בדרך לאימהות

שליחת תגובה

באופן טבעי כולנו שייכים
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בדרך לאימהות

בדרך לאימהות

על ידי ציפ_ציף* » 21 מרץ 2007, 20:54

מקווה שאת עוד מבקרת כאן לפעמים,גם אני חשבתי עלייך לאחרונה,עלה לי פתאום השם המלא שפעם,פעם שלחת לי במייל...
מתפללת עבורך שתמצאי מנוח,שתבני את הבית שלך כמו שאת כל כך רוצה.
|L|

בדרך לאימהות

על ידי מתפללת_להיות_גם_בדרך* » 21 מרץ 2007, 16:17

ארץ יקרה, איני יודעת אם את עוד כאן אבל הגעתי אלייך בשיטוטי באתר ועקבתי אחרי ההסטוריה שלך שפרשת כאן לאורך השנים והבלוגים... נוגע. עמוק. תודה.
אני מרגישה כאילו עברתי איתך הרבה ורוצה לשאול בשלומך, מה איתך, אתכם? והילדון המתקרב...
אני מפחדת לשאול כי אני מפחדת להכאיב, גם אני מחכה ורוצה וזה קשה ואפילו האומץ שלך לומר כך: אני בדרך לאמהות נותן לי כוח.
אתמול החלטנו, אני ואישי יותר להתמודד ולעורר את הרצון בלי לפחד מהכאב והנה היום אני קוראת אותך...
(ורוצה גם להזכיר משהו שכתבת לפסח לפני כמה שנים על לצאת מהמצרים הפרטי והאמירה הזאת אני בדרך לאמהות היא ממש קריעת ים סוף מבחינתי)

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 20 יוני 2006, 13:59

התחלתי בתהליך טיפולי. עם מטפל שטופלתי אצלו כבר בעבר בבעיה פיזית, היו תוצאות טובות מאד. ואני גם מאד מחוברת אליו ברמה האישית כי הוא חבר. מאד בוטחת בו. בפגישה הראשונה עולה משהו מאד חזק. אין לי רצון לחיות. זה מתחבר כמו פאזל לכל כך הרבה דברים בכל הרמות של החיים שלי. זאת אומרת, ברור לי שכדאי לחיות, אבל ברמה של הרצון....הפגישה היתה מאד חזקה. אני מקבלת עבודה הביתה.

בדרך לאימהות

על ידי ציפ_ציף* » 15 יוני 2006, 14:38

שקראתי את מה שסיפרת על הלידה של אימך,מה שעלה לי בראש,זה שזה נס שאת חיה ושאת בריאה נפשית ופיזית.
הכניסה שלך לעולם היתה כ"כ קשה,מלאה אימה,
הלוואי שבאמת תצאי מהחשיכה הזאת לאור גדול,
שפע רוחני גדול,אינסוף אור...
ושתזכי ללדת בבריאות ולזכות לחווית לידה טובה ומתקנת.
ואמנם באיחור לפי מה שנכתב כאן,אבל שיהיה לך מזל טוב ליום ההולדת,מזל וברכה.
אוהבת וחושבת עליך.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 14 יוני 2006, 09:37

לקח לי זמן להכנס שוב לדף הרגשתי שהוצאתי ...אולי קצת יותר מדי מעצמי. בכל אופן אני כן מרגישה סוג של הקלה/קלילות מאז...כי סוד כבד, ברגע שהוא יוצא לעולם בצורה מסויימת הוא מאבד את המשקל שלו.

אתן מקסימות, נתמכת מאד מההתייחסות החמה, ומאי השפיטה, תודה

בדרך לאימהות

על ידי ההולכת_באתרים* » 11 יוני 2006, 16:23

ארץ יקרה, מחזקת את ידייך ומאחלת לך היריון בריא ומוצלח (וכמובן ילד בריא ומאושר).
בטוחני שילדך יהיה מאושר עם אמא כמוך שמצפה ומחכה לו.

בדרך לאימהות

על ידי קרן_ג* » 10 יוני 2006, 23:49

ארץ יקרה, את באמת אמיצה ועוצמתית ודברייך מאד מרגשים. יכולה להמליץ לך על מישהו מדהים ונפלא שעוסק בריפוי והי תלמיד מאד קרוב של ימימה. אם תרצי התקשרי עימי. שיהיה לך שבוע טוב ומבורך, גם אני מחזקת אותך מכאן

בדרך לאימהות

על ידי לי_אורה* » 08 יוני 2006, 16:09

מאוד מרגש (בלשון המעטה) מה שאת כותבת.
נראה לי שאת עושה כאן בדף הזה עבודה רוחנית עוצמתית, שתהיה לה משמעות בכל המישורים (הרוחני, הנפשי, הגופני ועוד).
מאחלת לך שתהיי אימא במהירות ובקלות.

