דיון על מושג הולם בעברית המקביל ל unschooling

ישבה שם מישהי בקהל ממשרד החינוך, אחת מחברות הועדה שמאשרת או פוסלת בקשות לחינוך ביתי במחוז דרום. היא נשארה למושב השלישי (אחת משני האנשים ממשרד החינוך שעשו זאת). וכשיונת אמרה בפאנל שהשאלות מהקהל יוצאות מנקודת הנחה של school at home בעוד שרוב המשפחות בארץ עושות unschooling שזה ללא תוכנית לימודים בכלל, אז היא התחילה להגיד "לא היית צריכה להגיד את זה, לא נאשר כזה דבר, אין סיכוי שנאשר כזה דבר, מי שמע על כזו שטות".
וזה לדעתי לב העניין: אני חושב שאנשים בארץ, כולל אנשי משרד החינוך, כבר שמעו את המושג "חינוך ביתי" והפנימו שיש כזה דבר (מה שלא היה לפני חמש שנים). אבל מה שיש להם בראש זה school at home, והם לא מבינים שזה פשוט לא הצורה הרווחת של חינוך ביתי בארץ. הם בכלל לא מבינים איך unschooling יכולה להיות שיטה. קודם כל רובם לא שמע על זה בכלל, וגם אלה ששמעו פוטרים את זה כמשהו הזוי ולא רציני. בגלל זה הם מבקשים תוכניות לימודים בתקנות לחינוך ביתי, ובגלל זה הם מבקשים שהילדים ימדדו. הם לא מבינים.

וגם הכתבה בהארץ אומרת דבר דומה:
בין כל חסידי החינוך הביתי, קבוצה אחת המאמינה ב"חינוך ביתי חופשי" עוררה אתמול עניין מיוחד. ההורים בקבוצה זו מלמדים את הילד, או מפנים אותו לחומר לימוד, רק כשהוא שואל ומבקש לדעת. אם אינו שואל, לא כופים עליו ידע. זאת בניגוד לחינוך הביתי המקובל, שבו ההורים מנהלים תוכנית לימודים וסדר יום.
(ההדגשה שלי.)

אז לדעתי זה צריך להיות המסר העיקרי שלנו בכל אינטראקציה עם התקשורת, בכל כנס שנערוך: unschooling.

אז לדעתי זה צריך להיות המסר העיקרי שלנו בכל אינטראקציה עם התקשורת, בכל כנס שנערוך: unschooling
לדעתי (אם מותר להביע דעה ללא חינוך ביתי

), חשוב מאד להשתמש במינוח העברי - חינוך לאין שיעור - או מינוח אחר, חיובי (חינוך חופשי? חינוך עצמי/עצמאי?) ולא במינוח השולל unschooling, שמתפרש כאנרכיה, כ-"לא-חינוך", ולמרות שאני מבינה שחלק ממהות החינוך החופשי הוא אכן "לא-חינוך", הרי המובן שלו שונה, ממה שמתפרש אצל אנשי האקדמיה. לאנשי האקדמיה, וגם לקהל הרחב, מה שהוא לא חינוך, הוא בהכרח הזנחה. כמו ש"ללא-גבולות" זה בהכרח הפקרות.
ואילו חינוך ביתי חופשי הוא חינוך נוכח. פעיל בסבילותו.

_חשוב מאד להשתמש במינוח העברי - חינוך לאין שיעור
המושג שאנו משתמשים (מבית לשונו של צפריר שפרון) הוא לימוד לאין שיעור, וחשובה ההבחנה משום שאנו לא מתייחסים לחינוך (שנעשה "על הדרך") אלא ללימוד (שלדעת הממסד צריך להיות מסודר, ולדעתנו אסור לו שיהיה מסודר).
לגבי התייחסות משרד החינוך - יש להם הרבה צפרדעים לבלוע בכל הנושא של החינוך הביתי. זה יקח זמן אבל זה קורה וזה ימשיך לקרות.
צריך פשוט להיות בטוחים בדרכנו, ולהמשיך ללכת. הרי אין אף אחד שיכול למנוע מאתנו לעשות זאת...

לדעתי המונח "חינוך ביתי חופשי" הוא הרבה יותר מוצלח.

אני אוהב את המושגים "לימוד לאין שיעור" ו"חינוך לאין שיעור", אבל מעבר להברקה המילולית הנחמדה, אלה מושגים שלא מבהירים במה מדובר, בעוד ש"חינוך ביתי חופשי" הרבה יותר ברור באופן אינטואיטיבי. לדעתי זה לעולם יישאר גימיק נחמד בכתבות להגיד שהמחנכים בבית קוראים לזה "לימוד לאין שיעור". אבל אם אנחנו רוצים להעביר את המסר של unschooling לתפוצה רחבה, להכניס את זה לשיח הציבורי, צריך להצמד למונח שהוא נראה ברור מאליו ללא צורך בהסבר.

גמני אוהבת את המונח חינוך ביתי חופשי.
ברור, חיובי, מעביר את התחושה בצורה ברורה (לימוד לאין שיעור, גם כולל שוב את ה"אין", וגם יוצר אצלי לפחות, תחושת פרדוקס אינטואיטיבית, שדורשת את החשיבה בשביל להבין את הכוונה (ולא בגלל שלימוד ושיעור הולכים ביחד, אלא דווקא בגלל הדו משמעיות של אין-שיעור לעומת לאין-שיעור). בכל מקרה, זה עדיף בעיני על UNSCHOOLING.

לדעתי המונח "חינוך ביתי חופשי" הוא הרבה יותר מוצלח.

גם בגלל שאין בו נימת שלילה וגם בשל התאור היותר קולע

גם לדעתי המונח "חינוך ביתי חופשי" הוא הרבה יותר מוצלח.
הביטוי האחר הוא התחכמות.

ואני משתמשת ב"חינוך חופשי", אבל גם "לימוד לאין שיעור" מצא חן בעיני. הוא פשוט קצת פחות מתגלגל על הלשון, לא?

והיום ב-19:30 הופיעו לילך מ ו-נגה שפרון ב"היום בחדשות" של הערוץ הראשון, ורואיינו לגבי הכנס שהיה אתמול.

לילך הסבירה מיד על ההתחלה על ה-unschooling, ועל ההבדל בינו לבין school at home, ונראתה מקצועית, ומלומדת, ונהדרת. תוך כדי דבריה הקרינו קטעים מהסרט "אנשים חופשיים" על משפחת שפרון.
כשנגה דיברה הראו מתחתיה כתובית "לומדת ב-un-schooling". כשהמראיינת שאלה אותה מה היא תעשה אם תרצה ללכת לאוניברסיטה, אז היא אמרה "אז אני אלמד שנה או שנתיים לבגרות, ואז אלך לאוניברסיטה. אם ארצה ללמוד רפואה אז מה זה שנתיים לעומת לימודי הרפואה?" אח, ממש תענוג. גדולה מהחיים.

יופי של ראיון, ויופי של חשיפה! כן ירבו.

