני קצת, ועדיף ככה. לקח הרבה זמן להגיע למצב הזה ;-)

לנער את כולם, זאת אומרת שהייתי רוצה שכל העניינים המשפחתיים המורחבים המסובכים האלה ירדו ממני עכשיו מפני שאני כ"כ מסובכת עם הכל ועם המצב הנפשי, הכלכלי והפיזי שאני רק רוצה לברוח לאיזה מקום מבודד בעולם.

ידעתי שההריון הזה יהיה בעייתי, והנה, הגענו לכל המצבים המסובכים האלה בלי התינוק. ברור שזה היה צריך לקרות ואני עכשיו מנסה להתמודד עם הדברים האלה שדחיתי כ"כ כ"כ הרבה שנים.
וזה אומר שעכשיו אני מסוגלת אכן להתמודד איתם.

אני מאוד מודה לך ושמחה עם ההתייחסות שלך לדברים שאני כותבת @}


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-11T14:54:35):
[u]את יודעת, זה מה שאמא שלך עושה: לא מסוגלת להשלים באהבה עם מה שיש, מצפה למשהו אחר, ומתאכזבת, וכועסת, ואז גם מוציאה את הכעס שלה על מי שבסך הכל כל אשמתו היא שהוא אחר ממנה ומהציפיות שלה.[/u]
כן, סוף סוף אני יכולה להגיד את זה לעצמי בקול רם שזה היחס שלה אלי. ופתאום, מתוך זה שאני סוף סוף מכירה בזה אני גם יכולה להגיד שאני רוצה להיות עצמאית כלכלית.
אני מרגישה שקודם לא היתה לי הלגיטמציה להגיד לעצמי דברים ברורים בקשר למערכת היחסים שלי איתה, משום שאין לי תחליף למערכת היחסים הזאת. ומתוך כך אני מרגישה כמה חשובה דמות האב בחיי ילדיו, הוא עוד אופציה של קבלה ואהבה שאם אין אותה אז אתה חייב להשלים עם התמונה היחידה שמציירים אותך.
בתור ילדה הייתי מאוד קשה, גם משום שאמא שלי באמת לא ידעה לשים חוקים ברורים וגם משום שהיא תמיד ידעה איך הדברים צריכים להיות בדיוק, כלומר לפי החינוך הגרמני, ואני לא עמדתי בציפיות האלה והמתחים האלה שלא ידעתי מה לעשות איתם - כי אף אחד לא שוחח איתי מעולם על העולם שלי - מאוד הקשו עלי את החיים וגרמו לי ליצר הרס עצמי גדול מאוד, שהכריח את אמא שלי מפעם לפעם לגלות את האהבה האמיתית שבבסיס היחסים שלנו, והאהבה הזו, שידעתי שהיא נמצאת שם עמוק עמוק ולא יוצאת כמעט, היא ששמרה עלי באמת מלעשות שטויות גדולות מאוד.
ואולי זה היה חוש אימהי שלי ואחריות כלפי הילדה שהיא עדיין אמא שלי ושאני צריכה לשמור עליה כי לא היה לי מישהו אחר מלבדה ומלבד סבתי ואחותי.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-11T16:27:52):
בשיחה היום, בה אמי סיפרה לי את כל קורותיה היום בענייני העבודה והחברים שלה, היא גם ביררה בעדינות אם כבר התחלתי לייצר וחזרתי לעבוד קצת. אח"כ היא שאלה אם המופלאה כועסת עליה ואמרתי שאני חושבת שלא ולמה, אמרה שהיא הגיבה מאוד בחריפות על ההתנהגות של המופלאה כי היא מאוד נעלבה ממנה וכנראה שהיא היתה רגישה כ"כ משום שהיא התחילה לפתח את השפעת הזו (שבינתיים עברה).
יש לי הרגשה שהיא לא כ"כ רואה אותי. אבל אני כנראה רגילה לזה. היא נורא עסוקה במה שקורה לה בחיים ובעיקר בעבודה. אולי אם היא היתה ממרכזת אותנו יותר ופחות את העבודה שלה היא היתה יותר שמחה עם החיים שלה.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-11T20:27:37):
_ברור שזה היה צריך לקרות ואני עכשיו מנסה להתמודד עם הדברים האלה שדחיתי כ"כ כ"כ הרבה שנים.
וזה אומר שעכשיו אני מסוגלת אכן להתמודד איתם._
משפט מפתח ממש.
ואני באמת מרגישה שאת מסוגלת עכשיו להתמודד איתם.

[u]שהיא תמיד ידעה איך הדברים צריכים להיות בדיוק[/u]
כלומר, מסכנה, היא תמיד חיה בתוך עולם של פנטזיה ולא יכלה לראות את המציאות.
וכל פעם שהמציאות התגברה על הפנטזיה שלה (כל הזמן, כמובן) - היא לא ידעה מה לעשות עם זה. זה שובר אותה.
את פשוט היית [b]בן אדם[/b] , וזה שבר אותה. היא החזיקה בראש פנטזיה על "הילדה שלה" (מין בובה מאולפת) ולא ידעה איך מתייחסים לבן אדם חי, אמיתי, שיש לו קיום ממשי, פיזי, בעולם.
מה אני אגיד, היא מאוד מסכנה.

[u]יש לי הרגשה שהיא לא כ"כ רואה אותי[/u]
את יודעת שהיא גם לא רואה את עצמה.

[u]היא היתה יותר שמחה עם החיים שלה[/u]
היא לא יודעת איך. היא פשוט לא יודעת איך. היא מזמינה לעצמה צרות, מצוקות, תלונות, כעסים, אכזבות, פגיעות, כי אלה החיים בשבילה. זאת האמונה הפנימית הנסתרת שלה לגבי החיים.
אבל את מתחילה לגלות שאלה לא החיים שאת רוצה לעצמך.
את לא רוצה להיות מסכנה כל החיים.
את לא רוצה לחיות בלי שמחה.
את לא רוצה כעסים, אכזבות ותלונות כל הזמן.
את רוצה מציאות, לא פנטזיה תלושה.
ואת לא צריכה שזו תהיה מציאות פלאית. מספיק מציאות חיה, קיימת ובסדר. את לא צריכה הרבה, בעיקר אהבה וחום ואת בן הזוג והילדות.
אני מרגישה שהנשמה של התינוק הזה באה אלייך לא בשביל שיתגשם ילד שלישי, אלא בשביל שאת תצאי מילדות לבגרות לראשונה בחייך. בשביל לתת לך כוחות. בשביל לתת לך מנוף שכל כך יקפיץ אותך, שלא תרצי יותר לחיות עוד דקה בתוך כל "מה שקודם". לפתוח דף חדש, להתחיל בחיים חדשים, מאושרים וחזקים יותר לכולכם.
{@


[b][po]מיכל צמות[/po][/b] (2005-10-11T22:43:29):
[u]ואני לא יכולה להגיד שזו הדוגמא שהיתה לי מאמא שלי אז אולי זה היה אנטיתיזה[/u]
אני מתנצלת אם אני מחזירה קצת אחורה, אבל מרגישה צורך להגיב על המשפט הזה - כי הוא כל כך קפץ לי לעיניים.
לפעמים לעשות להיפך, זה לעשות בדיוק אותו דבר. אני אסביר למה אני מתכוונת - אם כשילד היה נופל האם הייתה נותנת לו מכה ואומרת, איך לא נזהרת? וכועסת עליו, ואח"כ כשהו א גדל והיה אב לידל וכשבנו נפל הוא היה אומר לו - לא נורא חמודי, קום, לא קרה כלום - כי הוא זכר כמה נורא היה לו עם הצעקות והמכות - עדיין במהות שניהם עשו אותו דבר - התייחסו לתחושה של עצמם ולא למקום שבו הילד נמצא ולרגשותיו.

