על ידי פלונית_אלמונית* » 05 יולי 2004, 17:04
(אני אכתוב בלשון נקבה, למרות שאולי היו כאן כמה גברים)
אז ככה, קראתי את כל מה שכולכן אמרתן, ותאמינו או לא, אני מסכימה
אפילו עם אלה שהציעו לי להיות יותר קונפומיסטית (מה שאני בד"כ לא ממש - די עקשנית מטבעי...).
ה
בעיה שאין לי אפילו מושג מהי, צריכה להיפתר, וכמובן, ההצעות היו מצוינות ולמכביר.
לא נראה לי כ"כ שאוכל לוותר על האופנוע, ועדיין לא "להזכיר" לו את זה כל החיים - אפילו שאני יודעת שזה ממש לא בריא. זו אגב, בין הטענות הראשונות שהעליתי בפניו: ההסכם העדכני שערכנו, ושממנו הוא כרגע מתעלם וטוען שלא היה ולא נברא, כלל את העובדה שקודם יהיה לי אופנוע אך ורק לשנה - אז אני אמכור אותו ורק אז נוכל לעשות ילדים. (הוא כנראה חשב שבגלל טיקטוק השעון הביולוגי - שהוא טוען שלכל אישה יש... (: , הוא יוכל לגרום לי לוותר) אך אני בכ"ז הסכמתי.
ולעניין הטענה: אמרתי לו עכשיו - אתה דורש ממני לוותר על האופנוע ומה, נעשה ילדים? (לא רע בפני עצמו כמובן, אבל למה ילד
במקום אופנוע??? הרי בסוף אני כל הזמן אזכיר לעצמי שבגלל הילדים -לא היה לי אופנוע... - כמו שאמא שלי לפעמים אומרת - אני לא הלכתי לאוניברסיטה, בגילכן כבר היה לי אתכן. זה משהו כמו - לו לא הייתי יולדת אתכן - הייתה לי השכלה אקדמית.... נכון, זה קצת לא יפה לומר כזה דבר (אבל בכ"ז היא אמא שלי).
אני לא רוצה אפילו לחשוב במרירות על בעלי או על ילדי העתידיים...
אז
ל-
בשמת א: אני בהחלט מסכימה עם ההצעות שלך, והנה מה שכבר קרה. בירח הדבש, נסענו ליוון - ותאמינו לי היו שם אופנועים..... חבל"ז. אז ידעתי אמנם מה דעתו על אופנועים, ולכן, לא דיברתי על זה יותר מדי...בערך באמצע השבוע (ירח דבש של שבוע...) ראינו סוכנות השכרת אופנועים באדג'ט..., נכנסתי, שאלתי, ונורא זול. בסה"כ רציתי לקחת לסיבוב - אמרתי לו: רק לכמה שעות - אפילו שהתשלום הוא ליום שלם... - שום כלום... אין עם מי לדבר. אני - שלא רציתי לקלקל את ירח הדבש (משהו שיישאר בטוח למזכרת...) בלית ברירה ואחרי הפצרות רבות מצידי כמובן, השתקתי... והמשכנו את הטיול כאילו לא קרה כלום. עשיתי חשבון - שלא שווה להרוס את ירח הדבש בשביל אופנוע להשכרה שבין כה וכה אני הולכת לקנות למשך שנה (להזכירכם ההסכם העדכני דאז)
אז מה, הוא לא נתן לי גם בחו"ל לנסוע, אז בטענה, שהכבישים מסובכים ומתעקלים מדי...
ל -
עירית לוי: אמרת נכון,
לוותר באמת ומתוך אהבה . לוותר אבל לזכור לו/לה את זה ? זה לא יהיה לוותר באמת. מי מכם שיוותר, שיוותר גם על התחשבנויות עתידיות ביחס לנושא. קשה ליישם, אבל בעיני זו הדרך. בהצלחה
אם אני אדרש לוותר פה, אני בהחלט לא אשכח לו את זה לעולם... אמרתי לו את זה ויודעות מה אמר לי???? אני מעדיף שתכעסי עלי בגלל זה ויום אחד תשכחי, מאשר לעזור לך להתאבד!!!