_לדעתי המונח "חינוך ביתי חופשי" הוא הרבה יותר מוצלח.
אני אוהב את המושגים "לימוד לאין שיעור" ו"חינוך לאין שיעור", אבל מעבר להברקה המילולית הנחמדה, אלה מושגים שלא מבהירים במה מדובר, בעוד ש"חינוך ביתי חופשי" הרבה יותר ברור באופן אינטואיטיבי. לדעתי זה לעולם יישאר גימיק נחמד בכתבות להגיד שהמחנכים בבית קוראים לזה "לימוד לאין שיעור". אבל אם אנחנו רוצים להעביר את המסר של unschooling לתפוצה רחבה, להכניס את זה לשיח הציבורי, צריך להצמד למונח שהוא נראה ברור מאליו ללא צורך בהסבר._

התרגום למונח unschooling כפי שעלה אצלי הוא "לימוד לאין שעור". במילים האלה טמונה העובדה שהלימוד מתבצע ללא שעורים, ללא שיטת לימוד. בנוסף כמובן שעולה נתינת הערך של "אין ערך" ללימוד מסוג זה, שאין לו שעור, כלומר, הוא כל כך טוב עד שאי אפשר להעריך עד כמה הוא טוב.

חינוך ביתי חופשי אינו יכול לייצג את תפישת ה"לימוד לאין שעור" או להוות פרשנות משתי סיבות.
האחת, school לא מתייחס לחינוך אלא ללמידה. הסבה השניה והיא תופשת גם אם ישתנה המושג ל "לימוד ביתי חופשי", שכאשר נמצא המושג חופש - עולה השאלה חופש ממה. האם החינוך הביתי מאופיין בכך שהוא חופשי ממשהו?
ההבדל בין חופש לבין חירות הוא שהחירות איננה יכולה להכבל, איננה מתנערת או משתחררת מדבר. בעוד החופש הוא חופש ממשהו.
אם החינוך הביתי חופשי - ממה הוא חופשי?
ואם מדובר על לימוד החופשי ממסגרות או תפישות מקובלות - עדיין מה שאנו למדים מילדינו, שדרך הלימוד העצמאית איננה משתחררת מדבר, היא נובעת מתוך חירות - ללא הגבלים או מגבלות כלשהם.

לכן טעות תהיה, והיא כבר הושמה בתקשורת, להגדיר את ה- unschooling בדרך אחרת מ"לימוד לאין שעור",
ועל אחת כמה וכמה לחבר את הלימוד, או את דרך הלימוד לחינוך, שאלה אמנם שזורים בבסיסם, ועולה הלימוד מתוך מערך החינוך המשפחתי, אבל, בהגדרת הלימוד לא נכללת תפישת החינוך בהכרח.

<צפריר>

כן, אני מסכים עם כל מה שאמרת. אבל אני לא מחפש נכונות לשונית, או אפילו נכונות מושגית. אני מחפש מושג קליט. ו"חינוך ביתי חופשי" יותר קליט מ"לימוד לאין שיעור".
מושג אחר שסשה העלה: חינוך ביתי פתוח. הוא אומר שמשרד החינוך כבר הסכים לקבל את הרעיון של בית ספר פתוח, ושבבסיס בית הספר הפתוח רעיונות פדגוגיים דומים ל-unschooling. לכן הוא מציע להתחבר למושג שיהיה להם קל לקבל: כמו בית ספר פתוח, רק בבית.

ובסוף, עד שנספיק להתווכח ולהגיע להסכמה, אם בכלל, ישתרש המושג unschooling, פשוט כי זה מה שיופיע בתקשורת...

עדיין, שני המושגים לא דנים במהות העניין, שכן מדובר בלימוד ולא בחינוך.
לטעמי, "לימוד לאין שעור" קליט לעילא ולעילא. מתוך ההברקה שבו. שמעלה חיוך אצל השומע ונטמע שם. קליטותו של המושג באה לידי ביטוי בכך שהכתב/ת של ערוץ 2 השתמש/ה בו כמובן מאליו.
הבעיה היא שהמובן מאליו כל כך מובן מאליו עד שהוא לא "קליט".

כל מונח שכולל בתוכו את המלה חינוך חוטא למושג unschooling.

קביעתך - יותר ברור באופן אינטואטיבי מצביעה על הבדלי טעמים,
ואיני מתווכח עם טעמיך, רק מדייק, או כפי שנהוג לומר,
מחדד את הנקודה.

ובסוף, עד שנספיק להתווכח ולהגיע להסכמה, אם בכלל, ישתרש המושג unschooling, פשוט כי זה מה שיופיע בתקשורת...

ראה, המושג "לימוד לאין שעור" היה מקובל וראוי, עלתה הצעה אחרת. בפועל, מושג חדש זה זכה לחשיפה היום בתקשורת. לכן, מתוך ריבוי המושגים, בהחלט יתכן שאתה צודק והמקור באנגלית הוא זה שיתפש. להערכתי מכל אלה שראו היום את התכנית פחות אנשים יזכרו את "חינוך ביתי חופשי" כשיטת unschooling, מאשר אם היה נאמר "לימוד לאין שעור".

ואין כל צורך להגיע להסכמה. עצם הויכוח הזה חיוני, חיובי ומביא לידי דיוק יתר גם בלי הסכמה - לפחות אצל כל אחד מהצדדים.
<צפריר>

קליטותו של המושג באה לידי ביטוי בכך שהכתב/ת של ערוץ 2 השתמש/ה בו כמובן מאליו
הוא גם השתמש ב-unschooling. ובכתבה בהארץ גם השתמשו בשניהם. ובכתבה בערוץ הראשון השתמשו רק ב-unschooling. ובסרט אנשים חופשיים לא השתמשו באף אחד מהם. זה לא מוכיח לא לכאן ולא לכאן.
תראה, אני לא מתווכח לגבי נכונות המושג, או לגבי ההברקה שבו, שאני באופן אישי אוהב אותה. אני פשוט טוען שבראש של הצופה המצוי, המושג "חינוך ביתי" נתפס כ-school at home, ולכן המושגים "חינוך ביתי חופשי" או "חינוך ביתי פתוח" ישמעו לו באופן אינטואיטיבי כ-unschooling. המושג "לימוד לאין שיעור", עם ההברקה שבו, לא יהיה ברור מאליו ויידרוש הסבר. בגלל ההברקה שבו, יש סיכוי טוב שמי שיקשיב להסבר גם יזכור אותו. אבל רוב הציבור בכלל לא יקשיב להסבר, אלא רק יישמע את המונח, ויעצור שם.

קביעתך - יותר ברור באופן אינטואטיבי מצביעה על הבדלי טעמים
לא הבנתי אם אתה לא מסכים עם קביעתי, או שכן מסכים אבל טוען שבהירות אינטואיטיבית לא משרתת את המטרה של קידום ה-unschooling בתפיסה הציבורית.

רועי,
חינוך ביתי הוא חינוך מן הבית. ההבדלה היא בתפישת הלימוד. שוב, יש להפריד בין השניים. הכתב של ערוץ 2 הסביר שהפרשנות הנפוצה בקרב המחנכים בבית למושג האנגלי הוא חינוך לאין שעור, מה שמצביע על הנטייה הטבעית לחבר בין השניים. עדיין - הלימוד לאין שעור מפרש את ה-unschooling.
אם המטרה היא להבהיר את מהות החינוך הביתי, הרי שאז, חינוך ביתי עצמאי יהיה ראוי או אולי אפילו חינוך ביתי חופשי למרות שזה אינו מדויק.
כל צורה שבה החינוך הביתי מתערבב עם שיטת הלימוד חוטאת לאיך מתרחש הלימוד בתוך החינוך הביתי.

לא הבנתי אם אתה לא מסכים עם קביעתי, או שכן מסכים אבל טוען שבהירות אינטואיטיבית לא משרתת את המטרה של קידום ה-unschooling בתפיסה הציבורית.
מהי האינטואיציה של הציבור? מי קובע מה יותר ברור באופן אינטואטיבי? מה זה בהירות אינטואטיבית?
אני בהחלט מסכים שיש כאן טעמים. ומה שנמצא שיש בו טעם לאחד (אינטואטיבית) עשוי להיות תפל לאחר (אינטואטיבית).