[u]את פשוט היית בן אדם , וזה שבר אותה. היא החזיקה בראש פנטזיה על "הילדה שלה" (מין בובה מאולפת) ולא ידעה איך מתייחסים לבן אדם חי, אמיתי, שיש לו קיום ממשי, פיזי, בעולם.[/u]

אני רואה פה הזדמנות לחשוב ולראות דרך אחרת, אמיתית יותר שנוגעת בבן האדם החי, שהוא הילדות שלך. זה לא פשוט, כי כשאנחנו לוקחים את המשהו האחר ממה שעשו הורינו, אנחנו הולכים למקום שאנחנו רוצים להיות בו (המכיל, המנחש את מקום הילד) ולא למקום שבו הילד זקוק לנו (הקשוב לו).
ואני רוצה להבהיר שבקשוב לו אני לא מתכוונת לנטול גבולות - מסכימה לגמרי עם כל דבריה של בשמת.

זה לא פשוט להגיע למקום הזה. זה דורש הרבה הקשבה - קודם כל לעצמנו ,כדי להבין מאיפה אנחנו באים, אילו דברים, נסיונות עבר ורגשות מובילים אותנו (כמו שאת מבררת עם עצמך עכשיו) ואחר כך להיות קשובים לילדים שלנו , ולקרוא בין השורות, מהמילים, משפת הגוף והפנים.
הדבר הבא שזה דורש זה תרגול. כל דרך שאנחנו מחליטים ללכת בה ולא טמועה בנו - צריך לתרגל אותה במודע, כדי להצליח ללכת בה.
(סטטיסטיקאים טוענים שכדי ללמוד דרך צריך ללכת בה 22 פעם, וכדי להתמיע/ ללכת אותה בעיניים עצומות - צריך 66 פעם).

אני חושבת שאמרו את זה בכל מיני וריאציות שונות, אבל אני אגיד במילים שלי -
העבודה שאת עושה היא חשובה. את צריכה לעשות אותה מול עצמך. לבדוק עם עצמך, להחליט עם עצמך, לשנות או לא (מתוך מודעות) עם עצמך. מה שתעשי ישפיע בהכרח גם על הסביבה שלך. שינוי שלך לגבי הקשרים שלך עם בנותייך ועם אמך ישנה בהכרח גם את הקשרים הללו ואת התהוותם.

דרך צלחה. @} @}

(וכמו שכתבה בשמת - [u]יש כפתור קטן "מחק" ממש ליד ההודעה שלי (את יכולה גם לקרוא ואז מייד למחוק).[/u] )


[b]tאמא[/b] (2005-10-12T01:13:24):
ניכנסתי לאחל לך ולמשפחתך גמר חתימה טובה ! שבע"ה מתוך המשבר שנוצר תצלחי לצמוח ולגדול, לקבל את התובנות הדרושות לך להמשך דרכך.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-12T14:26:43):
[po]מיכל צמות[/po], תודה על ההתייחסות והכוונה הטובה אבל אני מקבלת את דברייך כמין ביקורת על התייחסותי לגידול בנותי. אני לא מהיום בבאופן. אז אל תבזבזי עלי תחמושת.
אני מסכימה עם מה שאת אומרת אבל הדוגמא שנתת:
[u]אם כשילד היה נופל האם הייתה נותנת לו מכה ואומרת, איך לא נזהרת? וכועסת עליו, ואח"כ כשהו א גדל והיה אב לידל וכשבנו נפל הוא היה אומר לו - לא נורא חמודי, קום, לא קרה כלום - כי הוא זכר כמה נורא היה לו עם הצעקות והמכות - עדיין במהות שניהם עשו אותו דבר - התייחסו לתחושה של עצמם ולא למקום שבו הילד נמצא ולרגשותיו.[/u]
זה ממש לא אני ואני מגדלת את ילדותי מהמקום הקשוב ולא כפועל יוצא של היחסים שלי עם אמא שלי.

[u]היא מזמינה לעצמה צרות, מצוקות, תלונות, כעסים, אכזבות, פגיעות, כי אלה החיים בשבילה. זאת האמונה הפנימית הנסתרת שלה לגבי החיים.[/u]
בדיוק.
עכשיו דיברתי איתה. כבר הקול שהשאירה לי בהודעה עצבן אותי. היא נשמעת מסכנה כזאת תמיד. עכשיו היא התלוננה על הבן של אחותי, שהוא רק בן 7 והוא התקשר מהצד השני של כדוה"א להגיד לה שהוא רוצה כל מיני דברים והוא מחכה לחבילה ממנה - טוב, היא הרגילה אותו לזה ויש לו יום הולדת - ואמר לה מה שהוא רוצה. והיא אומרת את זה בטון מאוד לא מרוצה ואומרת שהוא אגואיסט שחושב רק על עצמו והוא לא נחמד. איך היא אומרת לי כזה דבר על הבן של אחותי (שהוא מקסים)? מה הציפיות שלה מילד בן 7, שלא יהיה אגואיסט? היא אומרת שיש ילדים שמתנהגים אחרת. אמרתי לה שבטח, כאלה שאילפו אותם היטב. שלנו לא מאולפים. היא בטח מצפה מילדים קטנים לשאול אותה לשלומה ולהתעניין במה עבר עליה היום.
היא לא הבינה למה אני כועסת עליה, היא אומרת שאני מרגישה מותקפת כשאני לא ושזה האופי הגרמני שלי (הללווו??!!! תמיד הייתי כורדית, פתאום נהייתי גרמנית כשנוח?) והיא כמובן נעלבה ותתקשר כשאני אפסיק לכעוס עליה.
האמת, אני לא רואה מתי אני אפסיק לכעוס עליה. זה רק הולך ומתגבר. ויחד עם זה ההרגשה הלא טובה של כפיות טובה, כי זאת אמא שלי האחת והיחידה שכ"כ מרגישה קטנה בעולם הזה ואין מי שיגן עליה ומשום מה התפקיד הזה נפל עלי תמיד.

[u]אני מרגישה שהנשמה של התינוק הזה באה אלייך לא בשביל שיתגשם ילד שלישי, אלא בשביל שאת תצאי מילדות לבגרות לראשונה בחייך. בשביל לתת לך כוחות. בשביל לתת לך מנוף שכל כך יקפיץ אותך, שלא תרצי יותר לחיות עוד דקה בתוך כל "מה שקודם". לפתוח דף חדש, להתחיל בחיים חדשים, מאושרים וחזקים יותר לכולכם.[/u]
כן. גם אני מרגישה כך. וזה גם עצוב, כי אולי גם היה יחד עם זה יכול להיות תינוק בכ"ז.
אבל האמת, עכשיו אני לא מבינה מה חשבתי, איך אפשר להביא ילד למצב כזה מסובך?


