כישורים חברתיים יש מה ללמד

שליחה על ידי ללי* » 02 מרץ 2010, 23:12

היום הלכתי לבקר את ביתי בבית הספר בזמן ההפסקה. התפלאתי לראות כי היא איננה עם הבנות מהשכונה שלנו, ולא עם המורה התורנית שהיא די אוהבת. דאגתי. איפה היא עם מי היא. כשנכנסתי לבית הספר ראיתי אותה עומדת לבד, שעונה על הקיר כאילו מחכה למישהו, מול לוח המודעות קוראת את תוכנו - מה שהיא בעיקר עושה מאז למדה לקרוא. הרגשתי צביטה בבטן לנוכח עמידתה לבד, בזמן הפסקה כל כך רוגשת ורועשת. היא מיד שאלה למה באתי, שאלתי אותה אם היא לא רוצה לצאת החוצה, היא אמרה שלא, שהיא רוצה לשחק אבל אין לה חברים. הצעתי לה לשחק עם חברה שהיתה שם , היא לחשה לה בשקט - את רוצה? והילדה ענתה לי - אבל אני משחקת כבר.
חזרתי משם מלאה בדאגות - עם רצון עז פשוט לקחת אותה משם. אבל היא מאוד רוצה ללכת לבית הספר. לא מוכנה לשמוע משהו אחר.
אני תוהה ודואגת מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לה? מה לומר לה? איך לחזק אותה? אם בכלל. אולי להפסיק לדאוג.
ומה עושים עם הדודים הנודניקים ששואלים שוב ושוב - מי החברה הכי טובה שלך? ומי עוד?

שליחה על ידי ללי* » 02 מרץ 2010, 23:46

התכוונתי לשים סימן שאלה בכותרת.

התכוונתי לשים סימן שאלה בכותרת.

אין אפשרות בשם דף לשים סימן שאלה.
אז אולי כדאי לשנות את השם ל-כישורים חברתיים האם יש מה ללמד.

ללי יקרה,
גם לבן שלי יש קשיים חברתיים. פעמים רבות מרגיש שאין לו עם מי לשחק.
הרבה זמן לא הבנתי את זה.
היום אני מבינה שזה קשור לכך שהוא לא מספיק "ילד". עסוק יותר מידי בעניינים של מבוגרים. בעצם, בעניינים של ההורים שלו )-:
הדבר המרכזי שאני עושה על מנת לעזור לו זה לנסות להטות את הכף ובאופן אקטיבי לפנות לו זמן ומקום למפגש עם ילדים.
למשל, אני החלטתי על יום קבוע בשבוע שבו אני מזמינה אלינו חברים של הילדים.
גם אם הילדים שלי לא יוזמים את זה, אני כל יום שלישי בוחרת איתם את מי להזמין אלינו למחרת.
וזה עוזר: בסביבה המוגנת יותר של הבית, כשהם אחד על אחד (לפעמים אני מזמינה שני חברים ביחד), נוצרת אינטראקציה טובה שמחזקת את הבטחון העצמי של הילד ומאפשרת לו סביבה טבעית ל"אימון" על כישורים חברתיים.

שליחה על ידי ללי* » 03 מרץ 2010, 10:47

איך עורכים את הכותרת?

בעניינים של ההורים שלו. כלומר? האם היא מוטרדת בגלל שאנחנו רבים? לא פנויה?

יש קורס כישורים חברתיים, אני קיבלתי הפניה מעובדת סוציאלית. בררו

האם היא מוטרדת בגלל שאנחנו רבים? לא פנויה?
אני לא ידעתי שאתם רבים.
סיפרתי לך על מה שמטריד את הבן הפרטי שלי.
האם ייתכן שבתך לא פנויה, רגשית, לענייניה, להיות ילדה כמו כולם?

שליחה על ידי אני* » 03 מרץ 2010, 15:10

הבת שלי בת 6, וגם היא אומרת לפעמים שאין לה בכלל חברים, וגם היא לפעמים מסתכלת מרחוק בביה"ס על קבוצה של 4 בנות (חברותיה הטובות ביותר....) שמשחקות יחד, ולא מעזה להתקרב....

אבל בימים אחרים היא מוקפת חברים, שמחה, מפטפטת ואפילו מנהיגה.

למה אני מספרת לך את כל זה?

סיפרת על מקרה נקודתי בו היא הייתה לבד. אבל האם זה מצב קבוע? האם היא תמיד ככה?

