להפסיק באמצע בשביל פיפי

אנונימי

בכלל לא ברור לי למה זה טוב בשביל מה? לפעמים היא שוכבת לה נינוחה מתוקה ואני קולטת אותה צריכה פיפי מרימה אותה לסיר עושה פיפי ומחזירה אותה אבל היא כבר לא שם. במובן מסויים הפרעתי לה, היא היתה באמצע משהו והזזתי אותה משם, ואני תוהה למה זה טוב? זה גם נראה ממש לא טיבעי. אם כבר בלי חיתולים אז יאללה, שתעשה מה שהיא רוצה, איפה שהיא רוצה, אבל אז מה הקטע בזה?

שליחה על ידי גילה* » 07 יולי 2002, 10:07

גם מבוגרים מפסיקים באמצע משהו, או מתאפקים.

הפרשות התינוק ממילא משנות את מצבו, לפני - יבש , אחרי - רטוב או לפני - יושב על שטיח , אחרי - יושב על עוגה ריחנית וכו'... ובכל מקרה יש צורך להגיב בפעולה כלשהי. בנוסף לכך אני מרגישה שברגע שהתינוק מרגיש צורך הוא מרגיש חוסר מנוחה כלשהו, שמפריע לו, ושחרור ההפרשה מחזיר לו את השלווה.
בכל זאת , לתפיסתי, אין הכרח בניתוק התינוק מעיסוקיו. אני משתדלת להניח לתמה להמשיך בעיסוקיה. לדוגמא: להביא את הסיר להיכן שהיא נמצאת, כשהיא ישנה או יונקת להמשיך לערסל אותה ומתחתיה קערה המיועדת לכך או פשוט לומר לה "אנחנו נלך לעשות פיפי וכבר נחזור".

יופי - כמו שגילה אמרה, גם מבוגרים מפסיקים באמצע משהו. זה אולי דבר שקשה להעריך אותו עכשיו, כשהיא כל כך קטנה ונדמה לך שאת "מפריעה" לה (להזכירך, הקטע של ה"התרכזות" הוא חלק מההקשבה הפנימית שלה לשלפוחית...), אבל אם תיזכרי איזו בעיה זו להרגיל ילד גדול יותר להפסיק משהו באמצע כדי ללכת לשירותים, אולי התועלת שבהפנמת העיקרון הזה מההתחלה תהיה יותר בולטת. בתי ואחייני כמעט בני חמש, ואני מקללת כל יום את הגידול בחיתולים והגמילה המאוחרת בגלל הקטע הזה. אצל שניהם, כמו אצל רבים רבים בני גילם, אחרי שהם כבר גמולים בערך אותו זמן שהיו בחיתולים, עדיין יש פיספוסים וצרות אחרות כתוצאה מאי הרצון להפסיק משהו באמצע בשביל השירותים.

עכשיו, הקטע ב"אם כבר בלי חיתולים" הוא קודם כל בתקשורת איתה, בהקשבה שלך לצרכים שלה, שמלמדת אותה הקשבה משלה לצרכים שלה, וכן עזרה לתינוקת שלא יכולה להביא את עצמה לסיר - לעשות את צרכיה בצורה נעימה.

"מה שהיא רוצה איפה שהיא רוצה" אומר, ראשית, שאין תקשורת, אין מישהו שקשוב לה ועוזר לה ללמוד את הצרכים שלה, להגביר את השליטה בסוגרים (כך שבהדרגה היא תהיה מסוגלת להתאפק את הזמן הקצר הדרוש להגעה לבית השימוש הקרוב) ולאותת לו שהיא צריכה ושיעזרו לה. שנית, היות והיא לא הולכת בעצמה, "איפה שהיא רוצה" פירושו שהיא תלכלך את עצמה ותעשה "בתוך הקן", כלומר, על הבגדים שלה, על המצע שעליו היא שוכבת וכדומה. זה שוב הפוך ממה שאנחנו רוצים ללמד אותה - והפוך ממה שכל כך נעים לה בעזרתך: בעלי חיים בריאים לא בנויים ולא אוהבים לעשות את צרכיהם על עצמם ובתוך הקן. היא רוצה שתחזיקי אותה בתנוחה שההפרשות ייצאו ולא יימרחו עליה. לכן היא נענית כל כך ברצון ובשמחה לאיתותים שלך.

