היי פלונית,
המרגיעון שיש לי בשבילך הולם:
קחו זמן להפנמה
עברתי משהו כזה עם הבן שלי כשהיה בגיל דומה (גם אנחנו בחינוך ביתי, וגם הוא חשוף להשפעות חיצוניות)
השיחה אצלנו התחילה כך:
בן: אימא, כשאני אהיה גדול, אני אוכל לאמץ?
אני: כן, בטח! אבל למה שתרצה?
בן: אני לא רוצה לעשות סקס.
אני: החיים זה לא כמו מה שראית באתרים.
בן:
איך את יודעת?
אח"כ המשיכה השיחה בעיקר על זה שהחיים הם אחרת ממה שיש באינטרנט,
ועל כך שזה פשוט לא מתאים לגילו ולכן, חבל שיקדים את המאוחר.
'תישאר ילד עוד קצת זמן' - אמרתי לו.
הילד עכשיו בן 11 וחצי.
הוא מתפתח והופך לגבר צעיר באופן טבעי ונכון.
אם את מחפשת עיצה,
כל מה שאני יכולה לאמר זה: שימי לו את הדברים בפרופורציה.
אי אפשר להדגיש יותר מדי את העובדה שמה שהוא ראה לא מייצג את החיים.
אי אפשר להדגיש יותר משי את החשיבות של היכולת להפנות את הגב לדבר שלא מרגיש לו נכון.
למדי אותו שמותר להגיד: '
לא!'
למדי אותו שהרצון להתחבר, להיות COOL, להיות שייך, להיות 'כמו כולם'
לא יכול לבוא על חשבון ההקשבה שלו לעצמו.
אם ילד יפסיק להיות חבר שלו כי הוא לא משתף פעולה עם משהו שלא נעים לו - זה לא הפסד גדול.
זה לא הפסד כי מי שגורר אותו למקומות שאינם נעימים לו - ממילא אינו חבר.
הזכירי לו שלא כל הילדים כאלו.
יש ילדים שאפשר לשחק איתם בלי לעבור את גבולות הנוחות.
ולפעמים, כשאומרים לילד: זה לא מעניין אותי, בוא נשחק &&&& עוזרים לו להתרחק ממשהו שאולי לא נעים גם לו.
אולי הילד שמנסה למשוך לפעילות לא נעימה, נסחף בעצמו אחרי החברה מאותן סיבות לא נכונות של להיות שייך.
חברי אותו לתחושות שלו:
כשאתה לא יודע לאמר 'לא!' אתה חושף את עצמך לפגיעה.
וכדומה.
חשוב לדעתי לקחת את המקרה הזה ללמד אותו על עצמו, על יחסים, אפילו על כבוד.
מקווה שעזרתי במשהו
