חשיבה חיובית

אנונימי

_{אוחדו לכאן גם הדפים כוחה של חשיבה ו-מפחד לאהבה בזמן אמת}

_{ראו גם: לואיז היי / ה סוד / העבודה והסוד}

{מהדף כוחה של חשיבה:}

3 חודשים אחרי הלידה ואני רוצה לקיים הבטחה שהבטחתי לעצמי, אם הכול ייגמר בסדר, אני כותבת באתר הזה על כוחה של מחשבה. גם אני כמו רבות ורבים אחרים קוראת סמויה שמתביישת להשתתף בצורה פעילה. כבר יותר מחמש שנים אני עסוקה בלרפא את עצמי, בעזרת משפטים חיוביים ודמיון מודרך.
התחלתי בגלל כיבים בקיבה שסרבו לעזוב אותי, בגלל הכאבים והפחדים, ראיתי כי טוב והמשכתי לתחומים אחרים, כאלו שרציתי וכאלו שאני עדיין רוצה לשנות בחיים שלי.
אני כותבת עכשיו את המשפט הבנאלי "אנחנו יוצרים את המציאות שלנו בעזרת המחשבה" ואני רוצה לעמוד מאחוריו ולהגיד, ניסיתי זה עובד, אפשר לשנות המון המון דברים בחיים שלנו בעזרת התת מודע, אבל זה מצריך סבלנות משמעת והמון המון עבודה. לא מדובר כאן באקמול, השינויים הם קטנים, לא תמיד הם מורגשים, אבל הם קיימים. צריך פשוט למצוא את הדרך לדבר עם התת מודע, להבין את השפה שלו לאהוב אותו, כדי שהוא יעזור לנו ולא יפעל נגדינו.
משבוע 25 להריון סבלתי מצירים מוקדמים. ניסיתי טיפול המופאטי ללא הצלחה. בלית ברירה לקחתי תרופה לעצירת הצירים, אבל בהריון הנוכחי בניגוד להריון הראשון גם התרופות לא עזרו ולאורך כל התקופה סבלתי מצירים לא סדירים ומאוד כואבים. בתחילת שבוע 32 הגעתי לבית חולים עם צירים סדירים ופתיחה של 2 ס"מ. הייתי כבר בתהליך הלידה, כששוחחתי עם הרופאה היא אמרה לי שאם אני אלד עכשיו הבת שלי תהייה פג כי היא מאוד קטנה ולפני שבוע 35 הם מחשיבים כל לידה כפג. ברגע ששמעתי את הדברים האלה, אמרתי בקול רם, אני לא רוצה ללדת עכשיו, אני לא רוצה שהבת שלי תהייה בפגייה ופשוט עצרתי את הלידה. לא רציתי ללדת, זה היה מוקדם מידי בשבילה לכן התחלתי לשנן לעצמי שהגוף שלי חזק ושהתינוקת שלי יכולה להישאר עוד קצת בבטן כדי שתגדל וזה עבד, קבלתי אינפוזיה, אושפזתי לראות לאן יתגלגלו הדברים ולמחרת כשהמוניטור הראה שהצירים כבר לא סדירים שוחררתי הבייתה. הרופאים חשבו שעוד באותו לילה אני אחזור ללדת אבל אני בעזרת משפטים, נשימות, המון רסקיו וטכניקות הרגעה הצלחתי לסחוב עד שבוע 38. ללידה עצמה הגעתי עם פתיחה של 8 ס"מ והיא עברה בטבעיות ובקלות.
אני בריאה ושלמה ותודה לאל הבת שלי שוכבת בזרועותיי בזמן שאני כותבת.
חשוב לי לכתוב את הדברים האלו כדי להגיד שוב "אין דבר העומד בפניי הרצון" צריך רק לרצות, לדעת להתמקד, לעשות עבודה עם המחשבה ולהאמין.
צריכה לסיים, יש כאן מישהיא שרוצה לינוק.
חג חירות שמח לכולם.

מזל טוב וחג שמח

תודה לך

מרגש. תודה על השיתוף. כל הכבוד לך, את אמיצה וחזקה .
הלוואי ותמיד זה היה עובד.....

