האם ילדים צריכים צעצועים

אנונימי

ראו גם: מדור עקרון הרצף, מדור הורות ומשפחה, מדור תינוקות ופעוטות
_{ובפרט הדפים: צעצועים לתינוקות, העולם ע''פ הצעצועים}

החלטתי לנקות את החדר ממשחקים. נמאס לי שכל הבית מלא במשחקים, הארונות מלאים בצעצועים של כל מיני גילאים, והבנות לא משחקות בכלום!!! סליחה, ליאור משחקת בעיקר בכל מיני דברים שאפשר להכניס לפה (כמו סליל של חוטי תפירה) והיא זוחלת ונוהמת לתוך הסליל (או כל דבר שיכול למלא את היעוד). נעמה לא משחקת בכלום. אני לא יודעת מה היא עושה כל היום?! מאז שהיא היתה תינוקת היה לי חשוב לקנות לה את כל המשחקים הנכונים. היא לא הולכת לגן אז לפחות שבבית יהיה לה הכל... אז הבית מוצף ואין לנו מקום לשים בגדים (טוב, הוא גם די קטן ואין הרבה ארונות). החלטתי לנפות, וכל כך קשה.. בעיקר שהכל עלה כל כך הרבה כסף והכל גם נראה כמו חדש כי הן כמעט לא השתמשו. האם לשמור לילד הבא או להבין את הרמז?
אני חושבת להשאיר את כל המשחקים שיכולים להיות בשימוש במשחקים דמיוניים (כל הקשור למטבח למרות שנעמה מעדיפה את הדבר האמיתי, מכוניות, בובות, קוביות ולגו גם?)
האם הן בכלל צריכות איזה שהם משחקים או שהכל הכל הוא למצפון שלי?

לא הייתי זורקת קוביות, לגו, פאזלים. הייתי שומרת גם אם הצטברו אוספים של מכוניות קטנות, או אוספים של חיות שונות (מהקטנות, מגומי). עוד הייתי משאירה אופניים (אולי גם בימבה), צבעים ושאר חומרי יצירה. אם יש בגדים לתחפושות, כדאי להשאיר. אפשר להשאיר דליים וכפות ומסננות למשחק בחול. למרות שאפשר לשחק גם בכלי מטבח אמיתיים בחול, איכשהו הקנויים אהובים עלי יותר.
לפחות מנסיוני - אצלנו הדברים הללו באמת בשימוש ובאופן תמידי.

כן לזרוק: גימיקים כמו טלפון צעצוע, מכוניות על בטריות, רעשנים למיניהם (מספיק להשאיר אחד אולי, אבל אפשר גם להכין), בובות פרווה (לפחות חלק, בטח יש הרבה), אוניברסיטות לפעוטות למיניהן.

מה אתך, עירית? טלפון צעצוע הוא מה שבזכותו אני יכולה לדבר בטלפון (לא צעצוע).

באמת? על יונתן זה לא עובד

אה, וכמובן! לא לזרוק כי אם לתת.

אני חושבת שזה לא כל כך עניין של סוג הצעצועים, אלא של העומס. אם יש רק תיבה אחת או שתיים - נגיד אחת עם חיות ואחת עם לגו - אז הן הרבה יותר מעניינות מאשר ארון מלא תיבות. מסקנה: לאפסן את רוב הצעצועים בבוידם, ולהשאיר רק מעט זמינים. פעם בכמה זמן אפשר לשנות את מה שזמין.
(ואם הייתי יותר מסודרת הייתי עושה את זה בעצמי)

>אצל יונת בבית חדר הילדים כבר מזמן נראה כמו בוידם<

אני קניתי באיקאה כמה קופסאות קרטון נחמדות בזיל הזול, וארזתי בהן את רוב הצעצועים.
כרגע אני רואה שצריך לארוז עוד יותר...
ולהשאיר למשחק מינימום שבמינימום.
שלי בעיקר עושה עבודות יצירה עם המספריים, הצלוטייפ, צבעים וניירות טיוטה (מציירים אצלנו רק על ניירות מודפסים מצד אחד וכדומה).
כל השאר סתם עושה בלגן.

גם אצלנו הסידור הוא מאד פשוט - צעצועים מינימליים, הרבה סלסלות קש עם דברים שיכולים להיות כל דבר (בלוטים, צדפים, בדים...). פעם בכמה ימים אני מסדרת את הצעצועים מחדש. כמו שבסופר' שמשנים כל הזמן את המיקום של הדברים כדי שנסתובב וניחשף לדברים חדשים, ככה אני עושה. בית הבובות עובר למדף אחר, הסלסלה הזאת משפרת עמדה ואולי בכלל אני שמה שם משהו אחר... ובכל פעם אותה תוצאה - מה שסידרתי, זוכה לתשומת לב מחודשת. (למדתי את זה עוד כשעבדתי בגן אחרי שהשתחררתי מהצבא, ושם היתה תורה שלמה של איך לסדר את חצר הגרוטאות, אמנות שלמה שעיקרה לסדר ככה שילדים ימצאו את זה).

ואם בכל זאת החלטת לזרוק/למסור את הצעצועים, אשמח להעבירם לעמותת ח"ן (חולי נפש)בהוד השרון, הם ימכרו למעוטי יכולת והכספים ישמשו לפעילות העמותה. מצווה כפולה.
[email protected]

השאלה הנשאלת היא האם ילדים זקוקים בכלל לצעצועים.
עם ביתי השלישית גיליתי שהתשובה על כך בכלל לא טרוויאלית.
היא מעדיפה אינטרקציות עם אחיה או עם מבוגרים.

רוב הצעצועים לדעתי מקבעים את דרך המחשבה של הילדים ומונעים מהם את יכולת הדמיון או סתם משעממים (בפרט צעצועים מפלסטיק לתינוקות). הם בכלל לא זקוקים להם.
ראיתי שכשאין צעצועים בסביבה הם ממציאים. אין לנו דרך הראיה שלהם את העולם כדי שנצליח באמת לעניין אותם בצעצועים המוכנים. הם יתלהבו בהתחלה, ישחקו מפעם- פעמיים ויניחו בצד.
מה כן? פאזלים, לגו, קוביות, וכל חומר גלם אחר ולא משחק מוכן ומורכב שכל מה שהם צריכים לעשות הוא לנענע.

קשה לי להגיב על הכותרת "האם ילדים צריכים צעצועים?".
אין אפשרות, ולא נכון להכליל.
כמו כל נושא אחר שמתחיל ב "האם ילדים" ומסתיים בשאלה או קביעה אחרת, אני חושבת שהתובנות הן כל כך אישיות ותלויות גיל/מצב משפחתי/וכו' עד כי התשובה לא יכולה להיות גורפת ויכולה להשתנות אפילו בין אחים.
הרי כל ילד וצרכיו השונים, לא?