מה שנאי מבינה מדבריך, צפריר, זה קודם כל - בואו נתתחיל לומר "לימוד ביתי" במקום "חינוך ביתי".
כשנתרגל לזה, גם "לימוד לאין שעור" יהיה קליט יותר, כי נוח להעביר את המילה "לימוד" מפה לשם (שכמו שעושים עם המילה "חינוך"), וגם "לימוד ביתי חופשי" או "לימוד ביתי פתוח" יהיו מושגים סבירים (בתור פשרה בין העמדות המובעות פה), למרות שמאבדים את היופי שב"לימוד לאין שעור".

שליחה על ידי גדיה* » 08 מאי 2006, 22:06

מושג אחר שסשה העלה: חינוך ביתי פתוח.

יופי !

אנונימי

ראו גם: לימוד לאין שעור Unschooling, חינוך ביתי חופשי, חינוך ביתי חופשי האם זה מתאים לנו, חינוך ביתי חופשי ותפיסות עולם אחרות, חינוך חופשי

הועבר מן הדף כנס אקדמי ראשון בנושא חינוך ביתי.

הדיון עוסק במציאת המושג המתאים ביותר לתיאור unschooling (בשונה מ- school-at-home או home-schooling, המתורגם כ-חינוך ביתי).
בתוך כך גם עולות ההבחנות בין 'לימוד' ל'חינוך'.

המושגים המוצעים עד כה הם:
חינוך ביתי חופשי, חינוך ביתי פתוח, לימוד לאין שיעור, חינוך לאין שיעור, לימוד ביתי חופשי, לימוד ביתי פתוח...

אולי: למידה ללא לימוד או לימוד ללא למידה ?

אני רוצה להבין מדוע צפריר מבקש להדגיש את עניין הלימוד דווקא ולא את החינוך?

זה נכון שמרבית האנשים במיינסטרים נותנים משקל יתר ללימוד על פני החינוך, וכשהם אומרים 'חינוך' הם הרבה פעמים מתכוונים ללימוד.
אך הלא אנשי החינוך הביתי, הדבר הראשון והעיקרי שהם עושים זה קודם כל "חינוך", ומתוך כך נובע גם הלימוד.

<בכוונה שמתי "חינוך" במרכאות, כי ברור לי שאין הכוונה ל'חינוך' במובן הרגיל שלו, מילה שעשויה לעורר רתיעה ברבים. וגם דני לסרי כתב על כך בספרו "חינוך בביצת הפתעה" כי הייתה לו התנגדות בתחילה למושג 'חינוך', אך התחבר אליה אח"כ מכיווּן אחר... ועובדה שבסופו של דבר בחר לקרוא לספרו 'חינוך בביצת הפתעה*'.

כיוון שכך, ברור שכוונתי ב'חינוך' היא לחינוך מהסוג שדני לסרי מדבר עליו ולא במשמעותו הנוקשה המקובלת. בכל מקרה, גם אנשי באופן עדיין משתמשים במילה 'חינוך'.>

ועל כן, אני תמהה. כי 'חינוך' זה הדבר הראשון והחשוב שקורה בבית. וזה גם מה שהיה רצוי שיהיה העיקר בבית-הספר. אז אם בית הספר מדגיש את הלימוד דווקא, מדוע יילכו בעקבותיו אנשי החינוך הביתי וידגישו גם הם את הלימוד?
כלומר, כשמתייחסים ללימוד ולא לחינוך - נותנים משקל לידע על פני פיתוח האישיות. ומה חשוב יותר במה שקורה בחינוך הביתי - פיתוח האישיות או רכישת ידע?
(צפריר, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שכשאתה אומר 'לימוד' אתה מתכוון לרכישת ידע, ו'חינוך' - לפיתוח האישיות. ולא שכוונתך ב'לימוד' למשהו רחב יותר שכולל גם ידע וגם ערכים. אם אני טועה, אנא תקן אותי.)

אולי המושג unschooling מציין התייחסות ללימוד דווקא, ולכן תרגומו המדויק יצריך התייחסות למושג 'לימוד'. אך אולי גם המושג unschooling עצמו אינו מדויק?

<צפריר, השאלה לא הופנתה אליך ישירות, כי מבקשת תשובה גם ממך וגם מכלל האנשים>

חינוך ביתי עצמאי יהיה ראוי

מעניין שהדיון עולה בדיוק היום, אחרי שבימים האחרונים הרהרתי לי במושגים העבריים.

חשבתי על זה מכיוון אחר: הרבה פעמים אנשים שומעים את המושג חינוך ביתי וחושבים על הבית כבית פיסי ולא כבית רוחני או נפשי, ומיד שואלים "מה, כל היום תהיו בבית? לא תשתגעו?" ולא מבינים שברוב המקרים נמצאים דוקא די הרבה מחוץ לבית. לכן עלו בראשי האפשרויות חינוך-עצמי (שאני אוהב אותו כי גם אנחנו מחנכים בעצמנו, וגם מתחנכים בעצמנו) וגם חינוך-משפחתי (שמבהיר שלמעשה כל המשפחה מחכנת ומתחנכת במסגרת המשפחתית).

<טוב, זה לא ממש קשור למושג unschooling, אבל הדף הזה נפתח כל-כך קרוב להתעוררות המחשבות האלה אצלי, שאני מנצל את ההזדמנות>

הביטוי Unschooling איננו שלילת הלמידה. הוא שולל את מוסד בית-הספר, ולכן הוא מוצלח.

אם חינוך ביתי נתפס כהסתגרות בבית, אולי עדיף הביטוי שמישהו באתר הציע בזמנו -- חינוך מן הבית.

unschooling מוצלח משום שהוא כה ישיר ופשוט ולא מתייחס ללמידה או לחינוך בכלל.
א-בית ספר.

"ואיפה אתה לומד?"
"ב א-בית ספר"
"אה"

ההבדלה שנעשית בין חינוך ללימוד מפרידה בין ערכים וידע.
חינוך במובן הזה הוא חינוך לערכים. לימוד במובן הזה צבירת ידע.
בתוך החינוך לערכים, עולה הערך הזה שניתן ללימוד השיטתי, זה הבנוי משיעורים, נדבך על נדבך, על פי שיטה שיש הטוענים שיש בה הגיון, או סדר, או הבטחה לתוצאה. ערך זה הוא העיקרי בערכי החינוך שמבקשת המדינה להקנות לתלמידים ולהוריהם באמצעות מוסדות החינוך.
בפועל, ערכים נקנים בבית.
כאשר ההורים מצביעים לילד על המוסדות כמקום ראוי, ללמידת ידע בדרך שכופה שיטתיות גם על הלמידה, נמצא הערך הזה ניתן מהבית ולא מהמוסד עצמו.

כאן, בחינוך מן הבית, המושג Unschooling אכן אינו שלילת הלמידה, גם "לימוד לאין שעור" אינו שולל את הלמידה. אין מי שיכול לשלול את הלמידה, גם בבית הספר, למרות הנסיון לכפות שיטה על הלומד מתרחשת למידה, שכן למידה נובעת מגילוי, וגילוי לעולם עולה מבפנים. במובן הזה עיקר הלמידה בבית הספר היא קהות החושים, ביטול הסקרנות ודיכוי הגילוי כאמצעים לרכישת ידע.
עם זאת, ההפרדה בין ה Unschooling ל Homeschooling מדברת על שלילת הדפוס המדבר על למידה שיטתית, מובנית, הקובעת מראש תוכנית, במובן הזה תכנים, או במילים אחרות מצביעה על הלימוד שמתרחש גם בלא שעור, שיטה או מבנה. בעוד ה Homeschooling מקדש את אלה.

