טעויות נפוצות בעברית

אנונימי

ואם כבר יצאת מן הצללים, אני מנצלת את הבמה כדי לבכות על כתפך בגלל שיבוש שקשה לי איתו ("הזוגי שלי", זה ממש חטא כפול.) בגלל שאף אחד לא יודע שבכלל אמורים לומר "הילכך" ו"מיתוסף" (חולם בו') ובגלל שדומה שאיש לא משתמש יותר ב"להגות" העמוקה וב"ללהג" החביבה, שתיהן פינו את מקומן ל"להגג" העילגת.

אני מודה, שההתייחסות שלי לבעיות שהבאת שונה. נראה לי שצורות או ביטויים שאף אחד לא יודע שבכלל אמורים לומר אותם בצורה אחרת מהמקובלת - כבר אינני תופשת אותם כטעות. כלומר, השינוי כבר לגיטימי בעיני. אינני מדברת על החלטות של האקדמיה, אלא על תחושה אישית שלי. הבעייה, שתחושה אישית היא כשמה - אישית, ואת אולי מרגישה אחרת לגבי הלגיטימיות של הטעויות האלה. כללית, לא מעט מלים שאנחנו מכירים כיום מקורן בטעויות שהשתרשו בעבר, לפעמים בעבר הרחוק. שינויים מתרחשים כל הזמן, וחלקם באים מטעויות. טבען של טעויות כאלה שבתחילה הן מעבירו בנו צמרמורת, ועם הזמן אנחנו מתרגלים אליהן והן הופכות "נכונות". כאלו הן בעיני "אי לכך" במקום "הילכך" ו"מתווסף" במקום "מיתוֹסף". לביטוי הילכם או אי לכך ממילא אין משמעות בעברית. מתווסף ומיתוסף שתיהן לגיטימיות מבחינת צורות הבניינים בעברית.

יותר מפריע לי "הזוגי" שלי. לא רק כשהוא מופיע בכפילות, אלא גם בצורתו האפשרית - זוגי. אני כנראה שמרנית, ומתאימה לי יותר הצורה בן-זוגי או בת-זוגי.
יום אחד עלה בדעתי שאם אני מקבלת את "זוגתי" למה לא אקבל את "זוגי"? מה גם, שצורות הבנויות על סמיכות מבלבלות את הציבור. בין שאר האבדנים של השפה נעלם השימוש בסמיכות, ואם כבר משתמשים בו - טועים. את מכירה את הביטוי "בת זוגתו"?...

דומה שאיש לא משתמש יותר ב"להגות" העמוקה וב"ללהג" החביבה, שתיהן פינו את מקומן ל"להגג" העילגת.
וואלה. לא חשבתי על הקשר בין המלים האלה. אבל -
להגות וללהג נעלמות כמו המון מלים אחרות. חבל - אבל זו דרכה של שפה. זה לא מפריע לי ולא צריך להפריע לך להשתמש בהן (בחברה המתאימה, כמובן).
להגג היא מלה חדשה, ואינני רואה בה כל רע. משמעותה שונה משתי המלים האחרות. נדמה לי אפילו שהיא ממלאת חסר מסויים שהיה בשפה, מעין "חשיבה תוך כדי דיבור" (שדה בדיוק מה שאני עושה עכשו...). מלה שממלאת "מחסר לקסיקלי" (כך קוראים לזה) תמיד רצויה בעיני, גם אם נולדה "בחטא".

תודה שהעלית את השאלות. זה גרם לי לחשוב עליהן.

יום אחד עלה בדעתי שאם אני מקבלת את "זוגתי" למה לא אקבל את "זוגי"?
זו בדיוק הסיבה שאני בכל זאת משתמשת ב"זוגי" במובן הזוג-שלי. אבל הזוגי-שלי? ה-הזוג-שלי-שלי?

להגג היא מלה חדשה, ואינני רואה בה כל רע. משמעותה שונה משתי המלים האחרות. נדמה לי אפילו שהיא ממלאת חסר מסויים שהיה בשפה, מעין "חשיבה תוך כדי דיבור" (שדה בדיוק מה שאני עושה עכשו...). מלה שממלאת "מחסר לקסיקלי" (כך קוראים לזה) תמיד רצויה בעיני, גם אם נולדה "בחטא".
אני צריכה למצוא את הניתוח שכתבתי פה על השורשים ל.ה.ג וה.ג.ה (יש בכלל ה.ג.ג?) בעקרון, ללהג עונה על מה שתיארת. זה לא רק לשבת עם הקצ'קעס של השכונה ולדבר דברי להג...
להגג בא מן המילה "הגיג" או "הגג" כלומר מחשבה. כאשר מי שכותבת את זה מתכוונת לכך שהיא ישבה וחשבה ועכשיו היא מדברת על זה, הרי שהיא הגתה. ואם היא באה לפטפט על זה (תוך הגיגים, אין עם זה כל בעיה) הרי שהיא מלהגת. ללהג זה לא שלילי.
"ישבתי להגג ועכשיו באתי לכאן להגג." -> "ישבתי והגיתי ועכשיו אני מלהגת כאן."

<אגב, לא שאלות, כי אם בכי על כתפך.

>

ואת אולי מרגישה אחרת לגבי הלגיטימיות של הטעויות האלה. כללית, לא מעט מלים שאנחנו מכירים כיום מקורן בטעויות שהשתרשו בעבר, לפעמים בעבר הרחוק. שינויים מתרחשים כל הזמן, וחלקם באים מטעויות. טבען של טעויות כאלה שבתחילה הן מעבירו בנו צמרמורת, ועם הזמן אנחנו מתרגלים אליהן והן הופכות "נכונות". כאלו הן בעיני "אי לכך" במקום "הילכך" ו"מתווסף" במקום "מיתוֹסף". לביטוי הילכם או אי לכך ממילא אין משמעות בעברית. מתווסף ומיתוסף שתיהן לגיטימיות מבחינת צורות הבניינים בעברית.
או, אני מסכימה. אכן לי אישית זה מפריע, הילכך אינני מתביישת להשתמש בביטויים האלה כפי שאני מוצאת לנכון

ואם אנחנו כאן, ולרגל תחייתו של הדף, אני רואה שגם בארזים נפלה שלהבת, ואף הן כותבות "אי-ההבנה" ו"תת-העץ".
<ניצן מצטמררת. אבל ממשיכה בשלה.>

<אני כותבת "מרגיש לי" מדי פעם. אמנם כותבת תוך כדי wincing, אבל עדיין כותבת.>
<איך אומרים wincing בעברית?>

בעקרון, ללהג עונה על מה שתיארת.
אני מבינה את המלה הזאת אחרת. לקשקש, לדבר הרבה בלי תוכן.