מיכלי, כתבת ש:
רוב הצעצועים לדעתי מקבעים את דרך המחשבה של הילדים ומונעים מהם את יכולת הדמיון או סתם משעממים (בפרט צעצועים מפלסטיק לתינוקות). הם בכלל לא זקוקים להם.
כשאני אני מסתכלת על בתי (בת 4.5) ועל התנהלותה עם צעצועיה, מאוד קשה לי להסכים עם ההכללה שבמשפט.
בתי מאוד אוהבת משחקי דמיון והעמדת פנים.
הצעצועים שלה הם כלים חשובים עבורה ביצירת ה"עולמות" שלה.
אם דברו כאן על חומרי גלם במשמעות של חמרי יצירה/לגו/קוביות,
הרי בשבילה בובות הברבי, בובות הפורצלן, הפליימוביל (פלסטיק טהור. מה יש?)
הם חמרי גלם חשובים מאין כמותם. שלא לומר חיוניים.
נוסיף עליהם את סט כלי המטבח, כלי הרופא, ובית הבובות (על רהיטיו ואביזריו)
והנה, זו ילדתי. הצעצועים מוליכים אותה קדימה, לא מקבעים, להיפך!
היא נוהגת לשחק בצעצועים אלה זמן רב בחדרה, אתי או בעצמה.
הצעצועים הם גם פתח לאינטראקציות מרשימות בינה ובין חבריה.
הפאזלים, הלגו וחמרי היצירה גם הם זמינים תמיד.
אבל העדפתה, לפחות לעת עתה, ברורה.
אני חושבת שהצעצועים תורמים לאיכות חייה.
וכשאני קונה לה את הברבית המאה שלה (בסדר בסדר. הגזמתי!

) הלא היא מצטרפת בשמחה ליתר חברותייה ארוכות הרגליים, לכל אחת שם, תכונות אופי ואישיות... ובתום המשחק, כולן מקפצות להן באלגנטיות הנדרשת לקופסאת איקאה מעוטרת הפרחים שלהן, וסדר בחדר...
ופעם נפגשה בתי עם חברתה, ולמרות קופסאות הצעצועים, הן ירדו לחצר
ומילאו קנקלים במים ועשו "שתילות".
ואני מכירה עוד ילד שהמשחק האהוב עליו זה קופסאת כלי העבודה של אבא שלו...
וילדה אחת שאמא שלה קונה לה עוד ועוד ועוד צעצועים ועדיין היא רק יודעת לומר "משעמם לי". (וזה משגע את האמא...)
אז מה אני רוצה לומר?
כלום.
אני לא חושבת שצריך לקנות או לא לקנות צעצועים מתוך רגשי אשמה (בזבוז), או מתוך מחשבה של מהו הצעצוע ה"נכון" (האפנתי, זה שיש לכולם)

רק להתבונן בילד/ה הפרטי/ת שלכם - ולדעת.
(ורק לא לשכוח לבדוק ולבחון ולעדכן את ה"ידיעה" הזו מעת לעת...)

וואו! יעל! איזו תשובה מקסימה.

ואני חייבת גם מילה:
אני חושבת שילדים לא "צריכים" צעצועים במובן זה שהם יכולים יופי לגדול ולהיות אנשים טובים גם בלעדיהם.
אבל יש צעצועים שיכולים לתרום להתפתחות של הילד. הן המוטורית והן הקוגנטיבית.
צעצועים כמו: לגו, פזלים, מגה בלוקס, סברס ושאר משחקי ההרכבה שאין להם תחליף "סתם בטבע" (-:
כל חומרי היצירה השונים
כל הרכבים הקטנים והגדולים. (אופניים, בימבה ושות').

ועוד מילה:
אם יותר לי, בפרפראזה על דברי יונת:
במצב כל כך לא טבעי שבו, ילד גדל בחינוך ביתי, כשאין בסביבה המיידית מבוגר נוסף, ולא ילד נוסף כחבר למשחק.
ואתה נמצא בקומה שלישית של בנין רב קומות והיער רחוק ממך....
ואין לך שבט, ואין לך חצר, ואתה הבן הבכור ועוד אין לך אח, וזה אתה ואמא הרבה הרבה שעות.
אז פתרון לא טבעי - כמו צעצועים - זה נסיון קטן לשמור על השפיות (-:

ומילה אחרונה: מה רע בפלסטיק?. חומר נפלא לדעתי (-:

הי יעל,
כמעט תמיד אני מסכימה איתך. וגם הפעם הסכמתי עם רוב הנאמר.
כדי לכתוב משהו מאד לא מקובל לפעמים מציגים אותו באופן קצת קיצוני, וזה אולי קרה לי.
בכל זאת, נעה קצת הפכה לי את הקיבוע שהיה לי בנוגע למשחקים.
היא כמעט אף פעם לא משחקת איתם בצורה המקובלת, תמיד איך שהיא מבינה אותם, משהו מאד מתוך עצמה. וזה גרם לי לחשוב פעם נוספת על ההיסטריה והנהירה אחרי קניית משחקים.
רוני ויונתן, לאחרונה הם כמעט ולא משחקים במשחקים "מוכנים" מראש, אלא עסוקים בלהמציא את הגירויים שלהם, וזה יכול להיות מיליון דברים שאף פעם לא עלו על דעתי (אולי רק כשהייתי ילדה).
אני שוב שואלת: האם בלי משחקים (קונבנציונאליים - מפלסטיק מעץ וכו') הם יהיו יותר או פחות יצירתיים?
אני לא משוכנעת שהיצירתיות לא מרקיעה כשהם יוצרים יש מאין.
צעצועים בעיני הם לחלוטין לא הכרח המציאות.
ובתך בעיני יצירתית מעין כמוה. נשיקות. תבואו מחר. יהיו משחקים. מבטיחה.

וא-פרופו משחקים, אני רוצה לנצל במה זו כדי להמליץ על במשחק שמלהיב אותנו יותר מכל בימים האחרונים,. זה מין פאזל- שטיח מחומר פלסטי שעשוי ריבועים ריבועים , כל ריבוע בגודל של כ- 18 על 18 ס"מ, והמכיל אות אחת בא"ב. יש את כל אותיות הא"ב בכל חבילה, וכל הענין עולה עכשיו 14.90 ש"ח במבצע ברשת חנויות כפר השעשועים שזה משהו בפריסה ארצית. החומר מאוד נעים למגע לטעמי, גם למי שלא מת על פלסטיקים למיניהם- כמוני, ואפשר להרכיב אין סוף מילים, על פי דרישת הצאצא, או רעיונות שלנו. מרב התלהבות קניתי אתמול עוד חבילה, כדי שיהיו לנו 2 מכל אות. רוצו בהמוניכם!