נדמה לי שלילדים יש נטייה להכליל. סיטואציה שנכונה אולי לשעה הנוכחית, הם מתארים במין זמן הווה כוללני כזה, שנשמע כאילו הם מדברים על השנתיים האחרונות... נראה לי שהם פשוט שוכחים קצת איך היה אתמול או לפני שעה....

רלוונטי אליכם?

מציעה
האם אפשר ללמד כישורים חברתיים

היי ללי,

אני תוהה ודואגת מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לה? מה לומר לה? איך לחזק אותה? אם בכלל. אולי להפסיק לדאוג.

אני מבינה את דאגתך והבלבול שלך סביב נושא כה רגיש.
חשוב באמת לברר האם מדובר במשהו שחוזר על עצמו, מצב כרוני, או שזה נע ונד - שזה מצב טבעי מאד אצל ילדים.
צריך לזכור שהילדים שלנו נפרדים מאיתנו ושונים מאיתנו, הם אנשים אחרים. עם אופי שונה וצרכים אחרים. יכול להיות שמה שנחווה אצלך כמצב של מצוקה ממש, נחווה אצל בתך כמצב סביר ביותר.
הפרשנות השלילית שאנו שמים על סיטואציות כאלה (באופן טבעי) מלמדים את ילדינו שאולי יש כאן בעיה ואולי גם הם צריכים להתחיל לדאוג.
לכן הייתי נוהגת מאד בזהירות עם מה להגיד ואיזה מסר אני רוצה להעביר לה.
לפעמים כשאנו מגוננים על ילדינו, במקום לחזק אותם אנו מחלישים אותם כי המסר שמסתתר מעבר למילים הוא - "אתה לא יכול לבד, אתה צריך שמישהו ישמור עליך".
כשאת רוצה לחזק אותה, את צריכה ראשית כל להאמין בכל מאודך שהיא אכן חזקה ואיתנה ומסוגלת להתמודד עם קשיים כאלה (במידה ובעיניה מדובר בקשיים בכלל).
האמונה שלך תחלחל אליה בלי לתכנן יותר מדי.
שנית, הדוגמא שאת מהווה עבורה בכל תחומי החיים נכונה גם כאן - אם אתם אנשים חברותיים, שלא חוששים מאינטראקציות חברתיות, שנהנים להיות בחברה, שאוהבים אנשים ויודעים להתסדר איתם,
סביר להניח שהיא תלמד מכם את מה שהיא צריכה.
ובנוסף, גם אם את, למשל, חיה חברתית והיא לא, עדיין לא אומר בהכרח שהיא בודדה, או שרע לה.

אבל היא מאוד רוצה ללכת לבית הספר. לא מוכנה לשמוע משהו אחר.
אוקיי. זה יופי! כנראה שטוב לה שם. משהו שמתרחש שם משרת אותה. נותן לה משהו. היא מרוויחה שם משהו. לפחות כרגע.
אולי תנסי לברר דרך המורים שלה - איך הם רואים אותה מבחינה חברתית. כך תוכלי לקבל מושג מה מצבה מבלי לטעון את הסיטואציה במטענים מיותרים.

ומה עושים עם הדודים הנודניקים ששואלים שוב ושוב - מי החברה הכי טובה שלך? ומי עוד?
מתייחסים לזה כמו לכל הערה/שאלה/הבעת דעה של דודים נודניקים: בשיוויון נפש.
שישאלו. היא תענה מה שתענה. תסמכי עליה. תגבי אותה בחיוך שליו. זה הכל.

מה דעתך?

שליחה על ידי נועית* » 03 מרץ 2010, 21:07

הי ללי,
שואלת בעצמי את השאלה הזו שוב ושוב. מכירה היטב את הסיטואציה שתארת מהבן הפרטי שלי. נראה לי שאין תשובה טובה אחת. מצד אחד לכל ילד יש את המסלול האישי שלו, את קצב ההתפתחות ואת תחומי העניין שלו. לא תמיד זה דומה לאחים שלו או לנו או למה שאנחנו מצפים. ובהחלט לילדים יש נטייה להכליל. סיטואציה שנכונה אולי לשעה הנוכחית, הם מתארים במין זמן הווה כוללני כזה, שנשמע כאילו הם מדברים על השנתיים האחרונות...נראה לי שהם פשוט שוכחים קצת איך היה אתמול או לפני שעה.... ובגלל זה קצת קשה לפעמים להבין את המצב החברתי שלהם מתוך מה שהם מספרים.
יחד עם זאת אם יש לך תחושה שיש לה קושי, לא משהו שהתחיל עכשיו, אלא מתמשך עוד מהגן. אם את מרגישה שזה לא משתפר עם הזמן והגיל, כדאי לבדוק איך עוזרים לה. קודם כל לשאול את עצמך אם זו בעיה אמיתית או רק קושי שלך לראות אותה ואם אכן יש בעיה לבדוק מה תהייה העזרה הכי טובה ומתאימה לה.