<איך אומרים wincing בעברית?>
בבילון אומר: להירתע, להתכווץ.
זה מה שאת מרגישה?
אני לא משתמשת בביטוי הנורא הזה - מרגיש לי - אבל מודה שאין לו תחליף עברי סביר.

בהשפעת האנגלית - או יותר נכון, האמריקנית - צצות המון מפלצות לשוניות.
לפעמים אני מתפלאת על עצמי, מדוע זה כל כך מפריע לי. הרי בכל התקופות הושפעה העברית משפות אחרות, ועל אחת כמה וכמה כשהפכה לשפה חיה של יום יום.היא מלאה מלים זרות שהתעברתו והיום אפילו איננו מודעים לכך שאינן עבריות במקור. אז מה מפריע לי כל כך בהשפעה האמריקנית?
אולי הסיבה היא, שהאמריקניזציה חלה לא רק על השפה אלא על כל אורח החיים. אנשים קולטים בקלות ביטויים אמריקניים במלים עבריות, מפני שהעברית שלהם דלה ושטוחה. ולמה היא כזאת? כי באורח החיים הזה לא קוראים ספרים, לא משוחחים, לא מקשיבים, צופים בטלביזיה ומזפזפים. ורצים, רצים, רצים.

_בבילון אומר: להירתע, להתכווץ.
זה מה שאת מרגישה?_
בשבילי זה יותר כמו התגובה אחרי שתולשים שערה ממקום כואב, דומה להתכווצות ולהרתעות בו זמנית כשמדובר בתגובה רגשית, אבל החוצה זה יכול להיות גם רק טיק בעין. זה יכול להיות אאוץ' גדול, אבל יש בזה תמיד משהו קטן במופע החיצוני.
~(עכשיו בדקתי. האינטואיציה שלי בסדר

# the facial expression of sudden pain
# flinch: draw back, as with fear or pain; "she flinched when they showed the slaughtering of the calf"
# make a face indicating disgust or dislike; "She winced when she heard his pompous speech"
# a reflex response to sudden pain)~

הרי בכל התקופות הושפעה העברית משפות אחרות, ועל אחת כמה וכמה כשהפכה לשפה חיה של יום יום.היא מלאה מלים זרות שהתעברתו והיום אפילו איננו מודעים לכך שאינן עבריות במקור.
לא רק העברית, כמובן, כי אם כל שפה חיה. אומרים לי שברוסית כבר קשה למצוא מילים רוסיות אותנטיות. יש להם מילים מדהימות שעברו "רוסיפיקציה". "שישליק" למשל. סטייק (גם בעברית. אבל בעברית לפחות יש "אומצה" ברוסית הדוברים שפגשתי מכחישים את קיומה של מילה כזאת חוץ מ"מסה" שזה בעצם MEAT ולאו דווקא אומצה. (מקווה שאני לא עושה סלט, ושאת לא דוברת רוסית ושנתתי לך דוגמאות שטחיות לדברים שאת ממילא מכירה היטב

.)) בקיצור, רוסית היא בליל של המון מילים מהמון שפות, כולל אירופאיות ומזרח אסייתיות ומזרח תיכוניות. סלט שמח. אני דווקא חושבת שזה נחמד.

אני מתעבת אמריקנית, בעוד שהאנגלית הבריטית, על הסלנג ושפת הרחוב שלה פשוט קסומה ומקסימה בעיניי.
_{אנשים וspellers מתקנים לי את ה-authorised, ה-grey, ה-colour, וה-neighbour אבל שיקפצו לי. הם אלה שלא יודעים אנגלית אלא רק אמריקנית דלה, לא אני .}

במילים אחרות:
הסיבה היא, שהאמריקניזציה חלה לא רק על השפה אלא על כל אורח החיים. אנשים קולטים בקלות ביטויים אמריקניים במלים עבריות, מפני שהעברית שלהם דלה ושטוחה. ולמה היא כזאת? כי באורח החיים הזה לא קוראים ספרים, לא משוחחים, לא מקשיבים, צופים בטלביזיה ומזפזפים. ורצים, רצים, רצים.
מזדהה.

להגג היא מלה כשרה לגמרי, וכך היא נולדה:
מלשון הגות (שורש ה.ג.ה) נולדה המלה הגיגים, שמשמעותה הרהורים קלילים בסגנון כותבי הטורים בעיתונות.
מהגיגים נגזר השורש ה.ג.ג השניוני וממנו הפועל להגג.
זה בסדר. כמו שמחשוב גזור ממ.ח.ש.ב שהוא שורש שניוני לח.ש.ב
בעיניי היא חיננית!

ופיתרון עברי למהדרין ל-wincing: צורם לי. צרימה. מעניין שבאנגלית הדימוי הוא הבעתו של מישהו ששמע גיר חורק על לוח (דימוי חזותי, תגובה אנושית), בעוד שבעברית הדימוי הוא של הצליל של הגיר החורק על לוח (דימוי קוֹלי, הסיבה לתגובה האנושית)...

אולי יש לי רגישות אישית. כי כשכתבתי בעבודה בתנ"ך בסוף שנות השמונים "הגגתי הגיגים" והוספתי חיוך, כי ברור שאני מתלןצצת, מי בכלל אומר "הגגתי"? המורה תיקן לי ל"הגיתי". ונעלבתי שהוא חושב שאני חושבת שאומרים ככה ולא סתם מתלוצצת (כמו כאשר אני כותבת צומת לב, או לומבינה, או סופסוף, או מצברוח, או חוצמיזה.) ואז אני רואה שיש עילגוּת של ממש שנובעת מההתלוצצות הזאת, ושיש אנשים (פגשתי) שחושבים שמוצא-חן בנקבה זה "מוצחנת" <לא, צורם לי זה לא זה. מצטערת. זה WINCE, תגובה גופנית לגמרי. משהו אחר.>

בעיניי היא חיננית!
נו, ברור שזכותך, בעיניי לא.

ומה לעשות עם בן השלוש שמאז שיצא אל הגן הוא: "יושב בכיסא" "אוכל בשולחן" ולבסוף הוא "משחק ברצפה" וזה לא שיבוש שלו. אני מכירה את הגננת..

המלצתי פה בעבר, ואני ממליצה שוב, על הספר Item]גלגולי לשון Details[/po].aspx?Barcode=497-1103 של גיא דויטשר. הוא עזר לי מאד להבין שכל אחת מאיתנו winces משגיאה אחרת, ויתכן מאד - ואפילו סביר להניח - שדובר עברית מלפני חמישים שנה שיגיע לתקופתנו במכונת זמן, יזדעזע קשות מהידרדרות השפה. אמא של יונת מצטמררת מטעות אחת, ניצן אמ מאחרת ואני משלישית, כל אחת מאיתנו תמצא חן בשגיאה אחרת שהשתרשה.

