פירגון כן ולא

[אנונימי]

מדור כישורי חיים

[אלמונית*]

בעיה קטנה בענייני חברויות שכאלה.
אני עובדת במקום גדול עם הרבה בנות בגילאים שונים מ20 ועד 70.
אני לא חברה של כולן ויש לי גם כמה שנואות ושונאות, אבל בסה"כ נהנית מהאנשים והם ממני.
הבעהי היא בענייני פירגון. אני כזו שכשאני רואה משהו יפה, נעים, חמים אני מייד אומרת את דעתי. למשל אם מישהי נראית רעננה, או רכשה בגד שמחמיא לה, או רזתה או בכלל... אני מיד מפרגנת ובכיף. גם רבות מהן לפעמים באות אליי להראות לי רכישות שונות ושינויים מתוך ידיעה שאם משהו יפה אני אחמיא בהתלהבות גדולה.
כאשר מישהי נראית עייפה, שמנה או סתם לבושה לא לטעמי בדר"כ אני לא מעירה אלא אם ביקשו את דעתי וגם אז בצורה מאוד נחמדה.
בקיצור, בתחום הזה של פירגון זה בא לי טבעי.
העניין הוא שרבות מאותן מפורגנות לא מסוגלות לומר דבר וחצי טוב עליי. יש ימים שאני נראית זוועה ואז יש להן מה לומר, אבל בימים שאני מרגישה טוב, קונה ושמחה ברכישות מעניינות - שום כלום.
מאחר ואני כבר שנתיים במקום הזה אני מרגישה שזה כבר מתחיל לעצבן. אני לא חושבת שמדובר בצרות עין, כי ישנן נשים שהן מבוגרות ממני בהרבה או צעירות ממני שאין להן במה לקנא, מה גם שאין בי ייחוד מהסוג שמושך אש, סתם בחורה רגילה עם ימים טובים יותר או פחות.

בקיצור, זה גורם לי לעצור בעד עצמי מהלחמיא וגורם לאיזה טריז סמוי בינינו, לפחות מבחינתי. לא ממש אפשר לדבר איתן על זה כי הן לא ממש חברותקרובות שצריך לפתוח כל דבר, מצד שני, זה מקום שאני נוכחת בו יום יום שעות רבות, ודי נהנית בו. עניין האי פירגון צורם. זה מוכר למישהי?

[תבשיל_קדרה*]

אני, בתור בלתי-רגישה-לדברים-כאלה בעליל, לא הייתי מעולם במצב כזה.
אני (בתור כנ"ל) יכולה רק להציע לך - התחילי עם הקרובים אליך יחסית - רוצה מחמאה? אימרי זאת: "קניתי חולצה חדשה. תגידי לי שהיא יפה!", "השקעתי הבוקר באיפור. אני צריכה שתגידי לי שרואים את זה" (זה קצת דומה ללספר סיפור ארוך, עם כמה צדדים, ולהודיע "את בצד שלי, את אמורה להגיד לי כמה שאני צודקת וההם רשעים"). תני לעמיתותיך כלים לעשות-לך-נעים.

[פלוני_אלמונית*]

אני מסכימה עם גילה. דרשי לדעת את דעתן, ואל תתביישי להגיד "אני צריכה שתגידי לי שזה יפה". בכך, את מבהירה להן שגם את חלשה.
לרוב, נשים שמחמיאות לנשים אחרות, נתפסות או כיהירות, או כחנפניות, או כשקרניות,
או, וזה אולי המקרה שלך:
כחזקות מאד ששום דבר לא מזיז להן, ולכן הן גם לא זקוקות לחיזוקים בדמות מחמאה או פירגון.
יתכן מאד שזה הרושם שאת משרה על חברותייך לעבודה.
וזאת למרות שאת מחמיאה כי פשוט נעים לך להחמיא.
נעים לך להחמיא? המשיכי בכך.
את מחמיאה ומצפה לקבל יחס דומה בחזרה, וזה לא הולך?
לא חושבת שהפתרון הוא להפסיק להחמיא. זה עושה לך טוב להחמיא ואת סתם חונקת את זה בגרון אם את נמנעת מכך.
מוטב לברר, בתוך עצמך, למה הן לא נותנות לך את אותו היחס. אני מהמרת שהן חושבות שאת פשוט לא זקוקה לו .
ולכן העצה של גילה כל כך טובה.
למרות שהיא מפספסת את המטרה בטווח הקרוב, היא עשויה להביא לשינוי בטווח הרחוק.