אנחנו עקבנו אחרי הקשיים החברתיים עוד מגן חובה. אחרי שהוא עלה לא' ונתנו לו זמן התאקלמות, ראינו שהקשיים הולכים יחד איתו (לא משהו מאוד בולט, אבל בהחלט קיים). בעצה אחת עם המחנכת, החלטנו לצרף אותו לקבוצה של שיפור כישוריים חברתיים. זאת קבוצה קטנה (4-5) ילדים בקבוצה, שדרך משחקים כאלו ואחרים הם מתמודדים כל אחד עם הקשיים שלו, תוך תיווך של המנחה.
בינתיים יש שיפור, חלק מעצמו, חלק מהזמן והגדילה, אבל אין ספק שהקבוצה נותנת לו רוח גבית ותמיכה בתהליך.
אנחנו הלכנו לקבוצה כזאת באופן פרטי, אבל יכול להיות שאפשר גם דרך הקופה.

אני הייתי באותו מצב, הפתרון שלי היה "לקנות" לו חברים, ולא בכסף: אני מזמינה אלינו ילדים כל הזמן, מעודדת אותו להזמין וכשהם פה משקיעה בהם מלא יחס וארוחות מבושלות ויצירות ומשחקים וכיף...
הוא היה חדש בגן ועכשיו תוך חודש- חודשיים כבר יש לו חברים טובים ותמיד יש את מי להזמין (היום היו אצלנו שלושה ילדים מהגן, היה קשה אבל כיף!), וגם יותר כיף לו ללכת לגן.
את הגן הקודם עזבנו, אחרי תקופות שהוא סירב ללכת לגן, היה מספר שאין לו חברים, שאף אחד לא רוצה לשחק איתו... וליבי נחמץ. אז הוצאתי אותו, אחרי ניסיונות וסידורים למיניהם.
חשבתי שהפתרון הוא חנ"ב, אבל גם אז היה לי קשה להגיע למפגשים כי אני עובדת ובחלק מהזמן הם אצל מטפלת... תוך זמן קצר הוא הודיע שמשעמם לו, והוא רוצה גן.

הפעם הכנסתי אותו לגן אחר, פחות "נחשב" (אם כי עדיין נהדר)- אבל קרוב לבית, וככה נוח לי לקחת אותו לחברים ולהביא חברים אלינו מהגן. זה היה יותר מסובך בגן הקודם כי יש לי שלושה ילדים משלי ואז אין מקום באוטו להביא עוד חבר וההורים לא תמיד יכולים להביא ולהחזיר. עכשיו אני לוקחת אותם ברגל, ואני עובדת קשה מאוד בקטע הזה (אני עצלנית גדולה בכל מה שנוגע לסידורים של לקחת- להחזיר וכו')- ממש משתדלת לקחת לחברים ולהזמין אלינו, וזה עוזר לו גם בגן.

הבנתי שאין קיצורי דרך, ואני חייבת להשקיע בקטע הזה בשבילו, ולעשות את הצעד הראשון (היום הוא כבר מזמין וקובע מי יבוא אליו)- וגם להשקיע מאמץ כי היום למשל הייתי ממש גמורה, מכוסחת מעייפות ואז במקום השלושה שלי טיפלתי בששה ילדים, והכי קל בעולם היה לבטל את הכל ופשוט לנוח צהריים אבל לא וויתרתי לעצמי והיה שווה את זה! הילדים שיחקו כל כך יפה, נהנו, ההורים של הילדים גם נהנים וכבר מזמינים אותו אליהם (שזה גם נחמד כי זה ייתן לי זמן עם הקטנים יותר).
וגם, כשההורים באו לאסוף את הילדים, כל אחד בשעה אחרת, הכנתי להם קפה וישבנו לדבר והיה כיף להכיר אותם! עם אחד מהם ממש פיתחתי שיחה רצינית כשהילדים שיחקו מסביב, והיה כיף לכולם.
בקיצור- מומלץ מאוד לעזור לילדים בצעדים הראשונים וליזום ולהזמין, אחר כך זה כבר יבוא מהם.