בן זוגי (ריחמתי עלייך, ניצן

) ואני מצטמררים חדשות לבקרים מגסיסתה של האות ה'. אנו מתקשים במיוחד לשמוע את אמו של בן זוגי, מורה לשעבר שבקיאה ברזי השפה, מספרת לילדינו על פיראט שמצא זאב, ואומרת שהם ילדים מדאימים (לילדים שלי אין בכלל ה', בחיי! והם היו בבית עד ספטמבר האחרון, ובי נשבעתי שגם אביהם וגם אני משתמשים באות הזו).
בשלב כלשהו הבנתי, שהיה מי שהתייחס באותה הזוועה למותה של הע', שנשמעת היום בדיוק כמו א'. והנה הה' הולכת באותה הדרך.

לא אתפלא אם כשלילדיי יהיו ילדים, יהיה נכון לומר "אני יביא" ו"אני ילך". it makes me wince, בהחלט, אבל במקביל יש בי צד שמשלים עם זה, כתהליך טבעי ובריא שמתחולל בשפה.

אנו מתקשים במיוחד לשמוע את אמו של בן זוגי, מורה לשעבר שבקיאה ברזי השפה, מספרת לילדינו על פיראט שמצא זאב, ואומרת שהם ילדים מדאימים
מעניין. גם המורות ביסודי בזמני דיברו ככה, בלי ה"א..

_בעקרון, ללהג עונה על מה שתיארת.
אני מבינה את המלה הזאת אחרת. לקשקש, לדבר הרבה בלי תוכן._
כנ"ל.

ושיש אנשים (פגשתי) שחושבים שמוצא-חן בנקבה זה "מוצחנת
ואני פגשתי אותם לראשונה אחרי שהבן שלי, כתינוק, אמר "מוצחנת" וזה נשמע לי שיבוש חמוד. אחרי ששומעים תינוק, לשמוע אדם מבוגר שפשוט חושב שזו המלה! שלא לדבר על אנשים בוגרים שכותבים "צומת לב", כלומר ממש אנאלפביתים....

אני מתייסרת יסורים קשים על ביטולה של המילה לתת היום כבר מביאים הכל

אחרי ששומעים תינוק, לשמוע אדם מבוגר שפשוט חושב שזו המלה!
דווקא אצלינו במשפחה זה שיבוש של סבתא שלי. במקום ח' להגות ה' ובמבטא הונגרי. "זה לא מוצהנת לי!"

"צומת לב" לא נתקלתי בזה ככה. ב"צומי" כן. וגם אני משתמשת בה. בדיבור ובכתיבה.

לא אתפלא אם כשלילדיי יהיו ילדים, יהיה נכון לומר "אני יביא" ו"אני ילך". אני דווקא מאוד אתפלא. אני לא חושבת שאפשר יהיה להגדיר ערבוב שכזה כתקין ונכון.

אגב, האם אני היחידה שאומרת "מקנאת" ולא "מקנאה"? אני מודעת לעובדה ששתיהן נכונות, אבל לאחרונה נראה לי שהראשונה כבר יוצאת מכלל שימוש.

לא, גם אני. מאז שאני זוכרת את עצמי.

חורה לי כשמתקנים אותי, בחוסר ידיעה ש"מקנאת" היא תקנית לגמרי.
חורה לי גם שאותם אלה שמתקנים אותי ל"מקנאה" אומרים "מרפאת" ו"שונאת". אני אומרת, אם את אומרת "מקנאה" ועוד מתקנת אותי, מן הראוי יהיה שתאמרי "מרפאה" ו"שונאה" לפחות תשארי באותה התקופה...

שליחה על ידי ש* » 11 אוקטובר 2008, 14:12

ואין מילה אצלינו. אצלנו.
אצלינו

מעניין. גם המורות ביסודי בזמני דיברו ככה, בלי ה"א..

הכי גרועה היתה המורה לתנ"ך. ("ואלואֵיאֶם...")

"אי לכך" במקום "הילכך"

יש אֵי לְכָךְ ויש הִלְכָּךְ, ככל הידוע לי שני הביטויים קיימים ונכונים.

היום. היום שניהם נכונים.

(באמת שזה בסדר, לא מבינה איך הבנתם מדבריי שאני חושבת שזה לא בסדר, זה רק בעסה לי. לי.)

איך אֵי לְכָךְ יכול היה להיות לא נכון בזמן כלשהו?
אֵי לָזֹאת זה בסדר? מה ההבדל?

(אגב, אני מסכימה שהמשמעות לא זהה בין אי לכך / לזאת והלכך. פה הטעות. אבל לא חושבת שאי לכך נוצר כשיבוש להלכך. הוא היה תמיד)

אה. הבנתי אותך. אני דיברתי על "אִי לכך ובהתאם לזאת"

לגבי "הזוגי" אני תמיד תפסתי את זה כסלנג בהגייה מלעילית (לא משתמשת בו בעצמי, אבל כך קראתי את זה כל הזמן), כלומר, "הזוגי" כמו "הצ'ופצ'יק" או "חיתולי" ולכן התוספת "שלי" אף פעם לא נצרמה לי כשגיאה.

אני מנסה להתייחס לכל השינויים הללו כשינויים טבעיים שמתחוללים באופן בלתי נמנע בשפה, שהיא יצור חי ונושם - ובעל רצון משלו. ולפעמים הוא רוצה לדבר בעברית שהיא עכשיו לא תקנית

. פעם היא כנראה כן תהיה תקנית. שוו בנפשכן פגישה עם אדם שחי בתקופת התנ"ך (ממש לא משנה באיזו מהתקופות הרבות שמתוארות שם). הוא בטח הוגה אחרת לגמרי את כל האותיות.

אני חשה תחושת שחרור נעימה כשאני מצליחה לנקוט בגישה הזו.

נו, קשה לדעת איפה להתחיל.
רוצה לציין את אלה שממש ממש צורמות לי:
מכנס, תחתון, מגף ואפילו (!) משקף.
וזה הולך כל כך טוב עם מאמם. איזה מכנס מאמם.
ביום שהקטנה חזרה מהגן ואמרה שהיא מורידה את התחתון חשבתי שאני מתעלפת.
<תודה. מרגישה יותר טוב>

קריינות במשחק מחשב:
בִּחְרוּ במשבצת המתאימה וְלִחְצוּ עליה

אני מנסה להתייחס לכל השינויים הללו כשינויים טבעיים שמתחוללים באופן בלתי נמנע בשפה, שהיא יצור חי ונושם - ובעל רצון משלו. ולפעמים הוא רוצה לדבר בעברית שהיא עכשיו לא תקנית

אני די מחבבת עיוותים והטיות מוזרות בשפה.

ציודים המפורסם. שבימיי בצבא התנגדתי לו קשות. היום מחבבת לאללה. למרות שלא תקני בעליל.
יושנת הגם כן מפורסם. את זה ממש היה לי קשה לשמוע פעם. היום כבר לא. במיוחד לנוכח העובדה שהוא לא מאיים כלל על ה"ישנה" הנכון והיפה.