בזכות הדף הזה ניגשתי למלאכה. פינוי המדפים מצעצועים מיותרים.
זה היה פרוייקט ענק.
לא תיארתי לי שיש לילדים שלי כל כך הרבה ג'אנק.
החלטתי להשאיר רק את הדברים שהילדים באמת משחקים בהם ואת כל השאר מיינתי לשתי קבוצות האחת - קבוצת הצעצועים שישחקו בהם בעתיד ואותם אני מתכוונת לשמור בהישג יד והשניה - בצעצועים שהילדים שלי כבר לא יגעו בהם ואם אני מתכוונת להעלות לעיית הגג ולהיפתר מהם בהזדמנות הראשונה. כמובן שהיתה גם קבוצה שלישית והיא חלקי צעצועים שבורים וזבל שנאסף על ידי הילדים מ-השד יודע איפה.
מה השארתי?
השארתי לגו ופליימוביל, מכוניות צעצוע קטנות, את מגירת הבובות הקטנות (מקדונלדס' ושות') פאזלים ומשחקי קופסא. מסילות רכבת ושאר אביזרים מעץ, את אוסף האבנים והצדפים של הילדים, חיות צעצוע קטנות, סימולטור לדאש בורד של אוטו וקופה רושמת ואת כלי האוכל והמזונות למיניהם מפלסטיק ועץ וכמובן את ארגז התחפושות.
זה נשמע אולי הרבה אבל זה ממש מעט לעומת כל מה שהיה שם.
אתמול אחרי הפינוןי הם נכנסו לחדר ופתאום מצאו המון דברים "חדשים" ונהנו כל כך לשחק. ולא נעשה בלאגן ולא היתה לי סיבה להתרגז.
לפני זמן מה רכשתי באיקאה קופסת פלסטיק מחולקת לתאים גדולים ושם נמצאים כל הצבעים/טושים/עפרונות שלהם והם מאד אוהבים לצייר.
מזמן כבר גיליתי שאני הכי אוהבת שהכל נמצא במגירות וקניתי שתי ארוניות מגירות מפלסטיק שקוף. ככה הכל מסודר אבל גם אפשר לראות מה יש בכל מגירה ולא צריך לפתוח את כולן בשביל לדעת.
אני לא יודעת אם יש כאלו בישראל אבל קנינו לילדים משהו נפלא. מן שולחן גדול ונמוך ועליו ציור של דשא/כביש/מיים ומתחת יש שתי מגירות ענקיות ובהן שוכנת מסילת הרכבת+רכבת עץ (יש לנו סט ענק) ובשניה לגו והילדים מרכיבים על השולחן וככה החלקים לא מתפזרים בכל החדר וגם אפשר להשאיר הכל בנוי כי זה לא מפריע למעבר.
לדוגמא שולחן כזה: (נא לא להתעלף מהמחיר זו סתם דוגמא שמצאתי באינרטנט אני את שלנו קניתי ב115$ כולל מסילת רכבת ענקית ורכבת + אביזרים) זה שולחן מאד גדול.
http://shop.store.yahoo.com/trains-4-to ... bwitd.html

אוי, רכבת.
הגיע לנו דוד מחוץ לארץ וקנה לילד (בן שנתיים וחודשיים) רכבת חשמלית שמיועדת לבני 6+.
הוא אמר שאפשר להחליף אם רוצים, אבל אני יודעת כמה הילד משוגע על רכבות, והדוד קנה עם כל הלב, אז אמרתי לעצמי, נו יאללה, נזרום עם זה.
טעות איומה!
כשהילד ראה את הרכבת נוסעת בפעם הראשונה הרגשתי שאני חושפת אותו לפורנוגרפיה. הוא ישב עם מבט מזוגג כזה בעיניים, לא מאמין שזה באמת יכול להיות. והוא ישב ככה בערך שלוש שעות רצוף. מעבר לזה, כל העניין מלא תיסכולים. הוא לא יכול להרכיב לבד, לא את הפסים ולא את הקרונות, והרכבת נורא עדינה וכל פעם נעצרת ומתהפכת וכשזה קורה אז הוא צורח בעצבים, בקיצור, כולנו כל הזמן על הברכיים, מקללים את הרגע.
עד אז היו לו כל מיני רכבות שהוא המציא וגרר אותן בכל הבית. מאז, הוא ממציא הרבה הרבה פחות. .
היום עברנו בטויז אר אס, וראיתי שיש רכבות מקסימות לבני 3+.
אם הייתי יודעת את זה לפני שבועיים וחצי, הייתי רצה להחליף. אבל ככה זה כשלא בענינים.

בקי- בדיוק רכבת עץ כזאת יש באיקאה אמנם בלי מגירה אבל בפחות כסף

תוך כדי אריזת חדר המשחקים של הבנות שמתי לב שהן פשוט מוצפות בכל כך הרבה צעצועים, משחקי קופסא, משחקי הרכבה, כלי מטבח, כלי רופא כלי נגינה ועוד.
ניפיתי חלק, בעיקר דובים ובובות פרוותיות, כמה משחקי קופסא, אבל לא מספיק, אין לי לב, על כל דבר אמרתי אולי הן עוד השתמשו בזה, ובמשחק הזה עובדים על צורות בצורה מהנה וכו', אבל בתוך תוכי אני יודעת, שזה מזה מיותר, שיש להן יותר מדי פלסטיק, ושאני צריכה או לזרוק\לתת או לנסות את השיטה של יונת פה למעלה.
אני לא מכירה את תורת האנטרופוסופיה על בוריה (אם אפשר לקרא לה תורה), אבל בעניין משחקי העץ, ושהם לא באים בצורתם הגמורה והברורה יש משהו נכון, ראיתי את זה אפילו מגני צעצועים: כשהיינו בגן חדיש עם הרבה מתקנים צבעוניים וחדשים כליל וחברתה שחקו רוב הזמן במתקנים ומעט במשחקי דמיון, וכביקרנו בגן מאאפן ישן ועם מעט מתקנים הן שיחקו יותר במשחקי דמיון וחומרים מהטבע (חול, אצטרובלים וכו') ומעט במתקנים.

מחזירה את הדף המעניין הזה ל מה חדש.