הרעיון של "בלי חיתולים" הוא לא להפקיר את התינוק לאותה התנהגות של חיתולים רק בלי החיתול. ומה כבר ההבדל? על מה היא שכבה נינוחה מתוקה כשקלטת שהיא צריכה פיפי? אילו היית משאירה אותה, לא היית צריכה להחליף לה? אם היא שכבה על איזו שמיכה, היית משאירה אותה שם על הרטוב? אם היא שכבה לה על רצפה, היית משאירה אותה שם בתוך השלולית? בטח שלא.
אז לא עדיף "לפשפש" אותה בצורה נעימה?

מעבר לזה, כרגע היא קטנה מאוד, וגם את לא מנוסה, ולכן את צריכה להשקיע המון אנרגיה: זה צפוף יותר, יכולת ההתאפקות קטנה יותר, היא כנראה עדיין לא מודיעה לך ביוזמתה, ואת לא איזו אמא הודית או אפריקאית מנוסה, שיודעת מתי התינוק צריך בלי לחשוב על זה בכלל.

ההשקעה שלך עכשיו היא זאת שתוביל די מהר למצב, שבו הרווחים בין היציאות שלה יגדלו, שבו השליטה שלה בסוגרים תתגבר כך שהיא תוכל לחכות קצת כדי שתקחי אותה לבית שימוש, שבו היא מודיעה לך שהיא צריכה ושתקחי אותה ולא הכל תלוי בזיהוי שלך.

הרי "מה שהיא רוצה איפה שהיא רוצה" זה מה שקורה בחיתולים: התינוק לומד מהם להשאיר את הסוגרים פתוחים בעצם כל הזמן, מפריש כל הזמן, בתוך מה שהוא לובש. מההרגל הזה צריך לגמול אותו, ואז זו מין כפייה מבחוץ, כי במקום מה שהיא לומדת, שתיארת כל כך יפה כמו פלא - משתדלת לשחרר לפי ההזמנה שלך - בשיטת החיתולים מתנוונת השליטה בסוגרים, ואז מה שהילד הנגמל לומד הוא להתאפק, לא לשחרר. זה הפוך ממה שצריך, ההחזקה של הסוגרים וכל המבנה השרירי שמסביבם מתעוותת, ואח"כ כולנו צריכות לעבור שיקום אורוגינקולוגי ותירגול בשיטת פאולה וכו' וכו'.

אני לא כל כך בקטעים של " בלי חיתולים" אבל :
בכורדיסטן ההתינוק שכב בעריסה קראו לזה "דו די יה" , באיזור התוסיק היה חור, ולמטה היה סיר שקלט את ההפרשות. אז אולי ניתן לנסות לבנות גם כאן,
אבל בעצם מה עם שינה משותפת ? חיסרון נוסף ששם קשרו את התינוק שלא יפספס. למי שמעוניין לפתור את שתי הבעיות האלה מוזמן לבנות עריסה דומה לקהילת באופן.

בכורדיסטן ההתינוק שכב בעריסה
זה ההיפך מ"בלי חיתולים".
ההיפך מקשב, ההיפך מעזרה לתינוק לעשות את צרכיו במקום מתאים ובצורה נעימה.
זאת היתה שיטה שבה התינוק היה קשור ושכב שעות במצב שיקל על אמא שלו לעשות את כל העבודות שלה בלי לטפל בתינוק.
הצרכים היו יורדים ישר לסיר, וכך נחסך ניקוי (חיתולי בד גם לא ממש היו וגם היו דורשים כביסה - עבודה ידנית קשה נוספת, ובעייתית גם מבחינת הצורך לשאוב עוד מים לשם כך. אנחנו לא מדברים על תקופה עם ברזי מים זורמים ומכונות כביסה), וכדי להניק האמא היתה מתכופפת מעל העריסה ומיניקה.
אחת התוצאות הקשות היתה גולגולת שטוחה מאחור, שגרמה כמובן לעיוותים בהתפתחות המוח.
התופעה נצפית עד היום גם בקהילות ערביות מסוימות וגם במשפחות בכל שכבות האוכלוסייה שמשאירות תינוקות שעות בלול או במיטה.
זאת בעצם הזנחה קשה עם תוצאות חמורות, הכי קטנה בהן היא פיגור מסוים .

