באופן טבעי

המשך בדף חוכמות של ילדים


~ראו גם:
ארכיון חוכמות של ילדים משנת 2001 ועד סוף שנת 2006
חוכמות של ילדים 2007
ארכיון חוכמות של ילדים 2008
חוכמות של ילדים 2010

בושות של ילדים
מילים שילדים ממציאים~

האשלישית - 3.11 (וגם הראשן כשהיה בן 2.11) בדבקות רבה ועם קצת רעידות של היד- וזיופים של הקול - אך בקול גדול: "ברוך הבא ה' "...
ובזאת נסיים.
תם
ץ

בוקר, אנחנו מתעוררות.
הבת (5) אומרת לי בהתלהבות : "את הכרית החמה והנעימה שלי, אני יכולה לתת לכרית נשיקה, והכרית יכולה לתת לי חיבוק,"
"ואת הכרית הזאת לא צריך לשים בכביסה....." (היא חושבת לרגע - אני קוראת את המחשבות שלה: כי את אמא לא מכבסים ולא צריך לחכות הרבה זמן את שתתייבש).
"...זאת כרית מיוחדת שמים במקלחת" (בכל זאת עדיף שאמא תהיה נקייה).

אבא קורא לפיצית (2.5)ספר עם חיות.
מגיעים לתרנגול.(אבא דובר אנגלית,אז אנחנו נוהגים להשתעשע עם האנגלית מדי פעם)
אבא:"איך אומרים תרנגול באנגלית?"
פיצית:"caw"
מגיעים לברווז.
אבא:"ואיך אומרים ברווז?"
פיצית:caw!
אבא:"ואיך אומרים סוס?"
פיצית:caw!
מגיעים לפרה-
אבא:"ואיך אומרים פרה?"
פיצית:אמממ...אמממ...אני לא יודעת.

_אז הבן מתערב: "נו, היא מתכוונת לאקדח, הנדס אפ זה אקדח".
עד כאן לניסיון לדבר באנגלית מעל לראש שלו..._

הבעיה כשאתה מתרגל לעבור לאנגלית כדי להסתיר מהילדים זה שכמעטיוצא לי לעשות את זה מול מבוגרים.
תדמיינו "The food is awful" בארוחת ערב...

אוי בועז... מעולה! אני תמיד כמעט ואומרת דברים על חמותי באנגלית לידה! אני ממש צריכה לשים לב ולהשתדל. אכן הרגל מגונה.

אמא שלי לנכד בן 3- אתה מאוד חמוד ופיקח

• מה זה פיקח?
• פיקח זה מישהו עם הרבה שכל
• אה כמו תומר (שזה אני)?

בהחלט המחמאה הכי יפה וכנה שקיבלתי בחיים שלי, אף אחד לא אמר לו את זה. ממש האדמתי.

אה כמו תומר (שזה אני)?
ככה, בשיא התמימות! (-:

אה כמו תומר (שזה אני)?
מחמאות מילדים - תענוג גדול.

אני מבינה שלפי המסורת, מחר ממשיכים בדף חדש לכבוד השנה החדשה.
לא הבנתי נכון.
ממשיכים.

אולי כדאי להעביר לארכיון במקום לפתוח חדש. עד שנכניס למועדפים ונתרגל... : )

תות בת 2.5 משחקת בטלפון צעצוע.
הלו?
מי זה?
אף אחד??
זה משהו דחוף?
זה אף אחד?
....( השיחה נמשכת והטונים עולים - מנתקת)

אמא, דיברתי עם איזה אף אחד.

ועוד:
אמא: את רוצה לעלות הביתה?
תות: לא מותק.

פנינה מהפעוטון: יותם רוצה את צרור המפתחות שאליה מצאה בתיבת כלי העבודה.
אני אומרת להם שהם צריכים למצוא דרך לשחק ביחד.
יותם: טוב, אז את אמא ואני אבא ולי יש אופנוע..

אני: איזה מסכנים בעזה.
ללי:למה הם לא עוברים דירה?

בת (5):

• משחק מילים: " קולב זה קול של מאוהב" (קול+LOVE).
• הבת צופה בתוכנית ילדים "פרנקלין" (דמות של צב).

האבא שואל: "לצב יש כבר בית על הגב, אז למה הוא צריך עוד בית?"
הבת: "כי בתוך השריון הוא לא יכול לשתות".