כאן, במובן הזה של חינוך, חינוך לעולם מדבר על חינוך של האדם באשר הוא, חינוך המשפחה אם כך מתייחס לכל פרטיה. כולם מתחנכים, כולם חונכים ונמצאת המשפחה מבשילה לעצמאותה. ובמובן הזה, בהחלט נמצא החינוך הביתי, לכל צורותיו כ"חינוך לאין שעור". במובן הזה כנתינת ערך דווקא ל אין שיטה ללימוד או לחינוך. שכן, גם השמרנים שבשמרנים, אלה שעושים בוחן פתע לילדיהם אם שיננו את ההיסטוריה של מדינתם, נמצאים למדים מילדיהם יותר מכפי שמלמדים אותם מבלי כל תוכנית או שעור.

אין שיטה ללימוד, אין שיטה לחינוך, אין שיטה לאדם. ואפשר להחליף את המלה שיטה בשעור -
אין שעור ללימוד, אין שעור לחינוך, אין שעור לאדם.

ונמצא הכותב למד - במובן הזה מגלה -מתוך הדברים שעלו כאן שהמושג "חינוך לאין שעור" נמצא גם הוא ראוי, אם כי מדויק פחות מ "לימוד לאין שעור".
ועל כך תודה.

_unschooling מוצלח משום שהוא כה ישיר ופשוט ולא מתייחס ללמידה או לחינוך בכלל.
א-בית ספר._
א-בית ספר היה צריך להיות unschool, התוספת של ה ing הופכת את זה ל א-בית-ספר'יות, או א-לימוד'יות.
כאן מדובר על בית בו הלימוד'יות איננה בשיטת הבית-ספר'יות. כלומר ללא שעור.

ברמה הטכנית:
היתה הטבעה של המושג באנגלית בין אם זה HOMESCOOLING או UNSCOOLING ומאחר והעברית מלאה בבטויים לועזים ומאחר והניואנסים בין התפיסות ניתנים להגדרה קלה במונחים הלועזים לקהל הרחב הרי שממולץ לעשות אבחנה - קרי בתקשורת יופיעו שני המושגים בנשימה אחת לציין ולאבחן שיש כמה גישות,
ברמה המהותית:
במערכת המשפטית ו/או משרד הממשלה להערכתי, השימוש הכבד בחוק הכשרות והאפוטרופוסות, מעניק את השם הטבעי "חינוך הורי" או "חינוך משפחתי." השם הזה מבהיר טוב יותר מאחרים ששיקול הדעת של ההורים היא לבצע חינוך בכל אמצעי העומד לרשותו.

הטרמינולגיה המשפטית חשובה,
כי או
שיובהר שחינוך ביתי מתבסס על פטור מוחלט ממשרד החינוך כולל פיקוח של המשרד בדיוק כפי שבן גוריון פטר את החינוך החרדי וזה תקף עד היום.
או
שיבוצע מעין שענטז שבוצע עם בתי הספר הפרטים, על פיו החינוך הביתי יהיה מוסד שאינו מוכר אך מפוקח ובמקרה דנן יהיה צורך להמשיך "להנפיק" תוכניות לימוד לעבור מבחנים להגיע לוועדות נפוחות כמו שזה היום, רק עם נוהל חוקי וזאת בניגוד לנהלי המשרד כיום אשר הם עצמם אינם חוקים. אם זה יהיה ההישג, הרי חבל על המאמץ.

להערכתי - יש לקבוע שהחינוך הביתי הינו השבת הסמכות שהיתה להורה מקדמת דנן לקבוע את החינוך והלימוד של ילדו - קרי פטור מסמכות המשרד.

ואגב, לשאלה באיזה בית ספר אתה? - הילד שלי יודע לענות: בבית הספר של החיים

גם הילדים שלי, שכן לומדים במוסדות החינוך המקובלים, מקבלים חינוך הורי. זה שם שמעורר הרבה מאד אנטגוניזם.

מספר נקודות:

א. ההברקה של לאין שיעור היא לדעתי הכי מתאימה מכל הבחינות

ב. אני הייתי משתמש גם בלימוד לאין שיעור וגם בחינוך לאין שיעור

ג. לא הייתי מחפש תרגום ל- unschooling מכמה סיבות:

unschooling אינו המונח היחיד בו משתמשים בארה"ב כדי לתאר שיטת לימוד וחינוך לאין שיעור. קיימים גם מונחים שלדעתי מתאימים יותר, לדוגמא: lifestyle of learning, או relaxed homeschooling.
unschooling הוא מושג שאינו ברור ולעתים מתפרש כחוסר או שלילת השכלה ו/או חינוך
המונח העברי צריך לתאר את המציאות הישראלית ולהתאים לה ולא לתרגם מונח אשר מתאר מציאות שונה.

ד. הייתי עדיין משתמש במונח חינוך ביתי או חינוך מן הבית כשם כולל לתופעה. איני רואה כל בעיה בכך שחינוך ביתי מזוהה עם homeschooling . homeschooling זה שם כולל לשיטת חינוך אשר schooling at homeזה אחד מסוגיה בלבד (שביניהם relaxed homeschooling , unschooling , unit studies, mastery learning ועוד). בארץ שונה ככל הנראה המצב מזה של ארה"ב. אני מתכוון להומוגניות הכמעט מלאה של הגישה בארץ לעומת הרבגוניות האמריקאית.

ה. לדעתי חשוב שכל אחד מאיתנו (כל אחד בדרך שלו – והדרך היעילה ביותר זה פשוט לעשות חינוך ביתי) יעזור למערכת החינוך לבלוע את הצפרדע של שיטת החינוך הביתי המקובלת בישראל. בהקשר זה הנקודה החשובה ביותר היא הכרה בקיום ובלגיטימיות של שיטת לימוד ללא תוכנית לימודים, ללא תכנון הישגים צפויים, ללא מבחנים, ללא שיעורים וכד'. וכאן שוב המונח "לימוד לאין שיעור" נראה לי הכי מתאים.

ו. כשדיברתי על חינוך ביתי פתוח כוונתי הייתה לדרך אפשרית להסביר לאנשי משרד החינוך (במקרה שאלה ירצו לשמוע) את העניין בדרך שלהם. חשבתם שחינוך ביתי זה אומר להעתיק בית ספר הביתה? בסדר. העתקנו הביתה בית ספר פתוח. (דרך אגב שמתם לב שהנהלים של המשרד חלים על כלל תלמידים במערכת החינוך הרשמי בלבד? – עוד קוריוז).
מונחים חינוך ביתי חופשי או חינוך ביתי פתוח יכולים לעזור כאמור לצורך הסברה והמחשה בנסיבות מסוימות אך אינם מתאימים לדעתי כשם כללי לשיטה.
שוב, הייתי משתמש בלימוד לאין שיעור או בחינוך לאין שיעור – לפי העניין.

במחשבה נוספת 'חינוך משפחתי' נשמע לי אפילו הרבה יותר מ'חינוך ביתי'.
כמו שנכתב לעיל ש'חינוך ביתי' עלול להתפרש כאילו נמצאים כל היום בבית. לכן 'חינוך משפחתי' נשמע הרבה יותר מדויק.

