על ידי לך_לך* » 19 אוגוסט 2019, 18:33
לך, (בליבי אני מכנה אותך) , כישוף רוחני,
ביקשת שלא אוסיף להיות בקשר איתך. ניתקת אותי מחייך בצורה מכאיבה, וזאת לאחר שבמשך תקופה ארוכה של כשנתיים בנית איתי יחסי תלות.
לקח לי הרבה זמן להבין שביחסי תלות מי שאחראי להיווצרות המצב הזה ולשימורו, הוא זה שבו תלויים. במקרה הזה, את,שנהנית באופן גלוי מעמדת הכח וההשפעה שהיתה לך עלי.
אני מבליחה מידי פעם ורואה איך את ממשיכה לעשות זאת לאחרות ונהנית ממה שנלווה למעמד זה.
הייתי תלויה בך. תלויה באהבתך , בחברותך, באישורך אותי, בנחמה שקיוויתי שיש בכוחך להציע לי.
זו היתה תקופה חשוכה מאוד בחיים שלי מכל הכיוונים.
ניצלת את הפגיעות שלי, את ההזדקקות שלי, את הבדידות שלי.
אף הקפדת להרדים את העירנות שלי כשהעליתי בפנייך את התהייה האם אני יותר מדי תלותית בך, החנפת לי ואמרת שאני לא אחת שאלך אחרי גורו, בו בזמן שזה בדיוק מה שהתרחש ביננו. כל מיני תהיות , שאלות, בירורים הפניתי אלייך שתפתרי לי אותם. ראיתי בך דמות למופת, להערצה כמעט עיוורת. ראיתי בך מישהי שיודעת מה הערך שלה, וכך רציתי גם אני להיות, בזמן שבעצם וויתרתי על הערך שלי מולך.
אולי התחלת מתוך כוונה טובה , אך בד בבד בתת ההכרה שלך אם לא באופן מודע נהנית מכך שאת המעניקה, שאני הייתי זקוקה לך ותלויה בך.
לא פניתי אלייך, את פנית אלי, קראת לי חברה, אך לא נהגת בי באופן חברי או אנושי כלל. השתמשת וזרקת.
כל עוד הענקתי לך את התחושה שאני תלויה בך, זקוקה לך, חלשה ומעריכה את יכולתייך, הבנותייך, עיצותייך, והקשר איתך, כל עוד זה התקיים חיזקת ובנית את הקשר בצורה שבו אקבל פירורים מתשומת ליבך מידי פעם.
פעם אחת "פגעתי" בך. במבט לאחור, מי שישמע אפשר לחשוב איזו פגיעה כבר זו היתה? משהו כל כך שולי, אך הפרתי את החוזה הלא כתוב ביננו, שהוא אני חייבת להעריץ אותך, ואף מילת ביקורת כלפייך אסור שתהיה. ניסיתי להתנצל ואת התעלמת כשסוף סוף חזרת אלי, אחרי שנתת לי להתבשל היטב בחוסר וודאות, בפחד, בחרטה, בבילבול עמוק, הבהרת שחשפתי את אחת החולשות שלך, והכאבתי לך בדיוק שם. למרות שכך לא באמת קרה, הייתי מוכנה להודות על הכל, ובכל (אפילו על רצח) ובלבד לזכות שוב בתשומת ליבך, ובחברותך או מה שחשבתי לחברות. לכן כשניפחת את המאורע הקטן ונתת לו גוון של משהו גדול ונוראי לקחתי על עצמי את כל האשמה ואף הוספתי עליה מיוזמתי, ובלבד שתקבלי אותי חזרה, ובלבד שהקשר החברי (חברי לכאורה כמובן) יחזור לקדמותו.
לאחר כשנתיים בתוך ה"חברות" , בתוך הקשר המוזר והמסובך שהיה , התחלתי להרים ראש, להעז לשאול, ולשאול אותך במפורש שאלות שהיה לך קשה עוד לעמעם. שאלות שדרשו ממך לעמוד מול עצמך ולהודות על האמת. במשך תקופה התבשלה אצלי ההבנה והכרה שיש בך משהו מושחת בנפש, שיש דברים שלא מסתדרים לי, שאינך נוהגת באמת וביושר כלפי, כשהבנת שאני כבר לא "מורדמת" ושאני שואלת שאלות מסוכנות לך, בבת אחת ובצורה חדה וכואבת ניתקת כל קשר, וכדי להוסיף חטא על פשע ,אף איימת עלי שלא אחשוף את השקרים שלך בפני אחרים. בכך הצלחת להשתיק אותי, בראבו לך (אך זה בקטנה.)