ושאלה: נראה לך שתהליך הריברסינג יכול לעזור לך, או שאת מעדיפה להימנע מלהתקרב לחוויות הלידה שלך?

בדרך לאימהות

על ידי לוונדר_סגול* » 08 יוני 2006, 13:01

מתוקה שלי :-)
{@
אה! גם לי יצא "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה"
{@

בדרך לאימהות

על ידי יעלי_לה » 08 יוני 2006, 02:53

איזו אמיצה את... אני מרגישה מהמלים שלך חוזק עצום.
(())

בדרך לאימהות

על ידי אמא_נמרה* » 08 יוני 2006, 02:44

(())

את כותבת דברים מדהימים. מתוך המילים כבר אפשר לראות את ההתעצמות שלך.

בדרך לאימהות

על ידי אורה* » 07 יוני 2006, 23:03

קוראת ולא תאמיני אבל מופיע מרגיעון בזו הלשון "בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה"

שולחת לך (()) גדול והרבה כוחות !!!

בדרך לאימהות

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 07 יוני 2006, 22:38

בדיוק התכוונתי להכנס לדף שלך לשאול למה את לא ממשיכה לכתוב והנא את כותבת....כל הכבוד על החשיפה.
אני בטוחה שהיא מכילה בתוכה ריפוי (פריון) אדיר.
תומכת מרחוק...

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 07 יוני 2006, 22:10

קשה מדי אמשיך פעם אחרת, מותר לתמוך בי כדי שהאומץ לא יאזל

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 07 יוני 2006, 22:10

כשנכנסתי להריון המחשבה הראשונה שלי אחרי השמחה היתה "רק שלא יכאב" (הלידה כמובן), חודש ראשון ועל זה אני חושבת על הלידה, המחשבה השניה, טוב "אני אלד בניתוח קיסרי כך אני לא ארגיש" לאחר מכן נכנסתי לאובססיה של קריאת סיפורי לידה (נראה לי שקראתי כמעט את כולם פה באתר), נשים יקרות, כמה עוצמה קיבלתי מכן שפכתי הרבה דמעות, תוך כדי התחלתי להתעצם והיה לי ברור שאלד את הילד בלידה רגילה, התחלתי להבין כמה אני רוצה לחוות במלואה את החוויה הזו של הלידה ולהרגיש כל דבר שקורה בה כל כאב, נזכרתי בכל מיני נקודות התייחסות מהחיים שלי של מצבים שבהם עברתי התנסויות מלאות כאב ויצאתי מהן בגדול. וכמה כוחות יש לי. יחד עם זאת כל יום של ההריון כמעט הדבר היחידי שחשבתי עליו היה הלידה.

מצד שני פחדתי לזוז, כמעט ולא זזתי, כאילו שאני בשמירה. כאילו שכל תזוזה שלי תפגע בעובר הקטן.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 07 יוני 2006, 22:05

לפני כמה שנים עברתי מעין התמוטטות, התמוטטות קרתה בעקבות פחד מהפחד. מה שהתחיל לפני כן היה תחושות בלתי נשלטות של חנק, רצון לחנוק, אותי ואת כל מי שעבר בסביבה, תחושות מעוד אגרסיביות ובלתי נשלטות שהתפרשו אצלי כאלימות ושאחר כך הבנתי אותן באינטואיציה שלי כהדחקה של האוויר שלי במשך שנים (לא יודעת אם זה מובן אני מתכוונת כאילו שיש שם עוצמה אדירה שלא מצליחה לבוא לידי ביטוי והיא תקועה שם בחזה ובגרון ואין לי אוויר ואני כבר לא יכולה יותר) אחרי תקופה של חרדות קשות תהליך ההבראה שלי כלל פרחי באך, הרבה עבודה פיזית עם האדמה (חקלאות) וחזרה לארץ מהמקום בו גרתי בחול. אני לא יודעת כמה נגעתי באופן רגשי ועמוק בסיבות. חיזקתי את ההוה.
תחושות חוסר הנוחות האלה קיימות בי עד היום מדי פעם ומודחקות חזרה.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 07 יוני 2006, 21:59