> רב הנסתר על הגלוי <

עירית_לוי

איזה יופי!
כמה עוצמה יש בזה

האם תוכלי להרחיב? האם השתמשת פשוט במשפטים שאת בחרת?, או שנעזרת בטכניקה כלשהיא (לואיז היי / פיזיקה משפחתית / דמיון מודרך)?

צריך רק לרצות, לדעת להתמקד, לעשות עבודה עם המחשבה ולהאמין.
(-:
חג שמח
@}

התחלתי במשפטים הרגילים כמו "בכול יום ומכול הבחינות אני הולכת ומשתפרת" אמרתי את המשפט 15 פעמים ביום בבוקר ו- 15 בערב, כמובן בקול רם כי זה חשוב מאוד. עברתי מהר מאוד למשפטים שיותר מתאימים לי. כששמתי לב שיש בי התנגדות למשפט מסויים שיניתי אותו. לדוגמא המילה "כסף" מעוררת בתוכי המון התנגדויות ולכן שיניתי אותה "לשפע"
משפט שמאוד עזר לי "אני אהובה ומבורכת" אחר כך הוספתי מנגינה למשפטים מדובר בד"כ בשתי שורות של משפטים כמו: "הגוף שלי בריא וחזק, אני אהובה ומבורכת" את המשפט הזה אני יכולה לשיר או אפילו לזמזם כדי להיזכר.
חשוב לדעת שלפעמים כשאנחנו על סף פריצת דרך יש בנו התנגדות ופתאום לא בא להגיד את המשפט, אם ההתנגדות היא בגלל פריצת הדרך חשוב להתעקש ולהמשיך, אם ההתנגדות היא למילה מסויימת אפשר לשנות אותה.
בלילה אני עושה הרפייה של כול הגוף איבר אחרי איבר, משתדלת להגיד בקול רם "כפות רגליי רפויות השוקיים שלי רפויות" וכך הלאה לגביי כל הגוף, אחר כך אני נושמת 5 נשימות עמוקות לתוך הבטן ואז אני עוברת לשלב הדמיון. אני יכולה לדמיין מצב שאני מאוד רוצה להיות בו לפרטי פרטים.
אני אוהבת לדמיין את עצמי הולכת ברגל, חם לי ואני מזיעה. אני מגיעה לאגם גדול שבתוכו מפל, אני מורידה את הבגדים ונכנסת למים, המים קרים אבל לא יותר מידי. אני ממש משתדלת להרגיש את המים, את הרוח הנעימה שנושבת, את השמש שכבר לא כל כך חמה, אני משתדלת לדמיין רעש של עלים וציוץ של ציפורים. אני נכנסת מתחת למפל ונותנת למים לשטוף את כל הצרות ממני וזה מרגיש נפלא.
דמיון מודרך מצריך תרגול עד שממש אפשר להרגיש את הדברים.
קראתי המון ספרים על חשיבה חיובית ודמיון מודרך, ניסיתי המון דברים עד שמצאתי את הנוסחה שמתאימה ועובדת בשבילי. כל אחד יכול למצוא את הדרך שלו בתחום הזה.

נשמע כמו יוגה שיבננדה...

יש לנו טרנד חדש במשפחה שנכנס חזק למודעות של כולנו בחודשים האחרונים:מה שאתה חושב-זה מה שנהיה.
למחשבות יש כח. מחשבות יוצרות מציאות.תחשוב טוב - יהיה טוב.ועוד כהנה וכהנה ססמאות שלאורם אנחנו חיים לנו, בטוב.
כשסבתא שואלת "מה שלומכם?" אנחנו תמיד עונים "הכל טוב" משהו נוסח ה"ברוך השם"של הדתיים.יענו,הכל בסדר...
ובאמת,באמת באמת,הכל בסדר
אז מה לא בסדר?
אולי הגישה שלנו דוחקת לפינה את כל הרגשות הקשים,את המטען השלילי שלפעמים מתחבא אי שם,עמוק בפנים,חושש לצאת,אפילו לא מעיז לצייץ, (כי אם אני אגיד שמשהו לא טוב,הוא באמת יהיה לא טוב...)
מה אם בחיים הטובים שלנו,שהם באמת באמת 10,אנחנו לא נותנים מספיק לגיטימציה גם לקושי?

לדעתי חשוב לתת לקושי לגיטימציה מתוך קבלה שלו כחלר מהחיים, אבל במסגרת חשיבה חיובית אפשר להתייחס אליו כמשני לעיקר - הטוב - ולא לתת לו משקל.