קראתי את התגובה האחרונה שנמחקה כאן, ולדעתי (גם כבעלת גנים כורדיים) לא היה שום דבר מרושע בהערה של בשמת, אלא כרגיל אי הבנה של דבריה. היא אמרה שהיה בסיס לבדיחות המרושעות, כי היתה, פיזית, באמת, תופעה של ראשים שטוחים. אפשר למצוא עוד תופעות פחות ניכרות לעין גם בעדות אחרות בהן היחס לתינוקות היה לא משהו, אבל ההערה הזו לא היתה מרושעת ולא על רקע עדתי מבזה אלא הערה עובדתית ומתוך בוז, אם כבר, לבדיחות המרושעות.
חשוב להעיר את תוכן ההערה שנמחקה פשוט משום שהעורך חתם במילים "נו באמת" מה שמפתה תמיד להיכנס לראות מה נכתב...(-:

זאת בעצם הזנחה קשה עם תוצאות חמורות, הכי קטנה בהן היא פיגור מסוים .
איזה יהירות, מאיפה הביטחון הזה?

זאת היתה שיטה שבה התינוק היה קשור ושכב שעות במצב שיקל על אמא שלו לעשות את כל העבודות שלה בלי לטפל בתינוק את בטוחה?
האם את או ,באופן טיבעי" המצאתם את ההקשבה לתינוק, ההקשבה לצרכים שלו.?
האמהות בכורדיסטן, או לצורך העיניין בחברות קדומות אחרות גידלו תינוקות באופן טיבעי עודהרבה ליפני "באופן".
לידת בית, התינוק נישא במינשא, רוב שעות היום (אולי לא בגלל עיקרון הרצף, אולי גם בגלל הצורך של האם להתקיים ולכן להמשיך לעבוד בשדה מיד אחר הלידה) אבל אני בטוחה שאימה כורדיה דאגה לצרכים של הילד והיתה קשובה לו גם מבלי לגלוש באינטרנט ולקרוא את הדברים המלומדים שכותבת:בשמת א. זה לא נכון גם שלא היו חיתולים או שהאמא רצתה לחסוך לעצמה את הנקיון , זאת היתה לעניות דעתם הדרך הטובה ביותר לתינוק שלא יתפלש בצרכים שלו. האם השיטה של להעיר את התינוק היא לטובת התינוק או האמא. נראה אותך כל פעם שיעירו אותך משינה לצורך של משהוא, שנרא חשוב לאדם שמעיר אותך.
אני מכירה הרבה בוגרים כורדים שגדלו בשיטה הזאת ואף אחד מהם לא עם פיגור מסויים.
בעצם כשאני חושבת על זה קהילת באופן מנסה ל"חזור" לשיטות של אותם קהילות , שאת מאשימה אותם בהזנחה קשה.
כן אולי עם יותר אפשריות, כלכליות, ידע, רפאיות. אבל בעצם הקהילה של באופן מאמינה שהשיטות המערביות לא תמיד מתאימות לדרך שהם רוצים לגדל את ילדהים ומחקים באופן כזה או אחר שיטות קדומות יותר.
הראשים השטוחים , הם הראשים של אלו שמקובעים בעמדות שלהם אלו שחושבים שרק הם יודעים מה נכון ומה לא נכון.
כן אולי לקשור את הילד זה לא לטובתו, אבל אז חשבו שכן. לא בגלל הזנחה רק בגלל שחשבו שכך צריך הילד.
דרך אגב זאת היתה שיטה שהמליצו עליה בבתי החולים ובטיפות חלב גם בשנות השישים ואפילו השיבעים בארץ, ואף אחד לא חשב שזאת הזנחה, ואמנם חלק מהתינוקות פיתחו באיזור הראש שטח חלק, אך לא עשה אותם מפגרים. ומיד כשלמדו להתהפך העיניין הסתדר.
האמא הכורדיה הניקה את הילד שלה עד גיל מאוחר , ולא בהכרח היתה מתכופפת לעריסה ומניקה. גם את שיטת הלינה מהמשותפת לא אתם המצאתם אלא היתה קיימת עוד שם. אז אנא היי פתוחה לכל שיטה, כבדי כל חברה והדרך שבה בוחרת לגדל את ילדיה. בין אם זה מתאים לך או לא. ותבחרי עבור עצמך את הטוב ביותר שאת חושבת שמתאים לך ולילדייך.