ביתנו הבכורה בת 9 מחר, וקבענו שתינו שהיום מסדרים את החדר שלה ומפנים ממנו כל מה שהצטבר וכבר לא משמש אותה ולא שייך למי שהיא עכשיו. זה נראה לי תהליך סמלי ומעשי של עשיית מקום לדברים החדשים שבאים עם הגיל.... כמובן שנפנה רק מה שהיא תחליט.
אני בטוחה שנוציא משם כמה שקיות טובות, למרות שלמיטב זכרוני לא קניתי לה אפילו צעצוע אחד מאז שהיא נולדה... כשהיתה בת שנה הכנתי לה בובה, וכל השאר קיבלה מתנות, קיבלה מחברות שגדלו, אספה בחוץ, הכינה בעצמה או החרימה בבית (כלי מטבח ישנים, בדים ותחפושות, סלסלות וג'נק כללי).
בעצם אני נזכרת שכן קנינו לה במשך השנים קצת חומרי יצירה כמו צבעים, מספריים, דבק וכאלה. אבל גם זה - ממש לא בכמויות.

ועדיין החדר שלה מאד מלא, מבולגן רוב הזמן, והכי הרבה היא משחקת בקוביות עץ (שירשנו משכנים) ובפיצ'פקס שאספה - שמשמשים לשימושים דמיוניים למיניהם.
גם כשבאות אליה חברות נדיר שהן משחקות במשחקי הקופסה והלוח. ההיפך: החלקים של משחקי הלוח מחליפים שימוש והופכים לאוכל לבובות וכאלה... ואז הם כבר לא חוזרים לקופסאות שלהם, ובעצם הם כבר "משחקי קופסה נֵכים".

דרך אגב - נורא כיף להעביר הלאה משחקים שכבר לא משמשים אצלנו. לילדים שלי הרבה יותר קל לתת למישהו מאשר לזרוק, ומנסיוני איתם ראיתי שלילדים בכלל לא חשוב אם זה משחק חדש או משומש, כל עוד הוא מושך את ליבם (ותקין כמובן).

לפני הרבה הרבה שנים (-:
איש בשם אייבי נתן ( לזקנים בינינו שעדין זוכרים אותו) עשה מבצע, כל ילדי ישראל יביאו לת"א לנקודת איסוף את כלי הנשק (צעצוע) שלהם .
כחברי הקיבוץ הארצי ששלום ונגד מלחמה היה נר לרגלינו אירגנו אוטובוס , הקיבוץ נתן חופש מאורגן ,הילדים אספו את כלי המשחית ונסענו בכבוד רב לת"א מסרנו את כלי המשחית ונסענו ליום כיף בפארק הירקון, אבל אבוי לנו הילדים מצאו דברים מהטבע ואיתם שיחקו ברובים טנקים וכו...
מה רציתי לומר- ....
לילדי הצעירים יש הרבה מאוד (בלשון המעטה) צעצועים, חלק נכבד נקנה בחנויות יד שניה, כל הזמן מוסרים מה שנמאס לכל מיני ארגונים וקונים ביד שניה דברים חדשים עבורם, זה מרענן את השורות וחלק גדול מהצעצועים שלהם בשימוש חלק גדול מהזמן.
בביתנו הצעצועים פעילים הרבה מאוד שעות ביממה.
כעת הענין הגדול במשחקי קופסא (איזה כייף לי אני מתה על זה)

אצלנו כשיש גודש, הם לא משחקים בכלום. רק שופכים הכל בסלון ובחדר המשחקים, ואז דורכים על מה ששפוך ושוברים.

כבר זמן רב אנחנו מתכננים להעביר את הבית למצב של מינימום חפצים, רק שאין זמן...
היום עשינו זמן, ניקינו את הבית, סידרנו, ואשפזתי את רוב הצעצועים בארגזים. השארתי קוביות עץ, חיות, רכבות, ו"גיבורים" (כל מיני דמויות פאואר-ריינגר, בטמן, סופרמן ושאר דמויות שאני לא מכירה, אבל הבנים שלי מאמצים בחום). ושני משחקי הרכבה נפלאים, של knex. זה יותר מוצלח מלגו, אפשר לבנות עם זה מפלצות, מכונות, דמויות - נפלא לדמיון.
התכנון הוא לרענן ולהחליף צעצועים מדי חודש.
(אלא אם כן, כמו שאני מכירה את עצמי, ההזדמנות הבאה לסידור ורענון תהיה ביום-ההולדת הבא, שאז מתמלאים חדרינו בצעצועים חדשים /-:)

גם אנחנו עושים מדי פעם "סדר" (עושים = אני עושה), מה שלא משתמשים בו עובר או לאחסון אצל ההורים (אם זה משחקים של קטנים, למשמורת לנכדים הבאים) או למסירה (בובות פרווה למשל).
רציתי לספר שבשנה שעברה, שטיילנו עם הילדים בחו"ל, לא לקחנו כמעט משחקים. כל ילד בחר 2 דברים וזהו. במשך הטיול נאספו דברים נוספים (למשל, אבוי, הצעצועים של מקדונלדס) .כשטיילנו גילינו שגם עם עלים הילדים יצרו גן חיות ושחקו, עם איצטרובלים , בולי עץ וכו'. חזרתי בתחושה שהצורך בצעצועים הוא יותר שלנו מאשר שלהם. הם מסתדרים בכל מקרה.

אני לא בטוחה שזה שייך כאן, אבל לא מצאתי דף מתאים יותר:
חומרים רעילים בצעצועים

חיות שעירות למיניהן מכילות, בדומה לרהיטים, שטיחים ומזרונים, חומרי הדברה, חומרים נוגדי אש, וחומרי שימור כמו פורמלין (אלא אם כן צוין במפורש שאינן מכילות אותם). הן גם נוטות לצבור אבק ועובשים, שמזיקים לילדים אלרגיים ואסתמתיים. מומלץ מאוד להימנע מהן, או לפחות להרחיקן בלילה מהילדים.

צעצועי פלסטיק - היזהרו מהרכים, כגון המרבד שהוא פאזל, כיוון שהם מכילים PVC מרוכך - חומר רעיל במיוחד. פלסטיק רך = שניתן לחרוץ בו חריץ בציפורן.
ככלל, עדיף להימנע מפלסטיקים שיש להם ריח "פלסטי".

לדעתי, גם צעצועי פלסטיק קשיח עדיף לצמצם למינימום בגלל חשש לדליפת ה- PBA - בעיקר בקירבת ילדים שעדיין מכניסים הכול לפה.

צעצועי עץ הם בסדר - תלוי בגימור ובצבע. עדיף כאלה שצופו בשמן בלתי רעיל ונצבעו בצבעים שאינם על בסיס פטרוכימיקלים (תוצרי לוואי של נפט).