לקח לי זמן להעיז לכתוב את זה. זוהי פעם ראשונה שאני מדברת על הפחדים האלה, השבוע הייתי בת 40, אני מרגישה שעצם הוצאתם לאור זהו שלב ראשון בדרך לקבלה עצמית וריפוי

הפחד מכאב/הפחד מביטוי העוצמה/רגשות אפלים מודחקים
או תיקון הלידה שלי ושל הילד שלי
איך נולדתי: אמא בת 19, צירים שלושה ימים בבית חולים, זריקות זירוז, כלום לא עוזר, לא מוציאה החוצה, הלידה: 8 שעות. בסוף לידת ואקום. אני נולדת ללא נשימה, מחברים אותי לבלוני חמצן, שבוע של מאבק על החיים, על הנשימה. אמא גם היא, הדופק ירד, אין נשימה, מחברים אותה לחמצן, 40 מעלות חום, אנטיביוטיקה ודלקות. אחרי שבועיים נפגשת עם אמא בפעם הראשונה. לא יונקת.
בגיל חודש וחצי כבר מועברת ל"בית היתומים" הקיבוצי לשהות של רוב שעות היום בתינוקיה, מספרת אמא על שעת האכלה ביום. ועוד שהות הורית בין ארבע לשבע אחרי הצהריים.

בגיל שש אני טובעת בבריכה, מנשימים אותי ומצילים את חיי.

עברתי ארבע תאונות דרכים, בכולן פגיעה צווארית (צליפות שוט)

בחיים האלה אני לא אוהבת מקומות סגורים. יש לי בעיות באזור הבלוטה בגרון ובכלל, איבוד הקול מדי פעם ועוד.

בחיים האלה אני מזהה דפוס של מאבק להשגת דברים מצד אחד והימנעות מוחלטת מעשייה מצד שני.

לפני כ12 שנה עברתי סוג של תרפיה באחד הסשנים אני חווה את עצמי עוברת במנהרה צרה ללא אוויר, דוחפת ודוחפת ולא מצליחה לעבור, אין אוויר אני צועקת, אין אוויר. בסשן אחר אני צועקת, זעקה קדמונית וראשונית, המטפלת שואלת אותי אחרי כן אם אני יודעת כמה זמן צעקתי, אני אומרת 5 דקות היא מספרת לי שהצעקה נמשכה 45 דקות. הפסקתי את התרפיה הכאב היה בור ללא תחתית. רציתי להתחיל לחזק את הטוב.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 07 יוני 2006, 21:37

אני מניחה שהתינוקת הזו היא אני.

עלי להתחיל לטפל ולתקן ולקבל ולהשלים ולרפא את כל החלקים האמביוולנטיים שקיימים בתוכי לגבי ההריון.

אני לא יודעת אם היו גורמים פיזיים שגרמו להפלות אולם אין לי ספק שבחלק יחסי רוחני ופנימי יש לפחד ולחוסר השלמות חלק. עכשיו השאלה היא האם אוכל לעשות את תהליך הריפוי הזה תוך כדי ההכנסות המחודשת להריון בעזרת השם, כי אני לא מתכוונת לעצור את הנסיון להרות כמובן.

האם אוכל לחזק את החלק השלם שנמצא גם הוא צד בצד עם החלקים האחרים, לתת לו משקל, לטוב הזה ויחד עם זה לעשות את עבודת הריפוי?

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 07 יוני 2006, 21:30

חודש אחרי...כלפי חוץ נראה שהגוף חוזר לעצמו מהר הרופא הבטיח מחזור אחרי 6 עד שמונה שבועות. המחזור כבר הגיע דם אדום שזרם והרגשתי שהיה שם נקיון רציני.

תוך כדי התרגשות מהמהירות שבה גופי חזר לתפקד נזכרתי בחלום שחלמתי יומיים לפני שהתחיל הדימום והסתיים ההריון. חלמתי שאני מדממת והתינוק נופל.
אחר כך נזכרתי שקראתי בספר מקסים שהקדים את זמנו ונקרא החיים המסתוריים של התינוק לפני הלידה על נשים שעברו הפלות ולרבות מהן היה חלום על הריון שהסתיים בימים לפני כן.

חלמתי עוד חלום פעמיים במשך ההריון בחלום הזה יש לי תינוקת שאין לה חמצן התינוקת הזו קטנה עם ראש גדול ונאבקת לנשום, בחלום השני הראש שלה,, הצוואר נמתח כמו גומיה. בשני החלומות התעוררתי עם עצב גדול.