בת שנתיים וחצי בבוקר, עטתה תחתונים הפוכות לגופה, אני מסבה את תשומת ליבה ושואלת אם מפריע לה ואם רוצה להפוך, היא מבקשת שאעזור לה ותוך שנייה וחצי התחתונים עפות לעברי מן הקצה השני של החדר, אני שואלת: מדוע השלכת את התחתונים לעברי?
תשובה: כי רציתי להעביר לך מהר...

_אנחנו נוסעים באוטו ושומעים את השיר: לא יכול להוריד ממך...
אז הוא שר (רוסי, אז אין ה' הידיעה):
מגפיים...
לא הבנתי, אם המילה המקורית היא 'את העיניים' אז איך הוא הגיע ל'מגפיים' אפילו בלי ה' הידיעה?
מה פספסתי?_

הוא סתם מתבדח. זה התחביב שלנו, שומעים שירים באוטו וממציאים מילים חדשות.
אולי התרגלתי כל כך להומור שלו, עד כדי כך שהוא ממש מצחיק אותי.

היה עוד אחד:
דבש, הכל דבש, מתי אמא תכין לי כבר סנדויץ' חדש?

והיום הבן שלי (3) מרים את הטלפון ואומר:
קלינקי? רציתי להזמין ממתקים, פיצות, המבורגרים, קולות(!), מיץ תפוחים, גבינות ושוקולד. יש? יופי. ביי.

והבת שלי (6) אמרה משהו נוגע ללב. קשה לתרגם, אז קבלו את המקור:
i am trying not to get my hopes too high up, but they keep getting high
(לגבי משהו שהיא רצתה)

בת שבע וחצי רואה אותי יוצאת מהמקלחת עם התחלה של התלבשות לקראת ארוע חגיגי:
דוקא המכנסיים האלה?
אבל לא עם החולצה הזאת, נכון?

ילדה (בת 7) נכנסת למיטה של ההורים עם עוגיה.
אמא: בבקשה לא לאכול כאן את העוגיה, זה עושה פירורים, אני לא רוצה לישון עם פירורים במיטה.
ילדה(בזלזול מוחלט): מקסימום תשני עם טעם טוב!

אני מטלפנת ומדברת עם בת התשע.
הילדה לא ממש איתי בטלפון,
אמא: ילדה, זה קול אמך המדבר אלייך (בקול נוהם משהו)
ילדה: טוב שזו לא אמי המנוחה, כי אז זה הייתי יודעת שרוחות רפאים קיימות!

אבא יושב בשירותים עם דלת סגורה
בת שלוש פותחת לו את הדלת: אבא אתה בסדר שם? אל תסיים! תעשה הרבה קקי!
אמא שוכבת על הרצפה עם דמעות מרוב צחוק.....

אם הכרובית: כרובית, את רוצה מיץ גזר?
הכרובית (בת שנתיים וארבעה חודשים): לא. אמא, אני לא ארנב!

מעתיקה לכאן ענייני בוץ:

השבוע שוכבת עם בוציק במיטה, מניקה. (יונק בתור שעשוע. קצת פה, קצת שם, קצת פה, שם ,פה, שם, פה שם, מדגדג, מסתכל מקרוב קרוב, בוחן היטב. בודק עם אצבע, עם האף, העין. מניח ראש.)
מצביע על הסוודר שלו, אומר- "כחול!". "תכלת"- אני מתקנת- "דומה לכחול". "תכיית!" .-"נכון חמוד."
מצביע על הכרית - כחול! (האמת- יותר ירוק, אבל היה חשוך. הוא באמת יודע היטב). "סגול!"- על נקודה בסדין. "אדום!" על המכונית הקטנה שלו. לבסוף מצביע על ציצי הימני - "לבן!"
(ואני שנים טוענת שהצבעים על פיהם "מוגדרים הגזעים" הם לחלוטין שגויים. אין אנשים לבנים כפי שאין אנשים שחורים. יותר בכיוון של ורדרד צהבהב לעומת חום כהה, חום בהיר, כהה עד מאד- כמעט חצילי. והנה, הוא בלי להניד עפעף סותר ומפריך לי את התאוריה כולה ברגע אחד של התבוננות.)