תודה לקוראת עריכות, היא צודקת.

פלונית אלמונית, מה מפריע לך?
חלק מהמקצוע שלי הוא לדעת את זה.
אני גם לא מעבירה שום ביקורת על אותן אמהות. את יודעת ממה הורכב היום שלהן? את קולטת כמה עבודה היתה להן? ומי ישב להן על הראש? גם כתבתי את זה, כשהזכרתי בריפרוף את העובדה שלא היו להן ברזים עם מים זורמים, ולא היתה מכונת כביסה, וזה היה משמעותי - לחסוך כביסה של חיתולי בד! שלא לדבר על העבודה הרבה וההוצאות הרבות שבהכנת כל אריג שהוא, כולל חיתולי בד.

ואת חושבת שהן היו היחידות?
ואני אמרתי שהן לא היו מסורות?

אני רק אומרת: אלה חלק מהפטנטים שהומצאו כדי להקל על אמהות. יש לנו על זה דיווחים ותיאורים אותנטיים עם תצלומים (לא רק שרטוטים וציורים), יש לנו העריסות האלה בעצמן (בצילומים ובמוזיאונים, שמורות היטב, גם עם השמיכות היפות, הכילות המיוחדות ואפילו קמעות שהיו תולים מעל לתינוק).
אבל מה, למרבה הצער, אותם תינוקות (בדרך כלל לא הבכורים ולא אלה שכבר היו אחיות גדולות מספיק כדי לעזור בטיפול שלהם, אלא אלה שבאמצע, לפי הנתונים שיש לנו) שמפאת עומס העבודה של האמא יצא ששכבו שעות על שעות באותן עריסות ללא הוצאה משם - אכן נפגעו בהתפתחותם מזה.
זה בכלל לא מיוחד, וכפי שכתבתי גם לא ייחודי לכורדיסטן דווקא.

זה קורה אפילו בשכונות מבוססות במרכז הארץ במדינת ישראל, אצל אמהות משכילות בנות המעמד הבינוני.
והתוצאות אותן תוצאות: נוצרת השטחה של החלק האחורי של הגולגולת (אגב, ככה אנשי רפואה ובריאות מזהים את המצב ומתערבים למען התינוק, למשל אחיות טיפת חלב) שבחלק מהמקרים גורמת לפיגור.
וכן, תינוק ששוכב כל יום שעות על שעות על הגב באותה תנוחה עד כדי כך שהגולגולת שלו (העצם) גדלה משוטחת - זאת הזנחה.
היא נעשתה מתוך תמימות (לא ידעו ולא היו מודעים לקשר) ומתוך אילוצי החיים (כשהאשה עמוסת עבודה וגם צריכה לטפל בבית, בתינוקות, בבעל וכו' - מה היא יכולה לעשות?)

גידלו תינוקות באופן טיבעי עוד הרבה ליפני "באופן".
ראשית, מה זה קשור?
שנית, מה זה "באופן טבעי"? העריסה הזאת, עם הפטנט שלה לצרכים (שעבד במיוחד עם בנים, כי את הפין שלהם ממש הכניסו לתוך צינור שירד עד הקערה למטה, אבל היה פחות מוצלח עם בנות - ואולי לכן התופעה של גולגולת משוטחת מאחור היתה אופיינית בעיקר לבנים!) איננה "באופן טבעי". זאת טכנולוגיה של חברה שחיה בתוך בתים יפים, בונה רהיטים, ומנהלת אורח חיים חקלאי ועסוק, לא של ציידים-לקטים עם תינוקות על האמא).

כן אולי לקשור את הילד זה לא לטובתו, אבל אז חשבו שכן. לא בגלל הזנחה רק בגלל שחשבו שכך צריך הילד
אז מה זה שונה ממה שאני אומרת?
הם האמינו שזה טוב. הם לא עסקו בהזנחת ילדים.