"אמא חד הורית"
או סתם "היא חד הורית"
קקקקחחחחחח

המורה תיקן לי ל"הגיתי". ונעלבתי שהוא חושב שאני חושבת שאומרים ככה
במשפחתי אנחנו לא רק אומרים אלא גם כותבים יומולדת. לא תאמיני כמה פעמים תיקנו לי.
בינתיים, בעקבות הנכד, עברתי ל"לוֹמוּאֶדֶת". את זה לא מתקנים לי...

ומה לעשות עם בן השלוש שמאז שיצא אל הגן הוא: "יושב בכיסא" "אוכל בשולחן" ולבסוף הוא "משחק ברצפה"
אל חשש. אם בבית את מדברת כמו שצריך ולא נגררת אחריו - הוא ילמד.

בִּחְרוּ במשבצת המתאימה וְלִחְצוּ עליה
יש הרבה שיבושים שלא מצמררים אותי, כי אני מבינה את ההגיון הלשוני או הפונטי שלהם.
אבל זו אחת הרעות החולות שעושות לי צמרמורת.

או סתם "היא חד הורית"
אני חושבת שהתייחסתי לזה באחד הדפים הקודמים. היא חד הורית? כלומר, יש לה רק הורה אחד?
הביטוי הנכון הוא "אם יחידה".

ציודים המפורסם.
ציודים, שמנים, נשקים, רכבים וכיו"ב שם עצם כללי (כך קוראים לזה?) שהתחילו להוסיף להם ריבוי. בהתחלה זה צרם גם לי, אבל בהמשך, כשבדקתי עם עצמי איך נכון לומר, ראיתי שהנכון הוא יותר ארוך ויותר מסורבל: כלי רכב, כלי נשק, סוגי שמן. יש הגיון מסויים לשיבוש הזה.
יש רק מלה אחת שבה זה ממש מפריע לי: בשרים. וזה מפני שלמלה הזאת יש (או יותר נכון, היתה) משמעות אחרת.
התרחש כאן תהליך של שינוי משמעות: "בשרים" הפכה למינֵי בשר, ומשמעותה הקודמת עברה ל"יחסי מין", או כפי שמקובל היום (ומרגיז) - סקס.

אני חשה תחושת שחרור נעימה כשאני מצליחה לנקוט בגישה הזו.
גם אני מרגיעה את עצמי בעזרת הגישה הזאת, אבל לרוב אני סובלת מפיצול אישיות בין הגישה הזאת, התצפיתית, המרוחקת, ובין הנטיה הטבעית שלי ל"נכון".

_בִּחְרוּ במשבצת המתאימה וְלִחְצוּ עליה
יש הרבה שיבושים שלא מצמררים אותי, כי אני מבינה את ההגיון הלשוני או הפונטי שלהם.
אבל זו אחת הרעות החולות שעושות לי צמרמורת._
אוקיי, אז מה עם "כנסו!" המזעזעת?!

אז מה עם "כנסו!" המזעזעת?! אוקיי, פה אני נאלצת להשיל מעליי את גלימת שוויון הנפש. שינויים טבעיים my buttocks, כשאני רואה את המילה כנסו, ובמיוחד כשאני רואה אותה במקומות שבהם ברור לי שמי שכתב אותה יודע שהיא טעות, אני אכן מצטמררת, מזדעזעת ועוד. צרימה ו - wincing הן מלים קטנות מכדי לתאר את מה שהמילה הזו עושה לי. כבר השלמתי עם אני ילך, עם חכי אני יביא לך עודף, משקף מהמם ומכנסיים מדליקות. בחיי, לא מדגדג לי. אבל אל תגעו לי בהיכנסו. ה כנסו הזה מעורר בי בחילה.

מיצי

אז זה שאני מתכווצת מ"גרב ארוכה" לא יקבל אצלך סימפטיה. פסדר...
במילים אחרות - כולנו מצטמררות ממה שמצמרר אותנו, וזה בסדר גמור! אין מידת-צמרמורת שאפשר להצמיד למילה ספציפית.

אש"י, יומולדת זה בנקבה או בזכר?

היי, גמני כותבת "יומולדת", זה שאני מתכווצת מדברים אחרים לא אומר שאני מסתובבת בשפתיים קפוצות ובשיער מגולגל כמו גולדה מצקצקת ביני ובין עצמי על ירידת הדורות. אני אוהבת את השפה העברית ונהנית להשתעשע בה. אבל כשאני מבינה שאחרים לא משתעשעים אלא מדברים ככה באמת, אז כן, אני קצת מצטמררת...
_{<אני כל כך אוהבת את הדפים האלה! >}

מצטערת, בנות.
"כנסו" פחות מציקה לי מ"בחרו", כי היא נכללת ב שיבושים שלא מצמררים אותי, כי אני מבינה את ההגיון הלשוני או הפונטי שלהם.
"היכנסו", כמו רוב הפעלים בציווי, וביחוד בבניינים הופעל והתפעל, היא מלה מסורבלת. יש גם אנשים רבים שכלל אינם מסוגלים לבטא ה"א. די טבעי שמשמיטים אותה בדיבור, הן בגלל הנטייה לקצר והן בגלל הקושי הפונטי.
אבל בִּחרו, בחיריק, זו כבר הצטעצעות, זו נראית לי שגיאה של מי שמתאמץ לדבר יפה ונכון, אבל בגלל בורות יוצא לו "יציר לשוני וולגרי" (הגששים, שם, שם).

שגיאה של מי שמתאמץ לדבר יפה ונכון, אבל בגלל בורות יוצא לו "יציר לשוני וולגרי"

בדיוק.
אלה השגיאות שמצמררות אותי הכי חזק (כמו גירים חורקים)

אוקיי, אז... יצירים לשוניים וולגריים הנובעים מהצטעצעות -
צהריים (קמץ-קמץ)

השימוש ב"כנסו!" הוא נורא בעיניי. מצטערת בחזרה. זה כמו להגיד "שמרו את עצמכם" במקום "השמרו לנפשותיכם" או "שימרו על עצמכם" או אפילו "תשמרו על עצמכם."
חוצמיזה (:-)) בד"כ פותרים את הבעיה בציווי (למורת רוחי, כן?) ע"י מעבר לצורת העתיד "תיכנסו". אז לדעתי השיבוש הזה כן נולד כנסיון פסאודו-אינטלקטואלי.
זו מילה אחרת! זה שאפשר להבין איך זה קרה לא אומר שזה בסדר לקחת לכל מיליוני רועי הכבשים את "כנסו!"

צהריים (קמץ-קמץ) בררררוווררררררררר!
אחד-שתיים-שלוש. אני יודעת שזה נורמטיבי, אבל אצלי זה עמוק בתחום הצמרמורת.
סיימתי ל-.