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-12T14:42:37):
פתאום אני מבינה למה כל החיים שלי כאלה, שמהמקום שלי כמגנה עליה מהעולם האכזר אסור לי לפגוע בה - והיו פעמים שפגעתי כמובן והיא לקחה את זה נורא נורא קשה - ואני לא יכולה לבוא אליה בטענות על דברים - ואולי בגלל זה אני גם כ"כ ביקורתית כלפי כל דבר בעולם הזה, במקום לבקר את מערכת היחסים שלי עם אמא שלי. ולכן שום דבר לא נפתר בחיים שלי עד עכשיו.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-12T14:44:44):
[u]אני לא רואה מתי אני אפסיק לכעוס עליה[/u]
כשתביני שהיא לא עושה את זה נגדך, אלא פשוט לא יודעת אחרת.

הדוגמה של [po]מיכל צמות[/po] לא התיחסה אליך (היא לא טענה שאת נוהגת כך). היא רק הדגימה איך אנטיתזה יכולה להיות, בעצם, בדיוק אותו דבר.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-12T15:48:20):
הי קדרה, תודה. אני כמובן יודעת שזה מפני שהיא לא יודעת אחרת אבל משום מה זה לא מרגיז אותי פחות.
כמובן הרגשתי זיפת אחרי מה שכתבתי ואז אמא שלי התקשרה ואמרה בטון נחרץ שאנחנו צריכות להיות עכשיו ביחד ולא אחת נגד השניה. הסכמתי כמובן.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-12T20:55:52):
בערב, אחרי שיחה ארוכה על כל הדברים שקרו לה היום היא גילתה שעוד לא יצאתי מהבית מאז הגרידה והיא די נלחצה מזה. היא חושבת שזה לא בסדר, שאולי אני בדיכאון.

האם זה לא סביר לשהות בבית אחרי גרידה 5 ימים בלי לצאת? את הצמחים השקתי במרפסת היום.

[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-12T21:28:38):
[u]האם זה לא סביר לשהות בבית אחרי גרידה 5 ימים בלי לצאת?[/u]
סביר ובריא. ורצוי. ועדיף.
קודם תחלימי לגמרי.
תסבירי לה שאת צריכה להחלים פיזית ואסור לך להתאמץ מדי. את אחרי ניתוח. למה היא חושבת שאת צריכה להעמיד פנים שלא קרה כלום? לא ברור לי מה אמא שלך חושבת.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-12T23:45:24):
לא יודעת. מצד אחד היא אומרת שעברתי טראומה וזה יקח זמן ומצד שני היא לא רוצה שאני אשקע לתוך זה.

היום סוף סוף הצלחתי להגיד לעצמי שהשארתי את התינוק שלי שם על השולחן ושהוא מת ושאני נתתי לו למות. אוי, כמה זה עצוב.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-13T06:21:27):
כשאני חושבת שרק לפני שבוע עוד הייתי בהריון ופתאום זה נראה לי כאילו זה מעולם לא היה או שזה היה כ"כ רחוק, אפילו שהבטן שלי עדיין גדולה וכאילו יש שם משהו.


[b][po]קרוטונית מהמרק הגדול[/po][/b] (2005-10-13T07:48:43):
[u]מצד אחד היא אומרת שעברתי טראומה וזה יקח זמן ומצד שני היא לא רוצה שאני אשקע לתוך זה[/u]
הדור ה"זה" (של הורינו) לא יודע לעבד טראומות. זה שהם הגיעו למצב שהם יודעים לזהות אותן ולנקוב בשמן, זה כבר הישג. קשה לצפות מהם שיכירו בתהליכים מורכבים ואיטיים של התמודדות/השלמה. הם מאוד "עציים" ומגושמים בקטע הזה.
כל מה שהיא צריכה לדעת כרגע, זה שאת מתאוששת בקצב שלך.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-13T09:01:15):
כן, [po]קומה ג'[/po], אני מרגישה שבאמת אין לה כלים שלי יש. תודה.

אני חושבת שאולי אני גם כועסת עליה מפני שעכשיו, בצומת החיים שאני נמצאת בו אני מרגישה שאני רוצה ליצור, לחיות, לראות שיש תקוה עוד כמה שנים, להאמין בכוחות שלי ולהרגיש עוד ילדה שרוצה להינות מהחיים, להרגיש מחוברת לחיים, ומה שאני מקבלת ממנה - ומשאר הנשים במשפחה כמו אחותי וחמותי - זה שמה שמצפה לי עכשיו זה גיל הבלות, שעלי להשלים עם העובדה שבחיים יש רק קשיים והחיים מאוד מפחידים, שאין לנו בטחון כלכלי ואו-טו-טו נהיה זקנים זרוקים שלאף אחד לא איכפת מהם, שאנחנו לא יודעים מה יקרה - כשהטון הוא שעומדים לקרות בעיקר דברים איומים, כגון שהגוף שלנו יבגוד בנו לאט אבל בטוח ('הנה, תראי מה קרה לחברה שלי, כמעט מתה בשניה') - כלומר לראות כבר את המוות - ואני לא רוצה להיות במקום הזה! (למרות שאני בהחלט מבקרת שם הרבה).


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-13T19:55:43):
מה זה! 40? בדיוק אמצע החיים!


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-13T20:00:49):
[u]היום סוף סוף הצלחתי להגיד לעצמי שהשארתי את התינוק שלי שם על השולחן ושהוא מת ושאני נתתי לו למות[/u]
אוי, מתוקה. גם לי לקח כמה ימים להוציא את המלה "מת" מהפה.
וגם זה היה בגלל שהינוקא לא הבין את הביטוי "הפסיק להתפתח" P-: ונאלצתי לעבור לעברית ברורה...

ומהחשיבה של אמא שלך, אחותך, חמותך וכל האחרות - תתנתקי.
אלה החיים שלהן. אלה האמונות שלהן. זה מה שהן מסדרות לעצמן.
את אחרת.
תמיד היית אחרת.
זה לא מכתיב את החיים שלך.
יש לך ילדים קטנים. זה מאוד מצעיר D-:


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-14T06:22:54):
תודה לכן, שאתן מלוות אותי בכ"כ הרבה תמיכה (())


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-14T10:46:42):
_ומהחשיבה של אמא שלך, אחותך, חמותך וכל האחרות - תתנתקי.
אלה החיים שלהן. אלה האמונות שלהן. זה מה שהן מסדרות לעצמן.
את אחרת.
תמיד היית אחרת.
זה לא מכתיב את החיים שלך.
יש לך ילדים קטנים. זה מאוד מצעיר_

