גשמי ברכה
גשמי ברכה
דף בלוג
נעים, השימוש בביטוי שדי בגילגול חרישי של הברותיו בין השפתיים, כדי להביא לתחושה מספקת של תפילה מלאה. יש בו גם הרבה צליל, צבע, ריח, לא? אפילו טעם לחות קרירה והבטחה מתוקה כמו כשיודעים שיש שקית קטנה חומה עם שלושה ממתקים קטנים בארון אפילו שעוד לא סיפרו לנו. אז אולי יומרני קצת לכנות ככה את ה דף בלוג שלך, אבל מצד שני זה שם שצריך להיתקל בו שוב ושוב כשבאים לכתוב, וצריך שהוא יהיה נעים. ובעל משמעות בפני עצמו, גם רחבה וגם כמוסה. אז כך ייקרא הדף הזה. זהו. כל ההקדמה הטרחנית כאן מן הסתם כי אני כלל לא שלמה עם השם הזה. יש לו שפע סיבות טובות, אבל הוא לא עושה לי את זה בכלל. כך או כך כרגע זה מה שיש. כדי להתפייס עם זה, ובמה נפייס מילים אם לא בשירים, הנה הנחמדות הבאה:
נעים, השימוש בביטוי שדי בגילגול חרישי של הברותיו בין השפתיים, כדי להביא לתחושה מספקת של תפילה מלאה. יש בו גם הרבה צליל, צבע, ריח, לא? אפילו טעם לחות קרירה והבטחה מתוקה כמו כשיודעים שיש שקית קטנה חומה עם שלושה ממתקים קטנים בארון אפילו שעוד לא סיפרו לנו. אז אולי יומרני קצת לכנות ככה את ה דף בלוג שלך, אבל מצד שני זה שם שצריך להיתקל בו שוב ושוב כשבאים לכתוב, וצריך שהוא יהיה נעים. ובעל משמעות בפני עצמו, גם רחבה וגם כמוסה. אז כך ייקרא הדף הזה. זהו. כל ההקדמה הטרחנית כאן מן הסתם כי אני כלל לא שלמה עם השם הזה. יש לו שפע סיבות טובות, אבל הוא לא עושה לי את זה בכלל. כך או כך כרגע זה מה שיש. כדי להתפייס עם זה, ובמה נפייס מילים אם לא בשירים, הנה הנחמדות הבאה:
גשמי ברכה
לפני הרבה שנים אכלתי במסעדה הודית, ונתנו בסוף חופן כזה לזרוק לפה. היה בו הניחוח המסתורי של שילוב בלתי ניתן לשיחזור שמכה בך בעוצמה כשאתה נכנס לכל מיני חללים מהסוג הזה: כמה מיני קטורת, תבשיל שמעיר ופוקע את כל נקבוביות התודעה, וזנבו החמקמק של אד זיעה עדינה וחשקנית עטוף בד זהוב שקוף חסר משקל.
ואתמול, בסופר השכונתי והכל כך לא מסתורי שלנו, מצאתי את המרכיב העיקרי בחופן ההוא שמזמינים אותך לזרוק אל הפה ביציאה מן המסעדה, בברכת עיכול טוב וריח פה נעים. ינסון. או בשמו הידוע יותר: אניס. ככה, בקופסת תבלינים מסחרית רגילה, שקופה עם מכסה כתום ושלוש אפשרויות בסיבוב, חורים דקיקים חורים עבים וחור ענק. תראו בתוך מה בסוף מסתתר חלום. כמה לעיסות גרמו לי לחשוב שאולי שם בקערת אלומיניום ההיא היו רק זרעי ינסון וגבישוני סוכר, אבל אני כמעט בטוחה שהיה שם גם משהו פתיתי ורוד.
חזרתי הביתה ומחצי הבצק ללחם הכנתי ביסקוצ'יקוס, טבלתי (כמו לשניצל אבל רק צד אחד) בביצה, ותערובת שומשום/ינסון/מלח גס . הכוונה הטובה היתה ברורה וניכרת אבל פעם הבאה אקפיד על בצק אמיתי של ביסקוצ'וס.
ואתמול, בסופר השכונתי והכל כך לא מסתורי שלנו, מצאתי את המרכיב העיקרי בחופן ההוא שמזמינים אותך לזרוק אל הפה ביציאה מן המסעדה, בברכת עיכול טוב וריח פה נעים. ינסון. או בשמו הידוע יותר: אניס. ככה, בקופסת תבלינים מסחרית רגילה, שקופה עם מכסה כתום ושלוש אפשרויות בסיבוב, חורים דקיקים חורים עבים וחור ענק. תראו בתוך מה בסוף מסתתר חלום. כמה לעיסות גרמו לי לחשוב שאולי שם בקערת אלומיניום ההיא היו רק זרעי ינסון וגבישוני סוכר, אבל אני כמעט בטוחה שהיה שם גם משהו פתיתי ורוד.
חזרתי הביתה ומחצי הבצק ללחם הכנתי ביסקוצ'יקוס, טבלתי (כמו לשניצל אבל רק צד אחד) בביצה, ותערובת שומשום/ינסון/מלח גס . הכוונה הטובה היתה ברורה וניכרת אבל פעם הבאה אקפיד על בצק אמיתי של ביסקוצ'וס.
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
גשמי ברכה
נעים לפתוח שיר, ולאפשר לו להיות מוסיקת רקע לקריאת הרשימות הבאות.
-
- הודעות: 2708
- הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
- דף אישי: הדף האישי של מי_מה*
גשמי ברכה
ברכות על הבלוג החדש @}
-
- הודעות: 4315
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
גשמי ברכה
ברכות על הבלוג החדש @}
-
- הודעות: 1108
- הצטרפות: 31 מאי 2008, 22:41
- דף אישי: הדף האישי של סגו_לה*
גשמי ברכה
נקרא טוב,
עוד...
עוד...
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
גשמי ברכה
כמה נעים לראות שוב את הניק הזה (-:
גשמי ברכה
שלשום, הלכתי בדרך ונקרה על דרכי, לא קן, כי אם סוחר עתיקות. זה היה בדרך מהחדר לסלון, והוא ישב שם , חברו הטוב של בעלי, עם הקפה של הבוקר, מרעים בקולו הנמוך והעקשני דברי חוכמה וסתם דברים. סיפר שהפרסים, הם אין להם מה לאכול, כי הם עושים שיטטיס. שיטטיס זה שיטה מלוכלכת כזאת. אם נגיד יש לך איזה חנוכיה עתיקה, הם באים כולם ביחד, רואים שהיא שווה אלפיים דולר, ואחד אומר שבעים. השני אומר שבעים, ככה כולם, פתאם בא אחד אומר לך שלוש מאות. יאללה, מכרת לו בחפץ לב. ואז הם הולכים כולם, שהם בכלל משפחה! , ההוא שקנה נותן לכל אחד את הסכום שאמרו, והוא נשאר עם החנוכיה ומוכר אותה. כשהוא הסביר לי הבנתי אבל עכשיו אני בכלל לא בטוחה כבר. כך או כך, זה שיטה מלוכלכת וזה למה בסוף לאכול לא יהיה להם.
ואתה שומע, הוא אומר, עינו האחת על בעלי והשניה לידו, נגיד שבכיוון שלי, מה שתמיד נותן אצלו הרגשה חמימה שהוא מדבר גם אליך לא משנה איפה אתה יושב בחדר, ודבריו תמיד מלאי כוונה וחום ואתה מרגיש שהנה אבא סוף סוף הגיע ויש לו המון זמן והמון סבלנות וכשהוא קם לפתע והולך ברור לך שזה לא כי הוא לא אוהב אותך. אומנות גוף כזאת. . אז אתה שומע, מסתובב נייר עם כתב יד מקורי של האר"י הקדוש ושל ר' חיים ויטל. הכתב יד שלהם! אתה מאמין?
תגיד באמת, אני שואלת אותו, מי זה האר"י הקדוש?
הוא, הוא מתחיל ללא שהיות, כאילו זו השאלה הכי צפויה ובעצם ממש חיכה לה, הוא בן של יהודי ספרדי ויהודיה אשכנזיה, מאלכסנדריה. או אולי האמא היתה ספרדיה והאבא אשכנזי? לא זוכר. בכל אופן, האיש הזה ישב באלכסנדריה ולמד מפיו של אליהו הנביא בעצמו. ואז הורה לו אליהו הנביא לצאת וללמד את רבי חיים ויטל בצפת. רבי ויטל לא רצה ללכת לשמוע את דברי הזר הצעיר הזה, ומורהו הורה לו ללכת ולעשות כן. כשחזר מהשיעור מפי האר"י, שאל אותו מורהו "נו איך היה?" תמה ר' ויטל ואמר לו "מורי הרי ישבת לידי! למה תשאל איך היה?" חייך מורהו ואמר: "אשריך שזכית לשבת ליד אליהו הנביא."
סיפרתי לו על הדיון בענייני שילוח קנים. הבן שלי השמיע יבבת חוסר שביעות רצון כי בלהט השיחה לא טרחתי להגיש לו את הציצי מהר מספיק. הוא אמר, תראי מה יבבה עושה ללב של אמא. הזיז אותך בלי מחשבה ובלי רצון ובלי תכנון, למלא את רצונו. על אחת כמה וכמה יבבה באזני הקדוש ברוך הוא.
נו באמת. אמרתי לו. מה אתה סותם את זה בהסבר הזה. וגררתי פנימה את ידידתי נושאת דליי הגפת כשהיא בועטת ברגליה וממלמלת חרפות וגידופים וממש לרגליו זרקה טפו עסיסי במיוחד, על השטיח. הוא חייך ואמר "אלה בסוף הצדיקים הכי גדולים, את תראי." ומחה מדש בגדו קצת מהרוק שהותז בשנית ונישק את קצות אצבעותיו. ממקומי הנוח על הספה סיפרתי לו את מקרה הגפת והגפ"ת, והוא הנהן ואמר "אמרתי לך, הצדיקים הכי גדולים."
חשבתי לעצמי, סיפור לא מי יודע מה, אבל זה פשוט חסר צורה לא להביא אותו לכאן.
ואתה שומע, הוא אומר, עינו האחת על בעלי והשניה לידו, נגיד שבכיוון שלי, מה שתמיד נותן אצלו הרגשה חמימה שהוא מדבר גם אליך לא משנה איפה אתה יושב בחדר, ודבריו תמיד מלאי כוונה וחום ואתה מרגיש שהנה אבא סוף סוף הגיע ויש לו המון זמן והמון סבלנות וכשהוא קם לפתע והולך ברור לך שזה לא כי הוא לא אוהב אותך. אומנות גוף כזאת. . אז אתה שומע, מסתובב נייר עם כתב יד מקורי של האר"י הקדוש ושל ר' חיים ויטל. הכתב יד שלהם! אתה מאמין?