יומיים מאוחר יותר, שוב בוחן את ציציי בדוק ושוב. מקרב מבט, מרחיק, ולפתע קורא:"עיגול!" ומצביע על הפיטמה.

עליכם להבין, הוא עיגולופיל מושבע מגיל מספר חודשים. תמיד נתפס לדברים עגולים קטנים ומחזיק אותם ביד במשך שעות: גלגל של אוטו צעצוע, קרטון עגול, טיקט של חולצה חדשה, מכסים עגולים. עוגיות. עוד עוגיות. עוד ועוד עוגיות.
עיגול היתה אחת ממילותיו הראשונות.
במקום "צייר לי כבשה" הוא מבקש כי יציירו לו עיגול מכל מען דבעי.

לאחרונה החל לבקש (ולאחר מכן לדרוש) שאכין לו עיגולי פימו קטנים בצבעים. הוא מאבדם (או מי מאיתנו מאבדם) אחת ליום יומיים, כך שעלי לעמוד בקצב הייצור (ורכישת הפימו...).
בעקבות קביעת ה"עיגול" שלו על פטמתי, התחלתי לקשר משועשעת - האם מקור חדוות העיגולים שלו מסתמנת כ תסביך ציץ ?...

בביקור אצל סבי היקר, אני מנפחת לבוציק מספר בלונים. משתולל איתם, מעיף לכל עבר, שמח וצוהל.
לפתע אחד מתפוצץ.
אוי, בוץ, מה קרה לבלון? (מקווה שלא נבהל מדי, רק בן שנה ותשעה חודשים)
לוקחות כמה שניות עד שהוא מתעשת, ואז התגובה שלו מגיעה:
"שיט!"....
"שיט!"...
מניף ידים כלפי מעלה, ומורידן שנית לקריאת "שיט" נוספת...
אין לתאר את ההלם שלי ושל אחותי...

לעומתנו סבי היקר בן התשעים , מעודד אותו וקורא אחריו: "שיט!" , "נכון, אתה צודק, שיט!"

קצת יותר מאוחר אני אומרת לו, "חמוד אנחנו צריכים ללכת, בוא ננעל נעליים".

הקביעה שלו מגיעה- "מאוחר" (מסביר לאחותי.)

העבר | מחק | קישור

בוץ נוסף בהמשך לתסביך ציץ?:
יונק, מביט על פטמתי (ואני תוהה אילו פנינים יצאו מפיו לאחר ה"לבן", "עיגול" מהשבוע שעבר).
מחייך, וקובע : "יפה!"

איזה בוציק זה...

ושוב פניני בוציץ (בוץ +ציץ):

יונק, מביט בציץ: גדול!
מעביר מבטו לצד שני (או בפיו צ'ד שני): ענק!!!


היום פשוט אמר: "ציצי גדול" וחייך חיוך מלא אושר.

מוצקו: "התינוק נפל!"
אמא: ???
מוצקו: "נפלה עליו תרדמה עמוקה!"

"הידיים סלך מתוּפָּזוֹת" (אחרי אכילת טבורי לשובע)

מחייך, וקובע : "יפה!"
(-:

D-: מאוהבת בילדים החמודים והמתוקים - תודה לאמהות

הנה מתכון להתמוטטות עצבים או התקפת צחוק:
אורי בא אלי בספריה (אני ליד המחשב כי אין לנו אינטרנט בבית - שוב):
"אמא של הילד הזה הרשתה לו אז גם אני עשיתי"
אני (בחשש): "מה עשית?"
אורי: "מה שהוא עשה"
אני: "אבל מה הוא עשה?"
אורי: "מה שאני עשיתי!" (כאילו, דא?)
אני (מצאתי!): אז מה שניכם עשיתם???
אורי (כבר בקריזה): "אמא! עשינו את אותו הדבר!"

הצילוווווווו!!!!!

אני יכולה לשמוע אותו ממש! גדול האורי הזה!

אז אף פעם לא נדע מה הם עשו? :-s

D-: D-: תענוג גדול!

אחותו: זו האמא החדשה של במבי..
בן (3.5): היא רק עכשיו נולדה לו?