שליחה על ידי ללי* » 03 מרץ 2010, 22:47

תודה לכן. הדברים מרגיעים וגם מעוררים לפעולה.

רלוונטי אליכם?
יש לה כישורים טובים מאוד להסתדר עם אחרים - בבית הספר או בקבוצה גדולה אין לזה כל ביטוי.
אני מבינה את הקושי שלה להתערות בתוך המולה של הפסקת בית הספר, כשהיא לא מוזמנת בפשטות כי יש חברות שרוצות לשחק יחד.

יכול להיות שמה שנחווה אצלך כמצב של מצוקה ממש, נחווה אצל בתך כמצב סביר ביותר.
אני לחלוטין מבינה את זה אבל לא מצליחה להפסיק לדאוג בעניין.
למשל, היא סיפרה לי שהיה שוק פורים וכולם הסתובבו בין כיתות ודוכנים - ממש דאגתי מה עבר עליה, איך היא הסתובבה שם לבד.
שאלתי אותה עם מי היא היתה והיא ענתה בפשטות - לבד, לא צריך להיות עם מישהו.
קשה לי כי אני יודעת שהיא רואה חברות שהולכות יחד, או אחים שהולכים יחד. והיא לבד.
המורה אומרת שהיא לא מעורה חברתית. שיש כוחניות בכיתה מצד ילדים שלא משתפים וממש דוחים את מי שלא מתאים להם.

בעלי טוען שזה לא בהכרח מצב רע - היא מתמודדת כך עם הכוחניות סביבה - אם המחיר גבוה כל כך, אני לא חלק מזה.
גישה כזו משמחת אותי באופן יחסי כי אני מכירה ילדים שנכנסים למצוקה גדולה מאוד בגלל תחרותיות ודחייה.

אנחנו הלכנו לקבוצה כזאת באופן פרטי
איך מגיעים לזה - מי מנחה קבוצה כזו? פסיכולוגית?

יש לה כישורים טובים מאוד להסתדר עם אחרים - בבית הספר או בקבוצה גדולה אין לזה כל ביטוי.
אלו שני דברים שונים. אפשר להסתדר מצוין אחד על אחד אבל עם שני חברים או יותר כבר יש משהו מאיים יותר בסיטואציה.

שאלתי אותה עם מי היא היתה והיא ענתה בפשטות - לבד, לא צריך להיות עם מישהו.
יש אנשים כאלו. זו בעיה רק אם היא חושבת שזו בעיה.
היא ולא את. למרות שבד"כ מהדהד בלחץ הזה משהו מהילדות הלא-ממש-חברותית שהיתה לנו.

שליחה על ידי ללי* » 03 מרץ 2010, 23:22

לא צריך להיות עם מישהו.
היא התכוונה שרשמית, מבחינת בית הספר אפשר היה להסתובב לבד.

שליחה על ידי נועית* » 04 מרץ 2010, 09:37

יש לה כישורים טובים מאוד להסתדר עם אחרים - בבית הספר או בקבוצה גדולה אין לזה כל ביטוי.
אצלנו זה אחד הקשיים, יכולת חברתית טובה מאוד באחד על אחד, אבל קושי לצור אותו בתוך קבוצה גדולה- ליזום, להזמין לסמן שאתה רוצה להיות חלק מהמשחק. אז נכון שאפשר לתת להם להתמודד לבד וללמוד מתוך הכישלונות שלהם. אבל צבירת כישלונות יכולה גם לצור דפוסים שאח"כ היא תצטרך לפתוח עליהם דפים בבאופן... אנחנו כאמור בסוף החלטנו שכן אפשר לקבל עזרה ולנסות לשפר את הכישורים החברתיים כדי להקל עליו בהווה וגם בתקווה בעתיד.

איך מגיעים לזה - מי מנחה קבוצה כזו? פסיכולוגית?
את הקבוצה שהוא הולך אליה מנחה בבליותרפיסטית, והגענו אליה דרך המחנכת בבי"ס שמאוד המליצה עליה.
המנחה, דרך אגב, הגיע לבי"ס לצפות בו קודם, לראות אם זו באמת בעיה או שזה רק בראש שלנו.
אני לא יודעת באיזה איזור אתם גרים אבל אם את רוצה את יכולה לשלוח לי מייל, ואני אתן לך את הפרטים שלה.