בדרך לאימהות

על ידי ענ_בל* » 17 מאי 2006, 18:32

ארץ נהדרת
אוהבת אותך. חושבת עליך. (())

בדרך לאימהות

על ידי ציפ_ציף* » 17 מאי 2006, 14:12

_בכל מיקרה , אני אבקש בשבילך בהדלקת נרות של יום שישי...
גם אני!|l| |l| |l|

בדרך לאימהות

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 15 מאי 2006, 13:10

מקווה בשבילך שתשיגי את ההריון הנכסף...נתתי לך פעם קצת טיפים לפיריון אם אני לא טועה, אם את רוצה קצת טיפים לבריאות טובה רק תאותתי...
בכל מיקרה , אני אבקש בשבילך בהדלקת נרות של יום שישי...

בדרך לאימהות

על ידי טנא_טאו* » 12 מאי 2006, 13:19

איזה בן אדם אמיץ את
אני בטוח שאלוהים איתך והוא ישלח לך את התינוק שאת מחכה לו

אולי את כבר יודעת אבל רציתי להציע לך תרגיל קטן שיכול לעזור
לעסות בעדינות ובמעגלים את הבטן ואת הגב התחתון, להתחיל מסביב לטבור ולאט לאט להקיף את כל הבטן ואז לחזור אל הטבור, ואח"כ להתחיל מאמצע הגב התחתון (נקודת שער האנרגיה) ולאט לאט להקיף את כל הגב התחתון והאגן ולחזור אל מרכז הגב התחתון. תוך כדי העיסוי לשלוח את הנשימה אל האזור בין הגב לבטן ולמלות באור ושלווה.

בדרך לאימהות

על ידי אמא_נמרה* » 12 מאי 2006, 02:26

לקח לי זמן להבין ולקשר בין בדרך לנישואין מעורר השראה (ומחזק האמונה עבורי) לניק החדש (?) ולדף הזה.

(()) ממני, מאחלת לך שקט, רגיעה, חמימות עוטפת.


וכמו בדף בדרך לנישואין, עוד שנה פלוס מינוס, אוסיף תמונה שלך חובקת תינוק בסוף הדף הזה.

בדרך לאימהות

על ידי ציפ_ציף* » 10 מאי 2006, 14:08

וכמו בדף בדרך לנישואין, עוד שנה פלוס מינוס, אוסיף תמונה שלך חובקת תינוק בסוף הדף הזה.

אמן !@}

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 10 מאי 2006, 12:48

תודה לתגובות המחבקות (())

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 10 מאי 2006, 12:47

הבטן שלי אומרת הרבה דברים...בעיקר כאב.
והשאלה המרכזית איך להיטיב לעצמי?

עברו כבר 10 ימים הגוף שלי עדיין מדמם, עדיין כואב, האמת היא שאני לא זוכרת מתי הוא לא כאב. אבל עכשיו בעיקר אני מרגישה שהוא מסמן לי להביא לתוכי מנוחה גדולה.
כל כך כואבת לי הבטן.

ב. רוצה ישר לרוץ לבדיקות, להמשיך הלאה, לראות מה לא בסדר.למהר.ישר לפעם הבאה, ...אני רוצה לנוח. להיפרד ממי שגדל בי 3 חודשים, ולתת לגוף שלי לקלף מעצמו את כל הדם הישן שמוחזק בפנים, בלב ובגוף. אני חוששת שאני לא מחוברת מספיק, לא מיטיבה עם עצמי מספיק. נפגשתי עם חבר שהוא מרפא בשיטת אייפק הוא אומר שלדעתו זה בעיקר בגלל רגש לא שלם.

אני לא יודעת, מרגישה כעת שאני לא יודעת כלום. כל החלקים שמעורבבים. רגע מחוברת, רגע מנותקת לחלוטין. איך זה שהרגש כל כך רוצה והגוף בוגד בו. איפה המקום של הרוח, האם היא רוצה או מסתתרת?

בדרך לאימהות

על ידי לוונדר_סגול* » 09 מאי 2006, 20:34

וכמו בדף בדרך לנישואין, עוד שנה פלוס מינוס, אוסיף תמונה שלך חובקת תינוק בסוף הדף הזה.
}{

בדרך לאימהות

על ידי ציפ_ציף* » 08 מאי 2006, 20:36

היתה לי הרגשה שאת לא בטוב...נעלמת לי ואני התחלתי לחשוש,
כ"כ עצוב,האבדן הזה,
הלוואי שתחלימי ותזכי להריון חזק ובריא.
אוהבת אותך!
ה' אוהב אותך,אין יאוש!!!