ועוד, שאפשר להבינו 1. גם כחינוך הילדים במסגרת המשפחה, 2. וגם חינוך של המשפחה כולה.

אולי המושג 'חינוך ביתי' נבחר רק משום שהוא תרגום הכי מדויק של Home Schooling? אך בעצם אם חושבים על זה, מי אמר שחייבים לתרגם מאנגלית?
אם 'חינוך משפחתי' מדויק יותר, אז למה בעצם לא לבחור בכינוי חינוך משפחתי?

לדעתי זה לעולם יישאר גימיק נחמד בכתבות להגיד שהמחנכים בבית קוראים לזה "לימוד לאין שיעור
לדעתי לא.
כל מושג חדש הוא תמיד חדש בהתחלה ולא מוכר.
מה שמשתמשים בו - נתפס ונשאר.
לפיכך, אם אנחנו נשתמש בביטוי "לימוד לאין שיעור" זה מה שייתפס.
איך יידעו מה זה?
מעצם הסיפור על זה בתקשורת.
ואנשים שומעים על זה יותר ויותר.
וככל שישמעו יותר, ככה זה ייראה להם יותר מובן מאליו. ולא חשוב באיזה שם.
אז אנחנו נקבע את השם.

שיובהר שחינוך ביתי מתבסס על פטור מוחלט ממשרד החינוך כולל פיקוח של המשרד בדיוק כפי שבן גוריון פטר את החינוך החרדי וזה תקף עד היום.
זו מטרתנו לתפיסתי.
אכן, בדיוק כמו הפטור המוחלט לחינוך החרדי ממשרד החינוך.
הנה, יש לנו תקדים יהודי כשר למהדרין.
ויפה גם להשתמש בביטויים "חינוך משפחתי", "חינוך ביתי חופשי", "חינוך ביתי פתוח", ו"בית הספר של החיים".
באיזו כיתה את?
אני בת ... בבית הספר של החיים.

אני בעד לימוד לאין שיעור מכל הטעמים שצפריר העלה, וגם רוצה להוסיף עוד משלי
(את הדברים האחרונים לא הספקתי לקרוא פה, אז סלחו לי אם יש פה חזרה על משהו, או אי-התיחסות):
אני מאוד אוהבת את ההברקה , את דיוק התרגום שלה, את הערך המוסף שהמונח נותן ללמידה שבבית (ולכל עניין החינוך הביתי), וגם את המורכבות שגורמת לסקרנות לגבי העניין.

לעומת זאת חינוך חופשי, לימוד חופשי, חינוך פתוח - כולם מעוררים אצלי קונוטציה לבלאגן ואי למידה, וזה הרי לא מה שאנחנו רוצים לומר פה.

< נורית מרשה לעצמה להרהר פה, למרות שילדיה שוב במסגרות, אבל תמיד מהרהרת ושוקלת בעניין >

[-: [-: [-:

מסכימה עם בשמת. זה אמנם נשמע מסורבל, אבל מתרגלים.
_כל מושג חדש הוא תמיד חדש בהתחלה ולא מוכר.
מה שמשתמשים בו - נתפס ונשאר._
לצורך השוואה, ראו דוגמת ה"קסטה" שעברה הסבה ל"קלטת"

חינוך חופשי, לימוד חופשי, חינוך פתוח - כולם מעוררים אצלי קונוטציה לבלאגן ואי למידה
בלגן לא קשור ללמידה/אי למידה.
אצלינו בלגן, ולומדים.
משרד החינוך מקבל שבבתי"ס פתוחים כן מתרחשת למידה.

לימוד ביתי ספונטני ?

_כאשר נמצא המושג חופש - עולה השאלה חופש ממה. האם החינוך הביתי מאופיין בכך שהוא חופשי ממשהו?
ההבדל בין חופש לבין חירות הוא שהחירות איננה יכולה להכבל, איננה מתנערת או משתחררת מדבר. בעוד החופש הוא חופש ממשהו._ (צפריר, המככב הסרט "אנשים חופשיים ")
א, מילונית, "חרות" ו"חופש" הם נרדפים;
ב, "חופש" הוא לא רק "חופש מ-" (הגדרה על דרך השלילה) אלא גם "חופש ל-" (חופש דיבור, חופש העיסוק וכד' - והם המרכיבים מצב של "חרות") שזו הגדרה על דרך החיוב.
אפשר לנסח לשני הכיוונים - חופש מ- (משעורים מובנים, ממבחנים, מכפיה של נושאים ותזמון, וכו')
וגם חופש ל (החופש לקבוע נושאי/תזמון/קצב לימוד ...)
ג, הביטוי "לימוד לאין שעור" מכיל 3 משמעויות:
לימוד שמתבצע ללא שעורים מובנים,
הכְוָנה למצב כזה,
לימוד שערכו לא ניתן לכימות מרוב גודלו ועוצמתו.
לדעתי רוב השוהים בציון, שהעברית שלהם, לא נעים לומר, לא משהו, לא יעלו על המשמעות הראשונה (שהיא היא המקבילה למושג unschooling) של לימוד שמתבצע ללא שעורים מובנים, ובטח ובטח גם לא על השלישית. כל מה שיישאר זה המשמעות השניה, של "מפיצים אנרכיה". שרות טוב לחינוך הביתי זה לא יעשה.
מה שרוצים להעביר זה את ה"לא כפוי, לא מובנה". וכמו שנכתב רבות, מה זה "בית ספר פתוח" כבר יודעים, ומה זה חופשי/ספונטני מבינים אינטואיטיבית. (מה אינטואיצית הרוב? שאלה פרקטית, ולשאלות פרקטיות יש תשובות פרקטיות.) הטירחה לקבוע מושג בעברית שישמש במקום unschooling היא הרי בעיקר בגלל החשיבות השיווקית.

ואגב, עם כל הכבוד ל"גם אתיאיסט מאמין במשהו, שהרי אחרת למה הוא מתנגד" או איך שניסחת פעם, לפני שמישהו הגה את הרעיון "יש אל", לא היה צורך להגיד "אני לא מקבל אותו", לפני שמישהו הגה את הרעיון שכדור הארץ שטוח, לא היה צורך להגיד "אני מתנגד". לפני שהומצאו בית הספר והפכו לנורמה, לא היה צורך לומר "אני מתנגד".
האם החינוך הביתי מאופיין בכך שהוא חופשי ממשהו? כן, כרגע, במצב הקיים, כשמדובר בהליך מול רשויות, מהות הענין היא קודם כל בהתנערות מהכפיה וההתערבות הממסדית, וזו היתממות לומר שלא.
ואם יבוא יום ובו חינוך פתוח, חופשי, ללא כפיות והכתבות, (בין אם בבתי הספר ובין אם מחוצה להם) יהיה הסטנדרט והנורמה, וחינוך ביתי (מובנה או לא) יהיה נורמטיבי ממש כמו בתי-ספר , אז גם השפה תשקף את זה. ממש כמו שעם פרוץ המקרר החשמלי לארץ, "מקרר" פרושו היה מקרר קרח, וכדי לציין את החריגה אמרו "מקרר חשמלי". וכשהשתנו הנורמות במציאות השתנו גם הלשוניות.