תגיד באמת, אני שואלת אותו, מי זה האר"י הקדוש?
הוא, הוא מתחיל ללא שהיות, כאילו זו השאלה הכי צפויה ובעצם ממש חיכה לה, הוא בן של יהודי ספרדי ויהודיה אשכנזיה, מאלכסנדריה. או אולי האמא היתה ספרדיה והאבא אשכנזי? לא זוכר. בכל אופן, האיש הזה ישב באלכסנדריה ולמד מפיו של אליהו הנביא בעצמו. ואז הורה לו אליהו הנביא לצאת וללמד את רבי חיים ויטל בצפת. רבי ויטל לא רצה ללכת לשמוע את דברי הזר הצעיר הזה, ומורהו הורה לו ללכת ולעשות כן. כשחזר מהשיעור מפי האר"י, שאל אותו מורהו "נו איך היה?" תמה ר' ויטל ואמר לו "מורי הרי ישבת לידי! למה תשאל איך היה?" חייך מורהו ואמר: "אשריך שזכית לשבת ליד אליהו הנביא."
סיפרתי לו על הדיון בענייני שילוח קנים. הבן שלי השמיע יבבת חוסר שביעות רצון כי בלהט השיחה לא טרחתי להגיש לו את הציצי מהר מספיק. הוא אמר, תראי מה יבבה עושה ללב של אמא. הזיז אותך בלי מחשבה ובלי רצון ובלי תכנון, למלא את רצונו. על אחת כמה וכמה יבבה באזני הקדוש ברוך הוא.
נו באמת. אמרתי לו. מה אתה סותם את זה בהסבר הזה. וגררתי פנימה את ידידתי נושאת דליי הגפת כשהיא בועטת ברגליה וממלמלת חרפות וגידופים וממש לרגליו זרקה טפו עסיסי במיוחד, על השטיח. הוא חייך ואמר "אלה בסוף הצדיקים הכי גדולים, את תראי." ומחה מדש בגדו קצת מהרוק שהותז בשנית ונישק את קצות אצבעותיו. ממקומי הנוח על הספה סיפרתי לו את מקרה הגפת והגפ"ת, והוא הנהן ואמר "אמרתי לך, הצדיקים הכי גדולים."
חשבתי לעצמי, סיפור לא מי יודע מה, אבל זה פשוט חסר צורה לא להביא אותו לכאן.
גשמי ברכה
לפני שבת, בסופר, בקופה.
יש שם קופאית אחת, כבת חמישים, קוקו שחור עבה, קצת מוזנח, כבדת גוף, מיואשת מבט. סווטשרטים ענקיים כאלה. מדברת בקול רם. מאלה שברור שהן גם מנהלות את מקום העבודה מתוקף מצפונן ורוחב לבן וגם בעלות המעמד והשכר הכי נמוכים בו, בו זמנית. בפעם הראשונה שנתקלתי בה,ממש מזמן, היא ליקקה אגודל ואצבע, הרטיבה את השקית שנצמדה אל הרוק בצייתנות והתכוונה להכניס, עם אותן אצבעות, אל אותה השקית, את מצרכי האוכל שלי. כנראה שהייתי לפני מחזור או משהו כי מיד יריתי בכעס "אפשר שקית בלי רוק?"
כמובן שהמבט הפגוע שהפציע בעיניה בהפתעה גמורה לא הניח לי זמן רב. "זה היה מבחוץ" אמרה.
איחסה. איחסה עלי, איחסה מהרוק, אין לי דרך לצאת רגועה מהאירוע הזה. לא רוצה רוק זר על השקית שלי. לא רוצה להכאיב לאשה זרה וקשת יום בקופה בסופר ביום שישי בצהריים.
כעבור זמן, הסתבר לי שהיא מיודדת עם בעלי שקונה שם סיגריות. אהלן ומה נשמע וסחבקייה עלא כיפאק. ממקומי לצדו, קצת מאחוריו, עמוק מאחורי המנשא, בדחיסת צוואר כמה שיותר פנימה ולמטה, חייכתי בזהירות, היי, אני אשתו הנחמדה, לא קישרת, הא? את עדיין לא מקשרת, הא? ואיי, את לא מקשרת? פווווו! את לא מקשרת!
"איזה מותק", היא מחייכת אל תוכן המנשא. "סוף סוף רואים את כל המשפחה."
"אוי, תודה," אני עונה לה ונמסה בהכרת תודה ונוזלת לה כמו קרפדה שיצאה מהמיקרו על כל המשקל החשמלי.
בקיצור בשישי האחרון, בתור לקופה, בין שתי נשים, האחת כבר עושה חשבון, אני מתחילה להניח את שלי, ואחרי עומדת, ממתינה עם עגלה ובה פריטים ספורים, מישהי שתיאורה הוא כזה: לבנה מאד. שערה דק ולבן מאד. פניה מאורכים ודקי עור וחיוורים ולבנים מאד. הבעתה משתוממת ולבנה מאד. רזה וגבוהה . כבת חמישים גם היא. האשה הזאת, מסתובבת ברחובות עם בגדים שהיא מעצבת בעצמה. יפים מאד. רק מה, הם באים בשכבות, של טול לבן שקוף. וזה יפה, באמת, כמו ליידי קסומה כזאת, תמירה וטמירה, אבל לפעמים, נדמה שהעניין עם הטול קצת יוצא משליטה, ופתאם רואים שהיא יצאה מהבית עם איזה שבע עשרה שכבות של טול מנופח סביב כל החלק העליון של הגוף ועל כל סביבת הראש כולה. החלטתי שזהממניעים בריאותיים בימי שמש ושזה ודאי עדיף על קרם הגנה.
בקיצור, האשה שכבר עושה חשבון לפני אמרה לקופאית : "אני צריכה ללמוד ממך חמין מרוקאי"
הקופאית, שרגשותיי אליה בשנה החולפת הפכו כבר לחיבה עמוקה, ולא רק בגלל שהיא לא זוכרת לי, חיבה על אמת, הרימה גבות עייפות הניפה כף יד עבה והפכה אותה בסימן של מה קרה למה מה הבעיה ואמרה "מה קרה למה מה הבעיה?"
נו אז איך את עושה, שאלה זאתי מלפני, שוודאי שונאת, כמוני, ששואלת מתכון ואומרים לה "אויש זה נורא קל".
לוקחת שועית וחומוס, וכל מה שיש בחמין, מה את רוצה? בשר? מספר חמש הכי טוב, שמה כל הלילה...
אזניי נעמדו, ובאותו רגע הרגשתי את הלבנה האצילית מימיני מתקשחת באיוושת טול בלתי נראית. שתינו נכנסנו לאי נוחות עמומה. נעצנו בה מבט. היא המשיכה להגיד "יוצא לך כמו חמאה השועית". מה שרק הגביר את המצוקה. לבסוף חילצה אצילת הטול ואמרה "את לא משרה?"
מה?
את לא משרה ללילה?
מה משרה איזה משרה יוצא כמו חמאה אני אומרת לך
לא לא. את צריכה להשרות.
הגבינים מעבר לקופה הצטמצמו והתעבו. נהיה מצב לא נוח. מה זה? מה צריכה להשרות? מה פתאם להשרות. איזה שטויות.
והיד שנחה באויר בתהיה המשיכה להעביר מצרכים בקוצר רוח.
הלבנה לצדי השתתקה, ואז שמעתי אותה לוקחת סילון אויר דק פנימה ויורה "אין דבר כזה. את צריכה להשרות."
היד הרפתה מהמוצר ואז נחה עליו בכבדות. העיניים התרוממו וננעצו בה בזעף. בקול נמוך ובשחרור איטי ומאיים של כל הברה אמרה "ב ש ב י ל מ ה ל ה ש ר ו ת"
אז הגיע תורה של אשת הטול לגלגל אישונים אל שמי הסופר וחזרה, ומה שהתחיל כמחווה לפני נאום נראה לפתע כמו ציפור שמחפשת מחסה בין הניאונים.
"אה...קודם כל זה מהבחינה הבריאותית. את חייבת להשרות. "
"נו..?" הכבידה הקופאית. האויר בקופה נעשה דחוס
"..ובגלל הגאזים!" נתמלטה צווחה נואשת מבין שפתיה החיוורות והעיקשות.
"אבל כל החמין זה גאזים אחד גדול!!!!" הרעימה הקופאית בפקיעת סבלנות מוחלטת תוך שהיא מציירת בידיה באויר, למקרה שלמישהו כאן זה עדיין לא ברור, צורה אגסית רחבה של סיר אקזוטי נפוח, או שמא של סתם נוד.
השיחה הסתיימה. המצרכים המשיכו לזרום. האשה שביקשה מתכון השכילה להיעלם לסיריה ומתכוניה המוכרים הרבה לפני שהכל התגעש וכבר לא היתה שם כשהמעיים התפקעו.
שבת שלום, בירכה אותי אשת הטול החביבה, נטלה את סליה בעדינות אופיינית ויצאה. בחוץ ירד גשם מפתיע. מתחת לגגון הפח בחוץ השתהתה לצדי רגע קל ואז פסעה אל תוך הגשם.
יש שם קופאית אחת, כבת חמישים, קוקו שחור עבה, קצת מוזנח, כבדת גוף, מיואשת מבט. סווטשרטים ענקיים כאלה. מדברת בקול רם. מאלה שברור שהן גם מנהלות את מקום העבודה מתוקף מצפונן ורוחב לבן וגם בעלות המעמד והשכר הכי נמוכים בו, בו זמנית. בפעם הראשונה שנתקלתי בה,ממש מזמן, היא ליקקה אגודל ואצבע, הרטיבה את השקית שנצמדה אל הרוק בצייתנות והתכוונה להכניס, עם אותן אצבעות, אל אותה השקית, את מצרכי האוכל שלי. כנראה שהייתי לפני מחזור או משהו כי מיד יריתי בכעס "אפשר שקית בלי רוק?"
כמובן שהמבט הפגוע שהפציע בעיניה בהפתעה גמורה לא הניח לי זמן רב. "זה היה מבחוץ" אמרה.
איחסה. איחסה עלי, איחסה מהרוק, אין לי דרך לצאת רגועה מהאירוע הזה. לא רוצה רוק זר על השקית שלי. לא רוצה להכאיב לאשה זרה וקשת יום בקופה בסופר ביום שישי בצהריים.