ל -
ברונית ב:
מקום עבודה מרוחק הוא טיעון טוב גם לרכישת מכונית, אגב. האוטו שיש לנו מביא אותי למקום העבודה המרוחק, אך האולקוס שאני אקבל מהעצבים שאני מוציאה בפקקים שבדרך (2,3 הלוך ו2,3, חזור) לא יתרום לי הרבה... באופנוע, גם אם אסע הכי לאט שאפשר, בצד הכביש וכו'... אני עדיין אגיע הרבה יותר רגועה ובפחות זמן מרכב...
אני גם מסכימה מאוד, שיכול להיות שאת באמת צודקת עם העניין:
ממה שאת כותבת נראה שהתשוקה שלך לאופנוע קשורה בזה איכשהו, בלהקפיץ את כל המערכת.אולי האופנוע מייצג את התשוקה שלך לחופש מול ההורים, מול בן הזוג, יותר מאשר חלום קונקרטי על אופנוע? כי אם זה היה כך כך רגוע ושלם אצלך אז כבר היית מגשימה את זה בפשטות ואלגנטיות כבר ממזמן. ועכשיו את כבר נשואה, ותכף ילדים, וזה די טבעי שיש מין רצון לשיחרור סופי, חופשי מכל מחוייבות למישהו.
אבל, אני לא חושבת שאני יכולה לדחות את עניין האופנוע. לצורך העניין, אני חושבת שאני מסכימה עם הצעתו הקודמת של בעלי... שזה צריך להיות לפני הילדים... אז אולי באמת יהיה סיכון גדול יותר. אמא שלהם נוסעת על אופנוע ויקרה לה משהו, הם ישארו רק עם אבא. או משהו בסגנון... אני חושבת שאם זה צריך להיות - אז זה צריך להיות עכשיו, ואח"כ יבוא זמן הילדים והכלבים והחתולים וכל מה שצריך לטפל...
ל -
ה עוגיה: אני מאוד מסכימה עם מה שאמרת, ואפילו אמרתי לו לפני כמה ימים הדיוק אותו הדבר: אז אם יהיהו לנו ילדים - תסגור אותם בבית ולא תיתן להם ללכת לחברים כי אולי הם ילכו לרכב על סקייטבורד ולא גלשן וחס וחלילה כדורגל...זה גם הרי - מסוכן נורא... (לי היו כל אלה ואני תמיד עשיתי דברים מסוכנים נורא... כאלה...)
ואני חושבת שסיכמה את זה הכי טוב
תמרולה:
בעצם אין לנו שום בטחונות בחיים, וכל רגע יכול לקרות משהו. והשאלה איך מתמודדים עם החששות האלה.
ולאחרונה החביבה ביותר
עוף החול: אני
מאוד מסכימה איתך ותאמיני לי ביום שבת, כמעט שקיללתי אותו ואת כל מה שגרם לו לאיים עלי וכו'... ותראי... אני בכיף הייתי מבצעת את ההצעה שלך ואפילו משכללת מעט... רק שלמרות ההיכרות העמוקה והארוכה שלי איתו... אין לי מושג למה לצפות ממנו. יכול מאוד להיות, שהוא אכן יעזוב... אחרי חודש (אפילו לא וחצי) שאנחנו נשואים. אני מפחדת... בגלל שאני אוהבת אותו מאוד ולא הייתי מתחתנת איתו מלכתחילה לו לא היה שווה את זה.... זו הסיבה היחידה שעדיין לא קניתי את האופנוע הזה.
ובכל זאת, לכולכן, אני מודה שחלקתן איתי את דעותיכן - זה טוב לדבר, לשמוע ולהוציא את הכול, בכזו
סמטוחה...
אז מראש - תודה לכולכן.