_{("חינוך חשמלי" VS חינוך קרח? חינוך nofrost? או כמו המקרר החדש של שארפ, "חינוך היברידי"? המממ... )}

לדעתי רוב השוהים בציון, שהעברית שלהם, לא נעים לומר, לא משהו, לא יעלו על המשמעות הראשונה (שהיא היא המקבילה למושג unschooling) של לימוד שמתבצע ללא שעורים מובנים, ובטח ובטח גם לא על השלישית. כל מה שיישאר זה המשמעות השניה, של "מפיצים אנרכיה". שרות טוב לחינוך הביתי זה לא יעשה.
לדעתי דווקא המשמעות השלישית היא הדיפולטית.
על השניה לא הייתי חושבת לולא הייתי שומעת את דני לסרי מדבר על אנסקולינג כתהליך התנקות מבי"ס, והראשונה היא ה"דו" המוצלחת.

_לדעתי רוב השוהים בציון, שהעברית שלהם, לא נעים לומר, לא משהו, לא יעלו על המשמעות הראשונה (שהיא היא המקבילה למושג unschooling) של לימוד שמתבצע ללא שעורים מובנים, ובטח ובטח גם לא על השלישית. כל מה שיישאר זה המשמעות השניה, של "מפיצים אנרכיה". שרות טוב לחינוך הביתי זה לא יעשה.

לדעתי דווקא המשמעות השלישית היא הדיפולטית.
על השניה לא הייתי חושבת לולא הייתי שומעת את דני לסרי מדבר על אנסקולינג כתהליך התנקות מבי"ס, והראשונה היא ה"דו" המוצלחת._
בעיני השלישית היא הברורה מאליה, והראשונה היא התחכום המוצלח.
זה בדיוק מה שאני אומרת - זה לא אינטואיטיבי, ומה שנשאר לי מזה בראש, זה בעיקר ה- אין.

אגב, ההיפך מבית ספר (המגביל), זה "מרחב ספר" (הפתוח), לא? בהקשר הזה - אולי "לימוד מרחבי"... נשמע מסתורי ומודרני, ומוציא את ה"בית" ממרכז העניינים.

_בלגן לא קשור ללמידה/אי למידה.
אצלינו בלגן, ולומדים.
משרד החינוך מקבל שבבתי"ס פתוחים כן מתרחשת למידה._
תיארתי לעצמי שמישהו יגיב פה כך.
לא מצאתי מילה טובה מזו ב- 3:00 לפנות בוקר, ואינני בטוחה שגם עכשיו אצליח.

בכל מקרה, הסטנדרט של "משרד החינוך מקבל" הוא לא הסטנדרט שלי להתרחשות למידה או לא,
ובודאי לא הסטנדרט למה אני רוצה עבור ילדיי.
אני לא בטוחה שהייתי רוצה שילדי ילך (כרגע אני רואה את הגדול מול עיני) לבי"ס פתוח, כי אני לא בטוחה שהמסגרת הזו תתאים לו.

הבלגן ממנו אני חוששת הוא מרחב בו ילדי יתקשה למצוא את עצמו, וזה יכול להיות מבחינות שונות - הן לימודית, הן חברתית, הן משחקית, הן סקרנותית וכו'.
זה יכול לקרות בבי"ס שלא יתאים לו, וזה יכול לקרות אצלנו בבית, אם לא נשכיל ליצור בו מרחב שיתאים לסיטואציה של לימוד לאין שיעור (-;
מרחב תומך ומאפשר (נדמה לי שמישהי הגדירה פה למעלה משהו ברוח פסיבי-אקטיבי).

גם אני אוהבת מאוד את התחכום של 'לימוד לאין שיעור'.

אך עדיין לא מבינה למה לבחור להתמקד בלימוד, כשמה שחשוב בעצם זה החינוך???!!!

הרי גם בתי הספר בבסיסם הייתה מגמתם קודם כל 'לחנך' (למרות שלא עומדים בכך) כערך חשוב יותר מהלימוד. ועובדה היא שלמערכת קוראים 'משרד החינוך', 'מערכת החינוך', ולא 'משרד הלימוד' ו'מערכת הלימוד'.

אם רוצים לדבר על משהו שהוא מקביל למוסדות מערכת החינוך אבל נעשה בבית, במסגרת המשפחה, לדעתי חשוב להדגיש קודם כל את החינוך, ורק אח"כ את הלימוד. והמושג שבוחרים בו צריך להכיל את המילה 'חינוך' ולא 'לימוד'.

לכן לדעתי, אם כבר, כדאי לבחור את "חינוך לאין שיעור" - מושג שמשקף:

קודם כל שמדובר כאן בחינוך, שהוא החשוב יותר (יותר חשוב מלימוד).
שנית שהחינוך עצמו (חינוך לערכים) ניתן ללא שיעורים אלא באופן חופשי, פתוח, ספונטני (בניגוד לביה"ס שגם ערכים הוא מקנה במסגרת שיעורים מובְנים).
שלישית, אפשר להבין מזה שגם הלימוד שהוא חלק מהחינוך - הוא 'לאין שיעור', כלומר ללא שיעורים אלא חופשי, פתוח, ספונטני. וזאת כיוון שנאמר 'לאין שיעור' ומזה מבינים שאין שיעורים. בכלל. לא חינוכיים ולא לימודיים. - כך שמשיגים גם את המשמעות הזאת.

כלומר, מתוך הביטוי 'חינוך לאין שיעור' שמדבר על חינוך מקבלים גם את המשמעות של הלימוד ללא שיעורים מובְנים.

מכך יוצא שדווקא 'חינוך לאין שיעור' זהו מושג שמכיל את הכול. הכול בכול מכל כל.

גם אני, למרות שאני אוהבת את ההברקה לאין שיעור (תרתי), חושבת ששיווקית המושג לא עובר טוב.
ונכון, שאחרי זמן הוא יכול להיקלט. אבל למה מראש לבחור במשהו שקשה לקליטה ושלא מעביר עכשיו מסר ברור?
אני גם מתחברת למה שכתבה אביה, המושג לימוד לאין שיעור (או חינוך) אינו ברור מילולית לכל שכבות האוכלוסייה, ובכך אנו גם מפספסים אנשים, וגם עלולים לשדר מסר של אליטיזם.

אני חושבת שכדי לקדם את הנושא, ואנחנו נמצאים בתקופה שבה יש התעניינות תקשורתית גדולה בנושא, עלינו לבחור במושג שימחיש בצורה הפשוטה ביותר, הבהירה ביותר והמדויקת ככל שניתן, במה מדובר. דווקא הפשטות עשויה לשרת את העברת הנושא טוב יותר, לטעמי.

מסיבות טובות שהועלו למעלה אני בעד:
חינוך ביתי פתוח
חינוך ביתי חופשי
(במילים חופשי ופתוח טמונה לדעתי גם הספונטניות שהועלתה קודם כרעיון).

בקיצור -
גם החופש מ.. וגם החופש ל... מדברים על שחרור מכבלים.

אין כל ערובה שמושג כמו חינוך ביתי פתוח או חינוך ביתי חופשי יובן, יקלט או יטמע אצל ההדיוטות יותר או פחות מ לימוד לאין שעור. זה גם לא רלוונטי שכן שוב חזרנו למושג המעורפל מבינים איטואטיבית.

כאן, ניתן להמשיך את הדיון עד אין סוף, אלא שהוא מאוחר מדי. שכן "לימוד לאין שעור" או בהטייתו "חינוך לאין שעור" כבר קיימים, ממותגים.

כאן, ניתן להמשיך את הדיון עד אין סוף, אלא שהוא מאוחר מדי. שכן "לימוד לאין שעור" או בהטייתו "חינוך לאין שעור" כבר קיימים, ממותגים.
אני לא מסכימה.
שום מינוח עוד לא נטמע בתקשורת, בקושי את המונח חינוך ביתי הם לומדים לעכל.