הלוואי ויכולתי. אני מרגישה שאני מרמה את עצמי. אחרי שיחות עם אמא שלי אני ניכנסת לדיכאון וחרדות. אני כ"כ ניכנסת לעולם שלה, שהוא בדידות ופחד וגעגועים לסבתא שלי שבמקום שאני אשפיע עליה לצאת מזה היא משפיעה עלי להכנס לזה.
בכלל אני מרגישה שרימיתי את עצמי כבר כ"כ הרבה שנים, גם עם העניין הכלכלי, שפתאום אני מרגישה שהתעוררתי בבת אחת ואין סיכוי לכלום - כשבעצם אני מאוד מאמינה שהעסק שלי יצליח בסופו של דבר, אחרי שייקח לו אולי הרבה זמן להקלט.
אבל בינתיים אני מרגישה שאולי כדאי אפילו לעבוד בסופר - אבל גם זה בלתי אפשרי מבחינתי כי אני לא מסוגלת לעזוב את שמש וכוכבים, למרות שהיא ילדה חברותית וחובבת הרפתקאות גדולה אפילו בלי אמא שלה אבל אני לא מעלה בדעתי לשים אותה במסגרת כלשהי אז היא מתלווה לאבא כמעט לכל מקום שהוא הולך אליו.
אני עדיין ב"מעצר בית" ולא יוצאת. ובכלל, ראיתי שסוכות זה ביום ב' בשבוע הבא, כ"כ קרוב! - בהחלט יכולים לשכוח מלעשות את זה אצלינו. אני בטח לא הוגנת עם הבנות, שאוהבות לבלות עם משפחתן, אבל אני ממש לא מסוגלת להעלות בדעתי את כל השמחה הזאת סביב, ממש לא.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-14T10:57:15):
אני חושבת שפשוט קשה לי עם זה שבצד של בעלי וכל העולם מסביב, חוץ מאמא שלי שמתפרקת, ממשיכים להתנהג כאילו לא קרה כלום מאז שסבתא שלי נפטרה ועכשיו התינוק מת, כשאני לא נמצאת באותו מקום כבר.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-14T11:05:55):
(())


[b][po]אמא נמרה[/po][/b] (2005-10-15T01:42:37):
[u]אני בטח לא הוגנת עם הבנות, שאוהבות לבלות עם משפחתן, אבל אני ממש לא מסוגלת להעלות בדעתי את כל השמחה הזאת סביב, ממש לא.[/u]

את מאד הוגנת עם עצמך וזה שיעור חשוב מאד לבנות שלך.


<שיהיו הוגנות עם עצמן כשיהיו בוגרות וגו'>


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-15T10:32:12):
תודה @}

[b][po]מיכלול ה[/po][/b] (2005-10-16T23:57:18):
אני רוצה להוסיף ציור של חיבוק כמו שבשמת שמהמעלי אבל לא יודעת איך.
אין לי כל כך הרבה מה להוסיף לכל התמיכה שאת מקבלת אבל תדעי שאני עוקבת, מזדהה עם חלק ממה שאת כותבת ומקווה שתמצאי את הכוחות להתמודד עם המשפחה ועם הקשיים הכלכליים וכמובן שתבריאי, תתחזקי ותתעצמי בקצב שמתאים לך.
וגם שאלה, האם את כל מה שאת כותבת פה על אימך את מסוגלת להגיד לה (טוב לא את הכל אבל לפחות חלק) ללא כעס או רגשי אשמה אלא מתוך חמלה, אהבה, רכות, הכלה של הקשיים שלה?
כעס הוא רגש שעולה בנו וזה טבעי לכעוס אבל מינון גבוהה של כעס (ולא משנה על מי הוא מופנה) מאוד מזיק לבריאות. נסי לכעוס פחות ולאהוב יותר את עצמך וגם את אימך למרות ואולי גם בגלל מגבלותיכן. (וגם תדעי שזה ממש קל לתת את העצה הזאת לאחרים, אני מנסה כל הזמן לעבוד על המרת כעס לרגשות טובים ולא תמיד יודעת איך לעשות זאת).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-17T13:06:50):
תודה, [po]מיכלול ה[/po]. את צודקת במה שאת כותבת.

את החיבוק עושים פעמיים סוגריים ימניים ופעמיים סוגריים שמאליים.
את צודקת במה שאת אומרת. אם הייתי יכולה לדבר עם אמא שלי על כל מיני דברים אז בטח הייתי מדברת איתה על זה, אבל היא לא הרגילה אותי לשיחות כשהייתי קטנה ואני לא מעזה להגיד לה שאני כועסת עליה על כל מיני דברים כי זה נקרא אצלה שאני כפויית טובה.
אבל אני בהחלט מרגישה כלפיה חמלה וחוסר אפשרות לעזור לה, שזה גם מתסכל.

חג שמח לכם @}


[b][po]מיכלול ה[/po][/b] (2005-10-17T16:28:40):
עם את כל כך תלויה באמא שלך את חייבת לפתור את הקצרים בתקשורת ביניכן, כעס שנשאר בפנים זה ממש לא בריא. אני דווקא חושבת שלהגיד על מישהו שאנו כועסים עליו מבלי ללוות את זה בעצבים או באלימות מילולית או פיזית זה נהדר כי מתמודדים עם הרגשות ולא מחניקים אותם בתוכנו. כמובן שזה לא יגרום לאימך להפסיק לחשוב עליך את מה שאת חושבת ויכול להיות שהיא תגיד שאת כפוית טובה אבל סביר להניח שהיא תרגיש כך כלפייך בכל מקרה, אז לא עדיף שלפחות את תרגישי יותר טוב עם עצמך?
חג שמח, מיכל


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-17T23:12:58):
שמש וכוכבים אמרה שהיא תבכה כל הזמן באוטו אם אמא לא תבוא, אז באתי איתן לדודה וגם סבתא וסבא היו. זוגי הודיע שאצלינו זה לא יהיה.
היה נחמד. עצבן שכולם שאלו אותי איך אני מרגישה. עצבן שגיסתי כבר מבררת אם אני מתכוונת לנסות שוב. מבאס לראות את הקטן שלה, השלישי, בן 10 חודשים, שלאמא שלו אין כ"כ סבלנות אליו.


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-18T08:12:52):
[u]עצבן שכולם שאלו אותי איך אני מרגישה. עצבן שגיסתי כבר מבררת אם אני מתכוונת לנסות שוב[/u]
מובן,
אבל עם זאת - זו הדרך שלהם להתענין בשלומך.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-18T11:25:47):
קדרה, את מאזנת את הטרוניות שלי כל הזמן.
אבל לא תמיד צריך לברר איך מישהו מרגיש, אפשר לנחש ולתאר. לא צריך כל הזמן לדוש ולרדת לפרטים טכניים ולעשות שיחה על כל דבר.

גיסתי מבררת אם אני רוצה שוב ילד, מאותה סיבה כנראה שהיא ביררה קודם אם אפשר כבר למסור את הצעצועים שיש לנו, כי אני הרי לא מתכוונת להכנס שוב להריון - כלומר, היא חייבת לדעת איזה שטויות אנחנו עומדים לעשות ולהתכונן נפשית ומשפחתית. אולי היא צריכה להתכונן לעוד תינוק/ת מדהים/ה מהכיוון שלנו (אין, אין, הן מתוקות להפליא! שיהיו בריאות!).


[b][po]תבשיל קדרה[/po][/b] (2005-10-18T11:55:28):
הממם... כן, תכונה שירשתי מסבתי :-)
סליחה.