אודה בפנייך, זה היה איום ונורא עבורי, בנוסף עשית זאת ביום ההולדת שלי. הרגשתי אפס מאופסת. הרגשתי לא ראויה, איומה, זרוקה ונטושה. גרעין הבריאות הנפשית שעוד היתה לי סירב בכל מחיר לקבל את ההרגשה הזאת. ידעתי בתוך תוכי, למרות שידיעה זו היתה חלשה מאוד שנהגת באופן פוגעני ודורסני ביותר. בכל קנה מידה אנושי , מקצועי וחברי.
בעקבות הניתוק נזקקתי לקבל תמיכה נפשית, ייעוץ מקצועי, ליווי. עם הזמן התחזקתי. עוד לקראת סוף הקשר התחלתי לזהות את הצדדים האפלים, המכאיבים ואפילו החולניים שבך, אך היה בך משהו משכנע או בעצם מתעתע. למרות שהניתוק הסב לי כאב רב ידעתי בפירוש שזה לטובתי.
כמו שכתבתי לעיל, אני מבליחה מידי פעם לברר אודותייך, מה את עושה בחייך? מה שלומך? את הרי לא מסתירה.
קיבלתי את התשובות שהייתי צריכה לקבל ממך ועלייך. למדתי להסתיר את עצמי, להצניע, להלך בין הטיפות. את לא תראי אותי, ולא תצליחי למצוא אותי.
מאז אני התפתחתי התחזקתי למדתי להאמין בעצמי, באמת, להאמין בטוב, באהבה. אהבה שכמוה אני בספק אם את מכירה, ולמדתי להאמין באמת שלי, ובאמת שבי.
במבט לאחור אני נזכרת איך נוצרה התלות שלי בך, איך היית נהנית להטיל ספק בתחושות האמת שעלו בי, ובכך להקטין אותי כל כך, זלזלת בתובנות שלי, באינטואיציות שלי, בהרגשות שלי, בעולם ממנו אני באה. שללת כל דבר שבא ממני, באיזשהו מקום רצית למחוק את האישיות שלי.
היית אומרת לי אפילו איך אני מרגישה כלפי משהו, באופן שהיה אדנותי ופטרוני. בפרספקטיבה קיבלתי וודאות לסכנה שנשקפה לי ממך.
רק רציתי לספר לך, שבדיוק שנה לתאריך שבו קיבלתי ממך את המכה הסופית, החיים שלי עברו מהפך אדיר ולטובה.
כל זה היה לפני 3 שנים. לפני שנתיים בדיוק בתאריך ההוא, זכיתי לאור גדול . זכיתי לפתוח תקופה נהדרת ומוארת בחיים שלי. אני מאושרת בחיי, טוב לי פשוט טוב לי .
זכיתי באושר שלא תיארתי לעצמי שיכול להיות קים. לפעמים אני לא מאמינה שכל זה אמיתי.
אולי אני אמורה להגיד לך תודה על כך, אולי אני אמורה לאחל לך רק טוב. אבל אני לא .
אני לא מאמינה שאני צריכה להודות לך על כך ששיחררת אותי מהתלות בך, כי לא היית צריכה מלכתחילה לייצור איתי יחסי תלות. אני לא מאחלת לך רק טוב, כי אני לא מוכנה לשקר יותר לבטן שלי, והבטן שלי אומרת שיש בך משהו כוחני ודורסני ומכיון שאת לא מודה על האמת, אפילו לא בינך לבין עצמך (כי אם כן, לא היית יכולה לחיות עם עצמך בשלווה) , אני לא חושבת שלתפיסה כזאת יש סליחה.
אני שיחררתי, התקדמתי הלאה, רק מידי פעם נעצרת לזכור, איפה הייתי ואיפה אני היום.
אני לא מחפשת לפגוע בך, ולא זקוקה לנקמה, הנקמה הכי מתוקה שלי היא לראות שאת עדיין באותו המקום, ואילו אני זכיתי גם בחופש גם באהבה וגם באמת.
אם לאחל לך משהו אז אאחל לך לאמץ את האמת ולראותה, אם כי זה עלול להיות מכאיב מאוד.
מצד האמת עלייך להכיר בכל מי שפגעת, לקחת על כך אחריות, להתחרט. מקווה שתעשי זאת, אך לי אין צורך בכך ממך, כאמור שיחררתי, והתקדמתי למקום הרבה יותר טוב.