כעבור זמן, הסתבר לי שהיא מיודדת עם בעלי שקונה שם סיגריות. אהלן ומה נשמע וסחבקייה עלא כיפאק. ממקומי לצדו, קצת מאחוריו, עמוק מאחורי המנשא, בדחיסת צוואר כמה שיותר פנימה ולמטה, חייכתי בזהירות, היי, אני אשתו הנחמדה, לא קישרת, הא? את עדיין לא מקשרת, הא? ואיי, את לא מקשרת? פווווו! את לא מקשרת!
"איזה מותק", היא מחייכת אל תוכן המנשא. "סוף סוף רואים את כל המשפחה."
"אוי, תודה," אני עונה לה ונמסה בהכרת תודה ונוזלת לה כמו קרפדה שיצאה מהמיקרו על כל המשקל החשמלי.
בקיצור בשישי האחרון, בתור לקופה, בין שתי נשים, האחת כבר עושה חשבון, אני מתחילה להניח את שלי, ואחרי עומדת, ממתינה עם עגלה ובה פריטים ספורים, מישהי שתיאורה הוא כזה: לבנה מאד. שערה דק ולבן מאד. פניה מאורכים ודקי עור וחיוורים ולבנים מאד. הבעתה משתוממת ולבנה מאד. רזה וגבוהה . כבת חמישים גם היא. האשה הזאת, מסתובבת ברחובות עם בגדים שהיא מעצבת בעצמה. יפים מאד. רק מה, הם באים בשכבות, של טול לבן שקוף. וזה יפה, באמת, כמו ליידי קסומה כזאת, תמירה וטמירה, אבל לפעמים, נדמה שהעניין עם הטול קצת יוצא משליטה, ופתאם רואים שהיא יצאה מהבית עם איזה שבע עשרה שכבות של טול מנופח סביב כל החלק העליון של הגוף ועל כל סביבת הראש כולה. החלטתי שזהממניעים בריאותיים בימי שמש ושזה ודאי עדיף על קרם הגנה.
בקיצור, האשה שכבר עושה חשבון לפני אמרה לקופאית : "אני צריכה ללמוד ממך חמין מרוקאי"
הקופאית, שרגשותיי אליה בשנה החולפת הפכו כבר לחיבה עמוקה, ולא רק בגלל שהיא לא זוכרת לי, חיבה על אמת, הרימה גבות עייפות הניפה כף יד עבה והפכה אותה בסימן של מה קרה למה מה הבעיה ואמרה "מה קרה למה מה הבעיה?"
נו אז איך את עושה, שאלה זאתי מלפני, שוודאי שונאת, כמוני, ששואלת מתכון ואומרים לה "אויש זה נורא קל".
לוקחת שועית וחומוס, וכל מה שיש בחמין, מה את רוצה? בשר? מספר חמש הכי טוב, שמה כל הלילה...
אזניי נעמדו, ובאותו רגע הרגשתי את הלבנה האצילית מימיני מתקשחת באיוושת טול בלתי נראית. שתינו נכנסנו לאי נוחות עמומה. נעצנו בה מבט. היא המשיכה להגיד "יוצא לך כמו חמאה השועית". מה שרק הגביר את המצוקה. לבסוף חילצה אצילת הטול ואמרה "את לא משרה?"
מה?
את לא משרה ללילה?
מה משרה איזה משרה יוצא כמו חמאה אני אומרת לך
לא לא. את צריכה להשרות.
הגבינים מעבר לקופה הצטמצמו והתעבו. נהיה מצב לא נוח. מה זה? מה צריכה להשרות? מה פתאם להשרות. איזה שטויות.
והיד שנחה באויר בתהיה המשיכה להעביר מצרכים בקוצר רוח.
הלבנה לצדי השתתקה, ואז שמעתי אותה לוקחת סילון אויר דק פנימה ויורה "אין דבר כזה. את צריכה להשרות."
היד הרפתה מהמוצר ואז נחה עליו בכבדות. העיניים התרוממו וננעצו בה בזעף. בקול נמוך ובשחרור איטי ומאיים של כל הברה אמרה "ב ש ב י ל מ ה ל ה ש ר ו ת"
אז הגיע תורה של אשת הטול לגלגל אישונים אל שמי הסופר וחזרה, ומה שהתחיל כמחווה לפני נאום נראה לפתע כמו ציפור שמחפשת מחסה בין הניאונים.
"אה...קודם כל זה מהבחינה הבריאותית. את חייבת להשרות. "
"נו..?" הכבידה הקופאית. האויר בקופה נעשה דחוס
"..ובגלל הגאזים!" נתמלטה צווחה נואשת מבין שפתיה החיוורות והעיקשות.
"אבל כל החמין זה גאזים אחד גדול!!!!" הרעימה הקופאית בפקיעת סבלנות מוחלטת תוך שהיא מציירת בידיה באויר, למקרה שלמישהו כאן זה עדיין לא ברור, צורה אגסית רחבה של סיר אקזוטי נפוח, או שמא של סתם נוד.
השיחה הסתיימה. המצרכים המשיכו לזרום. האשה שביקשה מתכון השכילה להיעלם לסיריה ומתכוניה המוכרים הרבה לפני שהכל התגעש וכבר לא היתה שם כשהמעיים התפקעו.
שבת שלום, בירכה אותי אשת הטול החביבה, נטלה את סליה בעדינות אופיינית ויצאה. בחוץ ירד גשם מפתיע. מתחת לגגון הפח בחוץ השתהתה לצדי רגע קל ואז פסעה אל תוך הגשם.
-
- הודעות: 1108
- הצטרפות: 31 מאי 2008, 22:41
- דף אישי: הדף האישי של סגו_לה*
גשמי ברכה
אהההה....
אז עם הגשם נגמרו האבטיחים?
נו שוין,העיקר שיהיה טעים
אז עם הגשם נגמרו האבטיחים?
נו שוין,העיקר שיהיה טעים
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
גשמי ברכה
אההההה....
וסוחר העתיקות - איזו מציאה בעצמו!
תראי מה יבבה עושה ללב של אמא. הזיז אותך בלי מחשבה ובלי רצון ובלי תכנון, למלא את רצונו. על אחת כמה וכמה יבבה באזני הקדוש ברוך הוא.
פנינה כזאת!
וסוחר העתיקות - איזו מציאה בעצמו!
תראי מה יבבה עושה ללב של אמא. הזיז אותך בלי מחשבה ובלי רצון ובלי תכנון, למלא את רצונו. על אחת כמה וכמה יבבה באזני הקדוש ברוך הוא.
פנינה כזאת!
-
- הודעות: 500
- הצטרפות: 01 אוקטובר 2007, 18:14
- דף אישי: הדף האישי של כוכב_נגה*
גשמי ברכה
הֵי, לא הבנתי מה קורה שם בסככת האבטיחים הנטושה.
טוב ששמת קישור.
שיהיה מקום להתחמם בו בעונת הגשמים.
מצויינת אחת!@}
טוב ששמת קישור.
שיהיה מקום להתחמם בו בעונת הגשמים.
מצויינת אחת!@}
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
גשמי ברכה
איך נהיה כזה טרנד של שמות מטעים לבלוגים, שלא יודעים מהם עד שלא נכנסים בטעות!
עינו האחת על בעלי והשניה לידו, נגיד שבכיוון שלי, מה שתמיד נותן אצלו הרגשה חמימה שהוא מדבר גם אליך לא משנה איפה אתה יושב בחדר
יש לך טקט, את
עינו האחת על בעלי והשניה לידו, נגיד שבכיוון שלי, מה שתמיד נותן אצלו הרגשה חמימה שהוא מדבר גם אליך לא משנה איפה אתה יושב בחדר
יש לך טקט, את
-
- הודעות: 646
- הצטרפות: 25 מרץ 2008, 11:03
גשמי ברכה
איך נהיה כזה טרנד של שמות מטעים לבלוגים, שלא יודעים מהם עד שלא נכנסים בטעות!
אני חשבתי שזה השם החדש לדף תודה על הגשם ...
אבל לאמשנה. העיקר שתמשיכי לכתוב לנו.
אני חשבתי שזה השם החדש לדף תודה על הגשם ...
אבל לאמשנה. העיקר שתמשיכי לכתוב לנו.
-
- הודעות: 1746
- הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
- דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*
גשמי ברכה
ידידתי נושאת דליי הגפת
אין לי מילים להסביר איך התרגשתי כשקמתי בבוקר וראיתי את זה. כל כך אין לי מילים, שלקח לי עד עכשיו להישבר מהנסיון למצוא מילים ופשוט לכתוב שהוחמאתי והתענגתי.
אין לי מילים להסביר איך התרגשתי כשקמתי בבוקר וראיתי את זה. כל כך אין לי מילים, שלקח לי עד עכשיו להישבר מהנסיון למצוא מילים ופשוט לכתוב שהוחמאתי והתענגתי.
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
גשמי ברכה
_איך נהיה כזה טרנד של שמות מטעים לבלוגים, שלא יודעים מהם עד שלא נכנסים בטעות!
אני חשבתי שזה השם החדש לדף תודה על הגשם ..._
גם אני!
אבל לאמשנה. העיקר שתמשיכי לכתוב לנו.
אני חשבתי שזה השם החדש לדף תודה על הגשם ..._
גם אני!
אבל לאמשנה. העיקר שתמשיכי לכתוב לנו.
-
- הודעות: 422
- הצטרפות: 15 אפריל 2004, 13:14
- דף אישי: הדף האישי של אדמה_טובה*
גשמי ברכה
קוראת ומתענגת. ומתרגשת.
מאיך שאת לוכדת את פרטי היומיום ומזה שיש לך זמן וקשב ותשומת לב. זה לא טריוויאלי איך שאת שומעת את השיחות להן את מצותתת. זה מופלא.
ישר חשבתי איך בקופה בסופר אני תמיד ממהרת ותמיד לחוצה ותמיד חסרת סבלנות, ואיזה פספוס זה לחיות ככה. לא רק בסופר.
ואת כותבת נפלא. כמו ריקוד עם צעיפים.
זהו.
מאיך שאת לוכדת את פרטי היומיום ומזה שיש לך זמן וקשב ותשומת לב. זה לא טריוויאלי איך שאת שומעת את השיחות להן את מצותתת. זה מופלא.
ישר חשבתי איך בקופה בסופר אני תמיד ממהרת ותמיד לחוצה ותמיד חסרת סבלנות, ואיזה פספוס זה לחיות ככה. לא רק בסופר.
ואת כותבת נפלא. כמו ריקוד עם צעיפים.
זהו.