לגבי כל צעצוע חדש (כולל ספרים), עדיף לאוורר היטב בשמש במשך כמה ימים לפני השימוש כדי להפחית חשיפה של הילד ל-VOCS - חומרים אורגניים נדיפים.
צעצועים משומשים יכולים להיות פיתרון פחות רעיל (ויותר כלכלי), אבל יש להביא בחשבון שייתכן שהם שהו בבית שריססו בו חומרי הדברה, ולנקות אותם היטב.

קצת יותר קשור לדף: בילדותי, המצב הכלכלי של הוריי (ובכלל - בארץ) לא איפשר קניית צעצועים בכמויות, כמו שנהוג היום (בארה"ב עוד יותר מאשר בארץ). אני זוכרת ששיחקתי בכפות ומזלגות, הכנתי לעצמי בובות תיאטרון ממכלי אשל ונייר ודבק, ולא הרגשתי מקופחת. אדרבא, ייתכן שזה עזר לי לפתח יצירתיות ויכולת טובה יותר לפיתרון בעיות. לדעתי, כאשר הילדים משחקים במה שיש בסביבתם ולא בצעצועים המותאמים אליהם במיוחד, זה גם תואם יותר את עיקרון הרצף (אם מתייחסים אליו כמודל). אני כמובן לא טוענת שאין לרכוש צעצועים, רק מעלה נקודה למחשבה.

שליחה על ידי דו* » 15 יולי 2006, 08:42

מעניין הדף הזה. אנחנו עוברים דירה וכבר יומיים שכל החפצים שלנו בארגזים. הארגז היחיד שנשאר פתוח הוא זה שמכיל מוצרים שונים להכנת מזון. מתברר שהבת שלי באמת לא צריכה צעצועים. היא כאן לידי, כבר שעתיים, "מכינה לחם באופה לחם" - ארבעה בקבוקונים של תמצית וניל, שקית (סגורה עדיין) של פירורי לחם, והשמחה רבה.

העצים, האיצטרובלים, האגוזים של השכן מהעונה שעברה, שיירות נמלים,הכלב המעצבן מהבית ממול,טיטוס החתול, המים בבור, הבוץ שאחרי, הזרועות הארוכות של הדלעת,האוטו בחצר והמדפים הנמוכים בסופרפארמ...
רבותי הנה רשימה חלקית של צעצועים לא רעילים !

אנונימי

ילדים לא צריכים צעצועים כשהם חיים בטבע, כשהם חיים בחברה. ניסיתי לגדל את הבכורה שלי ללא צעצועים בחודשים הראשונים (טוב, לא חכמה. בחודשים הראשונים לחייו איזה תינוק זקוק לצעצועים?) וזה הלך יופי עד שקיבלתי תלושים לשילב וקניתי "אוניברסיטה" (שהסתבר לי אח"כ שזה כבר מאוחר לגילה - בת 5 חודשים). בזמנו גרנו בבית פרטי והייתי יוצאת איתה לשכב בדשא תחת העץ והיא היתה משוחחת עם העלים, נוגעת בדשא וכו'.

החיים המערביים הם חלק בלתי נפרד מחיי, אני נוהגת ברכב, יחד עם הבכורה נסעתי ללימודים, אני משתמשת במחשב וכו' (ומן הסתם עוד אי אילו דברים מערביים שאני קשורה אליהם) וכשהיא גדלה מצאתי שאני חייבת צעצועים כדי להעסיק אותה, למשל, בזמן שאני יושבת ללמוד בחדר עם עוד אנשים, שלא בדיוק ערוך לתינוקות.

היום אנחנו גרים בבית בלי גינה ואין ממש לאן לצאת במרחק פסיעה מהבית כדי לשחק ואני מרגישה שהצעצועים מצילים אותנו.
כשאנחנו נפגשים עם אנשים או ילדים אחרים, אין להם באמת צורך בצעצועים, הם עסוקים במה שמסביב (אם זה בטבע).

אז כמו שנכתב בדפים אחרים בעבר, על חוסר יכולת ליישם במלואו את עקרון הרצף, בחברה המודרנית, גם כאן זה לא ממש מתאפשר.
זה מן LOOP כזה ומשהו שכמעט בלתי אפשרי להתחמק ממנו, שחלק מהעקרונות שאתה מעביר לילדך, חלק מהרצף שעובר הוא גם רצף "פלסטיקי" כזה.

ילדים צריכים משחקים. לא צעצועים, ובוודאי לא צעצועים תעשיתיים.
לגו זה משחק, לא צעצוע. כנ"ל חוטי תפירה, כלי מטבח וכלי עבודה.

<צעצועים זה נהדר בשביל להעסיק ילדי אורחים (-: >

כן , צריכים משחקים, לא צעצועים- מבריק בפשטותו!
במגרש המשחקים הדימיון הוא הממלכה. ככל שהוא גועש ושוצף ככה מטשטשים הגבולות בין שני מגרשי המשחקים.

אתמול בתכנית של אשרת קוטלר בערוץ 2, כחלק מתכנית שעסקה ב'איך יוצרים גאון':

משחקי חשיבה או סירים - מה יעדיפו הילדים?

כדאי לראות.

איפה יש חנויות יד שנייה למשחקים?

חנויות יד שנייה למשחקים
שרון ודלית

מרבה ידיים

בתל אביב
בנוה צדק ברחוב רוקח 5
בית של דידי - ילדי בני 8 ו11 מצאו שם יופי של דברים במחירים שווים בהחלט.
שווה ביקור.

הפשוש (כמעט 10 חוד') מסתדר נהדר בלי "צעצועים" - כף, מסננת, מכסה של סיר, מזלג "של אמא...." , קערת פלסטיק, רעשנים שקיבלתי כשנולד, גרב, השרוך של המכנסיים, סרט של מתנה, תוויות של הכרית/השמיכה/החולצה של אמא/כו' , ענפים, חול, אבנים, חתיכת מלפפון/גזר, קליפת גזר.
הילד מתפתח יפה (מצטערת, לא הולכת לטיפת חלב, אבל משווה לילדים של חברות.) , מתעניין, מנסה, עושה, בודק, חוקר.....
ברוך ה'.
בלי "צעצועים" .... @}
מעניין אותי איך בגיל קצת יותר גדול- שנה, שנה וחצי- מה מעניין אותם? ברור שלגו, קוביות עץ, וכאלה... אבל מה עוד?