אני מכירה הרבה בוגרים כורדים שגדלו בשיטה הזאת ואף אחד מהם לא עם פיגור מסויים.
יופי. ומה זה אומר? סטאטיסטית, כמה מאלה שגודלו ככה את מכירה? 10%?
הרי בכל שיטה אפשר להשתמש בכל מיני צורות. אפשר לשים ככה את התינוק רק כשהוא ישן, וברגע שהוא מתעורר להוציא אותו, וכאמור - אפשר להשאיר ככה תינוק שעות על שעות, ימים על ימים, וכמעט לא להרים אותו.

באיזור הראש שטח חלק
לא מדובר בשטח חלק. מדובר בגולגולת שכל החלק האחורי שלה שטוח. זה לא דבר נורמלי. זאת גולגולת פגועה, אי אפשר לא לראות את זה, וזה לא מסתדר. זה נשאר אצל אותם תינוקות גם בבגרותם.
כשהייתי ילדה אפשר היה לראות הרבה אנשים כאלה בארץ. תמיד גברים.
היום זה נדיר, לראות גולגולת כזאת.
אלה שיש שטח חלק משערות באחורי ראשם, זה משהו שקורה לתינוקות מהחיכוך, לא רק משכיבה על הגב, גם במנשא וגם בהנקה, כשאותה רצועה מתחככת כל הזמן. זה לא מעצב את הגולגולת, ובוודאי שלא פוגע בגדילת המוח ובהתפתחותו.

ולא בהכרח היתה מתכופפת לעריסה ומניקה
מי אמר שכל האמהות הכורדיות הניקו רק כך?
את זה עשו אלה שהשאירו את התינוק כל היום בעריסה הזאת. ויש לנו על זה תיעוד, תמונות, צילומים, סיפורים ותיאורים שנאספו גם על ידי חוקרים מכל מיני דיסציפלינות, וגם על ידי אנשי העדה שתיעדו באהבה את מנהגי העדה.
וכאמור, זה לא נתפס כדבר רע!

גם את שיטת הלינה מהמשותפת לא אתם המצאתם אלא היתה קיימת עוד שם
מי זה ה"אתם" הזה?
מי את בכלל? את לא "אתם"? מה זו השיטנה הזאת? מה ההתקפה הזאת? אני התקפתי אותך? אני אמרתי משהו רע על העדה הכורדית? אני כותבת עובדות, בנימה מחקרית אובייקטיבית ונייטרלית. זאת את שהמצאת שם האשמות וביקורת וישר התחלת להתנפל ולהאשים "אתם", "יהירות", "מקובעים" וכיוצא בזה.

ולא סתם היו בדיחות מרושעות על הכורדים עם ראש הבלטה
וזה נראה כאילו אני תומכת בבדיחות מרושעות? 0-:
תגידו, פלונים אלמונים, נפלתם על הראש? S-:
אם אני מגדירה משהו כבדיחה מרושעת, זה אומר שאני חושבת ככה?
זה אומר פשוט: היתה תופעה כזאת, של ריבוי גולגלות שטוחות בקרב עולים מהעדה הכורדית. הגורם לה היה השכיבה בעריסה הזאת.
התופעה בלטה מאוד, ואחת מתופעות הלוואי שלה היתה שם הגנאי "ראש בלטה". בלטה = מרצפת בערבית, וזה התייחס לחלק האחורי השטוח, כביכול כמו מרצפת.
באותו זמן, לא ידעו שהגולגולת השטוחה היתה תוצאה של השכבה על הגב בעריסת עץ במשך כמה חודשים. היתה תפיסה בציבור שזו תכונה גנטית של בני העדה הכורדית (שאלה הגולגלות שהם נולדים איתם).
העובדה שזו לא תופעה גנטית התבררה רק כשנולד הדור הבא בארץ, וגודל בצורה אחרת, ונעלמה התופעה.