ומצד שני - האם יש משהו שגיסתך היתה אומרת בלי שהיה מעצבן אותך?
למשל "הי, מה שלומך?" (טיפשה! את לא יודעת שנאי על הפנים עכשיו?)
או "שלום! חג שמח!" (יופי לך, אני לא כל כך שמחה היום)
או "איזה יופי הילדות לבושות!" (בטח מנסה להכניס לי על זה שבד"כ הן לובשות בגדים מרופטים יד שניה)
או "את נראית מצוין!" (שקרנית!)
את רואה מה אני מדגימה? לא משנה מה יגידו, אפשר לפרש כנובע מרוע לב, או כנובע מאהבה ודאגה, או אפשר להתיחס כאילו זה סתם סמול-טוק (לפעמים מעט מגושם...).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-18T15:05:15):
כן.... קלטתי אותך :-)

מה לעשות, הבחורה אלופה בסמול-טוקים וקשה להאשים אותה במגושמות. היא נושאת במשרות מכובדות ביותר שקשורות לתקשורת עם אנשים.
וחו"ח אני לא מאשימה אותה ברוע לב, היא בחורה טובה, אבל כן בחוסר רגישות לפעמים.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-21T09:04:07):
אחרי קריאה [po]בהורי עוברים לגור איתי[/po] [po]ואל תשליכני לעת זקנה[/po] הגעתי למסקנה שכנראה אמא שלי באמת בגיל שכבר מאוד קשה לה, ביחוד שהיא אומרת לי בטלפון שהיא נורא נורא עייפה כבר ושאין לה כח לכלום. אולי כבר באמת צריך לטפל בה כמו בקטנים. בכל אופן אני הרבה יותר מפוייסת איתה ומרגישה שאני צריכה לדאוג לה יותר.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-21T13:12:52):
אז עכשיו היתה לי שיחה עם אחותי, שהסבירה לי באופן מפורש שהמצב לא יכול להמשך ככה ושהמצב הכלכלי שלנו ממש על הפנים וסיפרה לי את כל מה שאני כבר יודעת וחושבת עליו מבוקר עד ליל - שאני חייבת להתרכז עכשיו בעניין הכלכלי ושמזוגי כנראה לא תבוא הישועה בעניין ואני צריכה למצוא את הפתרון, כלומר למצוא לקטנה איזה שהיא מסגרת שתאפשר לי להרוויח כסף באיזה שהיא צורה. אמרתי לה שאין שום מסגרת שבאה בחשבון אצלינו, אא"כ זה אלטרנטיבי ואז זה עולה הון תועפות שזה גם לא בא בחשבון.
העניין הוא שעד עכשיו זוגי יצא עם הקטנה לכל מיני מקומות אבל עכשיו הוא עסוק בלנסות לפתור את הבאסות בחיים שלו ואין לו סבלנות לכלום ולמופלאה יש התקפי קנאה שאני מרגישה צורך להיות איתה גם חלק מהזמן.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-21T14:06:07):
[u]למצוא לקטנה איזה שהיא מסגרת שתאפשר לי להרוויח כסף באיזה שהיא צורה[/u]
את זוכרת את שיחתנו, לגבי עבודות שאפשר לעשות יחד עם הילדות?
אפשר אולי גם לשלב את זה עם מקום מגורים. ואת יודעת, "משנה מקום משנה מזל" (-:


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-21T15:59:05):
הי בשמת. נכון. אח"כ ניזכרתי שאצלינו אין דוורים מסתובבים, מחלקים את הדואר ישר לתיבות.
בטוח שיש עבודות אחרות שאפשר. יש כ"כ הרבה על מה לחשוב בקשר ל'מה לעשות עם החיים' ולאן לעבור שנראה לי שזה ייקח עוד זמן. אולי זה בבחינת 'הכי חשוך לפני השחר'. @}


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-21T18:41:54):
עוד דבר שאחותי אמרה זה שזוגי לא ישתנה מפני שהתמונה שיש לו בראש על עצמו כשהוא איתי היא כזאת ובעצם המילים שלה היו שאם הוא ישתנה זה לא יהיה איתי.
אוף! כמה שהיא לא מכירה אותו, אותנו ולא נותנת לאנשים צ'אנס להשתנות כשהם ביחד.
מסתבר שהיא כנראה מרגישה מאוד אחראית עלי מפני שהיא חושבת שאם יקרה משהו לאמא שלנו אז אנחנו ניפול עליהם למעמסה, מה שמעולם לא העלתי בדעתי בכלל, מפני שהמצב שלהם רק טיפה יותר טוב משלנו.


[b][po]Mise en scene[/po][/b] (2005-10-21T18:50:42):
[u]אבל בעיקר אני קוראת לה מוזנחת משום שהיא לא מתרחצת, לא חופפת, לא מסתרקת ותמיד לא יודעת מה היא רוצה לאכול ולי אין כח לרדוף אחריה, לשכנע ולשחד כמו שחמותי עושה כשכלין כל הקיצין.[/u]


עוד לא הספקתי לקרוא את הכל, אני חייבת להיות עם הילדה לפני שנת הלילה, אבל מצטטת מהתיבה האחרונה שקראתי בה (ציטוט לעיל).

זה שהיא לא מתרחצת, חופפת, מסתרקת ולא יודעת מה היא רוצה לאכול, לא אומר שהיא מוזנחת :-) זה אומר שאת מרגישה שאת מזניחה אותה בגלל זה.
אני דוקא רואה בחיוב את זה שאת לא רודפת אחריה.

אני חושבת שהמילה "מוזנחת" צרמה קצת למגיבות בגלל שזו באמת מילה קשה.
הנה מה המילון אומר על מוזנח:

"זעום, אפסי, לא משמעותי, מושלך, שנזרק" (בבילון).

הילדה שלך לא מוזנחת, את (כמו שאמרת והסברת אח"כ, בעצם..) מרגישה שאת מזניחה אותה..אלו רגשות האשם שלך וזה בסדר.

(יש אמא בלי רגשות אשם?)

רק מאיפה זה בא?


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-10-21T19:49:08):
שלום לך.אעדיף להישאר בעילום שם,זו הפעם הראשונה שאני כותבת באתר(למרות שאני משוטטת כאן לא מעט),קשה להישאר אדישה לבלוג שלך!
אין לי הרבה מילים לומר לך על כל מה שעברת ועדיין עוברת בתקופה האחרונה,מעבר לזה שאני בטוחה שיש לך המון כוחות נפש ולשתי הבנות שלך יש מזל גדול שזכו באמא כמוך.
את מקבלת עבודה על הגוף לפעמים?אני בתחום של טיפול דרך הגוף ואני חושבת שאת פשוט מוכרחה את זה.אני יודעת שאין לך כסף ללכת לטיפול אינטנסיבי או קבוע,אבל יש הרבה מטפלים מתחילים (שהרבה פעמים טובים יותר מוותיקים)שלוקחים סכום סמלי או אפילו רוצים רק לצבור ניסיון.
אני חושבת שזה חשוב לך מאד קודם כל בגלל מה שהגוף שלך עבר פיזית ומעבר לזה,עבודה עם הגוף מאפשרת אינטגרציה של תהליכים,הפנמה של רגשות ושחרור שלהם.גם לפרק את כל המתח והכאב שהצטבר.
וגם רציתי לשאול אותך משהו יותר טכני...
למה את לא מוצאת לך עבודה קטנה,חצי או רבע משרה שתוכלי להיות בה בזמן שזוגך עם הבנות?אני ובן זוגי עושים את זה ככה.יש לנו תינוק(מתוק) בן שנה,מן הסתם אני יותר בבית מבן זוגי(כי יש לי ציצים והכל)אבל גם הוא לא עובד בטירוף וזה מאפשר לי לעבוד פעמיים בשבוע חצי יום(בקליניקה).גם אנחנו מאד נתמכים ע"י שתי המשפחות אבל לפחות יש פתח לצמיחה כלכלית לכל אחד מאיתנו,יחד עם הרבה זמן בבית.