לך, (בליבי אני מכנה אותך) , כישוף רוחני,
ביקשת שלא אוסיף להיות בקשר איתך. ניתקת אותי מחייך בצורה מכאיבה, וזאת לאחר שבמשך תקופה ארוכה של כשנתיים בנית איתי יחסי תלות.
לקח לי הרבה זמן להבין שביחסי תלות מי שאחראי להיווצרות המצב הזה ולשימורו, הוא זה שבו תלויים. במקרה הזה, את,שנהנית באופן גלוי מעמדת הכח וההשפעה שהיתה לך עלי.
אני מבליחה מידי פעם ורואה איך את ממשיכה לעשות זאת לאחרות ונהנית ממה שנלווה למעמד זה.
הייתי תלויה בך. תלויה באהבתך , בחברותך, באישורך אותי, בנחמה שקיוויתי שיש בכוחך להציע לי.
זו היתה תקופה חשוכה מאוד בחיים שלי מכל הכיוונים.
ניצלת את הפגיעות שלי, את ההזדקקות שלי, את הבדידות שלי.
אף הקפדת להרדים את העירנות שלי כשהעליתי בפנייך את התהייה האם אני יותר מדי תלותית בך, החנפת לי ואמרת שאני לא אחת שאלך אחרי גורו, בו בזמן שזה בדיוק מה שהתרחש ביננו. כל מיני תהיות , שאלות, בירורים הפניתי אלייך שתפתרי לי אותם. ראיתי בך דמות למופת, להערצה כמעט עיוורת. ראיתי בך מישהי שיודעת מה הערך שלה, וכך רציתי גם אני להיות, בזמן שבעצם וויתרתי על הערך שלי מולך.
אולי התחלת מתוך כוונה טובה , אך בד בבד בתת ההכרה שלך אם לא באופן מודע נהנית מכך שאת המעניקה, שאני הייתי זקוקה לך ותלויה בך.
לא פניתי אלייך, את פנית אלי, קראת לי חברה, אך לא נהגת בי באופן חברי או אנושי כלל. השתמשת וזרקת.
כל עוד הענקתי לך את התחושה שאני תלויה בך, זקוקה לך, חלשה ומעריכה את יכולתייך, הבנותייך, עיצותייך, והקשר איתך, כל עוד זה התקיים חיזקת ובנית את הקשר בצורה שבו אקבל פירורים מתשומת ליבך מידי פעם.
פעם אחת "פגעתי" בך. במבט לאחור, מי שישמע אפשר לחשוב איזו פגיעה כבר זו היתה? משהו כל כך שולי, אך הפרתי את החוזה הלא כתוב ביננו, שהוא אני חייבת להעריץ אותך, ואף מילת ביקורת כלפייך אסור שתהיה. ניסיתי להתנצל ואת התעלמת כשסוף סוף חזרת אלי, אחרי שנתת לי להתבשל היטב בחוסר וודאות, בפחד, בחרטה, בבילבול עמוק, הבהרת שחשפתי את אחת החולשות שלך, והכאבתי לך בדיוק שם. למרות שכך לא באמת קרה, הייתי מוכנה להודות על הכל, ובכל (אפילו על רצח) ובלבד לזכות שוב בתשומת ליבך, ובחברותך או מה שחשבתי לחברות. לכן כשניפחת את המאורע הקטן ונתת לו גוון של משהו גדול ונוראי לקחתי על עצמי את כל האשמה ואף הוספתי עליה מיוזמתי, ובלבד שתקבלי אותי חזרה, ובלבד שהקשר החברי (חברי לכאורה כמובן) יחזור לקדמותו.
לאחר כשנתיים בתוך ה"חברות" , בתוך הקשר המוזר והמסובך שהיה , התחלתי להרים ראש, להעז לשאול, ולשאול אותך במפורש שאלות שהיה לך קשה עוד לעמעם. שאלות שדרשו ממך לעמוד מול עצמך ולהודות על האמת. במשך תקופה התבשלה אצלי ההבנה והכרה שיש בך משהו מושחת בנפש, שיש דברים שלא מסתדרים לי, שאינך נוהגת באמת וביושר כלפי, כשהבנת שאני כבר לא "מורדמת" ושאני שואלת שאלות מסוכנות לך, בבת אחת ובצורה חדה וכואבת ניתקת כל קשר, וכדי להוסיף חטא על פשע ,אף איימת עלי שלא אחשוף את השקרים שלך בפני אחרים. בכך הצלחת להשתיק אותי, בראבו לך (אך זה בקטנה.)