בדרך לאימהות

על ידי אורגנית_מתחילה* » 08 מאי 2006, 17:46

שולחת לך חיבוק חם
מתפללת איתך שהדרך לאמהות תהיה מעכשיו חלקה וקצרה, ושבעז"ה תיקלטי להריון תקין וטוב בקרוב ממש. ושההריון הבא יסתיים בלידת ילד בריא ושלם.

יחד עם זאת יש בי מקום פנימי ועמוק מלא אהבה וחמלה כלפי עצמי וכלפי התיקון הארוך הקשה והנפלא שבחרתי ואני בוחרת לעשות בחיים האלה.
זה מרגש לכתוב את מה שכתבת. זאת הסתכלות מדהימה ומעצימה.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 08 מאי 2006, 15:48

עכשיו הרחם שלי שוב ריק. עם כל התובנות שלי היום אם היתה אפשרות לחזור עשרים שנה אחורה ולהיות עם רחם מלא כל הזמן הייתי בוחרת ביעוד הזה.
אבל עכשיו אני צריכה לבחור ביעוד אחר, להתחבר לעצמי מהמקום הזה של הווית ההווה ולבחור להתמלא שוב ולא לוותר לרגע על האפשרות המופלאה הזו לחבוק את תינוקי.

יש בי הרבה עצב, הוא בא בגלים שוטף והולך וחוזר ובא.
כעסתי על הקב"ה כמה ימים, הורדתי כיסוי ראש והחלטתי להטיל בו ספק. אני מרשה לילדה הזו שבי להרגיש את כל העצב הזה והכעס. יחד עם זאת יש בי מקום פנימי ועמוק מלא אהבה וחמלה כלפי עצמי וכלפי התיקון הארוך הקשה והנפלא שבחרתי ואני בוחרת לעשות בחיים האלה.

עכשיו שוב הדמעות שוטפות, המלים מעלות את הלבד אתו נשארתי שוב למעלה, את הערך הזה של הנשיות שלי שכה חסר לי בחיי. אני רואה לאן אני צריכה ללכת אבל כעת רוצה רק לבכות שוב על מה שנלקח ממני...אמשיך אחר כך.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 08 מאי 2006, 15:40

המשך...
כל אותו זמן למרות שאני מצווה לנוח, אני מרגישה נהדר. יש לי תיאבון. יש לי אנרגיה, אין לי בחילות, אני מתאהבת בגופי העגלגל המתמלא ויוצרת אתו שלום.
אחרי שבוע בחיפה אני נכנסת לשירותים ומנגבת בנייר שמתמלא בהפרשות כהות ורבות
אני רוצה לחכות, לחכות בשקט, לנוח, ב. מתעקש שניסע למיון ומשכנע אותי.
אנחנו מגיעים למיון נשים לפנינו אשה באמצע הפלה זרמים של דם יוצאים ממנה, היא מתעלפת, וכולם מריצים אותה לחדר ניתוח.
אני שקטה. הרי אצלי הכל בסדר.
אחרי חצי שעה הרופא חוזר, עושים לי אולטראסאונד, הרופא: טוב אין דימום אבל גם אין דופק, העובר לא מתפתח הפסיק להתפתח בשבוע 7. בואי תכנסי עכשיו לאשפוז לגרדה וכבר רוצה לגרור אותי לחדר ניתוח.
אני מסתכלת עליו חותמת על טופס שחרור ויוצאת מבית החולים. אף אחד לא יוביל אותי כשה לטבח. זה בכלל משפט שחוזר לי הרבה בתקופה האחרונה בהתעמתות שלי בין האינטואיציה הפנימית שלי לגבי מה נכון עבורי לבין המערכת שאיכשהו תמיד חושבת אחרת.

אני בוכה, ב. מחבק, אנחנו כל כך עצובים.
אחר כך נוצרת בי הכרה, שהרופא חסר הרגישות הזה פשוט לא יכל לראות את תינוקי, כיוון שהוא נשמה עדינה מדי, ולא כל עיניים יכולות לראות אותה.
אני יודעת שאצל הרופא שלי שאני בוטחת בו לחלוטין הכל יהיה אחרת.
אני מדברת אליו ברכות בלי הפסקה ומזרימה לו אור, מבריאה ומחזקת אותו.
יום אחרי נסענו לתל אביב ואז התחיל דימום אמיתי, שוב מיון, שוב אולטראסאונד,שוב אין דופק ואני עדיין מסרבת להאמין.