[b][po]מיכלול ה[/po][/b] (2005-10-21T22:14:33):
ועוד אפשרות להתפרנס זה לטפל בתינוק נוסף בביתך או בבית אחר עם הבת שלך. לפחות האמא שנאצלת לצאת לעבוד תדע שהיא משאירה את בנה או ביתה עם מישהי שניתן לסמוך עליה ותיתן תשומת לב לקטנטן ברוח טבעית. (זה הפתרון שמצאה אחותי שנמצאת גם כן במצב כלכלי קשה ולא מוכנה לעזוב את הבן שלה לרגע).


[b][po]Mise en scene[/po][/b] (2005-10-22T09:18:03):
משפט חד ומדויק:


[u]אולי התלות הכלכלית שלנו בהורים היא התרסה וקונטרה לתלות הרגשית שלהם בנו?[/u]

(אני עדיין בקריאה, נמצאת בתיבה של הציטוט לעיל).


[b][po]Mise en scene[/po][/b] (2005-10-22T13:31:41):
[po]תבשיל קדרה[/po]

_הממם... כן, תכונה שירשתי מסבתי
סליחה._

אישית אני מאוד אוהבת את התכונה הזו. זה מסתדר לי עם המשפט "לדון כל אדם לכף זכות".
זה יכול להיות פתלוגי ויכול להיות פיזיולוגי (התכונה).


[b][po]Mise en scene[/po][/b] (2005-10-22T13:35:53):
סיימתי לקרוא. מה שעבר עליך.. מה שעובר עליך.
את מנפה המון חרא ואני מאמינה שאם תמשיכי עם התובנות ותתקדמי לעשיה,
את תראי תוצאות מעולות.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-23T13:29:24):
תודה לכל המגיבות. @}


[u]עבודה עם הגוף מאפשרת אינטגרציה של תהליכים,הפנמה של רגשות ושחרור שלהם.גם לפרק את כל המתח והכאב שהצטבר.[/u]
[po]פלוני אלמונית[/po], אני מאוד מסכימה איתך. בינתיים זוגי עובר טיפולים כאלה וזה בהחלט היה מתאים גם לי, אבל לצערי הרב אין לי כרגע שלווה פנימית להתמסר לאיזה שהוא טיפול.

בעניין העבודה, אני לא רואה את עצמי מטפלת בתינוק של מישהו אחר כרגע. די לי עם שלי. אני חושבת שלא סתם לתינוקות יש אמהות כדי שיטפלו בהם ולא ימסרו אותם לאנשים אחרים שיטפלו בהם.
ובעניין למצוא עבודה מחוץ לבית, זה גם נראה לי כרגע מסובך, אנחנו עם אוטו אחד, וחוץ מעבודות טיפול בילדים - שזה להרבה שעות בדר"כ - אין פה כרגע עבודות אחרות. גם זוגי לא מוכן להשאר עם שמש וכוכבים באופן קבוע יוםיומי. גם בשביל לעבוד בבית אני צריכה לחכות שהיא תישן כדי שאני אוכל לעבוד, אא"כ נחה עליו הרוח לצאת איתה החוצה. אבל זה לא דבר קבוע.
זה בכלל לא מקום עם אפשרויות עבודה רבות במיוחד ואנחנו בהחלט צריכים לעבור מפה בהקדם.


[b]tאמא[/b] (2005-10-23T21:58:23):
עדיין ממשיכה לעקוב, גם אם אני לא מגיבה.
נשמע שאת עוברת טלטלות כאלה ואחרות .בין המשבר שעברת הרגשות לאימך, לתגובות של המשפחה. והרצון להתקדם מצד אחד. מול הדברים שמעכבים אותך.
וכוונתי היא גם ביחסים עם המשפחה. וגם ברצון והצורך להתפרנס. (ואוליי זה דבר אחד. או דבר אחד שקשור בשני?)
אני מאמינה שהקשיים האוביקטיביים בעניין הפרנסה ניתנים לפיתרון. (לא שאני מזלזלת או מתעלמת מהם).
אבל את מתמודדת עם הרבה קשיים אחרים, שאותם את צריכה (וכפי שאני רואה גם מתחילה) לעבד.

[u]מתאים גם לי, אבל לצערי הרב אין לי כרגע שלווה פנימית להתמסר לאיזה שהוא טיפול.[/u]

אם אין לך את השלווה להתחיל בטיפול , כל שכן אין לך את הכוחות לעבודה פרנסה וכל המשתמע מכך.
מה כן יכול לעזור לך למצוא את השלווה הפנימית או אפילו הניצוץ הקטן על מנת להתחיל ?
את נישמעת אישה חזקה, עם הרבה כוחות. עם הרבה יכולות. אישה עם עקרונות ועומדת מאחרי העקרונות שלה. אוליי יותר מדיי חזקה כך שאת לא מרשה לעצמך להישבר? ואז לא מרשה לעצמך להתמודד עם כל הקשיים שעוברים עלייך?

הלכתי סחור סחור אך אגיד בכל זאת גם מה שנמנעתי מלהגיד, ולכן גם לא הגבתי עד עתה
כוונתי היא בעיקר לטראומה שעברת ושאת עוברת ולא מרשה לעצמך לעבד.
(אני מצטערת אם דבריי נשמעים קשים ואם הם קשים מדיי או לא מתאימים לך או לא רלוונטיים לגבייך את מוזמנת למחוק.)
בכל אופן חיזקי ואימצי וקבלי חיבוק (()).


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-24T14:03:47):
יכול להיות שאני מראה לאמא שלי שאני אמא טובה יותר ממנה ומודעת יותר לתזונה נכונה ממנה, מפני שבכל שאר הדברים היא תמיד היתה זו שידעה הכל.

[u]כוונתי היא בעיקר לטראומה שעברת ושאת עוברת ולא מרשה לעצמך לעבד.[/u]
הי tאמא, על איזה מכל הטראומות בחיים שלי מדובר? האחרונה? לא חסר לי טראומות.
את מעבדת את הטראומות שלך? גם את עברת דברים קשים @}

האמת, נראה לי שהחיים שלי נהיו ממש מאוסים עלי בזמן האחרון ואני לא מקרינה לבנות שמחת חיים ומזוגי זה כבר שנים ככה. אני תוהה לעצמי כמה אנשים חיים ככה כל הזמן ואולי בגלל זה הם מתנהגים לילדים שלהם ככה, כי הכי קל הרי להוציא עליהם את כל התסכולים.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-24T15:29:28):
[u]ואני לא מקרינה לבנות שמחת חיים[/u]
שמחת חיים.
זה העיקר.
מה לדעתך יעזור לך למצוא את שמחת החיים?
אולי תשאלי את עצמך את השאלה הזאת לפני השינה, ותבקשי (מאיזשהו כוח עליון) לשלוח לך את התשובה בלילה. ונראה אם תקומי בבוקר עם תשובה.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-24T17:20:03):
חשבתי שתינוק בהחלט יתן לי שמחת חיים. המחשבה על שותפות ביצירת החיים, המחשבה על 3 ילדים רצים מסביב, מתווכחים - זה בהחלט משמח. בהריון בהחלט הייתי שמחה. היתה לי תקווה. ידעתי שיקרה משהו שאני יודעת איך עושים אותו ממש טוב. זה היה אמור להיות הדוקטורט שלי, לפחות ככה זוגי מתייחס לזה. חבל שלא מרוויחים מגידול ילדים, רק מנטישת ילדים.