בנות בנות, לא לריב!
יש מספיק שגיאות מזעזעות לכולם!
כל אחד יכול להזדעזע עד מחרתיים (אולי בקמץ קמץ?)
מכמה טעויות שהוא רוצה, ועדיין יהיו מספיק לכולם.
אז כנסו כנסו בִחרו לכם תחתון מאמם ומכנסיים חדשות ואני יביא לכם עודף

דניאלה, הגזמת. זה נראָה _{(הנה עוד אחת)} לך כמו לריב?

אני עם חיוך מרוח על הפנים מתחילת הדף. התגובה של מיצי ממש הביאה אותי לצחוק בקול רם מרוב עונג

פשט דף תענוג (למקרה שלא ברור, הציטוט שם למעלה שאש"י מתייחסת אליו, נכתב על ידי בדף אחר)

אגב, וְמכנסיים חדשות או וּמכנסיים חדשות? (כי אני אומרת וּמכנסיים. עוד דינוזאור...)

מחרתיים (אולי בקמץ קמץ?) אוי, נכון!

זה נראָה גם! והזכרת לי גם: בַּפוֹעַל בפ"א רפה.

צהריים (קמץ-קמץ)
לא הבנתי.
כשלא מנקדים - צהריים זה בסדר.
כשמדברים - לא שומעים הבדל בין קמץ-קמץ לחולם-חולם לקמץ חטף קמץ.
כשמנקדים - אבל מי בכלל מנקד צהריים?
ואיך זה קשור להצטעצעות?

זה נראָה גם
בדיוק!
והיום שמעתי בטלביזיה נֶעֲשָׂה (NE'ESA). גם זה בא מגנדרנות מתובלת בבורות.

התגובה של מיצי ממש הביאה אותי לצחוק בקול רם מרוב עונג זה בכלל לא יפה מצידך שהעלית את ה כ'-word, זמן כה קצר אחרי שהתבשמתי מעצמי שהדברים האלה כבר לא מפריעים לי

.

למה צהריים ומחרתיים בקמצים נשמעים מצועצעים? זו טעות די נפוצה, לא? א

אגב, למען הסר ספק, אני רוצה שיהיה ברור, שאני בטוחה שאני-עצמי מדברת בשלל שגיאות שיגרמו לחלקכן צמרמורת, חלקן מתוך בורות, וחלקן מבחירה.

<מיצי הבחינה היום בזעזוע-מה, שגם היא לפעמים בוגדת בה"א עם אל"ף>

כשמדברים - לא שומעים הבדל בין קמץ-קמץ לחולם-חולם לקמץ חטף קמץ.
אני שומעת. (למעשה, רציתי לשאול: "את באמת לא שומעת הבדל?"

)
זה מזכיר לי שהדודה של אישי לא שומעת הבדל בין B ובין

. ממש לא שומעת. זה לקח לנו זמן להבין, והיה די מצחיק...
אני לא שומעת הבדל בין שני הLים ברוסית. (אבל אני שומעת כמעט כל דבר אחר בכל שפה כולל שפות מזרח אסיאתיות! ולפעמים לפעמים אני כן שומעת את ההבדל!

)
למי שקרא את "ערבים רוקדים", סייד קשוע מספר שם על איך היה לו קשה עם פ' ועם ב'. שהוא ממש לא שמע את ההבדל, והיה עובד עם היועצת על ההגייה ועל השמיעה.
זה משהו כזה? כלומר, שמיעה?
כי הבדל, יש.

אגב, למען הסר ספק, אני רוצה שיהיה ברור, שאני בטוחה שאני-עצמי מדברת בשלל שגיאות שיגרמו לחלקכן צמרמורת, חלקן מתוך בורות, וחלקן מבחירה.
גם אני, גם אני... למרות שאת החלק של הבורות אני משתדלת לצמצם. מאד מאד לצמצם.
<אני נשמעת כמו תסכית משנות הארבעים בחייך... אני חיה ביבשת אחרת, אז זה לא נשמע כזה מוזר, אבל נראה לי שבארץ רק שתיים שלוש נשים לא תצחקנה ממני. (תצחקנה. את רואה? אני בצרות!

)

בַּפוֹעַל בפ"א רפה

את מתכוונת, בפועל ב-ב' פתוחה... (הרי הנכון הוא בְּפועל, לא בַּפּועל)
גם אותי זה משגע.
(לפני כמה ימים דיברתי עם איזה טל (נו, זה מ{{}}דברים שלא היו מצחיקים והפכו לכן), הוא אמר בַּפועל, כשעניתי השתמשתי בצורה הנכונה - בְּפועל, והוא עוד תיקן אותי

)

אני שומעת. גם אני שומעת.

אני נשמעת כמו תסכית משנות הארבעים

. אין לי בעיה עם נשים שיצחקו בשיחה בעל-פה. בכתב קשה לי יותר. כל השגיאות נראות רע יותר בכתב.

אני שומעת. גם אני שומעת.
איך אתן יכולות לשמוע, כשאף אחד לא מבטא את ההבדל?!
להלכה יש בעברית 15 תנועות (כולל חצאי תנועות). למעשה קיימות בעברית הישראלית רק חמש תנועות: a.e.i.o.u.
אין הבדלי הגייה בין שווא נע לסגול לחטף סגול ולצירה;
אין הבדלי הגייה בין פתח לחטף-פתח ולקמץ;
אין הבדלי הגייה בין חולם חסר לחולם מלא לקמץ קטן ולחטף קמץ;
אין הבדל בהגייה בין חיריק מלא לחיריק חסר;
ואין הבדל בהגייה בין שורוק לקובוץ.

בילדותי גם אני שמעתי הבדלים. זה היה כשגדלתי בסביבה יקית, והייקים ביטאו את רוב ההבדלים האלה (בגירסה הגרמנית שלהם...).
היום אינני שומעת הבדלים. פשוט אין. (זה לא בגלל ירידה בשמיעה שלי...)

למה צהריים ומחרתיים בקמצים נשמעים מצועצעים? זו טעות די נפוצה, לא?
עדיין לא הבנתי. אתן מתכוונות ל-zaharayim במקום zohorayim? (נא לבטא את האות Z כמו בגרמנית ואיטלקית "צ" ולא כמו באנגלית.)