התופעה בלטה מאוד

<כורדיה אז מותר לי>

זה קורה אפילו בשכונות מבוססות במרכז הארץ במדינת ישראל, אצל אמהות משכילות בנות המעמד הבינוני.
בתור מטפלת בילדים ומאבחנת קשיים בהתפתחות תינוקות, נוכחתי לצערי יותר מפעם אחת שזה נכון, שעד היום התופעה הזאת קיימת. הורים משכיבים את ילדיהם על הגב. הרבה מאד או רק על הגב. אלו הורים אוהבים מאד! רק אין להם הידע ששכיבה רק על הגב מזיקה לתינוקם.
ראיתי ראשים שטוחים בחלקם האחורי, כמו שתואר כאן, התינוקות שראיתי היו גם בעלי פיגור התפתחותי ניכר.

ראיתי ראשים שטוחים בחלקם האחורי, כמו שתואר כאן, התינוקות שראיתי היו גם בעלי פיגור התפתחותי ניכר.
זה כנראה נובע לא ישירות מעצם העובדה שגידול הגולגולת נפגע, אם תראו למשל positional]כאן plagiocephaly[/po].html אז כתוב שההשטחה כשלעצמה אינה גורמת לפיגור - אבל הבעיה עם המקור הזה שאין שם אפילו התייחסות אחת למצבים שבהם המצב לא תוקן בזמן (זה נועד להורים שמגלים את המצב בשלב שאפשר עדיין לטפל, ונשלחים לרופא להתערבות רפואית), ושאין שם שום התייחסות לעובדה שטיפול תקין בתינוק לא יכול לכלול מצב שבו הוא שוכב על הגב מספיק שעות בשביל לגרום לגולגולת שטוחה כזאת (אם אין מצב רפואי נוסף, וכפי שרואים שם, יש מצבים רפואיים נוספים שעשויים לתרום לבעיה).
אבל מחקרים אחרים (לאו דווקא בנושא של גולגולת שטוחה) מלמדים אותנו, שעצם הגורם לגולגולת השטוחה - קרי, התינוק נשאר על גבו בעריסה או בלול במשך שעות על שעות, לא נלקח על הידיים מספיק, לא זכה לגירויים מספקים - גורמים במקביל לפיגור התפתחותי.
מובן שזה יכול לגרום לפיגור קטן מאוד, או לפיגור גדול מאוד - תלוי בגורמים אחרים שהיו נוכחים.

בשמת את צודקת,
לא מחייב שגולגולת שטוחה בחלקה האחורי נובעת מהשכבה בלעדית על הגב, זה יכול להיות גם מבנה ראש. לא מחייב על פגיעה ולא מעיד בשום אופן גורף על פיגור בכל רמה.
גם לדעתי חלק ניכר מהבעיה נובע מחסר בהתעניינות/בהדרכת התפתחות מוטורית וחשיבותה להורים. חסרה המודעות לחשיבות הרבה של הפעילות המוטורית בשנת החיים הראשונה כגירוי משמעותי לשרירים, למערכת העיצבית וגם לאיכות חיים, כי ככל שטווח התנועה רחב ומלא יותר כך יש לתינוק יותר אפשרויות לזוז ולנצל את הפוטנציאל שבגופו לתנועה.

לא בטוחה שזה הדף הנכון עבור השאלה שלי, אבל יאללה... מיה גדלה מגיל שישה ימים בלי חיתול. קקי עושה רוב הזמן ב"סיר" (קופסאת פלסטיק) אבל פיפי.. פיספוסים סיטי. כשהיא מתעוררת משינה הרבה פעמים כשאנחנו מנסים לפשפש היא צורחת. לרוב היא רעבה ואני מניחה שגם אם היא צריכה הרעב חזק יותר. אנחנו לא מתעקשים איתה והתוצאה היא שהיא די באופן קבוע עושה עלי פיפי בזמן ההנקה. גם אם נראה לי שהיא מסמנת באמצע ההנקה (יונקת "בעצבנות") לרוב אם אני אנסה לפשפש אותה היא תצרח. מטריד אותי שהיא צורחת כאשר מנסים לפשפש אותה לפיפי (קקי היא לרוב עושה ברגוע ובסיר כאמור) . אגב, לרוב אם אני מחכה דקה מעל הסיר כשהיא צורחת היא בסוף תעשה ואז תרגע אבל אני מתלבטת אם ל"התעקש" איתה זה לא בעצם להתעלם מהרצון שלה כרגע לא לעשות פיפי ולהחמיץ את הפואנטה. אז מה - להמשיך לספוג (תרתי משמע) פיספוסים של פיפי? ולפשפש אותה לפיפי רק אם היא עושה מיד ובלי בכי (מה שקורה לעיתים רחוקות).?