גשמי ברכה
כשאנשים שאני אוהבת, גם אוהבים את אותה המוסיקה שאני אוהבת, וגם כותבים ככה שנוגע בי בעומק הלב - נעים לי מאד
תודה
תודה
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
גשמי ברכה
ואת כותבת נפלא. כמו ריקוד עם צעיפים._ תיאור מצויין של הכתיבה של שיחות! וגם אני חושבת לעיתים קרובות ש _זה לא טריוויאלי איך שאת שומעת את השיחות להן את מצותתת. זה מופלא.
-
- הודעות: 2041
- הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
- דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*
גשמי ברכה
חשבתי לעצמי, סיפור לא מי יודע מה, אבל זה פשוט חסר צורה לא להביא אותו לכאן. מה שיפה אצלך, זה איך שמתחת למקלדתך, הסיפור חסר-הצורה יוצא מרתק ומושבב-נפש, כמו כל סיפורייך @}.
גשמי ברכה
_קוראת ומתענגת. ומתרגשת.
מאיך שאת לוכדת את פרטי היומיום ומזה שיש לך זמן וקשב ותשומת לב. זה לא טריוויאלי איך שאת שומעת את השיחות להן את מצותתת. זה מופלא.
ישר חשבתי איך בקופה בסופר אני תמיד ממהרת ותמיד לחוצה ותמיד חסרת סבלנות, ואיזה פספוס זה לחיות ככה. לא רק בסופר.
ואת כותבת נפלא. כמו ריקוד עם צעיפים.
זהו._
תתחדשי @}
מאיך שאת לוכדת את פרטי היומיום ומזה שיש לך זמן וקשב ותשומת לב. זה לא טריוויאלי איך שאת שומעת את השיחות להן את מצותתת. זה מופלא.
ישר חשבתי איך בקופה בסופר אני תמיד ממהרת ותמיד לחוצה ותמיד חסרת סבלנות, ואיזה פספוס זה לחיות ככה. לא רק בסופר.
ואת כותבת נפלא. כמו ריקוד עם צעיפים.
זהו._
תתחדשי @}
גשמי ברכה
תודה על התגובות הנעימות שבת שלום.
-
- הודעות: 388
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2005, 14:07
- דף אישי: הדף האישי של יהללוך_מלאכים*
גשמי ברכה
אוי מעולה
הסיפור על החמין בסופר (-:
יכולתי לראות בעיני רוחי, את כל אחת מהדמויות, ואת מה שהן מייצגות,
והדמויות הצליחו להפתיע אותי.
ספרי עוד..
הסיפור על החמין בסופר (-:
יכולתי לראות בעיני רוחי, את כל אחת מהדמויות, ואת מה שהן מייצגות,
והדמויות הצליחו להפתיע אותי.
ספרי עוד..
-
- הודעות: 2560
- הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*
-
- הודעות: 1068
- הצטרפות: 24 ספטמבר 2004, 16:05
- דף אישי: הדף האישי של לוונדר_סגול*
-
- הודעות: 4315
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
גשמי ברכה
מתי את ממטירה עלינו עוד קצת ברכה?
גשמי ברכה
בבית הספר, אני מרגישה כמו מעי.
חיוני, אבל לא לעניין לראות אותו, להראות אותו, לדון בו, ודאי שלא, ולהינתק ממנו, חס וחלילה. אחרי כמה שבועות של הידבקות במעי לחצר האחורית של בית הספר, בצל הקר, בין מחטי האורן ועם תינוק מבסוט שאוכל חופנים של חצרות בית ספר אחוריות, בתמיהה מוחלטת על הגילגול המשונה שעובר עלינו, הנה קיבלתי רשות ללכת לשעה לספריה. התקשרתי לאמא שלי כשדהרתי החוצה מהשער שמנעולו נפתח לכבודי- כמעט נישקתי את השומר- כמו בדהרה החוצה מבסיס טירונות, וטלפנתי מיד לאמא שלי לספר שהשתחררתי !!!!!!!!! והיא סיפרה בגאווה מוסתרת מתחת לטון יבש, שנתנה לה "שטיפה" בטלפון, שהיא גדולה ולמה היא לא מרחמת על אמא שלה ומה זה ככה שעות להושיב אותי שם, ולא סיפרה לי על זה. אמרתי לה אויש אמא, באמת? ובלב אמרתי תודה אמא.
יחי החופש. אוי איזה מין מקום זה בית ספר. אל אלוהים. והילדות שלי מרוצות, והתינוק מרוצה. והמנהלת אומרת לי בחיוך חם "סבלנות, היא בטח תשחרר אותך, אל תלחצי עליה" , והשומר מרוצה. הוא הכי מרוצה. וככה עברנו לגור בבית הספר. מוזר ומעניין.
חיוני, אבל לא לעניין לראות אותו, להראות אותו, לדון בו, ודאי שלא, ולהינתק ממנו, חס וחלילה. אחרי כמה שבועות של הידבקות במעי לחצר האחורית של בית הספר, בצל הקר, בין מחטי האורן ועם תינוק מבסוט שאוכל חופנים של חצרות בית ספר אחוריות, בתמיהה מוחלטת על הגילגול המשונה שעובר עלינו, הנה קיבלתי רשות ללכת לשעה לספריה. התקשרתי לאמא שלי כשדהרתי החוצה מהשער שמנעולו נפתח לכבודי- כמעט נישקתי את השומר- כמו בדהרה החוצה מבסיס טירונות, וטלפנתי מיד לאמא שלי לספר שהשתחררתי !!!!!!!!! והיא סיפרה בגאווה מוסתרת מתחת לטון יבש, שנתנה לה "שטיפה" בטלפון, שהיא גדולה ולמה היא לא מרחמת על אמא שלה ומה זה ככה שעות להושיב אותי שם, ולא סיפרה לי על זה. אמרתי לה אויש אמא, באמת? ובלב אמרתי תודה אמא.
יחי החופש. אוי איזה מין מקום זה בית ספר. אל אלוהים. והילדות שלי מרוצות, והתינוק מרוצה. והמנהלת אומרת לי בחיוך חם "סבלנות, היא בטח תשחרר אותך, אל תלחצי עליה" , והשומר מרוצה. הוא הכי מרוצה. וככה עברנו לגור בבית הספר. מוזר ומעניין.
גשמי ברכה
השומר, אז הוא נגד כל זה מה שהולך היום. אני יגיד לך, הוא אומר לי. מאז שיש זכויות לילד, נהרס כל החינוך. תשמעי מה שאני אומר לך. אנחנו היה לנו ככה? היינו עומדים כמו נרות, גם את הרי, שרק היה נכנס המורה. ולא תגידי מהפחד! לא!!! ואז הוא מנמיך את קולו ואומר בהתרגשות ובלחש חורק כזה "כי היה כבוד! כבוד היה! זה למה. היום תראי ככה? איפהההה. צוחקים על המורה בפרצוף, שלא תגידי גם מוכנים לדחוף אותה ולהשפיל אותה. ואם תקראי להורים, מה יעשו את יודעת? את יודעת? לא, אני שואל אותך, את יודעת? יצדיקו את הילד! את יודעת שיש דבר כזה היום? שלא תביני אותי לא נכון..."הוא מנמיך שוב את הקול ומרים בתנועה חסודה את כפו לעברי ופורש אותה "לא שלהורים זה קל. אני יודע שלא. אבל זה הכל מאז הזכויות הילד! נראה אותך מביאה לילד שלך איזה פליק בטוסיק שיהיה יותר מחונך. נראה אותך מעיזה. נראה לך שהוא לא יתקשר למשטרה לגיד אבא שלי עשה לי ככה וככה וככה? אז הנה יש לי חדשות בשבילך: יתקשר ועוד איך יתקשר". הוא מסתובב ומעיף עין בטחונית על חצר בית הספר הריקה, מתעכב על התינוק הלועס כל שלי, גבתו מתעוותת באי שביעות רצון קלה מאד, וממלמל , אולי כבר לעצמו, "לא, זה לא טוב ככה. הלך כל החינוך. חרא. זה מה שזה."
גשמי ברכה
ביום שירד הרבה גשם, יום שישי, בהפסקה הגדולה, הבת הקטנה שלי רצה ישר לתוכו ועמדה בו מאושרת. פתאם היא באה פנימה אלי בפנים אדומות ולחשה "אשה אחת צעקה עלי"
אחותה, שישבה אתי ועם אחיה התינוק שמעה מה שאמרה וקמה בעצבים, לקחה אותה ביד, והן נעלמו. אח"כ הסתבר לי שהן הלכו אל המורה הזאת, שמסתבר שצעקה עליה "בואי הנה מיד מה את חושבת לעצמך את רוצה שאני אכעס עלייך לא אז בואי הנה מיד" ואמרה לה כך:
היא לא ילדת בית ספר, היא ילדה בחינוך ביתי והחוקים פה לא חלים עליה!
והמורה התנצלה. ואז נזופת הגשם אמרה בשקט "כאילו שאם כן הייתי ילדת בית ספר לא הייתי מרגישה רע ממנה. מה היא חושבת, שילדים בבית ספר ולא בבית ספר מרגישים שונה?!"
אחותה, שישבה אתי ועם אחיה התינוק שמעה מה שאמרה וקמה בעצבים, לקחה אותה ביד, והן נעלמו. אח"כ הסתבר לי שהן הלכו אל המורה הזאת, שמסתבר שצעקה עליה "בואי הנה מיד מה את חושבת לעצמך את רוצה שאני אכעס עלייך לא אז בואי הנה מיד" ואמרה לה כך:
היא לא ילדת בית ספר, היא ילדה בחינוך ביתי והחוקים פה לא חלים עליה!
והמורה התנצלה. ואז נזופת הגשם אמרה בשקט "כאילו שאם כן הייתי ילדת בית ספר לא הייתי מרגישה רע ממנה. מה היא חושבת, שילדים בבית ספר ולא בבית ספר מרגישים שונה?!"
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
גשמי ברכה
חופנים של חצרות בית ספר אחוריות,
נזופת הגשם
אהבתי במיוחד
נזופת הגשם
אהבתי במיוחד
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
גשמי ברכה
מה היא חושבת, שילדים בבית ספר ולא בבית ספר מרגישים שונה?!"
אח, איזו ילדה, איזו ילדה!
(כשהייתי בת חמש, בדנמרק, אבא שלי היה הולך שם לחנות של ספרים רוסיים, והיתה שם המוכרת, כמובן רוסיה. כל פעם שהיתה רואה אותי, היתה אומרת: "אח, קאקאיה ג'בוצ'קה! קאקאיה ג'בוצ'קה!" שזה ברוסית "אח, איזו ילדה! איזו ילדה!". אז אני הייתי אומרת לאבא שלי, "אבא, מתי נלך לבקר את קאקאיה ג'בוצ'קה?")