זה מזכיר לי שהדודה של אישי לא שומעת הבדל בין B ובין

.
סייד קשוע מספר שם על איך היה לו קשה עם פ' ועם ב'. שהוא ממש לא שמע את ההבדל,
זו לא בעייה של שמיעה. זו בעייה של תפיסה.
כשתינוק לומד את שפתו, הוא לומד לזהות את הפונמות הקיימות בה ולהתעלם מאלו שאינן קיימות בה.
כך למשל ישראלים רבים אינם שומעים את ההבדל בין bad ל-bed, בין bowl ל-ball, בין Sohn ל-Sonne (בגרמנית), בין ete ל-etait בצרפתית (חסרים לי סימני האקסן), וכן הלאה. ההבדלים האלה אינם קיימים בעברית, ולכן הם פשוט לא שומעים. ההתפתחות הלשונית שלהם הרגילה אותם לשמוע כל זוג תנועות כאלה כתנועה אחת, לכל היותר כווריאציה מבטאית על אותה תנועה.
הדודה היא בוודאי מארץ דוברת ספרדית. בספרדית עיצורים אלה קרובים יותר מאשר בעברית.
לי היה נסיון דומה עם חברה ארגנטינאית. דיברתי איתה על שלושת העיצורים הרכים שיש בספרדית, שהוגים אותם בנגיעה קלה מאוד - בּ' ג' ד', שבספרדית הם למעשה חוככים, בניגוד לקרוביהם העבריים הפוצצים. (כמובן שלא השתמשתי במונחים הבלשניים.)
הדגמתי לה במלה "גוּאַנַקוֹ". בארגנטינה מבטאים את האות ג' שבתחילתה כל כך רכה שכמעט אין שומעים אותה. היא לא הבינה על מה אני מדברת. היא לא שומעת את ההבדל. אבל היא כן מבטאת אותו.
בערבית אין פּ, ודוברי ערבית שומעים אותה כמו בּ. וגם מבטאים אותה כך. מבחינתם זו אותה פונמה.

בעברית אנחנו תופסים את כל הווריאציות על העיצור רי"ש כפונמה אחת. האם הקשבתן פעם וספרתן כמה הגיות שונות של עיצור זה אתן מכירות?
יש ריש צרפתית גרונית אחורית, ללא גרגור וכמעט לא קולית, שנשמעת כמעט כמו כ' רפה;
יש רי"ש גרונית מגורגרת של כמה ישראלים (עזריה אלון, למשל. אם תקשיבו לו בשבת בבוקר תוכלו לשמוע);
יש רי"ש גרונית סתמית של הגרמנית ושל רוב הישראלים,
יש רי"ש לשונית מגורגרת של הספרדית;
יש רי"ש מעוגלת של האנגלית, שאין בה שום גרגור והיא דומה ל-W -
העיצורים האלה שונים זה מזה, ונחתכים במקומות שונים במערכת ההגייה ובאופנים שונים. חלקם שונים זה מזה מבחינה פונטית יותר משהם שונים מעיצורים אחרים, אבל משום מה אנחנו תופסים את כל מגוון העיצורים הזה כפונמה אחת. זה לא עניין פונטי ולא עניין של שמיעה. זה עניין לשוני-תרבותי.
אז בערבית פ' ו-ב' (שאצלנו הן פונמות שונות) נתפסות כפונמה אחת. לעומת זאת יש בערבית שני עיצורי רי"ש - אחד לשוני ואחד גרוני, והם נתפסים כשתי פונמות.

הבהרת את האי הבנה.
כן, הכוונה היתה להבדל בין zaharayim במקום zohorayim אבל האין זה ההבדל בין חולם חולם ובין קמץ קמץ (גדולים)? לא יודעת איך אמור להשמע חטף-קמץ, אבל בטח קל להחשף לזה אם הולכים לבית כנסת מזרחי, לא?
אשר לשאר, נו אני מסכימה עם הכל. ברור... (בקשר לרישים - אך לפני כמה שבועות אני והדוד של אישי, פרופ' למוסיקה המתמחה במוסיקה יהודית ובחזנות, ערכנו דיון מהנה על הבדלי הגייה בישראלית של כל מיני עיצורים. היה מאד מעניין.

נראה לי שהיית גם נהנית וגם תורמת הרבה.)

בקשר לכל ההבדלים שתיארת בשפות האחרות, אני מכירה אותם ומבדילה ביניהם. עקב אכילס שלי היא הל' הרוסית הרכה. מעניין שהרבה דוברי רוסית משוכנעים שיש אותה בעברית וטוענים בתוקף שאנחנו אומרים "לא" עם הל' הרכה...

כך למשל ישראלים רבים אינם שומעים את ההבדל בין bad ל-bed, אני, למשל, לא שומעת את ההבדל בין men ל - man אצל אמריקאיים.

בקשר לכל ההבדלים שתיארת בשפות האחרות, אני מכירה אותם ומבדילה ביניהם. עקב אכילס שלי היא הל' הרוסית הרכה. מעניין שהרבה דוברי רוסית משוכנעים שיש אותה בעברית וטוענים בתוקף שאנחנו אומרים "לא" עם הל' הרכה...

הל' הרכה די דומה לל' ישראלית, אבל נהגית עם נגיעה מרוחה של אמצע הלשון בחיך (ולא רק הקצה של הלשון), כאילו אומרים לְיוֹ במקום לא. הל' הרוסית הקשה היא אותה ל' אופיינית, אופראית כמעט, שנהגית בקימור הלשון אחורה למרכז החיך, יותר עמוק מהל' הישראלית. זו בעצם הל' הרגילה ברוסית, והרכה מופיעה בסביבה של הצליל י', שכאילו מרכך אותה.
בכלל, הבדלים בשמיעה קל יותר להבין אם יודעים בדיוק איך הוגים את שני הצלילים שמשווים (אחד מוכר ואחר שנשמע לאוזניים לא מאומנות "אותו דבר").

ישראלים רבים גם לא שומעים את ההבדל בין שני סוגי י', מה שמוביל להגייה דומה במקרים מביכים כמו beach ו-sheet שאנחנו נוטים להגות קצר...

פלונילמומנית, תודה, אני יודעת את כל זה... לפעמים אני אפילו מצליחה באופן עקבי לעשות את זה למשך חמש דקות רצופות ואז זה נשמט ממני...

אלה לא שני סוגי י' אלה תנועות שונות לגמרי.
למעשה, יש באנגלית שתי תנועות אִי. שתיהן שונות מן האי העברית.
אחת קצרה יותר מהעברית (משהו באמצע בין אֶה ובין אִי העבריות (כמו ב BIN או ב BIT או ב SIN) ואחת ארוכה ועמוקה בהרבה מהעברית (כמו ב SHEET, או ב BEACH ועוד...)
למעשה נורא מצחיק אותי לשמוע ישראלים אומרים משהו כמו I have been in the bin and had beans" זה פשוט, מה שנקרא, unintelligible לדוברים.

אבל נהגית עם נגיעה מרוחה של אמצע הלשון בחיך (ולא רק הקצה של הלשון), כאילו אומרים לְיוֹ במקום לא
גם בקטלאנית יש ל' כזאת, שנכתבת LL ונהגית כמו שתיארת, וקצה הלשון נוגע בשיניים. הצליל הזכיר לי את הל' הפורטוגזית, וזו אכן מזכירה את הל' הרוסית.