נו בנות למישהי יש תשובה?
מנסיוני הדי קטן אם היא צורחת עדיף טיפה להניח לפשפוש ולהרגיע ואז רק לנסות לפשפש שוב.
מה שאני עשיתי היה כשהיא בכתה הרמתי מתנוחה הרגעתי בחיבוק, אמרתי לה משהו על זה שיהיה לה יותר נוח אחרי שתתרוקן וניסיתי שוב ואז היא היתה עושה.
ולפעמים גם אם היא בכתה פשוט ויתרתי על העניין וחזרתי להניק אותה, אבל אני מפשפשת עם חיתולים אז לא עשו עלי פיפיץ

מה שכן היום (4 חודשים) התופעה הזאת עברה.

אני הייתי לפעמים במצבים של צרחות-עד-כדי-אי-יכולת-להתרכז-בפשפוש, פשוט מיניקה מעל הכיור. עד היום הוא לפעמים מבקש ממני "ציצי-קקה"

אבל בכל מקרה, אם הוא לא מוכן להתפשפש (בין אם זה בצעקות, מתיחת הגוף, יישור הרגליים, והיום זה גם לפעמים קריאות "לא קקה!!") אני מיד עוזבת. יעשה כשירצה (ולא כשאני רוצה, גם אם אני יודעת בוודאות שיש לו...).

תודה לעונות! בהחלט עוזר. האמת שבימים האחרונים באמת ניסיתי פשוט לשחרר ולתת לה לעשות פיפי מתי שהיא רוצה (גם אם זה יוצא עלי באמצע הנקה) ואתמול היה נראה לי שיש יותר שיתופי פעולה בפשפוש ופשפוש יותר רגוע, בלי בכי. הנקה מעל הכיור טיפה אקרובטית לי מידי בשלב זה

אבל אנסה את ההרגעה והדיאלוג, נשמע מעניין.

איך שכחתי!! אם מעל הכיור מסובך לך, מה עם לשים קערה מתחת לטוסיק שלה איפה שכן נוח לך להיניק? מעבר להרגעה והשחרור (החשובים!), זה לפעמים נותן פתרון פרקטי לקטעים האלה שבהם את יודעת שהיא צריכה, היא מסרבת, וברור לך שבשניה שהיא מתחילה לינוק היא מיד משחררת עלייך הכל

אגב, גם לשים איזו מגבת בין הרגליים שלה לקטעים האלה עובד באותה המידה (לספיגת הפשפוש שברור לך שתיכף מגיע).

לשים קערה מתחת לטוסיק שלה איפה שכן נוח לך להיניק
מצטרפת להמלצה. למרות שפשפשתי עם חיתולים, כשידעתי שיש פיפי אבל מצד שני היא רוצה לינוק, הנקתי מעל קערה. אבל נדמה לי שזה היה נוח בגיל קצת יותר גדול.
בת כמה מיה?

מיה בת חודשיים עוד שבוע וקצת (!)

אני מניקה אותה לרוב על כרית הנקה של מילגה עטופה במגבת (שעכשיו שאני חושבת על זה זה די בדיחה כיוון שזה עובר טוב מאוד את המגבת והכרית מילגה כבר ספגה ה-מ-ו-ן פיפי) כך שקערה מתחלת לטוסיק לא רלוונטית גם. כנראה הכרית תאלץ להמשיך לספוג מידי פעם..