מה להציע למתוקון הקטן שלי, בן כמעט 4 חודשים, שמתחיל לגלות את העולם?
דברים לגעת אבל שאפשר גם להכניס לפה.
ובפרט: מה לתת לו על-מנת להשביע את תשוקתו, שמתחילה עכשיו, לנשוך, לכבוד צמיחת השיניים, חוץ מהנשיכוני פלסטיק המקובלים במקומותינו?

מיכל-
גרב (יש מלא טקסטורות), חתיכת גזר גדולה (אפילו גזר שלם, מקולף או לא) , חלוק נחל (גדול מספיק שלא יוכל ממש להכניס את כולו לפה אבל קטן מספיק שיוכל להחזיק), ענף של עץ, עלה של חסה, קוביות לגו/סברס (מכירה?) , קוביות עץ, שרוכים של חולצה/מכנס/סווטשירט , סרט של עטיפת מתנה, כף "של גדולים", קופסת קסטה (טייפ) ריקה, את יכולה למלא גרב בקצת עדשים ולקשור , קופסאות של פילם (של מצלמה) ממולאות באורז/עדשים/חרוזים (רעשן, שימי לב שתדביקי, שלא יפתח בטעות..) , בקבוק מים (1.5 ל) מלא במים עם חרוזים צבעוניים/נצנצים/שעועית/עדשים/כו' לעידוד הזחילה/שכיבה על הבטן, העיגולים מהמשחק שמשחילים על מקל (פלסטיק/עץ/לבד....), נרתיק משקפיים, ארנק, קולב בגדים....
לא חסר. תני לו.
אני "משחררת" אותו ומציעה לו, והוא פשוט נהנה מכל הבא ליד.
תחשבי- העולם מלא דברים, שאנו רגילים אליהם והוא רואה אותם בפעם הראשונה בחייו.....
אז כל עוד זה לא נייר-חשמל-מתפורר לפה-רעיל-בלתי מקובל עלייך (לדוגמא חול/בונזו, בגיל מאוחר יותר....) , תציגי את זה בפניו, ותגלי איתו את העולם מחדש...

לגבי-
מה לתת לו על-מנת להשביע את תשוקתו, שמתחילה עכשיו, לנשוך, לכבוד צמיחת השיניים, חוץ מהנשיכוני פלסטיק המקובלים במקומותינו?
הוא כבר ידאג לעצמו, אם תתני לו את המרחב.... פשושי לועס מה שבא לו. פלסטיק, או עץ, או בד, או כפית.... או את הנשכן.
@}

פפריקה יקרה
הבן שלי בן שנה וחצי והעולם מרתק אותו עד מאוד. כמובן "הבחוץ" עלים, נמלים, סירים עם מים וכוסות וכפות בפנים שאפשר לשפוך לכל עבר.
בעניין הצעצועים, אצלנו בבית אין הרבה אבל סבתא שלו אוספת פיצפקס וגילנו עד כמה הוא אוהב למשל קופסאת עץ עגולה עם מכסה-לפתוח ת'מכסה-להוציא משם דברים כגון מנעולים, חיות פימו שדודתו עשתה בגיל 7 ועוד דברים-להכניס פנימה-לסגור תמכסה וחוזר חלילה...
בבית המרנו את העניין למגוון קופסאות מכל מיני חומרים בכל מיני צורות ועם כל מיינ אופני פתיחה, ושמנו בפנים סתם דברים: פונפונים, חותמות עץ, קוביות עץ. בגיל הזה הוא מאוד אוהב את מלוא התהליך בשליטתו לקחת,לפתוח,לפזר,לאסוף ולסגור. גם למיין מעניין אותו. אה, וכדורים. כדורים בכל בגדלים: לשים בתוף סיר, לבעוט בין 2 כסאות וכד'....

בקבוק מים (1.5 ל) מלא במים עם חרוזים צבעוניים/נצנצים/שעועית/עדשים/כו' לעידוד הזחילה/שכיבה על הבטן

רעיון מדליק. גם למיחזור (אם כי זה זמני, בטח לא מחזיק הרבה זמן מעמד)

הצעצוע האולטימטיבי בעיני, זה שאם קונים אחד הביתה אז צריך את זה, הוא בימבה. רלוונטי מגיל שנה עד לפחות גיל שש ומעלה. בן השמונה של אחי לא נוסע עליה רק מפני שהוא מאד גדול פיזית וקשה לו ולא מפני שהיא לא מעניינת אותו.

לגבי השאר, אני לא יודעת אם צריך אבל אני מגלה שמזה שלפני שנתיים, בחודשים הראשונים היו לי כאן אולי 4-5 פריטים שנחשבים צעצועים לילדה, הבית שלי הפך למלא מדי, עמוס מדי ואין לי מושג מה עושים עם כל זה ויש לי הרבה פחות מאשר לרוב האנשים שאני מכירה.
בגיל שנה וחצי בערך בובות מתחילות להיות רלוונטיות. עדיף רכות, או דובי נעים. אפשר לקחת גרב כותנה ולרקום לה שתי עיניים ופה וזה אחלה של משחק, בעצם גם בלי לרקום, רק להכניס יד לגרב. אפשר להכין בובה מסמרטוטים, הקנויות בדרך כלל מכוערות ולא נעימות.
בדים זה יופי של משחק- בכל מיני גדלים: מטפחת ראש ממשי, לונגי שהופך לאוהל או לחצאית/סינור.
בגיל שנה נתתי קופסאות של סלטים (כמו חומוס) עם כמה אבנים בפנים לשחק.
היה אצלנו הרבה עניין עם לפתוח ולסגור אז קופסאות הלך חזק, מכל הסוגים.

אספנו בלוטים ואיצטרובלים ושמנו בסלסלה, אצלנו זה האוכל של הבובות בדרך כלל, הבובות לא אנינות טעם.
כמובן שטלפונים מקולקלים הקלו לי את החיים איזו תקופה , יש אלחוטי תואם לזה שפועל- בסל הצעצועים. היום זה כבר לא עובד כי לא נדלק לו אור כשלוחצים עליו.

שיר הלל לקולב כחול:

הו קולב כחול
גדול
אהוב יותר מכל
יותר מכל בובה
יותר מכל מכחול.

קולב כחול גדול
פעוט גורר בחול
קולב גדול כחול
ננשך בפה גדול.

נלקח ביד בעוז
את סבתא לבקר
פן יסתבר ששם
יהיה הוא כה חסר.

קולב כחול גדול
ננטש בסתיו סתם כך
פעוט נשא עמו משם
קופסת קפה מפח.

שליחה על ידי תמר_א* » 16 מאי 2007, 21:59

איפה יש חנויות יד שנייה למשחקים?
פתחו גם בכפר יהושע

תודה, פפריקה, על הרעיונות היפים.