עכשיו נישארתי עם מחשבות התכל'ס, המעשיות: מאיפה להביא כסף? מה יהיה עם אמא שלי? כמה זמן ייקח עד שפתאום היא תזקין ותצטרך עזרה מסיבית? איך פתאום הכל השתנה מאז שסבתא שלי מתה? למה לא מספיקים לעשות כלום בחיים? למה רק כשסבתא שלי מתה פתאום השעון שלי מתחיל לתקתק אחרי שהוא עמד כ"כ הרבה שנים, ועוד מראה את השעה הנכונה! מתי שמש וכוכבים תפנים את העובדה שאמא מתעצבנת כשממוללים לה את הציצי?
האם אני אהיה ממורמרת בעתיד מפני שלא הבאתי עוד תינוק? נראה לי שאני תמיד אגיד שיכולתי ולא עשיתי וזה ירגיז אותי עד סוף חיי שלא התעקשתי על זה.
האם אני באמת רוצה בכלל עוד ילד? זה מה זה מעייף! אולי באמת צריך להקדיש יותר לבנות? אולי הן ירוויחו יותר עם תוספת אח/ות?

ההרגשה שלי אומרת שרק עם זוגי יגיד שהוא כ"כ רוצה עוד ילד שהוא מוכן לעשות בשביל זה הכל - כלומר להרוויח איכשהו כסף - אז זה יצליח, כי אחרת אני מרגישה שהכל עלי וזה בלתי אפשרי. נראה לי שזה לא יקרה, כי זוגי צריך לעשות את המסלול שלו ואח"כ אני כבר בטח לא אוכל.
אני אמורה לקבל את הדברים כפשוטם, להגיד שהכל לטובה ולא להתנגד לקרמה. זה קורה לי לפעמים ולפעמים אני מבואסת ממש, ביחוד למראה ילדים של אחרים.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-24T17:35:53):
[u]שאני תמיד אגיד שיכולתי ולא עשיתי[/u]
באמת? כי אני לא אומרת את זה לעצמי. די ברור לי היום, שהסיכוי שייווצר עובר בריא הוא כרגע קלוש עד אפסי. זאת לא אשמתנו. ואין פה עניין של להתעקש. אני אומרת לעצמי, נכון שרציתי, אבל את יודעת, האדם מתכנן - ואלוהים צוחק. לפחות נוכל עכשיו להשקיע בלב שלם בילדים שכבר יש, כי אלה האוצרות שלנו.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-10-24T17:38:19):
[u]זה קורה לי לפעמים ולפעמים אני מבואסת ממש, ביחוד למראה ילדים של אחרים.[/u]
זה משהו שממש מפתיע אותי. לראשונה בחיי, קשה לי פתאום לראות תינוקות לפעמים, בגלל המחשבה שכל כך רציתי ולא יהיה לי.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-24T23:25:09):
לא יודעת, אני מרגישה שאם שמש וכוכבים תפסיק לינוק והגוף שלי יתחזק ותהיה לי אמונה שהדברים יסתדרו יהיה לי הריון בסדר גמור.

בשבת היינו אצל אמא שלי והיא מלטפת לי את הבטן ורומזת לי לא לאכול יותר מדי. התעצבנתי אבל לא אמרתי לה כלום.
היום היינו אצל חמותי, וישר היא העירה לי שהבטן לא ירדה. מייד נבחתי עליה שהבטן שלי היא עניין שלי ולא של אף אחד אחר ומצידי שהיא לא תרד אלא תעלה.
נו, לא מספיק כבר?????


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-10-25T11:57:37):
[u]את מעבדת את הטראומות שלך? גם את עברת דברים קשים[/u]
האמת אני אלופת העולם בהדחקות. אבל במשך הזמן אני כן.
מה שרציתי להגיד לך זה שלמרות כל הקשיים תנסי למצוא מה כן יעשה לך טוב.
מה כן עושה לך טוב במה שקיים ויש. הבנות (גם אם שמש וכוכבים ממוללת לך את הציצי).
קרן שמש. אוליי למצוא טיפול שכן יש לך כוחות אליו (פרחי בך) . צעדים קטנים. ודוקא אני לא מצפה שמייד תהיי מאושרת. עברת משברים וזה לוקח תקופה עד שחוזרים לאיזון.(אל תשכחי שבסוף חוזרים לאיזון ) אבל בדברים הקטנים בכוחות שלך את יכולה להתגבר ולצאת מחוזקת. גם לי ניראה שבגיל שלנו קשה לצפות לעוד ילד. בתקווה שההריון שלי יעבור בע"ה בשלום גם לי יהיה כואב שלא אצליח להרות שוב. אבל אני מודה כל יום לאלוקים על הבת שנתן לי ועל הילדה שבדרך. (עדיין כואבת את האובדנים שלי ולא ניראה לי שזה יגמר, ) אבל עוד לפני ההריון הנוכחי חזרו לי הכוחות. גם אני הייתי במצב של אין לי כח ושהחיים היו מאוסים אבל החיים חזקים יותר מכל דבר אחר. ולכן עכשיו עלייך להתרכז בעצמך בלהחזיר לעצמך את הכחות, את השמחות הקטנות ולאט לאט תיראי איך שאת בונה לעצמך גם את התכלס .
דוקא את בדרך הנכונה בכך שאת דואגת לתזונה נכונה.... אבל יש לאט לאט לבנות המשך. אולי פעילות גופנית אוליי משהוא אחר . את מכירה את עצמך יותר טוב ותנסי לראות מה עושה לך טוב? מילבד ההשקעה בילדות שהיא מבורכת כשלעצמה.
ותנסי כמה שזה קשה לסנן.. את חוסר הרגישות של הסביבה. (גם שלנו אם אנו מגיבים בחוסר רגישות) ביחוד של הסביבה הקרובה. בהצלחה.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2005-10-25T11:59:45):
פלונית אלמונית זאת אני tאמא, כותבת ממחשב אחר.


[b][po]אמא נמרה[/po][/b] (2005-10-26T06:26:33):
[u]עכשיו נישארתי עם מחשבות התכל'ס, המעשיות: מאיפה להביא כסף? מה יהיה עם אמא שלי? כמה זמן ייקח עד שפתאום היא תזקין ותצטרך עזרה מסיבית? איך פתאום הכל השתנה מאז שסבתא שלי מתה? למה לא מספיקים לעשות כלום בחיים? למה רק כשסבתא שלי מתה פתאום השעון שלי מתחיל לתקתק אחרי שהוא עמד כ"כ הרבה שנים, ועוד מראה את השעה הנכונה! מתי שמש וכוכבים תפנים את העובדה שאמא מתעצבנת כשממוללים לה את הציצי?[/u]

