מעבר לזה שאף אחד לא מוציא שקיות ביסלי גריל במפגשי באופן, ולא דוחף אותם לפה של פעוטות שעוברים בסביבה
וואללה, דווקא ראיתי.
ונכון שאף אחד לא דוחף אותם לפה של מישהו. זאת בכלל לא הבעיה.
הבעיה שלי (ורק שלי) עם כל מקום שבו מוציאים אוכל, זה שהבן שלי מייד לא רוצה לאכול שום דבר ממה שאני הבאתי, ומייד מתמלא תיאבון רב למראה כל דבר שמישהו אחר הביא
ג. כל אחד מביא משהו אחד בריא שיחלוק אותו עם כולם.
ווי ווי. זאת דרישה שגדולה עלי, למשל. אבל בטח אני היחידה שזה קשה לה, ואני ביום שלישי ממילא לא אצליח להגיע...
מה זה "משהו אחד בריא" לחלוק? מאחת כמוני, זה דורש מאמץ אדיר. ואין לי כמעט אף פעם כמויות "לחלוק". דבר כזה אני צריכה לתכנן מראש, וגם לדאוג לעשות הזמנה יום לפני המפגש. זאת אומרת: מחשבה, תיכנון מראש, הזמנת כמויות, הכנה, שטיפה, קילוף, אריזה, סחיבה.... יווווו.
בסביבה שלי, אפשר "ללקט" את הפרחים הצהובים האלה שנופלים בכמויות מהעצים. יש עץ שסק אצל השכנים, אבל כל השסק הטוב דורש סולם בגובה 4 מטר ומעלה.
אני מעדיפה מפגשים שבהם כל אחד מביא את האוכל לו ולילדים שלו וגמרנו. לא לכולן יש כוח להכין עוד משהו לכולם. ועוד שיענה על הצרכים של כולם!
סתם, מקטרת.
עכשיו אני מבינה, שכבר שנים אני נמנעת מלהגיע למפגשים הבאופניים האלה, שבהן כל אחת שולפת במומחיות את הסיר המושקע שלה, את הסלט ההורס או משהו כזה, שמה על השולחן וכולם אוכלים ביחד. לי אין אף פעם מה לתרום (אם כי אני מרגישה ממש טוב כשאני יכולה לכבד ילדים בפריכיות אורז מלא אורגניות), והילדים שלי אף פעם לא רוצים לטעום מהבישולים המושקעים שהאחרות מביאות. מה שאני מסוגלת לגרור את עצמי להכין לילדים שלי, זה מה שבדיוק לטעמם, וזה בכמויות מדוייקות בשבילם. שאוכלים כמו ציפור וצריך להיזהר לא להביא יותר מדי, שלא יילך לפח. בושה ממש להופיע למפגשים האלה עם מה שאני מסוגלת לו בתחום הקולינארי. עם המיגבלות שלי, עדיף כבר לא לבוא ולא לעשות בושות ולא להרגיש כרגיל לא שייכת.
|עץ||עץ||תמר||תמר||תמר||תמר||תמר||תמר||עץ||עץ||עץ||תמר||תמר||תמר||תמר||תמר||תמר||עץ||עץ||עץ|
וגם 
>