ומרים בתנועה חסודה את כפו לעברי ופורש אותה
להתמוגג ממש איך את מצליחה לפרוש את כל דמותו, חיה כל כך. איך את זוכרת?! ועוד קודם, איך את מבחינה בכל?! נשמה של סופרת-משוררת, אין. נשמה של סופרת.
אני מרגישה מאוד מוזנחת מזה שאת לא כותבת כל יום. כל יום באים לחפש ממתקים בארון - ואין! רק אחת ל- את באה מהסופר עם הממתקים שלנו! Please, may I have some more?
אח, איזו ילדה, איזו ילדה!
(כשהייתי בת חמש, בדנמרק, אבא שלי היה הולך שם לחנות של ספרים רוסיים, והיתה שם המוכרת, כמובן רוסיה. כל פעם שהיתה רואה אותי, היתה אומרת: "אח, קאקאיה ג'בוצ'קה! קאקאיה ג'בוצ'קה!" שזה ברוסית "אח, איזו ילדה! איזו ילדה!". אז אני הייתי אומרת לאבא שלי, "אבא, מתי נלך לבקר את קאקאיה ג'בוצ'קה?")
ומרים בתנועה חסודה את כפו לעברי ופורש אותה
להתמוגג ממש איך את מצליחה לפרוש את כל דמותו, חיה כל כך. איך את זוכרת?! ועוד קודם, איך את מבחינה בכל?! נשמה של סופרת-משוררת, אין. נשמה של סופרת.
אני מרגישה מאוד מוזנחת מזה שאת לא כותבת כל יום. כל יום באים לחפש ממתקים בארון - ואין! רק אחת ל- את באה מהסופר עם הממתקים שלנו! Please, may I have some more?
-
- הודעות: 1746
- הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
- דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*
גשמי ברכה
מה שבשמת אמרה!
-
- הודעות: 2560
- הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*
גשמי ברכה
מה שבשמת אמרה!
גשמי ברכה
גיסתי גילתה לי אוצר
http://www.zemereshet.co.il/index.asp
http://www.zemereshet.co.il/index.asp
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 04 מאי 2004, 21:31
- דף אישי: הדף האישי של יעל_צ*
גשמי ברכה
תודה! לא הכרתי.... ממש מרגש.
עושה לי חשק לרוץ בשדות העמק עם מחרשה ואקורדיון....
או לפחות להצטרף לאיזה חוג של שירה בציבור...
עושה לי חשק לרוץ בשדות העמק עם מחרשה ואקורדיון....
או לפחות להצטרף לאיזה חוג של שירה בציבור...
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 04 מאי 2004, 21:31
- דף אישי: הדף האישי של יעל_צ*
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
גשמי ברכה
אמרתי לה אויש אמא, באמת? ובלב אמרתי תודה אמא.
אהבתי את המטאפורה של המעי.
אהבתי את התיאור של השומר.
אהבתי לקרוא על האסרטיביות של הבת שלך. מדהים ! (רק לוודא, למי היא צעקה 'בואי הנה'? למורה? )
ואהבתי גם את התגובה של הקטנה.
אהבתי את המטאפורה של המעי.
אהבתי את התיאור של השומר.
אהבתי לקרוא על האסרטיביות של הבת שלך. מדהים ! (רק לוודא, למי היא צעקה 'בואי הנה'? למורה? )
ואהבתי גם את התגובה של הקטנה.
-
- הודעות: 896
- הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
- דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*
גשמי ברכה
שמתי לי בפייבוריט. ברכות...
-
- הודעות: 3987
- הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
- דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*
גשמי ברכה
כייף של שיחות@}
-
- הודעות: 941
- הצטרפות: 28 אוגוסט 2002, 01:11
- דף אישי: הדף האישי של אמא_אדמה*
גשמי ברכה
למה תמיד לוקח לי זמן להגיע לבלוגים שלך?
העיקר הגעתי.
קבלי
העיקר הגעתי.
קבלי
גשמי ברכה
תודה על התגובות וחנוכה שמח
אתמול לכבוד הדלקת נרות עשינו קניית שחיתות שהיא לא סופגניות. שוב בסופר. זה לא שאני כזאתי רגועה בסופר כמו שקינאו פה בטעות (כתיבה נאה היא האימ-אמא של ההטעיות ושתילת תמונות האידיליה, אני חושבת על זה מאז כל פעם שאני בקופה. אז רק לסדר הטוב: אני כן בלחץ בקופה.), זה פשוט שרק לשם אני הולכת (-: לשם ולבית ספר. אז משם הסיפורים. אבל קובץ האנקדוטות מבית הספר שהתקבץ לי בראש וחיכה שיתקנו את המחשב, הפך לשק עם ריח רע, שנגרר אחרי לכל מקום כמו שתמיד נגררים הסיפורים שצריכים להגיע הנה, והשק הזה עשה לי מצב רוח לא טוב, כי סיפורים מבית הספר הם לא מבדחים, הם לא אנקדוטות. הם עצובים. אז השלכתי את השק ההוא לכל הרוחות, וכך נשארים רק סיפורי הסופר. (ולא, הילדה שלי לא אמרה "בואי הנה" למורה, כי הילדות שלי, בניגוד למורות, מנומסות לאנשים שהם לא מהמשפחה המיידית.) (תשובה ל אהבת עולם)
בעצם אין ממש סיפור. הילדה הגדולה שלי הסתובבה בחוסר שקט בין המדפים ורצתה משהו קשה כזה וקצת מלוח לטבול במשהו אדום וקצת חריף. עכשיו, לסופר שלנו יש תכונה, להוות בית מאגר למוצרים הכי תמהוניים שאף אחד לא רוצה לדעת מאין התגלגלו למקום היחיד שהסכים לקבל אותם ולא הפחיד אותם עם שום תו תקן או לפחות איזו מילה באנגלית על האריזה, והם יושבים שם, מתהדרים באיזה מן שנור- לגיטימיות (זה מה שאם אתה מוצר מפוקפק אז אתה מקבל אותו כשאתה יושב ליד מנעמים של מן, או ערגליות, או שוקולד השחר...) ,
בקיצור, לא היה מנוס מלהבין שהילדה מייחלת בכל נקבוביות חיכה המתוק לדוריטוס עם רוטב סלסה. ויצאנו משם עם חבילת ענק מרשרשת של אוכל מקסיקני מתוצרת איטלקית (אין קטן! או שאתה קונה קילו דוריטוס וליטר סלסה או שיאללה.) אז אתה קונה. לא לפני שהקטנה חוזרת מביקור ניחומים באגף ה"מעדנים" (אני הולכת לפתוח בהליכים משפטיים נגד המילה הזאת.) עם שלל מיכלי פלסטיק קטנים כל אחד איזה עשרה שקלים וברובו אויר מוקצף עם צבע ורוד וחלבוני חלב פרה (על מי אני עובדת, זה מה זה טעים. והגדולה אמרה לי שזה עושה את המקרר שמח, וזה נכון. שבע עשרה מעדנים מצטופפים להם על המדף בדלת המקרר ומחייכים אליך כל פעם כשאתה פותח. הנוסחה לאושר, בלי צחוק.) ופתאם ברגע של חולשה מתוקה הצטערתי שאני לא קונה להן את זה תמיד. פתאם קלטתי שלא היה לי פה באמת סיפור. רק שהביס הראשון במשולש הקריספי הטבול באדום החזיר לי טעם מלפני עשרים שנה, בארץ רחוקה וקרה בבית קפה שקראו לו "ספיק איזי", ושם הגישו ארוחות אמריקאיות, והיו עיתונים אמריקאיים, ווידיאו קליפים אמריקאיים וקפה, אני מקווה בשביל האמריקאים שלא אמריקאי, אבל מה, ממלאים לך אותו שוב בכל פעם שהספל מתרוקן. וחם שם ונעים, וכשמזמינים בפעם הראשונה מקסיקן סלט, אז זהו. נופלים קורבן לסטייה לא ברורה של מישהו שכנראה נהנה לראות אותך מגיע שוב ושוב, בעיניים טרוטות, בגוף אפור מקור, ומבקש את הקדירה הזאת, שמורכבת מחסה קצוצה, עליה המון שברי דוריטוס, עליהם טונה רוטב סלסה ועל הכל שני טון גבינה צהובה מגורדת. אוי.
וזה היה הטעם אתמול. והבת שלי ביקשה שנחפש קשר בין האוכל הטעים שאכלנו, מעדני חלב עם שמות גרמניים וחטיף מקסיקני שייצרו באיטליה, למכבים ולחנוכה. לא מצאנו אבל בטוח היה.
