לא רוצה ללדת

[אחת_מכאן*]

בעוד ארבעה חודשים אני צפויה ללדת. אין לי כוח. בהריון הקודם סחבתי עד שבוע 41, ואז עשו לי זרוז והלידה נמשכה שבע שעות ארוכות. אני לא זוכרת את הכאב, אבל אני זוכרת שבאותו היום חשבתי לעצמי- אין סיכוי שאני עושה את זה שוב. דווקא לא הייתה איזו טראומה גדולה (יחסית, אני מניחה). אבל אין לי כוח. לכאבים, לחוסר השליטה, לחוסר הידיעה מתי זה נגמר. להתאוששות שאחרי, תקופה לא מאוד קצרה שבה אני מוגבלת בתנועה וכואב לי ויש המון דם. אין לי כוח לזה. אוף.

[פלוני_אלמונית*]

אני מזדהה. גם אני צפויה ללדת בעוד ארבע וחצי חודשים... הפעם בכלל לא ברור לי איך אוכל להתאושש עם תינוק + פעוט... הלידה כל כך קשה ומעייפת וכל הדימום וההתכווצויות והכאבים שאחרי. כל מה שהגוף מבקש הרי זה פשוט לישון כמה ימים רצוף אבל איך אפשר עם שניים? אני דווקא זוכרת את הכאבים היטיב איזה פחד.... גם לי אין כח ללדת. מזל שזה רק יום אחד בחיים, הלידה, עם הפוסט פרטום אני כבר ממש לא יודעת איך אתמודד... מקווה שיהיה קל יותר מבפעם הראשונה. בכל מקרה זכור לי שבשבוע ארבעים ושתיים כבר כל כך רציתי ללדת ושההריון הענק הזה ייסתיים כבר, אז אולי בעוד כעשרים שבועת הכל יראה אחרת?

[אורלי_נ*]

מבינה. אני צפויה עוד חודשיים. אין לי בעיה ללדת דווקא חוויה מדהימה, יש לי פחד מהכאב. ומאיך אני אלד ומי תהיה איתי. צריכה לבחור מיילדת. למה זה כואב? באמת אוף

[אמא_לעתיד*]

גם אני חוששת מהלידה, שאמורה לקרות עוד כ9 שבועות.
לידה ראשונה כך שאין לי ממש מושג איך הולך להיות וכמה כואב,
מקוה מאוד שאצליח לעמוד בזה פיזית ונפשית ולצאת עם ילדה מדהימה ביידים, בכמה שפחות כאבים ובחוויה טובה.
אולי תקחי לך דולה שתעזור לך, ללידה ולאחר לידה?
אני לוקחת דולה ומנסה לחשוב כמה שיותר חיובי.
לפי מה שהבנתי כל לידה זה משהו אחר לגמרי כך שיתכן ויהיה לך יותר קל הפעם, בהצלחה (-:

[הילהלה_לנד*]

כ"כ מזדהה... אבל כבר מהגדה השניה.
עם תינוקת בת כמעט 3 חוד' ועוד תינוקת בת שנה ושמונה.
כל מה שעבר לי בראש לפני הלידה היה : לא רוצה,לא רוצה,לא רוצה.
הרגשתי כ"כ לא מוכנה,היו רגעים שהייתי ממש משותקת מרוב אימה מהמחשבה על הלידה,ויש לציין שהיתה לי לידה ראשונה מדהימה ונטולת סבל לחלוטין.
הגיעה יום הלידה ומרוב שלא רציתי ללדת,סירבתי להאמין שזה זה,עד שאישי אמר לי: "יקירתי,את נוהמת.נראה לי שאי אפשר להתכחש יותר".
היתה לידה חציה קלי קלות וחציה עם קושי רב (צירי הלחץ נמשכו כמעט שעה וחצי ונולדה ילדה כמעט 4 קילו).
אבל כמו תמיד הכל נגמר ברגע שהגוף יצא והיא הונחה עלי,אני חושבת שאלו השניות הכי מדהימות בחיים שאין שום מילים שיוכלו לתאר אותן.
אז אני יודעת שזה קלישאתי להפליא,ונאמר כבר מיליון פעמים,אבל, כן,זה כואב. כו, יש רגעים של ייאוש. אבל זה עובר, ונגמר,ועברו את זה מליוני נשים לפנינו כך שב-ט-ו-ח גם אתן יכולות.
חיבוק גדול חברות יקרות

