על ידי בוחרת_באהבה* » 05 מאי 2010, 16:42
שוב שלום, זו אני , עם הסינים
תודה על התשובה ונקודת המבט המרתקת.
גם אני רואה את זה כמובן כהתעללות, במקרה הזה קל לי למתוח את הקו ולומר - זה מעבר ל'רלטיויזם תרבותי' . אבל לגבי המון דברים שכאן מסביב, קשה וכנראה שגם אין צורך, לשפוט.
קשה לומר מה ההשלכות הרגשיות של דרך הגידול למרות שברור לי שהן ישנן כי לא רק כל הדרך החינוכית שונה, אלא כל התרבות שונה כל כך לעומק שהמבנה הרגשי והאישיותי נראה שונה אף הוא.
הדרך החינוכית והתרבותית היא של אילוף- עיצוב, דאגה ומשמעת זה בא לידי ביטוי בכל התחומים:
ההורה צריך ללמד את הילד ללכת, כי הוא לא יכול לבד, ההורה גם מלמד את הילד אינטראקציות חברתיות, לנפנף לומר תודה ושלום לדודה- כל האינטראקציות מתווכות. גם שיטת הבלי חיתולים היא לא של קשב, כמו שאנו מתארים אותו, מתי הילד צריך, אלא הפוך- הילד זקוק להורה ע"מ שירוקן אותו, ההורה/הגננת קוראים לילד לסיר ועל הילד להתרוקן.
הילד והמבוגר לומדים לשלוט ברגשות שלהם ולהתנהג בהתאם לנורמה ולקוד החברתי. החשיבה היא פרגמטית, לא פסיכולוגית, וחברתית משפחתית, לא אינדיווידואלית.
כל זה יוצר מערכת חברתית, של קשרים, ואינטראקציות. ומערכת אישיותית של קבלת החלטות חשיבה ורגשות, מאוד מאוד שונות וקשות להבנה עבורינו.
כמובן שלי, הלבנה, מבחוץ, זה נראה כמו חסימה רגשית, חוסר מודעות, חמלה ויצירתיות, אבל ככל שאני נכנסת פה יותר לעומק אני מתחילה להבין משהו על מהות השוני בתפיסה ובציפיות ועד כמה זו הדרך עבורם.
לגבי השאלות על הזחילה וההעמדה, גם אני שואלת את עצמי הרבה וקשה לי למצוא תשובה נכונה כי סין כ"כ גדולה ומגוונת. עד כמה שהבנתי זה חדש כמה דורות אך פחות ממאה שנים, בכפר פחות מקפידים על לא לזחול מאשר בעיר (תירבות) אבל גם שם לא מעודדים את זה וגם יש תפיסה של ללמד את הילד.
אני לא יודעת לגבי הכפרים הממש נידחים ופרימיטיביים, יש בארץ העצומה הזו פערים שאין לתאר בין העיר לכפר, ובין הכפר לאיזורים פריפריאלים עניים ופשוטים מאוד.
שאלתי היום את הסטודנטים שלי והמורים ( לריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה) חלקם אמרו : אבל זו התרבות הסינית, ככה כולם מגדלים את הילדים, יש מישהי שאמרה שהיום מדברים על זה שהליכונים זה שלילי, הם מסכימים שזחילה זה טוב, אבל רק בבית. התפתחות טבעית או הדרגתית היא לא חלק מתכנית הלימודים או התפיסה הטיפולית
עדיין מעניין אותי מאוד להבין מה ההשלכות של מה שאני רואה אבל קשה מאוד לבודד ולהבין את זה
שוב שלום, זו אני , עם הסינים
תודה על התשובה ונקודת המבט המרתקת.
גם אני רואה את זה כמובן כהתעללות, במקרה הזה קל לי למתוח את הקו ולומר - זה מעבר ל'רלטיויזם תרבותי' . אבל לגבי המון דברים שכאן מסביב, קשה וכנראה שגם אין צורך, לשפוט.
קשה לומר מה ההשלכות הרגשיות של דרך הגידול למרות שברור לי שהן ישנן כי לא רק כל הדרך החינוכית שונה, אלא כל התרבות שונה כל כך לעומק שהמבנה הרגשי והאישיותי נראה שונה אף הוא.
הדרך החינוכית והתרבותית היא של אילוף- עיצוב, דאגה ומשמעת זה בא לידי ביטוי בכל התחומים:
ההורה צריך ללמד את הילד ללכת, כי הוא לא יכול לבד, ההורה גם מלמד את הילד אינטראקציות חברתיות, לנפנף לומר תודה ושלום לדודה- [b]כל[/b] האינטראקציות מתווכות. גם שיטת הבלי חיתולים היא לא של קשב, כמו שאנו מתארים אותו, מתי הילד צריך, אלא הפוך- הילד זקוק להורה ע"מ שירוקן אותו, ההורה/הגננת קוראים לילד לסיר ועל הילד להתרוקן.
הילד והמבוגר לומדים לשלוט ברגשות שלהם ולהתנהג בהתאם לנורמה ולקוד החברתי. החשיבה היא פרגמטית, לא פסיכולוגית, וחברתית משפחתית, לא אינדיווידואלית.
כל זה יוצר מערכת חברתית, של קשרים, ואינטראקציות. ומערכת אישיותית של קבלת החלטות חשיבה ורגשות, מאוד מאוד שונות וקשות להבנה עבורינו.
כמובן שלי, הלבנה, מבחוץ, זה נראה כמו חסימה רגשית, חוסר מודעות, חמלה ויצירתיות, אבל ככל שאני נכנסת פה יותר לעומק אני מתחילה להבין משהו על מהות השוני בתפיסה ובציפיות ועד כמה זו הדרך עבורם.
לגבי השאלות על הזחילה וההעמדה, גם אני שואלת את עצמי הרבה וקשה לי למצוא תשובה נכונה כי סין כ"כ גדולה ומגוונת. עד כמה שהבנתי זה חדש כמה דורות אך פחות ממאה שנים, בכפר פחות מקפידים על לא לזחול מאשר בעיר (תירבות) אבל גם שם לא מעודדים את זה וגם יש תפיסה של ללמד את הילד.
אני לא יודעת לגבי הכפרים הממש נידחים ופרימיטיביים, יש בארץ העצומה הזו פערים שאין לתאר בין העיר לכפר, ובין הכפר לאיזורים פריפריאלים עניים ופשוטים מאוד.
שאלתי היום את הסטודנטים שלי והמורים ( לריפוי בעיסוק ופיזיוטרפיה) חלקם אמרו : אבל זו התרבות הסינית, ככה כולם מגדלים את הילדים, יש מישהי שאמרה שהיום מדברים על זה שהליכונים זה שלילי, הם מסכימים שזחילה זה טוב, אבל רק בבית. התפתחות טבעית או הדרגתית היא לא חלק מתכנית הלימודים או התפיסה הטיפולית
עדיין מעניין אותי מאוד להבין מה ההשלכות של מה שאני רואה אבל קשה מאוד לבודד ולהבין את זה