אתמול לכבוד הדלקת נרות עשינו קניית שחיתות שהיא לא סופגניות. שוב בסופר. זה לא שאני כזאתי רגועה בסופר כמו שקינאו פה בטעות (כתיבה נאה היא האימ-אמא של ההטעיות ושתילת תמונות האידיליה, אני חושבת על זה מאז כל פעם שאני בקופה. אז רק לסדר הטוב: אני כן בלחץ בקופה.), זה פשוט שרק לשם אני הולכת (-: לשם ולבית ספר. אז משם הסיפורים. אבל קובץ האנקדוטות מבית הספר שהתקבץ לי בראש וחיכה שיתקנו את המחשב, הפך לשק עם ריח רע, שנגרר אחרי לכל מקום כמו שתמיד נגררים הסיפורים שצריכים להגיע הנה, והשק הזה עשה לי מצב רוח לא טוב, כי סיפורים מבית הספר הם לא מבדחים, הם לא אנקדוטות. הם עצובים. אז השלכתי את השק ההוא לכל הרוחות, וכך נשארים רק סיפורי הסופר. (ולא, הילדה שלי לא אמרה "בואי הנה" למורה, כי הילדות שלי, בניגוד למורות, מנומסות לאנשים שהם לא מהמשפחה המיידית.) (תשובה ל אהבת עולם)
בעצם אין ממש סיפור. הילדה הגדולה שלי הסתובבה בחוסר שקט בין המדפים ורצתה משהו קשה כזה וקצת מלוח לטבול במשהו אדום וקצת חריף. עכשיו, לסופר שלנו יש תכונה, להוות בית מאגר למוצרים הכי תמהוניים שאף אחד לא רוצה לדעת מאין התגלגלו למקום היחיד שהסכים לקבל אותם ולא הפחיד אותם עם שום תו תקן או לפחות איזו מילה באנגלית על האריזה, והם יושבים שם, מתהדרים באיזה מן שנור- לגיטימיות (זה מה שאם אתה מוצר מפוקפק אז אתה מקבל אותו כשאתה יושב ליד מנעמים של מן, או ערגליות, או שוקולד השחר...) ,
בקיצור, לא היה מנוס מלהבין שהילדה מייחלת בכל נקבוביות חיכה המתוק לדוריטוס עם רוטב סלסה. ויצאנו משם עם חבילת ענק מרשרשת של אוכל מקסיקני מתוצרת איטלקית (אין קטן! או שאתה קונה קילו דוריטוס וליטר סלסה או שיאללה.) אז אתה קונה. לא לפני שהקטנה חוזרת מביקור ניחומים באגף ה"מעדנים" (אני הולכת לפתוח בהליכים משפטיים נגד המילה הזאת.) עם שלל מיכלי פלסטיק קטנים כל אחד איזה עשרה שקלים וברובו אויר מוקצף עם צבע ורוד וחלבוני חלב פרה (על מי אני עובדת, זה מה זה טעים. והגדולה אמרה לי שזה עושה את המקרר שמח, וזה נכון. שבע עשרה מעדנים מצטופפים להם על המדף בדלת המקרר ומחייכים אליך כל פעם כשאתה פותח. הנוסחה לאושר, בלי צחוק.) ופתאם ברגע של חולשה מתוקה הצטערתי שאני לא קונה להן את זה תמיד. פתאם קלטתי שלא היה לי פה באמת סיפור. רק שהביס הראשון במשולש הקריספי הטבול באדום החזיר לי טעם מלפני עשרים שנה, בארץ רחוקה וקרה בבית קפה שקראו לו "ספיק איזי", ושם הגישו ארוחות אמריקאיות, והיו עיתונים אמריקאיים, ווידיאו קליפים אמריקאיים וקפה, אני מקווה בשביל האמריקאים שלא אמריקאי, אבל מה, ממלאים לך אותו שוב בכל פעם שהספל מתרוקן. וחם שם ונעים, וכשמזמינים בפעם הראשונה מקסיקן סלט, אז זהו. נופלים קורבן לסטייה לא ברורה של מישהו שכנראה נהנה לראות אותך מגיע שוב ושוב, בעיניים טרוטות, בגוף אפור מקור, ומבקש את הקדירה הזאת, שמורכבת מחסה קצוצה, עליה המון שברי דוריטוס, עליהם טונה רוטב סלסה ועל הכל שני טון גבינה צהובה מגורדת. אוי.
וזה היה הטעם אתמול. והבת שלי ביקשה שנחפש קשר בין האוכל הטעים שאכלנו, מעדני חלב עם שמות גרמניים וחטיף מקסיקני שייצרו באיטליה, למכבים ולחנוכה. לא מצאנו אבל בטוח היה.
גשמי ברכה
הבוקר שמענו שוב ושוב את התקליט "חווה והגיטרה". אם יש משהו שאני אוהבת לעשות זה להציק לילדות שלי שוב ושוב עם איזה תקליט או דיסק, עד שאני שומעת אותן מזמזמות יחד איתו. הגדלתי עשות אם אני שומעת אותן מזמזמות את זה עצמאית בחדר אחר ביום אחר. זו קנאה-יוצרת שרכשתי אצל חברה, כשקלטתי את הפספוס שלה מפזם חרש לעצמו את "עץ של כוכבים". "אני פשוט שומעת את זה בבית" אמרה לי בפשטות ההיא שיכולה לפוצץ פיל, כמו אלה שאומרות "אוי את לא צריכה מתכון זה נורא קל".
פשוט שומעת את זה בבית. וואללה. כבר קוננתי מספיק אני חושבת על אובדנו של הסתם שומעים מוסיקה בבית. אבל זה היה לפני שלוש שנים ולא שמתי לב שכבר יש עם מי לדבר. ז"א אם הן עושות פה, לתדהמתי ולאושרי, דיסקואים של אבבא פעם בשבוע, אז קודם כל תודה, תודה, תודה, ושנית, יאללה, אני מוציאה את התקליטים. אז בוב דילן הכפול גרייטסט היטס, לא משנה כמה פעמים החזרתי את המחט אחורה, לא הוציא מהן את ההמהום המיוחל. (איך יוציא, תרח מאנפף ובלתי נלאה. כל שיר לא פחות משלוש דקות. בדרך כלל אתה פוגש אנשים שכבר אוהבים בוב דילן. או לא אוהבים. ניחא. אבל אף פעם לא אנשים שאתה אמור להאהיב עליהם אותו! וכשאתה חושב על זה, זה באמת בלתי אפשרי. תרח אנפפן ובלתי נלאה, כאמור. כתבו שהוא אמר ששירים בני פחות משלוש דקות אסור שיהיו חוקיים כי הם גורמים לנזק מוחי. תודו שזה משכנע לגמרי כשחושבים על זה.)
והזכרתי את כל זה כי חלפה לי מחשבה, שהייתי מציעה לחווה לעדכן את השיר ההוא בעשור. כי הבנות עשרים של אז הן הבנות שלושים של עכשיו, והבנות ארבעים שבשיר הן ממש לא הבנות ארבעים של עכשיו...לא?
ובגלל שתוקן המחשב אבדו לו כל מיני דברים ואני לא יכולה להביא את השיר ההוא, שיר אהבה לנשים שכמותו.
פשוט שומעת את זה בבית. וואללה. כבר קוננתי מספיק אני חושבת על אובדנו של הסתם שומעים מוסיקה בבית. אבל זה היה לפני שלוש שנים ולא שמתי לב שכבר יש עם מי לדבר. ז"א אם הן עושות פה, לתדהמתי ולאושרי, דיסקואים של אבבא פעם בשבוע, אז קודם כל תודה, תודה, תודה, ושנית, יאללה, אני מוציאה את התקליטים. אז בוב דילן הכפול גרייטסט היטס, לא משנה כמה פעמים החזרתי את המחט אחורה, לא הוציא מהן את ההמהום המיוחל. (איך יוציא, תרח מאנפף ובלתי נלאה. כל שיר לא פחות משלוש דקות. בדרך כלל אתה פוגש אנשים שכבר אוהבים בוב דילן. או לא אוהבים. ניחא. אבל אף פעם לא אנשים שאתה אמור להאהיב עליהם אותו! וכשאתה חושב על זה, זה באמת בלתי אפשרי. תרח אנפפן ובלתי נלאה, כאמור. כתבו שהוא אמר ששירים בני פחות משלוש דקות אסור שיהיו חוקיים כי הם גורמים לנזק מוחי. תודו שזה משכנע לגמרי כשחושבים על זה.)
והזכרתי את כל זה כי חלפה לי מחשבה, שהייתי מציעה לחווה לעדכן את השיר ההוא בעשור. כי הבנות עשרים של אז הן הבנות שלושים של עכשיו, והבנות ארבעים שבשיר הן ממש לא הבנות ארבעים של עכשיו...לא?
ובגלל שתוקן המחשב אבדו לו כל מיני דברים ואני לא יכולה להביא את השיר ההוא, שיר אהבה לנשים שכמותו.
-
- הודעות: 899
- הצטרפות: 13 מאי 2004, 12:15
- דף אישי: הדף האישי של דגנית_ב*
גשמי ברכה
איך מלתאר דברים יומיומיים כל כך יוצאים לך סיפורים כאלה יפים?
עכשיו, לסופר שלנו יש תכונה, להוות בית מאגר למוצרים הכי תמהוניים שאף אחד לא רוצה לדעת מאין התגלגלו למקום היחיד שהסכים לקבל אותם ולא הפחיד אותם עם שום תו תקן או לפחות איזו מילה באנגלית על האריזה,
ככה בדיוק במכולת בארושה. רק בלי "השחר"...
עכשיו, לסופר שלנו יש תכונה, להוות בית מאגר למוצרים הכי תמהוניים שאף אחד לא רוצה לדעת מאין התגלגלו למקום היחיד שהסכים לקבל אותם ולא הפחיד אותם עם שום תו תקן או לפחות איזו מילה באנגלית על האריזה,
ככה בדיוק במכולת בארושה. רק בלי "השחר"...
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
גשמי ברכה
איזה עידוד! איזה חיבוק!
כל אחד צריך שתהיה לו סבתא כזותי.
כל אחד צריך שתהיה לו סבתא כזותי.
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 04 מאי 2004, 21:31
- דף אישי: הדף האישי של יעל_צ*
גשמי ברכה
<עץ הכוכבים עדיין מככב.... >
-
- הודעות: 1108
- הצטרפות: 31 מאי 2008, 22:41
- דף אישי: הדף האישי של סגו_לה*
גשמי ברכה
לחם ומרגרינה תתני להם, אבל שיאכלו מהיד שלך ולא מהיד של אשה זרה. זה מה שאני אומרת לך כפרה עליכי. שאת יודעת מה טוב לבית שלך." אחחח....למה לי אין כזאת סבתא,למה?
<אצלנו מעריכים אישה שקמה מוקדם ולוקחת ילדים למטפלת כדי להתפרנס בכבוד....>
<אצלנו מעריכים אישה שקמה מוקדם ולוקחת ילדים למטפלת כדי להתפרנס בכבוד....>
-
- הודעות: 1746
- הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
- דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*
גשמי ברכה
את יודעת מה שטוב לך ואת תעשי מה שטוב לך ולילדים שלך.
כל בוקר להסתכל במראה ולומר, בכוונה גדולה, אפילו פעמיים או שלוש.
כל בוקר להסתכל במראה ולומר, בכוונה גדולה, אפילו פעמיים או שלוש.
גשמי ברכה
<אצלנו מעריכים אישה שקמה מוקדם ולוקחת ילדים למטפלת כדי להתפרנס בכבוד....>
גם אצלנו! חמסה על סבתא שלי, בלי עין הרע.
אצלנו הנשיפות בערפי קולניות מאי פעם. חשבתי שבילד שלישי זה כבר עובר. אבל כולם מצפים שבילד שלישי זה כבר יהיה קטן עלייך, כל ההיסטריקה הזאתי עם הילדים וכל הזמן בבית ולא לתת להם להשתחרר ממך וכל זה. שבילד שלישי כבר תפסיקי עם השטויות האלה, וצחוק צחוק, היתה לנו סבלנות שלא תגידי שלא, אבל די כבר להיות נטל על הסביבה כולה, ולו רק עם מראה הפוזה הנגררת הזאת עם המנשא והמיטה הענקית המשונה הזאת וכל הטירחה הזאת סביב הילדים כאילו אין לך חיים וכאילו אף אחת לא עשתה את זה לפנייך ולא הסתדרה גם בלי כל המגבלות האלה.