אגב-גם אני תוך כדי צירי הלחץ צרחתי שאין מצב יותר,שאת הילד הבא מאמצים,וכבר השבוע תפסתי את עצמי אומרת לאישי בלי לשים לב: "את הילד הבא מתכננים שייולד בקיץ".

[פלונית*]

באמת לידה כואבת השאלה אם את רוצה הפעם חויה אחרת? אם כן אני מציעה לך להתחיל לעשות ארגון מחודש של מה את רוצה ואיך את רוצה, להתחיל לנקות את התיק שאת סוחבת על הגב שלך, ולראות עם איזה כוחות מופלאים את הולכת הפעם.
אם את רוצה עזרה ואת באזור השפלה שמח לעזור לך (נשארת כרגע באלמוניות ולא סתם)

[אחת_מכאן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אגב-גם אני תוך כדי צירי הלחץ צרחתי שאין מצב יותר,שאת הילד הבא מאמצים,וכבר השבוע תפסתי את עצמי אומרת לאישי בלי לשים לב: "את הילד הבא מתכננים שייולד בקיץ".

אחד המצחיקים. לגמרי מסוגלת לדמיין את עצמי בדיוק בדיוק ככה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בלידה האחרונה שלי, הייתי חולה. בלי חום אבל מאוד מצוננת ומשתעלת. בלי כוחות בכלל.
אני זוכרת שבמשך הלידה חשבתי לעצמי שאין לי כוח לזה עכשיו. שלידה זה גדול עלי ודורשת המון אנרגיה ומבחינתי פשוט לא ללדת. גם באמצע לידה פעילה מאוד.
בסוף כנראה שההורמונים עשו את שלהם ובצירי הלחץ אפילו לא הרגשתי מצוננת, והגוף שיתף פעולה בשמחה.
(הלידה סה״כ לא היתה ארוכה. שלוש וחצי שעות)
וחשבתי שהפוסט יהיה קשה, ומצד שני סמכתי על ההורמונים שיובילו את הדרך (בכל זאת, לידה רביעית) וכך היה. לא פוסט קליל אבל לא נטול אנרגיות בכלל. הגוף וההורמונים דואגים שהכל יזרום ושהתינוק יקבל את כל מה שהוא צריך.

(סלט פירות ממחשב אחר)

[אמא_בבית*]

אפשר להגיע ללידה יותר מוכנה, בקשר חזק עם התינוק וביכולת לגייס את הכוחות הטובים שלך.
אני מרגישה שיש בלידה כמו שער, נקודת זמן בה יש השפעה מאוד גדולה גם על האמא וגם על התינוק.
להכניס את הפחד לגבולות.
לפרק את הפחד הזה, לחשוב מה הכי מפחיד, לדבר אל התינוק, לספר לו על הפחד, על עצמך, על אבא שלו, לדמיין אותו ואת הלידה ולדאוג לליווי או למקום בו תוכלי להיות חופשיה וללדת בשמחה.
כלים מאוד חזקים להכנה ללידה: דמיון מודרך, לימוד החלק של ימימה ללידה.

[בדרך_לשניים*]

או-הו, וכמה פחדים עצורים להם כאן לקראת בוא השני. אם לקראת הראשון בעיקר לא חשבתי על חיי שאחרי, ולא ממש הצלחתי לדמיין שום דבר שקשור בחיים שאחרי הלידה, הפעם יש לי מושג מעולה. יותר מזה, יש לי מושג מעולה כמה תובעני העניין עם תינוק שהיה שקט ורגוע ויונק טוב. עכשיו אני חוששת שייצא איזה כדורגלן פרוע שיער שירעיש את עולמנו.

[אורלי_נ*]

פלונית אני מהשפלה ואשמח לשמוע