במשך שישישבת אני מדליקה עשרות נרות לכל הצדיקים, מדברת לבורא עולם, מבטיחה את שם הילד, מפרישה חלות ומתפללת לנס עם חברות.
ביום ראשון אני הולכת לרופא היקר שלי שבודק אותי ברגישות ומאשר את האבחנה.
ביום שני אני עוברת אצלו גרדה.

בדרך לאימהות

על ידי יעלי_לה » 08 מאי 2006, 15:28

(())
קוראת

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 08 מאי 2006, 15:28

סיפור ההפלה שלי
בפסח סיפרנו להורים.
בפעם הקודמת ההריון הופסק בגרדה אחרי שלא נמצא דופק וחיכיתי 3 שבועות עם תקוות ואולטראסאונד כל יומיים. שק ההריון לא נפל ולכן נאלצתי לעבור גרדה.

בפעם הזו בשבוע 7 עברתי אולטראסאונד..."יש"...יש דופק. שמחה גואה, תינוקי שלי רוצה לבוא אלינו. הנשמה הזו בחרה בנו, אנחנו מוכנים לקראתה.
מספרים להורים.
יוצאים לחופש.
בחופש מתחילות הפרשות חומות, אני מתקשרת לרופא שלי והוא אומר שזה טבעי ורק שאנוח כמה ימים ואמנע מיחסים. טוב אני בחופש נחה....
בין לבין חוזרים מהחופש ועוברים דירה לחיפה. משתדלת לא לעשות שום מאמץ פיזי, ב. עוזר כמה שיכול, לא נותן לי להרים כלום, אנחנו לוקחים עוזרת שתנקה את הדירה. כל אותו זמן ההפרשות ממשיכות והרופא מרגיע שהכל בסדר.

הדבר העיקרי הוא שאני לא רוצה לעבור אולטראסאונד, בהריון הקודם כל יומיים הלכתי לבדוק. הפעם אני מרגישה שהנשמה הזו ואני לא רוצים שמישהו זר יכנס לתוך השדה המוגן שלנו ויחדור אליו. רק המחשבה על זר שיתקרב, גורמת לי להצטנף ולחבק חזק חזק את תינוקי. אני יודעת שהכל בסדר, מרגישה את זה.

בדרך לאימהות

על ידי ארץ_נהדרת* » 08 מאי 2006, 15:20

ב 2004 פתחתי בלוג שנקרא בדרך לנישואין.....מסע....שהסתיים עם אישי מתחת לחופה מקסימה ושמחה. כיוון שהצלחתי....:-)
החלטתי לפתוח עוד בלוג שמסמן דרך עם מטרה ברורה ועליונה בחיי היום. אימהות.
אני בת 40 בעוד כחודש.
זה מוזר לפתוח בלוג שמדבר על אימהות שבוע לאחר אובדן, אבל אולי דווקא ועל אחת כמה וכמה.
לפני שבוע איבדתי את העובר שלי. סוף חודש שלישי.

ב 11 החודשים בהם אני נשואה זה אובדן שני עבורי. בפעם הראשונה ידעתי מהרגע הראשון שמשהו לא בסדר, מבחינה רגשית הייתי בסערות רגשיות מאד חזקות, נקלטתי בחודש הראשון לנישואי, הייתי בבלגן רגשי גדול מהשינוי שעברתי, כעסים, פחדים...והגוף הגיב, כאבתי מהרגע הראשון, הרגשתי רע וידעתי.

בפעם הזו הרגשתי טוב מהרגע הראשון. האמת היא שפיזית הרגשתי טוב יותר מלפני ההריון. רגשית מהרגע שידעתי החיים שלי ואני הפכנו להיות הריון אחד גדול. לא עניין אותי שום דבר אחר. קראתי בלי הפסקה בערך את כל הדפים שכתובים על הריון ולידה, ספרים, התעמתתי עם כל מיני מקומות בתוכי שבהמשך אפתח. ובעיקר....
דיברתי לילדי המתפתח ללא הפסקה, היד כל הזמן מונחת על הרחם, אור זורם, נשמה יקרה שלי ואני יצרנו קשר מרגע ההתעברות.

חזרה למעלה