מתוּפָּזוֹת
שתדעי לך שזה כל הזמן מתנגן לי בראש, המתיקות כזאת, במיוחד עם התפוז כל בוקר (-:

_זו האמא החדשה של במבי..
בן (3.5): היא רק עכשיו נולדה לו?_

חוכמה לא במובן של דף זה, אלא באמת חוכמה והבנה של פעוט (שנה ו9). לא משעשע במיוחד, אבל יפה לראות את ההבנה:

בצהריים מביט בי בוציק ואומר: אמא - חום. (מניח את ידו על מצחו). - מפתיע לכשעצמו, היה חולה עד היום אולי 3-4 פעמים מאז שנולד, איך הוא זוכר מה זה?
מניחה את ידי על מצחו, לא חשה בחום גבוה מהרגיל.
שואלת: אתה מרגיש לא טוב?
"כן"
"מה יש לך?"
"חום..."
לא רואה התנהגות שונה מהרגיל, אז לא מתייחסת יותר מדי.

בערב הגיע ל39 מעלות ועוד היד נטויה.

שלו (6 ושליש):" אוף, מתי איה תחזור כבר לגן"
אמא:" מה, היא חולה?"
ש:כן
א: ואתה מתגעגע אליה?
ש (בהבעת מיאוס): לא! אבל אני רוצה שהיא כבר תחזור....

כשגפן היה תינוק ובכה לו להנאתו,
כרמל אמרה לי בהשתאות (היא היתה בת 2 ו9 בערך):
"אמא! הוא אמר כרמל באנגלית!"

אלומה:(בת 2.5)אמא,איך עושה נמר?
אני:וואה!!!
אלומה:לא,לא,אריה עושה ככה.איך עושה נמר?
אני:גם אריה,וגם נמר עושים וואה.
אלומה:לא,לא!איך עושה נמר?
אני:אני לא יודעת.
אלומה: לא!!!איך עושה נמר?!!!
אני מתייאשת והולכת לחדר.
פתאום התינוקת(5 חד') משמיעה גירגור קולני:ווראאההווממ
אלומה:נכון! ככה עושה נמר!

אלומה:נכון! ככה עושה נמר!

מצוין...

היום ילדי בני ה - 6, 3 ציירו בצבעי גואש והתלכלכו מאוד. כמה שהשתדלתי לא לכעוס, ולא לדכא את היצירתיות שלהם, זה לא כל כך הצליח לי. אחרי שהם צבעו במשך 10 דקות ואני ניקיתי את התוצאות במשך 30 דקות, בן ה - 3 ביקש לקרוא סיפור. הסברתי לו שכבר אין לי זמן, כי לקח לי כל כך הרבה זמן לנקות, ועכשיו כבר מאוחר מדי. אז הוא אמר לי:

כשתצטערי על זה שכעסת עלינו, תקראי לנו את הסיפור, בסדר?

כשתצטערי על זה שכעסת עלינו, תקראי לנו את הסיפור, בסדר?
מוכר ונהדר.

חוכמה מאת החכמולוגית בת השלוש וחצי:
אבא שלה לא שומע באוזן אחת ולפעמים מבקש, בעיקר כשיש רעש מסביב, שנפנה ונעמוד ליד האוזן השומעת כדי שישמע אותנו טוב יותר.
אני מבקשת מהקטנה משהו שתעשה (לא מסוג הדברים כי כייפיים בעולם אבל מאלו שמאמא רוצה שהילדה שלה תעשה בעצמה) והיא כתגובה: "מצטערת אמא, דיברת לאוזן הלא נכונה!" מלכת החכמולוגיות זאת.

כשתצטערי על זה שכעסת עלינו, תקראי לנו את הסיפור, בסדר?
מדהים !

זה גם היה נחמד לי, שהוא מרגיש בטוח בכך שאני עוד מעט אצטער על זה שכעסתי עליהם.

היום הם שוב ביקשו לצבוע בצבעי גואש, אז כנראה שהטראומה לא היתה גדולה מדי ולא דיכאתי את כל היצירתיות שלהם...

נזכרתי,כמעט טרי מלפני כמה חודשים
נויה (4) מאוד עסוקה בלארגן לסבתא (ולה כמובן) סבא חדש במקום סבא דוד שנפטר.
פתאום היא נזכרה שסבא וסבתא נסעו לפני שנה לרומניה לטיול שורשים, לבית בו נולד.
"סבתא, את צריכה לנסוע לרומניה למצוא סבא דוד חדש. הרי סבא היה מרומניה אז שם תמצאי סבא חדש!"