גם הקושי הוא חלק מהטוב, כי אחרת היה משמעמם. וכך אפשר גם להנות מהיום ולראות איך מחר יהיה אף יותר טוב, כשהקושי יעבור.

יקרו בחיים שלנו גם דברים לא טובים, אפילו מאד לא טובים.
וזה חלק מההתמודדויות שאנחנו עוברים בחיים שלנו.

כמו שאני רואה כל יום בדרך לגן את האב שמביא את התאומות לגן הילדים המיוחד הסמוך. ואני לא מרגישה רחמים עליו. מרגישה שזה חלק מההתמודדויות שיש לו בעולמו, ולי יש את ההתמודדויות שלי, וחלק מההתמודדויות יותר קשות, חלק קלות יותר, וזה מה שיש. אני רואה שזה משנה אותו כאדם, הופך אותו לרגיש יותר לסבל הזולת. רואה בלי להכיר.

ולדעתי, חשיבה חיובית אין פירושה שלא רואים את הדברים הרעים.

קשה להסביר. איזה שהיא קבלה של מה שיש. אולי בכיוון הזה.

<מנסה ליישם עם עליות וירידות, גדלה במהלך התהליך>

איך אפשר?
איך אפשר לעבור ממצב שבו אנו פוחדים למצב ששם יש שקט וחופש?
ממחשבות שמעסיקות ומעייפות למחשבות "חיוביות" ומבריאות?
מתדר של פחד וכאב לתדר של נשימה וריפוי?
ככה אפשר:
להיזכר שכל מה שקשור אלינו הוא שלם ומדוייק כולל מחשבות ורגשות.
לזהות את הפחד
להסכים שהפחד מבטא את הילד הפנימי שפוחד.
לתת "מקום" לילד הזה. באמצעות דו שיח פנימי והקשבה אליו.
נתינת מקום לילד הפנימי יוצרת התמרת תדרים. בשנייה שמתרחשת אליו הקשבה אנו כבר פועלים מתוך אהבה ולא מתוך פחד.
אהבה

אמן!

חני, תודה @} התגעגעתי למילים שלך.

לאהוב את כל מי שאנחנו שזה הילד שבנו והמקום הגבוה היודע שבנו ואת כל מי שביניהם.

תודה לקרוטונית

לפעמים אפשר לזהות את הפחד עוד לפני שיודעים שפוחדים.
הילד הפנימי מודיע על הפחד שלו באמצעות כאב או אי שקט בבטן.
מה עושים:
אפשרות א' מקוצרת: להניח יד מכילה על הבטן.
אפשרות ב' כשיש קצת יותר זמן: לשוחח עם הילד הפנימי ל"סכם" איתו שכאשר אתם שמים יד על הבן זה סימן שאתם מחבקים אותו והוא מוגן.

בעצם הנושא הוא יותר... משהו כמו... האם חשיבה חיובית פירושה הדחקה... לא?

כוונת הדף היתה לבחון את השאלה:
_האם לחשיבה חיובית יש גם השלכות שליליות(כמו אי מתן לגיטימציה לתחושות קשות)

תודה לקרוטונית
וגם ל אילת מ ול נועה בר

הדיון על הכלת מצוקה של בן זוג עבר ל התמרה בזוגיות

איך עוד ניתן להתמיר לתדר אהבה?
אפשר לדמיין שמגיע אלינו יצור "מעולם אחר". אולי פיה? אולי אנרגיה? מה שמתאים.
היצור הזה לא מבין שפה של עצב, או פחד או כאב כל מה שהוא מכיר זה את שפת האהבה.
הוא פועל לפי מה שמתאים לכל אחד: לפעמים רק מתבונן באהבה , לפעמים שולח אנרגיה מכילה , ולפעמים אפילו ניתן לחוש את האהבה שלו עוטפת ונעימה.

לומר: אני זוכר/אני זוכרת.
לעיתים במצב של פחד יש תחושה של קושי לנשום, או שהנשימות הן קצרות ושטחיות.
בעקבות המשפט אני זוכר/אני זוכרת מתאפשרת הנשימה הטובה. היא מגיעה כאילו מעצמה, בלי מאמץ.

באופן טבעי

באופן טבעי