_בקבוק מים (1.5 ל) מלא במים עם חרוזים צבעוניים/נצנצים/שעועית/עדשים/כו' לעידוד הזחילה/שכיבה על הבטן
רעיון מדליק. גם למיחזור. (אם כי זה זמני, בטח לא מחזיק הרבה זמן מעמד)_
המממ... כן- אז אפשר למלא מים עד הסוף, ואז הבקבוק לא נמעך, כי הוא מחזיק מלחץ המים שמבפנים, וגם, כשעובר זמנו אפשר לשפוך את התוכן לתוך מסננת (אם זה נצנצים לתוך בד כלשהו) ולהשתמש הלאה.... כמו שאמרת גם למיחזור ....
@}
>פרח אקולוגי ....<

תודה, פפריקה, על הרעיונות היפים. -בשמחה! תהנו.

עם הבקבוק - מילאתי במים, אבל במקום חרוזים ונצנצים הוספתי גומיות בד לשיער, וכל מיני קוביות קטנות וצבעוניות שעדיין מסוכן לתת לה לשחק בהן. היא מאוד מתלהבת. מנסה להגיע וזה אכן מעודד זחילה.. הרבה יותר אסתטי בעיניי מהצעצוע ה"מעודד-זחילה" שראיתי אצל חברה - גליל מהבהב ומנגן עם פרצוף של חתול בצד אחד, שפועל על בטריות ומזחיל בעיקר את ההורים..

הצעצוע הכי בעולם הוא אמא .אפשר למשוך לה בשיער לצבוט לה בבשר לנשוך ולינוק לחבוט ולמרוט ויש לה מרקמים שונים וטעם.היא אפילו עשויה מחומרים ידידותיים לסביבה ויש לה תו תקן.
לשיפור ה>אמא>צריך רק להוסיף תוית של ארץ יצור והוראות כביסה*רק ביד,והא לכם ,לשימוש בכל עת.

נדמה לי שהדף הזה, למרות שמו, הוא בעצם יותר על האם תינוקות צריכים צעצועים ולא ילדים.
אני ראיתי שככל שגדלנו כן נעשה צורך גדול יותר באביזרים לצורך צעצוע בבית. את חלקם וחלק מאפשרויות האילתור פירטתי בהודעה קודמת שלי.

לוידעת....
פשושי בן שנה, וזה נראה לי תקופה כזאת מוזרה קצת
הוא אוהב להוציא דברים- לא להכניס (לפחות בינתיים כמו שהבנתי), אז אני מכניסה, והוא מוציא- מה זה בהנאה- אפילו לא מסתכל מה- שולף וזורק הצידה, ושולף ושוב זורק, וככה.....
השגתי מגיסתי שולחן כזה קטן בדיוק לגובה שלו, עם כל מני- מספרים שמתהפכים כמו דפים, מגירה שאפשר להכניס דברים מתחת לשולחן, מקום להכניס ריבוע-משולש-כוכב-עיגול, צפצפה- כאלה דברים.. הוא נהנה בעיקר ללכת עם זה, ורצוי עד המראה, לטפס על זה (הוא לא נופל.... אבל סבתא שלו כמעט התעלפה) ולדפוק על הקיר ועל המראה לבדיקת סאונד.....
אני מרגישה שמשעמם לו
הציעו לי מדבקות על נייר- הוא לא נראה לי עדיין מוכן לזה... אני חושבת לנסות צבעי גואש (זה לא רעיל קצת?) אבל הוא לא נראה לי כ"כ הטיפוס לזה עדיין....
היום שיחקנו קצת בחול, ככה עם היד (כמו צבעי גואש), ואח"כ הוא זחל קצת, וניסה לטפס אל הספסל (שהיה קצת גבוה בשביל המשימה).....
הוא נראה לי שממצה מהר מאוד כל דבר שמוצא- אם זה מכונית שהוא זוחל ודוחף (כמו בפרסומת של זק"א . לא לימדתי אותו את זה....), אם זה ללכת עם השולחן, אם זה מברג מעניין, או עלה, או כדור- הכל מחזיק לאיזה 3 דקות.... בד"כ.
אני מתחילה לפנטז על צעצוע חדש כל שבוע, כי נראה לי שהוא כל כך משתעמם..... שחסר לו ריגוש.
יש לנו פאזלים כאלה מעץ- אחד של צורות, אחד של פירות, מכונית מובילת מכוניות, אז יש כמה מכוניות קטנות ואחת גדולה (זה נראה לי משחק לילד יותר גדול- להעמיס את המכוניות על המשאית), יש כמה כלי נגינה, יש כמה בבושקות, יש כמה קוביות לגו (עץ, פלסטיק, סברס), יש 2 ספרונים...
מצד שני, כשאני הולכת איתו לדשא ליד הבית, הוא יכול להסתובב סביב עצמו איזה שעתיים- עם העלים, והחול, והמקלות, והפרחים שנפלו מהעץ..... להשתולל איתי, להוציא דברים מהעגלה, ללכת שוב לחול, וכל מני....
אבל מצד שני אני לא יכולה להיות שם יום שלם, וגם משעמם להיות שם (אין מתקנים או משהו), ורוב היום הוא רק מחפש את עצמו ומשהו לעשות.....
>לגבי חברים זה קצת בעייתי- 2 אוטובוסים לכל כיוון- מחיר מגורים במושב...<
מה אתם אומרים?

הצעצוע של הקיץ הזה היה- שתי חכות שהכנתי להם מענפים שבקצה שלהם קשרתי חוט, אין יום שהם לא יצאו לדוג, חוץ מהסוסים על מקל שהם קיבלו ליומולדת לפני שנתיים ועדיין מככבים כל יום כמעט, זה פשוט היה המשחק האהוב עליהם ובנוסף הם נהנו יותר לאכול דגים [דגים אמיתיים לא כאלה שהם דגו ליד העץ או דרך החלון]

אני חושבת שזה היה הדבר הכי פשוט שהמצאתי והייתי כל כך גאה בו [החכות כמובן]

אצלנו כמעט לא עולה צורך בצעצועים מוגדרים. אנחנו נותנים לו הרבה לגעת ולשחק בדברים אמיתיים, שכמובן מעניינים אותו הרבה יותר.
הלהיט הכי להיטי (לא דימיינו כזה דבר) - קלפים!
קודם כל מאוד כיף להתפלש בתוכם, אפשר לזרוק אותם, להכניס אותם למקומות שונים, לראות את הצורות השונות... הוא יכול במשך חצי שעה להתעסק רק עם הקלפים (בן שנה ו-7).
החיסרון המיידי - גם אם הבית נראה כמו מוזיאון, ברגע שיש כמה קלפים זרוקים פה ושם הכל נראה לא מסודר... (אבל אולי זו רק אני