הבנות משחקות, מחלקות בובות ותפקידים -
הבת (5): "שלי לא בגן ולא בחובה".
<בנות חינוך ביתי>

איזה דף מקסים...! אני קוראת אותו וחושבת שצריך ממש להדפיס את זה ולחלק בבתי חולים או משהו, זה פשוט מעלה חיוך וגורם להרגשה טובה.

שלו (6+):"אני הולך לישון"
אמא:"צחצחת שיניים?"
שלו:"לא, אבל שיחקתי טאקי!"
?:-O

משחק מחשב נמחק לאחר התיקון של המחשב.
הבן: "אני לא מאמין שאני צריך להתחיל מהתחלה".
הבת (5): "אז אולי כן תאמין".

איזה דף מקסים...!
מומלץ גם ארכיון חוכמות של ילדים.

איתמר (2.5) נסע איתי ברכבת, הלך לבד לאורך כל הרציף, עלה במדרגות הנעות...
יוצא גאה מהתחנה וכשהשומר מחייך אליו, איתמר ניגש אליו ומספר לו:
"עליתי במדרגות, והן נפלו"
ומוסיף:" יש לך מעיל ונעליים"
השומר לא התאושש איזה 5 דקות...

בת השנתיים וארבעה - מקלפת בננה - מגישה לי אותה -(עם הקצה והנקודה החומה שבו מכוונים כלפיי פי - שאוכל)כשהבעת מיאוס מכסה את פרצופה: "אני לא אוהבת את הטוסיק של הבננה"...
ץ

"עליתי במדרגות, והן נפלו"

מצוין. איזה כיף שהם כאלה תצפיתנים.

בן ה - 3 שלי מבקש ממני לקנות לו מיקרופון חשמלי:
נלך לחנות, ואם יש, אז תקני לי. ואם אין, אז (בפרצוף של אין-מה-לעשות) איך תוכלי לקנות לי?

המרכזי (5וחצי) :
"אני כבר יצאתי מסודוקו ונכנסתי לסבתא סורגת!
ראית איך החיים שלי עוברים במשחקים?"

נוסעים בשביל צר והדרך חסומה ע"י ג'יפ. בזמן שאני נוסעת ברוורס את כל הדרך,
הפיה בת 4 וחצי אומרת: " מי חסם את הדרך - אוטו ג'יפס?"

הפיה משחקת עם האבא המתוק שלה בפוידס ונותנת לו אחד ואומרת: "הנה אבא - פויקה אחד לך ופויקה אחד לי".

"אני לא אוהבת את הטוסיק של הבננה"...
אחד הגדולים! (-:

השם ברק אובמה הוזכר בארוחת ערב. הנסיך בן השלוש העיר: "ברק או - במיה...", אנחנו התפוצצנו מצחוק והוא מצידו מודיע: "אני מתנה".

בכורתנו, בת רבע לשלוש, התעוררה הבוקר מעוכה ובוכיה, שאלתי אותה להרגשתה והיא ענתה שמרגישה לא טוב ושיש לה "שמש במצח".

"אני מתנה".

מעולה! טוב שהוא יודע.
נשמע כמו ילד שני... (בכל אופן לא ראשון)...

מוצקו: תכניסי את היד למערה
אני : אני פוחדת אולי יש שם עכביש
מוצקו : אין שם כביש.

מוצקו: תכניסי את היד למערה

אבא לבן 7, אחרי שיחה על אחים- נכון שאמרת שאתה רוצה עוד אחים?
בן 7- נכון.
אבא- ומה עם אחיות?
בן 7 , חושב רגע- למה זה טוב?

<יש לו 3 אחיות קטנות (-: (-:>

אבא מתחיל לספר לילדים על גילוי אמריקה, ושבעצם הם רצו להגיע להודו.
אני בשאלה מנחה: אבל למה הם רצו להודו? מה הם חיפשו שם?
בת 7, בקוצר רוח : תרנגולים.

בת ארבע: אמא תראי, הנרות כבו! כנראה שלא שמנו מספיק אש!

הנרות כבו! כנראה שלא שמנו מספיק אש!