חשוב בעיניי שכשמתראיין הורה או נער בתקשורת, תופיע מתחתיו כתובית מדויקת ובהירה. הנה שלוש אפשרויות:

מלמד את ילדיו ב- Unschooling (להורה) או לומד ב- Unschooling (לנער) - (כך התייחס לזה הערוץ הראשון השבוע)
מלמד את ילדיו ב"חינוך לאין שיעור" או לומד ב"חינוך לאין שיעור"
מלמד את ילדיו בחינוך ביתי חופשי או לומד בחינוך ביתי חופשי

כשאני מדמיינת את זה על מסך טלוויזיה, ברור לי שהאפשרות השלישית עוברת טוב יותר.

אין כל ערובה שמושג כמו חינוך ביתי פתוח או חינוך ביתי חופשי יובן, יקלט או יטמע אצל ההדיוטות יותר או פחות מ לימוד לאין שעור.
אף פעם אין ערובות במהלכים שיווקיים ועדיין אפשר לקחת החלטה בעניין.
מכיוון שאין לנו ממון לקחת קבוצת מיקוד ולבדוק את העניין באופן מקצועי, אני מציעה להמשיך כאן את המיני סקר הלא מקצועי שעולה כאן ולראות להיכן נושבות הרוחות.

לטעמי, אין מנוס מלנסות ולשער איזה מושג יעביר יותר טוב את המסר. כי זה חשוב.
זה חשוב בעיניי לא רק במסגרת התקשורת עם הציבור הרחב, אלא גם ובפרט לתקשורת עם משרד החינוך והמערכת המשפטית (גם שופטים רואים טלוויזיה, אם כי אפשר לשער שהם דווקא יהנו מההברקה של "לימוד ללא שיעור"

).

לפיכך, אם אנחנו נשתמש בביטוי "לימוד לאין שיעור" זה מה שייתפס. בשמת א

לצורך הסקר:

אני בתור גימיק הכי אוהבת את 'חינוך לאין שיעור'.

אך בתור מושג שייקלט בציבור נראה לי הרבה יותר 'חינוך ביתי חופשי', 'חינוך ביתי פתוח', או 'חינוך משפחתי'.

מתוך הדברים שעלו כאן שהמושג "חינוך לאין שעור" נמצא גם הוא ראוי, אם כי מדויק פחות מ "לימוד לאין שעור".
צפריר, לא הבנתי ממך למה אתה מעדיף בכל זאת להתמקד בלימוד ולא בחינוך? אשמח לתשובתך.

ובכלל, אשמח לשמוע (כבר שאלתי אך לא ענו) מכל מי שבחר במושג 'לימוד לאין שיעור', למה רואה את הדגשת הלימוד חשובה מהדגשת החינוך?

לאחר שיחה קצרה ולא מעמיקה עם אורלי, היום עלתה ההבחנה שיש כאן שתי התייחסויות למושג הנכון.

הכותב הזה, שמצדד בדיוק - מדבר על ההגדרה הנכונה ביותר בעברית - לדעתו.

לעומת זאת, עולה כאן איזה צורך שיווקי, מחפשים מילה שיווקית לחינוך ביתי בעיקר, פחות לאיזה סוג לימוד מתרחש.

כאן, היות ובאופן אישי איני רואה בעיה לומר חינוך ביתי עצמאי, או משפחתי או אפילו חופשי, או חינוך ביתי לאין שעור וכן הלאה... איני רואה בעיה לומר שהמשפחה הזו בחרה בדרך החינוך הביתי ה(כל מה שמתבקש) או בדרך החינוך מן הבית, וצורת הלימוד שם היא לימוד לאין שעור, או לימוד שיטתי.

כל החלטה או תחושה, אינטואטיבית, שכלית או אפילו מחקרית שמצדדת בשיווק הרעיון של החינוך הביתי כאילו היה זה מוצר, נמצאת בעיני לא לעניין.
אני מניח ומקבל שאני בדעת מיעוט, אבל עדיף שעשרה לא יעשו חינוך ביתי כי הנושא לא נמכר להם קליט או נכון, מאשר משפחה אחת תנהג בדרך זו כי זה "cool". כמובן שאלה שהנושא נמכר להם בקלילות ובקליטות הראויה לא ימשיכו בכך אם לא יתאים להם, ויתכן אפילו ששיווק אגרסיבי יעלה את המודעות לחינוך הביתי ויגביר את מספר המשתמשים.

אין הדבר מושך את דעותי לכוון החיובי.
אי אפשר למכור חינוך ביתי. אפשר לעשות. להסביר. לדייק עד כמה שניתן ולקבל את התהודה המתגברת מאליה בברכה.
קמפיין לחינוך ביתי לא רק שאיננו נדרש - יש להימנע ממנו.
הקמפיין האמיתי מתנהל מאליו, ממעשים ולא מתיאוריות, והתפרשותו רחבה בהרבה ממה שנדמה.

לא רק מה שמתקיים בתקשורת - קיים.
במובן הזה, ההנהגה אף פעם איננה פוליטית. ההנהגה היא המנהג, הפוליטיקה היא רק כלי.

במובן הזה, החינוך הביתי אפשר שהוא גם מעשה פוליטי, ודאי שהוא פוליטי, ויש לו היבטים מהבחינה הזו הפוליטית.
העלאתו לרף ה"הארד קור" של הפוליטיקה, לא תתרום לו דבר וחצי דבר.

התעקשות על דיוק ההגדרות, על האפשרות לעומקים העולים ממעשה החינוך הביתי (שכאמור כולל את כל ההורים) תשרת את דימויו, את רצינותו ואת התפרשותו טוב יותר מכל קמפיין. קליט או לא קליט.

וזה הסלוגן שלי לנושא:
חינוך ביתי - לא בשביל הפרסום.

הרי גם בתי הספר בבסיסם הייתה מגמתם קודם כל 'לחנך' (למרות שלא עומדים בכך) כערך חשוב יותר מהלימוד. ועובדה היא שלמערכת קוראים 'משרד החינוך', 'מערכת החינוך', ולא 'משרד הלימוד' ו'מערכת הלימוד'.

בעיני התשובה נמצאת בתוך דבריך: גם משרד החינוך לא מחנך, אז למה לנו לקחת משם את הדוגמא לענייננו.

למה רואה את הדגשת הלימוד חשובה מהדגשת החינוך?

אני לא צפריר, אבל בכל זאת אנמק את בחירתי.
אני חושבת שחינוך הוא לא משהו שאנחנו "עושים", חינוך הוא מה שקורה כשאנחנו חיים.
ברור שיכולה וכדאי שתהיה התכוונות לאיך הדברים נעשים, אבל אין סיכוי שאחנך את ילדי לדבר שאני לא חיה על פיו.

גם עניין הלמידה נעשה ורצוי שיעשה "על הדרך", תוך כדי החיים ומהחיים.
הדגשת עניין הלימוד היא לדעתי משמעותית על דרך שלילת המסגרת של שיעורים וזמנים מובנים במערכת וכיוצא באלה.
כבר אינני מרוכזת לאור בכיו של ילדי, ולכן אני מרגישה שלא ממש דייקתי במה שרציתי לומר, רק אוסיף קוריוז אחד:

בקיבוץ בו גדלתי היה מחנך ממקימי הקיבוץ שאמר בהומור היקי שלו:
" חינוך הוא עניין של זמן, הכשלון כבר יבוא".

