אני מאוד בעד אנרכיה
אנרכיה, במובנה המאוד פשוט:
כל אחת לוקחת אחריות על עצמה.
אנרכיה, מחייבת כל אחת לקחת אחריות על מעשיה, אחרת תוקא (מלשון קיא) החוצה מהחברה
לא כי יש כלל שאומר "צריך לעשות XYZ אחרת כלא"
אלא יותר לכיוון -
אני לא מוכנה להיות בחברה אלימה
אני נותת הזדמנויות ראשונות, שניות וחמישיות, אבל מגיע שלב שבו אני שמה גבול ברור, ואז יש המון אופציות:
או שאני בוחרת לקום וללכת
או שמי שמולי בוחרת לקום וללכת
או שיש דיאלוג ביננו, על המניעים, הצרכים והרצונות, והגעה לאיזושהי נקודה שנוחה גם לי וגם לצד השני
אם יש קונצנזוס חברתי כלשהו (נניח: בקהילה הזאת מיניות בפומבי לא מקובלת) אז כל מי שעובר/ת על הקונצנזוס הזה פשוט תופסק/תעצר/תנודה
באופן טבעי ע"י חברי וחברות הקהילה
מבידה והקונצנזוס הזה מפסיק להיות קונצנזוס (הגעה של חברים וחברות חדשים לקהילה) -
באופן טבעי יווצר שיח על זה, ובסוף יגיעו לאיזון כלשהו (בין ע"י הגירה החוצה של מי שלא מתאים לה/לו לחיות בקונצנזוס החדש, או ע"י קבלה של הקונצנזוס החדש, או הגעה של אנשים חדשים
בסופו של דבר, יחגיע איזון, ואז תהליך שינוי טבעי מחודש...כי כאלה הם החיים, וזה הקצב
אני באמת באמת מאמינה באנרכיה
בקבלת אחריות חברתית ואישית
במקום בהסתכלות על סיטואציות בעיניים של חוק שמוכתב מלמעלה
מכיר את "אין פה עבירה פלילית" שצץ בכל פעם שצף סיפור סטייל אייל גולן?
אז מה אם אין עבירה פלילית? אלו לא המשקפיים שבהם אני רוצה לחיות את חיי ולא המשקפיים שבהם אני רוצה שהחברה שאני חיה בה תסתכל על העולם