רק באתי להזכיר שאת אחרי הפלה, ובגרידה הם לא מוציאים את ההורמונים... את מעלה הרבה נושאים, הרבה מחשבות, והכל מאד מועצם גם מהשינוי הפיזיולוגי.
עבר מעט מאד זמן. את עוד צריכה להתחזק לפני שתקבלי (ואפילו לפני שתתלבטי...) את ההחלטות החשובות הללו.
תני לעצמך זמן להתחזק, גם מהבחינה הפיזית וגם מהבחינה הנפשית.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-26T08:12:30):
חשבתי שזאת את tאמא. תודה על המילים המחזקות והטובות והתזכורות שלכן, נכון, יש הורמונים עכשיו @}


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-26T15:58:38):
הגעתי למסקנה שהעצב הרב שלי על סבתא שלי שנפטרה לא מביא בחשבון את הצד שלה, שאולי היא שמחה מאוד לפגוש את כל המשפחה שלה והחברות שנפטרו כולם. אז אולי לא צריך כ"כ להתאבל, רק קצת. @}


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-10-31T16:52:01):
החיים חזרו לשיגרה.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-11-16T20:32:25):
היום הלכתי לרופא שלי. כרגיל, כל המשפחה יחד.
בדרך שמתי לב שאני לובשת את אותם הבגדים שלבשתי כשנסענו לביה"ח.
היום עלה בדעתי שעבר כ"כ מעט זמן מהגרידה ונראה שכאילו עברו יובלות, אם כי גופנית אני עוד לא לגמרי מחוץ לעניין, למרות שהפנים שלי כבר לא כ"כ חלקות כמו שהיו בהיריון ויש עוד כאלה ששואלים אם אני בהיריון, כי הבטן נראית כך.

חזרתי מאוד מאוד עייפה. נתנו לרופא שלי מתנה עם המון תודות על ההשגחה שלו. הוא הבין לפני שזו פרידה ונפרד ממני באהבה רבה - הוא רופא שלי כבר כ"כ הרבה שנים ולכן הוא יודע שאני לא מאלה שבאות כל שנה לבדיקה.
פתאום קלטתי שהוא נפרד ממני - בכלל לא חשבתי על זה ולא הייתי מוכנה לכך -ושזו בעצם פרידה מלהיות שוב בהריון. כשישבתי שם, מוקפת בכל הפוסטרים של ההריון ואפילו בטלויזיה דיברו בדיוק על לידת תינוק, אח לשתי בנות. אבל הבנות היו אקטיביות כרגיל ודרשו תשומת לב.

כשניכנסתי לרופא הוא אמר שהגיעה התשובה מביה"ח, שבסה"כ אומרת שהייתי בהריון, ושבינכה לא יכולים לדעת בדיוק כלום, כי זה יצא בחתיכות.
חטפתי שוק קטן אבל החרשתי. הלוואי שהוא לא היה אומר את זה. בעצם גם אני אומרת את זה עכשיו ואני מקווה שאני לא פוגעת באף אחת.
שוב זה מעלה בי את המחשבה כמה נורא המעשה. כמה אין לי כח לחשוב על זה.

בשבוע האחרון חשבתי כמה שאין לי כח לגדל עוד תינוק, שאני לא יכולה יותר עם ההתעוררויות האלה בלילה והציצים שלא נגמרים בלילה וביום ומה עלה בדעתי להביא עוד יצור שיהיה תלוי על צווארי כמה שנים, כשאני בקושי נושמת עכשיו!
בחודש שאחרי הגרידה ראיתי כמה הבנות שלי זקוקות לי, כמה אמא שלי תזדקק לי ואני כל הזמן שואלת את עצמי מה בעצם אני צריכה לעשות, לוותר או להתעקש? ואני עדיין בצומת הזה ולא ממהרת לשום מקום, אבל היום הפרידה מהרופא שלי הבהירה לי שהחיים מחליטים בשבילי - כמו שהם תמיד עשו.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2005-11-17T22:00:40):
((-)) ממש ממש גדול.


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-11-18T11:22:52):
תודה בשמת, @} וגם לך ((-))


[b][po]המעיזה ההחלטית[/po][/b] (2005-11-18T23:58:06):
ושוב חמותי "הרגישה" נחרדת כשהיא רואה אותי 'השמנת, לא?' אמרתי לה 'תתפלאי, אבל עוד לא ירד לי מההריון!', אז היא אמרה שהיא לא מתפלאה.
עבר חודש וחצי בקושי. היא כבר ניבהלת שאולי אני עוד פעם מנסה.
כשאמרה כמה הזמן עובר מהר מישהו אמר לה כמה נחמד שיש עוד תינוק בסביבה - הבן של גיסתי - אז היא אמרה 'אם משחקים בנדמה לי'. היא גם אומרת שהוא נודניק, ודווקא יש לו אופי נוח מאוד.
אני מרגישה ממנה שובע מתינוקות. היא הייתה מוותרת. הגב שלה תפוס מדי בשביל להרים אותם.
כמה אנחנו משתנים עם הגיל!


[b][po]מיכל בר[/po][/b] (2005-11-19T22:52:17):
לחמותי יש 20 נכדים, והיא רוצה עוד ועוד.

מצד שני, היא עייפה מאוד מילדים. היא לא ממש מקרינה אהבה, חמימות או חום פיזי לנכדיה.


[b][po]חגית ל[/po][/b] (2005-11-20T13:37:55):
חמותי היא אשה טובה וחמה לילדים אבל מאוד חסרת סבלנות אליהם, גם לשני ילדיה שלה, אין לה סבלנות לנסות ולהבין אותם אז היא פותרת כל חוסר שביעות רצון שהם מגלים בשוחד - היא מבטיחה להם דברים יפים, בילויים או גלידות וככה היא משיגה את מטרותיה, אבל כלכלית זה נהיה קשה כשמספר הנכדים גדל :-)
+}
[/spoiler]

[המעיזה_ההחלטית*]

היום - בדיוק מופלא - 4 חודשים אחרי ההפלה שלי, בדיוק ביום שבו הייתי אמורה ללדת קיבלתי את המחזור.
כל הזמן הזה הבטן שלי נראית בהריון - היום אפילו משהי שאלה אותי אם מותר להגיד לי מזל טוב.
למרות שדאגתי כל הזמן שאין לי מחזור הייתה לי הרגשה עמומה שמשהו יקרה בתאריך המיוחל של הלידה. אתמול כבר רציתי להזמין תור לרופא שיבדוק לי את הבטן המשונה הזאת, אבל אז היו לי כאבי בטן מחזוריים קלים וידעתי שזה יקרה או-טו-טו - לגוף יש את התכנות שלו.

[יעלי_לה]

[אמא_בבית*]

לגוף סיבות משלו....
תנוחי, תשמחי ותסמכי על עצמך.
הרבה אהבה לכולכם @}

[המעיזה_ההחלטית*]

תודה @} גם לכם @} @} @} @} @}

[tאמא*]

[מיכל_בר*]

קבלי עוד חיבוק.........

[פלוני_אלמונית*]

[נועה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הריון ראשון שלי ומאוד חוששת
חשבתי לרכוש דופלר ביתי אפשר המלצה

[תמרוש_רוש]

היי נועה,
מזל טוב על ההריון

אני לא טובה בלהמליץ על דופלרים, אבל יש לי כיון אחר: בא לך לספר ממה את חוששת? ואיך הדופלר אמור לעזור לך בזה?
להתייחס לחששות עצמם, ישירות, ולגורמים סביבך שמגבירים אותם (למשל, "תסמונת ההריון הרפואי") עשוי לעזור מאוד.
@}