כאן, ניתן להמשיך את הדיון עד אין סוף, אלא שהוא מאוחר מדי. שכן "לימוד לאין שעור" או בהטייתו "חינוך לאין שעור" כבר קיימים, ממותגים.
לגבי לפחות, זה לא נכון.
אני כאן כבר זמן-מה ובכל-זאת ראיתי את הביטוי לראשונה כשצפיתי באינטרנט בכתבה מערוץ 2.

אני כאן כבר זמן-מה ובכל-זאת ראיתי את הביטוי לראשונה כשצפיתי באינטרנט בכתבה מערוץ 2.

ומכך, ממותג לעילא ולעילא.

אני אוהבת לתרגם דברים בצורה שונה לפי ההקשר. את המונח unschooling יצא לי כבר לתרגם ל-"למידה טבעית" וגם ל-"הוראה אופורטוניסטית", כל אחד בהקשר אחר.

אני חושבת שאף אחד מהתרגומים שהוצעו כאן אינו "התרגום האולטימטיבי", בין השאר כי הם פשוט ארוכים מדי וקשים להטיה -- אנחנו "עושים לילדים חינוך לאין שיעור"? הם "מתחנכים בחינוך ביתי חופשי"? זה פשוט מסובך מדי להגיד.

כרגע נראה לי שכדאי לבחור את התרגום בהתאם להקשר ולקהל. ובינתיים להיות פתוחים לרעיונות חדשים לתרגום. (עדיף משהו שקל להטות כפועל)

מעניין מאוד שהמושג באנגלית הוא מושג של "un" - שלילת דבר מה, ואילו כל התרגומים בעברית הם חיוביים וכוללים "חינוך / לימוד".

הדיון מעורר את ההרגשה שכאילו צריך להחליט על מונח מוסכם. למה? לפעמים יש לתרגם "לימוד לאין שיעור", לפעמים "חינוך חופשי" ולעיתים "הוראה בלתי פורמלית" (הפורמלי כמובן הוא ה - Schooling).

מלמד את ילדיו ב"חינוך לאין שיעור" או לומד ב"חינוך לאין שיעור"
ברור שזה מסורבל, כי צריך לומר - מחנך/מלמד את ילדיו לאין שעור.

אני חושבת שגיליתי מה מפריע לי ב"חינוך לאין שיעור" (ומתקיים פחות ב"לימוד לאין שיעור", אבל אני בכל זאת רואה בשהות הזאת בבית חינוך יותר מאשר לימוד, למרות שגם זה וגם זה קורים): מה שמפריע לי באוזן, זה החינוך ל .... אין שיעור. מחנכים ל אהבת הארץ (למשל), ל דמוקרטיה, ו ל כל מיני דברים אחרים, וכאן פתאום מחנכים לאין שיעור, כאילו זו המטרה, ולא רק הדרך. ברור לי (ויפה בעיני) משחק המילים עם המושג "לאין שיעור" ועם המשמעות של חינוך/לימוד ללא שיעורים, ועדיין הביטוי נשמע כאילו מנסים לחנך לכך שלא יהיו שיעורים...

השימוש בביטויים המובנים אינטואיטיבית, אין מטרתו לפרסם את החינוך הביתי, אלא דווקא ליצור את התקשורת המדויקת שבה הדוברים (מחנכים ביתיים, או לא) מבינים זה את זה בדיוק, בלי אי הבנות שנובעות מפרשנות שונה למילים.

יונת - כשמתרגמים, אפשר להשתמש במושג בהתאם להקשר ולקהל, ועדיין, נראה לי שעולה הצורך במונח (או מבחר מונחים מצומצם) שמתאר את מה שאתם עושים, בעברית, לא כתרגום מאנגלית.

מחנך/מלמד את ילדיו לאין שעור
וזה ברור?

הם "מתחנכים בחינוך ביתי חופשי"?
זה לא נשמע לי בעייתי במיוחד.

אגב "למידה טבעית"שנשמע טוב, אפשר חינוך ביתי טבעי.
(אני לא מוצאת דרך לחמוק משימוש במילים חינוך וביתי...)

יש שני מאפיינים נפרדים -
האחד הוא ה איפה, (בבית/בבית ספר),
השני הוא האיך (שעורים סטנדרטיים של בית ספר, או unschooling . יזום מבחוץ ע"י מורה/מבפנים ע"י הלומד).
המונח שיבהיר שהלימוד מתבצע באופן טבעי ("למידה טבעית"), פתוח, מובנה, ניזון מהוראה אופורטוניסטית, וכו' - תקף לכל מי שדוגל/מאפשר לימוד כזה, היינו גם לבתי ספר פתוחים (ולא לכאן שייך הויכוח אם הם מצליחים בכך או לא). (ביום עיון של "באופן" לפני 4 שנים דני לסרי העביר מעגל בשם "חינוך ביתי מחוץ לבית הספר". למעשה הוא דיבר על "unschooling שלא בבית אלא במסגרת".) ;
המונח שיבהיר שילד נמצא בבית ולא בבית ספר תקף לכל מי שבחינוך ביתי, בין אם לומד באופן פתוח/חופשי בין אם לאו. העובדה שילד אינו נמצא בבית ספר אלא בבית לא גוררת בהכרח שהוא לומד כך.

לכן "לימוד/חינוך לאין שעור" לא מבהיר בכלל את העובדה שמדובר בהמצאות בבית
בעוד ש"חינוך ביתי פתוח/..." - (שניתן לראותו בעצם כתת קבוצה של חינוך פתוח באופן כללי) תופס את שתי ציפורי הדרור בבת אחת.

במובן של תיאור מעשה החינוך הביתי נמצא המושג 'חינוך משפחתי' מתאים. שהרי כל המשפחה מתחנכת, והרי משפחה בעברית נמצאת מילה נרדפת לבית.

אין כל בעיה לומר ש"אנחנו בחינוך משפחתי". כמובן שמיד עשויה לעלות השאלה מה זה חינוך משפחתי, אבל בכל מקרה ידרש הסבר. אי אפשר שלא.

ובכל מקרה הרי מתוך רצונו של הילד הוא פונה לכאן או לכאן. כך גם המושגים שישתרשו להם, כסלוגן או כהגדרה.
"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי), הנער במקרה הזה הוא מעשה החינוך הביתי, יומשג על פי דרכו, צבעיו וגווניו, ויצאו כולם, אבל כולם נשכרים עד לאין שעור...(קריצה).

חומר למחשבה:
לפני זמן מה הפנתה דודתי, את תשומת ליבי למצלול והחלפת אותיות השורש של המילה חינוך; חנך, נכח.,.יש תחושה שזוהי מילה שממעיטים בערכה,שלא לאמר בקיומה. מבחינתי -מהות הנוכחות- (ההורה הנוכח, קרוב משפחה וכו') היא אחת מאבני היסוד ש"בחינוך", הפאסיביות ה"פיזית" לכאורה, שבתוכה טמונה האקטיביות האינסופית וההקשבה שתומכת בהתפתחות הילד ונותנת לו את במת המחשבה והביצוע ללא ההתערבות ה"חינוכית השטלתנית". רציתי להעלות עוד כמה אפשרויות לסיעור המוחין (ההכרחי לדעתי)
"נוכחות ביתית" , "נוכחות משפחתית חינוכית", " נוכחות משפחתית טבעית" .

מיכל,
יישר כוח לדודתך. אבחנה חשובה ומאלפת.

עם זאת, ההצעות שהעלית מתוקף הנוכחות מתארות מצב. לא תהליך.

תודה.