(אני אכתוב בלשון נקבה, למרות שאולי היו כאן כמה גברים)
אז ככה, קראתי את כל מה שכולכן אמרתן, ותאמינו או לא, אני מסכימה [b]אפילו[/b] עם אלה שהציעו לי להיות יותר קונפומיסטית (מה שאני בד"כ לא ממש - די עקשנית מטבעי...).
ה[b]בעיה[/b] שאין לי אפילו מושג מהי, צריכה להיפתר, וכמובן, ההצעות היו מצוינות ולמכביר.
לא נראה לי כ"כ שאוכל לוותר על האופנוע, ועדיין לא "להזכיר" לו את זה כל החיים - אפילו שאני יודעת שזה ממש לא בריא. זו אגב, בין הטענות הראשונות שהעליתי בפניו: ההסכם העדכני שערכנו, ושממנו הוא כרגע מתעלם וטוען שלא היה ולא נברא, כלל את העובדה שקודם יהיה לי אופנוע אך ורק לשנה - אז אני אמכור אותו ורק אז נוכל לעשות ילדים. (הוא כנראה חשב שבגלל טיקטוק השעון הביולוגי - שהוא טוען שלכל אישה יש... (: , הוא יוכל לגרום לי לוותר) אך אני בכ"ז הסכמתי.
ולעניין הטענה: אמרתי לו עכשיו - אתה דורש ממני לוותר על האופנוע ומה, נעשה ילדים? (לא רע בפני עצמו כמובן, אבל למה ילד [b]במקום[/b] אופנוע??? הרי בסוף אני כל הזמן אזכיר לעצמי שבגלל הילדים -לא היה לי אופנוע... - כמו שאמא שלי לפעמים אומרת - אני לא הלכתי לאוניברסיטה, בגילכן כבר היה לי אתכן. זה משהו כמו - לו לא הייתי יולדת אתכן - הייתה לי השכלה אקדמית.... נכון, זה קצת לא יפה לומר כזה דבר (אבל בכ"ז היא אמא שלי). [b]אני[/b] לא רוצה אפילו לחשוב במרירות על בעלי או על ילדי העתידיים...
אז
ל- [po]בשמת א[/po]: אני בהחלט מסכימה עם ההצעות שלך, והנה מה שכבר קרה. בירח הדבש, נסענו ליוון - ותאמינו לי היו שם אופנועים..... חבל"ז. אז ידעתי אמנם מה דעתו על אופנועים, ולכן, לא דיברתי על זה יותר מדי...בערך באמצע השבוע (ירח דבש של שבוע...) ראינו סוכנות השכרת אופנועים באדג'ט..., נכנסתי, שאלתי, ונורא זול. בסה"כ רציתי לקחת לסיבוב - אמרתי לו: רק לכמה שעות - אפילו שהתשלום הוא ליום שלם... - שום כלום... אין עם מי לדבר. אני - שלא רציתי לקלקל את ירח הדבש (משהו שיישאר בטוח למזכרת...) בלית ברירה ואחרי הפצרות רבות מצידי כמובן, השתקתי... והמשכנו את הטיול כאילו לא קרה כלום. עשיתי חשבון - שלא שווה להרוס את ירח הדבש בשביל אופנוע להשכרה שבין כה וכה אני הולכת לקנות למשך שנה (להזכירכם ההסכם העדכני דאז)
אז מה, הוא לא נתן לי גם בחו"ל לנסוע, אז בטענה, שהכבישים מסובכים ומתעקלים מדי...
ל - [po]עירית לוי[/po]: אמרת נכון, [u]לוותר באמת ומתוך אהבה . לוותר אבל לזכור לו/לה את זה ? זה לא יהיה לוותר באמת. מי מכם שיוותר, שיוותר גם על התחשבנויות עתידיות ביחס לנושא. קשה ליישם, אבל בעיני זו הדרך. בהצלחה[/u]
אם אני אדרש לוותר פה, אני בהחלט לא אשכח לו את זה לעולם... אמרתי לו את זה ויודעות מה אמר לי???? אני מעדיף שתכעסי עלי בגלל זה ויום אחד תשכחי, מאשר לעזור לך להתאבד!!!