שליחה על ידי דפנה* » 04 מרץ 2010, 11:58

גם הבן שלי בן ה6, נראה לי שהוא סובל מכישורי חברה, ועכשיו אני פמעילה את כל התותחים בשבילו. שבוע הבא אמור להגיע הפסיכולוג של הגן, לעשות עליו תצפית בגן, ולראות האם החששות שלי נכונות או שאני סתם מבלבלת...

לדוגמא, כל יום שאני מגיעה לגן עם בני, הוא ישר הולך לשחק בפינת הקוביות, הילדים שמשחקים שם, כבר מרחוק אומרים לו "אל תבוא, תלך, אנחנו כאן ואתה מפריע" דיברתי על כך עם הגננת שאמרה, שבאמת יש לו בעיה ובגלל שהוא לא יודע איך לבקש להשתתף הוא ישר בא ומפריע ונוצר כאן מן גלגל מסתובב, שהם לא רוצים והוא רוצה ומכיוון שהם לא משתפים אותו הוא מפריע להם.

בקיצור, רוצה מאוד לעזור לו... ומכחה לראות מה הפסיכולוג יגיד

יש לה כישורים טובים מאוד להסתדר עם אחרים - בבית הספר או בקבוצה גדולה אין לזה כל ביטוי.
מוכר עד כאב.

זה טוב וזה רע.
טוב - כי את יודעת שיש לה את הכישורים להסתדר עם אנשים, להתחבר וליהנות מחברה. נכון?
זה אומר שבסופו של דבר, היא תהיה בסדר

. בעצם היא כבר בסדר, ברמה הכי בסיסית. היא יצור חברתי.
רע - כי זה אומר שהמסגרת הבית ספרית לא מתאימה לה ולא עושה לה טוב, לכל הפחות מבחינה חברתית, לכל הפחות כרגע.
והסכנה היא שאם היא תישאר במקום כזה יותר מדי זמן, היא עוד עלולה לחשוב (בניגוד גמור לעובדות) שהיא לא יצור חברתי, ותתחיל לפקפק ביכולותיה האמיתיות והקיימות, או לטאטא אותן הצידה בתפיסה שלה את עצמה. ותראה את המסגרת הבית ספרית כחזות הכל.
(זה לא הכרחי, אולי יש לה יותר שכל משהיה לי, להכיר בעוצמות וביכולות שלה, אבל זה עשוי לקרות)

פתרונות? לא יודעת. על עצמי הייתי אומרת, חבל שלא הוציאו אותי מבית הספר ההוא שלי, והשאירו אותי בבית. לא הייתי מפסידה כלום, והיו נמנעים נזקים. או שהיו מעבירים אותי לבית ספר פתוח מאוד וקטן מאוד, עם המון המון מורים ומעט ילדים. יכול להיות שזה היה עובד.
אבל מה מתאים לה?
מה היא אוהבת בבית הספר?
ממה היא נהנית?
איזה זמנים הכי טובים לה שם?
עם אילו אנשים טוב לה שם?
מה נותן לה מוטיבציה ללכת לשם כל בוקר, או לפחות שני בקרים בשבוע?

(תמרוש מאמינה גדולה בניתוח פעילות. אם תנסו לנתח את בית הספר לפרטיו ולראות מה טוב, ואחר כך גם מה רע, ואחר כך גם מה דינמי ומה ניתן לשנות, התשובות כבר יגיעו מעצמן)

שליחה על ידי ללי* » 04 מרץ 2010, 13:48

בקיצור, רוצה מאוד לעזור לו... ומכחה לראות מה הפסיכולוג יגיד
בהצלחה ממש.

תמרוש תודה. הדברים שלך נוגעים בי מאוד, אתייחס בהרחבה כשאתפנה.

שליחה על ידי ללי* » 04 מרץ 2010, 22:09

_אבל מה מתאים לה?
מה היא אוהבת בבית הספר?
ממה היא נהנית?
איזה זמנים הכי טובים לה שם?
עם אילו אנשים טוב לה שם?
מה נותן לה מוטיבציה ללכת לשם כל בוקר, או לפחות שני בקרים בשבוע?_

היא אוהבת לקום בבוקר וללכת לבית הספר. רוב הזמן אין לה כמעט ספק בדבר.
וזה די משמח אותי כי לי יש נטייה לחוסר עקביות, לזרימה מוגזמת לעיתים עם מה שבא בבוקר, גם כשזה לא מתאים לי.
היא מאוד אוהבת ללמוד, אוהבת את המורים, את המבוגרים. סקרנית מהתנהגויות שונות, נראה לי בעיקר של הבנים.
בכיתה טוב לה . מאוד מסתדרת לימודית. מחוברת למורה ומציעה רעיונות לפתרון בעיות שעולות בכיתה.
מה רע?
לא משהו שהיא מעידה עליו, מלבד ההבנה שלי שאין לה קבוצת השתייכות חברתית, ואולי אפילו חווה דחייה.
שוב , מצב שהיא מקבלת. ואני לגמרי מסכימה איתך עם הסכנה שבעניין, על האפשרות לפגיעה בדימוי העצמי.