ישראלים רבים גם לא שומעים את ההבדל בין שני סוגי י', מה שמוביל להגייה דומה במקרים מביכים כמו beach ו-sheet שאנחנו נוטים להגות קצר...
את מתכוונת שלא שומעים את ההבדל בין שתי תנועות "אִי", קצרה וארוכה.

את מתכוונת שלא שומעים את ההבדל בין שתי תנועות "אִי", קצרה וארוכה.
כן, התעצלתי לכתוב..

למעשה, יש באנגלית שתי תנועות אִי. שתיהן שונות מן האי העברית.
כן, התעצלתי לכתוב..

הארוכה היא בעצם דיפטונג, ולא סתם תנועה ארוכה. ז"א אִיְ, והקצרה היא אכן משהו באמצע בין אֶה ובין אִי העבריות

ואם כבר יורדים על המבטא של הישראלים, רובם גם לא מבדילים בין ההגיה השונה של הצלילים שבעברית היום הם כולם חולם (חסר או מלא)
יצא לי להתקל בדברים ממש צורמים כמו fatashap במקום photoshop וגם לכיוון ההפוך, מן הסתם.

למעשה נורא מצחיק אותי לשמוע אני יכולה לשמוע את ההבדל, אך ממש לא להגות אותו

.

יצא לי להתקל בדברים ממש צורמים כמו fatashap במקום photoshop אני חושבת שזה קורה, כי בהגיה האמריקאית במילים מסוימות, הצלילהזה באמת נשמע יותר כמו a מאשר כמו o.

באמריקאית מבטאים משהו כמו פואוטושאפ. (כלומר צליל שדומה מעט ל"אה" רק בSHOP ולא בPHOTO ממש לא בPHOTO)
ואם כבר יורדים וגו', יש נטייה להתחכמויות בשמות סטרטאפים, דוגמה אחת AppStream נסיון למשחק מילים על Up Stream אבל המשחק הזה עובד רק בעברית, המקומיים לא כל כך מבינים את הבדיחה וזה נראה להם כמו משהו עילג קלות או שפשוט בכלל לא רואים את הקשר למושא הלצון.

מזכיר לי שבאחד הפרומואים לעונה חדשה של "סיינפלד" הושמע השיר "Come On Eileen" והראו קטעים מהסדרה בהם מצולמת הדמות של Elaine. איילין - איליין.

מילים נוספות שישראלים לא שומעים כמו שצריך הן: law ו-low. שמעתי מפי רבים כי הם אוהבים את הסדרה "אל.איי low".

אחד הדברים שמטריפים אותי הוא כשאומרים "פסטיבל" עם פ' דגושה pestival.
הפנימו טוב את עניין הבגד-כפת בראש מילה

או בעצם הפנימו היטב? (בעצמי שוגה).

"פסטיבל" עם פ' דגושה pestival
וההפך כשאומרים סFטמבר וגם Fלסטר.

פּילוסופיה!

פיזיוטרFיה. אאוץ'.

באמת? מעולם לא נתקלתי בתופעות האלה. <צמרמורת... שהיא, דרך אגב, חלופה טובה לWINCE>
_{LA LAW ן NYPD ו LAW במבטאים בריטיים ואוסטרלי, אלה סיפורים שצריך לספר בקול רם, לא יעברו טוב בכתיבה עברית...}

והסיפור שלי (מקווה שאצליח להעביר אותו בכתב):
בחורה דרום-אפריקאית נישאה לאמריקאי ועברה לחיות בארצות הברית.
כעבור כמה שנים, בעת ביקור מולדת בדרום אפריקה, שאלו אותה איך היא מרגישה בארה"ב
והיא ענתה Half and half. ה"half" הראשונה נהגתה בתנועה שדומה לקמץ במבטא תימני או פרסי, והשניה - בתנועה שבין פַתַח לסֶגול.

פיזיוטרFיה. בזה גם אני טרם נתקלתי. בשאר כן, וזה אכן מצמרר אותי הרבה יותר מאשר שתי שקל ודומיו.

והנה עוד משהו שמצליח להוציא אותי משלוותי - פליז (הבד - fleece). צמרמורת...

והיא ענתה Half and half. ה"half" הראשונה נהגתה בתנועה שדומה לקמץ במבטא תימני או פרסי, והשניה - בתנועה שבין פַתַח לסֶגול.
כאילו חצי במבטא ד"א (התנועה הספציפית דומה לאיך שבריטים מבטאים, לא?) וחצי במבטא אמריקאי?

פליז? UGH

טוב, אני אנסה את כוחי.
הייתי בפיקניק משפחתי לפני כמעט 20 שנה, המשפחה של החברשלי דאז. הגיע בן דוד צעיר מאוסטרליה. לא הבנתי מה זו סדרת הTV שהוא אוהב "יום התשלום של ניו יורק" בסוף נפל לי האסימון.
אתגר יותר גדול הזדמן לי בדמות בת דוד בריטית שנשאלה מה היא לומדת וענתה
i study the lu-ah
הא? (זה נשמע קצת כמו "לוע" בעברית רק יורד נמוך יותר טיפה פחות גרוני ועם שורוק.)

יום התשלום של ניו יורק" D-:. אני מתה על מבטא אוסטרלי.

i study the lu-ah ואני משוגעת על מבטא בריטי.

יום התשלום של ניו יורק" . אני מתה על מבטא אוסטרלי.
יש גם את הבדיחה שז'ראר כתב בדף הבית שלי על האוסטרלים שהבריטים שאלו אותם במלחמת העולם השניה
did you come here to die?
אז האוסטרלים ענו
no, we came yesterday
(או שזה היה הפוך, אני כבר לא זוכרת)

i study the lu-ah ואני משוגעת על מבטא בריטי.
גם אני!

פליז (הבד - fleece). צמרמורת...
מה מצמרר אותך? העובדה שמבטאים את זה לא נכון, או שבעצם קוראים לבד הזה צמר....?

שמחליפים ס' בז' ללא שום סיבה (C לא נהגית כז' בשום מקרה) ושזה נראה כמו השם של הסגסוגת פליז.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%96

שבעצם קוראים לבד הזה צמר....?
מי קורא לזה צמר?
הכוונה היתה למה שסלעית אמרה. וזה מופיע בפרסומות כתובות ועל שלטים בחנויות. מזעזע.

פליס זה צמר כשהוא עוד על בעל החיים או מחובר לעור. אין בין זה ובין תוצר הנפט דבר. טוב, משניהם אפשר לייצר בגדים. זו לא סיבה מספיק טובה, לדעתי.

לא הבנתי מה זו סדרת הTV שהוא אוהב "יום התשלום של ניו יורק"
ואני עדיין לא מבינה. אפשר לקבל הסבר?

ניצן, צדקת לגבי המבטאים. רק שהדרום אפריקאים מבטאים את התנועה הזאת עוד יותר קרוב ל-אוֹ מאשר הבריטים.