פיצית (2.5) הלכה לגן עם "הסרדין" שלה.
מדובר בתנין מעץ,על גלגלים.
כל הדרך היא מתעסקת איתו. "הסרדין שלי נפל","הסרדין שלי מתגלגל מהר","הסרדין שלי עושה ככה"...
הגענו לשביל עפר.
אני:תני לי את הסרדין שלך. הוא לא יכול לנסוע פה".
פיצית:"אמא,זה לא סרדין!זה תנין!"

בן ה - 3 ואני משחקים במשחק קופסא. הוא מזיז את השחקן שלו למשבצת הסופית, המנצחת, וממלמל (אני חושבת שהוא למד את זה מאבא שלי):
אין מה לעשות.

(יעני מנחם אותי)

כמעט לילה. בוציק נכנס למיטה ומתחיל לצעוק:
"גלידה! גלידה!"
אני מתנצלת, מסבירה שאין גלידה בבית (בדיוק בשל הנטיה המשפחתית לצרוך אותה יום וליל, חורף קיץ), ושלו היתה היינו אוכלים ממנה שנינו.
ממשיך לצעוק: "גלידה! גלידה!"
מסבירה לו בשנית, והוא בשלו: "גלידה!" (מפתיע, בדרך כלל הוא מבין עניין די מהר)
מנסה לשכך את תיסכולו, שרה לו כמה שירים- נכנע, מבקש "אווירון" (רד אלינו), "תישן חביבי".
בבוקר מתעורר ושר לי: "קוקו, אהה" "קוקו, אהה"
מסתבר שהוא מבין עניין יותר מהר ממני... הוא בסך הכל ביקש שאשיר לו את השיר "יש לי גלידה הכי טובה" ששמע ממני כמה ימים לפני.
אני זו שלא קולטת כשמדברים איתי...

והיום כבר שר: " גלידה הכי טובה, הכי טובה ומשוגע" (באמת שרק אלהים יודע היכן הוא קולט את המילים האלה)

גלידה הכי טובה, הכי טובה ומשוגע
חחחח... אצלנו זה קוקו אהה, גלידה גרועה!
(חרוז יותר מוצלח מאשר קוקו אהה, גלידה טובה... )

הבנות יודעות שאסור לתת לתינוקת לאכול עגבניה, "כי זה עושה לה אדום בטוסיק"
היום הגדולה שאלה אותי אם אפשר לתת לה תפוז, ואמרתי שלא, אז בת השנתיים וחצי אמרה "נכון! זה יכול לעשות לה צהוב בטוסיק"

חוכמה שרק ב,באופן" יבינו-
בביקור בגן החיות,באיזור הקופים,
בת 3 וחצי מצביעה על קופה שקופיפון על גבה-
"אמא,אין לה מנשא!"

כמה חוכמות:

בן 3.5
מנזקי המלחמה...
"בית חולים זה כמו בית כאב"...
"אבל אבא, מה הבעייה, פשוט תעלה על האופנוע שלך, ותגיע אלינו....." - בשיחה עם אבא שלו אחרי שבוע בצו 8..

אחרי שאבא חזר,
החזיק כוכביםמפלסטיק בגודל שלציפורן שאסף איפוא שהו, אמר,
"אני העלה על מטוס, אטוס עד לשמים אזרוק אותם שם, ואז אוכל לחזור ולראות אותם מכאן מנצנצים"....

ואחרון, שומע שיחה של אבא עם חבר בטלפון משהו על הודו ואומר: "אבא ,להודו אני בא איתך, אחרי שנעלמת לי במילואים."

אוי, מתוקים...
בת השנתיים ושלושה חודשים בודקת "מה כתוב כאן" על כל דבר, והפעם על החולצה של אבא...
אבא: "כאן כתוב דיאדורה"
קטנה בטון של ('ומה עם'):"ובוץ?"
(נו, טלויזיה....)
ץ

בוציק (שנה ו9) מספר לעצמו סיפור במהלך נסיעה:
"נסיך קיבל מכה כבדה"
ממה קיבל מכה, בוץ?
"מלך"

הילד מעולם לא ראה הרמת יד כלשהי....אבל חוטף על ימין ושמאל מהכיסא, הרצפה, השולחן, הכוס, וכנראה גם המלך.

בת חמש וחצי: אוף אמא! תמיד את קוראת באינטרנט! בשביל מה יש לך ספרים?
ובשביל מה יש לי חיים?