אודה בפנייך, זה היה איום ונורא עבורי, בנוסף עשית זאת ביום ההולדת שלי. הרגשתי אפס מאופסת. הרגשתי לא ראויה, איומה, זרוקה ונטושה. גרעין הבריאות הנפשית שעוד היתה לי סירב בכל מחיר לקבל את ההרגשה הזאת. ידעתי בתוך תוכי, למרות שידיעה זו היתה חלשה מאוד שנהגת באופן פוגעני ודורסני ביותר. בכל קנה מידה אנושי , מקצועי וחברי.
בעקבות הניתוק נזקקתי לקבל תמיכה נפשית, ייעוץ מקצועי, ליווי. עם הזמן התחזקתי. עוד לקראת סוף הקשר התחלתי לזהות את הצדדים האפלים, המכאיבים ואפילו החולניים שבך, אך היה בך משהו משכנע או בעצם מתעתע. למרות שהניתוק הסב לי כאב רב ידעתי בפירוש שזה לטובתי.
כמו שכתבתי לעיל, אני מבליחה מידי פעם לברר אודותייך, מה את עושה בחייך? מה שלומך? את הרי לא מסתירה.
קיבלתי את התשובות שהייתי צריכה לקבל ממך ועלייך. למדתי להסתיר את עצמי, להצניע, להלך בין הטיפות. את לא תראי אותי, ולא תצליחי למצוא אותי.
מאז אני התפתחתי התחזקתי למדתי להאמין בעצמי, באמת, להאמין בטוב, באהבה. אהבה שכמוה אני בספק אם את מכירה, ולמדתי להאמין באמת שלי, ובאמת שבי.
במבט לאחור אני נזכרת איך נוצרה התלות שלי בך, איך היית נהנית להטיל ספק בתחושות האמת שעלו בי, ובכך להקטין אותי כל כך, זלזלת בתובנות שלי, באינטואיציות שלי, בהרגשות שלי, בעולם ממנו אני באה. שללת כל דבר שבא ממני, באיזשהו מקום רצית למחוק את האישיות שלי.
היית אומרת לי אפילו איך אני מרגישה כלפי משהו, באופן שהיה אדנותי ופטרוני. בפרספקטיבה קיבלתי וודאות לסכנה שנשקפה לי ממך.
רק רציתי לספר לך, שבדיוק שנה לתאריך שבו קיבלתי ממך את המכה הסופית, החיים שלי עברו מהפך אדיר ולטובה.
כל זה היה לפני 3 שנים. לפני שנתיים בדיוק בתאריך ההוא, זכיתי לאור גדול . זכיתי לפתוח תקופה נהדרת ומוארת בחיים שלי. אני מאושרת בחיי, טוב לי פשוט טוב לי .
זכיתי באושר שלא תיארתי לעצמי שיכול להיות קים. לפעמים אני לא מאמינה שכל זה אמיתי.
אולי אני אמורה להגיד לך תודה על כך, אולי אני אמורה לאחל לך רק טוב. אבל אני לא .
אני לא מאמינה שאני צריכה להודות לך על כך ששיחררת אותי מהתלות בך, כי לא היית צריכה מלכתחילה לייצור איתי יחסי תלות. אני לא מאחלת לך רק טוב, כי אני לא מוכנה לשקר יותר לבטן שלי, והבטן שלי אומרת שיש בך משהו כוחני ודורסני ומכיון שאת לא מודה על האמת, אפילו לא בינך לבין עצמך (כי אם כן, לא היית יכולה לחיות עם עצמך בשלווה) , אני לא חושבת שלתפיסה כזאת יש סליחה.
אני שיחררתי, התקדמתי הלאה, רק מידי פעם נעצרת לזכור, איפה הייתי ואיפה אני היום.
אני לא מחפשת לפגוע בך, ולא זקוקה לנקמה, הנקמה הכי מתוקה שלי היא לראות שאת עדיין באותו המקום, ואילו אני זכיתי גם בחופש גם באהבה וגם באמת.
אם לאחל לך משהו אז אאחל לך לאמץ את האמת ולראותה, אם כי זה עלול להיות מכאיב מאוד.
מצד האמת עלייך להכיר בכל מי שפגעת, לקחת על כך אחריות, להתחרט. מקווה שתעשי זאת, אך לי אין צורך בכך ממך, כאמור שיחררתי, והתקדמתי למקום הרבה יותר טוב.