כן כן. NYPD
באוסטראלית מדוברת מבוטא משהו כמו אִין וָוּאי פֶּיי דִיי (חיריק עמוק מאד)

אה...
תודה.

פליס זה צמר כשהוא עוד על בעל החיים או מחובר לעור
לזה התכוונתי, שהדביקו לבד הזה שם של משהו אחר שהקשר בינהם די רופף, ואח"כ גם מבטאים אותו לא נכון...

לא אתפלא אם כשלילדיי יהיו ילדים, יהיה נכון לומר "אני יביא" ו"אני ילך"
ושוב מתייחסת לעניין הזה, רק בגלל שהפה שלי עוד לא נסגר אחרי מה שראיתי היום.
היום שידרו בערוץ הישראלי (הדבר הזה שמחבר אותנו לחדשות של הארץ כמו באינפוזיה) איזו תכנית לילדים עם איתי שגב, שמקריא סיפור לילה טוב לאיזו בובה (נדמה לי שהיא היתה מכשפה קטנה וג'ינג'ית).
ובחצי אוזן אני פתאום שומעת אותו אומר "אבל בחיים אני לא יאכל עגבניה".
הא?
לא האמנתי למשמע אזני.
ואז ראיתי שהוא אוחז בידיו ספר על צ'רלי ולולה עם אותה כותרת.
זה Item]הספר Details[/po].aspx?Barcode=800-11536
מה אני יגיד.

בחיים אני לא יאכל עגבניה". זה תרגום לעברית של ספר ששמו I Will Not Ever Never Eat a Tomato. ככה מדברת ילדה קטנה באנגלית. וילד קטן, מה לעשות, יאמר "אני בחיים לא יאכל עגבניה", ולא משהו אחר. לפחות כך יאמרו שני ילדיי הפרטיים, שאמא שלהם בהחלט לא אומרת אני יאכל.

רגע רגע. יש I will not ever never ויש "יאכל". ילדה קטנה יכולה לומר בעברית "אני לעולם מעולם לא אוכל עגבניה!" או "אף פעם בחיים אני לא אוכל עגבניה!" או "אני בחיים לא אוכל עגבניה!" או שלל דברים אחרים חמודים וסלנגיים ותמימים ומתוקים. אבל קלוקלים זה משהו אחר. ההבדל טמון בעיניי בכך שאף אדם מבוגר לא יאמר I will not ever never אלא אם הוא מתיילד בכוונה ולא מתוך בורות. בעוד שכל שכבות הגיל והציבור אומרים "אני יאכל" מתוך בורות או חוסר תשומת לב. לא מתוך תמימות ילדותית.
בקיצור (ואני מקווה שהמתרגמ/ת לא קוראים פה

) לא תרגום מוצלח בעיניי. ולא תירוץ טוב לשימוש בעברית קלוקלת.

אגב, זה ממש לא שיבוש נפוץ. אבל ברור ממבט ראשון שהוא שיבוש ילדי. ולכן "ככה מדברת ילדה קטנה באנגלית" ? לא נכון בעיניי. איזו ילדה?

NYPD
זה כמובן שם הסדרה, וזה ראשי תיבות של New York Police Department = משטרת ניו יורק.

<לא יכולה להגיד Department בלי להיזכר בסדרה Here We Are. מן רפלקס כזה....>

did you come here to die?
אז האוסטרלים ענו
no, we came yesterday

גדול!

פליס זה צמר כשהוא עוד על בעל החיים או מחובר לעור. אין בין זה ובין תוצר הנפט דבר. טוב, משניהם אפשר לייצר בגדים
בעיני דווקא נחמד השימוש ב'פליז' לחומר הסינטטי, כדי להבדיל בינו לבין 'פליס' (גיזת צמר). אפילו חשבתי פעם שזה רשמי (עד שחיפשתי קצת ברשת..).
קצת כמו ה'חולדה עם כפנולים' שהופיעה פעם בחמישייה הקאמרית.

ואנקדוטה: בן זוגי ביקר פעם באנגליה בענייני עבודה. בערב הלך עם הקולגות למסעדה סינית, ושם שאל אותו המלצר - סיני בעל מבטא בריטי למהדרין - אם הוא רוצה לשתות צ'ייניז פִּי-אָה. הוא, שלא יגיד לא למשקה, אקזוטי ככל שיהיה, הזמין בשמחה. ומה קיבל? בירה. אבל סינית!

רק אותי הריונית מעצבן ?
מה רע בהרה?

את צודקת, זה באמת מעצבן. אבל מה אפשר לעשות? חוץ מלדבר ולכתוב כמו שאת חושבת לנכון...
ב"הרה" לא כל כך משתמשים, למען האמת. בד"כ תגידי "אני בהריון".

אבל אכתוב הרה

אם הכוונה למי שאומר/כותב הריונית ולא אישה הרה או בהריון - אני איתך. לא שמעתי שאומרים אשה הריונית נכון?
בכל אופן בשבילי זה נשמע תיוג ביתחולימי/מערכתי כזה (כמו"סקציות" לנשים אחרי ניתוח קיסרי P-: כמו "אפי" לילד אחרי התקף אפילפסיה)

אומרים אומרים וגם כותבים
אפילו בעיתון http://www.nrg.co.il/online/29/ART1/869 ... 0&tmp=2238

בייחוד שלקטנה שלי קוראים הָלל
הַלל, לא?

כתוב בכותרת "לאצנית ההריונית" אבל בשאר הכתבה לא. אז זה לא נחשב (-; ולא חינני

אלה השגיאות שמצמררות אותי הכי חזק (כמו גירים חורקים)

ישבתי וחשבתי מה לא נכון בגירים חורקים. גירים חורקים?... גיריות חורקות?

השעה... והיום גם ישנה קפיצה פיסיקלית של הזמן (שעה אחת קדימה). אולי מוטב כי אלכה לי אל המיטה ואישן. (או שמא יושנת עם עייפותי הנ"ל?)

אהה.
מלבד בעיות בהגיית הא המושרשת במחוזותינו, מסתבר כי לבטא מעט ע' הוא חטא בל יכופר.
נתבקשתי ע"י חבר טוב ששלח יצירות שלו למקהלה אל מקהלה בדנמרק להקליט את ההגיה של העברית כדוגמא עבור המנצחת.
התקשיתי לוותר לחלוטין על הגיית ע' (במילים כמו עיגול, עשר) - טדליק מגיעה מבית יקה/ ישראלי עם נגיעות רוסיות /אמריקאיות בעבר של 3-6 דורות, אך שעון לא יכול להיות שאון.
הוא בקשני להקליט מחדש בכל פעם שהיה ולו צל קטנטן של גרוניות באיגול, אשר, שמאתי, ידאתי.
נחנקתי, אך נאלצתי לבלוא את הצפרדא.