אני: קו-קו אה-הא
תלתן: גלידה טובה
אני: וואי, מאיפה את מכירה?
תלתן: אני לא מכירה בזאת! אני לאמכירה בזאת!

יונקים ומנסים להירדם.
בוציק:
"פרידידה! פרידידה!"
אני:
"מה?"
בוץ: "פרידידה!"
אני: "פירמידה???"
"כן!"
"איפה פירמידה?!"
מצביע על החלון- "בחוץ".
"אהההה?..." (בהשתאות כי רבה, הלפיתום היינו, לרעמסס דמינו?)

מסתבר שבפקולטה לחקלאות יש מודלים קטנים של פירמידות. בוציק מטייל שם עם אבא'לה.

בת שלוש וחצי: מה זה גריסים?
אמא: זה גרעינים של שעורה.

• מה זה שעורה?
• זה סוג של דגן.
• מה זה דגן?
• דגן זה סוג של צמח
• מה זה צמח?
• צמח זה מה שצומח מהאדמה
• מה זה צומח?
• די! נכנעתי!

בת חמש וחצי: אמא, מה זה להכנע?

אמא: "בוציק, איפה אנחנו גרים?"
בוציק (שנה ו9 עדיין): "רחובות"

• "וסבתא דנה?"
• "תל אביב"
• "וסבתא סמדר?"
• "ראשונה" ... (ראשון לציון. מכיוון שהיא אשה, היטה לראשונה...)

האוצר שלנו, בן השלוש, ביקש שנצייר את המושב בו גרים סבא וסבתא האהובים. ציירנו והגענו לשלב השלט בכניסה לחצר של סבא וסבתא. שאלתי מה לרשום? משפחת _ והוא מודיע בהמצאתיות שריגשה מאוד:
'משפחת כל הלב'... .
ממיס האוצר שלנו.

נסיכה לקחה לגן לחמניה מיוחדת, מתוקה.
בערב היא נזכרה לספר- אמא, בהתחלה בכלל לא הקשבתי לטעם, אבל פתאום היה שקט.. וזה היה כל כך טעים!
<איל שני, מאחוריך (-:>

אמא, בהתחלה בכלל לא הקשבתי לטעם, אבל פתאום היה שקט.. וזה היה כל כך טעים!
נפלא!
הלואי עלי. כל יום וכל ארוחה.

אמא, בהתחלה בכלל לא הקשבתי לטעם, אבל פתאום היה שקט.. וזה היה כל כך טעים! וואו.

<איל שני, מאחוריך > זה היה ממש כאילו השמש שרה שיר אהבה לאדמה שגידלה את החיטה שנתנה לנו את הלחמניה הזו...

שפן ואמא הולכים לקנות פרחים. שפן רצה נרקיסים, ולא היה. המוכר מציע נוריות.
אמא:"תראה, לפרח הזה קוראים נורית, כמו לחברה של סבתא" (שפן פגש את נורית, החברה הכי טובה של אמא שלי עוד מהיסודי, וחיבב אותה מאד)
שפן מתעניין "אין לכם פרח שקוראים לו סבתא?"
(לא היה. קנינו נוריות כתומות ורצנו הביתה להתקשר לסבתא לספר לה.)

תלתן (2.5) מסבירה איך משתמשים בטלפון

תספרי מה בא לך ותשמעי באוזן!

אני בצד מפשפשת את הקטן.
האמצעי (3): "איפה אמא?"
הגדולה (5.5): "אמא מנשנשת את פלג."
(פלג כמעט נפל לי מהידיים מרוב צחוק )

הגדול (כמעט 5) מסתרק ועושה שביל בצד.
האמצעי (2.5) מסרק את אבא ואומר לו: אני מסתרק אותך ועושה לך כביש ומדרכה

איזה דף מרנין שווה לבוא ולבקר בו שוב ושוב!

בן כמעט 5 בוחר משהו בצרכניה ואומר:
"אבל אני רוצה לתת את לו (למוכר בקופה) את זה, כי כשאני נותן לו אז אני מרגיש שאני חמוד בשבילו."

ועוד אחד דומה מלפני כמה שבועות -
פוגש חבר שלנו שהוא מכיר מינקות וקורא לקראתו - "אביב! אתה יודע שאתה נורא אוהב אותי?!"