גם אצלנו! חמסה על סבתא שלי, בלי עין הרע.
אצלנו הנשיפות בערפי קולניות מאי פעם. חשבתי שבילד שלישי זה כבר עובר. אבל כולם מצפים שבילד שלישי זה כבר יהיה קטן עלייך, כל ההיסטריקה הזאתי עם הילדים וכל הזמן בבית ולא לתת להם להשתחרר ממך וכל זה. שבילד שלישי כבר תפסיקי עם השטויות האלה, וצחוק צחוק, היתה לנו סבלנות שלא תגידי שלא, אבל די כבר להיות נטל על הסביבה כולה, ולו רק עם מראה הפוזה הנגררת הזאת עם המנשא והמיטה הענקית המשונה הזאת וכל הטירחה הזאת סביב הילדים כאילו אין לך חיים וכאילו אף אחת לא עשתה את זה לפנייך ולא הסתדרה גם בלי כל המגבלות האלה.
גשמי ברכה
ככה אני מרגישה שאנחנו נראים. במיוחד כשקשה לנו. מיד המעט חן שהיה לכל הפוזה מתנדף כמו אתם יודעים מה.
גשמי ברכה
ואז מגיעים הגשמי ברכה האלה, וחופש חנוכה, ואני סגורה עם שלושה ילדים בבית יום שלם ועוד יום שלם. והכל ברור וטוב. וכל הנשיפות והשאלות מקבלות בדיוק את גודלן המתאים, נקודת אבק זעירה על מרבד השמחה הרחב, ובחוץ ניתך גשם כל כך עז, עוד ועוד ועוד, ופתאם שלושה סוסים נכנסים לנו אל החצר ואוכלים וכמעט מתקרבים לקולורבי, שזה הדבר היחיד שממש התפתח בגינת ירק, ואנחנו יוצאים ומגרשים אותם ומוקסמים מהם ומריעים להם ומגרשים אותם. אין שום דבר בעולם כולו שאני אוהבת יותר מלהיות עם הילדים בבית. והיום אני כבר יכולה להתחיל להיפרד לשלום מהצורך להסביר את זה למישהו.
גשמי ברכה
ולעניין אחר:
הספר של גיל חובב, "אוכל של סבתא" . אחלה ספר. (למרות שנדמה לי שגיל חובב עושה בטלויזיה ח' וע' לפי צרכי רייטינג ולפעמים שוכח. אבל אולי רק נדמה לי.)
הספר של גיל חובב, "אוכל של סבתא" . אחלה ספר. (למרות שנדמה לי שגיל חובב עושה בטלויזיה ח' וע' לפי צרכי רייטינג ולפעמים שוכח. אבל אולי רק נדמה לי.)
-
- הודעות: 2708
- הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
- דף אישי: הדף האישי של מי_מה*
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 04 מאי 2004, 21:31
- דף אישי: הדף האישי של יעל_צ*
גשמי ברכה
אויש תודה, איזה חמודה. רק באסה, אני לא מצליחה לפתוח יוטיוב, זה כאילו אומר לי שחסר לי איזה פלאש משהו וכל הנסיונות להתקין את הדבר החסר הזה (אדובה פלאש משהו) לא מצליחים. אז אני לא רואה מה ששמת כאן לצערי.
גשמי ברכה
יעל!! באמת הייתי בטוחה שתשלפי אותו בזילזול (עם זמזומי ילדים ברקע) . (-:
<נגנבת מהסינוור: יש עוד מקומות חוץ מיוטיוב לחפש קליפים?! יש סיכוי שתגלי מה עושים כשמחפשים "ביסודיות"?>
<נגנבת מהסינוור: יש עוד מקומות חוץ מיוטיוב לחפש קליפים?! יש סיכוי שתגלי מה עושים כשמחפשים "ביסודיות"?>
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
גשמי ברכה
איך מלתאר דברים יומיומיים כל כך יוצאים לך סיפורים כאלה יפים?
את כל כך מרגשת. תודה.
ובמיוחד על זה-
אין שום דבר בעולם כולו שאני אוהבת יותר מלהיות עם הילדים בבית
תודה שהזכרת לי שגם אני. (כי קצת שכחתי בזמן האחרון).
את כל כך מרגשת. תודה.
ובמיוחד על זה-
אין שום דבר בעולם כולו שאני אוהבת יותר מלהיות עם הילדים בבית
תודה שהזכרת לי שגם אני. (כי קצת שכחתי בזמן האחרון).
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
גשמי ברכה
יש עוד מקומות חוץ מיוטיוב לחפש קליפים?!
בעלי אומר שב- metacafe
בעלי אומר שב- metacafe
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
גשמי ברכה
אחחח, איך נהניתי מסבתא שלך.
כל אחד צריך שתהיה לו סבתא כזותי. אכן !
העתקתי לי ואף גריינתי.
כל אחד צריך שתהיה לו סבתא כזותי. אכן !
העתקתי לי ואף גריינתי.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
גשמי ברכה
אחחח... מצצצ (את מכירה את התנועה הזאת שמנשקים את קצות האצבעות לאות מתיקות ותענוג מהטעם ואז שולחים את הנשיקה באוויר לברך את הידיים שבישלו?).
-
- הודעות: 1543
- הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
- דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*
גשמי ברכה
<גם לי לא הלך עם בוב דילן>
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
גשמי ברכה
וכל הנסיונות להתקין את הדבר החסר הזה (אדובה פלאש משהו) לא מצליחים
ואם יש משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, זה להשאיר אותך בלי יוטיוב..
אם את מנסה להתקין אותו מהפיוז'ו הקטן שקופץ בדפדפן ואומר שחסר לו פלאש,
נסי להוריד ולהתקין אותו ישירות מכאן : http://get.adobe.com/flashplayer/
ואם יש משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, זה להשאיר אותך בלי יוטיוב..
אם את מנסה להתקין אותו מהפיוז'ו הקטן שקופץ בדפדפן ואומר שחסר לו פלאש,
נסי להוריד ולהתקין אותו ישירות מכאן : http://get.adobe.com/flashplayer/
-
- הודעות: 287
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2007, 12:17
- דף אישי: הדף האישי של שביל_בצד*
גשמי ברכה
אולי המחפשות יוכלו למצוא לי את "גשם הקשב"?
וסליחה על ההידחפות.
מאוהבת בבלוג הזה
וסליחה על ההידחפות.
מאוהבת בבלוג הזה
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
גשמי ברכה
גשם הקשב לנשים בחלון (חלקי).
גשמי ברכה
מהפיוז'ו הקטן שקופץ בדפדפן
אמרת את זה בלאדינו?
(הפיוז'ו הקטן זה שם ממש מתאים למה שקופץ שם, לפחות ברמת הקריזה שהוא מביא. פיוז'וס זה כינים. אם כבר מדברים על שילוח כינים. ולא. על זה ממש אין לי חשק לדבר (-:)
תודה אלמונית. אני אנסה.
אמרת את זה בלאדינו?
(הפיוז'ו הקטן זה שם ממש מתאים למה שקופץ שם, לפחות ברמת הקריזה שהוא מביא. פיוז'וס זה כינים. אם כבר מדברים על שילוח כינים. ולא. על זה ממש אין לי חשק לדבר (-:)
תודה אלמונית. אני אנסה.
גשמי ברכה
סליחה על ההידחפות.
לא סולחת (על ההתנצלות)
לא סולחת (על ההתנצלות)
גשמי ברכה
לפני ההתמודדות הטכנית רציתי לספר שאחיותיי האמהות שבחרו או שנבחר להן לגדל ילדים ללא "מפרנס" לצדן, התיישבו לי על הכרית בלילה, חיכו שהתינוק יירדם ובשניה המתוקה הזאת שהרחקתי אותו ושקעתי לכרית באנחה ועצמתי עיניים, הן דחפו לי אצבע מחודדת ללחי. הרמתי מבט בהפתעה והן ישבו שם בחיוך מתוק ולא אמרו דבר. העיניים נעצמות, ושוב, אצבע מחודדת לתוך האוזן. הסתכלתי לעברן בזעף והן הנהנו, עודן מחייכות במתיקות ללא אומר. שפתיים מהודקות בחיוך אלגנטי. נדמה לי שהן גם שמו ליפסטיק זורח בחושך.
סבתא שלי, אגב, בלי עין רעה וחמסה עליה, לא מכירה אתכן. אצלה, כדרך כל המוג'רס דל טיימפו, אשה עם ילד בלי גבר זה או פוטניקה או מסכיניקה.
סבתא שלי, אגב, בלי עין רעה וחמסה עליה, לא מכירה אתכן. אצלה, כדרך כל המוג'רס דל טיימפו, אשה עם ילד בלי גבר זה או פוטניקה או מסכיניקה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
גשמי ברכה
נדמה לי שהן גם שמו ליפסטיק זורח בחושך.
גשמי ברכה
Hello, you either have JavaScript turned off or an old version of Adobe's Flash Player. Get the latest Flash player
זו ההודעה שאני מקבלת כשאני מנסה להכנס ליוטיוב. הכניסה לפלאש פלייר לא מצליחה. אם יש לי את הג'אבהסקריפט כבוי אז איפה מדליקים אותו?
זו ההודעה שאני מקבלת כשאני מנסה להכנס ליוטיוב. הכניסה לפלאש פלייר לא מצליחה. אם יש לי את הג'אבהסקריפט כבוי אז איפה מדליקים אותו?
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
גשמי ברכה
אמרת את זה בלאדינו?
אלא מה?
החלפתי מחשב וטרם הוצאתי את הניק חזרה מהאריזות של הניילון עם הפצפצים.(בינתיים מתפלש בפלמוניותי)
אם התקנת ועדיין לא עובד וזה לא דפדפן שבעצמו הותקן לאחרונה, בהחלט ייתכן שמישהו כיבה את הג'אווהסקריפט.
עם מה את גולשת?
אם את גולשת בפיירפוקס זה תחת tools->options ובלשונית שנקראת content יש את הצ'קבוקס (שגם ראוי לכינוי פיוז'ו אבל בגלל הגודל, לא הניג'וס) שצריך להיות מסומן.
אם באקספלורר זה תחת tools->internet options ובלשונית security ללחוץ על custom ,לחפש את הסעיף שנקרא scripting ולאפשר אותו.
אלא מה?
החלפתי מחשב וטרם הוצאתי את הניק חזרה מהאריזות של הניילון עם הפצפצים.(בינתיים מתפלש בפלמוניותי)
אם התקנת ועדיין לא עובד וזה לא דפדפן שבעצמו הותקן לאחרונה, בהחלט ייתכן שמישהו כיבה את הג'אווהסקריפט.