ל - [po]ברונית ב[/po]: [u]מקום עבודה מרוחק הוא טיעון טוב גם לרכישת מכונית, אגב.[/u] האוטו שיש לנו מביא אותי למקום העבודה המרוחק, אך האולקוס שאני אקבל מהעצבים שאני מוציאה בפקקים שבדרך (2,3 הלוך ו2,3, חזור) לא יתרום לי הרבה... באופנוע, גם אם אסע הכי לאט שאפשר, בצד הכביש וכו'... אני עדיין אגיע הרבה יותר רגועה ובפחות זמן מרכב...
אני גם מסכימה מאוד, שיכול להיות שאת באמת צודקת עם העניין: [u]ממה שאת כותבת נראה שהתשוקה שלך לאופנוע קשורה בזה איכשהו, בלהקפיץ את כל המערכת.אולי האופנוע מייצג את התשוקה שלך לחופש מול ההורים, מול בן הזוג, יותר מאשר חלום קונקרטי על אופנוע? כי אם זה היה כך כך רגוע ושלם אצלך אז כבר היית מגשימה את זה בפשטות ואלגנטיות כבר ממזמן. ועכשיו את כבר נשואה, ותכף ילדים, וזה די טבעי שיש מין רצון לשיחרור סופי, חופשי מכל מחוייבות למישהו.[/u]
אבל, אני לא חושבת שאני יכולה לדחות את עניין האופנוע. לצורך העניין, אני חושבת שאני מסכימה עם הצעתו הקודמת של בעלי... שזה צריך להיות לפני הילדים... אז אולי באמת יהיה סיכון גדול יותר. אמא שלהם נוסעת על אופנוע ויקרה לה משהו, הם ישארו רק עם אבא. או משהו בסגנון... אני חושבת שאם זה צריך להיות - אז זה צריך להיות עכשיו, ואח"כ יבוא זמן הילדים והכלבים והחתולים וכל מה שצריך לטפל...
ל - [po]ה עוגיה[/po]: אני מאוד מסכימה עם מה שאמרת, ואפילו אמרתי לו לפני כמה ימים הדיוק אותו הדבר: אז אם יהיהו לנו ילדים - תסגור אותם בבית ולא תיתן להם ללכת לחברים כי אולי הם ילכו לרכב על סקייטבורד ולא גלשן וחס וחלילה כדורגל...זה גם הרי - מסוכן נורא... (לי היו כל אלה ואני תמיד עשיתי דברים מסוכנים נורא... כאלה...)
ואני חושבת שסיכמה את זה הכי טוב
[b]תמרולה[/b]: [u]בעצם אין לנו שום בטחונות בחיים, וכל רגע יכול לקרות משהו. והשאלה איך מתמודדים עם החששות האלה.[/u]
ולאחרונה החביבה ביותר [po]עוף החול[/po]: אני [b]מאוד[/b] מסכימה איתך ותאמיני לי ביום שבת, כמעט שקיללתי אותו ואת כל מה שגרם לו לאיים עלי וכו'... ותראי... אני בכיף הייתי מבצעת את ההצעה שלך ואפילו משכללת מעט... רק שלמרות ההיכרות העמוקה והארוכה שלי איתו... אין לי מושג למה לצפות ממנו. יכול מאוד להיות, שהוא אכן יעזוב... אחרי חודש (אפילו לא וחצי) שאנחנו נשואים. אני מפחדת... בגלל שאני אוהבת אותו מאוד ולא הייתי מתחתנת איתו מלכתחילה לו לא היה שווה את זה.... זו הסיבה היחידה שעדיין לא קניתי את האופנוע הזה.
ובכל זאת, לכולכן, אני מודה שחלקתן איתי את דעותיכן - זה טוב לדבר, לשמוע ולהוציא את הכול, בכזו [u]סמטוחה[/u]...
אז מראש - תודה לכולכן.