אגב, יש ימים שאני נראית זוועה ואז יש להן מה לומר,
אולי כי זה פשוט נראה להן מוזר כשאת נראית רע, כי בדרך כלל את נראית פשוט פיצוץ? חשבת על זה?

[פלונית*]

מה בדיוק מפריע לך-
זה שאת מחמיאה ולך לא מחמיאים חזרה, או
זה שכשבימים שאת נראית זוועה יש להן מה לומר?
מה זה בעצם משנה לך מה הן אומרות? את לא יודעת לבד איך את נראית ומתי?
מחמאה היא מחמאה רק כשהיא ניתנת ללא תנאי.... את אולי אוהבת להחמיא. הן לא. זה הכל. זה לא אמור להכעיס אותך. ואם לא בא לך שיעירו לך כשאת נראית זוועה, תאמרי להן שזה מעליב אותך, מכעיס אותך או מה שזה עושה....
חברות לא????.
ובא לך מחמאה - תבקשי.
בדיוק השבוע שמעתי את הבת שלי בת השלוש מדברת עם חברה שלה:
החברה: (צועקת) "את מכוערת!!!"
הבת:"אני לא מכוערת!!! (בקול רם וברור), אני אפילו לא צריכה ללכת להסתכל בראי ולראות!"

לא צריך הסבר למה כתבתי את זה נכון?

[פלוני_אלמונית*]

מה זה בעצם משנה לך מה הן אומרות? את לא יודעת לבד איך את נראית ומתי?
אוהו, שאלת שאלת מליון דולר.
או אולי שאלת מליון החיבוקים והמחמאות שלא ניתנו לחלקינו כשהיינו בנות שלוש ...
לא שמעת על בטחון עצמי ירוד? על צורך בתמיכה, במילה טובה מהזולת?

[פלונית*]

לא התכוונתי לפגוע באף אחד,
אבל מליון חברות טובות שיעמדו בשורה ויחמיאו מבוקר ועד ערב לא ישפרו ולא יעלו את הביטחון העצמי של אף אחת. הבעיה היא לא בחברות אלא בביטחון העצמי -
אז אולי הגיע הזמן ללכת לטפל בבעיה במקום בחברות.
ואם החברות הן חברות כאלו שלא רואות שאת צריכה מילה טובה ומאיזו סיבה, ואת לא מסוגלת לשתף אותן, אז אולי הן לא חברות כל כך טובות.
אלמונית, אני שולחת לך חיבוק עוטף וחם למקום של העוצמה הפנימית שלך, את יצירת מופת של הטבע, גדולה וחזקה ואף אחד לא יכול לקחת ממך את זה. וכן, את כזאת גם בימים בהם את נראית זוועה.

[אלמונית*]

אולי נבדיל קצת בין רוצה לצריכה.
אני לא צריכה מחמאות. אבל אני כן רוצה!
וכזה חד צדדי לאוך שנים זה גם מעליב.
בייחוד כשאני לא נראיתמשהו אז יש להן מה לומר.
וקיבלתי את העצה של גילה, לבקש מחמאה.
תודה

[אנונימי]

ויש גם כאלה שלא ממש שמים לב.
נכון שכשמשהו לא טוב, הן שמות לב יותר, ואז הן גם אומרות, וזה מעצבן, אבל לא תמיד זה מתוך כוונה רעה. לפעמים זה החינוך שהן גדלו איתו בבית (ראי דף על פולניות למשל)

< ליאת היתה יכולה לחשוב שהתכוונת אליה, אבל אני נמצאת באופן קבוע הרבה שעות כל יום רק עם הילדים שלי, כך שזה לא אפשרי. מזל... >

[תבשיל_קדרה*]

נכון שכשמשהו לא טוב, הן שמות לב יותר, ואז הן גם אומרות
זה באמת יכול להיות סוג של התענינות "קרה לך משהו? זקוקה לעזרה? לתמיכה?"

ספרי אם יש שינוי.