הבטיחו שתהיה הפסקה פעילה בליווי של מורה מבוגר אבל זה לא נעשה.

אני הכנסתי ילדה בת 5+ לגן חובה אחרי שנים שהיתה בבית והיו לנו בעיות דומות.
היא חברותית וב"אחד על אחד" דברים יעבדו בד"כ מצוין אבל בקבוצה התעוררו בעיות שהיא לא היתה רגילה אליהן ולא פעם היא לא מצאה את המקום שלה והיתה בודדה.

כמו שכבר נכתב כאן, היא היתה מכלילה כל מקרה לחוד. אם מישהי לא רצתה לשחק איתה היתה אומרת ש "אף אחד לא רוצה לשחק איתי" או אם כמה ילדים התרחקו ממנה היתה אומרת ש"אף אחד לא אוהב אותי בגן".
לי ולאיש זה מאד צרם. כשניתחנו את הענין הבנו שהחלק בנו הפגוע מילדות מדבר כאן ומזדהה איתה ושזה בעיקר מה שמפריע לנו.
כשמנסים להתסתכל על התמונה הכוללת ולהגיע לפיתרון לא מצד הילד הפגוע שבנו אלא מהצד הבוגר פתאום התמונה נראית אחרת. כך שאם דובבנו אותה עוד קצת הבנו לאט לאט שה"אף אחד לא רוצה לשחק איתי" זה רק מקרה אחד בודד ויש עוד ילדים אחרים שכן רוצים לשחק אבל היא לא מכירה אותם מספיק ולא בטוחה להתקרב אליהם.
כלומר, היה לה טוב בגן רוב הזמן ורוב הילדים היו בסדר איתה. היא סיפרה לנו על רגעים קשים שלה שם ואנחנו מיד הזדהנו עם הרגעים הקשים שלנו כילדים בגן ובבי"ס מבלי להסתכל על התמונה המלאה.
ואיך ידענו שטוב לה בגן? כי כל בוקר היא מאד רוצה ללכת לשם וכשהיא חוזרת היא קופצנית ושמחה.

עשינו שני דברים עיקריים. האחד היה לדבר עם הגננות שישימו לה אם מתעוררת אצלה בעיה לגשת לילדים והיא מוצאת עצמה לבד וינסו לעזור- אני חושבת שפעם אחת או פעמים הן התערבו מאז.
השני היה להזמין חברות הביתה. שאלנו אותה את מי היא רוצה להזמין ואת אלה הזמנו כל אחד בתורה.
הבעיה נפתרה מהר משחשבנו.

אגב, עוד משהו שאני עושה כשאני באה לגן (בד"כ בעלי לוקח אותה בבקר ומחזיר בצהרים) זה להתידד עם הילדים בגן.
אני אומרת להם שלום, שאני אמא של דריה ומפתחת איתם שיחה נחמדה על דברים שהם רוצים ואוהבים לדבר עליהם.
יכול להיות שזה גם עוזר.

דף לאיחוד?

עם מה?
דווקא נושא באופני חשוב ושם דף ברור. מה את מציעה?

הנושא חשוב, השם ברור, הדף עצמו הוא שמעורר בי אי נוחות. תוכן הדף לא נותן תשובה ראויה לשאלה. והדף קצר מידי ומזכיר לי יותר מידי דברים דומים. אני חושבת שעדיף לאחד לאחד מהדפים על הנושא.

הלכתי לחפש ומצאתי בינתיים עוד כמה דפים קצרים. אולי מתישהו אאחד אותם לתת נושא של חברתיות אצל ילדים הופתעתי מאוד לגלות שאין תת נושא כזה. יש תת נושא של חברתיות בחינוך ביתי, אבל אין סתם חברתיות. ויש המון דפים על בעיות חברתיות למיניהן. אבל בטרם ארכז את כולם במקום אחד לא אוכל להחליט לאיזה דף הכי מתאים לצרף את הדף הזה.

מסכימה.
מה כישורים חברתיים אצל ילדים

כל הכבוד על העבודה