עם מה את גולשת?
אם את גולשת בפיירפוקס זה תחת tools->options ובלשונית שנקראת content יש את הצ'קבוקס (שגם ראוי לכינוי פיוז'ו אבל בגלל הגודל, לא הניג'וס) שצריך להיות מסומן.
אם באקספלורר זה תחת tools->internet options ובלשונית security ללחוץ על custom ,לחפש את הסעיף שנקרא scripting ולאפשר אותו.
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
גשמי ברכה
רגע.
פעם שאלתי את יונת מה לעשות במצב כזה והיא אמרה לי מה, ועשיתי משהו דומה, וזה עזר.
אולי זה היה קשור איכשהו להגדרות סקיוריטי.
כלומר החלק של JavaScript turned off .
פעם שאלתי את יונת מה לעשות במצב כזה והיא אמרה לי מה, ועשיתי משהו דומה, וזה עזר.
אולי זה היה קשור איכשהו להגדרות סקיוריטי.
כלומר החלק של JavaScript turned off .
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
גשמי ברכה
הופה. לא ראיתי שהפ"א מעלי כבר הפנתה אותך מדויק יותר.
-
- הודעות: 341
- הצטרפות: 28 מאי 2004, 09:33
- דף אישי: הדף האישי של יוחנן_בצק*
גשמי ברכה
הפ"א מעלי.
פ"א? פנה ארבאיאטה?
יאללה, מספיק להיות פ"א. מישהו רוצה את הפצפצים?
פ"א? פנה ארבאיאטה?
יאללה, מספיק להיות פ"א. מישהו רוצה את הפצפצים?
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
גשמי ברכה
גם לי לא הלך עם בוב דילן
דווקא לנו כן.
אולי זה כי בוב זה שם גנרי לכל הבובות והבובים, ודילן זה חבר שלה. אבל היא ממש אהבה.
<היום היא חזק בפרברים ובמתי כספי. למרות שהגבעטרון עדיין לא סר חינם. וחווה, בטח.>
דווקא לנו כן.
אולי זה כי בוב זה שם גנרי לכל הבובות והבובים, ודילן זה חבר שלה. אבל היא ממש אהבה.
<היום היא חזק בפרברים ובמתי כספי. למרות שהגבעטרון עדיין לא סר חינם. וחווה, בטח.>
גשמי ברכה
אוי פ"א כמה שימחת אותי. אמנם מעולם, מעולם, לא נתקלתי בכל כך הרבה מילים לא מובנות בטקסט כל כך קצר, שעוד הופנה אישית אלי, אמא'לה, ועוד בתוך מתחם ידידותי, אבל המחשבה שבאמת אמרת עליו פיוז'ו וזו לא היתה עוד מילה טכנית פשוט מחממת את הלב, ועוד לפני שנטשת את הפקפקים (אצלנו זה עושה פק ולא פצ) התחלתי להריץ על המיין סרגרודר בתוכנת האל פי גרונדינג זפרוקלין שלי את כל נתוני הגיאוביולוגיה האיכסולוגית שנצברו לי על ההארדטיים ולתהות האם בתורכיה יש או אין כינים.
גשמי ברכה
דווקא לנו כן.
טוב היא כבר בת שנתיים, לא? מה את משווה. וגם היתה בצבא האדום וכל זה.
(ברוסיה יש כינים?)
טוב היא כבר בת שנתיים, לא? מה את משווה. וגם היתה בצבא האדום וכל זה.
(ברוסיה יש כינים?)
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
גשמי ברכה
שפתיים מהודקות בחיוך אלגנטי. נדמה לי שהן גם שמו ליפסטיק זורח בחושך.
נראה לך שאפשר להתפנות למריחת ליפסטיק אלגנטית כשמגדלים ילד בלי גבר ?
נראה לך שאפשר להתפנות למריחת ליפסטיק אלגנטית כשמגדלים ילד בלי גבר ?
גשמי ברכה
נו כמה זמן אני אחכה לך.
נראה לך ש
כן.
נראה לך ש
כן.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
גשמי ברכה
נראה לך שאפשר להתפנות למריחת ליפסטיק אלגנטית כשמגדלים ילד בלי גבר ?
וכשמגדלים ילד וגבר?
וכשמגדלים ילד וגבר?
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
גשמי ברכה
ברוסיה יש כינים?
כן. כינות רדיואקטיביות מוטנטיות מועשרות בחומצה אוקסאלית.
<ונאות. בל נשכח.>
כן. כינות רדיואקטיביות מוטנטיות מועשרות בחומצה אוקסאלית.
<ונאות. בל נשכח.>
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
גשמי ברכה
<ויש עליהן מודעוּת-ליפסטיק שחבלז>
<אפילו לכינות החדוריות>
<אפילו לכינות החדוריות>
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
גשמי ברכה
איזה כיף
-
- הודעות: 341
- הצטרפות: 28 מאי 2004, 09:33
- דף אישי: הדף האישי של יוחנן_בצק*
גשמי ברכה
נו, פיטר גבריאל. קשרים עם מלאכים אף פעם לא הזיקו.
רק שעכשיו אני מרגיש חובה לסגור את הדפדפן ולנגן בלב...
רק שעכשיו אני מרגיש חובה לסגור את הדפדפן ולנגן בלב...
גשמי ברכה
לסגור את הדפדפן ולנגן בלב...
(-:
לך על זה (-:
ושוב תודה רבה רבה רבה.
(-:
לך על זה (-:
ושוב תודה רבה רבה רבה.
-
- הודעות: 107
- הצטרפות: 07 יוני 2008, 20:43
- דף אישי: הדף האישי של כרמי_ה*
גשמי ברכה
איזו שמחה ל"מצוא" אותך שוב
גשמי ברכה
איזה כיף לאמריקנים! איזה נשיא חמוד וחתיך ומדליק. מפחיד ואוהב. אופטימי ומלא אזהרות. נרגש ותמים. מסתורי ומבטיח. מפייס ומאיים. ואיזה אשה מגניבה. מכוערת כמו הלילה עם קסם של נסיכה לוחמת. ישבנו, אני והשדר של ערוץ אחד, הוא מתרגם סימולטנית ואני מתקנת לו ניסוחים והלסתות של שנינו קצת שמוטות. והלשון של שנינו קצת מתייבשת. ובין ניסוח לתיקון,בקול צרוד מקנאה שמתחפשת ליבושת, המעבר הבלתי אפשרי הזה בין לעג מריר לבין כמיהה הופך לשדר ולי את כל מרוצת ההבעות על הפרצוף לעווית אחת ידועה ומוכרת.
ואז כשהוא רוקד סלואו עם אשתו שמפריים לפריים הופכת יפהפיה פתאם, אנחנו פתאם מבינים, השדר ואני, שכל זה יש לו מטרה משמעותית עבורנו. שנתנו לקסם להמיס אותנו, והינחנו למנחה המנחמת הזאת להגיע עדנו. וקולו של השדר קצת יותר עולץ פתאם, ואני מתרווחת על השטיח מולו, ושנינו נושמים כי שנינו מבינים, שהנה, ההפוגה ברגשות האשם , ההפוגה ההיא המיוחלת, מתחילה להגיע. בשיכרון חושים של רגע אנחנו מעזים ולוקחים את כל היופי השחור הזה, את כל ההבטחה וההצדקה והחיבוק והנחישות, כעניין פרטי לגמרי, וכשמיכה משתיקת קול לכל מפלי החדשות שנאלצנו לשמוע בשבועות שקדמו למסיבה הזאת. זהו ההפי אנד של הסרט שבכלל לא התכוונו להיתקע עליו והתייבשה לנו היד על השלט וכשניסינו להעביר ערוץ גילינו שהשלט דבוק לנו ליד כמו בסרט אימה ואנחנו הולכים ונעשים מעורבים יותר ויותר בעלילה האיומה ובכתוביות בסוף מופיע השם שלנו! בכל התפקידים! ובתוך הגרון החם והעבה של ארתה פרנקלין שומעים בבירור: זה בסדר. הכאב שחשבתם שהיה שם לא באמת היה. זה גם היה מוצדק, גם היה מנופח בכלל, וגם אפשר להתחיל לשכוח את זה. מה שחשבתם שירדוף אתכם בסיוטים לתמיד, הוא אד. מתנדף. תעתוע. רואים את השמחה? רואים את ההוד הכהה והמרגש הזה שניגר כאן בחום דבשי מכל עבר ? התמזגו נא לתוכו, הניחו לעצמכם להירגע. היה כלא היה. הכל בסדר.
ואז כשהוא רוקד סלואו עם אשתו שמפריים לפריים הופכת יפהפיה פתאם, אנחנו פתאם מבינים, השדר ואני, שכל זה יש לו מטרה משמעותית עבורנו. שנתנו לקסם להמיס אותנו, והינחנו למנחה המנחמת הזאת להגיע עדנו. וקולו של השדר קצת יותר עולץ פתאם, ואני מתרווחת על השטיח מולו, ושנינו נושמים כי שנינו מבינים, שהנה, ההפוגה ברגשות האשם , ההפוגה ההיא המיוחלת, מתחילה להגיע. בשיכרון חושים של רגע אנחנו מעזים ולוקחים את כל היופי השחור הזה, את כל ההבטחה וההצדקה והחיבוק והנחישות, כעניין פרטי לגמרי, וכשמיכה משתיקת קול לכל מפלי החדשות שנאלצנו לשמוע בשבועות שקדמו למסיבה הזאת. זהו ההפי אנד של הסרט שבכלל לא התכוונו להיתקע עליו והתייבשה לנו היד על השלט וכשניסינו להעביר ערוץ גילינו שהשלט דבוק לנו ליד כמו בסרט אימה ואנחנו הולכים ונעשים מעורבים יותר ויותר בעלילה האיומה ובכתוביות בסוף מופיע השם שלנו! בכל התפקידים! ובתוך הגרון החם והעבה של ארתה פרנקלין שומעים בבירור: זה בסדר. הכאב שחשבתם שהיה שם לא באמת היה. זה גם היה מוצדק, גם היה מנופח בכלל, וגם אפשר להתחיל לשכוח את זה. מה שחשבתם שירדוף אתכם בסיוטים לתמיד, הוא אד. מתנדף. תעתוע. רואים את השמחה? רואים את ההוד הכהה והמרגש הזה שניגר כאן בחום דבשי מכל עבר ? התמזגו נא לתוכו, הניחו לעצמכם להירגע. היה כלא היה. הכל בסדר.