אני מניקה אותה לרוב על כרית הנקה של מילגה עטופה במגבת
בין המגבת לכרית אפשר לשים יריעת ניילון קטנה. ככה זה עבד אצלנו, הכרית נשמרה לא רע.
קערה מתחת לטוסיק לא רלוונטית
בגיל הזה השתמשתי בקערה ששמתי על הרצפה לידי. כל הקערות נראו לי גדולות מדי ולא מתאימות. יצא לי לראות אמא שהשתמשה בקופסה של מגבונים (!) שהתאימה בול לצורך... אולי עם הילד הבא אנסה כזה.
עם פיפי זה לוקח זמן. כמו שכבר הציעו לך, אם היא מביעה התנגדות הייתי מורידה הילוך ומנסה בעיקר להקשיב ולהיות רגועה.
מההתנסות שלי יש קפיצה מאד משמעותית בענייני הפיפי בגיל שלושה חודשים. בכלל זה משהו שמתפתח כל הזמן
בהצלחה @} כיף לקרוא על ההתנסויות שלך.

כמה הערות קצרות, בדרך לישון...
א. אני לא הצלחתי להניק עם קערה. פשוט לא הסתדר לי בזויות בשום צורה. שמתי עלי חיתולי בד, ואם עשה עלי (ובחודשיים הראשונים בהחלט עשה עלי...) אמרתי "פיפי!" ששנינו נלמד, אבל הספה היתה מכוסה, כרית ההנקה היתה מכוסה, אני הייתי מכוסה, פיפי קטן של תינוק פיצי, לא קרה כלום.

ב. זה תהליך הדרגתי, שהם לומדים להפסיק לשנייה כדי לעשות. אחרי אלף פעמים שחשבתי שהוא גמר צד אחד ורוצה צד שני, הבנתי שכאשר הוא עושה הפסקה קטנטנה בהנקה או פתאום בוהה עם הפטמה בפה, זה סימן שהוא רוצה פיפי. למדתי לזהות את השניה הזאת, ולהגיד לו: "רגע! חכה!" ושמה אותו על הסיר, והוא למד להפסיק כל פעם ליותר זמן.

עכשיו פירוט קטן: ליד מקום ההנקה שלי (פינה קבועה על הספה עם כרית ההנקה) שמתי שולחנון ועליו הסיר הקטן (סיר פנימי של סירטף, ככה שנוח להחזיק בין הרגליים) ונייר טואלט (וכמובן בקבוק מים להנקה, אבל זה לא קשור).
לכן הסיר היה בטווח יד.
ולמדתי להוריד אותו מהשד בזריזות ולהעביר לסיר.
ואלף פעמים הוא עשה עלי פיפי (טוב, לא אלף, אבל בטח הבנת את הכיוון) עד שקלטתי שזה לא שהוא רוצה צד שני אלא שהוא רוצה פיפי. אני לא זריזה במיוחד... P-:
אבל ממש היתה ההשתהות הקטנה הזאת, שאותה את רוצה ללמוד לתפוס וככה, כמו רגל בדלת, לאט לאט להרחיב עד שהיא לומדת שבשביל פיפי מחכים רגע.

וכן, הם מבינים עברית מלידה. הוא הבין "רגע" ו"חכה" מהשעות הראשונות לחייו. בחיי. וכשרצה גם פיפי וגם לינוק באותו זמן, הייתי אומרת לו ממש "כן, אני יודעת, אז חכה! קודם תינק, ואז נעשה הפסקה וניקח אותך לפיפי". ממש ככה. והוא היה יונק, ואז עושה הפסקה מיוזמתו (!) ואני הייתי קמה איתו לפיפי ואחרי זה חוזרים לינוק.
מדהים כמה הם מבינים כשבוטחים בהבנה שלהם.

אחד היתרונות ב{{}}מכנסי חריץ{{}}, זה שזמן הפשפוש מתקצר לאפס, כמו לפשפש תינוק עירום{{}}.
אני פשוט הבאתי את הסיר עד אליו, עוד חצי שניה להושיב אותו על הסיר (עם המכנסים), והוא ממשיך בשלו ברצף מושלם.

אני שמתי מגבת או חיתול בד עבה (פריפול קוראים לזה?) מול הבולבול שלו ועלי.
לומר שזה תמיד מנע ממני להירטב? ממש לא, אבל זה מנע את הרוב.
בנתים עם הזמן (הוא כבר בן חודשיים) למדתי לזהות את התנועות העצבניות (ו"בולבול של פיפי") והוא למד שאם אני אומרת לו "אני אקח אותך לסיר" אז אקח אותו לסיר לפיפי ונחזור לינוק אחרי זה.