[הדף_של_מיכלי*]

לגבי פרגון: במקום עבודהכ, תמיד יהיו את אלה שמפרגנים ואלה שלא, ואלה שלא כנראה באופן כללי לא מפרגנים.
לטעמי, אל תתני להן לגרום לך להיות בן אדם אחר ממה שאת, מכיוון שהעצבנות מכך שהןם אינן מפרגנות בסוף תגרום למריבה.
זה חינם לפרגן, זה נותן אוירה יותר טובה, ולא מוריד ממך....

[מ_י_כ_ל*]

_אולי נבדיל קצת בין רוצה לצריכה.
אני לא צריכה מחמאות. אבל אני כן רוצה!_
אני לא מצליחה להבין את ההבדל. האם התעוררות הרצון לא מצביעה על צורך?

לבקש מחמאה
אני דווקא לא אוהבת את הפתרון הזה. אציג זאת מנקודת הצד ה'מבוקש': נניח שבאת ואמרת לי: 'אני רוצה שתאמרי לי שאני נראית יפה'. ומה אם אני לא סוברת כך? אז עכשיו אני אמורה לשקר למענך? ואם אומר את האמת - הרי שתינו נרגיש שלא בנוח והרצון שלך במחמאה ממילא לא יסופק. כעת, נניח שאני כן חושבת שאת נראית יפה היום, אבל לא אמרתי זאת מסיבותי אני (אני ביישנית, לא בא לי להיות נחמדה היום, בכלל או אליך, אני לא מחבבת אותך, אני לא מאמינה במחמאות, אני סתם חרא של בן אדם ), בקשתך גרמה לי להרגיש שאת מצפה ממני לעשות משהו שאני, מעצמי, לא רוצה לעשות. בשני המקרים אני מרגישה מתומרנת על ידך. רוב האנשים לא אוהבים להיות מתומרנים או להיות 'מוצמדים לפינה', ובקשה כזו עלול לגרום להם לחוש שלא בנוח לידך, עכשיו או בעתיד.
בקיצור - לדעתי, מחמאה, כמו זכות קדימה, זה משהו שמקבלים לא שלוקחים.

[צפריר_שפרון*]

אלמונית,
את פשוט מתקשה לקבל.
הרבה יותר קל לתת, נדיבות היא עמדת המותרות של הנפש, כשיש לתת הנתינה מאפשרת לנפש להרגיש ערך עצמי גבוה.

לעומת זאת לקבל, זה כבר סיפור אחר.
ללא כל ספק נאמרים לך גם דברים טובים, את פשוט לא "שומעת" אותם.

כך, את מזרימה דרכך בנדיבותך את הפירגון לכל העולם, וסותמת כל אפשרות לקבל. אלא אם זו בקורת או הערה שאז אינך יכולה להתעלם.

בדקי ותראי שאת מקבל כל יום ויום מבטים מעודדים, מלה טובה פה ושם אבל את סוגרת את התריסים האלה.

זה השעור הקשה מכולם - ללמוד לקבל. לא לקחת (וזו העצה של לבקש מחמאות - זה לקחת מחמאות - לא לקבל), אלא לקבל. בהסכמה מלאה.

האם תוכלי לקבל את הדברים האלה?

[א*]

אלמונית,
יש לי חברה שאולי היא קצת כמוך.
יש לה תמיד שפע מחמאות על כל דבר.
הרבה פעמים ברור לי שהיא מצפה למחמאה בחזרה, וזה די מקלקל את ההנאה מהמחמאה. זה גם מוציא לי את החשק להחזיר כי ברור לי שזה מה שהיא מצפה לו ואני חייבת לספק את הסחורה.
כשמחלקים מחמאות ביד רחבה, הן מאבדות מערכן. הן הופכות למנטרות. מלים חסרות תוכן.
את רוצה שיחמיאו לך? בררי בקפידה את המחמאות שאת מחלקת. אל תחמיאי מן השפה ולחוץ.

[תבשיל_קדרה*]

אל תחמיאי מן השפה ולחוץ
אבל היא אמרה שכיף לה להחמיא. בד"כ.

[פלוני_אלמונית*]

_יש לה תמיד שפע מחמאות על כל דבר.
הרבה פעמים ברור לי שהיא מצפה למחמאה בחזרה, וזה די מקלקל את ההנאה מהמחמאה._
סוחתות המחמאות הן הכי מעייפות