)

articles]איך לגמול הורים מרכישת צעצועים item[/po],1018,209,38480,.aspx
(הופיע בככר השוק)

לא קראתי את כל הדף, אבל לפי דעתי התשובה היא לא, הם לא צריכים צעצועים.
עכשיו אנחנו עוברים דירה, אורזים את הכל, ולפני כמה ימים ארזתי את כל הצעצועים שלו, שממילא תמיד שכבו מובטלים רוב הזמן. מעבר לשערוריה של כמה רכוש (די מיותר) כבר יש לילד בן ארבע, אני יכולה לקבוע חד-משמעית שהוא ממשיך לשחק כמו תמיד בכל מיני דברים אחרים, משחקי כאילו מכאן ועד להודעה חדשה, עם דברים אמיתיים, סירים, פינג'נים, חתיכות של דברים חסרי צבע, מתכתיים, בלי הפלסטיק הצבעוני עם כל הצורות שמלעיט עם מצקת לגרון את ייעודו וגוזל מהילד את היכולת להלביש עליו כל פונקציה דמיונית אחרת.
אחרי ארוחת הערב הוא ישב עם אחותו בת השנה, פתחו איזה ארון חצי מרוקן ושיחקו להם שם ביחד ובהרמוניה במזלגות ומכלים שונים אולי עשרים דקות -- לא דבר של מה בכך אצלנו. שנאמר: ותשקוט הארץ עשרים דקות.

שליחה על ידי mp5* » 11 אוגוסט 2009, 13:19

קפלה (200 חתירות עץ) שאפשר ליבנות מזה מה שרוצים (גן חיות אונייה ...) זה אחד המשחקים שהכי אוהבים עד היום (בן 11) חצו מזה חברים ומנוי לספרייה העירונית.

אני עוד אקרא את הדף הזה, אך בינתיים רוצה לספר:
לפני כמה ימים הוצאתי לבני איזה פס בד שהיה בתוך החגורה של המכנסיים (לכווץ המותן) שהיה מיותר.
והנה בערב הוא קשר עם החוט הזה את הידית של הדלת והקיר ועשה מן מחסום נפתח נסגר.
הבת שלי לקחה גליל נייר טואלט ומעכשיו היא סלקטורית, או מאבטחת.
כל מי שעובר היא עוברת על הגוף שלו עם הגליל נייר טואלט, תוך לווי קולני: טווווו
ואז היא פותחת את החבל למעבר.
אני זרחתי

מזמן לא כתבו פה - אבל אני מבקשת להתייעץ:

האם לדעתכן מובייל מעל המיטה יכול לעודד את הקטן שלי בן 4 חודשים לראות במיטה מקום ידידותי יותר? ואיזה מובייל - כזה שמסתובב או לא?
מה דעתכן על "אוניברסיטה" ? לא כפתרון אין סופי בו הקטן שרוע על הגב - אבל כן כמשהו שיכול לענין אותו אם אני צריכה למשל - להכין לו האמבטיה....

מה שלא יהיה ותרי על דברים מהבהבים/רועשים/ אחוזי תזזית כלשהי

את יכולה להניח בצד המיטה סווטשרט שלך במקום לזרוק אותו לכביסה. הריח שלך יכול לעזור בהסתגלות ללינה במיטה. יש תינוקות שאוהבים הצרה - הגבלה- של השטח (עם בכורה הייתי מניחה סביב לה נחש רך/כרית הנקה). אין לי מושג לגבי מובייל כי ... אין לי

דעתי לגבי האוניברסיטה שלא צריך לרכוש משהו במיוחד. כל שמיכה עם טקסטורה מעניינת/צבעים תתאים. גיל 4 חודשים זה לא גיל סופר תנועתי, את בהחלט יכולה להניח אותו ולהכין אמבטיה כשהוא בקרבתך. למשל, יחד עם בקבוק שתיה פשוט מפלסטיק שקוף, שנותר בו שלוק. יופי של אטרקציה. או צעצוע ייעודי. או כפית פלסטיק. ועדיף שרוע על הבטן, לא?

מוכרחה לומר שטרם פגשתי צעצוע כה מיותר כמו האוניברסיטה. בכורי היה נרדם שם, והקטנה סתם מיללת שם, כי יודעת שהלכתי לעשות משהו יותר מעניין ולא לקחתי אותה (למשל, למלא אמבטיה...). אולי זה גנטי, גם אני באוניברסיטה בעיקר נרדמתי ויללתי (-;
כשאני צריכה לעשות משהו בידיים פנויות- מנשא, או סל קל ספייר (קל באמת) שיש לי בבית ומטייל איתי לאן שאני נמצאת. על הידית אפשר לתלות מה שיש בהישג יד- מגבת מטבח, גרביים, ספוג רחצה עם חוט, וכו'. הכל צעצוע בגיל 4 חודשים.

אני חושבת על האוניברסיטה - כי בכל זאת יש מקומות שאני לא יכולה לקחת אותו - לא למלא אמבטיה (אין מקום) , לא למקומות במרפסת שקר וכו' וכו' - ואז אני משאירה אותו בחדר על המשטח זחילה - ונראה לי שהוא סתם בוהה (אבל לא מרצון כמו שעייף) ושהאוניברסיטה עם 2-3 בובות משתלשלות מלמעלה יכולה להוות ענין עד שאני חוזרת
הוא עדין לא ממש תופס בידיים - אולי ברגע שזה יקרה והוא ישאר עם צעצוע לענין אותו - לא ארגיש שהוא משתעממם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_הן ירדו לחצר
ומילאו קנקלים במים ועשו "שתילות".
ואני מכירה עוד ילד שהמשחק האהוב עליו זה קופסאת כלי העבודה של אבא שלו...
וילדה אחת שאמא שלה קונה לה עוד ועוד ועוד צעצועים ועדיין היא רק יודעת לומר "משעמם לי". (וזה משגע את האמא...)
אז מה אני רוצה לומר?
כלום.
אני לא חושבת שצריך לקנות או לא לקנות צעצועים מתוך רגשי אשמה (בזבוז), או מתוך מחשבה של מהו הצעצוע ה"נכון" (האפנתי, זה שיש לכולם)

רק להתבונן בילד/ה הפרטי/ת שלכם - ולדעת.
(ורק לא לשכוח לבדוק ולבחון ולעדכן את ה"ידיעה" הזו מעת לעת...)._